שיעור בוקר 19.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "פתיחה כוללת", עמ' 125,

אותיות ח'-ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 125, "פתיחה כוללת", אות ח'.

אות ח'

"ועתה נבאר ענין ההכאה והביטוש, שהי' בין או"מ לאו"פ בסבת עקודתם בכלי אחד, ועיין בעה"ח בהיכל א"ק ש"ב ע"ג, וגם בשער עקודים פ"ב, שטבע של או"פ לזכך את הכלי שהוא מלובש בה ע"ש. לפיכך, כיון שבע"ס דפה דא"ק היו האו"פ והאו"מ קשורים בכלי אחד דמלכות, היה האו"פ הולך ומזכך את הכלי מלכות דרגא אחר דרגא, וזהו סיבת הסתלקות של ע"ס דפה, שנק' עולם העקודים.

והענין דכבר נתבאר לעיל באות ו' ואות ד', אשר ע"ס דאו"ח הם בערך ההפכי מע"ס דאור ישר, כי בע"ס דאור ישר, יהי' המדרגות מתעלים זה על זה לפי הזכות שלהם. עד השורש שהוא הזך שבכולם. אבל בע"ס דאו"ח, יתעלו המדרגות זה על זה לפי העוביות שלהם, עד השורש שהוא היותר עב מכולם. שהיא בחי' הד', ומלכות ששב להיות כתר. ובחי' ג' חכמה, ובחי' ב' בינה, ובחי' א' ז"א, והכתר לבחי' מלכות.

ומתחילה נזדכך המסך בדרגא אחת, דהיינו שנזדכך צורת אור העב דבחי' ד' שבו וקיבל צורת העוביות דבחי' ג', וזה נקרא שאור המלכות נסתלקה ממקומה ועלתה לכלי דז"א, מפני שגם אז נתפשט האור ישר מהא"ס על המסך, וגם אז שלט בהמסך כח העיכוב עד שנעשה זווג דהכאה, ויצאו ע"ס דאו"ח מהמסך דבחי' ג', אמנם אינם עוד בקומת הכתר כבתחילה אלא הם בקומת חכמה, והיינו משום דהעוביית דבחי' ז"א ובחי' ג' דאור ישר יש לו ערך חכמה באו"ח כנ"ל, ונמצא שהמסך לא שב להיות כתר בסבת האו"ח. אלא שב להיות חכמה. ואח"כ נזדכך עוד, וקיבל הזיכוך דבחי' ב', שהיא בחי' בינה, וגם שם נתפשט אליה האור ישר עד לזווג דהכאה והעלאת או"ח, אמנם בקומת בינה, וכמו שאבדה לה העוביות דבחי' ג' ובחי' ד' כן נחסרו לה ב' ספירות הראשונות דאו"ח כנ"ל. ואח"כ נזדכך עוד וקיבל הזיכוך דבחי' א', וגם נזדווג בו האו"י מהא"ס ועלה אור החוזר, אמנם בקומת ז"א, ונחסר לה גם בחי' בינה. ואח"כ נזדכך עוד עד לצורת השורש, שעלתה למעלת הכתר, ואז אין עוד עוביות כלל בהמסך, וא"כ אין עוד עמה בחי' זווג דהכאה מאור ישר, וע"כ נעלם האו"ח לגמרי מע"ס דעקודים, ועיין בפנים בענף ג' וענף ד' שנתבאר כ"ז בארוכה.

והנה נתבאר שכיון שגם או"פ מלובש בכלי מלכות, לכן הוא הולך ומזככו דרגא אחר דרגא, ובדרך זיכוכו הולכים ונעלמים הע"ס כח"ב זו"ן דאור חוזר. מפני שבעת עלייתה לבחי' כתר שוב נאבד מהמסך כל הסגולה שלו להעלות או"ח כנ"ל, אמנם גם הע"ס דאור ישר ג"כ נסתלקו עמו, והוא מפני שהאור ישר והאו"ח קשורים ותלויים זה [בזה]."

תלמיד: כתוב שכיוון "האו"פ והאו"מ קשורים בכלי אחד דמלכות, היה האו"פ הולך ומזכך את הכלי מלכות". מה זה אומר שאור מקיף ואור פנימי בגלל שהם קשורים זה גורם לפעולת הזיכוך בכלי?

זו סיבה. מלכות שלא רוצה לקבל היא הופכת להיות סיבה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף, ובכלל לכל האורות.

תלמיד: מה זה אומר שהיא סיבה?

בזה שהיא לא רוצה לקבל היא הופכת סיבה לאור הזה שיוצא ממנה בעקבותיה ועולה למעלה.

תלמיד: ומה מטרת הזיכוך?

מטרת הזיכוך היא שהמסך ייעלם.

תלמיד: ואז?

ואז יש סיבוב. שוב חוזרים אור ישר, אור מקיף, זיווג דהכאה, וכך תשע פעמים עד שכל הכלי מזדכך.

שאלה: הוא משתמש פה במילה "זיכוך", "מזדכך". מה המשמעות, האם הוא הופך להיות יותר נקי, יותר דק, יותר חלש?

"מזדכך" כלומר שהייתה לו עביות יותר גדולה, הפרש גדול יותר בינו לאור, ונעשה פחות. זה נקרא "זיכוך".

שאלה: מדובר פה על עולם העקודים.

כן, בינתיים.

תלמיד: איך הוא נוצר פתאום? מאיפה הוא בא?

עולם העקודים הוא העולם הראשון, כשהכול עקוד בכלי אחד, במלכות.

תלמיד: האם לא עתיק הוא העולם הראשון?

לא.

תלמיד: כי הוא לא מוזכר קודם לכן, ופתאום יש את עולם העקודים.

כך קוראים. זה לא שקודם הוא לא היה, לא היו צריכים לקרוא עליו.

תלמיד: איפה הוא מופיע בסדר?

הוא הראשון.

תלמיד: האם הוא לפני עתיק?

עתיק הוא הפרצוף של עולם האצילות. עולם העקודים הוא עולם אדם קדמון.

שאלה: לגבי ההזדככות, האם זה אומר שהמילוי מורגש פחות כשיש זיכוך או שהוא מורגש אחרת? אנחנו אומרים שמילוי מורגש בהתאם לעביות, אז אם העביות זכה, מה הכלי מרגיש עכשיו?

על איזו נקודת התפתחות אתה מדבר?

תלמיד: אני לא מדבר ספציפית על משהו, אלא על הזדככות המסך.

המסך מזדכך, זאת אומרת הוא עולה מהנקודה התחתונה שלו לנקודה העליונה.

תלמיד: אמרנו שאם הוא מזדכך, אז מורגש פחות ההפרש בין האור לכלי.

כן.

תלמיד: איך מורגש האור? האם נעלמת ההרגשה שלו כי אין עביות כדי להרגיש אותו?

האור יוצא, הוא עוזב את הכלי לאט לאט, ובהתאם לזה לא מורגש ההבדל בין האור והכלי.

תלמיד: האם יש הרגשת מילוי?

פחות ופחות.

תלמיד: כלומר המצב הולך ונעלם כאילו לא היה.

כן.

תלמיד: לאן כל השפע הזה נעלם?

לאור מקיף.

תלמיד: האם הוא שוב חוזר לאור מקיף?

כן.

תלמיד: אז מתי יש מילוי סופי? מתי האור מורגש בצורה קבועה ונצחית?

בינתיים אנחנו לא מדברים על זה.

תלמיד: אבל נראה שהתהליך הזה הוא זמני ונעלם ואין לו הצטברות.

אין הצטברות בינתיים.

תלמיד: אז מה המטרה?

המטרה היא להחזיק את המסך שייתן דינמיקה כזאת שיהיה קשר בין האור והכלי בכל מצבי ההזדככות.

תלמיד: הרי התהליך צריך להיות מטרתי, מהי המטרה של כל פעולה כזאת בסך הכול הכללי?

להחזיק בדינמיקה נכונה של קשר בין האור והכלי.

תלמיד: כלומר לפתח את היכולת להחזיק את המצב הזה.

כן.

שאלה: האם אותה דינמיקה שמחזיקה בין האור לכלי היא בעצם המסך?

כן.

תלמיד: האם המסכים משתנים?

כן.

תלמיד: מה השוני שיש במסכים?

עביות, זכות, קשיות.

תלמיד: האם השוני ביניהם הוא רק הצורה שהאדם צריך לבנות את המסך ולהתגבר?

כן.

שאלה: הוא כותב "מפני שגם אם יתפשט האור ישר מעשר ספירות על המסך וגם אז שלט על המסך כוח העיכוב עד שנעשה זיווג ד-הכאה". למה יש כוח עיכוב? מה זה כוח העיכוב?

המסך לא רוצה לתת לאור להתפשט בתוך הכלי לפי טבע האור, כי האור רוצה סתם למלא את הכלי, למלא את הרצון. המסך עושה תנאים שיהיה אפשר לקבל את האור בתוך הרצון לקבל רק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה כוח העיכוב שיכול להשפיע על משך זמן הלימוד או שאין קשר? הרי אנשים מתלוננים שלוקח הרבה זמן, האם זה מה שיכול לעכב?

לא.

תלמיד: מה העיכוב פה? מה מעכב בעצם?

העיכוב הוא שהמסך לא נותן לאור העליון להתלבש בתוך הרצון לקבל של הכלי, עד שיהיה ברצון לקבל של הכלי כוונה על מנת להשפיע הדומה לאור שהוא המשפיע.

תלמיד: האם זה לא קשור לאדם?

אם האדם נמצא בזה, אז זה קשור לאדם, אם לא, אז לא.

תלמיד: אם כך, זה כן יכול לעכב את ההתפתחות אם אתה לא עושה את עבודת ההזדככות.

ודאי שכן.

תלמיד: זה מה שמעכב את העבודה.

ללא ספק, זה מה שמעכב את העבודה.

שאלה: כתוב פה שהאור הפנימי מתלבש בכלי דמלכות, מה זה אומר שהאור הפנימי מתלבש בכלי דמלכות? נראה לי שהמלכות היא בצמצום.

איפה זה כתוב?

תלמיד: בסוף אות ח'.

"שכיוון שגם או"פ מלובש בכלי מלכות, לכן הוא הולך ומזככו דרגא אחר דרגא, ובדרך זיככו הולכים ונעלמים הע"ס כח"ב זו"ן דאור חוזר. מפני שבעת עלייתה לבחי' כתר שוב נאבד מהמסך כל הסגולה שלו להעלות או"ח כנ"ל, אמנם גם הע"ס דאור ישר ג"כ נסתלק עימו, והוא מפני שהאור ישר והאו"ח קשורים ותלויים זה בזה".

מה השאלה?

תלמיד: על איזה כלי מלכות מדובר פה?

בכלי שבאחד מעשר הספירות, שהוא הכלי הכללי הגדול שבו הרצון לקבל הגדול.

תלמיד: למדנו שהמלכות אף פעם לא מקבלת את האור אלא תמיד הוא מגיע ל-ט' ראשונות.

זה משהו אחר. כן.

שאלה: כתוב "שבעת הזדככות המסך מפני בשעת עלייתה לכתר שוב נאבד מהמסך כל הסגולה שלו להעלות או"ח כנ"ל". למה הוא קורא לתהליך הזה סגולה?

כי זה הכוח המיוחד שיש במסך שמעלה אור חוזר שהופך להיות כלי לאור ישר.

שאלה: איך הכלי יכול להחזיק באמונה בקביעות אם טבע המסך הוא להזדכך?

זאת באמת שאלה. צריכים כל הזמן להיות במאמץ.

שאלה: מה מחזיק את המסך בתנועה במגמה של ההזדככות, האם האור או הכלי?

יש כאן שני כוחות מנוגדים, מצד אחד המלכות, הרצון לקבל שמזדכך, מהצד האחר האור שלוחץ.

שאלה: האם המעגל הזה של ההזדככות ממשיך עד שהשתוות הצורה מגיעה לשלמותה?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין הכאה לביטוש?

הכאה וביטוש אלו שני דברים שקורים במסך. מסך שיש לו עביות והאור מגיע אליו, האור מבטש את המסך, ואז המסך מזדכך. ביטוש זה אותו דבר, אפשר להגיד שבדרך כלל אפילו מחליפים זה על זה, אבל ביטוש הוא שמבטשים שני דברים מנוגדים, ובהכאה הם גם מבטשים זה בזה אבל לא נעלמים אלא רק נכנסים בהכאה.

אות ט'

"וכדי לבאר זה, אקדים לבאר ענין מצב הספירות בתמונת סגולתא דטעמים, כזה דהיינו הכתר למעלה באמצע, ותחתיו בימינו החכמה, ובשמאלו הבינה וכו' כנודע. וצריך להבין את זה, דח"ו להבין זה בציור מקומות המדומות לעין גשמי, וכן ענין פב"פ ואחור באחור, הנוהג בע"ס, דח"ו אין כאן לא עורף ולא עיפוי. והענין, דכבר נתבאר בסדר ד' הבחי' דאור ישר המתפשטים מא"ס ב"ה שה"ס הכתר, שההתפשטות דהכתר נקרא חכמה, והוא מתעבה בדרך התפשטותו שה"ס התגברות הרצון להמשיך שפע יתר מכשיעור התפשטותו, דע"כ נבחן לב' בחי':

בחי' א', הוא כללות כל האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל ההוא, שנק' חכמה.

ובחי' ב', היא בחי' ההתעבות, שנקנה לו ע"י התגברות הרצון להמשיך שפע חדשה, ונקרא בינה כנ"ל.

וע"כ יש בספי' בינה ג' הבחנות:

הבחן א', הוא עצם בנינה, שהיא חלק מהחכמה עצמו.

הבחן ב', היא אור שנתעבה בה, דהיינו ע"י התגברותה להמשיך שפע חדשה מהכתר.

הבחן ג', היא מהות השפע שהיא יונקת מהכתר, שנקרא אור דחסדים, שהוא שפל הרבה מאור החכמה הנמשך ישר מהמאציל, משא"כ אור הבינה שיונקת מהכתר, הוא משותף ע"י הקדם ההתגברות שלה שנתעבה בשבילו, כנ"ל.

והנה בעת שהבינה יונקת אור דחסדים מהכתר, אינה יונקת אז אור החכמה מספי' החכמה, וע"כ נחשבת עם החכמה אחור באחור. ונמצא, שאור החכמה, שהוא אור העצמות דכללות הע"ס שבנאצל ההוא נפסקת הימנו, בשביל הבינה שהסבה פניה לינק אור דחסדים מהכתר, אמנם בעת שמתגלה בחי' הד', וע"ס דאו"ח היוצאים הימנה, שהיא ג"כ בחי' אור דחסדים, עוד במדה יתירה מאור דחסדים שבבינה, אז אין הבינה צריכה עוד אל יניקת אור דחסדים מהכתר, כי מגיע לה מאו"ח דמלכות בשפע גדול, וע"כ מחזרת פניה אל החכמה, ושוב יונקת אור החכמה, ואז נמשך גם אור החכמה בשפע, בכללות הע"ס שבנאצל ההוא, וזה נק' פנים בפנים דחו"ב, שהרויחו בסבת או"ח העולה מהמלכות. אמנם מטרם הגלות הכלי מלכות, היה הבינה נותנת פניה אל הכתר, שזהו מצב הסגולתא דטעמים, אשר הבינה נמצא מתחת הכתר כמו החכמה, אלא שהחכמה יונקת מהכתר אור דעצמות, והבינה יונקת מהכתר אור דחסדים, וכיון שאור העצמות הוא כללות האור שבהנאצל, ע"כ נבחן החכמה לבחי' ימין, ואור דחסדים נבחן לבחי' שמאל להיותו משותף בגבורה, כנ"ל.

והנה נתבאר אשר אור העצמות אינו יכול להתפשט בכללות ע"ס דאור ישר, לסיבת הבינה שהיא עמו אחור באחור, זולת ע"י זווג דהכאה בהמסך שבכלי מלכות, שאז אין הבינה צריכה עוד לאור דחסדים, ושבה פב"פ עם החכמה, ונמצא אשר בעת שהסתלקו הע"ס דאו"ח מעולם העקודים כנ"ל, נמצא שגם אור העצמות דע"ס דאור ישר ג"כ הסתלקו עמו, כי אור החכמה והאור חוזר תלויים זב"ז כנ"ל, ולא נשאר שם בעולם עקודים זולת בחי' אחוריים דבינה, דהיינו אור דחסדים וגבורה שלה, כנ"ל.

ובזה תבין דברי הרב ז"ל שהבאנו לעיל, אשר מטבע של האור פנימי לזכך הכלי שהוא מלובש בו כנ"ל, כי סובב על אור החכמה שמתלבש בפנימיות הנאצל, ע"י הבינה ששב עמו פב"פ, כנ"ל, שעל ידי זה נמצאים מזדככים אחוריים דהבינה. וכיון שאחורים דבינה שהיא בחי' ב', הוא השורש לבחי' ד', כנ"ל, א"כ, כיון שמזדכך השורש, מזדכך עמו גם הענף ובחי' הד'."

אני מבין שהלשון היא קצת רחוקה ממה שאנחנו רגילים.

שאלה: הוא מסביר על שלוש הבחנות בבינה. הראשונה, שהיא נולדה מהחכמה.

כן.

תלמיד: בהבחנה השנייה, מה זה האור שהתעבה בה, כלומר התגברותה להמשיך שפע חדשה מהכתר?

היא לא רוצה אותו הדבר כמו שהיא נולדה, היא לא רוצה את אור החכמה, אלא היא מלאה בחסדים וטוב לה.

תלמיד: למה זה נקרא שפע חדש אם היא רוצה רק להשפיע?

בכל זאת מה שממלא אותה נקרא "שפע".

תלמיד: איך להבין את זה שהיא מבקשת למשוך אור חסדים ישירות מהכתר? תמיד אנחנו לומדים שכל ספירה מושכת רק מהספירה שלפניה, ופה בינה מקבלת מהכתר.

היא מקבלת מהכתר אבל דרך חכמה, וחכמה כאן רק מוסרת, זהו אור שעובר דרכה.

תלמיד: למה זה נקרא שעל ידי זה היא מתהפכת להיות עם החכמה אחור באחור?

כי היא לא רוצה לקבל את אור החכמה שזה עצם של אור החכמה, אלא היא רוצה לקבל את אור הבינה, אור החסדים.

תלמיד: האם המצב הזה נקרא שהיא אחור באחור?

כן.

תלמיד: ואור העצמות שהוא מזכיר פה, האם זה אור חכמה?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב "וצריך להבין את זה, דח"ו להבין זה בציור מקומות המדומות לעין גשמי". אני בהשפעת השיעור עדיין לוקח את הדברים לאותם שרטוטים שעשית בעבר, האם זה נכון?

עשיתי שרטוטים, זה נכון, וחשבתי שיש אנשים שאוהבים לראות את הדברים האלה קצת יותר בצורה ויזואלית, ואחר כך הפסקתי.

תלמיד: האם אנחנו צריכים עכשיו להתעלם מהשרטוטים, לנסות למחוק אותם ולהעביר את זה לרגש?

לא. למה? אתם יכולים לראות, הם שרטוטים נכונים, אלא יש תקופות שהתלמידים משתוקקים יותר לשרטוטים ויש תקופות שהם משתוקקים יותר להסבר בעל פה.

שאלה: מה זה אומר שחסדים הם שמאל דבינה וחכמה היא ימין?

העיקר בפרצוף או בספירה נקרא ימין, והמשני נקרא שמאל. זה לא כל כך חשוב לנו כאן.

תלמיד: כשהוא כותב על בינה שנמצאת במצב אחוריים, האם הוא מתכוון שהאור החוזר הוא בינה באחוריים?

חכמה ובינה שנמצאות בצורה כזאת זו אל זו.

שאלה: בהמשך של האות הוא מתאר מצב אחר, הוא קורא לו הסגולתא, האם הוא מתאר שחכמה ובינה נמצאות ישירות ביחס לכתר?

כן.

תלמיד: מה זה המצב הזה?

גם חכמה וגם בינה כלפי הכתר הן תוצאות, והכתר הוא השורש גם לחכמה וגם לבינה.

תלמיד: מתי זה קורה ומה זה אומר?

אנחנו עוד לא לומדים את זה. הוא כך כותב אבל זה עוד לא התברר לנו.

תלמיד: האם אתה יכול להסביר את כל התהליך שהוא מתאר שבאור חוזר בינה מקבלת אור חסדים, כלומר בכיוון ההפוך, היא מקבלת ממלכות, ואז היא חוזרת להיות פנים בפנים עם חכמה?

לא. עוד מעט.

שאלה: כתוב בהבחן ג' בבינה, שאור חסדים שפל הרבה יותר מאור החכמה. למה?

כי אור החכמה הוא האור העיקרי שיש בבריאה, ואור חסדים הוא רק תוצאה של הכלי.

תלמיד: לכן הוא צריך להיות גבוה יותר, לא שפל יותר, כי הוא תוצאה של התפתחות הכלי.

אז מה?

תלמיד: במה שפלותו של אור החסדים מאור החכמה?

שפלותו היא בזה שהוא לא מגיע מהכתר. מהכתר מגיע אור החכמה, ואור החסדים מגיע מהכלי שמתגבר על הטבע שלו וכך נוצר אור החסדים.

תלמיד: זה דבר מתקדם, לא?

לא. הוא הרבה יותר שפל מאור החכמה, זה תיקון הבריאה וזו מטרת הבריאה, זה הבדל גדול ביניהם.

תלמיד: הבדל אני מבין, אבל למה זו שפלות?

כי אור החכמה הוא האור של הבריאה עצמה, אור של פנים, ואור החסדים הוא רק אור של תיקון הבריאה.

תלמיד: האם תיקון הוא לא דבר מכובד?

ודאי שהוא דבר גדול אבל זה לא אור חכמה.

שאלה: רואים שכשהמלכות העלתה אור חוזר היא משכה חסדים ובפעולה הזו היא גרמה לאור החכמה להתפשט, להיות פנים בפנים עם בינה. כשמלכות עושה מאמץ באור חוזר שיהיה אור חסדים בעולם העקודים, זה גרם לבינה לעבור פנים בפנים עם חכמה.

כן.

תלמיד: כשמלכות עושה את זה, זה דבר מכובד כי זה כן פותח את האור.

אני לא אומר שזה לא מכובד, זה אור של תיקון הבריאה אבל לא של מטרת הבריאה.

תלמיד: אבל כשמלכות עושה את זה, אז אור מטרת הבריאה כן נפתח.

אני לא מבין מה זה נפתח.

תלמיד: אם בינה חזרה להיות פנים בפנים עם חכמה, אז אור חכמה יכול להתפשט, כי הם פנים בפנים עכשיו בזכות אותה מלכות שהעלתה אור חוזר, אור חסדים.

על איזה מקום אתה מדבר?

תלמיד: הוא כותב פה על עולם העקודים, וכותב שמלכות העלתה אור חוזר ומשכה אור חסדים מספיק כדי שבינה תבוא פנים בפנים עם אור חכמה.

נגיד.

תלמיד: אז כשמלכות עושה את הפעולה הזאת, האם אור חכמה מתפשט בכלי?

כן.

תלמיד: המלכות כשהיא עושה את הפעולה הזאת של אור חסדים זה הדבר הכי חשוב מבחינתה.

כן, ודאי.

תלמיד: היא לא צריכה יותר מזה כביכול, כי בזה הכול נפתח.

כן. כי אור החסדים הוא עיקר תיקון הבריאה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שבינה קשורה גם עם חכמה וגם עם כתר. האם זה נכון שמחכמה היא מקבלת את מטרת הבריאה, ומהכתר הידמות לבורא?

נכון.

תלמיד: ואז היא בונה את הקשר בין ז"ת דבינה לזעיר אנפין, כלומר איך הקשר הזה צריך להיות.

כן.

(סוף השיעור)