סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 09.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מהמקורות לתשעה באב
קריין: ציטוט מס' 26, מתוך "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א. אומר בעל הסולם:
"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה. ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם. וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.
ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]"."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ע"א)
שאלה: כתוב שאין פורענות באה לישראל.
לא אין פורענות באה לישראל, אלא אין פורענות באה לעולם אלא בעקבות ישראל1.
שאלה: למה? מה הבעיה?
זה לא בעיה/ אלא כל העולם הוא כשדה, כחומר, וישראל הוא כחלק האקטיבי, שעבור החלק האקטיבי הזה כל העולם נידון או לרע או לטוב. אז ודאי שאם באה פורענות, זה בגלל ישראל. אם בא טוב, זה בגלל ישראל. הכול בגלל ישראל, או לטוב או לרע. זה החלק שמשתנה, זה שליש אמצעי דתפארת, זה הבחירה החופשית שבנשמה הכללית. אם הוא משתנה לכאן, זאת אומרת לייחס את עצמו לחלק העליון, אז הכול לטובה. אם לחלק התחתון, אז הכול לרעה. וככה זה קורה. אז בהתאם לעד כמה שישראל עובדת לכאן או לכאן, אז העולם הוא או שמח או בוכה.
שאלה: אתה יכול להסביר לנו מה קורה, ולמה זה קורה באמת בעם ישראל, לפי תלמוד עשר הספירות?
אני אמרתי לך עכשיו.
תלמיד: לא, לא אמרת לי. לפי השרטוט שאתה עושה את זה.
איפה הוא כותב על הנשמה שזה חלק עליון, תחתון, עשר ספירות, שליש אמצעי דתפארת. הוא כותב את זה בכמה מקומות.
שאלה: איפה ממקמים אותנו? איפה ממקמים מה זה ישראל בתלמוד עשר הספירות? אפשר לפתוח את זה, כי זה לא ברור. כל פעם אתה אומר, תגיע אלינו שואה. אבל אני שואל את עצמי למה, מה קרה?
ישראל זה מי שמסוגל לקבוע את עצמו לדבקות בבורא, שבזה הוא גם מכניע את כל העולם כולו לזה. זה נקרא "ישר א-ל".
שאלה: למה? איפה אנחנו ממוקמים על המפה הזאת? איפה? מה הסיבה?
אנחנו ממוקמים למקום שנקרא "מזרח תיכון".
תלמיד: נהדר. לא, אבל יש הסבר. חייב להיות הסבר הגיוני.
אני לא יכול לדבר על זה.
תלמיד: לא, בתלמוד עשר הספירות יש נקודה שאנחנו יושבים בה, שאפשר לציין ששם אנחנו נמצאים? ישראל, זה הנקודה שבלב, זו העבודה שצריכים לעשות?
ברצונות שלנו, בכוונות שלנו אתה יכול לציין את זה, אבל לא פיסית. על מה אתה מדבר? אנחנו מדברים על הרצונות, איפה אני נמצא? אני לא יכול להסביר לך. אני זוכר שלא מצאתי בעולם הזה איפה אני נמצא, לא מצאתי. איפה בעולם הזה הנשמה? איפה בעולם הזה בורא? איפה עשירייה? זה הכול נמצא ברמה אחרת יותר גבוהה, שלא שייכת לחומר.
תלמיד: איפה השורש, השורש שלנו.
אם אנחנו, אלו שמשתוקקים לגילוי הבורא שנקרא "ישר א-ל" נייצב את עצמנו נכון, כמו שבעל הסולם אומר באגרת י"ז, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", אז כל העולם בדיוק יתיישב אחרינו. כן, כל העולם, אין בזה שום בעיה.
שאלה: למה רשום שם שאין פורענות מתחלת אלא מן הצדיקים?
שאם אנשים נופלים, אז נופלים קודם אנשים גדולים. אם הפרצוף נשבר, אז הוא נשבר מהדרגות הגבוהות שלו, עד שנשבר [בהדרגה] כמו בניין שמפוצצים אותו, הוא [נופל] מלמעלה עד שהוא מתיישב.
תלמיד: למרות שהכוונות שלהם זכות, של הצדיקים?
איזה כוונות קודש, אם זה פרצוף שלם? העולם הוא פרצוף שלם. אם נגיד מגיע מצב כמו מלחמות, או אילו בעיות שמתנפלים על עם ישראל, רוצים להרוס אותם ולהרוג אותם, להשמיד, לשרוף. אז מה אתה חושב, מי אשם בזה?
תלמיד: זה מקשה אחת.
למה דווקא מתחילים מהטובים כביכול בעם? מפני שהם אשמים. אתה לא יכול לדרוש מעמך שיעשה את הפעולות הנכונות. אלא אלה שמבינים, שנמצאים בכוח, בכוח האור, בהשגה, הם אשמים במה שקורה לעם. כי הם לא השפיעו כמו שצריך. ולכן מכות מתחילות מזה.
בעל הסולם לא רוצה לכתוב בצורה כזאת, אבל אתה מבין שזה כך. כתוב שמשם מתחיל, אבל למה? אמרתי לך. הם אשמים, כמו שעם ישראל בעצמו אשם ממה שקורה לו. הבחירה החופשית נמצאת בידו, ואין עוד מישהו שיכול בעולם הזה לקבוע את העתיד. לכן ככה זה.
שאלה: זה די מתקשר לחלק הקודם שלמדנו, שבעצם חוק אחד יש לנו אולי בעבודה שלנו, שאנחנו קודם כל מגלים את הנשמה השבורה, את חלק השבירה, את הרצון לקבל המקולקל שבי, ואז מתוך זה יש הזדקקות לבורא.
כן, נכון.
קריין: ציטוט מס' 27. אומר הרב קוק:
"עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם."
(הראי"ה קוק. אורות הקודש ג')
כן. זה כנגד זה. חייב להיות חורבן סופי. אחרי הגלות שסופגים את כל האגו, מעלים אותו לבניין בית המקדש הראשון והשני, ואחרי כל השבירה הזאת מגיעים למצב שיכולים להקים מהכלים השבורים שהם ממש שבורים, שזה במוחין דחיה, במוחין דנשמה, יכולים להקים אותו למוחין דיחידה.
שאלה: החורבן זה פעולה שקרתה על הרצון או על הכוונה?
על הכוונה. מה זה רצון? רצון הוא לא משתנה. רצון משתנה בהתאם לכמה שאתה משייך אותו לכוונה, או לכמה שהכוונה שולטת על הרצון. אם זו כוונה על מנת להשפיע, אז אתה במאמצים שלך מחבר רצון עם כוונה. ואם זה כוונה על מנת לקבל, הכוונה על מנת לקבל שולטת על הרצון.
תלמיד: אז כל השינויים שקורים בעולם, הם תוצאות מכוונות?
לא, אי אפשר להגיד שזה תוצאות מכוונות. זה אומר שאנחנו בכוונות שלנו יכולים להשפיע על הצורה שהעולם מקבל בכל רגע. אבל העולם צריך לעבור דרך כל מיני מצבים, כדי לקבוע את צורתו הסופית. זאת אומרת, העולם לא מקבל את הצורה שלנו. אני לא יכול להסתכל בעולם ולהגיד, זה צורה שלי רק בהדגמה חיצונה, לא. העולם מראה לי את היחס בין המצב שלי, למצב של איך האני צריך להיות בנקודה הנוכחית.
שאלה: כשיש שנאת חינם, כשהיה החורבן, זו הייתה שנאת חינם מבחינת הכוונות ביניהם, או זה היה ברמה של רצונות? מה גורם לשבירה?
לשבירה גורמת רק כוונה. מה זה שייך לרצון? הרצון הוא תמיד רצון לקבל. מה זאת אומרת רצון לקבל? שיש לי חמור והחמור הזה יכול לעבוד לטובת בעל בית אחד, או לטובת בעל הבית השני. לאן שאני אכוון אותו.
תלמיד: ואתה מכוון אותו על ידי כוונות?
זה שאני מכוון אותו, זו כבר הכוונה שלי.
תלמיד: אז זה נכון להסתכל, שהכוונות קובעות את הצורה של העולם?
ודאי. העולם הרוחני הוא כולו כוונות שהן רוכבות על הרצון, כדי שאנחנו נראה את הכוונה, נאתר את הכוונה. כי בלי רצון אנחנו לא יכולים לאתר אותה, אנחנו לא תופסים כוונות, אין לנו מכשיר להרגיש את הכוונות. אלא כמו שאתה מסתכל על אדם ואתה רואה מה שהוא עושה, אז לפי זה אתה יכול להגיד, שכנראה כוונתו היא כך וכך.
תלמיד: העולם שלנו גם נשלט על ידי כוונות, או שרק ברוחניות הכוונות שולטות על הרצון?
העולם שלנו בוודאי, אבל כל עולם ועולם, כל דרגה ודרגה גשמית או רוחנית, היא ודאי נשלטת על ידי הכוונה, אבל בהתאם לדרגה.
תלמיד: כי פה מי שלא הולך בדרך, הוא בחוסר הכרה מוחלטת, לזה שיש כוונות במציאות.
אז מה?
תלמיד: אז אין בכלל שליטה על הרצון.
לאדם הרגיל, שלא נמצא עדיין בדרך רוחנית, או בכלל לא יודע את זה, אז הוא מנוהל. הוא מנוהל על ידי הכוח העליון שמביא אותו ממצב למצב, שמבלבל אותו, שעושה ממנו כל מיני מצבים, כדי להכין אותו לעבודה הרוחנית.
תלמיד: אז מאיזה שלב אפשר להגיד, שנותנים לאדם כבר את המושכות במידה מסוימת? מהרגע שהוא מתחיל לזהות שיש לו כוונות במציאות?
לפי הייסורים שהוא מרגיש.
תלמיד: את הייסורים אתה מרגיש ברצון?
ייסורים זו המתנה הכי גדולה שהבורא יכול לתת לנו, כי רק על ידי זה אנחנו מתעוררים. זה מייצב אותנו, זה עושה הכול.
תלמיד: זה ברור, אבל ייסורים מעוררים אותך לשנות כוונות? מעוררים אותך לחשבון כלפי הכוונות?
את הייסורים אני צריך רק לסובב. כשאני נמצא בייסורים גשמיים או בייסורי אהבה, ייסורים רוחניים, לזה כבר אני צריך מיון.
שאלה: אתמול התחברתי לקראת סוף הפגישה בזום. ואחרי זה היום שלי היה כל כך עמוס והיה לי מאוד קשה וזה גרם לי להיות מאוד מנותק. זה נכון שהבורא נותן מכה אם האדם לא נכנס לזום?
נגיד ככה, אתה השולט ואתה השופט. אתה השופט אם אתה נמצא כבעל הבית על הזמן שלך. לי יש בעל בית שנקרא "דיון", אצלו אין חכמות, הוא כותב לי, "בשעה אחת עשרה צילומים לשעה קדימה". אז אני בעשר וחצי כבר לא יכול להיות בזום וככה זה במשך היום. אז מה לעשות, אני אחראי על זה או לא אחראי?
מצד אחד, אני לא יכול לעשות כלום כי כתבו לי. מצד שני, לבוא אליו ולהרביץ לו? אז לכן בכל מקום [נשאלת] השאלה, האם אתה יכול לקבוע או לא. והאמת שלא חשוב איזה התרשמות אתה מקבל מהזום, כי כשאני מתחבר אליהם מה אני מקבל? אבל החמש דקות האלה שאני נמצא שם, זה נותן לי אפשרות להרגיש כמה אני רוצה למסור להם, לא במילים, אני לא מדבר, את האהבה. אני דורש מעצמי את ההשתתפות הזאת, וזה העיקר. תנסה כך.
שאלה: האם הבחירה החופשית, ישנה רק לבני ברוך ואז החשבון הוא רק איתנו, או לא רק?
האמת, שלפי מה שעכשיו קראנו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א, אז כנראה שרק אנחנו אשמים במה שקורה בעולם, אם רק בנו נמצאת הבחירה החופשית. אנחנו צריכים כך לחשוב, שאנחנו אחראים על כל העולם ולפי המצב שמתגלה יום יום מצבנו לא טוב, אנחנו לא ממלאים את התפקיד שלנו.
אני לא יכול לדרוש מאף אחד חוץ מבני ברוך שישתתפו בזה, כי אני לא יודע, הבורא לא מביא לנו קשר, הוא מביא לנו קשר בינינו בקבוצות וזה עדיין מאוד חסר. תראו איך שהעולם מדרדר מיום ליום, יש הידרדרות כלפי ישראל, זה דבר אחד, ודבר שני, כלפי כל המציאות הגשמית של העולם. ואנחנו נמצאים לפני זעזועים מאוד גדולים באמריקה, ברוסיה, בסין, ואצלנו כאן אני כבר לא מדבר. אנחנו צריכים יותר לדרוש מעצמנו.
קריין: ציטוט מס' 28, מתוך תפארת שלמה על מועדים.
"ע"י התענית והאבל באה השמחה, ומן הצרה עצמה באה הרווחה. כי מבחינת היראה, באה האהבה כמ"ש (ירמיהו ל, ז) "ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע". רוצה לומר, ביום אשר השעה דחוקה מאד, אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו, לגרום את היחוד. וזה שאמרו "כי ביום ט' באב נולד משיח", כי רק ביום שנחרב הבהמ"ק, כשהיו בני ישראל בשפל המדריגה, הנה אז העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו, שיבוא במהרה בימינו. והוא הטעם, כמ"ש, כי ע"י שהן יורדין עד לעפר, הנה מבחינת הירידה הזאת חוזרים ועולים עד לרקיע, כמו בחינת הזרע, כשהיא נרקבת בארץ, אז תעלה ותצמיח בתבואת הארץ. ולכן נקראים בני ישראל (ישעיהו סא, ט) זֶרַע בֵּרַךְ ה'."
(תפארת שלמה על מועדים. רמזי פורים)
שאלה: מה זה אהבת חינם?
אהבת חינם, זה ללא שום תשלום. גם שנאת חינם. אין לי מזה שום דבר, חוץ מזה שאני ממלא את השנאה. אין הצדקה. אבל היית אוהב אותו? אוהב. למה אתה שונא אותו? שונא. מה קרה? ככה. לשם שמים" מה שנקרא.
תלמיד: אני צריך להשתמש במושג הזה "אהבת חינם", כלפי אנשים שאני רק לומד איתם, או שאני צריך להשתמש במושג הזה גם כלפי אנשים מבחוץ?
קודם כל ודאי עם אלו שאיתם אתה רוצה לקבוע מסגרת שנקראת "נשמה" שבה מתגלה הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. זה קודם כל. אז אני חושב על כל העולם. אני יודע שאני צריך להשפיע לכל העולם, וזה חובתי. אבל אני צריך שיהיה לי כלי להשפיע על כל העולם, והכלי הזה, זה בכל זאת העשירייה שלי.
תלמיד: לא הבנתי. שאלה שיותר מעניינת אותי, איך אני צריך להתנהג עם אנשים שהם לא נמצאים בהרגשה של אהבת חינם.
אין לך מה לעשות איתם, פשוט להשתדל להיות איתם ישר, נעים, אדיב. אבל זה לא שייך לרוחניות. לא.
תלמיד: המושג הזה שנקרא אהבת חינם, הוא לא קשור לאנשים שלא לומדים?
לא, אהבת ושנאה, ובכלל על מה שחכמת הקבלה מדברת, היא מדברת על עבודת האדם קודם כל כלפי הקבוצה שלו. אנחנו רואים את זה בקבוצות של רבי שמעון, רמח"ל, האר"י, בעל הסולם, זה הכול מה שהם קבעו בתוך הקבוצה. תשתדל.
תלמיד: ככל שאני מרגיש את המושג הזה אהבה בי, כך אני יכול לתת לאנשים אחרים?
לא, אתה צריך מדריך, אחרת אתה תתבלבל ותסתבך. לא.
תלמיד: אז מה המצב הזה שנקרא "צינור" כלפי אנשים אחרים?
גם כן. אתה צריך מישהו. אתה צריך מדריך. זו צריכה להיות לא רק הבנה בשכל, אלא גם הרגשה בלב. צריכים מישהו שייצב אותך.
שאלה: יש שנאה שהיא לא שנאת חינם, אלא יש שנאה המוצדקת? אחרת למה לציין "שנאת חינם"?
שנאת חינם, זאת אומרת שאין לה שום הצדקה, אלא באה לי מתוך הטבע שלי.
תלמיד: אז אני שואל, יש שנאה אחרת שהיא כן מוצדקת?
ודאי.
תלמיד: מתי מוצדק לשנוא?
שעשית לי משהו, אז אני שונא אותך. כשאני יכול להגיד שיש כאן נזק, אז אני במידה הזאת שונא אותך. יש כאן הצדקה. אני נגיד סוחב אותך לשופט. מה שאין כן חינם, זה חינם, זה פשוט מבריאת העולם כך מגיע לי. זאת אומרת, מה זה שנאת חינם? מהבורא. כשאני משייך את השנאה שלי לבורא, זה נקרא "שנאת חינם".
שאלה: אתה מדבר עכשיו על כך שמצפים לנו זמנים לא פשוטים. אמרת שגם בארצות הברית הזמן הזה יהיה לא פשוט, גם בסין וגם ברוסיה.
כן, רק בכל מקום בסגנון אחר.
שאלה: שמתי לב שלא ראינו פיסית הרבה זמן את קבוצת גוודלחרה, היום הם הופיעו פעם ראשונה. האם כזה חיבור פיסי מחודש של קבוצה הוא משפיע על אותם תהליכים שמתרחשים במדינה שבה נמצאת אותה קבוצה? בהתאם לכך, האם זה מזרז את התהליך שאותה מדינה עוברת?
בטח שכן. ואני מאוד שמח גם שאני רואה אותם עכשיו. בטח. זו קבוצה מאוד יקרה לי. אני זוכר את הכנס שעברנו שם על ידי אברהם הימני. אני מאוד מקווה שבכל זאת אנחנו מתקדמים בקשר עם הרישום לכנס שלנו, כדי שיבואו כמה שיותר אנשים במיוחד דוברי רוסית.
אנחנו נעבור עכשיו את שישי, שבת, ראשון, ואחרי זה כבר נתחיל מיד עם החומר לכנס, עם שמחה ועם ההתקדמות היפה. זאת אומרת, נלמד עכשיו תוך יומיים שלושה האלה, על החורבן כמה שיותר, כדי אחר כך להתחיל להעלות את ההתרשמות מכלים השבורים לתיקון.
קריין: מה משפיע על הגודל של השנאה והרע שיש בעולם?
הרצון לקבל שלנו שעולה לתיקונים ואנחנו לא מתקנים אותו, אז הוא מתגלה כרע. אנחנו ממשיכים לא לתקן, הוא מתגלה כרע עוד יותר גדול, ועוד יותר, עוד יותר, כדי לתת לנו אפשרות לתקנו. אז כמה שאנחנו ממשיכים, ומאחרים, ומזלזלים בתיקון, אז הרע מתגלה יותר.
תראה מה שקורה עכשיו בעולם. איזה נפילות אנחנו נראה עכשיו בכל העולם, ובכל מדינה בצורה אחרת. שם בצורה מוניטרית, שם בצורת רעב, נגיד כמו ברוסיה. נראית לי תמונה מאוד לא טובה, לא של מכות האקלים, אלא דווקא של האספקה, של ממש רעב. וסין בצורה מסוימת. המכות הם לכל אחד כך מגוונות בכל העולם. זה מפני שאנחנו לא מתקנים את המצב. מה תעשה? אז תבוא אנטישמיות, אנטי ישראליות, ובכלל אנטי.
אפילו אדם שהוא לא שייך לכל העניין זה, הוא ירגיש על עצמו כל מיני בעיות. נגיד אפילו איזה חבר שלנו מפינלנד, או לא שחשוב מאיפה, אם הוא שייך לבחירה חופשית שהיה צריך לתקן את העולם ולא עשה את זה, גם אליו תגיע המכה בצורה כזאת שזה מגיע לו בהתאם להזנחה שלו בתיקון שלו שהוא לא ביצע. אז זה לא יהיה בצורה אנטישמית כמו שבכללות כלפי האומה, אלא בצורה אישית, ספציפית. אבל בטח שיהיה. וכך כל עולם ועולם.
בקיצור, אנחנו צריכים להתחיל לעבוד.
(סוף השיעור)
-
"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל"↩