שיעור בוקר 09.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלות ותשובות

מה ההתרשמות מהשיעור של היום? שוני לטוב, לרע, מה קורה, מה לעשות?

שאלה: יש לי כמה שאלות טכניות אולי. כשאתה שואל קבוצה מסוימת אנחנו כאן צריכים לשמוע אותם ברמקולים או צריכים לדבר בינינו או גם וגם?

כשאני שואל?

תלמיד: כשאתה שואל קבוצה.

אני שואל גם את הקבוצה הזאת.

תלמיד: אבל כשאתה פונה לקבוצה מסוימת, מה קורה כאן באותו זמן?

אני לא יודע מה בדיוק לעשות. כי אין לנו זמן, היום היו שמונים קבוצות, אף פעם לא היה דבר כזה בכלל. וגם הכמות בכל קבוצה, הם גדלים, הם רואים שהם יכולים להשתתף, שיש משהו, אז הם סוחבים בכוח עוד ועוד חברים ולכן אני לא יכול, הזמן מוגבל. האמת שהיה צריך להוריד כמה שאלות, אבל אם אני מוריד שאלות אז אני שואל פחות קבוצות ואני רוצה לתת תשומת לב לכל אחד, אפילו קבוצה עם ארבעה חמישה איש, כי בשבילם זה מאמץ גדול. לכן תבינו אותי שאני לא יודע מה לעשות, אני לחוץ.

תלמיד: כן, זה ברור.

זה לא כנס, אנחנו בונים קבוצה מכל הקבוצות הקטנות ולכן זאת העבודה, זה לא כמו שיהיה בכנס.

תלמיד: מה שקורה כאן זה שאם ברמקולים לא שומעים את קבוצת המיקוד אז כאן כל העשיריות דנות ביניהן על השאלה ששאלת. אם שומעים ברמקולים חזק את קבוצת המיקוד אז כולם עוברים להקשבה. ויש מצבי ביניים ששומעים חלש את קבוצת המיקוד ואז אנשים לא יודעים אם לדבר ביניהם או להקשיב לקבוצת המיקוד ונהייה חוסר בהירות כללי.

לשמוע את הקבוצות זה טוב כי אנחנו נכללים מהם, כך מכירים, כך מרגישים, זה בכל זאת מביא אותנו לחיבור. לא לשמוע, לדבר ביניכם, לי נראה שזה פחות חשוב. אני מקשיב. אני יכול לא להקשיב, לעסוק בינתיים באיזה חומר אחר או במשהו, יש לי עוד את רשימת קבוצות, את מי כן להזמין, מי לא להזמין ועוד הרבה דברים, הייתה תקלה בחיפה היום, עוד משהו, יש הרבה דברים טכניים באמצע, אבל אני אישית מקשיב, זה מאוד חשוב. ומזה בכל זאת יש לי איזו התרשמות בצורה כללית וגם מכל קבוצה בצורה פרטית איכשהו. אני כבר מתחיל לזהות אותם כמו בני אדם.

תלמיד: זה באמת נותן התפעלות לשמוע את הקבוצות בעולם, אבל כשכאן עברנו למצב של הקשבה אז אתה אמרת, פתח תקווה וכל הקבוצות, אתם עברתם להקשבה, אתם צריכים לדבר.

אני לא יודע. אני נותן לכם את תמונת המצב ואני לא יודע. לי נראה שאנחנו בעיקר צריכים לבנות כאן כלי כללי, חיבור, שבמשך היום, כשאני עכשיו חושב על משהו אני נמצא תחת התפעלות, בהרגשה שזה כלי גדול וממש שתבנה בי תבנית כזאת. וזה חייב להיות, אני מרגיש שזה מוסיף דווקא לתבנית הכללית.

תלמיד: אם כך עוד לא ברור אם אנחנו צריכים לשמוע או להקשיב או גם וגם.

לי נראה שיותר חשוב לשמוע כדי להתכלל.

תלמיד: אם באמת חשוב לשמוע כדי להתכלל, אז זה מה שנעשה. רק ברמת הפורמט צריך להיות יותר ברור מתי מדברים ומתי מקשיבים. כי בתחילת השיעור אתה כן אמרת, עכשיו כולם מדברים ואחרי זה נשמע את קבוצת פריז.

אין לי זמן לתת להם. נניח אפשר היה לתת לכל שאלה חמש דקות שתדברו ואחר כך לתת לקבוצה זמן להגיב. אבל ניקח לדוגמה את קבוצת פיטר, יושבים שם חמישה שישה אנשים ואפילו יותר, עד שכל אחד ידבר זה ייקח עשרים דקות, ולי יש שמונים קבוצות כאלה, מה נעשה?

תלמיד: הבעיה היא לא בדילוגים שלך בין הקבוצות, הבעיה היא רק בהנחיה לכל שאר העולם, מתי כולם מדברים, לא רק קבוצת פתח תקווה.

כדאי שכל העולם ישמע. בוא נחתוך פשוט, שכל העולם ישמע את הקבוצה שמדברת ויתחבר דרכה לכל יתר קבוצות, זה בונה מאיתנו את החיבור, זה מה שאנחנו צריכים. לא חסר לנו חוץ מזה כלום. אפילו שאתה יכול להגיד לגבי הרמה, "לא, זה לא כמו שאנחנו נדבר", זה לא נכון, הכלי הרוחני זה גיבור בכמות וגיבור באיכות. בכמות אנחנו יכולים להגיע ממש להרחבת הכלי, זה מה שצריכים עכשיו להשגת הבורא.

תלמיד: בהמשך לאותו נושא, האם זה נכון לבחור מישהו מתוכנו שיישב עם סוויץ' וידליק ויכבה את קבוצת המיקוד לסירוגין? כלומר פעם הקבוצה המקומית תקשיב לקבוצת המיקוד ופעם ידברו ביניהם?

את זה אני לא יודע, נראה לי פשוט לשמוע את קבוצת המיקוד בכל רגע וזהו. אבל הבעיה היא שאולי אז אנשים נרדמים. אני לא נרדם, אני ממש מתפעל מזה, יש לי מזה חיות. כשאני שומע כאן את קבוצת המיקוד זה איכשהו, אבל כשאני שומע את הקבוצות, מזה יש לי הרבה ויברציות, ממש הרבה התפעלויות. מורגש בכל זאת גם שוני וגם דמיון.

תלמיד: יש איזה רעיון שחשבתי עליו. אנחנו תמיד אומרים שקנאה זה פקטור מאוד חזק, אז נניח שהיו משתתפות מאה קבוצות והיה מדבר בן אדם אחד מכל קבוצה, זה כמו עשירייה.

זה עוד מוקדם לעשות כאלה [דברים]. גם לא מתחברים בצורה כזאת, לא בתור נציג.

שאלה: אם יש לאדם תכונות כאלה שנתנו לו מהבורא, איך להצדיק את זה? למשל פושע, או אדם שיש לו נטיות ויחס בעייתי, איך לשמוח מזה כל הזמן אם בכל רגע זה מתגלה?

לא לשמוח, מי אמר שצריכים לשמוח? אנחנו צריכים לשמוח בזה שאנחנו מגלים תכונות אגואיסטיות שהן לרעת הזולת ושאני יכול לפנות איתן לבורא, ולכן אני שמח, מזה שיש לי סיבה לפנות לבורא. אני לא שמח מתוך זה שיש לי דחף לגנוב או להרביץ למישהו, אלא זו סיבה לפנות לבורא.

מוסקבה.

תלמיד: רצינו לומר כמה מילים על האופן שבו יראה כל מה שאנחנו עושים עכשיו בכנס. עכשיו אנחנו מחברים בשיעורים קבוצת מיקוד אם יושבים שם חמישה חברים פיזית. בכנס נחבר קבוצת מיקוד רק אם יש בה שמונה חברים, כי אחת ממטרות הכנס היא הצורך להזמין מעגלים מעט יותר רחבים שלנו להגיע לכנס ולכן חברים שהשקיעו בזה מאמצים הם יזכו להזדמנות להיות קבוצות מיקוד. היוצא מן הכלל היחיד הוא קבוצת דרום אפריקה, כי יש שבעה חברים בכל דרום אפריקה, ולמצוא עוד מישהו כדי להזמין אותו, זה יכול להיות רק לשכור את שירותיו של איזשהו שחקן שיצטרף להשלים שמינייה.

הדבר הבא הוא שבכל שיעור יהיו לנו שתים עשר קבוצות מיקוד שידברו בארבע שפות ואחרי שקבוצה אחת תענה על שאלה אחת לקבוצה הזאת תהיה הזדמנות ונחיצות שאדם אחד יסכם את תשובת העשירייה בשביל כל הכלי העולמי. כלומר נניח כל העולם דן בשאלה מסוימת, אתה מקשיב לקבוצת המיקוד הזאת ובסוף הדיון אדם אחד מסכם בקצרה את תוצאות הדיון, כך זה יראה בכנס.

טוב, אנחנו נצטרך עוד לדבר בינינו איך אתם תנהלו אותי, כי אני יושב במקום שלי ואתם צריכים משם להדליק אותי, להוריד אותי, להגיד לי לדבר או לא, מתי כן ומתי לא, על מה כן ועל מה לא, אני עוד לא מרגיש איך זה נעשה.

תלמיד: בכנס אנחנו נכתוב לך בצורה מאוד מפורטת תסריט ממש לפי דקות מה יקרה בכל רגע נתון.

כי עכשיו אני יושב, יש לי מיקרופון עם מה שאתם שומעים שאני מדליק ומכבה, יש לי מיקרופון עם הניתוב שאני מדליק ומכבה, יש אדם שרושם לי את מספר הקבוצות וכמה אנשים יש בכל קבוצה ואז אני רואה את מי להזמין, את מי לא להזמין ובאיזה סדר וכן הלאה, למי לתת זכות קדימה, תלוי מי ומה וכן הלאה. את כל זה צריכים לנהל. כל זה נמצא לפני חוץ מעוד כמה דברים, כמו הטקסט והסדנה בעצמה. אתם תצטרכו כנראה לקחת את זה למוסקבה, אז אני לא יודע איך אתם תנהלו אותי כך שאדע בלי כל הנתונים האלה מה לעשות. תחשבו. אני משאיר את זה לכם, אני לא אומר שאני רוצה לקחת הכול על עצמי, אבל צריכים ללמוד מה עושים.

תלמיד: מירושלים רוצים להודות, קודם כל זה ממש יפה, מאתמול להיום יש התקדמות יוצאת מן הכלל, ממש התקדמות יפה. אם נמשיך בקצב הזה אני באמת לא יודע לאן נגיע בכנס. זה ממש יפה.

גם אנחנו חושבים שזה יפה שסוף סוף יש לכם לפחות חמישה שישה אנשים. לחיים.

תלמיד: התפללנו על זה הרבה.

אני יודע שבשבילכם גם זה הרבה.

תלמיד: בקשה מצד התוכן, לנסות להיות צמוד לשפה יותר מדעית. כלומר, להתייחס פחות למונחים שנתפסים כמיסטיים, הבורא רוצה, לעשות לו נחת רוח, לדבר בשפה שנתפסת כיותר מדעית. זה גם מאוד חזק מבחינה טכנית כשאתה דופק על השולחן, אז צריך לשים לב שהמיקרופון כבוי כשאתה דופק על השולחן.

אני לא זוכר, אבל אני אשים לב. מבחינה טכנית תשלח לי מכתב תזכורת שאני אעבור על כל הטקסטים האלה ואעשה אותם יותר קרובים למתחילים, לאורחים שלכם.

תלמיד: חלק מהשאלות הן מאוד מעשיות, למשל כשאתה שואל איך ליצור אווירה? מה לעשות? אז אולי בשאלות כאלה כדאי שיהיה יותר זמן לדיון כדי שנוכל באמת להיכנס לתוכן ולהגיע לאיזו מסקנה בתוך הקבוצות. ואם אפשר לשאול שאלה בהקשר לאחת השאלות האלה.

כן.

תלמיד: הייתה שאלה לגבי אווירה בקבוצה. יוצא שאני צריך לשלב בין שני דברים אם אני מבין נכון, קודם כל בכל תנאי שלא יהיה, מה שלא יהיה, באיזה נסיבות שלא אהיה, אני צריך לעשות עבודה רוחנית, להגדיל את החברים, לראות אותם כאופטימאליים הטובים ביותר כי הם מגיעים מהבורא. ומצד שני, בכל זאת אני רואה המון דברים שאפשר היה לשפר באמצעותם את האווירה בקבוצה, לזרז את ההתקדמות. איך לשלב בין שני הדברים האלה?

בלי שאני דואג לאווירה הטובה בקבוצה, בקבוצה העולמית, אני לא יכול לדאוג לקבוצה הפנימית שלי, כי אנחנו תלויים זה בזה. אתם יכולים לטפל בקבוצה שלכם, נניח בקייב, כמה שאתם רוצים, זה לא יעזור לכם כל כך. זה יעזור קצת, קצת קוסמטיקה, אבל לא יותר מזה. כל עוד לא נשפר את הקשר בינינו, בין כולם, אף קבוצה לא תוכל להתקדם. אף קבוצה. כי אנחנו נמצאים בגוף הזה והוא עדיין לא בריא. צריכים לדאוג לו, ולכן זה מה שחשוב.

במשך הזמן, במשך היום, כמה זמן אני דואג לקבוצה הכללית, כי אני מרגיש שבה אני תלוי. זה צריך מאוד להדאיג אותי, כי מי יודע עד כמה אני יכול להשפיע עליהם. אבל הם קובעים את המצב הרוחני שלי, את ההתפתחות הרוחנית שלי. לכן כאן צריכה להיות דאגה לא פחות מאשר לעשירייה שלי.

הייתי אומר שההפך. העשירייה שלי היום היא הרבה יותר תלויה בכל הקבוצות שלנו בעולם. ככה זה. ולכן תנסו כמה שאפשר להתכלל איתם ולהרגיש אותם קרוב. ולדאוג שיהיו יותר חברים בשיעורים ושיצטרפו יותר ויותר. אני מאוד שמח שיש יותר קבוצות וגם מספר גדול יותר של חברים. אפילו תראו את חדרה, כמה יש שם היום? יותר ממה שהיו. בדרך כלל הם הרבה, אבל יש יותר. ועוד ועוד, גם קייב, המון אנשים.

שאלה: עם כל הגירויים האלה שאנחנו רואים פה במסכים כשאתה מדבר עם כל הקבוצות, זה מרגיש כמו שהלב של אדם קדמון פועם מאוד מאוד חזק ומזרים דם, וזה יעורר את כל האנשים שיגיעו לכאן. איך אנחנו צריכים להתנהג איתם? הם יגיעו לכאן, הם יהיו עם עוד הרבה אנשים שיתחברו, מה הגישה שלנו כלפי האנשים שהולכים להגיע עכשיו?

בזמן הכנס?

תלמיד: לא, מעכשיו קדימה. כאילו שעכשיו מתחיל שלב חדש.

לא, זה שלב חדש לאותם אנשים שרוצים להגיע לגילוי הבורא, שמשתוקקים להשיג את מהות הבריאה, מטרת החיים. זה לא לכל האנושות. אז יהיו עוד כמה אלפים בעולם, לא יותר. כי המוח הוא דבר קטן מאוד לעומת כל הגוף, ולכן אל תצפו שיהיו מיליונים על גבי מיליונים בבני ברוך. לא, דווקא ההפך.

דבר איכותי לא יכול להיות דבר כמותי. לא יכול להיות. זה לא יכול להיות רב מכר, לכן אנחנו לא מצפים להרבה אנשים, אלא אם יבואו, יבואו. נקווה שקווי התקשורת שלנו יסבלו ויחברו אותנו לכולם. רק החברים האלה צריכים לדאוג שיהיה להם קשר טוב. למשל מה קורה בחיפה היום שנעלם הקשר אני לא יודע, וכך בכל מקום, שיטפלו בזה נכון. אבל סך הכול אנחנו רואים שהם יודעים ומשתמשים נכון.

זה יסתדר.

תלמיד: אולי תוכל להגיד כמה מילים, גם פרסמת אתמול שכביכול אנחנו עוברים ממצב של לימוד מקורות וידיעה למצב של הרגשה.

אנחנו עכשיו עוברים שלב. אני לא יכול להגיד כמה זמן הוא ייקח, אבל שלב של התארגנות לקבוצה העולמית. זה לא חשוב אם עולמית או מקומית, לָכול יש רק מקום אחד. ולכן הלימודים שלנו היום הם כביכול לא לימודים. אנחנו לא לומדים בשכל שום דבר חדש, אלא אנחנו מעוררים את הרגש ומתוך הרגש מתחילים להבין אולי יותר על הבנייה שלנו, ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס למצב.

זאת אומרת, יכול להיות שישנם אנשים שאוהבים מאוד ללמוד, ואז בשבילם זה לא לימוד ולא שיעור ולא כלום, והם יושבים כאן ובוערים למה אנחנו שורפים את הזמן. אז הם צריכים שוב לקרוא מאמרי רב"ש ולהבין שזו בעצם העבודה הרוחנית שלנו, ולא לדעת "כמה מלאכים בשמיים ואיך נקראים בשמותיהם". נקווה שיבינו.

תלמיד: זה ממש שינוי מהותי בהשוואה לקריאת טקסטים, לישיבה מול מקור, ללמוד, אתה עובר למצב שבו אתה מקשיב לחברים ולא בהכרח לרב.

אני מקשיב לחברים כדי להתחיל להרגיש אותם יחד איתי, לפחות קצת, ואחר כך אנחנו שוב נחזור ללימוד טקסטים כדי להזמין מאור המחזיר למוטב, שהוא יחבר וישפיע עלינו, וכך זה יהיה, גם כך וגם כך. אתה רואה יש לך מאמרים של הרב"ש ויש לך תלמוד עשר הספירות. יש זה ויש זה.

טורקיה

תלמיד: מה אפשר להגיד, להציע לאנשים שלא יכולים להגיע פיזית לכנס?

שישבו ככה ויקשיבו, או לפחות יתחברו לקבוצה של שניים, שלושה, חמישה אנשים. יש כאלה מהקבוצה הוירטואלית, שיכולים להתחבר לפי האזורים שלהם, למשל חמישה באזור הזה, שלושה או ארבעה באזור ההוא, לפחות ככה, או שאדם נוסע ליום אחד ויושב עם עוד כמה חברים יחד. יחד אוכלים, יחד שרים, יחד שומעים, מדברים, משתתפים. לפחות יום אחד.

אני מבין שטורקיה היא מדינה גדולה, יש קרובים לאנקרה, ויש קרובים לאיסטנבול, ויש עוד אנטליה והים השחור, אבל בכל זאת יכולים לחלק את כל המדינה לארבעה אזורים וכך להתחבר.

וינה.

שאלה: השאלות שאתה נותן הן יותר מידי ארוכות בשבילי. עד שאני מעכל את זה, זה יותר מידי ארוך. אפשר שהשאלות יהיו יותר קצרות?

קצר ולעניין.

תלמיד: אנחנו לא מספיקים.

בסדר. זאת אומרת, השאלות שלי הן ארוכות, או טקסט ארוך?

תלמיד: השאלות ארוכות.

טוב. בסדר. אני אשתדל לשאול קצר. והקטעים עצמם הם לא ארוכים? בסדר, נסתדר, יש לי עוד שבוע ימים, אני אסדר את זה, נצטרך לעבוד על זה. גם לקצר את הכמות, זה בלתי אפשרי כמות כזאת.

פיטר.

שאלה: אם השיעור נמשך שלוש שעות ואני יושב ומקשיב לך, קוראים מכתבי רב"ש, בעל הסולם, אני מתרשם מזה, אני חושב על הבורא, חושב על העשירייה. אבל אם שלוש שעות מדברים החברים ממדינות שונות, למרות שאני מקשיב להם, אני משום מה לא מתרשם, נרדם, וכן הלאה, מה זה אומר ומה לעשות עם זה?

זה מצביע על חוסר חשיבות שלך לחברים. ואני אומר לך שחשוב לך יותר להתקשר לחברים מאשר אלי. תקשיב. להתקדמות הרוחנית שלך החברים שלך חשובים לך יותר ממני, ממה שאני אהיה קשור אליך. אז תגיד את זה לעצמך אלף פעם, תרשום גם אלף פעם על הנייר, שאין לך יותר, חבר זה הכניסה שלך לבורא ולא אני.

ולכן חבל שאתה כך [מדבר]. אני מבין שזה הקושי, אני מבין שכאן זה היצר הרע עומד לפניך ולא נותן, אבל אתה צריך להבין למה דווקא הוא נמצא שם, למה יש לך זלזול כלפי החבר, מפני ששם ישנה העבודה הרוחנית, גם כלפי כל הקבוצות בעולם. למה אתה לא כל כך שומע אותם? "אהה מי זה שם איזה.. פנמה שם, אמריקה אפריקה שם זה.. מה הם, מי הם", אני מבין לעומת פיטר אין כלום, אבל תדע שהם בדרך לבורא. הם בדרך לבורא.

מוסקבה.

שאלה: מה ההבדל בין סתם להאזין לחברים בסדנה, לבין ממש כמו שאתה אומר להיתכלל בתשובה, להיתכלל בחבר שעונה בסדנה. מה זו היתכללות רגשית?

אני לפעמים שומע אותם כמו קטן ששומע גדולים. לפעמים אני שומע אותם כמו אימא ששומעת את התינוק, או מלמטה, או מלמעלה. בכוונה שזה יביא אותנו לחיבוק. בשווה. תנסו גם כך להתייחס וגם כך להתייחס. קודם כל לא לשים לב להבעה החיצונית, לא איכפת לי מה ומי זה. לא צבע ולא שפה ולא מדינה, ומנטאליות, לא חשוב, חשוב לי רק דבר אחד, החיסרון שלו לבורא. זה מה שהבורא נתן לו, עם החיסרון הזה אני צריך להתחבר. כל היתר חוץ מהחיסרון הזה, חוץ מהנטייה שבליבו, מוחק, אין שום טעם, אין לי שום קשר לכלום, חוץ מהנטייה הזאת. וגם אני בנטייה הזאת לבורא, רוצה להתחבר.

אז בנטייה הדקה הזאת שלו ושלי, אני רוצה שיהיו כבר שניים. שניים הופך להיות לאחד, אבל יותר עבה. העביות שלו מזה שאנחנו מנוגדים, בכל זאת שניים ולא אחד, אבל גם זה כוח. כמו חבל, כמו חוט שעושים מהרבה חוטים. וכך אני עוד ועוד ועוד מחבר את עצמי לבורא, דווקא דרך חיבור עם האחרים. אין לי שום אפשרות אחרת.

ואז אני מרגיש שבזה שאני התחברתי לניו יורק, ולסולט-לייק-סיטי, ולאמריקה הלטינית ולכולם, הם מושכים אותי לבורא. זה החברים שזרקו לי את החבל, בזה שהם מראים לי את ההפכיות ממני, ואני תפסתי אותם למרות שאני לא רוצה להיות איתם, אבל תפסתי במאמץ שלי, הם מוציאים אותי.

זה עובד חברים, כאן כל העבודה שלנו, כאן זו ההצלה שלנו. לכן מי שלא רוצה ללמוד את זה [שיידע], זו העבודה ברוחניות. מי שלא רוצה הוא לא שייך לחכמת הקבלה, שילך ללמוד משהו אחר, "כמה מלאכים בשמיים", שיהיה "מקובל ירושלמי".

שאלה: מתי עשירייה מדברת כולם ביחד?

מתי עשירייה תרצה להיות יחד?

שאלה: לא, שהעשירייה מדברת ביחד, שכולם מדברים יחד?

שידברו יחד? שיחשבו יחד? אתה שואל מתי אנחנו ב"mind", [במחשבה] נהיה ביחד? מתי שאנחנו בהכרה, בהבנה בלי מילים נרגיש שאנחנו נמצאים יחד, ועם הבורא יחד? את זה אתה שואל?

שאלה: מה שאמרת לפני דקה בתשובה למוסקבה. אם כולנו נדבר יחד, אז אנחנו סופגים את המילים שאנחנו שומעים מרחוק, כמו גם את המילים ששומעים מכאן? אז ההתכללות הזאת הופכת חזקה יותר. וזו הדרך שבה אנחנו צריכים לעשות את זה במקום שכולם עוצרים ומקשיבים. אנחנו צריכים כולנו להשתתף.

אני לא יכול לענות עכשיו על שאלות כאלו, כי אני רוצה שאתם תהיו יותר בעלי ניסיון. שאתם תחשבו על זה במשך היום, איך להיות מקושר בצורה כזאת או אחרת בשאלות שלי, בשאלות שלהם או במשהו שהם מדברים. או לא אכפת לי על מה הם מדברים, העיקר להיות קשור איתם, ולא איתם אלא דרכם עם הבורא. את כל הדברים האלה אנחנו נרצה לסדר ככלי אחד, ושם הבורא שממלא את הקשרים בינינו, ומקשר בינינו.

מה שאני מרגיש כלפי החבר, אני מרגיש בינינו את הבורא בצורה שלילית או חיובית. אבל במה שאני מתייחס לחבר, זה בדיוק הבורא שבאמצע, אז אני רוצה לסדר את הדברים האלה, זה נקרא "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". "גם" זה הבורא שיושב ביניהם. מה זה יושב ביניהם? ממלא מקום ביניהם. זאת אומרת, אם אני חושב על מישהו אחר, בינינו נמצא בורא. אם אני מודע לזה, כבר אני מתחיל לעבוד עבודה רוחנית.

שאלה: בהמשך למה שאמרת, האם תוכל לתת לנו עצה. אנחנו בונים עכשיו את היחסים בין הקבוצות, אמרת שעכשיו עוברים לשלב חדש. כמו שאני מבין את זה, גם התפילה צריכה להשתנות קצת. כלומר אם פעם התמקדתי בעיקר בעשירייה שלי, והעשירייה שלי הייתה בשבילי האמצעי לקשר עם הבורא דרך התכללות בחברים, דרך בקשה על החברים, איך עכשיו לעשות? תן הנחיה בבקשה אם אתה יכול, איך לבנות את הבקשה הזאת, אם אני רוצה להימצא במהלך היום בזה? איך לקשור את הבקשה שלי אל החברים בעשירייה, עם הכלי העולמי? האם זו איזו בקשה שוות ערך בשביל אלה או בשביל אלה, או שזאת איזו הדרגתיות, או משהו אחר?

תשובה. אנחנו פעם היינו בודדים, אחר כך הגענו למצב שקיבלנו סימן. נגיד שקיבלנו סימן, אם הבנתם אותו או לא, זה לא חשוב, קיבלנו סימן שהצלחה של כל אחד היא תלויה בעשירייה. שהוא יהיה בעשירייה, ואז איתה הוא מתקדם. התקדמנו עם זה כמה שנים, קיבלנו שוב סימן שהצלחת העשירייה תלויה בזה שהיא נמצאת בתוך העשיריות האחרות.

אם אני רוצה להצליח שתהיה לי אפילו עשירייה אחת מתוקנת לגילוי הבורא, אני צריך לדאוג על זה שתהיה סביבה, היינו הרבה עשיריות, שאני אספוג מהם מינרלים, מים, חום וכן הלאה, שעל ידי זה העשירייה הזאת תגדל. כי עשירייה זה סך הכול גרגיר אחד שנמצא בתוך הסביבה, בתוך עשיריות אחרות, וחייבת לספוג משם את כל הנחוץ לה להתקדמות.

אף עשירייה לא תוכל להשיג את הבורא, בלי שהיא תהיה קשורה בצורת מה, איכשהו לעשיריות האחרות. לכן התחלנו את השלב הזה מאין ברירה, כמו שאנחנו תמיד מתקדמים מאין ברירה, וזה טוב. אז בבקשה כשאנחנו יוצאים מהשיעור, אנחנו משתדלים במשך היום להרגיש את העשיריות האחרות, את כולם, ושאנחנו פועלים כל אחד בעשירייה שלו, אבל מהעשירייה שלו הוא מרגיש שהוא תלוי בעשיריות אחרות. ונראה הלאה מה אנחנו נעשה, איך אנחנו נתקדם.

מחר יהיה השיעור השישי והאחרון של הכנס. אחר כך יהיה לנו עוד הרבה זמן לפני, גם אולי לעבור באיזו צורה להכנה לכנס קצת אחרת, וכך נתקדם. סך הכול כנס זה איזה תאריך שעוזר לנו להתחבר.

שאלה: זה נכון שכל הכנסים שיהיו מעכשיו והלאה יהיו כנסים וירטואליים?

לא יודע. זה מה שרצית לשאול?

תלמיד: לא. יש קשר, יש התכללות פה בפתח תקווה בין העשיריות, בגלל שאנחנו עברנו ערבוב. אני חושב שצריך לעשות דבר דומה עם כל הכלי העולמי.

איך?

תלמיד: שיהיו עשיריות וירטואליות.

אנחנו משתדלים שזה יקרה. אתה הולך לחלק אותם לעשיריות?

תלמיד: לא, אנשים לא יטוסו מארץ לארץ, זה ברור, אלה יהיו עשיריות וירטואליות.

וירטואליות, אני שמעתי. נו אז מה? איך לעשות את זה?

תלמיד: איך לעשות את זה. אמרת לי קודם שעוד לא הגיע זמן, אז אני כבר מפחד לומר.

זה טוב שאתה מפחד. אגיד לך, אנחנו קודם משתדלים לבנות ממה שיש, חיבור ממה שיש. אנחנו עדיין, לפחות אנחנו שיושבים כאילו יחד ושומעים זה את זה, כאילו שנמצאים במתחם אחד, במקום אחד, בחדר אחד ואיכשהו מדברים, דנים, שומעים זה את זה, מכירים יותר זה את זה. אני מתרגל לזה שיש חוץ מהקבוצה הזאת עוד שמונים קבוצות וכן הלאה. בואו נתרשם מזה. זה לוקח זמן להתכלל רגשית, שכלית, נפשית כשאתה נמצא בקהל גדול שהוא כמוך, וגם מסודר באיזו צורה, ואז אנחנו נראה איך לעשות.

אני לא חכם. אתה כבר מבין שצריך לחלק אותם, ואני לא יודע כלום. נשתדל.

תלמיד: רב, היום שמעתי רב אוזניה אחת ברוסית. זה היה הבדל גדול להרגיש.

כן? מה הרגשת?

תלמיד: כמו כנס.

בסדר, איך שאתה רוצה. זה יכול לעזור לפעמים.

אנחנו סיימנו, וכרגיל היום אין שום דבר בערב, תתעסקו בהפצה, בכל מיני דברים שצריכים לעשות, ומחר אני אקבל אולי את השיעור היום, ואז נכין אותו ונשתדל לתקן את מה שהיום שמענו.

קריין: משימה יומית.

מבררים בעשירייה, איך מיד בתום השיעור ואילך, נפנה לבורא ונבקש להפוך את הרע לטוב. איך ליצור זאת בינינו, בעולם הווירטואלי שלנו, כך שמיד נרגיש תמיכה לפנות לבורא שיהפוך את הרע לטוב.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-09_lesson_sheelot-ve-tshuvot_n1_p2_QQi6F0ib