תקציר שיעור צהריים – 23.1.24
שלושה תנאים לתפילה: הראשון שהבורא יכול להציל אותו. עליו להיות בטוח בזה כי הכול תלוי בתפילה לבורא והוא מסוגל. השני שכבר אין לאדם שום עצה אלא רק הבקשה שהוא יעלה לבורא יכולה להציל את מצבו. השלישי שאם הבורא לא עוזר לו, אז "טוב לי מותי מחיי", זה מה שאדם צריך להרגיש בתפילתו לבורא ואז בטוח שהבורא יעזור לו.
עניין התפילה הוא גדול מאוד, כי על האדם לפנות לבורא ולשלוח לו את כל מה שהוא יכול, רוצה, מסוגל, גם הדברים הטובים שהוא מרגיש בחייו וגם הדברים הלא טובים.
כל פנייה של אדם לבורא נקראת תפילה. יש תפילות הודיה, יש תפילות בקשה, ובכל תפילה ותפילה על האדם להבין שיש תנאים איך לפנות עם החיסרון לבורא, ולמה עליו לצפות מהבורא שיענה לו.
אם המצב של האדם כל כך קשה, אז בטוח שהבורא יכול לעזור לו. לכן כתוב, להאמין שהבורא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו את התנאים הכי גרועים מכל בני דורו.
אני פונה לבורא כי אני יודע שרק הוא יכול לשנות את המצב שלי, להציל אותי מכל מצב רע שיהיה ולהעלות אותי למצב טוב.
לא צריך להיות לי ספק בזה שהבורא יכול לעשות הכול. אני נמצא בחברה, בסביבה, בקבוצה, בעשירייה, לכן אין לי ספקות בכך.
מצד הבורא יש את כל האפשרויות כדי לשנות את המצב שלי משלילי לגמרי לחיובי, הכול תלוי בו, ואני צריך לעשות את כל מה שתלוי בי.
ככל שנבקש להגיע ללשמה ברצונות הקטנים ביותר שיש לנו, נקבל רצונות גדולים יותר שצריך לתקן, וכך נלך על שתי רגליים: רצון לקבל גדול יותר, תיקון, רצון לקבל עוד יותר גדול, תיקון, לכן אנחנו לא צריכים לחכות עד שיהיה לנו רצון לקבל גדול ולא נוכל לצאת ממנו.
איך להתחבר עם החבר וללכת לאיבוד בעומקי ליבו? תנסה שוב ושוב עד שתראה שאתה נכנס ללב החבר, מדלל את עצמך שם ונעלם. תנסה לחשוב עד כמה הדבר הזה גבוה: אני נכנס לליבו של החבר ואני מרגיש שאני יכול לאבד את עצמי שם.
בסופו של דבר אין לנו מצב אחר חוץ מלהתפלל, לא חשוב באיזה מצב אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להגיע לבקשה, לתפילה, ואז הבורא מציל אותנו.
ככל שאדם חושב על דבר מסוים, הוא נעשה קרוב יותר אליו וחשוב לו יותר. לכן עלינו לחשוב כל הזמן על החברים: איך אני עוזר לכל אחד מהם ולכולם יחד, במה אני יכול לעזור להם, איך הם יכולים לעזור לי, איך אנחנו יכולים להתחבק ואיך בחיבוק הזה אנחנו מגיעים לבקשה לבורא, מתחננים לפניו, איך הבורא שומע אותנו ופונה אלינו. תעבור בצורה רגשית על כל מצבי הפנייה שלך לבורא דרך הקבוצה ותראה כמה שזה דבר גדול ואפשרי.
במה מתחילים בקשה חדשה? תתחיל מאין עוד מלבדו. תקרא שוב את המאמר (שמעתי א'), אפילו לא במלואו אלא רק חלק ממנו, וכך תבין שאין בעולם כוח אחר שמתייחס אליך, קשור אליך, רוצה להעלות אותך, להביא אותך למצב המתוקן שלך, אין דבר חשוב יותר בשבילך מהבורא. על זה צריך לחשוב.
מהי עבודה שבלב שמביאה להרגשה אמיתית של שפלות עד לתפילה אמיתית?
קורה לפעמים שהאדם לא מרגיש קשר עם אף אחד, לא עם החברים, לא עם הבורא, כלום. אז הוא מרגיש "חתוך" לחלוטין מהרוחניות ואינו יודע מה עליו להמשיך ולעשות. מצד אחד מצב קיצוני כזה הוא ממש טוב כי הוא מנער את האדם, מצד שני האדם צריך לגייס את כל הכוחות שלו ולצעוק לבורא. לזעוק.
איך להימצא כל הזמן בתפילה על העשירייה ובבקשה מהבורא? שים לב לשינויים הקטנים ביותר ביחסים ביניכם, ואז יופיעו בך המילים והסיבות, מה ולשם מה לפנות.
את כל התיאטרון הזה שנקרא העולם הזה מנהל הבורא. הוא עושה הכול.
הכי טוב אם אני נמצא כהכי קטן בין החברים שלי והם כגדולים. רק כך אני מרגיש שאני במקום. אני נמצא בעשירייה וכך אני רוצה לראות את החברים שלי בעשירייה, שכולם גדולים יותר ממני ואני חייב להיות תחת השפעה שלהם.
אם אנחנו כל כך שונים בדעות שלנו איך נגיע לפעולה אחת? האור העליון שפועל על כולכם מסדר את הדברים ומקרב אתכם, וכשתתחילו להתחבר ביניכם תראו שהכול אחד, "הוא אחד ושמו אחד". "הוא" זה האור העליון, הבורא, "ושמו" זה אתם, הכלים.
ככל שהאדם נמצא יותר בתנועה רוחנית, כך היא הופכת להיות חשובה יותר בשבילו.
במצבים שבהם הרצון לרוחניות נעלם באדם וגם הרצונות הגשמיים חסרי משמעות עבורו, כמו שכתוב, "טוב לי מותי מחיי", עליו להתחבר לחברים ולהשתדל שהם ישפיעו עליו. הרי בשביל מה קיימת החברה? בשביל מה הוא בנה אותה והשקיע בה? כדי שדווקא במצבים כאלו הוא יקבל מהם עזרה ויתחיל לעלות.
לא צריך לחשוב על ייאוש גמור, אלא צריך לחשוב איך להיות בשמחה ולכוון את עצמך לבורא.
אני מקווה מאוד שהמצב בעולם ישתפר על ידי הכנס שלנו והעמים יפסיקו להילחם ביניהם, כך נזכה לחיים שקטים וקרובים לבורא.
אני רוצה לבקש מכם, תתאספו יחד, תקרבו את עצמכם לחיבור משותף, ויחד נעשה תיקון גדול בעולם. תהיו בריאים, מחבק חזק את כולם כולל כולם.