שיעור 24.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "הכנה לכנס"

לפנינו כנס גדול, עקרונית הוא כבר התחיל וימשיך במלוא העוצמה מחר, זה כנס מאוד חשוב. בזמן שכל העולם נמצא בנפילה חופשית, בגלל ווירוס הקורונה ועוד כל מיני עניינים של חוסר ודאות וכולי, גם לנו יש חוסר ודאות אבל חוסר ודאות חיובי, כלומר אנחנו מצפים, מחכים, מתי נוכל לצאת למדרגה שהיא מעל האגו שלנו, למדרגת ההשפעה והאהבה שנוכל לקיים ולממש פעולות שנמצאות מעל הטבע שלנו.

אני באמת מקווה שבעתיד הקרוב נרגיש את הטבע העליון שנמצא סביבנו בספרה עליונה יותר. זה הטבע של העולם העליון שלמעשה קיים בצורה נצחית, שלמה ומנהל אותנו, ולא כפי שנדמה לנו בעולם שלנו, שכאילו אנחנו מנהלים משהו. אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים במצב של בלבול גמור וחוסר הבנה של מה שקורה. לכן כעקרון הייתי אומר כך, אנחנו האנשים היחידים בעולם שמסתכלים בעין חיובית אל העתיד עם רצון טוב ותקווה, אפילו עם ביטחון מסוים שבהכרח משהו חיובי צריך לקרות לנו.

האמת שזה כך, כי המצב שלנו הוא מיוחד, מאוד חיובי וטוב, והכול רק לטובה. רע יותר לא יכול להיות. אנחנו נמצאים בידיים של הכוח הטוב והמטיב, הבורא, ולפנינו רק דברים טובים ועל זה אני מברך אתכן.

יתר על כך, בכנס הזה במיוחד אני מרגיש שאין שום אנטגוניזם, שום מרחק בין קבוצת הנשים לבין זו של הגברים, אנחנו מבינים ללא היכר טוב יותר עד כמה אנחנו יכולים לעזור אלה לאלה, לעזור בתנועה קדימה, לתמוך האחד בשני, זו תמיכה גדולה מאוד, זו עזרה גדולה מאוד לכל אחת, לכול אחת ואחת מקבוצות הנשים והגברים כשיש כזו הרגשה הדדית של תמיכה.

התמיכה שלכן היא פשוט הכרחית עבור הגברים. קבוצת הנשים נותנת יציבות, נותנת איזה דמפר לכול, היא מאזנת את הכול, כמו איזה בולם זעזועים. אפילו אם קבוצת הגברים עושה איזו קפיצה, איזה נטיות חזקות לכאן או לשם, קבוצת הנשים מחליקה את הכול. וגם ההיפך, קבוצת הגברים מלבד ההתקדמות גם נותנת איזו יציבות ומחזיקה את כולנו באיזו מסגרת מסוימת. ובמיוחד עכשיו כשעברנו את הכנס בערבה והנשים היו כאן זה הורגש, אני אישית הרגשתי מאוד את ההשתתפות של הנשים יחד איתנו.

מה עוד אפשר להגיד, מובן שהתמיכה ההדדית הזו שלנו והפעולות שלנו יקרבו בינינו יותר ויותר. אנחנו נצטרך יותר ויותר לעזור זה לזה, לתמוך זה בזה, כך שלפנינו עבודה טובה. בכנס שהיה במדבר השגנו הכנות טובות מאוד לקראת הכנס הגדול שלנו כאן בגני התערוכה, איפה שנהיה החל ממחר, אפילו יותר ממה שציפיתי. יצא כך שאנחנו אפילו איכשהו קצת גילינו את ההתקרבות של הבורא, וכולם הרגישו את זה.

סדנה

במה אתן חושבות שקבוצת הגברים עוזרת לכן בהתקדמות הרוחנית?

*

איך אני מרגישה את התמיכה של קבוצת הגברים כלפי קבוצת הנשים? איך אני מרגישה באופן אישי את התמיכה של קבוצת הגברים כלפיי בצורה אישית כאישה המחפשת את הדרך אל הבורא? עזרה בקבוצה או מקבוצה לקבוצה ועזרה מהקבוצה כלפיי.

*

איך אנחנו יכולים להבין את ההוראה "איש ואישה שכינה ביניהם"? איך להבין את זה נכון "איש ואישה והבורא ביניהם?

*

האם אני כאישה יכולה לעלות מעל ההבדלים שבין גבר לאישה ולהתייחס לגברים ולנשים בצורה

*

האם בזמן הכנס אנחנו צריכות או צריכים לחשוב אלה על אלה, נשים על גברים וגברים על נשים כדי שנוכל לתמוך אלה באלה, או אם כל אחד יחשוב רק על העשירייה שלו או שלה זה מספיק בשביל ההצלחה הכללית שלנו?

*

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את כולם מחוברים יחד ומלאים לחלוטין בבורא? איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב שבו אנחנו מחוברים כולנו יחד, כאחד שלם, מלא לחלוטין בבורא, מצב שאליו צריך להשתוקק, איך אנחנו יכולים לתאר מצב כזה?

*

בואו נודה לכל הכלי הנשי העולמי שנמצא יחד איתנו. שמעתי מכן הרבה מאוד מילים חכמות מאוד, ואפילו היו כאלה רגעים שקנאתי בכן, ברצינות אני מדבר, אני לא מתייפייף, כי באמת בקבוצת הנשים שלנו יש במה להתגאות. ולא רק בה, אלא בכלל בקבוצה העולמית.

תלמידה: היום בשיעור שמענו מידע על כך שיהיה כנס בדרום אמריקה, ויש לי שאלה באיזו מדינה ובאיזו תקופה?

קודם כל יהיה לנו כנס בארצות הברית, בניו יורק כמו תמיד, בניו גרסי ב-17, 20 משהו ליוני. איפשהו סביב זה. זה כבר פורסם אני חושב, ואפשר להירשם. מלבד זה יהיה עוד כנס בדרום אמריקה, אני לא בדיוק זוכר את התאריכים זה יהיה בנובמבר שם זה יותר קרוב אצלם לקיץ כיוון שזה יהיה בצ'ילה, שם כבר יהיה קריר מזג אויר נורמאלי. ככה בערך בתאריכים האלה 17-20 בנובמבר.

תירשמו, אלה הכול כנסים בינלאומיים גם כאן, גם שם. ודרך אגב אני רק לא זוכר מתי אני חושב בספטמבר יהיה כנס בקישינב גדול מאוד ואני מקווה טוב מאוד בשפה הרוסית. לא איפה שהיינו אלא זה אתר כנסים מלכותי שלהם ככה זה נקרא, יש שם איזה מקום פשוט מצוין עם מטבח פגז והבטיחו לנו שהכל יהיה ברמה הגבוהה ביותר. זה מה שאני יכול להגיד. ג' הכנסים האלה ניו ג'רזי, קישינב ודרום אמריקה. מעבר לזה לא יכול להגיד כלום.

בעיקרון, אני מוכן לטוס לאן שלא יהיה. העיקר שיתאספו אנשים וירצו להשתתף בחיבור. ככה שאם יש לכם עוד איזה רעיונות, אפשרויות, הזדמנויות, אז בבקשה אני מוכן. אז תחליטו. אבל, חוץ מזה, קחו בחשבון אם אתן לא נוסעות לכנס, או לא נוסעים לכנס, אז בהכרח צריך לארגן אותו שיהיה להם בצורה ווירטואלית. אז יש לנו כבר שלושה כנסים, או פיזית, או ווירטואלית, אני מקווה מאוד שכולכן תשתתפו, בכלל כולכם תשתתפו.

וחוץ מזה, אני גם יכול אפילו מצידי פעם בחודש. בכל זאת, אני צריך לטוס, כך או אחרת, עוד איזה חודשיים לאיטליה, אחרי זה לעוד מקום. בקיצור, כאלה נסיעות יותר קטנות פרטיות כאלה. אז אני מוכן. תזמינו ונעשה כנסים.

שאלה: יש לי כמה שאלות חשובות ברוחניות? איפה הכי טוב לחפש את התשובות, בעשירייה, במקורות, או שצריך לזה זמן מיוחד?

הכול בעולם הרוחני נבנה על שאלות. יש על זה מאמר, שהכול נבנה על שאלות ותשובות. אבל שאלות ותשובות האדם צריך לשאול בעצמו ואת התשובות לחפש בעצמו. כמובן שאתם יכולים לשאול אותי, אבל דרך אגב. כשמקבלים תשובה מאחר, מה גם ממני, זה לא אותו הדבר כמו אם אתם תמצאו את התשובה הזאת לעצמכם.

אז אני מאוד ממליץ, תשאלו יותר שאלות. תרשמו את השאלות שלכם. שיהיו לכם ממש מחשבות רק של שאלות. ואחרי זה תעברו עליהם, ותבדקו, וככה תעשו וי. "זה יודע, זה כבר קבלתי תשובה". שאלות הן הכרחיות. הכול נבנה על שאלות.

ואחר כך, בשמחה אני אקבל שאלות קצרצרות, משפט אחד, לא יותר משבע שמונה מילים. משפט אחד. אם אתם יכולים לנסח שאלה בצורה כזאת, תשלחו. כאלה אני אוהב. עליהם בדרך כלל אני עונה בטוויטר שלי.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה הייתה לנו הרגשה שהעבודה עד עכשיו בין נשים לגברים, עשינו אותה מעל לדעת. ועכשיו אתה אומר שצריכים לעשות את זה בתוך הדעת. אם כך, אז מה העבודה שעלינו לעשות?

איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות, בקיצור? איזו עבודה צריכים לעשות הגברים והנשים בנפרד ומה ביחד? אני חושב שהנשים והגברים צריכים לעשות עבודה שלא קשורה לחיבור בקבוצה, אלא כזאתי שמכוונת להפצת חכמת הקבלה. ואת זה אפשר להעביר ביחד, ולכתוב, להפיץ, כל הצורות של האינפורמציה מאתנו והחוצה. זה אפשר לעשות ביחד, בקבוצות מעורבבות, קבוצות עבודה, איך שרוצים.

אבל כל מה שנוגע לעבודת החיבור בינינו, אז לעשות את זה רק בנפרד. כי בסופו של דבר, מאוד יפריע לכם ההבדל הזה בין הגברים לנשים. ובכלל, יש בזה יחסים מאוד מורכבים שמתעוררים כתוצאה. אז אם זה, נאמר דרך אגב, עם חורבן האגו, אנחנו כל הזמן מגלים אותו כמחריב, יש יותר ויותר משיכות מיניות. ולכן לא צריך לעשות ביחד שום חיבורים, מלבד כלפי הפצה החוצה. כלומר, אם אתם על בטוח עוסקים בהפצה כלפי חוץ ולא פנימה, אז אתם יכולים לעשות את זה. אחרת, לא.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה לכוונה?

בעיקרון הכוונה זאת התפילה. אבל, נאמר, אין לכם עדיין כוונה, ואתם רוצים לרכוש כוונה. גם זאת תפילה.

שאלה: האם צריך והאם אפשרי להתייחס לגברים ללא הבדלים מגדריים?

בלתי אפשרי. אפילו אם פשוט כאישה, כאילו תוציאי את עצמך מהמשוואה ותסתכלי על הכול עם עיניים כאילו את עשויה מפלסטיק. בכל זאת, ברגע הבא זה יגיע, זה יופיע. בשום אופן. ועל זה נאמר, דרך אגב, אל תאמיני בעצמך או, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך.". משמע, מדובר על האגו.

שאלה: דברת עכשיו על מצבים של בלבול והכרה. איך להגיע משני המצבים האלה למצב עליון יותר?

הכול מתפזר אך ורק על ידי האור העליון. כל הבלבול שלנו וזה מסתדר אך ורק הודות לאור העליון. זה עובר דרך עשר ספירות, ועל כן עושה לנו סדר בנו במוח ובלב.

שאלה: היום בבוקר אמרת שהבורא הוא רק ברגשות שלנו. האם זה אומר שאנחנו משיגים אותו בצורה שונה? מה זה אומר?

בכלל, אנחנו משיגים הכול בהרגשה שלנו. אין בזה שום דבר חדש. אנחנו משיגים את הכול בהרגשות שלנו, וגם את הבורא. כלומר, אנחנו צריכים את ההרגשה שלנו להביא לכזה מצב שבו אנחנו נוכל להרגיש את הבורא. זה נקרא "להתכוונן על". הבורא בזה נקרא "חכמת הקבלה". מלבד זה אין שום דבר אחר. אני, למעשה מרגיש רק את עצמי. ואם במקום זה אני יכול לכוונן את עצמי להרגיש את הבורא, אז יקרה התיקון שלי.

שאלה: כתוב שיש אלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות תורה, אלפיים שנות משיח. האם אותם המצבים כל הזמן נמצאים בתוכנו? אם אותם המצבים כל הזמן נמצאים בתוכנו, האם אנחנו יכולים, אם אני מבינה נכון, להפיק דרכם השפעות חיוביות על הפעולות שלנו, וכיצד להביט על כך?

המצבים האלה לא נוכחים בנו. האור העליון, כאשר הוא עובר דרך שש ספירות, זה מקובץ בשניים, שניים, שניים. כלומר, אלפיים, אלפיים ואלפיים שנים. ואז בצורה כזאת זה מאיר בנו ומחולל, או מעורר בנו כאלה שינויים.

אז אלפיים שנות כאוס זה גילוי האגו. אלפיים שנות תורה זה התיקון של האגו. ואלפיים שניים של ימות המשיח זה אותו האור העליון שמתלבש בתכונות המתוקנות. אנחנו נמצאים על סף של אותן האלפיים שנים האחרונות. ועל כן ימינו נקראים "ימות המשיח". וכאשר האור העליון מתקן אותנו וממלא אותנו.

אנחנו מגלים את המדרגה הזאת. לכן אנחנו נקראים "הדור האחרון". כלומר, אחרינו כבר אין כלום. אנחנו עכשיו מגלים את המצב המתוקן, ודווקא בו אנחנו נימצא כבר עד הסוף, עד אשר זה לחלוטין יתגלה בכל האנשים בעולם.

שאלה: אמרת שצריך לחפש את השאלה בתוכנו. האם תוכל להבהיר קצת, האם מדובר לברר את השאלה בעשירייה, או לקיים את הדיאלוג בתוכי, או שהתשובה מגיעה כשאת חושבת עליה הרבה בעצמך?

הכוונה היא שהשאלה שנשאלת בחכמת הקבלה זה "מתי אני אשיג מצב שבו כל התכונות והפעולות שלי יהיו מכוונות להשפעה דרך האחרים לבורא"? זאת השאלה העיקרית. וכיוצא ממנה, תבנו את כל יתר השאלות.

שאלה: כיצד לבנות קשר פיזי לא על אהבה חומרית ותלות? איך להתייחס לחברות אם אני רואה שיש להם אהבה חומרית והכול מבולבל?

זה לא משנה, השתוקקות חומרית או רוחנית. אנחנו לא יודעים בכלל מה זה עדיין. האחד מתלבש בשני. העיקר זה האם אנחנו, כיוצא מזה שנבטל את האגו שלנו, ננסה להיות קרובים יותר זה לזה והאם נבקש את זה מהבורא.

שאלה: אלו פעולות מושכות את האור העליון? מה זה מסירות לקבוצה?

האור העליון נמשך אך ורק כאשר אתן זקוקות לו. מה זה אומר זקוקות לו? כאשר אין בכן את תכונת ההשפעה, האהבה, החיבור, אבל כן הייתן רוצות לקבל אותה. אז אתן מושכות את האור העליון.

שאלה: בנוגע לעשיריות נשים, האם אנחנו צריכות לחשוב על התמיכה בגברים או על תמיכת הגברים בנו? האם אנחנו בעשיריית נשים צריכות תמיד להתפלל על הגברים?

אם יש לכן עשירייה שלמה וביניכן אתן נמצאות ביחסים טובים בין הנשים, אז להתפלל עבור הגברים זה מאוד מאוד טוב, מועיל. אבל אם אתן לא יכולות להתחבר כולכן יחד הנשים, אז איך אתן יכולות להתפלל? אבל אם אתן תחשבו על איך לעזור לגברים ובשביל זה אתן תהיו בעשירייה, תתכנסו בעשירייה, אז זה ייצא לכן למרות שאתן לא במיוחד תתקנו את היחסים ביניכן, אבל לשם הגברים אתן כן יכולות להתכנס, להתחבר בעשירייה. אז המסקנה פשוטה, תנסו לחשוב על איך לעזור לגברים ובשביל זה תתחברו בעשירייה וייצא לכן, יילך לכן.

שאלה: אני רואה את החברות שהן גדולות בעניי, אני רואה את הגדלות בהשתוקקות שלהן, אני רוצה ללמוד מהן, ויש חברות שלהפך, ובשני המקרים מאחורי כולן עומד הבורא, מה הוא רוצה להראות? במקרה הראשון אני צריכה ללמוד לעשות לאחרים את מה שאני רוצה עבור עצמי, במקרה השני מה? אני לא צריכה ללמוד מהן?

אני מפחד לענות על השאלה כי אחרי זה תתחילו להתבלבל, תחשבו שצריך לעשות דווקא ככה ולא אחרת. את בעצמך צריכה לברר.

שאלה: מה אנחנו יכולות לעשות עם חברות שהן לא מרגישות את הרצון אחרי שאנחנו עושות הרבה פעילויות של תפילה משותפת כלפיהן וזה לא עובד?

אין מה לעשות. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בנוגע לחברות שלנו שאינן מרגישות שצריך להתחבר ורק כך אפשר למשוך את האור העליון ולתקן את המצב שלנו, את העולם שלנו עד כדי לעלות אותנו בתכונותינו לבורא. אי אפשר להסביר את זה לאדם.

בעולם יש הרבה מיליארדים של אנשים שלא מרגישים את זה ולא משנה מה תגידו להם, בשבילם זה מילים ריקות. אם במישהו מתעורר אותו הרצון, "הנקודה שבלב" כמו שאנחנו קוראים לזה, אז כמובן אפשר לדבר איתו. ואם לא, אז אי אפשר לדבר ואי אפשר לייעץ שום דבר בנושא.

ואנשים שמגיעים לקבוצה, ביניהם יש הרבה, כל מיני אנשים, כל מיני מחשבות וכוונות, מטרות. הם מגיעים כיוון שאולי אין להם מה לעשות, כיוון שאולי יש כאן כזאת אווירה נעימה וכן הלאה. אבל אני ממליץ, צריך לסבול אותם. צריך להמתין עד שהם יבשילו.

אם בכל זאת הם ממשיכים להימצא בקבוצה אבל לא מזיקים, ככה יושבים כמו כאלה שעוד לא התפתחו דיים ברוחניות, אז צריך לחכות שהאור שאנחנו מושכים יפעל עליהם והאור המקיף הזה, הוא לאט לאט יפתח אותם. זה מה שאני מייעץ.

שאלה: אמרת מקודם, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", האם האגואיזם שלנו באמת יכול למות עד הסוף, או שתמיד נחזיק בתוכנו את אותה התכונה אבל נוכל לשלוט עליה?

לא, האגו בסופו של דבר מת. מת, משמע מתהפך לתכונות של אהבה והשפעה, אבל זה תהליך, תהליך ארוך. ועד שהוא לא יסתיים אדם לא יכול להאמין בעצמו, כיון שבכל רגע ורגע שוב מתוכו מדבר האגו, ואיפשהו יטה את האדם מהדרך.

שאלה: בסוף שיעור הבוקר אמרת, "תרשמו מחשבות שמדאיגות אתכם".

אני חושב שכאן לא צריך אפילו להגיב, אתן מבינות את זה גם ככה.

תלמידה: ואנחנו כותבות. אני מכירה הרבה חברות, אנחנו עובדות יחד או שאני מנתחת את זה לבד. מה עושים הלאה עם אותן השאלות?

מה שרשמתן זה כבר טוב. זה אומר שזה מטריד אתכן, זה אומר שאיפשהו זה תמיד ככה ישב לכן כאן, כל הזמן ישב לכן כאן. ואחרי זה תראו מה עם זה, אם אלה באמת מחשבות רציניות שאתן חוזרות אליהן פעם אחרי פעם, וזה משהו שככה מדאיג אתכן, אז אפשר איכשהו להפנות אותן אלי. אבל ממש בתמציתיות.

כלומר, אם שולחים לי מכתב שיש בו יותר משלוש שורות אז אני פשוט לא קורא אותו מלכתחילה. אין לי זמן לזה, סלחו לי, אבל זה מובן. אז תארגנו את המחשבות ותשלחו את המחשבה שלכם.

שאלה: מה התפקיד של הגבר שלומד ביחס לאשתו, ומה התפקיד של האישה שלומדת ביחס לבעלה?

כלומר, הגבר לומד ואיך הוא צריך להתייחס לאשתו, והאישה שלא לומדת איך היא צריכה להתייחס לבעל?

תלמידה: לא, שניהם לומדים קבלה. ומה התפקיד של כל אחד כלפי השני בכך?

זאת מערכת מאוד מאוד מורכבת, הכי טוב אם הם אפילו לא יגעו בנושא הזה. ככה פשוט פיזית לעזור זה לזה, כן, מובן. כלומר, לפי נושא השיעור או עוד משהו, אבל לא להתיישב זה עם זה כחברים. זה מאוד יבלבל אותם, יכביד עליהם. לו יש את העשירייה שלו, לה יש את העשירייה שלה, ועדיף שבינתיים יתפתחו ככה.

למרות שהאמת, אם הם ישיגו כזאת מדרגה שבה הם יתחילו לעלות מעל האגו שלהם במדרגות מעלה מעלה, אז יגדל האגו, יעלו מעליו, אגו, יעלו מעליו, ככה אחד אחרי השני, אחד אחרי השני הם יעלו במדרגות, אז כבר ביניהם יכולים להתעורר יחסים רוחניים, וזאת כבר תהיה משפחה אחרת לגמרי.

במקרים מיוחדים אני מקווה שאנחנו נשיג את זה בחברה שלנו. אבל בינתיים אני לא ממליץ לעשות את זה. בינתיים אנחנו צריכים לצאת אל מחוץ לגבולות האגו, ואז אנחנו נוכל לא להתבלבל בינינו, עניינים משפחתיים, עניינים של הקבוצה, לא צריך את כל זה. היא מתעסקת בקבוצה אחת והוא בקבוצה אחרת, הם יכולים להחליף ביניהם איזה נתונים, מידע לגבי השיעורים, עוד משהו, אבל לא לבנות מעצמם קבוצה.

תלמידה: ועד אז, מה כן התפקיד אחד כלפי השני, חוץ מלדבר על רוחניות, איך תומכים אחד בשני, איזה יחסים צריכים להיות בינינו עד שנגיע לרוחניות?

עד אז הם צריכים פשוט להתייחס זה לזה כבעל ואישה, זה לא מספיק? לא לבלבל את האחד עם השני. יהיה להם רע מאוד אם הם ככה יקיימו את כל זה בבלבול, "אני דורשת ממך להיות לי לחבר ולא בעל", לא כדאי, אל תעשו, לא, זה לא טוב.

שאלה: אני משיקגו. ישנם גברים שחושבים שהם חשובים יותר, ולפעמים זה יוצא בצורה מאוד גסה. אישה צריכה לשתוק עד שהגבר לא יסיים, גם בדברים הקטנים ביותר, איזה מיזוג צריך להיות בחדר, שלגבר צריך להיות יתרון בכך. האם זה המזג של הקבוצה?

זה בשיקגו. אני האמת לא יכול לתאר לעצמי איך גבר יכול להגיד לאישה אני רוצה את הטמפרטורה הזאת ולא מה שאת רוצה, אני לא מאמין בדברים כאלה, איזה מין גבר זה, מה זה?

תלמידה: תודה אני אמסור להם את זה. שאלה נוספת, היתה לך תוכנית להגיע לאמריקה וגם לשיקגו, וכולם מאוד מאוד התפעלו מזה, ואני רוצה לדעת האם עדיין יש תוכנית כזאת בעתיד הקרוב?

אני לא יודע מה להגיד על זה. מאוד לא בא לי לנסוע, אני כבר הייתי כל כך הרבה פעמים באמריקה מקצה לקצה שפשוט אין התחדשות. אין התחדשות בקבוצות שלכם, ועל כן לצערי אני לא מרגיש שום לחץ פנימי לנסוע לארצות הברית.

תלמידה: לנו נראה שאם היית מגיע היתה התחדשות חזקה.

אתם תמיד מפתים אותי בזה, אבל אני כבר זקן ולא מתפתה.

שאלה: כיצד ליצור את אותו האיזון, את אותו הקו האמצעי בין הכלי הנשי לגברי?

לא צריך לעשות את זה, אין מה להידחף. אנחנו גם כך מספיק אגואיסטים כדי שיהיו לנו בעיות בתוך הקבוצה של הנשים, בתוך הקבוצה של הגברים, ועוד בין הקבוצות של הגברים והנשים? תאמיני לי לא צריך. עד שאנחנו לא נעלה מעל האגו אנחנו לא יכולים להתעסק בזה.

שאלה: יש לנו עשירייה נשית חזקה מאוד, אנחנו נוסעות כל חודש להפצה לקהילות יהודיות, אנחנו עובדות כל יום בזום, יש לנו עבודה רצינית מאוד. אבל אין לנו גברים, כלומר אין לנו את החלק הגברי, האם זה נכון, האם אנחנו עושות משהו לא בסדר או להמשיך?

אתן עשירייה חזקה עד כדי כך שכנראה אתן לא צריכות גברים, יכול להיות דבר כזה.

תלמידה: זה יכול להיות? זאת השאלה זה לא חיסרון, זה בסדר ככה?

אני חושב שכן, תמשיכו לפעול כמו שאתן פועלות.

תלמידה: אתה ערמומי, דיברת לפני רגע על העבודה המשותפת.

את יודעת, הטבע לא סובל ריק, יש כזה חוק בפיזיקה. זאת אומרת, כשאתן תצטרכו גברים הם יופיעו, הבורא המציא אותם והם יופיעו.

שאלה: אני מתחילה ואלה הכנסים הראשונים שלי. שמתי לב לדבר מוזר, את רוצה להיות ברוחניות, להתכונן, ומה הוא עושה? בעיות מכל הצדדים, זורקים אותך מרוחניות.

מה חשבת שהוא יעבוד כמו שאת רוצה?

תלמידה: לא, אני כבר מנחשת.

בלי אבל, האבל פה לא צריך להיות בכלל. את צריכה להיות מוכנה למצבים הגועליים ביותר, ככה הבורא.

תלמידה: אפילו בקבוצה, פעם אוהבים זה את זה, אומרים שתי מילים ורבים, ואי אפשר ללמוד.

יקירתי הכול יעבור.

תלמידה: מה צריך לעשות, לנתח מי אשם?

אף אחד לא אשם, רק הבורא אשם.

תלמידה: מה הוא רוצה להגיד?

הוא רוצה להגיד, שהוא נותן לכן בזה עבודה חדשה כל הזמן. באמת, הוא מקלקל ואתן מתקנות. מה זה אומר לתקן? לבקש ממנו את התיקון. הבורא עושה ביניכם את כל הבעיות האלה למיניהן, כדי שאתם תפנו אליו ותבקשו ממנו להתערב ולעשות את התיקון, אחרת לא מתייחסים אליו והוא מאוד קנאי.

תלמידה: מה עם בעיות חומריות, איך לפתור במקביל את הבעיות שהוא נתן?

בעיות גשמיות אתם יכולים לפתור קצת פה קצת שם, אבל זה עניינכם. הוא מאוד קנאי, מעניין אתכם יותר בעיות גשמיות מאשר הבעיות איתו?

תלמידה: אז הוא יעשה כך עד שתפלי ותעשי משהו אחר?

לא לא, הוא בוחן אתכן. עם הבורא יש יחסים מאוד מאוד פשוטים. דווקא כלפי המצבים האלה, עם חבר, עם בן הזוג, זו רק הבדיקה של מה חשוב יותר, כל העולם או הוא.

שאלה: אנחנו כולנו נבראים, זה החלק הנשי, האם לאחד את הרצונות שלנו להיות כמו בורא?

כן, אנחנו ברצונות המחוברים שלנו צריכים להפוך להיות כמו הבורא.

שאלה: איך ללמוד את העבודה שלנו בעשירייה?

יחד איתנו תלמדו, זה הדבר היחיד שאנחנו מתעסקים בו. בהצלחה.

שאלה: מה חשוב יותר, להביע את דעתי לגברים, אם נדמה לי שהם לא צודקים, או לתת להם לטעות ולרכוש ניסיון בצורה כזאת?

אני לא חושב שאם אתם תספרו לגברים עד כמה שהם טועים, הם יקשיבו לכם.

תלמידה: ואולי?

גם לא אולי וגם לא כלום, וגם החברות שלכן לא ממש יקשיבו לכן. האמת היא, שלא עושים ככה, אף אחד לא אומר לשני בפנים שהוא טועה, אף אחד. רק אם יש בפניכם בעיה גשמית ברורה ואתם מורים לחבר שהוא יראה את זה כיוון ש[עוד רגע] הוא עומד ליפול, יתקל במשהו וזהו, כי הוא לא רואה את הבור.

אבל ברוחניות לא יכול להיות דבר כזה, ברוחניות צריכים כולם להתאחד. ונאמר שיש לכם שם מישהו משלכם, אז אתם צריכים להתאסף ולדבר על הבעיה הזאת כאילו זאת בעיה פרטית שלכם, ומבקשים מהקבוצה להתפלל על זה, כיוון שאתם מרגישים את הבעיה של החבר כשלכם. אבל אתם לא אומרים את זה, אתם אומרים שזאת בעיה שלכם כאילו.

אז מה שאתם מבקשים זה "בואו תעזרו, נתפלל יחד, נבקש מהבורא שהוא יתקן בי את הבעיה הזאת". כיוון שאם אתן רוצות להשתתף עם החבר, זה הופך להיות לשלכם. דרך אגב, לא מרמים פה אף אחד.

שאלה: איך בצורה היעילה ביותר, אני יכולה לעזור לחבר להתקדם לרוחניות?

על ידי ההשתוקקות, על ידי האיחולים שלי. כלומר, אני חושב עליהם, אני מבקש מהבורא עבורם, בצורה כזאת אני עוזר להם, אני כאילו מושך אותם. אבל האמת שזה לא אותם, כל מי שנמצא כאן ובכלל בכל העולם, בכלל כל כל הנשמות, זה הכול חלקים של הנשמה שלי. לכן אם אני נמצא איתם באיזו נקודת מגע, מבקש עבורם משהו, זה לא שאני מבקש עבורם, זה האגו שלי שמורה לי, מראה לי מה שנקרא "עזר כנגדו", כיוון שבתוכי לא הייתי רואה את זה. אז תבקשו על האחרים כמו עבורכם, זה אתם נטו ולא אף אחד אחר.

שאלה: האם אישה יכולה לבקש על הצלחה בחומריות עבור עצמה?

אנחנו לא עוסקים בזה, חכמת הקבלה לא עוסקת בזה, כיוון שהבורא נותן בגשמיות מה שהאדם צריך, אפילו אם הוא על סף פת לחם ואין כלום, תכלס עבור הגשמיות לא מבקשים. אם תבקש בעבור הרוחניות, אז בהתאם לזה תשתנה גם הגשמיות, כיוון שהאור העליון משנה את הכול כשהוא מאיר.

שאלה: אנחנו מאוד שמחות להיות כאן, רוצות להודות לך על כל המאמצים שלך בכל יום, בכל שיעור בוקר. היינו רוצות לדעת מה אנחנו יכולות לעשות כדי לשמח אותך?

אתן עושות אותי מאושר גם ככה, בטח אני מרגיש אושר, כשאני מספר על איך אפשר להגיע לתיקון, להתקרב לבורא, לבקש ממנו, לדבר עליו, איך הכוח האדיר הזה יתגלה בעולם. אתם נותנים לי את ההזדמנות, אני חושב שזה אושר.

מה עוד יכול להיות לאדם בעולם הזה?  בעולם הזה אנחנו אמנם כמו בהמות קטנות, אבל אנחנו עוסקים במה שעוסקים נניח מלאכים בעולמות העליונים, כלומר בתכונת ההשפעה, בתכונת החיבור, ככה שאתן עושות אותי מאושר.

שאלה: יש לנו קבוצה גדולה, אנחנו כאן שמונה נשים מברזיל ואנחנו קצת מודאגות, אנחנו לא יודעות אם החברות יפגשו פיסית בכנס בברזיל. אנחנו מתפללות עליהן. אבל מה אנחנו יכולות לעשות עבורן, כדי שיהיו יחד, שתהיה להן חשיבות?

תנסו כל הזמן להיות בקשר איתן, שהן יתחברו, ירגישו את עצמן כנוכחות בכנס. מה עוד אפשר לעשות? אפילו כשתהיו בעשירייה שלכן, אתן בטח תהיו בעשירייה של ברזיל, או שאתן תהיו מפוזרות?

אני הייתי ממליץ לכן להיות בצורה מפוזרת, אבל יש כאלה שמלבד פורטוגזית לא מבינות אולי שום שפה אחרת. אני לא יודע. תחברו את החברות לתוך זה, אפשר לעשות את זה. אם יש מחשב אז אתן יכולות לחבר אותן בצורה כזאת שאולי הן כך ישתתפו יחד איתכן, אבל בכל מקרה שישתתפו בכנס.

לא הייתן בכנס הקודם שלי בברזיל?

תלמידה: אני עדיין לא הייתי תלמידה.

היו מספר כנסים בברזיל. יהיו עוד. אם יש לכם קבוצה גדולה, רצינית, אז יכול להיות שבדרך לסנטיאגו, אפשר לעצור אצלכם ולעשות כנס קטן בברזיל. אני מוכן.

שאלה: אני בצוות של חברים שמנהלים צ'אט עבור רווקים, אנחנו רואים את "חיים חדשים" ואנחנו כבר יודעים בעל פה על בניית הקשרים הרוחניים בין גברים ונשים, אבל אני לא רואה בכלל משמעות ביחסים בין גבר לאישה ללא עבודה רוחנית, אז איך פתאום לוותר על זה?

אז מה השאלה, איך להימנע מעבודה רוחנית?

שאלה: בכל זאת איך להתכונן לזה?

אני לא יודע, זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה ככה ב"שלוף".

שאלה: הגענו יחד כל העשירייה והיינו רוצים לשאול, איך עדיף לעשיריות לעבוד בכנס?

אני חושב שבכנס לא צריך להיות בעשירייה שלכן, אחרת למה הגעתן? צריך להיות כל הזמן בעשיריות אחרות, רק שתהיה שפה משותפת עם האנשים שאיתם אתם יושבים. ככה צריך לפעול. ואז ייצא לכם הרבה מאוד התקשרויות מעניינות, התרשמויות מאחרים, וכאשר אתם שוב תתכנסו בקאוונס, אז יהיה לכם עשירייה הרבה יותר עשירה מאשר קודם לכן.

שאלה: האם יש בחכמת הקבלה נקודת המוות, מה זה אומר? לא של הגוף, אלא מצב.

נקודה שבלב?

תלמידה: לא. אנחנו רואים שפתאום לוקחים מהחברה את כל הכוחות והיא לא מסוגלת לדבר.

זוהי נקודת מעבר ממדרגה למדרגה, איפה שלא נשאר כלום מלבד אותו העובר הראשוני הזה. זה מצב טוב מאוד, צריך ללמוד איך לעבור אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו מושכים את המאור כשיש לנו צורך בכך, האם אתה יכול לתת לנו דוגמה איך להגיע למצב של ההכרחיות הזאת?

רק כאשר אתם מבקשים עבור האחרים, אתם מתחילים להרגיש את אותו האור שעובר דרככם לאחרים שעבורם אתם דורשים, זה יהיה אותו האור שאתם מגלים. הבורא לא יכול להתגלות בכם, אלא רק על הדרך, כשאתם מבקשים עבור האחרים. זה נקרא "להעלות מ"ן".

ואתם כמו צינור שדרכו עובר האור ודרככם אל מי שאתם מבקשים עבורו. רק אז אתם מגלים, רק בצורה כזאת אפשר לגלות את האור ואת הבורא, כאשר מבקשים עבור מישהו. זה נמצא במאמר הערבות, בעל הסולם כותב כך ודרך אגב, בהרבה מקומות אחרים.

תלמידה: הגענו עם כל העשירייה, יש לנו ארבע בנות ולכל אחת מאיתנו יש גם קבוצה וירטואלית, ויש לי פיצול, שאם אני מתכללת בעשירייה אחת, אני מבינה שאני מאבדת את הקשר עם האחרת.

איזה שטויות, מה אתם נאחזים שם באיזה גופים, חברות, עוד משהו. אני במהלך היום נמצא במספר עשיריות בשיעור. כאשר אני מתקשר אלה מדברים, אלה מדברים, אני עובר מכאן לשם במשך היום, אז מה? הבורא הרי הוא אחד ואני עסוק רק איכשהו לנסות כל הזמן למשוך ממנו אלי אור עליון עבור האחרים. מה ההבדל עשירייה הזאת, עשירייה אחרת, העיקר שאני דרכי מעביר את כל זה.

אני נכלל בתוך החיסרון, ברצון, באיזושהי עשירייה, אדם אחד, חבר, לא חשוב, ואני מבקש מהבורא שהוא יעזור לו, ודרכי עובר האור הזה אליו ובצורה כזאת אני מתקן את עצמי. אני לא יכול לתקן את עצמי בשום דרך אחרת, אלא בפעולה של השפעה. בצורה כזאת אני נותן לבורא, בזה שאני נותן לו אפשרות להשפיע את האור שלו על אחרים, ואני נותן את ההזדמנות הזאת לחבר שלי כאשר ממני אליו עובר האור.

תלמידה: אבל שתי העשיריות, שני האובייקטים האלה, אני לא יכולה לאחד אותם ברגשות שלי. אני לא אומרת שאני בקשר עם עשירייה אחת והאחרת נופלת, אלא במשך היום איך אני אחשוב על כולם יחד?

לא צריך לחשוב על כולם יחד. אחד אחד, לפי התור.

שאלה: רציתי לברר שוב את העבודה שלנו. אמרת לנשים שהעבודה שלנו לא שונה מעבודת הגברים ושעשינו עבודה גדולה מאוד בכנס הערבה, העלנו בקשה גדולה לבורא שיעזור לנו להתבטל, שיתגלה בחברות. ועכשיו ענית לחברה מאפריקה, שאנחנו צריכות להתאחד בעשיריות כדי לבקש על הגברים. אני לא מצליחה לתפוס את הנקודה הזאת, האם עלינו לכוון את התפילה שלנו עבור החברות או עבור הגברים?

גם וגם. כן, גם וגם. למה לא? העניין הוא שדרך הקבוצה הכללית של הגברים אתן, החלק הנשי של בני ברוך, מקבלות מאור, ודרככן אתן גם מעבירות אליהם. בעולם רוחני, בכל אחד מאיתנו יש גם חלק זכרי וגם חלק נקבי, אפילו ביולוגית קיים בנו גם החלק הזכרי וגם החלק הנקבי, כך אנחנו בנויים. אז לא צריך לחלק את עצמי בצורה כזאת, "אני רק אישה", "אני רק גבר". לא, אין דבר כזה. הכול תלוי בשילובים השונים בין ההורמונים, הכרומוזומים וכן הלאה. אז לא להיתפס על זה, צריך פשוט להתכוונן על ההשפעה והבורא, על ידי האור שלו, הוא יבאר לנו איך לעשות זאת.

תלמידה: יש עוד סתירה. הרי הגברים לא מתחברים כדי לבקש עבור הנשים.

הגברים מתחברים כדי לבקש עבור העולם כולו. עבור העולם כולו, גם עבור נשים. בראש ובראשונה הגברים מתחברים כדי להביא את העולם כולו לגמר התיקון, זה באופן מפורש וברור. בשביל זה הם צריכים להכיר את העשירייה שלהם, ובראש ובראשונה להתחבר בעשירייה כדי שיהיה כלי, שבו יכול להיכנס אור הבורא ולהעביר אותו הלאה, לכן עכשיו הם עובדים ביניהם. אבל בעיקרון, גם החלק של הנשים צריך לעבוד עבור הגברים והגברים עבור הנשים. אבל בינתיים זה עוד לא אקטואלי.

שאלה: בעשירייה הווירטואלית יש לנו ניסיון של קריאת "שמעתי", בכל יום פרק, ורצינו לדעת כמה זה עוזר לנו בחיבור והאם להמשיך לעשות כך?

מאוד עוזר, ותמשיכו לעשות. אין דבר נעלה מ"שמעתי". זה באמת אוסף נדיר של בעל הסולם. אני קבלתי אותו, יש לי את המקור שלו מהרב"ש. כך שבהכרח תקראו.

שאלה: אחרי הכנס בערבה אני מרגישה שכל המאמצים שאני משקיעה בעבודה לקדם את העשירייה, לא מספיקים. מה אני יכולה לעשות?

תשקיעו עוד מאמץ. מה אני עוד יכול להגיד? תנסו עוד ועוד. והעיקר, לא בצורה פרטית אלא בקולקטיב, להרגיש שאת לא לבד אלא את חלק מקבוצה.

שאלה: זוהי שאלה מנשות ניו יורק, במיוחד אלה שמגיעות לשיעור בוקר בשבת. לפני מספר שבועות אמרת שיהיה נפלא לראות אותן על המסכים. יש קבוצות שהלכו לפי העצה שלך, קבוצות של צפון אמריקה, אבל בניו יורק הגברים החליטו שזה לא מתאים לנו, לכן אנחנו עדיין יושבות בחדר אחר. יש נשים שלא אהבו את זה שאנחנו כל כך נפרדות ושונות מאחרות. והשאלה, אתה רוצה לראות אותנו או לא?

אני רוצה לראות אתכן תמיד, אבל זה לא תלוי בי אם אני אראה את הגברים שלכן או לא. בשבילי, קבוצות נשים וקבוצות גברים הן שוות ערך לגמרי, ואחד בשום אופן לא צריך לבוא על חשבון האחר. אז תסכמו, איכשהו. קחו לעצמכם מקום, ותעשו מסך של קבוצת גברים, מסך של קבוצת נשים, תמקמו את זה איך שאתם רוצים. אצלנו על המסכים יש מעט מאוד מקום, אנחנו לא יכולים על כל הקיר כולו להקרין את כולם ובצורה כזאת לראות את כולם ביחד. האם אתן יכולות לשבת יחד עם הגברים?

תלמידה: אנחנו יכולות לשבת יחד, אולי מאחורה, ונכוון את המזגן בהתאם.

על זה אני לא אחראי, לגבי המעלות אני פוחד להתערב.

תלמידה: תעזור לנו.

אני לא יכול לעזור. אמריקה הורסת אתכם, היא הופכת אתכם למעוותים כאלה. אני אומר לכם, באמת, מעוותים. עם אף קבוצה אמריקאית אחת אני לא יכול להיות בקשר ישיר. הכול איכשהו ככה בנוי, אני לא יודע, זו אולי האדמה שם שהיא כזאת. מי שעובר לארצות הברית, יהיה מי שיהיה, זה יכול להיות יהודי מישראל, או איזה אוקראיני שעבר לכאן ואחר כך לשם, לא חשוב מי ומה, שם כולם מתעוותים, אני מדבר ברצינות, אי אפשר לדבר עם אף אחד תכל'ס. תמיד יש לו הצדקות, למה הוא נוהג כך ולא אחרת, ולמה את חכמת הקבלה צריך לשכתב בשבילם. אני לא יכול לעשות עם זה כלום, זאת בעיה של צפון אמריקה. אגב, אני לא מאשים אף אחד בזה. אני פשוט מציב עובדה, שככה זה. זה מה שיש. לכן תנסו להגיע איתם לאיזשהו סיכום לגבי מזג האוויר.

שאלה: האם תוכל לסכם את השיעור?

היה לי נעים מאוד, אתן רואות את זה עליי. אתן נותנות לי הרבה מאוד כוח והתפעלות. אני מאוד אוהב להיות איתכן בקשר, אוהב לשמוע את השאלות שלכן, הן קצת במפתח שונה, בצורה אחרת משל הגברים. הן יותר ארציות, רגשיות, אנושיות כאלה, וזה טוב. מה הסיכום? הייתה לנו קצת סדנה, איך לחבר, להוסיף את הכלי הנשי לכלי הגברי, מה השגנו בכנס במדבר, איזה סוג של תמיכה הגברים צריכים מהנשים, הנשים מהגברים, ועוד שאלות. אלה שאלות שאין להן סוף. זה משהו שאנחנו נברר עוד ועוד, עד שנעלה בצורה כזאת שאנחנו לא נרגיש את הגופים שלנו. כלומר, האגו יפסיק לנהל אותנו במדרגה כזאת, למרות שזאת מדרגה מאוד גבוהה שם, זה מעבר לגמר התיקון.

בקיצור, צריך ללמוד לחיות יחד, לתמוך זה בזה מבלי להיכנס אחד לשני ללב ולנשמה. כלי נשי נפרד, כלי גברי נפרד, עוזרים זה לזה, מבינים את החוזקות והחולשות של כל אחת מהקבוצות. אני שמח מאוד שנפגשנו, אני מוכן לעוד פגישות כאלה, לא יודע אם תהיה לנו כזאת הזדמנות, אם יהיה זמן, אני מוכן. אנחנו נוכל עוד לדבר, לעשות, איך שאתן רוצות. בשבילי זה לא מורכב, ולא שום מעמסה. להיפך, מכן אני מקבל המון התפעלות. תודה רבה לכן על זה.

(סוף השיעור)