שיעור בוקר 30.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 260, "בית שער הכונות", דברי האר"י, אותיות ס"א-ס"ט

שאלה: איך להיכנס נכון ללימוד?

אנחנו כבר מכירים את הלימוד הזה, הוא מסביר לנו על ההתקשרות בין עשרת הספירות. זה לא כמו ב"תלמוד עשר הספירות" שם הוא מסביר בצורה תיאורטית, כאן הוא מגיע לצורה יותר פרקטית, איך קשורים ביניהם ספירות, פרצופים, בעולם האצילות ובעולמות בי"ע ששייכים לעולם האצילות. כי זו בעצם העבודה שלנו, זה אותו מקום שבו אנחנו נמצאים כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו.

כאן הוא מסביר על כלי פנימי וחיצון, אורות מקיפים ואורות פנימיים, עולמות בי"ע, על כול מה שאנחנו צריכים כדי בפועל לגשת לתיקונים.

אות ס"א

"כי כלי הפנימי של המוח לנשמה יורד בבריאה, ונעשה שם נשמה, אף שהיא בחי' כלי, מ"מ נעשה שם נשמה לעולם שתחתיו. אבל בעולם עצמו לא נעשה לעולם מבחי' כלי נשמה, כי החיה והיחידה אינם מתלבשין לעולם, כנ"ל."

פירוש אור פשוט לאות ס"א

"אבל בעולם עצמו לא נעשה לעולם מבחינת כלי נשמה כי החיה והיחידה אינם מתלבשים לעולם: כי בבי"ע, נמצאים אלו האורות דו"ק שהם רוח נפש דמלכות דאצילות, שנעשו שם לבחינת נשמה, כנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש. אבל בעולם אצילות עצמו לא יארע זה לעולם, כי אפילו במוחין דגדלות נתבאר לעיל שהאורות דו"ק, יורדים אז לבשר ועור, שהם כלים בלתי גמורים, ואינם יכולים לקבל לעולם בחינת נשמה השייכת להם, אלא נשארים בכל שתא אלפי שני בבחינת אור דו"ק מהאור השייך לחלקם, משום שבירור כלים אלו תלוי במוחין דחיה ויחידה, וכל עוד ששולט צמצום ב' הרי הכלים דז"א ומלכות נפרדים ללבושים והיכלות, מכח עלית המלכות המסיימת לכלי דבינה, (כנ"ל אות ט"ז ד"ה השורש) ע"ש. וע"כ נמצאים הכלים דבשר ועור חסרים מג"ר דחיה דחלקם, כי אינם אלא התפשטות בינה לבד, כנ"ל.

וז"ש, שאלו אורות דרוח נפש, הנבחנים לבחינת כלי הם נעשים בבי"ע לבחינת נשמה, מטעם שבי"ע מקבלים מעיבור יניקה דקטנות המלכות, שהיא עי"מ דאחור, ובקטנות נמצאים נפש רוח מלובשים בכלים גמורים דגוף, דהיינו בעצמות ומוחא כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ יכולים להעשות שם בבי"ע לבחינת נשמה. אבל באצילות, אין הנוקבא יכולה לעמוד באלו המוחין דאחור, אלא שחוזרת לנקודה תחת היסוד כנ"ל, שפירושו שהיא באה בעיבור למוחין דפב"פ, ומקבלת מוחין דגדלות מנה"י דז"א כמ"ש בתע"ס חלק ט"ו בתחילתו, ואז יורדים האורות דו"ק לכלים דעור, דהיינו לבשר ועור, כנ"ל בדיבור הסמוך, שהם אינם נעשים לבחינת נשמה לעולם, והם תמיד מחוסרי ג"ר השייך לחלקם הנקרא בחינת כלי, כנ"ל, הרי שבחינת הארת כלים לא תתעלה להיות לבחינת נשמה באצילות. ודוק היטב, כי אי אפשר להאריך יותר." 07

שאלה: איפה מתבררים ומיתקנים הכלים, האם בעולם האצילות או בעולמות בי"ע?

לשם עלייה לעולם האצילות הכלים מתבררים ומיתקנים בעולמות בי"ע - בריאה, יצירה, עשיה. כשהם עולים לעולם האצילות, אז שם כבר התיקון שלהם. יש כאן כמה שלבים של תיקון הכלים, יש את תיקון הכלים שהוא לעולמות עשיה, יצירה, בריאה, ואחר כך כבר לעולם האצילות, בהדרגה.

שאלה: כתוב "כי בבי"ע, נמצאים אלו האורות דו"ק שהם רוח נפש דמלכות דאצילות, שנעשו שם לבחינת נשמה,". ואז הוא כותב "אבל בעולם אצילות עצמו לא יארע זה לעולם,". האם הוא רוצה להגיד שהכול שקר?

למה שקר, למה אתה שופט לשקר או לאמת? מי רוצה כאן לסדר אותך, האם אתה נמצא בשוק? איזה מילים אלו?

תלמיד: כי זה סוג של אשליה, הוא כביכול משקר.

אפילו שזו אשליה ואפילו שאנחנו נמצאים בשקר, השקר הזה ניתן לנו כדי שנגיע לאמת ולתיקון. זה לא שקר כמו בעולם שלנו שרוצים לסדר אותך ולהשאיר אותך בהפסד, אלא ההיפך, כדי להביא אותך לתיקון האמיתי מעבירים אותך גם דרך השקר. זה כמו שאנחנו נוהגים עם הילדים הקטנים, אנחנו גם משקרים להם אבל כדי שעל ידי זה הם יתחכמו ויגיעו לחכמה האמיתית.

תלמיד: הוא ממשיך, "ואינם יכולים לקבל לעולם בחינת נשמה השייכת להם, אלא נשארים בכל שתא אלפי שני בבחינת אור דו"ק מהאור השייך לחלקם". מה הוא רוצה להגיד?

שאת אור הנשמה אי אפשר לקבל בתוך שתא אלפי שני.

תלמיד: מה זה אומר?

לא יכולים לקבל כי הכלים עדיין לא גמורים, כי אור הנשמה כבר שייך לג"ר, לג' ראשונות.

תלמיד: מה העבודה שלנו?

אנחנו תמיד נמצאים בבלבול הזה, מה זו קטנות ומה זו גדלות. בקטנות יש נפש, רוח, וכלי של זעיר אנפין ומלכות, אבל לא כולו ודאי, כי אין את כל חמישה הכלים שיהיו מחוברים, לכן אנחנו קוראים לזה נפש ורוח. אבל אפילו נפש ורוח הם לא אמיתיים כי אין להם נשמה, חיה ויחידה שיתמכו בהם.

תלמיד: אנחנו צריכים להתעלות מכל המצבים שאנחנו רואים?

כן, כמו בעולם שלנו, אפילו שילד קטן קיים, הוא לא יכול להתקיים בלי המבוגרים. יש לו גוף ויש לו אורות וכלים, אבל עדיין הוא לא יכול להתקיים לבד.

תלמיד: מתי אנחנו רואים את האמת?

אנחנו רואים את האמת מתי שאנחנו מגיעים לגיל בר מצווה.

תלמיד: מה הכוונה בבר מצווה?

שיהיה לך ו"ק דנשמה.

תלמיד: אתה יכול להסביר כדי שנבין?

אתה תראה את האמת מתי שהבורא ירצה.

תלמיד: איך אני גורם לו שירצה לתת לי?

תבקש. תבקש טוב טוב.

תלמיד: כלומר בחיבור בעשירייה, אי אפשר לבקש לבד.

בסדר.

שאלה: איך בכלל קורה שהכלים מיתקנים באצילות, מה זה אומר שהם מיתקנים שם?

יש שם אורות שיכולים לתקן את הכלים, לגרום להם לחיבור, וכשהכלים מתחברים הם יכולים לקבל את האורות האלה בעל מנת להשפיע בהתחברות ביניהם. ואז יהיה לנו נרנח"י, ודאי שלא כמו שיהיה לנו בגמר התיקון, אבל בכל זאת כבר מתחילים להתחבר חמישה כלים בחמישה אורות.

יש הרבה מאוד מה ללמוד כי התיקון הזה הוא עדיין תיקון לא סופי.

שאלה: לא ברור מהי החלוקה, האם נר"ן, חיה ויחידה, או שהנשמה משתייכת לחיה ויחידה?

אנחנו לא יכולים להחליט סופית כי תמיד יש לנו גם לכאן וגם לכאן. לצורך הכלים ולצורך האורות יש חלוקה שהיא תלויה למה אנחנו מייחסים את הנשמה. כי הנשמה מתקבלת בכלים דקבלה ושייכת לג"ר, ולעומת זאת נפש, רוח, נשמה, שייכים לו"ק ומתלבשים בכלים דו"ק, לכן אור הנשמה הוא באמצע, כמו בינה ששייכת או לזה או לזה, תלוי לאיזה צורך, באיזה מובן. כך אנחנו צריכים לראות את זה.

תלמיד: באות ס"א, למה לא יכולים להיות נשמה, בשר ועור? זה שהם לא יכולים לקבל חיה יחידה זה ברור, אבל למה דווקא נשמה הם לא יכולים לקבל?

כי נשמה גם שייכת לג"ר. נפש, רוח, נשמה, שייכים לו"ק, אבל זו לא כל הנשמה, יש בנשמה חלק ששייך לג"ר וחלק ששייך לו"ק, לכן כך אנחנו מחלקים אותה. זו בעיה עם הבינה.

שאלה: כתוב ש"חיה ויחידה אינם מתלבשים לעולם", האם זה תמיד כך, אף פעם הם לא מתלבשים?

עד גמר התיקון חיה ויחידה לא יכולים להתלבש בצורה שלמה בתוך הכלים כי הם כלים דקבלה, הם צריכים כלים דקבלה כדי להתלבש בהם, וכלים דקבלה עד גמר התיקון לא מיתקנים מפני שהם תלויים זה בזה.

תלמיד: אחרי גמר התיקון יש התלבשות.

כן, שם כבר אין גבול.

שאלה: אם כך, מה זה מה שאנחנו לומדים במדרגה שנקראת בית מקדש ראשון, שני? שם יש מוחין דחיה.

זה שיש מוחין דחיה ומוחין דיחידה, זה כן, אבל כשאנחנו מדברים על התיקון הסופי ודאי שאין. כמו שיהיה בגמר התיקון זה לא היה אף פעם ולכן לא היה בירור סופי, ולכן נשברו בתי המקדש. אנחנו לא יכולים לגלות מה חסר לנו בתיקונים עד שזה לא יתגלה, לכן כתוב ש"בית מקדש השלישי צריך לרדת מהשמים".

שאלה: איך אפשר לתאר את מה שכתוב פה כמערכת יחסים בין בעל הבית והאורח?

נדבר על זה כשיהיה לנו זמן.

שאלה: אף על פי שחסרים כלים אנחנו בכל זאת מרגישים את השלמות, האם זה כדי שנמשיך בעבודה?

כן. זה תלוי בדרגה של האדם, יכול להיות שהוא נמצא בדרגה נמוכה אבל מרגיש בה שלמות. הוא תמיד בודק את עצמו כלפי מה שיש לו.

אות ס"ב

"וכלי האמצעי הלב כלי לרוח, יורד ביצירה, ונעשה שם נשמה, ואז היצירה מכסה ומלביש לבריאה קצתה, דוגמת הלב המכסה את המוח באצילות כנ"ל, ודוגמת ז"א לבינה, וכלי החצון של כבד של נפש דאצילות, הוא עצמו נעשה נשמה לעשיה."

אות ס"ג

"האמנם ודאי, כי הנשמה שביצירה היא נשמה בערך היצירה עצמה, אך כפי האמת אינו רק רוח בערך הכללות ג' עולמות בי"ע. וכן נשמת העשיה אינו רק נפש בערך הכללות, כי הרי באצילות היו ג' כלים לנר"ן."

אות ס"ד

"וצריך שתדע, כי פנימיות וחיצוניות הכלים, אע"פ שכל א' יש לו ג' בחינות עי"מ, עם כל זה, כל ג' בחינות של החיצוניות נקרא גופא, וכל הפנימיות נקרא מוחין בערכו, כנזכר בתיקונים קכ"א," כרגיל כמו שלמדנו תמיד, יש לנו ג' כלים וכנגדם האורות, מוחין. "לכן ברוב הפעמים אנו קורין אל פנימים בשם מוחין, ונודע כי המוחין אינו נשמה, רק גוף פנימי."

שאלה: בצורה מערכתית אני זוכר שלמדנו שפרצוף עליון תמיד יורד לזה שמתחתיו, ופה באות ס"ב אצילות יורד לכל הפרצופים שמתחתיו. איך זה?

עולם האצילות יכול לרדת לעולמות בריאה, יצירה, עשיה, ולעלות בחזרה, ועולמות בי"ע יכולים לעלות לעולם האצילות.

תלמיד: בדרך כלל בריאה יורד ליצירה ויצירה לעשיה, הם מתלבשים זה בזה. ופה כתוב שחלקים של אצילות יורדים.

אצילות מתחלק לחב"ד חג"ת נה"י, וכך גם יורד לעולמות בריאה, יצירה, עשיה.

תלמיד: והם לא יורדים אחד לתוך האחר.

כאן בינתיים לא, אבל הם כן יכולים לעשות את זה.

שאלה: בדרך כלל לומדים שבי"ע עולים לאצילות בשביל להיתקן. איזה תהליך מתואר פה שדווקא אצילות יורד אליהם?

הוא יכול לרדת, אין שום בעיה, כי כל העולמות האלה הם בנע ונד. אצילות יכול לרדת לעולמות בי"ע, בי"ע יכולים לעלות לעולם האצילות גם בחלקים, בריאה, יצירה, עשיה, וגם כולם יחד.

שאלה: מה זה עולם האצילות?

עולם האצילות אלו כלים ואורות שהתבררו מהכלים השבורים בדרגות כתר וחכמה.

שאלה: האם יש מקום לתאר את המונחים כמו עולם האצילות אף על פי שאין לי כלפיו שום הבנה?

אנחנו בינתיים לא יכולים לתאר שום דבר. אלו כלים מיוחדים עם אורות שנמצאים למעלה מפרסא, זה אצלנו עולם האצילות, מה שאפשר לתקן על ידי שבירת הכלים בעולם הנקודים.

שאלה: הוא כותב "ודוגמת ז"א לבינה, וכלי החצון של כבד של נפש דאצילות, הוא עצמו נעשה נשמה לעשיה." הוא נותן כל פעם הגדרות של נשמה. מה זה אומר שהנשמה מורכבת מכל מיני חלקים פנימיים, חיצוניים? מה זו נשמה?

הנשמה היא גם כלים וגם אורות שאדם משיג בהתקשרות לדרגה יותר עליונה, לבורא. מפני שהאור הקבוע שלהם לא יכול להיות יותר מנשמה לכן הוא נקרא נשמה.

תלמיד: הוא כותב "ודוגמת ז"א לבינה,". איפה נמצא זעיר אנפין, האם בעולם האצילות או מעל עולם האצילות?

מה כתוב?

קריין: כתוב באות ס"ב "ודוגמת ז"א לבינה, וכלי החצון של כבד של נפש דאצילות, הוא עצמו נעשה נשמה לעשיה."

"וכלי האמצעי הלב", יש מוח, לב, כבד, "כלי לרוח," כי זה אמצעי בין נשמה לנפש, "יורד ביצירה, ונעשה שם נשמה," כלי פנימי, "ואז היצירה מכסה ומלביש לבריאה קצתה, דוגמת הלב המכסה את המוח באצילות כנ"ל, ודוגמת ז"א לבינה," יש להם התלבשות, אחיזה. זעיר אנפין מתלבש על ז"ת דבינה, ובמידה שהוא לוקח מהבינה אז בינה גדלה, "וכלי החצון של כבד של נפש דאצילות, הוא עצמו נעשה נשמה לעשיה." כל הכלי של העליון מלובש עכשיו בתחתון ונעשית שם נשמה, זאת אומרת כלי יותר גדול. נשמה היא תמיד כלי פנימי.

תלמיד: את כל מה שהוא כותב פה אנחנו צריכים להשיג?

כן. כל מה ששייך לעולם האצילות אנחנו צריכים להשיג. זה הכול לפנינו.

קריין: אור פשוט. אות ס"ד.

פירוש אור פשוט לאות ס"ד

"ג' בחינות של החיצוניות נקרא גופא וכל הפנימיות נק' מוחין בערכו: סובב על מ"ש לעיל שפרצוף האחור דנוקבא שירד לבי"ע, נבחן לבחינת התלבשות דגופים דאצילות. ואומר שכל ג' הבחינות של החיצוניות, דהיינו עי"מ דאחור, שעיבור יניקה, הם ו"ק דו"ק, ומוחין הם ג"ר דו"ק, כנ"ל, כל אלו האורות נקראים גופא, ולא אורות, כי אפילו בחינת המוחין דו"ק הם בחינת גופא. וע"כ פרצוף זה עי"מ דאחור שנפל ונתלבש בבי"ע, נקרא בחינת גופים של אצילות. כי רק ג' הבחינות עי"מ דפנים, שהם נרנח"י דג' האורות של נשמה חיה יחידה, הם לבד נקראים אורות ומוחין."

כל היתר, נפש, רוח, נשמה, נר"ן, הם כבר שייכים למדרגות יותר תחתונות.

אות ס"ה

"נמצא כי המוחין של החיצוניות נעשה בית קבול אל המוחין הפנימיות, ונקרא בשם אוירין דילהון, דוגמת המוחין דקטנות שנעשו קרומין אל המוחין דגדלות. וזה שכתוב בתקונים דקכ"א, שמא דס"ג איהו מוחא מלגאו, ג' יודין דוגמת ג' מוחין. ושמא דמ"ה איהו מלבר, ג' אלפין, ג' אוירין דמתלבשין בהון ג' מוחין." את זה אנחנו לא לומדים והוא לא מפרש.

קריין: פרק ו', אות ס"ו.

פרק ו'

אות ס"ו

"* ונבאר עתה מרכבת יחזקאל שהיא ביצירה וממנו תקיש אל השאר. דע כי הנה נתבאר שבכל העולמות יש בהם או"פ ואו"מ, והכלים של כל העולמות מפסיקין הם באמצע בין אורות מקיפים ובין אוה"פ."

* ע"ח ח"ב שער מ"ט פרק ב'.

אות ס"ז

"והנה האו"פ וכליהם הם היותר עליונים בפנים והיותר תחתונים בחוץ, כי הרי עתיק הפנימי וכלי שלו בפנים מן הכל ועליו או"פ וכלי דא"א וכן כיוצא עד העשיה, שאו"פ שלה וכלי שלה הם מלבישים כל העולמות כולם. ואורות המקיפין הם להיפך כי התחתונים יותר פנימים, כי מקיף דעשיה ע"ג כלים דעשיה ועליו מקיף דיצירה וכו'." עד כה על המקיפים, אחד על האחר.

אות ס"ח

ונמצא א"כ, כי כלים דעשיה נקודה אמצעית של כל העשיה, וכל העולמות כולם באמצע האורות הפנימים והמקיפים. והארץ הזו שלנו, היא נקודה אמצעי של העשיה וכל העולמות."

קריין: אור פשוט, ס"ח למטה.

פירוש אור פשוט לאות ס"ח

"כלים דעשיה נקודה אמצעית של כל העשיה וכל העולמות כולם באמצע האורות הפנימים והמקיפים: כלומר, שסיום של עולם העשיה דיושר הוא בנקודה המסיימת רגלי א"ק, שהוא בנקודה דעוה"ז. וכעד"ז הסיום דכלים העיגולים דא"ק הוא ג"כ בנקודה המסיימת דיושר, שהוא בנקודה דעוה"ז, כי בעיגולים נבחן סופם במרכזם, כי אין מעלה מטה נבחן בעיגולים. הרי שאותה נקודת הסיום המסיימת את היושר היא הנקודה המרכזית של העגולים דא"ק, שהם מצמצום א'. (כנ"ל אות ל' ד"ה אמנם) עש"ה. אמנם תזכור אשר נקודת הסיום דצמצום ב' דיושר, היא בפרסא שמתחת האצילות, ששם מסתיימים כל רגלי האצילות, והיא ג"כ הנקודה המרכזית של העיגולים דצמצום ב'. אלא שמדובר כאן בעולמות בי"ע, המלבישים לנה"י דא"ק דצמצום א' עד לנקודה דעוה"ז, ע"כ הוא מראה כאן על נקודה המרכזית של העיגולים דצמצום א'."

הוא רוצה להצדיק את האר"י, למה הוא כתב כך.

שאלה: המצב הזה של ו"ק שבו אי אפשר למשוך את אורות חיה יחידה, האם הוא תוצאה מזה שאנחנו לא יכולים להעלות תפילה?

אנחנו לא מרגישים בזה צורך, אין לנו חיסרון, אין גילוי החיסרון לכלים האלה שאנחנו צריכים לתקן. נתקדם עוד ונראה מה ייצא, זה כבר צריך להיות בתהליך של הדור האחרון, זה עוד יתגלה.

אות ס"ט

"ואחר שידענו זה נחזור לענינינו, כי הנה הקליפות דעשיה הם יותר אמצעי של כל העשיה וכל העולמות בכללם זולת הארץ הזאת" שלנו, "אמנם בערך האו"פ לבד נמצאו הקליפות מלבושים להם ומקיפין להם וחיצוניות מכולם."

(סוף השיעור)