heb_t_rav_2011-01-02_lesson_osnovi-kabbali

יסודות של קבלה

השיעור הווירטואלי בשפה הרוסית

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 02.01.11- אחרי עריכה.

יום טוב לחברים שבכל היבשות, תחילה אני רוצה להודיע לכולם, שבין התאריכים- 24 ל- 28 בינואר יהיה קונגרס בינלאומי באירופה, והרבה אנשים, גם מאפריקה ומצפון אמריקה רוצים להגיע. בשֵם ראשי הקונגרס, אני מזמין את כולם להיות נוכחים, מדובר בקונגרס שלם שבו נעבור את השלב הבא, העתידי, שעברנו לפני כן בכנס בישראל. לאחר מכן יהיו לנו כנסים בארצות הברית ובמזרח אירופה, בין ה- 28 ל- 30 בינואר יהיה קונגרס בברלין, וככה שוב נעשה סבב נוסף.

היום נמשיך את מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם, את החלק שבו מדובר על ארבע הקטגוריות. למדנו שהתפתחות הנשמות היא לפי רשימות, שהן כגֵנים רוחניים שטמונים בנו. במהלך מיליארדי שנות קיום העולם שלנו, הנתונים האלה מתפתחים בנו כל הזמן, ומממשים את עצמם. כל רשימו, זאת אומרת גֵן רוחני, צריך להופיע בכל אחד מאתנו, להתעורר מבפנים, ואנחנו צריכים לממש אותו בצורה הנכונה. ואם נעשה את זה לא נכון, נקבל על זה עונש שבכל מקרה יביא אותנו למימוש הנכון, כי הטבע דורש את קיום כל החוקים שלו, ואם אנחנו לא מקיימים אותם, גם אם איננו יודעים עליהם, הכול נרשם לנו בצורה שלילית ולאחר מכן הטבע מאלץ אותנו בכל זאת לתקן, להכיר, להבין, לקחת בחשבון ולקיים.

היום אנחנו מבררים בחברה האנושית, את הנטייה שקיימת לאיחוד. בתוכנו עדיין לא גילינו אותה, אבל הטבע כבר מראה לנו שאין לאן לברוח, שצריך להתאחד, ושהאנושות היא מערכת גלובלית כללית אינטגרלית, שבה כולם קשורים זה לזה. ולמרות שבמידה מסוימת רואים את זה, אנחנו עדיין לא מסכימים לכך ובכלל לא יודעים איך נעשֶה עם זה משהו - אבל החוק כבר התגלה, ואנחנו צריכים לקיים אותו. ואם לא נקיים, ברור שנסבול, כפי שזה קורה בכל חוק שלא מקיימים.

אם לדוגמא, הטמפרטורה תעלה עכשיו לעשרים מעלות, או שיהיו שינויים באקלים, האם לא היינו צריכים לעשות משהו כנגד זה, כדי להבטיח קיום נוח? בודאי שהיינו עושים. הבעיה היא, שבהשוואה לחוקים הגשמיים המציאותיים, שכן מופיעים בטווח ההרגשות שלנו, את החוקים הרוחניים שמופיעים איננו מרגישים. הם רשומים לנו כדרישות, ומשום שאיננו מרגישים אותם על עצמנו, על הגוף הבהמי שלנו, אנחנו לא מקיימים אותם. וזו הבעיה שלנו, כי אי קיום שלהם מביא בעיות נוספות, אפילו יותר מאלה שנוצרות כאשר איננו מקיימים את החוקים הפיזיים, כי אנחנו עיוורים ולא רואים שהחוקים האלה, יותר חשובים, ואי קיומם מביא לרעידות אדמה, נזקים וייסורים גדולים. צריך לקיים אותם ולשמוע בקול המקובלים שגילו אותם ומספרים לנו על כך, כי אי קיום כל החוקים האלה לא פוֹטר אותנו מעונש.

במאמר "השלום בעולם", בעל הסולם מספר לנו איך להגיע לשלום בעולם, עם עצמנו, עם הסובבים אותנו, דומם, צומח, חי, וכמובן החשוב ביותר, עם טבע המדבר, עם החברה האנושית, עם הציוויליזציה שלנו כולה, שנכון להיום לכולם כבר ברור, שאנחנו במשבר בכל תחומי החיים שלנו. בעל הסולם אומר: "לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו," הטוב הוא בעצם מצב של השתוות הצורה עם הטבע, להימצא איתו באיזון, בהבנה טובה. כשאתה משלים את הטבע, הטבע משלים אותך וזה המצב הנוח ביותר לאדם. אם אדם משיג את המצב הזה בדרגת הדומם, הצומח והחי, בדרגות האלה, הוא מתקיים כלפי הטוב היחסי. אבל אם הוא משיג מצב כזה גם בדרגת המדבר, ה"אדם" מהמלה דומה, אדמֵה לבורא, נעשה דומה לו, שלם, מתקיים באופן נצחי, במצב של הבנה מוחלטת ובהירות השגה של כל המציאויות, זו הגלויה לנו עכשיו וזו שעדיין נסתרת מאיתנו, ותתגלה לפי מידת התקרבותנו לחוק הטבע, שקשור כולו בהשפעה ואהבה.

בעל הסולם מדבר על ארבע קטגוריות כדי להגיע למטרה הזאת:

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר .ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי."

אמרנו כבר שהפיתרון הטוב ביותר לאדם זה לשלוט בחוק ההתפתחות. "כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא." ללא ידיעת החוקים, כל הזמן נחטוף, ולא סתם כמה מכות גורל קטנות, אלא ייסורים עצומים, אובדניים, ויראו את זה עלינו ועל הגופים שלנו. לכן, כדאי לנו מראש לברר, מהו חוק ההתפתחות, לְמה הוא מחייב אותנו ולהתכונן אליו מראש. וברגע שהחוק הזה נכנס לפעולה, מייד אנחנו צריכים להיות מוכנים לממש אותו.

כמו תינוק שגדֵל, ובכל שנה נדרשות ממנו דרישות נוספות. ללמוד, לסיים בית ספר, לדעת יותר כל שנה, להיות יותר חכם, זריז, חזק ואמיץ. בעצם, נדרש ממנו להכיר יותר את העולם החיצון ולהיות איתו במגע. ואחרי שהילד עובר את כל שנות הילדות והופך למבוגר, נדרש ממנו כבר לתפקד כמבוגר. כולם יכולים להיזכר בתקופה הזאת, שבה הופכים למבוגרים ולא מבינים לָמה פתאום מתייחסים אלינו אחרת. איך קודם התייחסו אלינו בסלחנות ויכולנו לעשות כל מיני שטויות, ופתאום ביום בהיר אחד, זה הופך ללחץ. רואים אותנו כמבוגרים ודורשים מאיתנו לעבוד, ללכת לצבא ולהתחייב לכל מיני דברים. ואדם שלא הכין את עצמו לכך מרגיש מאוד לא נוח.

פה נחוץ מראש, חינוך שיהיה נוח, ושיהיה מובן לאדם מה קורה איתו ועם העולם. היום האנושות עברה כבר את תקופת הגדילה והיא נכנסת לעולם של בגרות. המקובלים אומרים שהחל מהמאה ה- 21 והלאה, האנושות צריכה להתקדם ולהיות דומה לבורא, זאת אומרת להיות כבר בוגרת ועצמאית. היא צריכה להבין, ולקבל על עצמה את חוקי ההתפתחות שלה כמממשת בעצמה. וברור שאם זה לא יהיה, אז כפי שבעולמנו, לא תהיה סליחה לאדם צעיר, שלא רוצה להיות מבוגר, והוא יצטרך לסבול, כך גם בהתפתחותנו האנושית. היום הטבע דורש מאתנו להיות בוגרים, לדעת בשביל מה ולְמה, לפי איזו תכנית אנחנו מתקיימים, ומהי המטרה שאנחנו צריכים להשיג בתקופת ההתפתחות שלנו ובסופה.

אם מראש נדע לְמה אנחנו צריכים להגיע, בהשתוות הצורה עם הבורא, לא נחטוף מכות מיותרות. ומצד הטבע יש משימה ברורה ומדויקת, שהאדם ייקח על עצמו את תכנית התפתחותו ומימושה, שהוא יכיר ילְמד ויקבל אותה, ולאחר מכן הוא יקבל כוח להתפתחותו ובהתאם לתכנית יקיים אותה. ואז ביצוע התכנית, תיעשה לו כטובה והוא לאט לאט יתחיל להיעשות דומה יותר ויותר לבורא. זו בעצם המשימה שלנו, לפי בעל הסולם.

ועכשיו ננתח את ארבע המידות, לפי איך שההשגחה העליונה פועלת בהן. מה הביא אותן לפעול היום ואיך אפשר להשתמש בהן בצורה הטובה ביותר לעתיד? אם רוצים או לא, אנחנו נמצאים תחת השפעת ארבע הקטגוריות האלה שנקראות חסד, אמת, צדק ושלום. אלה ארבעה כוחות, ארבע תכונות אוביקטיביות שפועלות עלינו ומאלצות אותנו להתפתח, ומצדנו אנחנו יכולים להשתמש בהן כך או אחרת, ולאט לאט לסגל את עצמנו ולהציע לנו אופנים, ומדרגות הדרגתיות שמקסימום נוחות לנו, אבל צריך ללמוד את כל הנסיבות האלה. ואז באמת, מי שצריך להתפתח תוך כדי אילוצים, בייסורים ובקשיים מרובים, זה יכול להתהפך עבורו, לאיזו התעוררות רוחנית, כמו טיול נעים כדי להשיג את המטרה הרצויה.

הפסקה הבאה מדברת על "הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"", שהיא אחת מארבע המדות.

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל- וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - -" כל אחד לפי כוחו ולפי צרכיו, זה בעצם חוק הטבע, זו לא המצאה, של מרקס או של הקומוניסטים אחריו, זה חוק המערכת הכלולה והסגורה. קחו למשל את גוף האדם שבו כל איבר או חלק, מבצע את תפקידו בהתאמה מלאה עם התכנית הכללית של הגוף. במערכת שעובדת בצורה נכונה, מעבר להכרחי לקיום, אף אחד לא חושב על עצמו, אלא רק על איך להיות מועיל לכל הגוף. תכנית קיום אחרת לא קיימת, אין מטרה או סיבה אחרת לקיום. זה חוק המערכת השלמה והכוללת שבה כל היצורים החיים עובדים. כל מה שמתפתח, כל עולם הצומח, כל ה- "חי", כשהכּוונה היא אפילו לטבע הדומם, מתקיימים כך, רק שאיננו מרגישים את זה. רק האדם בתוכנו, בתוך האני שלנו, הפוך לחוק הזה.

כל הטבע הוא לגמרי אינטגרלי, וקשור אחד לשני. למרות שנדמה לנו שבטבע אחד טורף את השני, וחי על חשבון ההרס של האחר, זה לא כך. זו לא מריבה הדדית, אלא איזון ועזרה הדדיים שבהם הטבע מתקיים בדרגות דומם, צומח וחי. דווקא האיזון הזה מחזיק, ואם האדם לא היה מתערב בתוכו, הכול היה מוחזק בצורה מצוינת ונפלאה.

מצד האדם, זה מתבטא בכך שכּל אחד נותן לפי יכולתו, עובד רק לטובת החברה, ומקבל כמה שנחוץ לו לקיום. רק במקרה כזה אנחנו נמצאים בחברה כאלמנט אורגני, תא בריא ולא סרטני שזולל את מה שמגיע לו מלמעלה. לצערנו, זו הסיבה שהמחלה הזאת כל כך נפוצה בזמננו.

מידת ה-"אמת", כאשר אדם פועל בצורה הדדית עם החברה, תמיד נדרשת. מי לא היה רוצה שיתייחסו אליו לפי עיקרון כזה? "כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור." אנחנו שומעים מאנשים, שאולי מדברים על קבלה, כן, ודאי, כל זה טוב ונפלא, קומוניסטים, סוציאליסטים, אידיאליסטים, אבל מי מוכן לעלות מעל האגו שלו ולהתחיל לתת, או להרגיש את העולם העליון, את הבורא בתכונת ההשפעה? איך כל זה בכלל אפשרי, מאיין יש כוחות לזה? אנחנו מעדיפים לחיות בשקט ככה.

בעל הסולם מיד אומר על זה: "והנה הקושי למעשה שישנו באמת" הרי הטבע מתייחס אלינו בצורה כזאת, ואנחנו לא יכולים להתייחס אליו כך בחזרה. לכן כל חוסר האיזון שלנו איתו. אנחנו מקבלים את כל הייסורים, וחיים שאינם מלאים ונצחיים, אלא קצרים ואומללים שמסתיימים, רק מפני שאיננו מקיימים את חוק האיזון עם הטבע, שבו אתה נותן כמה שאתה יכול ומקבל כמה שנחוץ.

מחקר עמוק על מדת האמת מראה, שהיא קשה מאוד למימוש מעשי, היא מחייבת את כולם להשתוות עד כדי כך שכל אחד יקבל את חלקו בהתאם ליגיעה שלו¹. כלומר, לפי האמת צריך להיות, כמה שאתה נותן, בהתאם לזה אתה גם מקבל. זו לא ממש החלטה אידאלית.

"וזהו הבסיס היחידי, האמיתי," שיכול להיות בין אנשים "שאין להרהר אחריו," אם נרצה ליצור בינינו חברה נכונה, לא נבנה אותה על האידיאל של, תן כמה שאתה יכול, וקח כמה שאתה צריך, שהוא עיקרון קבלי של אהבה. מדת האמת, לעומת זאת אומרת, כמה שכל אחד נותן, ככה הוא גם יקבל, (ראה שירטוט מס.1) וההבדל פה מאוד מעניין. בעל הסולם אומר, שאיננו יכולים לממש את האמת, כי אנחנו לא מציירים לעצמנו מי זה האדם. קיום מדת האמת מחייבת, שכל אחד יקבל את חלקו בהתאם למדת היגיעה שהוא משקיע. כדי שלא יהיה ספק, זה הבסיס היחיד שמתאים להיות בין האנשים ומי שרוצה לקחת לעצמו וליהנות על חשבון האחר, זה נוגד את מדת האמת.² זאת אומרת, אין לי אפשרות לקבל בניגוד לכמה שהשקעתי.

אנחנו מדברים על חוק הטבע, ולא סתם על מה שבא לנו. לכן כדאי להשקיע ולדעת את זה, אבל לא כמו שלימדו אותנו הסוציאליזם, הליברליזם והקומוניזם. בואו נברר את זה אחרת, כדף חלק, כפי שחכמת הקבלה מסבירה לנו.

שירטוט מס.1

"אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד."

הרי כל אחד מאתנו, בנתונים המוסריים, הפיזיים, הרגשיים, ההגיוניים, המוחיים וכן הלאה, שונה לגמרי מבפנים. (ראה שרטוט 1) אף אדם אינו שווה לאחר. ולכן ברור שלא כולם יכולים לעבוד אותו דבר.

"כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר .וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר." לאחד יש יותר מוטיבציה מהאחר והוא משקיע בשעה, הרבה יותר יגיעה ממה שהאחר משקיע בשעתיים. או שיש נטיות שונות, כמו אטי לפי טבעו וכן הלאה. זאת אומרת, לעצלן הרבה יותר קשה לעבוד מהחרוץ. למרות שהחרוץ עושה הרבה עבודה, אבל אם אנחנו מודדים את היגיעה, אז כמה באמת אדם נתן מעצמו מתוך רצונו? אז יש מי שעשה פחות אולי, אבל יכול להיות שהשקיע יותר יגיעה. "ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם."

ואז לדוגמא, כדי לחיות אני מתבקש לחפור שני מטר בור, ואני עם התכונות שלי אפילו חצי מטר לא אסיים ביום אחד, בעוד האחר יחפור אפילו חמישה מטרים. כך הרי אסור למדוד, לכל אחד נתונים אחרים, אנחנו לא יכולים למדוד את האדם, לפי ההופעה החיצונית שלו, אנחנו צריכים למדוד אותו לפי היגיעה הפנימית, הנפשית, הרוחנית והפיזית. ואם הוא במצב לא טוב, או באיזה דיכאון, קשה לו הרבה יותר לבצע את העבודה.

"ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת," כך שאם נמדוד את תוצאות עבודת האדם, לא נשיג בזה את האמת. אנחנו לא יכולים לתת לאדם אחד שכר או מדליה על זה שהוא חכם ולשני לא, מפני שאלה שזוכים, זה לא משום שהם עשו, אלא כי כך בראו אותם. "כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה." אבל יוצא להם יותר טוב כי נבראו חכמים ואמיצים יותר.

ולכן אסור לתת להם על זה שכר, והם גם לא יכולים להוות דוגמה לחלשים, לא בצורה הפיזית ולא במוח המפותח, או בחוזק. אנחנו לא יכולים להגיד, "תראה איך הוא מנהל, תראה איזה צעדים הוא עושה, איזה חכם, איך הוא משפיע". יש כאלה שלא נבראו ככה ואין מה לדרוש מהם, אבל צריך לתת להם שכר לא לפי אותו קריטריון, אלא רק במדת יגיעתם הפנימית.

לכן כותב בעל הסולם:

"ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל," אינה צודקת "כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם." למרות שהחזקים בדרך כלל מנצלים את העצלנים, אבל עד מידה מסוימת.

"הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, (בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.)"

אי אפשר רק בעזרת מידת האמת, למדוד את החברה במידה המתוקנת. כי מידת האמת היא אומנם מידה טובה, אבל לא עבורנו. כי אם היינו רואים את התכונה הפנימית של האדם, ומודדים את מהותו, ויודעים את מה שנקרא ה"נשמה" שלו, היינו יודעים את חולשותיו, את מצבו הבריאותי, והפיזי, את כל מה שיש בו. אם היינו יכולים לשקול את כל זה באדם אחד, וככה בנוסחה נפלאה היינו שוקלים אדם אחר בלי להשוות ביניהם, אז יכולנו לומר, " זה צריך לעבוד עשרים אחוז פחות מזה, וההוא אולי חמישים אחוז יותר", אם היינו משווים את התנאים הפנימיים, את היכולות הפנימיות, זה היה אפשרי. אבל משום שזה נסתר מאתנו, כולם צריכים לעבוד שמונה שעות, ולמלא כך וכך משימות, וזו גישה לגמרי לא נכונה, כי ברור שהמרוויחים פה הם החכמים, האמיצים, השקרנים למיניהם וכן הלאה.

"ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור." ניקח גם בחשבון, שכל אחד מתבסס על הטבע שלו, עם יחידיות הבורא, ולכן הוא מרגיש את עצמו כמשפיע בעולם³. לכל אחד מאיתנו יש את התכונה הייחודית שלו, "אני היחיד". אני מסתכל מתוך עצמי על כל השאר, הם כאילו מחוצה לי, יש אני והם שניצבים מולי. ולכן בעל כורחי, אני רואה אותם ובודק איך אני יכול להשתמש בכל אחד מהם לטובתי, לקבלת תענוג, מילוי, רווח.

זאת תכונת היחידיות, היא הגיעה אלינו מהבורא, ולכן אי אפשר לבטל אותה, אלא להשתמש בה נכון, מראש היא משמשת אותנו כדי להשוות בינינו לאחרים. ולכן, אי אפשר למדוד במידת האמת אותי עם אחרים, כי אני זה אני. ככה כל אחד מרגיש את עצמו, אחרים קיימים רק כדי ליהנות ולשרת אותו, למלא אותו ולעזור. זו באמת נקודת מבטנו על העולם. ועד שהאדם לא יעלה לרמה הרוחנית, זאת תהיה נקודת ההשקפה שתמיד תשלוט בו.

האדם מוביל את עצמו, כאילו כל העולם נברא בשביל להקל ולהיטיב את חייו. הוא לא מרגיש בזה את הייסורים וכל המחוייבויות של איזה תחליף. אם אני מרגיש את עצמי כבורא כלפי העולם הזה ולא כנברא, אז הם חייבים לי, מראש נדמה לנו כך וזה היחס לזולת. זה לא מתוך רצוננו, פשוט כך נבראנו. אחרת בטבע כל אדם ינצל וישתמש בכול לטובת עצמו, אפילו אם הוא נותן משהו לרעהו הוא עושה את זה בעל כורחו, האדם משתמש באדם הקרוב לו לטובתו⁴. מה הטעם בכל הנחמדות ההדדית ותשומת הלב? אנחנו משתמשים בתכונות הללו רק כדי שנוכל להרוויח מהן.

"טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור." האם נוכל להוציא ולדרוש ממנו מבט אחר על אחרים? אין לנו שום יכולת, זה הטבע.

"וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו." אם תיתן לו בחינם הוא יבקש "תנו לי את כל העולם". לכן הוא "נאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו." ומגביל את עצמו, הרי יותר מדי יגיעה נדרשת בשביל להשיג את הכול, במיוחד כוחות פיזיים ונפשיים.

"וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. (ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".)" כי לכל אחד יש מטרה גבוהה, ולא נוכל להימלט מזה. או שנשיג את המטרה על ידי מכות, או שבכל זאת נלמד, איך להשיג אותה בצורה נוחה ומהירה. רק בזה חופש הבחירה שלנו.

"ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, (בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור -)" אין לנו מה לעשות עם מדת האמת, לא נוכל לשבור אותה. וזה לא נכון להשוות בין אנשים, כולם שונים, בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים לדרוש משהו בשווה משני אנשים. זה במיוחד נכון לתכניות חינוך, ליחסים בין אנשים, ליחס לקטנים ולגדולים וכו'. זה ממש "חנוך לנער על פי דרכו", כי כל אחד מאיתנו אינדיבידואליסט.

ההשפעות של מדת האמת "שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה." הגרוע ביותר שיכול להיות בתוכנו, זה כאשר אנחנו יכולים להיות שווים לאחרים. לָמה אם כך, אנשים אוהבים להיות ביחד, לשבת במעגל, לרקוד, לטייל ביחד? מאיין ההרגשה הזאת, כאילו של התקרבות? השאלה האם התקרבות זו השתוות? אין כל קשר בין זה לזה, ועוד נדבר על זה.

אז איך אפשר לשכנע את היחידים במדת האמת, באופן שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד? "בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

מדת האמת, היא אכן אמת, אבל בקטגוריה הזאת, צריך לדעת על כל אחד מאתנו, ממש את כל הפרטים והתכונות הפנימיות והנתונים והתנאים, צריך לדעת לשקול בקלות ולהחליט על כל האנושות, ובכל קבוצה לדעת איך הם בנויים ביניהם, ובאיזו סכֵמה כללית הם קשורים זה בזה. מדת האמת מדברת על כך, שכולנו קשורים זה בזה, בשלם אחד, (ראה שירטוט מס.2) אז איך נפעל בשלם האחד הזה, אם אנחנו לא מרגישים אותו? איך נשתמש במידה הזאת, אם עדיין איננו נמצאים בתנאים האלה. אם לא אדע את כל סוגי הקשרים האלה, ואיך כל זה קורה כמו בגוף החי, איך אוכל לדרוש משהו ולהתייחס בצורה נכונה לכולם, אם כולם שונים? ואיך בכלל אדע שכולם שונים זה מזה ואכנס לקשר איתם?

עד היום לקחתי מכולם מקסימום בשבילי וזהו. (ראה שירטוט מס.2) התייחסתי רק לאפשרות למלא את עצמי ולנצל את הסובב אתי, לא התייחסתי אליהם. זה היה העיקרון שלי. עכשיו יש לי עיקרון אחר, ואני לא יודע מה לעשות איתו. לא יודע מה זאת אומרת, להתייחס נכון לכל אחד מהם, ולכן, במְקום הקטגוריה של "אמת", עולות שלוש קטגוריות נוספות, חסד, צדק ושלום.

אנחנו נמצאים בבירורים, ועוסקים בנתונים היסודיים ביותר, שעליהם מדברת חכמת הקבלה. המקובלים כתבו על זה כבר לפני 3000 שנה, הם כתבו על המידות חסד, צדק ואמת, ועל הנחיצות לקיים אותן, אבל מדת האמת לא יכולה להביא את תיקון העולם, לכן במקומה ניתנו שלוש מדות אחרות, עם הוראות איך להשתמש בהן, וליצור כל מיני שינויים בתוכי, בחברה האנושית ובמשפחה, כדי שכל זה יתגלגל בצורה נורמלית, מודעת ונכונה, כך שכל אדם, משפחה, חברה והעולם יגיעו הדרגתית מצורה לצורה, לאותה הצורה שהוחלטה על ידי הבורא. וכל זה כתוב, והיום סוף, סוף הגיע זמן המימוש.

כל זה נכתב לפני הרבה זמן. מה שאמרנו היום נכתב ב"מסכת אבות", 700 שנה לפני המאה שלנו. אבל על כל החוקים, דובר כבר קודם. כלפי המקובלים האלה, יסודות טבע האדם ידועים מראש, מעל 5000 שנה.

שירטוט מס.2

שאלה: איך אפשר למדוד יגיעה פנימית של אדם? האם אפשר על בסיס זה, להעריך אותו ואת תפקידו בחברה?

את היגיעה הפנימית אפשר למדוד רק בעולם הרוחני, באמצעות מסך. המסך נותן ניתוח מדויק ושלם, על אופן השימוש של האדם בכל הכוחות שלו, כדי להתעלות מעל האגו ולקיים את תכונת ההשפעה. כאשר הוא מתעלה מעל האגו שלו מאפס עד 613 רצונות, (ראה שירטוט מס.3) לכל רצון יש מאפיין שכולל בתוכו, לא רק את הפרמטר של הרצון בדרגה המסוימת. לדוגמא, רצון בדרגה מסוימת כולל בתוכו את כל הקשר שלו עם שאר הרצונות בעוצמת הרגש, השכל, בכול. הוא בעצמו כבר צירוף גדול של הרבה תכונות ורצונות. וכך יוצא שיש 613 רצונות שונים שבונים ביחד מצב.

אדם שנמצא בעולם הרוחני, עד כמה שמשפיע עליו, האור העליון שברא ויצר את הרצונות האלה, שאסף דווקא אותם באותו רגע, כשפה נמצא הרצון ופה נמצא האור, (ראה שירטוט 3) וההפכיות בין השניים מעוררת בֵּירור, וביניהם מופיע כוח השתוות, שנקרא "מסך" שכביכול רוצה, כי אנחנו מדברים על כאילו יסודות פיזיים, לאזן ביניהם. מצד אחד, מלמעלה יאיר אור ומצד שני, מתחת יהיה הרצון, והמסך יחבר ביניהם קשר הדדי. בלתי אפשרי לאדם, להגדיר את עצמו לא בהשוואה לאור, כאשר האור מאיר הכול נעשה ברור. לא מה שבתוכך, נעשה ברור ולא מה שנמצא באור, ולא איך לקשור ביניהם, אלא איך כל זה נמצא באיזון עם כל החלקים,(ראה שרטוט 3). כשנשיג איזון למטה ואור עליון למעלה, יהיה אפשר להבין ממה נבראנו. רק בהשוואה בינינו לבין האור, אנחנו משיגים את עצמנו.

ולכן המסך הוא הגורם המברר, והמחבר את כל מהות הנשמה.

שירטוט מס.3

שאלה אם להבין נכון, האדם בעצמו מגדיר את מצבו?

אף אחד מחוצה לו, לא יכול לעשות את זה.

שאלה: ואם הוא מתחת למסך ותואם במידה מסוימת?

אבל מצב כזה, מביא אותו לפעולה נכונה מאוד עם הסובב אותו, כי החברה סובבת אותו כאן, (ראה שירטוט 3) היא נמצאת ביחד עם הבורא, כי כל מה שמחוצה לאדם הוא מגדיר כבורא, ככוח העליון. ולכן ברור שהמסך כלפי הבורא וכלפי החברה הוא בקשר נכון וישיר, ואז כל תכונות האדם שיהיו פה ב- 613 התכונות, כולן כדי להיפטר, ולכן מופיעה הרמוניה מלאה.

שאלה: זאת אומרת, שאת התכונות המתוקנות אני מציג, ומה שלא מתוקן אני מסתיר?

וככה עוד יותר מתבהר, עד המדרגה ה- 125.

שאלה: אמרת איך להיכנס לאיזון עם החברה, בקשרים בין בני אדם. אבל מה בקשר לידידות, האם זו תכונה אגואיסטית?

אני לא יודע מה זו ידידות. אולי עזרה הדדית? השגת המטרה? אני חושב שהוא מתכוון לקשרים הקודמים בין בני אדם שמתקדמים למטרה, אבל עדיין לא השיגו ביניהם יחס של אהבה, "כאיש אחד בלב אחד". איך לעשות מעצמך צירוף כזה כללי, שעדיין לא הושג אבל נמצא בדרך לזה.

כשיש שניים שנמצאים בתהליך התקרבות אחד לשני, (ראה שירטוט מס.4) הם הולכים זה לקראת זה, ורוצים להשיג מצב שבו הם יהיו בקשר אחד. כל עוד הם מתקדמים זה נקרא "ידידות", כאשר הם מתחברים, נדבקים זה לזה ואין הבדל ביניהם, זה נקרא "אהבה".

4

שירטוט מס.4

שאלה: ידידות זו תנועה קדימה למטרה?

אחרת זו פשוט תנועה אגואיסטית.

שאלה: מה ההבדל בין אנשים רגילים בעולמנו שאומרים, "העולם שייך לי ונברא עבורי", לבין המקובלים שגם אומרים העולם "נברא בשבילי".

לאגואיסט ולאלטרואיסט, העולם נברא או כדי שישתמש בו במקסימום לתועלתו, או שייתן את עצמו לכל העולם, כך שבמקרה כזה או אחר, הוא לא עומד להשתמש בו.

שאלה: איך אתה כמקובל, צופה על השנה החדשה שהתחילה ומה אתה מאחל לכלי העולמי של "בני ברוך"?

אני חושב שבשנה הקודמת, סיימנו בהישגים טובים. כלומר, אנו רואים שהאנושות קיבלה מכות איכותיות, ונקווה שזה מספיק ולא צריך יותר. בואו נִלמד מזה ונלך בדרך קצת אחרת, נבין לָמה אנחנו מקבלים כאלה ייסורים, שנחשבים עדיין לקטנים, ונפסיק לנסות להשפיל ולדכא את האחר. מעשים כאלה הם לרעתו של החזק כביכול, וזה מתהפך לאלה שסוברים שעכשיו הם יתחילו לנסות לחבר אחד את השני, זה יכול לעשות נזק. אני מקווה שהאנושות תתחיל להיות מודעת לזה, שצריך כבר לגדול ולהפסיק להיות כמו נערים שמתקוטטים זה עם זה. בכל זאת כבר השגנו מדע, דרגה אחרת של קיום. מצד הטבע נדרשת השגה חדשה, ואנחנו עדיין רוצים לריב. אין לזה זמן. כל הבירורים האלה בדרגת נערים, הם לגמרי לא החלטות ממשיות לקבלתן.

אני מקווה שכל הפעולות והמצבים האלה, כמו הגילויים של ויקיליקס, יובילו לאיזו מטרה. בסוף יראו, שאי אפשר יותר לשחק במחבואים ולהתחפש במסכות. צריך לפתור את הבעיה בצורה רצינית ולא לשחק אחד עם השני במשחקי כוח, זה לא יעזור. אנחנו ממש בסכנת השמדה ואין במה להתגאות. האנושות משולבת וכלולה, העולם היום לגמרי עגול ובהתאם לזה צריך לקבל החלטות, אין לאן לברוח. סוף כל סוף אנחנו רואים שמופיעים היום בעולם טיפשונים צעירים ואני מקווה שיחכימו, יפעלו לפי הדרישה ובהתאם למה שקורה, ולא ייחסו את הכול לטבע מכאני. הטבע לא מתחתנו, הוא בדרגה גבוהה מאיתנו.

לכן אני מאחל לכולם להתחכם, לקחת לתשומת הלב את כל מה שקורה, ולדרוש מעצמנו כפי שאנחנו דורשים מילדינו, להיות חכמים יותר ולברר עם איזו מטרה צריך ללכת בחיים, ואיך לנהוג עם הסובב. אנחנו מלמדים את הילדים כביכול לטוב, אבל בעצמנו עושים הכול הפוך. אני מקווה שנשכיל יותר, ואם זה יקרה, השנה תהיה טובה, כי הטבע מגיב מיידית לכל שינוי. אבל ההתנהגות של הטבע תלויה בנו, חוק האהבה הכללית פועל בפעולה הדדית. וכאשר הוא תקוע בטבע שלנו, בשנאה ורצון לנצל את כולם בכל דבר, אפילו לא ברור במה, ברור שכּל הטוב, הקשר הזה של הטבע אלינו, הופך בתוכנו למחלות, לשנאה, לאיומים ולהשמדה.

ואני מקווה שבהחלפת הטבע שלנו, נרגיש לגמרי אחרים את ההשגחה העליונה, וזה יקרה כבר בשנה הזאת. בהתאם לכך, יהיה טוב יותר ונתחיל להרגיש שבאמת יש לנו עסק עם דרגה הרבה מעל מה שאנחנו רואים כאן. נצחיות, שלמות, ממש ניצחון על מלאך המוות, קיום נצחי. זה מה שהוכן לנו, בואו נממש את המַעבר הזה. הוא לא כל כך קשה. אם עושים את זה הרבה אנשים, הבעיה נפתרת מיידית, ואני מקווה שנעשה את זה השנה. אבל שוב, זה תלוי בנו, באלה שכבר מבינים, מודעים וגילוי את השיטה הזאת. יש כאלה שהם רק בדרך, ואנחנו צריכים להביא עוד ועוד אנשים כדי שתהיה לנו מסה מספיק גדולה, כדי שנוכל לפתור את השאלה הזאת.

אני מאחל לכם כל טוב, ומקווה שניפגש בקונגרס בברלין, או בקונגרסים אחרים. יום ראשון הוא יום מיוחד אצלנו, ואנחנו מעבירים אותו תמיד, בשמחה ובהרגשה שאנחנו ביחד ומאוחדים. אל תשכחו את זה.

(סוף השיעור)

---

1. "וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

   שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר,"↩

2. "שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור."↩

3. "כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה."↩

4. "ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו."↩