שיעור בוקר 24.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אמונה למעלה מהדעת, מה זאת אמונה למעלה מהדעת? אנחנו לאט לאט מתחילים להרגיש את זה מתוך הניסיון, כי בזה כל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, והרגל נעשה טבע שני, ואז אנחנו יותר ויותר ויותר מתקרבים להרגשת מה זה נקרא רוחניות. שהיא כולה תכונת ההשפעה, בינה, ולא תכונת הקבלה כמו שעכשיו, מלכות. וכך אנחנו לאט לאט רוכשים פעם אחר פעם, משיעור לשיעור, מהפסקה להפסקה בין השיעורים, גם שם זה עובד עלינו, כך אנחנו מתקרבים לעבודה. ולכן אנחנו צריכים רק עוד יותר ועוד יותר להוסיף ולהוסיף בהבחנות האלו, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת ואיך אנחנו מגיעים לזה.

העיקר שאנחנו נבין, אנחנו צריכים לעלות מדרגת קבלה, דעת, רצון לקבל, שהכול שוקלים בו, שכך נולדנו, שאנחנו מבינים ומרגישים שבזה אנחנו רגילים לראות את העולם איך שהוא מסודר, איך שהוא משתנה, מתפקד. אבל באמת, אנחנו צריכים כתוצאה מהתרגילים האלה לעלות לדרגה אחרת. שאנחנו מתחילים לחשוב יותר מה זה המאור המחזיר למוטב, למה הוא צריך להביא אותנו, מה זה נקרא לעלות לדרגת בינה מדרגת המלכות, וכך אנחנו מתעלים יותר ויותר.

צריכים להשתדל לקבל איזה חוש פנימי, מה זה נקרא שאני נמצא כולי בתכונת השפעה לא בתכונת קבלה. בוא נחליף את התוכנה, הדיסקט, נתחיל להתייחס כאילו אחרת עם מוח חדש, עם לב חדש למציאות. מה אז אנחנו נראה? כך אנחנו צריכים להשתדל לראות את השיעורים האלו.

קריין: קטעים נבחרים בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", המשך בקטע מספר 27, אמונה למעלה מהדעת.

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא. היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה", שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך מתקדם מתחילת התיקון, מתחילת הבריאה, ועד סוף הבריאה, כל הזמן. השאלה היא רק באיזה קצב אנחנו מתקדמים, איך אנחנו מבצעים את הפעולות. וזה יכול להיות שהירידות שלנו והעליות שלנו קטנות מאוד, ואת זה אנחנו מרגישים בחיים שלנו, במישור העולם הזה, בלי שאנחנו מודעים לזה שאנחנו איכשהו מתקרבים מהעולם הזה לעולם העליון. אבל בכל זאת לכל רגע ורגע יש סיבה, ולפי יכולת האדם, איפה שהוא נמצא ואיך שהוא מגיב, כך הוא בעצמו מזמין על עצמו את השינויים בהתקדמות שמתאימים לשורש הנשמה שלו, בהתאם לסביבה שלו, לזמן שהוא נמצא, וכן הלאה.

עכשיו השאלה היא, איך אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות? יוצא שרק על ידי הסביבה. בלי סביבה אנחנו היינו נמצאים תחת השפעת הכוח העליון, ללא שום יכולת משלנו לזרז את הזמנים, ואז יכול להיות שהתהליך הוא הרבה הרבה יותר ארוך.

ולכן צריכים לשים לב, כל יום שיעור, רצוי שיעור ערב ושיעור בוקר. כל יום שיחה עם העשירייה, כל יום באמצע לשמוע משהו על דברי חכמת הקבלה, התקדמות, תלות האדם ביגיעה שלו וכן הלאה. זאת אומרת, כמה שיותר ויותר אנחנו נכללים מהחומר של דרגה יותר עליונה, בהתאם לזה אנחנו נזרז את ההתפתחות שלנו, נקצר את זמן העלייה.

אבל העיקר בכל הדברים האלה זה פשוט להחליף את המנוע שלנו, שאנחנו מתפתחים על ידי הרצון לקבל למנוע אחר, שאנחנו נתפתח ברצון להשפיע. זה ההבדל בין שני העולמות, בין שתי הרמות, תמיד. והפעם אנחנו עולים מדרגת העולם הזה ממש, לדרגת העולם הבא, לעולם של הקבלה, לעולם של ההשפעה. ואחר כך אפילו בעולם הרוחני, בכל זאת המצב הנוכחי תמיד נקרא "העולם הזה" שבו אנחנו נמצאים, והעולם העליון, מדרגה עליונה, "העולם הבא".

סדנה

בואו נדבר בינינו, איך אנחנו עולים ועל ידי מה אנחנו עולים, איזה אמצעים יש לנו, מהעולם הזה לעולם הבא, מה המהות של העלייה?

*

שאלה: כתוב בקטע שבעצם הירידה שזה נקרא מכה, זה שהוא מאבד טעם בעבודה. האם דברים אחרים שאדם מקבל, כל מיני בעיות אחרות, בעיות בריאות, בעיות פרנסה, זה לא מכות?

גם כן מכות. כל דבר, כתוב שאם אדם רוצה להוציא שני דולר מהכיס ומוציא חמישה דולר מהכיס זאת גם כן מכה. זאת אומרת, אם משהו לא הולך לפי הרצון בצורה מדויקת בכל הבחינות זה כבר נקרא "מכה". זה רצון שלא מסודר לתוצאה. אבל תלוי איך אנחנו רגישים לזה, איך אנחנו מעבדים את הדברים האלה, לוקחים אותם ועובדים איתם נכון.

תלמיד: יש הבדל בעבודה בין מכה שהוא מאבד את הרצון, לבין מכה שהוא פתאום נהיה חולה או משהו גשמי אחר?

כן, זה רק כלפי אדם, אבל לא כלפי הבורא. מכה שהוא חולה זאת לא מכה כלפי דבר ספציפי ברצון לקבל, אלא זה בהכבדה על הרצון לקבל בצורה כללית.

תלמיד: ואז איך הוא צריך לעבוד עם זה?

ניתן רשות לרופא לרפאות, הוא צריך להתרפאות. בחיים שלנו אם רוצים או לא רוצים, אנחנו כל הזמן עושים איזו השלמה, תיקון, על מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מקבלים דבר כמו שהוא, משאירים אותו ומטפלים רק בעצמנו, איך לתקן את הסיבה, אנחנו גם כן עושים כל מיני פעולות כדי להיטיב לסביבה נגיד, לכל מיני דברים אחרים.

זאת אומרת, התיקון שלנו הוא רב גווני, הוא בהרבה שכבות, בהרבה רמות. זה יכול להיות על דבר אחד, גם תיקון שאני עושה את עצמי יותר בריא, שאני עוסק ביחסים שלי עם הקבוצה, שאני מתקן את עצמי על ידי כל מיני תרופות, בקיצור הרבה דברים, ואנחנו אפילו לא מודעים לזה.

השאלה היא, איך אנחנו מרפאים את עצמנו בצורה הרוחנית הכי נכונה? אז אין דבר כזה שאנחנו מתייחסים רק לרמה הרוחנית בלבד בכל מכה, אנחנו גם כן צריכים להשתדל לשנות את עצמנו ברמות הגשמיות, וכך אנחנו מתקדמים.

אבל תמיד יוצא לנו שהבורא נותן לנו שינויים. וכל שינוי ושינוי בכל רגע ורגע זה שהוא פועל על הרצון לקבל שלנו, והרצון לקבל שלנו הוא רב גווני, הוא נותן לנו את הרגשת המציאות. בתוך הרצון לקבל שלי אני מרגיש את כל העולם, את עצמי, את כל מה שקורה, זה הכול ברצון לקבל. אז אני כבר בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, ובכל דצח"מ שבכל רמה, במיוחד בדרגת המדבר, אני כל הזמן משנה את עצמי, משנה את עצמי.

תלמיד: יש הבדל בין מכה רוחנית שאיבדתי את הטעם בעבודה, לבין מכה גשמית שאני פתאום נהיה חולה או מפוטר מהעבודה, מבחינת העבודה למעלה מהדעת יש הבדל?

לא. זה הכול תלוי ביחס שלי ולא במה שהבורא עושה. הוא יכול לעשות כאלה גזרות גשמיות על הצדיק, אבל ה"צדיק", אדם שמגיב נכון ורוצה להצדיק את הבורא, ולהשתמש בכל מצב ומצב חדש כדי לשנות את עצמו, לא שיהיה לו טוב, אלא להעלות את עצמו ללהצדיק את הבורא, להצדקה, אז אם אנחנו כך משתדלים לעשות, אז אני משתמש בכל דבר נכון. ואז אני לא רואה בדברים האלה שמגיעים אלי מכות, אלא ההיפך, עזרה. זה נקרא שהבורא מה שהוא מכה הוא מרפא.

שאלה: איך אפשר להבחין בין הדעת של האדם והדעת של הכלל?

זה רק מתוך הניסיון, תמשיך ואתה תרגיש את זה, תוכל להבדיל. יש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים להסביר אותם, כמו שלתינוק או לגדולים. אלא שאנחנו מתחילים, כשגדלים, נעשים יותר גדולים, אנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר, רואים קשר בין הדברים. אבל יש דברים שקשה לבטא אותם במילים, מפני שאין לנו ביטויים מספיקים אליהם.

שאלה: כאשר אנחנו לא רוצים לקבל תענוג מהעבודה, כמה זמן לוקח עד שהאדם מסכים לעבוד בלי לקבל שכר?

הכול תלוי עד כמה שהוא מקבל תמיכה מהסביבה, בלי זה הוא לא יכול. הסביבה זה הכלי שלו הרוחני, אם הכלי הרוחני מאיר לו כך, שדווקא צריכים ללכת למעלה מהתענוג הגשמי למטרה הגשמית, כבר יש לו הזדמנות לקבל את זה על עצמו.

שאלה: מה זה אומר לזרז את הזמן, ומה היתרונות בזה?

גם זה תלוי בסביבה, עד כמה שמעוררת אותו, והוא נמצא בה ואז מתעורר, ואז יותר רגיש לדברים, למכות, לכל דבר. תתארו לעצמכם, כמו שאנחנו בעולם הזה, הכול תלוי בסביבה, במה היא חיה ואיך היא מעוררת דברים, מה היא מקבלת כדבר חשוב וכלא חשוב.

שאלה: איך אני הולך למעלה מהדעת עם אותם הרצונות הגשמיים שתמיד גדלים ומרחיקים אותי מהדרך?

למעלה מהדעת שלך גם כן, בזכות זה אתה עולה. אלא בזכות מה אתה תעלה בדרגות למעלה מהדעת? כל הרוחניות נמצאת למעלה מהדעת בתכונת ההשפעה, בניגוד לתכונת הקבלה. רק בצורה כזאת תעלה.

שאלה: איך אני יכול להשפיע על החיים הגשמיים שלי כתוצאה מהפעולה של למעלה מהדעת?

אני לא יודע. מה זה להשפיע על החיים הגשמיים? אם החיים הגשמיים שלך הם כמו החיים הרוחניים, אם אתה לא עושה חשבון בין גשמיות ורוחניות אלא בשבילך זה הכול אחד, שכל זה מגיע מהבורא ואתה מתחיל לראות שאתה נמצא בעצם במצב ולא בעולם, אלא במצב, ובמצב הזה אתה צריך כמה שיותר לתת מקום להבחנות של בינה, השפעה, למעלה מההבחנות של המלכות, קבלה, אז בשבילך זה לא חשוב איך לקרוא לעולם, איך להרגיש את המציאות, אלא העיקר לקבוע שאתה רוצה להיות שייך לתכונת ההשפעה יותר ויותר.

שאלה: באיזה צורה האדם יכול להצדיק את הבורא, רוחנית, גשמית?

להצדיק את הבורא הוא צריך בזה שירגיש שהבורא מתלבש בו וממלא אותו והוא מתייחס להרגשה הזאת, למילוי הבורא בו בצורה שמסכים במאה אחוז, הוא רוצה שהבורא ינהל אותו. ולא שהוא מבטל את עצמו ולא נמצא כאילו, הוא מרגיש את עצמו, ומרגיש את הבורא שנמצא בו ורוצה שכך זה יהיה בייחוד. זה נקרא דבקות, זה נקרא חיבור, חיבוק של הנברא בבורא. הבורא גם כך נמצא בנו ומבצע את כל הפעולות, אבל בלי הסכמה, בלי ידיעה, בלי תגובה מצידנו, והצורה הרצויה שאנחנו מגלים שהוא פועל ו"אין עוד מלבדו", במה אין עוד מלבדו? שהוא פועל בנו, מה זה בנו? בכל המציאות כי כל המציאות היא בנו, וכך אנחנו הולכים ומזדהים עם הבורא שהוא ממלא אותי בכל וכל במוחא וליבא, בכול, ואני מרגיש יחד עם זה עד כמה שאני נמצא בזה, ועד כמה שהבורא נמצא בזה, ועד כמה שאנחנו שינינו נמצאים בזה, זיווג.

שאלה: באיזו עבודה בדיוק האדם מאבד טעם? ובמה כאן עבודת הבורא ומה כאן העבודה מצד האדם?

אני לא מבין את השאלה. אני אענה עליה בצורה חלקית אבל, מה זאת אומרת לאבד טעם, בשביל מה לאבד טעם? אני רוצה דווקא טעמים. ההתקדמות שלי לרוחניות זה לא שאני מאבד את כל הטעמים, אז בשביל מה אני עובד? אני צריך ההיפך, להגדיל את כל הטעמים, רק לקבל אותם בהשתתפות, בהבנה, בלמעלה מההרגשה שלי האישית החומרית. ככה זה.

שאלה: איך אני יכול ללכת למעלה מהדעת בהפצה?

על זה אנחנו עוד לא מדברים, ואתה שואל לא לפי העניין.

שאלה: מה אני עושה אם כל המאמצים שאני עושה, יש לי תמיד את הרושם, שאני לא עושה מספיק כדי לתת נחת רוח לחברים שלי, ונחת רוח לבורא?

מצוין, ככה שתהיה לך כל הזמן הרגשה שאתה לא נותן מספיק, מה יכול להיות יותר טוב? על ידי זה תתקדם. וכמה שתתקדם יותר תהיה לך הרגשה עוד יותר גדולה שאתה לא נותן יותר, מצוין.

שאלה: עברתי עד לפני תקופה לא קצרה הרבה הכבדות, הרבה מכות כמו שאומרים, כולל השפלות, ובבת אחת, ואני הרגשתי שהבורא עושה את זה וידעתי שהוא עושה את זה, אבל לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לפנות ולהביא לתפילה שאני יודע לעשות אותה, ועכשיו אני מרגיש שזה ככה התרחק כאילו הוא הרפה ואני מרגיש שנכשלתי.

זאת אומרת, חסר לך מכות?

תלמיד: לא חסר לי מכות, פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי למצב של תפילה, בקשה, לחץ. היה לי כעס עצום על הבורא וידעתי שהוא עושה את זה והייתי בשיעורים והייתי בוואטסאפים, והרגשתי שאני לא מצליח להגיע לנקודה הזאת.

מצוין, תדרוש ממנו הלאה. רק זה שאתה כועס עליו שזה יהיה כעס של אהבה, שאתה לא יכול להגיע אליו לחיבור, ולא כעס האגואיסטי שרע לך מזה. אלא רע לך שאתה לא מסוגל לבצע את התפקיד.

תלמיד: גם זה היה.

אז אני אומר לך, אתה צריך להחליף, לדייק קצת יותר בסיבת הכעס.

שאלה: הוא כותב פה על עבודה בלי טעם, זה מקביל לשכר ביגיעה?

ודאי זה תמיד שכר ביגיעה. כן.

שאלה: הבורא הוא גוזר רק על הצדיקים או גוזר על כולם?

לכולם. אין לך שום תנועה, שום רגע, הבחנה, בעולם מכל אחד ולכל אחד, אם זה לא מגיע מהאור העליון שזה נקרא בורא, והשפעת האור העליון הזה על הרצון קובע את הכול. השאלה עכשיו עד כמה שהרצון הזה מיועד כבר לאבד את עצמו לקראת הבורא. אבל זה שהבורא עושה את הכול, על זה אין שאלה.

שאלה: האם יש קשר בין אמונה למעלה מהדעת ולהצדיק?

ודאי שכן. אבל להצדיק אפשר גם כן בזה שאני הרווחתי עכשיו מיליארד דולר, אז אני גם כן מרוצה מהחיים, מרוצה מהבורא, מצדיק את הבורא וכן הלאה. אלא להצדיק זה לא מספיק, השאלה היא במה אתה מצדיק.

קריין: קטע 28 מתוך מאמרו של הרב"ש "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו. נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', על מה שנתן לנו כל טוב. וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת. מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב "השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה לה'."

(הרב"ש, מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)

איזה יופי, כאן הכול כתוב. האמת אין לי כאן כל כך מה להסביר, הוא מגדיר לנו בדיוק מה זה ימין ומה זה שמאל ביחס למה שאנחנו מרגישים בכל מצב ומצב שאפשר להבדיל בין ימין לבין שמאל ולתת על זה תפילה ועל זה הודיה, וכך להתקדם.

שאלה: מה זה אומר להודות לבורא, אלו פעולות של הודיה ניתן לעשות?

להודות לבורא על כל דבר שהוא עושה גם על הרע וגם על הטוב כאחד. על זה שנתן לנו כוח להתקדם למעלה מהאגו שלנו, זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת". על זה אני מודה לו שהוא מקדם אותי, מעלה אותי למעלה מהאגו שלי.

שאלה: בעבודה, ביציאה מהאגו ביקשנו מהבורא, לא היה לנו כוח, הגענו לייאוש כדי לצאת מתוך העבדות של פרעה. ועכשיו אנחנו נופלים לתוך העבדות של תכונת ההשפעה, כאילו אני מאבד את עצמי, איפה אני כאן?

אתה קודם כל תגיע לתכונת ההשפעה ואז אנחנו נדבר איזה עבדות יש לך שם. אתה צודק שיש עבדות, זה נקרא "עבד ה'". עבדות בתכונת ההשפעה, נכון. אבל אתה רוצה את זה, לא שכובשים אותך ואתה נמצא בשליטת הכוח הזר שמחייב אותך להיות באגו שלך, בתכונת הקבלה כמו פרעה. זה ההבדל בין פרעה לבין בורא, קודם כל. העבדות אצל פרעה זו עבדות המחויבת שבאה מצד הטבע. ועבדות ה', שאנחנו מגיעים להיות עובדי ה', אנחנו בוחרים בזה. זה ההבדל.

תלמיד: מראש כאשר אני מרגיש את כוח הבורא וצריך כאילו להיכנע לפניו, לבקש ממנו. אני מפחד מזה כאילו.

אתה תתקדם כמו שאתה יכול ולאט לאט המצבים ישתנו, יתחלפו. אתה עוד תראה.

שאלה: מה זה אומר שאדם נמצא בשלמות?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, כלפי איזה שלמות הוא נמצא? הוא נמצא בשלמות, שהוא נמצא בידי הבורא, אבל זה לא מוריד ממנו את העבודה שלו. הוא צריך להגיע למצב שהוא בעצמו עושה מעצמו דרגת אדם השלם.

שאלה: אנחנו לומדים שהאדם צריך להתפלל כל היום. אז הוא צריך להיות בשמאל כל היום או מה זה אומר, להתפלל?

לא, גם בימין, גם בשמאל. על כל מצב להתפלל, לבקש מה שיש לו לבקש. בירורים, חיזוקים, החלטות, ביצוע, כל דבר ודבר הוא עושה יחד עם הבורא, בכוח הבורא בלבד.

תלמיד: לפי מה שקראנו, כאילו אם אין לו שמאל אז הוא לא יכול להתפלל, ואם הוא נמצא בימין רק בהודיה.

אין דבר שאין בו שמאל או אין בו ימין. הכול תלוי איך האדם מברר את זה, מגלה את זה. תמיד יש. אנחנו יכולים להגיד, "כאילו" אין, אבל אין דבר כזה.

שאלה: אנחנו כל הזמן עוסקים בימין, זו העבודה שלנו, להצדיק, לתת גדלות וחשיבות, על הבורא להוסיף לנו את השמאל. ופה בקטע אומר לעבוד גם בשמאל.

יש זמנים שאנחנו נמצאים בשמאל, כמו שבעל הסולם אומר לנו באגרת י"ט, להיות חצי שעה בביקורת. ככה זה, חצי שעה ביום אתה יכול להיות בביקורת וזה בשמאל. אבל גם כך וגם כך אתה מקבל מצבים ששייכים לשמאל, מלמעלה.

שאלה: קו שמאל, קו ימין, בשני הקווים האלה יש מרכיב אחד קבוע שזה אני וההבנה שלי בהימצאות בשני המצבים האלה. האם הפנייה שלי לבורא זה ההודיה על ההבנה שלא משנה באיזה קו אתה, שאין ביניהם הבדל?

ההודיה שלך לבורא, זה כשאתה מרגיש שאתה נמצא בהודיה, לא אחרת. הכול תלוי כלפי האדם.

שאלה: כאשר אנחנו משיגים את הכלים של אמונה למעלה מהדעת, האם נמחק החיסרון של קו שמאל או שזה איכשהו הולך ביחד?

הוא נכלל בימין שהשגת.

שאלה: במה נבדלת הודיה לבורא מתפילה לבורא?

בכלים שלך. או שאלה כלים של חיסרון, או שאלה כלים של מילוי. אתה פונה לבורא בחיסרון, אתה רוצה שהוא ימלא לך את החיסרון כדי לעשות לו בזה נחת רוח, אתה נותן לו עכשיו אפשרות לעבוד, כמו שכתוב, "ויהיה לבורא העבודה". הוא נהנה מזה שאתה מבקש ממנו, כי אין תענוג יותר גדול מזה שמי שאתה אוהב מבקש ממך שאתה תעשה לו איזו טובה.

ולכן דווקא הבקשה לבורא, אם אתה פונה נכון, שאתה מבקש ממנו, ובבקשה שלך אליו אתה לא מתכוון שהוא ימלא לך את החיסרון, אלא שהוא נהנה למלא לך את החיסרון, על התענוג הזה אתה חושב, שאתה עכשיו נותן לו הזדמנות, אז הבקשה שלך על החיסרון היא הבקשה הנכונה. אתה מרוצה מהחיסרון שיש לך, שיש לך באמת עם מה לפנות לבורא. שיש לבורא עבודה למלאות לך את החיסרון הזה, כי זה התענוג הכי גדול שיש לו, שאתה יכול לגרום. ואז יוצא שאתם נהנים יחד. ולא חשוב אם אתה גורם או הוא גורם, מי גורם, אלא שם אתם מתאחדים.

שאלה: הודיה לבורא זו פעולה במאמץ והתנגדות כמו מעל הדעת, או שזו באמת הודיה?

זאת הודיה שאתם דבוקים שם יחד. אנחנו צריכים להשתדל בכל פעולה שלנו, בין אם זאת בקשה או הודיה, לא חשוב במה, להיות יחד. כי בשום פעולה שבאה לנו, שבאה מהבורא, בשום פעולה אסור לנו לחלק את עצמנו ל"אני ודודי", אלא "אני לדודי ודודי לי", גם בשאלות, גם במילויים, גם בבקשות, גם "כי אלך בגיא צלמוות לא אירא כי אתה עמדי" וכן הלאה, כל הזמן כך להיות.

אז מה ההבדל בין המצבים? עד כמה אני יכול להוסיף לכל מצב ומצב את הרגשת הדבקות שלנו, גם במצבי החושך וגם במצבי האור, כי "חשיכה כאורה יאיר". צריכים להיכנס לזה ואז אתם תרגישו, ועד כמה הכול בנטייה לבורא.

שאלה: אמרת לגבי החיסרון הזה שממנו אני נהנה שאני משפיע לבורא, מה זה החיסרון הזה שעליו אני מבקש?

החיסרון הזה הוא שאתה מרוצה. אחרי שאתה מרגיש את החיסרון ורע לך וכל מיני דברים מבולבלים והכול, אתה מתרחק ממנו, אתה עוזב את החיסרון עצמו, אתה עושה עליו צמצום ומתחיל להתייחס אליו בצורה אחרת. יש לי עכשיו חיסרון שאני יכול להביא אותו לבורא ולתת לו מקום עבודה שזה נקרא עבודת ה', כדי שהוא יתקן את הרצון הזה וימלא אותו ואנחנו נהיה יחד. אני רוצה להיות איתו יחד בכל שלבי העבודה הזאת. כשאני מבקש, כשאני מביא את החיסרון, אני רוצה שייצא לנו מזה מקום העבודה, איפה שאנחנו נמצאים יחד, איפה שאנחנו מזדווגים.

אנחנו נמצאים ממש בכל החסרונות ובכל הנטיות הדדיות, שאין הבדל בין הנותן למקבל, אני מקבל והוא נותן או שאני נותן והוא מקבל. זה מה שהבורא רוצה שיהיה ביניהם, שהנברא, למרות שהוא סך הכול המקבל האומלל, יהיה באותה דרגה, רמה, שירגיש שהגיע למצב שהוא נותן לבורא, שהוא נמצא כמגלה את הגובה שלו.

שאלה: לי כך נראה שאני מדבר לבורא מתוך ההשתוקקות שלי, והמחשבות שלי הן יותר השפה כלפיי שמראה לי את הכוונות שלי, את המרחק שלי מהבורא. כל הרעיון של האמונה למעלה מהדעת, האם זה כדי להבהיר את ההבדל בין שתי השפות האלה? האם כשמגיעים להשגה אפשר להשתמש בשתי השפות האלה כדי להמשיך ולהתפתח?

אמונה למעלה מהדעת, זו נוסחת הפעולה וההרגשה והקיום בעולם העליון. שעל כל דבר אני מסתכל מצד הרצון להשפיע, לתת, ולא מצד הרצון לקבל. זה עניין של אמונה למעלה מהדעת. תתאר לעצמך שבמקום זה שאתה עכשיו בנוי מחומר של רצון לקבל, קיבלת שדרוג, שינוי כזה שאתה כולך מרצון להשפיע. אין לך רצון לקבל, רק רצון להשפיע, כך זה. אז אתה מסתכל על כל דבר, מה להשפיע, איפה להשפיע, איך להשפיע בכל דבר ובכל מקום ומקום ובכל צורה וצורה.

זה בדיוק ההיפך, כמו נגטיב ופוזיטיב, מאיך שאנחנו עכשיו עושים. בדיוק הפוך. לכן כתוב "עולם הפוך ראיתי" כשמגיעים לעולם הרוחני. ואין יותר. כמו שכתוב, אין הבדל בין העולם הזה לעולם הבא אלא בשעבוד המלכויות, ששליטת המלכות מתהפכת והופכת להיות לשליטת הבינה. זה מה שאנחנו צריכים.

ולכן אל תחשבו שיש בזה איזה מין [...], זה מאוד פשוט, קרוב אליך הדבר. רק צריכים להתרגל אליו, לחשוב עליו, לעשות תרגילים, ואתם תראו עד כמה אנחנו כולנו ניכנס להרגשת העולם העליון. נצא מכל ההגבלות של הרצון לקבל, מחיים ומוות, מכל דבר ודבר. זה הכול לפניכם. אנחנו כבר קבוצה גדולה, חזקה, מיוחדת שהבורא מטפל בנו, מחזיק אותנו. אתם צריכים ממש להיות ב"ויגבה לבו בדרכי ה'" ונצליח. ותראו שזה קרוב, "ישועת ה' כהרף עין".

שאלה: מהו מצב של תפילה, בקשה לבורא של כל העשירייה כאחד, איך תכלס מגיעים לזה? ומהו המצב שהעשירייה כאחד פונה לבורא?

אם אתה לא מייחד את כל העשירייה כאחד, אין לך הסתכלות נכונה על המציאות, פשוט מאוד. אנחנו שואלים, איפה הקשר בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, איפה הקשר בין הנברא לבין הבורא, יש את הקשר הזה או לא, או יש איזה נתק?

הקשר והנתק נמצאים בדיוק במרכז העשירייה. אם אני לוקח עשרה אגואיסטים, ואני מרגיש שהם עשרה אגואיסטים, כך הם נראים לי, ואני מסדר אותם ביחס שלי כאחד, מחוברים יחד, משתוקקים לבורא, לא חשוב שזה עם הרצון לקבל שלהם, הוא מגיע אלינו מלמעלה, אבל אני מתאר אותם שהם נמצאים יחד כולם בנקודה אחת, ברצון שלהם בהשתוקקות לבורא, אז אני עושה את המעבר הזה מהרצון האגואיסטי, מהראייה האגואיסטית לראייה רוחנית, אלטרואיסטית, מדעת ללמעלה מהדעת. זה המכשיר שלפיו אנחנו יכולים לפעול, אין לנו אפשרות אחרת.

לכן לקבץ את כל העשירייה למושג "אחד", זה כמו כשאתה יורה ברובה, אתה מסדר את שלושת הנקודות, העין שלך, המקום שבו אתה רואה את המטרה, והמטרה עצמה, לקו אחד, ואז אתה קולע. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא" אחד. לכן זו העבודה שלנו.

יש הרבה הזדמנויות כאלו יום יום, בכל רגע בעצם, שאנחנו יכולים לכוון את עצמנו לרוחניות יותר ויותר. אני נמצא באמצע היום, משעמם, אין לי כלום, אני לא יודע, לא קיבלתי שום התעוררות מלמעלה, שום דבר מהצדדים, אני כל הזמן צריך להיות בזה שאני מתאר את הקבוצה כאחד ובתוכה נמצא הבורא, ואני מגיע למצב הזה, מתחבר איתם, שלושתם כאחד. "ישראל" זה האדם, "קודשא בריך הוא" זה הבורא, ו"אורייתא" זה הכלי שמנוהל על ידי האור העליון. וכך אנחנו אחד.

שאלה: האם אינוורסיה הפוכה נקראת "עבודת ה'" ואיך עושים את זה בעשירייה?

אתה דווקא בעשירייה מגיע למצב שאתה נכלל בהם, מתבטל כלפיהם ואז אתה מרגיש שבתוכם נמצא הבורא. אם אתה באמת מתבטל כלפי כולם, שם אתה מרגיש דרגה יותר עליונה.

שאלה: אני מבין את משמעות התפילה, כולנו מתפללים. האם יש אפשרות שכולנו נאחד את התפילה, לדוגמה נקבע שעה מסוימת שבשעה הזאת כל הכלי יחד יאמר "שמע ישראל" מתוך כוונה אדירה, האם זה ייתן דחיפה אדירה לנושא הזה?

יכול להיות שכן ויכול להיות שזה יעזור. אני לא נגד "שמע ישראל", אבל חוץ מזה לא, כלום. ולפרש לפני זה מה זה נקרא "שמע ישראל", כמה שאפשר בצורה פשוטה אבל שתהיה מובנת לכולם. אנחנו לא עושים כאן דברים שכול העמך רגילים לעשות, אלא דווקא במה שאנחנו צריכים לעסוק.

שאלה: כאשר אנחנו שואלים על המדרגה הבאה, מה שאנחנו שומעים ממך אלה לא סתם מילים, מה אנחנו מקבלים מהרב מעבר למילים?

מה שמקבלים מקבלים, כוח עליון. גם דרך החברים אתה מקבל את הכוח העליון. אתה נמצא בכוח העליון כל הזמן ואז מהרב או מהחברים, דווקא דרך החברים אתה יכול לקבל יותר. תלוי עד כמה אתה מתבטל כלפי החברים.

תלמיד: מה הדבר הזה שאנחנו מקבלים?

אתם מקבלים גם את הכוח העליון של האור המופשט וגם מיקום נכון איך להסתדר בין כולם כהשפעת האור העליון דרך החברים עליך ודרכך על החברים. בקיצור אתם מקבלים את עיצוב הכלי החדש שכל פעם מתייצב יותר ויותר.

שאלה: לפני כמה זמן ענית לחבר שצריך להיות גאים בגאווה, כי בצורה הזאת גדלות הבורא מתגלה בכל רגע. איך אנחנו יכולים להיות בגאווה בזמן ההפצה ולתת ערך מאוד גדול להפצה לכל החברים, כך שיוכלו להרגיש את הגאווה ואת גדלות הבורא בכל פעולה של הפצה?

הבורא משתוקק לגמר התיקון, לתיקון שלם. אם אנחנו לא פועלים לכיוון ההפצה, אנחנו לא נמצאים עמו באותו קו. לכן אם אין לנו הפצה בכלל, אלא אני סגור בתוך העשירייה, אני לא פועל יחד עם הבורא. כי אצלו כלל ופרט שווים, הוא רואה את הכול מנקודת מבט של האור העליון שכבר נמצא וממלא את כל המציאות.

אם אני לא מתייחס לכל המציאות הזאת, זאת אומרת, אם אני לא הולך לקבץ את כל הכלים, אז לא תהיה לי שום אפשרות להתקדם בעצמי. אלא בשביל מה אני, מי אני, מה אני, אם לא לצורך התיקון הכללי שהבורא לזה מתכוון?

שאלה: העבודה שלנו מסתכמת בחיבור כלפי העשירייה. אם אני מרגיש מרוחק מהעשירייה והעדר טעם בחיבור עם העשירייה, אני פונה לבורא בתפילה שייתן לי את זה. או שאני מרגיש שיש לי עכשיו התעלות ואני מרגיש את כולם מחוברים, אני פונה לבורא בהודיה. זאת כל העבודה?

נניח שכן. אתה שואל כדי שאחתום לך שזו כל העבודה ולא יותר. אתה חותם איתי חוזה?

שאלה: איך אני יכול לדעת שהבורא נהנה?

לפי החברים. אין לך דבר אחר, כי לבורא אין כלי, הכלי שלו הוא החברים. אם החברים נהנים ממך, אם הם ממש מראים לך את זה, סימן שהבורא מראה לך את עצמו דרך חברים.

שאלה: אנחנו שומעים הרבה בהקשר של עבודה למעלה מהדעת, שצריך לעשות כל מיני תרגילים. אתה יכול לתת דוגמה לתרגילים שאנחנו צריכים לעשות?

מה שאנחנו עושים זה גם תרגילים. תרגילים בלמעלה מהדעת זה להתייחס לכל דבר ודבר מגובה של בינה, ולא מהמלכות.

תלמיד: איך אנחנו עובדים עם דבר כזה במהלך היום?

בהשפעה. להתייחס להכול בהשפעה ולא בקבלה. אלו התרגילים.

קריין: שלחו לנו כאן רב מהצוות של חומר לימוד את "סדר עבודה מבעל הסולם".

"עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.

ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם."

(רב"ש ב', סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל)

נקווה שכך אנחנו נעשה. אם תרצו יש לכם במה לעסוק כל היום.

קריין: קטע 29. מתוך רב"ש ג', "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם".

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.".
(הרב"ש, רשומות. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

קריין: שוב. קטע 29. אומר הרב"ש:

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה," יום ולילה, וודאי שזה לא לילה כשיש חושך ויום כשיש אור, אלא מתי שמאיר לו ומתי שלא מאיר לו. "ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו," זאת אומרת שהוא בודק את זה ברצון לקבל שלו, ורק כלפי הבורא, איך הוא יכול להשתמש. "כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה," זאת אומרת, לא שכלפי האדם יש שוני. אלא יש שוני כלפי העבודה, שכולה מכוונת לבורא. "היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו." גם ביום וגם בלילה, בכל מצב. "ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות," שנקרא "לילה" "הוא גם כן מסכים.". יכול להיות שדווקא הוא עוד יותר יכול לעשות נחת רוח לבורא. "והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו." בהזדמנות להשפיע לבורא. "מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."

(הרב"ש, רשומות. מאמר 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

להשתדל בכל מצב ומצב להיות מכוון להשפיע לבורא. דווקא עד כמה שהמצב לא נוח, לא נעים, מבולבל, לא חשוב באיזה צורות זה מגיע, או ברגש, או בשכל, אם יש קושי להיות מרוכז, עוד יותר טוב. גם את זה הוא מכוון לבורא, וכך מתקדם.

יוצא שכמה שהמצבים יותר גרועים יש יותר הזדמנות לפנות איתם לבורא וכך להתקדם. יפה, אז הוא לא מצפה שמשהו יהיה לו טוב, אלא מצפה עד כמה המצבים שהבורא מביא לו, ובוודאי שכל המצבים באים מהבורא, יהיו יותר ויותר מוכנים להכוונה עסיסית כזאת, חזקה וברורה לעשות נחת רוח. זה הכול.

שאלה: אני לא מביו איך יכול להיות שהאדם מסכים עם הנפילה שהבורא נותן לו. איך אני יכול לקבל את זה, להסכים, כאילו לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום ולהגיד "טוב, זה בא מהבורא"?

למה אני צריך לעשות ככה? אתה צודק. אני לא רוצה לקבל כך את הירידה. כשבאה ירידה אני צריך לעשות צמצום על עצמי, על ההרגשה שלי, ולראות את זה כאילו עם עיניים אובייקטיביות, מהצד בצורה אובייקטיבית, בלתי תלותית ברצון לקבל שלי. אני צריך לראות את המצב, ולהבין שדווקא מהמצב הזה אני יכול לעשות נחת רוח יותר גדולה מבכל מצב אחר.

וכמה שאנחנו מתקדמים לקראת גמר תיקון, אנחנו נכנסים למצבים יותר ויותר גרועים, אבל אנחנו שמחים בזה יותר ויותר מפני שיש לנו אפשרות להפוך כל מצב ומצב דווקא להשפעה יותר גדולה. המצבים היותר גרועים נקראים פרצופים בעביות יותר ויותר גדולה. "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו.", כמה שהעביות יותר גדולה, אפשר לעשות עליו צמצום ומסך יותר גדול, ואור חוזר יותר גדול.

לכן אם אני שם צמצום על עצמי, ואני לא רוצה לחשוב על עצמי, אני רוצה לחשוב רק על מידת ההשפעה שלי לבורא, אז בשבילי הירידה היא דווקא זמן לעלייה. זמן להשפעה הטובה ביותר. כי אני הופך את החושך לאור.

שאלה: בסוף הקטע כתוב שאם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך להתפלל שהבורא יעזור לו שלא יהיה הבדל בין המצבים. אז כאילו שאני לא מסכים, או שאני מורה לבורא מה הוא צריך לעשות, ואנחנו לומדים שלא צריך לעשות ככה.

מה זה נקרא "נצחוני בני"? אני צריך להראות לבורא שאני רוצה שיהיו לי עוד יותר ועוד יותר. למה? אני דווקא צריך לקדם את החושך לפעמים. למה לא? שיהיה חושך, אם אני מרגיש שאני יכול לעבוד עימו, אז שיהיה. זה נקרא "המשתוקק לעבודה בלילות.". ב"זוהר" יש על זה הרבה פסוקים מרגשים, יפים כאלה.

שאלה: לא ברור ממה הבורא יותר נהנה. כי בזמן שיכול לעבוד בלילה אז אין תפילה, ואם כבר רואה שלא יכול לעבוד, רק אז יש תפילה. אז ממה הוא נהנה?

באמת זאת שאלה, ולא ידוע ממה הבורא נהנה. הבורא רוצה שאנחנו נהפוך את כל החושך שהוא מגלה לנו לאור אחד שלם. ואז אנחנו נראה שאין מקום לאור. אלא האור מגיע רק מתוך החושך, "חשיכה כאורה יאיר.", זה בעצם היש. והאור לא קיים בלי החושך, פשוט לא קיים, על זה כתוב שאין בורא ללא נברא. אלו דברים עמוקים מאוד, כדאי לחשוב על זה, אתם תבררו את זה לאט.

שאלה: אני לא מבין מה צריך לעשות, כי יוצא שעבודה זה מצב לא מספיק טוב, אלא צריך להגיע לתפילה.

כל העבודה היא בתפילה. מה השאלה בכלל? כל העבודה, הנכונה, היא תמיד מסתיימת בתפילה. כי אם אני מגלה את המצב שלי, אני מגלה שאני לא מסוגל לכלום. וגם למה אני צריך לגלות אחרת? כי בלי תפילה, בלי התקשרות לבורא, אז מה המצב, אין לי מצב רוחני.

אנחנו צריכים לבדוק את המצב עצמו, מאיפה זה מגיע, מה צריך לעשות, לפנות לבורא שיעשה, שבזה אנחנו דבוקים בו, ומסתיים המצב. ככה זה, איכשהו. לכן כל מצב ומצב צריך להסתיים בפניה לבורא לצורך הדבקות.

קריין: קטע 30.

"האדם צריך לסדר שבחו של מקום, ואח"כ יתפלל. ובודאי בזמן שהוא מסדר שבחים, הוא אומר שהבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים, ושהוא רחום וחנון. ואז אין שייך לומר, שהאדם הוא בעל חסרון, כלומר שחסר לו משהו, הן ברוחניות והן בגשמיות, אחרת נמצא שסתם הוא אומר בפה, וליבו בל עמו, היינו בהלב הוא חושב אחרת ממה שאומר בפה. לכן אי אפשר לזמר ולהודות לה', ולומר את מעלותיו, אלא האדם אומר על עצמו שיש לו כל טוב, ולא חסר לו שום דבר. אם כן איך האדם יכול לומר כך בזמן שהוא מוציא עצמו בעירום וחוסר כל. ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו ועל העולם, הוא רואה שהוא וכל העולם כולו בחסרון, כל אחד לפי דרגה דיליה, על זה הוא צריך לומר, "עינים להם ולא יראו", היינו למעלה מהדעת. ועל דרך זה הוא יכול לומר, שהוא איש שלם ולא חסר לו שום דבר, וממילא הוא יכול לסדר שבחו של מקום למעלה מהדעת.".

(הרב"ש, מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989)

זאת אומרת שום דבר לא קורה במציאות כולה אלא רק הסתכלות של האדם. שהוא פשוט רואה את הכול לא דרך הרצון לקבל שלו, אלא דרך הרצון להשפיע שהבורא מביא לו, ולאט לאט פותח בו את זה. סך הכול זה ההבדל, מה שנקרא "שיעבוד מלכויות". שבמקום שליטת המלכות, הרצון לקבל שיש באדם, יש שליטת הרצון להשפיע, שליטת הבינה. זה נקרא שאין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות.

שאלה: מה הכוונה שאדם צריך לצייר לעצמו שהוא זכה לאמונה שלימה מהבורא? מה זה המצב הזה?

המצב הזה נקרא שהוא רואה את הכול דרך תכונות הבינה, דרך תכונות ההשפעה. רק את זה, רק בזה הוא רואה. ולכן את כל העולם, באותו זמן, זאת אומרת באותו מצב, הוא רואה את כולו שלם.

שאלה: זאת אומרת, הציור של אמונה למעלה מהדעת, זה שהבורא הוא טוב ומטיב?

כן. יש ויש. יש אמונה שהיא אמונה בלבד, ויש אמונה שלימה. שזה רק להשפיע על מנת להשפיע או גם לקבל על מנת להשפיע. אבל בעצם כן, שהוא טוב ומטיב.

שאלה: איך בפרקטיקה להיות לפני תפילה בהודיה לבורא?

[אדם] לא יכול להיות לפני תפילה בהודיה לבורא, כי אין לו על מה לתת הודיה.

שאלה: איך מגיעים לתפילה שפיו וליבו שווים?

זו שאלה טובה. זה כאשר אנחנו רוצים להודות לבורא, אבל מתוך זה שהלב כך מרגיש, ולא הפה כך ממלמל. בכל דבר ודבר שאנחנו מדברים, אנחנו צריכים לבדוק עד כמה המילים שלנו הן מילים אמיתיות. זה נקרא "פיו וליבו שווים", שמה שאני מרגיש בלב, זה מה שאני מוציא מהפה. תתאר לעצמך אם היינו מדברים בקול רם, בלי מעצורים, מה שהלב שלנו מרגיש, מה היה. משהו נורא.

תלמיד: איך אני מגיע לזה?

חס ושלום. אתה תגיע לזה רק במידה שאתה תתקדם. זה הבורא עושה עליך כנפיים, מסכים מיוחדים, שאתה לא תפתח את הפה לפי הרגשת הלב. אחרת אתה תהרוס את כל העולם, את כל היחסים. תתקדמו בשקר לאט לאט, עד שאתם תוכלו להוציא את האמת המתוקנת, כך מתקדמים. אם עכשיו היינו מדברים מה שכל אחד מרגיש כלפי כל אחד, זה היה הרס, הרס ממש. זה הווירוס הכי גדול שיכול להיות.

שאלה: מה זה אומר שאדם נמצא בשלום אבל לא בהסכמה?

אני לא יודע, צריכים לראות על מה מדובר.

קריין: אנחנו ממשיכים בקטע מספר 31 במסמך העבודה באמונה למעלה מהדעת אומר הרב"ש במאמרו "כובד ראש בעבודה מהו".

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש, מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

במילים אחרות. התפילה היא עבודה שבלב, הרוחניות כולה זו עבודה שבלב, מפני שאנחנו צריכים להחליף את הרצון שלנו, לראות את המציאות לא ברצון לקבל, אלא ברצון להשפיע. ולכן אנחנו צריכים להחליף את הלב שלנו, כמו שכתוב מלב אבן ללב בשר. אבל זה בלב, בהרגשה, והמוח כאן לא יעזור. על זה כתוב, "לא החכם למד". יכול להיות אדם שהוא איינשטיין, ממש מבריק, חכם שבחכמים, אבל זה לא יעזור לו בעבודה רוחנית. דווקא האנשים האלה שסומכים את עצמם מאוד על השכל שלהם, קשה להם מאוד להיכנס לעבודה רוחנית. כי העבודה כולה היא להחליף את הרצון. להתחיל לראות את העולם דרך השפעה, ולא דרך קבלה.

והאדם שמגיע לזה ממש לא יודע איפה הוא נמצא, הוא לא יכול להתמצא בכלום. מה זה דרך בינה, מה זה דרך השפעה? איך אפשר, על מה מדובר? מה זה שאני רואה עולם הפוך, עולם לא נכון, עולם גשמי, רוחני, מה ההבדל ביניהם? מה נקרא העולם הרוחני? הוא לא מבין את זה. מה שכן, אחרי הרבה זמן שהוא משקיע ומשקיע, ולא יודע על מה מדובר, זו תקופה, כמו אצל התינוק, שאתה אומר משהו והוא לא יודע על מה אתה מדבר, הוא רוצה להבין, רוצה להרגיש, מה אתה רוצה ממנו, מה אתה אומר, אבל אין, אין לו כלים. כך גם אנחנו, לומדים הרבה זמן, שנים, זה יכול להיות כמה שנים, ואני רואה שיש כאן אנשים שעדיין לא מבינים על מה אנחנו מדברים. אבל לא נורא, אתם כמו תינוק, כך מתפתחים, וצריכים לקחת את זה בחשבון. כך אנחנו מתקרבים לראות את העולם דרך ההשפעה, ולא דרך הקבלה, זה יבוא.

אומר רב"ש שהעבודה הזאת היא נקראת עבודה שבלב, כי היא כולה ברגש, בלהחליף את הרגשות שלנו. אנחנו כל הזמן היינו מרגישים את הקבלה, מה יותר ומה פחות, ובכל הסגנונות, בכל סוגי הקבלה היינו מתמצאים, ועכשיו אנחנו צריכים להגיע לכל מיני סוגי השפעה, ואז אנחנו נראה תמונה אחרת ממש. כמו נגטיב ופוזיטיב נגיד, בצילום, וכך מתקדמים. אז דרך עבודה שבלב כך נתקדם.

אם יש לכם שאלות, אני אדבר על זה, זה קטע מאוד חשוב. שמה הוא אומר קודם כל, לא חשוב כמה שאתה חכם, אל תאמין לחכמה שלך, לשכל שלך. רק תנסה בכל הכוח כמו שילד קטן, הוא משתדל, הוא משתדל, הוא מנסה להרגיש, להבין, לתפוס את המציאות, את העולם, בכל הכוח שלו. כך אנחנו גם צריכים להשתדל בכל הכוח שלנו להרגיש מה זה העולם הרוחני.

הוא הרי נמצא כאן, כאן הוא נמצא, זה לא באיזה מקום. אבל איפה כאן, איך אני מגיע אליו, איך אני תופס אותו, איך אני מרגיש אותו, איך אני מדבר אליו. אנחנו צריכים להיות בהשתוקקות לזה. ודרך הקבוצה, כאן דווקא, דרך הקבוצה, אנחנו יכולים לגלות את הקשר, את הדרך, את המבוא שלנו להרגשה ולשליטה בעולם הרוחני, במצב הרוחני, כי הקבוצה מכוונת אותנו להשפעה. זאת העבודה שבלב. לכן כתוב "להיות כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אתה אומר שאנחנו תמיד צריכים להשתדל להיות בתכונת ההשפעה, ודרכה לראות את העולם, ולהשתדל להרגיש את העולם הרוחני. כשאנחנו משתדלים לעשות את זה, מה זה אומר. אני קשור עם החברים, מתמוסס בהם, כל הזמן מכוון להשפעה לבורא. איך להסתכל על העולם מתוך המצב הזה?

אני באמת לא יודע מה להגיד לך. ראית פעם מצלמות שהיו כאלה גדולות, מעץ. שהיו מכניסים בפנים לא סרט, אלא זה היה ממש זכוכית עם חומר כזה, והיו מצלמים על הזכוכית הזאת משהו שהיה עומד לפניו. אז אנחנו צריכים להחליף את הזכוכית הזאת, זה לא סרט, אלא את המקום הזה שהוא רגיש לאור, שיהיה רגיש לא לאור של קבלה, אלא לאור של השפעה. אז תאר לך שיש לך מצלמה כזאת קמרה אובסקורה, ואתה מכניס את הזכוכית עם החומר הרגיש לכוח ההשפעה, או לכוח הקבלה. כך אנחנו צריכים לעשות.

אצלנו זה לא שאנחנו מכניסים את זה, אנחנו לאט לאט מחליפים את הכוח של הקבלה, לכוח של השפעה. ואני רוצה לראות ככה, דרך הכוח של השפעה.

תאר לעצמך אתה יודע איך, נניח אתה שונא איזה אדם, אז כל מה שיש בו אתה רואה דרך השנאה שלך. זה ברור לנו. אני רואה עליכם שזה ברור, שכל מה שיש לו אני שונא, אני דוחה, אני לא מקבל, לא נראה לי שום דבר ככה וככה, זה, וזה. נגיד שזה מתחלף לאהבה ממש, ואז אתה מסתכל אחרת, הפוך זה נקרא, עולם הפוך ראיתי. אז אתה אומר לא, זה בסדר, זה נכון, הוא לא חשב כך. ואתה מתחיל להתייחס אליו באהבה. ככה זה.

אנחנו צריכים לעשות כל מיני תרגילים כאלה, ותרגילים כאלה אין לך איפה לעשות אלא רק בעשירייה. אני מבין שזה הרצון האגואיסטי שלנו הוא דוחה, כמה שהוא יכול הוא מרחיק אותנו מהעשירייה, אבל בעצם אין לנו ברירה כי אם לא המסגרת הזאת, אנחנו לא נוכל להתקדם. מקובלים כותבים על זה.

תלמיד: אבל אותו הסרט הזה, מה זה בעבודה בעשירייה שלנו?

הרגשת הלב, שהלב שלי מתחיל להרגיש, לא תכונות הקבלה אלא תכונות ההשפעה. פשוט מתוך אהבה להתייחס לכולם. אנחנו מתייחסים לכולם מתוך שנאה טבעית, ככה אנחנו נולדים, הרצון לקבל האגואיסטי אוהב את עצמו, שונא את האחרים.

תלמיד: אמרת, מתוך המצב הזה להסתכל על העולם, על כל מה שקורה.

איך היית עושה?

תלמיד: זאת אומרת, לפני כל מה שאני מרגיש אני צריך לתאר את תכונת האהבה לחברים?

כן, דרך החברים זה יותר טוב, כי אז יש לך גם איזו תמיכה מהם. תנסה.

שאלה: כשהוא אמר "עיניים להם ולא יראו", האם הוא רוצה לומר לנו בעצם שאנחנו כבר נמצאים באור, בשלמות, אבל בגלל שאני לא שלם אני לא מרגיש ולא רואה את זה? התפילה צריכה להיות מכוונת.

אנחנו נמצאים כל הזמן באור, באור השלם, אבל אנחנו לא רואים אותו. האגו שלנו הופך את האור לחושך, מפוזיטיב לנגטיב, וודאי שכך אנחנו. על זה כתוב אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס.

שאלה: רציתי לברר אם אני מבין נכון שאדם כל פעם צריך לברר בשבילו מי זה הבורא, שזה כוח השפעה ואהבה, ולברר את הכוח ההשפעה והאהבה הזה, ואם הוא באמת ירצה להיות בכוח ההשפעה והאהבה הזה, אז תהיה לו תפילה אמיתית.

אני אגלה לך סוד, הבורא נקרא בוא וראה, הבורא נקרא שאנחנו עושים אותו. כשאני מתחיל להתייחס דרך כוח השפעה והאהבה לכולם, לכל המציאות, רוצה לראות את המציאות האינטגרלית שכולה כאחת, אז לאט לאט אני בונה בי את התכונה הזאת של השפעה, אהבה, ייחוד, חיבור, ולתכונה הזאת אני קורא בורא, בוא וראה. ואין בורא אחר.

שאלה: כשיש לי דו שיח כזה פנימי עם העשירייה, או עם החברים, זו נקראת העבודה שבלב?

גם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להיות בדעת ובלב בו זמנית? כי אם אני עולה לרגש שבלב אז הדעת מתחיל להיות מטושטש. האם זה בסדר?

נכון. כך צריך להיות. תן לדברים האלה להתפתח בעצמם, ממש כך.

שאלה: ישנם אנשים שלא קיבלו את המתנה הזאת של חשיבה דרך הלב, והאם במקרים האלה, באמת, האישה יכולה לעזור, להוסיף בנושא?

אני לא חושב. קבוצה יכולה לעזור. הקבוצה.

תלמיד: כי הרבה פעמים האישה מכניסה לנו את הרגש כ"עזר כנגדו".

אז אני אומר לך, אתה תעבוד עם הקבוצה. האישה זה אחר כך וגם לא עם הגבר, יכולה "אשתו של אדם כגופו" לעזור לו בזה, אבל יותר טוב אם אנחנו עובדים עם הקבוצה. יותר נכון, יותר אמיתי, יותר קצר ויותר מכוון למטרה.

תלמיד: הרבה פעמים, עם החברים, הלב קצת יותר קשה, אצל הגברים.

אני אומר לך על הבחנות רוחניות מה אתה מכניס לכאן את המשפחה שלך? אני אומר לך מה שטוב, מה שיכול לעזור לך בצורה הכי קצרה ופחות לטעות, ואתה אומר לי אבל זה יותר קרוב לליבי. אז אני אומר לך זה לא יותר קרוב לליבך מה שצריכה להיות הרוחניות. תעשה מה שאומרים מקובלים. אחר כך שאתה תהיה כבר ברוחניות אז אתה תראה עד כמה שאישה יכולה לעשור לך או לא. אני עוד לא ראיתי כאלו דברים שממש אישה היא נחוצה לעבודה רוחנית של הגבר.

אמנם שכן, כתוב על זה, ויכול להיות, אבל אני עוד לא ראיתי את זה בניסיון שלי בעולם הזה אצל אף תלמיד ובכלל אצל אף מקובל. לא. ואני לא ממליץ בשום צורה לבלבל עבודה רוחנית עם אישה. אמנם שיכול להיות שאשתך ממש היא צדקת ואישה מיוחדת, אבל לא כדאי. יש לך עשירייה, תעשה בה מה שכותב רב"ש. נקודה.

שאלה: בשעורים האחרונים מדברים בצורה מאוד חזקה על הצל שמתוכו אנחנו צריכים להגיע לרצון לבורא. איך לשלב את זה עם העבודה בעשירייה, כי יוצא שאני מתקדם בצורה חזקה ומהירה יותר דרך ירידות, ובעליות יש יותר סכנות.

מה שאני ממליץ במשך היום, ויש הרבה אנשים היום שלא עובדים עדיין או עובדים בעבודה חלקית, שיש להם זמן, תתקשרו ביניכם לעשירייה ותקראו אותם הפסוקים שאנחנו עכשיו למדנו. זה יעזור לכם הרבה מאוד, באמת יקדם אתכם. אתם תראו שבזה אתם תתקדמו, מהחזרה יחד בעשירייה בחומר הזה יותר מאשר איתי בבוקר. אני אומר לכם, זה מאוד מאוד חשוב. תקראו את זה כמה פעמים, כל פסוק ופסוק, ותדברו על זה אולי קצת, אבל קצת, לא לבלבל אחד את השני. העיקר זה לקרוא יחד. זהו. בנחת. שיהיה מובן מה כתוב. לא פירוש פנימי, ולא שכל אחד ואחד יכול לחשוב שככה זה צריך להיות, וככה זה צריך להיות, זה לא חשוב, העיקר שיהיה נשמע, שאתם כולם נמצאים באותו פסוק, שאתם כולם עם הלב שלכם מתקשרים לחומר, אפילו אם זה לא מובן, כמו ילד עם פה פתוח, "אנחנו רוצים את זה". ככה. אתם תראו איך שזה יעזור לכם, יש לכם עד עכשיו 30 פסוקים, כמה עבודה שיש לכם, תעשו. אתם תראו, מבטיח לכם, הבורא ישמח ויקדם אתכם.

שאלה: מהי העבודה שבלב בזמן החושך? כי מצד אחד הרי בחושך הלב אינו מסכים לעבודה, והלב לא רוצה חיבור, לא רוצה בורא, רק לא זה, ומצד שני, אנחנו מבינים שזה בדיוק מקום העבודה. אז איך בהכרח זה יהיה אחד בפה ואחד בלב? איך עובדים עם הלב כשהוא לא מסכים?

הלב לא מסכים, זה נכון, אבל אני רוצה רוחנית? רוצה רוחניות. אני לא רוצה למות כמו כלב, אני רוצה להגיע לאיזו מטרה, אני רוצה להרגיש את הנצחיות והשלמות שיש בטבע. ומזה אני לא יכול לברוח, מה עלי לעשות? אז אני חייב לנסות לראות. אני לא נכנס לרוחניות. אתה יודע מה, אני לא נכנס, לא רוצה. מה אני עושה? אני רוצה רק לראות מתוך סקרנות, מה זה נקרא לראות את העולם בהשפעה? מה זה להחליף את צורת העולם, במקום נגטיב פוזיטיב, במקום אור חושך, במקום חושך אור, וככה אני רוצה לשחק עם זה, רק לראות. אני בעצמי נשאר מה שאני, אבל אומרים שיש עולם רוחני, אפשר לראות משהו? בוא נראה אותו.

אז אני יכול בצורה זמנית לעבור לתפיסה כזאת של השפעה, זה לא מפריע לי, אני נשאר כמו שאני נשאר. אני רוצה להתקדם רק לכזה דבר, לראות גם אותו, מה רע? אני יכול להיות בשני עולמות. זה הכול. דווקא יש הרבה חומר בתורה ובזוהר על כל הדברים האלה, על הגישה הזאת, על הגיחות האלה.

לכן, אין מה לפחד, אתם לא נכנסים ואין לכם חזרה. לא. תיכנסו, תראו, תצאו. אין בעיה. אני מבטיח לכם מתי שתרצו תצאו מהעולם הרוחני בחזרה לעולם הגשמי.

שאלה: הרב"ש כותב "אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב", מה זה כוח ההתנגדות הזה שנקרא דווקא לעבוד את ה', ואיפה קונים אותו?

בלי לחץ, אתה שומע, אלא אני רוצה לראות את המציאות דרך כוח ההשפעה. נגיד שאני כולי כוח השפעה, נתינה, אהבה לכולם, אתה רואה איך אני עושה את זה, ככה, מעצמי החוצה, החוצה ככה לעצמי שאני לא רוצה כלום, רק לתת לכולם, כאילו שאני הבורא, ככה הייתי נותן הייתי משפיע ממש, איך אז הייתי רואה את כולם? כולם אהובים, כולם גדולים, כולם יפים, כולם ממש צדיקים גדולים. אני אוהב את כולם. בוא אני אסתכל כך על המציאות. זה לא מחייב אותנו לכלום, זה רק תרגיל. תסתכל ככה על המציאות ותראה מה קורה, מה זה מביא לך, אילו הבחנות חדשות.

תסתכלו, תעשו זה הכול תלוי בתרגילים בלבד. כל תרגיל ותרגיל שאתה עושה אתה בזה מושך מאור המחזיר למוטב והוא עושה לך קיבוע של המצב, אז המצב הזה כאילו הסתכלת הסתכלת צילמת, הסתכלת הסתכלת צילמת, וכל הצילומים האלה נכנסים לרגש שלך, לזיכרון רגשי וכך לאט לאט אתה בונה מזה כאלה פריימים, ומהם אתה כבר יכול להרכיב אחר כך אם לא צורה רוחנית, לפחות את ההתרשמות שלך מהצורה הרוחנית, ולאט לאט תתקדם. תאמין לי עברתי דברים כאלה, אני אומר לך מכל הניסיון שלי ככה זה עובד.

ואנחנו כולנו [יחד], מי שנמצא איתנו אפילו שנמצא בתור תינוק שפותח את הפה ולא יודע כלום ממה שקורה כאן, והוא בכלל לא מבין. אני זוכר את עצמי עד כמה שאני לא הבנתי ושנים לא הבנתי מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", לא הבנתי מה זה עד שזה ממש עבר עליי בכוח מאוד לא נעים, אבל לכם אני נותן את זה בצורה עדינה, הדרגתית. ניכנס.

(סוף השיעור)