שיעור ערב 12.02.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 439, "הקדמה לספר הזהר"

אנחנו ממשיכים את ה"הקדמה לספר הזהר", וכמו שנאמר פעמים רבות זו הקדמה חשובה מאוד. אנחנו עכשיו, כפי שאמר קודם בעל הסולם, נכנסים ללימוד על מהי מהותנו, מהו תפקידנו בשלשלת הארוכה הזאת שאותה אנחנו עוברים ובה נמצאים, כל אחד ואחד וכולנו יחד, כטבעות בשרשרת, עד שנקשור את תחילת הבריאה וסוף הבריאה. וזה צריך להיעשות דווקא על ידינו.

לכן בואו נקרא מה הם אותם השלבים שעליהם הוא מדבר, ארבעה חלקים שאנחנו צריכים לעבור בהתפתחות שלנו עד הצורה הסופית שנקראת גמר התיקון.

אות כ"ט

"ובכל המתבאר, נפתח לנו הפתח, ליישב שאלה הב' הנ"ל, דהיינו: מה תפקידנו, בשלשלת המציאות, הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה, במשך ימי שני חיינו הקצרים?

ותדע, שעבודתנו, במשך ע' שנותינו, מתחלקת לד' חלוקות:

חלוקה א' - הוא להשיג, את הרצון לקבל, המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל, מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי אם לא יהיה בנו, הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי "אין לך מי, שיתקן דבר, שאין בו".

ולפיכך, לא די, אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף, ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה, לקליפות הטמאות, לא פחות מי"ג שנים. כלומר, שהקליפות, תהינה שולטות עליו, ותתנה לו מאורותיהן. שהאורות שלהן, הולכים ומגדילים, את הרצון לקבל שלו. כי המלואים, שהקליפות מספיקות, אל הרצון לקבל, אינם, אלא מרחיבים והולכים את התביעה, של הרצון לקבל.

למשל, כשנולד, אין לו תאוה אלא למנה, ולא יותר. אבל, כשהס"א ממלאת לו המנה, תכף נרחב הרצון לקבל, והוא רוצה מאתים. ואח"כ, כשנותנת לו הס"א, את המלוי מאתים, מיד נרחב הרצון, ורוצה ד' מאות. ואם אינו מתגבר, על ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל, ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו".

וזה נבחן, שהוא מצוי, ברשות הס"א והקליפות. שתפקידן, להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו, ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו, בכדי להמציא להאדם, כל החומר, שהוא צריך לעבוד בו, ולתקנו."

אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בחלוקה הראשונה, מסתדרים איתה, ואם כי אנחנו משתוקקים קדימה, כל העבודה שלנו בינתיים היא בעצם להיכנס יותר ויותר פנימה לעומק הרצון לקבל עד שנשיג אותו במלואו עם כל הרצונות, כל האפשרויות, שכל אחד צריך בעצם להכיר מתוך שורש נשמתו. ועד שלא השגנו את כול הרצון לקבל הזה בצורה המופרזת ביותר, הטבעית, האמיתית של כל אחד ואחד, אין אדם מתחיל לתקן אותו. אבל, כשאנחנו מתקדמים בחלוקה מ-א' לעבר ב' אנחנו כל הזמן רוצים לצאת מהרצון לקבל ולהגיע לחיבור, כל הזמן להגיע להשתוות, להתקרבות לבורא, והנטייה הזאת דווקא עוזרת לנו לחדור יותר ויותר לתוך הרצון לקבל, לתוך האגו שלנו ולהיות עוד יותר מקולקלים. זאת אומרת קורה כך, כשאנחנו משתדלים לעשות מעשים טובים של חיבור, של התקרבות, כל דבר שאנחנו קוראים שכך כנראה צריך לעשות כדי להגיע להתקרבות בינינו לבורא, אנחנו רואים בסופו של דבר שדווקא ההיפך, אנחנו מתרחקים ואפילו מזלזלים יותר זה בזה, ונמשכים לבורא פחות מאשר קודם בתחילת חלוקה א'.

ואנחנו כמו שהוא כותב כאן, תפקידנו "להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו, ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו, בכדי להמציא להאדם, כל החומר, שהוא צריך לעבוד בו, ולתקנו". זאת אומרת, זה מה שאנחנו צריכים לגלות בשלב הראשון של ההתפתחות הרוחנית שלנו. ולכן כשאנשים מגיעים לחכמת הקבלה הם חושבים, ייקח שבוע, שבועיים, אני זוכר שכך אמרו לי, היה אצלנו אחד שהיה יותר זקן מהרב"ש בשלוש שנים, קראו לו מנחם, ואני לאחר כמה זמן כשהייתי בירידה, בנפילה הראשונה ופתאום נעשה לי חושך בעיניים, הייתי המום הסתכלתי על כל העולם ולא ידעתי איפה אני נמצא, ממש הייתי במעין ענן שחור, שאלתי אותו תגיד מה קורה? הוא אמר "רגע, זה טוב מאוד, תוך שבועיים הכול ייפתח". הוא היה שקרן גדול מאוד. הרבה שנים עברו עד שזה באמת נעשה כך. אבל זו הדרך, ודאי שהוא לא היה יכול לספר לי דברים נכונים, וכך נכון.

אבל עכשיו אנחנו נמצאים במצב אחר לגמרי, קודם כל אין לנו ברירה, אנחנו נמצאים בדרך, כבר מבינים, לומדים ורוכשים את הכלים האלו כדי ללכת ולהשיג ולצאת, יש חברה גדולה, שיטה שכולה לפנינו, לכן אין לנו כל כך מה להסתיר, ודאי שזה לוקח כמה שנים, אבל בטוח שזה יקרה לכל אחד ואחד, אנחנו נשיג את כוח ההשפעה, ובמידת הכוח הזה נגלה את הבורא כקרוב אלינו.

שאלה: מהקטע הזה אני מבינה שאין טומאה בכלל, הכול קדושה, גם בקליפות יש קדושה. אז איך אנחנו יכולים להגיע להכרת הרע כשבעצם גם הרע הוא טוב?

רע זה כשאני לא יכול מעל המחשבות והרצונות האלו לבצע חיבור דרך חברים לבורא. זה נקרא רע. כל הרע נמצא בי ולא באף אחד אחר. אלה אותן תכונות שלא נותנות לי להתחבר עם החברים ודרכם לבורא.

שאלה: האם כדי לתקן מספיק לגלות את ארבע הדרגות של הרצון לקבל ואז לבקש מהבורא לתקן אותן?

חכה, קצת סבלנות, אנחנו נלמד את זה, אל תרוץ אנחנו עוד לא מכירים את הדרגות האלה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לגלות את הרצון לקבל הגדול עד הסוף, עד התחתית?

שמעת מה קראנו עכשיו? אנחנו צריכים לגלות אותו כולו, מתחת לארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה טמאים, זאת אומרת על מנת לקבל, שיהיה בנו הרצון המקולקל הגדול ביותר, אחרת לא יהיה לנו מה לתקן ועל ידי מה לעלות לבורא. לכן הוא כותב "ולפיכך, לא די, אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף, ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה, לקליפות הטמאות, לא פחות מי"ג שנים". לא חשוב כמה אבל זה כמה שנים. "כלומר, שהקליפות, תהינה שולטות עליו, ותתנה לו מאורותיהן. שהאורות שלהן, הולכים ומגדילים, את הרצון לקבל שלו". של האדם. זו בעצם החלוקה הראשונה בדרך שלנו.

שאלה: ממתי הנברא מתייחס לחלוקה א' בצורה הכרתית ומקבל את זה ולא מיטלטל כמו עלה?

יכול להיות שאחרי כמה שנים שהוא כבר לומד, הוא מתחיל להבין שהתהליך שהוא עובר זה בעצם גילוי היצר הרע, והגילוי הזה חייב להיות בו. אבל לזרז את גילוי יצר הרע הוא יכול רק בתנאי שהוא ימשך ליצר הטוב כי הם יתגלו זה כנגד זה, ברוחניות זה תמיד כך.

שאלה: האם צריך להביא בחשבון את התפקיד בעשירייה כדי לאפשר לאדם לצאת מהר יותר למצב חדש, או שצריך להרגיש את זה?

אנחנו צריכים לעשות כל מה שהמקובלים כתבו לנו, להשתמש ככל האפשר בכל העצות שלהם ומה שיצא יצא, להסכים לכל הדרך. שני דברים יש לנו, לקבל על עצמנו את כל היצר הרע שמתגלה, להשתדל מעליו להתקשר לחברים ולבורא, ולהתפלל שזה יקרה. ועל מה שקורה, להודות שעשינו עוד שלב אחד בדרך, דרך צד ימין או דרך צד שמאל, אבל עשינו.

שאלה: איך אני יכול לזהות את הרצון לקבל שלי, את הגבול שלו, שכאן אני מתגבר ועוצר?

אתה צריך כל הזמן להימשך דרך החברים לבורא ולהשתדל לקשור אותם יחד, ולהחזיק את הזר הזה, את החבילה הזאת יחד בכל הכוחות שלך, וכך כל הזמן, ולהתפלל שלא תתנתק מזה. וודאי שתתנתק, תיפול ותשכח, אבל המגמה צריכה להיות כזאת.

שאלה: האם זה נכון להגיד לאגו עוד שבועיים ועוד שבועיים והכול יפתח, או להגיע למצב שלא אכפת לי, אני בתהליך וזה מה שחשוב?

זה לא חשוב מה תדבר איתו, הוא יסובב אותך איך שהוא צריך, כי הבורא עושה עליך את התרגילים האלה כדי לכוון אותך נכון. אתה יכול רק לסייע לו בזה שתתחבר ככל האפשר לחברים וזה בעצם יקבע את מהירות ההתקדמות שלך, אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: מה נותן לנו גילוי יצר הרע הזה, מה אנחנו מרוויחים על ידו?

על ידו אנחנו מרוויחים התקרבות לבורא. אנחנו צריכים להגיע לבורא עם רצון לקבל גדול, שיהיו לנו רצון ויכולת, כלי לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת כדי למלא את הרצון הגדול הזה.

תלמיד: אבל הוא כותב "הוא רוצה מאה, אחרי זה מאתים, אחרי זה ארבע מאות"?

עד אין סוף כך אנחנו צריכים לרצות.

תלמיד: האם הסבל מתרחב על ידי זה?

אל תספור מכות, אלא עד כמה אתה מתקדם כדי לעשות נחת רוח. האם אתה מקבל כל מכה ומכה נכון ויכול לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: מה פירוש "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"?

כך זה בדרך כלל, תדבר עם אנשים ותראה שאף אחד מהם לא מרוצה מהחיים, אומנם מתעייפים וכבר לא אכפת להם, אבל באמת אף אחד לא מקבל מה שהוא חשב שמגיע לו לקבל בחיים האלו.

שאלה: האם אנחנו רק מגלים בנו את הקליפות או שיכולים גם לרכוש אותן כדי לתקן?

לא, זו לא העבודה שלנו, העבודה שלנו היא רק להימשך לטוב, לנתינה, להשפעה לבורא, ולא לכלים דקבלה, לקליפות. זה שהן מתגלות בנו, אז מתגלות, אבל לא שאנחנו צריכים לרוץ אחריהן.

שאלה: איך להבדיל את אור התיקון מהאור של הקליפות?

את זה אנחנו צריכים לראות מתוך הפעולות שלנו. ככל שאנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי להתקרב לבורא לגרום לו נחת רוח, כך נראה מהו האור לעומת כוחות הקליפות שכל הרצון שלהן הוא להרחיק בינינו.

שאלה: אמרת שאנחנו מאוד קרובים למצב הרצוי ורק צריך ללחוץ עוד קצת, על מה בדיוק צריך ללחוץ ומה הנקודה החלשה שלנו?

אתם עוד לא יודעים מה עלינו לעשות? אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו עד כדי כך צמוד שבו יתגלה הבורא.

שאלה: איך באה לידי ביטוי הגדלת הרצון לקבל בעשירייה, האם אלה מריבות במדרגה החדשה בינינו או חוסר חשיבות של השיעורים או של פעולות משותפות? מה הקריטריונים הפרקטיים בעשירייה להגדלת הרצון לקבל?

כל דבר שכביכול מפריע לנו להתקדמות, לחיבור בינינו, לחיבור עם הבורא, מתגלה כדי לתת לנו הזדמנות להתעלות למעלה מההפרעות האלה וכך אנחנו מתקדמים. ולכן "צריך אדם לברך על הטוב כמו על הרע ועל הרע כמו על הטוב", העיקר בשבילו לראות קדימה את המטרה ולעשות צעדים לקראתה.

שאלה: איך החברים יכולים לעזור לי כשאני בוכה, מה הם צריכים לעשות, להתייחס אליי כמו לתינוק?

אני לא יודע, לי נראה שאתם לא עוברים על השיעורים שלנו ולא מבינים מה שכתוב שם, לא מדברים על זה. כך נראה לי, כך אני שומע מהשאלות.

תלמיד: אנחנו עוברים על השיעורים, רק אולי אנחנו צריכים להשתפר בספיגה שלהם ואנחנו עובדים על זה, אבל העניין הוא איך לסדר את היחס לתינוק ולגדול הדור בו זמנית, זה לא מסתדר.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אלו דברים תיאורטיים. אתם עוברים על השיעור, אתם משתדלים יחד לפתוח את השיעור, לדבר עליו?

תלמיד: כן.

אז מה הבעיה?

תלמיד: כנראה שצריכים להגביר את האיכות.

טוב, זה עניינכם.

שאלה: האם 13 שנים של התפתחות הקליפות הן מרגע שמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה?

לא. המספר 13, גיל 13, לא שייך לעולם שלנו, לא שייך לזמנים שלנו. אתם יכולים למחוק אותו בכלל מכל מה שכתוב כאן, לא מדובר בשנים. בקבלה מדובר רק על הבחנות רוחניות ולא גשמיות, לא על סיבובים של כדור הארץ סביב השמש או הירח סביב כדור הארץ.

שאלה: מתי אנחנו זוכים לרחמי שמים כדי להשתחרר מהשבי של העולמות הטמאים?

מתי שתעשו כל מה שאפשר בבחירה החופשית שלכם.

שאלה: מדוע בעל הסולם מכנה את עולם האצילות טמא?

כתוב "מערכת ד' עולמות אבי"ע הטמאים" כי זה כנגד ארבעה עולמות אבי"ע דקדושה. כך אנחנו מגלים את הרצונות לקבל שלנו לפני התיקון והם נקראים אבי"ע דטומאה, ולאחר שאנחנו מתקנים אותם בכוונה בעל מנת להשפיע אז אנחנו קוראים להם אבי"ע דקדושה.

שאלה: האם התחושה של כבדות שמלווה אותנו בדרך מפעם לפעם זו השפעה של הקליפות?

כן, ודאי.

שאלה: אילו אורות נותנות הקליפות ומה ההבדל בין האורות של הקליפות לבין האורות של הבורא?

מהבורא מגיע אור של תענוג לפעולות השפעה, התקרבות בינינו. ומהקליפות מגיע תענוג מהתרחקות בינינו, משליטה זה על זה.

שאלה: הוא כותב שהקליפות מגדילות את הרצון לקבל. איך המערכת הזאת עובדת? כי אנחנו אומרים שהרצון לקבל הוא נטראלי.

הרצון לקבל שאנחנו מקבלים מהלידה הוא רצון לקבל קטן, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, רצונות לקבל כאלה בפורמט רגיל שמקבל כל אחד ואחד בחיים שלו. אבל אם אנחנו מתחילים להתעסק בחכמת הקבלה, בעל מנת להשפיע, להתקרב זה אל זה, לעזור זה לזה כדי להתקרב לבורא, כדי לעשות פעולות השפעה מבינינו ולבורא, אז אנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו אגואיסטיים ואנחנו לא רוצים בשום צורה, בכל מחיר לא רוצים את זה, ואז אנשים בורחים.

הם לא כל כך מודעים לכל הדברים שאני עכשיו אומר, אין לפניהם עד כדי כך דברים ברורים. רק הם רואים שזה דוחה אותם מחכמת הקבלה, זה לא מעניין, זה קשה, זה דורש כל מיני פעולות שהגוף לגמרי לגמרי לא מסכים לזה, האדם לא מסכים לזה. ולכן בהתנגדות גדולה מאוד לדרך של חכמת הקבלה, האדם צריך להתגבר. ולמה זה לוקח כל כך הרבה זמן? כי הוא לא מסוגל לעשות פעולות השפעה מפני שהרצון לקבל שבו שגדל, שמתגלה לא נותן לו לעשות פעולות השפעה, הוא לא יכול להתחבר עם אנשים.

הוא מסתכל על החברים, הוא לא מבין למה כתוב שאני צריך להתחבר איתם, למה אני צריך לאהוב אותם, למה אני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי. כל החיים אני מוכן לעשות דברים שיעזרו לי לרכוש מה שאני מבין שחשוב, אבל אני לא יכול להבין שחשוב לי לאהוב את הזולת, שחשוב לי להתחבר עם החברים. חשוב לי להיות במקום החבר שלי איפה שהוא צריך לעבוד. אני יכול להתייחס יפה לבורא במילים, אבל אם אומרים לי שלפני שאני מתייחס לבורא אני כך צריך להתייחס לחברים, אני לא מבין.

איך יכול להיות שאני פשוט אוהב את החברים, מה זה לאהוב אותם? להתייחס יפה, אז אני אדיב, אני אדם שלא גורם רע בדרך כלל לאף אחד. אבל כתוב לאהוב. לאהוב זה נקרא שכל מה שיש בי אני מעמיד לשירות של החבר וחושב עליו מהבוקר עד הלילה, ומהערב עד הבוקר, איך יכול להיות דבר כזה, זה למעלה מהכוח האנושי, זה לא נמצא בתוכי, אז מה הבורא דורש ממני.

אנחנו נמצאים בקושי. לכן כתוב "אלף נכנסים לחדר", לומדים את חכמת הקבלה והשיטה לגילוי הבורא, אבל "ואחד יוצא" לאור "להוראה". היום זה לא אחד, היום זה הרבה יותר כי אנחנו בכל זאת מתקרבים לגמר התיקון שאז כולם יצטרכו לצאת לאור. התנאים לא השתנו.

תלמיד: אז מה גדל בתהליך הזה?

האכזבה גדלה, אין ברירה אני חייב את זה לבצע. הרצון לקבל נעשה יותר גדול, יותר ממורמר, יותר בררני. כך אנחנו מתקדמים. יש ברירה? לא. תראה מה קורה בעולם. ודאי שאתה יכול למצוא אלף ואחת אפשרויות לשכוח את הכול ולהיכנס לאיזה עסק ולשכוח שם את החיים שלך ולחיות מההנאות הקטנות שלך, אם יתנו לך.

אבל אם לפי שורש הנשמה שלך יש לך רצון לקבל יותר גדול, להשיג את הבורא, להרגיש אותו, לגלות את מהות החיים, בשביל מה אתה חי, אז אתה לא תוכל לברוח בקלות מחכמת הקבלה.

תלמיד: מה גדל בתהליך, דווקא ההתנגדות לחכמת הקבלה, או ההיפך הרצון לגילוי הבורא?

גם זה וגם זה. כדי שתהיה לנו בחירה חופשית, גדל גם הרצון לגילוי הבורא ועם זה גדל גם הרצון לברוח מזה. תמיד כדי שתהיה לנו בחירה חופשית אנחנו צריכים למערכת הקדושה ומערכת הקליפות ששתיהן יטפלו בנו.

שאלה: איך מייד בדקה הראשונה לקבל נכון את המכות? כל מה שמגיע, בהרגשה שלי זה חוסר הסכמה ודחייה מהמצב.

אין יותר פשוט ומהר לברוח מכל מצב רע בצורה נכונה, למצב הטוב אלא לזרוק את עצמו לקבוצה, פשוט מאוד. תיכנסו לתוך הקבוצה ותתחבאו שם, כמו ילד קטן שבורח אל אמא ורוצה להיכנס מתחת לשמלה שלה. זה מה שאנחנו צריכים. להיכנס בצורה כזאת לקבוצה.

שאלה: מורגש שהיצר הרע בא לו בתעלול, בירידה למטה וגם מרגיש שהוא עשה לו אותו הדבר בשביל שהוא יחזור למעלה. פיתה אותו כאילו. האם זה נכון?

הכול נכון רק להמשיך.

שאלה: מה שאני חושב על עצמי זה תוצאה מכל הרצונות לקבל לעצמי שצברתי בשלב הראשון. האם אני אצטרך לעזוב אותם וללכת מעל המושג שעשיתי על עצמי כדי להכיר את הטבע האמיתי שלי?

לא כדאי עד כדי כך להעמיס על עצמך שאתה תצטרך לעזוב את כל הרצונות. שום דבר אנחנו לא צריכים לעזוב, אנחנו רק צריכים לחשוב איך לעשות את הפעולות האלה בצורה שהבורא ייהנה.

שאלה: גילוי נאות, כל הזמן פחדתי להתמסר כל כולי לדרך כי פחדתי לקבל מכות. והיום אני מרגישה, בזכות העבודה של כל הכלי העולמי, שהפחד הזה לאט לאט מתפוגג ואתה ממש מתחיל להגיד לעצמך כמו שהרב"ש אמר, "שיסבול". ברור לי שאני מקבלת את זה מהחברות. ברגע שאני מצדיקה את הבורא, איך אני גורמת גם לחברות להצדיק את הבורא?

דוגמה. אם יש לך דוגמאות טובות את חייבת להראות אותן לכולם.

שאלה: מה זה אומר להנות את הבורא?

אתה תתחיל מהחברים, תעשה הכול כדי להנות להם ואז דרך זה אתה תתחיל להרגיש שיש משהו למעלה מהם שנקרא בורא ודרך החברים אתה מגיע אליו.

אות ל'

"חלוקה ב' - הוא, מי"ג שנים ואילך. שאז, ניתן כח, לנקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו. אלא, שאינה מתחלת, להתעורר, רק אחר י"ג שנים, שהוא מטעם הנ"ל. ואז, הוא מתחיל להכנס, תחת רשות מערכת העולמות דקדושה, דהיינו, בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצות.

ועיקר התפקיד בעת ההיא, הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני. כי מעת לידתו, אין לו רצון לקבל, אלא לגשמיות בלבד. ולפיכך, אע"פ שהשיג הרצון לקבל המופרז, מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו, של הרצון לקבל. ועיקר גדלות הרצון לקבל, מצוירת רק ברוחניות.

כי למשל, מטרם י"ג שנים, חשק הרצון לקבל שלו, לבלוע, כל העושר והכבוד שבעוה"ז הגשמי, אשר גלוי לכל, שהוא בעדו, עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד, רק כצל עובר חלף ואינו. משא"כ, כשמשיג, הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז, הוא רוצה, לבלוע להנאתו, כל הטוב והעושר, שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו, קנין עדי עד ולנצחיות. הרי, שעיקר הרצון לקבל, המופרז, אינו נגמר, אלא ברצון לקבל רוחניות"

אות ל'

"חלוקה ב' - הוא, מי"ג שנים ואילך. שאז, ניתן כח, לנקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו". הרצון לקבל שנמצא בו הוא הלב שלו, ובתוך הלב יש נקודה שבלב שהיא אחוריים של נפש דקדושה, כך היא נקראת, התחלת הקדושה, התחלת הרצון להשפיע. "אלא, שאינה מתחלת, להתעורר, רק אחר י"ג שנים", י"ג שנים זה יכול להיות גיל 30 ו40 ו50, זה מספר שאין לו שום יסוד, פשוט כך כתוב, זה לא שייך לשנים של העולם הזה. "שהוא מטעם הנ"ל. ואז, הוא מתחיל להכנס, תחת רשות מערכת העולמות דקדושה, דהיינו, בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצות.

ועיקר התפקיד בעת ההיא, הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני. כי מעת לידתו, אין לו רצון לקבל, אלא לגשמיות בלבד. ולפיכך, אע"פ שהשיג הרצון לקבל המופרז", לפני התקופה הזאת, "מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו, של הרצון לקבל. ועיקר גדלות הרצון לקבל, מצוירת רק ברוחניות". כלומר זה שיש לאדם רצונות להתקדם לרוחניות זה עדין לא אומר שיש לו רצון לרוחניות. אלא מגיעה אליו הארה מיוחדת והוא מתחיל להרגיש שיש לפניו שלב חדש, שעכשיו הוא הולך להשיג באמת רצון לקבל לרוחניות.

"כי למשל, מטרם י"ג שנים, חשק הרצון לקבל שלו, לבלוע, כל העושר והכבוד שבעוה"ז הגשמי", לפני שהשיג את הנקודה הזאת. "אשר גלוי לכל, שהוא בעדו, עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד, רק כצל עובר חלף ואינו. משא"כ, כשמשיג, הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז, הוא רוצה, לבלוע להנאתו, כל הטוב והעושר, שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו, קנין עדי עד ולנצחיות". הוא רוצה הכול, רוצה את הבורא, את כולם, רוצה לדעת, להבין, להשיג, להשתמש בזה. "הרי, שעיקר הרצון לקבל, המופרז, אינו נגמר, אלא ברצון לקבל רוחניות" שאין לו שום גבול.

שאלה: האם יש קשר בין הנקודה שבלב לרצון לקבל רוחניות?

כן, ודאי. הרצון לקבל הרוחני הוא כולל את כל הרצונות שאיתם אדם מגיע ללימוד חכמת הקבלה. אחר כך הוא מוסיף לו, מנקה אותו, מברר אותו, עד שמתחיל לראות מה יש לו ביד ועם זה עובד.

שאלה: אני מרגישה שהשתוקקתי לרוחניות אבל כעת אני מתקדמת בלי שום הבנה, בלי שום הרגשה, אני מנסה לעשות את מה שאומר הרב והחברות וכביכול אין לי רצון משלי, מה לעשות?

זה טוב שאין רצון. כי הרצון היה אגואיסטי ודחף אותנו לרוחניות בצורה אגואיסטית, ועכשיו אנחנו צריכים לעשות בירורים - האם באמת אנחנו מתקדמים למטרה אגואיסטית, או שזו מטרה אחרת לגמרי שנצטרך להגיע אליה בצורה של השפעה, של אהבה, ולא כמו שרוצים לבלוע את כול העולם. עכשיו זה הזמן לבירור כזה.

שאלה: אמרת שכדי להיפתר מהייסורים והכאב צריך להיכנס לקבוצה. מה זה אומר להיכנס לקבוצה, האם באמצעות המחשבות והלב שלנו או בפעולות?

באמצעות שלושתם.

שאלה: נאמר שהאדם הוא מרכז העולם והכול נברא בשבילו, הרי הבורא מראש ברא אותו עם יכולת להידמות לבורא. למה כל זמן שהאדם קיים בעולם הוא לא ניסה להידמות לבורא ולממש את היעוד שלו? האם הרצון לקבל הוא יותר חזק?

אני לא יודע מאיפה את לוקחת את השיטה הזאת. איפה את רואה שהבורא ברא אדם טוב?

תלמידה: זו הבריאה, לא?

הבורא אומר "בראתי יצר הרע", רצון לקבל, ובראתי את האדם ברע כדי שהוא יתקן את עצמו ויגיע לטוב. ולא לפי השיטה שלך.

שאלה: כתוב, שעיקר הרצון לקבל הגדול נגמר ברצון לקבל הרוחני, מה זה אומר?

זה אומר שהרצון שבנו חייב להתפתח עוד ועוד עד שהוא מגיע לרצון מופרז גדול מאוד כך שהאדם רוצה לבלוע את הכול כולל את כל העולמות הרוחניים, את כל מה שיש, הוא רוצה את הכול ממש, ולא מה שנדמה ונראה לו בעולם הזה בלבד.

תלמיד: מה זה אומר שעיקר הרצון נגמר?

הוא צריך להתפתח עד אז. זה לא הסוף, אלא הוא צריך להגיע לממדים כאלו שרוצה את הכול.

שאלה: התקופה הזאת שנקראת "עד י"ג שנה" ואחרי י"ג שנה, יוצא שזה עניין של לקבל, שאני מקבל או למען עצמי או למען ההשפעה אבל אני עדיין המקבל. אני לא יכול להפוך להיות בורא, להיות כמוהו, משפיע.

בינתיים זה נכון. אבל אחר כך הוא ממשיך ומגיע לרצון לקבל הרוחני, "שהוא רוצה, לבלוע להנאתו" את "כל הטוב והעושר," כמו שהוא אומר "שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו, קנין עדי עד ולנצחיות. הרי, שעיקר הרצון לקבל, המופרז, אינו נגמר, אלא ברצון לקבל ..." הרוחני. הוא רוצה הכול, את כל העולמות. הוא כבר מרגיש מה יכול להיות בהם ורוצה לקבל אותם על מנת לקבל. זאת אומרת הוא כבר כלול מכל הרצונות שנמצאים בבריאה, ואז הוא הולך לתקן אותם.

שאלה: מה זה אומר להיות לא מוגבל ברוחניות? אנחנו נולדנו מוגבלים גם ברוחניות וגם בגשמיות, אנחנו המקבלים. מה לעשות עם זה?

ברוחניות אין שום הגבלות, אלא לפי המידה שיש לאדם כוונה על מנת להשפיע, כך הוא יכול לקבל. אדרבא, ככל שיש לו כוונה יותר גדולה על מנת להשפיע, הוא יכול לקבל, ובזה לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: לפי מה שהוא מסביר פה, רק מי שיש לו נקודה שבלב יכול להבין את הרעיון של החיבור.

נכון.

שאלה: כשאנחנו מפיצים את הרעיון של החיבור לקהל הרחב, מה הם קולטים בדיוק?

מה שהם קולטים הם קולטים, זה לא חשוב מה. אנחנו צריכים להסביר לכולם מהי מטרת התפתחות האדם על פני כדור הארץ, מהו העולם הזה, איך אנחנו מקבלים אותו, איך הוא נראה לנו, איזו צורה יש לו ומה עלינו לעשות כדי לגלות את העולם האמיתי ולהתכלל בו בצורה אמיתית בלתי מוגבלת.

תלמיד: האם בהסבר שלנו אנחנו יכולים לגרום להתפתחות הנקודה שבלב אצל האנשים שאנחנו מפיצים להם?

כן, ודאי. מהתכללות הרצונות, אפילו מחיבור חיצון, אנחנו מעבירים את הנקודות שבלב מלב ללב עד שכולנו נכללים בלב אחד.

שאלה: בעל הסולם עושה פה הבחנה בין קניין גשמי שעובר וחולף כמו צל, שהוא זמני בעיקר, לבין קניין רוחני שהוא נצחי. והעיקרון הזה חוזר על עצמו הרבה בכתבי המקובלים. לא ברור למה קניין רוחני הוא נצחי אם האדם בכל מקרה נפטר ומת?

זה לא שייך לאדם, זה שייך לרצון. לרצון שהוא על מנת להשפיע אין גבול. לא מדובר על גוף האדם הבהמי, על הגוף הביולוגי, מדובר על הרצון. אם זה רצון להשפיע, אדם נמצא בתוך הרצון להשפיע מחוץ לגופו.

תלמיד: איך הוא משפיע מעבר לחיים האלה?

כשאתה תגיע לזה תראה ועוד איך. חוץ מזה, אי אפשר להשפיע אלא רק בצורה כזאת.

שאלה: האם חלוקה א' מתייחסת למי שכבר נמצא בדרך או למי שעוד לא הגיע?

כל החלוקות שייכות למי שכבר נמצא בדרך, כולל חלוקה א'.

תלמיד: "י"ג שנה", גילוי, זה שניתן כוח לנקודה שבלב שבו, האם זה משהו שקורה לבן אדם במהלך העבודה שלו?

כן.

תלמיד: המצוקה הזאת שבן אדם מרגיש שמביאה אותו ללימוד הקבלה, והוא מקבל מענה ונשאר, האם אין לזה קשר לנקודה שבלב?

יש, אבל היא עדיין לא מתגלה ממש. ודאי שכן. זה שאדם נמשך לדעת מה סוד החיים, בשביל מה חיים, זה מגיע מהנקודה שבלב, אבל עדיין היא לא מושכת את האדם בדרך.

שאלה: איך האדם מתחיל להעריך את הרוחניות אם כל חייו הוא מעריך רק את הגשמיות?

זה לא חשוב. אם מתחיל להתעורר בלב רצון לרוחניות, אז האדם מתעורר לפי הרצון הזה ונמשך לרוחניות. אנחנו נפעלים על ידי הרצונות.

שאלה: איפה יש תיקון ברצונות, האם התיקון מתקיים ברצון העודף לקבל או ברצון לקבל הרוחני?

התיקון כולו מתקיים רק ברצון הרוחני.

שאלה: מה הם התענוג והעונג בעולם הבא?

מכך שאני ממלא את כל הנשמות ודרכן ממלא את הבורא.

שאלה: כתוב כאן שהוא רוצה לבלוע להנאתו את כל הטוב והעונג והאושר שכלול בעולם הנצחי, בעולם הבא. אני מבינה שהעולם הבא זה כשיש כבר חיבור עם החברים. אם כך, יוצא שדרך החברים ניתן לבלוע את כל הטוב.

כן. אבל הוא רוצה ליהנות ולכן זו עדיין קליפה.

תלמידה: כלומר, אני כבר נכללת בחברות, אבל עדיין זה לא למען הבורא אלא למען עצמי.

נכון.

שאלה: כשאתה אומר שכולם יגיעו לאור למה התכוונת? האם זו יותר הכרת הרע לכל אחד?

כל הנשמות, כל חלקי הנשמות, כולן יצטרכו להגיע למצב שהאור ממלא אותן לפי רצונן, לפי השתוות הצורה שלהן עם האור. אתן צריכות לקרוא הרבה יותר ממה שאתן קוראות כנראה, כי הכול כתוב.

שאלה: איך עלינו לנהוג עם הרצון לקבל שלנו, מה לעשות עם הרצון להבין הכול כדי לכוון את זה לקידום העשירייה?

אנחנו לומדים את זה כל הזמן. רק דרך חיבור בינינו עם הבורא אנחנו מושכים משם מאור המחזיר למוטב שיתקן אותנו, כדי שנוכל להיות כולנו יחד מחוברים ברצון אחד עד שהבורא יתגלה במלואו בנו. כך אנחנו עוברים לעולם הנצחי, לעולם השלם.

שאלה: אני רואה את העבודה של החברות הגדולות שלי, איך הן מוסרות את עצמן לעשירייה, הן נותנות לי השראה, התפעלות, וגם לכל העשירייה. אבל יש אחרות בעשירייה שלא פועלות באותו כוח שהיו יכולות. האם אנחנו יכולות להשלים את החלק שלהן, לתת לעשירייה כוחות במקומן?

להשתדל למשוך אותן כמה שאפשר, וגם לעבוד במקומן כמה שאפשר וכך זה יסתדר.

שאלה: איך למלא את כל הנשמות? מה זה אומר?

במשך התיקונים אנחנו מתחברים להמון אנשים, יותר נכון לנשמות שבעולם, לרצונות שונים שעוברים דרכנו, וכך מתמלאים. על זה עוד נדבר, זה עוד מוקדם. תדאגי רק לעצמך בינתיים, שאת תהיי מתוקנת.

שאלה: איך אנחנו מרגישות את התיקון הרוחני?

במידה שאני מקבל תיקון מלמעלה והאור העליון מאיר עלי, במידה הזאת אני מתחיל להרגיש שאני רוצה לאהוב, לחבר את האנשים ולגרום להם טוב.

שאלה: האם כל הרצון הוא כוח בהשאלה מהבורא?

נכון.

תלמיד: אם כך, מה זה אומר לגלות את כל הרצון?

את כל הרצון שאני צריך לתקן לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ומה זה רצון מופרז?

עד הסוף. את כל הרצון שאתה יכול לקבל אתה מקבל אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: בדרך כלל, אנשים שחיים בעולם הזה הם חווים ייסורים ומבינים שיש כוח עליון, אבל יש להם תירוץ כזה שהיה איזה ניסוי כושל על האדם, והבורא פשוט שכח את האנושות ואף אחד לא מנהל אותם. איך אפשר לעבוד עם כאלה אנשים?

אני לא עובד איתם. אין לי כוח, אין לי עצבים להסביר לבני אדם. הם יכולים לדבר כמה שהם רוצים, על מה שהם רוצים, אין להם הוכחות וגם לנו אין הוכחות. אתה צריך רק להזמין אותם לדרך שלנו, אם הם יבינו שיש להם נטייה לזה, אז הם יבואו. ואם לא, אז לא. אף פעם אני לא הולך לשכנע מישהו שדרכי היא דרך נכונה וכדאי לו ללכת בה. אתם רוצים? כן, לא רוצים? תצליחו בדרככם. לא בכוח.

תלמיד: אני מתכוון שבעל הסולם וכל המקובלים יוצאים מתוך הנחה שיש בורא ושהוא טוב ומיטיב, הם לוקחים את זה כסוג של אקסיומה ואחרי זה מבררים את כל יתר הדברים. אבל את הטענה הראשונית אתה לא יכול לברר.

לאדם שאין לו רצונות והשגות רוחניות אתה לא יכול להוכיח לו שום דבר מרוחניות כי אין לו את החושים האלה. אלא אם יש לו נקודה שבלב שהיא מושכת אותו לגלות, אז אתה יכול להראות לו איך מגיעים לגילוי הזה, רק בצורה כזאת. לכן אני לא מבזבז עליהם שנייה, אתם רוצים לשמוע מה שאני אומר? בבקשה, אתם לא רוצים? כל העולם לפניכם לכו ותצליחו.

תלמיד: אם הבורא מדליק את הנקודה שבלב, אז לא יהיה לו ויכוח אם יש בורא או לא ואז הוא כן יוכל לשמוע.

נכון.

שאלה: 99% מהאנשים שלא התגלתה אצלם הנקודה שבלב אנחנו מפיצים להם את השיטה האינטגרלית בלי להזכיר את הקבלה. האם אנחנו צריכים לשים למטרה להביא אותם ללימוד הקבלה, או מספיק לתת להם חינוך אינטגרלי?

אנחנו צריכים להסביר לכל בני האדם את כל מה שאנחנו מסוגלים, יותר נכון את מה שהם מסוגלים לקלוט מהשיטה שלנו, משיטת התיקון, זה מה שאנחנו צריכים לספק להם.

שאלה: אתה מדבר בעיקר על שני השלבים, שלב ראשון הוא לקבל בעל מנת לקבל והשלב האחרון והשלם הוא לקבל על מנת להשפיע. מה קורה עם השלבים של להשפיע בעל מנת להשפיע ולהשפיע על מנת לקבל, ואיך עובדים עם הרצונות הללו?

כל השלבים האלה נמצאים באמצע. צריכים ללמוד.

שאלה: אני לא מסוגלת להתמודד עם הכוונה שלי למען עצמי, שאני רוצה את התענוגים הרוחניים. איך אני יכולה לחיות בעולם אם אני רואה רק את הכוונות שלי לקבל ולא יכולה לעשות עם זה כלום לא בגשמיות ולא ברוחניות?

את צריכה לבצע את מה שהמקובלים ממליצים לך לעשות ולאט לאט תתחילי להרגיש שאת נכנסת ממש למציאות הרוחנית. אין לי יותר מה להמליץ לך.

שאלה: האם דרך החיבור עם החברות אני גם מגדילה את הרצון הזה, או רק מקבלת מהן כוח להתגבר על מה שמתגלה לי?

גם וגם. את גם מגדילה את הרצון, גם מקבלת מילוי וגם משנה את הרצון, הכל על ידי החיבור.

תלמידה: אני לוקחת מהן את הרצון, מקנאה ברצון שלהן ורוצה אותו?

כן.

תלמידה: ואז מה יש לי יותר, כוח או רצון לקבל?

רצון לקבל וכוח הם אותו דבר.

שאלה: איך אני נותנת דוגמה לחברות מבלי שזה ידחה אותן ושלא יראו בי גאוותנית כשאני נותנת דוגמאות טובות?

אני יודע שאת שחקנית ואת תדעי איך לעשות את זה.

תלמידה: אבל אני רוצה באמת שתלמד אותי איך עושים את זה בענווה.

אני לא מורה למשחק, אני אומר בשיא הרצינות, אני לא יכול להראות לכן את זה, תנסו להגיע לכל מיני פעולות כאלה שאיתן תוכלו לחמם את כל החברות.

תלמידה: ואיך מפתחים את הרגישות הזאת?

אין לי מה לענות. איפה את רואה שאני עושה את זה? תני דוגמה, העיקר הוא דוגמה.

שאלה: אם אנחנו בכל הכוח משתדלות לגלות את הרצון הרוחני המתוקן שמכוון להשפעה, אז איך ייראו הירידות והעליות?

אם תגיעו למה שאתן אומרות, אז תבינו מה שקורה.

שאלה: דיברת קודם על כמה בני אדם מסוגלים לקלוט ממה שאנחנו מסבירים להם. האם יש איזה פטנט או דרך לדעת כמה הם מסוגלים לקלוט באותו רגע?

כן, לכל אחד יש את המקום המקורי שלו במערכת אדם הראשון, והוא חייב להגיע למה שנקרא "שורש נשמתו".

שאלה: האם הכרת הרע מאפשרת לנו לעשות בעצם את התיקון?

ודאי. מתוך הכרת הרע אנחנו כבר מוציאים גם את הכרת הרע, גם את הדרך לתיקון וגם את המצב המתוקן העתידי שיהיה.

אות ל"א

"וז"ש (תקונים חדשים, צ"ז, ע"ב), על הכתוב: "לעלוקה, שתי בנות, הב, הב" (משלי ל'). שעלוקה, פירושו גיהנם. והרשעים, הנלכדים בגיהנם זה, צווחין, ככלבא [צווחים ככלב] "הב, הב". דהיינו, "הב" לן עותרא דעלמא הדין, "הב" לן עותרא דעלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הזה, תן לנו עושר עולם הבא].

ועם כל זה, הוא מדרגה חשובה, לאין ערך יותר מהראשונה. כי מלבד שמשיג, שיעור הגדלות האמיתית, של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה, כל החומר כולו, שהוא צריך, הנה היא המדרגה, המביאתו לשמה. כמו שאמרו חז"ל (פסחים, נ', ע"ב): "לעולם, יעסוק אדם, בתורה ומצות, שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה".

וע"כ נבחנת המדרגה הזו, הבאה לאחר י"ג שנה, לבחינת קדושה. וה"ס "השפחה דקדושה, המשמשת לגבירתה". שה"ס "השכינה הקדושה". כי השפחה, מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה.

אמנם, הוא צריך לעשות, כל האמצעים, המותאמים שיבא לשמה. כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר: "ושפחה כי תירש גבירתה" (משלי, ל'), כי לא תניחהו לאדם, להתקרב אל הגבירה, שהיא השכינה הקדושה.

והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה, בדומה, לבעל תאוה, המתאהב בתאוה גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו, כל היום וכל הלילה. וע"ד שאמר הפיטן: "בזכרי בו, אינו מניח לי לישון". ואז, נאמר עליו: "ועץ חיים, תאוה באה" (משלי י"ג). כי ה' מדרגות הנשמה, ה"ס עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה. שכל מדרגה, היא בת מאה. דהיינו, כי יביאהו לקבל, כל אלו ה' בחינות נרנח"י, המבוארות בחלוקה הג'."

כך מסביר לנו בעל הסולם על מה שאנחנו צריכים להשיג. אומנם יש לנו את כל מערכת הקליפה, אבל דווקא בזכותה, כשאנחנו עוברים דרך הקליפות ורוכשים מהן את הרצונות לקבל שלהן ומתקנים אותן בכוונה על מנת להשפיע, אז כל הרצון לקבל שנמצא בקליפה הופך להיות לרצון לקבל בקדושה, בנתינה, באהבה, בחיבור. וכך אנחנו מגיעים למצב שכל הכלים של הרצונות לקבל עוברים לרצון להשפיע, וכך כל האורות ממלאים את הרצונות להשפיע שלנו.

שאלה: כתוב "אמנם, הוא צריך לעשות, כל האמצעים, המותאמים שיבא לשמה. כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה". אם אנחנו עושים את כל מה שאפשר, אז מה זאת אומרת "אם לא יתאמץ לזה"?

צריכים לעשות את כל מה שאפשר. אל תפחד, זה עוד לא כל כך קרוב כך שאתה יכול להבין על מה מדובר. צריכים לעשות בכל רגע ורגע ככל שאפשר עוד ועוד פעולות השפעה וחיבור.

שאלה: אם עשירייה עושה הפצה, מתעוררת לשיעורי בוקר, מקיימת מפגשים וכל מה שצריך, מה הדיוק שחסר לנו כדי שייפתח לנו ונעבור מ"לא לשמה" "לשמה"? מה המסור, מה יפוצץ את המנעול הזה?

חיבור הלבבות. תנסו לעסוק בחיבור הלבבות ותראו כמה אתן נתקעות במנעול, ואז תחפשו איך לפתור, לפתוח, לשבור אותו, ותתחילו לצעוק לבורא יחד שישבור את המנעול.

תלמידה: זה ברור במילים אבל במעשים זה נראה בלתי אפשרי.

אין מה לעשות, זו הדרך.

שאלה: נראה שאנחנו לא מבינים איך הבורא עונה לנו על הבקשות שלנו. תספר לנו בבקשה איך הוא עונה לנו.

אתן צריכות ללכת לחיבור עד שמהדחיסה ביניכן - אתן צריכות כל כך להתחבק בינכן, לא בחוץ אלא מבפנים – משם אתן תרגישו את הבורא, שם הוא נמצא.

תלמידה: איך אני יכולה להשתמש בזמן שהגוף סובל להתקדמות רוחנית?

תשתדלי כל רגע ורגע ככל האפשר להתחבר עם החברות כדי להגיע לבורא. הוא נמצא ביניכן ושם הוא מסתיר את עצמו.

שאלה: לפי המאמר אני מבינה שהמשימה והמטרה שלנו היא להגדיל את הרצון לקבל רוחניות. מה זה הרצון הזה, במה הוא מתבטא, האם זו התגברות על האגו?

לא, זה לא מספיק שאני סתם מנצח את הרצון לקבל שלי כי זה לא רצון רוחני אלא זה אחד המרכיבים שלו. רצון רוחני הוא רצון להשפיע, למלאות את הזולת, להיות דומה לבורא ולא בשום צורה אחרת. אנחנו צריכים להגיע לדרגת האדם, להיות דומים לבורא, זאת אומרת להשפיע לזולת זה להיות דומים לבורא. תנסו לחשוב על זה ולממש.

שאלה: מה הן שתי השפחות ואיך זה מתבטא בעשירייה?

יש רצון שמושך אותנו להשפעה ויש רצון שמושך אותנו לקבלה, ואנחנו צריכים להשתמש בשניהם ולשלב אותם על מנת להשפיע.

שאלה: אם אנחנו נשמח בהגדלת הרצון לקבל, אז מאיפה ניקח חיסרון כדי לפנות לבורא ולתקן את הכוונה?

אנחנו מדברים על הרצון לקבל שפועל בצורה כזאת שמה שהוא מקבל הוא רוצה על ידי זה להשפיע לבורא. ככל שיש בי רצון לקבל יותר גדול, אם אני מכוון אותו להשפיע לבורא, אז אני יותר משפיע וקרוב לבורא, כי אני עובד עם הרצון לקבל שלי אבל בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: יש הבנה ויש הרגשה. יש רגעים ושעות שלמות שאני מוצאת את עצמי מחזיקה דרך ההבנה ויש הרבה מאוד רגעים שאני מחזיקה דרך ההרגשה, יש כל הזמן מנעדים כאלה. מה יותר חזק ההבנה או ההרגשה, מה יותר חשוב?

הרגשה.

אות ל"ב

"חלוקה ג' - הוא העבודה בתורה ומצות לשמה. דהיינו, על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו, מטהרת את הרצון לקבל, לעצמו, שבו, ומהפכתו, ברצון להשפיע.

אשר, בשיעורי הטהרה, של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר, לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י (להלן, באות מ"ב). כי הן עומדות, ברצון להשפיע (כנ"ל, באות כ"ג), ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל, שולט בו, הנמצא עם הנפש, בהפכיות הצורה, או אפילו, בשינוי צורה. כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד, כנ"ל באות י"א.

ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע, ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה, בהשואת הצורה, לנרנח"י שלו העליונים, שהן נמשכות, ממקורן בא"ס ב"ה, ממצב הא', דרך אבי"ע דקדושה, ותכף תמשכנה אליו, ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.

חלוקה ד' - הוא העבודה, הנוהגת אחר תחית המתים. דהיינו, שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי, ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה, ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס: "עתידים המתים להחיות במומם", כנ"ל באות כ"ח. ואז מהפכים אותו, על קבלה בצורת השפעה, כמ"ש שם באורך. אמנם, יש יחידי סגולה, שניתנה להם עבודה זו, גם בחיים חיותם בעוה"ז."

ניתן לנו לעשות הכול בעולם הזה בלי שום הגבלות, עד הסוף, לכל אחד ולכולנו יחד. אנחנו נמצאים במצב שנקרא "הדור האחרון", לכן הכול נפתח לפנינו ואנחנו יכולים להתקדם ללא שום מחסום בדרך וללא שום גבול. אין קיר שעד שם ולא יותר, אלא ההפך, לכולם ניתן הכול בדרך לגמר התיקון.

תלמידה: באיזה אופן ההחלטה שלא לקבל לעצמנו מקרבת אותנו לעולם העליון?

כל רגע ורגע כשאנחנו מחליטים על כל פרט ותנאי להיות בעל מנת להשפיע, אנחנו בזה מתקרבים לעולם העליון, נכנסים בו, עולים בתוכו וכן הלאה.

תלמידה: הכוונה שלא לקבל, באיזה אופן זה מקרב אותנו אל הבורא? אני מבינה שזה סוג של השפעה, אבל אם זה גם מקרב אותנו למהות שלנו ביחד עם הבורא?

אני באמת לא מבין את המילים שלך, הן לא מדויקות. בבקשה תקראי יותר מה שאנחנו לומדים ותשאלי בדיוק לפי המילים שמופיעות בספר. או תכתבי בצורה נכונה, ברורה, באיטלקית, ויתרגמו לי.

שאלה: מה זה אומר לקבור את הרצון לקבל?

פשוט לרצות להשתמש ברצון לקבל כמו שהוא.

שאלה: למרות שהרצון הזה צריך למות, כדי שאני אוכל לשאוף לרצון לתת, כמה ידע צריך להיות לי כדי שאני אוכל להתקדם קדימה למרות הטעויות שלי, למרות ההרגלים שלי?

לא חשוב המילים והטעויות אלא כל פעם שאתה משקיע כוח, אנרגיה, שאתה רוצה להשיג את הבורא, את התיקונים, חיבור וכן הלאה, הכוח שאתה משקיע נשאר לנצח, והוא לאט לאט ממלא את הנשמה שלך.

שאלה: האם צריך להגדיל למקסימום את הרצון לקבל כדי שנוכל להתחיל לתקן? ואם כך, איך לעשות את זה באופן מזורז?

על ידי חיבור עם החברות כך יהיה רצון לקבל נכון להשגה רוחנית. כל יתר הרצונות יהיו רצונות של העולם הזה, להשגה הגשמית.

שאלה: האם הרצון לקבל הגדול זה הרצון לקבל את הרוחניות לעצמי?

כן.

שאלה: בשיעור בוקר נתת תיאור מאוד יפה, שאנחנו כעשירייה עולים על ההר של האגו, אבל לא מצליחים לטפס עליו למרות שאנחנו נעזרים אחד בשני, עד שאנחנו מגלים שיש עוד חבר בעשירייה, הבורא, ואז דורשים ממנו שהוא יעזור לנו, והוא עוזר. מה זה נקרא שאנחנו מגלים עוד חבר בעשירייה שהוא הבורא, מה זה נקרא שהבורא חבר שלנו?

אנחנו רוצים להתחבר אליו, כשרוצים להתחבר זה נקרא "חבר".

תלמיד: אנחנו לומדים שחבר זה מי ששווה לנו, אחד מאיתנו?

לא, חבר יכול להיות גם בגובה של הבורא. לא נכון שהחבר כמוני, אני יכול להעלות אותו לגובה של הבורא, אין הבדל בין הבורא לחבר.

תלמיד: את החברים אני צריך להעלות לגובה של הבורא, אבל הבורא כבר נמצא בגובה.

את הבורא אתה צריך גם להעלות לגובה, והגובה שאתה מעלה את הבורא תלוי באיזה גובה אתה מעלה את החברים.

תלמיד: מה זה נקרא לגלות שהבורא חבר בעשירייה שלנו?

כשאנחנו יכולים לפנות אליו ולהרגיש שהוא מבין אותנו ומוכן להתחבר איתנו, להשתתף איתנו, זה נקרא להרגיש אותו כחבר.

שאלה: האם התקופה השלישית זאת רק עבודה בכוונה, או שזאת ההכנה לקראת תחיית המתים?

העבודה בתחיית המתים זו חלוקה אחרונה, חלוקה ד'. וחלוקה ג' זו העבודה שאנחנו מעבירים את כל הפעולות שלנו מלא לשמה לשמה.

שאלה: איך לעזור לחברים בעשירייה לעבור מצבים, לקבל את מצבם מעל הדעת?

לפי דוגמה שלך, כך תעזור להם גם לעבור את המצבים.

שאלה: בקטע נאמר איך להגיע למצב שהוא יחשוק בבורא בתאווה גדולה. איך אנחנו יכולים לחשוק בבורא?

צריכים להשקיע בזה יותר כוחות, כל הזמן לחשוב על זה ואז הרצון לקבל יגדל. זה כמו בצק, כל הזמן צריכים לעבוד עימו עד שיהיה מוכן.

תלמידה: אנחנו בעשירייה עושים את כל התרגילים, מגדילים את החשיבות, מה צריך להוסיף בינינו בעשירייה?

אתן כולכן יודעות עברית, תבדקו מה כתוב ותבצעו מה שהמקובלים ממליצים לעשות. גם לי יש אותן המקורות שיש לכן.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שכל הרצון לקבל צריך להתגלות וזה נראה די גדול כרגע. מאיפה מקבלים את הכוחות כל פעם להתמודד עם זה?

כשמגיע רצון לקבל, אז רוצים איכשהו להתמודד עימו, ודאי מרגישים שלא מסוגלים ואז פונים לבורא והבורא עוזר. על ידי זה קונים דבקות בבורא. מרגע שמתחילים לבקש ורואים שלא יכולים להתמודד עם הרצון לקבל, גם מתוך זה שמקבלים רצון להשפיע, עזרה מהבורא ועובדים עם הרצון לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, דווקא הרצון לקבל הגדול שמתגלה, דוחף אותנו לחיבור עם הבורא. וזה נקרא "עזר כנגדו".

תלמידה: אבל דווקא כשמתגלה הרצון לקבל החזק, זו בדיוק הנקודה שיש דחייה מהעשירייה ואז נשארים לבד מול הבורא.

תבקשי מהבורא. אם את נשארת מול הבורא, תבקשי מהבורא. רק לא לעזוב.

שאלה: אני מרגישה שבמשך השנים אנחנו כל כך עסוקות בלהלביש כוונה מעל הדעת והרצון לקבל פשוט מתפוגג. אני מרגישה שבנושא של הפצה איבדתי את המנוע שלי, אין לי כוח להזיז יד, ואני דבקה בעשירייה ורע לי אם הפסדתי חס ושלום איזה מפגש. מאיפה לוקחים מנוע חזק?

מהבורא. אין לך מקור שממנו את יכולה לקבל, בכלל כל דבר שאת רוצה לקבל, אלא רק הבורא, אליו לפנות. לכן לבנות תפילה, פנייה, בקשה, טענה, וכך להגיע אליו עד שיעזור.

שאלה: כשמתגלים מצבים בעשירייה, מתי נכון לדרוש את הערבות אחד מהאחר, ומתי זו עבודה פנימית וצריך רק להצדיק את החברים, או שחייבים לשלב את שניהם?

טוב יותר לשלב את שניהם.

שאלה: האם זה נכון שמארבע החלוקות אנחנו נמצאים בחלוקה השנייה? והאם יש לנו בכלל סיכוי להגיע לחלוקה השלישית?

אתם כבר חושבים שאתם נמצאים בשלב השני?

תלמיד: אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים בשלב השני אבל היינו רוצים להגיע לשלישי. האם יש לנו סיכוי?

ודאי שכן. תנסו להתחיל לעבוד בחלוקה השלישית, זו עבודה בתורה ומצוות לשמה. על מנת להשפיע, אמונה למעלה מהדעת, כל מה שאנחנו לומדים אנחנו לומדים על חלוקה ג'. אדרבא, תנסו להיכנס לזה כמה שאפשר יותר.

שאלה: אנחנו מאוד רוצות לתקן את עצמנו, איך לעשות זאת?

על זה אנחנו לומדים, אני לא יכול להגיד לך אחרת. כל הזמן אנחנו מדברים על זה.

שאלה: ארבע החלוקות שבעל הסולם מתאר, האם אלו שלבי המעבר מדרגה לדרגה?

אלו כל השלבים שכולם עוד צריכים לעבור מאפס ועד מאה אחוז.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע למצב של "מת", או שאנחנו כבר נמצאים שם? אם אנחנו כבר שם, אז איך לצאת משם? אם אנחנו עוד לא שם, אז איך להגיע?

על מנת לקבל זה נקרא "מיתה", על מנת להשפיע זה נקרא "חיים". ההתחברות בינינו היא כמו של תאים בגוף, אם התאים בגוף לא מחוברים, אז הם מתים. אם הם מחוברים, אז על ידי זה שהם מחוברים ועובר דרכם כוח החיים הם חיים. כך אנחנו, וכך אנחנו גם ברוחניות.

שאלה: האם כדאי לדבר על חשיבות ההפצה בעשירייה, או שכדאי לא להסיח את דעתם ולדבר על זה רק בצוות ההפצה?

רצוי לחשוב איך אנחנו חוסכים זמן ומדברים על עניינים ששייכים ממש להתקדמות רוחנית. הפצה גם היא מאוד חשובה להתקדמות רוחנית, מאוד מאוד, ואנחנו משקיעים בה הרבה זמן ואמצעים, אבל שיעור זה שיעור. ולכן בשיעור לא תשמעו שאנחנו מדברים על הפצה אלא רק הודעות על כך, לא יותר מזה.

שאלה: איך ניתן דוגמה לתפילה? הרי אי אפשר את החלק הפנימי להראות החוצה. איך לתת דוגמה בעשירייה לזה שאנחנו נמצאים בפעולה פנימית?

רק בדוגמה. את צריכה לתת דוגמה לכל העשירייה כפי שאת חושבת שכך צריך לעשות, כאילו שאת במאה אחוז מתוקנת.

שאלה: האם אפשר לראות התקדמות כשאנחנו מתחילות להרגיש רצון רב להפצה?

אני חושב שזה נכון, העיקר בשבילנו להקדיש זמן להפצה ולעבוד בה, אבל חוץ מזה חייב להיות חיבור בעשירייה שהוא הוא העיקר שיקדם אותנו לתיקון. לא להשקיע יותר מחצי מהזמן בהפצה אלא חצי מהזמן בחיבור וחצי בהפצה, זה כלפי נשים. כלפי גברים זה להשקיע יותר זמן בלימוד, נגיד 70%, ו-30% בהפצה. זו החלוקה הנכונה ביותר, האפקטיבית ביותר, המועילה ביותר.

שאלה: האם על מנת להקל על חברים חולים עלינו להתפלל עבורם? ואם חברה לא מתאוששת זה בגלל שאנחנו לא מבקשים מספיק?

אנחנו צריכים לעשות כול מה שמותר לנו, מה שאפשרי לנו, ומה שאחר כך יוצא זה הכול בידי שמיים. אסור לנו להגיד שזה בגלל שלא השקענו בזה מספיק, אין דבר כזה. לעשות כמה שאפשר ומה שיוצא זה כבר בידי שמיים בלבד.

שאלה: אם אני רואה את החבר שלי סובל, האם זה נשלח מלמעלה לתיקון שלי או לתיקון של חברי?

לתיקון של כל החברים אבל גם אליך.

שאלה: הרצון שמושך אותנו להשפעה והרצון שמושך אותנו לקבלה הם לא נראים בעצם אישיים. האם זה נכון להבין אותם כלא אישיים ופשוט לשים לב איפה הם מופיעים ולקחת אותם כתפילה כי אין לנו בעצם השפעה?

אנחנו עברנו עכשיו על ארבע חלוקות שיש ברצון לקבל. אף אחת מהן לא שייכת לאדם, הכול מגיע מהבורא. האדם צריך לראות רק מה עובר עליו, איך הוא מתייחס לזה, איך הוא יכול למיין את זה, ולאחר מכן איך הוא בונה את עצמו מכל הרצונות האלו. זה מה שאנחנו צריכים בינתיים להבין.

רצונות לקבל, רצונות להשפיע, כוונות על מנת לקבל, כוונות על מנת להשפיע, הכול מגיע מלמעלה, אנחנו בסך הכול כלי ריק. לכן נחשוב איך אנחנו יכולים למיין, לסדר את הרצונות האלה שבאים אלינו מהבורא בלבד, איך אנחנו מתייחסים לכל הרצונות, ואיך אנחנו מסדרים את עצמנו כדי דרך כל הרצונות האלה לפנות נכון לבורא עד שמגיעים לדבקות בו.

(סוף השיעור)