סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 11.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטע מס' 50.
"כל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה."
(הרב"ש. אגרת ע"ז)
כל העבודה שלנו היא לברר ניצוצות הקדושה ולהחזיר אותם כביכול לבורא. לכן כל העליות, הירידות, כל המצבים שאנחנו עוברים, הם כולם כדי לברר את המצבים האלה, מעלה מטה, מטה מעלה.
שאלה: מה הכוונה "אין להתפעל מהירידות"? הרי אדם שהוא בירידות הוא כל כולו בתוך הירידות.
הוא בכל זאת צריך להשתדל להיות באמונה למעלה מהדעת שמה שהוא עובר זה לטובתו, כדי שיקבל את אור האמונה וזה שיציל אותו מהירידות, ואז יוכל להיות כל הזמן למעלה.
תלמיד: אבל תמיד יש רגע בירידה שהוא כבר חייב להיות בתוכה עד הסוף.
כן.
תלמיד: איך לא להתפעל מזה, איך לשמור תמיד על הפרופורציה הנכונה?
לא להיכנע, שזה לא ישבור אותו, לא יפיל אותו.
תלמיד: יש סביבנו מעגל גדול של חברים שהיו איתנו במשך השנים וכנראה לא הצליחו לא להתפעל. הם נמצאים איתנו, הם לא שונאים אותנו. אז מי שנמצא סביבנו, מכבד אותנו, אולי הוא מפחד מליפול לירידות כאלה לכן הוא לא נמצא יותר.
אין לו חידוש מהלימוד. אנשים לא רוצים לברר כל יום עם מה שהם שמעו עוד נקודות בחיבור בינינו, בחיבור עם הבורא, על מטרת הבריאה, כאילו "את זה כבר שמענו", וזו בעיה.
תלמיד: איך אפשר לשמור קשר עם אנשים כאלה שאתה יודע שאם הם יתקרבו יותר, אז גם יהיו להם יותר עליות וירידות, ואם הם מרחוק יותר, אז אולי הם נשמרים? איך לטפל בזה נכון?
מה שלא עושה השכל עושה הזמן. נראה אחרי החגים.
תלמיד: מה מצידנו אפשר לעשות נכון?
אנחנו מצידנו מוכנים לקבל אותם ולהמשיך איתם כמו עם כולם. באותם התנאים שיש לנו כאן אנחנו מוכנים לקבל את כולם. יצא, אז יצא, עכשיו הוא עושה חשבון ויכול להיות שיחזור.
קריין: קטע מס' 51.
"האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה.
כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין.
אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."
(הרב"ש. 106. "חורבן דקדושה")
סדנה
איזו תפילה עלינו להעלות כדי שהקדושה תצא מהשפלות ותאיר בכלל ישראל?
*
קריין: קטע מס' 52.
"כשהאדם מתפלל על גלות השכינה, אל יתפלל על מה שרק שאצלו היא בעפרא. אלא האדם צריך להתפלל, מדוע היא כל כך בשפלות אצל כל העולם, בשיעור שכל העולם לא חושבים בכלל על רוחניות. והוא מתפלל עבור כל העולם, כמו שאנו מתפללים "ובנה ירושלים במהרה בימינו". שזה יהיה לכבוד לכל העולם [...] והיות שאין הכלל מרגיש את החסרון, איך הם יכולים להתפלל.
אלא האדם הזה, שהוא זכה להשיג על כל פנים בחינת חסרון, היינו שהוא השיג את הגלות, לכן הוא יכול לבקש על גאולה. מה שאין כן אלו אנשים, שהם לא מרגישים שיש גלות, איך הם יכולים לבקש שיוציאם מהגלות. נמצא, זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, כבר נקרא "עליה בדרגה". ועליו מוטל לבקש מילוי עבור הכלל כולו."
(הרב"ש. מאמר 39 "מהו 'כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה' בעבודה" 1990)
שאלה: עשינו עכשיו סדנה על למה צריכים להתפלל. אנחנו כל יום בעשירייה עושים תפילה, ואנחנו יודעים שתפילה היא מה שיש בלב, ולהגיד סתם את הדברים זה לא יעזור. אנחנו בונים את התפילה בעקבות מה ששמענו בשיעור, בהתאם למצב שלנו, למצב שקורה בעולם וכולי. אמרת קודם שאנחנו צריכים לחדש כל יום עוד נקודות ממה ששמענו מהשיעור, בחיבור בינינו ובחיבור עם הבורא.
יש הרגשה שאנחנו לא כל כך מוצאים את המקום הזה של איזה עוד בירור אנחנו יכולים לעשות בחיבור בינינו. אנחנו מתאמצים ויושבים יחד ואין כבר מה לומר, אנחנו מרגישים שאמרנו הכול, גם ברמת הלב סחטנו הכול. מה זו העבודה הזאת של למצוא את החידוש כל הזמן בקשר בינינו ועם הבורא? איך להבין אותו יותר?
זה למצוא נקודה חדשה בקשר בינינו, בקשר בינינו לעולם, על העולם, על הבורא איתנו, על העולם עם הבורא וכן הלאה. להרגיש איפה החידוש, איך יכול להיות החידוש.
תלמיד: איך עובדים בזה?
פשוט ממשיכים להתעמק, להתעמק בקשר.
תלמיד: אתמול דיברתי עם חבר על כך שכל הלימוד וכל הכתבים מכוונים אותנו למקום שהתפקיד שלנו הוא לנסות לסדר את החיים, כך שנוכל להיות כמה שיותר בתפילה עבור הכלל, זה מה שאנחנו יכולים לעשות בחיים.
ומכל השנים, גם בגלל שאנחנו לא רואים בפועל תוצאות מהתפילה שלנו, וגם בגלל שאנחנו בעצמנו חושבים שאנחנו קטנים, לכן אנחנו לא באמת מאמינים שאנחנו כאלה משמעותיים וגדולים, שהתפילה שלנו היא מה שתעשה הבדל. קשה להאמין בזה, כי מה אני, גרגיר אבק בכל הבלגן הזה. ובגלל זה אין באמת התמדה.
אז אולי צריכים לדבר על זה יותר, על כמה אנחנו משפיעים בכל זאת בעד כל העולם. את זה באמת לא עשינו.
תלמיד: אנחנו גם מדברים על זה ומנסים לחזק, ואז צוחקים על עצמנו, "מי אנחנו?". כי גם כשאנחנו באים לבטל את האגו, אז זו כאילו התנגדות, אתה רוצה להקטין את עצמך, להראות שהאגו קטן, ולעומת זאת אתה אומר שכל העולם תלוי בתפילות שלי.
כל העולם תלוי בתפילות שלנו, כי אנחנו קיבלנו קשר עם הבורא. בלהשתמש בקשר הזה בצורה נכונה, בכך שאנחנו לומדים כל יום, כל שיעור, אנחנו יכולים באמת להשפיע על כל העולם, בעיקר כדי לקרב את כל העולם לבורא. יותר מזה אנחנו לא צריכים ולא מסוגלים. אבל לעורר לפחות חלק מהעולם כמה שיותר לקשר עם הבורא, אנחנו חייבים. בזה תלוי כל השכר שלנו, בכך שיהיה לנו כוח ותהיה לנו סגולה להפנות את כל העולם לבורא.
שאלה: בתור מי שיוצא לו קצת להיות בקשר עם אנשים שבטוחים שהם מזיזים את העולם, לי ברור לחלוטין שאף אחד פה לא קטן, ואולי אנחנו היחידים שיש לנו כוח ואפשרות לעשות משהו, כי לאף אחד אחר אין, וזה ברור לחלוטין.
בעניין להביא את הבורא לעולם, נראה לי שאנחנו קודם כל צריכים להביא אותו לעשירייה, לא?
כשהעשירייה תשתוקק אליו בצורה או במידה נכונה, אז הבורא יתגלה להם.
תלמיד: אפשר לדבר על ההשתוקקות הנכונה הזאת, יש מה לדבר בכלל או פשוט צריך לגלות?
תחשבו, תביאו שאלות ואולי גם תמצאו פסוקים, ונעשה על זה בירור.
שאלה: אני שומע את החברים, אני שמח כי למשל כשקורה משהו במשפחה של האדם, חס ושלום לילדים, הוא מרגיש שיש לו את כל הזכות להתפלל, יש לו את כל הכוחות והתפילה שלו מאוד משמעותית. זה עניין של חשיבות בסך הכול.
כן.
תלמיד: וגם אחרי זה הבירור ואם אדם רואה שאין לו חשיבות, הוא מרגיש שהיצר הרע עוצר אותו, אז זה מה שמייחד אותנו, אנחנו יודעים להסתכל פנימה ולראות את היצר הרע שעוצר אותנו מלהתפלל. ופה אנחנו מאוד מיוחדים בזה שאנחנו דווקא יכולים לזהות את מה שבאמת מפריע לאדם, משהו שאחרים לא יודעים לזהות. יש לנו משהו שאנחנו יכולים להתפלל עליו באמת, על חוסר החשיבות, על היצר הרע שעוצר אותו ועל האגו הפנימי שלנו. אז כן אני חושב שיש לנו הרבה מקום לתפילה, רק צריך לעשות את הבירור הקטן הזה של חשיבות לעבודה הרוחנית שלנו.
שאלה: בהמשך לבירור של החברים, יש איזו עשירייה שאנחנו יכולים לקחת אותה כדוגמה מהעבר, שהם הביאו את הבורא ביניהם? כי אנחנו יכולים להגיד, זאת עשירייה לדוגמה, ניקח מהם דוגמה?
אני לא יודע למה אתה מתכוון.
תלמיד: אנחנו יושבים בעשיריות, כולם מנסים לגלות את הבורא בינינו, עושים עבודה באמת מאומצת הרבה שנים, וחשבתי שטוב היה אם הייתה לנו איזו דוגמה מול העיניים שאנחנו נגיד, "אנחנו באמת רוצים להיות כמוהם". מה אנחנו רוצים לשים מול העיניים?
להיות בעשירייה חזקה שמסוגלת גם לתפוס אותי איתה יחד עם כולם ולסדר אותי נכון כלפי המטרה וכל פעם לדחוף אותי, לחייב אותי להתקדם. כך אני הייתי רוצה.
לא יכול להיות שאני רוצה אבל אני לא עושה את שלי, כי גם אני צריך לעורר את העשירייה כלפי החברים שהיא תעשה אותו דבר. אז נצליח.
שאלה: בהמשך לבירור של החברים והבקשה, קראנו עכשיו את סעיף 51 והוא כותב, "האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש," בית אנחנו יודעים שזה כלי ומקדש תכונת ההשפעה. זאת אומרת כל אחד יכול להסתכל על הפסקה הזאת בתוך העשירייה שלו, שהוא צריך להתפלל על העשירייה שהיא נמצאת בחורבן. והוא כותב בסוף "ואז מתפלל שהיא תעלה," שהעשירייה שלו תעלה, כלומר "היינו שה' יאיר בה את חשכתה," זאת אומרת יש בה חושך, הוא מבקש שה' יאיר את החושך. והוא כותב וממשיך, "ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל." בתוך העשירייה שלו. אז זה לבקשת החבר, ואם אפשר לדבר על זה, זה פסוק שקראנו עכשיו.
כן, שאני נמצא באיזו עשירייה, בקבוצה הקטנה שלי שכולנו צריכים לחשוב על כולם וכולנו צריכים למשוך את כל אחד, אז אני דואג לחיבור, שתהיה בינינו השפעה הדדית, דוגמה הדדית כל אחד לאחרים, עד כמה הוא רוצה להיות בחברה הקטנה שלו ולבצע מה שהבורא דורש ממנו.
זאת הדוגמה הראשונה, אם אנחנו מדברים על תיקונים על מנת להשפיע אז קודם כל להתבטל, זאת אומרת הרצון לקבל שלו צריך להגיד לעצמו שאני הולך לתקן את עצמי ולהגיע לעל מנת להשפיע, וכך לדבר עם עצמו, כל הזמן אדם צריך לדבר עם עצמו.
אפשר כאן להוסיף עוד הרבה מאוד דברים, אבל העיקר זה שאדם צריך לדבר עם עצמו על העתיד שלו, על העבודה שלו, למה הוא מצפה, לאיזו עזרה, לאיזו מטרה הוא מכוון את עצמו, זה הכול חשוב, ויהיה עם הדיבורים הפנימיים שלו.
שאלה: איך בכל התפילה שעכשיו אתה תיארת, ביטול וכן הלאה, לא לשכוח את מטרת הבריאה, שזה הדבר, כי בסוף לשרת את המטרה? איך לא לשכוח את המטרה הזאת בתפילות, שהן חשובות כלומר ביטול וכולי, יש איזו דרך ויש איזו מטרה?
אנחנו לומדים מהתפילה עצמה כמו שהיא נמצאת בסידור, שיש שם מעבר מאדם לחברה ולעולם, אז גם אנחנו צריכים לעשות כזה חשבון.
תלמיד: זה לא אמור להיות החשבון העיקרי שלנו, כלומר המעבר לעולם ושהבורא יוכל לממש את מטרת הבריאה?
זה נכון, זה בכללות, אבל בפרטות יש שם עוד הרבה נקודות שאנחנו צריכים לבצע, לממש, לבקש עליהן.
תלמיד: זאת אומרת אין פה קיצורי דרך בדבר הזה, צריך לעבור ממש את כל המסלול.
כן.
שאלה: כשאנחנו עושים בירורים, כמה חשוב שהחברים יפתחו את הלב ויבקשו עזרה זה מזה? אתמול עשינו ישיבה, והרגשנו פתאום שהחברים פותחים את הלב ומבקשים עזרה, וההרגשה הזאת נותנת תפילה יותר ממוקדת, יותר אמיתית.
רב"ש היה מסביר לנו כמו שכתוב, "הרבה למדתי מרבותיי, ועוד יותר מחבריי, ועוד יותר מתלמידיי", שמהאנשים הקרובים לאדם, שהוא מבין אותם, מרגיש אותם, מגלה להם חולשות שלו וגם ההיפך, יכול לדבר איתם בצורה יותר גלויה, מזה אדם כן מתקדם. לכן אנחנו צריכים להשתדל לראות פתוח כל אחד לחברים.
תלמיד: מה בעצם הבורא מראה לנו פה, שאנחנו התקדמנו בכך שהחברים יותר פותחים את הלב אחד לחברו?
חוץ מזה אנחנו צריכים להתחבר, מעשירייה להיות אחד, "כאיש אחד בלב אחד"1.
תלמיד: אז איך באותו זמן, באותו רגע שהחבר פותח את הלב וממש מבקש עזרה מהחברים, אנחנו צריכים לקחת את זה הלאה יותר גבוה?
להתחבר עד כמה שאפשר ועוד יותר.
תלמיד: להתחבר לבקשה שלו?
כן.
שאלה: קודם ענית לחבר לגבי חידושי תורה, שזה למצוא נקודה חדשה בקשר בינינו, בקשר בינינו לעולם, על העולם, הבורא איתנו וכן הלאה. זה להרגיש איפה החידוש, איך יכול להיות חידוש. ואני מבין שמתוך זה שלבעל השגה מותר לעשות חידושים בתורה. כלומר יש איסור לשנות אבל חידושים מותר. יש הבדל בין לשנות ל-לחדש? מה ההבדל בניהם?
לשנות - כנראה שיש לנו איזה כללים שבאו לנו מהמקובלים בכל מיני דורות ואסור לשנות אותם, אבל להוסיף משהו אליהם, לתת להם פירוש משלנו במקצת, ודאי שלא לסתות מהקווים שלהם, אנחנו יכולים.
תלמיד: כלומר אם אנחנו בעשירייה מתוך מה שלמדנו מהרב, מתוך מה שקראנו מבינים שעל המהות שמרנו אבל עשינו התאמה לחיינו, לימינו, למציאות של היום, זה לגיטימי, זה מותר?
כן.
קריין: קטע מס' 53.
"הזוכה בתשובה, השכינה הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת לב, שלא ראתה את בנה ימים רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, לראות זה את זו, ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות וכו', ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכליון עינים, וזכו לראות זא"ז אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבו, כל היום וכל הלילה, ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום, ואיך היתה עמו מעודו, ולא זזה שכינה, אלא שסבלה עמו בכל המקומות, אלא שלא יכל לראות א"ז.
וזה לשון הזוהר: שאומרת לו, כאן לנו, כאן נפלו עלינו לסטים ונצלנו מהם. כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא [בבור עמוק] וכו', ומי פתי לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מספורי נחמה האלו."
(בעל הסולם. אגרת כ"ה)
מה שאנחנו עוברים עכשיו, על זה כולנו נצטרך לעשות חשבון כללי, מסך ואור חוזר, ולהגיע למקור.
שאלה: הוא כותב שה"אם" מתגלה בסוף, כשמסיימים את הדרך. אז מה זה עוזר עכשיו לדעת את זה? זה לא מוחשי.
זו חתימה על כך שעשה נכון, ועכשיו הוא זוכה לגילוי השכינה. "אם" זו השכינה.
תלמיד: יש לנו עשירייה, וכל אחד עושה מאמצים לצאת מעצמו ולהתכלל בכלל יותר גדול שהוא העשירייה. היה לנו מפגש ביום שישי ודנו הרבה על ביטול, והיום גם אמרת שביטול הוא עיקרון מאוד חשוב, הראשון. ההרגשה היא שכשאנחנו מתעסקים רק בעצמנו חסר לנו אורך רוח להרגיש שאנחנו מכוונים במדויק למטרה באופן חד. גם שמענו חברים בעשירייה אחרת שמתפללים הרבה אבל לא רואים תוצאות.
יש הרגשה שכשאנחנו עושים מאמץ, מאוד מבולבלים, יש מין נחמה כזאת בלראות שכלל בני ברוך גם הולכים לאותו כיוון. אין לנו נחמה בעבודה רק בינינו, אלא אנחנו צריכים לקבל חיזוק מעבודה בין עשיריות. האם יש צורך בכזה דבר?
איזשהו צורך יש, אבל לא גדול. העיקר הוא בכל זאת העשירייה.
תלמיד: כלומר אנחנו ממש צריכים ללכת למעלה מהדעת, בהרגשה שאם אנחנו עובדים לפי הכללים הנכונים שנתנו לנו, אז ללכת עם זה עד הסוף.
כן.
תלמיד: לא לחפש תוצאות.
אבל עוד מעט תגלו.
שאלה: מה זה לזכות בתשובה?
אתה מתחיל לגלות לפי השאלות שלך את התשובות מהבורא, וברור לך שככה זה, ללא ספק.
תלמיד: לא הבנתי.
לזכות בתשובה, זה שאתה מקבל תשובה מהבורא.
תלמיד: האם אני מעלה שאלה ומקבל תשובה?
כן. אלא מה זה נקרא להיות בתשובה?
תלמיד: אנחנו לומדים שתשוב ה' כלפי ו'.
אני לא יודע איפה ה' ואיפה ו' ואיפה הם נפגשים, אני אומר לך מהחיים.
תלמיד: האם מי שזוכה לתשובה מקבל תשובות על כל החסרונות שלו?
לא על הכול, אולי על חלק, אבל מקבל.
תלמיד: האם העיקר הוא להעלות שאלות?
העיקר הוא לרצות להיות בתשובות, וזה תלוי בחיסרון.
שאלה: ענית שבן אדם צריך לדבר עם עצמו, לברר דברים לגבי העתיד. איך לא להתבלבל בבירורים שם בפנים?
למה להתבלבל? יש לך חברים, יש את השאלות שלך, יש תגובות ותשובות שאתה מקבל, תברר אותם אחד לאחד.
תלמיד: כול הבירורים שאני עושה הם מתוך האגו שלי, מה חסר לי, ואין סוף לזה.
יש סוף. חוץ מזה תהיה לחוץ מזה שאתה מברר, שהשאלות האלה יהיו אצלך כדבר העקרוני הגדול בחיים, שאין בחיים שלך משהו חשוב יותר מזה. כי החיים מכוונים לנקודה הזאת, שמגיעה תשובה.
שאלה: מה זה אומר שפונים לבורא בשאלה, בתפילה, ולא מקבלים תשובה אף פעם?
כנראה שאתה לא פנית אליו כמו שצריך.
תלמיד: מה זה "כמו שצריך"?
כנראה שעוד לא הגעת למצב שאתה יכול לקבל תשובה.
תלמיד: קשה מאוד להמשיך את המונולוג האינסופי הזה. איפה לחפש את התשובה?
בקשר עם הבורא. אתה דואג לזה יותר ויותר, מה שנקרא "לדופקים בתשובה", כמו שאתה דופק על שער סגור, עד שייפתח.
תלמיד: ומאיפה האנרגיה לא להרפות, לא לשחרר?
מתוך זה שאין לך תשובה בינתיים. תחשוב ותעלה עוד יותר ויותר את החיסרון, וכך תגיע.
קריין: קטע מס' 54.
""שומע תפילה". מקשים העולם מדוע כתוב תפילה כלשון יחיד, הלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילות, כמו שכתוב, "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". ויש לפרש, שאין לנו להתפלל אלא תפילה אחת, שהיא לאוקמא שכינתא מעפרא, שעל ידי זה יבואו כל הישועות."
(הרב"ש. 36. "שומע תפילה")
שאלה: איך להרגיש את החסרונות של החברים?
להתכלל איתם.
תלמיד: מה זה אומר להתכלל איתם?
נגיד שעכשיו מגיעה לכאן משאית ואתם צריכים לפרוק אותה, אז כל אחד שמשתתף בזה מרגיש צער בעבודה יחד עם כולם, ואז הוא נכלל עם כולם.
תלמיד: לפרוק יחד משאית זה לא בהכרח צער. גם מהדוגמה אני לא לגמרי מבין את ההתכללות הזאת. כי זו התכללות רוחנית, זה חיסרון למשהו שכל אחד מרגיש אחרת בתוכו, ואני צריך לקחת את ההרגשה שלו אלי בצורה כלשהי, ולא תמיד ברור לי איך לקחת את ההרגשה של החבר לתוכי, איך הוא מרגיש, מה קורה לו. איך להתכלל בזה?
איך שאתה מרגיש מהעבודה הזאת, תתאר לך שגם הוא מרגיש אותו דבר, ועל זה תבנה את היחסים.
תלמיד: האם אז הכול יכנס פנימה כמו שאמרת, כלומר לדבר עם הבורא ודרך זה להגיע לחסרונות של החבר?
כן.
שאלה: האם בעבודה הזאת יש הבדל בין תפילה לדרישה?
יכול להיות שבתפילה ישנה דרישה. תפילה זו פנייה לבורא, היא יכולה לכלול בתוכה את כל מה שאתה רוצה.
סדנה
נעשה סיכום של הנקודות המרכזיות שלמדנו בשיעור.
*
(סוף השיעור)
-
"כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩