שיעור בוקר 25.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 781, הקדמה לתע"ס, ט"א, אות ל"ח

קריין: אנחנו לומדים בתוך כתבי בעל הסולם עמוד 781 את מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" הגענו לאות ל"ח בטור א'.

אות ל"ח

"ונמשיך, להרחיב את החיוב, של העסק בתורה ומצוות לשמה, שהתחלתי לדבר בו. הנה, יש להבין, את השם הזה של "תורה לשמה". למה מוגדרת, העבודה השלימה הרצויה, בשם הזה "לשמה", והעבודה, שאינה רצויה, בשם של "לא לשמה"?

כי לפי המובן הפשוט, שהעוסק בתורה ומצוות, מחוייב, לכוון לבו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה, ולהגדירו, בשם "תורה לשמו" ו"תורה שלא לשמו", שפירושו לשם שמים.

ולמה מגדירים זה בשם "לשמה" ו"שלא לשמה", שפירושו לשם התורה?

אלא, ודאי, שיש כאן הבנה יתירה מהאמור. שהרי, הלשון מוכיחה, ש"תורה לשמו", שפירושו לעשות נחת רוח ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא, שצריך עוד, שיהיה העסק לשמה, שפירושו "לשם התורה". וזה צריך ביאור."

בינתיים זו רק שאלה, אבל שאלה מובנת, למה העסק הנכון בתורה, שזה האמצעי שלנו להגיע לרוחניות, נקרא בשם "תורה לשמה" ולא לשמו של הבורא.

אות ל"ט

"והענין הוא, כי נודע, ששם התורה הוא "תורת חיים", כאמור כי "חיים הם למוצאיהם וגו'" (משלי ד', כ"ב). וכה"א: "כי לא דבר ריק הוא, מכם, כי הוא חייכם וגו'" (דברים, ל"ב, מ"ז). וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה ומצוות, מביא לו חיים ואריכות ימים. כי אז, התורה היא, כשמה.

ומי, שאינו מכוון את לבו ודעתו, לנאמר, נמצא, שהעסק בתורה ומצוות, מביא לו את ההיפך, מהחיים ואריכות הימים, חו"ש, דהיינו לגמרי "שלא לשמה", שהרי שמה הוא "תורת חיים", והבן." זה באמת מוזר. זאת אומרת, האם תורה לשמה זה כדי שיהיה טוב לי? זה הפוך ממה שצריך להיות, לשם הבורא, לעל מנת להשפיע, לעשות נחת רוח לו. תורה זה אמצעי, זה אור המחזיר למוטב. למה אני צריך להשתחוות למאור הזה, הוא האמצעי, הבורא הוא הכתובת, אליו אני חייב לכוון את עצמי.

"ודברים אלו, באים מפורשים בדברי חז"ל (תענית ז' ע"א): "כל, העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות. וכל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים".

אמנם, דבריהם אלו, צריכים ביאור: להבין, איך, ובמה, נעשית לו התורה הקדושה, לסם המות? - המעט הוא, שמתיגע לריק ולבטלה. ואין לו שום תועלת מטרחתו ויגיעתו, ח"ו, אלא עוד, שהתורה והעבודה עצמה, נהפכת לו לסם המות, שדבר זה מתמיה מאד."

יש כאן בעיות, יש כאן כמה שאלות מאד עמוקות. אנחנו עוד נקרא כמה סעיפים ואחר כך נראה אם אנחנו יכולים עכשיו לפתור אותן. העניין של תורה שפתאום מופיע כאן הוא דבר שאני נתקע בו, אני לא יודע עם מה "לאכול" זאת. "תורה לשמה", "תורה שלא לשמה", "תורה תבלין", האם צריכים להתייחס לאמצעי הזה, או שזה מעל לאמצעי, לא לשמו אלא לשמה.

אות מ'

"ונבין מתחילה, את דברי חז"ל (מגילה ו' ע"ב), שאמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". שיש להקשות, על הלשון "יגעתי ומצאתי", שנראים, כתרתי דסתרי אהדדי:

א. שהרי "יגיעה", היא ענין עבודה וטורח, שנותנים במחיר כל קנין רצוי. שבעד קנין חשוב, נותנים יגיעה מרובה, ובעד קנין פחות, נותנים יגיעה מועטת.

ב. והיפוכה היא "מציאה", אשר דרכה, לבא אל האדם, בהסח הדעת לגמרי, בלי שום הכנה, של טורח ויגיעה ומחיר.

וא"כ, איך תאמר: "יגעתי ומצאתי"? ואם יגיעה יש כאן, היה צריך לומר: "יגעתי וקניתי", או "יגעתי וזכיתי", וכדומה, ולא "יגעתי ומצאתי"?"

בינתיים רק שאלה.

אות מ"א

"והנה, איתא בזוהר, על הכתוב "ומשחרי ימצאונני", שאלו ע"ז: היכן מוצאים את השי"ת? - ואמרו, שאין מוצאים אותו יתברך, אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן, אתה, אל מסתתר", אשר הקב"ה, מסתיר את עצמו, בתורה הקדושה.

ויש להבין דבריהם ז"ל כראוי. כי לכאורה, הקב"ה מוסתר, רק בדברים ודרכים הגשמיים, ובכל הבלי העולם הזה, שהם מחוץ לתורה. ואיך תאמר את ההיפך, אשר רק בתורה הוא מסתיר את עצמו?

גם המובן הכללי, שהקב"ה מסתיר את עצמו, באופן שצריכים לבקשו, הסתר זה למה לו? וכן, "כל מבקשי אותו, ימצאוהו", המובן בכתוב, "ומשחרי ימצאונני", צריך להבין היטב, דבר הביקוש הזה, ודבר המציאה הזו, מה הם, ולמה הם"?

השאלות עדיין מתאספות, האם אנחנו מבינים שיש להן מקום, או לא? יש מקום, מסכימים.

שאלה: מה שבעה"ס כותב "יגעתי ומצאתי", זה בגלל שהבורא כל הזמן דורש מאיתנו עבודה מעל לדעת, כדי שלא יהיה קשר ישיר בין המאמץ שלי לבין התוצאה, כלומר הכול צריך להתבצע, לקרות מעל הדעת?

כן, אתה דווקא צודק. תיכף אנחנו נגיע לזה. אבל אמרת נכון.

אות מ"ב

"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך, לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו.

שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית', על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי."

אפשר להסכים עם זה, שאנחנו לא מבינים את השגחת הבורא עלינו ולכן יש בינינו איזה נתק, אי הבנה. הוא דורש מאיתנו משהו שאנחנו לא מבינים בכלל מה הוא דורש מאיתנו. זה כמו תינוק, שאתה אומר לו משהו, שאתה רוצה ממנו משהו והוא לא מבין. מה עושים כדי להבין מה הוא רוצה מאיתנו?

אות מ"ג

"ונניח, למשל, אם היה הקב"ה, נוהג עם בריותיו, בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור, יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות, המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי אז:

א. מי פתי היה מהרהר, אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו מהרהר, לקפוץ לתוך הדליקה.

ב. וכן, מי פתי היה עוזב, איזו מצוה מבלי לקיימה, תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול, לפרוש או להתמהמה, על תענוג גדול גשמי, הבא לידו, מבלי לקבלו מיד, בכל הזריזות שביכלתו.

הרי, שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים."

האם לא מובן לך שהיית צדיק אז?

תלמיד: מובן לי. העניין שרציתי לשאול זה איך הדתות עובדות, הן עושות את הלא גלוי, הנסתר כאילו לגלוי? זאת אומרת יש איזה הסכם חברתי שאומר, אם אתה עושה ככה וככה, אתה זוכה לגן עדן, ואז בעצם מכאן יש לי הרבה מאד כוח להתחיל לעשות את הפעולות האלה?

בגלל שבחכמת הקבלה הייתה הסתרה והיא נמצאת, כי אנחנו לא משיגים לפי המעשים שלנו את המטרה בצורה ברורה, אין קשר בין מה שאני עושה לבין מה שאני מקבל, לכן רק היחידים יכולים להגיע לחכמת הקבלה, לאחוז בה, להמשיך ולעמוד בלמעלה מהדעת להכיר את הבורא.

תלמיד: מתישהו הדבר הזה ישתנה?

אף פעם לא, זה חוק הטבע. אבל, כשעם ישראל היה בזה והיה צריך להגיע לדרגה אחרונה, תתאר לעצמך נשאר לך רק דרגה אחרונה מבית המקדש, ממוחין דחיה למוחין דיחידה, אנחנו לא מבינים את הדברים האלה, אבל נניח, אז לא יכלו לעמוד בזה. לא יכלו לעמוד בגלל שהיו צריכים אז לקדש את כל העולם, כי בית המקדש השלישי זה התיקון הכללי של כל האנושות, וכלפי כל האנושות זה כבר כלי אחר לגמרי. לא יכלו לעמוד ונפלו, זאת אומרת זה היה כבר מתוכנן וכן הלאה.

מה אפשר כאן להגיד? שמתוך זה שלא יכולים לראות את הסיבה ואת התוצאה בצורה ברורה, אין כוח. נניח שאין לך כוח להתפלל יחד בעשירייה לבורא שייתן לכם כוח, שייתן לכם יכולת להתקדם, ודאי שלא לעצמכם אלא על מנת להשפיע נחת רוח לו, על מנת לקדם את כל העולם להנאתו וכן הלאה, אין כוחות. אז אומרים אחרת, זה לא על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, אלא על מנת להשפיע נחת רוח לנו. יהיו לנו מזה חיים ארוכים וחיי גן עדן אחרי שנפטרים מהעולם הזה, אפילו שאנחנו סובלים כאן יהיה לנו שכר טוב שם, וכן הלאה. כמו שכל הדתות בעצם מוכרות, זה הכול.

אבל כאן הנקודה. בגלל שחכמת הקבלה דורשת לעבוד למעלה מהדעת, ואת זה יכולים רק יחידי סגולה, בינתיים, בזמננו כבר אלפים יימשכו לזה, אז אתה לא יכול להציע את זה לכל אדם. אז מה להציע להם? נעשה להם הקלה, שיעשו את זה לעצמם. אבל מה הם יעשו על עצמם, פעולות רוחניות? לא רוחניות, אלא פעולות גשמיות, שיעשו כאלו וכאלו, לא חסרים דברים. ובגלל שיש קשר ענף ושורש, אז אנחנו ניקח מהענף הגשמי הזה כל מיני סימנים, שהם בעצם מנהגים, ונקרא להם במקום מנהגים, מצוות, שלזה הבורא מתכוון, את זה הוא ציווה לעשות. ואז אין לנו שום בעיה.

אז יש לך אם כך דת של בעלי בתים, שנמצאים ברצון לקבל שלהם, ודת של תורה, שזה אלו שרוצים להגיע לעל מנת להשפיע, שנמצאים בעל מנת להשפיע. אז יש לך שני חלקים בעם, יש כאלו ויש כאלו. ומפני שלעמך צריכים לתת חיזוק, אז אנחנו צריכים להסתיר את המקובלים כדי שלא יפריעו לעמך, כדי שלא יגלו לעמך שהעבודה שלהם היא לא מספקת, ואז לוחצים על המקובלים ומכניסים אותם לפינה. ולכל היתר אומרים "אתם הצדיקים", "אתם הגדולים". כך התפתחה היהדות העממית. ולכל הדתות האחרות וודאי שיש מה למכור, את העולם הזה, את העולם הבא, הרגשת הכבוד, שליטה, הכול.

שאלה: אני רוצה לשאול על הצעד הבא בתהליך, על העבודה שלנו מול האנושות, כשיהיה כבר ישראל שעובד ברוחניות.

לא, הם יעבדו בזה שהם יתמכו בנו. הם לא יוכלו יותר, ולא צריכים יותר.

תלמיד: ומה זה נקרא לתמוך?

היחס שלהם לחכמת הקבלה צריך להשתנות. לא שהם בעצמם יכנסו לזה, כי יש עבודת הפרט ויש עבודת הכלל. אם אנשים לא מקבלים ניצוץ, אלא מכוונים למטרה מתוך הייסורים, ברצון לקבל האגואיסטי שלהם, אז צריכים רק להגיד להם איפה הם יקבלו את המילוי ולא את הייסורים. שיתמכו באלו שהולכים קדימה בעל מנת להשפיע, באור האמונה. הקהל לא יכול להיות באור האמונה, הם רק יתמכו בהם, כמו גוף כלפי הראש. ייקחו אותנו על כתפיהם, ודווקא הם יעלו אותנו. אבל לא שהם עושים את העבודה הרוחנית, אלא העבודה הגשמית שלהם היא הופכת להיות בתמיכה אלינו, כעבודה רוחנית שלהם.

תלמיד: בעצם הם צריכים לעבוד בדעת? הם לא יעבדו מעל הדעת?

הם לא יכולים.

תלמיד: הדבר הזה שהם יעבדו בדעת, זה לא דת חדשה בעצם?

לא. מה זו דת חדשה?

תלמיד: דת זה שאני עושה דברים ברצון לקבל שלי, בשביל שיהיה לי טוב, וזה עטוף בזה שאני עושה את זה למען הבורא כביכול.

כן.

תלמיד: אבל תיארנו עכשיו שמה שיקרה בעולם זה שהם יעשו פעולות, שאנחנו או מישהו כנראה יסביר להם שכך צריך לעשות, בשביל שיהיה להם טוב.

כי עכשיו אנחנו עולים לדרגה חדשה. לא חשוב לנו מה שהיה, עכשיו אנחנו עולים לדרגה חדשה ואנחנו צריכים לעשות כאן פעולות בעל מנת להשפיע. ומי יכול לעשות את זה? יכולים לעשות אלו שמרגישים בזה דחף, רצון. הרצון הזה נקרא "ישר א-ל", ולמי שיש את הרצון הזה בבקשה, "מי לה' אלי". הם יהיו בראש, ואלו יהיו בגוף. ואין הבדל בין ראש לגוף כי כל אחד מקבל לפי הכלים שלו. ולכן אף אחד לא ירגיש פחיתות כלפי השני.

תלמיד: באיזה מובן הם יתמכו בנו? מה זה תמיכה בנו?

הם ירגישו שמאיתנו באה להם השפעה עליונה, השראה עליונה. בא להם מילוי. הגוף מקבל מילוי מהראש. הראש עושה חשבון, הראש עושה קשר עם הבורא, והדברים האלה מתרחשים גם בגוף.

תלמיד: זה נכון להגיד שהאנטישמיות זה אחוריים של המצב הזה?

וודאי. מתוך זה שדורשים, מבינים, מרגישים שחסר שם משהו. אפילו לבטא את זה נכון הם לא יודעים, אבל הם מרגישים שיש משהו ביהודים שהם גונבים, שמסתירים מכולם. כל הבונים החופשיים האלו, כל מיני הכתות האלו שחושבים כך. זה האור.

שאלה: בעל הסולם מנסה לגלות לנו את הסיבה האחת שבגללה אנחנו רחוקים מה' יתברך. הוא אומר שהסיבה האחת זה מיעוט ההבנה, ונראה שעל זה עומד כל ההבדל בין חכמת הקבלה לבין כל החכמות, כי אצלנו אומרים על הבנה שבן אדם צריך להצטייד בתכונת הבינה, ורק מתוך השתוות הצורה יוכל להבין.

לא, אבל אפילו לפני זה, כשאנחנו מסבירים את זה זה לזה ולעצמנו, זה גם מיעוט ההבנה.

תלמיד: יש בעולם החיצון הבנה שאומרת, שב ותלמד שלושים שנה, תדע את כל הספרים בעל פה, תתפלפל, יהיו לך עשר דעות על כל דבר, ואז אתה תבין ותוכל להתווכח עם השני למה הוא לא מבין ואתה כן מבין.

ואצלנו צריך להיות ברור שהבנה זה לרכוש את תכונת הבינה, לרכוש את אהבת הזולת, לרכוש אהבת חברים, להשתנות בכיוון הזה ואז אנחנו צריכים לחרוט על הדגל שלנו את המילה אהבה. קודם אהבה, אחר כך בא השכל. בראש זה לא להיות חכם בראש אלא שבראש סדר העדיפויות שלנו זה להידבק בתכונת הבורא.

חיבור למען להשיג את הבורא.

שאלה: יש את העניין הזה של מיעוט ההבנה, ועכשיו גם אמרת שעולים למדרגה חדשה. כשעולים למדרגה חדשה זאת אומרת שהמדרגה הנוכחית, המדרגה הקודמת, היא לא טובה?

היא הייתה הכרחית אבל עכשיו היא לא טובה. אתה רוצה להיות כמו ילד קטן, עם השכל שלו בחיים שלך היום?

תלמיד: מה שאני מדבר זה על הפצה. אם אנחנו מבטאים את זה כלפי חוץ, איך אפשר להימנע מלהגיד שהדתות הן פסולות?

אנחנו לא רוצים להגיד את זה.

תלמיד: אני יודע שאנחנו לא רוצים להגיד את זה, אבל איך אנחנו יכולים להגיד את זה בלי שזה יהיה פועל יוצא?

זה פועל יוצא בעצמו. אני קראתי לפני כמה ימים שהאפיפיור אמר שהדת הזאת נפסלה, משהו כזה, שאין יותר, שאנשים כבר לא מאמינים, שיש זנות בכל המוסדות שלו.

אני רוצה להגיד שצריך לתת לזה זמן בעצמו, וגם צריכים להבין ואני מבקש לשמוע, שכל דבר לפני שהוא בא למות, יש לו פתאום קפיצת חיים והם נעשים מאוד אכזריים ומאוד תקיפים, ולכן אנחנו לא הולכים לדבר על זה בכלל, אלא זה יתגלה בעצמו. זה סדר הכוחות הרוחניים, שכמו שהם משתלשלים, ישתלשלו גם עליהם. כך זה יהיה. אבל על האפיפיור אתם יכולים לשמוע.

שאלה: לא ברור למי אני צריך לכוון למאור או לנחת רוח לבורא?

גם אני לא יודע, עוד לא ברור. נחת רוח לבורא תלוי במאור, המאור תלוי בנחת רוח לבורא.

שאלה: אם אני מגדיר אותך כטוב ומיטיב, כרב שלי ואתה נותן לי לשתות כוס של רעל, ואני שותה אותה, ובכל החושים שלי אני מרגיש את הרעל הזה ואני מרגיש שאני לא יכול להצדיק את מה שקורה לי בגוף.

אז אני מלכתחילה לא הרב שלך.

תלמיד: אני מסתכל על החברים ועליך, ואין לי יכולת להצדיק, אני פשוט מת. איך אני לוקח את זה והופך את זה לנסיוב לעשירייה שלי?

אני שונא את הפילוסופיה שלך, את הדוגמאות האלו אני לא מבין ולא רוצה להבין, ואתה מבלבל בזה את כולם.

אות מ"ד

"הרי לעיניך, שבעולמנו, לא חסר לנו, אלא השגחה גלויה. כי אם היתה לנו השגחה גלויה, היו כל באי עולם צדיקים גמורים. וגם היו דבקים בו ית', בתכלית האהבה. כי ודאי, לכבוד גדול היה זה, לכל אחד ממנו, להתידד ולהתאהב בו ית', בכל לב ונפש, ולהדבק בו תמיד, בלי אפילו הפסד רגע.

אלא, מתוך שאינו כן, אלא "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", גם אין עוברי רצונו, נענשים כלל לעינינו, אלא השי"ת מאריך אפים להם, ולא עוד, אלא שלפעמים, נדמה לנו ההיפך ח"ו, כמ"ש (תהלים ע"ג): "הנה, אלה רשעים ושלוי עולם, השגו חיל וגו'".

ולפיכך, "לא כל הרוצה, ליטול את השם, יבא ויטול". אלא, שאנו נתקלים, בכל פסיעה ופסיעה ח"ו, עד, כמ"ש חז"ל (ויק"ר פ"ב) על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", אשר "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה".

הרי, שהבנת השגחתו ית', היא הסיבה לכל טוב. ואי ההבנה, היא הסיבה לכל רע. ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם, מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד." כולל אנחנו. לא מבינים מה הוא רוצה מאיתנו, למה עשה כך ולא אחרת, וכן הלאה. כי האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, מסתיר מאיתנו את מהות ההשגחה. למה דווקא הכלי הזה שנקרא כלי האמונה, כלי ההשפעה, הוא שהבורא דורש מאיתנו, זה דבר אחד.

ודבר שני, אני לא מרגיש שאתם נמצאים יחד בלימוד, כל אחד מסתכל בכיוון אחר, כל אחד עושה מה שבא לו, לא רוצים על ידי ההתעמקות בתוך הקריאה להתחבר. לא רואים את זה, לא מרגישים את זה, אי אפשר להתפעל מכם. איפה הדרישה הזאת, הגישה הזאת, מה יש לכם? לא מגיעים כך לשום דבר. מצפים שעוד מעט יהיה סוף השיעור. איך להגיע לשיעור בלי חיסרון? ממעיטים את עצמכם ואת האחרים. אף אחד לא מרגיש שהוא חייב לאחרים. עשה טובה שבא.

אות מ"ה

"וכשנתבונן היטב, בהשגת השגחה, הבאה להרגשת בני אדם, אנו מוצאים בהם ד' סוגים, שכל סוג וסוג, מקבל השגחת השי"ת עליו, במיוחד. באופן, שיש כאן ד' בחינות של השגת ההשגחה. ובאמת. הן רק שתים, דהיינו:

א. הסתר פנים,

ב. וגילוי פנים.

אלא שנחלקים לארבע. כי יש ב' בחינות בהשגחה של הסתר פנים, שהם:

א. הסתר אחד,

ב. והסתר בתוך הסתר.

וב' בחינות בהשגחה של גילוי פנים, שהן:

ג. השגחה של שכר ועונש,

ד. והשגחת הנצחיות.

כמו שיתבארו לפנינו, בע"ה".

ככה הוא מחלק. כנראה שהוא הולך להסביר. זה שיש הסתר וגילוי, שומעים. אנחנו לא יודעים מה זה הסתר, אנחנו לא יודעים מה זה גילוי, כי לא נמצאים לא בזה ולא בזה. נמצאים כנראה בהסתר פנים, אבל גם ההסתרה הזאת, מי מרגיש שזאת הסתרה? אני צריך להרגיש משהו מהגילוי ואז אני אדע שיש כאן הסתרה. וגם אולי יש גילוי אבל אני לא יודע שזה גילוי כי לא הרגשתי לפני זה שזאת הסתרה.

זאת אומרת אי אפשר אחד בלי השני, זה ברור לנו. לא זה ולא זה מגולה, לא גילוי פנים ולא הסתר פנים, אין לנו את שניהם. לא לחשוב שאנחנו נמצאים בהסתר פנים. הסתר זה נקרא חיסרון שאני יודע מה חסר, זו השגה של הסתר פנים. אין דבר כזה. יש מומחה, נגיד רופא שמגיע ואומר, יש לו את זה ואת זה ואת זה, איזה בעיות וככה וככה. אם נעשה כך וכך וכן ולא, אז אצלו זה הסתר. כשאני מסתכל, אין לי שום הסתר בחולה הזה, אולי יש משהו בכללות שלא מרגיש טוב. זאת אומרת הסתר זה גם השגת ההסתר.

שאלה: איך מגיעים להרגיש שאני לא מרגיש, אני פשוט לא מרגיש, אני רוצה להרגיש שאני לא מרגיש וטוב לי ככה?

אם טוב לי, זו בעיה. הם אומרים שתרופה לכל דבר זה להיכנס לחברה. כי בעולמך חוץ מחברה אין לך שום דוגמה, תבנית, קשר לבורא ולעולם הרוחני, אין, פשוט לא נמצא. אז מה לעשות? אז נכנס לחברה מתוך זה שאתה לא יודע מה זה חברה בדיוק, מה האופן הרוחני שלה וכלום, אתה צריך להיות שם כמו תינוק, להתבטל כלפיהם פשוט בלב ונפש כאילו שהבורא נמצא בתוכם. אני לא יודע מה זה ומי זה אבל לי אין ברירה או שאני מת ככלב או שאני עולה השמיימה, אחד משניים. אז כולי כולי תלוי בחברה.

מה עושים? רק את זה לעשות. להתכלל בהם להיות הכי הכי הכי קטן מהם. לא לשקר לעצמו שאני קטן אלא באמת להיות כהכי הכי קטן. זאת אומרת לשרת, כמה שאפשר לבטל את עצמו, כמה שאפשר להתכלל ולעזור. בקיצור להיות כמו אימא כלפי ילדים מצד אחד, מצד שני אתה תראה מה יקרה, אבל אין לך ברירה אלא כך לעשות.

אני רואה שאתה כל הזמן מגיש להם תה, כל יום בתרמוסים, זה יפה. השאלה, תבדוק עד כמה עומד אחריך הרצון הנכון, זה עניינך.

תלמיד: למה יש לנו בחברה חברים שמנסים להמציא שיטה חדשה, שיטה של "זבנג" וגמרנו? אין, לא קיים כזה דבר, לא קיים זבנג וגמרנו קיים. תשקיע, את כל הנשמה להשקיע.

אני אגיד לך מה הבעיה, אין להם שכל. הם חושבים שיש. אין להם שום דעה נכונה במערכת שמיים וארץ, הם חושבים שיש, כמו ילד קטן. הם חושבים שהם יודעים מה לעשות. הם יותר חכמים, יותר מבינים, הם קראו ספר וחצי מדברי המקובלים, הבינו משם אולי, שורה אחת אפילו לא, בצורה אמיתית, אבל חושבים שכן. מה תעשה? זה נקרא צער גידול בנים. אתה צריך לשמוע מה שהם אומרים ולתת לזמן לעשות את שלו.

איפה שהשכל לא עובד שם עובד הזמן. אז תן להם העיקר שיתקדמו. אני שומע, אני מבין את כל החכמים האלה, יש כאן כל אחד עם דעה, וכל אחד מבין יותר ממני מה לעשות. וכל אחד היה הופך את הדברים. אבל זאת צורת הגדילה שהם בעצמם לא מבינים עד כמה הם טיפשים. החכמה היא להכניע את עצמו ולאט לאט זה מגיע.

תלמיד: לפני שעה אמרת לחבר יקר מאוד, פעמיים "אתה צודק", החבר הזה הוא תלמיד שלי כבר עשר שנים. ואני שמח על כך. והיום הוא עשה לי נחת רוח, הלוואי שכולם יעשו נחת רוח לכולם אמן, תודה.

תודה לך.

אות מ"ו

"והנה הכתוב אומר (דברים ל"א, י"ז): "וחרה אפי בו, ביום ההוא, ועזבתים, "והסתרתי" פני מהם, והיה לאכל, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה. ואנכי "הסתר אסתיר" פני ביום ההוא, על כל הרעה, אשר עשה, כי פנה אל אלהים אחרים.

וכשתסתכל בדברים תמצא, שמתחילה כתוב: "וחרה אפי וגו' והסתרתי פני וגו'", דהיינו, הסתר אחד. ואח"כ כתוב: "ומצאוהו, רעות רבות וצרות וגו', ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'", דהיינו הסתר כפול. וצריכים להבין, הסתר כפול, זה מה".

אות מ"ז

"ומתחילה, נבין, מה הפירוש של "הפנים" של השי"ת, שהכתוב אומר עליו: "והסתרתי פני". ותבין זה, בדומה לאדם, בשעה שרואה, הפנים של חברו, מכירו תיכף. משא"כ, ברואהו דרך אחוריו, כי אז, אינו בטוח בהכרתו, ועלול להיות בספק "אולי אחר הוא, ואינו חברו?"

וכן הדבר, שלפנינו. כי הכל יודעים ומרגישים, את השי"ת, כי טוב הוא, ומדרך הטוב להיטיב. ולפיכך, בשעה, שהשי"ת הולך ומטיב, עם בריותיו אשר ברא, כמתנת ידו הרחבה, נבחן זה, ש"פניו ית' מגולות לבריותיו". כי אז, הכל יודעים ומכירים אותו, בהיותו מתנהג כראוי לשמו ית', כמו שנתבאר לעיל, בדבר ההשגחה הגלויה. עש"ה."

שאלה: מה זה אומר ללמוד יחד? אני יכול לראות רק תמונה חיצונית, ואני יכול לדעת איך אני לומד, אבל אני לא בטוח אם אני ביחד עם החברים ברגע הזה. האם יש איזו בדיקה ספציפית שאפשר לבצע כדי להיות בטוח שאני עכשיו עם הקבוצה או לא איתה, בזמן שלומדים ?

אנחנו לומדים מאותו ספר, אותו מאמר, מאותו מקור. שואלים שאלות על מה שלומדים, מרגישים את עצמנו שאנחנו מחוברים. לפני זה עשינו הכנה לשם מה לומדים, ואז בצורה כזאת אפשר להגיד שאנחנו לומדים יחד. רוצים להגיע לאיזו מטרה שאי אפשר להגיע למטרה הזאת לבד. אני לא יכול לשבת כסטודנט באיזו קבוצה וללמוד, ואחר כך ללכת לבחינה ולקבל מאה אחוז. לא יכול. כאן רק יחד כולנו. או שמקבלים או שלא מקבלים. פשוט מאוד. יש או אחד או אפס, כמו במחשב.

אנחנו בינתיים לפי זה יכולים לראות, יש לנו אחד או אפס? אני רואה בינתיים אפס. אז מה חסר לנו? חיבור. במידה שאנחנו נתחבר, ולא חשוב מה לומדים כל כך, "תלמוד עשר הספירות", מאמרים, בוודאי מחומר של מקובלים, ולא חשוב עד כמה לעומק לומדים, "לא החכם לומד.", אלא יחד כמה שמשתדלים. לא כמה שאנחנו יחד באמת, אלא כמה שמשתדלים להיות יחד, לפי זה אנחנו נזכה לתוצאה. זה נקרא "ללמוד יחד".

שאלה: איך אני מבטיח שאני לא צריך לחכות לרב שיבוא אלינו ויגיד שאנחנו לא לומדים יחד? האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לחייב את החברים ללמוד יחד, לחייב אותי ללמוד עם החברים? מה אנחנו כעשירייה, כקבוצה, כחברה, יכולים לעשות כדי להבטיח שאנחנו תמיד יחד ברגע הזה?

שמעת ממני את העיקרון הזה, וקראת אותו גם לפני עשר שנים, בטוח, אפילו לפני כמעט עשרים שנה. ומה קרה מאז, התקדמת לקיים אותו או לא? תשאל את עצמך. זו הבעיה. לכן אנחנו לומדים. אולי עכשיו יהיה לך יותר מובן, מה זה נקרא "חכמת הנסתר".

תלמיד: בסעיף כ"ד, כתוב ש"אלף מגיעים ללמוד ורק אחד יוצא להוראה". המספר הזה, זו סטטיסטיקה או שזה מראה שאנחנו צריכים להיכנס כאחד אל האור?

רוצים לגלות את הבורא מיליונים ומיליארדים, מי לא? זה מקור החיים, המקור של הגורל שלי. וודאי שכולם רוצים לקיים. אבל מי מגיע באמת לגילוי שלו? באמת כמו שכתוב "אחד מאלף מצאתי.".

אבל זה כתוב, וזה היה כתוב על ימי קדם, על התקופה שבאמת היו מגיעים רק יחידים, יחידי סגולה. בזמננו, בדור האחרון, כל אחד, כל אחד שמשתתף, כמו שהוא כותב בהתאם לדור האחרון, הדלת פתוחה לכולם, וכולם יימשכו לזה, ולכולם יש אפשרות להגיע. התנאי "אחד מאלף" כבר לא קיים. כל אחד יכול להיות זה שמגיע.

אות מ"ח

"אמנם, בשעה, שמתנהג עם בריותיו, להיפך מהאמור, דהיינו, בעת שמקבלים, יסורים ומכאובים בעולמו ית', הרי נבחן זה ל"אחורים של השי"ת", כי "הפנים" שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו ית'.

ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. וזש"ה: "וחרה אפי וגו', והסתרתי פני מהם וגו'". כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקב"ה "מסתיר פניו ית'", שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה, באמונתו ית', כדי להזהר מהרהורי עבירה ח"ו, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא "הסתר אחד"."

זאת אומרת, עם הבורא יש לנו בעיה. במידה שהוא טוב אנחנו מרגישים אותו יותר. במידה שהוא רע אנחנו מרגישים אותו פחות, עד שנסתר. זאת אומרת, לא שיש איזה פרצוף, והפרצוף הזה יכול להיות טוב ויכול להיות רע, אבל הפרצוף נשאר. אלא רק טוב או רע מתגלה, ולפי זה יש לי הכרת הבורא. עד כמה שאני מרגיש טוב ממנו, אני מכיר אותו יותר ומגולה יותר. עד כמה שאני מרגיש רע, הרע הזה מסתיר ממני את הבורא וכך יותר.

זאת אומרת, לא כמו בעולם הזה שאני רואה את הפרצוף של החבר והוא יכול להיות מחייך ויכול להיות מתרגז עלי, אבל את הצורה שלו אני רואה כל הזמן. כאן אין צורה, אלא יחס. עד כמה שהיחס טוב, נקרא "מגולה", עד כמה שהיחס רע, נקרא "נסתר".

שאלה: האם "טוב ורע" כאן, הכוונה למקדם לקראת השפעה ומרחיק מהשפעה?

נגיד מה שאני מרגיש. לא לפי הכלים המתוקנים או הלא מתוקנים שלי. בינתיים, לפי הרצון לקבל שלי.

תלמיד: אבל אם ניקח למה שאנחנו מרגישים, אז הרבה פעמים דווקא הפוך. דווקא בטוב אין כל כך מחשבות על הבורא.

כבר אתה אומר משהו אחר. אתה אומר עד כמה שהייתה יכולה להיות הסתרה, גם בטוב וגם ברע. וכמה גילוי יכול להיות, בטוב או ברע. זה נכון.

לכן הוא מחלק להסתר פנים והסתר דאחוריים, ופנים בפנים ואחוריים דאחוריים. הסתר אחד, והסתר כפול. או גילוי אחד וגילוי כפול.

שאלה: אז באות הזו מדובר פשוט על ההרגשה הרגילה של בן אדם?

נראה. לא יודע.

אות מ"ח

"אמנם, בשעה, שמתנהג עם בריותיו, להיפך מהאמור, זאת אומרת, לא "טוב ומיטיב" "דהיינו, בעת שמקבלים, יסורים ומכאובים בעולמו ית'," איך זה יכול להיות מ"טוב ומיטיב"? "הרי נבחן זה ל"אחורים של השי"ת"," גם בא ממנו, רק לא בצורה ישירה. "כי "הפנים" שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו ית'.

ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. וזש"ה: "וחרה אפי וגו', והסתרתי פני מהם וגו'". כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקב"ה "מסתיר פניו ית'", שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה, באמונתו ית', כדי להזהר מהרהורי עבירה ח"ו, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא "הסתר אחד"."

אות מ"ח

"אמנם, בשעה, שמתנהג עם בריותיו, להיפך מהאמור, דהיינו, בעת שמקבלים, יסורים ומכאובים בעולמו ית', הרי נבחן זה ל"אחורים של השי"ת", כי "הפנים" שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו ית'.

ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. וזש"ה: "וחרה אפי וגו', והסתרתי פני מהם וגו'". כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקב"ה "מסתיר פניו ית'", שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה, באמונתו ית', כדי להזהר מהרהורי עבירה ח"ו, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא "הסתר אחד"."

אנחנו נמצאים כל הזמן בתוך הבורא. השאלה עכשיו, איך אני מרגיש אותו. האם אני שם לב, אם אני יודע, אם אני רוצה לדעת, אם אני מעורר את עצמי להתקשר אליו, איך אני מרגיש אותו? כל העולם, כל היחס אלי, כל ההרגשות שלי הכול הוא ממלא. אז איך אנחנו מרגישים אותו?

זה שהוא נסתר, זה ברור. אני לא מרגיש שיש איזה כוח, שכל, רגש, החלטה שפועל עלי. לא מרגיש. רק שאני מתאר לעצמי כך, אז אני נמצא כבר בהסתר. האם ההסתר הוא בפנים או באחוריים, במה ההסתר? צריכים לברר.

שאלה: עניין של הסתר, זה לא בהכרח מלווה בהרגשה רעה.

וודאי שלא. אנחנו כל הזמן נמצאים בהסתרה. מישהו חושב שהוא נמצא בהסתרה? לא. יש לי עולם, יש לי מלא דברים שאני נמצא בהתקשרות אליהם וזה לא הסתרה.

תלמיד: אלא מה זה, אם זה לא הסתרה?

אם הייתי מרגיש שמשהו נסתר, אז תגיד הסתרה. אבל אם אני לא מרגיש שנסתר משהו? יש כאן חדר, חברים, לומדים, הכול בסדר. יש לי עולם שלם לפני במסכים, מה אתה רוצה, מה נסתר? נסתר, צריכה להיות הרגשה אצלי של חיסרון, שמשהו נסתר ממני. שאני רחוק, שאני לא תופס. נגיד, אני בלי משקפים, עכשיו אני לא רואה כאן אף אחד.

מתי זה הסתרה? כשאדם מרגיש שהוא נמצא בהסתרה. זאת אומרת, הסתרה היא גם גילוי, גילוי ההסתרה. ואם לא, אז לא. האדם הכי רגיל ברחוב, אם אתה מדבר אליו, יגיד "מה יש לך, מה אתה רוצה, מה נסתר"? זאת אומרת, הסתרה זה חלק מיוחד בחיים שלנו שזה גילוי שנסתר.

שאלה: אז מה הקשר בין הייסורים והמכאובים שמורגשים לבין ההסתרה?

ישנם ייסורים כאלו שמרחיקים אותנו מהבורא, ואז אנחנו לא מרגישים שהוא נסתר. ישנם ייסורים כאלו שאנחנו דווקא מרגישים שהבורא נסתר. זה לא אומר כלום.

(סוף השיעור)