שיעור בוקר 30.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לקבל ולתת מתנה – קטעים נבחרים מן המקורות

כל היחסים שלנו עם הבורא הם לקבל ולתת. עלינו להשתדל לקבל ולתת כך שאנחנו מקבלים מתנות ממנו. כי הבורא לא חייב לנו כלום, אלא ברא אותנו ונותן לנו כל פעם השפעות כדי לגדל אותנו כך שנגדל בצורה כזאת שנרגיש מה הוא ברא בשבילנו - עולם גדול, נצחי, שלם, מלא מתנות. עלינו להרגיש את המצבים האלה, לעבור אותם אחד אחד, כך שבכל מקום שנהיה ואיך שנתייחס לטבע, לבריאה, תמיד נרגיש שאנחנו נמצאים במתנות. זה מה שאנחנו רוצים ללמוד מהפסוקים האלה שהכינו לנו חברים.

קריין: קטע מס' 4.

"אמרו חז"ל "ממתנה נחליאל", שהתורה נקראת בחינת מתנה. היינו, כי את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך.

כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה, ודי למבין."

(הרב"ש. אגרת כ"ב)

לפני שאנחנו פונים לבורא עלינו לחשוב על החשיבות, למי אנחנו פונים, אנחנו צריכים להביא עצמנו לשמחה שיש לנו אפשרות לדבר עם הכוח העליון, עם הבורא שהוא "אחד יחיד מיוחד", ויש לנו אפשרות לפנות אליו. לכמה אנשים יש אפשרות לפנות לבורא והם יודעים, מבינים ומרגישים איך לפנות, איך לשמוע, איך לקבל ואיך להתקרב לבורא? ואת כל זה אנחנו קיבלנו. לכן אנחנו צריכים לפנות לבורא תמיד בשמחה, במצב רוח טוב, באהבה, בהרגשת תודה על זה שהוא בחר בנו ואנחנו יכולים להתקשר אליו.

תלמיד: כששמעתי עכשיו את הדברים שלך הרגשתי שההודיה היא על זה שהבורא בחר בי.

נכון.

תלמיד: אז ההודיה היא על זה שהוא הגדול בחר אותי הקטן.

כן.

שאלה: אבל כשאני בודק את הצד שלי בעסקה ואני רואה שאני קטן, נבזה ומגושם, אז על מה יש לי להודות?

שלמרות זאת הבורא בחר בך כדי שתוכל להתקרב אליו, לדבר אליו, לדעת איך להתקרב, איך להביא את עצמך למגע עמו. זה משהו שאנחנו לא יכולים להעריך. אם היינו יכולים להעריך, אם היינו מעריכים את זה, אז כבר היינו קרובים לבורא.

תלמיד: שוב אתה נותן את הגדלות להזמנה מצידו.

כן.

תלמיד: אבל מה לגבי הכישלונות שלי? הוא הזמין אותי לדבר עצום, אבל אני נכשל ונכשל.

אז מה? ובכל זאת הוא בוחר בך. יש לי נכדים קטנים, אבל הם גדלים, וכך תהיה להם אפשרות להתקרב אליי, לדבר איתי, תהיה לי אפשרות לפנות אליהם. לכן זה לא חשוב עד כמה הם מבינים או לא מבינים מי הסבא שלהם, אבל בכל זאת הקשר הזה נמשך והוא נמצא.

שאלה: איך להתקרב להשגה הזאת שבכל מקום ובכל רגע נרגיש שאנחנו נמצאים במתנות ולתת אותן בחזרה?

הרב"ש כותב על זה בהרבה מאמרים, שבאמת יש לנו הרבה הזדמנויות בכל רגע ורגע להיכנס למגע עם הבורא. אנחנו צריכים להעריך עד כמה זה דבר גדול וראוי לפרסמו, שהבורא פונה אלינו ומעורר אותנו שנפנה אליו בחזרה וכך ניצור איתו קשר, ניצור עימו מגע. כי ברור לנו שאם יש לאדם איזו מחשבה, איזו התעוררות לפנות לבורא, אז זה אך ורק מפני שהבורא התחיל את העניין ולא שזה בא ממנו.

אפילו כשאני מרגיש פתאום שאני רוצה לפנות לבורא, יש לי איזו מחשבה על הבורא, יש לי רצון לפנות אליו, זה לא בא ממני, הוא תמיד ראשון, הבורא הוא תמיד הראשון. לכן אני חייב להיות שמח שבכל הזדמנות ממני הוא מעורר אותי אליו.

תלמידה: איך אפשר להתקרב להרגיש שכל הזמן מקבלים מתנות גם כשאנחנו לא באמצע פעולת חיבור, אלא ביום יום בכל מיני עסקים מדומים להרגיש כל הזמן שאנחנו נמצאים במרחב של מתנות ומוסרים לו בחזרה?

את צריכה לשים לב שהבורא כמה פעמים כל יום פונה אליך ורוצה שאת תפני אליו, תדברי עימו, תתקרבי אליו. זה הבורא שרוצה בך.

שאלה: נתת עצה להפסיק לשחק משחקים ולדבר עם הבורא מה שבאמת יש בתוך הלב. אני באמת חושבת שניסיתי להגיע לאיזו נקודת אמת, אבל אני לא מרגישה שהגעתי. איך אדם יודע שהוא מגיע לנקודת אמת בדיבור שלו עם הבורא?

אדם צריך להיות עקשן גדול כדי להגיע למגע גלוי עם הבורא. לכן אני לא חושב שאת נמצאת במצב שהבורא יכול להתגלות לך, אבל לבקש ממנו צריכים כל הזמן.

תלמידה: איך אני יכולה לגלות את הלב שלי גם לו וגם לעצמי? האם חוץ מעקשנות יש דרך שהאדם יכול להתקרב לאמת?

לא, כי האדם לא יודע באיזו צורה. לכן הוא פשוט כל הזמן צריך, זה נקרא פתח לדופקים בתשובה, לדפוק כמו בדלת ולבקש שהבורא יפתח לו.

תלמידה: ואם בדרך כשהאדם מדבר ופונה לבורא הוא רואה שהרצונות שלו הם נבזיים, הם שפלים, הם אגואיסטים, מה הוא אמור להגיד לבורא לגבי זה?

שבכל זאת הוא רוצה. את צריכה לפתוח בפלירט, לפתוח בשיחות, לפתוח בריצה אחריו. את יכולה לתאר זאת לעצמך כמו אישה שחושבת על גבר, שאת את פשוט משתדלת להתקרב אליו.

תלמידה: אם אני רואה שבניסיונות האלה יש בי הרבה רצונות מגושמים?

זה לא חשוב, אין לך משהו אחר. חוץ מהרצונות האלה אין בך שום דבר אחר, לכן את משתמשת במה שיש לך.

תלמידה: האם לשים פול גז על זה בלי ביקורת עצמית?

לא צריך לעשות ביקורת, אלא בכל לב ונפש, בכל ההזדמנויות שלך, את רוצה להתקרב לבורא.

תלמידה: האם הוא יענה לי מתישהו או שזה תמיד לרדוף אחריו?

קודם כל את צריכה להשיג שמחה מזה שאת רודפת אחריו, את צריכה להגיע לזה עם כל הנטיות שלך כדי לאחוז בו, לבקש ממנו. בקיצור, כמו שאת יודעת לעשות.

שאלה: איך לפנות לבורא במצב ההסתרה? אני פונה אליו אבל אני לא מרגישה איזו הערכה או תגובה מצידו.

את צריכה לתאר לעצמך שאת נמצאת עימו במגע ובמגע הזה הוא גלוי. וזה שאת לא מרגישה אותו זה מפני שאת מסתירה את הבורא ברצונות, במחשבות, בכלים האגואיסטים שלך. לכן עליך להשתדל לאתר אותו, לגלות אותו לפי חוק השתוות הצורה, להתייחס אליו מתוך רצון להשפיע לו, ואת תראי שאת מתקדמת.

שאלה: לפני שפונים לבורא עלינו לכוון את עצמנו, אבל יוצא שהוא מעורר אותי בצורה אוטומטית ואני מתחילה לדבר איתו בצורה אוטומטית בלי לתת הערכה למצב שלי. אבל הבנתי שאני צריכה לשים לב באיזה מצב אני נמצאת בשביל להמשיך איתו את השיחה.

כן, יכול להיות שכך.

שאלה: איך אני יכול לעשות לבורא כל יום נחת רוח, להלל ולשבח אותו? איך אני אגלה חיסרון לזה?

כל רגע בחיים שלך אתה מתקרב אליו ומקווה לגלות אותו, לתפוס אותו בידיים, לאחוז בו בכל החושים שלך, בחוש הריח, בחוש הטעם, שהוא יכנס וימלא את כל הגוף שלך בכל החושים, כך אתה צריך להתייחס אליו. להודות על כול מה שהוא עושה בשבילך. זה האמצעי היחידי להתקרב אליו עד שתגלה אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו מיוחדים כי נבחרנו, ואז האגו שלי ישר קופץ ואומר לי "אתה מיוחד, אתה נבחר", ומיד אני נתקל במכשול. אני לא רוצה להיות מיוחד, אני לא רוצה יחס מיוחד, כי הרי אני נבחרתי ולא ההיפך. איך להישאר בזה?

זה שהבורא בחר בך, זה נותן לך מצב מאוד אחראי. אתה חייב להשתדל להחזיר לו את זה בזה שאתה תהיה המיוחד, שתהיה דומה לו, שתחזיר לו אותו יחס שהוא נותן לך. זה מאוד לא פשוט. לכן אני ממליץ לך שתחשוב ברצינות על מה שהוא עשה, ולא רק לך אלא לכל החברים שלנו בעולם, שבזה שהבורא פונה אליהם הוא נותן להם הזדמנות ליצור עימו קשר, ואת הקשר הזה הבורא מתחיל, הוא הראשון. לכן יש לנו חובה לפנות אליו ולהשתדל להחזיר לו את זה, להיות דומים לו, שהוא יהיה חשוב בעינינו לפחות כמו כל אחד מאיתנו בעיניו. אם נגיע לזה, אז נתחיל להרגיש אותו כמו שאיש מרגיש את חברו.

שאלה: נאמר בשיעורים שעלינו להגיע לכנס הנוכחי כעשירייה אחת. האם יש דרישה להכנה של העשיריות? איך עשירייה יכולה לבוא ולהתמוסס ולהרגיש כחלק מעשירייה אחת?

כל אחד בעשירייה שלו צריך להרגיש כאילו אנחנו אחד שלם, כאילו מוססו אותנו, ואין לאף אחד מאיתנו שום דבר פרטי, אלא רק את העשירייה שבה כולנו מתמוססים.

שאלה: כתוב שלהתפלל זה לבצע מצווה, וללמוד מהמקורות זה גם ביצוע מצווה. איך לתקן את הקשר עם המקורות ולהתגבר על הדחייה שיש בזמן האחרון מהם?

מה את לומדת?

תלמידה: אפילו קטעים אני לא יכולה לקרוא בזמן האחרון. אולי זה חוסר כוונה, כי לפני כן הייתי דבוקה למקורות האלה וקראתי אותם. מה צריכה להיות הכוונה הנכונה כדי לקבל את מתנת הקשר עם המקורות?

את המקורות שאת קוראת כתבו מקובלים, אנשים שנמצאים ביחס ישר עם הבורא, שמרגישים אותו כקרוב ביותר, שמקבלים את מה שהם כותבים ממנו אישית. לכן זה הכרחי לספוג לתוכנו את המקורות האלה ולנסות דרכם להרגיש את הבורא.

שאלה: איך אפשר בצורה נכונה, ביחד, לעבוד על התגובה כלפי המצבים שמתגלים לפני הכנס?

את צריכה להשתדל וכך תלמדי. זה משהו שאי אפשר להסביר, זה רק מתוך ניסיון.

שאלה: למה הבורא מזמין רק חלק מהאנשים לפנות אליו? מדוע הוא לא מזמין את כולם?

אנחנו לא יכולים לדעת, אבל זה תלוי בשורש נשמה של כל אחד.

תלמידה: זה באמת מורגש שזאת מתנה אמיתית שאנחנו מקבלים מהבורא, אבל קיימת דאגה גדולה וחיסרון ענק לדעת מה עלינו להחזיר לו. מה עלינו להחזיר לבורא?

קודם כל אנחנו צריכים להודות לבורא שהוא בחר בנו, ושאנחנו רוצים להגיע למצב של דבקות בו. ובדבקות הזאת אנחנו רוצים לתת לו כל מה שאנחנו מסוגלים.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להעלות תפילה שיראה לנו מה להחזיר לו?

כן.

שאלה: האם זו גישה אגואיסטית לבקש עבור הגברים בקבוצה שלנו?

לא, זו לא גישה אגואיסטית. אם אני פונה עבור החברים, החברות, אז זו לא גישה אגואיסטית. אני רוצה שכולנו נתחבר ושהבורא יעזור לנו להתחבר, ושמתוך החיבור שלנו נוכל לתת לו את כל הלב שלנו.

שאלה: איזו כוונה היא הכי נכונה כדי להיות בחיבור?

הכוונה היא שאני רוצה להתחבר לחברים שלי בעשירייה עד כדי כך שבחיבור שלנו יתגלה הבורא.

שאלה: ככל שאנחנו מקשיבים לשיעורים, כך אנחנו נפתחים למה שמגיע אלינו, לעולם, אבל עם זאת גם הניתוק ממה שקורה בעולם גדל. האם זה נכון ולמה זה כך?

לא צריך לדאוג מזה שאנחנו מתנתקים מהעולם, זה לא נכון. וודאי שאנחנו לא יכולים להיות באותה מידה קשורים לרוחניות ולגשמיות. אנחנו לאט לאט מאבדים את הרצון, את הטעם, את הקשר לגשמיות, ואנחנו מגלים יותר ויותר רצון, טעם וקשר לרוחניות. יבוא היום שכולנו נרגיש את הגשמיות דרך הרוחניות.

שאלה: מה זה אומר להרגיש גשמיות דרך רוחניות?

שהעיקר בשבילנו יהיה שהקשר הגשמי שלנו הוא פחות מהקשר הרוחני בינינו, וכך נגיע לקביעת המצב שלנו. שהעיקר יהיה הקשר הרוחני, החיבור בין הלבבות, החיבור בין הנשמות וכך נתקדם.

קריין: קטע מס' 5.

"מי שנותן מתנה לחבירו הוא רוצה שחבירו יספור וימנה כמה הוא ערך חשיבות המתנה. והטעם הפשוט הוא, זה שנותן לחבירו מתנה, בטח שהוא רוצה לגלות לו אהבה. ובטח לפי ערך חשיבות המתנה, בשיעור זה האדם יכול להעריך את מדת אהבה. נמצא, שאם אין האדם מסתכל בהמתנה, לראות את גדלה של המתנה, הוא פוגם במדת האהבה.

נמצא, במתנה, כשהאדם מקבל, אם הוא לא רואה או שלא השתדל לראות את חשיבות המתנה, הוא פוגם במדת האהבה, מה שהנותן רוצה בכך. נגיד על דרך משל, חז"ל אמרו "קנה לך חבר", והאדם הזה רוצה לקנות את חבירו על ידי זה ששולח לו מתנות. ואם האדם לא יראה ויעריך את גודל חשיבות המתנה, שקבל ממנו, איך הוא יכול לבוא לידי בחינת "וקנה לך חבר". נמצא, שבמתנה האדם צריך למנות ולספור מה שקבל מחבירו."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמניין, בעבודה" 1990)

עיקר מה שצריך לא לשכוח, אלה השלבים שאנחנו מגיעים לבורא, מאהבת הבריות אנחנו מגיעים לאהבת הבורא, ולא אחרת. זאת אומרת, אחרי שאני מגיע לאהבת החברים, משם והלאה אני יכול לטפס במדרגות אהבת הבורא, וכך לגלות את הקשר עימו.

שאלה: המצב שבו אני היום הוא כתוצאה מהעבודה של העשירייה, מורגש בי שהמתנה לא גלויה, אבל בעצם החברות נתנו לי מתנה, וכתוצאה מזה אני מרגישה מצב רוח, ורוממות. אם אני לא אתייחס לזה כמתנה, אני מפספסת, כמו שכתוב פה בקטע?

לא הבנתי.

תלמידה: יש מתנות גלויות, כמו סוכריה, גלידה. ויש מתנות אחרות, שהחברות חשבו עלי, ואני חשבתי על חברות, כך אנחנו נותנות מתנות. אז אם אני לא אקבל את מצב הרוח שלי כמתנה מחברות אני אפספס פה, אני לא אכיר בערך המתנה?

נכון.

שאלה: אנחנו אוהבים את הבורא אך אין לנו דרך לגשת, להתקרב אליו, ואתה מראה ומאיר לנו את הדרך, וזו המתנה הענקית שלך אלינו. מה אנחנו צריכות להוסיף בעבודה שלנו, כדי לזרז את ההתקרבות לבורא?

אתן צריכות רק להוסיף אהבה לבורא. אהבה לבורא, ולא אלי. לא להודות לי, אלא העיקר לבורא. אני פונה אליכם וממש מבקש, לא לשכוח להודות לבורא על כל מה שהוא עושה לנו.

תלמידה: להודות לבורא זה ברור, מה זה להוסיף אהבה לבורא?

את לא יודעת? בחורה כמוך לא יודעת מה זה אהבה? אהבה זה כשאנחנו רוצים לתת מתנות, לחבק, לגרום כל טוב למי שאנחנו אוהבים. אלה סימנים של אהבה.

תלמידה: אז לעשות את זה כלפי החברות, זה לתת אהבה לבורא?

כן. ככל שתתחברו יחד ומהר "כאיש אחד בלב אחד" לבורא תהיה שמחה, שהוא יוכל להתגלות בכן. ואז שוב תשאלי, "מה נעשה הוא חיבר אותנו, הוא מתגלה עכשיו בינינו, מה אנחנו יכולים לתת לו בחזרה?" רק להתחבר עוד יותר ביניכן ועימו, כדי לתת לו אפשרות להתגלות עוד יותר חזק.

תלמידה: זה ממש מאמץ בלתי פוסק, שמחה גדולה. תודה.

נכון.

שאלה: האם המתנה תלויה בחיסרון של האדם, ואם לא איך להעריך את המתנה לאדם שאין לו חיסרון?

לפי הגודל הבורא בעיניו, כך הוא מעריך את המתנה. מי שמקבל מתנה מאדם קטן, מרגיש את המתנה כקטנה. ואם מקבל מתנה מאדם גדול וחשוב, הוא מרגיש את המתנה כגדולה וחשובה.

שאלה: לפני כמה ימים עברנו מצב קשה, והתחברנו בבקשה לבורא. ניסינו לבקש כך ואחרת, בכל מיני צורות. ובסוף ניסינו למצוא דברים על מה אנחנו יכולות להודות לבורא, במצב שיביא אותנו לאיזו נקודה של אור. בסוף ביקשנו לראות דמות של המחשבה שלו בפעולה הזאת, ולהפתעתנו הוא פתח לנו את העיניים, וגילינו את החשיבות שלו.

כן, יפה מאוד המצאתם, טוב מאוד.

שאלה: למה בזמן שאנחנו נותנות מתנה לחברות, עלינו להעריך את שווי המתנה, וכאשר אנחנו נותנות מתנה לבורא, עלינו למסור לו הכול בלי חשבונות?

תעשו את אותו הדבר כלפי החברות. למה שם אתן מתחשבנות כמה אתן רוצות, יכולות, מותר או אסור, תנו מתנות מכל הלב, לגמרי, גם פה וגם שם.

שאלה: מה זה אומר להעריך מתנה ברוחניות, האם זו בניית מסך?

כן. להעריך מתנה ברוחניות משמע, שאני מתאר לעצמי את הקשר המלא עם אותו אובייקט רוחני, ואז אני מעביר מהלב שלי את כל הרגשות שלי ללב שלו.

תלמידה: יש לנו בעשירייה חברות שהן מגיעות לפגישות, נוכחות אבל גם לא נוכחות. יש לנו חברה שהצלחנו לקרב אותה, ואני מבינה שלא רק אצלנו יש מצבים כאלו. איזו מתנה עלינו לתת לחברות?

תפילה. תפילה עבור הקשר שלכן עם אותן החברות שלא יכולות להיות בקשר איתכן. הבורא עושה זאת בכוונה, אין עוד מלבדו. תנסו בכל זאת לבקש ממנו לבנות את הקשר.

שאלה: האם הערך של המתנה הוא לפי המאמצים שהנותן השקיע?

כן.

תלמיד: כי חבר נותן מתנה, וצריך לספר על ערך המתנה. איך הוא מוסר, מספר על המאמצים שהוא השקיע מצידו?

שיספר איך שהוא יכול, אבל זה לא עד כדי כך חשוב, כי הבורא מרגיש. שינסה לעשות כמה שהוא יכול, והבורא ירגיש את זה. העיקר שיעשה את זה מהלב.

שאלה: איך להרים, להעלות את חשיבות המתנה?

זה תלוי במידה שמתוך הלב אתן מעבירות להן את המתנה שלכן.

שאלה: כפי שהבנתי מהקטע, בשביל לאהוב לא מספיק לקנות מתנה לחבר, ולתת לו אותה. אלא מאוד חשוב שהחבר יוכל להעריך את המתנה, ואת החשיבות שקיימת בה. האם אז דרך העבודה ההדדית בינינו, בין שנינו נוכל לגלות שהאהבה הדדית?

כן, נכון.

תלמידה: אם חברה לא מעריכה בשום צורה את המתנות, ולא הולכת לקראתך, מה לעשות? האם אני צריכה לבדוק את הכוונה שלי כלפי אותה מתנה, האם עלי להמשיך לנסות לקנות את החברה, או לעזוב אותה, ורק להתפלל?

כדאי לדבר איתה בצורה פתוחה, גלויה, דוגרי. אנחנו לא משחקים מחבואים, אנחנו רוצים להתקרב זה לזה בצורה פתוחה, פנים אל פנים. ככה שאת יכולה להגיד לה את זה בצורה פתוחה וגלויה.

תלמידה: הכנות ההדדית חשובה מהכול?

כמובן. איך אפשר להתחבא בעניין כל כך לבבי, ורגשי? זה בלתי אפשרי.

שאלה: כשאנו מרגישים את ההודיה על כל מה שהבורא נתן לנו, ומרגישים את הגדלות של החברים, ושל הדרך, אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד ברגשות של הודיה, וכאילו אני מרחפת ועולה למעלה. איך לא ללכת לאיבוד ברגשות הודיה?

אני לא יודע מה להגיד לך. איך לא ללכת לאיבוד ברגשות הודיה? רק על ידי זה שאני אוחזת בחברות, הן אוחזות בי, ואז אף אחד לא ייעלם.

שאלה: כשאנחנו מתפללים ביחד בעשירייה, בצורה מאוד חזקה אני מרגישה שמחה. אבל לפעמים יש רגשות שבא לי לבכות, יורדות לי דמעות. האם זה נכון?

זה טוב מאוד, רצוי לבכות, לא להחזיק את הדמעות בפנים, אלא להוציא אותן החוצה.

שאלה: אני חושבת שאנחנו לא יכולים להעריך בצורה אמיתית את המתנה. האם כשאדם עושה את מה שהוא יכול בהתאם לנתינת המתנה, האם זה לא מראה שהוא כבר דבוק בבורא?

עוד מעט נגלה את זה.

שאלה: איך להראות לחבר שאנו מעריכים את המתנה שלו, בצורה פנימית או חיצונית?

איך להראות? ספרי לה על זה במילים פשוטות, זה יהיה הדבר הטוב ביותר. עד כמה את מעריכה אותה, אוהבת אותה, על זה שככה היא מתייחסת אליך, ועל זה שיש לכן בורא משותף.

שאלה: בשיעור הצהרים אתמול היה כל כך הרבה אור, והגל הזה לקח אותי למקום של בכי. בכיתי הרבה, ואני לא יודעת למה , אולי זה בגלל נקודת האור שנתן לי הבורא. אחר כך שוב נפלתי, ואני לא מבינה, זה היה אגו? אולי אני לא מספיק שקופה, לא מספיק טהורה? והיה גם הרבה כאב על גילוי האגו. האם תמיד גילוי האגו מביא כאב כזה?

לא, זה יהיה אחרת, הכול יגיע לכדי איזון ויהיה במקום. לפעמים כמובן יהיו גם דמעות, אבל הן יהיו דמעות של שמחה ולא של ייאוש. הכול יהיה בסדר, יופיע המסך שיאזן את כל הרגשות, אז לא לדאוג.

תלמידה: כשאדם רוצה לטהר את עצמו, זה רק על ידי תפילה עם החברים?

רק בתפילה.

שאלה: האם אני נותנת בכך שאני מעריכה ומודה על מתנה שקיבלתי מהחברות או מהבורא?

יכול להיות שכן.

תלמידה: מה אנחנו נותנים בחזרה על ידי ההודיה שלנו?

אנחנו נותנים את הרצונות שלנו ובהם הבורא יכול להתלבש ולתת לנו.

תלמידה: האם חלק מההודיה היא שאנחנו מזהים שזה מגיע מהבורא?

כן.

תלמידה: למה הבורא צריך שנזהה אותו?

אצלו אלו חשבונות משלו והם לא אגואיסטים, אנחנו לא יכולים להבין זאת.

תלמידה: למה אנחנו צריכים לזהות שזה הוא?

גם זה החשבון שלו.

שאלה: מצפה לנו מתנה גדולה, הכנס שלנו שיתקיים ממש בעוד יומיים. הרב"ש אומר שאם עשרה אנשים מתחברים לעשירייה עם אותה כוונה, להשגת אותה מטרה, אז כל אחד מהם מקבל את הכוחות של כל העשירייה. לכנס הזה צריך לבוא כנציג העשירייה, ואני שומע שכל אחד בא לכנס כדי להתחבר. אבל אם ננצל את הימים הקרובים בשביל חיבור בעשירייה וכדי לקבל את הכוחות של כל העשירייה, אז כל אחד יוכל לבוא לכנס כמו כל העשירייה, עם הכוחות של כולם. הרי כולם יהיו בעשיריות מסביב לשולחן, והכנס יתחזק מכך שכל אחד ייקח את הכוחות של כל העשירייה וייפגש שם עם עוד עשיריות. האם זה יכול להגביר את הכוח של הכנס שלנו באלפי מונים, והאם כדאי לנו להשקיע בזה כוחות?

אני מבקש ממך להתחיל לעסוק בזה, ומי ששומע אותך שגם יתחיל לעסוק בזה. זאת נקודה מאוד חשובה.

תלמיד: בהצלחה לנו בכנס, שנעשה מתנה לבורא.

אני בטוח שנעשה לו מתנה בזה.

שאלה: כל המאמצים עדיין מופנים להשתתפות פיזית בכנס. איך מי שמשתתף בצורה וירטואלית ישקיע כוחות כדי להשתתף בשווה?

אין שום הבדל בין מי שמשתתף בצורה פיזית לבין מי שמשתתף בצורה וירטואלית, העיקר הוא הלב. אתם צריכים לחשוף את הלב, לתת לו להתחבר עם הלבבות האחרים.

שאלה: האם עדיף לשאוף ולהתאמץ באופן קונקרטי להבין לעומק ולהרגיש שכל מה שמגיע מהבורא הוא באמת טוב, או שחשוב יותר לדעת זאת באופן כללי ולשמור על הזרימה המשותפת שלנו בידיעה הזאת, במחשבה הזאת?

חשוב יותר באופן כללי.

שאלה: כאשר אדם תוהה על אהבת החברים, על אהבת חברו או שהוא מתקשה בזה, הוא יודע שרק הבורא יכול לעזור לו והוא פונה לבורא בלב שלם. האם כשהוא מבין שיש ברית בינו לבורא זו מתנה לבורא?

כן.

שאלה: עד כמה חשוב שבכנס תהיה לכל עשירייה את אותה התפילה, או שזה בסדר כמו שכתוב, שאחד מבקש על הרחמים, אחר על ההתגברות וכן הלאה?

כל אחד, אפילו לא עשירייה, אלא כל אחד שיפנה עם תפילה משלו לבורא.

יש לפנינו את קבוצת אסיה ואני רוצה להעביר מכל הלב דרישת שלום ואת האהבה שלי לחבר מיוחד מאסיה שכל הזמן דואג ונמצא איתנו, שתהיה לו הצלחה רבה בחיים, בכנס ובכל דבר. אני מברך אותך מעומק הלב על הכנס הזה ושתמיד תהיה איתנו, כל טוב לך עד לפגישה הבאה שלנו.

(סוף השיעור)