שיעור בוקר 01.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 784, אותיות נ"ו-נ"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 784, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות נ"ו.

אות נ"ו

"ובזה תבין מ"ש ז"ל: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". שלכאורה, הדברים מתמיהים: שא"כ, מי יעלה השמימה, לשמוע עדותו של השי"ת? גם לפני מי, צריך השי"ת להעיד עדותו זאת? וכי לא מספיק, שהשי"ת בעצמו יודע, שהאדם שב בכל לבו, ולא יחטא עוד?

ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי. כי באמת, אין האדם בטוח לחלוטין, שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה, להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ"ל. וגילוי פנים זה, שמצד ישועת השי"ת, מכונה בשם "עדות". שהרי, ישועתו ית' בעצמו, להשגה הזו של שכר ועונש, היא המבטיחה לו, שלא יחטא עוד, כמבואר לעיל. ונבחן על כן, שהשי"ת מעיד עליו.

וז"ש: "היכי דמי תשובה". כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה? וע"כ נתנו לו אות ברור, דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז, ישועתו ית' עצמו, מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר."

לי אין מה להוסיף.

שאלה: מה זה שה' יתברך מעיד על כל הדרך והמצב שאני נמצא בו?

אם אדם זוכה לכזאת תשובה, שהבורא מעיד עליו שהוא לא ישוב לכסלו עוד, אז זה נקרא שהבורא מעיד. ואין בזה כבר יותר מה לחשוד, לחשוב, להיות בספק.

תלמיד: איך אני בזה כל פעם?

אתה עוד לא הגעת לזה, לכן אתה לא מבין במה זה בכלל מתבאר.

שאלה: האם שכר ועונש בצורה חלקית זה הסתר, ושכר ועונש בצורה מוחלטת זה גילוי?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין הצורה החלקית לצורה המוחלטת?

שזה חלק וזה הכול.

תלמיד: אבל זה עדיין בפורמט של שכר ועונש, אז למה אחד נקרא הסתר והשני נקרא כבר גילוי?

אם הוא עדיין נמצא בדרך והוא לא רואה את כל הדרך, הוא לא רואה את כל הפרטים, אז הוא נמצא בספקות, ואז התשובה שלו היא לא שלמה. מה שאין כן, אם הוא מגיע למצב שהבורא מעיד עליו שכבר לא ישוב לכסלו עוד, שלא יהיו לו יותר שום ספקות, שום נדנודים, אז כבר זהו.

תלמיד: האם יש עוד מדרגה מעבר לגלות בשכר ועונש?

נקרא ונראה.

תלמיד: כי זה עדיין נשמע משהו חלקי. גם כשמגיע לגילוי, זה נשמע כמו משהו שהוא עדיין חלקי.

מה זה עדיין חלקי? מה עוד חסר?

תלמיד: הוא כותב עוד קודם שהגילוי הזה הוא צורה מסוימת של השגה, זה לא הכול, אלא זו צורה שהוא יכול להגיע אליה.

אני לא מבין אותך. אני רואה מה שכתוב כאן.

שאלה: איך האדם לא מאבד את זכות הבחירה כשמובטח לו שלא יחטא עוד, שמעיד עליו הבורא? איך הוא באמת נשאר בעל בחירה? במה הוא נשאר בעל בחירה?

הבורא מעיד עליו שהוא לא ייפול מאותה מדרגה שאליה הגיע, וזה נקרא תשובה מיראה.

שאלה: האם כל עוד הבורא לא מעיד על האדם, אז הוא ימשיך ליפול?

כנראה שכן.

תלמיד: מה יחזיק אותו בדרך?

הבורא כל הזמן מאיר עליו בהתאם למידה שהאדם מגיע לתשובה. אבל כל פעם הוא הולך, מתגבר, משיג, וכך עולה.

תלמיד: הבורא יעיד עליו לתשובה שלמה.

כן.

תלמיד: מה התשובה הראשונית שיש לו?

חלקית הוא כבר נכנס לחשבון שיכול לעשות מצוה, מצוות חזרה כראוי, זה כבר נמצא. אבל שלא ייפול, שלא יחזור, זה לא.

תלמיד: למה מהרגע הזה שהוא כבר במגע ראשון עם העליון אין לו בטחון, אין לו הבטחה קדימה? למה רק בתשובה שלמה הוא מעיד עליו?

אבל אם הוא לא גמר, אז ודאי שהוא עדיין לא סיים ויכול להיות שייפול אפילו מאותה המדרגה שעכשיו השיג בדרך.

תלמיד: מה זו הנפילה? לאן הוא נופל?

לזה שיכול לחטוא.

תלמיד: זה לא שהוא יוצא מהדרך.

לא, לא מדובר על זה.

שאלה: אם הוא לא ייפול, אז איך הוא יתקדם? מאיפה הוא ישיג עוד ניצוצי קדושה? הרי כל הדרך עד המצב הזה היא שכל פעם יש הסתר, הסתר כפול, וזו לא באמת נפילה, זה אמצעי לרכוש עוד כלים.

נכון.

תלמיד: איך משם הוא ימשיך להתקדם?

הבורא מעיד עליו שהאדם הזה לא נופל יותר מפני שהוא לא נכנס בכלל לכאלו מצבים.

תלמיד: כך כתוב, אבל איך הוא יתקדם מכאן למדרגה הבאה שלו?

בוא נראה.

תלמיד: זה כביכול שינוי השיטה, משהו פה משתנה מהמצב הזה והלאה.

נגיד כך, האדם במצב הזה בינתיים גמר את כל מה שהיה צריך לעשות.

תלמיד: אבל הוא עוד לא בגמר תיקון.

אני לא יודע. אני אוהב לקרוא עד מה שכתוב.

תלמיד: איך הוא יודע שלא תבוא עכשיו עביות נוספת, חדשה, ותיעלם לו המדרגה הזאת?

הוא לא יודע שום דבר.

תלמיד: אז מה זו העדות שלא יחטא עוד? כי הוא לא מדבר על מצבו, הוא אומר שלא יחטא עוד.

זה הבורא עושה. הבורא נותן לו הרגשה, דרגה, השגה שהוא לא יחטא עוד, כי הגיע לשלב שהשיג את המדרגה והיא שלו, הוא רכש אותה, יותר מזה לא יהיה. איך יתקדם הלאה, זאת שאלה.

שאלה: בעניין המעבר בין הסתר אחד לגילוי, שניהם מדברים על שכר ועונש. הוא כותב פה שהשגה השגחת שכר ועונש זה גילוי ראשון. ולפני זה על הסתר אחד הוא כותב שמאמינים עוד בהשגחת שכר ועונש ואומרים שהצרות והייסורים, מגיעים להם מחמת שאינם דבוקים בה' יתברך. גם בהכנה דיברנו על זה שמאחורי כל חבר מסתתר הבורא.

רציתי לשאול על העבודה שלנו בהסתר אחד. על השכר אנחנו לא יכולים להעיד או להאמין כי אולי לא רואים אותו, אבל האם העבודה שלנו בתוך ההסתרה היא לשייך את העונש לבורא או בכלל שהכול מגיע מהבורא?

נקרא עוד קצת ויהיה לנו יותר ברור מה קורה.

תלמיד: אם אני עכשיו עובד מול החברים, אז האם אחר כך יש גילוי ששכר ועונש זו כבר עבודה כלפי הבורא, ש"אין עוד מלבדו", וגם שכר שהוא "טוב ומיטיב", זה הגילוי?

כן.

תלמיד: האם לפני זה כל העבודה היא באמונה, לבנות אמונה על הדבר הזה, כי זה לא גלוי?

נגיד שכן.

אות נ"ז

"והנה, תשובה זו האמורה, נקראת בשם "תשובה מיראה". כי הגם ששב, אל השי"ת, בכל לב ונפש "עד שמעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלה עוד", כמבואר, עכ"ז, הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות. אשר ע"כ, בטוח בעצמו, שלא יחטא כנ"ל. ע"ד שבטוח, שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים.

אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא, רק מחמת יראת העונשים, הנמשכים מהעבירות. ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה "תשובה מיראה"."

שאלה: כתוב, "הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות." מה הן עבירות?

עבירות הן שבמשהו הוא לא בטוח שזה בא מהבורא.

תלמיד: ואיזה עונש וייסורים רעים נמשכים מדבר כזה?

משהו נמשך. אני לא יודע מה להגיד לך אם אתה לא מכיר בהם עדיין.

תלמיד: זה כנראה מצב חזק, חריף.

כנראה.

שאלה: מה ההבדל בין מצב שאדם נמצא בעבירה, לבין מצב שלא רכש מספיק חיסרון לגילוי?

אלו מצבים שונים מאוד. אבל בכל זאת מדובר על החיסרון שלו, על הכלי שלו, לְמה הוא ראוי, לאיזה גילוי.

תלמיד: כל זמן שאדם לא עושה פעולות לגילוי, האם הוא בהכרח בעבירה?

כן.

שאלה: לפעמים אתה שומע את המקובלים אומרים "ביני לביני", מצבי ביניים כאלה.

ביני לביני, אני לא חושב שזה המצב כאן. ביני לביני זה גם עבירה.

שאלה: בשני ההסתרים הוא עובד באמונה, הוא מחזק את האמונה, ופתאום מגיע אליו גילוי ושובר לו את כל מה שהוא בנה.

תסביר.

תלמיד: בהסתר אחד והסתר תוך הסתר הוא כל הזמן מחזק את האמונה בשכר ועונש, הוא לא עובד על ידיעות ברורות, אלא הוא עובד על חיזוק העבודה על פני חוסר ידיעה. ואז מגיע יודע תעלומות ופותר לו את העניין הזה, ובכך הוא לא צריך לעבוד על האמונה, הוא לא צריך לחזק אותה, הוא קיבל גילוי.

זה נשמע מצב מאוד גבוה, שאם הוא עכשיו עושה פעולה טובה כלפי החברים, אז הוא מיד מרגיש שכר. אם הוא כרגע שומט את המחשבה על החברים, אז הוא מיד מרגיש את העונש, הוא כותב שזו ממש השגה של השגחה גלויה בשכר ועונש. איך הוא יכול להתקשר לבורא בהשתוות הצורה, באמונה, כנגד האגו? הרי הכול בידיעה, איך בכלל יתכן קשר עם הבורא בידיעה?

אני שומע מה שאתה שואל, אבל אני לא מבין למה יש כאן מקום לשאלה.

שאלה: במצב של תשובה מיראה בגלל העונש, ממה הוא מפחד, האם הוא מפחד מעונש או מפחד לצער את הבורא, שהבורא נאלץ להעניש אותו?

נקרא שוב אות נ"ז. "והנה, תשובה זו האמורה, נקראת בשם "תשובה מיראה". כי הגם ששב, אל השי"ת, בכל לב ונפש "עד שמעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלה עוד", כמבואר, עכ"ז, הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות. אשר ע"כ, בטוח בעצמו, שלא יחטא כנ"ל." שומר עליו. "ע"ד שבטוח, שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים.

אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא, רק מחמת יראת העונשים, הנמשכים מהעבירות. ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה "תשובה מיראה"."

זאת אומרת זה לא מספיק שהוא רק מהפחד.

תלמיד: מפחד על עצמו.

כן, מכאבים.

שאלה: מה זה חטא?

צריכים ללכת ולחפש לפי ההגדרה מה זה חטא.

שאלה: מה ההבדל בין חטא לעבירה?

גם את זה צריכים לברר.

שאלה: על מה אני צריך להתחרט? מה זה תשובה מיראה?

ממה שאנחנו עכשיו לומדים, אז תשובה מיראה היא שאדם מונע מעצמו עבירות מפני שנמצא בהרגשת אהבת הבורא, תשובה מזה. זה מה שמונע ממנו, זה מה שעוצר אותו.

שאלה: מהו הפחד מהעונש שמביא את האדם לתשובה?

הוא מפחד לעשות על מנת לקבל, זה בשבילו ממש יותר גרוע ממוות.

שאלה: ברגע שהאדם קיבל תשובה, ואז היא כבר מאוד ברורה לו כנראה, כי הוא הגיע לעדות שהוא לא ייפול שוב, האם הוא כבר מפסיק להיות ירא, הוא כבר עובד ממקום אחר, הוא מפסיק לפחד מהדברים האלה?

זו בעצמה שאלה.

תלמיד: זו שאלה כי זו מדרגה חדשה. אפילו שהוא כבר לא ירא, או שהוא ירא, או יושב לו משהו די ברור, מה הוא עושה בנקודה הזאת?

כלומר מתי יכולה להיות יראה מורגשת באדם כתופעה.

תלמיד: אם אני מבין נכון, היראה מורגשת בדרך כי הוא כל פעם מקבל מכות בהסתרים שלו, הוא מבין מה זה העונש. ואז הוא מגיע לזה שהעדות שלו היא ברורה, כנראה בהרגשה, ואז הוא אומר, "כבר ברור לי המצב הזה". אבל איך מפה ממשיכים שזה לא יהיה מיראה, כי הבורא לא רוצה שנחשוש, הוא רוצה שנהיה בעולמו מתוך אהבה, מזה שנהיה דומים לו. האם זו נקודה שהאדם מרגיש בה את הדבר הזה?

כאן יש לנו שאלה גדולה, מה זה נקרא יראה משכר, מעונש, יראה מזה שאני לא אוכל להתקיים מול הבורא, איך אני אחזיק כלפי החברים, כלפי כל החברה. אלו שאלות מהותיות.

תלמיד: אז כדאי בינתיים להישאר בשאלה הזאת תוך כדי הקריאה.

בוא נראה.

שאלה: בכל מצב האדם יכול או להכניע את עצמו כלפי המצב, להוריד את הראש כמו רבי עקיבא, או לברוח לעשירייה ולהתעלם מהמצב עצמו, להיכנס תחת ידיי העשירייה ולהתחבא שם. האם אנחנו צריכים דווקא לבוא לעשירייה כדי לנסות לשנות את המצב, את היחס של ההסתר, של הרגשת הייסורים? איך משלבים בין שני הדברים האלה ולא בורחים רק לצורה אחת?

לאיזו צורה?

תלמיד: או להוריד את הראש ולנסות שהמצב יחלוף, או רק להיות תחת העשירייה בלי לנסות לתקן את המצב. איך לקשר בין שני הדברים?

אני לא חושב שניתן להיות בכך.

תלמיד: במה?

בזה שאדם בורח.

תלמיד: יש ניסיון לברוח, אני לא אומר שאפשר לברוח.

אין ניסיון. מה הוא מקבל?

תלמיד: איך לבוא להתחבר עם החברים בעשירייה כדי שזה יעשה תיקון על המצב שמתגלה?

מה חסר לו?

תלמיד: לא מובן איך החיבור בעשירייה מביא לתיקון? איך היחס לבורא יהיה אין עוד מלבדו טוב ומיטיב, ולא שהוא לא בטוח שזה בא מהבורא או שזה בא מהבורא וזה רע, אלא הוא ממש תיקן את המצב.

כן, זו שאלה.

שאלה: אם בהרגשה אנחנו עדיין נמצאים במצבי ירידה, במצבי שפלות ועוד כל מיני מצבים, איך בפעולות כאלה אנחנו יכולים להצדיק את פעולת הבורא? האם זה בכלל אפשרי להגיד שאין עוד מלבדו כשאתה מרגיש לא טוב? כשאתה נמצא בהרגשה לא טובה, איך להצדיק את פעולת הבורא?

אבל זה ברור לאדם שאם הוא חוטא, אז הוא מרגיש לא טוב. זה דווקא טוב שהוא מרגיש לא טוב, זו אינדיקציה לכך שהוא נמצא במצב לא נכון.

תלמיד: זה נקרא להצדיק?

לא. להצדיק זה שאפילו כשהוא מרגיש לא טוב, הוא מצדיק את הבורא על זה שכך הוא מרגיש.

שאלה: כשהאדם מקבל את העדות הזו, הוא מקבל כוח אנטי אגואיסטי מהבורא, את הגילוי שההשפעה שולטת בכול, הבורא משגיח על הכול, וגם הוא עצמו כנוע לכוח הזה.

נאמר שכן.

תלמיד: אם הוא כנוע לכוח ההשפעה אז הוא ביראה מלקבל. כמו שהיום אנחנו רק רוצים לקבל, והעונש הוא לא לקבל, כך זה גם בשבילו. במצב כזה, הרצון לקבל שלו הרי לא נעלם, האם הוא מקבל שליטה על הרצון לקבל שלו? הוא יכול לקחת רצון מסוים, לנתח אותו ולהבין אם הוא יכול לעבוד עימו או לא?

יכול להיות.

תלמיד: בזכות זה שהוא קיבל את גילוי הבורא ונמצא בהכנעה כלפיו, זה הביטחון שהוא יכול לקחת רצון ולנתח אותו?

הוא עוד לא נמצא במצב כזה.

תלמיד: זה רק הגילוי הראשון?

כן.

שאלה: כתוב פה "ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה "תשובה מיראה". כדי שתהיה לו יראת העונש, הוא צריך להרגיש בצורה ברורה את העונש?

כן.

תלמיד: ואיך להרגיש את זה בצורה ברורה, צריך לקבל הרגשה?

כן, ברור.

תלמיד: לבקש להרגיש את האמת?

כנראה.

קריין: אות נ"ח.

אות נ"ח

"ועם זה, מובנים דברי חז"ל, ש"העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות". ויש להבין: איך נעשה זה?

ועם הנ"ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ"ב, ד"ה "והסתר"), שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול, שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח"ו.

אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע"פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ"ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ"ל עש"ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש. ע"ש."

שאלה: מה זה נקרא שהוא אינו מאמין בהשגחת שכר ועונש?

ואם הוא מאמין, מה זה נקרא?

תלמיד: שהוא מרגיש את זה.

שמשהו מגולה לפניו באיזו צורה.

תלמיד: כן. אז אם אינו מאמין בהשגחת שכר ועונש זה אומר שזה לא מגולה בפניו?

כן.

תלמיד: אז נגד מי הוא עושה את הזדון?

כל הדברים האלה הם רק כלפי עצמו.

תלמיד: זדון זה שאני פועל נגד מישהו.

כך הוא מחלק את עצמו.

תלמיד: למה הוא מחלק את עצמו? מי פועל נגד מי פה?

האדם מול הבורא.

תלמיד: אבל זה העניין, הוא לא מרגיש שיש פה השגחת שכר ועונש, הוא לא מרגיש את הבורא.

אז מה נקרא "בזדון"?

תלמיד: זו השאלה שלי, למה זה נקרא בזדון אם הוא לא מרגיש את הבורא?

אנחנו לומדים שהזדון נמשך מהסתר כפול.

תלמיד: אם יש פה הסתר כפול ואני לא רואה כלפי מי אני עובד, אם אין לי שום קשר איתו, אז איך אני יכול לפעול כלפיו בזדון?

זאת שאלה. אני מעדיף לא לענות, אלא שנעבוד עם הטקסט עוד ועוד.

הזדונות נמשכים מהסתר כפול "שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח"ו. אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע"פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ"ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ"ל עש"ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש." כן, עד כאן הגענו.

שאלה: אני מבין שבמצב הזה כבר אין לו הסתר כפול יותר, יש לו רק הסתר אחד.

כן.

תלמיד: ואז לפעמים במצב ייסורים, יש לו ספק אם זה הבורא או לא, כמו שרואה את רעהו מאחוריו.

כן.

תלמיד: זו הירידה הכי גדולה שיכולה להיות לו במצב הזה. מהי מידת ההשתוות שלו עם הבורא?

בוא נתאר לעצמנו איך זה יכול להיות.

תלמיד: דבר אחד ברור, אין לו נתק מוחלט מהבורא אף פעם.

כן.

תלמיד: הבורא נמצא במציאות שלו כל הזמן, אבל יש מצבים שיש לו ספק. מהו אותו ספק? איך יכול להיות שיש גם השתוות וגם ספק, מהו מצב הביניים הזה?

אני לא יודע, יש תשובה?

תלמיד: הוא כל כך שקוע בייסורים עד שזה משכיח ממנו את הבורא.

הוא שקוע בייסורים עד שמתנתק מהבורא?

תלמיד: כן, ממי שמסובב לו את זה.

כבר דיברנו על זה הרבה.

שאלה: אפשר לשאול, אם הוא כבר בהסתר אחד איך זה שיש לו ייסורים? אם הוא מבין שלעשות מצווה זה דבר טוב, וכבר יש לו איזו מידת השגחה גלויה, אז למה הוא סובל ייסורים, למה הוא בכלל עובר עבירה, איך הוא מגיע למצב כזה?

איפה יש לו השגחה גלויה?

תלמיד: כתוב פה, עושה תשובה מיראה, והוא כבר בהשגחת שכר ועונש, כלומר הוא מבין שיש בורא שפועל, יש שכר ועונש, אומרים שהוא גם ממש טועם את השכר ואת העונש, אז איך יכול להיות שהוא עובר עבירה ומקבל עונש?

כן, גם זו יכולה להיות שאלה.

שאלה: נראה שבמצבים האלה אדם מבין שהוא תלוי במצב שבו הוא נמצא, שאם היה מגולה לו, אז היה מתנהג אחרת. האדם מבין את המצב שלו ומבין שהוא תלוי בהארה שהוא מקבל. האם זה נכון? יש פה שלושה, ארבעה מצבים שונים והאדם מבדיל ביניהם ומבין באיזה מצב הוא נמצא. השאלה היא, האם במצבים האלה האדם מסכים עם המצב שבו הוא נמצא ופועל בתוכו, בלי לדרוש שינוי המצב, או שמלכתחילה הוא מבין שאלמלא תהיה לו הארה הוא יהיה חוטא, ומבין מראש שאין לו מה לעבוד במדרגה הזאת, הוא לא מסכים עם המצב שלו והוא חייב להגיע לזה שתהיה לו הארה מוחלטת, גילוי פנים. האם הוא צריך לעבוד בתוך המצב או לקבל על עצמו שאין לו עבודה אלא להגיע לגילוי ממש?

נגיד שכך הוא מבין.

תלמיד: אבל איך הוא מתייחס למצב שלו? האם הוא צריך להישאר במצב ולעבוד מתוכו ומה שיצא מזה יצא או שהוא דורש גילוי כי הוא מבין שאחרת הוא יישאר במצב של חטא?

איך זה יראה שהוא דורש גילוי?

תלמיד: הרי אמרנו שככל הנראה הוא מבין את מצבו ומבין שהוא תלוי לגמרי במצב שלו, בהארה שהוא מקבל באותו זמן. אם הוא מבין את זה, אם הוא לא נמצא במצב של גילוי פנים, הוא יודע שהוא יהיה חוטא ואין לו ברירה והוא לא רוצה להישאר במצב הזה, זו גישה אחת. מצד אחר הוא דורש גילוי, וגם זו עבודה, אתה לא מסכים עם מה שיש לך, לא מסכים לעבוד במצב שבו אתה נמצא. יש הרגשה שזה צריך להיות שילוב של שני הדברים, כי שניהם נכונים איכשהו.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שזדונות נעשים לשגגות זה שהזדונות הם שהוא חושב שהוא עשה את העבירה, והם הופכים לשגגות כשהוא מגלה שהכול נעשה בעצם מהבורא, ואין עליו עבירות?

כן.

תלמיד: והזכויות הן שכבר מה שהוא מסבב לו מגיע מתוך אהבה, לא רק שזה מגיע ממנו, ולמעשה הגילוי הוא רק אחרי שהוא מגיע לזכויות. אז הוא מתחיל לעבוד עם הבורא על היחסים ביניהם, מתוך זה מתחילים.

כן.

שאלה: למה תשובה מיראה רק הופכת זדונות לשגגות, למה זה לא כל התהליך? הרי הוא עשה תשובה, זה כביכול אמור להגיע למצב שהוא סוג של תיקון, למה עדיין יש שגגות?

כי הוא לא כיסה את כל הכלים.

תלמיד: אז מה התהליך השלם שצריך לעשות?

הוא עושה את זה עוד, ממשיך.

שאלה: האדם נמצא במצב מסוים שהוא טוב, ואז עוד חלקים ממנו, עוד רצונות רוצים להצטרף לאור, לכלי, והם מטילים ספק כביכול ועל ידי זה יש את התהליך שהם נכללים.

צריכים להגיד אחרת, אבל אתה צודק. יש דבר כזה.

שאלה: חזרו כמה פעמים על השאלה איך זה מסתדר ש"לא ישוב לכסלה עוד" ו"אלף פעם ייפול צדיק וקם". זה שאתה לא כסיל, לא מונע ממך לעשות טעויות, גם מדען עושה ניסויים וטועה. כלומר סגנון הטעות משתנה, וגם אם אתה נופל, השיטה לא יוצאת ממך, אתה עדיין יודע איך לעבוד עם העביות הזאת שמתגלה.

כך אנחנו לומדים, על גבי טעויות אנחנו לומדים.

תלמיד: מה זה "כסיל"? היית כסיל, עכשיו אתה כבר לא, אז מה הטעויות שלך מעכשיו והלאה?

אין טעויות, אתה מתקן יותר ויותר מה שיש לך. אתה מקבל את הדברים לפי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". שרק על ידי זה שנופלים מגלים את מצבם האמיתי יותר ומתקנים אותו, וכך כל פעם.

תלמיד: זה שאתה לא כסיל, זה אומר שאתה שמח מהתהליך הזה שלוקחים ממך הארות ואז נותנים לך?

כן, נכון.

תלמיד: אתה נמצא מעל זה? אתה כבר נמצא בכוונה ולא פועל רק בתוכה?

אתה נמצא בזה שאתה הולך קדימה, לחיבור, לתפילה וכך מתקדם.

תלמיד: מה שבעל הסולם מתאר פה זו עבודה עם כוונות?

כן, ודאי. מה זה "כוונות"? אם אני רוצה להשיג משהו, אז אני נמצא בכוונה.

תלמיד: עביות יש לא רק בכלי אלא גם בכוונות, במסכים עצמם.

כן.

שאלה: האם "לא ישוב לכסלה עוד" זה כמו איזו תעודת ביטוח, שאדם יודע שהוא עבר איזו נקודה שממנה כבר אי אפשר ליפול?

יש לו מידת גילוי כלפי הרצון לקבל שלו שהיא מחזיקה אותו שלא ייפול להשתמש עם הרצון לקבל כמו שהיה.

תלמיד: איך זה מסתדר עם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"? אנחנו יודעים שגם מקובלים גדולים מאוד נכשלו.

זה רק אומר שגם במצבים כאלה הבורא מחזיק אותנו ונותן לכל אחד איזו רמת ביטחון.

תלמיד: למה? איך זה מסתדר?

פשוט מאוד, מפני שנתנו עבודה בכמות ואיכות, אז יוצא שמרגע זה והלאה אנחנו כן יכולים להשתמש במצבים הנכונים שלנו.

תלמיד: לא מזמן קראנו ב"פרקי אבות" את הפסוק "אל יאמין אדם בעצמו עד יום מותו", ושמענו שהוא נאמר על מקובל ענק, שלקראת הסוף חייו פתאום הסתובב, התהפך. נשמע מהסיפור ההוא שאין ביטחון, שאין תעודת ביטוח, שתמיד יכול להיות שפתאום הכול יילקח ממך.

כן.

תלמיד: ופה נאמר, "לא ישוב לכסלה עוד", וזה נשמע שכן יש איזו מידה מינימלית שעוברים אחרי הגילוי, שיש איזה ביטחון, וכאילו, זה לא מסתדר, סליחה אם אני מקשה.

עוד?

שאלה: שגגות וזדונות זה ביחס לרצון לקבל או ביחס לחוסר היכולת להשפיע?

ביחס לרצון לקבל.

תלמיד: איך יש הבחנה בין שני הדברים האלה אם שזה אותו חומר? מה מייצר שינוי כלפי הרצון לקבל שמאבחן אותו, מדרג אותו?

עומק הרצון לקבל.

תלמיד: עומק, כלומר העוצמה שלו, העובי שלו כשהוא עדיין לא תחת המסך?

כן.

תלמיד: יוצא שיש תיקון על משהו שכביכול היה בעבר. נגיד, התהליך שבו אדם, מהסתר מגיע לגילוי, ומתחיל לעבוד ועושה תיקונים. אז כל מה שהיה בעבר בדרגה מסוימת מיתקן?

כן. אחרת, איך יכול להיות שהוא נמצא באיזו מדרגה?

תלמיד: אבל לא מובן איך הרצון לקבל, שכביכול, מובן שהוא היה קיים בכלי, אבל איך הוא בא לידי מימוש עכשיו, כך שאני יכול להגיד שהוא מיתקן?

אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: נניח הייתי גנב גדול. ועכשיו, לאט לאט נותנים לי איזו יכולת לא לגנוב. אז איך מה שגנבתי בעבר מיתקן עכשיו, כי עכשיו אין לי את זה.

לאט לאט אתה משיג את מה שהיה לך קודם בתיקון, בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל איך בדיוק הגסות של הרצון לקבל, הרי כשאתה כבר מתקרב לשלב שנותנים לך אפשרות להשפיע, כל העביות הזאת עדיין נמצאת בך?

כן.

תלמיד: אז מה התיקון?

כי אתה עושה עליה צמצום, ופותח אותה רק במידה שאתה יכול להשפיע.

שאלה: מה רוצים מהאדם במצב של הסתר כפול?

מה אפשר בכלל לדרוש ממנו? אין מה לדרוש.

תלמיד: כלום לא דורשים במצב הזה מהאדם, אין לו עבודה במצב הזה?

יש לו עבודה רק לסגור את עצמו.

תלמיד: מה זה אומר?

לצמצם את עצמו.

תלמיד: הוא מסוגל לעשות משהו במצב כזה?

אם נותנים לו כוח כזה, אז הוא מסוגל.

תלמיד: ואז מאין ברירה במצב של הסתר כפול האדם חוטא בזדון?

כן.

שאלה: לגבי הסתר כפול והסתר רגיל, אנחנו אומרים שיש חטאים שהם שגגות וזדונות ועוד מעט יום כיפור. יש כאלה חטאים שאנחנו אומרים שהם כנגד הזולת, שיום כיפור לא מכפר, ונגד הבורא זה כן מכפר. האם זה לא סוטה, כי אנחנו בכל זאת עובדים על אהבת חברים ובחיבור בינינו, אז מה הקשר בין הדברים? מה העבודה שלנו בתיקון השגגות או הסטייה שלנו מהאמת כלפי החברים שעלינו לסדר?

זה כל העניין של החיבור בעשירייה. אין כאן שום דבר חדש.

תלמיד: אבל העשירייה אני כאילו רואה אותה בעיניים, יש לי חברים, אני רואה אותם, אני כועס עליהם, אני אוהב אותם, אני נדחה, יש כל מיני פעולות שאנחנו עושים בעשירייה. מה זה העבודה בעשירייה כנגד בהסתר כפול והסתר רגיל כשאנחנו רוצים לגלות את הבורא בינינו?

אתם צריכים להגיע לתמיכה הדדית עד כדי כך שאתה תחשוב רק על הצלחת החברים וכך כל אחד ואחד בעשירייה לא חושב על עצמו, אלא חושב על הצלחת החברים, ואז יוצא שכולנו נכללים בכולם, ומגיעים לכלי אחד.

תלמיד: וזה נכון להסתכל בצורה כזאת שאם פתאום יש לי מחשבות רעות על חבר, שזה דבר גרוע, זה דבר שהורס, ואני צריך לבקש על זה תיקונים, שזה כמו עונש. אז הרבה מהעבודה, בעצם כל התיקונים האלה לעבור בהסתר כפול, הסתר רגיל, לעבור לגילוי זו בעצם העבודה בעשירייה, שם אנחנו צריכים להתאמץ לעשות את כל התיקון?

כן. כל העבודות הן בעיקר עבודה בעשירייה.

שאלה: אתה ממליץ לנו לעשות חשבון נפש בעשירייה?

אני לא יודע מה זה.

תלמיד: נניח בהמשך לשאלה של החבר על שכר. האם עלינו לעשות חשבון על שכר ועונש, לבקש מהבורא לעשות בירור כזה, לבדוק מה אנחנו אולי לא שמים אליו לב, שאנחנו צריכים לתקן.

אני לא יודע. תדברו ביניכם זה טוב.

תלמיד: ואיזה שכר אתה ממליץ לנו לדרוש?

זה אתם תדרשו. לא אני.

תלמיד: אנחנו לומדים שהבורא הוא ארך אפיים, מלא חסד, רחום וחנון. איך אפשר להבדיל בין שכר שמקבלים, וכל התכונות הטובות של הבורא שאולי אנחנו מנצלים אותן בצורה לא נכונה, וזה לא שכר אלא דווקא על זה שהבורא מרחם עלינו?

צריכים לדעת לדרוש מהבורא. לדרוש מה שמגיע לנו, למה זה נקרא לדרוש? כי אנחנו רוצים לקבל ממנו כוחות שיעשו בנו תיקונים, וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: אז השכר בא מתוך התיקונים?

כן.

שאלה: האם ככל שמתקדמים מרגישים קרוב ורחוק מהבורא ומהחברים כמעט בזמן אחד? האם כך יהיה הסתר וגילוי כמעט בזמן אחד אם יש שני מצבים שונים באותו רגע?

לא יודע אם באותו רגע. בקשר לזמנים אני לא יכול להגיד שום דבר.

תלמיד: אני אוסיף עוד משהו, יש פה עניין שהאדם בודק את הקשר שלו עם הבורא, עד כמה התפיסה שלו באין עוד מלבדו היא שלמה, וגם מוסיף לכך, מה היא הכוונה שלו, מטעם מה הוא רוצה להתקשר עם הבורא. פה זה מטעם יראה ויש בכך הרגשה כאילו שזה משהו לא שלם, כאילו שאני הולך לרכוש אהבה, אבל יש לי סיבה שהיא היראה. לפעמים אנחנו אומרים שאהבה ויראה צריכות ללכת ביחד, כאילו הן מקיימות האחת את השנייה ותומכות אחת בשנייה.

כן.

תלמיד: ולפעמים נראה כאילו היראה סותרת לאהבה.

כן.

תלמיד: יש כביכול עוד מדרגה של "למה אתה ביראה, מטעם מה אתה ביראה". ויש אולי סוגים שונים של יראה. גם בכך יש עוד שכבה אחת, כאילו שאתה הולך לכיוון הבורא, אז בסדר, אתה הולך מטעם היראה, למה יראה, ממה בדיוק אתה ירא? אתה ירא על עצמך, אתה ירא שהאהבה לא תעלם, אתה לא סומך על הבורא או שאתה לא סומך על עצמך. גם בכך יש הבחנות.

כן.

שאלה: יש לי שאלה כללית שהיא חשובה לי ביחס ללימוד. כמה אנחנו צריכים לחפש את מה שאנחנו קוראים במציאות שלנו בין החברים בעשירייה? כי גם פה אני יכול לשאול את עצמי למה אני מתקשר איתם, מה אני רוצה מהקשר בינינו, כמה אני רואה שיש בורא בינינו, עד כמה זה חשוב לי? ועוד ועוד. גם פה אני יכול להעמיק כמעט באותה צורה ולברר את הקשר שלנו בעשירייה, ואת הכוונות שלי כלפי החברים כמעט באותה מידה. השאלה היא האם נכון או לא נכון לעשות ניתוק בין שני הדברים?

להשתדל לעשות תרגילים שעליהם אנחנו מדברים כאן, ולא מה שבא לך ככה סתם מהראש, אלא מה שאנחנו מייצרים כאן בתרגילים האלה, אותם צריך לממש בתוך האדם.

שאלה: כמו שכתוב שבהשתלם האדם, נגיד באהבת הזולת, מכך הוא יכול לעלות לקומה שניה, להגיע לאהבת ה'. האם את אותם מצבים ובירורים שהוא מדבר עליהם כאן אנחנו צריכים לבדוק בינינו בעשירייה?

כן.

קריין: אנחנו קוראים באות נ"ט.

אות נ"ט

"ולפיכך, אחר שזכה לתשובה מיראה הנ"ל, שפירושה, בהשגה ברורה של השגחת שכר ועונש, עד שבטוח שלא יחטא, הנה נתקנת לו לגמרי, בחינת ההסתר בתוך הסתר. שהרי, עתה רואה הוא בעליל, שיש השגחת שכר ועונש. וברור לו, שכל ריבוי היסורים, שהרגיש מעודו, היו לו לעונש, מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה.

ואגלאי מלתא למפרע, שהיתה לו אז טעות מרה. ולפיכך, עוקר הזדונות האלה משורשם. אמנם לא לגמרי, אלא שנעשים לו לשגגות. כלומר, בדומה לעבירות שעשה מבחינת הסתר אחד, שנכשל מחמת בלבול הדעת, שהגיע לו מתוך ריבוי היסורים, שמעבירים את האדם מדעתו, שהמה נחשבים רק לשגגות, כנ"ל."

שאלה: בהסתר בתוך הסתר הוא לא מאמין בשכר ועונש, בהסתר אחד הוא כן מאמין בשכר ועונש, ואז הוא גם מבין שכל הייסורים שהוא חווה הם כי הוא לא היה בהרגשת שכר ועונש. אז מה בעצם מוציא את האדם מההסתר בתוך הסתר?

מה הוא צריך למצוא?

תלמיד: הוא צריך למצוא שהבורא עומד מאחורי הכול. בהסתר בתוך הסתר הוא לא עושה את זה, הוא לא מחפש את זה, הוא פשוט חי והוא לא קושר בין מה שקורה לו לבין הבורא, אין סיבה ותוצאה, המעשים אינם משפיעים.

וסיבה ומסובב לגמרי אין לו.

שאלה: אין, וכך הוא חי. הוא חוטף ייסורים אבל אין קשר בין המעשים, נגיד במעשים שלי בעשירייה לבין המכות שנוחתות עליי, אין קשר בין זה לזה, זה הסתר בתוך הסתר. מה מוציא את האדם מההסתר בתוך הסתר הזה?

לפי מה שאנחנו קוראים כאן, משהו קורה.

תלמיד: לפי מה שאנחנו קוראים כאן, בסוף כנראה המכות והייסורים מגיעים לרמת סאה מסוימת שהאדם כבר לא יכול לסבול אותה, ואז הוא מתחיל לשאול את עצמו מאיפה כל זה מגיע לו? נראה לי, אבל זה עדיין חסר, כי מפה ועד להגיע לכך שהכול תוצאה של הפעולות שלי בעשירייה, זה כל כך רחוק.

מה ההבדל איך הוא מקבל את הייסורים, אם בצורה יפה או לא?

תלמיד: רק אם הוא מצליח לקשור זאת לבורא, זה ההבדל. הייסורים הם ייסורים והרגשה רעה היא הרגשה רעה, אבל אם אין או שיש מטרה לייסורים האלה, זה בדיוק ההבדל. אם אני מקבל אותם מאיזה שכל עליון שיודע מה נכון לי ובצורה מדויקת, ובצורה אוהבת הוא מעביר אותי את מה שאני עובר, אז יש לי סיכוי איכשהו להתחיל לתפוס קצה חוט, ולהבין למה אני עובר את מה שאני עובר.

אבל עדיין, גם מהחשבון הזה, איך להגיע לכך שבסוף זו היא תוצאה של הפעולות שלי בעשירייה? כאן הקושי הגדול.

דווקא טוב. בסך הכול לעת עתה אני מרוצה מהבירור.

שאלה: גם כאן אותה שאלה לגבי מה ששאלת "איך הוא מקבל את הייסורים?" אם יש לו ייסורים, הוא מוכן להיות בהם כי הבורא נותן לו אותם, אבל מצד שני הוא יודע שזה לא טוב, שזה לא מה שהבורא רוצה שהוא ירגיש, וזאת הסיבה שהוא ירצה לצאת מזה. מה מניע את האדם לפעול בצורה נקייה כדי לצאת ממצבו הקיים?

איך הוא יכול להגיע ליחס הנקי?

תלמיד: כשהוא לא עושה חשבון עם עצמו אלא שהוא מוכן להתקדם מטעם שיש לו את מטרת הבריאה, ולבורא זה יעשה נחת רוח מכך שהוא לא עושה את החשבון כלפי עצמו.

איך הוא יכול? זה כל העניין.

שאלה: למה הוא לא יכול? אדם נמצא במצב שיש לו ייסורים, הוא מקבל אותם מהבורא, הוא מבין שהוא מקבל אותם מהבורא ומרגיש אותם. אם ירצה לצאת מהם כדי לא להרגיש ייסורים הרי זה לא נקי, ולהישאר במצב הזה, גם לא נכון, כי הבורא לא רוצה שתישאר במצב הזה.

כן.

תלמיד: אז בעצם כדי לצאת, לעבור ממצב למצב, צריך תמיד להיות בכוונה להשפיע נחת רוח לבורא, למה שהבורא רוצה, כי יש לו מטרה, מטרת הבריאה, ולכן, לפי זה אני מוכן וצריך להתאמץ לצאת מהמצב שלי, לבקש לצאת ממנו.

כן.

שאלה: השאלה הייתה האם זה באמת המנגנון שבו אנחנו זזים ממצב למצב? האם רק על ידי כך שאנחנו בסופו של דבר עושים זאת מהטעם שהבורא רוצה שאנחנו נקבל את הטוב והעונג המוחלט?

כן.

שאלה: לקראת זה אני הולך?

כן, למה זו לא יכולה להיות המטרה?

תלמיד: כי אחרת כל פעולה שהוא עושה היא למען עצמו, לטובת עצמו.

כן.

תלמיד: ואז אסור לו לצאת מהמצב כי הוא עושה את זה מטעם הייסורים או העונש שהוא מרגיש.

כן.

תלמיד: מי שנמצא במצב הזה הוא לא יכול להרשות לעצמו לעשות את זה כי הוא רוצה לצאת ממנו, הוא צריך למצוא סיבה אחרת למה הוא צריך לצאת מהמצב שלו, למה הוא צריך להתקדם למצב נוסף. והסיבה הזאת יכולה להיות רק מטעם זה שהבורא רוצה שהוא ייצא ממנו. האם זה המנגנון שמזיז את האדם ממצב למצב, שהוא יכול להתקדם ממנו, לצאת ממנו, רק על ידי זה שזאת כוונה על מנת להשפיע לבורא, שהוא יוכל לתת לי את מה שהוא רוצה לתת?

כן, למה לא? למה יש לך ספק?

תלמיד: כי בשביל זה האדם צריך להתאמץ להרגיש שהבורא באמת רוצה לתת לו, הוא צריך להיות בגילוי פנים. כי אחרת הוא אומר "אני יוצא מהמצב שלי כי אני יודע שהבורא רוצה", אבל כל עוד אין לו את זה באמת, אז הוא עדיין עושה את זה למען עצמו.

נכון.

תלמיד: הוא חייב לדרוש ממש את הגילוי, כדי שהפעולה שלו תהיה באמת על מנת להשפיע ולא מתוך עצמו.

כן.

שאלה: האם גילוי שכר ועונש זה גילוי אחד? כי בן אדם מגלה רק ייסורים, רק עונש, אבל הגילוי צריך להיות בשלמות, שיש יש איזון בין שכר ועונש.

כשאנחנו מגלים יכולת לתקן שכר ועונש, אז אנחנו באים יחד לאסיפה, נכללים יחד זה מזה, ופונים לבורא שיחבר אותנו כאיש אחד בלב אחד. ואז, לא בבת אחת, הוא מתחיל לקרב אותנו זה אל זה עד שאנחנו נכללים.

שאלה: אם אדם נמצא בהסתר כפול, אז יתכן שהוא מרגיש שהכול בסדר, אבל במצב כזה אין שכר בגלל שאין מקור לכול. אבל אם הדברים לא בסדר, האם הוא מרגיש עונש?

הוא חייב משהו להרגיש.

תלמיד: ממה?

מזה שלא מחובר עם החברים בצורה נכונה, מתוקנת.

תלמיד: העונש בשבילי הוא שאין בי תפילה.

נגיד, גם זה עונש.

תלמיד: זה כביכול הסתר כפול. אם אני מגלה שיש מקור לעונש, אז אני יכול לבקש תפילה נכונה עבור החברים, האם השכר הוא התפילה הנכונה?

כן.

שאלה: המצב הזה של הסתר בתוך הסתר זה מצב כמו ששמח אני ברשעים שמתגלים, כי אני מבין שהמצב הזה הולך לקדם אותי לדרגה הבאה. רק ברגע שאני מרגיש שאני שמח במצב הזה של הסתר בתוך הסתר, אז מתחיל הגילוי, כי הבורא לא מתגלה אם אתה לא שמח. נכון?

אז מאיפה אתה שמח?

תלמיד: אני שמח ברשעים שמתגלים, כי אני מבין שכל המצב הזה הוא לטובתי עכשיו, כל הייסורים האלה הם לא ייסורים, הם מכינים אותי, זו מתנה מלמעלה.

טוב.

שאלה: כשאדם עושה איזה חטא, הוא מתפלל, הוא מגיע למצב שהוא מקבל תשובה מיראה, ואז הזדונות האלה מתהפכות לו לשגגות. מהי התפילה אחרי שיש שגגות? איזו תפילה הוא צריך להעלות כדי שזה לא יחזור להיות חטאים אלא שיתקדם?

שגגה היא לא תיקון ממש.

תלמיד: ברור.

תיקון שלם, מה זה?

תלמיד: כנראה שזה מה שאני שואל, מה זה תיקון השלם?

התיקון השלם הוא שנגיע לאהבה.

תלמיד: כשאני מגלה את השגגה, האם אני צריך להתפלל עליה שתהפוך לאהבה, שעכשיו זה ייתן יותר כוח אהבה בין כולם?

כן.

שאלה: מה זה בירור טוב מבחינתך? איך אתה מגדיר בירור טוב?

בירור טוב הוא שכל אותם הרצונות שלא יכולתי עד היום לתקן הם עומדים היום להיכנס לתיקון.

תלמיד: ומה שהחברים מבררים פה, האם אנחנו גם יכולים להשתמש בבירור הזה?

כן.

(סוף השיעור)