שיעור בוקר 08.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש כרך ג', אסופת דרגות הסולם, עמ' 1746

מאמר 304 "ענין יראה ואהבה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמוד 1746, מאמר 304, "ענין יראה ואהבה".

ענין יראה ואהבה

מוצש"ק לך לך תשל"ג

"בענין יראה ואהבה, ידוע שיראה קודמת לאהבה. והטעם הוא, כי כדי שיוכל האדם לקיים תורה ומצוות מטעם אהבה, הכוונה היא שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות. וזה גורם לו שיאהב את התורה ומצוות.

מה שאין כן מי שמקיים תורה ומצוות מטעם יראה, אז עדיין לא מרגיש את התענוג של תורה ומצוות. אלא מקיים מחמת יראת ה', היינו שמפחד שה' לא יעניש אותו אם לא יקיים את התורה ומצוות.

נמצא שאז כל עבודתו היא ביראת ה', היינו שהגוף נותן לו מחשבות של ספקות בהיראה. לכן כל פעם הוא מוכרח להתחזק באמונת ה', עד שיזכה לאמונה בקביעות.

ואחר כך הוא זוכה לקיים את התורה ומצוות מחמת אהבה, היינו שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות.

מה שאין כן אם הקדוש ברוך הוא היה נותן מקודם לעבוד אותו בבחינת אהבה, שזהו על ידי שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז הוא לא היה נצרך לאמונת ה', בדומה לאלו שכל חיותם היא מתענוגים גשמיים, והם מקיימים כל דרכי הטבע לאכול ולשתות וכדומה, אז אין הם זקוקים לאמונת ה', אלא שמקיום כל מצוות שהטבע מחייב אותם מטעם הרגשת התענוג.

כמו כן אילו היו מרגישים תענוג בתורה ומצוות, היו כולם מקיימים את התורה ומצוות מטעם תענוג ולא מטעם מצות ה', היינו שלא היו זקוקים להאמין בה', אלא שהיו יכולים לקבל את תענוג של תורה ומצוות בלי יחוד עם ה'.

לכן נעשה הסתרה על תורה ומצוות, שלא מגלים את התענוג של תורה ומצוות, אלא אחר שזוכין על ידי יראה לאמונת ה' בקביעות."

זהו מאמר מאוד לעניין. פשוט לקבל אותו וזהו.

תלמיד: בהכנה קראנו היום פעמיים את המאמר, ואני עדיין לא תופס למה רב"ש כותב בצורה כזאת שבאהבה יש תענוג. באהבה יש המון יראה, אם אני אוהב מישהו, אז אני ביראה גדולה, ברגישות, אם אני יכול לתת למי שאני אוהב את מה שצריך או לא להזיק לו. במאמר יוצא שזה מנוגד, אבל נדמה לי שזה דווקא משתלב טוב מאוד, כי כדי להגיע לאהבה צריך להיות ביראה גדולה.

שומע. יש מישהו שחושב אחרת?

תלמיד: אני חושב שאהבה שלמה היא נתינה, אין בה לא פחד ולא יראה, היא אהבה שאתה מלא בה. יראה באה להביא משהו אחר, ביראה יש סוג של חשש, ובאהבה מלאה לא צריך להיות חשש, כי אתה כולך בא בטוב.

תלמיד: הוא כותב שהסיבה ליראה היא כדי להיות באמונת ה', ועל הבסיס הזה הוא יכול אחר כך לאהוב. מה הקשר בין אמונה לאהבת ה'?

אהבת ה' היא תוצאה מאמונה.

תלמיד: איך זה שהוא מאמין על פני היראה מביא אותו לאהוב?

הוא רוכש בזה כלי, ובכלי הזה הוא מרגיש את הבורא בצורה כזאת שהוא יכול לאהוב אותו.

תלמיד: מה מיוחד בכלי הזה? גם היראה היא כלי.

היראה היא כלי וכלי מאוד חזק, אבל אהבה נותנת לך להרגיש את מי שאתה אוהב, מה שאתה אוהב, ואילו יראה לא מאפשרת לך להיכנס פנימה יותר בנאהב.

תלמיד: איך לעבור מכלי של יראה לאמונה?

כדי להגיע מכלי של יראה לאמונה, אתה צריך לצאת מהיראה, אם זה אפשרי, ולהתחבר למה שהיית קודם. יוצא כך, שכל פעם אתה צריך לצאת מהמצב, להתלבש באמונה, ולהיכנס למצב.

תלמיד: אף פעם לא להסכים להשתהות באותו המקום.

כן, כי אתה צריך בעצמך לשלוט בהשתוות.

תלמיד: לפי מה שכתוב, יראה היא מתוך הספקות, והאמונה נותנת לאדם לעלות מעל הספקות.

כן.

תלמיד: איך אפשר לשמור על האמונה כשמתגלה כבר אהבה? כי באהבה אין כבר ספקות. איך נשמרת האמונה שם?

איך אתה חושב?

תלמיד: אני באמת לא יודע, זה נשמע משהו מאוד גבוה. כשהבורא מגלה לנברא את כל השכר שלו ואת כל הטוב שלו, הנברא דבק בו, אבל אם הנברא יאבד את האמונה, אז הוא נופל מזה. איך הוא שומר על האמונה כשמתגלה לו הטוב?

הוא מחזיק את עצמו כדי לא לאבד את האמונה.

תלמיד: מאיפה יש לו כוח לזה כשיש ודאות של טוב?

יש תשובות?

תלמיד: במאמר אחר של הרב"ש, הוא כותב על הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שלמרות שבתוך הדעת הם כבר השיגו, הם בחרו ללכת בדרך האמונה. גם כשכבר משיגים והכול גלוי, אז יש עצה, להסתיר מפני עצמך וללכת בדרך האמונה.

כלומר הוא מקבל את התשובה בכלי של אמונה, זה בסדר. האם זה מספיק לו כדי להיות בטוח בתשובה שלו?

תלמיד: אני מבין שכן.

בסדר.

תלמיד: מה הקשר בין יראה לאמונה?

ההבדל בכלים.

תלמיד: האם התפקיד שלנו להגיע ליראה או להגיע לאמונה?

לאמונה.

תלמיד: האם יראה היא השלב הראשון?

הקודם.

תלמיד: ואיך אני מגיע ליראה אם אין לי יראה?

מתגלה לך לאט לאט אור היראה.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר, "נמצא שאז כל עבודתו היא ביראת ה', היינו שהגוף נותן לו מחשבות של ספקות בהיראה. לכן כל פעם הוא מוכרח להתחזק באמונת ה', עד שיזכה לאמונה בקביעות. ואחר כך הוא זוכה לקיים את התורה ומצוות מחמת אהבה, היינו שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות". כנראה שזו התשובה. כאשר אנחנו מתגברים על כל ההתנגדות של האהבה העצמית, של הגוף שלנו, של הרצון לקבל, ומגיעים לאמונה שלמה בבורא, שם אנחנו מרגישים את האהבה המיוחדת הזאת. אני כבר לא באהבה עצמית, אלא אני באמת רוצה להיות מחוצה לי, לאהוב את ה', לא לאהוב את המתוק, את המתנה, אלא את נותן המתנה. היחס כבר משתנה פה, מהמתנה לנותן המתנה.

תלמיד: האם יש סיכוי שהבורא לא רוצה להיות נאהב על ידינו?

אני לא רואה את זה מאף מקום.

תלמיד: ממש לפני כמה דקות הרגשתי שאולי הוא לא רוצה להיות נאהב על ידינו, ותודה לרגש הזה, כי נולד חיסרון פנימי. אבל אני רוצה שהוא יצטרך אותנו, וגם שמעתי שאין חיסרון בבורא. האם הבורא צריך אותנו, את השרות שלנו?

כנראה שכן.

תלמיד: אם כן, איך נוכל להגיע מהר אליו כדי לשרת אותו? כי כולנו רוצים למלא את הצורך שלו, אנחנו רוצים להיות יחד ברצון אחד, בנקודה אחת כדי לשרת אותו. אבל יש יראה שהוא לא מאפשר לנו לאהוב אותו.

אין דבר כזה.

תלמיד: האם יראה היא הכרת הרע?

היראה כוללת את הכרת הרע.

תלמיד: אבל זה משהו שהאדם צריך לבנות.

כן.

תלמיד: והבורא נותן רק אהבה, כמו שכתוב פה, "אין הם זקוקים לאמונה, כי הטבע מחייב אותם להרגשת התענוג". אז מה הצעד הראשון בבניית היראה? כי אני מרגיש שזה כלי הכרחי.

הצעד הראשון בבניית היראה הוא שהנברא חייב לרצות את האהבה יותר מהכול.

תלמיד: ומה הקשר לאמונה?

אז הוא פונה לבורא ומבקש מהבורא כוח שיוכל להחזיק אותו למעלה מהרצון לקבל שלו. כשהוא מקבל את הכוח הזה, אז הוא יכול לא להיות תלוי, לא באמונה ולא באהבה. ואז הוא צועק הצילו, כי בלי הרגשת שני הכוחות האלה מהבורא הוא מרגיש את עצמו אבוד, כי אין לו מתוך זה איך להמשיך לעבוד.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות בשלב הזה?

הוא פונה לבורא, הוא צועק שלא מסוגל כך, ואז הבורא נותן לו את תחושת החיבור, את תחושת האהבה.

תלמיד: האם זה מפתח בו עוד ועוד את הרגשת היראה?

כן.

תלמיד: דווקא לקראת הכנס אנחנו רוצים לברוח מהכלא הכי מורכב בעולם, אנחנו רוצים לבוא במטרה באמת להשתחרר ממשהו שמחזיק אותנו, לא נותן לנו להתקדם קדימה ולפרוץ. האם יש לזה סיכוי יחד עם כל הכלי העולמי? האם אתה יכול לראות את זה קורה?

תברחו.

תלמיד: אבל איך?

מה הבעיה?

תלמיד: איך לברוח לתוך הלב של החברים ולצאת מעצמי כבר?

לתוך הלב של החברים, אני לא יודע אם אתה יכול לעשות את זה בצורה ישירה. אלא אתה יכול ליפול לתוך ליבם של החברים בתנאי שאתה עוזב את עצמך.

תלמיד: מה זה ליפול?

כמו כל חפץ שעוזבים אותו באוויר והוא נופל מתוך הטבע שלו.

תלמיד: כשאני נופל אל החברים, האם הם תופסים אותי ומכילים אותי, וכך כל אחד?

לא. זה כמו המונח באוויר נניח.

תלמיד: בין שמיים לארץ.

כן.

תלמיד: האם יש פעולה שהעשירייה יכולה לעשות כדי להזמין את אור האמונה, או שזאת פעולה אישית?

אתה מתכוון כעשירייה או כאדם.

תלמיד: כן.

לא, לזה צריכים את כוחות החברה, וזאת לא בעיה כל כך.

תלמיד: האם זה נובע מתוך התכללות בעשירייה?

כן. מתוך ההתכללות.

תלמיד: האם שני המצבים האלה של יראה ואמונה באים בבת אחת? אם יש איזו התאספות של חברים ולפני זה האדם נמצא ביראה, אז מתי בא השלב של אמונה? מתי הוא צריך לפנות לבורא? כי הבנתי שהאמונה זו פנייה לבורא, זאת בקשה.

לא. הפנייה לבורא יכולה להיות גם מיראה וגם מאהבה.

תלמיד: מה זו אמונה?

אמונה, כמו שלמדנו ודיברנו, היא כוח שפועל בתוך האדם בזמן שאין לו קשר ישיר לבורא, אלא הוא נמצא קשור לבורא במצב שאין לו כוח לאהבה.

תלמיד: מה זה אומר לאהוב את ה'?

לאהוב את ה', זה אומר להביא לו ככל האפשר עוד ועוד אמצעים ליהנות ממני. זה נקרא שאני אוהב אותו.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע לזכות לקיים את התורה והמצוות מחמת אהבה. בשיעור הקודם אמרת, "בין החברים, שם נמצאת כל התורה". מה זה לקיים תורה שנמצאת בין החברים?

אתה מגלה את הרצון לקבל בכל אחד ואחד, אתה רוצה לגלות אותו, איך הוא עובד כלפיך וכלפי הזולת, ובזה אתה מגיע לאהבה שלמה.

תלמיד: יש מושג שנקרא "חברים" בתור ערך, ואם אפרק אותו, אז יש חבר כזה וחבר אחר, ונתפס שכל אחד הוא קצת שונה, יש לו נטיות שונות. איך אני מתקשר לערך הזה שנקרא חברים ומפתח כלפיו אהבה? אני יכול להגיד "אני אוהב את החבר הזה אבל פחות חבר אחר". מה זה להיות באהבה כלפי החברים?

יש לך מכונת חשמל שמייצרת לך כוח חשמלי שאתה מושך ממנה חוט ומחבר אצלך בבית מנורה. זה שימוש פרטי. מה לעשות שיהיה שימוש כללי?

תלמיד: יש חוק שאומר "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". היראה שהוא מדבר פה זה לא יראת שמיים, זה פחד מזה שאני אקבל עונש אם אני לא אקיים תורה ומצוות. מה ההבדל בין יראת שמיים ליראה שהוא מדבר עליה?

יראת שמיים נקראת יראה בתוך האדם, שהוא מפחד שלא יוכל כלפי הבורא לבצע פעולות שהבורא דורש ממנו.

תלמיד: לעשות לו נחת רוח מהפעולות שלי.

נגיד, כן.

תלמיד: מה ההבדל בין זה לבין לשמה? לשמה זה גם לעשות מכל הפעולות והמחשבות - נחת רוח לבורא. האם זה גם יראת שמיים, או שיראת שמיים זה אמצעי להגיע לשמה?

כאילו זה אמצעי.

תלמיד: למה רק כאילו?

כי יש בזה עוד הרבה שאלות.

תלמיד: אמרת לפני כמה ימים שאתה מסתכל עלינו ועדיין לפי המצב שלנו אתה לא רואה שאנחנו מסוגלים להגיע ללשמה תוך שבועיים עד הכנס. מה חסר לנו כדי להגיע קודם ליראת שמיים, אם זו הבחירה היחידה?

אנחנו צריכים לגלות יראת שמיים במצבים, בתרגילים שהבורא מביא לנו.

תלמיד: מה זאת אומרת?

זאת אומרת, במקרים שהבורא נותן לנו, אנחנו צריכים לגלות שיש לנו בזה יראת שמיים.

תלמיד: אני מרגיש שהבורא נותן לנו יותר לחץ, יותר הרגשת ריחוק אחד מהשני דווקא, מתח. איך דווקא את המתח הזה אנחנו מנצלים?

אתם צריכים לדבר ביניכם ואז תבינו.

(סוף השיעור)