שיעור הקבלה היומי3 אוג׳ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 03.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 433, "הקדמה לספר הזוהר",
אותיות י' – י"א
אנחנו לא יכולים לחזור על כל הסעיפים שכבר עברנו, אבל רק להדגיש, שההקדמה הזאת היא ההקדמה, הייתי אומר, החשובה ביותר מכל ההקדמות של בעל הסולם. היא כוללת בתוכה את כל הבריאה, ואפשר להגיד שהיא נוגעת בכל השאלות והבעיות.
אות י'
"ועתה, נפתח לנו הפתח, להבין החקירה הד': איך אפשר, שיתהוה מקדושתו ית', ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית', מקצה אל הקצה? ואיך יתכן, שיפרנס אותה ויקיימה?
אכן, יש להבין מקודם, ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה. הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'. כי שינוי הצורה שבהן, היה מפרידן ממנו ית'.
ובכדי לתקן, דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית', את כל העולמות כולם. והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים". שהן, ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.
והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.
והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.
ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים" כמ"ש: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמ"ש חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל, המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. כי הוא ית', אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד. והקליפות, אין להן שום ענין של השפעה, רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה."
שאלה: מה זה אומר שהרשעים בחייהם נקראים מתים, ומי הם אותם רשעים?
שנדמה להם שהחיים שלהם זה חיים, אבל באמת הם מתים. "מתים" זה נקרא כשחיים בתוך רצון לקבל המנותק מהכוח העליון, ואז הם נמצאים באשליה שהם חיים. כמונו עכשיו, כולנו רשעים, לא?
תלמיד: אנחנו רשעים? אנחנו הכי טובים בעולם.
זה הסימן שאנחנו רשעים.
תלמיד: לָמה אתה קורא לי רשע, מה הכוונה של רשע? לָמה אנחנו רשעים, לָמה אתה קורא לנו רשעים בעצם, איזה רָשָע יש בנו?
רֶשָע
תלמיד: רֶשָע.
לך?
תלמיד: בכלל, לך, לכולנו.
למה פרעה אומר ה' הצדיק ואני רשע?
תלמיד: זה לא ברור.
לא ברור? כי הרצון לקבל נמצא בניתוק מהבורא, ולכן פרעה שמסתכל על זה בצורה הנכונה, כי "פרעה" זה הרצון לקבל הכי האמיתי, אז מתוך זה הוא מכיר מי הבורא ומי הוא, ואומר ש"אני רשע".
טוב יכול להיות רק דבר אחד, השפעה. לָמה? אין בזה שום דבר לָמה, כי זו תכונת הבורא, השפעה, נתינה, אהבה, ולכן זה נקרא טוב. לָמה? ככה, כי כך נברא. וההפוך ממנה זו קבלה, האגו שלנו, שנקרא "רע". לָמה? כי זה הפוך מהבורא. יש לזה איזו הצדקה אחרת? לא. תגיד לי לָמה? אני עושה בזה רע לאחרים. אז מה? בכל זאת הנקודה היא כי זה נמצא וזה לא נמצא בבורא.
שאלה: יש מושג באמת של רע, של רשע באמת, זאת אומרת, יש מושג כזה במציאות, או שזו התפיסה שלנו?
הרע קיים כביכול כדי שאנחנו על פניו נבנה את ההיפך ממנו.
תלמיד: ולָמה אני שואל אותך? כי הוא אומר לך "וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה".
כן, עד כמה שאתה מבדיל.
תלמיד: זאת אומרת, אותו רשע יכול להפוך כאילו לצדיק וצדיק יכול להפוך לרשע. יש בזה משהו?
הרשעים הכי גדולים הם הצדיקים הכי גדולים, כי אי אפשר, אתה מקבל גרם אחד של הרשע שלך כאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כשאתה משתמש בו, זה גרם אחד של הרע. זה אפילו לא רע, אתה בזה לא מתנתק מהבורא, כי זה לא נחשב שאתה מנותק ממנו, אפילו שאתה משתמש בזה על מנת לקבל, כי כך נולדת, כי זה שלך, כי הוא הוליד בך את הדברים האלה. ולא לצורך שאתה תטפל בזה, תאכל עשר מנות, תשתמש במין איך שאתה רוצה, תשתמש במשפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה הכול לא מתקבל, זה לגמרי לא חשוב, אם אתה לא עושה רע לזולת, זה לא כלום.
אתה רוצה לאכול עשר מנות, בבקשה, אף אחד לא יגיד לך שאתה רשע. אתה רוצה להשתמש איך שאתה רוצה עם המין שלך, בבקשה. אתה רואה איך האנושות היום מסכימה עם כל מיני צורות יותר ויותר. כי זה מגיע מהבורא, מתגלה, אז מה? אני אגיד לך לָמה זה קורה, כדי שאנחנו לא נשים לזה לב, כדי שאנחנו נחשוב על הבחנות יותר מהותיות, רוחניות, ולא על איך שכל אחד ואחד מרגיע את היצרים השונים שלו במישור העולם הזה, כי זה בכלל לא שייך לרוחניות. זה לא על מנת לקבל, זה לא על מנת להשפיע, כי אין זה בלי זה, זו פשוט בהמיות, ואדם צריך את זה. לָמה? כדי להתקיים.
תלמיד: אתה לא פעם חוזר ואומר שאין קשר בין הבהמה שלנו לבין מצב רוחני שלנו.
לא.
תלמיד: איך זה יכול להיות?
כתוב "צדיק אוכל לשביעת נפשו", זאת אומרת, אם אני לוקח פרוסת לחם יבש עם מים כאלה, לא יודע מאיפה הם, ורק מזה אני חי, אני צדיק, ואם אני לוקח עוף עם אורז, כוס יין יפה, ועוד משהו, זה לא, אני לא צדיק, לא יכול להיות. לָמה?
כאן אנחנו מבדילים בין גשמיות לרוחניות.
תלמיד: אבל אין קשר בין הגוף שלך לקטע הרוחני?
לא, אין, אין קשר. הקשר פשוט, האם זה לטובת בני האדם או לרעת בני האדם, זה הקשר. אם אני אוכל עוף שלם, ואתה אוכל קצת, זה לא אומר שאני יותר רשע ממך או אתה יותר צדיק ממני.
סיפרתי לכם, שקניתי לרב"ש את הגבינה הכי יקרה. שאלתי אותו איזה גבינה לקנות, אמר תקנה את ההכי יקרה. אדם רוחני ככה אומר? כן, היה מברר. הלכתי איתו לחנות לפני פסח לבחור חלוק, "את זה אני רוצה." אמרתי לו, אי אפשר לקנות אותו. לָמה? יש בו פרחים כאלה ורודים. זה חלוק לגבר לחג. אמרתי לו זה לא נראה לי. "לי", מי אני, מה אני מבין בזה? אבל ככה זה. לָמה אני אומר כך? כי הוא רצה את הדבר הכי טוב, לָמה לא?
תלמיד: כי אתה צריך להיות צנוע.
זה לא שייך לצניעות רוחנית. מה זה לצנועים חכמה? זה נקרא "ספרא דצניעותא", זה מסך, זה לגמרי דברים אחרים ממה שהעמךָ חושב, לכן זאת כל בעיה שאצל העמךָ הכול מעוות, מי זה צדיק ומי זה לא.
תלמיד: אתה אומר שאין קשר בין העולם לבין הגוף הפיזי שלי.
יש קשר רק בדבר אחד. אני גורם בזה רע או טוב לזולת, זה הכול? ובכל היתר תעזוב את האדם, הבורא עשה אותו כך.
תלמיד: מה זאת אומרת רע או טוב לבן אדם בלי הגוף שלי?
אם אני גורם טוב או רע לאנשים, לפי זה אני צדיק או רשע. "ואהבת לרעך כמוך", רק לפי זה מחליטים.
שאלה: לָמה לבורא יש בכלל תכונה?
תכונת ההשפעה?
תלמיד: כל תכונה.
לא כל תכונה, יש לו רק דבר אחד, השפעה, שהביטוי שלה הוא גם אהבה, עוד יותר מהשפעה. כן, אהבה זה היחס שלו מתוך הלב, ההשפעה זה הביטוי החיצון.
תלמיד: אתה תמיד אומר שבשביל להבחין במשהו מסוים, אתה לוקח את ההפך ממנו.
אחרת איך אתה תבחין?
תלמיד: לָמה בכלל לבורא יש תכונה?
כדי שאנחנו נוכל לתפוס אותו, להכיר אותו במשהו, מיהו בעצמו זה נקרא "עצמותו", אנחנו לא יודעים, לא נוגעים, לא מסוגלים, אבל במשהו שהוא, כמו שאנחנו כלפי הילדים מציגים את עצמנו בצורה כזאת, שיהיה לילד אחיזה בנו.
תלמיד: האם בכלל אפשר להגדיר תכונה של הבורא?
טוב ומיטיב, אהבה והשפעה, אבל זה הכול כלפינו. כשאנחנו מדברים על "בורא" אנחנו אומרים "בוא וראה", שזה הכול לפי התפיסה שלי בו, מי הוא? זה נסתר, לא נשיג את זה.
תלמיד: דיברנו הרבה על נושא ההיפוך ורציתי להבין את הרגע הזה של ההיפוך שבו אתה עובר מרצון לקבל לרצון להשפיע, את הרגע של הדרמה אם תרצה. לא להבין, להרגיש. אז תעזור לי להרגיש את הרגע הזה, מה קורה שם בפנים?
מה יותר חשוב? חשוב לי לטפל בחושך שאני מרגיש או חשוב לי להגיע לתכונת ההשפעה דרך הקבוצה. מה יותר חשוב? זה הכול תלוי בהכנה.
תלמיד: אני מדבר על הרגע של השינוי, זה דבר שמסקרן אותי, שאתה דבר אחד, והופך להיות דבר הפוך ממנו.
זה הכול תלוי בהכנה שלך. אי אפשר בצורה כזאת סתם לעבור. טוב לפחות שאתה שומע את זה, כי קודם לא שמעת.
שאלה: מה זה בדיוק להיטיב לזולת? ומה זה להזיק לזולת? במה אנחנו מיטיבים, במה אנחנו מזיקים?
כאן זו בעיה. או שאנחנו עושים את זה לפי הרצון הגשמי, אם זה בני אדם אז אסור לך פשוט לגרום להם רע, על זה כתוב "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"1. אסור לך לגרום לו רע. אפילו לספר על הרוחניות שהוא ירגיש שאין לו, אסור. זה נקרא, אל תשים מכשול לפני עיוור, כי אם אין לו אפשרות להתגבר על מה שאתה מספר לו, אסור לך לעשות את זה, וסתם לצער אותו. וטוב אם אתה יכול לעזור לו. לעזור זה כשיש לך מספיק כוחות להעלות אותו לדרגה יותר עליונה שזה יגרום לו טוב. לא בהרגשה הגשמית שלו, אלא בהתפתחות הרוחנית. זה לא פשוט. אבל יחס טוב ורע כלפי בני אדם צריכים לפתח וללמוד את זה. בדרך כלל אנחנו צריכים להיות ניטראליים.
יש לנו קבוצה, בקבוצה תעשה כול מה שאתה צריך. יתקנו אותך, תתפתח, אבל עם אנשים זרים ברחוב, בעבודה רק להיות אדיב, לא יותר. מה זה להיות אדיב? שהם לא ירגישו שאתה נוכח ביניהם. לא שאתה מסתיר את עצמך, פשוט אתה כאילו לא נמצא. שהם ירגישו שנוח להם איתך יחד, שאתה לא תופס מקום. תנסה.
תלמיד: פעם סיפרת שרב"ש אמר לך לא לתת לבן אדם להיכנס עם האוטו כשאתה נהגת. אמרת שהוא אמר לך, "סע סע סע".
כן.
שאלה: אז איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר עכשיו?
נתתי את זה כדוגמה שהיו כאלה מקרים שלא הבנתי. תפתרו את המקרה הזה בעצמכם פעם. לא עכשיו.
שאלה: קודם כל אני רוצה להודות לך על הכנס באיטליה. אנחנו עדיין ב"שוק של אחרי" כי היינו שם מופתעים לחלוטין. אני חושב שהבאת את הכלי עולמי למשהו מיוחד. אתה כובש הלבבות מספר אחד כיום בעולם.
באמת לא. זה לא שאני צנוע. אלא מפני שהכלים הרחוקים שמתחברים כך יחד, כמו שאירופה הצליחה, זה נתן תוצאה. רק כך. אנחנו לא יכולים לעשות כך. לא עד כדי כך אנחנו מרוחקים ובאים לחיבור. זה באמת פלא, אני ראיתי אותם בכנס, אני לא האמנתי שיש כאן אנשים שבכלל פעם ראשונה מתאספים, לא היו בכנס ועוד. זה נתן הצלחה ולכן לכל הקבוצה העולמית זה נתן כזה הד.
תלמיד: אני חושב שגם במהלך הכנס הדברים שהצלחת להעביר שם, כמו עבודה מעל הדעת.
גם לא תלוי בי. הרגשתי שהמאמץ שלהם לחץ עליי, והוליד את ההסבר הזה.
תלמיד: זה היה מעל הציפיות של הרבה חברים.
גם שלי. אני אומר ברצינות. אני לא מתכונן לדברים כאלה, אי אפשר להתכונן אליהם.
תלמיד: וגם התפנית בגישה של החברים מאירופה. אני חושב שעצם ההבנה של עומק הבעיה שיש שם ואיך קיבלו את זה ואיך הם נרתמים כדי לפתור את הבעיה, והאחריות שהם מגלים עכשיו, זה מעורר תחושה של קנאה, ונקווה שזה ימשך כך.
המאמר מדהים, מעורר הרבה שאלות. למדנו שכדי שהבורא יקדם אותנו הוא צריך להיכנס כאילו להרגשה של הפרצוף התחתון או של התחתונים, כדי שירכוש את התובנות שלנו. על מנת שיוכל לקדם אותנו ולקרב אותנו הוא עשה את מערכת הקליפות. תמיד אנחנו אומרים שהבורא הוא רק טוב ומיטיב והוא רק משפיע. מאיפה לו את התחושה של הרצון לקבל שנמצאת בתוך מערכת דקליפות?
יש עולמות של קליפות. עולמות בי"ע כנגדם עולמות בי"ע דקליפה. בעל הסולם לא כל כך טרח ללמוד אותם בתלמוד עשר הספירות, אבל למדתי את זה עם רב"ש אצל האר"י ב"עץ חיים". שם האר"י מסביר יותר. בכלל את מערכת הקליפות בדרך כלל לא לומדים. לומדים זה כנגד זה, כשלומדים קדושה אם צריכים אז משהו מדברים על הקליפה. אנחנו נגיע לזה. ואם לא, אז נלמד מהחיים.
קריין: עמוד 433 טור ב', אות י"א.
אות י"א
"ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום, שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו, שבמחשבת הבריאה, כנ"ל. ועובר, דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש: "עייר פרא אדם יולד". ונשאר משועבד, תחת המערכה ההיא, עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול.
ועל ידי עסק המצות, מי"ג שנים ואילך, שעוסק, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר, הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו, לאט לאט, על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך, נפש קדושה, משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת, דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התקון.
וכן מוסיף והולך, לקנות ולהשיג, מדרגות דקדושה, ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה. עד שהן מסייעות לו, להאדם, להפוך, את הרצון לקבל לעצמו, שבו, שיהיה כולו, בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. שבזה קונה האדם, השואת הצורה ליוצרו. כי קבלה ע"מ להשפיע, נחשבת לצורת השפעה טהורה. כמ"ש במסכת קדושין, דף ז', שבאדם חשוב, נתנה היא, ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה.
ואז, קונה דבקות גמורה, בו ית'. כי דבקות הרוחני, אינה אלא השואת הצורה, כמ"ש חז"ל: "ואיך אפשר להדבק בו, אלא הדבק במדותיו". שבזה נעשה האדם, ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה".
כאן צריכים לדעת רק דבר אחד, במילה אחת לא מדבור כאן על העולם שלנו, לא על י"ג שנה, לא על כלום, הכול שייך לאחר שאנחנו מתחילים להרגיש את הרוחניות ולהשיג את המדרגות. הרצון לקבל שבא ומשתלשל, והרצון להשפיע שזו הנשמה שבאה ומשתלשלת בתוך האדם, ואז מתחיל לגדול מי"ג שנה במיוחד והלאה. כל י"ג שנה זה סתם כך כתוב כדי עוד יותר לבלבל אנשים. יש דברים שבעל הסולם במיוחד כתב אותם בצורה כזאת, שרק מי שנמצא בזה יבין את זה נכון. ומי שלא נמצא אז לא כדאי לו להבין נכון ואפילו במקצת, כי זה יכשיל אותו.
ולכן זה הכול להשפיע על מנת להשפיע על י"ג שנה, כמו שאנחנו לומדים. לקבל על מנת להשפיע זה מבר מצווה והלאה, מי"ג שנה והלאה. לחיים הגשמיים שלנו לא שייך כלום. אדם שעובר את כל השנים שלו וחי כמו כולם בעולם הזה, לא שייך למה שעובר כאן על האדם שמטפל בהתקדמות הרוחנית שלו.
שאלה: בכל זאת הוא אומר, "ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי."
"דהיינו, למקום, שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה". ואתה אמרת שזה לא קשור לזה.
גוף ונשמה, איפה אתה ראית את זה בעולם הזה?
תלמיד: אני לא יודע.
במי, תגיד לי, הנשמה בך?
תלמיד: לא, במקובלים.
מה זה שייך למקובלים, העולם הזה? העולם הזה שמדובר כאן זה רצון לקבל, ויש בו גם נשמה, שזה כוונה על מנת להשפיע. אדם שכבר כלול מכאלו הבחנות נקרא שנמצא בעולם הזה. זה לא העולם שלנו. אתה ראית בספר האילן שכתוב למטה, "העולם הזה". אתה חושב שהוא מדבר עלינו?
תלמיד: אני מאמין שלא.
לא.
תלמיד: תכונת ההשפעה, לא סתם יש מציאות של העולם הזה, איזו מציאות יש בעולם ההשפעה?
מציאות של העולם הזה, שלך, נקרא "מציאות המדומה".
שאלה: והמציאות של עולם ההשפעה?
ומציאות של העולם הזה שמתכוונים המקובלים זה משהו אחר לגמרי.
שאלה: אתה יכול לספר לנו קצת מה זה?
לא, אין לך בהרגשה דבר כזה.
תלמיד: תעזוב הרגשה, מה זה? אפשר להגדיר את זה במשהו?
כן.
תלמיד: מה?
זה כבר רצון לקבל עם הנשמה, כמו שהוא אומר לך, הנשמה נמצאת בפנים.
תלמיד: אתה יכול לצבוע קצת בצבע, שנבין על מה מדובר?
כן, רצון לקבל שחור ונשמה על לבן.
תלמיד: אני מתכוון באמת. יש לנו מציאות של העולם הזה, יש השתקפות של העולם, מה שנקרא "נשמות", "העולם הזה". איך אפשר להגדיר את זה, איך אפשר להמחיש קצת מה זה בכלל העולם העליון?
אין. לפני שאתה קורע את עצמך מ"האני" שלך ומדביק את עצמך לקבוצה, אתה נמצא בבהמיות, שזה העולם הזה הגשמי, זה מה שאתה מרגיש עכשיו. והעולם הגשמי, "העולם הזה" שמתכוונים המקובלים זה משהו אחר. זה לא מדומה, שם כבר יש רצון לקבל שהוא קשור לרצון להשפיע והבורא פועל עליו, והאדם פועל מתוכו, מתוך הרצון לקבל.
תלמיד: זאת אומרת, המציאות שאתה מדבר עליה, זו רק הרגשה, זאת הכוונה?
אתה לא למדת את תפיסת המציאות?
תלמיד: אבל זאת רק הרגשה?
מה החומר של הבריאה? הרצון לקבל.
תלמיד: כן.
ומה שקורה בתוך הרצון לקבל אנחנו קוראים "הרגשה". נכון? זו כל המציאות. גם החומר שאנחנו מרגישים, דומם, צומח, חי, מדבר, עם כל האופנים שבהם, זה הכול הרגשה. במה? ברצון לקבל, איפה עוד יכול להיות? קיים משהו חוץ מהרצון לקבל? אני לא מבין אותך.
תלמיד: אני מנסה להבין. אתה יודע, הדמיון עובד. אני אומר לעצמי, רגע, בעולמות העליונים יש גם סוג של חיים חוץ מהרגשה כזאת שאתה מתכוון אליה?
כתוב שרק שם ישנם חיים.
תלמיד: סליחה?
כתוב שרק שם ישנם חיים, ואנחנו מתים. אפילו לא מתים כרשעים הרוחניים, שבחייהם נקראים "מתים", אלא אנחנו בכלל לא קיימים. לא קיימים ברוחניות בכלל. כלום, מה יש לך?
תלמיד: האם ברוחניות יש אקשן?
אני לא יודע מה זה "אשקן".
תלמיד: אני שובר את הראש, מה יש שם. יש צורה של חיים חוץ מהשפעה? כי אני מבין שהשפעה אי אפשר להרגיש. אבל יש צורה של חיים, צורה של תזוזה?
חיים.
תלמיד: יש איזה רמז?
חוץ מהשפעה אתה אומר, אז חיים חוץ מהשפעה.
תלמיד: השפעה אנחנו לא מבינים מה זה, אז מה יש חוץ מזה?
אין.
תלמיד: רק השפעה?
ומה יש לך חוץ מקבלה? ובצורה כזאת שזה אפילו לא נחשב לקיום, אפילו לא נחשב.
שאלה: קבוצות נתניה וכרמיאל נכנסות עכשיו לתהליך מזורז של קמפוס ויש בזה המון פעולות גשמיות, כמו מקום, הפצה, פליירים, כל מיני דברים כאלה. אנחנו מאוד רוצים להצליח, וזה הכול גשמי?
למה זה גשמי? זה לא גשמי. אנחנו דיברנו שההבדל בין גשמיות ורוחניות הוא, [אם] אתה רוצה לרעה או לטובה של בני האדם. הטובה האמיתית לבני אדם, שאתה פותח להם דרך לבורא ולכן זו רוחניות. אם אני הגשמי שלא יודע כלום על חכמת הקבלה, חוץ אולי מכמה מאמרים, כמה אמרות, אבל אם אני בא לאדם אחר ומספר לו על זה ומושך אותו לזה, אז זה נקרא שאני עוסק ברוחניות.
רוחניות זה שחוץ מזה שאני עוסק בזה, אני גם מושך אותו לזה. ודאי, זה נקרא עסק רוחני, פעולה רוחנית.
תלמיד: אז איך אנחנו עושים כוונה נכונה, שלא ניפול לאגו, כי אנחנו רוצים לספור כמויות, עשרות, מאות אנשים שיבואו.
שיהיו אלפים, אלפים. בינתיים שיהיה באגו, אבל אתם עושים פעולה שהיא במהותה מקדמת את האדם לרוחניות וחלק מהדרך הולכים באגו, גם אתם וגם הוא. אז מה, אבל הכיוון הוא כבר נכון וזה העיקר. תמשיכו, תצליחו, אנחנו אתכם.
שאלה: אחרי כנס אירופה, שמדברים פה על "שלושה קווים", "אמונה למעלה מהדעת" וכל השבוע דיברנו על איך לעבד את החיסרון למדרגה חדשה. אז איך לוקחים את כל זה היום לטיש וקובעים מדרגה עוד יותר גבוהה, במה זה תלוי?
למה אני אומר שכל יום אדם צריך להיות בשיעור, כי כל יום זה מצב חדש, עוד מדרגה, עוד בירור, עוד משהו, בואו נממש היום, יש לנו גם שיעור לפני הסעודה.
רציתי לשאול, האם כדאי לנו ללמוד זוהר בשיעור הזה, או גם משהו אחר? אני הייתי מעוניין לא דווקא ללמוד זוהר שעה וחצי, אולי גם מאמרי רב"ש.
תלמיד: המשימה היומית, לפי המלצת הרב מהחלק הראשון, במשך היום דנים בעשירייה איך בונים חגורת ביטחון, לא למלא את החושך, אלא שיבנה בי קומת השפעה מעל הקבלה, מחוצה לאדם.
(סוף השיעור)
-
(ויקרא י"ט י"ד(.↩