שיעור צהרים 15.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 623

מאמר קכ"ו, "חכם בא לעיר"

קריין: בעל הסולם, עמוד 623, "שמעתי", מאמר קכ"ו, "חכם בא לעיר".

קכו. חכם בא לעיר

שמעתי סעודת חג השבועות תש"ז תל אביב

""חכם בא לעיר".

חכם נקרא הקב"ה. בא לעיר. שבשבועות מתגלה עצמו להעולם.

"אמר עצל, ארי בדרך, שמא החכם אינו בביתו, שמא הדלת נעול". והענין הוא, חז"ל אמרו "יגעת ולא מצאת אל תאמין". לכן, אם הוא רואה, שעדיין לא מצא את קרבת ה', אזי אומרים לו, שבטח לא התיגע כראוי. ולכן מכנה אותו הפסוק בשם "עצל".

ומהו הטעם, שהוא לא התיגע? כיון שהוא מחפש את קרבות ה', למה הוא לא רוצה לתת יגיעה? הלא אפילו אם רוצים להשיג דבר גשמי, גם כן לא משיגין בלי יגיעה. אלא באמת הוא רוצה להתייגע. ולא שאומר "ארי בדרך", היינו הסטרא אחרא, כמ"ש "יארוב ארי במסתרים". היינו, מי שמתחיל בדרך ה', הוא פוגע בהארי, שהוא על דרך. ומי שנכשל בו, אין לו תקומה.

ובשביל זה הוא מפחד להתחיל, כי מי יוכל לנצחו. אזי אומרים לו: "אין ארי בדרך", היינו ש"אין עוד מלבדו" כתוב. כי אין שום כח אחר זולתו, בסוד "והאלוקים עשה שיראו מלפניו".

ואז הוא מוציא תירוץ אחר, שמא החכם אינו בביתו. ביתו, הוא בחינת נוקבא, בחינת שכינה הקדושה. אזי הוא, שהוא לא יכול לידע בבירור, אם הוא הולך בקדושה או לא.

ולזה אמר, שמא החכם, היינו הקב"ה, אינו בביתו. היינו זה הבית אינו שלו, אינו של הקדושה. ומאין יהיה לו הידיעה, שהוא הולך בקדושה? אזי אומרים לו: "החכם בביתו", היינו "נשמת אדם תלמדנו". וידע שסוף כל סוף, שהוא הולך בקדושה.

אזי הוא אומר: "שמא הדלת נעול", שאי אפשר להיכנס להיכל פנימה, כדרך "לא כל הרוצה ליטול את ה', יבוא ויטול". אזי משיבים לו: "אין הדלת נעול". הלא אנו רואים, שהרבה אנשים זכו להכנס להיכל פנימה.

אזי הוא משיב: "בין כך ובין כך לא אילך". פירוש, שאם הוא עצל ולא רוצה להתיגע, אזי נעשה חריף ומתוכח, שחושבין שרק מכבידין עליו את העבודה.

ובאמת הוא, מי שרוצה להתיגע, אז הוא רואה להיפוך. הלא הוא רואה, שהרבה הצליחו. ומי שאינו רוצה להתיגע, אזי הוא רואה, שיש אנשים שלא הצליחו. אף על פי שהם לא הצליחו, גם כן הטעם, שהם גילו, שאינם רוצים להתיגע. אבל כיון שהוא עצל, ורוצה רק להכשיר ולהצדיק את מעשיו, לכן הוא כל כך דורש כחכם. והאמת הוא, שצריכין לקבל את העול תורה ומצות בלי שום טענות וויכוחים. ואז יצליח."

שאלה: מה זה אומר לבוא לבית ולרצות לקחת את הבורא, הרי הבורא הוא לא כמו נקניק?

לקחת את הבורא, משמע להכיר את הבורא.

תלמידה: להיכנס כדי להכיר את הבורא מה זה אומר?

זה אומר להשיג אותן התכונות כמו שיש לבורא, בהדרגה משמע להתקרב אליו ולהיכנס לקשר עימו.

שאלה: כתוב "אין עוד מלבדו", אז למה אנחנו עדיין מפחדים מהאריה למרות שאנחנו יודעים ש"אין עוד מלבדו"?

זה לא חשוב שהכול נמצא בידי שמים, בכל זאת אנחנו מפחדים מכל מיני מכשולים שיש לנו בדרך. כך הבורא עשה, כדי שאנחנו נצטרך לעבוד על כל המכשולים, כדי לסלק אותם מדרכנו ולעבור ישר כלפי הבורא.

שאלה: היות ומעטים זכו למתנה הגדולה הזאת שעליה אנחנו מדברים ולא כל הרוצה ליטול את ה' יבוא וייטול, איך מתמודדים עם המציאות הזאת שרבים מאיתנו לא יגיעו ויפלו בדרך וירגישו עצובים מאוד, כי אולי לא ירצו את זה מספיק?

לא. אנחנו צריכים בכל זאת לקוות שאנחנו נגיע. כל היגיעה שלנו נרשמת בדו"ח שלנו ואנחנו מתקרבים ומגלים, ונגיע. אין לנו ברירה בחיים האלו אנחנו חייבים להתייגע ככל האפשר ובכל הזמנים.

שאלה: איך למשוך אור לקבוצה שהיא תהפוך למלכות ותקבל את עול התורה בלי שום טענות?

כל זה צריך להתרחש בהדרגה. אנחנו צריכים בהדרגה להתקרב לבורא דרך החברים כך שנוכל להשפיע לו כל מה שרק אפשר.

שאלה: למה הסטרא אחרא נקראת פה אריה, מה זאת התכונה הזאת, הרי אריה הוא כמו כוח, כמו משהו חיובי?

זה מה שמפריע לנו על הדרך, שנראה לנו שמפריע לנו, לכן זה נקרא כך.

תלמידה: מה נקרא לתת מכה לאריה ולנצח, מה זאת העבודה הזאת?

זאת עבודה שאנחנו לא מפחדים משום הפרעות, מכשולים בדרך, אלא הולכים באומץ, עוברים דרכם.

שאלה: אנחנו מפחדים מהמכשולים, ואתה אמרת שאנחנו צריכים לעבור ישר לבורא. מה זה לעבור ישר לבורא?

לעבור ישר לבורא זה נקרא שאנחנו רוצים באמת להגיע בקפיצה אחת כבר אליו.

תלמיד: מה זאת אומרת בקפיצה אחת?

להתקרב אליו.

תלמיד: אבל אנחנו יודעים שהתקרבות לבורא זה רק דרך החברים?

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת אני לוקח את כל המכשולים שאני מקבל מהבורא בקשר בינינו ואני מדלג מעליהם, אני כביכול מתעלה עליהם מעל הדעת?

לא שאני מדלג מעליהם, אלא יחד איתם אני רוצה לקפוץ לכיוון הבורא.

שאלה: האם לוותר על הדעת שלי זה יגיעה? כי אני מרגישה שזה היגיעה הכי גדולה.

אני יכולה לעשות הכול בידיים וברגליים, ברגע שאומרים לי מה לעשות ואני צריכה להתבטל, אני מרגישה שאני צריכה לעשות יגיעה.

תפילה. תפילה לבורא.

תלמידה: תפילה שלי לבד או עם העשירייה?

ככל שיהיו לך יותר חברות, יהיה יותר טוב.

שאלה: בכל המאמרים שלמדנו הרי עומדים כל מיני מכשולים לפני היכל המלך, באים ומסיטים אותנו, והיצר הרע גורם לנו להתווכח איתנו שלא נצליח, אנחנו יודעים כמה הסטרא אחרא הוא חזק. איך נותנים פה להיכנס לבית בכזאת קלות, אני לא מבינה, זה כאילו מתנגד לכל התפיסה שלי עד עכשיו, אתה יכול להסביר?

לא בקלות, אלא אם אנחנו יחד מתחברים, ומתחברים ונכנעים כלפי הבורא ומבקשים ממנו שייתן לנו רשות להיכנס לרוחניות, בסופו של דבר אנחנו מקבלים את הרשות הזאת ונכנסים.

שאלה: בהמשך איך להתגבר על כל המכשולים שנותן הבורא, איך לא להיכנע ולחשוב שהדלת יכולה להיות סגורה אלא בכל זאת לפתוח אותה בחוזקה?

זה רק אם נפעל יחד מספר אנשים באותו כיוון בחברות, אז נלחץ על הדלת הזאת.

תלמידה: איך לא להתבלבל מהכוחות שרוצים לדחוף אותנו לעומת מה שרוצה לפתח אותנו?

הכוחות האלה לא יותר חזקים מכם. הכול תלוי רק במידה שבה אתם תתאספו יחד.

שאלה: למה אנחנו כל כך מפחדים להגיע לבורא, כי אנחנו חושבים שנהיה לא ראויים או כי מפחדים לאבד את האגו? שלא יישאר מאיתנו כלום?

גם על זה תשאלו את הבורא, תתייעצו ביניכן.

שאלה: כתוב במאמר שהנשמה מלמדת אותנו איך להתקדם, ואז אנחנו בעצם נעים בין מצב של ויכוח שאנחנו נעשים חריפים לבין מצב שאנחנו נותנים יגיעה. אז השאלה, האם זו רק היגיעה שמבטיחה לנו שנצליח להתקדם בדרך?

כן.

תלמידה: זה לא פשוט לתת את היגיעה הנכונה להתקדמות.

אני מבין שקשה, אבל מה עוד?

שאלה: האם אני מבינה נכון שכדי לא לפחד משום אריות אנחנו צריכים לגמרי להתבטל כלפי הבורא, לגמרי להאמין בו, לבטוח בו, ובביטול שלו להצדיק שהוא טוב ומטיב. האם זה אותו דבר או לא?

כן. אחר כך כבר ייראה לעין שיש ביניהם איזשהו הבדל, אבל בעיקרון זה לא משנה.

שאלה: איך העיקרון של אין עוד מלבדו עוזר לנו להתמודד עם הפחד מהאריה שבדרך?

כי אנחנו מרגישים שאחרי כל הדמויות שאנחנו רואים בדרך, אריה, זאב, תנין, לא חשוב מה, בטוח עומד הבורא ואין עוד מלבדו.

תלמידה: החיות הטורפות המפחידות האלה, האם הן הוויכוחים שלנו, המחשבות שלנו? מה הן מייצגות?

הן מייצגות את הפחדים הפנימיים שלנו.

שאלה: יש תקופות שאני מרגישה שאני לא מתקדמת בכלל, ובתקופות האלה דווקא הכול הולך טוב וזה מה שמפחיד אותי. אני רוצה להוסיף משהו חדש ליגיעה שלי אבל אני לא יודעת מה להוסיף.

נכון, הייתה לך תקופה כזאת, נחלשת, לא היית כמה פעמים בשיעורים שלנו, אבל זה עובר. אני מחזיק אותך ורוצה שתתקדמי עוד ועוד, מגיע לך להיות בין הראשונים. בהצלחה.

שאלה: מה זה אומר להיכנס להיכל המלך? מה משתנה באדם בהקשר לעבודה שלו בעשירייה?

להיכנס להיכל המלך משמע להיות איתו כבר בשילוב, בהתאמה של החיצוניות שלי והחיצוניות שלו כאחד שלם. זו לא דבקות בבורא, אבל כבר התקרבות עימו.

שאלה: במאמר כתוב שאין ארי בדרך ואין עוד מלבדו, כלומר אין שום כוח אחר זולתו. כלומר אנחנו לא צריכים לפחד, אנחנו צריכים ללכת כל הזמן באמונה למעלה מהדעת. איך לבוא לכזו אמונה למעלה מהדעת שאיתה נוכל להתגבר על כל הפחדים?

צריך פשוט ללכת קדימה. כל הזמן להתקרב לחברים ויחד עם החברים לבורא מבלי לפחד משום דבר, רק ללכת קדימה.

שאלה: כתוב שאין ארי בדרך, יש סטרא אחרא, ואז נאמר שאנחנו עצלים. האם הסטרא אחרא האמיתית זאת העצלות שלנו?

בעיקרון כן.

תלמידה: איך אפשר להילחם בעצלות הזאת, בזמן שמתעצלים להשקיע בזה מאמץ?

אבל גם את משקיעה יגיעה. אין מה לעשות, צריך להשקיע יגיעה. יש לך עוד חברות, אז שהן יחד איתך יפעילו לחץ על העצלות שלך, תחנקו אותה.

תלמידה: אז צריך שכולם יבינו את זה.

אבל יש לך קבוצה גדולה. שישה אנשים זה מספיק. גם אני הייתי בקבוצה עם רב"ש שבה היינו שישה אנשים.

שאלה: אמרת לא לפחד מהפרעות בדרך. איך לא לפחד מהפרעות בדרך?

להיפך, תשמח אם יש בעיות שמתעוררות לפניך. כיוון שהבעיות הן הסיבה להתקשר שוב עם הבורא ולהתלונן בפניו, להעמיד בפניו איזשהן דרישות. הוא בשמחה שומע את כל זה, כיוון שהוא זה שיוצר לך את אותן הבעיות, כדי שתבקש ממנו והוא יעזור לך. אם אין בעיות, אז אין לנו עם מה או איך להתקשר עם הבורא, אין סיבה.

תלמיד: מה צריכה להיות התוצאה של פנייה נכונה לבורא?

התוצאה של פנייה נכונה לבורא צריכה להיות הרגשת הבורא, הכוח שלו, שבעזרתו אתה יכול לסדר את כל הבעיות שלך.

תלמיד: אנחנו נותנים משהו לבורא, הוא מקבל משהו מאיתנו בגישה הזאת, או האם אנחנו כל הזמן מבקשים והוא כל הזמן נותן?

הבקשות שלנו, זה מה שאנחנו נותנים לו.

שאלה: כל המאמצים שלי הם בידי הבורא, הוא מקרב והוא מרחיק, והידיים נופלות, יורדות למטה. אני מבינה שהכול תלוי בו. מה לעשות במצב כזה שאתה מרגיש שהכול הוא?

ואם הכול היה תלוי בך?

תלמידה: כשזה תלוי בי, אז אני מרגישה שאני צריכה להשקיע מאמצים, אבל צריך פה לאפס את הכול, כי הרי הבורא עושה את הכול.

לא, תשקיעי את המאמצים שלך, מי מפריע לך.

תלמידה: אני משקיעה, והוא הופך ועושה משהו לגמרי אחר. אני חשבתי שעשיתי נכון ועכשיו זה לא נכון, הכול לגמרי הפוך.

זה לא משנה. הוא יכול לעשות מה שהוא חושב לנכון ואת תעשי מה שאת חושבת לנכון, וככה תגיעו להחלטה משותפת.

שאלה: המורה שלי הוא הדוגמה שלי, אבל לפעמים יש נפילות. איך אפשר לשמור על העקביות, על הנחישות כדי להתקדם?

רק על ידי החברות.

שאלה: כשמגיע הזמן שהקבוצה הופכת חשובה לך יותר מהקרובים שלך, ואתה מרגיש עם זה לא נוח, האם זה נורמלי או שצריך לעשות משהו?

זה נורמלי.

שאלה: אנחנו צריכים לעבוד בשמחה, אבל כשאנחנו עובדים בשמחה נראה שאנחנו לא רואים שום ארי בדרך. אז איפה אותם המאמצים או היגיעה שאנחנו משקיעים?

אתם צריכים לראות שבמאמצים שלכם אתם מתקרבים לאריה, לארי, תופסים אותו ומחביאים אותו בשק.

שאלה: מה זה אומר "נשמת אדם תלמדנו"?

זה אומר שהאדם, דרך הנשמה, מקבל את כל אותן הבעיות שהבורא שם לו בדרך כדי שהוא יוכל לבקש לדלג מעליהן.

תלמידה: מה זה בכל זאת אומר "להידבק בבורא"?

להידבק לתכונת ההשפעה, תכונת המילוי, תכונה שדרכה תוכלי להיות בקשר עם כל הנבראים.

תלמידה: הפעולה הזאת להפסיק להיות דבוקים, זה איכשהו הולך זה אחרי זה או אחרי שאנחנו נדבקים אז זהו?

צריך לנסות, זה לא סופי אבל צריך.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי לא להפסיק להיות דבוקים?

להיאחז בו, כמו שילד מחזיק באימו.

שאלה: מה השורש של המצב הזה, כשהבורא כבר קרא לנו, עורר אותנו, אנחנו עומדים יחד על הדרך, ופתאום יש תירוצים, "אני לא רוצה, אני לא אעשה, האריה, לא יהיה שם מישהו?"

כל זה נמצא באגו שלך

תלמיד: זו הפרעה כזאת?

כן, לגמרי.

שאלה: האם ערבות והמעשים הטובים למען הבורא, הופכים את העשירייה לכלים של אור, שמתאחדים יחד ודרך זה משיגים ערבו אמת?

כן. רק הקשר בין החברים בקבוצה, הוא מציל אותם ומעלה אותם עד הבורא.

שאלה: יש הרגשה שהפחד או הכאב הזה, זאת אינדיקציה לחשיבות נמוכה, אין גדלות. אבל אם זאת מתנת ה', אז מדוע זו אשמתנו שאין לנו גדלות?

זה שאתה לא דורש, זוהי אשמתך.

תלמיד: אומרים שאין כפיה ברוחניות.

לא צריך, לא ייגעו בך. אתה יכול עכשיו לעזוב את הכול וללכת לאן שאתה רוצה.

תלמיד: כלומר יש לנו זכות מלאה לבקש עבור החברים נגד העצלות שלהם, להכריח אותם בכל דרך?

לא. אני לא מדבר על החברים. אני מדבר עליך.

שאלה: עד כמה חשוב לנשים ללכת לשיעור בוקר?

לא חשוב. העיקר להיות בשיעורי צהרים.

שאלה: שמעתי שצריך בעיות כדי לפנות לבורא. האם יכולים לפנות לבורא בבקשה ליתר שמחה, יתר הצלחה?

אפשר לפנות לבורא עם כל דבר.

תלמיד: כלומר, אם השמחה טיפה יורדת, מבקשים עוד פעם שמחה כדי לא להגיע לבעיות, או הבעיות יהיו בכל מקרה?

לא. תשתדלו בלי בעיות.

שאלה: אם אני מסכים עם הרב בכול, האם זה אומר שאני מסכים עם הבורא?

לא. זה לא מספיק.

תלמיד: בשביל זה אני צריך להסכים גם עם הקבוצה, עם העשירייה?

בטח.

תלמיד: ואם אני מסכים עם הרב והחברים, זה אומר שאני מסכים עם הבורא?

לא. אחרי שיש לך הסכמה עם העשירייה ועם הרב, אחרי זה אתה יכול לגשת לבורא ולהסכים אתו, להתחבר אתו.

שאלה: לפי הרגשתי המכשול הכי חזק נכון להיום, זה חוסר חיבור בעשירייה. ומאד פחדתי שזה הרגשתי האישית, ואז באה ההבנה, שבעצם זה רגש שבא מתוך העשירייה.

ואז אנחנו משתדלות כולנו למצוא פתרון לחוסר החיבור, על ידי סדר יום של העשירייה, תפילה, סדנה, קריאת מאמר, ואז יש דעות שונות. השאלה, איך אנחנו יכולות לבקש מהבורא יחד, למרות השוני בדעות שיחבר אותנו?

לפנות לבורא ולבקש, לבקש, לבקש, מתוך ההבנה שאתן לא קרובות זו לזו.

שאלה: אמרת שזה לא כל כך חשוב לנשים להיות נוכחות בשיעורי בוקר. האם גם נשים שלא פטורות מ"מצוות שהזמן גרמן", גם עבורן לא חשוב להיות בשיעור הבוקר?

אני אמרתי שלנשים להיות בשיעור בוקר זו לא חובה, כמו שבשיעור של צוהריים. לזה התכוונתי.

תלמידה: ואם אלה נשים שהן פנויות?

בבקשה. כל אחת שיכולה. אבל אין שום חובה.

תלמידה: בעבר שמעתי אותך אומר בצורה מאוד נחרצת, שאם האישה פנויה, אז שלא תעשה לעצמה הנחות ודינה כדין גבר, והיא כן צריכה לתת את היגיעה ולהיות נוכחת בשיעורי הבוקר?

אם אישה פנויה, אז בבקשה, היא יכולה לבוא ולהשתתף. אני לא מבין למה אתן מסובבים את הדברים שלי בצורה כזאת.

שאלה: אנחנו אומרים שהכול ניתן לפי כוחנו והכול עשוי במיוחד להתקדמות הרוחנית שלנו ואיפה שאנחנו מדברים על פחדים והפרעות, זה בגלל שאנחנו לא מבצעים כי אנחנו מתעצלים. וזה כמו ילד קטן שמגיע עם שיעורי בית מהבית ספר, אז האימא אומרת שהוא מתעצל. מה זה להשקיע מאמץ, שלא נתעצל ולא נחפש תירוצים?

לכוון את עצמך בצורה כזאת שתוכלי להתקרב לבורא, לבקש ממנו והוא יקיים.

שאלה: אנחנו רוצות לעורר הפרעות טובות, הפרעות שלא הבורא יעורר אותנו איתן, אלא אנחנו רוצים לעורר את ההפרעות האלה, כי הן שומרות על ריכוז בבורא. מה הן ההפרעות הנכונות שאנחנו יכולות לעורר כעשירייה?

זה אומר שכבר עכשיו אתן משתוקקות לבורא, עוד יותר מתקרבות ביניכן וביניכן לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: איך לקבוע אם אנחנו משקיעים מספיק מאמצים? כי האגו משקר לנו ואומר לנו, "אתה משקיע את כולך, לאן עוד תשקיע". איך לא להיכנע לטענות האלו?

אתן צריכות לדון ביניכן ואולי עם עוד עשיריות, אם יש לכן אפשרות, ולברר איך אתן מתקרבות ביניכן, ומתוך ההתקרבות הזאת מתקרבות לבורא.

שאלה: אנחנו בעשירייה לא מתאספות יחד, לא בשיעור צהריים, לא בשיעור בוקר, ובגלל זה יש לי תחושה שכל מה שאנחנו לומדות בשיעור לא קשור לעשירייה, קשה לחבר את זה. מה לעשות עם התחושה הזו?

אין מה לעשות. תחפשו איך בכל זאת אתן יכולות להיות מחוברות ביניכן.

תלמידה: זה לא מצליח בשיעורים. האם אפשר לעשות משהו שכל עשירייה תתחבר לפי האפשרות? כי יש כאלה שאין להן אפשרות להיות בשיעורים. עכשיו לדוגמה רק חברה אחת מהעשירייה שלי פה, ובדרך כלל זה כך וזה קשה.

בסדר. תמצאו זמן אחר שבו אתן יכולות להתחבר ולשמוע את השיעור.

תלמידה: אנחנו מתחברות, אבל לא בשיעורים, אלא רק עוברות על החומרים שנותנים לנו, ועושות סדנאות.

זה מה שצריך לעשות.

שאלה: בזמן האחרון אני שומעת שיעורים ויש לי רושם שכדי שההתקדמות שלנו תשתפר חסרות שאלות נכונות. מה הן צריכות להיות אני עוד לא יודעת. איזה שאלות צריך לשאול כדי שנתקדם יותר מהר?

תקראו את החומרים מספר פעמים ויהיו לכן שאלות יותר נכונות.

שאלה: האם אנחנו יכולים לזרז את הזמנים או שהזמן כבר נקבע?

אנחנו יכולים לזרז את הזמנים.

שאלה: כשאני בירידה, האם עלי לחפש את כוח השמחה? האם זה יעזור לי להתגבר מהר יותר?

כן.

שאלה: איך המקובלים הצליחו להגיע למודעות של התעלות מעל המכשולים ולתפוס את המציאות מעבר לחושים הפיזיים? איך הם התגברו על האריה?

כמו שאנחנו צריכים להתגבר עליו, רק ביחד.

שאלה: כתוב חכם בא לעיר, כלומר כדי לגלות את הבורא צריך שהוא יהיה בעיר. איך אנחנו יכולים לדעת מתי הוא נמצא בעיר, מתי הוא לא נמצא בעיר? אם אנחנו לא יודעים אם הוא נמצא בעיר, אז אין טעם לחפש אותו.

צריכים לקרוא עוד כמה פעמים את המאמר, ואז נוכל לפרש אותו.

שאלה: העשירייה שלי קטנה ואני כל הזמן מסתמכת על עשיריות אחרות, והעשיריות של הגברים הן כמו דוגמה בשבילי. בכנס כל עשירייה תהיה בנפרד, וזה מפחיד אותי. בעשירייה שלי יש רק שלוש חברות, אנחנו עשירייה טובה אבל קטנה.

במקום עשר רק שלוש.

תלמידה: כשכולנו בכנסים יחד זה נותן כוחות, תמיכה. אבל עכשיו יש דיבורים שכל עשירייה נפגשת בנפרד ואני מפחדת.

למה כולם רוצים להיפגש בכנס בנפרד?

תלמידה: כי העשירייה של הגברים אמרה שהיא מתאספת בנפרד.

בנפרד מכן הנשים?

תלמידה: כן, אבל שאר העשיריות, גם של הנשים, חושבות לקחת מהם דוגמה ולהיפרד.

אני חושב שזה לא טוב, בזה אתן מאוד מחלישות את עצמכן.

תלמיד: האם זה בסדר שיש לי כזאת תלות בעשיריות אחרות, או שאני צריכה לסמוך רק על העשירייה שלי?

מה אני יכול להגיד לך, אם יש לך אפשרות, אז בואי אלינו.

שאלה: אחרי כמה שנים של עבודה העשירייה תוכל להיכנס לבית ה'?

תוך שלוש או חמש שנים.

שאלה:. האם החיבור בעשירייה נעשה על ידי בניית הגוף שמחבר את כל העשירייה לגוף אחד ומבטל את הרצון הפרטי של כל אחד?

כן.

תלמיד: האם זה הופך להיות הפרצוף של כל אחד מאיתנו בעבודה הרוחנית?

כן.

שאלה: אנחנו עשירייה די צעירה. עד כמה חשוב יום יום לבוא לעשירייה, וכמה חשוב לשמוע את החומרים? כי נדמה לי שאם אני יום או יומיים לא אשמע את שיעור הבוקר ולא את שיעור הצהריים, אז אני כאילו יוצאת. כמה זה חשוב גם בסדנאות לדבר על השיעורים?

חשוב לפחות להיות בשיעור הבוקר או הצהריים.

תלמידה: האם אנחנו חייבות יום יום להיכנס לעשירייה או אפשר לעשות הפסקות?

לא. הפסקה היא לא דבר טוב ומאוד מזיקה. אסור להפסיד ולפספס אפילו יום אחד.

תלמידה: מה לעשות כשעשירייה לא מתאספת במשך שלושה ימים, שבוע, האם לכתוב, להתקשר, או שזה האגו שלי?

זה לא האגו שלך, כך אתן צריכות למשוך זו את זו, להתאסף לפחות פעם ביום.

שאלה: מה צריכה להיות מידת התפילה, מידת המאמצים, כדי להיכנס לעולם הרוחני?

שזה יהיה עבורי הרצון הגדול ביותר. אני לא מסתיר מכם כלום.

שאלה: אם אנחנו מרגישים שהחברים שלנו מהעשירייה הווירטואלית מושכים אותנו לכיוון אחד והחברים הפיזיים מושכים אותנו לכיוון אחר, איך לשלב את שני הדברים?

צריך לדבר עם אלו ועם אלו ואיכשהו לסדר את הדברים. שיהיה מובן למה יש כאן הבדל בהבנה. אבל לא לפחד, פשוט להתקדם.

שאלה: אם יש חיסרון או פגם שנוגע רק לי, לדוגמה אני מרגישה עצלנית, האם אני צריכה להעלות את התפילה הזאת לבד, כאילו שזה שייך רק לי, או להעביר את החיסרון דרך העשירייה, על אף שהן לא מרגישות את העצלות שלי?

לא. אם הן לא מרגישות שהן עצלניות, אז רק את צריכה להתפלל ולבקש, רק את.

שאלה: אני מבינה שהאריה הזה ישכב לפני בית הבורא עד גמר התיקון. צריך להרוג אותו, חייבים להרוג אותו, או שאפשר איכשהו לשקר, להאכיל אותו?

הוא לא מחכה שתצאי מהבית, אלא שתתאספו כולכם יחד ואז הוא לא יהווה שום איום עבורכם.

תלמידה: במעבר בין מצבים יש רק הודיה או רק שמחה, אבל בקשה אין. מה זה?

החלפה תדירה של מצבים היא בדרך כלל בהודיה.

שאלה: מה יותר מקדם את העשירייה, לחשוב על שאלות בעצמנו מתוך מאמר, או לענות על שאלות שאנחנו מקבלות?

גם זה וגם זה, אני לא יכול לומר. תלוי מי שואל ואילו שאלות.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה יכולות לעזור לחברות שלא יכולות להתגבר על הפרעות דווקא על ידי עבודה שבלב?

תתפללו בשקט עבורן.

שאלה: האם אני מבינה נכון שעצלות היא חוסר כלים?

נניח.

תלמידה: האם האדם יכול בעצמו לנצח את העצלות שלו, או שזו עבודה של העשירייה?

הכי טוב, הכי פשוט, הכי מהר זה בקבוצה.

תלמידה: ולבד אפשר? נראה לי שזה בלתי אפשרי.

זה בלתי אפשרי.

שאלה: אמרת שהרצון לרוחניות צריך להיות הכי גדול, ממש חזק. אבל בקמפוס אנחנו לומדים שיש רצונות בדרגות שונות, רצונות פיזיים, משפחה, הון ואז דת ורק אחר כך רוחניות. את הרצון לרוחניות אפשר לשחק. אני יכולה לשחק שיש לי גדלות לרוחניות, ואני אוהבת את זה, יש לי רצון חזק, אני מקבלת מילוי.

הכול נכון.

תלמידה: האם בזה שאני משחקת על עצמי אני משקרת?

אתן מתקדמות נכון, אתן לא משקרות לעצמכן.

תלמידה: זה רצון חזק, רצון לכבוד, יש עוד רצון לחכמה ואז לרוחניות. נמצא שאני ברצון מאוד פרימיטיבי.

לא, הכול בסדר. תתקדמי והכול יהיה בסדר. הבורא כבר רשם אותך אצלו בפנקס ואת כבר כלולה ברשימה.

שאלה: אמרת לתפוס את האריה ולהכניס אותו לשק. מה המשמעות של זה?

כך אנחנו צריכים לתפוס את האריה, שלא יפריע לנו. להכניס אותו לשק ולקשור את השק, ואז אנחנו יכולים לעבוד עם הבורא, ללא פחד שהאריה יפריע לנו, שיתנפל עלינו.

תלמיד: אמרת גם להחביא את השק, מה המשמעות?

לא אמרתי, אבל גם זה נכון. אנחנו רוצים להכניס את השק לחדר, למחסן ולנעול את הדלת עם מנעול, כדי שהאריה לא יקפוץ יותר.

(סוף השיעור)