שיעור בוקר 01.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו קוראים לעבודה הרוחנית "עבודה למעלה מהדעת" וצריכים יותר ויותר להבין מה זה נקרא "למעלה מהדעת". זה שזה לא לפי השכל שלנו, את זה אנחנו מבינים, זה שזה לא לפי הרגש שלנו אנחנו גם מבינים, אבל מה זה נקרא בכל זאת "למעלה מהדעת"? דעת זה בעצם שיש בתוך המבנה הרוחני שילוב מיוחד בין רגש לשכל. יש "כתר", "חכמה", "בינה", "דעת". זאת אומרת זה שילוב מיוחד בין הרגשה שבאה מבינה לבין השכל שבא מחכמה, אז עוד למעלה מזה לעבוד? איך למעלה מזה לעבוד? איך אנחנו יכולים לתפוס, בקצה לפחות, את העיקרון הזה כדי להתקדם איתו בחיים הרוחניים, בתהליך הרוחני שאנחנו רוצים לעבור.

אז אני חושב שאנחנו צריכים להבין שזה הכי פשוט לנו להרגיש את זה כך, שאם אנחנו רוצים להתקרב לכלים החדשים, אז אנחנו צריכים להשתדל לא בשכל ולא ברגש שלנו לעבוד, אלא בהתקרבות לחברים בלבד.

זאת אומרת אם אני רוצה להבין משהו, להשיג משהו, לעשות צעד אחד קדימה ברוחניות, אני לא עושה את זה בשכל, שאני מחפש איפה זה נמצא, ויש בינינו הרבה אנשים שעובדים עם השכל, אנחנו בסך הכול כולנו לא טיפשים ומי שבא לחכמת הקבלה הוא יחסית מפותח יותר אפילו מאנשים הרגילים וגם ברגש יש לו איזה תביעות על העולם הזה, על עצמו, על האחרים.

ולכן אנחנו צריכים כאן להבין שלא ברגש ולא בשכל שלנו אנחנו יכולים להתקדם קדימה. לא חסר לי ללמוד עוד משהו בספרים, לא חסר לי עוד להרגיש את עצמי, לעורר את עצמי בהרגשה, אלא רק בהתקרבות לזולת, בהתקרבות לחברים כי זו בעצם הפעולה המעשית שאנחנו יכולים לבצע בתיקון מערכת אדם הראשון. ואז מתוך זה שאני מתקרב לאחרים, אני צריך להרגיש בפנים עד כמה שדווקא התקרבות, נטייה להתקרבות רוחנית, יכול להיות פיזית אפילו, שאני קצת מתקרב, אבל העיקר זה ההתקרבות הפנימית לעשירייה, לחברים שבעשירייה, עד כמה שזה פותח בי כלים חדשים ולא שום דבר אחר.

ואז אני לאט לאט עובר מ"דעת" ל"אמונה למעלה מהדעת", מהכלים הגשמיים דעולם הזה, השכל והרגש הגשמי, לכלים הרוחניים שהם מתגלים רק בנטייה להתקרבות על פני ההפרעות, על פני האדישות, על פני הדחייה הפנימית שיש לי כלפי החברים, כלפי העשירייה, כלפי בני ברוך בכלל.

לכן אנחנו צריכים לאתר את זה, כי בהתאם לעד כמה שאני פותח את הלב שלי, רוצה להתקרב אליהם, בהתאם לזה אני יותר מבין.

כמו שכתוב "לא החכם לומד" שזה לא בחכמה, זה בכלים שהם מתחילים להתחבר יותר ויותר, אז כמה שהם מתחברים, כתוצאה מהשבירה אנחנו כולנו מפוזרים, כמה שאנחנו משתדלים להיות יותר קרובים, יותר מחוברים זה עם זה, בזה אנחנו מייצבים כלים מתוקנים ואז בתוך הכלים המתוקנים האלו אנחנו מתחילים להרגיש הבחנות רוחניות חדשות.

וכך אני מרגיל את עצמי ללכת בשינויים רוחניים ו"לא החכם למד". זאת אומרת שלא את השכל אני דורש ולא את הרגש הגשמי אני דורש, שזה הרגש הפסיכולוגי, לא, [אלא] אני דורש את ההתקרבות לזולת. ומתוך ההתקרבות הזאת, שאנחנו בזה מתקנים את הכלי דאדם הראשון, מתוך זה אנחנו מתחילים להבין מה זה נקרא המערכת הזאת האינטגרלית הרוחנית, מה היה באדם הראשון לפני השבירה, למה אנחנו מגיעים עכשיו. ואז אנחנו מגלים את הכוח העליון, כוח הבורא ולא [צריך] להיות חכמים ולא להיות פיקחים, לדעת מה כתוב בספרים וכן הלאה אלא בנו אנחנו מתחילים לגלות את החכמת הקבלה. לכן היא נקראת "החכמה הפנימית". זהו בעצם.

אני רוצה שעכשיו אנחנו נעשה איזו סדנה על זה כדי יותר לחזק מה שאמרתי. אז בואו אנחנו קודם כל נדבר על מה שאמרתי עכשיו. תנסו לחזור על זה.

סדנה

איך אנחנו תופסים את המציאות בעולם הגשמי, איך אנחנו צריכים לתפוס מציאות בעולם הרוחני, איך אנחנו מפתחים כלים חדשים לתפיסה הרוחנית ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה? לעומת המצב השבור שלנו בכלי דאדם הראשון לזה שאנחנו מתקנים את הכלי.

בינתיים דברו, תמצאו שאלות, תתחילו לשאול ואחר כך אנחנו נסביר את זה, נברר את זה יחד.

*

איך אנחנו רואים בכל חכמת הקבלה שההשגה הרוחנית תלויה בהתקרבות בינינו? כל חכמת הקבלה כך פועלת וכך מדברת, איפה אנחנו רואים את זה בפרצוף הרוחני, שההתקרבות בין חלקי הפרצוף, ההתגברות על הכוחות שנפרדים, דוחים אותם זה מזה, דווקא התגברות על זה היא יוצרת את התנאים לקבלת האור העליון בתוך הפרצוף.

*

זאת אומרת אנחנו מרגישים בינינו, בין החברים נגיד בעשירייה, עביות מסוימת שנגלית לנו, ודאי שהעביות הזאת היא באמת גדולה מאוד, אין לנו מושג עד כמה שאנחנו נמצאים בדחיה, בשנאה, בריחוק זה מזה, אבל מגלים לנו איזו מידה מסוימת שאנחנו כן יכולים איכשהו להתגבר עליה, ואז עד כמה שאנחנו מרגישים את עצמנו רחוקים בצורה טבעית, שבכל זאת לא בלב אחד, ועד כמה שאנחנו יכולים להתקרב זה לזה ולהיות בלב אחד, כי אנחנו רחוקים זה מזה, זה היסוד שלנו, זאת התחתית של הפרצוף.

כשאנחנו יכולים להתחבר למרות זאת באילו רצונות בינינו זה יהיה לנו פנימיות הפרצוף, שאנחנו יכולים בפנימיות הזאת לעבוד יחד בלקבל על מנת להשפיע כלפי הבורא, בזה כבר יש לנו תוך הפרצוף, וראש הפרצוף, וכך אנחנו בונים את עצמנו.

זאת אומרת הכול בנוי על זה שיש רצון לקבל גדול שמרחיק בינינו, שנאה גדולה, כמו אצל תלמידי רבי שמעון שגילו את זה יום יום יותר ויותר, והם התגברו על זה והתחברו למעלה מהשנאה הזאת במשהו, ובזה בנו את תוך הפרצוף, ופנייה לבורא שזה ראש הפרצוף, ואז בצורה כזאת מתחילים לגלות ביניהם את תכונות הבורא בפועל, באותן התכונות שיכולים להתקרב ביניהם, ואם כך מתקרבים, כך מתחברים ביניהם, וכך בונים את הפרצופים, כך עולים.

וכמה שיותר עולים יש ביניהם כל פעם, בכל דרגה ודרגה חדשה, ריחוק גדול ושנאה, ולמעלה מזה חיבור ואהבה והשתוות עם הבורא, שהוא כוח האהבה הכללית, וכך עולים עד שמתקנים את עצמם עד אהבה חלוטה.

דברו על זה, איך אנחנו עושים מהעשירייה בצורה כזאת פרצוף רוחני שעולה יותר ויותר בלהידמות, בלהתקשר, בלהידבק בבורא?

*

איך אנחנו מתרגלים לעשות מאמצים לא בשכל ולא ברגש, כי זה שכל ורגש גשמיים שיש לנו ואנחנו צריכים לעלות למעלה מהם, למעלה מהדעת. איך אנחנו מתרגלים לעשות מאמץ לא ברגש ובשכל, בכלים שיש לנו עכשיו, אלא רק בהשגת החיבור החדש בינינו. איך אנחנו מרגילים את עצמנו בצורה כזאת בעשירייה להיות בצורה פעילה, מעשית?

*

איך אנחנו מחזיקים את החיבור שלנו שלא ייפול, שלא ישתנה, שלא ייחלש, שלא יהיה מעורפל? איך אנחנו מחזיקים אותו וכל הזמן דואגים רק לו ורק אותו מחזקים. איך אנחנו עושים את זה?

איך אנחנו שומרים על החיבור וכל פעם מגבירים אותו, כי בזה תלויה בסך הכול ההליכה הרוחנית שלנו? איך אנחנו גם בודקים, רוצים להרגיש, דורשים להרגיש שבמידת החיבור אנחנו מרגישים את ההתקרבות שלנו לרוחניות, להשפעה, לאהבה, לבורא?

מתי נתחיל להרגיש שאנחנו נכנסים לעיבור, ליניקה, למוחין, כשאנחנו נתחיל לעבור מצבים רוחניים ממש בחיבור בינינו, רק בחיבור זה תלוי, אז איך אנחנו עומדים על זה, דואגים לזה, וכל הזמן מטפלים בזה?

נניח שאנחנו יוצאים עוד מעט לאוויר העולם, ליום יום, מה קורה כשאנחנו יוצאים מהשיעור? שכל העולם, כל האנושות, כל הבלגן הזה, כל מה שהבורא ברא, זאת אומרת כל הכלי דאדם הראשון נכנס בינינו, בין עשרה אנשים. יש לי עשירייה ואז העולם מתחיל להיכנס לתוך העשירייה שכל כך התחברתי איתם באיזו צורה, העולם נכנס בפנים ומתחיל להביא לנו את העביות שלו, את המחשבות, הרצונות וכן הלאה. וזה חייב להיות, אחרת אנחנו לא נגיע אף פעם לתיקון הכללי, אנחנו צריכים להתכלל ממנו.

אז כשאנחנו נכללים ממנו במשך היום, והעולם משפיע עלינו, נמצא בינינו, בין החברים, רוצים או לא רוצים, אבל כך הבורא מסדר את הדברים, ואנחנו צריכים להבין שזה לא עניין העולם, הפוליטיקה, הכלכלה וכל הדברים, אלא הרצון הגדול של הכלי דאדם הראשון הוא נכנס בינינו, ואנחנו מושפעים ממנו כדי שאחר כך נחזור שוב לחיבור בינינו על פני מה שהם השפיעו עלינו, ואז למרות שהם השפיעו עלינו כל מיני תוספות של האגו הכללי העולמי, אנחנו שוב מתחברים בינינו וכבר נמצאים על ידי זה בהתקרבות המתגברת בינינו.

אז כאן השאלה, איך אנחנו עובדים בזה? איך אנחנו יוצאים מהשיעור ולא שוכחים שההתכללות שלנו עם העולם הרחב היא כדי להתרשם במשהו מהעולם הרחב, אבל בלי להתנתק זה מזה בינינו, ואז אנחנו סופגים מהעולם הרחב רק אותם הדברים שבאמת אנחנו צריכים לקבל, לספוג, וכך אחר כך נעבוד עם זה בתיקון. אם אנחנו לא נפרדים זה מזה אז כל העולם הרחב שמשפיע עלינו במשך היום, נכלל בצורה נכונה כך שאנחנו נוכל לתקן אותו, ובזה שאנחנו מתקנים אותו בתוכנו אנחנו גם משפיעים עליו מחוצה לנו, כי כבר יש קשר בין מה שהוא בפנים לבין מה שהוא בחוץ.

ואז בצורה כזאת שאנחנו כוללים אותו מבפנים כך שהוא לא מפריד ולא מפריע לנו להתנתק זה מזה בעשירייה במשך היום, אנחנו בזה גם מוסרים להם את החיבור שלנו ובזה אנחנו מתקנים את העולם, והם הופכים לאט לאט להיות חלק מהפרצוף שלנו. סוף הפרצוף, תנה"י דפרצוף. אנחנו לא יכולים לעבוד איתו בצורה מעשית אבל הוא נכלל איתנו בצורה כזאת שהוא נעשה חלק פעיל, חג"ת של הפרצוף, וכך אנחנו פועלים. סופגים ממנו ובצורה כזאת מעבירים לו, ושוב למחרת נהיה אחרת וכך יום יום.

איך אנחנו עושים במשך היום עבודה אחרי השיעור שאנחנו מתחברים ורק בהתחברות שלנו אנחנו רוצים להשיג הבחנות רוחניות חדשות? איך במשך היום שאנחנו יוצאים אנחנו גם שומרים על עצמנו להיות מחוברים וגם סופגים את ההשפעות מהעולם שמשפיע עלינו בעל כורחנו, ואנחנו יחד עם זה משתדלים להישאר מחוברים וכך אנחנו משפיעים על צורת החיבור, טבע החיבור שלנו גם לעולם החיצון?

יש לנו עבודה גדולה במשך היום לתקן את עצמנו בספיגת העולם בתוכנו, ולתקן את העולם במה שאנחנו יכולים להשפיע לו. זה נקרא "לתקן עולם במלכות שדי" ובסופו של דבר זה יהיה, אבל בחלקים קטנים אנחנו כבר נתקרב לזה.

איך במשך היום אנחנו עובדים עם עצמנו ועם הקהל הרחב?

*

אם אנחנו כך עובדים, מה יכול להיות הקשר בין העשיריות? במה יכול להיות הקשר ומתי יכול להיות הקשר ומה אנחנו נשיג בזה? לפי המערכת דאדם הראשון אנחנו צריכים להיות כולנו קשורים זה לזה.

מתי נתחיל להרגיש שאנחנו מסוגלים ויכולים ויש צורך בחיבור בין העשיריות?

*

איך אנחנו מחזיקים זה את זה כך שרק במידת הקשר, במידת הקירבה בינינו בעשירייה, תלויה ההרגשה הרוחנית האמיתית שלנו? רק בעוצמת החיבור בינינו אנחנו מתקרבים גם לבורא ואז מקבלים מהפעולה הזאת תוצאה רוחנית, הרגשה רוחנית.

איך אנחנו שומרים על כל החברים שלא יתחילו לעבוד שוב עם הרגש והשכל הגשמיים אלא רק בהתקרבות בינינו, בפנימיות בינינו בקבוצה נשיג את ההבחנות הרוחניות? מהקשר שהיה לי קודם לקשר שיש לי עכשיו, ההבדל בין זה לזה נותן לי הרגשה בהתקדמות הרוחנית.

איך אני כל הזמן שם לב רק לזה ואיך אני רוצה גם לחזק את החברים בזה, כי אני תלוי בהם והם תלויים בי, בסך הכול התיקון שלנו חייב להיות כללי בעשירייה ועוד יותר אחר כך.

איך אנחנו לא יורדים מלקבוע את התהליך והמצב הרוחני שלנו אך ורק במידת הקשר בינינו, ודואגים רק לזה עוד יותר ועוד יותר? אם אני לא התקדמתי בקשר בין החברים בכל עשירייה, אני לא מימשתי את חובתי בתיקון. אני לא הייתי חי ברוחניות אלא הייתי חי בגשמיות.

זאת אומרת, ההבדל בין גשמיות לרוחניות, מה אני רוצה לקדם בקיום שלי, את השכל והרגש הנוכחיים או את החיבור בינינו ולעלות לשכל ולרגש הרוחני, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". מה עושים?

כתוב "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך"¹, איך אני אעשה שומרים ושוטרים כך שאני לא אתנתק מהפעולה הרוחנית שהיא חיבור, והתוצאה הרוחנית שזו תוצאה מהחיבור?

שאלה: איזה שומרים ושוטרים אפשר להציב? כי נראה שלא משנה מה נעשה בסוף.

לא, אין בסוף. מה שתעשה כך יהיה בסוף. אין דבר כזה להגיד שום דבר לא יקרה, אני חייב כל הזמן לעבוד על זה כל רגע ורגע. ברוחניות זה לא שעשיתי פעם וזה נשאר, אני כל פעם צריך לחדש את זה. כל הזמן. אחרת זה לא עובד.

שאלה: איך לדאוג באופן המקסימאלי והאפקטיבי ביותר לחברים?

לעורר בהם צורך להתקרבות. אבל צורך להתקרבות מטרתית כמו שעכשיו דיברנו, שבמידת ההתקרבות בינינו אנחנו מייצבים את הכלי הרוחני. שיהיה ברור להם שהכלי הרוחני הוא בעצמת החיבור בינינו. וכאן צריך באמת לראות כמה אני משקיע, כמה אני מוכן לתת לחיבור בין כולם, כי זה בעצם המדד של הרצון שלי לרוחניות, בזה בעצם אני מגיש לבורא את הכלי לגילוי שלו. עושה לו נחת רוח.

שאלה: אמרת שיש ערבוב של עבודה בין העשירייה לבין ה-99% בחוץ כשאנחנו יוצאים ומביאים את האור. אני רואה את היציאה החוצה כמסוכנת, איך אנחנו צריכים לעבוד כדי לא ליפול?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו בסך הכול נמצאים בכלי אחד. אם היינו חיים באיזה אי בודד ולא קשורים לקהל הרחב אז לא היינו מדברים על זה, אבל צריך להבין, שאתה רואה שהמציאות היא כך, כי כל הכלי דאדם הראשון מתחלק לראש, תוך, סוף. ובזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו אנחנו בונים את ה"תוך" ו"הראש" של הכלי, והקהל, כל המסה הזאת הגדולה של כל הכלי שעדיין לא הגיעה לחיבור ורחוקה מזה, היא ה"סוף" של הכלי. לכן אנחנו צריכים פשוט לחשוב איך אנחנו נכללים עימו, כי העבודה שלנו, במיוחד בזמננו, זמן התיקון הכללי, אנחנו צריכים לחשוב גם על כל הקהל. לכן אמרתי, רוצים או לא רוצים, אנחנו כן נמצאים בקהל. אנחנו לא כמו המקובלים הראשונים שחיו שם במערה או במנזרים, במקומות סגורים ובכפרים קטנים, בכלל למקובלים תמיד הייתה נטייה להתבודד כי לא הייתה עדיין חובה לעבוד למען תיקון העולם. וכך הם גם כתבו ספרים וגם דיברו ביניהם, שלעתיד לבוא זה יהיה גם תיקון עם כל העולם.

אנחנו נמצאים כבר במצב אחר. אנחנו, רוצים או לא רוצים נכללים עם כל העולם ולכן נתתי ציור, שבמשך היום נספוג לתוכנו רצונות של כל העולם, ונצטרך גם לעבד אותם, אין מה לעשות, אנחנו נכללים מכל העולם. ואז כשאנחנו מתחברים בינינו אנחנו צריכים לקחת את זה גם בחשבון, שהחיבור בעשירייה רוצים או לא רוצים, הוא במשהו שאנחנו סופגים מהעולם הרחב. בצורה כזאת אנחנו מתחברים כל פעם יותר ויותר עם העולם, עם איזה חלק של העולם הרחב, ואחר כך כשאנחנו יוצאים לעולם הרחב זה מתפזר. רוצים או לא רוצים ככה זה יוצא לכלי הכללי, והעולם משתנה וגם הוא מתקדם, מתקדם להבנה של תיקון ושל חיבור. אתם תראו, זה יקרה די מהר. ככה אנחנו עובדים.

שאלה: למחרת, אחרי השיעור כשאנחנו יוצאים לעולם, איך אנחנו מביאים נחת רוח לבורא בזה שאנחנו עובדים נכון עם הפרעות?

אנחנו לא רואים את הדברים האלה כהפרעות, אנחנו רואים אותם דווקא כההיפך, אלה אותם הרצונות והכוחות הפועלים עלינו כדי לעזור לנו לחדש את הכלים שלנו ועוד יותר להתקרב לבורא. אין הפרעות, אלה מניעות כמו שכותב בעל הסולם, אין דבר כזה. יש איגרת שהוא כותב כך.

שאלה: דיברת קודם איך אנחנו מחזיקים את העשירייה שלנו. השאלה היא, איך אנחנו יכולים להביא את העשירייה שלנו תמיד לתוך הלב שלנו בכל מהלך 24 השעות, להיאחז בה.

כל הזמן לחשוב [עליה] כמה שיותר. כמו שדיברנו עכשיו בסדנה שלנו, לא סדנה, אני שאלתי ואתם דיברתם, עד כמה כל ההתקדמות היא רק בהתקרבות בינינו ורק על זה לחשוב. לא להפעיל את הרגש והשכל הנוכחיים שלנו, אלא רק להתקרב בינינו ומזה להשיג כלים חדשים.

שאלה: מידת החיבור בין החברים היא מידת התפילה המשותפת הקיימת בנו או שיש איזו תוספת?

אם אנחנו נמצאים בנטייה לחיבור הנכון, אז ככול שנשתדל להתחבר זה יתבטא בתפילה שלנו.

שאלה: כשבמשך היום מעל כל ההפרעות אתה מתחבר עם העשירייה, כלומר מתמוסס בבקשה, בחברים, מה כאן בעבודה הזאת "ראש" ומהו "תוך", כפי שהסברת לפני כן?

עדיין אנחנו לא בונים פרצוף, הפרצוף נבנה מלמעלה כתוצאה, כתגובה על המאמצים שלנו. הרצונות שלנו יהיו כתוך הפרצוף, אבל הם יהיו רצונות מחוברים ביניהם למרות השוני ביניהם והראש זה הכוונות להשיג דבקות בבורא מתוך החיבור בינינו. לא אני לבד ולא באיזו צורה אחרת, אלא בינינו להשיג את מידת החיבור, שזה יידמה לבורא, שההשפעה בינינו תייצב לנו השפעה כללית לבורא. אתם תגלו את זה, תרגישו שכך זה מתגלה.

תלמיד: אמרת שאנחנו נכללים בכל העולם, בחלק החיצון שלו, איך לתקן אותו נכון? היום אני רואה שהוא מנתק אותנו זה מזה.

כך מכוון מלמעלה, שהעולם כביכול מפריע לנו על מנת שנחזק את הקשר בינינו עם כל ההפרעות של העולם. לכן יש מצווה לא להתרחק מהציבור וכן הלאה, כי אנחנו צריכים לכלול את המחשבות והכוונות של הציבור, אבל לא לספוג אותן ממש, אלא כמה שהם נכנסים ומפריעים, מפרידים בינינו, אנחנו מקבלים את זה כנתון מלמעלה, מאותו הבורא שמסדר לנו כך ואז אנחנו עובדים על הקשר בינינו עם כל ההפרעות האלה החיצוניות. אנחנו לא מרגישים אותן כהפרעות אלא כ"עזר כנגדו", פועל כנגדו, כנגד ההתקדמות שלנו, אבל הופך להיות עזר וכך מתקדמים. לא לראות את זה כאילו אנחנו אוהבים את הדברים האלה, את הרצונות והמחשבות החיצוניים, אבל אנחנו מבינים שבלי זה לא נתקדם, אז הם משפיעים עלינו ואנחנו כולנו יחד עובדים על החיבור בינינו, יחד עם כל ההפרעות. אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם זה אבל צריכים להבין שזה בעצם המקור של הכלים החדשים שאיתם אנחנו נתקדם.

בכל זאת העבודה שלנו היא כל הזמן רק בחיבור, בחיבור בינינו, ובחיבור בינינו עם ההפרעות החיצוניות, ובצורה כזאת הם גם נכללים בחיבור. אנחנו נראה איך זה עובד בתוך הקשר בינינו בתוך הפרצוף, אבל זו כבר תחילת בניית הפרצוף הרוחני.

שאלה: האם ניתן לומר שהחיבור בינינו, אותו ענן אהבה מתקיים כל הזמן במקביל ולא נפסק, על רקע השפעת העולם שלנו.

אתה צודק, כך אנחנו צריכים להרגיש, שיש חיבור בינינו, ולמרות שהקהל, העולם החיצון פועל ומשפיע עלינו ורוצה כאילו להפריד בינינו, לבלבל, להרחיק אותנו מהמטרה הרוחנית, אנחנו בכל זאת מחזיקים בחיבור ואת כל ההפרעות האלה החיצוניות אנחנו צריכים לעבד, לא לדחות, לא לדחוף, לא לבטל אותן, אלא יחד איתן להגביר את החיבור שלנו.

שאלה: מצד אחד ברור לי שהתגובה שלי לכל מה שקורה בעשירייה צריכה להיות או לנבוע מנקודה של להעביר הכול לכף זכות וכל פרובוקציה של הרצון לקבל שלי או לכל מום שמתגלה שנראה לי ככזה להשתדל לרפא את זה באמצעות תפילה. אבל בכל זאת, מה זה נקרא עבודה נכונה בחיבור בעשירייה, כי אני יכול לרדוף אחרי כולם עם מקלות בכוונה לחבר ביניהם ויכול לשיר להם סרנדות. אז מה צריכה להיות העבודה הנכונה?

אני מרגיש שאתה חייב לחזור למאמרי רב"ש על החברה. אתה שומע מה שאתה שואל? כביכול אף פעם לא קראת את מה שהוא כתב. ובאמת אף פעם לא קראת את מה שהוא כתב, כי עכשיו אתה תקרא משהו חדש וטוב יותר, ומובן יותר להיום, ולמחרת, שוב יהיה צורך לחזור על הכתבים האלו, תראה עד כמה שהם חדשים, כביכול לא קראת אותם אף פעם.

שאלה: איך לשמור על המצב שאנחנו מצד אחד צריכים להתקדם ומצד שני לראות את החברים כביכול שהם כבר מתוקנים?

מה זה "כבר מתוקנים"? כולנו בקבוצה לא מתוקנים, אבל בכל זאת אני צריך לראות אותם בדרגה גבוהה יותר ממני. אני גם לא יודע מה זה נקרא מתוקן, לפעמים אני צריך לראות אותם בדרגה גבוהה יותר ממני ואני כהכי קטן, לפעמים אני צריך לראות את עצמי גדול יותר והם כקטנים, כל פעם אנחנו צריכים להיות בכל מיני מצבים שבסך הכול הם מועילים לחיבור הכללי. בקבוצה, לא יכול להיות שאלו לגמרי מתוקנים ואני לגמרי מקולקל או משהו, בסך הכול הקבוצה נמדדת לפי העיקרון הכללי, במשהו ממוצע.

שאלה: מה עלינו לעשות, בשביל לא ליפול לאפתיה או חוסר אכפתיות בעבודת החיבור?

אני צריך לראות שההתקדמות שלי ברוחניות היא רק בחיבור מתגבר, אין יותר אמצעי. אנחנו חוזרים לתיקון הכלי דאדם הראשון, שצריכים לחבר את כל הכלים השבורים, והבורא מסדר לנו את סדר התיקונים כי אנחנו לא מבינים. אם היינו רואים את כל הכלי דאדם הראשון איך הוא מחובר, מרוסק ושבור, והשברים שלו נמצאים רחוקים זה מזה, זה כמו תינוק שמביאים לו לגו שיחבר, או פאזל, הוא לא יודע מה לעשות עם זה. אז הבורא מסדר אותנו לעשירייה, כמו שלמדנו במאמר "הערבות" של בעל הסולם ובעוד כאלו מאמרים, שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", כך אנחנו צריכים להתחיל לעבוד עם זה, וכל פעם הבורא מסדר לנו עוד רצונות פרטיים וחיצוניים. על השפעות חיצוניות כבר דיברנו היום שאנחנו מקבלים מהקהל הרחב, והשפעות פנימיות, אנחנו כל הזמן משתנים על ידי זה שכול אחד ואחד מיום ליום משתנה ברצון לקבל המקולקל שלו, כך אנחנו תמיד צריכים כל הזמן לנוע לקראת החיבור.

שאלה: האם נכון לראות אותנו, כל אחד מאיתנו, כמו במלכות?

כן, כל אחד מאיתנו הוא חלק מהמלכות, והחיבור בינינו מייצר את ט' ראשונות.

שאלה: איך לשמור נכון על החברים מנפילה לעולם הגשמי לשכל, לדעת, אם זה הבסיס שלנו, אם זה היסוד שלנו? כי הרי באמצעות העולם הגשמי נוכל להתעלות לרוחניות.

קודם כל זה לא נכון שעל ידי העולם הגשמי אנחנו יכולים לעלות לעולם הרוחני. אנחנו יכולים לעלות לעולם הרוחני למעלה מהעולם הגשמי "אמונה למעלה מהדעת". אנחנו לא צריכים לקחת משהו מהעולם הזה חוץ מההפרעות, שנהפוך אותן דווקא לכלים רוחניים שמעליהן נעלה.

אם אתה דבוק לעולם הזה ולא יכול להתנתק ממנו, סימן שאין לך קשר נכון עם הקבוצה. כי בטוח כשאתה מגיע לקבוצה אתה מרגיש כמה אתה, לזמן מה, שוכח מהעולם הזה. אתה צריך להביא את עצמך בצורה אחרת, "אני קשור לקבוצה בצורה תמידית, ומרשה לעולם הגשמי להיכנס לעולם הרוחני שלי, לקבוצה, מתי שאני מרשה לו, מתי שאני חושב שהוא יכול לעשות, ולא שהעולם הגשמי הזה פועל וממש מנהל אותי. אך ורק בצורה כזאת, שאני מעדיף את ההתפתחות הרוחנית על פני הקיום הגשמי."

שאלה: אנחנו יוצאים עכשיו לעולם שלנו, ליומיום, עם חיבור בעשירייה. האם צריך להוסיף על כך גם יציאה דרך חיבור בין העשיריות?

לא, בשום פנים ואופן לא. עזבו את החיבורים בין עשיריות, אני לא רואה את זה בצורה יפה. כי אתם עדיין בתוך העשירייה לא מחוברים, וזה רק ירחיק אתכם מחיבור בתוך העשירייה. עשירייה חייבת להיות כיסוד. כשהוא קיים בכל התנאים שאנחנו עוברים, אז אנחנו כתוספת יכולים להתחבר עם עשיריות אחרות.

אתם יכולים רק לעזור בצורה חיצונה אבל לא לחיבור הפנימי. אתם ממש הופכים להיות כעשירייה אחת, רוצים להיות כך מחוברים בלב ונפש, במוח, בכוונות. זה לא טוב. אתם עוד לא בניתם את המדרגה הראשונה הרוחנית, הנכונה וכבר רוצים לקפוץ למדרגה השנייה. זה לא ילך. ואל תעשו כל מיני פעולות שאתם לא מבינים בזה. מה שאנחנו עושים כאן את זה בדיוק תעשו. תשמעו עוד פעם ועוד פעם את שיעור הבוקר וזה ישמור עליכם לא לעשות טעויות.

שאלה: אם הפרעה חיצונית מגיעה לעשירייה בבקשה על חבר שסובל, האם זה יכול לחבר את העשיריות או שזה מה שהיה חיצוני היה, מה שעבר עבר?

אם מישהו היה בעשירייה ויצא ממנה לפי החלטה שלו, אנחנו צריכים להסכים עם זה ולשכוח עליו, לשכוח עליו. שאף אחד לא יהיה קשור אליו ומכל שכן כל העשירייה. הוא יצא, כאילו מת, כאילו לא קיים, זהו. למחוק אותו מהשכל, מהרגש ומהזיכרון, מהכול.

שאלה: מה לבקש בינינו כדי שהתפילה תשפיע על הרצונות של אנשים מעולם החיצון, שהתפילה תביא להם תועלת?

עד כמה שאנחנו נהיה חזקים ומחוברים בתוך העשירייה, זה ישפיע על העולם החיצון. אנחנו לא צריכים להשקיע בעולם החיצון יותר מידי, אלא רק הפצה כדי שהם ידעו שיש דבר כזה. אנחנו מספרים להם שעל ידי חיבור אנחנו יכולים בזה להתגבר על כל ההפרעות הגשמיות, בשפה שהם מבינים ובפעולות שהם גם מבינים ולא יותר. תתרכזו יותר על החיבור ביניכם ואל תברחו לכל מיני פעולות חיצוניות כאילו שהן חשובות. אין יותר חשוב מחיבור בעשירייה, ואל תבנו לעצמכם איזה מטרות יותר חשובות. פשוט אתם בזה הורסים את הרוחניות שלכם.

שאלה: איך לחזור לחיבור בעשירייה במהלך היום, אם לפעמים כשאתה נמצא בעבודה אפילו לקשור שלוש מילים בראש, במשפט אחד אתה לא יכול?

אתה צריך עוד פעם לשמוע את השיעור. כל מה שדברנו במשך השעה הראשונה. כל יום ויום אתם מקבלים איזו מנה חדשה איך אנחנו מתקדמים הלאה ברוחניות. אז השעה הראשונה צריכה להיות אצלך מוכנה ואתה מפעיל את המקלט שלך ושומע.

תלמיד: זה העניין, כשאני נמצא בעבודה אז אין לי אפשרות לשמוע את השיעור ולצאת ממצב הכבדות הזאת, הערפל, מה לעשות?

אז אתה מפעיל את החברים שלנו, משהו שמחדש כל פעם את הקשר איתנו.

שאלה: כשחבר מבקש עזרה מהחברים שהוא רוצה להמשיך להישאר דבוק ברוחניות, האם הוא צריך למסור פרטים מהחיים הגשמיים שלו, מה בדיוק מפריע או מספיק שיבקש מהם כוח?

מספיק שיבקש מהם כוח אבל אם רוצה להתייעץ איתם אז יכול גם להתייעץ. בעשירייה זה אפשרי.

שאלה: אם הבורא יוצר מציאות שלא כל העשירייה שלנו נמצאת בשיעור.

זה הבורא, החברים לא יכולים לעשות את זה, הבורא עושה.

תלמיד: הבורא יצר כזאת מציאות, אז איך העשירייה שלנו יכולה לתמוך בעשירייה אחרת?

להצטרף לעשירייה אחרת, מה זאת אומרת לתמוך? אם אנחנו חלשים, אם חברים לא מגיעים לעשירייה לשיעור אז במה העשירייה שלנו כל כך חזקה שהיא תומכת במשהו. אני לא מבין מה זה המילה לתמוך?

יכול להיות שהעשירייה שלנו צריכה לחפש על ידי מה היא יכולה להשלים את עצמה. על ידי כאלה חברים שיבואו לשיעור ולא שישבו בבית באיזה מקום, זאת אומרת מנותקים מאיתנו ויחשבו שזו השתתפות. אנחנו סופרים חברים לפי השתתפות חיה בשיעור, אתם מבינים? ואם החבר לא בשיעור הוא בשבילי לא חבר, זהו.

כמו שכתוב "או חברותא או מיתותא" או שאני נמצא בחברה או שאני מת, אחד משניים. זה צריך להיות חוק לכל אחד, אם אתם רוצים להיכנס לרוחניות. אם לא, אז אתם יכולים לשמוע את השיעורים שלנו. אנחנו פתוחים לכולם, אבל אתם כבר לא נמצאים בקבוצות של בני ברוך. קבוצה נקראת שהיא מקבלת את התנאים שמקובלים מייצבים לנו ולפי זה מתקדמים. ככה זה עובד.

שאלה: אנחנו עכשיו קראנו במאמר של רב"ש על חשיבות החברים. וכתוב שאדם הולך באמונה למעלה מהדעת וכשהוא בוחר לעצמו חבר הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת. כרגע אמרת שאם החבר לא נמצא בשיעור הוא לא חבר. איך אפשר לדעת מי חבר ומי לא?

אתה צריך לקרוא אולי עוד כמה מאמרים. אתה תפסת מאמר אחד ומה כתוב שם נגד מה שאנחנו מדברים? איך אני יכול לקבל את החבר שהוא חבר אם הוא לא נמצא איתי בשיעור. שיעור זה בדיוק האמצעי להתקדמות הרוחנית. זאת אומרת הוא לא הולך איתי ברוחניות אז איזה חבר זה, זה שאני יושב אתו בערב בפאב ושותה בירה?

תלמיד: בכלל מי זה חבר, מי שמחשיב את המטרה?

חבר זה מי שהולך איתי יחד בכל מה שאנחנו צריכים כדי להשיג את המטרה הרוחנית המשותפת. שאני לא יכול בלעדיו, והוא לא יכול בלעדיי. אם אני עכשיו נמצא בקרב, וכל שיעור שלנו זה קרב נגד האגו שלנו, איך אנחנו מעכבים אותו, איך אנחנו מנצחים אותו כדי להתקרב לבורא דרך החיבור, אם הוא לא נמצא איתי, אז איזה חבר הוא? זה לא חבר.

תלמיד: חלק מהחברים בגלל עבודה או תנאים בחיים, נגיד הוא עובד בלילה, או חולה אז הוא צופה בהקלטה. אז מה? הוא כבר לא חבר? נגיד חבר שלנו חולה, מה, הוא לא חבר יותר?

הוא חבר אבל לא חבר פעיל. אני לא מדבר על דברים כאלה, אני לא מבין למה אתה מעלה דווקא מקרים כאלו, ברור שאלו מקרים בעיתיים. אבל במקרה שאדם לא בא לשיעור ואין לו הצדקה ברורה, אז הוא לא חבר.

תלמיד: לדוגמה, חבר שלנו שותה ובא אחרי חודשיים. צריך לסלק אותו מהעשירייה?

הוא בעצמו מחק את עצמו מהקבוצה. אני לא הייתי רוצה לראות אדם כזה בקבוצה שלי. אני לא הייתי מחזיק אותו בקבוצה שלי יום אחד. שילך להפטר מהמחלה שלו, ואחר כך יחזור בריא. זה ברור, שתייה זו תופעה ידועה, אין מה לעשות, אנחנו לא מחזיקים אנשים עם סמים או שתייה. אם הוא לא נמצא בשיעור בוקר בכוח המלא שלו, ולא יכול להשתתף איתנו בהתקפה, בחיבור, כי כל שיעור בוקר אנחנו נמצאים בהתקפה לחיבור, אז אם הוא לא נמצא בזה, הוא כבר ברח משדה הקרב. כך אני מסתכל עליו. אני כבר לא יכול לאהוב אותו, לא יכול להתחבר עימו, וכבר נמצא ממש בשנאה אליו. עד שיתרחק ואז כמו כולם.

צריכה להיות אצלנו קביעת מצב בצורה כזאת ברורה. ברורה. ולא שהוא יכול להיכנס לשתייה או לסמים לכמה חודשים ואחר כך לבוא. עם מי אתה ממשיך בדרך, אם הוא לא בא תוך כמה חודשים? איך הוא מבין איפה אתם נמצאים? בגלל שהוא יודע לדבר יפה?

כבר דיברנו בתחילת השיעור שלזה אנחנו לא שמים לב, לא על מאמץ שכלי, ולא על מאמץ של התקרבות גשמית, רק על מאמץ להתחברות. לא צריך להיות לו שכל, ולא צריך להיות לו רגש, רק חיבור. הוא לא נתן חיבור, הוא התנתק מאיתנו לכמה חודשים, איך יכול להיות שהוא חבר? איך אתה בכלל שואל על זה, אני לא מבין? איך אתם מחזיקים כאלו חברים בקבוצה? תמחקו אותם מהר, ואז תתקדמו לרוחניות.

אתם לא צריכים להחזיק ברשימה אנשים שכבר לא איתכם או שנמצאים מאחרי הדלת ושותים, או מעשנים שם משהו, או מזריקים לעצמם משהו. אלה חברים? אין מה לעשות. פשוט תגידו להם שהם לא חברים.

שאלה: עכשיו, כשאנחנו בונים קשרים בין עשיריות מקבוצות שונות, איך זה משפיע עלינו אם אנחנו לא נפגשים?

אתם צריכים להתחבר בין כל העשיריות, לחיבורים של שותפות, אבל זה לא שאתם מתחברים עם עוד עשירייה כמו לעשירייה אחת. עשירייה זו עשירייה, זה דבר אינטימי, זה כמו שאתה נמצא במשפחה שלך עם האישה והילדים, אתם משפחה. ואתה נמצא גם בחברות, בקשרים יפים עם עוד משפחות, לא יותר מזה. הקבוצה זה קשר יותר אינטימי ממשפחה, כי זה רוחני.

לכן אתם צריכים להבין שעשירייה זו עשירייה, וחיבור עם עשיריות אחרות זה רק כדי להרגיש שאנחנו לא לבד, שאנחנו יחד. אנחנו יכולים לעזור להם, והם יכולים לעזור לנו אבל זה כבר בצורה חיצונה, זה לא שאנחנו הופכים לעשירייה אחת ממש. זה בלתי אפשרי.

גם במערכת אדם הראשון זה בלתי אפשרי, כל עשירייה היא גרעין בפני עצמו. ויש קשר בין הגרעינים האלה, בין העשיריות, אבל זה כבר קשר חיצון, זה לא אותו קשר. אנחנו לומדים את זה, זה כמו בין הפרצופים. זה לא כשתי טיפות מים שהופכות לטיפה אחת. העשירייה היא מבנה נצחי.

שאלה: בהסברים הקודמים ולפני דקה דיברת על זה שהרגשות לא מעורבים בעבודה שלנו. אבל גם אמרת שאנחנו צריכים להרגיש את הקשר בינינו. האם ההרגשה הזאת שאתה מדבר עליה, אולי היא כמו שמיעה או ראיה בגשמיות? מה ההבדל בין שני סוגי הרגשות שאתה אומר?

הרגש שנובע מתוך החיים הגשמיים שלי, זה רגש שאני מכיר, מרגיש. ורגש שנובע מתוך החיבור שלי עם החברים, לא נמצא בין האנשים בעולם הזה. זה שאנחנו מחוברים בינינו, על פני הדחיה שבינינו, ואם אין דחיה אז אין חיבור. חיבור יכול להיות רק על פני הדחיה, ואז אנחנו מתחברים בינינו למעלה מהדחיה, ומתוך החיבור הזה אנחנו מחפשים איך יותר ויותר להתחבר. וכשאנחנו נרצה עוד יותר להתחבר, אנחנו נרגיש עוד יותר שהאגו שמפריד בינינו, ואז גם על פני האגו הזה, המתחדש, אנחנו שוב נגלה את הנטייה לחיבור בינינו. על התהליך הזה אני מדבר.

שוב, אתם צריכים לחזור לתחילת השיעור. מה אמרתי? שאנחנו צריכים לבנות כלים חדשים, לא לפי השכל והרגש שלנו מה שנקרא "דעת", אלא לעלות למעלה מהדעת לרגש ושכל חדשים שנובעים מהחיבור בינינו. בניגוד לרגש ולשכל הגשמיים.

שאלה: כל חבר בכלי העולמי כך או אחרת עובר מצבים שאין לו מחשבות ולא רגשות, הוא כמו זומבי. אבל משום מה הוא בכל זאת בא לפגישה עם החברים, הוא מגיע לשיעור בוקר ואז יש כאן מקום לעבודה מעל הדעת. מה קורה פה בעצם? האם זה הבורא שלוקח אותך על הידיים ומביא אותך? או שכוח העשירייה מושך אותך בזכות זה שפעם השקעת בה, או שיש לך הזדמנות בזה לבנות את השכל החדש הזה שאתה מדבר עליו, וההרגשה חדשה, שלא קשורה לאגו. מה זה?

ודאי שהבורא עושה זאת או דרך העשירייה, או ישר אליך, ללב שלך ולראש שלך, אבל ודאי שהבורא עושה את זה, וכך מקדם אותך.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהתקרבות זה לא שכל ורגש, ואחרי זה אמרת שאפילו התפילה היא תוצאה של ההתקרבות שלנו. אני לא מצליח להלביש את זה בצורה ברורה. האם תוכל להסביר מה זה?

צריך כמה פעמים לשמוע את השיעור ולקרוא את כל הפסוקים שלנו על אמונה למעלה מהדעת, איך אנחנו מתנתקים מהשכל והרגש הגשמיים ומבקשים שכל ורגש רוחניים שהם בנויים על השפעה ולא על הקבלה. לכן אני כל כך מדגיש, שהחיבור בעשירייה קודם לכול, שאז למעלה מהחיבור אתה מפתח את הרגשות שלך החדשים הרוחניים, השכל שלנו.

אתה מפתח שתי מערכות, ראש ולב רוחניים. מה זה רוחניים? שהם בנויים על החיבור שלך בעשירייה. לכן קודם חיבור ואחר כך איך לעבוד עם החיבור הזה בהתקדמות לבורא. ואז אתה בזה מתחיל לבנות פרצוף, מבנה של הנשמה. עוד פעם ועוד פעם לשמוע ולחשוב, ואנחנו לא נעזוב את זה, אנחנו מתקדמים. מחר נדבר על זה גם בצורה חדשה אחרת וכך יום יום, כמה שהבורא מאפשר, אנחנו נפתח ונתקדם. בהצלחה לך. דווקא יש לך כל הנתונים להתקדם.

שאלה: אם הבורא עושה הכול, אפילו המעשים. איך זה יכול להיות שהבורא דורש מאיתנו עבודה, אם הוא יודע כל מה שכל בן אדם יעשה, כל התגובות שלו?

העבודה שלנו זה רק להסכים עם זה שהבורא עושה. יש בזה כמה שלבים, הכנעה היא הקודמת לכל. בעל הסולם כותב שהעבודה שלנו היא כוללת כמה שלבים והשלב הראשון הוא "הכנעה".

שאלה: בהתחלה אמרת שדעת זה שלוש ספירות, כתר, חכמה, בינה. חכמה שייכת לשכל, בינה לרגש, ומהו הכתר?

אתה יכול לדבר מתוך זה שאתה מבין משהו, מרגיש משהו, ולא סתם שקראת בספר. תנסה להיכנס לדברים האלה רגשית ולא מתוך השכל שלך. אני לא רוצה ללכת איתך יחד, כי אתה מושך אותנו לשכל ורגש גשמיים ולכן תשתדל קודם כל לממש מה שדיברנו.

תלמיד: איך אפשר לתאר משהו שהוא מחוץ לשכל והרגש הגשמיים?

דרך החיבור. אנחנו מדברים כבר שעה וחצי ועכשיו אתה שואל. לכן אני לא עונה לך, אלא אני רוצה בזה להדגיש, שתתחיל להיכנס למה שאנחנו נמצאים בו. איך אתה יכול לתאר את הדברים שאנחנו מדברים, דרך זה שאתה מתנתק מרגש ושכל גשמיים ובונה את הכלי הרוחני שלך מהקשר בין החברים. וקודם קשר ובתוך הקשר שם אתה תגלה חכמה, בינה, דעת וכל מה שאתה מדבר, כי אחרת זה יהיה סתם כתוב על הנייר.

תלמיד: המילה "חיבור", אני כבר כל כך הרבה שנים שומע אותה ועכשיו בשיעור זה מורגש ואחרי זה זה נעלם ואתה זוחל כמו בהמה כל היום, אתה לא יכול להשתלט על אותו החמור. ויוצא שאתה חי משיעור לשיעור ושאר הזמן זה סתם מוות.

זה מפני שאתה לא קולט את החיבור שאני רוצה לעורר בכם בזמן השיעור. שיעור זה כדי לעלות אתכם לדרגה חדשה של החיבור ומתוך זה תתחילו כבר עוד מעט להשיג רוחניות בתוך החיבור ביניכם ואז תראו מזה דעת ורגש ושכל והכל, אבל רוחניים. זה בסך הכל נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

ולכן אם אתה יוצא מהשיעור ונשאר לך מהשיעור רק זה שהיית בשיעור וזהו, אז זה לא טוב, אז תפעיל השיעור באוזנייה וכל היום שיזמזם לך. תשמע אותו שוב ושוב ואתה תראה כמה לא שמעת.

היום דיברנו על דברים מאוד חשובים, כללים, איך אנחנו בפועל מעלים את עצמנו מדרגה גשמית לדרגה רוחנית, בונים במקום רגש ושכל גשמיים, דרך החיבור בינינו בעשירייה, רגש ושכל רוחניים.

אין לנו חוץ מרגש ושכל, גם בעולם הזה, בגשמיות, מה שקיבלנו בחומר שלנו, וגם ברגש ושכל הרוחניים. רק רגש ושכל גשמיים פועלים ברצון לקבל לעצמו ורגש ושכל רוחניים הם פועלים ברצון על מנת להשפיע. זה סך הכל.

לכן אנחנו צריכים קודם כל להגיע למשהו בעל מנת להשפיע, וזה רק בחיבור, בנטייה שלי לחיבור עם האחרים, ושם, בנטייה הזאת, אנחנו מתחילים לפתח רגש ושכל רוחניים שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", דרגת הבינה למעלה מדרגת המלכות.

תלמיד: איך לחיות עם זה שאנחנו מסתכלים בצורה שונה [על הדברים]?

על זה אני לא רוצה לדבר, זה בעיות שלכם. אני אמר לכם מה לעשות. יכולים? כן, לא יכולים? אז [תהיו] במה שאתם יכולים. אין מה לעשות. מה שלא עושה השכל עושה הזמן, אני לא הולך לפתור את הבעיות שלכם. אני רק אומר מה צריך להיות. זהו.

שאלה: במה תלוי החיבור שאנחנו יכולים להשיג בשיעור הבוקר?

החיבור תלוי במאמץ המשותף שלנו להתחבר ובתפילה שלנו המשותפת לבורא שיחבר בינינו.

שאלה: המאמצים האלה שאנחנו עושים כדי להתנתק מהעולם הזה ולהתחבר לעשירייה, האם הם אלה שבונים את הפרצוף?

דווקא זה נקרא "בניית הפרצוף". לא שהם מלווים או עוזרים לבנות את הפרצוף, אלא דווקא אלו המאמצים בחיבור בינינו בקבוצה, הם שבונים את הפרצוף הרוחני שלנו. אנחנו נמצאים בזה בקבלה מעשית בפועל, שכך צריכים לעשות.

קריין: "אחור וקדם צרתני", אקרא אתו קצת בדילוגים כי הוא קשה. אומר בעל הסולם:

"הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות: הכנעה, הבדלה, המתקה, כי האור של עוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון האור מתוך החושך. וז"ס הקליפה קדמה לפרי, ולכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית, הוא מוציא את האור מתוך החושך".

כך אנחנו שבונים את הפרצוף הרוחני שלנו, העשירייה, אנחנו נעשים בזה שותפים לבורא. אנחנו עושים את זה מצד הכלי, מתוך החושך, והבורא עוזר לנו מצד האור ובזה אנחנו מתחילים להיות השותפים. אנחנו מלמטה והוא מלמעלה, עד שמתחברים יחד בנושא אחד, שזה הכלי שמלא באור בדבקות השלם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להוסיף לאחרים בלי לשלול את מצבם?

להוסיף לאחרים אנחנו יכולים רק על ידי דוגמה. מה שאנחנו צריכים לתת אחד לשני זה דוגמאות בלבד ולהיזהר לא לתת דוגמאות רעות. אומנם אין ברירה, בהתחלה בדרך כלל אנחנו לא יכולים להחזיק את עצמנו וגם מגלים את הזלזול ועוד ועוד אבל בסופו של דבר צריכים להגיע למצב שאנחנו כן מגיעים לחיבור, לדוגמאות הנכונות הטובות.

קריין: יש לנו פה עוד שני קטעים יפים ששלחו החברים לגבי מניעות. הקטע הראשון שלנו הוא מ"שמעתי" קע"ב, אומר בעל הסולם.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.

יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות."

(בעל הסולם. שמעתי. קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")

שאלה: יש פה משפט שמאוד קשה להבין אותו. בעל הסולם אומר "כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו.". רק כשאני מתקרב אליו אז אני מתחיל להרגיש את המרחק?

כן. אני תמיד נותן דוגמה, כשאתה נכנס, חס ושלום, לבית חולים לבקר איזה חבר או קרוב, יש לו בעיה קשה ואתה לא יודע מה לעשות. אתה שואל איזה פרופסור מה קורה? והוא אומר "זו בעיה גדולה, אנחנו צריכים לטפל, עוד לא ברור, נעשה עוד בדיקות". אחר כך אתה נפגש אם איזו מנקה והיא אומרת, "זה בסדר, הם יתנו לו כך וכך ואתה תראה שככה זה [יסתדר]". למנקה ברור הכול ולפרופסור לא ברור כלום. איך אתה מסביר את זה?

כמה שאדם נמצא בתוך העניין, הוא מבין עד כמה יש כאן כל מיני סיבות שיכולות להביא את הסיבוך הזה ואת המחלה וכן הלאה. זה לא פשוט, כי הוא רואה, מבין, מרגיש לעומק. ואיזו מנקה חושבת שיתנו לו איזה אספירין, גמרנו, הכול יעבור. כך אנחנו. כשאנחנו מתחילים בחכמת הקבלה או אנשים שלא מבינים אותה כל כך, הם אומרים "חכמת הקבלה זה כמה מלאכים יש בשמיים. מה עם נשמה? מה עם זה?". אתה רואה איך אנשים שלא מבינים כלום מדברים, מהן השאלות שלהם. אנשים שנכנסים יותר פנימה, הם רואים כמה העולם הרוחני הוא באמת עולם, והעולם שלנו כנגדו כגרגיר חול.

תלמיד: כמו שדיברת, כולם שואלים אותה שאלה "מה זה חיבור? מה זו התקרבות?". רק אם עושים את הפעולות האלה, רק אז אני מרגיש שאני מנותק כאילו מכל הסיפור הזה?

אתה מנותק ואתה לא מבין שום דבר ברוחניות, ולכן נראה לך שזה כמו הגשמיות. אתה בונה בפנטזיה שלך עולם רוחני בהתאם למה שאתה מכיר בעולם הגשמי. ועוד יותר גרוע, כי המקובלים משתמשים בשפת הענפים, לוקחים שמות מהעולם הזה, אז מה הם שם קוראים בעולם הרוחני אני לא יודע. לכן נראה לך שמה שאתה רואה בעולם הזה יש כאן רוחניות. שירושלים זה מקום הקדושה של העולם וגם ארץ ישראל, ויש מקומות ההיפך, שהם טומאה, ויש כאלו וכאלו אנשים, וימים כאלה בשנה וימים אחרים וחודשים. זאת אומרת גם זמנים וגם מקומות וגם בני אדם, כל מה שיש בעולם הזה אתה רוצה להדביק לזה רוחניות, וזה לגמרי לא לעניין כי זו לא רוחניות. זה זמנית בינתיים שאנחנו נתקיים בזה, "הייתם כחולמים" כמו שכתוב.

תלמיד: אז מהי בעצם אותה הנקודה המפורסמת שאנחנו לא מבינים על מה צריך לדפוק כל הזמן?

הנקודה שיש בנו בלב זו נקודה שמושכת אותנו לקשר, לבורא. ואנחנו לומדים מחכמת הקבלה שאת נקודת הקשר הזו אנחנו יכולים לפתח על ידי קשר בינינו, על ידי עשירייה. אם אתה נמצא בעשירייה, אתה יכול לפתח את העשירייה להיות "כאיש אחד בלב אחד". מתוך זה שאתה משתדל לבנות את זה למעלה מהרצון, למעלה מהמחשבה שלך, ואתה רוצה מפני שכך מקובלים אומרים שצריכים לעשות ואין ברירה, אז אתה עושה את זה. ואז אתה שומע מה שהמורה אומר לך יום יום, מתקדם, ורוצה לקדם אותך על ידי השיעורים האלה, יום יום להיכנס לחיבור יותר ויותר גדול, מיוצב נכון, שבו אתה תתחיל לגלות את ההבחנות הרוחניות. אין דרך אחרת.

תלמיד: אנחנו לא מרגישים כל יום שום דבר, וכל יום לומדים כמעט אותו דבר.

ולא מתלוננים. כי אנחנו עובדים גם בזה, צריכים ללמוד לעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת לא לדרוש שום תוצאה, חוץ מזה שגם מחר אני אוכל לקום וגם להשתדל להיות משפיע כמה שאפשר לחברים, ודרך חברים לבורא. ואני לא דורש לראות ולהרגיש, שום דבר, ההיפך, אני צריך להבין שזה הבורא עושה לי בכוונה כדי שאני לא אתפתה מכל מיני ציורים ואעזוב את הרוחניות.

אני צריך קודם לרכוש כלים דהשפעה, עד כדי כך כאלה גדולים, שאפילו שיתגלה לי העולם הרוחני אני גם את הצורה הזאת שהוא יתגלה לי אקבל בעל מנת להשפיע, לא לעצמי, אלא רק כדי להטיב, להנות לבורא, לחברים, אבל לא לעצמי. מתי שאני אהיה מוכן לזה, העולם הרוחני יתחיל להתגלות.

תלמיד: זאת אומרת זה הפטנט, מה שאתה אומר, אל תבקש כלום.

אני מסביר לך את זה כבר עשרים שנה, מה אני אעשה אם אתה לא שומע? אז כנראה שאני אשם.

תלמיד: חס וחלילה, אתה לא אשם, אבל זו פעולה קשה לבוא לשיעור.

בקיצור, מה ששמעת שמעת, תחזור על התקליט ותבין אולי יותר.

(סוף השיעור)

---

1. "     שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, י"ח(.↩