שיעור בוקר 25.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 161. "פתיחה לחכמת הקבלה" (המשך מאות ג')

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", כתבי בעל הסולם בעמוד 161 למי שיש את הספר, חומר הלימוד כמובן במערכות, הגענו לאות ג'. בבקשה הרב.

אני ממליץ גם לנשים ללמוד את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". הגיעו אלי כמה שאלות מנשים האם כדאי או לא כדאי, ואני חושב שכדאי מאוד כי הלימוד הזה נותן לנו ידיעה על כל המערכת, אור, כלי, מסך, כל האלמנטים שאנחנו צריכים לעבוד איתם כדי להשיג את העולם הרוחני. זה שייך גם לגברים וגם לנשים, ולכן כדאי לנו ללמוד את האלמנטים האלה עכשיו ב"פתיחה". דבר נוסף, בזמן שלומדים אתם יכולים לשאול. רצוי ודאי לשאול מה שקרוב לטקסט, לנושא, ואנחנו נברר.

שאלה: שאלה מקדימה לגבי הפתיחה. תמיד מרגש ומיוחד לצלול מחדש לטקסט הזה, אבל הפעם כשהתחלנו ללמוד פתיחה קשה לנתק את זה מההקשר והתזמון שאנחנו נמצאים בהתקפה מתעצמת על הפסח, על החיבור בינינו. השאלה אם לקשור את זה, או איך לגשת נכון ללימוד של הפתיחה בזמן המיוחד הזה של ההתקפה?

לא, קשה לקשור בין הדברים בצורה מעשית, כי מה שאנחנו לומדים בפתיחה זה איך נבנה כלי על ידי האור, ואיך הכלי הזה מסתדר על ידי האור, מחלק את עצמו, מתחלק לחלקים שבו כלפי קבלת אור פנימי, מקיף וכן הלאה. ואיך כל הכלי הזה, הרצון לקבל, בסופו של דבר מגיע דרך הרבה מאוד שינויים שבו למצב של גמר התיקון. זאת אומרת, כל מה שאנחנו לומדים על כל המציאות, אנחנו לומדים ב"פתיחה לחכמת הקבלה", מתחילת הרצון לקבל שהבורא ברא יש מאין, ועד שהרצון לקבל הזה מגיע לתפקידו הסופי שהוא ממש משתווה לאור העליון, לבורא.

זה התהליך, והמיוחד בתהליך הזה, שהרצון לקבל מתחיל מכך שהוא נברא הפוך מהבורא, וגומר את ההתפתחות שלו בזה שלגמרי לגמרי נעשה דומה וקרוב עד אפס לבורא, לאור. זה מה שאנחנו לומדים. כל השינויים הם ברצון לקבל בלבד, מהנקודה שהבורא ברא אותו בצורה הפוכה מעצמו, ועד שהרצון לקבל מגיע להזדהות, להשתוות צורה עם הבורא במאה אחוז. זה בעצם מה שקורה בכל הבריאה, יותר מזה לא לומדים. אז בואו נלמד את זה.

שאלה: בכל זאת הרגשת שיהיה נכון להתחיל ללמוד פתיחה דווקא לפני הפסח, בתוך ההתקפה הזאת שאנחנו נמצאים בה.

כן.

תלמיד: יש לזה איזושהי משמעות פנימית, אנחנו צריכים להתכוְונן איכשהו ללימוד של הפתיחה בהקשר הזה?

ככל שנעשה יותר ויותר פוקוס על הרצון לקבל שבנו, עד כמה הוא על מנת לקבל, עד כמה הוא קובע לנו כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים ועושים, כך התיקון שלנו יהיה יותר מעשי.

קריין: עמוד 161, טור ב', אות ג'.

אות ג'

"וסדר השתלשלות האמור עד להביא את הרצון לקבל על צורתו הסופית שבעוה"ז, הוא על סדר ד' בחינות שיש בד' אותיות של השם בן ד'. כי ד' אותיות הוי"ה שבשמו ית' כוללות את כל המציאות כולה מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו. ומבחינת הכלל, הן מתבארות בהע"ס: חכמה, בינה, ת"ת, מלכות, ושרשם. והם עשר ספירות, כי ספירת התפארת כוללת בעצמה שש ספירות הנקראות חג"ת נה"י. והשורש נקרא כתר, אמנם בעיקרם הם נקראים חו"ב תו"מ. וזכור זה. והן ד' עולמות הנק': אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם העשיה כולל בתוכו גם את עוה"ז. באופן, שאין לך בריה בעוה"ז שלא תהיה מחודשת מא"ס ב"ה, דהיינו במחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, כנ"ל. והיא בהכרח כלולה תיכף מאור וכלי, כלומר מאיזה שיעור של שפע עם בחינת רצון לקבל את השפע ההוא, אשר שיעור השפע הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, והרצון לקבל השפע הוא מחודש יש מאין, כנ"ל. ובכדי שהרצון לקבל ההוא יבא על תכונתו הסופית, הוא מחויב להשתלשל עם השפע שבו דרך הד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ואז נגמרת הבריה באור וכלי, הנקרא גוף ואור החיים שבו."

שאלה: מצד אחד אנחנו קוראים פה על מערכת דטרמיניסטית של עשר ספירות, הוי"ה, מדרגות. מצד אחר, אנחנו אומרים שבסופו של דבר מדובר על רגשות, על חיבוק עם הבורא. איך אפשר לתאר לעצמנו עשר ספירות כחיבוק עם הבורא, כמערכת יחסים, כרגשות?

אני לא מבין מה ההבדל. הכול קבוע מראש, מחולק, מוגדר, מתחלק לעשיריות, למאות, לאלפים וכן הלאה, כלפי האדם כך זה קורה, מפני שכך אנחנו בנויים, ולכן דווקא כלפינו הבריאה בנויה כך. איך היא כלפי יצורים אחרים, נניח בעולמות אחרים, אנחנו לא יודעים, לאט לאט נבין ונכיר את כל הדברים האלה. אבל מה שמגיע מעולם אין סוף, מהבורא, ועובר דרך עולמות אצילות, בריאה יצירה, עשיה, ואחרי זה מגיע אלינו, כל זה מבוסס על מערכת של עשר, עשר ולא תשע ולא אחת עשרה. ולכן כך אנחנו סופרים את הכול, כך אנחנו בנויים וכך אנחנו צריכים לקבל את כל הדבר הזה.

תלמיד: יחס הבורא יוצא בעשר מדרגות, בעולמות, ועם זאת כשאתה מדבר על יחסים, על אהבה, על דבקות בבורא, על חיבוק איתו, זה איזשהו רגש שאין בו איזה גבולות, הגדרות.

זה לא נכון. גם שם הכול מוגדר, קבוע מראש, מחולק לעשרות, מאות, אלפים וכן הלאה. ביחס לאדם, כלפי האדם, במערכת שלנו, במערכת המדידה וההרגשה שלנו, הכול מחולק לעשיריות.

תלמיד: ואנחנו כל פעם משיגים את העשיריות האלו כמשהו שלם?

משיגים משהו שלם, אחרי זה מחלקים את זה לעשיריות, וכל אחת מהן מחלקים לעוד עשיריות וכן הלאה עד אין סוף.

תלמיד: כלומר, החיבור שלנו הוא הדבר הכי חשוב עבורנו, זה משהו שלם מלכתחילה, שאחר כך נוכל איכשהו לחקור אותו.

כן. אבל הכול כבר משתנה בהבנה שלנו, ברגשות שלנו, אז אין בזה שום דבר מסובך, לא יהיה בזה שום דבר מורכב.

שאלה: כתוב "ואז נגמרת הבריה באור וכלי, הנקרא גוף ואור החיים שבו.", מה המשמעות?

הכול בכל המציאות מתחלק לבורא ונברא. הנבראים מתחלקים לדומם, צומח, חי, מדבר, והבורא מתואר לנו כאור אין סוף שמתחלק ליחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. כך אנחנו מקבלים את הדברים האלה. אנחנו לומדים על הקשר בין החלקים שבנברא, ועל הקשר עם אור הבורא שמגיע וממלא את הנברא.

שאלה: האם לפני שהנברא מגיע לעולם העשייה הוא צריך לעבור דרך כל יתר העולמות?

כן, ודאי.

שאלה: בהשתלשלות מלמעלה למטה, מה יגיע לגמר בישולו, האם הרצון לקבל את האור?

הרצון לקבל יוצא מהבורא, מתרחק ומתרחק עד שמגיע לסוף ההתפתחות שלו שזו הנקודה הכי רחוקה מהבורא שהיא הנקודה המרכזית של כל הבריאה.

תלמיד: האם הרצון לקבל הוא הכי גדול בנקודה הסופית?

הרצון לקבל בנקודה הזאת הוא הכי קטן.

שאלה: מה ההבדל בין ד' אותיות הוויה לעשר ספירות? האם אותיות הוויה הן הבחנות בהיווצרות הכלי, ועשר ספירות הן הבחנות בהשתוות הצורה?

יש משהו במה שאתה אומר. כל הבריאה מתחלקת לאור וכלי, והכלי מחולק לחמישה חלקים לפי העביות שלו שמתגלה, שורש א' ב' ג' ד', ואחד מהם מתחלק לעוד שישה. יוצא שיש עשר הבחנות בתוך הכלי וחמש הבחנות בתוך האור, והאור מתלבש בתוך הכלי.

שאלה: אם אנחנו רצון לקבל את השפע שנוצר יש מאין, אז מהו אותו האור ששייך לאור ולכלי שנקרא אור החיים שבתוך הגוף?

אנחנו הרצון, הכלי, והאור שמגיע מהבורא ששם שורשו, הוא ממלא אותנו ומחייה אותנו, לכן הוא נקרא "אור החיים", וכך זה בכל אחד מהנבראים. כל הבריאה מתחלקת לבורא ולנבראים, והנבראים מקבלים חיות מהבורא שנקראת "אור".

הנבראים מקבלים חיות מהבורא במנה מינימלית לקיום שלהם, ואם הם רוצים להתקדם, לגדול, אז הם צריכים לעשות בעצמם פעולות כדי לגדול, ועל זה אנחנו לומדים. לכן גדילה יכולה להיות רק בדרגת האדם, כי זו גדילה בתכונות, באיכויות. לכן האדם עובר כל מיני דרגות של גדילה מתחילתו שהוא אפס ועד שהוא ממש דומה לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש באיזה עולם אנחנו נמצאים? האם אפשר שנעקוב אחר ההתקדמות?

כשנרגיש, אז נבין.

שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל את השפע נוצר יש מאין?

זה אומר שהוא מגיע מהבורא. אבל בבורא עצמו הוא לא קיים, אלא הבורא יוצר אותו, לכן הוא נקרא יש מאין, כי קודם הוא לא היה ואחר כך נוצר. על ידי מה הוא נוצר? על ידי האור שיצא יש מיש, מהבורא.

שאלה: האם הרגשת הספירות זו הרגשת החיבור במדרגה מסוימת?

כן.

שאלה: הרצון לקבל מסתיים במלכות ושם הוא מגושם יותר ומקבל את צורתו הסופית. לאחר מכן אני משתמשת בהתפתחות הנוספת של הרצון לקבל כדי לקבל את כל השפע בתוך הרצון לקבל. האם יוצא שהכוונה על מנת להשפיע היא צורה עוד יותר סופית של הרצון לקבל?

כן.

שאלה: איזה תנאי עליי ליישם בעשירייה כדי שהשפע של הבורא יתממש בדרגה גדולה יותר בחיבור בינינו?

החיבור בינינו צריך להיות יותר גדול, ואז יותר שפע שמגיע מהבורא יתלבש בינינו.

שאלה: הכול תלוי בבורא, זה מה ששמעתי עכשיו. מה זה אומר שזה תלוי בבורא? האם אנחנו בעצמנו משנים את עצמנו בשביל לראות שיש בורא?

יש כוח אחד שברא את הכול ומנהל את הכול והוא נקרא בורא.

תלמיד: האם עלינו קודם להאמין בו ואחר כך להרגיש?

זה כבר מצידנו. מצידו הוא ברא את הכול ומנהל את הכול.

שאלה: שמעתי שהרצון לקבל יוצא מהבורא והוא מגיע לנקודה המרכזית של הבריאה שם הוא הכי קטן. מה זאת הנקודה המרכזית של הבריאה ולמה שם הוא הכי קטן?

הרצון לקבל יוצא מהבורא ועל ידי הקשר שלו עם האור הוא מקטין ומקטין את עצמו וגם האור שבו בהתאם לזה מגיע למצב שהוא יותר ויותר קטן. עד שמגיעים לנקודה המרכזית של כל התפשטות העיגולים האלה ובה אין כבר רצון לקבל, הוא כאפס, והאור הוא גם כאפס. כך מהבורא, מהעיגול הגדול ביותר, הם לאט לאט מגיעים בעיגולים ומצטמצמים עד המרכז שלהם ושם גם האור וגם הרצון הופכים להיות לאפס.

שאלה: נראה שהתענוג התקלקל ועכשיו יש לנו הרבה יותר דברים ממה שבעבר יכולנו לחלום עליהם, ועדיין אנחנו לא מרגישים סיפוק ולא תענוג. אז איפה השפע הזה?

השפע נמצא בעולמות עליונים. על ידי לימוד בחכמת הקבלה אנחנו צריכים לעלות אליהם ושם אנחנו נגלה את השפע העליון.

שאלה: ההשתלשלות מלמעלה למטה שמתוארת באות ג', זה ביטוי של הכלי כלפי העליון?

כן.

תלמיד: כהשפעה.

לא השפעה. הכלי מושפע מהאור וכך משתלשל עימו מהבורא ועד הנקודה המרכזית.

שאלה: האם מיש אנחנו מקבלים רק יש מיש, שזה שלב שני, ובתוך השלב הזה כבר יש הרגשה שאנחנו מוצאים את האין?

לא מדובר כאן כלפי האדם, עדיין מדובר על הבריאה שכך משתלשלת מהמקור שלה.

תלמיד: אני שואל לגבי תכונות ולא לגבי האדם. בשלב ג' אנחנו מקבלים אין מיש. בחינה ד' אנחנו מקבלים אין מתוך אין. ובבחינה ה' מקבלים יש מאין כי יש לנו כבר רשימות.

מי זה לנו?

תלמיד: דיברנו על תכונות רוחניות. יוצאות חמש תכונות, יש מיש, אין מיש, אין מאין ויש מאין. זה נכון?

אני לא מכיר את החכמה הזאת. תראה לי איפה זה כתוב.

שאלה: אמרת שרק האדם זו התכונה שמתפתחת במציאות ואנחנו גם רואים את זה במציאות שלנו בעולם הגשמי.

כן.

תלמיד: מה יש באדם שהוא מתפתח, מה איכותית יש בו שאין בשאר הבחינות?

חלק אלוקה ממעל. יש אנשים שמרגישים את זה, יש כאלה שעדיין לא מרגישים את זה, אבל יש להם חלק אלוקה ממעל, זאת אומרת יש להם שורש של רצון להשפיע.

תלמיד: ובשאר הבחינות אין את השורש הזה?

בשאר הבחינות אין.

תלמיד: לשורש הזה אנחנו קוראים "נקודה שבלב" או שזה לא קשור?

לשאר הבחינות אנחנו קוראים בחינות בלבד, אבל אין בהן הרגשת המאציל, יכולת להרגיש את המאציל.

תלמיד: ובאדם הנקודה הזאת שאנחנו מדברים עליה נקראת הנקודה שבלב? השורש הזה שאמרת שהוא השורש של אלוקה ממעל?

נניח שכן.

תלמיד: ויש אותה בכל אדם פיזי בעולם הזה?

באף אדם בעולם הזה אין נקודה שבלב. מה אתה רוצה מבהמות, אלא כשנולד בו רצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז יש לו כבר קשר עם הנקודה שלו, עם המוצא שלו ושם הוא מתחיל להתפתח להתקשרות עם הבורא.

תלמיד: מה יש בנקודה הזאת שהיא מושכת את האדם להתפתחות הזאת?

השורש שלו למעלה, ואז הוא מרגיש שכך קורה לו.

תלמיד: הנקודה הזאת תמשוך בסוף את כל הרצון או שהיא רק תעלה ותתפתח?

את כל הרצונות. וכולם צריכים להגיע אליו, "למקטנם ועד גדלם".

תלמיד: בקשר לפערים, לבלבולים שהיו פה. יש איזו הסכמה רחבה שמבינים על מה מדברים, ואז פתאום קראנו והכול השתבש. יש פער בין מה שאנחנו הבנו למה שהוא התכוון. איך תופסים את הפער הזה?

נכון. אנחנו צריכים ללמוד לפי מה שכתוב ורק מה שכתוב ולא לשאול שאלות שיוצאות מגדר הכתוב, אחרת יש כאן חכמים שיודעים להתחיל לשאול שאלות שאחרים לא יודעים. זה נקרא "השתתפות נכונה" בלימוד הכללי? לגמרי לא.

תלמיד: כתוב, "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים".

אבל זה מורגש. במה שהם שואלים מורגש שהם דווקא בעלי בתים.

תלמיד: אז איך מגשרים על הפער הזה?

אנחנו פשוט לא נביא את זה יותר בחשבון. אם יהיו שאלות שהן לא לעניין, אז אני לא אענה עליהן ובסופו של דבר נשתיק את האנשים האלו ונתקדם רק לפי הטקסט. ואז לאט לאט כולם יבררו ויספגו את מה שכתוב, וכולנו נדבר יחד ברמה שווה.

שאלה: אני מנסה להבין מה זה חיבור?

איפה כתוב על חיבור, איפה בטקסט שקראנו ראית את המילה "חיבור"?

תלמיד: יש אור ויש כלי.

שב ותמשיך ללמוד.

שאלה: האם מטרת הלימוד היא להבין ולהרגיש מה קורה ברצון שלי כשהבורא פועל עלי, או בשביל שאוכל למשוך את הפעולות שלו עלי בצורה מודעת ולפתח עם הבורא יחד את הרצון?

כן.

תלמידה: האם אנחנו לומדים כדי שתהיה התפתחות מודעת?

אנחנו לומדים כדי להבין מה הבורא רוצה מאתנו וכדי להצליח לממש את זה.

שאלה: אני מרגישה שאני מיוחדת ונבחרת מכל שאר האנשים כאן בעולם הזה. האם ההרגשה הזאת תמשיך ללוות אותי גם בעולמות העליונים?

נראה. כמו שאנחנו לומדים בינתיים, אנחנו כבר צריכים להבין שכך זה לא יהיה. ככל שהאדם עולה יותר ויותר בסולם הרוחני, כך הוא מרגיש את עצמו יותר ויותר קטן. זה לא שהוא באמת קטן ונחלש ופחות מבין, אלא ככל שהוא מבין יותר ומרגיש יותר כך הוא כולל את כל הבריאה ולכן הוא רואה את עצמו קטן.

שאלה: קורה שהטקסט קצת קשה להבנה ועכשיו עם השאלות אני מרגישה שאנחנו עוד יותר מבולבלות בעשירייה. האם יש אפשרות לקרוא שוב את הטקסט ולהסביר אותו לאט?

אנחנו נקרא אותו שוב ואולי זה יהיה יותר מובן. אבל בכל זאת אתם תצטרכו ללכת עם כולם, אפילו שאתם שומעים פעם ראשונה את הטקסט. ואת כל אלו שהם חכמים ורוצים לשאול על כל מיני דברים יותר גבוהים, אנחנו נשתיק.

אות ג'

"וסדר השתלשלות האמור עד להביא את הרצון לקבל על צורתו הסופית שבעוה"ז, הוא על סדר ד' בחינות שיש בד' אותיות של השם בן ד'. כי ד' אותיות הוי"ה שבשמו ית' כוללות את כל המציאות כולה מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו. ומבחינת הכלל, הן מתבארות בהע"ס: חכמה, בינה, ת"ת, מלכות, ושרשם. והם עשר ספירות, כי ספירת התפארת כוללת בעצמה שש ספירות הנקראות חג"ת נה"י. והשורש נקרא כתר, אמנם בעיקרם הם נקראים חו"ב תו"מ. וזכור זה. והן ד' עולמות הנק': אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם העשיה כולל בתוכו גם את עוה"ז. באופן, שאין לך בריה בעוה"ז שלא תהיה מחודשת מא"ס ב"ה, דהיינו במחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, כנ"ל. והיא בהכרח כלולה תיכף מאור וכלי, כלומר מאיזה שיעור של שפע עם בחינת רצון לקבל את השפע ההוא, אשר שיעור השפע הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, והרצון לקבל השפע הוא מחודש יש מאין, כנ"ל. ובכדי שהרצון לקבל ההוא יבא על תכונתו הסופית, הוא מחויב להשתלשל עם השפע שבו דרך הד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ואז נגמרת הבריה באור וכלי, הנקרא גוף ואור החיים שבו."

שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל היה בתוך השפע וכשהוא משתלשל יוצא שהשפע נמצא בתוך הרצון?

נראה בהמשך, בינתיים בעל הסולם לא מסביר את זה.

שאלה: בעל הסולם אומר שהרצון לקבל אמור להגיע לצורתו הסופית כדי לקבל את כל השפע. מצד אחר, שמעתי שבסוף, בנקודה האמצעית, הרצון לקבל והשפע הופכים להיות לאפס. אני קצת מתבלבל.

כן. גם הרצון לקבל וגם השפע כל הזמן מקטינים את עצמם עד שבסוף, במרכז העיגול, אם אפשר כך להגיד, של כל הבריאה, במרכזה, גם הרצון לקבל הופך להיות אפס וגם השפע הופך להיות אפס.

תלמיד: אז צורתו הסופית של הרצון לקבל היא שהוא לא רוצה לקבל את השפע?

זו לא צורתו הסופית. זו צורתו הסופית בינתיים, בהתפשטות מלמעלה למטה.

שאלה: הכול מתחיל מהשם בן ד', שמו יתברך, שזה מבנה כל המציאות. האם כל הרצון שלנו מובנה מד' הבחינות האלה וזאת כל המציאות?

נכון. כל המציאות כוללת בתוכה רק ד' בחינות.

תלמיד: אז כשאנחנו מדברים על רצונות לקבל ורצונות להשפיע, זה כל מה שקיים בנו, המבנה שלנו.

הכול נמצא בד' בחינות. בהתפשטות האור בתוך הרצון אין יותר מד' מדרגות.

שאלה: כתוב פה על עולמות ועל ספירות. אולי אפשר להסביר בכמה מילים.

לא. זה יהיה רק אחר כך. מה שלא כתוב, אל תבקשו.

שאלה: בקטע ג' הוא אומר שהרצון לקבל צריך להגיע לצורתו הסופית. בעולם הזה הוא צריך לעבור דרך ארבע דרגות שמבארות עשר ספירות. אז איך מסודרת הקומבינציה הזאת של עשר ספירות ואיך זה קשור לארבע דרגות של הרצון לקבל?

אנחנו נלמד את זה הלאה. בעוד כמה שיעורים. אני רואה שכל השאלות הן לא לפי גופו של הטקסט, אלא מחוצה לו, מה שיקרה הלאה.

שאלה: איך אפשר לתאר את המצב של אור וכלי ביחד לגבי תפיסת המציאות? אם אפשר לתפוס מציאות כזאת?

כל תפיסת המציאות היא כוללת אור וכלי.

שאלה: האם מתוארים כאן היחסים בין אור לכלי שהולכים מלמעלה למטה עד שהכלי מרגיש פחות ופחות את האור?

כן. על זה מדובר. ושם במרכז, זה נקרא "העולם הזה", איפה שאנחנו נמצאים לפי תפיסתנו.

תלמיד: זה מתחיל מהרגשה שהאור והכלי מרגישים אחד את השני בצורה שלימה, עד שייצאו מהעולם הזה?

כן.

שאלה: נשמע מהטקסט, ששינוי הצורה בינינו לבורא זה משהו שהולך וגדל. זה מה שאני תופסת באופן כללי מהטקסט. על זה מדובר כאן?

כן.

שאלה: הוא אומר שה' בן ד' באותיות הויה שבשמו יתברך כולל את כל המציאות כולה, מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו. מה זה מבלי יוצא ממנה משהו מן המשהו?

זאת אומרת, רק את זה, רק את זה. בלי שיש שם עוד משהו.

שאלה: איך זה שהרצון לקבל נולד באינסוף, כבר עם ההשתוקקות לקבל?

כי הבורא ברא אותו בצורה כזאת.

שאלה: בטקסט הוא אומר שהוא צריך להשתלשל מהשפע שבו, דרך ד' העולמות. האם השפע שבו, לרצון יש לו כבר שפע בו?

כן, יש לו כבר רצון להשפע, למילוי. ככה הבורא ברא את הרצון, שישתוקק למה שיוצא מהבורא.

תלמידה: אולי אני לא מבינה, אבל אם יש לו כבר שפע בו, אז הוא כבר לא מושלם? כתוב שהוא צריך להשתלשל, כדי להגיע למצב מושלם, הוא צריך להשתלשל עם השפע שיש בו?

כן.

תלמידה: אז אם כבר יש לו שפע בו אז לא הוא מושלם כבר?

אם יש לו שפע הוא כבר מושלם, אז לא, הוא עוד לא מושלם. כי הוא לא משך את השפע, הוא לא רצה אותו. והשפע ממלא אותו לא לפי הרצון של הכלי. וזה מה שחסר. השאלה נכונה. כאן מתגלה שאפילו שהשפע ממלא את הרצון, הרצון לא מגיע לסיפוק.

ולכן יש כאן כל התהליך כדי לבנות את החיסרון להשפע, ואחר כך למלא את עצמו בהשפע, שזה כבר נקרא אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, צריכים לבנות כאן חסרון חדש. והחסרון החדש הזה צריך לבוא מתוך הרצון של הנברא, וזה נקרא רצון להשפיע לבורא. ואם הוא יתמלא ברצון להשפיע לבורא, אז הוא באמת יקבל סיפוק. וכך אנחנו מגיעים למטרת הבריאה, ששניהם נותנים, ושניהם מקבלים, ושניהם מרוצים.

שאלה: אם המנגנון הבסיסי של הרצון לקבל שבעצם הוא פועל למילוי השפע, והוא משתלשל בצורה אחידה אצל כולנו, מאותם עולמות, יש כאן מנגנון אחד לכולנו. אז למה אנחנו כל כך שונים, למה האגו שלנו מבדיל אותנו. למה אנחנו לא מצליחים להסתדר יותר מהר בצורה אחידה?

כי האגו שלנו רוצה ליהנות לעצמו. ואנחנו צריכים להפוך את כיוון ההנאה שלו, לעל מנת להשפיע. שאנחנו נהנה מזה שנותנים, ולא מזה שמקבלים.

תלמידה: והחיבור בינינו זאת הדרך היחידה לחבר מילוי אחיד?

כן. החיבור בינינו הוא האמצעי היחידי לקבל את המאור המחזיר למוטב, וליהנות מהשפעה. כמו למי שיש ילדים קטנים, הוא נהנה שהוא נותן להם לאכול. אימא שמחזיקה את התינוק על הידיים, ונותנת לו לאכול, ככול שהוא מוצץ, היא נהנית מזה. זה מה שאנחנו צריכים להבין בקשר שלנו עם העליון.

שאלה: כתוב כאן שעולם העשיה כולל בתוכו גם את העולם הזה. העולם הזה והעולם הרוחני של עשיה, שם יש את הגבול, המחסום, או שהבנתי לא נכון?

אני רוצה להסביר לכולם, אנחנו רק התחלנו ללמוד על מבנה העולמות, ספירות, פרצופים, נשמות. לפנינו יש עוד הרבה מאוד מה ללמוד, כדי להבין את כול הבריאה הזאת, איך שהיא בנויה. איפה אנחנו, איפה העולם הזה, איפה העולם הבא, איפה עולם הנשמות, וכן הלאה. זה עוד לפנינו. אני לא יכול בצורה כזאת להתקדם. אם אתם תשאלו במה שקראתם דף אחד, תשאלו מה שכתוב בעוד מאה דפים. זה בלתי אפשרי. אתם יכולים לשאול, אבל אני לא אוכל לענות, כי לא תבינו. לכן בואו נקרא ונלמד לפי איך שהספר יקדם אותנו.

אני התחלתי ללמוד את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", נניח לפני חמישים שנה. אז תנו לי להמשיך ללמד כמו שצריך. אחרת אתם תתבלבלו לגמרי. אתם תקראו מה שאנחנו קוראים, ואת זה תלמדו, מה שאנחנו לומדים. ואז תראו תוך כמה שבועות הכול יתחיל להסתדר.

(סוף השיעור)