שיעור בוקר 28.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 472, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: "כתבי בעל הסולם" בעמוד 472 "מאמר לסיום הזוהר". בטור א' בתחילת הטור.

"ויש בהשואת הצורה האמורה, בחינת "מוחא" ובחינת "לבא".

וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת הצורה מבחינת מוחא: כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות," בכלל לא חושב על עצמו. אין דבר כזה, אין מחשבה על עצמו. "אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה." כי זאת נקודת ההכרעה, האם אדם חושב על עצמו או לא. אם הוא מעצמו והלאה, קדימה, מחוצה לו, שם מתחילה הרוחניות.

"ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך.

שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך," אנחנו לא מסוגלים לזה, כי אנחנו מרצון לקבל. אבל אם עושים עליו צמצום אז יוצאים מעל הרצון לקבל. והלאה זה כבר בעל מנת להשפיע. "שזו היא הדביקות השלימה.

ואין להקשות על זה: איך אפשר, שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו? הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו, ולקיום משפחתו?

התשובה היא, כי אותם המעשים, שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה "ההכרח, לא יגונה ולא ישובח". ואין זה נחשב כלל, שעושה משהו לעצמו.

והנה, כל היורד לעומקם של הדברים, בודאי יתפלא: איך אפשר לאדם, שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה, שכל הויתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה, תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה. ואיך אפשר, שכל מעשיו יהיה רק להשפיע לאחרים, ולא כלום לצרכי עצמו?

אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו. שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע."

שאלה: בעל הסולם כותב שכמו שהבורא משפיע ומועיל לזולת, כך גם אני צריך.

כן, זה נקרא "השתוות הצורה", "דבקות".

תלמיד: אבל לא רואים שהבורא מועיל לזולת.

זה "כל הפוסל במומו פוסל", לכן אתה לא רואה. תתחיל להועיל לזולת ותראה שהבורא עושה את זה גם ועושה את זה דרכך.

תלמיד: אבל הוא בעצמו כותב שאין לי יכולת להועיל לזולת, אז כאילו אני במבוי סתום.

אתה יכול אם תקבל כוח מלמעלה, כוח השפעה, אז אתה יכול. ההבדל בינך לבין הבורא שאין לך את הכוח הזה לפי הטבע שלך, אתה הפוך ממנו, אבל אתה יכול לבקש את הכוח הזה.

תלמיד: למה שאני אבקש את הכוח הזה?

אם אתה רוצה להיות דומה לבורא. אם אתה לא רוצה, אל תבקש.

תלמיד: אבל מבחינתי אני כרגע לא דומה לו, מבחינת הרצון לקבל?

במה אתה דומה לבורא ברצון לקבל שלך?

תלמיד: אני רוצה לקבל את כל התענוג, כשאני מקבל תענוג אז טוב לי.

וגם בורא אותו דבר?

תלמיד: אני לא יודע.

אז מה אתה אומר שאתה דומה לו?

תלמיד: אני מרגיש לפחות תענוג, והוא אומר שרצונו להיטיב לנבראיו.

אתה לא דומה, אתה מוכן להיות שותף שלו בזה שהוא נותן לך תענוג ואתה נהנה מהתענוג. זה נכון וטוב, רק זו לא המטרה. המטרה שאתה תגיע להיות כמוהו. ולהיות כמוהו, זאת אומרת להשפיע תענוגים כמוהו. למי? אין למי, לו בחזרה.

תלמיד: בתוך הרצון לקבל אני אמור להבין איך אני אמור לגרום לזולת להרגיש?

כן. יש לך רצון לקבל מצד אחד והוא נשאר, אחרת אתה תפסיק להיות נברא. ואז אתה על פני הרצון לקבל הזה צריך לקנות, לקבל מהבורא את תכונת ההשפעה, את הטבע שלו, ולהלביש את הטבע שלך על הטבע שלו. להתלבש בטבע שלו.

תלמיד: איפה מורגש הרצון להיות דומה לו, האם גם זה רצון לקבל רק במדרגה יותר גבוהה?

זה רצון לקבל שהופך את עצמו לאופן כזה שהוא משפיע. הרצון לקבל הוא לא נעלם, הוא ממשיך. אתה אף פעם לא יכול לתת, אתה יכול רק לקבל בצורה שבזה אתה משפיע. אם יש מישהו שרוצה להשפיע לך, את הקבלה ממנו אתה יכול להפוך מקבלה אגואיסטית לקבלה אלטרואיסטית. זה הכול, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מקובל שחי בעולם הזה ועוסק במה ש"לא יגונה ולא ישובח" בהכרחי, האם הוא חושב או לא חושב על עצמו?

הוא חושב על עצמו כדי לממש את הפקודה הזאת לדאוג לעצמו בצורה הכרחית.

תלמיד: ובזה הוא עדיין נמצא בהשוואת הצורה?

ודאי, כי הוא ממלא את המכונה שהבורא ברא, רק לצורך שהיא תתפקד כמו שצריך.

שאלה: מה זה להתלבש בטבע של הבורא?

זה נקרא "לקבל כוונה על מנת להשפיע" על כל המעשים שלי שהם בהכרח לקבל.

תלמיד: איפה אני רואה בעולם הזה את הטבע שלו?

אתה לא רואה בעולם את הטבע שלו בשום דבר.

תלמיד: אז איך אני מגיע להשתוות הצורה? כי כל העולם אגואיסטי לגמרי.

יש לך ניצוץ, נקודה שבלב, ניצוץ מהשבירה, זה מהמסך, מהאור החוזר שהיה לך קודם. ועל ידי הניצוץ הזה אתה מתחיל להבדיל בין תכונות קבלה ותכונות השפעה. יש לך מלכתחילה דואליות בנשמה, רצון לקבל וקצת רצון להשפיע, קצת, זה אפילו לא רצון, זה נקרא "ניצוץ".

תלמיד: איפה אני מוצא את התכונות האלה, החלקיקים האלה של השפעה, כדי להידמות להם?

על ידי זה שאתה מגיע ללימוד חכמת הקבלה, אתה מתחיל לקבל הארה שהיא מפתחת בך את הצורך להיות דומה לבורא. הכול לפי תוכנה, תכנית, שרטוט, הכול זה הטבע.

שאלה: איך עושים היפוך במחשבה, ממחשבה על התענוג למחשבה על נותן התענוג?

אין כאן שום היפוך, אני מעדיף זה על זה, "אז תתענג על ה'".

תלמיד: מה מרוויחים מזה שעוברים לחשוב על נותן התענוג, או שזה מצב של אין ברירה?

מרוויחים תענוג בלתי פוסק, נצחי, אבל בהשפעה. על ידי מה זה קורה? על ידי מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: כשמקבלים תענוג יש לפעמים מצבים שמתעוררת בושה ואז התענוג כבר לא משתלם.

זה אותו חשבון של לקבל כדאי או לא כדאי.

תלמיד: האם זו תוספת שאתה רוצה להידבק בעליון, או חוסר ברירה.

אתה צריך לעבור היפוך, מחסום.

תלמיד: אני שואל על ההיפוך הזה. כי הוא לא צריך לבוא מתוך כפייה, מחוסר ברירה או מחשבון, אלא מאהבה.

לא. אתה עושה חשבון מה חשוב לך, או הרצון לקבל שלך או הניצוץ. אם אתה מעלה את הניצוץ למעלה מהרצון לקבל שלך, אז כבר אתה מכוון לפי השפעה.

שאלה: איך מוודאים בטוח שהגבול ההכרחי הוא ההכרחי?

זה לפי חשבון האדם, כל פעם זה אחרת.

תלמיד: אני שואל בגלל שזה כל פעם אחרת.

זה עניין של נקיות החשבון. תלוי לפי הכוונה, עד כמה הכוונה שלי מכוונת לבורא אז אני וודאי שממנה מכוון אליו.

תלמיד: השתמשת במושג "המכונה הזאת שצריך למלא אותה", אם זה היה רק אוכל, ושתייה זה ברור, אבל המכונה הזאת רוצה גם כבוד, רוצה שליטה, רוצה עוד המון דברים אחרים.

וודאי.

תלמיד: וכל פעם זה משתנה.

כל פעם משתנה.

תלמיד: איך שמים כל פעם את הגבול עד כאן ומכאן עזוב?

לא שמים גבול. אם מתעסקים בבורא אז לא צריכים לשים גבול, זה יסתדר בעצמו. אדם לא צריך לשוטט כל פעם בסלו, מה יש לי שם, כמה עוד גאווה, עוד חשבון כזה וכזה, זה בלי סוף, זה פסיכולוגיה. אני צריך רק אליו להסתכל ולהיות דבוק אליו ואז יהיה בסדר.

תלמיד: אבל "רק אליו" דורש לתת תשומת לב ולהתרכז רק בו.

בכל דבר שאני עושה בחיים האלו להסתכל אליו. דרך העולם הזה, אליו.

תלמיד: כל הזמן יש גם משיכה לכל מיני דברים שנראים הכרחיים.

אז אתה יודע שזה הכרחי, אין ברירה. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות בכמה שאתה צריך, הכרחי כדי להיות שקוע בבורא. אבל בפעולות, להיות בפעולות האלה, תעשה. תשקיע בו יותר ויותר כדי שזה יעצור אותך איפה שצריך ומתי שצריך.

תלמיד: אני חוזר להתחלה, זה כל הזמן משתנה.

זה כל הזמן משתנה. וודאי, כן. "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", ולצדיקים הגדולים, לאנשים הגדולים יש להם שם, כמה שעולים במדרגות יש כאלה דברים שה' ישמור. צריכים להבין רק דבר אחד, אסור לאדם לעשות חשבון על עצמו. אנחנו דיברנו, כמו שה' לא חושב על עצמו גם אסור לאדם לעשות. ולכן אני לא עושה חשבון על עצמי, גם על התענוגים שאני רואה שהחיים מחייבים אותי. אדם עושה תיקונים עבור כולם, גם נופל וגם עולה וזה הכול כלפי המערכת. לכן החשבונות בדיוק, אנחנו לא יכולים לעשות.

שאלה: בחלק הראשון של השיעור למדנו ש"על ידי שממעטים בכוח המרגיש טעם בקבלה עצמית אז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע". מה זה למעט את הכוח המרגיש טעם בקבלה עצמית?

על ידי מה אני ממעט את הכוח בקבלה עצמית? אם אני ממעט את עצמי, נכנס לדיאטה, אני בזה לא מרוויח כלום. אני שובר ויש לי כפול. אלא רק על ידי גדלות הבורא. רק על ידי שאנחנו חושבים על גדלות הבורא, מפתחים את זה, מתוך זה יהיה לנו קשר ואנחנו נעשה חשבון יותר מדויק על הכרחיות. רק אם יש לך את גדלות הבורא, במשהו, אז אתה מתחשב עם זה ועושה חשבון על ההכרחיות, אחרת איך תעשה חשבון? אנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו עד כמה אנחנו שקועים בתוך הרצון לקבל. אתם חושבים שתענוגים זה אוכל, מין, משפחה, כאלו, לא, יש בזה המון דברים עדינים פנימיים יותר, לא נוגעים בהם בינתיים. גדלות הבורא, את זה לפתח ואז יסתדרו לנו כל החשבונות.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאין לנו את הכוח לצמצם שום חלק בטבע שלנו. כאן אתה אומר שיש לנו איזו צורה של כוח לעשות את זה.

לא, אין. אנחנו בעצמנו? אני כולי ברצון לקבל. אני בעצמי לא מסוגל לעצור את עצמי בשום דבר. אם בא לי רצון, אני מתחשב רק ברצון, אם יתפסו אותי במשטרה, אני מקבל בושה, אני אקבל איזה נזק עוד וככה וככה, אבל אחרי שאני עושה את החשבונות האלה, זהו, אני לא יכול אחרת. אני מכונה, אני יכול רק להתרומם מעל המכונה הזאת ולהזמין על ידי לימוד, על ידי הקבוצה וכולי, להזמין על עצמי כוח נוסף עליון שנקרא "המאור המחזיר למוטב". אבל בתוכי אין לי מה לחפש, רק רצון לקבל, רק חשבון כמה יותר ליהנות ופחות לשלם.

תלמיד: וזו הסיבה שבגללה כל כך חשוב להיות בעשירייה?

וודאי. בעשירייה אני לא משיג כוח לתקן את עצמי.

תלמיד: ואיך אנחנו שומרים על זה בחיי היומיום הרגילים שלנו, כשאנחנו לא עם העשירייה, פיזית?

לא חשוב. פיזית, אנחנו לא חייבים להיות כל הזמן פיזית. החיים שלנו מסודרים בצורה מצוינת, אם אנחנו, כמה שיכולים, נמצאים בעשירייה זה מספיק. דווקא ההיפך, כי אז אנחנו רואים עד כמה אנחנו זקוקים להיות כל הזמן בכוח של העשירייה כשמתנתקים ממנה פיזית.

שאלה: החצי השני של המשפט "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו". מה זה אומר שלא חושב איך הוא משגיח על בריותיו?

שליטה. הוא לא חושב לשלוט עליהם, איך הוא שולט עליהם. זאת אומרת איפה הרצון לקבל שלו? הרצון לקבל שלו, כביכול, הוא כולו רצון להשפיע.

תלמיד: לא הבנתי.

נניח שלבורא יש רצון לקבל ולי יש רצון לקבל. הוא תיקן את עצמו שהרצון לקבל שלו אפס וכולו עבר לרצון להשפיע, זה הטבע שלו. הרצון שלי הוא גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע, רק הרצון להשפיע שלי הוא אפס והרצון לקבל הוא הכול.

שאלה: מה בדיוק הפעולה של האור המחזיר למוטב ואיך להיות כמו האור?

פעולת המאור המחזיר למוטב, הוא פועל על הניצוץ ומביא, נותן לניצוץ הזה כוח. איך זה פועל? ככה זה עובד, אנחנו רואים את התוצאה, אם רואים. לאט לאט זה מצטבר מצטבר יותר ויותר לחשבון גדול, מה שנקרא. חשבון גדול זה המסך המעשי. איך להיות כמו האור? להיות משפיע ואוהב, בהשפעה ואהבה לזולת אנחנו אומרים, "זאת פעולת האור".

שאלה: אפשר להגיד שבאותה מידה שיש השתוות הצורה מגיע האור המחזיר למוטב?

לפי כמה שאני רוצה להידמות לבורא מגיע מאור המחזיר למוטב. לפי כמה שאני יכול להידמות לבורא מגיע לי כבר אור ישר.

שאלה: מה ההבדל בין גדלות הבורא והבורא?

את הבורא אנחנו לא משיגים, זה "כוח השפעה". מה זה כוח השפעה? אני לא יודע. לי אין, אני אף פעם לא יכול לראות, להבין אותו. כוחות אנחנו לא תופסים, אנחנו תופסים את התוצאות מהכוח. פעל איזה כוח, נניח שאני זורק עפרון, אני רואה שכאן פועל כוח משיכה. איפה הוא? אני לא יכול להגיד איפה הוא, אני יכול להגיד שהוא כאן והוא פעל ובאיזו עוצמה הוא פעל, אבל את הכוח עצמו אני לא רואה אף פעם. הכוחות הם נעלמים, זה כבר העולם הנעלם.

תלמיד: מה ההבדל בין תענוג ותענוג למשהו?

תענוג זה מילוי במשהו שזה ברצון לקבל. גם רצון לקבל אנחנו לא בדיוק מבינים מה זה.

שאלה: איך לדעת את התוצאה לפני הפעולה?

את זה אנחנו יכולים לדעת לפי הרצון לקבל שלנו. יש בי רצון לקבל, כמה שאני רוצה ליהנות, ויש בי עכשיו גדלות הבורא שקיבלתי והתרשמתי ממנו. ואני שוקל מה יותר חשוב, או הרצון לקבל שלי או הבורא, או אני או הבורא. אני שוקל מה יותר חשוב. אם החשיבות של הבורא יותר גדולה, אז אני יכול להשפיע לו במידה הזאת. אם לא, אז אני נמצא ברצון לקבל תחת הצמצום.

תלמיד: איך לדעת מתי אני בונה את גדלות הבורא כדי לתת בקשה מהמקום הנכון?

זה רק לפי מה שאתה תרגיש. אין לנו מכשיר שעליו אנחנו יכולים לשקול, אלא רק חברה. אם אני מרגיש שאני נכלל בהם ורוצה להתכלל בהם, ולא להיות בעצמי קיים לבד אלא רק בתוכם, זה נקרא שאני קיבלתי כוח השפעה. ולפי הכוח הזה אפשר לשקול, זה לא מיד, באים ומודדים כך.

כל הפעולות שלנו במסך דפה דראש הן פעולות בתוך עשירייה. פשוט מאוד. ואני עושה חשבונות בראש שהם חשבונות עם העשירייה, ואחר כך אני קובע, "זהו עשיתי את זה, אפשר למשוך את האור העליון". ואז הוא נכנס, לאן הוא נכנס? מהראש, מתכנון בעשירייה לגוף של העשירייה.

שאלה: אמרת פעם שתכונות האור הן התבטלות, התכללות והתפעלות.

נכון.

תלמיד: אם אנחנו מחקים את זה.

איך אתה תחקה את זה? איך תעשה את זה?

תלמיד: בזה שמתבטלים, מתכללים, מתפעלים בעשירייה.

אף פעולה ממה שאמרת עכשיו אני לא יכול לעשות. רק אם מאור יבוא מלמעלה ויעשה לי את זה. אתה מדבר על פעולות רוחניות שלא קיימות בעולם הזה. אני יכול להתכלל עם מישהו, זה משהו אחר אם אני נכלל עמו ברצון לקבל שלי, אבל בהשפעה, איך?

תלמיד: זה מוביל אותי לשאלה שלי. אם האור מגיע אלי ומאפשר לי לעשות את הדברים האלה, אז אין מקום למדידה של איפה אני נמצא.

יש מקום. האור שמגיע אליך מאפשר לך לעשות מדידה. הוא מעוניין שאתה תהיה עצמאי כמוהו. למרות שאתה מקבל את הכוח ממנו, אבל הפעולות שלך הן יהיו שלך, עצמאיות.

תלמיד: איך האדם מרגיש את זה?

אתה מרגיש שיש לך כוח נוסף. חוץ מכוח קבלה, כוח השפעה. ואז אתה שוקל מה יותר חשוב, מה פחות חשוב. אתה בתוך קבוצה ושוקל איך אתה תעבוד עם הבורא. עבודה עם הקבוצה היא היינו הך כמו עבודה עם הבורא.

תלמיד: איך אתה שומר על זה שהתנינים לא יגעו בך? הרצון לקבל. האגו שכל הזמן נוקש בשיניים שלו לידך.

איך אני שומר שהאגו שלי לא ישלוט בי פתאום? זה תלוי בנקיות החשבון. אם אני כולי מסודר להשפיע נחת רוח, אז אני משתדל והיתר הבורא שומר. מספיק לנו לעשות מה שהוא מגלה לנו ואנחנו רוצים בזה להביע את ההשפעה. חשבונות יותר עליונים אני לא יודע. אנחנו צריכים בכל זאת ללכת קצת על המצב הזה ש"לא עליך המלאכה לגמור". יש בכל פעולה ופעולה איזה חלק שאתה פשוט עושה במסירות וזה עובד.

תלמיד: המשימה היומית, במשך היום מפתחים בעשירייה גדלות הבורא שזה יבנה את כל המעשים שלנו.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-28_lesson_bs-maamar-le-sium-zohar_n1_p3_RV6ION9v