שיעור בוקר 16.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 489-488, עיתון "האומה"

קריין: אנחנו קוראים בכותרת "היחיד והאומה".

היחיד והאומה

"האדם יצור חברתי. הוא אינו יכול למלא את צרכי חייו, כי אם בעזרה מזולתו. ולכן שיתוף רבים - הוא תנאי הכרחי לקיומו. ואין כאן המקום לחקירת התהוות האומות, ודי לנו ללמוד את המציאות כפי שהיא לעינינו. עובדה היא, שהפרט הוא חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו. והוא זקוק לחיי חברה, - הוכרחו היחידים להתאגד באיגוד אחד, הנקרא בשם "אומה" או "מדינה". שבה עוסק כל אחד במקצועו: מי בחקלאות, ומי במלאכת יד, וכדומה. והם מתקשרים באמצעית חליפין של תוצרות כפיהם. מכאן נתהוו האומות, שכל אחת נושאת אופי מיוחד, הן בחיים החומריים, והן בחיים התרבותיים." זאת אומרת האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, הטבע, כל התנאים, מחייבים אותנו לחיות חיי חברה "מתוך השתקפות החיים אנו רואים, שהתהליך של אומה דומה לגמרי להתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד בהאומה שוה לתפקידם של האברים בגוף היחיד. וכמו שגוף כל אדם יחיד, מחויב שימצא בתוכו הרמוניא מליאה בין אבריו: העינים רואות, והמוח נעזר על ידיהן לחשוב וליעץ, אשר אז הידים עובדות או לוחמות, והרגלים הולכות, וכדומה, שכל אחד על משמרתו עומד ומחכה לתפקידו - כן האברים המהוים את גוף האומה: היועצים, המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך הרמוניא מליאה. וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיום בטוח." אין ברירה אלא אנחנו חייבים לראות את האומה כפרצוף אחד, כגוף אחד שהוא חייב להרגיש את עצמו מקצה אל קצה ולדאוג שכל האיברים שלו, כל החלקים שלו יעבדו בהרמוניה ביניהם ואז באמת זאת תהייה חברה מוצלחת. אבל וודאי שכל החלקים, זאת אומרת כל בני האדם שבאותה אומה צריכים לדעת שההתקשרות ביניהם היא חיונית לקיום החברה.

"וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניא מבין אבריו, כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזה הפרעה שנתהווה בין האברים שלה, כמו שהעידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח." התגלות האגו בנו זה מקום לחורבן גם אישי וגם כללי ולאומי.

"לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע." או במוקדם או במאוחר, אבל אומה כזאת לא יכולה כבר להתקיים, כי החלקים שלה אם הם לא מתקשרים בצורה נכונה, הם מביאים לפירוק.

שאלה: למה הוא מתכוון באהבה אינסטינקטיבית?

אהבה אינסטינקטיבית, שיש קרבה, שאני לא רוצה לגרום רע לאף אחד בצורה כזאת ששייך למה שקרוב לי.

תלמיד: זאת אומרת שבאופן אינסטינקטיבי הוא מרגיש את עצמו שייך לאותה אומה.

כן. היום אנחנו לא יכולים לראות דברים כאלה, כי אנחנו מאוד מעורבבים בכל העולם בערבוביה כזאת של עמים, דעות, אנשים והכול כל כך מבולבל וכל כך מרחיק בין בני האדם [ובנוסף] גם האגו שלנו ועניין המפלגות והעניין של הדתות. אבל באמת יש קרבה מורגשת, קרבה כזאת בין בני אותו העם, שיש ביניהם יחס מיוחד אחד לשני. אז מדובר כאן איך זה צריך להיות בצורה ממש מתוקנת, שכולם מתחשבים בכולם כי הם כגוף אחד, מרגישים את עצמם שייכים לאומה אחת כגוף אחד. זה ממש כך. אם לא, אז יש כאלה מצבים, זמנים, שיש לך לחץ מבחוץ, שונאים, אויבים, ואז אתה מרגיש כמה שאתה זקוק לבני האומה, לעמוד יחד להגן על האומה וכמה שאתם ממש צריכים זה את זה. אלה דברים מאוד חשובים.

אנחנו עוברים עכשיו תקופות כאלו בהיסטוריה שאנחנו מאוד מבולבלים, פעם בכמה אלפי שנה יש בתהליך ההיסטורי נדידת עמים. יש דבר כזה. זה לא פשוט, זה לא שסתם רוצים להיכנס לאמריקה כי שם טוב, אלא למה צריכים להיכנס לאמריקה? זו כבר שאלה אחת, ועל ידי מה הם נכנסים לאמריקה כי שם כאילו טוב. לא להתבלבל. זאת אומרת יש סיבה שרוצים שיזרמו לשם מיליוני אנשים ואז נעשה שם יותר טוב ונניח שהאגו שלהם מושך אותם לשם, אז יש כאלה תקופות בהיסטוריה כמו בתקופת ג'ינגס חאן וכל מיני כאלה, שהייתה פלישה מכיוון מונגוליה לרוסיה ולאירופה ועוד ועוד, אז היו מרגישים לאיזו אומה שייך כל אחד. אבל היום זה לא לאומה אלא יותר נכון למדינה. וגם גבולות המדינה מטשטשים.

שאלה: אם אני קורא את הדבר הזה, אז כל אחד יכול להסכים עם האמירה הזאת שהגוף מחויב לכל האיברים שלו שיהיו ביחד בהרמוניה.

כן, וודאי שזה טוב. העניין הוא שאנחנו לא יכולים לקיים את זה כי האגו שלנו לא נותן.

תלמיד: אפשר לקיים, אם אני אומר שחלק מהעם לא שייך לאומה מבחינתי, אז אני מוכן לקחת וליישם את זה.

בסדר, אבל נמשיך, עדיין הוא אמר רק חצי מילה.

קריין: אנחנו בטור א' למטה, פסקה אחרונה.

"ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם. לפיכך, אין אנו מוצאים בזמנים הקדמונים איגודים וחברות, שלא תמצא בהם קרבה משפחתית בין יחידיה, - כי אותה האהבה הפרימיטיבית, שהיא הכרחית לקיום החברה, אינה נמצאת זולת במשפחות, שהם בנים לאב אחד.

אולם בהתפתחות הדורות, כבר נמצאים חברות המקושרות יחד תחת מושג של "מדינה". רצוני לומר, בלי שום יחס משפחתי גזעי, שקשר היחיד למדינה כבר אינו קשר טבעי פרימיטיבי, אלא הוא נוגע מתוך צורך הדדי, אשר כל יחיד מתאחד עם הכלל לגוף אחד, שהיא המדינה. והמדינה מגנת, בכל מדת הכח של גוף מדיני, על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד.

אכן המעבר הזה, - שעברו הדורות מן האומה הטבעית אל המדינה המלאכותית, דהיינו מן הקשר הבא מתוך אהבה הפרימיטיבית אל הקשר של אהבה הבא מתוך צורך הדדי, - אינו גורע כלום מכל אותם התנאים המחויבים בהאומה הטבעית הגזעית. וזה הכלל, כשם שכל אדם בריא מחונן בשלטון מוחלט על אבריו, המבוסס רק על רחשי אהבה. כי האברים נשמעים לו בהנאה רבה בלי שום יראה מעונשים. - כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל.

אבל שליטה המבוססת על כפיה ועונשין, - הוא כח חלש מידי, להניע לכל פרט באופן מספיק לשמירת צרכי הכלל. וגם הכלל יתחלש ולא יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה. כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי, - אין הם משנים כלום את עיקר ביסוסה של כח האיגוד החברתי, - לא תוכלה להתיסד ומכל שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית."

שאלה: במילים פשוטות בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים ללמוד איך לבנות קשר נכון בתוך המדינה.

במילים פשוטות אני חושב שהוא אומר שאין קשר אלא במשפחה, שאתם מרגישים שמשהו מחבר אתכם כמו בגוף אחד, משהו כמו בבשר אחד, וכזה קשר אתם צריכים להמשיך על העם כולו ואחר כך על העולם כולו, כולם כמשפחה. יש לנו דוגמה כזאת שזאת משפחה, שיש לך גבר ואישה זרים שמתחילים להתחבר, מתחילים להוליד, כבר ישנה משפחה וזה בעצם מה שיש.

אין בתורה יותר ממשפחה, אין. כל היתר, כמה שתבנה כל מיני איגודים, הם כולם צריכים להידמות למשפחה. אפילו בעסקים, לא חשוב מה, הקשר בתוכם צריך להיות כמשפחתי. אין לנו שום קשר אחר בטבע, לכן יש לך שבטים, ואפילו בין השבטים היה אסור להתחתן. יש בזה הרבה דברים.

שאלה: למה קשר בין יחידים, קשר רגשי, חזק יותר מקשר אינסטינקטיבי?

איזה קשר אינסטינקטיבי?

תלמיד: הוא דיבר על קשר שפשוט אני אח של זה, אז אני מטבעי קשור אליו, כי נולדנו מאותה אמא. פעם היו משפחות טבעיות והיום הקשר הרגשי הוא הרצוי, הוא נראה יותר גבוה.

כי האגו שלנו כבר עבר כל כך הרבה דרגות מהצורה הנכונה, הפרימיטיבית נגיד או הטבעית, לְמה שקורה היום שאנחנו כבר איבדנו. יש לנו קשר משותף עם המשפחה כמו שהיה לפני חמישים או מאה שנה? איזה קשר יש? אפילו היום בין ההורים והילדים אין קשר. ואם כן, אתה יודע כמה מקרים כאלה יש שילדים מתלוננים במשטרה או דרך בית המשפט על ההורים וכן הלאה, זה משהו שקורה היום. לכן קשה לנו להבין איך לממש את הדברים. אבל הקשר שאדם קרוב לעצמו, או קרוב למשפחה שלו, זה הקשר. לעמו זו כבר בעיה. אם העם מתנהג כמו משפחה, אז ודאי שכן.

תלמיד: מה זה "העם שמתנהג כמו משפחה"?

"כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", "אהבת אחים" מה שנקרא.

שאלה: אם הבנתי נכון, בעל הסולם מתאר פה תהליך היסטורי שהאנושות עוברת מקשר פרימיטיבי, אינסטינקטיבי, לקשר מלאכותי מודע שאנשים צריכים ליצור ביניהם. האם נכון להגיד שבתהליך הזה היהודים הם העם הראשון שעשה קשר מודע?

אוסף העמים הראשון בהיסטוריה שעשה מעצמו אומה מלאכותית.

תלמיד: לפי קשר לא פרימיטיבי?

כן. טבעי, אל תגיד פרימיטיבי, טבעי.

תלמיד: אינסטינקטיבי, כן.

דוגמה לכל היתר, לכל העמים.

תלמיד: והיום המושג המלאכותי, הדמיוני אפילו שנקרא "אומה", גם הוא הולך ומטשטש עוד יותר.

היום זה כבר כך, כן.

תלמיד: והעולם כולו הופך להיות גלובלי ואינטגראלי, כמו שאנחנו אומרים, לכן אותה קבוצה צריכה לתת דוגמה איך עושים קשר מלאכותי בין כל השונים?

כן, הגיע הזמן.

תלמיד: יש פה תהליך.

כן, יש ערבוביה גדולה בכל העולם במיוחד בזמננו, שממש נשברים כל הגבולות, נשברות כל המחיצות בין העמים. יש עוד ודאי הרבה בזה, אבל זה יתערבב בכל זאת במשך התיקון. כי כלפי התיקון אין כאן שום עדיפות של קודם זה ואחר כך זה, לא. אלא מראש אחד שזה ישראל עושים תיקון, מתפשטים כוחות החיבור האלו בכל העולם, ואז אני חושב, יש כזאת ערבוביה שלא נשארת אף אומה, בצורה הטבעית שלה כמו שהייתה. בבל כאילו מכסה את כול כדור הארץ.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבעצם כל מהות האדם היא לפתח את הקשר המודע. "אהבה חברתית" הוא קורא לזה כאן.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים להביא ולכן צריכים להזדרז בזה, האומות ישנאו אותנו מאוד, אומות, עמים, קבוצות, לא חשוב מי. היום זה כבר לא קבוצות ולא עמים, היום זה כבר מפלגות, תנועות, זה כבר ככה.

תלמיד: יש דבר אחד שהוא קצת קשה. בעצם הקבוצה הזאת שנקראת "ישראל" צריכה לתת דוגמה של איחוד גלובלי, אם אני מבין נכון. היא בעצמה נוצרה כמודל של אנושות מאוחדת.

כן.

תלמיד: היום כשאנחנו אומרים שהעם היהודי צריך לתת את הדוגמה הזאת, זה לא ברור. כי במהלך שלושת אלפים חמש מאות השנים עד היום, הוא כבר נראה כעם אחד נפרד ונבדל.

זה יתגלה שזה לא כך. אנחנו מדברים על זה. עד שזה יהיה מובן לכולם זו בעיה. אבל זו גם בעיה לקבל את זה, כי אנחנו מפני שהגענו משורש רוחני אחד, הוא בכל זאת אחד אז אנחנו מאוד דומים. אתה יכול לדבר עם בן אדם והוא יגיד לך שכן, הוא רואה שאתה יהודי. לא לפי הצורה, כי יש הרבה סוגי יהודים, אלא לפי מה שהוא מרגיש. לא לפי האופי ולא לפי השפה ולא לפי ההתנהגות, אלא לפי מה שמרגיש מבפנים, ככה זה. ואין על זה שום תשובה ברורה, יש משהו באדם.

זה מה שצועקים עלי, ולא מרוצים מזה שאמרתי שהאנשים האלו שעשו מהומות בזמן האחרון, שמישהו מוריד בגדים וקופץ על הרכב ושובר אותו וכן הלאה, אמרתי שאצל יהודים אתה לא תמצא כזאת התנהגות. למה? אתה לא יכול להסביר, זה אי רציונאלי. אבל כזאת התנהגות אין. זה מה שאמרתי שיש ביניהם גם כאלו.

שאלה: קראנו עכשיו, "המדינה, מבחינת צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל."

כן, כתוב יפה. זאת אומרת, מצד אחד לשלוט, אבל לשלוט באהבה.

תלמיד: מה המצב הזה? הוא נשמע לי תרתי דסתרי, אני לא מצליח לעכל אותו.

למה, האמא לא שולטת על התינוק באהבה? העובר במעי אמו, תראה איזו שליטה, שואלים אותו משהו? לוקחים בחשבון את כל מה שהוא צריך בדרגה יותר עליונה ממנו, יודעים מה הטוב ביותר בשבילו, איך לעשות זאת וכן הלאה, ועושים את זה בלי לשאול אותו. כי את מי תשאל? בכל דרגה ודרגה שנמצא נברא, באותה דרגה הוא טועה. מי לא טועה? היותר עליון, כי זה העתיד שלו. לכן, כך המדינה צריכה לשלוט.

תלמיד: כיוון האהבה שהוא מדבר עליו כאן, הוא דווקא שליטה המבוססת על האהבה של האינדיבידואלים אל המדינה. זה מה שהוא כותב כאן, לפי מה שהבנתי.

כן. שהם בשמחה, ברצון ממש מוסרים את עצמם למדינה. זה נקרא "גוף בריא", שכל תא ותא וכל איבר ואיבר, כולם עובדים בהרמוניה.

תלמיד: כלומר בעצם זאת אהבה הדדית במדינה, בין הקולקטיב לאינדיבידואלים ובין האינדיבידואלים לקולקטיב?

כן.

תלמיד: ומה עם כל מיני מודלים שלכאורה רואים שיש בהם גם הדדיות, בין מדינה לאזרחים ובין אזרחים למדינה שפעם היו מוצלחים והיום נכשלים לנו מול העיניים?

זה [נעשה] בכוח, תמיד בכוח. איפה ראית משהו הדדי, יפה?

תלמיד: בצפון אירופה עד לפני שנה שנתיים היה מודל הדדי כזה שאזרחים שילמו בשמחה 50% מס והמדינה דאגה לכל הצרכים שלהם מינקות עד זקנה. מודל שלכאורה עבד ורק בשנים האחרונות ממש נכשל לנו מול העיניים.

למה?

תלמיד: כפי שאני מבין יש שתי סיבות, סיבה ראשונה היא נדידת העמים, אי אפשר היה לצרף למדינה קטנה והומוגנית מהגרים שונים לחלוטין ולהמשיך את אותו גן עדן מקומי שהם יצרו להם. ולאחרונה יצאו מחקרים שהראו גם סיבה שנייה, שגם האזרחים בתוך המדינה ההומוגנית היו ממורמרים מכך שאי אפשר להתעשר יותר מדי כשיש שוויון. זה לא טבעי השוויון.

בקיצור, האגו עולה ולא יכול לענות על הדרישות האלה. אז קודם הם היו פרימיטיביים, ממש כך, בגישה לחיים אז היה להם טוב. קיבוץ, קולחוז. זה תמיד כך.

תלמיד: מבחינת שיטת המשטר הוא אומר "לא דמוקרטי, לא אוטוקרטי וגם לא שיתופי", אם כך, מה כן?

בלי תיקון לא יכולים לדבר על זה בכלל. איך לקרוא לזה? זה "הדור האחרון", אלה שכל הזמן מתעסקים בתיקון החברה ולפי התיקון הם קיימים, וכל הזמן בדינאמיקה כזאת.

תלמיד: כאילו יש איזה רצף של שיטות ואנחנו מדברים על משהו שהוא מחוץ לרצף, הוא בכלל לא באותו מישור.

לא. אתה בעצם צריך להגיד כך, כמו שהיה פעם במערה, לפני 10,000 או 100,000 שנה, אתה זוכר את המערה ההיא, חיינו שם, אותו דבר עכשיו אנחנו צריכים לחיות בעולם המודרני, באותה אווירה, אותו ביטחון, אותה קירבה, אותה התערבות זה בזה. בקיצור הרחם הופך להיות מערה, המערה צריכה להפוך לכדור הארץ, לעולם שלם. אבל זו צריכה להיות אותה גישה.

תלמיד: בדרך כלל בנקודה הזאת כשאנחנו מדברים על זה שצריכה אולי להיות ממשלה אחת שדואגת למשפחה של שבעה מיליארד אנשים, אנשים תוקפים אותנו ואומרים, "אתם אומרים שגם המשפחה הגרעינית מתפרקת, אז איזו דוגמה זאת? זאת לא דוגמה." איך אתה עונה על זה?

הם צודקים. כי עם החינוך הזה ועם כל מה שקורה. זאת הבעיה, שהמשפחה התחילה להתפרק כבר מזמן ולכן אין כבר מה לעשות. עכשיו צריכים תיקון יסודי.

שאלה: כשמנסים להביא את העם היהודי כדוגמה, אומרים הנה יש אמריקאים שהצליחו והתחברו, למה אנחנו צריכים להיות מיוחדים? אני מנסה להבין איך להסביר מה יש מיוחד בעם ישראל?

חוץ משיטת החיבור, שום דבר. וגם אותה אנחנו צריכים לברר.

קריין: עמוד 489, טור ב', פיסקה שנייה.

"ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם.

והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר.

ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב.

ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד."

שאלה: לא הבנתי מה זו התערובת שהוא מדבר עליה, שנכנס סבל מבחוץ, מאומות העולם להתערבב עם האהבה?

לי קשה לדבר, אני לא יודע. דברו ביניכם. אנחנו צריכים להשתדל לעבור, ללמוד את כל הטקסטים האלו בצורה ממש בקפדנות. להוציא מהם כמה שאפשר יותר ויותר הבחנות ולהשתמש בהן נכון, ללמוד איך להשתמש בהם.

אלו ועוד מה ששייך, כי נמצאים במצב שנצטרך להסביר, לעצמינו ולאחרים.

שאלה: בהתחלת ההסבר שקראנו בעל הסולם כתב שתנאי מחויב לכל אומה שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה ואחרי זה בפסקה שאחרי הוא אמר, שמספיק שחלק רק יהיו ככה. מי זה החלק הזה?

כנראה שמתחיל מחלק ואחר כך כולם. זה ברור שהתיקון הוא צריך להיות כללי.

תלמיד: אבל הוא אומר שברגע שיש כזה חלק, אז כבר יוכל להיות בה כבר שיעור מסוים של איברים מדולדלים וכן הלאה. אתה יכול להסביר את העניין הזה?

גם אני לא מספיק התעניינתי בזה וגם עכשיו אני לא יכול לדבר. אני מפחד שלא יהיה לי בכלל קול להיום. יש לי היום שעות של צילומים.

שאלה: מה נחשב אומה בעולם הגלובלי?

היום, זה לא כמו שהיה פעם. אם פעם היו עמים, זה צרפתים וזה גרמנים וזה ספרדים וזה איטלקים וכן הלאה, היו שהגיעו ממשפחות והפכו להיות לעמים, היום לא. עם כמו באמריקה, אמריקאי. מה אמריקאי? ערבוביה. עוד לא ערבוביה, זה טוב אם תהיה ערבוביה פעם. אבל זה משהו שאין גבולות, כאילו רוצים לבטל את הגבולות ובאמת זו בעיה ואין אומה כמו שהייתה פעם.

תלמיד: אז זה מיטשטש לגמרי. זאת אומרת "שבעים אומות עולם" זה כבר מושג שהולך ונכחד?

אני חושב שבעתיד ודאי. אנחנו רואים באיזו צורה זה הולך. בפרט שהאגו לא נוכל לרסן אותו, זאת אומרת להעלות מידת החיבור יותר ממידת הפירוד, אז ודאי שעניין הגבולות יטשטש יותר ויותר.

תלמיד: אז אנחנו מתקרבים למה? למצב שיש אומה ישראלית וכל האומה הגלובלית?

מי שרוצה להגיע להיות ראש, "ישראל" לי ראש, אז הוא יהיה שייך לזה. אבל זה יהיה משהו, כמו מקצוע. שמגיע לא לפי שמישהו לומד סתם, אלא לפי שיש לו נטייה לזה מהנקודה שבלב. וכל היתר, זה יהיה עם אחד. עם אחד, "דברים אחדים" כמו שכתוב על זה?

תלמיד: אומה מתפרקת כי אין קשר טוב בין כל האיברים בגוף? או כי קומץ מהאיברים החשובים לא מתפקד?

אומה מתפרקת כשהחלקים של הגוף מאבדים את הקשר, חובתם לכללות הגוף.

למה אנחנו לומדים עכשיו פתיחה? למה אני רוצה שאתם תתחילו לתאר את המציאות כעיגול שאתם נמצאים בו ויחד כולנו? כי בצורה כזאת אתה יכול לגשת ולהסביר את כל בעיות העולם וכל הפתרון.

תלמיד: זאת אומרת שכל הקשרים בגוף מתפרקים, זה לא כי חלק אחד לא מתפקד נכון כלפי הגוף.

היום, בגוף של העולם, אז הכול מתפרק. אתה רואה. אין לך שום דבר ולאף אחד אין כיוון. נמצאים במצב שאין אף אחד שאפשר להגיד שהוא צודק או הוא מצליח או מה. עומדים לפני הדבר וכולם כך. ומדברים וכותבים שנמצאים לפני משהו.

כמו שבא צונאמי אתה נמצא בחוף הים ואתה לא יכול לברוח. אתה לא יכול. אתה רואה את הגל הזה שמתקרב והוא מתקרב ומתקרב יותר ויותר. מה תעשה? זה כמו שאומרים על האנשים שהיו בזמן שנפל שם בסיביר איזו חתיכת מטאור. הם ראו אותו כאש בשמים משך כמה ימים. כמה ימים עד שהוא מגיע ומגיע והוא התקרב במהירות רבה מאוד, אבל לא חשוב, הם ראו אותו כמה ימים. ומה אפשר לעשות? שום דבר.

תלמיד: ריבוי מפלגות בתוך אומה, נגיד בישראל, זו התפתחות טובה, זאת אומרת, חיובית או שלילית?

לי נראה שהיא חיובית מאוד כי כך אתה מברר באמת מה האופי של האומה של היום, איפה היא נמצאת, מה היא צריכה לעשות אולי וכך מתגלה הרע. אנחנו צריכים להבין שככל שמתגלה הרע יותר יש סיכוי להגיע לתיקון מהר יותר.

מה חסר לנו? לאבד תקווה בצה"ל. זה ינענע את העם, יחד עם זה שנקבל מכות באמריקה על היהודים האמריקאים ככה חזק, גם שם וגם כאן יהיו ככה מכות ופחד, אז זה ינענע. אבל שוב, זו לא הדרך הרצויה. רצוי לפרסם להם שיטת התיקון.

תלמיד: בעל הסולם מציין פה שק של אגוזים ויש פה משהו שהוא חוט דק שאנחנו נראה לי שפספסנו אותו בנקודות האלה, אולי אם נכין את עצמנו כי מכות תמיד מגיעות. אז צרת אחים, איך קוראים לזה?

חצי נחמה.

תלמיד: כן. ברגע שיש צרה וכולם מתאחדים כביכול מסביב לצרה הזו, זה לא טוב לרוחניות כי זה לא האיחוד האמיתי.

נכון.

תלמיד: יש פה קו דק מאוד, איך אפשר לנצל את האיחוד הזה השלילי הזה כביכול, וזו עבודה שלנו לדעתי, זה כמו אנשים שרוצים לברוח לים ומוצאים את עצמם ביער במקום אחר, איך אפשר לנווט את המציאות הזו לאיחוד בשעת צרה?

לגלות את הרע. למה הגענו לזה ולמה בצורה כמו שאנחנו ממשיכים אנחנו לא נגיע לכלום, אלא צריכים ללכת בכיוון אחר. וזה בכוחנו ואיפה כאן שינוי הדרך.

תלמיד: אנחנו רואים בזמן מלחמה, יש איחוד.

תסלח לי אבל איזה סוג איחוד? שכל האגואיסטים רוצים להתחבר כמו צאן. כמו כבשים.

תלמיד: אז פה אנחנו צריכים להיכנס לתמונה, אבל צריכים להכין את עצמנו. איך אנחנו מווסתים את זה לאיחוד הנכון יותר. זו נקודה לדעתי שאנחנו צריכים להכין את עצמנו כי זה קורה הרבה פעמים.

אני לא חושב שאפשר לבוא לעם ולצעוק בואו נתאחד, אנחנו נהיה יותר חזקים. אף אחד לא ישמע. איך תמשוך אותם לאיחוד? זאת השאלה. איך אנחנו יכולים לגשת לעם ולהסביר לו שאיחוד זה הכול?

אתה צריך לפתוח בהסברה, אתה צריך לעשות כזאת אווירה לכתוב המון מאמרים וקליפים ולא יודע מה עם כל צורות המדיה של היום, לאט לאט מכל הכיוונים הם יתחילו איכשהו להרגיש, שזה יכול להתקיים ואין ברירה.

מצד אחד אין ברירה, מצד שני זה יכול להיות. יכולים. למה? אנחנו אומרים, שיש כוח בקבוצה אם מתאחדים ומשתמשים בכוח שטמון בתוך הקבוצה, זה אפשר להגיע גם לחיבור ואז להרגיש שהחיבור הוא הפיתרון הכי טוב.

תלמיד: איך היינו יכולים לשנות את המשפט "אחים לעת צרה" לאחים לעת משהו במקום הצרה הזו שאנחנו סביבה? משהו קבוע יותר, משהו יסודי יותר ולא כשבורחת הצרה אנחנו פתאום חוזרים להיות בדידים ואגואיסטים.

צריכים למצוא גם סלוגנים כאלו.

סדנה

בוא תדונו בעשיריות, מה שלמדנו עכשיו על האיחוד, איך אנחנו מגיעים להרגשת המשפחה בכל האומה? זה מעניין כי אין יותר ממשפחה. יש יחיד וישנה משפחה. אלה שתי צורות טבעיות שקיימות בטבע.

אצל חיות זה לא כל כך שם זה רק לתקופת ההתרבות, אבל בבני האדם אנחנו רואים שבאמת משפחה היא באה מהיסוד. זה מעניין עד כמה המין יותר מפותח מדומם, לצומח, לחי ולמדבר הקשר שבין המינים, בין זכר ונקבה הוא יותר ויותר ככה עד כמה שמפותח.

ואנחנו רואים את זה מהתורה שזו הצורה הטבעית מחכמת הקבלה, אז איך אנחנו יכולים את הקשר הזה לחזק וגם להביא אותו לצורת האומה, שהאומה כמשפחה? זה באמת אם היינו מרגישים כך היה אחרת. אז תדברו על זה.

זה יכול להיות נושא מאוד מיוחד גם לעיתון במיוחד לפני תשעה באב.

(סוף השיעור)