שיעור בוקר 11.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 803, אותיות קנ"ג – קנ"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 803, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ג.

נתרכז יחד בתוך ההקדמה הזאת המאוד חשובה, עמוקה, רחבה. נהיה בה יחד כולנו.

אות קנ"ג

"ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה, והם שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר."

ישנם ד' עולמות אבי"ע דקדושה וכנגדם ד' עולמות אבי"ע דקליפה. כך בעל הסולם אומר.

אות קנ"ד

"והנה הדברים האלו מספיקים לכל מעיין, שירגיש בדעתו, את מהותה של חכמת הקבלה באפס מה. וראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות, כנ"ל. ואין לשאול, אם כבר זכו להשגות, הרי הם יודעים הכל מהשגתם עצמם, ולמה להם עוד ללמוד בספרי חכמת הקבלה מאחרים?

אמנם לא מחכמה שאלה זאת. כי זה דומה לעוסק בתורת הנגלה, ואין לו שום ידיעה בעסקי העוה"ז, בבחינת עולם שנה נפש שבעוה"ז, כמ"ש לעיל, ואינו יודע במקרי בני אדם והנהגתם לעצמם, והנהגתם עם אחרים, ואינו יודע את הבהמות, החיות והעופות שבעוה"ז. וכי יעלה על דעתך, שאיש כזה יהיה מסוגל להבין, איזה ענין בתורה כהלכתו? כי היה מהפך הענינים שבתורה, מרע לטוב ומטוב לרע, ולא היה מוצא את ידיו ורגליו בשום דבר.

כן הענין שלפנינו: אע"פ שהאדם זוכה להשגה, ואפילו להשגה מתורה דאצילות, מ"מ אינו יודע משם, אלא מה שנוגע לנפשו עצמו, ועדיין אמנם צריך לדעת, כל ג' הבחינות: עולם שנה ונפש, הנ"ל, בכל מקריהם והנהגותיהם, בתכלית ההכרה, כדי שיוכל להבין את עניני התורה המיוחסת לאותו עולם. שענינים אלו, בכל פרטיהם ודקדוקיהם, מבוארים בספרי הזוהר ובספרי הקבלה האמיתיים, שכל חכם ומבין מדעתו, מחוייב להגות בהם יומם ולילה."

אני מחכה לשאלות, אנשים כנראה עוד לא נכנסו פנימה.

נתחיל שוב מאות קנ"ג.

אות קנ"ג

"ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות,".

אתם מקשיבים למה שהוא אומר?

תלמידים: כן.

בבקשה, אני ממליץ.

קריין: שוב אות קנ"ג.

אות קנ"ג

"ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה, והם שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר."

אות קנ"ד

"והנה הדברים האלו מספיקים לכל מעיין, שירגיש בדעתו, את מהותה של חכמת הקבלה באפס מה. וראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות, כנ"ל. ואין לשאול, אם כבר זכו להשגות, הרי הם יודעים הכל מהשגתם עצמם, ולמה להם עוד ללמוד בספרי חכמת הקבלה מאחרים?"

גם זה לא כל כך מובן, אני חי בעולם הזה, אני מכיר כל מיני תופעות שיש בעולם הזה, אבל בכל זאת אני קורא ספרים, לומד כל מיני חוכמות, ועל ידי זה אני מתעשר, אני מבין יותר את הקשר בין הדברים. לכן זה שאנחנו מגיעים לאיזו השגה קטנה בעולם העליון, זה לא שאני לא צריך ספרי קבלה. אני גם לא מבין את השאלה של בעל הסולם. בואו נראה.

"אמנם לא מחכמה שאלה זאת. כי זה דומה לעוסק בתורת הנגלה, ואין לו שום ידיעה בעסקי העוה"ז, בבחינת עולם שנה נפש שבעוה"ז, כמ"ש לעיל, ואינו יודע במקרי בני אדם והנהגתם לעצמם, והנהגתם עם אחרים, ואינו יודע את הבהמות, החיות והעופות שבעוה"ז. וכי יעלה על דעתך, שאיש כזה יהיה מסוגל להבין, איזה ענין בתורה כהלכתו? כי היה מהפך הענינים שבתורה, מרע לטוב ומטוב לרע, ולא היה מוצא את ידיו ורגליו בשום דבר.

כן הענין שלפנינו: אע"פ שהאדם זוכה להשגה, ואפילו להשגה מתורה דאצילות, מ"מ אינו יודע משם, אלא מה שנוגע לנפשו עצמו, ועדיין אמנם צריך לדעת, כל ג' הבחינות: עולם שנה ונפש, הנ"ל, בכל מקריהם והנהגותיהם, בתכלית ההכרה, כדי שיוכל להבין את עניני התורה המיוחסת לאותו עולם. שענינים אלו, בכל פרטיהם ודקדוקיהם, מבוארים בספרי הזוהר ובספרי הקבלה האמיתיים, שכל חכם ומבין מדעתו, מחוייב להגות בהם יומם ולילה."

שאלה: למה הוא מתכוון בספרי קבלה אמיתיים?

אמיתיים זה שנכתבו על ידי מקובלים בעלי השגה.

תלמיד: כתבי האר"י, בעל הסולם?

רשב"י, כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם, כתבי רב"ש, ובאמצע היו גם תלמידי הבעל שם טוב, כאלה מקובלים. אתה יכול להגיד, אלה ספרי קבלה שברור לנו שזו קבלה. אבל גם כשלא ברור לנו שאלו ספרי קבלה. רש"י, בעל השגה עצום, אבל הוא כתב בשפה שהיא לא שפת הקבלה, ולכן זה קשה לנו.

כל התלמוד בבלי, ירושלמי, כל מה שיש שם באמצע, הכול נכתב על ידי בעלי השגה. אבל הם לא כתבו בשפת הקבלה, בשפת הענפים, ולכן אנחנו לא לומדים את זה כספרי לימוד בחכמת הקבלה. אבל באמת כל הגדולים, כמעט עד הדורות האחרונים, נגיד עד בעל הסולם, כל הגדולים הם היו בעלי השגה.

תלמיד: בעל הסולם גם כותב פה "שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות". זאת אומרת מי שלומד את חכמת הקבלה זה רק כשהוא עבר את זה?

אפילו שהוא זכה לזה יש לו מה ללמוד מהספרים של המקובלים. כי הם מוסיפים. כמו שאתה בכללות יודע פיזיקה, אבל אתה פותח ספר, ואתה לומד משם דברים נוספים.

תלמיד: בעל הסולם כותב "ואפילו להשגה מתורה דאצילות, מ"מ אינו יודע משם, אלא מה שנוגע לנפשו עצמו".

ודאי, איך הוא משיג את עולם האצילות? אני לא יודע מה זה, לא אומרים לי שעולם האצילות הוא מכאן עד כאן, אלא לפי כמה שאני פותח אותו ובעומק שאני פותח אותו כך אני מכיר.

תלמיד: ואז הוא ממשיך "אמנם צריך לדעת, כל ג' הבחינות: עולם שנה ונפש, הנ"ל, בכל מקריהם והנהגותיהם".

כן, הוא צריך לדעת, כל נשמה ונשמה חייבת להשיג את כל הבריאה. מבחינתה, אבל את כל הבריאה.

תלמיד: אז מה ההבדל מצד נפשו עצמו לבין להשיג את כל מה שהוא יכול להשיג?

נגיע ונראה. אני לא יכול להביע את זה במילים אפילו. לא שאני כל כך מכיר בזה, יודע, מרגיש, אבל לבטא את זה במילים אני לא יכול. אפילו בעולם שלנו אנחנו לא יודעים איך אנחנו יכולים להסביר עוצמה, גודל, עושר של העולם האינטגרלי, שלנו, מה שאנחנו תופסים בחמישה חושים שלנו, גם את זה לא. ורוחניות, ששם לומדים את כל הקשרים שיש בין כל פרט ופרט ולאורך כל תהליך ההתפתחות, אי אפשר לבטא את זה.

לכן כל המקובלים, כמה שהם כתבו הם כתבו דברים כאלה לא לעומק, כי לעומק אי אפשר. הם נותנים לך כל מיני כניסות, באופן שונה כל אחד, למערכת אדם הראשון, וכשאתה יכול להתלבש באיזה מקובל, אתה רואה פן אחר. כמו שאתה נכנס לתיאטרון, אפילו לסרט, מה מראים לך בסרט? איך שבעל אותו הסרט נגיד, שעיצב אותו, איך הוא רואה את המציאות. אז אתה מתלבש בו ורואה.

אותו דבר בחכמת הקבלה. אבל בחכמת הקבלה אתה בזה מרחיב את הנשמה, את התפיסה שלך, ולכן כדאי כמה שיותר ללמוד ולהתכלל עם כל המקובלים. בכל זאת אתה תצטרך לעשות את זה כדי להגיע לגמר התיקון, כי כל אחד חייב להשיג את כל הכלי דאדם הראשון.

קריין: אות קנ"ה.

כנראה.

אות קנ"ה

"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

"יזכה" זה נקרא שירכוש רצון גדול, וצמצום, מסך, אור חוזר, ואז זה נקרא שמזכה את הרצון לקבל שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, ואז בהתאם לזה מגיע להשגות.

"ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."

שאלה: רב, מה זה עולם הבא שבעל הסולם אומר פה. זה שאלה שסטודנטים שואלים.

אכפת להם. "עולם הבא" נקרא שאני עכשיו לא משיג, אבל ברגע הבא אם אני מזכה את הכלים שלי, אז אני משיג. זה נקרא "עולם הבא". כל פעם תפיסה שלי במציאות היא נקראת "עולם", "עולמי", ואם אני משנה את תפיסת המציאות שלי, מרחיב אותה, אז זה נקרא שאני מגיע "מעולם לעולם".

"עולם" זה נקרא מה שאני מקבל בתוך הכלים שלי, בתוך שורש א', ב', ג', ד' שבהם אני משיג דומם, צומח, חי, מדבר. בסך הכול, זה נקרא "העולם". "העולם" מהמילה העלם והסתר, שברור לי שדווקא על ידי העלמה והסתרה אני יכול להשיג. כי אני תמיד משיג דבר מהיפוכו. יש הרבה שמות לעולם. למה עולם נקרא "העלמה", "עולם".

תלמיד: אין קשר בין זה לבין משהו שקורה אחרי שאני מת?

אחרי שהגוף שלי מת?

תלמיד: כן.

מה יש? מת.

שאלה: זה מה שאני מבקש לדעת. האם אין קשר בין מה שאנחנו מדברים פה, לעולם הבא?

לא. אין. סתם אנשים חושבים שיש משהו. לא. אל תחכה לזה. הגוף שלך זה, אני לא יכול להסביר את זה, אני ממש לא יכול להסביר. התעלות. זאת אומרת יש בזה, אבל זה לא השגה, זה לא מביא לנו השגה ברוחניות.

הבהמה שלי, זאת שמפסיקה לפעול בצורה גשמית כבהמה, היא לא מסתלקת ברצון לקבל שלה. הרצון לקבל שנמצא בי, הוא לא שייך לגוף הזה. אתה מדבר על הרצון לקבל שהוא צריך להשיג איזה מציאות רוחנית, אז מה הקשר בין המציאות הרוחניות לגשמיות הזאת? אין שום קשר. אין. חי, חי. מת, מת. הגוף הזה מלווה אותנו זמן מה, כדי שדרכו אנחנו ניכנס לקשר בינינו, נתחיל להכיר כמה דברים ששייכים לרוחניות, אבל זה לא רוחניות. זה לא מדרגה, אבל זה מין מצב מיוחד שעל ידו אנחנו מתחילים להתקרב לרוחניות, אבל לא יותר מזה.

לכן לא משפיע על הרוחניות גבוה, נמוך, שחור, לבן, אדום, יש עוד מי? צהוב. שום דבר. אין קשר, אין קשר בכלל.

שאלה: בקשר לאות קנ"ה. אז שני הדברים העיקריים שצריכים להיות, זה להבין מה שלומדים. ודבר שני, זה להזכיר את השמות של האורות והכלים?

כן. אבל להבין, זה נקרא "השגה". הדרגה האחרונה של הבנה, היא נקראת "השגה".

תלמיד: הבן שלי בן העשר שאל אותי לפני יומיים "בשביל מה אני חי", ולא ידעתי מה להגיד לו. ועכשיו הלב שלי דופק שאני נזכר בבן שלי, עכשיו שהחבר שאל בדיוק את השאלה הזאת שהקבוצה שלו שאלה. ממש לא ידעתי מה להגיד לבן שלי.

טוב. בסדר. שמענו כמה פעמים על הבן שלך. תירגע. תסביר לעצמך בשביל מה אתה חי, ואז אתה תדע איך לענות לבן. זה הכול.

תלמיד: תודה.

לפני שאתה תגלה, מה יש לך להסביר לבן?

שאלה: רב, לגבי המקובלים שמשיגים וצריכים לשתף. זאת השאלה.

לשתף?

תלמיד: בעל הסולם בקנ"ד מדבר על זה שהם צריכים לעסוק בספרי הקבלה גם אם השיג מתוך נפשו. מקובל שנגיד משיג את מה שהוא השיג, איך הוא משתף את זה עם שאר המקובלים? רק דרך ספרים, או שיש דרך אחרת?

יש דרך אחרת, אבל אנחנו לא מדברים על זה. כשיבוא הזמן, אז יש גם דרך אחרת. זה נקרא "פה אל פה".

תלמיד: אנחנו לומדים שיש מקובלים שלא כתבו כלום.

זה לא חשוב.

תלמיד: יש דרך, כאילו מקובל יכול.

הבעל שם טוב לא כתב שום דבר, והוא היה האבא של המקובלים של כל הדורות האחרונים האלה, מהאר"י והלאה. אין לנו מישהו שהשיג יותר מבעל שם טוב. וכמה שהוא עשה, וכמה שהוא.. אין יותר. הוא לא כתב בעצמו.

תלמיד: ועדיין יש דרך להשיג, כמו שאמרת להתחבר דרכו?

תתחבר. אדרבה בבקשה תתחבר. זה נקרא "התלבשות נשמת בעל שם טוב בדוד".

תלמיד: אז בלי ספר או בלי משהו שהמקובל השאיר, איך אפשר להתחבר לזה?

אין בעיה, זה לפי שורש נשמה ויגיעה.

תלמיד: אז לא כל אחד יכול להתחבר לכל אחד. זה לפי שורש נשמה, נכון?

אם לא שורש נשמה, אז הוא לא משיג, אז הוא לא מרגיש, אז הוא לא נמשך לזה. איפה בעל הסולם כותב שהתעברה בו נשמת האר"י, שהוא גם לא מבין איך, אבל ככה זה.

תלמיד: אני שואל כדי להבין, איך בסוף כולם מתכללים מכולם? איך כולם משיגים את הכול?

נגיע לשם ונראה את זה יחד. אתה שואל אותי על המצב שאני בו לא נמצא. נכללים כולם יחד, ואז משיגים מציאות השלמה. זה סך הכול מה שיש כמו שהיה באדם הראשון רק פי תר"ך פעמים, בגלל שאנחנו מחברים את הכלים דקבלה שלא היו באדם הראשון.

באדם ראשון הם היו מצומצמים. אחר כך הוא רצה להפעיל אותם, אז הם נשברו. מתוך זה שנשברו, אנחנו יכולים לאט לאט לצרף אותם ל.. אנחנו צריכים קודם כל להקים את גלגלתא ועיניים שנשברו, שהיו קודם ונשברו, וגם בלא להשתמש באח"פ, ואחר כך לאט לאט לצרף להם את האח"פ.

אז מה שאנחנו עכשיו עושים אנחנו מקימים את הגלגלתא ועיניים, ישראל שמתוך הכלי קם, וגם אומות העולם מצטרפים לזה. אחד, אחד יצטרפו. עכשיו זה עוד לא. מי שמצטרף אלינו מאומות העולם, הם לא אומות העולם, הם בחזקת גלגלתא ועיניים, ולאט לאט יתפתחו האחרים.

זאת אומרת צריכה להיות הפצה כללית, ומי שמצטרף, מצטרף. ואז יתגלו, יתגלו הנשמות הגדולים מאוד בנו, בכולנו. מנשמות קטנות, בינוניות וגדולות.

תלמיד: זה אומר שגם חכמי הזוהר השיגו רק את ההתכללות של עצמם, אבל לא השיגו הכול.

בעל הסולם כותב, שחוץ מהדור הזה של המשיח, רק בעלי הזוהר השיגו את הכול.

תלמיד: אז הם השיגו את כל אדם הראשון על כל האופנים שלו.

כן. יש בזה דברים שאני לא [יכול להסביר]. אפשר להגיד בקלות כן, זה כך. אבל איך יכול להיות שמשיגים דברים שבפועל עדיין אי אפשר לבצע אותם או יש כאן השתתפות לקחת אותם ולבצע אבל לא במודעות של אותן הנשמות, נשיג ונראה.

שאלה: בעניין סגולת המאור, כתוב פה שלא מבינים את מה שלומדים אבל מתוך החשק והרצון החזק להבין את מה שלומדים מושכים את המאור.

מעוררים את האורות המקיפים בלבד ובכמה שהאורות המקיפים האלה יכולים לצרף, לתת צמצום, מסך ואור חוזר לכלים, אז כבר ישנה השגה בתוך הכלים. אבל זה הכול חלקיק, חלקיק, קו דק מאוד.

תלמיד: אין פה שום אזכור של עבודה בחיבור, שחיקת הלבבות, כלום, הלומד והספר.

כן. אז מה?

תלמיד: כי נראה שבדורנו העבודה היא יותר בחיבור.

זה תמיד היה בחיבור. גם אצל רמח"ל, גם אצל רשב"י, אצל כולם. חברותא זה דבר קדוש.

תלמיד: אני זוכר שפעם שאלתי איפה הפוטנציאל הכי גדול למשיכת המאור ואמרת בסדנאות בינינו, לא מול הספר.

כן. בהתקשרות מעל הספר.

תלמיד: אבל עם הטקסט, עם הספר? מהי מרכזיות הטקסטים בדורנו, אותו הדבר כמו שהיה פעם, לא השתנה החוק הזה?

לא השתנה. למה, איפה אתם רואים את זה?

תלמיד: אני פשוט רואה שמשנה לשנה, אולי גם אצל התלמידים בקמפוס וכן הלאה, יש פחות ופחות זיקה לספרים, לקרוא.

זה בכלל בכל דור ודור, והדור שעכשיו גדל עוד מעט לא ידעו לקרוא. לכתוב הם כבר לא יודעים, הם עדיין יודעים להחזיק עיפרון או עט? כי עוד מעט זה יהיה רק עם המקלדת וזהו. ללא המקלדת הם לא ידעו איך, אני לא חושב שהם ידעו את צורת האותיות בכתיב, רק מודפסות. כך זה קורה ואתה לא יכול לעשות כנגד זה כלום. הרבה דברים שהיו נניח בדורי נעלמו מהעולם, אז מה?

תלמיד: אני רק שואל על התמהיל הנכון בעבודה בין ספרים, טקסטים, מקורות, לבין עבודה בחיבור.

העבודה בחיבור חייבת להיות כמו שהייתה בכל הדורות כי "איש את רעהו יעזורו", חובה שיתחברו יחד, אפילו שניים שלושה. וזה תמיד היה כך ביהדות, זאת אומרת, בהתקרבות לחכמת הקבלה לביצוע כי בלי זה אי אפשר. אבל בדורנו זו כבר עשירייה כמו שכותב רב"ש, כי אנחנו כבר צריכים להתחיל להחיות את הכלי דאדם הראשון. זה מה שיש, זה לא ייעלם ולא יהיה אחרת.

אבל אתם עדיין לא משלבים את שני הדברים האלה יחד. לימוד זה כביכול גישה אינדיווידואלית אישית, אני לומד, לוקח ספר, נכנס לאיזו פינה ויושב ולומד, לא, זה לא לימוד חכמת הקבלה, זה לא לימוד תורה. לימוד תורה זה שאתה עושה פעולות, שהאור העליון בא ועל הפעולות האלה הוא פועל, ואז אתה לומד את פעולות האור העליון, וזה נקרא שאתה "לומד תורה". כי "תורה" זה פעולות האור העליון על הרצון לקבל שמבקש תיקון.

לכן מי לומד תורה? מי שמכין את עצמו בחברה הנכונה, בגישה הנכונה, בציפייה, בבקשה, בהעלאת מ"ן שיבוא האור ויחבר אותו עם האחרים ובתוך החיבור הוא מתחיל להשיג מציאות חדשה, זו התוצאה מלימוד תורה. אם אתה לא לומד בצורה כזאת אתה לא לומד תורה, יכול להיות חכמה, אבל לא תורה.

שאלה: לגבי עניין מבנה העולמות, אם אני מבין נכון את מה שבעל הסולם מנסה להסביר לנו, יש עולמות בי"ע בקדושה ויש עולמות בי"ע בטומאה.

דקדושה, דטומאה, של.

תלמיד: סדר העבודה מבחינתנו, הגילוי הראשון, הוא עולם העשייה, כמובן מלמטה למעלה, והוא בעצם עולם העשייה דטומאה.

זה כנגד זה.

תלמיד: במקביל?

כן. אתה לא יכול להשיג אחד ללא השני. אתה לא משיג שום דבר בטומאה, אלא אתה משיג את הכלים המקולקלים שלך שהם כבר מתוקנים, עברו תיקון, ובכלים המתוקנים מה שאתה משיג נקרא "העולם העליון".

תלמיד: האם זה מתקשר לעניין הייאוש מכוחותיו עצמו שדיברנו עליו, שהוא דבר דווקא מאוד מאוד משמח, דבר מאוד גבוה. האם זה מקביל להשגת עולם דטומאה?

את זה משיגים במקביל. אין כאן שום דבר מיוחד.

תלמיד: לעולם האצילות אין עולם אצילות דטומאה?

יש, אבל הוא נמצא בעולם הבריאה, למטה מפרסא.

תלמיד: האם זה בעולם הבריאה עצמו?

כנגד עולם הבריאה דקדושה ישנו עולם הבריאה דקליפה ועולם האצילות דקליפה. אבל את זה צריכים ללמוד, זה לא פשוט. קליפה כנגד עולם האצילות, עוד נדבר על זה. אני לא רוצה בכלל לדבר על זה, אין לנו בזה שום אחיזה, זה כמו שכעיוורים אנחנו נתחיל לדבר על צבעים.

שאלה: בסוף אות קנ"ה בעל הסולם כותב ש"גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסוים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם". הכלים החסרים האלה זה אהבת חברים, אלה הכלים החסרים לנו?

נגיד שכן, יש בזה הרבה רמות. כי אתה כבר מדבר איך, באיזה סדר, ואולי אפילו תדירות, הכלים מזה שהם היו בקליפה הם מתקדשים ונכנסים לקדושה ובהתאם לזה מקבלים אורות המקיפים בסדר שיותר ויותר מתקרבים לפנימי עד שמגיעים להתלבשות הפנימית. אנחנו לא לומדים את זה, כי קשה מאוד לבטא את הדברים האלה. קשה. זה גם כל העניין שבעולם הזה, ישנם רגשות, ישנם כאלה מצבים שאנחנו לא מסוגלים בצורה ישירה לסדר אותם בחלקים, אלא בצורה רגשית, וכל אחד מתוך הרגש מתאר את זה. לכן השאלה היא נכונה, אבל לענות עליה, להעביר את השאלה הזאת לחכמה ולסדר אותה בביטים אני לא יכול.

שאלה: באיזשהו רגע כשאנחנו נמצאים בשיעור אנחנו נכללים זה בזה, החברים מבקשים זה על זה, באיזה רגע ההתכללות ההדדית הזאת בינינו הופכת למה שאמרנו, צמצום, מסך ואור חוזר?

ברגע שיש לנו כוח התנגדות. שאנחנו יכולים להעדיף על פני הכלים שלנו את הכלים של הזולת. אם אתה מסוגל לעשות צמצום ושכל מה שאתה רצית פעם לקבל שיקבלו החברים ואתה רק משרת אותם בזה, אז אתה כבר מתחיל להיות בעל המדרגה.

שאלה: בעולמנו אנחנו קוראים בדרך כלל ספרים פעם אחת, כמו ספר היסטוריה או ביולוגיה, ובעולם הרוחני את הספרים הקבליים אפשר לקרוא מאות ואלפי פעמים, נגיד כמו ספר שמעתי וספרי הרב"ש, הוא קרא ואנחנו קוראים. למה אפשר לקרוא ספרים של מקובלים כל כך הרבה פעמים, גם אלה שנמצאים בעולם הרוחני וגם אלה שעדיין לא נמצאים בו?

מפני שאתה קורא על אותן הפעולות שהן תמיד עוברות רק בד' בחינות, ה-ו-י-ה, ומבנה הכלים לא משתנה, זה עשר ספירות, והאור גם לא משתנה, זה אור אין סוף הפשוט, אלא מה שכן נעשה, כלפיי האדם המשיג זה כל פעם שינוי, ושינוי רגשי, כי זה עובר עליו, זה דרכו קורה, ולכן זה מה שיש. בעצם אפשר לקחת איזה ספר קטן בחכמת הקבלה ולקרוא אותו וכל הזמן להרגיש דרכו את כל העולמות וכל מה שיש, לא חשוב איך זה, ככה זה. גם בעבר אנשים לא למדו כל כך הרבה חומר, למדו נגיד כמה ספרים, אבל דרך שניים שלושה ספרים שהיו להם הם היו משיגים את כל המציאות, וזה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות. היום אתה נכנס לאיש דתי, יש לו ארון ספרים בגודל של החדר, ופעם זה היה מדף ועליו כמה ספרים בקושי, וזה הספיק לאדם כדי להיות בעל השגה.

שאלה: באות קנ"ג בעל הסולם כתב בקצרה. מה זה אומר שלעולמות הקליפות חסר חיסרון?

נקרא מה הוא כותב באות קנ"ג, "ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה," שאין בקליפה אותו מילוי שיש בקדושה "והם שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר." הקליפה מרגישה מה שיש בקדושה ואין לה, והיא רוצה, אבל מה יש לה מזה שהיא רוצה? היא צריכה את החיסרון שלה לתמוך בקדושה ואז הקדושה יכולה מזה להתמלאות. לקליפות יש תפקיד מאוד חשוב, הקליפה שומרת על הפרי. כל עוד הכלי לא ראוי למילוי יש מקום לקליפה, ברגע שהכול עובר לתיקון המסך הקליפה לאט לאט כאילו מתקלפת מתוך הפרי, הפרי כבר נעשה ראוי לאכילה.

שאלה: איך מתרחש הקשר פה אל פה בין המורה לתלמיד והאם יש קשר כזה בין העשירייה שלך ובין הבורא?

אני לא יכול להגיד לגבי שום דבר פרטי, אני, העשירייה שלי. אתם כולכם העשירייה שלי, כולל סנטיאגו, כולל כולם. ופה אל פה נקווה שאנחנו נשיג, זו עבודה במסך המשותף. הכול תלוי עד כמה אנחנו נצליח להתכלל בקבוצה. מגיע האור העליון, הוא מוכן, הוא רוצה שאנחנו נתכלל יחד עד כדי כך שנהיה כאיש אחד בלב אחד והוא יפעל עלינו כמו על רצון אחד. הכול תלוי בנו, זה נקרא "פה אל פה", במסך המשותף.

אות קנ"ו

"אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב, וכדומה, מהזהירות. וכל זה הוא מהטעם האמור.

ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.

אמנם, אחר שנדפסו ד' החלקים הראשונים מביאורים אלו, ונתפשטו בקרב הלומדים, ראיתי בהם, שעדיין לא יצאתי ידי חובת ביאור, כמו שחשבתי. וכל הטרחה הגדולה, שטרחתי לבאר ולהרחיב, כדי שיתבהרו העניינים בלי קושי, היתה כמעט ללא הועיל.

והיה זה, מחמת שהמעיינים, אינם מרגישים את החובה הגדולה, לשקוד על פירוש כל מלה ומלה, המגיעה לפניהם, ולחזור עליה כמה פעמים, באופן שיספיק להם לזכרה היטב, בהמשך הספר בכל מקום שמובאת שם אותה המלה. ומתוך השכחה של איזו מלה, היו מתבלבלים להם הענינים ההם, כי מתוך דקות הענין, הרי חוסר פירוש של מלה אחת, די לטשטש להם הענין כולו.

והנה, כדי לתקן זה, התחלתי לחבר "פירוש המלות", ע"פ סדר א"ב, על כל המלות, המובאות בספרי הקבלה, שצריכות פירוש: מצד אחד קבצתי את הפירושים של האריז"ל ויתר המקובלים הראשונים, בכל מה שאמרו על אותה המלה. ומן הצד השני, ביארתי התמצית מכל אותם הפירושים. וערכתי הגדרה נאמנה בביאור המלה ההיא, באופן שיספיק למעיין להבינה, בכל מקום ומקום. שיפגוש אותה המלה, בכל ספרי הקבלה האמיתיים, מהראשונים עד האחרונים. וכן עשיתי על כל המלות, השגורות בחכמת הקבלה.

והנה כבר הדפסתי בעזרת השם, את המלות המתחילות באות א'. גם קצת מאות ב'. ורק מצד אחד. והם כבר קרובים לאלף דפים. אכן מחמת חסרון כסף, הפסקתי העבודה בהתחלתה."

יש לי את הספר הזה בארכיון, אבל אתם לא ראיתם, אני צריך להראות לכם את זה. זה ממש כמו שהוא הדפיס. לקח נייר, נייר כזה דק כמו של סיגריות, ובאמת יש שם אלף או יותר דפים. "וזה קרוב לשנה, שאינני ממשיך עוד בעבודה החשובה הזו, והשי"ת יודע, אם הדבר יעלה לי עוד, כי ההוצאות מרובות ביותר, ומסייעים אין לי כעת.

לפיכך לקחתי לי עתה דרך אחרת, ע"ד "תפשת מועט תפשת". והוא הספר הזה "תלמוד עשר הספירות להאריז"ל", שבו אני מקבץ מספרי האריז"ל, וביחוד מספר "עץ חיים" שלו, כל המאמרים העיקריים, הנוגעים לביאור עשר הספירות, שהצבתי אותם בראש כל דף. ועליו עשיתי ביאור אחד רחב, הנקרא בשם "אור פנימי", וביאור שני, הנקרא "הסתכלות פנימית", המבארים כל מלה וכל ענין, המובאים בדברי האריז"ל בראש הדף, בפשטות ובלשון קלה, עד כמה שיכולתי.

וחילקתי הספר לששה-עשר חלקים, שכל חלק יהיה שיעור אחד על ענין מיוחד שבעשר הספירות. אשר ה"אור פנימי" מבאר בעיקר את דברי האריז"ל, המובאים באותו השיעור, ו"הסתכלות פנימית" מבארת בעיקר הענין בהקף הכללי. ועליהם סדרתי "לוח השאלות" ו"לוח התשובות" על כל המלות ועל כל הענינים, המובאים באותו החלק.

ואחר שיגמור המעיין אותו החלק, ינסה בעצמו, אם יוכל להשיב כהלכה על כל שאלה, המובאת ב"לוח השאלות". ואחר שהשיב, יסתכל ב"לוח התשובות" בתשובה, המיוחסת לאות ההיא של השאלה, לראות אם השיב כהלכה. ואפילו אם ידע היטב, להשיב על השאלות מתוך הזכרון, עם כל זה יחזור על השאלות פעמים הרבה מאד, עד שיהיו כמו מונחים בקופסא. כי אז יצליח לזכור המלה, בעת שיצטרך לה, או על כל פנים יזכור מקומה, כדי לחפש אחריה. "וחפץ ה' בידו יצליח".

כאן הוא פשוט פונה לאדם, איך הוא צריך ללמוד, מילה מילה מילה מילה, כי דרך זה כך מוסרים את החכמה. כי מי יודע למי הוא פונה, אז בצורה כזאת הוא בטוח שאם אדם יושב על כל מילה ומילה, לאט לאט כל זה יסתדר איכשהו במוחו ואחר כך יכול להיות שגם בליבו.

שאלה: אני רואה כאן את בעל הסולם, אני שומע שיש לו איזה דרייב מיוחד, גם כשאין לו אמצעים, אין לו כסף, הוא מחפש עוד אפשרויות להעביר את החכמה הזאת.

מתי היה לו כסף?

תלמיד: אני רואה גם אותך כל היום, אין רגע אחד שאתה לא עושה את הכול בשביל שאנחנו נראה, ונלמד ונעשה.

חוץ מהזמן שאני ישן, שותה ואוכל, אל תעשה ממני רוח.

תלמיד: אז מאיפה המנוע הזה?

קודם כל זה מגיע מלמעלה, זה דבר ראשון. ודבר שני, כל הזמן צריכים לעבוד על גדלות המטרה ואחריות אישית. וזה לכל אחד, אתה לא אחראי? בלעדיך יכול להתקיים אדם הראשון? לא, אז יש לך אחריות וגדלות המטרה, למה אנחנו מגיעים על ידי זה שמתקנים. במיוחד בדור שלנו וכולי. מה אני אספר לכם? כבר שמעתם את זה הרבה פעמים. אבל על דברים האלה צריכים לעבוד כל הזמן. כל הזמן.

תלמיד: גם העשייה שבעל הסולם מתאר פה זה בעצם משהו שהוא עובד על עצמו, זה כאילו משהו שדוחף עוד משהו.

הוא כתב עשרים שעות ביום. אז היו כותבים בעט עם דיו, יש לנו כתבים אורגינלים שלו, ושמעתי שאחר כך בכוח היו מוציאים את העט מתוך היד שלו, כי הוא היה מחזיק את העט כל כך הרבה זמן, שלא היה יכול לפתוח את היד.

תלמיד: אז המקובלים, כל אלה שכותבים, הם בעצם נדחפים כל פעם שהם מוסרים את החכמה, זה המנוע. זה כמו עוד הילוך קדימה, ועוד הילוך קדימה.

לא, גם בזמן שהוא כותב, הוא כבר עושה תיקונים. הוא לא מחכה שהאנשים ייקחו את זה, עד שהם יגדלו, עד שהם יעלו על ידי זה. זה כבר תיקון כשהוא כותב ומכניס את זה לכל הנשמות שלהן הוא מוסר. כבר יש בכוח, ויש בפועל, אז בכוח הוא עשה את זה. בכוח הוא עשה גמר תיקון, ועשו כך עוד בלעדיו, עוד מרבי שמעון, אבל זה בעצם.

עכשיו אנחנו צריכים רק בפועל לסיים את מה שנשאר לנו. אבל נשאר לנו הרבה כי אנחנו הדור הראשון של הדור האחרון, דווקא. תאר לעצמך למה עוד אנחנו צריכים להתפתח, בעוד כמה שנים, בעוד עשר, עשרים, שלושים שנה. התיקון חייב להיגמר כאן, בעולם הזה.

תלמיד: כן, אבל איך שהוא כתב, הוא אומר, תראו, אני עושה את מה שאני עושה, ובואו אני אדריך אתכם מה אתם צריכים לעשות עם מה שאני עשיתי.

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת אל תנסו להיות כמוני, לכם יש את הכיוון שלכם.

כן, לכל אחד ואחד.

תלמיד: בעצם רב"ש כאילו לקח את זה, העביר אליך ואתה באותה צורה מעביר אלינו את מה שהוא כתב בעצם?

כן. אני גם לא מזלזל באנשים אחרים שעוסקים בחכמת הקבלה. לכל אחד יש סגנון משלו, ולא חשוב כל כך אם הוא מבין יותר, מבין פחות, או בעל השגה גדול או בכלל לא בעל השגה. כי כל אחד עושה משהו. לכן אדרבה, שיהיו יותר ויותר. אין לי שום בעיה עם זה שיתרבו, וילכו ויהיו הרבה, שלא יהיה ארגון אחד אלא הרבה ארגונים שעוסקים בזה. על ידי זה, הכול עולה. כמו האנושות, תראה כמה היא רב גוונית, כך צריך להיות גם כאן. מי שחושב אחרת, לא מרגיש את המבנה, הוא מסכן.

זאת אומרת, אם היית אומר "האם אתה רוצה להביא תחת הכנף שלך את כל אלו שעוסקים בחכמת הקבלה בעולם?". לא, ההיפך, שדווקא יתרבו, שיתפזרו, שכל אחד יעשה שם משהו. קודם כל ודאי שלא אני מבצע את זה, אבל אתה יכול ללמוד מזה למה הבורא בעצם מתכוון, להתפשטות.

סדר הלימוד

"למד תחילה את ה"פנים", דהיינו דברי האריז"ל, המודפסים בראשי העמודים, עד סוף הספר. ואע"פ שלא תבין, חזור עליהם כמה פעמים, ע"ד "מתחילה למגמר והדר למסבר". אח"ז למד את הביאור "אור פנימי". והשתדל בו, באופן שתוכל ללמוד ולהבין היטב את ה"פנים" גם בלי עזרת הביאור. ואח"ז למד את הביאור "הסתכלות פנימית, עד שתבינהו ותזכרהו כולו. ואחר כולם, נסה עצמך ב"לוח השאלות". ואחר שהשבת על השאלה, הסתכל בתשובה, המסומנת באותה האות של השאלה. וכן תעשה בכל שאלה ושאלה. ותלמד ותשנן ותחזור עליהם כמה פעמים, עד שתזכרם היטב כמונחים בקופסא. כי בכל מלה ומלה ממש, שבחלק השלישי, צריכים לזכור היטב כל שני החלקים הראשונים, אף מובן קטן לא יחסר. והגרוע מכל הוא, שהמעיין לא ירגיש כלל מה ששכח, אלא, או שהדברים יתטשטשו בעיניו, או שיתקבל לו פירוש מוטעה בענין, מחמת השכחה. וכמובן, שטעות אחת גוררת אחריה עשר טעויות, עד שיבא לאי הבנה לגמרי, ויהיה מוכרח להניח את ידו מהלימוד לגמרי."

זה דבר קשה, אבל אנחנו לא עושים כך, גם אצל הרב"ש לא היה ממש ממש כך, אמנם שלמדנו את תלמוד עשר הספירות יותר מאשר כאן. מה לעשות, כנראה שיש שינוי בדור, אני לא יכול לחייב אתכם. ואפילו שתגידו כן, אנחנו רוצים ללמוד כמו שבעל הסולם כותב מילה במילה, אנחנו לומדים רבע שעה והכול נגמר. ככה זה, זה טבע הדברים.

שאלה: אז מה באמת אפשר לקחת מזה אלינו. כי מה שהוא מתאר הוא בלתי אפשרי, אפילו מבחינת ההיקף של הזמן שלנו.

אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. הרצון לקבל הוא הקובע, אתה לא יכול לעשות כלום. זה כמו שאתה לוקח ארנבת ורוצה לעשות ממנה שוורצנגר. זה גם לא לפי האופי, וגם לא לפי כל הנתונים, אתה לא יכול. לכן אם אתה שואל אותי, ככה היה אצלנו, היינו לומדים תלמוד עשר הספירות, היינו לומדים פתיחה, עם שרטוטים, עם כל הדברים האלה, אתה יודע כמה? תכנס לארכיון, ותראה כמה דברים עברנו במשך שנה.

במשך השנים מגיעים אליך אנשים שלא יכולים. זה לא בשבילם. הדור נעשה קל, הוא דורש שיהיה לו משהו מהר מאוד. אם הוא לא מרגיש, הוא לא מפעיל את השכל וככה זה, מצד אחד. מצד שני, החברה שלנו צריכה לחשוב על גמר תיקון, כי כמו שבעל הסולם כותב, אנחנו שייכים לדור האחרון. וגמר התיקון צריך להתרחש רק בקהלים גדולים ככל האפשר. אנחנו מדברים על הקהלים הגדולים שצריכים להיות מחוברים אלינו, ולא רק על איזה קמפוס קטן אי שם. אתה צריך כבר ללמד קהלים גדולים, והקהלים גדולים לא מסוגלים לזה.

כמו שבעה"ס כותב כאן על סדר הלימוד, אתה מבין שזה בלתי אפשרי. בוא נהיה מציאותיים, זה בלתי אפשרי. מה נשאר לנו? נשאר לנו ללמוד, והעיקר זה עבודת השם בקבוצה. אנחנו לומדים בעצם על הדרכת הלימוד לאדם בקבוצה, הדרכת הקשר של אדם בקבוצה, הדרכת ההשגה, ואת שיטת השגת הבורא בקשר בין הנבראים. זה מה שאנחנו לומדים.

חוץ מזה מוסיפים קצת מתלמוד עשר הספירות, ודאי שאת כל הספר של בעל הסולם, ספר ההקדמות, וושאי שעוברים על כל כתבי בעל הסולם הרבה פעמים, וזה לזכותנו. חוץ מתלמוד עשר הספירות, כי ממש כל פעם שאנחנו מגיעים ללמוד אותו, זה בדיוק לשיעור או שניים ובזה הכול נגמר.

אני מקווה שאחרי פסח בעזרת ה' נתחיל ללמוד אותו בערב. מי שיכול ומי שירצה יבוא. אבל שוב, אם בערב נלמד משהו מעניין, שמעתי שקוראים לזה "סקסי", מושך, אז יבואו. אבל אם אני אלמד את תלמוד עשר הספירות כנראה לא יבואו. יבואו אולי חמישה, שבעה עד עשרה, וכך יבואו שלושים, ארבעים, כמו שהיה לנו כאן בזמן האחרון. ראיתי, שאנשים באים בהתאם, ולכן אני לא יודע מתי ללמד אותו.

תלמיד: אז איך מחליטים מה ללמוד? כי כל הדרך שלנו מנוגדת לרצון לקבל, לא רק בלימוד, בכלל.

אולי נתחיל משתיים בלילה, במקום ברבע לשלוש. משתיים עד שלוש נלמד תע"ס טוב, יסודי. ואחר כך את כל יתר הדברים לאנשים, פרחחים כאלה.

שאלה: בכלל כל הדרך שלנו היא מבוססת על זה שאתה מאלף את הרצון לקבל, בניגוד לרצון לקבל. מסגרות נוקשות וכל מיני דברים כאלה.

אבל אם כל אחד ואחד צריך להתמודד עם הרצון לקבל שלו, אז אתה מבין מה שקורה.

תלמיד: אז אני שואל, איך מחליטים?

להחליט זו לא הבעיה, הבעיה היא להחזיק. להחליט זה אני גיבור, אני אעשה. אחרי כמה דקות הכול נופל, כי האגו שלנו כל הזמן מתחדש. הרצון לקבל כל הזמן אחר. אתה החלטת ברצון לקבל שהיה לפני דקה, אבל עכשיו רצון לקבל אחר. אתה מסתכל על האדם שהוא היה מדבר, והיה עושה, ממש, אתה מסתכל עליו בעוד דקה, או שתיים, זה אדם אחר לגמרי. הוא שכח מה שהוא אמר. אצלנו זה נקרא "שכחה". פשוט החליפו לו את הפנימיות, ואז למי אתה פונה? אתה לא פונה לאותו אדם שדיברת אתו לפני דקה, זה אדם חדש, הוא אחר, הוא מסתכל עליך הוא אפילו לא מבין מה אתה רוצה ממנו. הוא לא מבין. כך אצלנו שהרצון לקבל מתחלף, אנחנו מתחלפים. זו פסיכולוגיה ברורה. היום זה ככה.

תלמיד: אפשר לשאול איך אתה מחליט? כי לפעמים אתה בא ואומר עכשיו צריך ללמוד ככה וככה, ולפעמים אתה מסתכל כאילו על הקהל, מרגיש, ואומר טוב, לא בא לכם, נחליף.

אין לי, אין לי שיטה שאני אגיד ככה בלבד, אז אני אשאר לבד. אני צריך להתחשב בזה. אני צריך לפרגן לשלוש מאות איש. ככה זה, החיים קשים.

שאלה: רב, אז אנחנו בסופו של דבר מגיעים לזה שהכול תלוי בערבות ובתפילה.

נכון.

תלמיד: השאלה היא כזאת, איך אנחנו מגיעים לזה שכל אחד מתחיל להרגיש שהכול תלוי בו?

אז מה זה ערבות? שהכול תלוי בי.

תלמיד: יפה, זה בדיוק העניין. אבל יוצא כך, שלא יוצאת אותה תפילה שאנחנו צריכים.

אני לא יודע. אני ממליץ לך ככה. אתה בא למדבר?

תלמיד: בוודאי.

נדבר אחרי זה.

שאלה: האם לימוד תע"ס זה בעצם היסוד, הבסיס לכל יום, לכל שיעור בוקר? בעצם סביב זה צריכים שאר הדברים להתאסף? בעצם היסוד, הוא לימוד תע"ס?

בשבילנו היום, החשוב ביותר זה חיבור לעשירייה. אם היינו מגיעים לאיזה סגנון, לאיזה סטייל, לאיזה תבנית של עשירייה שהיינו מרגישים שאיכשהו אנחנו נכנסים לתוך זה, הייתי עובר לפחות לשעה אחת של לימוד תע"ס. כי אז אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב בדרגה יותר גבוהה. תע"ס זה מאור המחזיר למוטב, אבל כשיש לך דרישה לזה.

בינתיים לא זה ולא זה. נקווה מאוד שעוד הכנה לכנס, והכנס בעצמו, יביא לנו תחילת ההתקשרות לעשירייה כזאת שאנחנו כן נרצה ללמוד תע"ס. שלא אכפת לי ללמוד תע"ס ולדייק שם בכל מילה כמו שבעל הסולם כותב, אלא אכפת לי שאני מושך מאור המחזיר למוטב. זה העיקר, מושך המאור המחזיר למוטב.

שאלה: רב, יש לנו כמה עוד כמה עניינים לגבי הכנס.

בבקשה.

תלמיד: הודעה טכנית. היום זה היום האחרון לשלוח תמונות לערב תרבות שלנו בכנס הגדול. כמו שביקשנו ושלחנו, נבקש שוב פעם. כל חבר וחברה מהכלי העולמי, גם מישראל וגם מהעולם, בעיקר מקבוצות אירופה, וצפון ודרום אמריקה שעדיין לא קיבלנו מהם תמונות, מתבקש פשוט לצלם את עצמו בתמונת סלפי, כלומר תמונת פנים על רקע נקי, ולשלוח את זה לכתובת שעכשיו תופיע פה על המסך.

נשלח את זה לכולם. בנוסף ישלח אל כולם גם לינק לקבוצת וואטספ, אפשר פשוט להצטרף חד פעמי, לזרוק את התמונה לשם ולצאת מהקבוצה. אז מי שלא הבין את מה שאמרתי, יקבל היום הודעה מסודרת. היא גם מופיעה בסביבה טובה בכל השפות.

הנה הכתובת. [email protected]

תלמיד: אנחנו רוצים להגיד כמה דברים מאוד משמחים לגבי הרשמה. אז קודם כל למדבר נרשמו אלף ארבעים ושמונה גברים. לא הייתה אף פעם הרשמה כזאת. זאת אומרת יש לנו עוד הרבה ימים, וגם מתוך האלף ארבעים ושמונה גברים, שלוש מאות עשרים וששה הם מהכלי העולמי, שזה גם לא מבוטל בכלל.

כן.

תלמיד: אתמול אנחנו גם שברנו שיא להרשמה לכנס הגדול, כי במשך היום נרשמו מאתיים שמונה עשרה אנשים. לא היה אף פעם יום כזה שכל כך הרבה אנשים נרשמו. וגם בכנס הגדול אנחנו גם עברנו שיא, נרשמים לכנס הגדול שלושת אלפים עשרים ואחת אנשים. יותר משלושת אלפים אנשים. וגם כלי עולמי עוד לפני כל הסגירות וכל האנשים, אז שבע מאות חמישים ושתיים מכלי עולמי גם גברים וגם נשים כבר נרשמו לכנסים, שזה הרבה כבר משנה שעברה. כדאי להגיד לחיים.

לחיים, לחיים. בסך הכול לפי כל המספרים אנחנו גדלנו.

תלמיד: גדלנו, ויחד עם זאת אנחנו רוצים להגיד, שראינו שיש לפחות עוד 30% כאן בפתח תקווה שעדיין לא השלימו את הרישום שלהם לכנס.

לפתח תקווה, זה מעט.

תלמיד: ביום חמישי 13.2.20 מסתיימת ההרשמה במחיר המוזל, אז יכול להיות שחברים שכחו או לא שמו לב.

לא, הם רוצים לשלם יותר.

תלמיד: כבר השפעה. אנחנו מאוד מרוצים לבקש מהחברים בעשיריות, איש את רעהו יעזורו. בואו נעזור אחד לשני לוודא, כי אולי אנשים לא קיבלו את הלינק, לא מצאו, שכחו, מתקשים בקשיים טכניים איך למלא את הטופס ולהשלים את הרישום. בואו נעזור אחד לשני בעשיריות. היום, במהלך היום נוודא שלכולם יש את כל הפרטים, את כל המידע, את כל מה שצריך כדי שכולנו נוכל להכין את עצמנו לכנס הזה, המדרגה הרוחנית הגדולה ביותר שלנו. לחיים.

תלמיד: ועוד דבר אחרון. פנו אלינו הרבה אנשים לגבי כנס המדבר. חבר'ה זה לא כנס אנטילופות, זה כנס גמלים. זה לא בערבה. אנחנו אומרים כנס ערבה, ואנשים חושבים שאנחנו נמצאים שם רחוק על יד אילת, לא, אנחנו נמצאים במקום שנקרא "ספינת המדבר". באתר הכנס יש את הכתובת, כל אחד קיבל את זה ופשוט שלא יהיה נעים שתבואו לשם, ולא יהיה אף אחד שם. אז קודם כל נציע שתרשמו לאוטובוסים, ואנחנו ניקח אתכם למקום הנכון. ומי שנוסע ברכב, אז לפני שאתם נוסעים תוודאו לאן אתם נוסעים. מאוד מאוד חשוב שאנחנו נתרכז במקום אחד.

(סוף השיעור)