שיעור בוקר 29.03.17- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: הכנה לפסח - 2

קריין: אנחנו לומדים מתוך כתבי רב"ש, כרך ג', עמוד 2090, מאמר "זמן הגאולה".

אפשר להגיד שאנחנו כן נמצאים בזמן הגאולה, כי סך הכל אחרי שבירת הכלים, אחרי חטא עץ הדעת, מתחיל כבר להיות זמן הגאולה, מצד אחד. מצד שני בכל זאת יש עוד הרבה מאוד הבחנות שאי אפשר להגיד עליהן שזו כבר גאולה. גאולה זה מצב שצריך להתגלות לפי הצורך בו. הצורך בו, זאת אומרת שהחיסרון שבו, בתוך הכלי, יהיה לגאולה. מה זה גאולה? גאולת ישראל זה נקרא מי שמשתוקק ל"ישר אל". מה זה נקרא גאולה? שמרגישים את הגלות. ממה הגלות? מהרצון להשפיע, מתכונת הבורא. גאולה זה נקרא "גילוי הבורא בתוך הנברא". הבורא זה רצון להשפיע, זו אהבה והשפעה שיכולה להתגלות בנו, כשהתכונה הזאת מתגלה בנו זה נקרא "גאולה" אבל בתנאי שיש לנו חיסרון לזה.

זאת אומרת אני צריך קודם להצטייד בחיסרון לרצון להשפיע, לאהבה, כי זו בעצם תכונת הבורא, ואז לפי החיסרון הזה הוא יתגלה.

זאת אומרת, ההכנה לגאולה היא בחיסרון לגאולה. האם יש בנו החיסרון הזה? האם אנחנו מוכנים לזה? מבקשים? או ההיפך, אנחנו בורחים בכל הכוחות מכל ההזדמנויות האלה. ומי שמספר על זה שגאולה זה נקרא רצון להשפיע, ואהבת לרעך כמוך וכן הלאה, אז אולי אנחנו ההיפך, לא רוצים לשמוע, מקללים אותו, רוצים בכלל למחוק אותו שהוא לא יהיה. עד כמה אנחנו רוצים את הגאולה? זאת השאלה. בואו נראה.

קריין: "זמן הגאולה".

"הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." זאת אומרת שחייב להיות בנו חיסרון. מה הוא אומר? שאי אפשר לצאת מהגלות מטרם שנמצאים בגלות, שמרגישים שנמצאים בגלות. מה ההבדל בין גלות לגאולה? בעל הסולם אומר במקום אחר, שהאות אלף, אלופו של עולם. מה זאת אומרת? כשתכונת ההשפעה ממלאה אותנו היא נקראת "גאולה". זאת אומרת שאני מרגיש שכל הרצון שלי, כל המחשבה שלי, הכל ממולא ברצון להשפיע, ממש, ואני רוצה לבצע רק את זה, זה נקרא "גאולה". האם לזה אנחנו מצפים? לכן הוא אומר "שאי אפשר לצאת מהגלות מטרם שנמצאים בגלות", שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל כגלות.

"לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.

הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היה, שהדעת היה בגלות, היינו הדעת דקדושה. וגם ענין הדעת דקדושה בגלות צריך ביאור. הנה הזהר הקדוש אומר, ששאור ומחמצת הם מדרגה אחת, ואנחנו קוראים אותו יצר הרע, רשות אחרת, אל נכר, אלקים אחרים.

ואאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה.

הנה ידוע שהגורם הראשון לעבודה, הוא השלא לשמה. היינו מצד החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה" מתחיל דווקא על יסוד של הרצון לקבל, שנותנים האדם להבין, הלא תענוגי הגשמיים אין כל כך ערך, כי מה שנות האדם בעולמנו זה.

ועל ידי תורה ומצוות הוא יזכה לתענוג רוחני בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. וכמו כן בעולם הזה, לזכות להצלחה בתענוגי גשמיים הוא על ידי שמירת התורה ומצוות, שבזכותם יהיה לנו רפואות וישועות, בשפע פרנסה והצלחה, ונזכה לאריכות ימים בשנים.

וממילא האדם מצד הרצון לקבל יש לו טבע של עצלות. היינו, יש אנשים שמסתפקים בלחם ומים, ויש אנשים שצריכים גם לבשר ודגים, ויש אנשים שזקוקים לכלים נאים ולמלבושי כבוד, ויש אנשים שצריכים גם כן דירות נאים - וזה הכל לפי מרץ האדם, היינו שלא רוצים לעבוד יותר מכפי הכרחיותם.

ולכל אחד ואחד יש לו שיעור משלו, כמה הוא הכרחיותו. אבל לעבוד בעל מנת להשפיע, אין זה מטבע האדם.

וכל זה הוא מטעם שהאדם נברא מבחינת רצון לקבל לעצמו, והיות לזכות לתענוגים האמיתים צריכים לזכות מקודם לבחינת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, היינו שיתאים את כוונתו, שיהיה לשם שמים, הנקרא להשפיע, שזהו מדתו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא משפיע, זהו נגד טבע.

נמצא שמונח בגלות, היינו תחת שליטת מלך מצרים. והיות שהגוף נקרא רצון לקבל, לכן אין ענין שהאדם יעבוד את ה' בעל כורחו, כי בדבר הכרחי אין תענוג, רק חיי צער. ורק כך היא דרכה של תורה, היינו הדרך עד שמגיעים לבחינת תורה לשמה, אז החיים הוא חיי צער, היות שהוא על דרך הכפיה."

נתחיל לקרוא שוב לאט לאט ולברר.

קריין: "הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות." זאת אומרת מגיע האור, משפיע על הרצון לקבל הכללי, שזה אנחנו, ואז הוא מנענע אותנו ומכין אותנו למצב החדש שנקרא "גאולה", לעומת מצבנו שנקרא "גלות". אז האור הזה שמשפיע עלינו, קודם כל מביא לנו הרגשה שאנחנו נמצאים בגלות. את זה אני לא יודע, לא ידעתי שזה נקרא "גלות". גלות ממה? וכנגד זה יש מצב שנקרא "גאולה" ושהגאולה היא דווקא מתוך הגלות, מזה שאני צריך להצטייד בחיסרון לגאולה ואז ההכנה לגאולה נקראת גלות.

אם עכשיו לא חסר לי רצון להשפיע, להיות בהשפעה, באהבת הזולת, ואהבת לרעך כמוך, כמו שהתורה אומרת שזו ממש מטרת התפתחות האדם, אם אין לי את זה, אז אני לא מרגיש שאני נמצא בגלות. אני נמצא בגלות אולי מתוך זה שחסרים לי כל מיני תענוגים גשמיים, איזו הצלחה גשמית, אבל מה שהתורה מספרת לנו כמטרת התפתחות האדם, שזו אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", זה לא חסר. זאת אומרת אני עדיין לא נמצא בגלות.

שאלה: זה לא ברור, כי מה בכלל הביא את בני יעקב לרדת למצרים?

אני לא יודע, תעזוב אותי שכל הסיפורים האלה, אני לא רוצה לדבר על סיפורים שאתה נותן לי כדוגמאות. אנחנו מדברים בצורה שהוא כותב. גמרנו, אל תביא לי סיפורים מהתורה, אני לא מבין את התורה, אני מבין מה שכתוב כאן.

תלמיד: גלות, כלפי מה זה?

אמרתי שגלות זה כלפי אותה הגאולה שצריכה להיות. נניח אני רוצה להיות רופא, אז עכשיו אני נמצא במצב שאני הולך ללמוד. הרצון שלי להיות רופא מחייב אותי ללמוד ולהשיג את התואר הזה. אז עד שאני לא משיג את התואר זה נקרא שאני נמצא בגלות ממה שאני רוצה להשיג. אני רוצה להרוויח מאה אלף דולר, אז עד שלא הרווחתי אותם אני נמצא בגלות.

תלמיד: אם כבר נמצאים בגלות זה אומר שיש רצון לאהבת הזולת וכל מה שאמרת.

נכון, כן, לכן אמרתי, אנחנו עדיין לא נמצאים בגלות. חסר לך לאהוב את הזולת?

תלמיד: קצת.

קצת? תבדוק טוב. נניח שכן, למה זה חסר אני לא יודע, יכול להיות שתרוויח על יד זה משהו. זאת אומרת אתה צריך לבדוק האם אתה רוצה אהבת הזולת או את מה שעומד מאחרי אהבת הזולת, כי אתה מתאר לעצמך שיש שם רווח גדול, אני משיג עולם רוחני, נצחיות, שלמות, גן עדן, אני מכיר את הבורא, אני מסתובב בכל העולמות העליונים, זה בסדר. אם על ידי אהבת הזולת אני מרוויח את כל הדברים האלה, אני מסכים גם לאהבת הזולת.

אז תבדוק, ובהתאם לזה תרגיש האם אתה נמצא בגלות בדיוק לבחינה הזאת או לא, או האם בכל הגלות שלך מה שאתה מרגיש זה חיסרון בכלים דקבלה, כי אתה לא מרגיש בהם מספיק מילוי ולא בחיסרון בכלים דהשפעה, שאין לך אפשרות להשפיע, שאתה רוצה שתהיה לך אפשרות להשפיע ואין לך. אין לך את המאמצים האלה, הנטיות הללו, והחסרונות להשפיע.

זו הרגשה מאוד מיוחדת גלות מרוחניות, שהייתי רוצה להשפיע לכל העולם, לאהוב את כולם, לחבק את כולם ולחבר את כולם. כאילו הייתי רוצה לעשות את זה אבל אני לא מרגיש אצלי יכולות, לא מרגיש מספיק דחף מבפנים. כאילו רוצה ולא מסוגל, זו כבר הרגשת הגלות.

זאת אומרת בתוך הרגשת הגלות יש לך כבר תיאור של הגאולה, רק חוסר מימוש. זה מין חוסר כוח לביצוע בלבד, אבל התיאור של הגאולה, איך זה יראה, איך זה יהיה, כאילו יש לך. כאילו יש לך ו"ק של התמונה, אבל לא ג"ר, ואין מימוש. אבל אתה מתאר את זה, אתה מריח את זה, אתה מבין, אתה מרגיש, "איזה זה יופי להיות בהשפעה", ואני לא מסוגל. אני מאוד רוצה, ממש נמשך, רק אין מימוש, אין כוח. נניח כמו זקן, כמו תינוק שמאוד רוצה ואין לו כוח. זה נקרא "גלות". זאת אומרת שהחיסרון מגלות לגאולה, זה שאין את כוח הביצוע.

תלמיד: ואז מה צריך לעשות בנקודה הזאת?

זה כבר "וייאנחו בני ישראל", מקבלים כבר כוחות מלמעלה. הלוואי שנגיע לגלות.

שאלה: איך לעורר גלות בעולם המודרני כשיש אבולוציה רק לכיוון של התמכרות להצלחה, כסף ונדל"ן, מה יכול לעורר בעולם הזה את התחושה הזאת של גלות לדעתך?

לפי הצורה הטבעית צריכים כל באי עולם להגיע לייאוש, לזה שמתייאשים מכל התהליך הזה, שאין להם ממנו כלום.

תלמיד: אבל מאיפה יבוא ייאוש?

הייאוש יבוא מזה שמשקיעים הרבה כוחות כדי להשיג אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות ורואים שזה לא מביא להם שום תועלת, אז נכנסים לייאוש. גם היום אנחנו רואים שהרבה אנשים נכנסים לייאוש, יש מתאבדים, יש שמקבלים תרופות הרגעה, יש שמקבלים תרופות נגד דיכאון, יש שמקבלים מריחואנה וכל מיני סמים יותר קשים, יש ויש. זה אומר על חוסר מילוי.

תלמיד: אבל מי יגיד לעם מה הפיתרון?

פיתרון? זה עדיין לא פיתרון, ייאוש הוא עדיין לא פיתרון, אבל זה כבר מצב מסוים שהאדם מתייאש מהאפשרות שבאמצעים שיש לו הוא יכול להשיג משהו. אז יש כאלה שרוצים להשיג משהו ומתייאשים מחוסר יכולת להשיג, ויש כאלה שאפילו לא מתייאשים להשיג משהו, אלא הם כבר מיואשים מזה שאין מה להשיג, שאין מילוי, שאין, לא קיים בעולם הזה. אני כבר לא רוצה כלום, אבל כואב לי. את הריקנות הזאת אני לא יכול לסבול ואז אני ממלא אותה באיזה סם.

תלמיד: אז למה שזה לא יימשך כל הזמן? סם וזהו.

זה נכון, כאילו זה יכול להיות כך, אבל מטרת הבריאה היא שכל הרצון לקבל הזה שישנו בכל אחד מאיתנו, בסופו של דבר יגיע דרך הייאוש למצב שהוא יצטרך לצעוק מחוסר אונים, מהכול. מהיכולת להשיג מילוי, מהיכולת לראות מילוי שבכלל עומד לפניו, מחוסר הכוחות שלו להשיג משהו, בקיצור, ממצב שהוא רוצה למות ולא יכול.

תלמיד: ועד כמה אנחנו קרובים לדבר כזה לדעתך?

קשה לי להגיד עד כמה אנחנו קרובים, בינתיים אנחנו רואים שהאנושות עד כה, בעשרות השנים האחרונות, משתדלת לברוח מהמצב הזה. אבל היום אנחנו רואים שהמגמה הזאת כבר הופכת להיות כללית, שבירה כללית, ייאוש כללי, בלבול כללי באירופה, באמריקה, בכל המדינות, בעמים, חוסר אמון במנהיגים, בכל הגדולים בעולם וכן הלאה. נטייה למשטרים נאציים, לכל מיני צורות קיצוניות בחברות אנושיות פונדמנטליסטיות למיניהן, כל זה אומר על חוסר רוגע, חוסר אונים.

תלמיד: ונניח שבשלב כלשהו השימוש בסמים יהיה חוקי?

לא, אפילו סמים עוד מעט יעברו. סמים הם לא דבר חדש, הם היו קיימים כבר.

תלמיד: מה שיהיה חדש, שזה יהיה חופשי, כאילו חוקי.

לא, זה היה חופשי גם קודם. מה, לפני 500 או 1000 שנה זה לא היה חופשי? ידעו את כל הדברים האלה. הייתי עם האינדיאנים בדרום אמריקה כמה ימים, הם כל הזמן לעסו כל מיני קוקה, הכול היה אצלם בכיס, הם לקחו, וגם [הציעו] "קח, תטעם ותראה"

תלמיד: מתוך המצב הזה בן אדם יכול לזעוק לאיזו גלות, למשהו?

לא, יש גבול, הכול בא לפי התפתחות הרצון. ואני מגיע למצב שאין לי כבר רצון לסמים, גם אין לי כבר רצון לכלום, אני מרגיש שזה שקר, ולא את זה אני רוצה, זה כבר לא ממלא אותי. אתה תראה שכך יהיה. בקיצור, האנושות תישאר בלי כלום, הכול יש ושום דבר אני לא צריך. אבל הרצון לקבל הרי מתפתח, החיסרון הריק הזה יישאר ועוד יותר, הוא יגדל, ואז תהיה הצעקה, מה לעשות עם החיים, אני רוצה למות ולא יכול. אין במה למלאות את עצמי, למלאות את החיסרון הזה. זה נורא.

בפרט שגם לא תהיה לך עבודה, תקבל מה שאתה רוצה, אבל לא תהיה לך אומנות, כי עבודה היא גם מעין אומנות, אפילו חייט, אפילו סנדלר, לא חשוב, הוא אומן, הוא מקבל תענוג מהמקצוע. ולא, לא יהיה דבר כזה, לא יהיה כלום. לא מן הסתם אנחנו הולכים עכשיו לקראת רובוטיזציה, זה ממש כך. אדם יישאר בעולם שבו יש לו הכול ואין לו כלום. זה המצב הכי גרוע, ואז זה ייקרא כ"הגלות", בשלב הראשון, זאת אומרת אני לא יודע עדיין מה לרצות, אבל ריקנות אני מרגיש. ומזה אחר כך נתחיל לחפש, מה בעצם יכול להיות המילוי. אם אין מילוי בעל מנת לקבל, יהיה מילוי בעל מנת להשפיע. זה יבוא, אבל נקווה שנקדם את זה, ולפני שניכנס לתוך הייאוש הזה, זה יכול להיות דרך מלחמת עולם, דרך כל מיני דברים. אז אנחנו נקדם את זה והאנושות תבין שזה אחרת. קח בחשבון גם כמה בעיות זה יכול להביא לעם ישראל, שהפיתרון נמצא בו, ואומות העולם בצורה אינסטינקטיבית מרגישות שהפיתרון בנו, ובהתאם לזה מאשימים אותנו שאנחנו לא בסדר וגורמים כל רע בעולם. לכן וודאי שכדאי לנו להזדרז ולהפיץ את שיטת התיקון ובכלל את כל התהליך, לפתוח אותו לכולם.

שאלה: איך אנחנו מחפשים את הגלות בלי לעבור על הכלל, שלא כדאי לחפש את השמאל או לחפש את הרע?

הכול תלוי בהפצה, הכול תלוי בהסבר, אין מה לעשות. נקווה שנמצא את הגישה הנכונה.

"הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו." זאת אומרת קודם ללמוד את הגלות, מהי ואחר כך מתוכה אפשר להבין מהי הגאולה.

"הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היה, שהדעת היה בגלות, היינו הדעת דקדושה. וגם ענין הדעת דקדושה בגלות צריך ביאור. הנה הזהר הקדוש אומר, ששאור ומחמצת הם מדרגה אחת, ואנחנו קוראים אותו יצר הרע, רשות אחרת, אל נכר, אלקים אחרים."

זאת אומרת שליטת יצר הרע באדם זה נקרא "גלות". "יצר הרע" זה רצון לקבל, רצון ליהנות, רצון לראות בחיים שלנו את ההישגים הגשמיים האלו שנמצאים לפנינו כמטרה.

"ואאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא." גם במחשבות וגם ברצונות, הרצון ליהנות מכל מה שיש לפנינו נקרא "היצר הרע" וזה שאנחנו נמצאים בו נקרא "גלות". "היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים," אם על כל הרצונות שלנו יש כוונה ליהנות לעצמו, על מנת לקבל, זה נקרא "שליטת פרעה". ברצון לקבל לעצמו אין בעיה, אלא הבעיה היא בכוונה על מנת לקבל, בעל מנת ליהנות. להשתמש ברצון לקבל בצורה כזאת, זאת הבעיה, זה נקרא "שליטת פרעה". זאת אומרת פרעה בעצמו זו הכוונה על מנת לקבל. "היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה.

הנה ידוע שהגורם הראשון לעבודה, הוא השלא לשמה. היינו מצד החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה" מתחיל דווקא על יסוד של הרצון לקבל, שנותנים האדם להבין, הלא תענוגי הגשמיים אין כל כך ערך, כי מה שנות האדם בעולמנו זה."

כשאנחנו מתחילים להתקרב לתיקון שלנו, לעל מנת להשפיע, אנחנו עוברים תקופה שנקראת "לא לשמה", שבה אנחנו עושים כל מיני פעולות כדי להגיע לעל מנת להשפיע, להזדהות עם הבורא, להשתוות עם הבורא. אלה פעולות של ההתקרבות, קבוצה, לימוד, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.

לפני שאנחנו מקבלים רצון להשפיע הנקרא שאנחנו נכנסים לגאולה, כל התקופה הזאת נקראת "גלות". זאת אומרת מתי הגלות? מרגע שאני מתחיל לעבוד על התיקון שלי ועד שאני מקבל את התיקון. כל התקופה הזאת שנקראת "לא לשמה" היא נקראת "גלות". לפני זה לא, לפני זה לא ידעתי בכלל איפה אני נמצא, אחרי זה אני כבר נכנס לגאולה, יותר ויותר מגלה את כוח ההשפעה שבי שנקרא "בורא".

שאלה: יוצא שגלות היא, כשאדם עם נקודה שבלב מגיע לקבוצה ואחרי שנים מתחיל להבין שהוא רוצה לקבל את ההשפעה, את אהבת הזולת.

אם באמת חסר לו כוח ההשפעה, נקרא שהוא נמצא בגלות מכוח ההשפעה, מחוצה לכוח השפעה, זה נקרא "גלות".

תלמיד: זאת אומרת הוא מבין שהוא רוצה לקבל את ההשפעה.

ודאי שהוא מבין ומרגיש, אם הוא לא מבין ולא מרגיש, אז לא נקרא בכלל שהוא נברא.

תלמיד: האם זו הכרת הרע?

העיקר בשבילנו להשיג גלות. המטרה שלנו להגיע להרגשת הגלות, שחסרה לנו השפעה ואהבה ואז אנחנו לפחות נהיה בגלות. "גלות מצרים" נקרא כשמתחילים להבין ולהרגיש מה חסר לנו, כוח השפעה ואהבה. ואז כתוצאה מזה בורחים מהרצון לקבל, לא רוצים להשתמש בו, עד כדי כך רוצים להגיע להשפעה שבורחים מהרצון לקבל, זה נקרא "בורחים ממצרים" ומגיעים לאמצעי שאפשר לתקן את עצמנו, זה נקרא ל"מאור המחזיר למוטב", לקבלת התורה.

תלמיד: איך מגיעים להרגשה הזאת שחסרה לנו השפעה ואהבה?

להרגשה הזאת שחסרה לנו השפעה ואהבה אנחנו מגיעים בעבודה במצרים, כשאנחנו רוצים להגיע במקצת להשפעה ואהבה ולא מסוגלים ושוב רוצים ולא מסוגלים ורוצים קצת יותר להתקרב לבורא, ופרעה, הכוונה שלנו על מנת לקבל, זורק אותנו, ושוב רוצים וכך כל הזמן עד שזה נקרא "ארבע מאות שנה".

תלמיד: יכול להיות שהכלי שקיבלנו אחרי הכנס, שהיה מאוד פנימי ועמוק, הוא כמו מדבר?

למה זה כמו מדבר אני לא יודע. אני מודד את עצמי לקראת הלידה הרוחנית, שזה נקרא "קבלת הכוח על מנת להשפיע". התעלות מעל הרצון לקבל שלי, שאני אהיה כולי בהשפעה, שהחשבונות שלי יהיו מחוצה לי, בקבוצה.

עכשיו אני משתדל, משתדל ומשתדל להיות שייך לקבוצה ולתת לה הכול ולא מסוגל, האם בשבילי זה נקרא "גלות"? האם אני מרגיש בזה צער גדול? וכמה שאני משתדל לא יוצא, וכמה שאתה משתדל לא יוצא, וככה יותר ויותר יש לי צער, מרירות מכל העבודה הזאת.

אז אני קורא למאמצים האלו "גלות" ומרגיש את עצמי כעבד, בתוך הרצון לקבל בעל מנת לקבל שיש לי. אני מרגיש את עצמי שהוא עובד עלי, שהוא מגביל אותי, שאני ממש נמצא בתוך אזיקים ולא יכול לעשות כלום. אם כך אז מצבי נקרא "גלות", וכמה שאני יותר ויותר משתדל לעשות פעולת חיבור ואהבה, זה נקרא "גאולה". "גאולה" זה נקרא שיש לי יכולת להתחבר ולמלא את הזולת בדומה לבורא, ובמידה הזאת אני גם ארגיש שהוא מתלבש בי. מה זה "הוא"? תכונת השפעה ואהבה. אם אני מבצע את זה אז היא מתלבשת בי.

שאלה: איך עכשיו אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, ושהחברים בכל העולם יתחילו להגיע עוד לפני פסח להרגשה הזאת, שאנחנו בגלות ודווקא זה חסר לנו?

לזה צריכים להגיע לפני פסח, "פסח" זה כבר "פה סח", זה כבר יציאה מהגלות. גלות נמדדת לפי הייסורים שבגלות. לפי כמה שחסר לי מצב של אהבת החברים, חיבור איתם, שאני ממלא אותם באהבה שלי, בברית שלי בערבות שלי וכל מה שהם צריכים אני מוכן לספק להם, רק עבורם אני מתפלל. זה מה שהתורה דורשת, זה התיקון האמיתי של הנשמה.

שאלה: אני רוצה להבין את היחס הנכון לגלות, כי מצד אחד שמעתי שצריך להגיע להכרת הרע, להבין מה זה הגלות, ומצד שני תמיד חשבתי, שבדרך שלנו אנחנו לא מתמקדים בשלילי.

למה זה צריך להיות שלילי, שאני משתוקק להשפעה ולאהבת הזולת ואני מגלה שאני לא מסוגל, זאת הרגשת הגלות, גלות מהיכולת לממש את ההשפעה. אבל אני לא משתוקק להרגיש את השלילי, אני משתוקק להשפעה. אני לא משתוקק לעבוד את פרעה, אלא אני משתוקק לעבוד את ה', אבל זה שאני עובד את ה' ובמקום זה יוצא שאני תמיד עובד פרעה, זאת הגלות.

תלמיד: ואז יוצא שגלות זה דבר חיובי?

חיובי כדי שיהיה לי רצון באמת לצאת ממנה, אבל לא שהוא חיובי בעצמו.

קריין: עמוד 2091 פיסקה ראשונה למעלה.

"הנה ידוע שהגורם הראשון לעבודה, הוא השלא לשמה. היינו מצד החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה" מתחיל דווקא על יסוד של הרצון לקבל, שנותנים האדם להבין, הלא תענוגי הגשמיים אין כל כך ערך, כי מה שנות האדם בעולמנו זה.

ועל ידי תורה ומצוות הוא יזכה לתענוג רוחני בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. וכמו כן בעולם הזה, לזכות להצלחה בתענוגי גשמיים הוא על ידי שמירת התורה ומצוות, שבזכותם יהיה לנו רפואות וישועות, בשפע פרנסה והצלחה, ונזכה לאריכות ימים בשנים."

זאת אומרת, שאדם משתמש בתורה כדי להצליח ולהרוויח מה שיש לו כאן בעולם הזה, מכל הגשמיות שיש.

אנחנו נדבר על זה בפעם הבאה, כי לא נוכל לפרש את כל יתר המאמר. זה מאמר קצר, שאפשר לשלוח לכל הפלאפונים ואני ממליץ שתקראו אותו כמה פעמים ואז מחר תוך חמש דקות אנחנו נבין אותו.

אבל זה כדאי, כי כאן יש הרבה הבחנות שהוא כתב. הוא רצה אולי לעשות מזה מאמר, כי זה היה אצלו ברשימות בין הדפים. אז נקווה שאנחנו נבין אותו. יש דברים שאני לא רוצה לפרש, כי מדובר על כל מיני הבחנות בין דתיים, חילונים, חילונים לחילונים, דתיים לדתיים ולכן מי שמבין, שיבין כל אחד לפי דרגת ההתפתחות שלו, ככה זה.

למה? כי אלה דברים שהם בוסר, זאת אומרת שעדיין האדם לא מוכן לקבל אותם והם יכולים להזיק לו. לכן אין מצווה לצעוק ולגלות את הכול, אלא כל אחד לפי הדרגה שלו הוא מבין ומתקדם.

זה גם מפני שאנחנו לא רוצים סתם להזיק לאדם חס ושלום, או לעשות לו מצב רוח רע. מי שרוצה לגלות את עצמו שהוא בהמה שיגלה, אבל לא שאני צריך להגיד לו שהוא בהמה.

תלמיד: העניין הוא שאנחנו כל הזמן לומדים, שאנחנו צריכים להפיץ את חכמת הקבלה.

"להפיץ" זה לא נקרא לגלות דברים שאנשים לא מסוגלים להכיל אותם.

תלמיד: לא צריך, לא כל האנשים בהמות.

לא מסוגל לקלוט ולכן כל אחד בצורה, במדרגה, באופי, באופן שהוא מתפתח, ככה הוא יגלה.

תלמיד: היום היו בתורנות עשירייה 4 של פיטר, עשירייה 17 של פתח תקווה, חיפה, אוסטריה, אסטוניה וקאזן מרוסיה, העשיריות ביחד הכינו את המשימה: "כל עשירייה צריכה במהלך היום לקיים סדנה בנושא, כיצד העשירייה עוברת להרגשת הגלות וחוסר אהבה לזולת".

(סוף השיעור)