שיעור צהרים 18.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם"

מאמר 722, "מעשה ומחשבה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1968, מאמר 722, "מעשה ומחשבה".

המאמר קצר אבל יש בו נקודות שהן חשובות.

מעשה ומחשבה

"יש הבדל בין מעשה למחשבה. כי אין האדם שולט על המחשבה, היינו שאין בידו להבריח מחשבה, אם המחשבה שורה במוחו. מה שאין כן מעשה, יש כוח בידו לעשות את המעשה או שלא לעשות. כי על דבר מעשה שייך ענין כפיה, שיש בידו כוח להתגבר על המעשה.

לכן, בזמן שהוא עושה את מעשה הטוב, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו כוונה ומחשבה טובה, שישרה על המעשה, אם הוא רוצה בכך. זאת אומרת שהוא משתוקק למחשבה טובה, אבל אין הוא יכול להתגבר על המחשבה וכוונה.

וזהו, "וברכתיך בכל אשר תעשה", שהקדוש ברוך הוא שולח ברכה על המעשה, שענין ברכה שייך על מקום שאין יד מגעת, אז שייך ברכה, וזה נאמר על הכוונה."

שאלה: כתוב "וברכתיך בכל אשר תעשה", איך אנחנו יכולים לבצע כל פעולה עם ברכה של הבורא?

זו שאלה טובה. נראה לי שכאן פשוט צריך לפעול בצורה ישירה. כלומר, אם יש אפשרות לקיים משהו למען הבורא, צריך מיד לקיים זאת וליידע אותו על כך. זה נקרא שאתה עושה מעשה וברכה.

שאלה: בהמשך לשאלה, האם אפשר להגיד שלפני כל פעולה אנחנו מבקשים מהבורא לתת את תכונת ההשפעה ולבצע את הפעולה הזאת עבור הזולת ועבור להשפיע לבורא, ואז אנחנו מקבלים את הברכה על המעשה?

כן, נכון מאוד.

שאלה: האם כל כוונה שלי להשפעה היא בהכרח מבורכת על ידי ה'?

כן.

שאלה: אמרת שעל פעולה שעשיתי בעל מנת להשפיע אני מיידע את הבורא על כך, מודיע לו, מה זה אומר להודיע לבורא, איך אתה עושה את זה?

כשאתה עושה למענו איזו פעולה, אתה יכול ליידע אותו לאחר מכן על כך, ולא חשוב שהבורא יודע, מבין, מקבל. כשאתה עושה זאת בנוסף, זה נשאר אצלך לזמן רב.

שאלה: איך ליידע אותו נכון?

כמו עם חבר.

שאלה: מה היא פעולה טובה?

כשאתה רוצה שכפועל יוצא מהפעולה שלך, כתוצאה מהפעולה שלך, לבורא יהיה טוב, נעים, זה נקרא פעולה טובה.

שאלה: האם אתה יכול להסביר את הפסקה הראשונה?

"יש הבדל בין מעשה למחשבה. כי אין האדם שולט על המחשבה, היינו שאין בידו להבריח מחשבה, אם המחשבה שורה במוחו." אנחנו לא יכולים להוציא מחשבה מהמוח. "מה שאין כן מעשה," יש בכוח האדם, "יש כוח בידו לעשות את המעשה או שלא לעשות. כי על דבר מעשה שייך ענין כפיה, שיש בידו כוח להתגבר על המעשה."

שאלה: הוא עושה פה חילוק בין מחשבה ומעשה.

על המחשבה אין ברירה היא כבר נמצאת אצלך במוח ואי אפשר להבריח אותה, ובמעשה, אתה יכול לגרש אותה ולא לקיים.

שאלה: ואם האדם רואה שהאגו שלו שולט בו גם ברמת המעשה, נניח שהוא מבזבז זמן על שטויות ולא יכול להימנע מכך?

הוא צריך לעשות פעולות שבכוונתו הן יבריחו ממנו את הכוונות.

שאלה: לא הבנתי בדיוק.

יש לאדם אפשרות לעשות מעשה ואפשרות לעשות כוונה. המעשה נמצא בידו, שהוא לוקח איזה דבר ועושה אותו. על הכוונה אדם לא יכול לעשות בצורה כזאת, הוא לא יכול להיכנס לתוך המוח שלו, למצוא את הכוונה הזאת ולהוציא אותה מהמוח, אבל הוא יכול לעשות כל מיני פעולות שיזיזו אותו מהמעשה.

שאלה: בוא נדמיין תמונה, נגיד שלאדם יש 24 שעות ביממה. יש דברים שהוא חייב לעשות, עבודה, פרנסה ומטלות נוספות, ולאחר שהוא סיים אותן נותר לו זמן. עכשיו האדם יכול להשקיע את הזמן הזה בדברים גבוהים ויכול לבזבז אותו על שטויות. נגיד שהוא מבזבז אותו במעשים של מה בכך, דברי שטויות סתם, כך האגו שלו משגע אותו, ואז הוא רוצה להפסיק.

.

שאלה: אז כאילו פה במאמר כתוב שיש בידך כוח להחליט אם אתה עושה או לא עושה, מה שאין כן על המחשבה שבמוח, כפי שאתה אומר, שם אתה לא שולט. אבל אני רואה שאני לא שולט אפילו ברמת המעשה.

למה?

שאלה: כי אני מבזבז זמן על שטויות. אני מבין שאלה הן שטויות ובכל זאת אני מבזבז עליהן את זמני.

אבל אתה יכול בכל זאת לקרב את עצמך למעשה אחר.

שאלה: יכול, בסדר.

אז מה?

שאלה: אבל פה הוא מצייר כאילו אני בעל בית.

בטח.

שאלה: ברמת המעשה אתה בעל בית, רק ברמת הכוונות יש לך בעיה. אני רואה שגם ברמת המעשה אני לא בעל בית.

לא, לא נכון. על המעשה אתה בעל הבית, אתה יכול לרשום אצלך ביומן באיזה שעות ובמה אתה עוסק, במעשה. מה שכן, במחשבה זה לא פשוט.

שאלה: האם אתה מכיר כזאת מציאות שהאדם מבזבז זמן על שטויות או לא?

כן.

שאלה: למה האדם מבזבז זמן על שטויות, כשהוא יודע שאלה שטויות?

כי טוב לו, יש לו הנאה מכך.

שאלה: אז איפה הכוח שכאילו מבטיחים לי פה ברמת המעשה שאני יכול להיות המנהל?

הכוח נמצא, רק האדם לא רוצה להשתמש בו, לא רוצה למשוך אותו, לא רוצה לנהל אותו. הכי טוב הוא לעבוד ביחד עם החבר, עם החברים, אז כבר הרבה יותר קל.

שאלה: אבל לא בכל ה-24 שעות החברים נמצאים לידי, אני מדבר על הזמן כשאני נמצא עם עצמי לבד. כשאני בין החברים, ברוך ה', אלה הדברים הגבוהים של החיים, כשאני עם עצמי לבד, הדברים של מה בכך, השטויות, נכנסות ומשתלטות על עוד דקה, עוד שעה, כך הן גונבות את החיים.

זה לא טוב.

שאלה: ברור שזה לא טוב, אפילו יש הכרה שזה לא טוב, אז איך אני הופך להיות בעל הבית לפחות ברמת המעשה? בכוונות ה' יעזור, אבל ברמת המעשה לפחות?

אחרי המעשים משתפרות הכוונות, תעשה במעשה.

שאלה: אולי אני לא שומע מה העצה, איך להיפטר משטויות, איך?

איך להיפטר מהשטויות? יש לך כל כך הרבה ספרים ואתה יכול להתעסק בהם, אתה יכול להכין את השיעור, אתה יכול בעצמך להעביר את השיעורים. אין בכך שום בעיה.

תלמיד: בוא ניתן דוגמה קונקרטית. היום אנחנו חיים בעולם של מסכים. יש מחשב, יש טלפון, בכל מקום יש מסכים.

כן.

תלמיד: המסכים בנויים ככה שהם שואבים אותך, כמו בולעים אותך כמו בור שחור.

תלוי מה במסך.

תלמיד: ברור, ברור שתלוי במסך. באה איזה שטות במסך גנבה ממך חצי דקה, אחר כך באה שטות אחרת דקה, שעה, יום, שנה.

לא, אין דבר כזה. אני גם מדליק מחשב ורואה חדשות, לוקח ממני רבע שעה. נגיד ואני רואה עוד דברים ועוד דברים, שומע, זה לא כל כך חדשות, זה על החלל, על הגילויים במדע.

תלמיד: המסכים בנויים ככה שהם שואבים אותך, זה כמו עולם אין סוף, אין גבול כמה שטויות אתה יכול לבזבז את היום, את החיים.

לא, אני אומר לך שלא, לא יכול להיות, גם אין שם מה לראות.

תלמיד: לכן אני אומר שהשטויות משתלטות. זה לא דברים רציניים, סתם כל מיני דברי טמטום, אני לא יודע איך לתאר. פה אני מרגיש שאני שואל כאילו באתי מהירח, נראה לי שזו המציאות בה אנחנו חיים, השטויות שואבות לך את החיים.

אולי אני כבר זקן, התרגלתי למשהו. אני לא רואה שאני רץ אחרי החדשות או אחרי איזה מסך, לא. אני לא יודע, תנסה.

תלמיד: מה לנסות?

להיות דבוק במסך עשר דקות בבוקר ועשר דקות אחר הצהריים שלא תפספס חס ושלום משהו חשוב. מה יש שם כל כך לראות? אתה תנסה ותספר לנו ואז אנחנו נראה מה עושים. אני חושב שאתה סתם בא בטרוניה.

שאלה: נשמע כאילו יש כל מיני הרגלים מזיקים, זאת אומרת זה עוזר אבל אתה יכול לדחות, מיד לשלול את הפעולה, אבל יש כנראה אילו פעולות בהכנה שבהן לאט לאט אתה כן יכול לדחות את הפעולות האלה, אבל לא מיד.

אני לא מכיר כאלה.

תלמיד: לדוגמה החבר אמר, יש לי הרגשה כזאת שאני קם בבוקר ואין לי כוח שמחייב אותי לקום או לא לקום, זה נקבע מלמעלה, אבל אפשר לעשות אילו פעולות מהערב הקודם שקובעות אותה הפעולה אם אני אקום או לא?

כן, בטח. נאמר אני, אני חייב לקום למה? כיוון שלפניי יש יום גדול, אני צריך להכין את עצמי ליום ארוך, אני צריך להכין את עצמי לשיעור הבוקר, אחרי זה איתכם בשעה 12:00, לפני כן עוד אני נתתי איזשהו ראיון כזה או אחר במשך שעה. כלומר יש עבודה, אני צריך לעשות את כל הדברים האלה ואחרי זה לאכול, ואז לא נשאר לי כל כך הרבה זמן. אז תנסו לעשות ככה, קחו כל אחד לעצמו איזו קבוצה ותובילו אותה, זה הדבר הטוב ביותר.

תלמיד: בכל זאת יש כאלה מצבים שאין בחירה לעשות פעולה מסוימת או לא, ככה החבר מרגיש. וחברים אחרים יכולים להתחיל לייעץ לו כדאי ככה, כדאי ככה. יש כאלה מצבים שאין בהם בחירה לעשות או לא לעשות פעולה?

אז צריך ללכת לכאלה פעולות שיוציאו אותך מתוך המצבים האלה, צריך להיצמד אליהן. הטוב ביותר זה הסביבה. כשאתה עוסק במשהו יחד עם אחרים, אז אתה מחויב, מתקשרים אליך, אתה יודע שמשעה כזאת עד שעה כזאת אתה מחויב, שעה אתה עוסק בזה, אחרי זה מאיזו שעה עד איזו שעה אתה עסוק בעוד משהו, וככה אתה נותן את עצמך בידי לוח זמנים. זה הכרחי, בלי זה אי אפשר להגיע לכלום.

שאלה: איך אדם יכול לדעת שהוא ניגש לפעולה עם הכוונה הנכונה?

אם בזמן הפעולה הראש שלו בזה שהוא חושב לטובת הבורא אז הפעולה שלו היא נכונה.

שאלה: בסופו של דבר אנחנו משמשים את הבורא בכל דבר, זאת אומרת הבורא משתמש בנו ואנחנו לא יודעים. הוא משתמש בנו כדי להניע איזה מטרות שלו, אז הוא שותל בנו מחשבה. על המחשבה אין לנו שום שליטה בה. האם יש לנו שליטה במעשה אם הבורא משתמש בנו?

גם במעשה וגם במחשבה אנחנו כן יכולים בכל זאת לכוון את עצמנו לבורא.

תלמיד: אני מכוון את עצמי לבורא, אבל את המעשה שאני עושה לא תמיד אני רוצה לעשות אבל בכל זאת אני עושה אותו.

עוד יותר נכון, שאתה לא רוצה לעשות איזה מעשה אבל עושה אותו בגלל שאתה יכול לכוון אותו לבורא. מצוין.

תלמיד: זאת אומרת שהחשבון הוא ביני לבין הבורא ולא ביני לבין הסביבה?

כן.

שאלה: חבר דיבר על גניבת הדעת של המסכים ועל ביטול הזמן. ואתה אמרת שזה עושה לנו נעים ובגלל זה אנחנו נמשכים לזה. יש לנו דרך לעמוד בפני המעשה הזה?

כן, אם אתה תתחבר עם החברים ותחליטו מה אתם עושים אז אתה לא תוכל לברוח מזה למשהו אחר.

תלמיד: אני מבין, אבל כמו שהחבר אמר אנחנו לא עשרים וארבע שעות עם החברים ויש לי לפעמים שעה שאני לבד, ואז קורת גניבת הדעת וביטול הזמן. מה אני עושה אז?

אתה צריך לקבוע לאותו זמן משהו שאתה חייב לעשות, למשל לתרגם, לכתוב לקרוא משהו, להכין את עצמך. יש מה לעשות.

תלמיד: מה לגבי זה שאני צופה רבע שעה בטלוויזיה ונותן למוח שלי לנוח קצת, להתנתק מכל היום. יש בזה פסול?

לא, רבע שעה ביממה זה בסדר. גם רב"ש היה עושה כך. לא רבע שעה אבל בכל זאת היה עושה משהו.

שאלה: בהמשך לזה, לכל אחד מאיתנו יש חולשות. מישהו אוהב סדרות, מישהו הולך לאן שהוא, פלפון, יוטיוב. האדם מכיר את החולשות שלו שבהן הוא יכול להשתמש בזמן הזה לתועלת הבורא, לקרוא משהו, לעשות משהו לטובת הקבוצה. איך להתייחס לכזה רגע אם האדם שמע אותך עכשיו, כתב לעצמו נאמר, "מרגע זה ואילך אני במקום סדרות למען הבורא קורא מקורות", ותולה את זה על המסך שלו במקום שהוא רואה. אתה מדבר על סביבה, פסיכולוגיה, או שגם זה יכול לעבוד?

יכול לעבוד, למה לא.

תלמיד: איך המקובלים מביאים את עצמם לזה שבכל הזמן שלהם הם משתמשים בצורה מועילה? אפשר להגביל את עצמך ככה?

ברור שכן.

תלמיד: זה נשמע פשוט כזה, איפה היגיעה?

לא צריך שום מלחמות, מאבקים. במה אתה עוסק בזמן הפנוי שלך? תעסוק קצת בספורט, תעסוק קצת בהכנה לשיעורים וככה הכול יעבור.

תלמיד: האדם יכול לחשוב שהוא עוסק במשהו הכרחי נאמר, מחפש שם צורות חדשות של איך להרוויח כסף, או להירגע, או לשעשע את עצמו, והוא כל הזמן מצדיק את עצמו, והפעולות הלא נחוצות האלה הופכות להיות כביכול להכרחיות.

אתם מפנקים את עצמכם. מפנקים.

תלמיד: האם אפשר להגיד שלא נגיע לכלום אם לא נחתוך את הרצון לקבל שלנו לחתיכות קטנות, ויישאר רק אותו החלק שעוסק בתורה ומצוות, בשיעורים ובהפצה? כך צריך לכוון את עצמנו?

כן, אפשר. עד שזה יהפוך להרגל.

שאלה: יש כוונה שאנחנו יוצרים לפני המעשה, ויש כוונה אמיתית שאנחנו מקבלים כתוצאה מהמאמצים שלנו. איך אני אדע אם אני מרגישה את הכוונה הנכונה או שאני עוסקת בשקר?

תעסקי ברמייה עצמית, העיקר שתעסקי בעניין.

תלמידה: אז העיקר זו הכוונה?

כן.

שאלה: ידוע שמחשבות ופעולות צריכות להיות טובות. האם תמיד מחשבות טובות ופעולות יתאימו זו לזו אם נעבוד לטובת הזולת?

תנסי והבורא יעזור.

שאלה: לפעמים אני מגיעה לסדנה עם החברות עם מחשבה מסוימת ובזמן הסדנה המחשבה הזאת לגמרי משתנה. למה זה קורה?

כי מחשבה אחת מחליפה את המחשבה האחרת. זה נכון. את לא יכולה להחזיק הרבה מחשבות, לכן כך קורה.

שאלה: אמרת שצריך להודיע לבורא על מעשה טוב, לדבר אתו כחבר, ויש גם ספקות וזה בסדר. אבל יש הרגשות שהאגו בוויכוח עם הבורא, לפעמים זה מצחיק ולפעמים מאוד מביך. איך לפעול במצב כזה? האם פשוט לצפות, ומה זה לצפות?

תנסי לשים את האגו כנגד הבורא ולראות מה יקרה.

שאלה: כשיש חוסר הבנה, האם עדיף להימנע מפעולה, כמו "שב ואל תעשה עדיף", האם ההימנעות הזאת היא גם סוג של פעולה?

כן. יכול להיות.

שאלה: איך אני קובעת מה זו הכרחיות בשבילי? לדוגמה, עכשיו אני עוסקת בשיפוץ, ובשיעור באות לי מחשבות, האם נחוץ לשפץ או לא. איך אנחנו יודעים כמה זמן להקדיש לדברים הכרחיים? איך קובעים מה הכרחי בשבילי, אם אני צריכה לטפל בבית ובכל הדברים?

אני לא יכול להגיד לך, את קובעת.

תלמידה: לברר?

לברר אם את יכולה לברר, ולפי זה תקבלי התקדמות.

שאלה: את כל המחשבות שולח הבורא, האם אני צריכה לנסות לברר לאיזו מטרה זה נשלח אלי?

כן.

תלמידה: ככל שאני משקיעה יותר מאמץ בעבודה הרוחנית, כך אני מבינה שאני לא מבינה כלום. יש לי כזו הבחנה שאני בכלל נמצאת רחוק. מה זה אומר?

זה אומר שאת מתקדמת.

שאלה: אם יש אפשרות בחירה להסתכל על אותו המצב או אותה הפעולה שמתגלים בעיניים טובות, מבט טוב, אבל זה נראה איכשהו נאיבי, ואפשר להסתכל במבט כבד, אבל לפחות הוא כזה רציני, מתוך ניסיון החיים, לפי מה אנחנו בוחרים איך להסתכל על המצב?

מבט טוב זה טוב יותר.

תלמיד: אפילו שיש פחד שיכול להיות שאנחנו טועים?

זה לא חשוב.

שאלה: כשאנחנו לומדים קבלה אנחנו מרגישים פחד מהבורא, וזה גורם לנו להרגיש חובה לאהוב את החבר, אבל האמת היא שאין לי את הרצון ואת הכוח כדי להפעיל את האהבה, כי הרגש השלילי משתלט על כמה חברים בקבוצה. אפילו יש לנו את אותם תסמינים של כאבי בטן בקבוצה וכל מיני רגשות שליליים שלא מאפשרים לנו לעורר את האהבה.

איך אפשר לשלב את הרגש הזה כדי למצוא את הסדר ולהתקדם באהבת הזולת, ולמה אנחנו מרגישים את כל הדברים השליליים האלה?

למה מרגישים תביני אחר כך. אבל העיקר זה להתמודד עם ההפרעות ולהיות למעלה מהן בכיוון הבורא.

שאלה: איזו מציאות המקובל בונה בכוונה, במחשבה?

כשתקבלי אז תדעי.

שאלה: אם בעשירייה שתי חברות חושבות שכל שאר החברות לא צודקות, ושאר החברות חושבות שהן צודקות, מה לעשות?

לא צריך להגיב בשום דרך, תעשי מה שאת חושבת שצריך.

שאלה: האם נכון להגיד שלמי שיש חיסרון גדול לרוחניות אלו הנשמות הכי אגואיסטיות מצד אחד, ומצד אחר, דווקא דרכנו, אנחנו יכולים להשפיע על המערכת בזה שמתקנים את עצמנו?

נכון מאוד.

תלמיד: האם זה דרך תפילה, כשאנחנו מבקשים דווקא את התיקון, וחיבור סביב המקורות?

כן.

שאלה: איך לפעול במצבים שיש מחשבה מסוימת כבר הרבה שנים, אבל אני לא מוצאת את הדרך למימוש? לפי המאמר הבנתי, "תתחילי לעשות והבורא יעזור". האם לבנות כוונה או לתאר את המחשבה הזאת כבר כמימוש? איך לפעול?

תשאלי את הבורא.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב שעניין ברכה שייך על מקום שאין יד מגעת, למה הכוונה כאן?

בדיוק כך נכון, שהברכה פועלת באותו מקום שבו אף אחד לא יכול להוסיף משהו. שם פועלת הברכה.

שאלה: בגלל מה מגיעות מחשבות רעות ואיך לעבוד איתן נכון כדי שבמדרגה הבאה זו תהיה כבר מחשבה אחרת?

מחשבות רעות זקוקות לתיקון. תתחברי עם החברות ותנסי לקרב את המחשבה הזאת ולתקן אותה.

שאלה: בזמנו, אמרת לנו הרבה על החשיבות שיהיה לו"ז, לתלות את זה על המקרר. ופעם סיפרת איך הרב"ש ביקש ממך להעיר אותו והתעכבת רבע שעה מאיזו סיבה והוא התעצבן. אני זוכר שלמחרת היום החברים התחילו להשתמש בלו"ז, מאז אנחנו מתנהלים כך, וזו אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי ממך אי פעם. הייתי רוצה להגיד תודה לחבר על זה שהוא פתח כלי כזה, ואולי תוכל למלא אותו באור כדי שזה יכנס בנו עוד?

תשאלו כאלה שאלות והכול יהיה טוב, נברר.

שאלה: יש מאמר שרב"ש כתב בו שהתפילה היא המעשה היחיד שאנחנו יכולים לעשות. האם זה נכון להתייחס גם פה לתפילה כמעשה?

כן. תפילה היא בכל מקום מעשה.

תלמידה: כתוב שהברכה שורה על המעשה. אם אנחנו מתפללים כאשר אין לנו בהתחלה כוונה נכונה, אז האם הבורא ייתן לנו ברכה על התפילה ובסוף כן תהיה לנו כוונה, יהיה לנו את הרצון האמיתי להשפיע מתוך התפילה?

כן.

שאלה: איך אנחנו מודיעים לבורא על כך שאנחנו עשינו משהו עם כוונה עבורו?

הבורא מבין את המחשבות שלך, את המילים שלך, את ההרגשות שלך, את מה שאת כותבת על הנייר, את מה שאת אומרת אל תוך המיקרופון, הבורא פתוח לכל המחשבות שלך.

תלמידה: בדמיון זה כאילו עוד פעם להיכנס לכלים דקבלה. אני מגיעה ואומרת "תראה כמה טובה אני, עשיתי משהו עבורך", כמו ילד שאומר את זה להורים כדי לקבל עוד איזו מחמאה או צ'ופר. איך לעשות כדי לא לגנוב את זה?

את לא תגנבי, כל הזמן תשתמשי בזה והכול יהיה בסדר, את תראי. ואם האדם מהרהר הרבה זמן, בזמן הזה הוא כבר מזמן יכול היה לסכם עם הבורא אלף פעם.

שאלה: גם אני כבר לא מסתכלת ביוטיוב, בערוצים, אני לא יכולה לשמוע חדשות, אלא רק מה שאני שומעת מהכלי העולמי. האם זה אומר שאני אגואיסטית נוראית?

לא, אל תהיה מודאגת מעצמך, לא יותר מהאחרים. העיקר להיות נוכחת ולנסות לעכל את השיחות שלנו.

תלמידה: כך אני עושה.

זה העיקר.

שאלה: בקשר למלא את היום בהפצה ובכל השאר. אם אתה מתחיל לעשות את זה הרבה מאוד, אז אתה מתחיל לעורר שנאה מצד החברים. איך למלא את היום בצורה כזאת כדי לא לעורר אמוציות, הרגשות שליליות בחברים?

אני לא חושב שצריך להקדיש לזה יותר משעה אחת.

תלמיד: כלומר שעה ביום זה נורמלי.

זה לא נורמלי, זה גם יכול להיות הרבה, אבל תלוי איך אתה מעביר את יתר הזמן שלך.

תלמיד: כלומר אם יש זמן פנוי, אז אתה יכול לצפות בטלוויזיה כמו שהחברים אמרו קודם, אבל רצוי להחליף את זה בחכמת הקבלה ובהפצה כדי שיהיו פחות רצונות שאין בהם צורך. אבל יוצא שאתה קצת אקטיבי מדי וזה לא טוב לעשירייה.

אני לא יודע מה יש לכם שם עם הטלוויזיה הזאת, היא איכשהו מהפנטת אתכם, ומה יש לראות שם אני לא יודע. אין שם לא גוף, לא נשמה, כלום.

שאלה: אני רוצה לדייק את הדיבור שהיה עכשיו עם החבר. החבר אמר שאת הזמן הפנוי שיש לו ביום הוא רוצה למלא בדברים גבוהים שקשורים לחכמת הקבלה, ללימוד, להפצה, במקום שיכנסו לו שטויות, להכניס כמה שיותר מהדברים הגבוהים. ונראה לי שבדיאלוג היה קצר בהבנה ביניכם. אתה אמרת עד שעה, לא יותר. לא התכוונת חס ושלום שלעיסוק בקבלה ובהפצה צריך להקדיש עד שעה ביום, אלא לשטויות?

כן.

תלמיד: החבר אומר שהוא את כל הזמן הפנוי שלו משקיע בהפצה, ושואל מה לעשות אם החברים שלו בעשירייה מותחים על זה ביקורת, שזה לא נכון כך לעשות. הוא משתדל את הזמן הפנוי להקדיש להפצה במקום לשטויות, והחברים אומרים לו שהוא מגזים, שזה יותר מדי, הוא מקבל מהחברים תגובה שלילית. איך הוא צריך להתייחס לזה?

אני בכל זאת נשאר בשלי. מכל הזמן הפנוי שעה אחת להקדיש להפצה. אם יש לו עוד שעה פנויה, אז להקדיש לשיעורים. ואם יש לו עוד זמן פנוי, אז הוא צריך להכין את עצמו לשיעורים שלנו ואולי לתת שיעורים לאחרים. יכול להיות שיהיה לו זמן, ראש, עצבים ושכל לקחת את החומר שלנו, לעבד אותו ולפרסם אותו. יש מה לעשות.

שאלה: אנחנו צריכים לעשות מעשים טובים עבור הבורא. האם הסיבה שהמעשים משפיעים על המחשבות ומתקנים את הלב שלנו לטובה, היא בגלל שהבורא פועל בנו במעשים האלה?

כן.

שאלה: באופן כללי הבורא פועל דרכנו, לפעמים אנחנו מייחסים זאת אליו ולפעמים לא. אבל יש מצבים מאוד ספציפיים, לעיתים מאוד רחוקות, שהבורא נותן לנו ממש לבחור איזה מעשה לעשות. יש שני כוחות שווים ואתה צריך לבחור. האם במצבים האלה אדם צריך לראות יותר דבקות בבורא מאשר במצבים אחרים?

זה לפי איך שאתה שוקל.

שאלה: במאמר נאמר שברכה מקבלים על הכוונה. האם יוצא שאין הבדל איזו פעולה אנחנו מבצעים?

אם הפעולה הזאת מביאה להפצת חכמת הקבלה, לתיקון העולם, אז בטח שזאת פעולה רצויה והיא מועדפת על אחרות.

תלמידה: על מה אנחנו עובדים? אנחנו הרי עובדים על הכוונה ולא על הפעולה.

אנחנו עובדים על הכוונה שהיא על הפעולה. כוונה בלי פעולה אין לה זכות קיום.

תלמידה: אם הכוונה בנויה, אז כל הפעולות יהיו נכונות.

בעיקרון כן.

תלמידה: ובו זמנית אפשר דרך פעולה להגיע לכוונה נכונה.

כן.

שאלה: אם בקבוצה יש רגשות שליליים, אז איך אנחנו יכולים לשבור את קירות הקרח שיש בינינו בעשירייה?

אתם צריכים להשתדל להתקרב זה אל זה. הכי טוב לעשות את זה בעזרת אדם שכבר נמצא איתנו בהתקשרות הרבה זמן ויש לו ניסיון, להתקשר אליו שהוא יתחיל לטפל בכם, לקשור אתכם יחד, ואז תראו עד כמה זה משפיע. זה ישנה אתכם מהר מאוד.

תלמידה: בקשתי מהחברות, באתי אליהן ואמרתי שאני מתנצלת שהעברתי את הזמן שלי לחינם בצפייה באינטרנט, נכון ככה להגיד?

לא נכון לעשות ככה אבל מה שהיה היה, זהו מאחורינו.

שאלה: שמעתי שאתה מדרג את הזמן הפנוי, כביכול יש לנו כאלו מצבים שבהם האגו מבלבל אותנו, פעמים יש נחיצות, פעמים אין, או בריאות, יחסים, מנוחה, ואז אנחנו מתחילים לזלזל בנחיצות, או שהרב אמר שכך צריכה להיות ההפצה. אנחנו הרי לא יכולים לשלוט, איך להעלות חשיבות, איך להתייחס לזה?

לכל אחד יש ראש בסופו של דבר והוא יכול לעשות חשבון במה הוא יותר עוסק, בלימוד, בעבודה וכן הלאה. זה צריך להיות מאוזן. כמה שעות ביום לוקחת מכם חכמת הקבלה? קחו לדוגמה איזשהו גודל סטטיסטי ממוצע, אני חושב מקסימום שעתיים ויותר מזה גם לא צריך. ואם אתם בצורה סיסטמתית תשקיעו בלימוד חכמת הקבלה שעתיים ביום, תראו באיזו מהירות תבוא אליכם ההצלחה.

תלמיד: גם כאן יש בלבול, אתה מדבר על הזמן הפנוי, יש מה שאנחנו מחויבים לו, יש שיעורים, יש מפגשי עשירייה, זה הכרח. אם אנחנו לוקחים רק את השיעור זה כבר שעתיים וחצי, עוד חצי שעה הכנה. אתה מדבר על הזמן הפנוי?

זה כבר, כן, הרי לא כל יום יש לכם שיעור, בקיצור צריך לעשות כך שלא יהיה עומס יתר, אחרת אתם לא תוכלו לעשות את זה הרבה זמן.

שאלה: אני לא מקבלת תענוג כבר מכלום, ואפילו מרגישה שאני בעצמי לא יכולה לתת לאף אחד הנאה, כי כבר לא זוכרת אפילו איך זה, כל מה שאני עושה מתקלקל. איך אני יכולה ליהנות לבורא אם אני בעצמי כבר לא זוכרת מה זה ואיזו פעולה צריך לעשות בשביל זה?

על זה נאמר מה צריך לעשות, יש כאלה מושגים שנקראים מצוות, תעשי מה שאת רוצה למען הבורא וזהו, הכול יהיה טוב.

תלמידה: אבל הבורא הוא מערכת אבסטרקטית, איך אני יכולה לעשות משהו למען מערכת?

למען מערכת, המערכת הזאת קשורה לראש שלך, לעצבים שלך, לרצונות שלך, לכוונות שלך. תעשי את זה למענה ואת תראי איך במהירות היא עונה לכם, במהרה.

שאלה: שמעתי משהו בתרגום עכשיו וזה קצת בלבל אותי, אני רוצה לראות שאני לא יוצא מבולבל מהשיעור. יש לי בבוקר שיעור בוקר, אני בא אליו כל יום.

כן.

תלמיד: כי היה בתרגום איזשהו משפט, "לא כל יום יש לכם שיעור" אז לא הבנתי אותו, כל יום יש לי שיעור בוקר שאני בא אליו?

כן.

תלמיד: יופי, אחר כך יש לי שיעור צהרים, אם אני יכול לפי העבודה שלי מתחבר, מתי שיכול, מתי שלא יכול, גם אפשר, הכול בסדר?

כן.

תלמיד: יופי, נגמר היום, הגעתי מהבוקר לצהרים נגמר היום, חזרתי מהעבודה, יש לי זמן פנוי, אם הבנתי בסך הכול את סיכום השיעור, צריך לחלק את הזמן הפנוי שלי בצורה מאוזנת, אם יש לי דברים לדאוג לבריאות, לספורט, לסידורים בבית, קניות, לא יודע מה, משפחה, את זה צריך לסדר. נשאר לי עוד זמן פנוי, את הזמן הפנוי הזה אני כמובן עם העשירייה, עם הזומים, עם שיעורי הערב שיש, אלף ואחד דברים, גם בסדר. נשאר לי עוד זמן פנוי, אני יכול לקדש אותו על ידי הפצה של הקבלה ואני יכול לבזבז אותו על השטויות. לשים אותו בהפצת הקבלה שתתפשט החכמה בעולם זה דבר רצוי, נכון?

כן.

תלמיד: יש פה איזה מגבלה, שאני צריך לחלק, לא, אני צריך להשאיר זמן לשטויות והפצה לא יותר משעה ביום, עברה שעה, יש לי עוד שעתיים, אני אבזבז אותם על יו טיוב במקום על הפצה, לא, לא לזה הכוונה, נכון?

לא.

שאלה: אז מה היה הדגש שקודם אמרת שאתה בכל זאת עומד על שלך שהפצה עד שעה, לא הבנתי את הדגש הזה בכלל?

כי אני שומע לפי מה שאומרים החברים שלנו, התלמידים שהם ממש נמצאים באיזה מלחציים ולכן כך אני מדבר.

שאלה: אם יש בחירה, כשאתה צריך לבחור בין מה ששייך לדרך לבין מה ששייך לחיים הפרטיים שלך ואין איזו בחירה מוצלחת. מה לעשות?

פעם ככה, פעם ככה, אתה צריך לסדר את עצמך, למתוח את עצמך על הזמן הזה.

שאלה: איך נכון להכניס את העבודה הרוחנית שלי ליום יום, שלא תהיה איזו התרחקות מהחיים הרגילים?

להקדיש לזה זמן מסוים אבל לא יותר.

תלמידה: יש לנו בית, משפחה, אם עושים את כל זה ועוד בזמן הזה רוצים לעסוק בחוכמת הקבלה, זה יכול להוביל לבעיה?

תראי שזה לא יעשה בעיות.

שאלה: כשהכוונה נכונה אבל המעשה הוא לא נכון, איך עלינו להתמודד עם ההשלכות של המעשה הזה?

על זה נדבר אחר כך, זה לא חשוב

שאלה: כל עוד האדם לא נמצא בהשגה, הוא לא יכול לקבל הנאה מעבודה רוחנית, ואם אנחנו נגביל את עצמנו בגשמיות וכל הזמן יהיה מכוון לרוחניות, כבר אנחנו מגבילים את עצמנו, כי אנחנו לא יכולים לקבל תענוג מלהגביל את עצמנו. הרי אתה אמרת אתם מפנקים את עצמכם. איך המקובל מפנק את עצמו כדי שהחיים של האדם לא יהפכו להיות כאלה אפורים, חסרי טעם, שכל הזמן הפנוי שלי כך או אחרת אני משקיע עוד משהו בהפצה או בלימוד. איך האנשים בהשגה מפנקים את עצמם?

המקובל, אם נשאר לו קצת זמן פנוי, הוא עוסק בספורט.

תלמיד: כלומר, בהדרגה אנחנו צריכים לשכוח על העניינים האלה שלנו?

נאמר התלמידים שלי כאן בסביבה שלנו, הם כולם עוסקים בספורט או בשחייה, כולם הולכים לים, אבל לא כל יום.

(סוף השיעור)