שיעור בוקר 18.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי, איטליה 2018 – שיעור 1

אנחנו התחלנו אתמול את ההכנה לכנס בשיעור הראשון. מהשיעור של אתמול עברו עשרים וארבע שעות, והמצב הוא שונה. יכול להיות שאין לי התלהבות כמו אתמול, וזה טוב, כי מה השגתי אתמול, זה צריך להיות הנפילה של היום. אחרת אני לא מתקדם.

אני שם רגל קדימה, איך אני מתקדם? בזה שאותה הרגל הופכת להיות אחורה. ושוב, הרגל שאני שם קדימה, הופכת להיות אחורה. לכן אנחנו צריכים לראות, האם היום קמתי במצב רוח טוב, יכול להיות שלא כל כך, האם אני בא בהתלהבות לשיעור הזה. כבר אין התלהבות ראשונה, "כבר טעמתי וכן, זה טוב, יפה, אבל בפנים לא מרגיש שמשהו בוער".

וכאן אני צריך להבין, שזה סימן של התקדמות. וכך צריכים להתקדם. לכן אני שמח מזה שיש לי הכבדת הלב, מזה שאני לא מתלהב כמו ילד קטן, או כמו בפעם הראשונה שמגיעים למשהו, אלא אני צריך עכשיו להגיע לפחות לאותו המצב של התעוררות כמו אתמול, אם אני יכול לתאר לי את זה, אבל כבר בעבודה שלי, לא במה שקיבלתי כמתנה מאתמול מלמעלה.

לכן כל הזמן אני צריך לבדוק את עצמי, האם אני עובד על התעוררות, על חשיבות, על זה שחיבור שהוא בעצם בלב ליבו של הכנס וכל השיעורים, הוא באמת כל כך חשוב לי, כל כך נראה לי שרק זה נמצא במרכז של כל המציאות ועד כמה אני מזדהה עימו. בקיצור, יש לי עבודה. אבל בכל זאת מהעבודה הזאת אני שמח, כי עד כמה שקשה לי היום, זה סימן שהתקדמתי מאתמול.

כל רגע ורגע אני בודק את עצמי כדי לפחות להגיע להתעוררות כמו אתמול, אבל בכוחותיי.

קריין: שיעור מס' 1, "ממיסים את הלבבות ללב אחד", ציטוט מס' 5. רב"ש, "מהו רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

"האדם צריך להאמין, שיש לו נקודה שבלב, שהיא ניצוץ המאיר. ולפעמים היא רק נקודה שחורה ואינה מאירה, והניצוץ הזה צריכים תמיד לעורר, כי לפעמים נתעורר הניצוץ הזה מעצמו ומגלה חסרון בהאדם, שהוא מרגיש שחסר לו רוחניות, שהוא מגושם יותר מדי, ואינו רואה תכלית, שיהיה בידו לצאת מהמצבים האלו. והניצוץ הזה לא נותן לו מנוח לנפשו. זאת אומרת, כמו ניצוץ גשמי אינו יכול להאיר, אולם מניצוץ האדם יכול להדליק דברים, שעל ידי הדברים, שהניצוץ נוגע בהם, יכולה להתלקח אש גדולה. כמו כן הניצוץ שיש בלבו של אדם, אינו יכול להאיר, אולם הניצוץ הזה, יש באפשרותו להדליק את המעשים שלו, שיאירו, כי הניצוץ דוחף אותו לעבודה."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

סדנה

הכול תלוי ביחס שלנו לאותו ניצוץ שישנו. גם כשאנחנו מרגישים שהוא כבוי, גם כשדווקא הוא מפיל אותנו או מעלה אותנו. איך אני יכול להיות לא תלוי בניצוץ הזה, אלא שאני קובע באיזה מצב הניצוץ נמצא בי?

איך אני קובע מצב שהניצוץ שבי ימשוך אותי קדימה, ולא שהניצוץ נכבה ואז הוא מוריד אותי? איך אנחנו עובדים כדי להשתמש נכון בניצוץ. ניצוץ זה קשר עם הבורא, קשר עם הרוחניות. קשר שלילי, קשר חיובי, העיקר שישנו. אני צריך לברך על הרע כמו על הטוב. ואיך אנחנו עושים זאת? אולי דווקא ההיפך, כשהוא נכבה הבורא נותן לי בזה הזדמנות להדליק אותו בעצמי, להיות בורא לעצמי.

*

איך אנחנו מוציאים את הדוגמאות האלו מ"תלמוד עשר הספירות" למשל, "כתר דתחתון - מלכות דעליון", "אח"פ דעליון - גלגלתא עיניים דתחתון". איך אנחנו רואים בתחלופה שלהם דווקא את המנוף הזה, שמעלה אותנו ממדרגה למדרגה, ממדרגה למדרגה דווקא בזה שההשגה של אתמול הופכת להיות לירידה של היום?

*

אנחנו בעצם רואים את זה בכל שלבי התפתחות האדם, האנושות. מה [קורה] באנושות, אתמול השגנו איזו השגה גדולה, בנינו אילו מכונות חדשות, דברים חדשים, היום זה כבר דבר שדורכים עליו והולכים קדימה. תמיד זה ככה בכל מקום. אז מה ההבדל בין זה שההשגה של אתמול הופכת להיות למדרגה שממנה והלאה עולים בגשמיות, לבין רוחניות? מה בכל זאת העיקרון החדש ברוחניות?

למה אנחנו לא כל כך מקבלים את העיקרון הזה ברוחניות, לעומת שככה זה קורה איתנו בגשמיות, אנחנו מסכימים עם זה, עובדים כך, חיים כך. אחרת מה זה נקרא התקדמות? על פני מה שהשגנו אתמול. למה ברוחניות זה לא מתקבל, קשה?

*

ממדרגה למדרגה בגשמיות אני מתקדם באגו הפורח, וברוחניות, אני כל הזמן צריך לדכא אותו, לעלות באמונה למעלה מהדעת. לכן כל ההתפתחות היא נגד הטבע שלי. מה אני עושה כדי בכל זאת להתפתח לפחות כמו שהאגו היה תומך? זו הבדיקה הראשונה. איך אני מתקדם?

*

אז על ידי איזה כוח בכל זאת אני מתקדם כשאני רוצה להתקדם נכון ולא על ידי האגו שלי שאז מושך או דוחף אותי קדימה כמו בעולם הזה, אלא על ידי איזה כוח? אם החברה תספק לי, מה ההבדל? החברה תספק לי התעוררות, התרוממות, זה ידחוף אותי קדימה, ימשוך אותי קדימה, ומה הלאה? במה זה שונה?

מה צריך להיות כאן בכל זאת שונה באמת, כדי שההתקדמות שלי תהיה באמונה ולא בקבלה? איזו התעוררות במקום האגו שלי אני צריך לקבל, שזאת תהיה התעוררות רוחנית?

*

נניח שאדם פשוט מנוטרל, האגו שלו לא עובד, קדימה כלום, חושך ושום דבר לא מושך, לא דוחף קדימה, הכול ברור לנו, איך אנחנו מגיעים אליו פרקטית, בצורה נכונה, לא סתם ככה לעורר אותו ש"בוא נעשה ישיבה, נשתה קצת, נשיר, אתה חייב, גם אנחנו חייבים", מה אנחנו עושים כדי באמת לתת פוש רוחני?

*

למה אם אנחנו, חוץ מאותו חבר שקיבל ירידה, מתחברים בנקודות שבלב על פני האגו שלנו ודורכים עליו וכך מתייחסים לחבר, אנחנו מספקים לו כוח רוחני?

לדוגמה אתה מסכן בעשירייה. מה עושים תשעה חברים? הם בכוונה מגלים את האגו שלהם, דוחים אותו בהערכה שלהם מטה, מעלים את החיבור, את הנקודות שבלב, מטרת הבריאה, הבורא, למעלה, ובהבדל הזה, בדיפרנציאל הזה, בפער הזה באים אליך ומשפיעים עליך דווקא את הפער הזה בין החיבור הקבוצתי לפירוד הקבוצתי, בין הערכת הרוחניות לזלזול ברוחניות. כשמשפיעים אליך כך, אז הם משפיעים לך כוח עליון, כוח רוחני ומזה אתה ממש מתעורר ויכול להשתמש בכוח הזה להתקדם, להתכלל בהם. זאת אומרת, אתה גרמת להם בעצם לעלייה מתוך הירידה שלך, ואז הם עושים לך את זה בחזרה.

דברו על זה יחד בלי תור, בלי כלום, איך אתם עושים את זה.

שוב, נגיד שחבר אחד נמצא באאוט. מה אתם יכולים להגיד, איך אתם באים לעזור לו? בצורה אגואיסטית, "להתעורר, כן, לא, חברה, אתה חייב, אנחנו חייבים" זו לא העבודה הרוחנית. כך עושים בגשמיות. הכוח הרוחני זה האמונה למעלה מהדעת, ההשפעה למעלה מהקבלה, הבינה למעלה מהמלכות. זה פער בין שתי נקודות.

שאלה: איך מציגים לו את הפער הזה?

על זה תדברו. אולי מציגים את זה בצורה ישירה, "יש לנו מה להגיד לך, בוא נדבר יחד". מעוררים בו את שתי הנקודות האלה. אבל בזמן הירידה שתיהן קשורות לאחד, אין מעלה, אין מטה, הכול תפל.

שאלה: לא כל כך הבנתי את המעשה פה. כשבן אדם מפורק אתה צריך לעשות משהו.

אנחנו עושים. אנחנו תופסים אותו ומתחילים להשפיע עליו מהפער בין הנקודה הרוחנית והנקודה הגשמית שקיימת בתוכנו. רק אנחנו משפיעים לו את זה מהנקודה הרוחנית המשותפת והנקודה הגשמית המשותפת, ואז אנחנו משפיעים עליו.

תלמיד: הפער ביחס שלנו אליו?

לא. אנחנו מספרים לו מה אצלנו גובה הרוחניות, עד כמה שהיא מיוחדת, גבוהה, נשגבת, לעומת הנקודה הגשמית. משפיעים עליו אבל קודם צריכה להיות אצלנו איזו מין הסכמה, התחברות, הבנה משותפת, ואז אנחנו משפיעים לו מט' הנקודות שלנו, של הבינות, ומט' הנקודות שלנו של המלכויות, ואז הוא נכלל. אנחנו בעצם בפער הזה מזמינים את המאור המחזיר למוטב, דרך הפער הזה להשפיע אליו. הוא בזה מקבל הצטרפות אלינו וכולנו יחד מקבלים עלייה.

אז מי מציל את מי? ככה זה תמיד. בעלייה הרוחנית תמיד זה ככה. הבורא, האור העליון לפי ההסכמה הכללית בוחר תמיד במי כן, במי לא, באיזה אופן לתת, איזו ירידה ומה, וכך הקבוצה מתקדמת.

תלמיד: לפי התיאור הזה אני מבין שהחבר שבירידה בעצם מבטל את עצמו כלפי העשירייה ומקבל את מה שמביאים לו.

הם משפיעים עליו, משתדלים להשפיע עליו. הוא לא יכול להתגבר, הוא לא יכול לעשות כלום, הוא כמת, כאסיר שנמצא כבול בתוך הרצון לקבל שלו. אבל באים אליו ומשפיעים. לא מסתכלים עליו מה הוא אומר, מה לא, העיקר להשפיע דרך התבנית הזאת.

תלמיד: אם הוא באמת בירידה, אז הוא די סגור למה שהחברים עושים.

זה לא חשוב, זה האור העליון, גם כשאנחנו מדברים על גדלות הבורא, גדלות הקבוצה, אולי עוד משהו, אנחנו יכולים בכלל לא לדבר על זה, לדבר על משהו שלא מהעולם הזה, אלא משהו מהרוחניות שלא בדיוק קשור אלינו בצורה ישירה. העיקר שאצלנו מחוברות נקודות גדלות הבורא, הקבוצה ביחד ושפלות הרצון לקבל, עד כמה שהוא נבזה בעינינו גם כן יחד. אם יש הסכמה קבוצתית בתשעת חברים, לעשירי אף פעם אין שום אפשרות לקבוע שום דבר. כי הם ט' הראשונות והוא המלכות, אם הוא קיבל עכשיו נפילה אין לו אפשרות שום דבר לעשות, אלא ההיפך, הם יכולים ככה לעשות, ואז הם משתמשים בו כמנוף, כי הוא המלכות החדשה של הקבוצה. אנחנו עוד נעבוד בצורה פרקטית, אבל זה מה שיש.

תלמיד: אם שמעתי נכון, אמרת שיש כמה שלבים. העשירייה קודם מגלה את האגו ביניהם, כך אמרת, אחרי זה דורכים עליו.

לא, זה לא על המקרה הזה. המקרה פשוט, חבר נמצא באאוט.

שאלה: ככה שמעתי שאמרת, שיש את הפער, כי קודם מגלים את האגו, מרגישים אותו, דורכים עליו ואז מחברים בין הנקודות שבלב. מאיפה מגיע הפער?

בעבודה הרוחנית, במצבים רוחניים תמיד יש לי פער. יש לי פער בין טוב ורע האגואיסטי, יש לי פער בין טוב ורע הרוחני ואני צריך ביניהם לעשות פער עד כמה שהחשיבה וההערכה שלי שלהיות נמצא בתוך האגו זה בזוי ומטה, לעומת ההערכה שלי להיות בהשפעה, בדבקות בבורא דרך הקבוצה.

תלמיד: אז בדוגמה הזאת יש חבר שהוא בניוטרל כמו שאמרת, ואנחנו רוצים לעזור לו.

כל אחד מקבל ככה, ודאי. כי אחרת לא יתקדמו.

תלמיד: אז מה העשירייה עושה? איך יוצרים את הפער? מול המצב של החבר שהוא בניוטרל, מול מה הפער?

בכל אחד מהעשירייה ישנה הערכה לרוחניות והערכה לגשמיות. הם משתדלים ביניהם להגיע להסכם, להבנה הדדית, בהערכה לרוחניות והערכה לגשמיות, כאילו מתחברים בנקודת הכתר ובנקודת המלכות. הם באים לפי הסכום של הערכים שלהם לרוחניות ולגשמיות להשפיע לחבר, יכולים לדבר איתו על מונדיאל, לא ממש, אבל משהו שלא יסיח דעתם, על העבודה בקבוצה, בהפצה, במשהו ככה, העיקר שהם חושבים, כי הם מסוגלים, הם לא נמצאים בירידה, הם חושבים שכך הם משפיעים עליו.

הוא באמת מדבר איתם על ההפצה, איזה ספר שכתבו, שמשהו ככה, לא חשוב, משהו לגמרי לא שייך, אבל הם משפיעים עליו, הם משפיעים עליו דרך השיחה הזאת בכוונה שלהם את השפעת האור. זה האור משפיע, כי ההבדל בהערכה בין גשמיות לרוחניות מביא מאור. ואז הוא קם לתחייה, אין לו בזה שום אפשרות להימנע, לברוח.

תלמיד: זאת אומרת אם העשירייה מצליחה להגיע למצב הזה הם כמו כבלים שמטעינים אוטו?

אם תשעה ביניהם מתחברים העשירי תמיד הוא מלכות שאין לו מילה, הוא שפוט ביניהם.

תלמיד: כמו כבלים שמטעינים אוטו מת?

נניח.

שאלה: אחרי שעשירייה באה לחבר ונתנה לו יד, איך היא יודעת לדבר איתו כפי יכולתו, זאת אומרת שהיד לא תיקרע ממנו, שהוא כל הזמן יחזק את האחיזה בנו?

לא דורשים ממנו שום דבר, צריכים לפעול עליו עד שהוא אומר "רוצה אני", עד שבעצמו מתחיל להתעורר, והוא נעשה עוד יותר נלהב מהם, בדרך כלל זה כך.

תלמיד: איך עושים את זה, מה זה המדד הזה שגורם שהוא יקבל את ההתלהבות להחזיק חזק יותר, מה הנקודה הזאת שהוא מקבל את הכוח?

כי הוא קיבל מתשעה, הוא קיבל התלהבות מתשעה מחוברים יחד. מחוברים יחד זה כבר פי תר"ך פעמים, אתה מבין איזה כוח זה? זה לא תשעה שזה פי תשעה, זה פי תשעה ופי תר"ך פעמים, זה מה שמשפיע עליו. אין כאן שום דבר שיכול לעמוד [בפני זה].

תלמיד: וכשהם שופכים עליו את כל הדבר הזה איך הם לא מטביעים אותו, אלא נותנים לו כמה שהוא יכול לשתות?

זה עניין של מדרגות, זה לא יכול להיות, זה הכול מסודר כך. ככול שאנחנו ביחד נתקשר בהערכת הבורא, בהערכת המטרה, כדי להשפיע לחבר, זה כבר ידוע מראש במערכת, רק לנו זה לא גלוי, ולכן המערכת הזאת כבר מסודרת כך. בקיצור, זה כבר מסודר, אבל אנחנו צריכים לעשות. זה נקרא "שברא א-לוהים לעשות", הוא ברא ואנחנו צריכים לעשות.

שאלה: לא הבנתי איך ההתאספות של החברים לא יוצר כוח אגואיסטי בחבר, אלא יוצר בו כוח של אמונה למעלה מהדעת?

הם משפיעים לו שתי נקודות. למה הם משפיעים לו מלכות? כי אי אפשר להשפיע כתר, אתה צריך להשפיע לו את ההבדל בהערכה הרוחנית על פני הגשמית. נכון, זו הגשמיות ויש בעיות, וכך וכך, אבל הרוחניות היא שדרך ההתקשרות בינינו אנחנו קשורים לכוח עליון, שזה נצחיות, שלמות, ורק מבלבלים אותנו בכל המאורעות של העולם הזה. אתה משפיע לו את הפער.

תלמיד: למה זה לא נקרא כוח אגואיסטי?

כשאתה משפיע לו?

תלמיד: כן.

שאלה יפה. כי אתם ביחד מתחברים, ובביטול שלכם כדי לעזור לחבר אתם כבר מייצרים כוח אלטרואיסטי, רוחני, כוח השפעה.

תלמיד: האם הוא מקבל את החיבור כתוצאה מהביטול שלנו, זה מה שהוא מקבל?

כתוצאה מהביטול שלכם אחד כלפי השני, שאז תשעה נקודות הכתר של כולכם, ותשעה נקודות של מלכות ממש מתחברות, ויש מלכות גדולה וכתר גדול, והערכה ביניהם עד כמה הכתר גדול יותר מהמלכות, את זה אתם משפיעים עליו. אז גמרנו, זה לא יכול להיות אחרת. ההתחברות ביניכם, היא שעושה את ההשפעה עליו רוחנית ולא גשמית.

תלמיד: במה זה שונה?

במה זה שונה מכל הדברים האחרים? כי אתם מדברים על המטרה, בשביל מה אתם עושים את זה, אתם צריכים לברר את זה. זה לא כמו שבקומנדו או בצבא, בספורט, או בכל מיני דברים, יש מלא טכניקות כאלה, אבל אתם עושים את זה גם לפי העקרונות של הקבלה.

תלמיד: רק בגלל שאצלנו מוסיפים את המטרה אז זה שונה?

אבל מהי המטרה? אתם מבטלים את עצמכם, אתם מתחברים באמונה למעלה מהדעת, היינו שהמטרה הרוחנית היא גדולה יותר בהשפעה, באהבת חברים, יותר מעסק אגואיסטי פרטי של כל אחד. אתם מכינים את עצמכם בצורה כזאת. היחס שלכם אליו זה יחס כמו עליון לתחתון ממש. אתם בונים את הכלי הרוחני, אתם לא סתם מגיעים אליו, וכל אחד מתקשר ואומר כביכול "בוא, נעשה כך, בוא נדבר", לא, כאן אתם צריכים לבנות כלי רוחני מתשעה אגואיסטים.

תלמיד: ומה הוא מקבל, הוא מקבל כלי?

פער.

תלמיד: ומה זה נותן לו, הזדמנות להתפלל?

זה מפרמט אותו, הפער הזה מכניס אותו לתוך העשירייה כמרכיב ההכרחי שהם עושים אותו. ובאמת אדם אף פעם לא בונה את עצמו, רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים, כמו שמצילים את האסיר כל פעם על ידי האחרים.

זאת אומרת כל פעם זה עובד בצורה כזאת, זאת נדנדה מהאחד ומהשני, וכך כל הזמן כולם נגד זה ונגד זה, ומלמעלה כבר נותנים הזדמנויות וכך מתקדמים. וההתקדמות יכולה להיות מאוד מהירה ומאוד רבגונית, שום דבר לא דומה למה שהיה, אבל העיקרון הוא תמיד כזה.

שאלה: מה יש בפער שמעורר את החבר?

בפער בין סכום הכתרים לבין סכום המלכויות, מה שיש בתשעת החברים, זה סכום הערכים של הרוחניות על פני הגשמיות. זה לא כתר ומלכות בכל אחד, זה הערך של הרוחניות, הבורא, כלפי הערך של הנברא, של העולם הזה, של האגו.

תלמיד: הוא לא מקבל ישירות מהחיבור בין התשעה כתרים, למה מהפער הזה?

כדי לייצב אותו בצורה כזאת. למה הוא נפל? מפני שהכתר והמלכות שלו התחברו יחד, ואין לו חוץ מנקודת הבהמה. רק בדרגת האדם יש פער בין כתר לבין מלכות, בין גדלות הבורא לבין גדלות הנברא, אם אין את הפער הזה, זה "חיה".

תלמיד: התהליך הזה מחייב מפגש פיזי או איזה הסכם בין החברים לפני כן.

כן משהו, פיזי יותר או פחות, או וירטואלי, אני לא יודע, אבל התקשרות פנימית צריכה להיות. אנחנו כבר מדברים על פעולות רציניות, רוחניות, מכוונות, קבוצתיות. זה יפה, אני שמח שהגענו לזה.

שאלה: מה קורה כשחבר לא רוצה לראות את החברים, האם הם יכולים להשפיע עליו בלי להיפגש איתו?

יכול להיות שכן. קודם כל צריך לראות שזה מהבורא. אם חבר רוצה או לא רוצה בזה אף אחד לא מתחשב, יש לנו חוק שקבענו מראש, גמרנו, חייבים להיות בזה. אבל יש לנו עסק עם הבורא ולא עם החבר. עד כמה שהבורא מכביד על כל אחד ואחד ועד כמה שנותן לכל אחד ואחד, הוא נותן את זה בשבילנו ולא לאדם. אדם שקיבל ירידה, שקיבל הכבדת הלב אין מה להתחשב בו, הוא שם אותו על אלונקה. אתם צריכים להיות חברה קדישא כדי לעזור לו כשהוא "מת "לקבור את האגו שלו.

תלמיד: אם הבורא החליט שהחבר לא רוצה לראות אותנו, אנחנו בכל זאת יכולים להשפיע?

כן ודאי, להתפלל על החבר, ורב"ש כותב על זה.

תלמיד: ואם אנחנו לא מצליחים זה סימן שלא התאחדנו מספיק?

כן. ולפנות לבורא, למה הוא עושה לנו דבר כזה שאנחנו לא מסוגלים, ואם אנחנו באמת לא מסוגלים, מה אפשר לתקן. אתם צריכים לתקן את עצמכם, לא לתקן אותו אלא לתקן את עצמכם, איך שאתם לא מסוגלים להתמודד עם מה שהבורא שם לפניכם. אבל לראות הכול כאין עוד מלבדו.

שאלה: זאת אומרת, אנחנו נגיע למצב שלא נצטרך חבר במצב ירידה כדי שנעשה את העבודה הפנימית?

אולי נגיע, אני לא מתאר לעצמי דברים כאלה. תלמידי רשב"י רצו להרוג זה את זה. אין מקובל שבכל פעם, בכל צעד ושעל לא נפל. אבל תלוי במה הוא משתמש, בכמה, באיזה קצב ובאיזה כלים כדי להתעורר.

תלמיד: אני מבין שזה צריך להיות ללא מילים, זה אמור להגיע למצב שאני צריך להרגיש את החבר ולעשות עבודה פנימית.

אם הקבוצה נמצאת בהרמוניה פנימית, אז כל הזמן הם כך עובדים, בלי דיבורים ובלי כלום. ישנה הרגשה פנימית בעליות ובירידות, בכל ההתכללויות עם הבורא, ביניהם, אבל זה מִדרגת בינה ומעלה.

שאלה: נתת דוגמה על תשעה חברים שהם בערנות מלאה ובדבקות ואחד לא. האם זה נכון לגבי כל מצב שיש בו איזה חלק שמורגש כבריא וחלק שמורגש עכשיו שנפל? נאמר שני חברים עכשיו התעוררו פתאום והם אומרים, בואו נעיר את העשירייה?

כן. אני מקווה, אני חושב שגם כן. אני לא יכול להגיד על כל המקרים שמצפים לנו, אבל בעצם אנחנו צריכים להבין שכל מצב ומצב ניתן לתיקון, זה בטוח. האם מספר חברים כן או לא? האם העשירייה לא שלמה? זה לא חשוב, אנחנו צריכים לעבוד, "ה' יגמור בעדי".

תלמיד: זאת אומרת שתמיד צריך לחפש כל רגע בעשירייה את החלק שקרוב יותר לכתר והחלק שיותר קרוב למלכות, ולהרגיש את הפער ביניהם?

אנחנו צריכים לחפש חיבור בין כל הכתרים וכל המלכויות בעשירייה, שהחיבור הזה יהיה כל הזמן בוער ומתקדם. ואם מורידים מישהו אז נותנים לנו מלמעלה מצב להתקדם. אבל בעצם אנחנו צריכים בעצמנו כל הזמן להיות בהתגברות מתוכנו. ויש כאן מה ללמוד, יש דברים שאנחנו עוד לא יכולים להבחין בהם, עוד נדבר על זה.

שאלה: עניין חיבור הכתרים קצת יותר מוכר כי תמיד דברנו על זה שאנחנו צריכים לבנות את גדלות המטרה בתוך החברה והסביבה. אבל מה זה "חיבור המלכויות"?

למעלה מכל הערכים באגו שלנו. אתה לא ניגש למלכות לפני שאתה מתחבר בכתר. כתר זה גם איך אתה יכול לעשות את זה ללא מלכות. אבל כל הזמן אתה מחזיק בהערכת העליון, בהערכת הרוחניות מעל הגשמיות.

תלמיד: אתה יכול לתת משהו פרקטי לעבודה, כמו מה סדר העבודה שאמור להיות כשבאים לעשות פעולה כזאת? קודם אנחנו אמורים לדבר בגדלות המטרה?

כל הזמן. קודם כל [מדברים] בגדלות המטרה. על פני הרקע של גדלות המטרה מתחילים לעורר גם את המלכויות, את הרצון לקבל עד כמה הוא גדול, ערמומי, מיוחד וכולי, אבל כל זה כדי לעורר את חיבור הכתרים כל הזמן. אלה אותיות העבודה, אני לא יכול להסביר.

שאלה: נניח שעכשיו נפגשו תשעה חברים שעושים עבודה כזאת. בשביל מה צריך את האדם העשירי שישב איתם אם הוא גם ככה פסיבי בתוך התהליך? הוא מעורר רק את המצב.

כל שורש רוחני צריך לגעת בענף הגשמי. אנחנו בכל זאת צריכים להתחבר בקבוצה. בשביל מה לנו קבוצה? נעשה [קבוצה] וירטואלית. ודאי שיש בעולם תשעה חברים שאני יחד איתם, אז אני לא יודע, לא מכיר אותם וכן הלאה. אני שוכב על הספה עם עיניים קשורות, סגורות, ומדמיין לעצמי שכך אני נמצא איתם. אפשר? ממש לא. אנחנו עוד נדבר פעם גם על מצוות, זה לא פשוט, יש קשרים בין כל הדברים האלה.

תלמיד: השאלה שלי יותר מכיוון הכוח הזה שמשפיע על החבר העשירי, האם זו סגולה?

זאת לא סגולה, זה נותן לכם מדד עד כמה אתם מחוברים, עד כמה אתם יכולים להשפיע, עד כמה הבורא משפיע דרככם, עד כמה אתם קשורים לבורא בהשפעה שלכם.

תלמיד: מה ההבדל בין קבוצה של תשעה אנשים שרוצים לעשות את החיבור הרוחני הזה והוא משפיע על האדם העשירי, לבין תשעה אנשים שבגלל ההתלהבות ביניהם מייצרים כוח לגדלות המטרה.

זו לא התלהבות. הם באים עם אלונקה, הם שמים גופה מתה על האלונקה, ויחד עם זה יש להם את הנשמה שלו שיצאה מהרצון לקבל. אתה קראת דברים כאלה, שכשאדם מת הנשמה יוצאת כי הגוף לא מסוגל להחזיק את האור. אז אתם צריכים לטפל גם בזה וגם בזה, ולהביא אותו לקבור נכון את הרצון לקבל שלו כדי שיצמח חדש. חייבים להיות בקשר.

תלמיד: מה ההבדל בין הגשמיות לרוחניות פה בתהליך. כי אם תשעה אנשים מייצרים כוח מתוך אפילו גדלות המטרה, אז למה זה שונה מתשעה לוחמים שרוצים לקחת את הלוחם העשירי איתם לצאת לפעולה גם מתוך גדלות המטרה שיש להם?

בגלל שהתשעה האלו מתחברים בהערכת המטרה ונבזות האגו, במלכויות ובכתרים ביניהם, כך שיש להם פער גדול בין כתרים למלכויות. ודרך הפער הזה, ההערכה הרוחנית הגבוהה לעומת ההערכה הגשמית הבזויה, דרך זה פועל האור העליון על אותו החבר.

תלמיד: זאת אומרת ככל שבעבודה בינינו נגדיל את הפער, כך הכוח הרוחני שייצא יהיה הרבה יותר גדול.

כן. הבורא יסדר את זה. המכות יבואו בהתאם ליכולת שלנו.

שאלה: איך מתרגלים את זה?

כשנהיה ראויים, נקבל את זה, ואז נעשה את זה, נרצה את זה.

תלמיד: אי אפשר לתרגל את זה לפני שיש אחד כזה שמפורק?

יש לכם בכל עשירייה ולא אחד. נחשוב על זה. לעשות תרגילים כאלה ממש, אני לא יודע ולא מוכן, אני צריך לחשוב. לא ברור לי איך נעשה את זה, אם כאן בסדנאות, או לתת תרגילים, דוגמאות שאתם אחר כך תשתמשו בכל זאת בעשיריות, בהזדמנויות שיבואו.

שאלה: מה ההכנה הנכונה שתשעת החברים צריכים לעשות למפגש הזה עם העשירי?

כשחבר אחד בטוח יקבל ירידה רוחנית, ההכנה הנכונה היא שאתם תהיו כולכם בערבות.

שאלה: ישנו פער בין הרצון שלי לגשמיות לבין הרצון לרוחניות, אבל אני לא מציג בפני החבר את הרצון שלי לגשמיות. איך הוא מבין ומרגיש את הפער?

אתה שואל כבר בצורה פרקטית, "איך אנחנו מתחברים בנקודות הכתר כנגד נקודות המלכות?". צריכים לעבור דרך פסוקים, דיבורים, מאמרים. צריכים לבנות. אתם רואים עכשיו שמכל הפסוקים האלה ומכל האמרות האלה של המקובלים, כך אנחנו יכולים לאט לאט להביא את עצמנו כל פעם לתבנית אחרת, לצורה אחרת כלפי כל מצב ומצב.

מה שאנחנו עושים כאן זה מתעסקים בסוגי פסוקים [ שונים], ואנחנו בזה בעצם משנים את מבנה העשירייה שלנו בכל מיני צורות, בכל מיני אופנים. אז צריכים למצוא כאלה פסוקים וכאלו וגישות כדי שנבנה עשירייה שתהיה מוכנה לכל אחד ואחד שמרגישים בו ירידה, שהיא תפעל כך. או בכלל, אפילו שלא יהיו כאלו ירידות גדולות במישהו מסוים, אלא תמיד ככה בנדנוד של כל אחד ואחד, ואז אנחנו מתקדמים. ההתקדמות הזאת נקראת "אופנִים". יש על זה אגרת, שזה כמו אופָן שהולך קדימה ואחורה, אחורה וקדימה ובצורה כזאת מתקדמים.

תלמיד: אני מסתכל על החברים הגדולים שיושבים לידי ואני לא מודע לרצון שלהם לגשמיות, אז העבודה נשארת אותו הדבר, תמיד להראות רצון לרוחניות כמה שיותר, נכון?

תמיד אנחנו רק צריכים להגדיל את הרוחניות, ובגשמיות לא לטפל עד שזה מתחיל להפריע לנו.

(סוף השיעור)