שיעור ערב 27.08.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עליות וירידות בחכמת הקבלה

אנחנו מתחילים שיעור, והשיעור שלנו יהיה בנושא עליות וירידות בחכמת הקבלה. אתם תשאלו מה שמעניין אתכם ואנחנו נשתדל להסביר את כל זה.

מה זה אומר התפשטות מלמעלה למטה בחכמת הקבלה? זה מהבורא אל הנבראים. והתפשטות מלמטה למעלה זה מהנבראים אל הבורא. העניין הוא שכל מה שאנחנו מקבלים, מרגישים בעולם שלנו יורד מלמעלה, מהבורא, יורד ממנו ומשתלשל ממנו בצורה מוחלטת. ועד שזה מגיע לעולם שלנו, כל ההשפעה המוחלטת, האבסולוטית שלו נקרעת להמון חלקים קטנים, להשפעות מאוד בלתי שלמות, שמצטלבות ביניהן ויוצרות בעולם שלנו, בדרגה שלנו, בדרגה הנמוכה ביותר שקיימת, המון הפרעות, בלבולים, שנאה, קנאה, מאבקים וכן הלאה, למרות שמלמעלה הכול יורד בצורה מושלמת.

כל המדרגות שמשתלשלות מלמעלה למטה, לכן הן נקראות מדרגות הירידה, למרות שכולן באות באהבה מהבורא לנבראים, אבל עד שהן מגיעות אלינו אנחנו כמעט ולא מרגישים את זה וגם לא נרגיש. מה שמורגש בנו, ההשפעות השליליות האלה, אנחנו נתחיל לשנות אותן להשפעות חיוביות, וכך נתחיל לטפס מלמטה למעלה למקור שלהן. ובמידה שאנחנו נשיג את המקור, השתוות למקור, רק במידה הזאת אנחנו נרגיש במקום ייסורים, טוב, מתיקות, עונג, במקום בלבול וחוסר הבנה, הארה, הבנה, במקום שנאה, אהבה וכן הלאה.

למה זה נעשה כך? בשביל שהאדם יברר את הכול בעצמו, שהוא יוכל להעריך נכון את מצבו שניתן לו על ידי הבורא, לראות שבאמת אין לו ברירה אחרת בחיים. אנחנו רואים, שבמידה שהנברא מתפתח, העולם שלנו, האנשים שבו, כל הטבע הסובב, אנחנו נהיים יותר ויותר אומללים, תלויים הדדית ובסופו של דבר גם נמצאים בשנאה הדדית אחד כלפי השני. אנחנו משתדלים בכל כוחותינו להמציא תמיכות למצבים שלנו בצורה של טכניקות, רפואה, אבל מצליח לנו די מעט. אנחנו רואים את כל זה מול עינינו, אנחנו דורכים באותן מלכודות, נכנסים לאותן בעיות שהיינו בהן.

למה זה קורה? זה קורה דווקא בשביל שהאדם יקבל הזדמנות לבחור את הדרך שלו באופן נכון, בתיקון עצמו לראות עולם אחר. אבל אנחנו רוצים לראות את העולם האחר בלי לתקן את עצמנו אלא פשוט לראות אותו. אנחנו מוכנים להשקיע, להשקיע בטבע הסובב, בחברה, אבל לא בנו, בעצמנו. כלומר, אנחנו לא מוכנים בעצמנו להשתנות וזו בעיה מאוד מאוד גדולה. העניין הוא שבאמת להשתנות בעצמנו זה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי. על זה מדברות הרבה דתות, הרבה שיטות, אבל הן עוזרות לנו מעט.

לפני יומיים כשהייתי בהודו נפגשתי שם עם גורו גדול אחד, הוא באמת נחשב לגדול. למרות שדיברנו על דברים דומים, כששאלתי אותו איך בכל זאת מעבירים את הלימוד הזה לבני אדם, הוא אמר לי, ככה, עד כמה שהם יכולים, מבינים, מסוגלים לספוג, במידה הזאת זה יוצא להם. אני ראיתי את האנשים האלה וגם הבנתי דרכו ששיטה אין. יש שיטה אחת, "חכמת הקבלה", היא מאוד מורכבת. היא בעצם לא מורכבת או קשה לביצוע, היא פשוט דורשת מהאדם שישקיע בזה את תשומת ליבו, את זמנו, את כוחותיו. שהאדם בכל זאת ימשוך על עצמו, יזמין על עצמו כוח עליון שרק הוא יכול לתקן אותו. זה העיקר בחכמת הקבלה.

כלומר, אנחנו בעצמנו לא מסוגלים להיתקן, הדבר היחיד שאנחנו מסוגלים לעשות זה למשוך אור עליון והוא שיתקן אותנו, שישנה אותנו, ואז נרגיש את עצמנו במצב הבא, כלומר מעל הגוף הבהמי שלנו. לא בחיים שמסתכמים בלשמור על הגוף הבהמי, למלא אותו בתענוגים למיניהם, מילויים וכן הלאה. אלא באמת לדעת מהו טעם החיים, בשביל מה אנחנו בכלל צריכים להיות כאן במצב המאוד לא נינוח הזה, שבו אנחנו כל הזמן חייבים לעשות איזה משהו, לסבול, לדאוג וכן הלאה.

אם הטבע הוא מושלם, אם הבורא הוא מושלם כמו שמספרים לנו, אז איפה השלמות הזאת? למה אנחנו כל הזמן צריכים להרגיש את ההיפך, את המנוגד למצב הזה, את המצב שלנו כלא מושלם, מצב של חידלון? ובכן, חכמת הקבלה מדברת על זה שאפשר להגיע למצבים אלו כשאתה מתעלה, כיוון שכל הבעיות שלך נובעות מהבנה לא נכונה, מהרגשה לא נכונה של הטבע. ברגע שתתחיל להיות דומה לו, דומה לבורא בעצם, מיד תגלה שבסופו של דבר אתה נכנס למצבים אחרים לגמרי, הרגשות של אהבה, של מנוחה, כמו תינוק על ידיה של אימו.

זה המצב שצריך להיות בנו כל הזמן, וזה תלוי רק בדרגה או בהרגשה. בקבלה זה נקרא "אמונה", אבל אני לא רוצה לבלבל אתכם במילה הזאת, כי בעולם בכלל, או במשמעות הארצית היומיומית שלנו, אמונה זה משהו שלא קיים ואתה מקבל אותו כקיים. בקבלה זה לא כך, בקבלה זה השגת הבורא, השגת הבורא הוודאית נקראת "אמונה", היא נותנת לאדם לפעול נכון לתקן את עצמו.

ובכן, הנברא נברא כמושלם. הנברא עובר מצבים של התרחקות מהשלמות של עצמו לפי 125 מדרגות ירידה מלמעלה למטה. אלה חמישה עולמות, חמש מדרגות שבתוך חמשת העולמות מה שנקרא "פרצופים", וחמש מדרגות בכל פרצוף מה שנקרא "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות". והנה 125 מדרגות.

אם אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו כדי למשוך על עצמנו אור עליון, כל חכמת הקבלה מדברת איך למשוך על האדם את האנרגיה העליונה הזאת, אז האנרגיה העליונה הזאת מתקנת אותנו. אנחנו לא צריכים להתאמץ, לעשות מאמצים כלשהם, להיות אתלטיים או פסיכולוגים, שום דבר מזה, אלא כל העבודה נעשית על חשבון האור העליון. לכן הלימוד שלנו נקרא "עבודת ה'" אם שמעתם מושג כזה. "עבודת ה'" זאת עבודה של ה', הוא זה שעושה, ומה עלינו לעשות? עלינו לבקש ממנו על זה, זה מה שנקרא "תפילה", "בקשה", "עליית מ"ן" וכן הלאה.

אם אנחנו מבקשים נכון ופונים עם רצון נכון שאותו אנחנו רוצים לתקן אז זה קורה. ואנחנו לאט לאט מתחילים להרגיש יותר ויותר ברצונות המתוקנים פעם אחר פעם בצורה ודאית יותר ויותר את העולם העליון, את הבורא שממלא אותו, ואותנו שנכללים בעולם העליון הזה. ואנחנו מתחילים להרגיש מה יכול להיות המצב, הנברא המושלם, השלם, הנצחי הזה שאנחנו הופכים לחלק אינטגראלי ממנו.

בעצם זה כהקדמה במה עוסקת חכמת הקבלה. אפשר לדבר על זה בכל מיני אספקטים, זה אחד מהם. ביקשו ממני וזה מה שסיפרתי.

לכל אחד הצטברו שאלות, אנחנו רואים אחד את השני לעיתים רחוקות, מה השאלות שיש לכם?

שאלה: לגבי העבודה בעשירייה. מה לעשות כשיש בקבוצה מפלגתיות, שחבר נוקט עמדה וסביבו מתאספים חבורה של אנשים?

העניין הוא שכל חכמת הקבלה זאת חכמה על השגת הבורא. אנחנו יכולים להשיג את הבורא כשאנחנו יוצרים תנאים לגילויו. הבורא לא יכול להתגלות באדם אחד כי אדם אחד הוא אגואיסט. הבורא יכול להתגלות רק אם מתאספים כמה אגואיסטים והם משתדלים להתחבר ביניהם מעל האגו של עצמם. אני אגואיסט, הוא אגואיסט זה בטוח, וגם זה שלידו, אמנם הוא קצת מתבייש, אבל גם הוא אגואיסט. כולם אגואיסטים, אחד יותר גרוע מהשני. אבל אם אנחנו החלטנו שאנחנו מוכרחים, פשוט חייבים לגלות את הבורא, אז אין לנו ברירה אחרת. אנחנו מתאספים, לוקחים את השיטה הקבלית הזאת ופשוט מכריחים את עצמנו להתקרב אחד לשני.

להתקרב זה אל זה, מה זה נקרא? מה זה אומר? לבטל את האגו שלי לפחות במשהו. אנחנו משתדלים לעשות את זה ולא יוצא לנו כלום. ככל שאנחנו יותר משתדלים ככה יותר לא יוצא כלום. עד שאנחנו מפסיקים לדבר אחד עם השני, רבים, נפרדים, ומה מזה? חכמת הקבלה אומרת שלא צריך להיות ילדים טיפשים ולחשוב שאתם תצליחו. תשתדלו להתחבר לא כדי שתצליחו, אתם לא תצליחו ואף אחד לא יצליח כי האגו זה הטבע שלכם, אין לכם שום דבר חוץ מזה. לכן, אתם לא מסוגלים להתקרב ולהתחבר בעצמכם.

אבל כשאתם מתחילים להתנגש ביניכם על ידי האגו שלכם, אז אתם צריכים לפנות אל הבורא ולבקש ממנו שהוא יחבר אתכם, שהוא יקרב אתכם, שיעזור לכם איכשהו. אם תבקשו ממנו על זה נכון, ואיך לבקש נכון אנחנו לומדים, אז הבקשה שלכם תתקבל ואתם תתחילו לקבל מה שנקרא "אור מקיף", "אור התיקון" והוא יתקן אתכם. במה יתקן? אתם תתחילו להתקרב ביניכם כנגד האגו שלכם. כלומר, אתם תהיו דומים לשני מעגלים שמתחברים במשהו ביניהם. באמצע יש איזה חלק משותף, אז בשטח המשותף ביניכם שם יתגלה הבורא. זה הכול. זאת כל החכמה.

אם זה ברור לך, את יכולה ללכת הביתה באופן רגוע. רק שזה צריך מימוש בקבוצה של נשים וגברים, ואין דרך אחרת כי כולנו אגואיסטים. בואו לא נדבר עכשיו מי אגואיסט יותר, הגבר או האישה, נשאיר את זה לאחר כך.

תלמידה: הבעיות מגיעות כשאנחנו עובדים בעשירייה. אנחנו קוראים כל מיני דברים שהמקובלים כותבים, ובפועל הדברים בעשירייה לא ככה.

ברור שלא ככה. אף פעם לא יהיה לכם ככה. אתם אף פעם לא תצליחו לעשות שום דבר טוב. אני מבטיח לך. כי הבורא לא מעוניין בזה. הוא מעוניין בזה שאתם תבקשו ממנו, מאפס עד מאה אחוז. בכול תראו שאתם טועים, שאתם לא מצליחים בכלום, שיש לכם אפס תקווה למשהו, ככה הוא עושה בשביל שאתם תזדקקו בו. רק בעזרתו יקבע העתיד שלכם. זה הכול.

אבל אנחנו שוכחים מזה. משתדלים בעצמנו, בידיים הקטנות שלנו לעשות את כל הדברים האלה, להתחבר. וזו הבעיה הגדולה ביותר. צריך להשתדל ומיד לבקש מהבורא. להתאמץ ומיד לבקש מהבורא. בלי להשתדל ולהתאמץ אין על מה לבקש. אסור סתם לעמוד ולנדנד לו ולבכות. לבכות ממה? מה לא הצלחת? אתה צריך להראות לו. "הנה זה אני לא מצליח. אני רוצה שאתה תתקן את זה. הנה, אני שונא את החברה שלי" או את החבר שלי, לא יכול לעשות איתם כלום. אני רוצה איתם להשיג מצב כשבחברות ההדדית שלנו, באהבה ההדדית שלנו, אפשר אפילו להגיד, בחיבור ההדדי שלנו, אנחנו נוכל לגלות אותך, את הבורא". עם זה צריך לפנות אליו.

שאלה: האם יראה או פחד, האם פחד זו שנאה נסתרת? האם צריך לברר את הבעיות שקשורות לזה?

לא צריך לברר שום בעיות. אתם לא תצליחו לברר כלום, למרות שתנסו לברר אותם, פחדים, שנאה, איך הם קשורים, מה נובע ממה. אם תעשו את זה, אתם בסופו של דבר תהפכו לפילוסוף או לפסיכולוג, ויש כמוהם המון זרוקים באשפה בערמות. אז תעזבו את כל הפילוסופיות שלכם ואת ההרהורים האלה. אתם פשוט צריכים לפנות אל הבורא. אני שוב פעם חוזר על זה.

כל הבעיה שאנחנו הופכים את עצמנו לחכמים. אז תקשיבו. לא צריך לחשוב כלום, לא לחשוב על שום דבר. לא להמציא שום ניסוחים מורכבים, מתוחכמים, אלא פשוט, מהלב, מה שנקרא, לפנות אל הבורא מהלב. אם הפנייה שלכם לא מהלב אלא מתוך ההתחכמויות שלכם, אז הבקשות שלכם לא יושמעו, לא ישמעו אותם, ולא יקבלו אותם. המערכת הזאת שנקרא "הבורא" לא תקבל אותם.

שם מתקבלים רק רצונות זכים שלכם, נקיים ללא עיבוד של השכל. כי ברגע שאתם מעבדים את הרצונות שלכם בעזרת השכל, אז יוצא שהם מקבלים צורות לא ריאליסטיות שלא קיימות בטבע. אלה ההתחכמויות שלכם. לכן, עדיף איך שהלב מרגיש, את זה להפנות לבורא בבקשה לתקן. ואז אתם תצליחו. אז אתם תתחילו לקבל תשובות.

ואם אתם תתחכמו, להגיד את זה כך או אחרת, לשאול, לפנות, אז התפילות שלכם לא יגיעו לבורא. כלומר, המערכת שבה אנחנו קיימים לא תקבל את הרצונות שלכם, את החיסרון שלכם, את המ"ן שלכם. הוא לא יתקבל כי הוא לא יהיה נכון. הוא לא ייכנס באופן נכון ומערכתי למערכת העליונה.

נגיד, כמו איזה אות שאנחנו שולחים. נגיד, הוא לא מכויל, הוא לא מכוון. לכן, הוא לא יכול להיכנס למערכת, ואנחנו לא נשמע כלום. הבורא לא ישמע אותנו ואנחנו לא נשמע אותו. בורא זה מערכת ששומעת את כל הפניות הנכונות שלנו.

שאלה: אני נמצאת בעשירייה ווירטואלית, וכל יום יש לנו עבודה. אנחנו כל הזמן בווטסאפ מדברים שם, שולחים לבבות אחת על השנייה. אם זה יותר מדי בשבילי, ואני מרגישה שזה מעמיס עלי, האם אני יכולה להגיד להם שזהו "נמאסתם עלי", או שעלי להתאפק או לפנות לבורא?

מה, יותר מדי לבבות, אני לא הייתי סובל את זה. אני לא אוהב נזלת, דמעות, מה שנקרא. בקיצור, כל מיני ג'סטות מלאכותיות האלה משוחקות. כל מיני סמיילים, לבבות. אני לא אוהב את זה. אני חושב שאין לזה מקום.

כל זה מבלבל אותנו. זה מסית אותנו. אנחנו צריכים לבדוק איפה אנחנו נמצאים, הרגשות האמיתיים שלנו. הם לא יכולים להיות טובים. אנחנו צריכים לעבד אותם בצורה מאוד רצינית לבקש מהבורא ברצינות איך להגיע בכל זאת לקשר בינינו.

ברגע שאנחנו מגיעים לקשר בינינו, לחיבור הזה, לשטח המשותף הזה בין שני מעגלים, כל עיגול אגואיסט סגור בעצמו, אבל אם באיזה שטח הם מצטלבים, אז באותו שטח משותף מתגלה הבורא. אפילו אם זה שני אנשים, שלא לדבר כבר על העשירייה. העשירייה, בסופו של דבר, צריכה להגיע למצב שכולם בעיגולים שלהם, בשטח שלהם מסתירים את כולם, ואז יוצא עיגול אחד בלבד. וזה הפרצוף הרוחני האמיתי. זה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע. אבל זה אחרי זה.

בהתחלה, לפחות ככה, קצת להרגיש מה זה נקרא "בקשה נכונה". כי אם אנחנו נבין במדויק איך לפנות, אז כבר הפנייה שלנו תהיה אפקטיבית. אנחנו נרגיש שאנחנו עובדים על משהו. שאנחנו כל יום עושים משהו, מתקרבים, מעבדים את הרגשות שלנו, שולחים אל הבורא, מקבלים משהו ממנו. מתחיל להרגיש פידבק, איזה משוב וכך הלאה, כך תתחיל שיחה. אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה זה מרתק.

אתם פתאום מתחילים להרגיש שבכלל סביבכם קיים כוח עליון שכל הזמן שולט בכם, אבל עכשיו הוא מתחיל להיות במין דיאלוג הדדי כזה איתכם. זה מאוד מעניין, החיים מיד מקבלים התפתחות פנימית כזאת שלהם, אתם תתחילו להרגיש בשביל מה לחיות, למה לחיות, מה הטעם. לכן אני ממליץ לכם להשתדל כמה שפחות סמיילים ולבבות, אלא דווקא ברצינות, מה צריכה להיות לנו היום הבקשה המשותפת אל הבורא. כי התפילה צריכה להיות משותפת.

אם כל העשירייה, או חמישייה או אפילו שניים, אבל הם מבינים על מה הם ביחד מבקשים ומסכמים ביניהם, בואו עכשיו נבקש, אני חושב שזה הכי חשוב. והשני אומר, יכול להיות, כן, לא, בספקות, ואז לאט לאט הם מגיעים להסכמה הדדית שזה מה שחסר להם ודווקא על זה הם צריכים לבקש היום. הם מתקרבים כבר ביניהם.

הם מדברים כבר על הפנימי והחשוב ביותר, הם מבקשים את הבורא על זה, הבורא כבר הופך להיות לחוליה מקשרת ביניהם וכך הם נכנסים לתהודה ביניהם ואל הבורא. ואז כבר יש משולש אהבה שנוצר. ברצינות, זה כך.

ולאט לאט נוצר קשר שכזה ביניהם. הם יותר מבינים אחד את השני. ההשתוקקות הבאה המסוכמת ביניהם, התפילה הבאה שלהם, כבר תיראה שונה לגמרי. יותר מציאותית, יותר רגשית, יותר מכוונת, הם כבר ישתדלו לגשת לזה ברצינות, כבר תורגש גם העבודה וגם ההשפעה.

שאלה: אתה אומר שאפשר לעבור הכול בתוך קבוצה, אבל יש כאלה דוגמאות כמו בעל הסולם, רב"ש, שלא היו להם חברים וקבוצה, היו להם תלמידים.

מה אתה אומר?

תלמיד: אני יודע, קראתי. לבעל הסולם לא היו חברים, היו לו תלמידים. \אם הבורא יוצר כאלו תנאים שהקבוצה דוחה אותך ואתה דוחה את הקבוצה, ובאמת זה לא פעם ראשונה, אני כבר כמעט 11 שנה בחכמת הקבלה. כל יום בשיעורים שלך, לא מפספס, כל מה שאתה מעביר, אני שומע ובנוסף קורא ספרים, כל יום אני שש שבע שעות בחכמת הקבלה, יש לי השתוקקות לזה.

אני מרגיש את ההשתוקקות הזאת. אבל בתוך הקבוצה אני לא מצליח, ואני יודע שהבורא עשה את זה, אולי דווקא בקבוצה שבה אני נמצא, אני לא יודע.

יכול להיות שלאדם יש דרך משלו אם הוא כל הזמן בחכמת הקבלה כל יום במאמצים ובהשתוקקות? אם יש השגה שקורה לו משהו מבפנים, והוא מרגיש את השינויים הפנימיים שבו, אז מה, הדרך הזאת לא נכונה?

זו עוד לא הדרך. זה עוד לא שביל, זה רק שלב התחלתי, עוד לא התנתקת מנקודת ההתחלה.

תלמיד: לא התנתקתי מנקודת ההתחלה? מעניין, טוב, יש לי עוד קצת זמן.

אתה סופר שנים, אתה סופר שעות של שיעורים. אל תספור את זה, תספור את המאמצים שלך בחיבור עם האחרים. אם הכול בסדר, אז הכול בסדר.

לפעמים לוקח המון זמן עד שהגורל שובר את האדם.

תלמיד: בעל הסולם ורב"ש, באופן קונקרטי, עד כמה שאני הבנתי, רב"ש עבר מחסום בפחות זמן מבעל הסולם, נכון?

האמת, אני לא יודע, ועל הנושאים האלה אני לא מתכוון לדבר עם אף אחד. ואתה אל תשווה, אתה שלא מבין מה זה נשמה, מה זה מקובל, אתה משווה את עצמך עם אחרים, עושה כל מיני חשבונות, למה כל זה? מה קראת?

תלמיד: קראתי שבעל הסולם עבר מחסום ביותר זמן מרב"ש כי היתה לו נשמה יותר כבדה.

אין לי על מה לדבר אתך. אדם שמחפש לעצמו תירוצים, בדרך כלל אין על מה לדבר איתו. אבל זה יעבור, זה יעבור.

שאלה: היום בשיעור בוקר דברנו על כך שבעשירייה צריכים לכסות פשעים באהבה. מצד שני, אנחנו צריכים לגלות שנאה. קשה מאוד להבין עד איזו מידה אנחנו יכולים לחיות את הסטירה הזאת, איך לעשות את השפגאט הזה?

אני לא הייתי קורא לזה שפגאט, כי אתה נמצא בשתי מדרגות. אלה לא שני כיוונים ברגליים או בידיים, אלא שתי מדרגות.

"על כל פשעים תכסה אהבה", כלומר ככול שאנחנו יותר משתוקקים לחיבור, ככה אנחנו יותר מגלים שאנחנו מרוחקים בינינו עד לשנאה. כך אנחנו מתקדמים, כלומר תמיד כל מצב רוחני שלנו מורכב משני חלקים, משנאה ואהבה.

ככה אנחנו מתקדמים כל הזמן, זה נקרא עביות וכנגד זה יש מסך, אור חוזר והשגה, זכות. לכן על כל הפשעים, כלומר האגו, תכסה האהבה, הקשר בינינו, וזה תנאי לכל מדרגה רוחנית. לזה אנחנו צריכים להגיע.

אז לא צריכים לפחד מזה שאנחנו כל הזמן נדחים אחד מהשני ובכל זאת להשתדל להיות במצב של חיבור מעל השנאה. אנחנו שונאים אחד את השני, לא יכולים לסבול אחד את השני ומצד שני אנחנו צריכים מעל השנאה הזאת, מעליה, לבנות בינינו הדדיות.

תוך כדי שאנחנו מסתכלים ישר אחד לשני בעיניים, בכנות ובהבנה שאת הטבע התחתון, השנאה, הבורא ברא, כך גם כתוב, "בראתי יצר הרע" ומעל השנאה הזאת אנחנו צריכים לבנות גשר של הדדיות, של קשר, עד אהבה. זה קשור לנשים, לגברים, לא משנה למי, בכל החיבורים ביניהם, זה התיקון של הנשמה השבורה, של אדם.

אז בשום אופן אסור להיות מכוון רק לזה או לזה. צריך להבין שאנחנו אנשים מבוגרים, אם אנחנו מפותחים רוחנית, עלינו להיות מורכבים משני החלקים האלו, משני המרכיבים המנוגדים האלו, משנאה ואהבה, מאגו ומעליו לבנות אלטרואיזם ואז אנחנו נצליח.

הכי חשוב זה להתייחס נכון כלפי מה שהבורא נותן לנו. אם אנחנו מעמידים את זה ביחסיות נכונה, הכול יצא בקלות, ברגוע, בלי לקפוץ. אם אתה שונא, אתה שונא. עכשיו תנסה לאהוב, אבל אל תשכח את השנאה. תשתדל לאהוב, בלי לשכוח את השנאה. תשתדל לאהוב. וכך לאט לאט אתה בונה את הסנדוויץ'. הסנדוויץ' נבנה דווקא משתי דרגות וביניהן מגיעה השגת הבורא.

זה לא יכול להיות בלי קשר בין האנשים ולכן ההתחלה של כל הקבלה, ובכלל ההתחלה של כל הבריאה, מתחילה מזה שהבורא שובר את הנשמה הזאת, את הרצון הגדול הזה לחלקים ואז יש לנו מיליוני או מיליארדי נשמות פרטיות בעולמינו, והן כבר מתלבשות בגופים הביולוגים האלו ולנו לא נשאר שום דבר חוץ מאשר לעבוד עם זה.

ודווקא הודות לכך שקבלנו את הגוף הבהמי הזה שלנו, כי הודות לו, אנחנו מסוגלים להתחיל מההתחלה את החיבור בינינו, מאפס.

שאלה: אם אחרי שלמדת שנים ואתה מבין שאתה צריך את זה, גם בשכל וגם בלב, אתה לא יכול לחיות בלי זה, אתה סובל, אבל יש כל כך הרבה רצונות חיצוניים, זרים, שכל כך נדחים מזה. הם לא נדחים, הם מתגברים, הם דומיננטיים יותר מהרצון הזה, מה לעשות במקרה כזה?

תעשה מה שאתה עושה. מה אני יכול להמליץ למישהו אחר על החיים הפרטיים שלו? אני לא יכול להמליץ כלום. כל אחד מחליט את גורלו בעצמו. כתוב בתורה, אם אתה לא יודע מה לעשות תלך לבית קברות, תשב על אחת האבנים, תחשוב על החיים.

אני לא יודע מה להגיד לך בסופו של דבר. כל החיים הם ככה. הם בנויים גם משנאה ואהבה, בדרגות שונות, אז תחשוב לך מה לעשות. בסופו של דבר אני לא יודע, מה שתחליט זה מה שיהיה. הכול תלוי בסביבה, בחברה הסובבת, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "החירות", הכול תלוי רק בסביבה.

האדם ניזון רק מהסביבה שלו ובחירת הסביבה היא זאת שקובעת את עתידו של האדם. אני לא אומר לך מה לבחור, אני רק רוצה שאתם תדעו את זה היטב, אתם כולכם תוצאה של החברה הסובבת אתכם. אם זה הורים, טלוויזיה, צפירות מכוניות ברחוב וכן הלאה. האוויר, כל מה שאתם חיים בו, אפילו אם אתם לא שומעים כלום מהסובבים וגם לא מבינים את השפה שלהם, עדיין הסביבה שלכם היא שקובעת את היחס שלכם לעולם, את ההסתכלות שלכם.

אז אל תספר לי על מה שאתה מרגיש, אני בעצמי מבין את זה טוב מאוד. אני מבין שאתה חי בחברה הזאת. אתה לא יכול לקבל אותה אחרת, אתה לא יכול לקבל אחרת את העולם. הסביבה קובעת לך את כל המצב שלך ואתה לא יכול לעשות כנגד זה שום דבר, מה שבעל הסולם כותב במאמר הזה, בהשפעת הסביבה על האדם. זה נושא מאוד רציני.

אז אחרי זה לבוא ולהתלונן, "מה אני יכול לעשות"? אתה לא יכול לעשות כלום. אפילו עכשיו כשתצא מכאן, אתה בכל זאת נכנס לסביבה הזאת והיא סוחבת אותך אחריה, היא מטביעה אותך ממש בביצה של עצמה. ואין לך שום אופציה לצאת כי אדם חסר כוחות כנגד הסביבה שלו. כך שדרך צלחה.

שאלה: בשיעורים האחרונים, הנושא הוא "אין עוד מלבדו" ותפילה. יש לנו עשירייה, אנחנו עובדים בה וכל יום אנחנו נפגשים בערב בסקייפ. במהלך היום אנחנו בקשר גם בהפצה, עוסקים בהכול, אבל עובר יום שלם ולפני פגישת העשירייה שלנו אני פתאום מבינה שלא הייתה תפילה, ואז אתה חושב מה תביא לעשירייה. איך לעבוד עם זה?

טוב מאוד. נותנים לך להבין שאת לא השגת כלום במהלך יום שלם חוץ ממה? חוץ מהמצב הזה בסוף היום שאת מרגישה. מה את מרגישה? צער, כישלון, ריקנות, יום שעבר סתם. אז ההרגשה הזאת היא מאוד ערכית, בעלת ערך. תאספי כמה ימים כאלה, רק אל תחכי עד שיתווספו, זה תלוי ביחס שלך כלפיהם, אז את תראי שזהו, אני לא מסוגלת יותר, אני צועקת, פשוט אני נקרע בעצמי.

אם את תעבדי על ההרגשה הזאת את תראי שהיא תקרע אותך, היא תפוצץ אותך. את תתחילי לצעוק ולא רק את אלא גם העשירייה שלך. זה חשוב מאוד להיות, טוב לא בעשירייה, אז בחמישייה.

שאלה: אמרת אתמול שאנחנו צריכים להשתדל יותר ובכל דקה של הנוכחות שלך כאן גדל הצורך בתפילה עד כדי כך שכבר נדמה שאתה לא יכול אפילו לקום מהכיסא בלי לפנות לבורא. השאלה איך עשירייה מבקשת נכון מהבורא שהוא ייתן לנו את המאמצים האלה, את האפשרות ליגיעה?

אני לא אוכל לענות לך על השאלה שלך. את הרי צריכה להרגיש את זה. ואיך להעביר דבר כזה? התפילה הזאת כבר מתעצבת בך.

שאלה: אנחנו כל הזמן משתדלים להתפלל על כל דבר כי זה מה שאמרת ואנחנו משתדלים ללכת אחרי מה שאתה אומר. האם אני בכלל יכול לכלול את עצמי בתפילה? יש איזו סטירה. תפילה לכלול את עצמי זה תפילה על עצמי. אני מבין שלא כדאי להתפלל על עצמי אבל איך לכלול את עצמי בתפילה?

אבל אם לא על עצמך אז על מי תתפלל, השכן שלי מעניין אותי?

תלמיד: הוא חלק ממני.

אתה מדבר מאוד יפה. זה למה אתה לא מקבל תשובה על התפילה, כי זה הכול מילים ריקות. מה לעשות אז?

לכן יש עבודה קבועה בעשירייה. כשאנשים מגיעים להרגשה משותפת, רצון, חיסרון משותף, מטרה משותפת שהופכת למשותפת עבורם, אז כשהיא נהיית מטרה משותפת עבורם מיד הבורא עונה עליה אחרת אין איתו מגע. בורא זה אותה נקודה עליונה שהעשירייה נולדת ממנה, העשירייה מיד מרגישה.

אז צריך להגיע למצב כשההשתוקקות המשותפת שלכם תהיה לפחות משותפת בנקודה ואז אתם תרגישו שיש לכם שורש משותף.

שאלה: התרגלנו בחיים האלה לשחק תפקידים שונים, ואנחנו מעבירים את ההרגל הזה מהעולם החיצון לתוך הקבוצה, העשירייה. אנחנו לפעמים מגזימים בזה כי התרגלנו להיות אימא או עובד טוב בעבודה, וגם אדם מתורבת מנומס, אבל זה מפריע לנו, ואנחנו מרגישים את זה ולכן יש לנו בקשה גדולה, איך ללמוד לשחק מדרגה חדשה? כלומר, את המצב הבא?

אני לא יכול לעזור לכם בזה. הבעיה של המחנך בחכמת הקבלה היא סך הכול, שהוא יכול רק לתת עצות, ואיך שהתלמיד מקבל אותן ומתאים אותן בעצמו, סופג אתן, זה כבר תפקיד התלמיד. אתה מסתכל על התלמיד ואתה מבין שהוא שנים לא עושה מה שצריך אבל אתה לא יכול להסביר לו את זה בשום אופן. לא יכול. עד שהוא בעצמו יגיע לזה.

זה כמו עם ילדים עד שהם בעצמם לא הופכים למבוגרים הם לא יבינו אותך לא משנה מה תגידי להם. "אם הצעירים היו יודעים ואם הזקנים היו יכולים" מה שנקרא. אז צריך פשוט לעבוד, ואני אגיד עוד, עכשיו מתארגנות עשיריות, ואני רואה לפיהן עד כמה אנשים מתקרבים. מופיעה להם מטרה משותפת, הם מבינים שהיא יכולה להיות רק משותפת עבורם, ולא מטרה אישית אינדיבידואלית, אין דבר כזה בחכמת הקבלה בכלל. בסופו של דבר כל העשיריות של העולם, כלומר כל עשרת המיליארד בסופו של דבר צריכים להתחבר רוחנית, יחד.

אי אפשר להימנע מזה. אנחנו גם כך מתקרבים, ולכן תראי מה קורה בעולם. כתוצאה מזה באות בעיות בין העמים, בין הטבע, הדומם, הצומח, החי והחברה האנושית. כל זה השלכות, כבר תוצאות של התקרבות. אז פשוט צריך להמשיך. רק עכשיו התחלנו לעבוד עם עשיריות. קחו את כל ספרי הקבלה ותראו, הם כולם, במיוחד הבעל שם טוב איך שהוא הסביר, ביאר את הכול, וכל המקובלים שאחריו, שבלי עשירייה, בלי קבוצה זה בלתי אפשרי.

אנחנו לא יכולים לעשות כלום. זו אותה סביבה שיוצרת אותנו, זה אותו מבנה של החסרונות הרוחניים, שנאה ואהבה מעליהם, שאנחנו חייבים ליצור כדי להרגיש את הבורא, בין שני המצבים האלה, בין שתי הקומות האלה כביכול. הקומה התחתונה זו השנאה, הקומה העליונה אהבה, ביניהם הבורא. כך הוא מושג, בכזה אופן, אנחנו עובדים כמו בטכניקה בין הפלוס למינוס. כך הכול בנוי גם בגוף שלנו ובכלל בכל דבר שבטבע.

שאלה: איך לבנות איזון בין החיים הארציים, העבודה, החיים הפרטיים ולימוד חכמת הקבלה? אני לא מצליחה, אני נופלת לקיצוניות, הייתי רוצה לשלב ולהבין איך יוצרים את האיזון?

יש לך משפחה?

תלמידה: לא. אין לי משפחה אבל יש לי עבודה.

יש לך רק עבודה?

תלמידה: יש לי גם חברים.

חברים זה לא תוספת משקל. יש לך עבודה וזהו? איזה בן אדם מאושר. את יותר מידי מאושרת, חייבים להעמיס עליך ואז את תרגישי. אז מה את אומרת, שהתנאים האלו איכשהו מגבילים אותך?

תלמידה: לא. זה לא מגביל אותי, אבל אני לא מסוגלת לשלב. או שכולי נופלת בעבודה או בתוך הלימוד.

את עד כדי כך רוצה להיות כולך בחכמת הקבלה שאפילו העבודה שאת עושה, כשאת עובדת, את מרגישה שאת נכנסת לכלא בזמן העבודה שלך?

תלמידה: כן.

זה לא טוב. כך את צריכה להרגיש עשרים וארבע שעות ביממה, לא רק שמונה שעות בעבודה. אני אומר ברצינות.

תלמידה: אני מבינה אותך, אבל זו הבעיה שלי.

ומה בכל שאר הזמן, את מרגישה שאת יכולה להשפיע במחשבות, ברצונות, בפעולות, בתוך חכמת הקבלה? זה לא טוב.

טוב זה כשאת קשורה בידיים וברגלים, ומאלצים אותך לעבוד בעבודה הכי מגעילה לך ולא נחוצה לך, שאת כל כך רוצה לברוח ממנה, בידיים וברגליים, לא יודע איך לברוח, אבל לא נותנים לך. כזה מצב, זה המצב הכי טוב, אז קורית התפילה. אז את צריכה דחוף להתחתן, להוליד ילדים, להעמיס על עצמך עבודה, עוד ועוד.

תלמידה: תודה רבה אני כבר הייתי נשואה פעם אחת, אני לא מעוניינת.

טוב, זה לא יפתור לך את הבעיות. אבל את מבינה למה אני אומר את זה? כי בעיקרון הנקודה היא אחרת, שהבורא מושג לא מתוך המצבים שבהם אנחנו יכולים לעסוק בו בנחת, וללמוד וכן הלאה, אלא כשאנחנו מאוד סובלים מזה שאנחנו נמצאים בתוך האגו, ולא מסוגלים לברוח ולעוף אל הבורא.

זו כל הבעיה בשיטה שלנו, ברצינות. בגדול אני לא מכיר עוד שיטות ברוחניות, למרות שלמדתי דברים וגם כתבתי על זה דוקטורט, וגם גורו גדול שכזה, סיפר לי בהודו. כל העבודה שלנו בנויה על זה שאני עוסק לא במה שבא לי, שאני נמצא במצבים שאני רוצה לברוח מהם, כמו מתוך העור שלי, כמו לברוח מתוך הגוף שלי, כמו שהנשמה הייתה רוצה להימלט מתוך הגוף, כאלו מצבים הם המצבים הכי מתקדמים, הם הכי פוריים.

אלה המצבים שהכי נושאי פרי, דווקא כאלה, לכן נאמר, "היזהרו מבני עניים כי מתוכם תצא תורה"¹. תזהרו מבני עניים, מאותם העניים, כי מתוכם יוצאת תורה, מתוך זה שהם מרגישים שאין להם כלום, ולא מהגאים, שמרגישים וחושבים שכבר מגיע להם.

אני מזמין אתכם לכנס שיהיה בבולגריה, הכנס האירופאי. דוברי רוסית, וגם לא רק דוברי רוסית יכולים להגיע למולדובה, לקישינב, בסוף השבוע הבא. אפשר להגיע גם לשם ולשם, זה לא נורא.

אתם רואים, חיכיתם, ציפיתם לי, רציתם לדעת ולהבין, הכול עבר. כשאתה נפגש עם המורה בדרך כלל כל השאלות נעלמות, כי אתה מרגיש שבעצם יש הכול, אני לא צריך שום דבר יותר, כך זה יוצא.

אם הייתי גס כלפי מישהו, בבקשה תסלחו לי, אבל באמת זה לא מתוך כעס, זה לא מתוך רשעות, זה פשוט בשביל שזה יכנס עמוק יותר, בסדר? לפעמים אני עושה את זה בכוונה, ואני עושה את זה בצורה מכוונת, לא כלאחר יד, תודה.

(סוף השיעור)

---

1. "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא, עמוד א).↩