heb_o_rav_bs-akdama-zohar_2010-02-14_lesson_bb_n18

הקדמה לספר הזהר

("כתבי בעל הסולם", עמ' 442)

(אות מ')

שיעור 18

שיעור בוקר 14.02.10- אחרי עריכה

אות מ'

"ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל, על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי, בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה, הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמדת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא"!

כן אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נ"ר ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם."

עם פילוסופים יש לנו מזמן בעיות, ובכלל עם כולם. כי אם בן אדם חי לפי מה שהוא מגלה לאט לאט כאן בעולם הזה, מתוך חמשת החושים שלו ובשכל שמתפתח לאט לאט מדור לדור, אז ודאי שכל מה שהוא מגלה הוא תמיד בהתאם לזמן ולמקום שבו הוא נמצא. ולכן ישנן עוד הרבה מאוד גישות שממש לא מתאימות, לא לפילוסופיה, לא לאנשים, וגם לא למדע שבו משתמשים, כי הם קובעים מתוך עצמם בניגוד לכל דבר. כך גם הגישות על ספר הזוהר מתי הוא נכתב, גם על חוכמת הקבלה, ועל תפיסת המציאות.

נקרא בספר ה"זוהר" ותראו כמה זה מדהים איך שהם כתבו שכדור הארץ הוא עגול. לפני אלפיים שנה מי חשב שהוא עגול? הם כתבו איך שהוא מסתובב סביב השמש, בדיוק את מספר השעות, בדיוק את מספר הימים. גישה כל כך בריאה, ברורה, מדעית, שכתבו אנשים לפני אלפיים שנה בצורה פשוטה כאילו זה ברור שזה כך.

עד שהאנושות גילתה את זה לאט לאט, כמה זמן עבר וכמה אנשים נשרפו על זה כדי לגלות זאת ואנחנו רואים שהגישה עצמה עדין לא השתנתה. הם רוצים לעמוד על שלהם ללא שום הוכחות אלא בגלל שאחרת אין להם מה להגיד, כמו על בעל הסולם, כמו על חוכמת הקבלה בכלל, על תפיסת המציאות במיוחד. מדברים על זה שחוכמת הקבלה היא לא חוכמה, לא מדע, כי אם אני לא מרגיש אז ודאי שזה לא מדע.

אפשר לחשוב בצורה קצת יותר רחבה, שאם יש לך חוש אחר ואתה עובד בעזרתו כמו בחמשת החושים שלך אז גם מה שתפתח שם זה יקרא מדע. את זה כבר לא יכולים לעכל. לכן אני חושב שעם הפילוסופים כבר גמרנו, כי האנושות כבר מבינה שאין להתייחס אליהם ברצינות וזה חלק שנעלם כבר, אבל בכל זאת עדיין כך חושבים.

שאלה: אמרת שבספר ה"זוהר" כתוב שכדור הארץ עגול והוא מסתובב סביב השמש וזה קצת מבלבל אותי. כי תמיד אתה אומר לנו שאף מילה מספר ה"זוהר" לא מדברת על העולם הזה ועל מה שקורה בו.

אבל כל ההשלכות הן מזה. אם מדברים על הרוחניות, אז מדברים גם על ענף ושורש, שורש וענף. אז אם ברוחניות הכוחות, המערכות האלו שהם שמש וירח וכדור הארץ ועוד מערכות נמצאים ביחס כזה ביניהם, אז העתקה שלהם בעולם שלנו היא שאנחנו רואים את זה בצורת פלנטות, כוכבים או עוד גושים או עוד תוצאות, והיא צריכה להיות בהתאם לכוחות הרוחניים. כי בעולם שלנו אין שום דבר בצורה שמתגשמת כלפי החושים שלנו שאינו העתקה מהרוחניות.

מה אנחנו רואים עכשיו? אנחנו רואים את העולם הרוחני אבל הוא לא רוחני, אנחנו רואים אותו בכלים הגשמיים שלנו. אני מקבל את הרוחניות על ידי חמשת החושים שלי, על הלוח שלי או המסך שלי, שהוא כולו על מנת לקבל. אבל מה אני מקבל בו? אני מקבל בו תוצאה מהתפשטות האורות הרוחניים.

האורות העליונים מהעולם הרוחני הם המשפיעים עלי, על החומר הגשמי שלי, העל מנת לקבל, ומה שבחומר הזה אני מרגיש מהרוחניות זה נקרא "העולם הזה".

אבל מאיפה העולם הזה בא, הוא סתם ככה לא קיים? זהו אכן העולם המדומה, ואחר כך אני אראה שעל מנת לקבל זה היה בכלל מצב מדומה. אבל מאיפה העולם הזה בא? האם הוא לא תוצאה מעולמות רוחניים? הוא סתם קיים לא מאור ולא מכלי ולא מבורא ולא משום דבר? אלא "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שאומר לו גדל". כוחות יורדים מהעולם הרוחני ועל החומר שלי הגשמי הם מציירים לי את התמונה הזאת.

שאלה: פחות או יותר אני מבין שיש ענף ושורש ואיך זה עובד, אבל לפעמים כתובים דברים על נחש ותנין, אז בעצם בעולם הזה גם כן קורה ככה עם נחש, עם תנין?

זאת אומרת, יש דוגמאות שהן בעצם ישירות מענף לשורש, כאילו אחד לאחד, ולפעמים זה עובר דרך נוסחה לא ישרה כזאת, ואז אני לא יכול להעתיק את הדברים?

אני לא מגלה את הדברים האלה בפנים. אני לא מגלה בנחש את הכוח שהרוחניות משייכת לו. גם באדם אני לא מגלה את הכוח שהרוחניות משייכת לו. מי זה האדם בכלל? בהמה על שתי רגליים כמו תרנגול. אתה מבין, אני מדבר על עולם הצללים, עולם הדמויות, לא יודע איך להגיד. זו איזושהי העתקה מרוחניות, אבל מאיפה בא אותו עולם?

אני רואה תמונה שקרית, אבל אני רואה תמונה. אני מרגיש. אני נמצא בזה. מאיפה זה בא? מאיפה אני וכל מה שאני מרגיש מגיע עכשיו? מה שמחוצה לי סַפֵר לי עד מחר, אני לא יודע אם זה קיים או לא קיים, זאת בשבילי שאלה. אבל מה שאני מרגיש בשבילי זו לא שאלה. אתה אומר "לא, זה דמיון, אחר כך תהיה לך מציאות אמיתית". בסדר, זה אחר כך, אבל האם מה שאני עכשיו נמצא בו, זה נמצא? כן נמצא. אני חי. אני מת. אני נמצא בין אחרים.

המציאות היא מציאות. השאלה החשובה היא מאיפה היא מגיעה? מי עיצב אותה ככה, מי עיצב אותי, את המציאות, את החלום הזה? תגיד שאני עכשיו חולם שאני מדבר לפניך וככה יושב. תגיד שזה חלום, אבל החלום הזה הוא איזושהי יצירה, אז איפה הבמאי? איפה החומר? מאיפה זה? מה וכלפי מי אני? וכן הלאה. אז זו תוצאה מהמדרגה הרוחנית היותר עליונה.

אתה אומר נכון, ישנם ענפים ושורשים שאנחנו בעולם שלנו לא מזהים אותם בצורה כזאת. נחש, עקרבים, כל מיני דברים כמו באר מים חיים אני גם כן לא רואה, אני לא רואה הרבה דברים. את החמור שמדבר אני גם כן לא רואה בעולם שלנו. מה לעשות? אבל מציאות היא מציאות.

שאלה: מהו השלב הבא שהאנושות צריכה לגלות במקביל לכך שגילו פתאום שכדור הארץ הוא עגול ואז כולם אמרו איך לא ראינו את זה קודם, " עכשיו מובן הכל"?

למדענים במשך ההיסטוריה, היו דמיונות בקשר לכדור הארץ. ואילו המקובלים כותבים בצורה כזאת פשוטה ב"זוהר", אני אביא לכם את זה. זה רק אומר עד כמה שהפער גדול בזכות זה שאתה מקבל את גילוי האלוקות, כי אז אתה בכלל רואה את כל המערכת מנקודת ראות אחרת לגמרי. אתה מבין למה זה מסתובב וסביב מה זה מסתובב. ולמה יש תקופות כאלה, חודש ימים שבוע ימים, בכלל, הכל ברור.

אבל מדע זה עניין שמשיגים אותו או מלמעלה או שמשיגים מלמטה. ואז כשמשיגים מלמטה ודרך הרצון לקבל בלבד בלי לשפר אותו אלא להשאיר אותו כמו שהוא, אז מוגבלים כי לא יודעים את השורשים ולכן כל הזמן טועים. אם הייתי יודע את השורש אז לא הייתי טועה, הייתי תמיד מגלה אמת במדרגה שלי.

במדרגה יותר עליונה זה בשבילי אין סוף, אני לא יודע, שם יכול להיות הכל הפוך. אבל במדרגה שבה אני נמצא, הכל אמת. ואז הייתי מתקדם מאמת לאמת, יותר ויותר. אבל אם אני לא קשור לשורש, אז אני מגלה נוסחאות לא נכונות, מפני שהכללים במדרגה שלי הם גם כן שקריים, כי אני מגלה אותם בחומר השקרי, הרצון לקבל שלי. ולכן כל פעם אני צריך לבטל אותם ועוד פעם ועוד פעם לבטל וככה זה עד שמתייאשים.

שאלה: אז שוב, לפי ההתפתחות של האנושות היום, מה השלב הבא שהאנושות צריכה לגלות בדרך הזאת, בהתפתחות שלה?

יכולה להיות עוד התפתחות טכנית או התפתחות מדעית. יתכן שתיהיה התקדמות, אמנם לא הרבה, אבל כן. שמעתי שבאמת האמריקאים כבר סוגרים את תכנית החלל שלהם, ועוד כל מיני דברים כאלו.

אני חושב שהאנושות תתייחס אחרת לקידמה הטכנית. זה בא מאיזו מין הרגשה פנימית ש"מה זה ייתן לנו"?. לכן סוגרים, מפני שאין בזה שום צורך. היית שם בירח, לקחת משם כמה קילו אבנים, ומה הלאה? אותו דבר ממאדים יהיה לך, מה צריך עוד? האם לחיים שלך כאן, זה באמת משהו מועיל? לכן אני חושב שאנחנו נמצאים בשלבים שצריכים לעשות חשבון נפש בכל האנושות, ואז נסגור הרבה מאוד תכניות כמו תוכנית החלל ורק מה שמועיל באמת יישאר.

אני חושב שבסך הכל מתקדמים לשאלות יותר מהותיות, "למה? בשביל מה?" ורואים שלא מסוגלים. מצד אחד חייבים לעשות דברים מועילים בשבילנו כי האנושות ממש אומללה. מצד שני לא בכוחנו לעשות זאת, אז מגלים חולשה. זו המגמה. אבל הבעיה היא שמגלים חולשה בכל מיני בעיות, בצורות בעיתיות. למשל לא יכולים לעשות שום דבר עם אירן, לא יכולים לעשות שום דבר באירופה, שבעיני כבר מתחילה להתפורר, גם את זה לא יכולים לעצור. זאת אומרת שהם יגלו חולשה לבצע את האיחוד ביניהם, וכדי לעשות אותו בצורה מתוקנת, זה יכול להיות דרך מצבים, אירועים מאוד לא נעימים.

אני לא אוהב לדבר על העתיד שלנו.

שאלה: הנקודה שבלב שהתעוררה בכולנו, בעצם הבורא מעורר אותה. אז השאלה שלי היא למה הדרישה שלנו בעצם היא לחיבור ולא בעצם דרישה פשוטה מהבורא שיעורר מסה קריטית של נקודות, אם ברגע שהוא מעורר נקודה היא מגיעה לפה במילא?

אני לא יודע. אני לא שואל שאלות כאלו כי זה עניין של המערכת הכללית. והיא כל כך מורכבת שאין על זה מה לשאול. עכשיו אנחנו לא נוכל להבין אותה. למה הוא מעורר כמה מיליונים ולא כמה מיליארדים? אני לא יודע. אני יכול לתת לעצמי כל מיני תירוצים, אבל מה זה מועיל לי? חוכמת הקבלה מסדרת את האדם יותר נכון ליעילות. אז לכן ישנן תשובות, אבל אפילו להתעסק בזה לא כל כך מועיל.

למה הוא לא עושה ככה או עושה ככה? אני צריך לעבוד עם מה שמתגלה לפָני. הבורא הוא הטבע, האלוקים בגימטרייה זה הטבע. זו מערכת שכך מתגלה בהתאם לכמה שהיא צריכה לגדול, כמו עובר ברחם אמו שגודלים בו כל מיני חלקים בצורה כזאת מוזרה, שאנחנו לא יודעים למה. אני מבין שקודם היה צריך להיות מוח, המוח מתחיל לפקח על כל יתר חלקי הגוף, אז הוא מפעיל לב, כבד, כליות וכולי, וכך מכין אותם לעבודה. האחרונות צריכות להיות נדמה לי, הריאות שנכנסות לפעולה רק לפני שהוא נולד, כי בפנים לא צריכים ריאות. את הרגליים בכלל לא צריכים. אז למה הוא נולד עם רגליים? שנה הוא עוד לא הולך, וכן הלאה. אבל אתה רואה שאין דבר כזה, צריך להיות שלם ובשלמות מאוד מיוחדת, כי יש ג' קווים, חב"ד, חג"ת, נה"י, ישר והפוך, יש קשר בין הדברים האלו, הרבה מערכות. בכל חלק יש ראש, תוך, סוף. מוח, לב, כבד, כמו שאנחנו אומרים. בעיבור ביניקה במוחין, ג' מדורים. זה מאוד מורכב. אל תדאג הכל עובד בצורה מדויקת מאוד. פעם נבין.

שאלה: הוא כותב פה על המציאות הגדולה. בשביל מה אני צריך את כל המציאות הגדולה הזאת, כשאני אפילו עם החיים הפרטיים שלי לא מסתדר, ועוד מעמיסים עלי את כל המציאות?

יפה מאוד, זה בדיוק מה שבעל הסולם שואל.

שאלה: לא, הוא אומר שהמציאות הגדולה זה משהו טוב ונפלא ואדיר וגדול ונאור.

לא, אבל הייתה שאלה גם כן, למה לאדם העולמות רוחניים, האם העולם הזה לא מספיק לו?

שאלה: כן, אבל פה הוא נותן את המשל של התולעת שחיה בתוך הצנון הקטן שלה ומר וחשוך לה, וזה מובן. אחר כך הוא אומר, "אל תדאגי תולעת, עוד מחכה לך מציאות גדולה, נפלאה". אם אני כמו התולעת ותביא לי את כל המציאות הגדולה, לא הבאת לי מבחינתי משהו טוב, כי במציאות הפרטית שלי זה מר וחשוך.

כי אתה שוקל אותה כמו את המציאות המרה שלך. אם אתה עכשיו נמצא חס ושלום בפרוסת לחם ליום, לך ולילדים, לכל המשפחה וחי באיזושהי פינה שם באמצע חצר ואני אומר לך, "אני עכשיו מביא לך את כל העולם", אז אתה חושב, יש לי את הפינה הקטנה הזאת, עכשיו יהיה לי את כל העולם כמו הפינה הזאת? אבל אם אני אומר לך, "אני עכשיו מביא לך את כל העולם, ארמון, מה שאתה רוצה, כל המילויים, כל היופי, הכל שלך.

לא זו הבעיה, העולם זו הנשמה שלך כשאתה מגלה אותה ומגלה שהיא שייכת לך. עכשיו אתה מגלה, מה אני צריך אותם, את כל האנשים וכל העולמות האלו? אתה עוד לא מגלה שזה אתה, פשוט מאוד לא גילית קודם שזה שייך לך.

עכשיו כשאנחנו נמצאים בקריאת ה"זוהר", אני מקווה מאוד שתתחילו להרגיש את זה מהר. שתכנסו להרגשה שכל המערכת היא פשוט אחד, והכל מסתובב יחד והכל תלוי בכולם וכולם זה אני. מה שאמרת בא מתוך אותה הרגשה שאת העולם שלנו אנחנו מרגישים בלי להיות מודעים, אנחנו חושבים שלשכל יש איזה מקום בכלל. לשכל אין שום מקום, רק קצת לעכל או יותר נכון לספר אולי, להביע מה שמרגישים.

ה"זוהר" פותח לנו את כלי ההרגשה ואתה תתחיל להרגיש, ואז לא יהיו לך שאלות "בשביל מה אני צריך את העולם הזה?", כי הכל זה הוא הכלי שלך. איך תגיע לשלמות, אתה יכול להגיד "בשביל מה אני צריך את השלמות הגדולה הזאת, יש לי מספיק את זה ועוד משהו?". נכון, מתוך הייסורים אתה רוצה לסגור את עצמך, "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב". האדם אומר "אני לא רוצה. תן לי "חפץ חסד" במשהו, לא רוצה יותר כלום רק בית קטן, ילדים, אישה, בריאות, איזו פרה, חלקת אדמה, זהו".

אבל זה לא יעזור כי מתפתחים, על זה אין שאלה. אני מבין שמתוך הייסורים אדם רוצה לסגור את עצמו ובכלל לא לחשוב על כלום. הרב"ש אמר, בכלל, מה רוצה אדם? לקחת כדור שינה ולישון עד סוף החיים וגם לא להרגיש איך הוא מת. עם החיים הגרועים האלו, זה מה שאנשים רוצים.

שאלה: אני מבקש לאשר מחשבה. נוצרת מערכת משוכללת שאליה אנחנו מתקדמים, עצמותו, בורא וכולי, זה כל הכוחות המושכלים, החכמים.

לא, זה הכל בי, גם הבורא זה בי. אני משיג איזושהי מציאות שלי שנמצאת בי, בהשגה שלי, בהבנה שלי, בתוך הכלים שלי. אני לא משייך למציאות הזאת משהו מבחוץ. לכן זה נקרא "בוא וראה".

ומעבר לזה אחר כך מתגלה מצב שאי אפשר להגיד שהוא מציאות, אבל זה מצב עוד יותר מתקדם שלי שנקרא "אני והוא אחד". אבל אף פעם לא מתגלה מציאות שזה הוא ללא אני.

שאלה: היום אחד התחומים שיש בהם הרבה רבי מכר, זה תחום חקר המוח שם מתחילים להגיע לתובנות מאוד מעניינות כמו למשל ברמה הנוירונית, כולנו מחוברים ועדיין יש חלק שמפריד בינינו. שהמוח הוא בעצם צופה לפעולות ולא בהכרח יוזם אותן. וגם נושא קבלת ההחלטות שזה איזשהו מאבק כימי שאפילו האדם לא יכול להשפיע עליו.

אל תאמין להם. יש בזה חלק נכון, חלק לא, שיתקדמו. האמת היא שזה לא חשוב. זה שמתקרבים למה שאומרת חוכמת הקבלה, זה טוב לנו לפעמים להפצה. אבל אני ראיתי שההוכחות האלה הן אף פעם לא גורליות, ברמה שיכולות לשכנע מישהו. אדם שמגיע, מגיע עם הנקודה שבלב והשכנוע החיצון הזה, ש"תראו מה חוכמת הקבלה אמרה לפני אלפיים שנה", לא חשובה לו. אמנם מסבירים לנו בזוהר שכדור הארץ עגול ומסתובב סביב השמש ואפילו על המוח. הם מסבירים בצורה פלאית ממש על מבנה המוח כאגוז, שמחולק לחלקים, ואיזה קרומים יש שם. זה ממש כאילו כל החבורה של רבי שמעון היא מחלקה נאורולוגית, אני קורא את זה ונדהם.

אבל האנושות לא תגיע בצורה כזאת לחוכמת הקבלה. לא מתוך שכנוע ששם זו אמת מדעית או משם אנחנו נדע כל מיני חכמות לשימוש בעולם שלנו. ראיתי שזה לא עובד. למדנו כמה דברים מהנסיון, אנשים מפורסמים לא עוזרים לנו, כל השיחות האלו עם אנשים ידועים לא עוזרות לנו. כל הדיבורים על מדע וחוכמת הקבלה, לא נותנים שום דבר.

אדם שיש לו חיסרון לא זקוק לכל הדברים האלה. הוא רואה, הוא מרגיש ככה בחוש השישי שכאן התשובה ומגיע ומתיישב. אבל כל יתר הדברים רק מבלבלים אותנו ומבלבלים את הקהל. הם מתחילים לחשוב שיש אצלנו משהו שאין. כאילו לרפא אולי, לדעת עתיד, לדעת אסטרונומיה, אולי אסטרולוגיה, אני לא יודע מה הם רוצים. ולכן לא כדאי לנו ממש להתעסק בזה ואפילו לצורך הפרסום זה לא יעזור. זה רק מלכלך ומונע גישה ומאמץ נקיים.

"אכן אם היו עוסקים בתורה ומצות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל, שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות, של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים, בעצמם, מה שאמרו חז"ל: "אורח טוב, מה הוא אומר: "כל, מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי"."

את זה צריכים לגלות, ש"מה שטרח בעל הבית טרח בשבילי", אין מה לעשות. בינתיים אני רואה שעשה לי כל רע. אני לא מתבייש להגיד את זה ולא מפחד, כי זה באמת ככה. אני מרגיש בחיים שלי כל הזמן שאני סובל, שכל רגע אני צריך לחשוב איך אני משלים את עצמי. קר או חם, רעב או כואב, לא כואב משהו, עייף. כל הזמן אני נמצא בחסרונות. בשביל מה הוא טרח? מה הוא טרח בשבילי, שאני כל הזמן אחסר משהו?

אלא שצריכים לגלות את המטרה ואז רק מסופה או באמצע, כשמתחילים לגלות האמת לקראת המחסום אז מתחילים להרגיש את ההכרחיות בכל דבר, כמו שלמדנו על הנחשים. מתחילים להבין שהגישה הזאת היא אמת, מה שה"זוהר" אומר אני רואה עכשיו איך שהוא מסדר, איך שהוא משפיע על האחרים. אפשר על ידו להסביר בקלות, שלכל דבר יש צורך ולכל דבר צריך להתייחס בצורה עניינית, מטרתית, ואז אתה ממש מגלה מערכת חיה לפניך שאין בה שום דבר מיותר. ואין "זה רע וזה טוב", אלא את הכל תכלול בצורה נכונה בקו האמצעי.

שאלה: בעל הסולם תולה את האפשרות לצאת מהצנון הזה בקוד של מלים שנקרא "תורה ומצוות". למה דווקא בתקופה שלנו הקוד הזה נראה כאילו הוא שייך למפלגה פוליטית, וכל כך שנוא על ידי הרוב? למה דווקא צירוף המילים האלה מרחיק אנשים מלהתקרב לחוכמת הקבלה?

זו ירידת הדורות. קודם כל אני רוצה להגיד שאף אחד לא אשם בזה. לא להאשים בזה לא דתיים ולא חילונים. אנחנו נמצאים בדור שכולו "פני הדור כפני הכלב", ואחרים עוד פחות מזה, כך כתוב.

לכן הגענו לשנאה בתוך העם בין דתיים לחילונים, שאף פעם לא היה דבר כזה בכלל. דבר שלא קורה דרך אגב באף מקום בעולם ובאף דת בין חילונים ודתיים, וגם לא בין יהודים נגיד באמריקה או ברוסיה או במקומות אחרים. ישנם פערים, אבל לא פער כזה גדול, ואין שנאה. אז הולכים לבית הכנסת, נפגשים. אבל כאן זה קורה מפני שזו ארץ ישראל בחורבנה שבה היינו צריכים לגשת לתיקון, כמו שבעל הסולם כותב בעיתון "האומה". צריכים לדאוג להיות כאיש אחד בלב אחד, כעם אחד, כל ישראל חברים, צריך להגיע לאהבת אחים, ל"אהבת לרעך כמוך" שזה בעצם הכלל, ולזה צריכים להגיע בארץ ישראל, להגיע ממש לארץ ישראל.

אתה צריך להיות עם ישראל, זה שחי לפי ואהבת לרעך כמוך. ובמקום זה יש כאן באמת הרבה שנאה, ואני שוב לא רוצה להאשים אף אחד ושלא יחשבו שאני נגד מישהו, אני רק מדבר על עובדות, שהתגלתה השנאה הגדולה מצד הדתיים לחילונים ומצד החילונים לדתיים על רקע המאבק על כל מיני הטבות מהמדינה, או שירות בצבא, תקציב וגם חוץ מזה שליטה וכפייה.

כל הדברים האלו, ודאי שיצטרכו פתרון וזה יהיה פתרון מאוד קשה ולא עכשיו. אבל לענייננו, זה נותן לנו גבולות, מסגרת מאוד ברורה מה לעשות. כי אם אני רוצה לפי מה שחוכמת הקבלה דורשת, לפרסם לעם את ידיעת האיחוד והאהבה כמטרה בלעדיה אין לנו שום קיום, להביא את העם לאהבת אחים כמו שכותב בעל הסולם, אז אני לא יכול לפנות לעם מהצד הדתי, כי יש שנאה. אז אני כבר צריך להציג את עצמי כלא שייך לדת, ואז אני חייב להגיד, "אני לא דתי, אני לא שייך אליהם, כיפה זה אצלי בגלל שאני מתעסק בקבלה, אני מכבד את המסורת שלנו" וכן הלאה, איזה משחקים כאלה. זה לוחץ עלינו, זה מחייב אותנו לעשות.

אנחנו מקבלים כל אחד ובכוונה אומרים לו, "תישאר כמו שאתה, עם כיפה בלי כיפה, איך שאתה רוצה. אין מצוות, אין כלום" להראות שאנחנו לא נמצאים בהתקפה של כפייה דתית. איפה תפילין בבוקר? אכלת כשר? מה עם מקווה? וכולי וכולי. השנאה שעשו מכל הצורה הדתית מחייבת אותנו דווקא להציג את עצמנו בצורה כזאת. אנחנו בעד עם ישראל, כל ישראל חברים, אין דתי, אין חילוני מצידנו. ואם אנחנו פונים לחילונים אנחנו אפילו אומרים, שלדתיים אנחנו לא פונים, ובאמת לא פונים. זהו מצב נורא.

דת, כמו שאומר בעל הסולם, היא אהבת הזולת. דת זה גילוי הבורא וחיבור עמו, את זה הוא כותב ב"מהות הדת ומטרתה". ואנחנו צריכים להבין שבמקום זה ירדנו בגלות רק לקיום הפעולות הגשמיות ושזו תוצאה מהגלות, מהניתוק מהאמת. וצריכים עכשיו להתחיל איכשהו להתגבר על הניתוק הזה.

בינתיים אנחנו רואים שיש פער גדול בין הדתיים שחושבים שאנחנו עדיין בגלות ולא צריכים להגיע לגאולה על ידי הפעולות שלנו, ובין המקובלים שאומרים שאנחנו חייבים על ידי חוכמת הקבלה לעורר את המאור המחזיר למוטב ואת האהבה בינינו, ולהביא את גילוי הבורא לנברא, כי על ידי זה בלבד נגיע ליישום וכולי. חייבים לצאת מהגלות, והיציאה מהגלות נעשית רק על ידי הכוחות שלנו, המאמץ שלנו. כאן ועכשיו קבלנו הזדמנות בארץ ישראל, זה מה שאנחנו לומדים. אז יש הבדל בגישה לחיים שלנו. החיים שלנו כאן ועכשיו כדי לבצע, לממש, לעשות את הגאולה, או להמשיך ככה כמו שזה נעשה, טלית, תפילין, תפילות, זהו.

אני לא פוסל את הדברים האלה, אני רק אומר שזו גישה לחיים. האם רק זה? או אתה חייב עכשיו, כאן ועכשיו ממש, להביא את הגאולה? לא בצורה משיחיסטית, אלא מדברים על תיקון האדם. והתיקון הזה הוא אהבת הזולת, תיקון יצר הרע שיהיה כולו להשפיע טוב, זה נקרא "השפעה ואהבה" בסופו של דבר.

אז לא שיש התנגשות מצדנו כלפי מישהו, אלא שזו היא קריאת המצב. אנחנו קוראים את המצב כמו המקובלים, שאומרים שכאן ועכשיו אתה חייב. הארי קבע את זה מזמנו, שאנחנו כבר נמצאים במצב שנכון לגאולה, וכל הגדולים אחריו, והם עדיין לא.

כאן אנחנו עדיין לא יכולים ליצור שום קשר. רק אלו שלאט לאט, התחילו לעכל שבאמת הזמן והמצב שלנו מיועד ומיוחד לגאולה, אז הם התחילו לעסוק בחוכמת הקבלה. אחרת הם התעסקו בקבלה גם כן לצורך אחר, סתם ככה לומדים גם זוהר, כמו דף היומי. כמו שקוראים חוק בישראל.

חוץ מזה מה הם יכולים עוד להגיד עלינו? אנחנו לומדים מהמקורות, על זה הם לא יכולים להגיד כלום, איזה ספרים יש לפנינו, אם לא מקורות? אני קבלתי מה שקבלתי מהמקובל האחרון הגדול שכולם יודעים. על הקיום שלנו, איך אנחנו מקיימים או לא תורה ומצוות, יש ויכוחים. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, גם אלו וגם אלו. אלא בסך הכל הצורה הזאת, הקו האמצעי שאנחנו נמצאים בו, המציאות היא המחייבת אותנו לעשות כך. אתה לא יכול פתאום לסובב את עצמך לכיוון הדת, אחרת אתה לא תוכל להראות לעם ישראל שאתה באמת מגיע אליהם עם אהבה ורוצה לתקן את המצב. לי ברור למה אנחנו כאלו.

בעל הסולם כותב בכתבי הדור האחרון שהצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה, את ההשפעה לזולתו, בצורה של ו"אהבת לרעך כמוך". "וזהו דת כולל לכל האומות".

שאלה: מה לגבי המתנגדים להפצת החכמה? האם האמרה "הבא להורגך השקם להורגו" נכונה גם ברוחניות? זאת אומרת, האם מותר לצאת בגלוי נגד המתנגדים?

לא, אני לא חושב. אני חושב קודם כל שהמתנגדים האלו הם אנשים שלא מבינים אותנו ואז אנחנו צריכים להסביר יותר, אם זה אפשרי בכלל, אם שומעים. אם לא שומעים, מה שלא עושה השכל עושה הזמן. אני חושב שאנחנו צריכים לפעול כמו שאנחנו פועלים. אנחנו מפיצים את חוכמת הקבלה ללא שום כתובת מיוחדת. למי שזה מגיע, כנראה שכך מן ההשגחה העליונה. מי שמגיע אלינו, כנראה שמביאים אותו מן ההשגחה העליונה. בצורה כזאת אנחנו פועלים, הזמן יעשה את שלו.

אני לא חושב שאנחנו צריכים לפעול נגד מִשהו, אני לא שונא אף אחד. אני רוצה שכמו שדברנו על שני כוחות שתמיד נמצאים בכל מערכת כדי להביא אותה לאמת, אני חושב שיש כאן מקום לכולם. בשני הכוחות פלוס ומינוס האלו, דתי וחילוני ובאמצע כל הספקטרום הזה. ולכן כמה שכותבים עלי, כמה שמדברים עלי, אני מקבל את כל הדברים האלה כאילו שהכל נכון. מה זה חשוב, העיקר מתקדמים, אחר כך נהיה חכמים.

אין לי תשובה אחרת כי להתווכח עם מישהו לא בא לי בכלל. להוכיח למישהו שהוא לא צודק ואני צודק, אף פעם לא תוכל לעשות את זה. איך אדם יוותר על האגו שלו, מה נשאר לו?, מה אני מרוויח מזה שהוא יחשוב לרגע אחד שאולי אני צודק? הוא בכל זאת לא יגיע אלי. אין לו עדין הכנה, אז שיישאר. יש אנשים שמתוך זה שהם לא יכולים בעצמם ליצור איזה יצירה, אז הם רוכבים על אחרים, לפחות ככה רוצים לבטל את אלו שעושים משהו. גם זה בטבע האדם וגם את זה אני מבין ולכן אין לי שום שנאה לאף אחד, ממש.

אני מכיר אישית אנשים שמוכנים "לאכול אותי". ואני לא מרגיש בי, לא שאני צדיק, אני ממש לא מרגיש בי שנאה אליהם. כי זה כמו שדברנו על נחשים, אלה כוחות שחייבים להיות בכל מערכת, כי כך נתקדם. ולכנס אני מקווה שיבואו אנשים שרוצים את זה ואפילו שיבואו אנשים שהם כאילו נגד, אבל הם יצטרכו להתכלל איתנו בוודאי.

אני אוהב אנשים שבאים עם דעה חזקה נגד, ויש להם מה להגיד ואז אנחנו יכולים לברר את הדברים. אני דווקא מעוניין בזה, כי עם שאלות טובות כאלה נגד, פתאום מתגלות אפשרויות להסביר הרבה יותר יפה, טוב, קל, את הדברים שלנו. לכן אני מאוד מעוניין במתנגדים האלו או בכלל ביריבים, אני מעוניין בזה, זה תורם להסברה.

(סוף השיעור)