שיעור בוקר 12.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", פרק ו', עמ' 23, דף כ"ג, אות כ"ה

אות כ"ה

"אין הרצון לקבל נקבע בנאצל, אלא ע"י התעוררותו לקבל מכח עצמו."

הרצון לקבל מתעורר במישהו, בנאצל, אך ורק בתנאי שזה בא ממנו, מתוכו, ולא ממישהו מבחוץ. זה נקרא הרצון לקבל שלו. "אין הרצון לקבל נקבע בנאצל, אלא ע"י התעוררותו לקבל מכח עצמו."

"והענין, משום שהכלי הוא שורש החושך כנ"ל, אשר הוא הפוך מן האור, וע"כ הוא מחויב להתפעל לאט לאט, ע"ד המדרגה, בדרך עילה ועלול, שז"ס המים הרו וילדו אפילה (מד"ר שמות פ' כ"ב) כי החושך, הוא תולדה מהאור עצמו, ומתפעל הימנו ע"ד הריון ולידה, שה"ע כח ופועל. והיינו, כי בהכרח, שנכלל תיכף בכל אור המתפשט בחי' הרצון לקבל כנ"ל, אלא שאינה עולה בשם של שינוי הצורה, עד שיקבע באור, זה הרצון להדיא. ולזה, לא די בחינת הרצון לקבל הנכלל באור מצד המאציל, אלא הנאצל בעצמו, מחוייב לגלות הרצון לקבל שבו, בפועל, מצד עצמו. כלומר, שמחוייב להמשיך שפע ברצונו, יותר מכפי שיעור האור של ההתפשטות שבו מצד המאציל. ואחר שנפעל הנאצל מכח עצמו בהגדלת שיעור רצונו, אז נקבעים בו החשק והרצון לקבל, ואז אפשר לאור להתלבש בכלי הזה בקביעות.

והן אמת, אשר אור א"ס ב"ה מתפשט, כביכול, ג"כ על ד' הבחי' הנ"ל, עד שיעור גדלות הרצון מצד הנאצל עצמו כנ"ל, שהוא הבחי' הד'. כי בלאו הכי לא היה יוצא כלל מבחינת עצמותו ית', להיות נקבע בשם לפי עצמו, דהיינו א"ס. אמנם, בכל יכלתו יתברך, לא נשתנתה הצורה כלל, מחמת הרצון לקבל, ולא נבחן שם שום שינוי, בין האור, ובין המקום של האור, שהוא הרצון להנות כנ"ל, והם אחד ממש. והיינו דאיתא בפדר"א, שקודם שנברא העולם, היה הוא אחד ושמו אחד, שבאמת קשה הלשון הכפולה הוא ושמו, כי קודם שנברא העולם מה ענין שמו לשם, והיה לו לומר קודם שנברא העולם היה הוא אחד. אלא הכוונה, על אור א"ס ב"ה, שהוא טרם הצמצום, כי אע"פ, שיש שם בחי' מקום, ובחינת רצון לקבל השפע מעצמותו ית', אמנם בלי שום שינוי והבחן בין האור ובין המקום. והוא אחד, היינו האור א"ס ב"ה. ושמו אחד, היינו הרצון להנות הכלול שם בלי שום שינוי ח"ו כלל וכלל. והבן את אשר רמזו ז"ל "אשר שמו" בגי' "רצון", דהיינו "הרצון להנות"."

האמת, זה דבר מאוד מאוד עמוק, ואנחנו לא כל כך יכולים לפרק אותו ולדון בו, עוד מוקדם. רק קצת לראות שיש כאן אבן בדרך שאנחנו יכולים להיתקל בה.

אות כ"ה

אין הרצון לקבל נקבע בנאצל, אלא ע"י התעוררותו לקבל מכח עצמו.

"והענין, משום שהכלי הוא שורש החושך כנ"ל, אשר הוא הפוך מן האור, וע"כ הוא מחויב להתפעל לאט לאט, ע"ד המדרגה, בדרך עילה ועלול, שז"ס המים הרו וילדו אפילה (מד"ר שמות פ' כ"ב) כי החושך, הוא תולדה מהאור עצמו, ומתפעל הימנו ע"ד הריון ולידה, שה"ע כח ופועל. והיינו, כי בהכרח, שנכלל תיכף בכל אור המתפשט בחי' הרצון לקבל כנ"ל, אלא שאינה עולה בשם של שינוי הצורה, עד שיקבע באור, זה הרצון להדיא. ולזה, לא די בחינת הרצון לקבל הנכלל באור מצד המאציל, אלא הנאצל בעצמו, מחוייב לגלות הרצון לקבל שבו, בפועל, מצד עצמו. כלומר, שמחוייב להמשיך שפע ברצונו, יותר מכפי שיעור האור של ההתפשטות שבו מצד המאציל. ואחר שנפעל הנאצל מכח עצמו בהגדלת שיעור רצונו, אז נקבעים בו החשק והרצון לקבל, ואז אפשר לאור להתלבש בכלי הזה בקביעות.

והן אמת, אשר אור א"ס ב"ה מתפשט, כביכול, ג"כ על ד' הבחי' הנ"ל, עד שיעור גדלות הרצון מצד הנאצל עצמו כנ"ל, שהוא הבחי' הד'. כי בלאו הכי לא היה יוצא כלל מבחינת עצמותו ית', להיות נקבע בשם לפי עצמו, דהיינו א"ס. אמנם, בכל יכלתו יתברך, לא נשתנתה הצורה כלל, מחמת הרצון לקבל, ולא נבחן שם שום שינוי, בין האור, ובין המקום של האור, שהוא הרצון להנות כנ"ל, והם אחד ממש. והיינו דאיתא בפדר"א, שקודם שנברא העולם, היה הוא אחד ושמו אחד, שבאמת קשה הלשון הכפולה הוא ושמו, כי קודם שנברא העולם מה ענין שמו לשם, והיה לו לומר קודם שנברא העולם היה הוא אחד. אלא הכוונה, על אור א"ס ב"ה, שהוא טרם הצמצום, כי אע"פ, שיש שם בחי' מקום, ובחינת רצון לקבל השפע מעצמותו ית', אמנם בלי שום שינוי והבחן בין האור ובין המקום. והוא אחד, היינו האור א"ס ב"ה. ושמו אחד, היינו הרצון להנות הכלול שם בלי שום שינוי ח"ו כל וכלל. והבן את אשר רמזו ז"ל "אשר שמו" בגי' "רצון", דהיינו "הרצון להנות"."

שאלה: בחינה ד' עצמה היא קובעת את שמו כאין סוף, היא מושכת את כל האין סוף אליה.

כן.

תלמיד: מה הכוונה שבחינה ד' מקבלת השתוקקות ואז האור נקבע בה לתמידיות?

זה בהתאם לרצון שהופיע בדרגה ד'.

תלמיד: אבל הוא רוצה להתקיים מעצמו.

הוא רוצה להרגיש את האור.

שאלה: מה זה אומר "אשר שמו" בגי' "רצון"?

"שמו" בגימטרייה זה "רצון", כיוָון שבהתאם לרצון שלו אנחנו כך קוראים לו בשמו. אין לו עוד הבחנות אלא רק ברצון, לכן תלוי באיזה רצון אנחנו מצביעים עליו בהתאם אליו, ואז באותו רצון אנחנו מגלים.

תלמיד: האם מדובר על הרצון שלו או על רצון הנברא?

זה הרצון של הנברא והרצון של הבורא שהנברא יתגלה בצורה כזאת.

תלמיד: מה הכוונה פה בגימטרייה?

גימטרייה זו המשמעות הספרתית של הכלי.

תלמיד: השאלה אם יש פה איזו התאמה בין הערכים האלה?

כן, בוודאי. אתה צודק.

שאלה: מתואר כאן איך האדם מגדל את הכלי כדי לקבל את האור אצלו. האם האדם יכול לבקש יותר אם הוא עדיין לא קיבל את הבקשה הקודמת שלו, או שהוא קודם מבקש ומקבל ואז שוב מבקש?

לא, הוא כל הזמן יכול לשנות את הבקשות שלו, העיקר שיידע בצורה ברורה מה הוא רוצה.

שאלה: האם "שמו" הוא עדיין בכוח עד שלא עשינו את העלייה?

"שמו" זה אור הבורא שמגיע כאור כלפי הבריאה. והנברא, לפי מה שהוא מקבל, יכול לקרוא לו, להגדיר אותו בשם הבורא, וזה מה שהבורא רוצה שהנברא ירגיש בתוכו.

תלמיד: כלומר, אנחנו צריכים למלא את החלל הזה שנקרא "שמו" על ידי השתוות הצורה.

כן.

שאלה: הוא כותב ש"הנאצל בעצמו, מחוייב לגלות הרצון לקבל שבו, בפועל, מצד עצמו, כלומר, שמחוייב להמשיך שפע ברצונו, יותר מכפי שיעור האור". איך הוא יכול להמשיך שפע יותר ממה שהמאציל נותן לו?

כי הנאצל זה רצון לקבל שמרגיש שהוא רוצה לקבל את מה שמגיע אליו. אם הוא מגלה יותר ויותר רצון להרגיש מה שמגיע אליו מהבורא, אז בזה הוא מגדיל את ההארה שמקבל מהבורא.

תלמיד: זה כאילו שהרצון נמצא במדרגה יותר גבוהה ממה שהמאציל מוכן לתת. זה לא ברור.

לא שהמאציל מוכן לתת, אלא הרצון לקבל שמתעורר בנברא רוצה לקבל יותר ויותר. הוא מתעורר לאור שמגיע מהבורא, ועל ידי זה מגדיל את הכלי שלו. בתוך הכלי שברא, שהגדיל, שעשה בתוך עצמו, בתוכו הוא מתחיל להבין, להרגיש, לחקור את הבורא.

תלמיד: על ידי מה הנברא יכול להתעורר, למשוך יותר?

על ידי אותה ההרגשה שמגיעה אליו מהאור העליון שמתפשט מהבורא. הבורא כביכול נותן לו קצת לטעום, ועל ידי זה שהכין את עצמו לקבלת האור הוא רוצה יותר. ואז בתוך זה שרוצה יותר שם מקום המפגש בינו לבורא.

שאלה: למה הכוונה שכתוב ש"המים הרו וילדו אפלה"?

1. אנחנו עוד לא למדנו את זה כאן. מים הם אור חסדים. כשבא אור חסדים וממלא את הכלי, מתגלה בתוך הכלי, הוא מכין את הכלי לקבלת אור חכמה.

   שאלה: האם ההבדל בין רצון לקבל ורצון להשפיע הוא רק בדרגות?

   ההבדל בין רצון לקבל ורצון להשפיע הוא לא רק בדרגות, אלא הוא בתוכן הרצון לקבל, כי הם לא יכולים להרגיש אותו דבר. זה לא יותר ולא פחות, אלא זה משהו אחר. בכלי של אור החכמה אתה לא יכול לקבל אור חסדים וההפך. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים כלי לאור חסדים לחוד, וכלי לאור חכמה לחוד.

   שאלה: מדובר פה שהכול תלוי ברצון של הנאצל, כן?

   כן.

   תלמידה: הבנתי שהרצון גדל לפי השיעור שהאור מתקבל בו.

   הרצון גדל לפי השיעור שהאור מתגדל בו, ודאי.

   תלמידה: למה הרצון רוצה לקבל יותר, האם בגלל שהוא מרגיש שהבורא רוצה שהוא יקבל יותר?

   יש בזה הרבה דברים. יכול להיות שזה אור מקיף שכך מעורר אותו, כי באור מקיף הוא מרגיש את העתיד שלו, שיש עוד יותר לקבל, יש עוד יותר טעמים, כל מיני כאלה דברים. זה כמו שיש לך רצון לקבל לאיזה מאכל אבל פתאום את מרגישה ריח לא של אוכל, אבל הריח הזה מגדל בך רצון חדש. עוד מעט נלמד.

   שאלה: אם הבנתי נכון את הקטע, הוא כותב שהרצון נברא בהשתוות הצורה. אז למה הייתה צריכה להיות הרחקה?

   כדי שהרצון ירגיש שהוא לא נמצא יחד עם המילוי, ומתוך זה מתחילה בו הערצה למילוי.

   תלמיד: האם משהו חסר במצב הזה של השתוות הצורה?

   כן, כי ללא מילוי, הרצון נמצא בריקנות.

   תלמיד: אבל הוא מלא, הוא נמצא בהשתוות הצורה לפי מה שהוא כותב פה, "הוא ושמו אחד".

   על איזו שורה אתה שואל?

   תלמיד: בכל הפסקה האחרונה הוא כותב "הוא ושמו אחד".

   כן, אבל זה לא מצד הכלי. מה חסר לכלי? להגיע לאותו מצב שקיבל מהאור, רק שיהיה לו רצון משלו למצב הזה.

תלמיד: האם מה שהוא מתאר פה זה המצב השלם, המתוקן?

אתה רוצה שנקרא שוב?

תלמיד: כן, את הפסקה האחרונה.

"והן אמת, אשר אור א"ס ב"ה מתפשט, כביכול, ג"כ על ד' הבחי' הנ"ל, עד שיעור גדלות הרצון מצד הנאצל עצמו כנ"ל, שהוא הבחי' הד'. כי בלאו הכי לא היה יוצא כלל מבחינת עצמותו ית', להיות נקבע בשם לפי עצמו, דהיינו א"ס. אמנם, בכל יכלתו יתברך, לא נשתנתה הצורה כלל, מחמת הרצון לקבל, ולא נבחן שם שום שינוי, בין האור, ובין המקום של האור, שהוא הרצון להנות כנ"ל, והם אחד ממש. והיינו דאיתא בפדר"א, שקודם שנברא העולם, היה הוא אחד ושמו אחד, שבאמת קשה הלשון הכפולה הוא ושמו, כי קודם שנברא העולם מה ענין שמו לשם, והיה לו לומר קודם שנברא העולם היה הוא אחד. שבאמת קשה הלשון הכפולה הוא ושמו, כי קודם שנברא העולם מה ענין שמו לשם, והיה לו לומר קודם שנברא העולם היה הוא אחד. אלא הכוונה, על אור א"ס ב"ה, שהוא טרם הצמצום, כי אע"פ, שיש שם בחי' מקום, ובחינת רצון לקבל השפע מעצמותו ית', אמנם בלי שום שינוי והבחן בין האור ובין המקום". לא היה הבדל בין את מי הוא ממלא ומה הוא ממלא. "והוא אחד, היינו האור א"ס ב"ה. ושמו אחד, היינו הרצון להנות הכלול שם בלי שום שינוי ח"ו כלל וכלל. והבן את אשר רמזו ז"ל "אשר שמו" בגי' "רצון", דהיינו "הרצון להנות".

תלמיד: אם המצב הזה הוא כזה שלם, אז למה הייתה צריכה להיות בריאה, למה הייתה צריכה להיות הרחקה?

כלפי מה המצב היה שלם ולא שלם?

תלמיד: כלפי השתוות הצורה. הרצון כבר נברא בהשתוות הצורה לאור, זה גמר תיקון לכאורה.

חוץ מדבר אחד שחסר.

תלמיד: מה חסר? הוא כותב "הוא ושמו אחד", לכאורה לא חסר כלום.

אז למה היה צמצום?

תלמיד: זאת השאלה.

הוא לא הרגיש בתוך הרצון שלו שלמות.

תלמיד: אז זה לא נקרא "הוא ושמו אחד".

לא.

תלמיד: אבל הוא כותב שהוא כן נברא הוא ושמו אחד.

אם כן, אז למה היה צמצום כמו שאתה שואל?

תלמיד: זו שאלה שאף פעם אין עליה תשובה. אם אפשר לקשור את זה להקדמה לספר הזוהר, שם הוא כותב שנבראו ג' המצבים והמצב נברא שלם, נברא בשלמותו, אבל הם בעצם תלויים זה בזה. המצב הזה שהוא ושמו אחד שאנחנו קוראים עליו פה, במה הוא תלוי?

הוא תלוי באור שברא אותו, באור שעיצב אותו. מה חסר באותו האור שמייצב את הרצון כדי שהרצון יהיה לגמרי מסופק.

תלמיד: ברור שחסר שהוא ישיג את זה בעצמו.

זהו, זה מה שצריך, זה מה שחסר. כי כל מה שהוא מקבל הוא מקבל מלמעלה, ועכשיו הוא מתחיל להרגיש חוסר, אי נעימות, חיסרון, שזה יכול להגיע רק בתנאי שהוא ידרוש בעצמו.

תלמיד: אז למה הוא קורא לו "הוא ושמו אחד"?

כי בעצם לא חסר בבריאה כלום. גם עכשיו אתה דבוק בבורא רק לא לפי הנטייה שלך.

שאלה: כתוב "הוא ושמו אחד". האם יש פה שניות שנובעת מהתהליך הבריאה?

כן.

שאלה: מה מאפיין את שמו של הבורא? האם השם שלו תלוי בכלי שמגלה אותו? או מה מבדיל את הכלי מהאור?

ההבדל בין כלי לאור הוא שהאור רוצה להשפיע והכלי רוצה לקבל. לפי כמה שהוא מקבל זה בסדר, ולפי זה שהוא לא יכול לקבל הוא מרגיש שהמצב שלו לא בסדר, והחיסרון הזה מעורר כלי בדרגה הבאה.

שאלה: כדי לבנות מצב שלם מצד הכלי, האם צריך שני סוגי אורות?

כן.

תלמיד: האם מקור של אור אחד הוא האור הראשוני של הוא ושמו אחד, והמקור השני הוא כבר אנחנו?

אנחנו לא מקור האור.

תלמיד: טעיתי בניסוח, התכוונתי לאור חוזר.

האור החוזר נובע מהנברא אבל בכל זאת הוא עובר דרך הבורא.

תלמיד: כדי שנוכל לבנות את המצב השלם אבל כל פעם לא מצליחים, האם זה בגלל שהמצב כלול משני החלקים האלו וחסר לנו אור חוזר כדי להשלים?

כן.

שאלה: כתוב כאן "אין הרצון לקבל נקבע בנאצל, אלא ע"י התעוררותו לקבל מכח עצמו". איפה זה משתלב בתהליך של הפעלת הרשימו כלפי האדם שמקדמת אותנו ומקרבת אותנו לאור העליון?

העניין הוא שככל שאתה רוצה להתקרב לבורא, לאור, כך אתה יותר ויותר מגלה את החיסרון לזה. יוצא שאתה מגיע לרצון הגדול ביותר שהוא צריך להיות במלכות, אבל בעצם אתה מגיע לכתר, זאת אומרת יש כאן דבר והיפוכו.

תלמיד: האם בשלב הזה אנחנו לא מתקדמים על פי רשימו אלא אנחנו יוצרים את הרשימו?

אנחנו מגלים את הרשימו, כן.

שאלה: האם יש שינוי שמורגש אצל האדם בין קבלת אור החסדים לבין קבלת אור החכמה?

ודאי. קבלת אור החסדים זה להישאר בהשפעה פסיבית, קבלת אור החכמה זה למשוך את האור ולהתמלא בו כדי להשפיע בפועל.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתמקד ברצון לקבל שלנו או להתמקד ברצון לקבל שהבורא נותן לנו? מה הכיוון הנכון לטובת התיקון? איך לעבוד נכון עם הרצון לקבל שלנו?

בפער בין זה לזה, בין רצון לקבל שהבורא מעורר בנו ובין הרצון לקבל שהיינו בעצמנו רוצים למלא.

שאלה: אין שינוי בזה שהרצון ליהנות הוא תוצאה של האור. האם השינוי הוא מתי שהרצון ליהנות קודם לאור?

רצון ליהנות שקודם לאור זה רק הרצון בבריאה, הוא שייך לבורא, לפעולות הבורא.

תלמיד: וזה נחשב שיש שינוי צורה.

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשנות את הרצון לקבל שלנו לפי הגימטרייה?

אנחנו לא יכולים. גימטרייה זה שם, ומזה שאנחנו משיגים את השם של הרצון אנחנו לא יכולים לשנות אותו. אנחנו כן יכולים לשנות אותו אבל לא על ידי זה שאנחנו מכירים בשם שלו. זאת אומרת השאלה היא לא קיימת.

שאלה: זו מערכת שתמיד מתוארת כמערכת סגורה.

כן.

תלמידה: וכאן מחויב להמשיך יותר שפע. אבל לא הגדירו איך מגדילים, איפה הגבולות, וזה נותן פתח לטעויות.

השפע תלוי ברצון. תגדילי רצון ובזה את ממילא מגדילה את השפע.

תלמידה: אבל המילה הגדלה ללא הגדרה של איך מגדלים, האם היא לא פתח לטעות?

אני לא יודע, אני לא מבין בכל הסיבובים שלך. את רוצה להיכנס לזה דרך פילולוגיה, זה לא לעניין.

שאלה: האם השמות של הבורא משתנים לפי הצורות שהפרט עובר?

כן.

שאלה: איך נצליח להשתוקק לסוף מעשה במחשבת הבריאה?

על ידי החיבור בינינו בעשירייה. בכך שכל אחד שמעורר את האחר על ידי קנאה, תאווה וכבוד, כך אנחנו מגדילים את הרצון לקבל שלנו אפילו בעל מנת להשפיע.

שאלה: ההשתוות הזאת בין שמו לרצון, האם ניתן לתאר כך שבכל פעם הרצון צריך להביא את עצמו להיות שווה ערך לאור?

כן. באופן כזה אתה מכיר בו מתוך זוויות שונות, כיוון שהוא בא לידי ביטוי בצורות שונות.

תלמיד: מצד אחד שמו, מצד אחר רצון, האם הם תמיד יוצרים את הקשר משני הצדדים או רק הרצון כל פעם משנה את עצמו?

הרצון בא לידי ביטוי בצורות שונות כדי שנכיר במי שנושא את אותו רצון כדי שנכיר בו בזוויות שונות, בהסתכלויות שונות.

שאלה: אצל אדם פרטי הרצון גדל עם כמיהה, ערגה, השתוקקות, וזה נותן לו גם את הגילוי של הרשימות. כשאנחנו עוברים לעשירייה, איך זה בא לידי ביטוי, האם גם שם יש גילוי של עשיריות, גם שם יש את הכמיהה?

גם כן, דומה לזה.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים לשים את הלב בזמן החיבור?

עד כמה הלב שלנו מתפעל מהתקרבות בינינו.

(סוף השיעור)