שיעור בוקר 09.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 570,

נד. "מטרת העבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", מאמר נד. "מטרת העבודה".

הבוקר קיבלתי שאלה מאדם שכתב שהוא מבולבל ולא זוכר כלום ולא יודע כלום וממש נמצא בחוסר אונים. וכנראה שגם בלילה היו לו הרבה מחשבות. כתבתי לו שזה דווקא טוב שהוא מבולבל, ובכלל כל מצב הוא טוב. אבל מצב מבולבל זה טוב, זאת אומרת שהוא עכשיו צריך לנקות את מה שיש לו בראש ובלב, כדי שיהיה לו כלי נקי, להתפטר ממה שהיה לו קודם וזה סימן יפה, שעכשיו יהיה לו מצב חדש, דרגה חדשה. ככה זה.

כמו שאנחנו רואים גם בחיים שלנו. אני לא יכול לכתוב על נייר שכבר כתוב עליו משהו, אלא צריך להיות נייר נקי. אני לא יכול לשפוך משקה לכוס שאני לא יודע מה היה בו, זה יקלקל את הטעם שעכשיו אני רוצה לטעום, וכן הלאה. אנחנו צריכים כלים נקיים.

ולכן זה שאנחנו מבולבלים, מגיעים בבוקר לשיעור והראש שלנו לא נקי, זה רק סימן שאנחנו צריכים להתרגל לנקות את הכלי שלנו, לא לחכות שזה יקרה מעצמו, ואחר כך בכלי הנקי אני אבדוק את עצמי, מה אני מקבל, במה אני ממלא אותו. וכך להתקדם. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות רגישים בבדיקת הכלי, במילוי הכלי, בתחילת הכלי, בתוצאה מהכלי, זה צריך להיות אצלנו ברור.

לכן כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל יום אדם צריך להרגיש את עצמו חדש. מה שהיה לי אתמול, אולי אתמול היו לי רגשות יפים מאוד והברקות כאלה והבנתי דברים, מה שלא יכולתי להבין לפני זה בכלל, זה לא חשוב, זה כבר היה. ואם אני עובד עם מה שהיה זה כבר "קליפה", ואני צריך להשתדל לצאת ממה שהיה לי אתמול, אפילו אם היו השגות והרגשות מאוד טובות גם במוח גם בלב, אני רוצה שהכול יהיה ריק, ו"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", אני רוצה להתחיל מחדש.

ולכן כך כתבתי לו, אולי בצורה יותר קצרה, אבל זה מה שהתכוונתי, שאם אנחנו מגיעים לשיעור לא ריקניים, לא חשוב מה שיש לנו מקודם, זה לא טוב שנשאר לנו, אנחנו צריכים להתחיל כל יום מדף נקי. ואפילו שאני עומד כמו באמצע השדה ואני לא יודע מה קורה ומה לעשות ולאן לפנות, ובכלל מה ייצא לי, בשביל מה אני כאן, זה טוב אם אתה מתחיל ממצב אפס, אז יש לך לפניך ממש עבודה נכונה מחדש.

וכך אנחנו מגיעים למאמר שלנו, "מטרת העבודה". אי אפשר לגשת לעבודה הנכונה, הנקייה, אם אתה סוחב אחריך עוד משהו מהעבר. תתחיל כמו ילד ממש מאפס.

בואו נראה מה כותב לנו בזה בעל הסולם.

נד. מטרת העבודה

מה ששמעתי ט"ז שבט תש"א

"זהו ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו. אבל צריך לדעת, מהו הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל. וידוע, שההרגל מפיג את הטעם. לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינו של מלת להשפיע.

והענין הוא, שברצון להשפיע של התחתון, נכלל גם כן הרצון לקבל (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה, אין קשר בין הנותן להמקבל."

אנחנו רצון לקבל, אין לנו שום אפשרות לרצות לתת. אנחנו לא מבינים גם מה זה לתת. מבחינת הטבע, מצד הטבע אנחנו רק חד סטריים, לקבל לעצמנו. אפילו אם אני ארצה משהו לשייך למישהו, אצלי זה בכל זאת לקבל ולא לתת, אף פעם.

לכן אנחנו לומדים בחכמת הקבלה אילו אפשרויות יש כדי להשתמש רק בלקבל כי לזה אנחנו מסוגלים בלבד, ובכל זאת לשייך את זה מחוצה לנו, לתת. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", זאת אומרת, קבלה בעצמה זה מה שאנחנו משתמשים לפי הטבע שלנו, כל אחד עם עצמו, עם אחרים, אין שום דבר חוץ מזה. חכמת הקבלה זה איך שאני על ידי שאני מקבל, נותן. אבל חוץ מזה אין לי שום אפשרות. "שאין זה מן הנמנע, שאחד יתן והשני לא נותן שום דבר בחזרה, שיהיה מציאות של שותפות. שרק בזמן, ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם." זאת אומרת, אנחנו צריכים קודם כל לגלות אהבה למשהו, למישהו, ואז על ידי הרְגש האהבה אנחנו יכולים להשתמש באותו הכלי שיש לי, הרצון לקבל, וזה כבר יהיה בתוכן שלו כהשפעה, כרצון להשפיע. זאת אומרת, חייבים אנחנו כאן לחבר הרְגש אהבה. "אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום." כי אהבה חייבת להיות בשותפות, בהתקשרות אחד לשני. יכולה להיות אהבה של עליון לתחתון אפילו בלי שותפות של התחתון, אבל זה במקרים מיוחדים, שהתחתון עדיין לא מסוגל. אבל כשמגדלים את התחתון ושהוא יכול להיכנס להדדיות עם העליון, אז מה דורשים מהתחתון? לגלות אהבתו לעליון כמו שהעליון מגלה אהבתו לתחתון, ואז הם נכנסים לקשר ביניהם.

"וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), "אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי" (בראשית זהר דף ה'). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא. אז נקרא שותפות, שהתחתון נותן וגם העליון נותן."

זאת אומרת, זה שהתחתון מקבל מהבורא, יכול להיות שזה נתינה מצידו, כי הוא עובד נגד הטבע שלו ומתאים את עצמו לרצון של העליון. אם העליון רוצה לתת, אז השותפות שלנו עם העליון היא בזה שאנחנו מקבלים. ולכן היחס שלנו לבורא נקרא "חכמת הקבלה", זאת אומרת, זה לא פשוט לקבל ממנו, אתה צריך להכין את עצמך, לתקן את עצמך כדי לקבל.

"אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו." אנחנו צריכים לרצות לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת, ולהשתוקק ולהתקרב ולבקש ולהיות מוכנים לדעת מראש מה שהוא נותן, בדיוק לזה לפתח את הרצון שלנו, וזה נקרא שאנחנו נמצאים איתו בשותפות. "אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:

א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו, נקרא "עבודת הטהרה"."

עכשיו אנחנו יכולים להבין בשביל מה הבורא עשה לנו הכנות כאלה מעולם אין סוף, דרך כל מיני פרצופים ועולמות. "עולם" מהמילה העלמה, הסתרה, שמסתיר את עצמו, מסתיר את האור, נותן לנו אפשרות להתקיים במצב שאנחנו לא נמצאים מול האור אין סוף, כי אז אנחנו מתבטלים ואין לנו שום פעולה אישית. אז יש באמת ירידה גדולה מעולם אין סוף, מהמצב ששם הוכן לנו כול מה שיש מצד הבורא אלינו, גם בהרגשה, אהבה בלתי מוגבלת, וגם במילוי בלתי מוגבל. וכך אנחנו לומדים שהבורא הכין אותנו ואנחנו צריכים בעצמנו גם להגיע לאותו מצב, שהיחס שלנו לבורא יהיה דומה ליחס שלו אלינו.

ולכן כדי לתת לנו בחירה חופשית, כדי לתת לנו אפשרות להתקרב להתאמה אליו בהדרגה, אז נבראו העולמות, העלמות, דרגות, 120 מדרגות של העלמה שאנחנו יכולים לאט לאט, זאת אומרת בהדרגה לעלות במדרגות האלה, להתאים את עצמנו לבורא במידות השפעה, וכך להגיע למצב להיות כמוהו.

לכן הוא אומר כך, "אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו." זאת אומרת מצד הבורא אנחנו צריכים לקבל כל מה שהוא הכין לנו. אמנם אנחנו צריכים להשתמש במה שהוא הכין לנו כדי גם מצידנו לתת לו בחזרה אותו יחס בכמות ובאיכות ולכן הוכנה לנו שבירת הכלים.

לכן הוא כותב "אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:" זאת אומרת, זה שהרצון לקבל נפל מדרגת השפעה לדרגת קבלה, על מנת לקבל, שנקרא "קליפה", ניתנה לנו בזה אפשרות שאנחנו יכולים לעשות יגיעה ולפי כמות ואיכות היגיעה להוציא את הרצונות שלנו מהקליפה, מעל מנת לקבל, לקדושה לעל מנת להשפיע ובזה אנחנו נהיה דומים לבורא. הוא רוצה בהשפעה ואנחנו רוצים בהשפעה. איך זה נראה? לפי המאמץ שלנו שאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה בעצם בניית הכלי שלנו.

כמו שהבורא ברא אותנו יש מאין, אנחנו בונים את עצמנו, מולידים כביכול את עצמנו בצורה הפוכה מהקדושה, מנתינה, מאהבה ולכן אנחנו בזה מתקנים את עצמנו ובזה אנחנו משיגים את הבורא, מייצבים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זאת אומרת יש לנו בעבודה הזאת עבודה שלמה. כמו שהבורא ב"יש מאין" מוליד אותנו, מוציא אותנו מאין ליש, כך אנחנו בעצם בעבודה שלנו, למרות שעוד לא מכירים בזה, אנחנו בעבודה שלנו כן מגיעים גם לשיוויון עימו בזה שהוא מחריב את העולמות, כמו שכתוב, ואנחנו מתקנים ומייצבים את העולמות. וכך אנחנו מגיעים להשתוות, להזדהות עימו. במידה שאנחנו עושים את העבודה הזאת, אנחנו מבינים איזו הכנה הוא עשה לנו.

הוא אומר כך, נעשתה כאן עבודה מאוד מיוחדת. הבורא הכין מצב של קליפות, עולמות של קליפות, שאנחנו אחר כך נלמד, עולמות של קליפות ולכן העבודה שלנו להגיע לאהבה לבורא, להזדהות עימו, מתחלקת לשני חלקים

"א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד," אנחנו כן רוצים להיות בקליפה ואוהבים אותה ומוכנים להישאר בה, זה הטבע שלנו שבו אנחנו מגלים את עצמנו קיימים באיזו מציאות שנקראת "העולם הזה". "שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו," מעל מנת לקבל, לנקות את עצמנו מהכוונות לעצמנו נקרא "עבודת הטהרה"." ואחרי שאנחנו עושים את זה, אז אנחנו מגיעים לשלב ב', לעבודה אחרת. "שנעשה ע"י השבירה הוא, להתרחק מתענוגים רוחניים, היינו שהאדם מתרחק מרוחניות, שאין לו שום תשוקה לרוחניות." זה לטובתנו, כך הבורא מוריד אותנו מעולם אין סוף עד העולם שלנו, הנמוך ביותר "והתיקון לזה הוא נקרא "קדושה"."

זה שאנחנו מתקנים את עצמנו, שרוצים לצאת מרשות הקליפות, זה לטהר את עצמנו, להוציא את עצמנו מהקליפה. אבל זה לא מספיק, נגיד הגענו לאפס ואחר כך מאפס אנחנו צריכים להגיע לגובה של הבורא, לעולם אין סוף, אז ההשגה הזאת היא ה"קדושה".

"שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו." זאת אומרת, להשתוקק לגלות את רוממות הבורא. מה זה רוממות הבורא אני לא יודע, אבל אני רוצה שהבורא ישלוט עלי. באותם הרגשות של הקליפה שכל הזמן הייתה שולטת עלי, במוח ובלב, בכל החשבונות שלי, בכל מה שיש, כך ממש באותם המקומות אני רוצה שתשרה אהבת ה'. ואם אני משתוקק לרוממות הבורא, אז אני מפתח את הרצון לקבל שלי הנכון. זה מה שבעל הסולם כותב "שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו." לפי כמה שהאדם משתוקק לרוממות. בהתחלה אולי אנחנו לא מרגישים שהוא מאיר לנו, כי מצד אחד הוא יכול לעצור אותנו, לבלבל אותנו, גם אין לנו כלים להרגיש את הרוממות ואחר כך זה לאט לאט מגיע להרגשה.

"אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה," שהוא מתנקה מהרצון על מנת לקבל, "שנקרא בחינת "שנאו רע"" שבמידה שאנחנו שונאים את האגו שלנו, שונאים את הרצון לקבל שלנו, כך אנחנו מתעלים ממנו זה נקרא ש"באים לטהרה" "כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה," הקדושה היא כבר מעבר לטהרה. טהרה שאני מוציא את עצמי מעל מנת לקבל, שאני מטהר את עצמי ואחר כך אני עוד רוכש תכונות הקדושה, על מנת להשפיע. "כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע"." חוץ מזה שאני מתעלה למעלה מהאגו שלי, מהרצון לקבל, אני עוד צריך לעבור למצב שאני אוהב את תכונת ההשפעה. שונא את תכונת הקבלה זה חלק מהעבודה שלי, זה נקרא "אוהבי ה' שנאו רע" ואחר כך אני צריך עוד להגיע לאהבת השפעה.

"היוצא מזה, שיש ב' בחינות:

א. טהרה,

ב. קדושה."

שטהרה, זה לצאת מעל מנת לקבל והקדושה זה להיכנס לעל מנת להשפיע.

"שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו. אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב." שאני חייב להגיע למצב שאני משתוקק להשפעה. משתוקק. לא שאני יכול, לא שאני מבצע, לא, להשתוקק. "שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית' ובשפלות עצמו." לפי זה אני מתעלה מעל על מנת לבל ומגיע למידת ההשפעה.

"מה שאין כן השפע שצריך להתגלות בהכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע להתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו"." אין לי שום אפשרות באיזו צורה להשפיע על השפע, אפשר להגיד שאנחנו נכנסים בים של השפע, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא ממלא את הכול ואנחנו צריכים רק לגלות אליו רצון, השתוות הצורה, התקרבות, בלבד.

"וכיון שמחשבת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", מתחלת מאין סוף ברוך הוא, לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא. היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים." שהבורא למעלה מהאין סוף, מאין סוף ומטה זה כבר סולם הקשר של הבורא עם הנבראים. "וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים." עצמות הכוונה שיש למעלה מהמגע עם הנבראים, למעלה מאין סוף "כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף, ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה." שמו הכוונה הגילוי הראשון של הבורא כלפיי הנבראים. שמגלה את השם שלו.

"וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש." מה זה נקרא להתפלל להשם? שאני בעצמי צריך להתלבש באותם השינויים שבהם אור העליון מלובש ואז נכנסים זה לזה בהתאמה בכמה שאפשר אחד בתוך השני.

"וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.

לכן הכתר נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". וההטבה בעצמה נקרא בשם "חכמה", שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם "אין סוף" ובשם "מאציל". אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל. כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי. לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל," שייכת לכתר "מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, ששם מגולה יותר שורש להנאצלים". בחכמה. כי כבר אותה מחשבה שיש בכתר להיטיב לנבראיו מתבהרת כבר בחומר, במה הוא רוצה להיטיב לנבראיו, באור החכמה.

אפשר לקרוא עוד כמה פעמים, לאט לאט אנחנו נבין את זה במשך הלימוד שלנו, זה יתייצב בנו. כרגיל כל מאמרי "שמעתי" הם בעצם כאלו שמיועדים למי שמתקדם. לכן רב"ש לא נתן לקרוא את המאמרים האלה לאף תלמיד שלו. אתם יכולים לברר. רק אני קיבלתי את זה אחרי כמה שנים שהייתי אצלו. האמת נתתי רק לחברי לדני גולן, נסענו איתו לאמריקה ואז לקחתי כמה מאמרים כאלה ושם למדנו את זה, קראנו את זה, אבל לא באמת.

רק אחרי שרב"ש נפטר חשבתי מה אעשה עם המטמון, אין בכל העולם הזה משהו יותר חשוב, שמקרב את הבן אדם, שמקשר את האדם לבורא. מה לעשות עם זה? ואז נתתי לכולם לצלם את כתבי בעל הסולם שרב"ש כתב את זה, ושלא יגידו שאני מפרסם רק מה שבא לי ואני אולי עושה שם כל מיני שינויים. נתתי לצלם את האורגינל והיום הם כבר בעצמם מוציאים את ספרי "שמעתי", נקווה שהם לא עושים שם שום שינויים. זה הכול.

שאלה: למה אנחנו לא מצליחים ליהנות מתהליך הטהרה?

כנראה שאין לנו מספיק רצון לזה. אנחנו עדיין משתוקקים לתענוגים שלא שייכים לבורא, לא לעל מנת להשפיע, אלא לעל מנת לקבל. לנקות את עצמנו מעל מנת לקבל, ליהנות מקבלה, זה נקרא עבודת הטהרה. אז איך אני יוצא מזה? אני חייב ממש לקפוץ לזה כמו לתוך מים ולהיות כולי בתוך זה, בתוך האור העליון, ושהאור העליון ישפיע עליי וינקה אותי.

וכך זה דרך אגב בכל דרגה ודרגה. כשאנחנו עולים בדרגות השגת הבורא, זאת אומרת התקרבות לבורא, בכל דרגה ודרגה יש לנו עבודה בטהרה, זה השלב הראשון. השלב השני זה כבר קדושה, כשאנחנו כבר נמצאים בקשר עם האור העליון. אבל קודם להתפטר מהאגו, וגם זה על ידי האור העליון, אבל קודם לנקות את עצמנו. זה כמו שאני נכנס לבריכת מים, לים, ואני רוצה לנקות את עצמי. קודם להתנקות, ואחר כך ללבוש בגדים נקיים, זה צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: פתחת את השיעור ואמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו ריקים. אבל אנחנו תלמידים כמה שנים, אנחנו מגיעים למצב של ידע יותר מורחב, איך אנחנו יכולים לעשות את המצב הזה של להגיע למצב של ריק בלי להשתמש בהרחבת הידע הזאת למטרות אגואיסטיות?

צריך לעשות תרגילים, שאני לא רוצה לקבל מהעבר שום דבר. אם אני עכשיו עולה למדרגה חדשה היא מתחילה מאפס, עשר ספירות חדשות. ואני לא רוצה לקבל כלום מאתמול, כי יכול להיות שאתמול טעיתי. וככה באמת טבע המדרגות, כי כל דרגה שבאה מבטלת את הדרגה הקודמת, ובונה את עצמה דווקא בהפכיות אליה.

כמו שאנחנו לומדים אפילו בירידת ועליית הפרצופים. כל פרצוף, אם הוא רוצה לבנות את הפרצוף הבא, הוא צריך להזדכך מהפרצוף הקודם, צריך לעורר בו רשימות חדשות, לא אלו שהיו, אחרת הוא חוזר למה שהיה, ואז מהרשימות החדשות האלה הוא בונה פרצוף חדש.

זה גם בירידה מלמעלה למטה עד העולם הזה, וגם בעליות שלנו מלמטה למעלה. אנחנו כל פעם צריכים לדאוג שמה שהיה אתמול נשרף, אין, "ויהיו בעיניך כחדשים", וכך אנחנו נצליח.

לאט לאט נסכים לעיקרון הזה, כי ברוחניות כל מצב מתחיל מאפס עד עשר, מחדש.

תלמיד: כתוב פה, "ולאמר לציון עָמי אתה". מה זה ציון?

"ציון" זו נקודת היציאה. אנחנו אומרים שארץ ישראל, היא "ארץ ציון", זו אחת מההבחנות של ארץ ישראל, יָשָר אל. "ארץ" זה אדמה, מקום, יָשָר אל, "ישְרָ-אל", שאנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, זה נקרא שאנחנו נמצאים ב"ארץ", ברצון, ויָשָר אל, "ישראל". והמקום הזה נקרא "ציון". ציון מהמילה יציאה, כי אנחנו יוצאים מעל מנת לקבל, ועולים לקראת על מנת להשפיע.

איך עושים את זה? מהנקודה הפנימית של ארץ ציון, מהרצון ליציאה שנקרא "ירושלים". ירושלים זה נקרא "יראה שלמה", זאת אומרת שיש לנו רצון שלם, ואנחנו רוצים לצאת, ואפילו פחד, שאנחנו רוצים לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זו המהות הפנימית של המילה "ירושלים".

יש עוד הרבה שמות כאלה, וכולם מגיעים לנו מהרוחניות, זה לא שייך לגשמיות בשום צורה.

שאלה: את הסעיף הראשון פחות או יותר הבנו לגבי הזיכוך, אבל לגבי סעיף 2, אנחנו לא נמצאים במצב הזה בכלל, אבל בכל זאת ציינת שאנחנו מתפללים לאין סוף. האם זה אומר שאנחנו בונים כביכול, משתדלים לבנות כלי לקראת מצב שעוד לא נכנס ברגשות שלנו?

אנחנו תמיד נמצאים ככה. אנחנו תמיד רוצים להתקרב למצב שעוד לא ידוע לנו, שאנחנו לא מכירים אותו, לא מרגישים אותו, אין לנו אפילו רשימות ממנו. בירידה מלמעלה למטה יש רשימות, ואז כל הפרצופים, המדרגות, יורדים בצורה עקבית. אבל בעלייה מלמטה למעלה מאיפה אנו יודעים לאן אנחנו הולכים?

לכן אנחנו צריכים להתבטל, להתקשר עם החברים, ומתוך זה אנחנו מתפללים, זאת אומרת מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא עושה לנו את זה. לא שאנחנו בונים את המדרגות, אנחנו רק צריכים לדעת איך להתבטל כלפי המדרגה הבאה, ואז היא נוחתת עלינו.

שאלה: בטקסט נכתב הרבה פעמים שהאדם מגלה את האהבה לבדו, והשני לא משיב תגובה, אז לאהבה כזו אין זכות קיום. בין החברים הרבה פעמים תוך כדי עבודה יש תופעה כזו שיש אהבה מה שנקרא שבאה רק מצד אחד, ואתה לא מיד מקבל תגובה. אז האם אפשר לומר שלאהבה החד צדדית הזאת יש מקום רק כשלב הכנה לקראת אהבה הדדית?

כן, זה יכול להיות.

שאלה: מה זה "לשמו"?

לשמו זה נקרא על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להגיע להכרת הרע, לשנאת הרע. ולפי מה שאני מבין שנאת הרע זה משהו מצטבר. אני מקבל הרבה התרשמויות כמה אני שקוע ברצון לקבל, כמה אני עובד בעל מנת לקבל. איך זה מסתדר עם זה שאני צריך כל פעם בשיעור, להתחיל מאפס? אם אין לי התרשמויות של הרע שהיה לי קודם. איך אני אגיע להכרת הרע, לשנאת הרע?

אני לא יודע מה להגיד לך אבל אני משתדל בבוקר, זאת אומרת כשאני קם, וזה יכול להיות ב-12 בלילה, אז אני רוצה לקום כמו בהמה. כמו בהמה, אין לי שום דבר, אני לא מבין, לא מרגיש, ולא שום דבר. ואני מתחיל ממש את היום מחדש, מאפס, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". ואני לא מפחד, בהתחלה פחדתי, אני זוכר, לא זוכר, כלום, מה היה אתמול, איפה כל הדברים? אין. כמו שלמדנו על הבעל שם טוב, שהעוזר שלו התחיל להגיד לו את הא-ב ואז הוא התחיל להיזכר במילים, ואחר כך במושגים, עד שהגיע מירידה כל כך גדולה, שהוא היה כבהמה שלא יודעת שום דבר, ועד לגובה, ועלה על כל הסולם.

לכן אין לנו שום אפשרות להגיע למצבים חדשים, אם אנחנו לא נסכים לקבל את דרגת האפס בהתחלה.

תלמיד: אבל איך אני מגיע לשנאת הרע, להצטדקות כל כך גדולה?

תחשוב על זה יותר, אין, זה לא יבוא מעצמו, תחשוב על זה יותר ותתקשר יותר לחברים.

קריין: שמעתי נ"ד.

נד. מטרת העבודה

מה ששמעתי ט"ז שבט תש"א

"זהו ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו. אבל צריך לדעת, מהו הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל. וידוע, שההרגל מפיג את הטעם. לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינו של מלת להשפיע.

והענין הוא, שברצון להשפיע של התחתון, נכלל גם כן הרצון לקבל (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה, אין קשר בין הנותן להמקבל. שאין זה מן הנמנע, שאחד יתן והשני לא נותן שום דבר בחזרה, שיהיה מציאות של שותפות. שרק בזמן, ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם. אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום.

וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), "אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי" (בראשית זהר דף ה'). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא. אז נקרא שותפות, שהתחתון נותן וגם העליון נותן.

אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:

א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו, נקרא "עבודת הטהרה".

ב. ובחינה הב) שנעשה ע"י השבירה הוא, להתרחק מתענוגים רוחניים, היינו שהאדם מתרחק מרוחניות, שאין לו שום תשוקה לרוחניות. והתיקון לזה הוא נקרא "קדושה".

שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו. אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה, שנקרא בחינת "שנאו רע", כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע".

היוצא מזה, שיש ב' בחינות:

א. טהרה,

ב. קדושה.

שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו. אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב. שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית' ובשפלות עצמו.

מה שאין כן השפע שצריך להתגלות בהכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע להתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו".

וכיון שמחשבת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", מתחלת מאין סוף ברוך הוא, לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא. היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים. וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים. כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף, ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה.

וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.

לכן הכתר נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". וההטבה בעצמה נקרא בשם "חכמה", שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם "אין סוף" ובשם "מאציל". אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל. כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי. לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל, מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, ששם מגולה יותר שורש להנאצלים".

שאלה: לא כל כך ברור לי הקשר בין החלק הראשון של המאמר שמדבר על סדר העבודה הנכון, לחלק השני שבו הוא פתאום מתחיל לדבר על זה שצריך להתפלל לאין סוף ומתחיל להסביר את כל המבנה מאין סוף?

איך תעשה את העבודה אם אתה לא יודע איך להתפלל? איך תעשה את העבודה אם אתה לא יודע למי אתה מתפלל? אתה צריך בכל זאת להיות בקשר לכל הסכימה הזאת, לכל הציור הזה מאין סוף ועד העולם שלנו. כי העבודה שלנו היא להתרומם קודם כל מהעולם הזה, להיכנס לסולם, מה שנקרא לקבל איזה כלים דהשפעה, ולהתחיל יותר ויותר לרכוש אותם, ולעלות. זו העבודה שלנו.

תלמיד: אם תוכל להרחיב את העניין הזה של אין סוף שהוא מדבר שם?

אין מה לדבר על אין סוף. אין סוף זה אין סוף, אין לנו השגה בזה, זה פשוט המקור שלנו, וזהו. משם מגיע אור שבונה את הכלים, ואנחנו בסוף הכלים מתחילים להרגיש את עצמנו כנמצאים באיזו מציאות שנקראת העולם הזה. ומהעולם הזה אנחנו צריכים להשתדל לצאת, ולעלות למדרגות יותר עליונות.

ואנחנו לא עוזבים בזה את העולם הזה, לא מתנתקים ממנו. אנחנו רק מתעלים מדרגה לדרגה, מדרגה לדרגה. אבל בכל מדרגה ומדרגה יש לך ממלכות עד הכתר, את כל הספירות, ובהן בעצם אתה מתאר את כל המציאות. אפילו שנהיה בדרגה העליונה ביותר, יהיו לנו שם עשר ספירות ממלכות עד הכתר. ואז תמיד כל המציאות תהיה לפניך.

שאלה: יש לי בלבול ביחס למאמר הזה. כביכול נאמר שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעסוק בו הוא בתחושה של שנאה כלפי האגו שלנו, ורק אחרי שהגענו לאפס אנחנו מתחילים לעבוד על גדלות הבורא. אבל אנחנו הרי תמיד אומרים שעיקר העבודה שלנו צריכה להיות על גדלות הבורא, לכן אני מתבלבל כאן בין שתי העבודות האלה?

אתה לא יכול מהמאמר הקצר הזה, שבעל הסולם דיבר שם במקרה, לקחת מכאן ממש את סדר העבודה כולו. לא. אנחנו צריכים לפי הדרגה שלנו גם להבין איפה אנחנו נמצאים. אתה אומר, הרגשת הבורא, ידיעת הבורא, הכרת הבורא, אתה עוד לא נמצא בזה, אז מה יש לנו לעשות.

אנחנו צריכים לעשות פעולות שיקרבו אותנו לזה שניכנס לעבודה של אורות וכלים, מסכים וצמצומים, שנוכל לעבוד על הטבע שלנו בצורה כמו שאנחנו עובדים על כל מיני הבחנות שבעולם הזה. אבל עדיין אין לי לא כוחות לזה, ואני אפילו לא יכול להבדיל בכל המציאות שלי איפה כל הדברים האלה, לכן השאלה שלך היא קצת מהעתיד.

שאלה: איזה פעולות אנחנו צריכים לבצע היום כדי שמחר נוכל להתחיל את העבודה שלנו מאפס?

אם אני הולך לישון ולא רוצה לזכור שום דבר, ואני קם אחרי כמה שעות שינה ואני מבולבל או לא זוכר ואין לי שום דבר, זה סימן טוב, סימן שאני עברתי איזה מצב. אין מצב אחד מחליף את השני אלא אם יש ביניהם הפסק, שזה כמו חושך, כמו ניתוק. לכן אנחנו לא צריכים לפחד ממצבים שאנחנו ממש לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, אז לא, מה יש. אני בכל זאת נמצא בכוח עליון, בשליטת הבורא, אז יפה, שיהיה ככה. כך צריכים להתרגל להיות, ולראות את הדברים האלה דווקא כטובים.

זה שאין לי כלום, לא ברגש ולא בשכל, זה כמו שאני נולד מחדש ועכשיו אני נמצא כמו תינוק בידיים של אמא, כך אני נמצא בידיים של הבורא. ומה עליי לעשות עכשיו כדי לסייע לכוח העליון להתחיל לטפל בי. ככל שאני יותר ויותר מוסר לו את עצמי, בצורה כזאת אני יותר ויותר מתקרב ומתחיל דרגה חדשה. לכן לא צריכים לפחד מזה שאנחנו מאבדים את מה שלמדנו, ודאי שמאבדים, כמו הבעל שם טוב, אפילו אותיות הוא לא זכר, אחר כך זה יחזור אבל במדרגה יותר עליונה. לכן זה חייב להיות לפנינו כדבר הכרחי, ואתם עוד תראו כמה יש בזה הפתעות ממש, גילויים חדשים.

שאלה: האם תוכל לומר איזו עבודה צריך לעשות כדי להגיע לזיכוך, לקדושה?

בצורה פרקטית זה להשתוקק לאהוב את החברים ולפנות לבורא ולבקש שיעזור לנו להיות בזה, שיעזור לנו להגיע לאהבת חברים. פרקטית, כמו שאתה אומר, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כל יתר הדברים הם תיאוריות, פנטזיות, לא חשוב מה. הבעיה היא, ואני אומר גם על עצמי שכך זה היה, שאנחנו מגיעים לזה אחרי הרבה שנים, הבורא ככה מסדר. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן עד שאדם סוף סוף מבין מה חשוב עוברים זמנים. אבל זה לא תלוי בנו, אנחנו צריכים להרכין את הראש ולעשות את הפעולות הנכונות.

שאלה: אם אפשר לדייק על פי מה שכתוב במאמר בסעיף א', שיתעורר בו יחס כלפי התענוג מהפירוד. מה זה אומר התענוג מהפירוד?

תחשוב על זה טוב, אני לא יודע מה מתרגמים לך, תמצא אולי תרגום יותר טוב, תבקש שיסבירו לך וככה זה יהיה. אני לא נכנס יותר למאמר, כי אני יודע שכדי להבין אותו, וכמו שאני מבין אותו היום קראתי אותו אולי 40-50 פעם. וגם עכשיו כשאני שוב אקרא, אני אראה מחדש כל מיני מצבים וקשרים בין המשפטים ובין המושגים. ואדרבה, אני אראה אותם מחדש כאילו שלא ראיתי, זה הכי טוב.

שאלה: בהתאם למה שאמרת עכשיו, מה המשמעות שלא יהיה לנו כלום ולהיות כמו תינוק, האם המשמעות היא שאין שום רצון, או שיש רק רצון לבורא?

לא חשוב לי איזה רצונות יש לי, כי זה בידי הבורא לגלות בי את הרצונות, אלא חשוב שאני על פני כל הרצונות רוצה להיות קשור דרך הקבוצה לבורא. זה מה שחשוב. אני לא מסתכל כל כך על המצבים שהוא נותן לי, על המצבים שהוא מסדר לי, אני לא מסתכל עליהם, כי אני לא יודע איך זה מגיע אליי, איך זה מתלבש בי, למה זה צריך להוביל אותי, אני לא מבין בזה. אני כמו ילד שלא יודע מה קורה כאן מסביב, מה רוצים ממנו. אני יודע רק דבר אחד, מה עליי לעשות לפי מה שאני מבין בחיים הקטנטנים שלי, וזה העיקר. זאת אומרת בכל מצב ומצב להיות בחיבור לקבוצה, בנטייה לבורא, ודרך הפעולות האלה אני מתקדם.

שאלה: כל בוקר אנחנו בונים בעשירייה תפילה למשך היום. לפי מה שכתוב במאמר האם צריך לקחת בחשבון את הדרישה הזאת שעלינו להתפלל לתכונת האין סוף כלומר אל הקשר שקיים בין הבורא לבין נבראים. מה זה אומר להתפלל לזה?

אני לא יודע, כל אחד ואחד חייב לתאר לעצמו מה זה נקרא שהוא פונה לבורא. הבורא זה משהו לא מוגדר, אין סופי, ואני צריך פשוט לפנות למושג הזה אין סוף, שאני תחתיו. ודאי שאני אף פעם לא יכול להשיג אותו, להבין אותו, אפילו את הקשר שלי עימו אני לא כל כך משיג. לאט לאט בסולם המדרגות אנחנו מגיעים למצב שמתקשרים אליו יותר ויותר, אבל בכל זאת ככל שמגיעים לזה, אתה מתקרב לאין סוף והוא נראה לך עוד יותר אין סוף.

אבל זה לא מפריע לנו. אני עושה מה שאני צריך כי על מנת להשפיע זה פטנט מיוחד. למה הכול כך עשוי? כי אם אני נמצא בעל מנת להשפיע אני נמצא בזה בהשגה שלמה, בהבנה שלמה, בעולם שלם, כי אני לא רוצה כלום חוץ ממה שיוצא ממני לבורא. אני לא רוצה להשיג אותו, זה נקרא לשלוח בו יד. לא. אלא אני רוצה שיצא ממני ככל שאני יכול לתאר לעצמי, יחס של השפעה ואהבה. זה הכול, ולכן אין לי חשבונות אחרים.

תלמיד: יכול להיות מצב שהרצון יורד לאפס, אבל אם יש מצב שהרצון יורד לאפס אז אין לי יכולת עבודה.

ודאי שכך זה יכול להיות כשאין רצון. מה אני צריך לעשות? כתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אז אני צריך להתקשר עם החברים ועל ידי ההתקשרות בינינו, בתכונות האלה שיש לי קנאה, תאווה וכבוד אני מעורר בי רצון אגואיסטי יכול להיות בהתחלה, והוא עוזר לי לצאת מהמצב, לצאת מהאדישות, אחרת אני הולך לישון ולא רוצה לקום. רק על ידי קשר עם החברים שאני מסתכל עליהם ועל ידי קנאה, תאווה וכבוד, אני מוכן לעשות עבודה, לתת יגיעה.

שאלה: אם נחזור לאותו קטע שבו נאמר שהחומר של שמעתי לא הועבר לאף אחד, גם לא לתלמידים, האם ייתכן שאנחנו, תושבים מסכנים קטנים של המאה עשרים ואחת זכים וראויים יותר להשגת מאמרי שמעתי הגדולים מתלמידיו של הרב"ש בכבודו ובעצמו, וככלל יוצא שבעל הסולם אמר אותם והעביר אותם דרך רב"ש ודרכך דווקא לנו?

ודאי שכן, אנחנו יותר ראויים למאמרי שמעתי מכל הדורות הקודמים, מכל מי שהיה לפנינו. כי יש ירידת הדורות והדור הבא יהיה עוד יותר גרוע והוא יצטרך את מאמרי שמעתי עוד יותר, ולכן היום המאמרים האלה מגיעים לכולם. אנחנו מדפיסים ומפיצים אותם בכל המקומות איך שלא יהיה. דווקא ככל שיש ירידת הדורות, נפילת הדורות, אורות יותר גרועים, כך הם יותר זקוקים לתיקון ויותר ראויים לתיקון. ודווקא האנשים הכי גרועים, הכי מלוכלכים, הם שמגיעים לתיקונים ולדרגות הגבוהות, לפי הכלל "כל הגדול מחברו", שמגיע למעלה מחברו, "יצרו גדול ממנו", הוא צריך להיות למטה באותו מינוס קומות כמו שנמצא בפלוס קומות. אם הוא הגיע לקומה פלוס מאה אז הוא נמצא גם למטה במינוס מאה.

תלמיד: אפשר להגיד שמאמרי שמעתי כמו ספר הזוהר מחכים לזמנם וילכו ויתגלו?

ודאי, כן.

תלמיד: וזה שאנחנו מרגישים עכשיו את הגובה האדיר בחלק מהמאמרים שנראה לפעמים כאילו הם נכתבו בכלל לא מהעולם הזה, זה בגלל שאנחנו עוד לא הבשלנו?

כן, אנחנו עדיין לא מוכנים אבל ודאי שבשמעתי יש לך ממש אור אין סוף.

שאלה: בהמשך לשאלה הזאת על מאמרי שמעתי, מרגיש שבאמת זה ים כזה עמוק וכל יום אנחנו כאילו רק טובלים את הרגל ולא מספיקים באמת להיכנס לעומק. העבודה הזאת של הטהרה זו עבודה בחיבור בינינו וצלילה לתוך המאמר למים העמוקים האלה?

כן, אנחנו צריכים רק לחשוב איך מזמינים עלינו מאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו ויעשה מה שצריך. אפילו שאנחנו מבינים או לא מבינים, מי יודע אם אנחנו טועים או לא, איך אנחנו יכולים לבדוק את זה? אלא פשוט להזמין על עצמנו ככל האפשר מאור המחזיר למוטב. כמה האור מאיר עלינו? לפי מידת ההתקרבות שלנו אליו. ואיך בפועל אנחנו יכולים להתקרב לאור? רק על ידי פעולה, והפעולה היחידה שיש לנו היא להתקרב בינינו, אין יותר. אתה רוצה שהאור יאיר עליך יותר אז אתה צריך להתקרב לחברים יותר, בצורה כזאת. ככל שזה דוחה ואתה שוכח ואתה לא רוצה וכל דבר חוץ מזה, אבל אין ברירה, דווקא פעולה כזאת היא שתעזור לנו בלבד.

תלמיד: איך במהלך היום אנחנו מזכירים את זה אחד לשני?

לא יכול להיות שלא מזכירים, לא יכול להיות שאתם מתעייפים או שזה כבר רגיל. הרגל חייב להיות טבע שני ולא שההרגל מפיג את הטעם. אתם חייבים כל הזמן, יש גבאי, יש סדרן, אין ברירה. תעשו כך שיום יום יהיה ביניכם מישהו שיחבר חמישה משפטים של תפילה מהקבוצה, מהעשירייה שלכם לבורא. שלושה משפטים מהחמישה יהיו עבור החברים שאנחנו מבקשים להתחבר, ושני משפטים יהיו שמתוך החיבור אנחנו פונים לבורא, תעשו דבר כזה. לא יכול להיות שאתם עוברים את היום בזה שאתם סתם קוראים מאמרים או מדברים על איזה דברים, חייבת להיות כאן תפילה, פניה לבורא.

שאלה: תוכל להסביר את הקטע לפני האחרון בנושא הסוד, אני לא מבין מה זה אומר?

לא חשוב, תדברו אחר כך בין החברים והם יסבירו לך, זה יהיה יותר טוב ממה שאני אסביר.

תלמיד: הם קמצנים, הם לא מסבירים לי כלום.

תבקש תתחנן תכין להם איזו מתנה, תקנה להם בונבוניירה, והם יעשו. אבל אני חושב שעבור הבונבוניירה הם יספרו לך הכול.

תלמיד: תודה.

בבקשה. ואם זה לא יעזור אז תחזור אלי אבל רצוי לקבל הסבר מהם.

שאלה: יש מצב שהבורא כל הזמן נותן, אבל אין הרגשה שהוא נותן משהו. אני מבין שאנחנו צריכים לבנות כלי ביחד, והשאלה היא איך ביחד נגיע למצב שאפשר להרגיש שהוא נותן?

זו כל העבודה שלנו, שאנחנו רוצים להרגיש את הקשר שלנו עם הבורא, בכלי שלנו. כלי זה הרגשה, השכל רק עוזר לנו לכוון את עצמנו, אבל הכלי בעצמו זה רצון, רצון זה הרגשה. איך להגיע להרגשה? אנחנו צריכים קודם כל להשתדל לבנות כאלו יחסים בינינו, כדי שנתחיל להרגיש זה את זה בצורה שממנה מגיעים אחר כך להרגיש את הבורא.

תתאר לעצמך, אתה נמצא עם החברים, יש לך דווקא קבוצה חזקה, טובה, תנסו להרגיש, כל אחד שינסה להרגיש את העשירייה הזאת, תנסו. במידה הזאת אתה תהיה מוכן להרגיש את הבורא. הבורא מתגלה בתוך העשירייה, דיברנו על זה הרבה פעמים, במרכז העשירייה שם אתם תגלו את הבורא. אז אין בזה שום בעיה, רק תרגילים ותרגילים בלהשתדל להרגיש את עצמנו קשורים יחד.

שאלה: לגבי השותפות עם הבורא, תמיד הסברת שדווקא עכשיו, בתקופה של ההסתרה, אנחנו גורמים נחת רוח עצומה לבורא ובזה אני חושב שאפשר להרגיש שותפים. אבל ברגע שנשיג את הרוחניות במידה הקטנה ביותר, לא ברור לי איך הופכים להיות שותפים שלו? זה כמו לבוא לאיזה מיליארדר עם אלף שקל ולהגיד לו "בוא נהיה שותפים".

לא. אתה לא יכול לבוא אליו אם אתה לא מקושר, אתה לא יכול להתקשר אליו אם אתה לא מקושר עם החברים. אתה לא יכול לזהות אותו, אתה לא יכול לעשות צעד אחד לקראתו, אם אתם לא מקושרים יחד לפני זה. עם איזה כלי אתה מגיע? אפילו עם הכלי הכי קטן, אבל הוא חייב להיות מחובר מכולם, מכל החלקים. עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הכוונה לא לעשר, אבל שנהיה כולנו מחוברים ואף אחד לא יישאר בחוץ.

שאלה: מתי אנחנו יכולים להגיד שהנבראים מתחילים להיות שותפים של הבורא, אפילו באחוזים קטנים?

מתי שמסוגלים לתת לו משהו, או אפילו עוד יותר מזה, לקבל ממנו משהו. כדי לעשות את הפעולות האלה, לתת לבורא או לקבל מהבורא, אנחנו צריכים להיות באיזה קשר בינינו לבורא. אם אנחנו מגיעים למצב שמגלים את הבורא, מתקשרים אליו כדי לתת לו או לקבל ממנו, "לתת לו" נקרא להשפיע על מנת להשפיע, "לקבל ממנו" נקרא לקבל על מנת להשפיע, אם אנחנו כבר נמצאים בכאלה יחסים עם הבורא, זה אומר שיש לנו עשירייה, קבוצה, יש בורא לפנינו ואנחנו מסודרים.

שאלה: עבודת הטהרה ועבודת הקדושה, האם אפשר להגיד שעבודת הטהרה היא להשפיע על מנת להשפיע, ועבודת הקדושה היא לקבל על מנת להשפיע?

נכון.

שאלה: אמרת שצריכים להשתוקק שכל יום יהיה כחדש. האם אנחנו לא צריכים לעשות סיכום מעבר ליום שעבר?

כל יום עם הסיכום שלו. בכל בוקר, צהריים וערב, סיכומים משלהם. בבוקר מסכמים איך אנחנו מתחילים את היום, בצהריים מסכמים מה השגנו, על מה עבדנו ועל מה צריכים עוד לעבוד עד סוף היום, ובסוף היום מסכמים את מה היה במשך היום, כך זה חייב להיות. זה כמו תפילות שלוש פעמים ביום.

שאלה: אנחנו צריכים להיות בכל יום כמו יום חדש, זה מובן. מה הוא אותו האמצעי שיכול לנקות יותר את הכלי שלנו?

רק בחיבור בינינו, שאנחנו מושכים על עצמנו את האור העליון שיעזור לנו להתחבר, כך אנחנו מנקים את עצמנו. זה על ידי האור העליון, כמו שכתוב "מקווה ישראל ה'", שרק האור העליון מנקה אותנו מעל מנת לקבל, מהמחשבות האלו, וכך אנחנו כבר מתקרבים.

שאלה: במה שונה עבודת הטהרה מהתיקון הנקרא "קדושה"?

טהרה וקדושה אלה שני דברים. טהרה נקרא שאני מנקה את עצמי, גם על ידי האור העליון, אבל אני מנקה את עצמי, אני מטהר את עצמי, אני מנקה את עצמי מהאגו שלי, מעל מנת לקבל. אני מתייחס לכל דבר בלי פנייה עצמית, שזה כביכול לא שייך לי, לא תלוי בי, אני עושה את זה בצורה אובייקטיבית לגמרי. זו נקראת עבודת הטהרה. אנחנו מנקים את עצמנו מכל הכוונות והמחשבות על מנת לקבל לעצמנו.

אחר כך יש את פעולת הקדושה. הקדושה היא אחרי הטהרה, אחרי שמהניקוי הזה אנחנו יוצאים מהאגו שלנו אנחנו מוסיפים על עצמנו עוד יותר כוונות, מחשבות, פעולות לזולת, לעל מנת להשפיע, לתת, וכולנו נמצאים בזולת, בחברים, בבורא, מחוצה לנו. ואז אנחנו מתחילים ממש לגלות מה נמצא במקום הזה שמחוצה לנו, לפני זה לא הרגשנו את המקום הזה, לפני זה הייתה לנו הרגשה שזה העולם. אבל לא. אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו באמת נמצאים בעולם אחר, בעולם הרוחני, ומגלים אותו, שהוא עולמות, ספירות, פרצופים, והם כולם שלנו, נמצאים בנו. ומחוצה לנו רק אור אינסוף ממלא את כל המציאות ואותו אנחנו לאט לאט מתחילים לגלות ולהתמלאות בו.

שאלה: איך מתבצע תהליך הניקוי והתיקון בתוך העשירייה?

הניקוי מתבצע על ידי כך שאני מתקרב לחברים, ואחר כך עד כמה כולנו יחד נכללים יותר ויותר כדי לבנות מעלינו, כלומר מחוצה לאגו שלנו השפעה הדדית שזה נקרא שאנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". המושג בורא הוא "בוא וראה", שאנחנו בונים אותו בינינו.

שאלה: איך לצאת במהירות ממצב הקליפה?

כדי לצאת במהירות יש רק דבר אחד והוא שאני מתחיל לשרת את החברים. אני מתחיל לעשות משהו בשבילם, מה שהם צריכים, אני מוכן. זה הדבר הכי מועיל ומהיר.

שאלה: מה הבורא רוצה לתת לנו ומה עלינו לרצות לקבל מהבורא?

הבורא רוצה לתת לנו את הכול, למלאות את כל הרצון שלנו שהוא ברא, רק שאנחנו צריכים להכין את הרצון הזה בצורה שנוכל לקבל ממנו את כל המילויים, את כל ההטבה. לכן עלינו לעשות את עבודת הטהרה, ואחרי שעושים אותה להתעסק בקדושה כדי שנוכל לקבל ממנו על מנת להשפיע. אנחנו מוכנים לקבל את זה ממנו אבל על מנת להשפיע.

שאלה: מהי אהבה כפי שנחוותה על ידי הרצון לקבל, ומה זה אומר לגלות אהבה למישהו?

לגלות אהבה למישהו זה שאני רוצה למלאות את כל הרצונות שלו, כמו שאימא כלפי תינוק, זוהי אהבה, פשוט מאוד. רק לאימא כלפי תינוק יש אהבה טבעית, ואצלנו אחד כלפי השני יש דחייה ושנאה טבעית. לכן אנחנו צריכים קודם כל להתנתק מהשנאה ומהדחייה, שזו עבודת הטהרה, שאני מטהר את עצמי, ואחר כך לעשות פעולות קדושה, שאני מוכן להשפיע לחברים.

שאלה: כתוב "והעניין ברצון להשפיע של התחתון נכלל גם כן הרצון לקבל", מה זאת אומרת שלתחתון יש רצון להשפיע?

איך התחתון יעבוד אם הוא לא ישתמש ברצון שלו? חוץ מרצון אין כלום, החומר שלנו זה רצון לקבל. אם לא יהיה לנו רצון לקבל אז אנחנו לא קיימים. לכן האור העליון עושה הרבה פעולות בד' בחינות דאור ישר כדי לבנות מלכות, שזה הרצון. והרצון הזה שיהיה על מנת לקבל, שיהיה על מנת להשפיע, אבל זה רצון, זה הבריאה.

אז אנחנו רק צריכים ללמוד מה הוא רצון טוב, מה הוא רצון רע בעיני הבורא. איך אנחנו יכולים לעבור מהרצון שלנו שמתגלה בנו כרצון רע, אם כך אנחנו מגלים אותו, לרצון טוב. ואז אנחנו מבינים למה הבורא ברא את העולם הזה בצורה כזאת, למה אנחנו נמצאים בין החברים, ומה אנחנו יכולים לעשות בשינוי הקשר בינינו.

שאלה: האם כל אדם בהתפתחות הרוחנית שלו צריך להרגיש הרגשה של שבירה, ואם כן במה היא שונה מהרגשה של ירידה?

אנחנו צריכים בכל מדרגה, בכל תיקון, להרגיש קודם כל את הקלקול. מקובלים מספרים לנו שכולנו מגיעים אחרי חטא אדם הראשון. נגיד שנסענו באיזה אוטו, והאוטו התקלקל לגמרי בכל החלקים שלו, הגלגלים, ההגה, המנוע וכל מיני דברים, הכול התקלקל. חוץ מזה שהוא התקלקל הוא גם כן התפרק לכל החלקים, אז יש לנו כזה הר קטן מהאוטו.

מה אנחנו עושים? אנחנו צריכים לברר כל פרט ופרט, ולדעת איך לחבר אותם ביניהם, אז אנחנו בודקים כל פרט ופרט על מנת להשפיע. זאת אומרת, האם הוא מוכן בכלל להתחבר לחלקים האחרים כדי שוב להיות באוטו המתוקן. מהחלקים שהם מסוגלים לזה, ראויים לזה, מוכנים לזה, מהם אנחנו מתחילים להרכיב את האוטו.

וכך אנחנו רואים מה מתאים, מה לא מתאים, איך זה יכול להגיע לחיבור. זאת העבודה שלנו, אין בזה שום דבר מיוחד, זה ודאי מיוחד אבל לא מסובך בוא נגיד. רק להסתכל על כל הדברים האלה, על עצמנו בצורה פרקטית, ולא לשכוח.

שאלה: איך עשירייה מוחקת את היום הקודם ומתחילה כל יום, כל רגע מחדש?

אני חושב שהכי טוב כשאדם מתעורר לעבודה הרוחנית, זה יכול להיות אצלו באמצע היום, יכול להיות באמצע יום עבודה, יכול להיות בלילה, בבוקר, בערב, תלוי באיזה מקום על פני כדור הארץ הוא נמצא, הוא צריך להתחיל את ההכנה שלו לשיעור בזה שהוא פונה לבורא, פונה לקבוצה, מתקשר איתם. ביחד איתם הוא מגיע לכמה משפטים לבורא. שוב אני אומר שמחמישה משפטים, בשלושה משפטים הם פונים [לחיבור] ביניהם, איך הם בעצמם מתחברים ביניהם, ובשני המשפטים האחרונים הם כבר פונים לבורא, מבקשים ממנו ומודים לו.

שאלה: בקשר לתפילה שדיברת עליה, אתה מתכוון שכל פעם חבר אחר ירכיב את התפילה?

כן.

(סוף השיעור)