"אני מסכים עם מה שכתוב בספר, כי הוא יותר חכם ממני". אם אני מקבל מכות ורואה שהוא צודק זו דרך ייסורים. רצוי שנתקדם באמונה למעלה מהדעת, בלי הוכחות על בשרנו שהוא יותר חכם. מה שהשגתי אתמול, צריך להיות הנפילה של היום, אחרת אני לא מתקדם. לכן אנו צריכים לראות אם היום קמתי במצב רוח טוב, בהתלהבות לשיעור, וכאן אני צריך להבין שזה סימן של התקדמות. לכן אני שמח מזה שיש לי הכבדת הלב, מזה שאני לא מתלהב כילד קטן או מתחיל, אלא אני צריך להגיע עכשיו לפחות לאותו מצב ההתעוררות כמו של אתמול, אבל כבר בעבודה שלי ולא במה שקיבלתי כמתנה מאתמול. לכן אני כל הזמן צריך לבדוק את עצמי האם אני עובד על התעוררות, חשיבות, שהחיבור שהוא ליבו של הכנס וכל השיעורים, באמת כל כך חשוב לי, נראה לי שרק זה נמצא במרכז כל המציאות ועד כמה אני מזדהה עמו. כמה שקשה לי היום, סימן שהתקדמתי מאתמול. כל רגע ורגע אני בודק את עצמי, לפחות להגיע להתעוררות כמו שאתמול, אבל בכוחותיי. איך אנחנו מוצאים את הדוגמאות האלו מתע"ס - כתר דתחתון, מלכות דעליון וכו' - ורואים בתחלופה שלהם מנוף שמעלה אותנו ממדרגה למדרגה, דווקא בזה שההשגה של אתמול הופכת לירידה של היום? בגשמיות אני מתקדם ממדרגה למדרגה באגו הפורח, וברוחניות אני צריך לדכא אותו ולהתעלות באמונה למעלה מהדעת, וזה נגד הטבע שלי. איך אני מתקדם לפחות כמו שהאגו היה תומך? זאת הבדיקה הראשונה. מה צריך להיות שונה באמת, כדי שההתקדמות שלי תהיה באמונה ולא בקבלה? איזו התעוררות אני צריך לקבל במקום האגו שלי, כדי שזו תהיה ההתעוררות הרוחנית? במקרה שהאדם מנוטרל, איך אנחנו מגיעים אליו בצורה נכונה? מה אנחנו עושים כדי באמת לתת "פוש" רוחני? למה אם חוץ מאותו חבר שקיבל ירידה, כשאנחנו מתחברים בנקודות שבלב על פני האגו שלנו, דורכים עליו, וכך מתייחסים לחבר, אנחנו מספקים לחבר כוח רוחני? הכוח הרוחני זה אמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מקבלה, בינה למעלה ממלכות - פער בין שתי נקודות. איך הקבוצה מציגה את הפער הזה כלפי החבר? אנחנו תופשים את החבר ומתחילים להשפיע עליו את הפער בין הנקודה הגשמית המשותפת לנקודה הרוחנית המשותפת שנמצאת בנו. קודם צריכה להיות בינינו הסכמה משותפת, ואז אנחנו משפיעים עליו מט' ראשונות של בינות וט' ראשונות של מלכויות. ואז כולנו מקבלים מזה עליה. אז מי מציל את מי? בעליה רוחנית זה תמיד ככה - הבורא בוחר למי לתת ולא לתת ירידה, וכך הקבוצה מתקדמת. בכל אחד מהעשיריה יש הערכה לרוחניות והערכה לגשמיות, הם משתדלים להגיע להסכם ביניהם להערכה לרוחניות - נקודת הכתר, והערכה לגשמיות - נקודת המלכות. הם מגיעים עם ההסכמה שלהם לרוחניות ולגשמיות לחבר, ולדבר איתו על דברים פשוטים, והעיקר שהם חושבים שבזה הם משפיעים עליו דרך השיחה הזאת בכוונה שלהם את השפעת האור. זה האור משפיע. כי את ההבדל בהערכה בין רוחניות לגשמיות מביא המאור. ואז החבר מתעורר, ואין לו שום אפשרות לברוח. אתה צריך להשפיע לחבר את הפער בין הגשמיות לרוחניות. וזה לא נקרא כוח אגואיסטי, כי אתם מתחברים ביחד - בביטול שלכם כדי להשפיע לחבר אתם כבר מייצרים כוח אלטרואיסטי, רוחני. ההתחברות ביניכם, היא שעושה את ההשפעה עליו רוחנית ולא גשמית. באמת אף פעם האדם לא בונה את עצמו, אלא רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. האדם נפל כי כתר ומלכות שלו התחברו יחד, ואין יותר מדרגת הבהמה. רק באדם יש את הפער בין דרגת הגדלות ודרגת הנברא. ואם אין את הפער, אין אדם. אנחנו צריכים לחפש כל הזמן בעשירייה את החיבור בין כל הכתרים וכל המלכויות בעשיריה, ולהיות בחיבור המתקדם. ואם מישהו נופל, זה התקבל מלמעלה.