שיעור עם הרב"ש 01.01.1970

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/cNLNBxV1?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ב'

רב"ש: דף ר"כ, אות ז'. הוא חוזר אותו דברים. כל הספירות מניחות רשימות (במקומן) אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות 

ז) נמצא, מסכם, כי כל אותן הספירות הם מניחין רשימו במקומן ובכלי שלהם כאשר רוצין להסתלק ולעלות, אמנם אור המלכות, אינו מניח רשימו בכלי שלו, רק מן הרשימו שהשאיר אור היסוד בכלי שלו. משם נמשך הארה אל הכלי של המלכות אחר הסתלקות אור שלה.

זה כבר אני לא מבין. כי מה שהוא אמר מקודם, שצריך להשלים עשר ספירות, לכן אני מבין שמניח רשימו בשביל שישלים עשר ספירות. אבל אחר הסתלקות האור של המלכות, בשביל מה צריך להיות רשימו להשלים? לא מפרש. כאן צריכים לומר כך, עניין הרשימו שהאור משאיר בכלי שלו, והוא לשני טעמים. לכלי בעצמה רשימו מחייה את הכלי. נמצא לפי זה שגם הכלי מלכות צריכים להחיות אותה, וזה יהיה קשה. 

אז ההסבר שהוא נותן, מדוע מלכות היה מנחת רשימו? בשביל עתה אין למי להאיר ממנו. וכאן מה הוא אומר? שיסוד מניח רשימו למי? למלכות. בשביל מה? מי שלמד שאור מאיר במלכות בכדי להשלים עשר ספירות, אני מבין שהאור היסוד צריך להשאיר רשימו שישלים למלכות עשר ספירות. אבל כשהוא אומר אפילו אחר הסתלקות אור של מלכות, בשביל מה אני צריך אז? אלא מה אתה צריך לומר, כמו שלומדים במקומות אחרים? שצריך להשאיר רשימו בשביל הכלי עצמה. אם כן מדוע מלכות לא, אינה מנחת רשימו בשביל עצמה, בשביל הכלי שלה? 

אם אני אלמד כמו שהוא מפרש באור פנימי, שמלכות אינה מנחת רשימו מסיבה אחרת, שאין לו אור שלהשאיר, אז אני מבין טוב מאוד מהו היסוד מאיר למלכות, משום שמלכות אין בה הרי לאור ישר להיות רשימו. אבל גם זה יהיה קשה מאוד. בדרך כלל כפי שהוא מסביר לנו, אור המלכות כוונה על קומת מלכות לאחר הזדככות. בקומת מלכות, מי אומר שבקומת מלכות אין אור ישר? קומה זה דבר אחר ומלכות זה דבר אחר.

אות ח' 

וזה סבה אחרת, למה נקרא מלכות עניה דלית לה מגרמה כלום. וגם נקרא אספקלריא דלא נהרא. והטעם הוא, כי הכלי שלה בעליתה והסתלק האור ממנה, לא נהרא כלום, מדוע? כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו, ואפילו חיות הכלי ההוא, מה שאנחנו אומרים, האור צריך, הרשימה שנשאר, צריכים לא בשביל האור, בשביל הכלי. עוד הפעם. יש לנו להבין שני דברים, מהו התועלת של הרשימו שנשאר מהאור? למטה באור פנימי מפרש, היות שיוצא לדוגמה קומת בינה, בטעם שנזדכך המסך מד'/ג' שבד', אם כן חסר. 

והוא אומר כלל, גם הכלל הזה קשה, הוא אומר, הנה אי אפשר שיתחיל האור הזה בספירת החכמה, בבינה, שהרי כל התפשטות של אור מוכרח להתחיל מהכתר, ולפיכך להארת רשימה דכתר צריכה, שעל ידי זה האור חכמה דבוק וקשור בהשורש. 

אם כן בשביל מה אני צריך רשימות? למי להשלים? לצורך מי? לצורך האור. אחת. ואחר כך לומדים רשימה, יש צורך אחר מהרשימו. מי מחיה את הכלי לאחר הסתלקות האור? הרשימו. יש לרשימו שני תפקידים. זה שאומר כאן, תסתכלו באות ח'.

וגם נקרא אספקלריא דלא נהרא. מלכות. והטעם הוא, כי הכלי שלה בעליתה והסתלק האור ממנה, לא נהרא כלום, כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו, זה לצורך האור, הלאה. 

ואפילו חיות הכלי ההוא, שלמדנו במקום אחר שהרשימו צריכים בשביל להחיות הכלי, אינו מבחינת האור שלה, רק מבחינת הרשימו שנשאר בכלי היסוד כנ"ל, ומשם ומיסוד הרשימו של היסוד מחיה ומאיר בכלי המלכות. וזה אמרו דלית לה מגרמה כלום. 

כאן המדובר, מלכות דאור ישר, מלכות דקומת מלכות, מה פירוש הדבר? כאן בקומת מלכות יש עוד הרבה לדבר מזה. פעם הוא אמר אין יותר מד' מסכים, שהרי ברור שהוא נקרא עביות דשורש, אין מסך, אין אור חוזר, גם לזה עוד לא ברור. ואומרים בפירוש שלא היה, וגם מה שאנחנו אומרים שכן היה בעולם האצילות על עביות דשורש, זה היה מטעם צמצום ב', גם זה עוד לא ברור מאה אחוז.

ח' למטה. וזה סבה מה כתוב למעלה? וזה סבה אחרת,   

ח) כבר כתב הרב הטעם שמלכות נקראת דלא נהרא, שהוא משום שבהתפשטות ב', הנקראת פרצוף ע"ב, נמשכו ע"ס רק בקומת חכמה, ואור הכתר נשאר נעלם בפה. לכן נקרא פרצוף ... אין שם קומת כתר. 

וע"כ נמצא, אומר הרב, שאור חכמה בא בכלי דכתר, ואור המלכות בכלי דז"א, והרי נשאר כלי המלכות בלי אור. וע"כ נקראת מלכות אספקלריא דלא נהרא. 

שמשמע?

הרב לייטמן: שקודם זה היה... 

רב"ש: לא מקומת מלכות. רק מה, מעשר ספירות שיש בקומת טעמים דע"ב, לא היה למלכות של פרצוף הטעמים דע"ב? שמעו. זה ברור, מי שמדברים.

והנה כאן מוסיף עוד טעם ב' דהיינו, מדוע נקראת מלכות אספקלריא דלא נהרא? משום שמלכות לא השאירה אחריה רשימה בהתפשטות א'.

הרב לייטמן: מה זה נקרא?

רב"ש: שמשמע, מדוע נקרא מלכות ענייה? היות שבפרצוף ע"ב, שבא אור החכמה בכלי דכתר, ובא אור המלכות בכלי דיסוד, נמצא לכלי דמלכות אין לו אור. נמצא, מתי אני אומר שמלכות נקרא ענייה? בפרצוף ע"ב. אבל בפרצוף גלגלתא לא נקרא ענייה. וכאן כתוב שגם בפרצוף, איך אומרים, גלגלתא נקרא ענייה. לא מאותה סיבה, מסיבה אחרת נקרא ענייה. היה לו אור אבל רשימו לא היה, לא נשארת בה. סיבה אחרת. מה הסיבה? לא מטעם שהיה לה אור, אין לה אור, רק מה, רשימו לא השאירה. מה הקטע? 

ואין להקשות, אם אור הכתר נעלם מן התפ"ב, בפרצוף ע"ב היה לו להשאר שמה כלי דכתר בלי אור, ולמה נתחלפו האורות, שיבא אור החכמה בכלי של כתר עד שנשאר כלי מלכות בלי אור. 

אמנם זה כבר נתבאר בהסתכלות פנימית, שהוא משום שהאורות דרכם להתלבש רק בכלים הזכים יותר שנמצאים בפרצוף ואם אפילו אין שם אלא אור הנפש לבד, היא מתלבשת רק בכלי העליונה דהיינו בכתר. והט"ת נשארו בלי אור.

זה בסדר גמור, אבל הכלל הזה שהוא אומר באות ה', הוא נותן כלל, באות ה' הוא אומר, באור פנימי, שורה שנייה. הנה אי אפשר שיתחיל האור הזה בספירת החכמה, שהרי כל התפשטות של אור מוכרח להתחיל מהכתר, אנחנו אומרים תמיד, מתחיל מנפש, לא מכתר. 

נתחיל דף רק"א, אות ט'.

הנה נתבאר לנו על ידי ב' הקדמות אלו, איך הכלים של הספירות, אף בעת חזרת אורותיהם והסתלקותם אל המאציל, עם כל זה יש בהם ט ב' מיני אורות: אחת, הנקרא אור חוזר והוא דין, והב' הוא האור הנשאר בהכלי, אחר הסתלקות, הנקרא רשימו, אשר היא, הרשימה הזאת הוא שיריים מאור ישר והוא רחמים, מדוע? כי הרי נשאר שם מבחינת האורות, אשר יצאו ממעלה למטה בבחינת אור ישר המכונה טעמים. 

אם כן, מה כתוב כאן? שיש אחר הסתלקות האורות, בפעם הראשונה צריכים לומר, אחר שהיה ביטוש פנימי ומקיף, שבחינת הטעמים נסתלקו, נשאר רשימות מאור הטעמים, הרשימות האלה נקראים אור ישר. ואחר כך בכל זמן שיש קצת מסך על כלי, שהוא מזדכך מאיר שם אור, אור הזה נקרא אור חוזר, הוא דין.

נראה אור פנימי, אות ט'. מה זה ב' מיני אורות? 

ט) כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף, שהיא נמשכת מלמעלה למטה, הוא מצטייר, מסתמך על מה שרב אומר בשורה אחרונה, כי הרי נשאר שם מבחינת האורות, תסתכלו למעלה, אשר יצאו ממעלה למטה בבחינת אור ישר. 

מה הפירוש המילים האלו?  זה שהוא מפרש באות ט'.

כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף, שהיא נמשכת מלמעלה למטה דהיינו לבחינת התלבשות, היא הנקראת אור ישר רחמים. 

וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן של הטעמים, אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים, אם כן, מדוע אני אומר שהסתלק האור, אם זה אור ישר ורחמים? אלא שנשאר האור בבחינת הארה מועטת, המכונה רשימה. אם כן איזה הארה מועטת, במה? באור ישר ורחמים.

אמנם אותן הקומות היוצאות על ידי זווג דהכאה, שבזמן הזדככות, שבדרך עליות המלכות והזדככותה מן מדרגה למדרגה ממטה למעלה, מה זה ממטה למעלה? מקודם מלכות עומדת בבחינה ד', ואחר כך עולה למעלה ועומדת בבחינה ג', ואחר כך עולה למעלה בבחינה ב', ואחר כך עולה למעלה בבחינה א', וכך עולה למעלה בעביות דשורש, עד שנעלמת לגמרי, זה הוא מכנה ממטה למעלה. 

אז הוא אומר, כל אלו הקומות נקראות אור חוזר דין, להיות הקומות מתמעטות והולכות עד להסתלקות גמורה. 

מה שאין כן הוא אומר, התפשטות הראשונה, הוא מכנה אותו מלמעלה למטה. פירוש, הוא מתפשט להעביות היותר גדולה, זה נקרא מלמעלה למטה. וזה נקרא אור ישר ורחמים משום ששם, הוא אומר, אני רוצה לקבל היות שאני רוצה להשפיע. מה שאם כן ממטה למעלה, פירוש הדבר, כן? שכל פעם אם אני רוצה פחות, אני רוצה פחות, אני רוצה פחות, עד למעלה שהוא אומר שאני לא רוצה שום דבר משום שאין לי מסך. וזה הוא מכנה אור חוזר משום שהאור מתמעטת, מתמעט והולך.

תסתכל. המקור של הדין הוא צמצום, שנעשה דין שאסור להשתמש עם הכלי שנקרא מקבל בעל מנת לקבל. אבל מצטרפים מזה הרבה דברים, למשל. הוא אומר, אור ישר נקרא רחמים. ואור חוזר נקרא דין. מה זה אור חוזר? הלא למדנו, יש י"ב מיני אור חוזר. אומרים כלל. אם אתה זוכר, למדנו בפתיחה לחכמת הקבלה לפנים מסבירות, שהוא אומר שם, ה' הבחנות.

הבחן א', אור שבא מצד המאציל, הן האור והן הכלי, אור החכמה, כלי דחכמה, לומדים, כתר המכונה רצונו להיטיב לנבראיו ברא יש מאין אור וכלי ביחד. לא היה רצון בלי כלי וכלי בלי רצון. כן קיבל, מכונה בחינה א', אבל התחתון עוד לא הוסיף בזה שום דבר.

הבחן ב', אור דחסדים. האור בא מצד המאציל. כתר נתן את השפע המכונה אור דחסדים. הכלי, היות שהתחתון נתעורר, חכמה בסופו נתעוררה שרוצה בהשתוות הצורה, לכן בא השפע מלמעלה. נמצא, הכלי הוא מצד התחתון, והאור מצד העליון.

הבחנה ג', שהן האור והן הכלי באים מצד התחתון. איך זה? אור חוזר. מי המשפיע אור חוזר? מלכות. מי הכלי נתעוררה להשפיע? המלכות. נקרא באור חוזר שבא ממלכות, הן האור והן הכלי מכונה, הם מייחסים לתחתון.

הבחן ד', הוא אומר, מי שהתגבר להמשיך משהו, האור והכלי שבאו מצד המאציל, האור הזה המכונה חכמה בסופה, עשתה התגברות. אם כן על מה היא התגברה? על להשפיע.

הבחן ה'. ההתגברות האחרונה, המכונה ה' אחרונה, המכונה מלכות, מי התגבר? האור שבא מצד התגברות הכלי של התחתון, אור הזה בסופו התגבר. על מה? על כלי דקבלה. שזה מכונה גבורה תתאה. עכשיו, יכולים להבין מדוע נקרא אור חוזר דין. מדוע? מה זה אור חוזר? רוצה להשפיע. מדוע מכונה דין? מה זה אור ישר? רוצה לקבל, מדוע נקרא רחמים? ממש להיפך. 

אומרים כך, אור ישר בא מצד המאציל, הוא רוצה להשפיע, לכן נקרא רחמים. התחתון שנותן אור חוזר, מדוע? היות שהיה דין, שאסור לקבל על מנת לקבל, זאת היא הגורם, הנקודה שרוצה להשפיע. נמצא מי הגורם? דין. זה רק היא אחת. לכן אומרים כל האור חוזר גם מכונה דין. מדוע? שזה נובע מהיות שהיה דין שאסור לקבל על מנת לקבל, אבל כל דבר יש משמעות אחרת.

אות י'.

י) ונמצא כי בעולם הזה, של העקודים, אף על פי שעדיין בעת הזאת לא נגמרה מלאכת הכלים, אנחנו למדנו, שמלאכת הכלי נגמרה בעולם אצילות, לכן צריכים לדעת מה זה מלאכת הכלים. מלאכת הכלים נקרא כלי, שתהיה ראוי לקבל, שלא יסתלק האור ממנה.

בעקודים היה הזדככות, בנקודים היה שבירה, רק בעולם אצילות נשארו הכלים, שהם מוכנים לקבל. בין אם הסתלקות. גם שם יש עליות וירידות, זה מסיבת התחתונים. לעומת שנ… [שנשאר] שם בקביעות, נשאר קבועה וקיימת לא בעולה ויורד. 

מה הוא אומר? 

אף על פי שעדיין בעת הזאת לא נגמרה מלאכת הכלים, עם כל זה, בחינותיהם ומציאותם שמהם נתהוו, שהוא י אור העב המחובר עם אור הזך זה כבר היה שם. 

ובחזרת אור הזך למעלה, שנקרא אור ישר, נשאר אור העב למטה, והוא בחינת הכלים עצמם. ושם בזה כ אור העב, שהוא בחינת הכלים, שם הניחו אורות הזכים, שנקרא אור ישר, ב' בחינות הנ"ל: אחת, אור ישר רשימו, וב' אור חוזר. שהוא אור העב, המחובר עם אור הזך. 

י) כלומר, כשהאור מתפשט ממלכות של ראש למטה לגוף, הרי אור זה כלול מאור ישר ואור חוזר, פירוש הדבר, דהיינו כמו שהמה מלבישים זה את זה בראש, כך מתפשטים למטה. והנה האור ישר, השפע, מכונה בשם "אור הזך" ואור חוזר שיצא בראש, שיורד למטה, ואור חוזר מכונה בשם "אור העב", מדוע נקרא אור העב? משום שהוא נמשך מכח העביות והצמצום שבמסך מלכות של ראש. 

מה הוא אומר כאן? הוא שואל, מדוע אור העב, להיפך, מדוע אור חוזר נקרא אור העב? אז הוא מסביר, משום שאור חוזר הזה נמשך, מכוח עביות הנקרא רצון לקבל, והצמצום שנעשה לרצון לקבל, לכן הוא עושה מסך, מזה יוצא אור חוזר.

נמצא, הוא מפרש לנו כאן, מדוע נקרא אור חוזר אור העב? שכל מה שיצא האור הזה, היה מסיבת שהתחתון היה מרגיש את הרצון לקבל, שהיה על זה דין, על מה? על עביות שבו. לכן נעשה אור חוז... לכן הוא החזיר האור בחזרה. נמצא שכל הבסיס שלו, שעליו הוא נבנה, הוא עביות. 

זאת אומרת, אם הרצון לקבל לא היה נקרא עביות, דוגמה, בעולם אין סוף לא היה אור חוזר. רק לאחר כך, שאמרו שהרצון לקבל נקרא עביות, מעלה מטה, אז יצא לנו אור חוזר. נמצא שכל הבסיס של אור חוזר, מה היסוד שלו? עביות. לכן נקרא אור העב, כמו שאמרתי מקודם. עכשיו יש אסמכתא לזה, מה שאמרתי מקודם. 

אז הוא חוזר, 

ואע"פ שלמעלה בראש אין בו שום הכר של עביות, להיותו עולה ומלביש את הט"ס ראשונות, שממסך ולמעלה, ואין כח עביות יכול לפעול למעלה ממקום גילויו ומציאותו אפילו משהו. אם כן, מדוע אתה מכנה אור חוזר בשם אור העב? 

אמנם אח"כ כשהאור חוזר הזה, שיש בראש, מתפשט ויורד עם האור ישר שבו, ממלכות של ראש ולמטה, נמצא ודאי שעביות שבמסך כבר שורה בו, אלא שאינו נבחן לגרעון כלל. איפה? אור חוזר דגוף אני מדבר עכשיו.

מדוע לא נבחן לגרעון כלל? שהרי בעביות קשור כל שבחו, כי בלעדה לא היה שום אור בפרצוף, אם לא היה לו אור חוזר הזה. לכן מכנים תמיד אור חוזר, אור העב, אור הזך, בהתפשטות הראשונה מעורבים זה בזה ואין עדיין היכר עביות. 

אכן לבסוף, אחר שנסתלק האור מהפרצוף, מסיבת הזדככות המסך, והעביות נתרוקנה מאור ישר ההוא המלובש בה, הנה אז נתגלתה מדת העביות ההיא בכל גרעונה וכל שפלותה לעומת האור ישר.

מדוע, מדוע נסתלק האור? על פי מטעם העביות שבו. נמצא לפני זה, שהיה לו אור חוזר, שעל ידי זה אור העב ואור החוזר היה אור ישר מאיר במדרגה, הם שתיהם שווים כמו המשל. בן אדם שיש לו סעודה יכול לומר, התאווה לסעודה והסעודה, שתיהם עולים בקנה אחד. אינני יכול לומר מה שיותר חשוב. באמת, אם יש לו סעודה, אין לו תאווה, לא יכול לאכול. ואם יש לו תאווה, אין לו סעודה, הוא לא יכול לאכול. 

רק מתי, מה ההבדל, מתי נקרא הבדל? בזמן שיש לו תאווה ואין לו סעודה, אז רואים את החושך של התאווה. מה שאין כן, בזמן שיש עוד אדרבא, מי ייתן שהתאווה יהיה ההשתוקקות לאכילה היה נמשכת לכל הפחות כמה שעות, כך כל אחד ואחד מאחל לעצמו. אבל יצר הרע מתחיל לאכול, רבע שעה, סטופ. לא הולך יותר. זה הנמשל.

וז"ש הרב, בשורה "ובהחזרת אור הזך", למעלה, נשאר אור העב למטה". מה הוא אומר? כלומר, אחר שנתרוקן האור הזך מאור העב, דהיינו אחר שהאו"י נסתלק ונשלף מן האור חוזר שהלבישו, נשאר אור העב למטה, כלומר, אין מקומות. מה כן, מה זה למטה? שנתגלה הפחיתות שבאו"ח כלפי האו"י וזה אמרו, אשר אור העב הזה, שנשאר למטה אחר חזרת אור הזך למעלה "הוא בחינת הכלים עצמם". 

כלומר, שהאו"ח הזה, שנתרוקן מאו"י אחר התפשטותו הראשונה שנקרא טעמים, הנה הוא כל החומר שבכלים שבפרצוף הזה שנק' התפ"א דא"ק או פרצוף גלגלתא דא"ק, ובתוכו, בכלים האלה שנשארו בפרצוף גלגלתא, נתלבשו הרשימה והניצוצין של האו"ח היורד. ויתבאר לפנינו, אשר הרשימה וניצוצי או"ח אלו נעשו ונתקנו לכלים לפרצוף שלאחריו, הנקרא התפ"ב או ע"ב.

הוא אומר למעלה, בשורה נתלבשו הרשימה והניצוצין של האו"ח היורד, זה צריכים קצת לפרט. למדנו את זה כבר, קצת. בזמן שנסתלקו פרצופי הטעמים, נשאר לנו רשימות של אור ישר בכל העשר ספירות. לכן שנעשה אחר כך הזיווג על עביות דבחינה ג', המכונה נקודות, המכונה אור חוזר.

והיות שיש כלל, אור הבא צריך למלאות כלים הריקנים של המדרגה הקודמת, לכן הוא רוצה להאיר בכלים דטעמים שנסתלקו מאורותיהם. אבל היות שנשאר בכלים דטעמים רשימו דאור הכתר, הם לא רוצים לקבל אור החכמה, שהיא מדרגה יותר קטנה. ונעשה בטישה ביניהם, ובסופו של דבר לומדים שאור חוזר, היות נפלו ממנו ניצוצין ונפלו לכלי מלכות.

אז הוא מסביר שם, היות שאור הזה הוא אור ממש, מה שאם כן, מה שנשאר מכתר הוא רק רשימו, לכן הכלי הזה, האור הזה יותר חזק, כמו שאומרים, יותר כדאי לקבל אותו. לכן נפלו ניצוצין אור חוזר בתוך הכלים שהיה רשימות ושהם יוצאים לחוץ. 

זה שאמר למעלה, ובתוכו נתלבשו הרשימה והניצוצין של האו"ח, מה בתוכו? בהכלים שנשארו. 

עכשיו הוא אומר, בשביל מה אני צריך את הרשימות, את הכלים? ויתבאר לפנינו, אשר הרשימה וניצוצי או"ח אלו נעשו ונתקנו לכלים לפרצוף שלאחריו, הנקרא התפ"ב או ע"ב. 

ולמדנו, מהרשימו מה שנשאר, זה ד' התלבשות, נעשה בחינת הזכרים לפרצוף ע"ב בחינת התלבשות. ומהניצוצין של קומה עביות דבחינה ג', מזה נעשה כלים של פרצוף התחתון. ברור? נקרא המכונה נקבות.

מה ההבדל בין רשימו דהתלבשות לרשימו דעביות? אז הוא אומר, בכל מדרגה יש ערך הופכי. הכלי שיש בו עביות, שיש בו חיסרון, שעל החיסרון הזה היא מגלית אור חוזר, מסך ואור חוזר, שעל ידי זה היא ממשיכה אור גדול, אבל אור הזה אינו יכול להתלבש בכלי שהמשיך את האור שנקרא עביות, משום שצריך להיות השתוות הצורה בין אור לכלי.

היות שבאור אין עניין שם של קבלה, רק להשפיע, לכן הוא אומר, אין אור הכתר, שנקרא אור היחידה, מתלבש רק בכלי דכתר של המדרגה, שהוא זך ביותר. מה זה זך ביותר? אין לו שום רצון על זה. שאמרתי פעם, מורי אמר פעם באיזה צורה אחרת, אבל נבין את זה לכאן. 

חכמינו ז"ל אמרו, אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. מביא ראייה שאבי מנגן המנגן, ותהי עליו רוח ה'. אז הוא אמר, מה זה שמחה? בזמן שאדם חסר משהו, הוא יכול לשמוח? הרי בזמן שלא חסר לו שום דבר, אז יש לו שמחה. אם כן אין לו שום חיסרון, אין לו שום עביות, שם מאיר רוח ה'. שכינה שורה מתוך שמחה.

לפי זה יש לשאול, יש הרבה אנשים שאין להם חיסרון לרוחניות, אבל לא יכולים להמשיך. צריך להיות ב' כלים, מצד אחד אדם צריך להיות שחסר, שחסר לו שהוא יותר גרוע מכל הכלל, חסר לו יותר מכל הכלל כולו. מצד השני, צריך לקצה השני, שהוא יותר זך מכל ה... כל העולם שחסר לו שום דבר, הוא שמח בחלקו.

אם כן, כשאנו אומרים, התלבשות נקרא זכר, רק לא חסר לו שום דבר, מזה נשאר אור הכתר. אבל איך יכולים להמשיך, אם אין חיסרון? מה שאין כן, עביות נקרא בחינה ג', הכוונה על ג' יש לו חיסרון ויש לו מסך. לכן לומדים תמיד שאין יכול להיות זיווג על התלבשות, אלא בהתכללות העביות. 

עכשיו ברור לך?