שיעורי בוקר 25.11.16 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לערב האיחוד "כולנו משפחה"

קריין: נקרא קטעים נבחרים בנושא "כולנו משפחה".

כל הנושא של חכמת הקבלה זה חיבור, זה איחוד, זו קבוצה, זו משפחה אחת, כל האנושות כאדם אחד. כדי להגיע למצב של הבורא, שזו מטרת הבריאה להביא את הנברא לגובה הבורא, אז אנחנו צריכים לעבור דרך מיוחדת. גובה הבורא זה נקרא הבנה, השגה, שאנחנו נמצאים בקליטה, שאנחנו נקלטים באותו המקום, באותה המערכת.

לכן האור העליון שברא את המערכת הוא הביא אותה לצורה שלמה ואחר כך שובר אותה. זה דומה לזה שאנחנו עושים "פאזל". עושים ציור יפה, שלם, ואחר כך חותכים או גוזרים אותו לחתיכות, ונותנים למישהו שרוצה לשחק בזה שהוא יחבר. אותה עבודה יש לנו, לחבר את עצמנו. אבל את הפאזל הזה, זה לא שאנחנו בשכל שלנו יכולים לעשות, אלא אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו בכל מיני אמצעים כדי לגרום לחיבור, ולתמונה השלמה.

כי כולנו מסודרים על ידי האור העליון שמופיע עלינו אחרי השבירה, ומקרב אותנו זה לזה למקומות איפה שאנחנו יכולים להתחיל את התיקון שלנו בחיבור בינינו. ואז אנחנו רואים שפתאום מגיעים אלינו חברים רחוקים מאוד, שונים מאוד, אפילו מארצות שונות וכן הלאה, וכך אנחנו מתחברים. ממש בבל בצורה מושלמת, אם אפשר להגיד כך. לכן החיבורים שלנו, להביא את עצמו כולנו למשפחה אחת, החיבורים האלה הם בעצם כל היישום של החיים שלנו כאן בעולם הזה, וצריכים לבצע את זה.

מה עושים? כל שיעור שלנו הוא איזה כנס קטן. אבל כתוב ש"ברוב עם הדרת מלך", לכן לא מספיק שאנחנו עכשיו נמצאים בכל העולם אלפי אנשים שנמצאים בשיעור בוקר, אנחנו יכולים להגיע למצב שאם נעשה ערב איחוד אז נהיה ממש רבבות, זאת אומרת, עשרות אלפים מחוברים אליו, וזה מה שחשוב. אפילו לאיזה שעתיים שלוש, אם כל כך הרבה אנשים יתנו כוח לחיבור הזה בכל מיני צורות, לא חשוב כמה הם מבינים ומסוגלים, אבל היגיעה הזאת של הקהל הרחב, קודם כל ודאי שהיא מעלה אותם לדרגה חדשה, ואותנו ואת כל העולם.

לכן אנחנו מאוד שמחים שיש לנו את הזדמנות לעשות כזה כנס ביום ראשון, בעוד יומיים. אנחנו מבקשים, כול אחד שיכול להגיע בגופו, בעצמו, מוזמן, וכל אחד שאינו יכול, הוא מוזמן להשתתף איתנו על ידי קווי האינטרנט.

בואו נקרא כמה פסוקים שמדברים על האיחוד בינינו, "להיות כמשפחה אחת". למה כמשפחה אחת? ההבדל בין משפחה לקבוצה, שבמשפחה נכללים כולם, זקנים, צעירים, תינוקות, נשים, גברים, מכל סוגי בני אדם שיכולים להיות, אפילו שהיו קודם זרים זה לזה ומתחברים לזמן מה. כולנו משפחה זו איזו מין תבנית כזאת שסובבת הכול. לכן כדאי לנו לחשוב בכנס הזה על משפחה. זאת אומרת, כולנו יחד שנמצאים ממש במאמץ של חיבור כללי, הכולל את כולם.

קריין: קטע מספר 1, ציטוט מאת רבי שמואל דוד לוצטו.

זה הבן של חיים לוצטו.

"אין הצלחת אומתנו תלויה אלא באהבת איש את אחיו, בהתקשרותנו בקשר אחד כבני משפחה אחת."

(ר' שמואל דוד לוצטו)

כן, במיוחד כשאנחנו מדברים עכשיו על המצב שנמצא בישראל, מצב כל כך קשה, רציני ומעורר דאגות גדולות, שזה יותר חמור, הייתי אומר, מהפצצות ומהטילים שהיו. אלה נזקים הרבה יותר גדולים. אמנם ברובם הם לא בבני אדם, אבל בכל זאת עוד נצטרך להתגבר על זה. לכן אם אנחנו עושים כנס בזמן הזה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגיעים לאיחוד כדי לחפות על כל הפירוד הזה שגרם לכול השריפות וכול הבעיות האלו.

קריין: קטע מספר 2, מתוך "פרי הארץ", מכתב ל"ג.

"כל ישראל ערבים זה בזה, פירוש, שמעורבים אורותיהם וחיותיהם איש באחיו, ומחמת זה מצוים ועומדים אנחנו בני ישראל במצות "ואהבת לרעך כמוך" ממש."

("פרי הארץ" - מכתב לג)

החלקים האלו מהנשמה השבורה של האדם הראשון, שמשתוקקים לחזור לחיבור עם הבורא, הם נקראים "ישר א-ל", לפי ההשתוקקות שלהם, או "ישראל", ישר-אל. לכן המצווה היחידה שהיא באמת עומדת לפניהם, שהם צריכים לממש את הציווי הזה, היא להגיע לחיבור, תיקון של אותה הנשמה השבורה, עד ההשלמה בצורה שלמה שנקראת "ואהבת לרעך כמוך", מצוות האהבה, "כלל גדול בתורה". לכן האנשים האלו שמבינים שלזה העולם זקוק, הם צריכים להשתדל כמה שיותר להתקרב למימוש של אהבת הזולת, שזה מביא חיבור בין כולם.

לא נדבר על אהבה, אולי זה מדי, אבל לפחות איזו מין השתתפות, חיבור, הבנה, לפחות לא דחיה ושנאה, עד כמה שכל אחד ואחד יכול בכל זאת, לעשות כמה צעדים לקראת הזולת. על ידי זה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, בתנאי שאנחנו לא רוצים להתקרב, ואנחנו לא רוצים, אנחנו מרוחקים, מתגלה ממש הכלי השבור במלואו. אם נעשה למעלה מזה איזו נטייה לחיבור, כבר לפי ההתנגדות הפנימית שלנו ומאמץ מעל ההתנגדות, אנחנו נעורר את המאור המחזיר למוטב. והכי קל לעשות את זה בצורה שאנחנו מתכנסים יחד, ו"איש את רעהו יעזורו" בזה, בדוגמה. ולכן אני מאוד שמח שיש לנו כזה אירוע.

קריין: קטע מספר 3, מתוך "הגהות לשער האותיות", של "השל"ה הקדוש".

"בא ואראך כי אהבת רעך משתלב עם אהבת הקב"ה, כי גודל חיוב אהבת הריע הוא לכבוד אהבת הקב"ה, דהיינו שיזכור שהוא עשוי בצלם ובדמות עליון, וחלק הנשמה שבו היא חלק אלוה ממעל, ועל כן נקראים אנחנו כנסת ישראל, כי כולנו מכונסים ומתייחדים בסוד אחדותו יתברך."

("השל"ה הקדוש", הגהות לשער האותיות)

קריין: קטע מספר 4, מתוך "מאור ושמש".

"עצה ותושיה לעבדות ה', הוא ליחד לבבינו באהבת חברים... להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד לעבוד את ה', ולהטות שכם אחד... שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרין זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת, לעבוד את ה' בכל לב."

("מאור ושמש", רמזי ראש השנה)

שאלה: איך אפשר להאיץ בעבודה כדי להרגיש את החברים כמשפחה?

צריכים לקרוא ולחשוב ולדבר הרבה עם החברים שאנחנו צריכים לעבור מקשרים גשמיים או, וסליחה אם אני אגיד כך, מקשרים בהמיים בדרגת החי. כי בעולם הזה אנחנו נמצאים בגופים שלנו ולכן הקשרים שלנו עם המשפחה הם דרגת חי, לעומת הקשרים שאנחנו צריכים לבנות עם החברים שהם בדרגת המדבר, כי בזה אנחנו מקימים בינינו קשר שנקרא אדם. זו דרגה הדומה לבורא ולכן זה דרגת המדבר. אם אנחנו לא מקימים את הרשת החדשה הזאת בקשר בינינו, בעשיריות, אז אנחנו נמצאים בדרגת חי בלבד ואז אנחנו בחזקת "כולם כבהמות נדמו", כמו שספר הזוהר אומר לנו.

לכן אין לך שום תקווה להתקדם לדרגת האדם אם אתה נמצא בדרגת החי בלבד עם המשפחה שלך ולא משתדל להקים לעצמך כלי רוחני. פשוט, חד וחלק. בימינו זה כל כך נדרש. אדם שלא מבין עדיין שקבוצה זה דבר ההכרחי ורק שם הוא מסוגל להתפתח רוחנית, הוא נשאר בחוסר כל. אין לו שום סיכוי להתקדם. לכן אני מאוד מקווה שלפחות אלה שמגיעים לכנסים שלנו, כמו שאנחנו עושים עכשיו וכמו שנעשה אולי לפני הכנס הגדול שיהיה בסוף פברואר, כי על ידי זה שאנשים משתתפים לפחות פעם בחודש וחצי או חודשיים בכנסים שלנו, הם איכשהו מתכללים אתנו ויש להם משפחה רוחנית. אבל אם לא, הם לא יתקדמו.

שאלה: מה כנסים כאלה מוסיפים לנו לשמחה הרוחנית?

שמחה זה כלי הרוחני שבו אנחנו מקבלים את גילוי הבורא. כי לא יכול להיות שאתה מגיע בבכי ואתה מקבל גילוי, זה פשוט לא אותו כלי, לא אותו מצב שבו מתגלה, כי ברוחניות הכול הולך לפי חוק השתוות הצורה. זה ברור. לכן כשאנחנו לומדים עכשיו את עניין השמחה בדרך, אז ודאי שאנחנו לומדים איך להיות במצב שכולנו נוכל להתחבר בינינו למשפחה אחת בצורה הנכונה.

שאלה: איזו הכנה צריכה להיות לקראת הכנס שיהיה ביום ראשון?

חיבור בשמחה.

קריין: קטע מספר 5, מתוך ספר "מאור ושמש".

"העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השי"ת, שבכל עשרה השכינה שורה," מה זה "למצוא את השי"ת"? מי שמנהל, מי שקובע מצבים, מי שממלא אותנו, מי שסובב אותנו, מי שברא אותנו, שכול זה יתגלה מתוך הקשר שלנו עמו. הבורא זה מושג, "בוא וראה". מזה שאני מגיע ורואה, אני משיג שהוא ברא ועשה את הכול בכל התהליך עד הרגע הנוכחי, ומהרגע הנוכחי גם הלאה, עד גמר התיקון. "ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו... ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם... וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

("מאור ושמש", פרשת ויחי)

תלמיד: איך קבוצות הכלי העולמי יכולות להתכלל זה עם זה?

מתוך זה שכולם מחוברים אלינו ועושים איתנו חיבור, זה גורם גם להתכללות הדדית. זו שאלה שתמיד נשאלת בכנסים הגדולים שלנו, "אני בא לכנס, מה אני מבין, מה אני מרגיש, איפה אני נמצא, נמצאים לפני אלף איש, איך אני מתחבר עם מי ומה?" קודם כל כשאתה בא אל תחשוב שאתה לבד אפילו שבאת לבד. לא משנה מאיפה אתה נופל אלינו, אנחנו מכניסים אותך לעשירייה ושם בתוך עשירייה אנחנו לא מבררים עם מי אתה יושב, כולם נכנסים לעשירייה ושם כל אחד יקבל חימום, רגש, הרגשת הלב המשותף בתוך העשירייה שלו ובין כל העשיריות. כולנו נרגיש את עצמנו, כל עשירייה תרגיש את עצמה כאיש אחד, וכל העשיריות תרגשנה כעשירייה אחת. אחר כך גם הם יתחברו למין איש אחד, לדמות כזאת, וכך עד שנוכל להתחבר למערכת אחת שאין בה שום הבדלים, אלא כולם נמצאים רק בהשלמה. איזה השלמה? אני לא יודע, שהאור העליון ידאג, זו הבעיה שלו. זו הבעיה של עבודת ה', עבודת ה' היא לא עבודה שלי ולא שלך ולא שלו, אנחנו רק צריכים לתת לבורא עבודה, שכתוב והיה עבודה לה'. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בואו אנחנו נתחבר בערב הזה ונשתדל לתת לו לנחות בינינו ולעשות את העבודה. זהו. בואו נעשה זאת.

תלמיד: בחלק מהאספה שתתקיים ביום ראשון יש את הכוח הנשי, הכוח הנשי העצום שלנו מכונס בשיעור בוקר בתמיכה בכל הפעולה שלנו.

אני אגיד לך עוד יותר, החברים שלנו שתמיד שירתו אותנו בכל מיני מערכות כמו שידור, ניתוב, כל הדברים האלה, הם נמצאים כאן איתנו, הנשים עושים זאת במקומם. זה ממש מקום עבודה קדוש לכל אישה.הן עובדות בצורה טובה יותר מהגברים. רואים, הכול חלק, פשוט, בלי חכמות, ממש, בלי זה שכל אחד רוצה לעשות כך או כך. מטרת האישה בצורה רוחנית זה לתמוך בגבר, וזאת התמיכה הכי קרובה שיכולה להיות לעבודה הרוחנית של הקבוצה. לכן אני מאוד שמח שזה קורה, נקווה שזה יקרה במשהו גם בכל הקבוצות.

תלמיד: מה סוד הכוח הנשי הזה שיש לו כל כך הרבה עוצמה ואנחנו מרגישים קטנים לידן?

אישה נושאת את כל החיסרון. גבר הולך מהכדורגל לשתות בירה, אחר כך עם החברים ואחר כך הוא מבולבל. אישה הרבה יותר מטרתית, הרבה יותר רצינית. מצד הטבע יש לה רצון לקבל יותר כבד, יותר ארצי, יותר מכוון. לא פלא שאנחנו לא מבינים זה את זה. ככל שהרצון לקבל גדל מדור לדור מדור לדור, אנחנו מגיעים היום למצב שאנחנו בכלל לא מבינים את הנשים והן לא מבינות אותנו.

אם לא המערכת שאנחנו רוצים להקים, אם לא החינוך החדש, החינוך האינטגרלי שאנחנו מדברים עליו ומשתדלים לפתח אותו, אז עוד מעט לא יהיה שום קשר בין גברים לנשים. זה שלך וזה שלי, וגמרנו, זה מתייחס לכולם. לא סתם אנשים לא רוצים להתחתן וכן הלאה, הם בונים לעצמם כל מיני צורות קשר רופפות וזהו, זה מפני שהאגו גדל ואנחנו עוד פחות ועוד פחות מבינים זה את זה. נקווה שעל ידי העבודה שלנו, דווקא הגברים והנשים, אבל כל אחד בתפקיד שלו, כן נעורר את האנושות לקשר הנכון.

שאלה: מה אנחנו בתור גברים יכולים למלא את החיסרון שלהן?

קודם כל וודאי שאנחנו צריכים לכלול אותן בעבודה שלנו, וזה באמת קורה. זה מצד אחד. מצד שני, לתת כמה שיותר תפקידים לנשים וכמה שיותר תפקידים גבוהים בכל דבר חוץ מהקבוצה. יש להם קבוצות משלהן, האמת שזה לא כל כך חשוב, החשוב שהן תתמוכנה בנו, כי זה עיקר עבודת האישה. לכן בעשיריות שלנו אנחנו צריכים גם להרגיש שאנחנו עושים את העבודה הזאת לטובתן, והן נכללות איתנו יחד. מכל שכן בכנס שאנחנו עושים, האספות האלה הן אספות שמשותפות גם לגברים וגם לנשים, ולכן בכנסים כאלה זה המקום היחידי שאנחנו באמת מרגישים את העוצמה הכוללת שלנו.

קריין: קטע מספר 6 מתוך ליקטוי הלכות.

"אי אפשר לקים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה שהוא בחינת הרצון הוא ע"י האחדות וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות... צריך להכלל בכלליות ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד.

ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה... כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות", חשן משפט הלכות ערב)

שאלה: ביום ראשון הקרוב צפוי לנו מפגש מאוד מיוחד, כמו כל המפגשים בערב איחוד, מה אני צריך כדי שבשמחה הטובה והנכונה שבאה מחיבור יהיה בה איזה מהלך רוחני חדש?

שמחה טובה מהחיבור זה כבר מהלך הרוחני.

שאלה: איך אפשר להרגיש את העשירייה בגוף שלי, בעצמות, בעור, כמו שתיארת קודם?

איך אתה מרגיש את המשפחה?

תלמיד: בלב.

איך, מה פתאום, מה יש לך בלב?

תלמיד: זה משהו מלמעלה.

גם זה יהיה מלמעלה. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע ממך. כמו שנותנים לנו מלמעלה דרך הרגשות הגשמיות הבהמיות שיש גם לדרגת חי, כך ייתנו לנו מלמעלה בדרגת המדבר. אין שום בעיה, רק תעשה את המאמצים ותקבל. כאן אתה צריך לעשות מאמץ, אבל אתה ממש תרגיש אותם עוד יותר קרוב ממשפחה. אני לא אומר שיש כאן איזה ניגוד אינטרסים או משהו, שזה יותר מזה וזה פחות מזה, אלא אתה תרגיש שהרוחניות היא נצחית, היא שלמה, היא פותחת לך את כל המציאות למעלה מהזמן. אתה כבר לא נמצא במסגרת הזמן ולא במסגרת השינויים שקורים מחוצה לך, אלא הכול בהתאם למשהו שבך משתנה ואז המציאות משתנה. אם משהו במציאות משתנה, זה בי משתנה, זאת אומרת המציאות זה אני, ולכן המשפחה והכל נכלל בפנים, בתוך הלב. תקבל ותרגיש.

תלמיד: אתה אמרת שאנחנו בעצם צריכים להיות ביום ראשון כמו משפחה.

כן.

תלמיד: אני רוצה לחזור למה שלוצטו כתב, הוא אומר שצריך להידבק ולהתקשר בינינו. מה זה נקרא להדבק ולהתקשר, מהי הפעולה שצריכים לעשות שבאים לפה? מה זה המושג להידבק ולהתקשר?

דביקות זה נקרא שאני משלים אותך ואתה משלים אותי.

תלמיד: זה בסדר לנו, אבל האנשים שבאים לא כולם לומדים קבלה, יבואו גם אנשים שלא לומדים קבלה.

אז מה?

תלמיד: מה הם צריכים לעשות?

הם צריכים רק להיות יחד איתנו בלב ונפש כמה שיכולים. זה לא חשוב, זה מספיק. איך כל העולם יבוא לתיקון? אתה חושב שכולם יישבו וילמדו ויעשו בחינות בתלמוד עשר הספירות חלק א', ב', ג', כל שש עשרה הפרקים והחלקים?

תלמיד: מה זה נותן באמת, שאנחנו באים לערב איחוד ביום ראשון?

כל מי שמתחבר לקבוצה, דרך זה הוא מקבל את כל התורה, מקבל את כל האור שממלא אותו ומביא לו את כל הידיעה וההרגשה. ואז הוא נמצא במציאות עליונה, במציאות הכללית. אם יבוא מישהו בגילך שעד היום עשה חיים משוגעים, ופתאום הוא מחליט "אני זורק את הסיגריה הזאת, אני זורק את כל מה שאני עשיתי עד היום" עושה ערב אחד הפסקה, מגיע ונכלל, אבל ממש כך, מגיע ונכלל, הוא נכנס לרוחניות, יש לו הכל. תשב לידו, ואתה לא יודע כל כך להיכנס לרוחניות אחרי עשר שנים. "יש קונה עולמו בשעה אחת", שעתיים, כמה שהוא יהיה, ויש כאלו שנמצאים עשר שנים ואין להם שום דבר. מה הוא מרוויח? זה מה שהוא ירוויח.

שאלה: איך אנחנו "בני ברוך", יכולים על ידי חיבור עולה מדרגה לדרגה להתעסק אך ורק בסיבות על ידי הצמצום, מסך ואור חוזר, וככה נקבע את התוצאות ובזה נעשה נחת רוח לבורא?

כמו שאמרת, בדיוק לפי התהליך הזה כך לעשות.

תלמיד: כל כך קל, פשוט?

כן.

תלמיד: יש לנו את המשימה היומית שאותה אנחנו הולכים לעשות בשמחה. המשימה היא להעביר קטעי מקור שמדברים על שמחה לחבר נוסף בעשיריה.

יש בטוח אנשים שנמצאים איתנו בקשר, אבל איכשהו התרשלו, לא קיבלו או לא שלחו להם, אז תשתדלו לשלוח להם.

שאלה: אם שמחה זה מצב טוב ובכי זה המצב המנותק והלא טוב, אז מה זה בעצם "בכי משמחה", איזה מצב זה כלפי חיבור?

תלוי איזה בכי, יש בכי משמחה ויש בכי מר, בכי מתוק ובכי מר. זה כי בכי בדרך כלל בא מהתרגשות, היא יכולה להיות מרע חס ושלום, ויכולה להיות מטוב, ההתרגשות. נקווה שיהיו לך דמעות מתוקות.

תלמיד: בשיעור הקודם דיברת על השריפות בארץ ואמרת שמה שקרה מגיע להם.

מגיע ליהודים.

תלמיד: אני שואל, מה מגיע לאותו ילד בן שלוש שהחדר שלו נשרף וכל הצעצועים נשרפו לו?

זו שאלה שכולם שואלים על ילדים ונשים וחפים מפשע.

תלמיד: מה הוא אשם הילד הזה?

אין על זה שאלה, אני אומר לך, אתה שואל כמו אדם שלא שמע שום דבר בחיים. אנחנו כולנו קשורים לצלחת אחת, רע יכול להיות לחלק אחד, וטוב לחלק השני.

תלמיד: אז אני יכול גם להקצין את זה לגבי השואה, לבוא ולהגיד, מה שקרה בשואה אז מגיע להם?

ודאי.

תלמיד: זה נשמע לי חמור מאוד.

נשמע לך, מה אתה יכול לעשות. אני מסביר לך את חוקי הטבע, מה לעשות? חוקי הטבע. אם אתה מפר את חוקי הטבע, אומרים לך מראש מה שתקבל. אתה חושב שעכשיו אתה לא מתקרב בינתיים לשואה? מתקרב. אתה חושב שאתה יכול להינצל ממנה? אם תשמע על ידי מה ואיך ותממש את זה, אז תוכל להינצל. אבל אם לא, לפניך עוד יותר גרוע. תקרא את "נביאים", מה שהם כותבים על גמר התיקון, על הזמנים שיבואו לפני המשיח, אימהות רחמניות אוכלות את הילדים שלהן. אני אומר לך, זה כתוב, בירושלים זה מה שיהיה. "ירושלים" היא כאילו ארץ ישראל הכללית. אימהות רחמניות אוכלות בניהן.

תלמיד: אבל כפי שידוע לי, על מה שקרה בשואה, שכולם היו נגדנו.

אני לא נכנס לכל הדברים האלה. אתה רוצה ללמוד על זה, בבקשה, יש לך הרבה חומר בארכיון, תלמד מהי חכמת הקבלה, על מה היא מדברת. אני מסביר על תכנית הבריאה, אני לזה לא שייך, אני לא ימין ולא שמאל, ולא צהוב ולא אדום ולא כלום, ולא צבעוני, אני ניטרלי, אפס בכלל. אני רק מסביר מה קורה בטבע, אתה רוצה לקיים, בבקשה, אתה לא רוצה לקיים, אל תקיים. אבל תדע מה בכל מקרה אתה תקבל בסוף, כי אנחנו נמצאים ברשת החוקים.

קריין: כתוב ב"הקדמה לספר הזוהר", באות ע"א, בעל הסולם כותב ש.. כתוב ב"יבמות", ""אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."

"הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה."

על ידי זה נוכל להתגבר על כל השריפות.

שאלה: יש הרבה חברים מקבוצות הנקודה שבלב בכל הארץ, זה קהל מאוד גדול וגם קראנו עכשיו על ההתכללות עם כולם. אחת השאלות שעלתה במהלך השבוע האחרון, האם אנחנו כקבוצה נבוא לכאן ביחד ונשב ביחד, או שנתפזר בין כולם? מצד אחד יש את החוויה של הביחד בתוך כזה אירוע חזק שזה מאוד מגבש, מצד שני יש התכללות הרצונות וככה להכיר יותר.

אני לא יכול להגיד, אני לא רוצה להחליט, אתם צריכים להחליט, יש פנים לכאן ופנים לכאן. מצד אחד, קבוצה שמכירה את עצמה היא יכולה כאילו יותר קרוב ויותר מהר להגיע לחיבור. אבל מצד שני, אני חושב שתמיד יש מקום לחידוש, ואם מגיעים עם אנשים אחרים, זרים, פעם לקשר, אז זה מאוד מחדש את ההסתכלות, זה דם חדש בתוך הורידים. אני הייתי ממליץ כך לעשות.

זאת אומרת, לאו דווקא אותן הקבוצות, אלא כל אחד ככה. אבל אם קבוצה רוצה, שהיא תישאר, רק אני לא חושב שקבוצה צריכה ללחוץ על כל חבר שכולם ירצו להיות יחד, לאו דווקא. אני חושב שדווקא טוב להרגיש איך זה לשבת עם האחרים. בסך הכול, אנחנו כולנו, מי שמגיע הוא כבר נמצא, באיזה מצב הוא נכלל בעשיריות, היה ומבין, אז זה דווקא מעניין להיות יחד עם אנשים שלא היה לי אף פעם מגע פיזי איתם.

תלמיד: אולי אפשר להיות בזוגות או בשלשות, שאני אהיה עם עוד מישהו שאני מכיר, אבל עדיין בתור זוג או שלישייה להיות בעשיריות אחרות לגמרי?

כן. אבל איך שאתם רוצים, אני לא קובע בזה שום דבר. ודאי שלא עשיריות מעורבות, גברים ונשים.

תלמיד: לא עשיריות מעורבות.

בהצלחה. ושלא נשכח את המשימה להיום.

תלמיד: אנו מזכירים שהמשימה להיום היא להעביר קטעי מקור שמדברים על שמחה לחבר נוסף בתוך העשירייה.

לספר לחבר על השמחה, לעורר שמחה בחבר.

(סוף השיעור)