שיעור בוקר 24.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 804, אות קנ"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 804, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה.

אות קנ"ה

"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."

תלמיד: כתוב, "כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות". אנחנו שמענו תמיד שכל אדם שחי בסוף יגיע לדביקות.

כן.

תלמיד: אז מה בדיוק העניין, כי כאן כתוב רק ישראל?

בינתיים קודם מי ששייך לעם ישראל, אבל בסופו של דבר כולם.

תלמיד: הוא כותב, "גם בשעה שחסרו לו הכלים," כאילו אין לו כלים עדיין "הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסוים." מה זו הפעולה הזאת שהוא מזכיר את השמות של האורות והכלים?

פשוט מבטא את השמות האלה.

תלמיד: מה זה מבטא אותם?

מדבר בהם.

תלמיד: בפה?

כן, בפה. אין לו עדיין קשר עם הכלים בפנימיותם, אבל בצורה החיצונית הוא מדבר עליהם וזה מספיק כדי לעורר את האורות המקיפים, הקטנים, החלשים, מרחוק, אבל בכל זאת זה קיים.

תלמיד: אבל בן אדם מבחוץ אם הוא יקרא תע"ס, זה לא ישפיע עליו כל כך?

גם יכול להיות.

תלמיד: כי אנחנו לומדים שכדי שיהיה לאדם קשר עם המאור, הוא חייב לעשות איזה מאמץ עם הלב, להפעיל את עצמו, את הרצון שלו באיזו צורה.

במידת מה זה בכל זאת קיים בכל אדם, אפילו תיקח מישהו שבכלל לא שייך לא לישראלים ולא לחכמת הקבלה ודאי, והוא יקרא, אז בסופו של דבר זה יפעל עליו.

תלמיד: כן, אבל אנחנו מדברים פה על זה שזה יפעל יותר. איך האדם יכול להשפיע על הלימוד שלו, ככה שזה ישפיע עליו יותר?

זה כבר שייך ללימוד אנשים המתקרבים אליו.

תלמיד: אז אדם שרוצה להתקרב אליו וקורא את השמות האלה, איזה פעולה הוא צריך לעשות כדי שהארה הזאת תשפיע עליו?

נראה, עכשיו הוא לא מדבר על זה, הוא מדבר בלי פעולות מיוחדות של האדם שרוצה להתקרב.

תלמיד: אז מה הוא אומר כשהוא קורא פאסיבית?

אפילו פאסיבית.

תלמיד: ולפני זה הוא אומר, שע"י חשק ורצון חזק, ואז הוא עובר להזכיר את השמות, זה כנראה משהו, יש לו חשק ורצון חזק.

יש.

תלמיד: ואיך הוא משתמש בחשק ורצון חזק הזה שהוא קורא?

הוא לא יודע איך להשתמש. הוא משתמש ברצון וזה דוחף אותו, מקרב אותו למה שכתוב ואחר כך הוא יסביר, איך אנחנו יכולים להגדיל הארת המאור הזה עלינו ואיך אנחנו מכינים את עצמנו מלמטה לאותו המאור.

תלמיד: הוא כותב, "שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם". מהם הכלים המוכשרים לקבלתם?

כדי לקבל האורות, הכלים צריכים להיות באותה ההכנה, הנטייה כמו האורות. אז כדי לקרב את הכלים לאורות, האדם צריך ללמוד את חכמת הקבלה ולחשוב איך הוא מקרב את עצמו.

תלמיד: ואז אם הוא חושב איך לקרב את עצמו?

זה משפיע עליו. האורות גדלים, והרצון שלו גם משתנה, ובסופו של דבר יש לך פגישה בין הכלים לאורות ואז מתחילים האורות להתלבש בתוך הכלים.

תלמיד: ואז הוא מקבל את הכלים המוכשרים לקבלת האורות.

כן, לקבלת האורות.

תלמיד: מה זה כלים מוכשרים?

שיכולים לקבל את האור.

תלמיד: איך בעשירייה מייצרים את הכלים האלה?

אני חושב שזה מגיע על ידי הרצון הפנימי שיש בכל אחד. ומפני שכולם מתחברים, אז יש כבר אצלם רצון חזק משותף, שהוא דורש ומושך את האור העליון שיתלבש בכלים.

תלמיד: הוא אומר שאנחנו לא מבינים, אבל רוצים להבין.

כן.

תלמיד: זה גבול כזה שאפשר לא להבין ולהגיד אוקיי, לא מבינים, אז האורות יעשו את עבודתם, ואפשר לא להבין ולרצות להבין. מהו הגבול הדק שמושך את האורות?

הגבול הדק שמושך את האורות, זה שהאדם מרגיש שהוא מאוד רוצה להשיג את האורות האלה והוא לא יודע בדיוק איך עושים את זה ומשתדל לעשות כל אותן הפעולות שיכולות לקרב את האורות אליו.

תלמיד: אז אומרים לו, עזוב את השכל, אתה לא צריך להיות חכם, אתה צריך להתעסק בעשירייה, לרצות שהדבר יתגלה בעשירייה, לא?

כן, אבל זה אותו דבר, רק זו עצה יותר פנימית.

תלמיד: אז מה הוא רוצה להבין בעשירייה? הוא אומר, רוצים להבין ואע"פ שלא מבינים.

כל ההבנה באה מהתלבשות האורות בכלים ולכן האדם צריך לחשוב על זה איך הוא מגיע להתקרב לאורות מתוך הכלים שלו, שיש לו מתוך הרצונות שלו, איך הוא מגיע להתקרב לאורות שיתלבשו בו, שהוא יוכל להתחיל להרגיש אותם.

תלמיד: אבל אומרים לו, שהכלים האלה הם לא נמצאים אצלך, הם נמצאים בינינו.

כן.

תלמיד: אז מה זה לרצות להבין בינינו?

זה אחרי שהם מתחברים ביניהם, העשירייה מתחברת, ורוצה להשיג את האורות, ופועלת בזה, בחיבור, בהתעלות ממצב למצב. אז הם מתחילים להרגיש איך כל פעם האורות יותר ויותר משפיעים עליהם, ומתוך כך מבינים יותר מה מטרת השפעת האורות עליהם וכך מתקדמים.

תלמיד: אז יש להבין את הקשר בינינו, את המרחב שנמצא בינינו?

כן.

תלמיד: ויש להבין את מה שכתוב.

כן.

תלמיד: איך שניהם מתחברים?

זה שמתחברים זו כבר לא העבודה שלנו ממש, אנחנו על זה לא יכולים להשפיע בצורה ישירה, אלא אנחנו רוצים להיות קשורים למקור האור העליון והוא ישפיע עלינו ואנחנו נרגיש גם תוצאה מזה ואחר כך גם נרגיש אותו בעצמו, את האור איך שהוא מתלבש בכלים.

תלמיד: אחד הדברים שאני יכול לאבחן זה שאם אנחנו קוראים ביחד, בין אם זה בעשירייה או אם זה כאן, הקריאה היא אחרת ולא רק אני חש בזה, כל אחד חש בזה. למה זה קורה?

והדבר השני, אם כל אחד מחובר לנשמה אחרת, למילים אחרות שפותחות אותו, זה יכול לתת לנו כיוון של לא לשפוט את האחרים?

אני לא יודע, אתה כבר שואל על משהו שאנחנו לא לומדים.

תלמיד: אז אנסח שנית. כשאנחנו קוראים ביחד מה ההבדל כשמזכירים למעשה אותן מילים של קדושה?

אנחנו בסופו של דבר מתחברים בינינו וקוראים מקור אחד ורוצים להתקשר אליו ודרכו להזמין, למשוך את האור שהוא מופיע בתוך המקור והאור הזה ישפיע עלינו ויאיר לנו וכתוצאה מזה על ידו נתקשר זה עם זה כולנו יחד, ותהיה לנו השגה ממקור האור ובאור עצמו או אורות, וככה נתקדם.

תלמיד: איזו הכנה נדרשת כדי לעורר את האורות המקיפים את נשמתנו?

ההכנה הנדרשת היא שיהיה באדם רצון לזה, להשיג את האור שקיים כאור מקיף ושהוא מבין עד כמה זה חשוב לנשמתו. והוא רוצה להתקרב לזה.

תלמיד: הרצון הזה להשיג את האור זה רצון ששותלים בו?

הרצון שמתעורר באדם זה כתוצאה מהאור העליון שמקיף את נשמתו.

תלמיד: אז איזו הכנה נדרשת ממני, אם יש בי רצון כזה?

לעורר את הרצון. ולקרב את עצמו לרצון כך, שהרצון יתפעל מהאור שנמצא בתוך הנשמה וישפיע על הרצון והרצון ירצה להתעלות כלפי האור שבנשמה.

תלמיד: ומה זה הרצון שמעורר את הרצון?

זה מה שיש בכל אחד שמרגיש נטייה לחכמת הקבלה.

תלמיד: יש תקופות שאנחנו לא לומדים בבוקר את שפת הקבלה, יכול להיות שנעבור היום שיעור ולא נקרא מ"תלמוד עשר הספירות" או מטקסט מקור שיש בו את שפת הקבלה, מה זה אומר?

לא חשוב, אבל אנחנו מדברים על זה, על פעולות האור, על מה שמצפה לנו.

תלמיד: גם זה נקרא שאנחנו מזכירים את השמות הקדושים שמעוררים?

ודאי.

תלמיד: אם אדם מרגיש רע בחיים, זה סימן שהוא בחוסר השתוות צורה עם האור?

לאו דווקא, אין לזה קשר ישיר אולי.

תלמיד: בעצם האור נמצא במנוחה מוחלטת, אז מה זה לעורר? את מה אנחנו מעוררים, את עצמנו? מה זה לעורר את האור, למשוך עלינו אור?

על ידי פעולות מסוימות שלנו אנחנו יכולים לעורר את האור העליון שישפיע עלינו יותר. כשאנחנו נמשכים אליו, כשאנחנו עושים כל מיני פעולות בדיבור או אפילו פעולות פיזיות, שבהן אנחנו יכולים לקרב את האורות.

תלמיד: מה ההבדל בין האורות שאנחנו מעוררים כשאנחנו מתחברים במפגש עשירייה, ישיבת חברים או סעודה, לבין אלה שאנחנו מעוררים כשקוראים יחד ממקור?

כל פעם יש הבדל בכלים הפנימיים שבאדם שאיתם הוא כבר הגיע לאסיפה, ומתוך זה יש הבדל בכלים החיצוניים שהם מעוררים על ידי האור העליון. כשהאור מאיר הכלים משתנים ואז הם רוצים להגיע למצב שכל הכלים יהיו מקורבים ככל האפשר זה לזה, מחוברים, נמשכים, פתוחים לאורות. הכול כבר תלוי באדם.

תלמיד: אז בעיקר זה החיבור בינינו, מפני שאז אנחנו מעוררים את המאור?

כן.

תלמיד: אז מה התוספת של המקור?

המקור מאיר אלינו, הוא מעורר אותנו, מוביל אותנו ממצב למצב.

תלמיד: איך המערכת של האורות פועלת בעשירייה? מה התנאי למשוך את האורות הגדולים ביותר?

התנאי למשוך את האורות זה להתחבר בתוך העשירייה ולהשתוקק להתחבר עם האור.

תלמיד: מי מקבל את האור הפנימי?

מה זאת אומרת מי?

תלמיד: זה בתוך העשירייה, זה האדם הפרטי?

הכלים הפנימיים.

תלמיד: כתוב "למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה". ממתי חל החיוב הזה של הלימוד?

מקובלים כותבים על זה כל הזמן. אנחנו לא כל כך יודעים, מבינים את זה, מפני שזה לא כל כך ידוע בעולם, אבל המקובלים כולם מדברים בפה אחד שחובה על כל אחד לעסוק בחכמת הקבלה.

תלמיד: כיצד השפעת האורות המקיפים משנה את המקרים שקורים לאדם?

השינוי בהשפעת האורות המקיפים הוא שמביא לנו את כל השינויים בעולם שלנו, הכול מגיע על ידי האורות המקיפים. את האורות הפנימיים אנחנו עדיין לא מרגישים בכלל.

תלמיד: מהו כלי מוכשר וכיצד מפתחים כלי מוכשר בעשירייה?

כלי מוכשר הוא כלי שכבר מוכשר לקבל את האור בדרגה מסוימת וכך לעבוד עימו.

תלמיד: אמרת שככל שאנחנו מתקרבים בתוך העשירייה, כך אנחנו מושכים יותר מאור. מהי התוספת של ההתקרבות והקריאה משותפת, למה המאור צריך לגרום בנו?

המאור שנמשך אלינו, במיוחד מתוך זה שאנחנו מושכים אותו, מאיר אלינו ומעלה אותנו מדרגה לדרגה.

תלמיד: איך בזמן השיעור אנחנו בעשירייה יכולים למשוך את מקסימום המאור?

על ידי כך שנחשוב יחד שאנחנו צריכים לקבל אותו, ולשם כך אנחנו צריכים להתכלל זה מזה כולנו יחד, ואנחנו רוצים בהתכללות הזאת בינינו להעלות את דרגת ההתכללות וכך להתקרב לאור.

תלמיד: במשך היום, אני מדבר עם החברים על הבחנות, חשיבות המטרה, חשיבות הבורא, האם זה נקרא שאני מזכיר את האורות והכלים?

אולי בצורה לא ישירה.

תלמיד: אם אני מדבר עם החברים בגדלות הבורא זה אומר שאני מזכיר את האור?

לא. כשאתה מזכיר את האורות, זה נרנח"י, אתה רוצה להזמין על עצמך מאור בצורה כזאת שנרנח"י יתלבשו בך יותר ויותר בהתאם לכלים.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני מזכיר את הנרנח"י? קוראים על זה בתע"ס.

כשאתה מדבר על עביות דשורש א' ב' ג' ד' ואיך בהתאם לעביות, האור מתלבש בך יותר ועושה כל מיני פעולות.

תלמיד: רצוי להכניס בשיחה בינינו גם סגנון דיבור כזה?

יכול להיות.

תלמיד: זה ממש חדש לי.

טוב.

תלמיד: אם אדם לא הגיע לסוף הדרך, הוא נאלץ לעבור עוד ועוד גלגולים עד שבסוף הוא מגיע. למה הדרך לא רציפה, למה יש גלגולים?

הדרך מחולקת לכל מיני חלקים שלה, בהתאם לעביות, לדרגות, לעולם.

תלמיד: מתי מסתיים גלגול ומתי הוא מתחיל?

הגלגול מסתיים כשמסתיים הכלי שלו, ואז אדם עולה למדרגה יותר עליונה ומתחיל שם את הגלגול הבא.

תלמיד: אני יכול להרגיש במשך החיים שהסתיים גלגול, שמשהו כבר סיימתי ופרק חדש מתחיל?

אנחנו לא מדברים על זה, אבל כנראה שיש בזה משהו.

תלמיד: אמרנו שתנאי הכרחי זה המאמץ לחיבור. מה עושה המאמץ לחיבור לכלי?

מזרז את הכלי, מקדם את הכלי, מברר את הרצונות שלו, עד כמה הם צריכים להיות יותר מחוברים, יותר מכוונים.

תלמיד: ואז כשהכלי נמצא במאמץ לחיבור מתאים, הוא נהייה בצורה שמתאימה לאור להתלבש בתוכה? וזה הכלי שמתלבש באור.

כן.

תלמיד: הכלי הזה הוא כלי פרטי של אדם בעשירייה, או שזה כלי משותף?

כלי פרטי.

תלמיד: כלי כזה שמקבל את האור, האור נשאר בו בקביעות?

לא, הוא כל הזמן משתנה בהתאם לפעולות האדם.

תלמיד: מה זה "לעסוק" בחכמה?

לעסוק בחכמה זה לעסוק בקשר בין הכלים לאורות.

תלמיד: אבל הוא אומר שגם שאין לו כלים מוכשרים, ההארה משפיעה עליו, אז מה ההבדל בעצם בין אחד שקורא ואין לו עדיין כלים מוכשרים, לבין אחד שיש לו כבר כלים והוא באמת עם רצון גדול ורוצה למשוך את המאור? כי בסופו של דבר כתוב שכולם מקבלים את ההתקדמות ואת ההכשרה.

ההבדל בין האורות לכלים שיש בכל אחד לעומת האחרים, עד כמה כל אחד רוצה לעלות ולהתעלות יחד עם האחרים, עם כל העולם, ועד כמה הוא מסייע לכולם, זה ההבדל ביניהם.

תלמיד: יכול להיות מצב בעשירייה שיש חברים שעדיין אין להם כלים מוכשרים וחברים שיש להם. איך ההשפעה ההדדית פה על העשירייה, שכל העשירייה תעלה למעלה יותר?

שכל הרצונות מתחברים בהם ומכוונים להשגת הבורא, שזו בעצם המטרה של כולם. וכל הכוחות שמתעוררים בכל אחד, כולם מצטברים, מתחברים ומגיעים לאותה הפעולה, להיות מכוונים לבורא ולחייב אותו לתקן ולמלא את הכלים שלהם.

תלמיד: לא פעם אמרת להרבה חברים, ואתה אומר לנו את זה כל פעם, העיקר להיות בשיעור. מה המשמעות - העיקר להיות בשיעור?

כי מי שנמצא בשיעור, הוא נכלל באותם הרצונות שיש בכל אחד שנמצא בשיעור, גם מבחינת הגוף וגם מבחינת הנשמה, ויכול להיות שהיום יש לנו אלפים שצופים דרך האינטרנט, וזה חשוב, בזה אנחנו מתקשרים.

תלמיד: אתמול היה לנו אירוע גדול ובמקרה היה מפגש מאוד יפה, יצא לנו לדבר עם כמה חברים על הבירורים שאנחנו עושים פה בשיעור בינינו, שהם גם חלק ממשיכת המאור, ואמרנו לעצמנו שאם חבר שואל על חיסרון מסוים, שנמשיך אחד את חברו לחיסרון אחד שלם. מה המשמעות הזאת, שנגיע למצב שאנחנו שואלים בהמשך לכל חבר ששואל, או שכל אחד שואל בפרטיות שלו, מתוך החיסרון הפרטי שלו. יש הבדל בטח בין שני דברים.

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר את ההבדל? כי הרגשתי פה עם החברים בבירור, שאנחנו מאוד רוצים להגיע למצב שבאמת נמשיך אחד את חברו בבירורים האלה ולא לבוא כל אחד מתוך עצמו.

זה טוב. אתם מרגישים עד כמה שההתכללות ביניכם חשובה.

תלמיד: זו בעצם ההתכללות, שאם אנחנו ממשיכים אחד האחר זה מושך יותר חזק את המאור מאשר כל אחד בפרטיות שלו.

כן, כך מודדים את הכלי.

תלמיד: ממה מתנקה הכלי שלנו?

צריכים להוציא משם כל מיני רצונות שלא קשורים למטרת הבריאה.

תלמיד: האם משיכת המאור צריכה להיות מלווה בכוונה?

ודאי שמאור אנחנו מושכים על ידי הכוונה.

תלמיד: עם כוונה על מנת לקבל אפשר למשוך מאור?

זה לא עובד כל כך, כי זה מנוגד לנטייה שצריכה להיות בכלי הכללי.

תלמיד: אז איך יודעים אם מושכים מאור, אם יש פעולות שהן יותר מוצלחות למשיכת מאור או פחות ?

רק על ידי הכוונות שלנו להמשיך את המאור המחזיר למוטב, שהוא יגרום לנו להיות בקרבה בינינו, בהתכללות בינינו ושבתוך ההתכללות, אם תהיה התחברות בינינו, אנחנו נזכה לגילוי הבורא, שהוא בעצם המקור הנסתר.

תלמיד: נגיד יכולה להיות איזו פעולה שאנחנו מגיעים אליה בלי כוונה, אנחנו עושים אותה ובכל זאת היא מושכת מאור?

כן, יכול להיות. שאנחנו מתקדמים ויש לנו הרגשה שאנחנו מתקדמים, וגם איזו הרגשה מהקרבה לבורא, ואחר כך עוזבים ומתרחקים.

תלמיד: מה הסימן הטוב שהצלחנו למשוך את המאור?

שהוא מתגלה ומתלבש בנו.

תלמיד: איך זה מתלבש, בהרגשה?

האור מתלבש בתוך הכלים, בתוך הרצונות שלנו. אם אנחנו בתוך העשירייה נמצאים עם רצונות שכל אחד רוצה לעזור לחברו, ואנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, אז האור לפי ההשתוות עם הרצון שלנו, מתלבש בו.

תלמיד: ונניח עכשיו שעשינו מפגש בעשירייה ויצאנו עם הרגשה טובה. זה סימן?

אני לא יודע מה זו הרגשה טובה.

תלמיד: בדיוק זאת השאלה, מה הסימן, איך אנחנו יודעים שבכל זאת הצלחנו במשהו למשוך את המאור?

אם אתם לא מרגישים מה קורה איתכם, אני לא יודע מה לעשות. אנחנו צריכים להשתדל לכוון את עצמנו לחיבור, שכל אחד מוכן לגלות את עצמו כלפי החברים כך שכולם מתחברים ושומרים על החיבור הזה.

תלמיד: כתוב "מושכים עליו חן ממרומים בעת העסק", מה זה "חן ממרומים"?

זה כוח המשיכה שמגיע לנו מהבורא.

תלמיד: זה נשמע שאנחנו יכולים כל הזמן לעורר אורות מקיפים והם יישארו כמקיפים עד שלב מסוים.

כן, אנחנו יכולים כל פעם לעורר את האורות המקיפים.

תלמיד: מה גורם לכך שהמקיפים ייהפכו לפנימיים? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יקרה?

שיהיו לנו כלים שהאור יכול להתלבש בהם, אחרת הוא יישאר כאור מקיף לעולם ועד.

תלמיד: כן, זה בדיוק נשמע כך. יש חברים שיותר נמשכים לכל הלימוד של חכמת הקבלה ויש חברים שפחות. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שכולם יוכלו להתחבר לזה בצורה יותר טובה? כי לפעמים זה מרגיש כמו תרופה מרה, לכן אתה לא רוצה להיכנס לתוך עומק החכמה, זה לא קל.

אתם צריכים יחד להיכנס לחיבור ביניכם ולהביא את החיבור הזה לצורה שהבורא יכול להתלבש בכם.

תלמיד: איך לעזור לחברים שקשה להם עם הלימוד של האורות והכלים והמסכים?

יש כאלו שלא יכולים לעבוד עם אורות וכלים, ויש כאלה שלא יכולים לעבוד עם רצונות וחיבורים, יש ויש. אבל כשמגיע קצת מאור אז אדם מתחיל להבין על מה מדובר וכבר אין לו התרחקות מזה.

תלמיד: האם נכון להבין שאורות פנימיים יכולים להתלבש רק בעשירייה, בחיבור?

כן.

תלמיד: למשוך את האורות המקיפים, כל אדם יכול, יחסית זו עבודה הרבה יותר קלה כי היא מתוך הרצון לקבל של האדם. הוא רוצה, יש לו רצון וחשק, אז הוא עובד עם הרצון שלו כדי להשיג את המאור בזמן הקריאה, לעומת העבודה בעשירייה שהיא קשה מאוד כי צריך לעבוד עם משהו חיצוני לעצמך, עם חברים, עם כלים חיצוניים לאדם, זאת אומרת לא מתוך הרצון. ברור שצריך את השילוב של שניהם, השאלה היא, מה מביא אותנו להשיג את החיבור? כי קשה מאוד לעשות פעולות משמעותיות בעבודת החיבור מעצמנו, גם את החיבור מקבלים מלמעלה. מה מביא אותו בסופו של דבר? מה מקרב אותו צעד וצעד?

עד כמה העשירייה שהאדם נמצא בה, כולה פחות או יותר, נמשכת להיות כלי כללי לאור, ועד כמה כל אחד מקבל דוגמה מהאחרים בתוך העשירייה, להתפעלות של כל אחד מהאור כדי להימשך מתוך הכלי שלו אחרי האור.

תלמיד: יוצא שכדי להשיג את האורות הפנימיים, את המימוש, חשוב מאוד לאדם הפרטי בעשירייה לדאוג שהעשירייה כולה תתפקד ככל האפשר.

בכללות, כן. אבל אני שומע שיש לכם ישיבות פעם, פעמיים בשבוע ואפילו כל יום לפעמים. זאת אומרת, בעצם יש לזה תנאים.

תלמיד: יש לנו גם מפגשים וירטואליים פעמיים ביום, שבהם גם מדברים, עוסקים בשיעור. הדברים האלה מקדמים אותנו לעניין עצמו, שכל כך כואב הקושי מחוסר החיבור.

כן. דווקא זה מקדם.

תלמיד: איך האורות המקיפים משפיעים עלינו להשגת הרצון לחיבור או היכולת להתחבר?

הם משפיעים עלינו באור המקיף, ואנחנו, על ידי הרגשת האור המקיף מרגישים את עצמנו שכביכול לא נמצאים במקום שלנו. שיש איזה מקום ששם אנחנו צריכים להיות, והמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו הוא לא ראוי, לא מיועד לנו, ואז אנחנו עושים כל מיני תנועות, פעולות, אמצעים כדי להזיז את עצמנו למקום יותר מתאים.

תלמיד: לפעמים מרגישים ייאוש, תסכול אחרי עסק מרובה בחכמה בצורה הזאת. זה בדיוק המקום שבו המאור מלמד אותך איך להגיע לאיזשהו שינוי, חיבור עם העשירייה?

כן.

תלמיד: מה זה "להשלים מחשבתו ית'"?

מה שהבורא רוצה לתת לנבראים, להביא את הנבראים לקשר מסוים עימו, לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: עד כמה זה תלוי בי או בעשירייה?

זה תלוי בכם.

תלמיד: אני זוכר ששאלו את הרב פעם מה זה גלגול, ואמרת, "הזדמנות".

כן.

תלמיד: בעל הסולם מדבר פה על זכייה בגלגול הזה. איך לא לפספס את ההזדמנות לזכות בגלגול הזה?

כן. זה תלוי בבני אדם, עד כמה הם מוכנים להשתמש בכל הכוחות והתכונות שנמצאים בהם להתקדמות.

תלמיד: לפי אותו רצון חזק וחשק שיש לאדם להבין הוא מעורר את האורות המקיפים, ולפני מספר שיעורים הזכרת שההשתוקקות מקיימת את כל התנאים.

כן.

תלמיד: מה זה שההשתוקקות מקיימת את כל התנאים?

כי על ידי ההשתוקקות אנחנו מגיעים למטרה. יש מטרה, אני מגלה אליה השתוקקות, וכך אני מתקרב אליה.

תלמיד: האם משיכת המאור תקפה באופן אישי רק כלפיי, או גם כלפיי החברים שלי?

קשה לנו להבדיל איפה אני ואיפה החברים שלי, ואנחנו יחד, חצי או רבע מהקבוצה. אנחנו לא יכולים לברר את זה כרגע.

תלמיד: בלי השתתפות פעילה של חבר אני יכול להעיר אותו, לדרוש שינוי אצלו?

יכול להיות, תתפלל.

תלמיד: הייתה פה שאלה איך אדם יכול להרגיש אם המאור המחזיר למוטב פעל עליו. אפשר להגיד שאם אחרי כל פעולה שאדם עושה הוא מרגיש יותר חשיבות, יותר נחיצות להתקרב לחבר, אז המאור פעל עליו?

כן.

תלמיד: זו פשוט הרגשה.

כן.

תלמיד: מלכתחילה יש חשק ורצון חזק להבין, זה רצון אגואיסטי.

כן.

תלמיד: מה קורה לרצון הזה, משהו מתגלה מעליו? הוא נעלם? הרצון להתחבר מחליף אותו? מה קורה לו?

פעם נלמד, לא היום.

תלמיד: בעל הסולם אומר שמשיכת המאור המחזיר למוטב היא על ידי הרצון והחשק שיש לכל אדם להבין, ואנחנו הוספנו שזה גם חייב להיות מתוך רצון לחיבור ועבודה בחיבור. אם אדם רק יושב ומזכיר את השמות ששייכים לנשמתו, מתעסק בצורה פרטית בטקסט מקור, הוא מושך מאור מחזיר למוטב?

לא.

תלמיד: ואם בן אדם עוסק רק בחיבור, אבל לא מצרף לזה מקורות, הוא מושך מאור מחזיר למוטב?

גם לא מספיק, אבל איכשהו בכל זאת מתקדם.

תלמיד: זה מאוד מהותי מה שאני שומע עכשיו. זאת אומרת שבימינו יותר חשוב להתאמץ בחיבור מאשר לנסות להתחבר לטקסטים של מקובלים, למקורות גבוהים.

כן.

תלמיד: לגבי הרצון והחשק החזק. לפעמים לאדם אין לו רצון וחשק חזק. קודם כל, בעל הסולם כותב, רצון וחשק חזק להבין מה שכתוב, כאילו, הוא דווקא הולך לשכל, ואנחנו כל הזמן מדברים על כך שאנחנו רוצים להרגיש בלב את החיבור בינינו, את הבורא ששורה בינינו וכן הלאה.

כן.

תלמיד: למה הוא שם דגש על להבין מה שכתוב?

"להבין "זה נקרא "הלב מבין".

תלמיד: הוא בעצם כן מדבר על הרגשה.

כן.

תלמיד: לפעמים, כשאין רצון וחשק חזק, האדם מגיע והוא כמו בול עץ, או כמו איזה שק עפר כזה. אנחנו אומרים, "בכל זאת תבוא. האור יעבוד עליך". אז איך זה עובד? כי אין רצון וחשק. הוא מגיע והוא שם את עצמו, באיזה מקום.

זה שהוא בכל זאת מתאמץ לשים את עצמו בין אלה שעכשיו לומדים, אז הוא דומה לתינוק שנמצא בין הגדולים, ואז הוא איכשהו שומע מה שהם מדברים וזה משפיע עליו מבחינת האורות המקיפים.

תלמיד: וזו כאילו פעולה ממש פסיבית.

כן.

תלמיד: מצד שני, אנחנו אומרים, שדווקא בירידות, במקומות של ניתוקים האדם הכי מתקדם. אם הוא עושה אפילו את הפסיבית הקטנה הזאת, דווקא האור עובד הכי חזק. למה זה כך עובד?

כי אין לו כלים יותר אקטיביים מתוך כך שהוא מעורר. ואז הם קובעים עד כמה שהאדם יכול להתקדם אפילו במצבים האלו.

תלמיד: פה את משיכת המאור, בעל הסולם מכוון רק לאדם הפרטי שעושה את זה. אבל אנחנו מדברים עלינו, האם העיסוק שלנו במה שהוא מושך את המאור גם לכלל ישראל?

כן.

תלמיד: איך זה עובד? רק מתוך התכללות פסיבית או שחייבים להפעיל גם את התפילה עליהם כל הזמן?

על ידי אורות מקיפים גם כלפיהם. יש בהם כל מיני חסרונות בדרגת העולם הזה ולכן אנחנו יכולים להאיר גם להם במשהו מהאורות המקיפים שלנו.

תלמיד: זה חייב להיות במודעות, בהכרה, שאנחנו מבקשים שהאור גם ישפיע עליהם?

זה קורה. עד כמה שאנחנו יכולים להוסיף לזה צורה מכוונת, את זה אנחנו צריכים ללמוד.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה בסוף הסעיף, "בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו." זאת אומרת שיש את החן הזה שהולך ונעלם, הרי. זה במצב שעוד אין כלי. איך הוא מחזיק כשהוא צריך להגיע לשלמות?

זה לא שהוא מחזיק. אלה האורות שמקדמים אותו לזה. אלא הוא עושה כמה שהוא מבין, כמה שהוא מסוגל, כמה שהוא יכול. לפי רצונו, לפי היחסים. אבל בעצם, זה הכול כדי לתת לאדם מקום לממש את עצמו.

תלמיד: זאת אומרת, לפי התשובה שלך, למעשה עושה האור את הכול. הוא מאיר את החן דקדושה, ואז הוא מסתלק לו והוא בונה את הכלי בתוכו.

לא. מבחינת הפעולה, האדם צריך להשתתף.

תלמיד: כי ענית פה קודם שבזמן החן דקדושה זה צריך להיות עם כוונה גם איכשהו להעביר את זה לחברים בתוכו.

כן.

תלמיד: להעביר את זה בשביל הכלי כדי שהכלי יגיע לשלמותו.

כן.

תלמיד: זה משהו שאנחנו לא אמורים להחזיק אותו כל הזמן אצלנו בזמן שאנחנו עובדים?

כל הזמן, כמה שיכולים.

תלמיד: בזמן השיעור, מה עדיף לנו עכשיו, לעבוד כל אחד כלפי העשירייה שלו או שפשוט השיעור כל יום זו בעצם עשירייה אחת שמתאספת.

בזמן השיעור הזה העשירייה שלנו היא כל העולם. כל העולם, זה כל מי שמתחבר אלינו הוא נכלל בעשירייה שלנו.

תלמיד: כלומר, כל חבר פה ששואל הוא העשירייה שלי, חבר בעשירייה שלי, אני צריך להתלבש בו, לחשוב על החיסרון שלו?

כן.

תלמיד: כתוב בסיום הקטע שמושכים חן ממרום ומקרבים את האדם הפרטי לשלמותו. האם יכולה להיות שלמות לאדם פרטי בלי זה שקיימת שלמות הכלל?

כן.

תלמיד: פעם לפני הרבה שנים לא היו עשיריות. אנחנו דיברנו במושג "קבוצה". חברה. וכל מה שרב"ש כותב היינו משתדלים לממש כלפי המושג הזה של קבוצה. או בצורה פרטית לכל חבר.

אחר כך התחלקנו לעשיריות, עכשיו אנחנו נמצאים בעשיריות. האם העבודה השתנתה? כי אני שומע לרוב שאתה אומר שהעבודה היא בתוך העשירייה. מה זה עשירייה? אלה ממש החברים שיושבים פה, ואני צריך ממש לנעול את עצמי לעבוד איתם, לחשוב רק עליהם, ואם אני חושב על מישהו אחר, אמרת פעם זה "פריצת הגבול". ממש. דיברת בצורה מאוד חדה.

תלוי כלפי אילו מצבים.

תלמיד: אז נניח עכשיו כשאנחנו נמצאים בשיעור, מצד אחד.

עכשיו אתם כולכם עם כל הכלי העולמי שנמצא איתנו, כמה שנמצא, אתם כולכם נמצאים בכלי אחד, ברצון אחד. אנחנו לומדים חומר אחד, אנחנו מדברים על מצבים שהם ברורים לנו איזה מצבים הם. וכך אנחנו מתחברים.

תלמיד: כן. אבל מצד האדם הבודד, החבר, נניח שאני יושב כאן אני צריך לחשוב שאני וכל חבר בכלי העולמי, כולנו קבוצה אחת.

כן.

תלמיד: ולפעמים אתה אומר, "לא. אתה צריך קודם להיות בעשירייה, ושדרך העשירייה הזאת לחשוב 'וכולכם כך כאילו בעשיריות, והכלי העולמי הוא צירוף של עשיריות ולא של בודדים".

זה לא שייך לשיעור הכללי שלנו, כמו שעכשיו.

תלמיד: אלא למה זה שייך?

זה שכל אחד ואחד כך צריך לחשוב איך הוא מקדם את עצמו.

תלמיד: אז אותה הקבוצה הקטנה, העשירייה שאני נמצא בה, זה הכלי הרוחני שלי או הכלי רוחני שלי הוא בעצם כולנו, כל הקבוצה העולמית?

אם אתם נמצאים יחד עשירייה, אז זה הכלי שלך.

תלמיד: העשירייה הזאת?

כן.

תלמיד: מה זה, "אם אנחנו נמצאים יחד"? ועכשיו?

מאיפה אני יודע מה איתכם?

תלמיד: אני שומע לעצת רב שאומר שעכשיו כל הכלי העולמי צריכים להיות קבוצה אחת. אז אני מנסה לכוון את עצמי לפי מה שהרב אומר.

אם אתם נמצאים בקבוצה אחת, אז כולם צריכים לחשוב איך הם נכללים באותה הקבוצה.

תלמיד: באיזה מצב אנחנו מתחלקים לעשיריות?

מתי אתם מתחלקים לעשיריות? כשאתם לא מתחברים יחד כולכם לעשירייה אחד.

תלמיד: זאת אומרת, אם יש פעולה קבוצתית של כל הקבוצה הגדולה, אז כל אחד יושב כאילו בלי עשירייה אלא הוא נדבק למרכז הקבוצה הגדולה הזאת. כשיש לנו פעולה בתוך הקבוצה הקטנה, אז אנחנו נמצאים בינינו.

כן.

תלמיד: עם מי אני קובע את הערבות?

אתה קובע ערבות עם הקבוצה שכולם מסכימים בצורה כללית לעבוד על הערבות ביניהם.

תלמיד: יש כאלה בכל הכלי העולמי.

כן.

תלמיד: זאת אומרת שהערבות היא בתוך הקבוצה הכללית.

לכן בצורה של שיעור הבוקר כולכם נכללים בשיעור הכללי, בקבוצה הכללית, וצריכים לחשוב איך אתם נכללים בה.

תלמיד: וכשאנחנו יוצאים למהלך היום?

גם כן, לא לחשוב אחרת.

תלמיד: אותה הקבוצה זה חיבור פנימי שהוא קיים גם במהלך היום.

כן.

תלמיד: אז הערבות שלי היא כלפי המושג הזה.

אבל מלכתחילה הוא רק כלפי עשירייה. כלפי העשירייה אתה חייב להיות "אני להם והם לי". כלפי הקבוצה העולמית אתה נמצא בה ומשתתף בה בכל הכוחות והכלים שלך כדי לחבר אותם יחד אליך ואתה מתחבר ככל שאתה מסוגל לכלי הכללי.

תלמיד: מה זה אומר שכלפי העשירייה - אני להם והם לי, במה הם שונים מאותה הקבוצה העולמית?

פחות או יותר הם נמצאים איתך יחד בשמיעת השיעור הזה, לא?

תלמיד: אני הבנתי שבזמן השיעור אני צריך להיות חלק בתוך הקבוצה הכללית. אני לא מדבר על העניין הפיזי שאנחנו מדברים בינינו, אלא איפה הלב שלי צריך להיות במרכז הקבוצה הקטנה שלי?

קודם כל.

תלמיד: אז במהלך היום קודם כל אני חושב עליהם.

כן.

תלמיד: ובמהלך השיעור אני חושב על כולם. או קודם כל עליהם?

גם. אבל אתה צריך להגיד לעצמך איפה אתה נמצא, לאן אתה נוטה.

תלמיד: הנטייה הזאת אני יכול להרגיש אותה, אבל יכול להיות שהיא אגואיסטית ואני צריך לנהוג לפי העצות שלך ולא לפי הנטייה שלי.

לא חשוב.

תלמיד: אז בזמן שיעור בוקר כל יחיד, כל חבר מכוון את עצמו לעשירייה הפרטית שלו או לקבוצה העולמית?

לעשירייה, ולקבוצה הכללית העולמית.

תלמיד: זאת אומרת, דרך העשירייה הפרטית שלי, לקבוצה העולמית. זה הסדר הנכון?

כן.

תלמיד: נשאלתי למה אנחנו יושבים פיזית בעשיריות שלנו אם כולנו קבוצה אחת?

רק מתוך זה.

תלמיד: ובכנסים שלנו, כשזו פעולה עולמית?

אני חושב שטוב אם נהיה בכנסים באותן עשיריות, ובכנס אחד. גם עכשיו אנחנו נמצאים בכנס.

תלמיד: כן. מה המשמעות של הישיבה הפיזית עם העשירייה שלי? מה יש בה אם אנחנו רוצים להרגיש משהו הרבה יותר גדול כרגע?

כי קודם אתם מתחברים ביניכם, אתם יום יום נמצאים בקשר עם החברים, ובנוסף לזמן שאתם נמצאים ביניכם, אתם נמצאים בקשר עם הכלי העולמי, ורוצים שהכלי ינוע לכיוון האיחוד.

תלמיד: אתה רואה זמנים שבהם אנחנו נתכלל אחד בשני? זאת אומרת, נשב בעשיריות אחרות, נשב כקבוצה אחרת?

לא.

תלמיד: לחברים יש גם נטייה כזאת, שאני אשב עכשיו איתם, הם ישבו איתי, ונרגיש כמו משפחה. כי מה זה משנה מי יושב ליד מי?

לא.

תלמיד: למה לא? יש לנו מטרה משותפת, אז לא ברור למה אנחנו מגבילים את עצמנו לעשירייה פיזית?

כי חוץ מהעשירייה אין לך כלום. יש לך גם את הכלי העולמי, יש לך את האנושות הכללית, אבל בכל זה אין לך דוגמא רוחנית.

תלמיד: אבל פה המטרה היא לא להתכלל עכשיו עם כל האנושות, אלא אני מדבר עם אנשים שיש להם מטרה משותפת. לכל הכלי העולמי יש מטרה משותפת, לגלות את הבורא בינינו, ולעשות לו נחת רוח.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין החברים האלה שאני יושב איתם עכשיו פיזית בעשירייה, לבין חברים מעשירייה אחרת? הרי זו אותה מטרה לכל עשירייה, לא? או שיש מטרות שונות?

אין שום הבדל. אלא זה שאתם יושבים יחד, זה עושה אותם מיוחדים.

תלמיד: לכל עשירייה יש אופי אחר?

כן.

תלמיד: ומטרה אחרת?

כן, במשהו.

תלמיד: ולכן אם אנחנו מערבבים בין החברים בעשיריות, זה משפיע על האופי, ועל המטרה של העשירייה?

תנסה, ותראה שכך יהיה.

תלמיד: וזה לרעה.

כן.

תלמיד: העניין הזה עם העשירייה, האם להתייחס לחיבור בעשירייה הפרטית או להתייחס לכל הקבוצה כעשירייה, יכול להיות שזה משהו שאפשר לעבוד איתו בצורה יותר חופשית?

מה זאת אומרת?

תלמיד: שרגע אחד אני מרגיש יותר כוח מהקבוצה הכללית ומשתמש בזה, ואחר כך אני חוזר לעשירייה שלי ונותן לה את הכוח, ואחר כך אני מרגיש שאני יכול לעבור ולתת עוד יותר כוח. יש כזה משחק שאפשר להשתמש בו?

כן.

תלמיד: זה משהו שיכול לשמש אותנו כשיטה קבועה?

כן.

תלמיד: זה יכול לעבוד גם במשך היום?

תנסו.

תלמיד: זה לא אגואיסטי? אני מרגיש לפעמים שיותר קל לי להתחבר נניח לקבוצה הכללית, אבל קשה לי מאוד בעשירייה. האם זה נכון דווקא לעבוד איפה שנוח לי?

לא.

תלמיד: אז איך אני עושה את המעברים האלה, לפי מה?

איפה שיותר קל, להיות מכוון למטרת הבריאה.

תלמיד: איפה שיותר קל? אז שוב, יש פעמים שמאוד קשה לי בעשירייה, ודווקא לפני שעבדנו בעשיריות, כמו שהחבר הזכיר, באמת היה לי יותר פשוט. הייתי יוצא מהבית, הייתי חושב על כל הכלי העולמי, שכל אחד יוצא עכשיו לכיוון השיעור, והייתה בזה התרוממות, וכוח מאוד מאוד גדול. ודווקא העבודה בעשירייה נראית לי לפעמים יותר קשה או להפך. אז איך אני בוחר, לפי מה אני בוחר? אני מבין שלפי המטרה, אבל..

ככל שזה רחוק מהרצון לקבל. תנסה ככה לשפוט את עצמך.

תלמיד: למה אי אפשר לעבור על חוק מסוים, בכדי לקיים חוק אחר?

כי זה אחד מהחוקים.

תלמיד: ידוע שבעיתו זו דרך ייסורים, וגם ידוע שאחשינה זו דרך התענוג, משמע דרך תורה שהיא יפה ומאירה, מאירה ומזהירה כזוהר הרקיע.

(סוף השיעור)