שיעור בוקר 11.04.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם בנושא "בניין החברה העתידית". אנחנו נמשיך מציטוט מספר 44.

אנחנו צריכים ללמוד את הקטעים האלו, לראות איך בעל הסולם כתב אותם, באיזו צורה, מה הוא חשב, אולי הם כן מתאימים לנו ואולי לא, האם מה שהוא רצה להביע שם מובן או לא מובן ואיכשהו בכל זאת להתכלל עם הכתיבה שלו.

קריין: קטע מספר 44 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.

"ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים, אלא אם יארע איזה מקרה יוצא מהכלל," שאיזה חבר מכל האומה מפר איזה חוק יסוד של החיבור של האומה, אז "שהשכנים לא יפעלו על אדם יוצא דופן, אז יזדקקו לו מחנכים מומחים להטותו בויכוחים ובהסברת טובתם של החברה," אם לא משפיעים עליו בצורה הרגילה, אז נצטרך לחבר אליו כל מיני אנשי מקצוע שיטפלו בו ויחזירו אותו בתשובה "עד שיחזירו אותו אל השורה. ואם יארע איזה אדם עקשן, שכל זה לא יועיל לו, אז יפרשו ממנו הצבור כמו מן מנודה, עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

אם אנחנו מתרחקים ממנו, אנחנו מתרחקים כדי לחנך אותו. שיבין עד כמה הוא לא מסוגל בלי חברה ועד כמה הוא חייב לתקן את עצמו כדי להיות מחובר איתנו.

שאלה: באחד המאמרים בעל הסולם אומר שאדם שכבר נגזר דינו ונמצא בעונש שלו שכח שיש לו חברים ואחים. פה במאמר הוא אמר שהחברה מנסה להזכיר לאדם מהם חוקי המלך ואיך לעבוד איתם. איך אנחנו מזכירים כל אחד לעצמו שהוא זה שחטא ועבר על חוקי המלך? מה יש לחברה כדי להפוך את זה שאדם לא יסתכל על הזולת כמי שעבר את חוקי המלך, אלא שהוא עצמו עבר?

זה תלוי איך החברה עובדת עם עצמה, עם כל אחד ועם כולה יחד. כולם צריכים להיות בלימוד וכולם צריכים להיות בביצוע ואך ורק בצורה כזאת שכל הזמן לומדים. עוד מעט אתה תראה שחצי מהאוכלוסייה בכל מדינה ומדינה תהיה ממש מתבטלת, מיותרת, מובטלת וזהו. מה תעשה איתם? זה יהיה אסון גדול.

גם היום, אם היינו מייצרים רק את המוצרים שאותם אנחנו צריכים בלבד ולא עודפים למיניהם שאין בהם שום תועלת, חוץ מזה שאנחנו הורסים את הטבע, גם היום היו לך חצי מהאנשים מובטלים. חצי. מה הם יעשו?

אתה צריך לחלק את כל העבודה לכולם לכמה שעות ביום, וכל יתר השעות אתה מכניס אותם באותם מקומות עבודה, באותו מקום איפה שהם עובדים או במקומות אחרים, ומביא אותם ללימוד, להתחברות, לכך שהם פועלים בצורה כזאת. זה גם נקרא "עבודה", רק עבודה מסוג אחר. עבודה רוחנית, עבודה בחיבור, עבודה בלהתאים את עצמנו לכוח הכללי של הטבע, שעל ידו אנחנו זוכים לשכר גדול, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

למה זה לא נקרא "עבודה", שהיא נקראת "עבודה ה'"? זו עבודה כלפי הכוח הכללי, בעל הבית הכללי, שאז מקבלים ממנו שכר גדול ומקיף. לכן אנחנו חייבים להשפיע על כולם, על כל אחד ואחד. ואין לי יותר מה להוסיף. פשוט חייב להיות טיפול, גם אישי וגם מקיף, כל הזמן, נון סטופ, ממש צמוד.

שאלה: איך ישתנה האדם אם הוא מתרחק מהחברה?

אנחנו לא נותנים להתרחק. אנחנו לא נותנים לאף אחד להתרחק. אנחנו צריכים להכניס את כולם. זה חוק מדינת הדור האחרון שלאף אחד לא נותנים להתרחק. כולם חייבים להיות בחינוך. אלא זה שהחברה מתרחקת ממנו זה מין פעולה חינוכית.

שאלה: כל עוד החברה מנוהלת על ידי אנשים שהם מקובלים בעלי רוח של חיבור הכול בסדר. אבל מה קורה אם ההנהגה של החברה היא אותה ההנהגה כמו שאנחנו רואים היום?

אנחנו נמצאים בדור האחרון, קודם כל צריכה להיות הכרת הרע, במה אנחנו נמצאים, וכנגד תבוא החלטה ובחירה אחרת. שאנחנו נבחר בממשלה, עדיין אני לא רואה בכלל מי מתמודד בצורה כאת, שעל הדגל שלהם יהיה באמת כתוב "חיבור" כהתאמה לכוח עליון. אחרת בשביל מה חיבור? זה סוציאליזם מה שהם רוצים? קומוניזם או עוד כל מיני, נאציזם, פשיזם? זה הכול שיטות החיבור.

לא הייתה לך שיטת חיבור יותר טובה מאשר בגרמניה הנאצית, כולם היו מחוברים ממש בלב ונפש. אצל פרנקו בספרד זה לא כל כך הצליח, היו שם גם רפובליקנים. הרוסים התערבו במלחמה ואז נלחמו פרנקיסטים עם הסוציאליסטים. אבל זו בעיה גדולה. אנחנו צריכים להסביר מה זה נקרא חיבור נכון. וכאן זו בעיה, אנחנו רואים איך קמות תנועות סוציאליסטיות כביכול למיניהן כמו באמריקה, והן ממש תנועות פשיסטיות. ואנחנו עוד נראה עד כמה זה יבוא ויתפשט באמריקה.

תלמיד: כשאני קורא את מה שכותב בעל הסולם, אני מבין שאם מי שינהיג את החברה לא יהיו מקובלים, אז זו תהיה קטסטרופה, כי אנשים לא ראויים ישתמשו באותם הדברים שהוא אומר.

כן, נכון. לכן בינתיים אתה רואה שכל השמאל יורד אצלנו וכל הימין עולה. אבל הימין עוד מעט יראה חולשתו. כאן זו בעיה אחרת, אם לא הייתה בעיית הביטחון ושגשוג שהקפיטליזם הזה המקומי נותן וכן הלאה, אני לא יודע במה הייתה בחירה. והשמאל הוא מאוד קצר ראיה הוא לא יודע להסביר שום דבר, אין לו שום דבר ביד. השמאל שהיה פעם חזק נפל, אין לו שום דבר.

שמאל חדש זה לחבר את העם. ולא מפני שטוב לעם ואז אתה בונה קיבוצים והם נופלים אחרי דור אחד, או אתה בונה כמו ברוסיה מערכת כזו שהופכת להיות לק.ג.ב אחד. אלא אם אתה קושר את זה עם הכוח העליון, תגיד שזה הטבע, כוח ההשפעה שישנו בטבע, אם אתה עושה את זה בצורה הנכונה, אתה חוזר לשמאל כבר בדרגה אחרת. זה מה שבעל הסולם מסביר כאן בדור האחרון. זה לא שהשמאל פשט רגל אלא נקווה שיקום שמאל חדש.

שאלה: אני שואל משהו אחר. איך אפשר לסמוך על זה שאותם כללים טובים לא יפלו בידיים של אנשים לא ראויים ולא יהיה לנו ק.ג.ב. אחד גדול?

זה תלוי בנו, זה תלוי בהסבר שלנו, שנגיע למצב שהעם ישמע. לפחות שאנחנו נהיה בעם מקובלים כמבינים מה היא התפתחות האומה ולאן זה הולך ולא רק עלינו אלא על כל העולם. בכל מקום אנחנו יכולים להגיד איך לפי חוקי הטבע האמיתיים מה קורה בכל מדינה ומדינה.

וכך זה קורה. כשדיברתי לפני עשר שנים עם כלכלנים או עם הנציג של האיחוד האירופאי או אמריקאים או עם יהודים אמריקאים הם לא הבינו, לא הסכימו. לא על אנטישמיות שתהיה ולא על זה שאירופה הגיעה לגילוי הרע והחורבן. הם לא מסכימים אז לאט לאט. זה לא שאני רוצה שיזכרו מה שאמרתי אלא אנחנו צריכים להמשיך להסביר את האג'נדה שלנו, את השיטה שלנו. הם יבינו. לא שאנחנו חכמים, אנחנו מחזיקים באמת ולכן חכמים, לא שהחכמה בנו.

שאלה: הכללים האלה שאנחנו מקבלים מבעל הסולם אפשר להשתמש בהם גם לעבודה שלנו היום בעשירייה?

אם אתם תבררו אותם נכון, וזאת בעיה. הכי קל לנו לקבל את הכללים שכותב לנו רב"ש במאמרי החברה. שם זה בטוח איכשהו מובן וקרוב אלינו.

שאלה: מה זאת אומרת לברר אותם נכון?

אתה לא יכול לקחת שום דבר מהקטעים האלה, הוא כתב את זה לעצמו, הוא רצה אחר כך לכתוב אולי מחקר שלם על דור האחרון, רק הבין שהדור עוד לא ראוי ולכן עזב. היו הרבה דברים שהוא כתב, הרבה פסוקים ושרף אותם, ואין לנו את זה. מפני שהדור לא ראוי הוא לא רצה, הוא רצה לכתוב רק מה שיבוא, שלא יתבלבלו. מתי שצריך זה יתגלה לכן הוא כתב ושרף, כי מה שכתב זה כבר יוצא לאוויר העולם, וכשאנחנו נגיע לאותה הדרגה אנחנו כבר נבין את זה.

קריין: נמשיך לקטע מס' 45, מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

אם אנחנו נמצאים במערכת שמלמעלה כבר מתייחסים אלינו כמו לקבוצה אחת, זה התחיל נניח מקום המדינה, אפילו מהעלייה הראשונה, שהבורא התחיל לאסוף כאן את השבטים, אז מזה והלאה הוא התחיל לדאוג לחיבור שלנו, עד כמה שאנחנו נמשכים או לא. תראו עד כמה עד היום הזה לא הצלחנו להיות מחוברים. עם הסוציאליסטים בהתחלה לא הצלחנו, עם הקפיטליסטים בסוף לא הצלחנו, אלא אנחנו קיימים בינתיים ממש בחסדי ה'.

לכן אנחנו צריכים להזדרז שלא תיגמר הסאה הזאת, פרק הזמן שניתן לנו להתחיל את החיבור. אחרת, כמו שכותב בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר", המדינה יכולה ממש להתפורר, להיגמר. מפני שניתן לנו לזמן קצוב רק להתחבר, ואם לא, אז אין שום צורך בזה שאנחנו מופיעים כאן. ניתנה לנו הזדמנות.

שאלה: מתי אנחנו מחברים את הנושא זה של כוח עליון שעושה את הדברים ומתי אנחנו אומרים, לא הצלחנו? מצד אחד אמרת שהבורא הביא את האנשים לארץ, הוא מנהל את העניינים. מצד שני אתה אומר שאנחנו לא מצליחים. אבל מצד שלישי, הוא מנהל את העניינים. אז איך אפשר להתייחס לדברים האלה?

אתה כרגיל בטענות שלך הצודקות והעמוקות. אלא, אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שבטבע יש חוקיות. החוקיות העליונה היא נקראת א-לוהות, בורא, כך אנחנו יכולים להכיר אותו. אנחנו לא יכולים להכיר בו שום דבר חוץ מחוק אחד עליון שבטבע, שהוא חוק החיבור.

הבורא, אותו החוק שבר אותנו, על ידי האגו שהתגלה בנו ושאנחנו רחוקים זה מזה, ונתן לנו דרך ארוכה, בהכרת המצב שלנו, הטבע שלנו, לאט לאט להתחבר. לאט לאט, זאת אומרת לפי כמה שאנחנו משתדלים. ואנחנו צריכים להגיע לזה.

מסביר לנו בעל הסולם, שאם אחרי שהיינו בחיבור ויצאנו לגלות, חזרנו לכאן, אנחנו קיבלנו הזדמנות להתחבר ובזה להראות לכל העולם מהו החיבור. אם אנחנו לא מממשים אותו תוך זמן קצוב, לא יודע כמה כי הוא לא כותב, אז כמו שהוא כותב, המדינה הזאת היא כך וכך, אין לה שום דבר, לכן נצטרך לעזוב אותה. גם כל הסביבה שלנו, הערבים שחיים כאן סביבנו, גם הם ילחצו עלינו כך שלא נוכל להחזיק.

לכל חברה וחברה בצורה גשמית, יש תקופה מיוחדת של קימה, פריחה, זקנה ומיתה. כמו לחיי האדם. לכן אנחנו נמצאים עכשיו עדיין בפריחה, כמו הייטק וכדומה, "אנחנו, אנחנו". זה רק סימן שעוד מעט תבוא השקיעה ואז לא יעזור לנו כלום. זה כמו לכל מדינה ומדינה יש זמנים כאלו ויש זמנים כאלו. יש זמן ממעלה למטה ויש זמן ממטה למעלה. אנחנו נמצאים ממש בשיא ההתפתחות שלנו אפשר להגיד, זו תקופת טרמפ. אני לא רוצה להיות נביא, ולא רוצה לדבר כמו שדיברתי על האנטישמיות, או על המשבר הפיננסי, או על השוק המשותף, על זה אני לא רוצה להגיד מילה, לא רוצה ממש, אבל אתה תראה שבסופו של דבר תבוא שקיעה.

אם עד אז לא נביא את עצמנו למצב החיבור, במגמה, לאט לאט, אנחנו נרגיש שאין לנו מה לעשות כאן, פשוט מאוד. אתה תרגיש שאין מה לעשות, "אולי אני אסע לאיזה מקום". וזה יהיה שייך לכולם. לא שיהיו כאלו וכאלו ומישהו יצעק "זו המדינה שלי, זה אני", "טוב למות בעד ארצנו", לא. שקיעה זו שקיעה, זה כך קורה לכולם. כי אם אתה לא מעלה את עצמך לדרגה הרוחנית אז אתה כמו כולם, אפילו פחות מכולם. לכן כמו שהם נכנסים לשקיעה, גם אתה. רק אצלך הקצב יותר מהיר.

תלמיד: אנחנו נמשיך להגיד את זה לכל העולם, וגם עוד מעט נלך לחלק אפילו עיתונים שיגידו את הדבר הזה.

וגם לעצמנו קודם כל.

תלמיד: גם לעצמנו. השאלה שלי מה מונע מהאנשים לשמוע? הרי זה הבורא מונע מאנשים לשמוע.

אמרתי לך, אני מבין את הטבע שלך שכל הזמן אתה זורק על מישהו שלא אשם.

תלמיד: לא, אני לא זורק על אף אדם.

ודאי שהבורא אשם. כן. אבל הוא עשה את זה בכוונה כדי שאתה לא תצעק עליו אלא תבין שאתה חייב להתגבר עליו. הוא אשם, הוא עשה את זה, הוא עשה את היצר הרע, הוא ברא בכולנו את העקשנות הזאת, הכול נכון. רק אחרי שאתה רואה את הרע הזה, אתה צריך דרך העשירייה לפנות אליו ולבקש עבור כל העולם או עבור עם ישראל.

תלמיד: אני לא מדבר על עצמי, אני לא מדבר אפילו על אנשים שנמצאים פה שזה מה שהם עושים. אני מדבר על אנשים שאמורים בחוץ להקשיב והוא סוגר להם את האוזניים, ואתה אומר שעכשיו הולכים להרוג אותם כי סוגרים להם את האוזניים, אז איך זה עובד?

אתה אשם.

תלמיד: אני אשם. אני אשאל את זה בצורה פשוטה, מה אני או עוד אנשים פה צריכים לעשות כדי שהבורא יפתח להם את האוזניים?

לחשוב.

תלמיד: איך במערכת מתודית שאתה מתאר שיש בה תהליכים מסודרים ומוגדרים, יש לנו פה איזה תהליך שהוא לא ברור, שיושבים פה אלפי אנשים שמנסים לעשות את מה שאתה אומר ועדיין לא קורה שום דבר? יותר מזה אפילו, בתמונת העולם שאני רואה, זה הולך ומתדרדר, זאת אומרת כמות האנשים מצטמצמת, אנחנו פחות מצליחים לדבר עם אנשים, פחות מקשיבים לנו ועוד ועוד.

ואתה מודאג מזה?

תלמיד: מאוד.

ואתה עושה משהו בהתאם לזה?

תלמיד: כל מה שבכוחי לעשות.

מה אתה עושה?

תלמיד: אני מנסה להעניק את כל הכישורים שהבורא נתן לי לטובת המערכת כדי שנוכל להפיץ את מה שאתה מדבר בצורה הכי טובה.

צריכים להמשיך, אין מה לעשות. אז יתברר לך שיש עוד עתודות שעוד לא השתמשת בהן.

תלמיד: יכול להיות.

אתה חשבת שאני אפתח לך איזו קופסה ואגיד ששם יש איזה מפתח מזהב או משהו?

תלמיד: לא חשבתי שתפתח שום דבר, אני פשוט מציג לך תמונת מציאות כפי שאני ועוד כל מיני חברים רואים אותה, שאנחנו מיואשים מכוחותינו עצמנו מה שנקרא, ולא יודעים איזה עתודות ואיזה עוד דברים יש לעשות מעבר לכל מה שעשינו עד היום.

אני לא זכיתי לראות את בעל הסולם, כשהוא נפטר הייתי בן שמונה. אבל שמעתי עד כמה החיים היו קשים, ושאם אדם מסתכל לפי מה שהוא רואה בעולם הזה, רואה שלא יצליח. אצל רב"ש בטוח שהייתה תקווה הרבה יותר גדולה ממה שקרה בסוף, אבל לפי ראיית העיניים מה קרה? שום דבר לא. על זה אני רק רוצה להגיד דבר אחד, אני לא בעל הבית שמקבל את העבודה שלך. אתה רוצה? תעשה. אתה לא רוצה? אתה חופשי, אתה יודע, "אין כפייה ברוחניות". ולפי העיניים שלך, היו כבר הרבה חכמים כאלה בכל דור ודור.

אני לא מקבל את הטענות האלה, כמו שאני לא מקבל את הטענות שלי. אצלי צד אחד אומר נגד, צד אחד אומר בעד, זה תמיד כך עד גמר התיקון. ולכן אין לי מה לענות לך, אלא דווקא "על כל פשעים תכסה אהבה", קמים והולכים ופועלים. ואפילו אם נשאר אני האחד בעולם וכולם נגד, וכולם לא נמצאים בזה, אז מה? מה קרה? אני לא קובע את הנתונים בשטח, אני רק עובד איתם, עם מה שהבורא מעצב לי. אני לא מבין את הגישה הזאת.

תלמיד: אני כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין, ואני משתדל לעשות כל מה שאני מבין שצריך לעשות. אני רק מנסה להבין את הטענה שיש לנו, או כפי שהיא נשמעת ממך כלפי העם, שהוא בא, והרס ועשה, בנה ככה ובנה ככה, וזה נבחר וזה נבחר, כשבעצם הם בובות. איזה טענות יש לנו אליהם? הם לא שומעים, סגרו להם את האוזניים והם לא שומעים.

אני קודם כל לא פונה לאף אחד בטענה, אני רק אומר שיש להם רשימות, אנחנו יכולים לעורר את הרשימות האלו מכל מה שהעם עבר, ולהסביר להם את זה בצורה נכונה, לפי החוקיות, ההמשכיות שאנחנו מבינים שקורית בטבע. על זה דיברתי.

תלמיד: ומי מונע מהם לשמוע את הרשימות האלה?

מי מונע?

תלמיד: אין להם בחירה חופשית, אין להם שום דבר. אם הבורא, כמו שפתח לי או לכמה אנשים פה את הנקודה שבלב וגרם להם איכשהו לעשות איזה סוויץ' במוח, לא יעשה את זה גם להם, הם לא ישמעו עד שהוא יהרוס את כל העולם. לבד הם לא ישמעו את זה.

הם ישמעו אם אתה תעזור להם לשמוע, דרך הבורא במאמצים שלך.

תלמיד: זה מה שאני בדיוק שאלתי קודם, מה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי לעזור להם לשמוע?

לא להירגע, אלא להמשיך לעבוד.

תלמיד: טוב.

לי אין שום פטנט אחר. אני רק יודע, כל עוד אני חי, נושם, יכול ללמד, יכול לדבר, לכתוב, אני חייב את זה לעשות. מה? לפרסם את שם ה' בעולם עם כל התוכנית שלו, וגמר התיקון שנמצא אצלו כמטרת הבריאה. אני חייב לספר על זה ולהסביר. האם יש לי לזה עצבים? יש לי עצבים פחות ממך, אבל אין ברירה ואנחנו ממשיכים.

קריין: קטע מס' 65, מתוך מאמר לסיום הזוהר של בעל הסולם.

"עובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים. והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה."

אני זוכר את הסבא שלי, עוד בעיר קטנה ברוסיה הלבנה, עד כמה הוא חלם. הוא סיפר לי על זה כשעוד הייתי כזה קטן, עד כמה בארץ ישראל, ירושלים ותל אביב, בונים דברים, עד כמה הוא חלם על זה. זה היה שנת 55 אולי, משהו סביב זה. והיום אין שום התרגשות, ממש כך. זה דור שהוא בדיוק מותאם לכניסה לארץ ישראל הגשמית שהוא לא מתפעל מזה. הגיעו סוציאליסטים, הגיעו קיבוצניקים למיניהם ובנו, לגמרי לא כמו אלה שציפו להגיע מהגלות. אנחנו לא מבינים למה זה כך קרה, אבל תראו מה שקרה. זאת אומרת צריכים לקבל את זה ולהמשיך. יש הרבה שאלות למה סיבבו לנו ככה את ההיסטוריה.

"ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה."

(בעל הסולם." "מאמר לסיום הזוהר")

זאת אומרת להתחבר, אחרת אנחנו נישאר כמו בכל מיני ארצות הפזורה, כמו בגלות. לעזור לצאת מהגלות, יעזור לנו גם "עיתון האומה", שעשו החברים שלנו כמתנה לחג הפסח.

תלמיד: באמת יש לנו הזדמנות לגאולה. בנוסף לכל המאמצים הפנימיים, יש לנו גם הזדמנות לצאת לעם ישראל בחג, בשבוע הקרוב, ולתת לו את המתנה הזאת שנקראת "עיתון האומה", העיתון שלנו של "קבלה לעם". העיתון הזה עוסק כולו בחג הפסח, והוא הולך לספר איך אנחנו עושים סדר ביחסים בינינו, שזה הפתרון להכול. הוא הולך להסביר איך אנחנו יוצאים ממצרים, ומה זה פסח לפי חכמת הקבלה, ומה הקשר בין אותו פרעה לבין האנטישמים של היום, ואיך בזכות נשים צדקניות אנחנו נצא ממצרים.

כתבו לנו גם חברים גדולים מרחבי העולם, מניו יורק, מלונדון, מספרד, מסן פרנסיסקו, על המשבר העולמי בכל מקום, כדי שעם ישראל קצת ירגיש מה קורה ברחבי העולם. הרבה חברים השתתפו, תודה להמון המון חברים שכתבו טקסטים קצרים ושלחו, בחרנו מתוכם כמה טקסטים נבחרים, אבל אל חשש, גם הטקסטים שלא התפרסמו, מתפרסמים ברחבי הרשת. הטקסטים הם של חברים שסיפרו על רגע החירות שלהם, מכל מיני היבטים, מהיומיום, מהעבודה, מהחברה, מהבית, מהמשפחה וכולי.

בסוף העיתון, האמת שזה צריך להיות עכשיו בראש העיתון, יש פנייה לראש הממשלה הנבחר, שהמשימה הראשונה שלו היא לחבק את העם, להביא לאחדות העם, שזה השלב הראשון כרגע. לבנות תכנית לאחדות, תכנית ארצית שתביא פשוט לחיבור בין כולנו, וזו הקריאה שלנו, של החברים, ואנחנו בעצם ממשיכים את הדרך של בעל הסולם בקריאה לאומה. יש הזדמנות לכל חבר להגיש מיד ליד, מלב ללב, לכל ישראלי את המסר החשוב הזה.

כל הכבוד לכל מי שעשה את זה, וגם לחברים שישתדלו לחלק.

(סוף השיעור)