סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 10.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו בשיעור בנושא "חוק הערבות", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע מספר 34 מתוך מאמר מ"שמעתי", רכ"ה, "להגביה את עצמו".
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
(בעל הסולם. שמעתי. רכ"ה. "להגביה את עצמו")
קריין: שוב.
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
(בעל הסולם. שמעתי. רכ"ה. "להגביה את עצמו")
אנחנו מלכתחילה נמצאים, עוד לפני הבריאה, ברצון אחד. אחר כך הרצון הזה התרחב, זה נקרא "אדם הראשון לפני השבירה", והתפוצץ לחלקים רבים, כי הוא קיבל יותר אור ממה שיכול היה להחזיק בעל מנת להשפיע. אבל אותו קשר שהיה בינינו, רק בצורת השבירה, הוא נשאר, ורוצים או לא רוצים, אנחנו נמצאים במערכת השבורה. אי אפשר להגיד ש"אני לא נמצא בכלום", אתה נמצא בהכרח במערכת השבורה של אדם הראשון. עכשיו השאלה, אתה ממשיך להיות בזה, או אתה עושה איזה פעולות כדי להתעורר, כדי להתקדם מזה?
אומר בעל הסולם כך, "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו." שהוא נמצא בו בהכרח, במערכת אדם הראשון, "לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו." אפילו [הסביבה] הפיזית היותר קרובה שיש לו, אבל גם מהסביבה בעולם הרוחני שאנחנו לא יודעים שנמצאים בו, גם משם אנחנו יונקים. "ואין לו שום עצה," אם הוא רוצה להגביה את עצמו יותר מהמצב שלו, "אלא דרך תורה ויגיעה" דרך זה על ידי האור. "תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב, שהוא מושך לעצמו יותר למעלה ממה שמאיר עליו כדי לתת לו את החיים האלו. אז, כשהוא מושך מאור המחזיר למוטב, זה נקרא דרך תורה. "ויגיעה רבה." על ידי זה שהוא מתאמץ. על ידי מה הוא יכול למשוך אליו את האור העליון? על ידי זה שהוא משתדל לחזור מצד הכלי לאותו מצב מתוקן שהוא מתחבר עם אחרים, על ידי זה. אז יוצא שהוא משתדל למטה להתקשר בין כולם לפי חוקי הטבע העליון, ועל ידי זה הוא מעורר את האור העליון להשפיע עליהם. במידה שמשתדל, האור העליון מאיר יותר. אלה חוקים, כך אנחנו משתמשים גם בחיים שלנו. על ידי המאמץ שבינינו לחיבור, על ידי זה האור העליון מאיר יותר. אם אנחנו מתרחקים בינינו, האור העליון מסתלק. "לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה," שהיא מעוררת אותו לחיבור, מושכת אותו לפעולה הזאת, "אזי הוא מרויח זמן ויגיעה," ההתפתחות שלו נעשית יותר קצרה ונעימה, קלה, "יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
(בעל הסולם. שמעתי. רכ"ה. "להגביה את עצמו")
שאלה: הרב"ש כותב פה שהאדם לא יכול למשוך את עצמו מעל העיגול שלו, ובאותו הזמן אנחנו רוצים לראות את כל החלקים השונים האלה של הפאזל בתור אדם אחד, בתור גוף אחד. איך עושים את זה, איך רואים את כל העשירייה, את כל הכלי העולמי בתור גוף אחד?
משתדלים לברר לעצמנו מה זה להיות בכלי אחד. אין לי תשובה אחרת.
שאלה: מה זה "העיגול שלו"?
העיגול שלו זו הסביבה שהוא חושב שנמצא בה, עשירייה בוא נגיד. אתה לא יכול להיות ברוחניות אחרת ממה שאתה נמצא עם הסביבה שלך, כי בזה אתה קובע מצב, דרגה, אופן של הקשר שלך עם רוחניות. רק מה שתקבל בתוך העיגול כך אתה תתקדם. וזה משפיע על האחרים גם, אבל יכול להיות שאתה תהיה עם האחרים והם יהיו מקובלים גדולים ואתה תהיה ביניהם כמו תינוק. זה יכול להיות גם. אבל בכמה שאתה משקיע בעיגול לפי זה אתה משקיע ברוחניות.
שאלה: כתוב כאן שאם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה הוא מרוויח זמן ומאמצים כי הוא נמשך אחרי הסביבה שלו, אבל זה נשמע אגואיסטי, אני חושב איך אני יכול להרוויח יותר. איך להפוך את הסיטואציה הזאת כך שהיא תפעל לכיוון האלטרואיסטי?
אם אתה מתחבר יחד עם החברים אז יוצא לכם איזו מאפיה, קומנדו. יכול להיות שאתם אפילו מוכנים לחתוך את האצבע, כמו במאפיה, כל מיני דברים כאלה. זה עדיין לא נקרא קדושה, ברור, ואתם רוצים לעשות כל אחד לאחרים על מנת להשפיע הכול. אבל אם אתם מכוונים יחד לבורא, היינו שכוח ההשפעה יהיה ביניכם ולא כוח הקבלה, שהמטרה היא להגיע לזה שכוח ההשפעה ישתלט עליכם, שהוא יזרום ביניכם, זה כבר נקרא לא מאפיה, אלא קבוצה קדושה.
קריין: אנחנו ממשיכים קטע 35 מתוך מאמר אהבת חברים" של רב"ש.
"וימצאהו איש, והנה תועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש? היינו, במה אני יכול לעזור לך? ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו."
(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים" 1984)
מה שמדובר בתורה זה כמו שאנחנו נמצאים עכשיו בעולם שלנו עם הווירוס הזה, עם כל הבעיות, שזה "האדם תועה בשדה", אדם זה האנושות. אנחנו לא יודעים לאן ללכת, אנחנו לא יודעים מה לעשות. תשאלו את האנשים, תראו מה שהם מדברים, ראשי ממשלות, רופאים, כל מיני, תראו מה שקורה, תועים בשדה. אנחנו נמצאים בשלב האחרון של ההתפתחות, דור אחרון, ולכן אנחנו יכולים לדבר כך כלפי האנושות.
מה האנושות אומרת? היא מרגישה שהיא תועה בשדה, עוד לא כל כך אולי, זה לא כל כך מדאיג אותה, תועים-תועים, לא-כן, עוד מעט יהיו מצבים כאלו גרועים שכולם ירצו בכל הכוחות לצאת מזה, מה לעשות. ואז מה אומר הבורא שנפגש איתנו בשדה הזה שאנחנו מחפשים מה לעשות עם החיים שלנו, הוא אומר, אתם צריכים למצוא את החיבור ביניכם, "את אחי אני מבקש" ועל ידי זה שאנחנו נתחבר יחד, אנחנו נמשוך כוח עליון והוא יעזור לנו להתקדם.
ההתקדמות שלנו תהיה בזה שאנחנו עוד יותר נכיר את האגו שלנו. לכן אחרי הסיפור הזה בשדה שכתוב בתורה, כל הקבוצה הזאת שהייתה בשדה היא נכנסת למצרים, לגלות מצרים ורק אחר כך יוצאת ממנו. זאת אומרת, עלינו עוד לגלות עד כמה אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, אבל זה בדרך. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהדרך שלנו רק לחיבור, "את אחי אנכי מבקש" כמו שכתוב, ונשתדל להיות בזה, נשתדל.
אנחנו נמצאים במצבים מאוד מתקדמים, מאוד טובים, הכול נפתח לפנינו. אני לא חשבתי שזה כל כך יקרה, פתאום. באה הנשיקה הזאת מהבורא, שנקראת "פנדמיה" וזהו, אנחנו כבר נמצאים בבירורים כאלה שתוך כמה זמן, שנה, שנתיים, יתגלה שאין לנו ברירה אלא חייבים להתקדם בחיבור. וגם לנו קודם כל זה נודע.
שאלה: בעל הסולם אומר, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה שיש בה אהבת חברים אז אני אוכל לעלות על המסילה. מה זה אהבת החברים בעצם? אני לא יודע אם אני בכלל נמצא שם.
אתה לא נמצא, זה ברור, אבל תשאל את החבר שלך.
תלמיד: הוא לא סובל אותי.
אני מבין אותו אבל בכל זאת להסביר לך שחסרה לך אהבה ומה זה אהבת חברים הוא יכול. לידו יש לך עוד חבר שאתה מזלזל בו והוא יכול להסביר לך מה זה זלזול ושנאה. ועוד ועוד.
שאלה: אני אגיד לך למה אני שואל, זה "אליה וקוץ בה". בכל השנים האחרונות אמרת לנו כל הזמן, בלי שתגלה את השנאה ביניכם לא תהיה אהבה כי בלי שנאה אין אהבה. על איזו אהבה אתה מדבר שנעשה בינינו?
אבל להפוך עכשיו שנאה לאהבה, "על כל פשעים" על כל שנאה "תכסה אהבה". השנאה כבר נמצאת או לא? מספיק אחד בקבוצה כדי שתהיה להם שנאה, עכשיו שיכסו עליה.
תלמיד: על איזו שנאה אתה מדבר בין החברים, אתה יכול לתת לי דוגמה לשנאה?
חוסר חיבור, חוסר נכונות להתחבר.
תלמיד: חוסר נכונות להתחבר?
כן, להתחבר.
תלמיד: כלומר שאני אפילו לא רוצה להיות בעשירייה בשיעור בוקר? זה מה ששמעתי מהחברים בבוקר.
לא, שיעור בוקר אני לא יודע למה אתה מתכוון. חייב להיות חיבוק בין הרצונות, שכל רצון נכלל בתוך הרצונות אחרים ואנחנו מרגישים רצון אחד, לב אחד.
תלמיד: איך אפשר להגיע לזה בדיוק?
לפי הנטיות שלכם.
תלמיד: אבל מה העבודה שצריכים לעשות כדי להגיע לזה? מה הסיבה ומה התוצאה?
תעשה ניתוח לב. תפתח את הלב לאחרים, תרגיש אותם שאתה פותח את הלב והם נכנסים בפנים, ומיד תסגור את הלב שהם יישארו שם.
תלמיד: הבנתי. זה לא פשוט.
בזה אני מסכים איתך, זה לא פשוט, אבל בלי זה לא ילך. רק תבקש מהבורא שיעשה את הניתוח הזה, ואז תראה עד כמה הוא "רופא כל החולים"1, "הרופא לנשברי הלב"2, כך קוראים לו.
שאלה: אם אדם מרגיש שהעשירייה לא מושכת אותו לחיבור, אבל יש חברים אחרים שכן, מה עליו לעשות עם זה?
להישאר בעשירייה שלו ולהבין שזה המקום שלו, ולא להסתכל על העשיריות האחרות. זה מה שנקרא שהבורא מביא את האדם למקום, למזל שלו, לגורל שלו ואומר "קח לך", ואתה צריך לקחת. וזה שאתה אדיש או אפילו נדחה מהם זה רק סימן טוב.
קריין: קטע מספר 36 מתוך מאמרו של הרב"ש "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם".
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)
ודרך הקבוצה הוא מקבל השפעה מהבורא, אז ברור לנו שזו הדרך.
שוב.
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)
זאת אומרת, קבוצה היא כמו שסתום, כמו ברז, כשאתה פותח אותם אליך, הבורא דרכם ממלא אותך, משפיע עליך. כך אתה צריך להתייחס לקבוצה, להיכנס תחת ההשפעה שלהם, בחיבור איתם, בחיבוק איתם, עד שאתה מרגיש שהבורא משפיע עליך דרכם, ממש כמו מה שנקרא "מים קרים על נפש עייפה", כך צריכים לצפות שיקרה. חייבים להרגיש את זה וברגש כזה עדין להתייחס לזה. זה מאוד קשה, זו כל העבודה שלנו, לכן הכול מתחיל מהר סיני, הר של שנאה, ובכל המדרגות אנחנו רק מעלים את עצמנו על פסגת ההר, אין יותר מזה.
אין יותר מחיבור עם אחרים, עד שזה מגיע, עד שזה מתברר לנו, זו כל הדרך. תלמידי רבי שמעון היו במצב שרצו להרוג זה את זה. אתם מבינים עד איזה דרגות זה מגיע, עד גמר התיקון, בפתח לדרגת גמר התיקון שם מתגלה השנאה הכי גדולה, ואדם לא יכול לעבור את זה, הוא לא יכול. הוא רואה, אפילו שיזרקו אותי שוב לתחתית ההר, אני לא מסוגל, ואז כולם מתקבצים בצעקה אחת גדולה ומגיע כוח מלמעלה, "אליהו הנביא" ועוזר לנו לעבור את השלב ההוא. אבל עד אז כל פעם אנחנו צריכים להשתדל להתחבר ולדרוש מהבורא את כוח החיבור קודם כל, חיבור.
אנחנו לא רוצים מילוי, אנחנו ולא רוצים השגות, אנחנו לא רוצים כלום, אנחנו רוצים חיבור. למה חיבור? כי בזה אנחנו דומים לו, כי בזה אנחנו עושים נחת רוח לו. ולקבל בתוך החיבור, לא, לא צריכים לקבל כלום, אנחנו רוצים רק לעשות פעולה שבזה אתה נהנה מאיתנו. אתה נהנה, כמו אמא שנהנית מהילדים שלה שמשחקים יפה יחד, זה מה שאנחנו רוצים. נשתדל שזה ייכנס ללב.
קריין: קטע מספר 37 מתוך מאמרו של בעל הסולם "לא עת האסף המקנה".
"המשיל הזוהר, לשנים שבאו בספינה, והיה אחד קודח תחתיו, גער בו חבירו, למה אתה קודח, ואותו שוטה ענה לו, מה איכפת לך, הלא תחתי אני קודח, כי באמת מקלקל היחיד יופי כל הדמות. וזה סוד תפלה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו."
(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
יש כאן הרבה מצבים במצב הזה שיושבים בסירה. קודם כל, איך אני שומר על עצמי שאני לא קודח חור? איך אני מתייחס למישהו שקודח חור? איך אני מתייחס לכל החברים שלי שאני רואה שהם כולם נמצאים רק בזה שקודחים חורים תחתיהם, ואני מסתכל עליהם ונדהם, מה קורה, אנחנו טובעים בעומקי הים? איך אני מתייחס אליהם? איך אני מתקן את המצב? האם אני צריך לתקן את עצמי, בלמעלה מהדעת להגיד שלא, זה אני לא בסדר והם כולם צודקים ואני מקבל אותם כמו שהם, והם כולם צדיקים ושומרים על הכלי שלנו, הסירה הזאת? יש הרבה מצבים כאן בסירה, זה נקרא חיים של העשירייה. איך אנחנו מוציאים את ההסתכלות הנכונה על המצב שנמצאים בו? את זה צריכים לברר.
אתם צריכים ביניכם לברר את זה בכל המצבים האפשריים, ואז להביא את זה לדיונים, לבירורים, כי בלי זה אנחנו לא נברר באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מקושרים זה אל זה. יש כאן הרבה דברים. אנחנו בדרך כלל מקושרים לא בדברים שאנחנו דומים זה לזה, אלא שבהם אנחנו הפוכים זה מזה. אתם ראיתם איך בפאזל מתחברים דברים? כאן חסר, וכאן בולט, מלא, וכך נכנס כל אחד לתוך השני, זאת אומרת מינוס ופלוס, פלוס ומינוס, רק בצורה כזאת אפשר להתחבר.
אז איפה שאני רואה מינוס של החבר, אני מגיע עם הפלוס שלי, איפה שאני רואה פלוס בחבר, אני צריך לראות את המינוס שלי. זאת אומרת, זה שהבורא מעורר בנו תכונות הפוכות, אולי זה לטובתנו, אנחנו לא צריכים לשנות אותן, אנחנו רק צריכים ביחד לבקש ממנו שיחבר אותנו, רק זה חסר, לא לשנות אף אחד. שיכנסו כל המינוסים בכל הפלוסים ככה אחד בתוך השני, זה נקרא "מפתח ומנעול". תחשבו על זה, יש הרבה דברים, גם בזוהר אנחנו יכולים למצוא הרבה סיפורים כאלה על אופנים שבהם, על ידם, אנחנו מתחברים בקבוצה.
זה מעניין מאוד, כי זה הופך להיות כוח החיים, אתם בזה תוכלו להבין מה זה בכלל חיבורים. מה זה אלקטרון, פרוטון, נויטרון, עוד כל מיני חלקים. יש כ-400 חלקיקים באטום, בשביל מה? צריך להיות פלוס ומינוס. לא, לא יכולים, חייבים להיות סביבם עוד הרבה מאוד חלקים בכל מיני תכונות שלהם כדי ליישם, לתת תמיכה לחיבור בין פלוסים ומינוסים שיתקבצו יחד לאטום אחד. ונראה בזה מה עוד חסר לפיזיקאים כדי להבין את הדבר.
שאלה: מה זה, החבר מתוך נקודת החיבור?
זה שאנחנו מעלים את עצמנו למעלה מההבנה, הרגשה, למעלה מהכול, העיקר זה חיבור, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אצלו זה מינוס אצלי זה פלוס, או הפוך, אצלו זה בולט אצלי זה חסר, לא חשוב, העיקר שהאהבה שאנחנו מתחברים למטרה אחת, לבורא אחד, היא תשרה בינינו. בפנים אנחנו נעשים במינוס המשותף, זאת אומרת זה כנגד זה, ומבחוץ הבורא מכסה אותנו בכוח החיבור בשמיכה שלו.
שאלה: יש משהו שקשה לי להבין. הרבה פעמים אנחנו שומעים בשיעור "תתפלל לבורא שיעזור לך", ועכשיו אנחנו שומעים בקטע "שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו.". איך שני הדברים האלה עובדים ביחד, להתפלל שיעזור לי, ולא לבקש על עצמי?
כי זה נקרא "יעזור לי". שיעזור לי לא לבקש על עצמי, אלא יעזור לי להתפלל על הכלל, כי הכלל זה הכלי הרוחני שלי.
שאלה: אפילו אם קשה לי ואני סובל, עדיין לבקש על החברים לא על עצמי?
זה לא נקרא "על החברים", זה נקרא "עלי האמיתי, הרוחני".
שאלה: רציתי לשאול בקשר לחורים בסירה. שאני מתחיל לשים לב שאני לא עושה חורים, ואני מקפיד על זה, אז מגיע לי במיוחד לחץ גשמי שהבורא מפעיל עליי.
לא טוב, לא טוב, הכי לא בסדר. אתה צריך לעבוד דרך הטוב, ולא דרך הרע. להשתדל באהבה, ביחס הטוב, בחיבור, גם שאתה מרוצה מההתקדמות שלך. אל תלך מצד הרע, מחיסרון, לעבודה רוחנית
תלמיד: אני רוצה רק לברר. אני שם לב לזה שיש עלי לחץ, אני לא רוצה לעבוד כך כמו שאתה אומר, אבל אני מרגיש לחץ חיצוני, ואז אני מקפיד בזה יותר. אז מה, זה הופך את היגיעה שלי לדתית, זה מקלקל לי את כל העבודה?
תשתדל למצוא בלחץ הזה, אהבת הבורא אליך. שוב, זה כמו תינוק שההורים לוחצים עליו שיתחיל יותר ללכת, שיתחיל לסדר את הדברים שלו, וכן הלאה, אז ודאי שהוא יכול לשים לב רק על יחס ההורים אליו, ויכול לחשוב על המטרה של הלחץ הזה. תהייה יחד עם הבורא שותף, ואז תתייחס למה שקורה איתך כתוצאה מהשותפות.
והאמת שאנחנו מגלים אחר כך את היחסים הנכונים, אנחנו מתחילים לראות שהבורא סובל יותר מאיתנו. כמו אמא שסובלת יותר מהילד שהיא צריכה לעזור לו במשהו שבו הוא עדיין מפגר במשהו.
אנחנו מפגרים, וכך אנחנו צריכים להשיג את הסבל של האמא, וזה מה שילווה אותנו בתיקון. שצריכים כדי לבטל את הסבל הזה של האמא, אני מוכן להכול. זה נקרא "מסירות הנפש". שם זה הדביקות האמיתית, נברא בבורא. אבל באמת, אין יותר סבל מלהרגיש מצב של השכינה של הכלי הכללי, ששם בורא נמצא ושם הוא מרגיש את זה. זה "צער השכינה". זה כמו שהרב"ש כותב, "ומה הצער הקטן של האדם לעומת צער של השכינה", איזה הבדל גדול יש בין זה לבין זה.
שאלה: בהמשך להסבר שלך, מה זה צעקה משותפת בעשירייה?
צעקה משותפת, שכולם מבינים את המטרה ורוצים אליה להגיע. קודם מטרה, נעזוב את המצב שלנו הפרטי, בזה כל אחד נמצא מי יודע במה. העיקר המטרה שהיא ברורה לכולנו. כמה שאנחנו יותר מבררים אותה, ואנחנו נמשכים אליה. לא מבררים את המצב הנוכחי, את זה לפעמים כן צריכים לעשות, אבל על זה מדובר חצי שעה ביום, אלא "ישראל, אורייתא, קדושה בריך הוא חד הוא", מכוונים למטרה עשרים ושלוש וחצי שעות ביממה.
שאלה: בהמשך למה שאמרת, איך שמתחברים הפלוסים והמינוסים בין החברים בעשירייה. זה מעניין. אנחנו הרי למדנו שאנחנו מתחברים מעל כל ההבדלים. אני קודם חשבתי שאנחנו מצמצמים את עצמנו, את כל הפערים, ההבדלים בינינו לחברים, וכך מתחברים. איך בכל זאת נכון לחבר?
אתה יודע, לפעמים ילדים רוצים לעשות ככה, הם רוצים לקחת מספרים ולחתוך את כל האלו שבולטים כדי לחבר את הפאזל, כן? וככה נראה להם שזה יהיה יותר מוצלח, יותר טוב. או להכניס מה שלא נכנס ב"מלא וחסר", כן? לא, אנחנו צריכים להבין שכל מה שבורא ברא בנו זה 100% נכון, שאנחנו ב 100% מוצלחים ושלמים, רק הקשר בינינו אנחנו צריכים לאתר, ורק לבקש מהבורא שיעשה.
אנחנו מבררים חסרונות בינינו במה אנחנו לא יכולים להתקשר, וזה המינוס הכללי שלנו שאף אחד לא יכול להתקשר עם השני, ואז אנחנו מבקשים מהבורא, והוא מגיע ומשלים בכוח השפעה. מלכות מקבלת השלמה של הבינה, ואז הכול מסתדר. ככה זה נמצא. אתם תראו, אנחנו מיום ליום יותר קרובים.
שאלה: השאלה שלנו היא לגבי צער השכינה שעליה דיברת הרגע. יש חברים בכלי העולמי שאף פעם לא תומכים בקליפים, בוידיאו, במאמרים של הארגון, הם נותנים כל מיני תירוצים לגבי מקומות העבודה שלהם, המשפחה שלהם, הקשרים שיש להם שהם לא מאפשרים להם לתמוך בחכמת הקבלה.
השאלה שלנו, עכשיו כשהאינטרנט הוא הפלטפורמה המרכזית שלנו להפצה, האם מה שהם עושים זה גורם לצער השכינה? איזה עצה אתה יכול לתת לאותם החברים שאף פעם לא תומכים בהפצה שלנו באינטרנט, מה הם צריכים לעשות, ואיך הם יכולים אולי לשנות את הגישה? איזה עצה אתה יכול לתת להם?
אני לא מקבל שום תירוץ. אדם שבאמת רוצה להגיע להמטרה, הוא יעשה הכול כדי להתגבר על כל המכשולים. ואם הוא לא משתתף בהפצה בכל כוחו, הוא לא משתתף. זה לא הפצה, הפצה זה חיבור הכללי, זה החיבור של כל האנושות לכלי אחד, שכולם חייבים להיות. שזה גם אפריקה, וגם נורבגיה, וגם אמריקה, וגם אוסטרליה, זה לא חשוב מי ומה, כולם חייבים להיות מחוברים. אם הם מוציאים את עצמם מהכלל, אני לא חושב שהם יכולים להתקדם, לא חושב.
יכול להיות שבכל זאת אנחנו נמצאים בעולם כזה. נגיד שהוא נמצא כראש ממשלה, בסדר, מה יכול להיות המקום היותר תלוי בכולם? ראש הממשלה הוא תלוי בכולם. אסור לפרסם לו את הדעות שלו, הדעה שלו זו הדעה של ממשלה, זה פוליטיקה, זה קבינט, וכן הלאה. כשהוא נמצא איתנו ולא רוצה להביע את עצמו, אז שיעשה סייט אחר, שדרכו הוא עושה את זה. כן. אני מכיר כאלו אנשים אצלנו. אני מכיר כאלו אנשים, ואני ממליץ להם בכל זאת להשתתף בכוח אחד כמו האדם הרגיל מהרחוב, אבל הוא חייב להשתתף.
יש כאלה שבמקומם משתתף מישהו מהקרובים שלו שהוא אומר לו מה לעשות, והם כותבים. אף אחד לא יודע מזה, חוץ משניהם ואני. אבל הוא חייב, כי זה נרשם בכלי הרוחני שלו, בפנקס שלו הרוחני. "הפנקס פתוח והיד רושמת", אתם זוכרים? ואז זה נרשם. וככה מה נרשם? שהוא ככה יושב בצד. זה לא השתתפות, ואין לו מקום בכלי הכללי.
שאלה: איך אני צריך בכל זאת להתאמץ להתחבר, למרות שאני רואה שהחבר שלי עושה חור בסירה?
בזה אתם צריכים לדון. על זה אני אמרתי לפני כמה דקות, סיפרתי לכם על כמה צורות שיכולות להתגלות בתוך החיבור בינינו שאנחנו יושבים בסירה. קודם כל אנחנו צריכים לגלות שאנחנו באמת נמצאים בסירה, אני לא בטוח שכולם מרגישים את עצמם שהם נמצאים בסירה, ובאמצע הים, ולידינו כרישים וכל מיני כאלה שממש מאיימים עלינו. אנחנו מרגישים כך את עצמנו? תתארו את עצמכם כך, ואז תראו מה שיוצא לכם מזה. אז תשאלו מחר.
שאלה: דיברת מקודם על זה שאנחנו משלימים אחד את השני כמו פאזל, וגם אמרת שהבורא משלים אותנו. מה ההבדל בין שתי הגישות, מתי אנחנו משלימים אחד את השני?
אני לא יודע, אני אמרתי לכם צורה שבה אתם תדברו על זה. אני על זה עכשיו לא רוצה לדבר, אני רוצה שאתם תדברו במשך היום על כל מיני צורות, שאתם נמצאים בפאזל או בסירה.
שאלה: יצר הרע הוא נמצא בי, או שהוא נמצא בתוך העשירייה במרכז?
יצר הרע אתם צריכים לגלות אותו שהוא נמצא לא בך ולא בעשירייה, אלא נמצא ביניכם. זה מה שמפריע לך להתחבר איתם בכלי אחד כדי לגלות את הבורא, הוא הוא נקרא "יצר הרע".
(סוף השיעור)