שיעור בוקר 25.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 676,

מאמר "ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 676, מאמר "ההבחן העיקרי בין נפש הבהמית לנפש אלוקית".

ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית

תשמ"ח - מאמר י"ז
1987/88 - מאמר 17

"בזה"ק (תזריע אות א' ובהסולם) וזה לשונו "רבי אלעזר פתח "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי". שואל, אומר "על משכבי". "במשכבי" היה צריך לומר. אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה "על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה". עד כאן לשונו.

ויש להבין, זה שאומר "על משכבי בלילות" פירושו על הגלות. ואומר, ש"גלות" מובן בג' דברים:

א. שהיא "יושבת בין שאר העמים עם בניה". וזהו לשון רבים "בין העמים".

ב. ו"שוכבת לעפר".

ג. ו"על שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה", לשון יחיד.

וגם יש להבין מהי בחינת "כנסת ישראל עם בניה" בדרך עבודה. שהם מונחים "בגלות", "והיא שוכבת לעפר" בדרך עבודה.

ידוע, שכנסת ישראל נקראת "מלכות", שהיא שורש כל הנשמות, שמלכות כונסת בתוכה כל הנשמות. ובאופן כללי אנו לומדים, שכל התיקונים שישנם בעולם מכונים על מלכות, מטעם שהמלכות היא כלי הכללית, המקבלת כל האורות המושפעים לכל העולמות.

ואאמו"ר זצ"ל אמר כלל, שאנו צריכים לדעת:

א. שבאופן כללי כל האורות, שישנם בכל העולמות, נבחנים לבחינת אור אין סוף.

ב. והמקבל הכללי, שאנו מבחינים בעולמות ובספירות הוא מלכות.

ג. וכל הריבויים הם רק מצד המקבלים.

ד. וכל בחינה ובחינה, שאנו מבחינים, היא בשיעור שמלכות מתפעלת מהאורות שהיא מקבלת. כלומר, כי כפי כח המסך שהמלכות מעלה אור חוזר, בשיעור זה היא מרגשת את האור המושפע אליה. והיות שיש הרבה בחינות בהמסכים, כמו שלמדנו, אי לזאת יש הרבה הבחנות באור.

ובכדי להבין את הצורך למסך ואור חוזר, שזה גרם הרבה בחינות, צריכים לזכור מה שמובא בתע"ס חלק א', שאומר שם, שאנו מתחילים לדבר מהקשר שיש להבורא עם הנבראים, והקשר הזה נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". ומסיבה זו ברא יש מאין, שהיש הזה, נקרא "רצון לקבל לעצמו". וזהו דבר חדש, שדבר זה לא היה מטרם שנברא הרצון הזה. ולכן הרצון הזה, הנקרא "מלכות", כידוע, היתה מקבלת את האור בבחינה אחת בלי הבחן מדרגות, כי הבורא שברא את הרצון לקבל טוב ועונג, היה בדיוק רצון לקבל כפי ערך שהבורא רוצה לתת".

ולכן כתוב בספר "עץ חיים" (בתחילתו), שמטרם הצמצום היה אור עליון ממלא כל המציאות, ולא היה לא ראש ולא סוף, אלא לאחר שמלכות דאין סוף קבלה את האור, והיות בהאור נכלל כוחו של העליון, שהוא הרצון להשפיע, לכן המלכות, לאחר שקבלה את האור, חשקה להשתוות הצורה, כדוגמת האור שקבלה, לכן צמצמה עצמה מלקבל בעמ"נ לקבל, ולא תקבל יותר שפע, רק מכפי שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע.

והיות הכלי הזה אנו מתייחסים להמקבל, וזהו נגד הטבע של מלכות, שהיא נבראה ברצון לקבל, ועכשיו היא צריכה לעשות דבר נגד טבעה, זה כבר לא הולך לו לעשות כלי כזה בפעם אחת. זאת אומרת, שאין המלכות יכולה לקבל כל האור שהיה לה מטרם הצמצום, שתיקח את זה בעמ"נ להשפיע, כנ"ל.

לכן זו היא הסיבה, שאנו מבחינים במלכות, שהיא הכלי קבלה הכללי, הרבה בחינות, כפי ערך היכולת של המסכים, שיש בידה לעשות. זאת אומרת, שמצד הבורא היתה כוונתו להשפיע בלי סוף, כלומר, לפי גדלותו של הרצון לקבל. אבל מצד התחתון, שלא רוצה לקבל רק בעמ"נ להשפיע, יצאו לנו כל הרבויים, הנקראים בשם "תיקוני המלכות".

ובאופן כללי מדברים ממלכות דאצילות, שרק היא הולידה את הנשמות, שע"י השתלשלות העולמות יצאה המלכות דאצילות, שהנשמות, שהיא הולידה, הם מתקנים אותה. פירוש, שהנשמות, הבאות ממנה, כל אחד ואחד מתקן בשורש נשמתו במלכות, שיהיה מתוקן את חלק רצון לקבל שבה בעמ"נ להשפיע. ובשיעור זה המלכות משפעת להתחתונים.

זאת אומרת, בשיעור השתוות הצורה, שהתחתון גרם למעלה במלכות, בשיעור זה מושפע להתחתון, שגרם את התיקון בה, שתוכל לקבל מהעליון שלה, מטעם שיש כבר בחינת "השתוות הצורה" מן המקבל להמשפיע. שזה מכונה "יחוד קוב"ה ושכינתיה", כלומר שענין "יחוד" נקרא "השתוות הצורה". ובזמן שהמקבל מתוקן בעמ"נ להשפיע, הכוונה הזו עושה את המקבל שיהא נקרא "משפיע", מטעם שהכל הולך על פי הכוונה.

ובהאמור, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", היינו שהנשמות יקבלו טוב ועונג. ומשום זה, והיות שמטעם השתוות הצורה, מוכרח להיות בתחתונים ענין עבודה, כדי להשיג את הכוונה זו דלהשפיע, והיות שהנבראים שנולדו עם הטבע בעמ"נ לקבל, שזהו נגד הקדושה, כי כל האור התענוג שבא מהבורא הוא מסיבת שרצונו להשפיע, והתחתון המקבלו הוא נגד זה, לכן מתעוררת שאלה, מאיפה יקחו הנבראים חיים, שיוכלו להתקיים מטרם שהנבראים השיגו את הכלים דהשפעה, בכדי שתהיה להם השתוות הצורה, הואיל וכל חיים ותענוג בא מהבורא, ושנוי צורה מפריד אותם מהבורא, אם כן מי יתן להם חיות ותענוג, כי בלי זה אי אפשר להתקיים, מטעם חוק המטרה, שהוא "להטיב", ואם אין להנבראים טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם.

אלא הקדושה מחיה את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו. ומשום זה גם בטרם שאדם זוכה לכלים דהשפעה, בכדי שיוכל לקבל אור דקדושה, הוא ניזון ע"י הקליפות, מבחינת מה שהקדושה מחיה הקליפות שלא יתבטלו, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י', י"א) וזה לשונו, "ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב "זה לעומת זה עשה אלקים", שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא יתברך ומכל העולמות דקדושה. ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה".

ובהאמור אנו רואים, שהקליפות נחוצות לנו שהגוף נמשך מהן ומקבל חיות מהן. רק אח"כ בסגולת תו"מ, שעוסק בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא (הגוף) מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, כמו שכתוב שם (באות י"א).

ולכן מוכרחה הקדושה לתת חיות להקליפה, שיוכלו להתקיים. וזהו כמו שכתוב בספר "עץ החיים" (פנים מסבירות דף רי"ג ענף ל"ט) וזה לשונו, "והנה מוכרח הוא, שיש בתוך אלו הקליפות קצת ניצוצי קדושה קטנים עד מאוד, שהם י"א סמני קטורת". זה שכתוב, שאי אפשר להתקיים שום דבר בלי ניצוצין דקדושה. לכן אנו מבחינים שיש באדם ב' נפשות:

א. נפש הבהמית,

ב. נפש דקדושה.

נפש הבהמית נקרא, זה שמחיה את הגוף, ומקיים את קיום הגוף, היות שבלי תענוג אי אפשר לחיות. ותענוג הוא בחינת אור הבאה מלמעלה, ו"אין אור בלי כלי". לכן התענוג מוכרח להיות מלובש באיזה כלי, ולא שייך לומר שאדם רוצה תענוג בלי שום לבוש, אלא תענוג לבד. אלא מוכרח להיות (התענוג) מלובש באיזה כלי, שבאופן כללי הלבושים האלו נקראים "הקנאה", "התאוה", "הכבוד", שבהם מלובש אור התענוג.

והגם שבאופן כללי הם ג' לבושים, אבל בכל לבוש ולבוש יש הרבה הבחנות. למשל בתאוה יש להבחין אכילה ושתיה וכדומה. וכמו כן באכילה יש הרבה הבחנות, וכן בשתיה. כלומר, שבכל לבוש אנו מרגישים תענוג אחר, המשונה בטעמו, שאין הטעם של אכילת לחם דומה לטעם של אכילת עוגות, וכדומה, הגם שהאור התענוג הוא אחד, אבל הלבושים, שבהם אור התענוג מתלבש, עושים שנויים.

והכל נקרא "נפש הבהמי", שפירושו, שיש בחינת "בהמה" ובחינת "אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". שיש להבין, שענין "בהמה" פירושו, שאין לו שייכות לעבודת ה'. לכן "הנפש הבהמי" המחייה להגוף אין צורך שתהיה לו אמונה בה', אלא אפילו שאין להם אמונה, יכולים הם לקבל את אור התענוג, המחיה להגוף, הנקרא "בחינת בהמה", הגם שצריכים להאמין, שאין שום דבר שלא יהא נמשך מהבורא, כנ"ל שהקדושה מחיה הקליפות, אבל זה שהגוף נקרא "בהמה", פירושו, שאין לו הרגשה שהאור התענוג בא מהבורא. וצריכים להאמין שהבורא עשה זאת בכוונה תחילה, שלא ידעו שהוא נתן להם את החיים, מסיבת שזה הוא לתיקונו של אדם, אחרת היה האדם נידון בחינת "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו".

מה שאין כן "נפש אלקית" הוא דוקא בשיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הנפש אלקית מתפשט בו, כלומר ההרגשה שיש לו נפש אלקית המחיה אותו, זה מתפשט בו לפי שיעור האמונה שיש בו. ושיעור אמונה יכול להיות באדם לפי שיעור שהוא עובד בעמ"נ להשפיע, כמבואר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח), שאומר שם "אין האדם יכול להשיג אמונה מטרם שיש לו כלים דהשפעה".

ויש להאמין, כמו שאנו רואים, ש"נפש הבהמי" המחיה את הגוף, לפי ערך ההתלבשות בהלבושים, כך מרגישים טעם, במה שהנפש הבהמי מלובש בהלבושים. שהגם שהנפש הבהמי הוא אחד, אבל ע"י הלבושים שהוא מתלבש בהם, רואים אנו שכל לבוש נותן טעם אחר, שבודאי צריכים לומר, שהלובש המלובש בהלבושים הוא משתנה לפי הלבושים שלו.

כמו כן אנו צריכים להאמין, שגם "נפש אלקית", שהוא מתלבש בהלבושים שלו, הנקראים "תורה ומצות", והגם שאנו אומרים, שבהאור אין השתנות, מכל מקום ע"י הלבושים לבושים מולידים טעמים אחרים, שאין להרגיש את טעם האור המלובש בתורה ומצות, שיהיו דומים זו לזו.

הואיל שבכל מצוה ומצוה מלובש שם אור אחר, שזה ענין תרי"ג מצות, המכונים בלשון הזה"ק תרי"ג פקודין, שפירוש שבכל מצוה ישנו שם בפקדון אור אחר, היינו טעם אחר, שהשנויים באים מסיבת הלבושים. וזהו כמו שכתוב בהסולם (מראות הסולם חלק א' דף רמ"ב) וזה לשונו, וכשזוכים לבחינת "לשמוע בקול דברו", נעשים תרי"ג המצות בבחינת פקודין, והוא מלשון "פקדון". כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא בעשיית המצוה הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו את מדרגת האור השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת "הפנים של המצות".

וזהו כנ"ל שהגם האור הוא אחד, כי בהאור אין שנויים, אבל "אין אור בלי כלי", היינו בלי לבושים. נמצא, שהלבושים עושים שנוי טעמים בהאור. ומזה נמשכות הרבה בחינות, הן בתענוגים גשמיים והן בתענוגים רוחניים.

אולם יש לדעת, כי עיקר ההבחנות שמבחינים ברוחניות הם "המסכים", שפירושו לפי ערך שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, המכונה ברוחניות "לפי אור חוזר" שיש לו, כך הוא מלביש את השפע עליון, המכונה בסדר העבודה שלנו "עד כמה שהאדם יכול לכוון בעמ"נ להשפיע", בשיעור זה מתגלה האור אליו.

ועתה נחזור לבאר מה ששאלנו בענין "כנסת ישראל, שהיא שוכבת בעפר". והזה"ק מכנה את "הגלות" בשם "לילות", ובשם "יושבת בין שאר העמים", ובשם "ארץ אחרת הטמאה", ובשם "עפר". ולפי האמור, שענין מה שהנשמות צריכות לתקן המלכות שממנה נולדו, הוא בזה, הואיל מצד הטבע הבורא ברא את המלכות עם רצון והשתוקקות לקבלת טוב ועונג, כי זו היתה מטרת הבריאה, אלא מטעם תיקון הבריאה בכדי שלא תהיה בושה, יש לתקן אותה בעמ"נ להשפיע, ותיקון הזה מוטל על הנשמות.

פירוש, היות שאנו לומדים, שרצונו "להטיב לנבראיו" הכוונה היא על הנשמות, שהם יקבלו טוב ועונג, וכל מה שלומדים בעולמות העליונים, הוא רק הכנה שע"י הצמצומים וההזדככות, וכל מיני שינויים, שאנו לומדים בעולמות העליונים, הוא הכל הכנה שהנשמות יצאו בצורה, שהבורא רצה שיצאו, באופן שיהיו מוכשרים לקבלת טוב ועונג.

לכן כשאומרים, ש"מלכות הולידה את הנשמות", יהיה הפירוש, שהנשמות צריכות לקבל את השפע ממנה לפי התנאים שיתקיים השפע בידם, כלומר שיקבלו בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, כאילו הנשמות אומרות למלכות, תני לנו טוב ועונג לתוך הכלים שלנו, מה שאנו מעוררים את עצמנו, שכל מה שאנו עושים, יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ובהאמור נבין זה שכתוב ש"המלכות נמצאת בגלות עם בניה", שזה הוא מסיבת ענין רצון להשפיע, שהם הכלים, שעמהם יכולים לקבל את הטוב והעונג, ושלא יסתלק (השפע), אחרת, אם בא באמצע רצון לקבל לעצמו, השפע מוכרח להסתלק. והואיל שהכלים דרצון להשפיע נקראים בחינת "אדם", כמו שאמרו חז"ל "אדם אתם, ואין אומות העולם נקראים "אדם", כנ"ל, "שאדם" נקרא בחינת משפיע ו"בהמה" נקרא בחינת מקבל, ואדם נקרא "זכר", ו"נקבה" נקראת מקבלת.

וידוע, שכל "אדם" נקרא עולם קטן בפני עצמו, כמו שכתוב בזה"ק. כלומר, שכל אדם כלול מע' אומות, שפירושו "כי זה לעומת זה עשה אלקים". וכמו שיש "ז' מדות דקדושה", הנקראות חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה מעשר ספירות, לכן נבחנות לפעמים הז' מדות דקדושה בשם "ע' אנפין". ולעומת זה יש "ע' אומות דטומאה", והכל נכלל באדם.

זאת אומרת, שבחינת "אדם" שבו, הנקראת בחינת "נקודה שבלב", היא נמצאת בחושך, תחת שליטת "ע' האומות" שבו, שהם משעבדים את בחינת "ישראל" שבו, שלא תהיה לו אפשרות לעסוק בלהשפיע, שהוא בחינת "אדם", אלא בחינת "נפש הבהמי" שולטת. נמצא, שבחינת "ישראל" היא בגלות בין "שאר העמים", כלומר שבחינת הקבלה לעצמו, הנקרא "אומות העולם", שולטים על בחינת "ישראל".

וזה נקרא ש"השכינה יושבת בין שאר העמים עם בניה". כלומר, מבחינת "ישראל שגלו שכינה עמהם", נמצא שהיא בגלות עם בניה. שהכוונה, שמלכות באופן כללי נקראת "שכינה". "ובניה" נקראים כל בחינת ישראל שבכל אחד ואחד. "הנמצאים בגלות", כלומר אלו שמרגישים שלא יכולים לצאת משליטת אומות העולם. ושיעור סבל הגלות נמדד בשיעור שרוצים לצאת מהגלות, היינו משליטת שאר האומות.

אולם יש לפעמים, שהאדם בא לידי מצב, כמו שכתוב "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", כלומר שאין הם מרגישים הבדל ביניהם להגוים. זאת אומרת, שאין הוא אומר, שהוא רוצה לעשות אחרת, רק שהגויים שולטים עליו, אלא הוא בעצמו רוצה כך להתנהג כמו כל הגויים. ואדם הזה לא נמצא בגלות, כלומר שאין לו כלים לגאולה. כי מי שהכלים שלו הם בגלות, כלומר שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע והגוף מתנגד לו, אז שייך לומר ש"ע' אומות" שיש לו בהגוף שולטים על בחינת "ישראל" שבו.

אז הוא יכול לומר, שהכלים דהשפעה מונחים תחת שליטת הגוף. וכשהוא צועק לה' שיוציאו מהגלות, אז הוא יודע מה שהוא רוצה בלשון ברור, כמו שכתוב בזה"ק, שהאדם צריך לראות בזמן שהוא מתפלל, שידע להתפלל בלשון ברור. ושאלנו, וכי אין הקב"ה יודע מה שבלבו של אדם. אם כן למה אומר הזה"ק, שהאדם צריך לדבר לה' בלשון ברור. והתשובה היא, שאצל האדם צריך להיות ברור מה שהוא מבקש מה'. והטעם הוא כנ"ל, "כי אין אור בלי כלי", לכן "אין גאולה בלי גלות".

ובזה יש לפרש ענין גלות הוא, שהשכינה עם הנשמות נמצאים בגלות. שבכדי שמלכות תקבל טוב ועונג עבור הנשמות, הם צריכים להיות בבחינת "השתוות הצורה", שהוא ענין רצון להשפיע. והרצון הזה מונח תחת שליטת הקליפות, הנקראות "ארץ העמים" או "ארץ הטמאה". ובזמן שהאדם רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, הוא טועם בעבודה דלהשפיע טעם של עפר. ורק כשעוסק בעמ"נ לקבל לעצמו, הוא מרגיש טעם של מאכל.

וזהו על דרך שפרשנו על הכתוב, "ועפר תאכל כל ימי חייך", שאמרו חז"ל, ש"נחש כל מאכלו עפר", שיש לפרש, שכל זמן שהאדם לא תיקן את חטא של נחש הקדמוני, כל מה שהוא אוכל, כלומר כל הטעמים שהאדם טועם בתו"מ, הוא מרגיש טעם של עפר. אלא לאחר שהאדם זכה לתקן את החטא של קבלה עצמית, שהוא נקרא "נחש הקדמוני", אז מתחילים לטעום טעם בתו"מ, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב, ומתוקים מדבש".

וזה שכתוב ש"השכינה שוכבת לעפר". זאת אומרת, שכל אחד ואחד שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו לקבל על עצמו מלכות שמים בעמ"נ להשפיע, הוא טועם טעם עפר, מטעם חטא נחש הקדמוני, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא".

אמר, שהפירוש הוא "שהנחש הטיל במלכות זו-מה, שהטיל פגם במלכות שמים. שמי שרוצה לקבל על עצמו מלכות שמים, בא הנחש ושואל לאדם זו-מה, כלומר, מה יהיה לך מזה שאתה רוצה לעבוד לטובת מלכות שמים. והנחש הזה הוא היצר הרע, כלומר שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שע"י מלכות שמים נקבל את הטוב והעונג, שהיא מטרת הבריאה, אלא כל הסיבה שאין אנו יכולים לקבל את הטוב הזה, הוא רק מסיבת הנחש הזה, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".

וזה שכתוב, שהגלות מובן לנו בג' אופנים:

א. שהיא "יושבת בין שאר העמים". כוונתו שהנקודה שבלב כל אחד ואחד יושבת בגלות בין "ע' אומות" שיש בכל אחד מהם.

ב. שהיא "שוכבת לעפר", היינו טועמים טעם עפר.

ג. באופן כללי היא "שוכבת בארץ אחרת הטמאה", כלומר, שהוא נקרא "נחש הקדמוני" במקום שהיתה צריכה להיות מלובשת במקום רצון של השפעה, הנקראת "ארץ ישר-אל", שהכוונה שכל מעשיו יהיו ישר - לאל, היא נמצאת בארץ אחרת, היינו "בארץ הטמאה". וממילא אין היא יכולה להשפיע להנבראים את הטוב ועונג, מסיבת השינוי צורה שיש בין הנבראים להבורא.

וזה שכתוב "על משכבי", שהזה"ק מפרש, שהכוונה על הגלות. יהיה הפירוש, על אלו שסובלים את הגלות, כלומר שרוצים לברוח מהרצון לקבל לעצמו, אלא שאומות העולם שולטים עליהם, ולא יכולים לצאת משליטתם. על אלה היא אומרת "בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה", כלומר שהבורא יתן כח לצאת מהגלות, היות שיש כבר "אתערותא דלתתא", הנקרא "כלי ורצון", אז יש מקום להתפשטות האור, שאור הגאולה מעביר את שליטת האומות העולם.

ובהאמור נבין ההפרש בין "נפש הבהמי" ל"נפש אלקי". כלומר, שעל פי האמת שניהם באים מהבורא, כי אין חיים אחרים בעולם אלא מה שהבורא נותן. אלא ההבדל הוא, ש"נפש הבהמי" הבורא נותן לאדם, ואין האדם צריך לדעת שהנפש המחיה בא מהבורא, אלא שהאדם חושב, שהוא בא ע"י שלוחי הטבע, שזה נקרא, ש"על אומות העולם נתן השליטה לשרים", כלומר, שאין הם צריכים להאמין שבא מהבורא. מה שאין כן לעם ישראל, רק הוא לבדו מושל עליהם, כלומר שבחינת ישראל נקרא שהאדם מאמין שזה בא מהבורא, ואין שום כח אחר בעולם, אלא הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים."

מאמר ארוך.

שאלה: רב"ש מברר נפש בהמית וכותב שהיא כאילו בניתוק מהבורא. התענוגים שאנחנו מקבלים אנחנו לא יודעים שהם מגיעים מהבורא אלא פשוט מקבלים. ואז הוא ממשיך וכותב שזה לתיקון האדם אחרת הוא היה מורד. למה בהמה הייתה מכוונת למרוד?

כי זו כבר לא בהמה, יש בה כבר התחלת האדם. לכן היא לא יודעת לאיזה כיוון היא הולכת להתפתח, אם היא ממשיכה כבהמה או מתפתחת כאדם.

תלמיד: אבל אם משאירים את התענוגים לבהמה, שתישאר בהמה, למה היא נועדה למרוד?

בהמה לא נועדה למרוד. ההיפך, כל הבהמות בסופו של דבר נכנעות כלפי שליטת האדם.

תלמיד: כתוב "מסיבת שזה הוא לתיקונו של אדם", התענוגים שאנחנו מקבלים בתור בהמה, "אחרת היה האדם נידון בחינת "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו"". איך אדם היה יודע את הבורא?

אם הוא היה משיג את התענוגים בלי תיקון, אז בסופו של דבר הוא היה מגיע למצב שהיה קם נגד הבורא, כי חוץ מתענוגים הוא גם רוצה את מקור התענוגים.

שאלה: מי משפיע תענוגים למי, המלכות לנשמות או הנשמות למלכות?

מלכות היא שורש הנשמות ודרכה כל ההשפעות על הנשמות.

תלמיד: והנשמות?

הן מקבלות מהמלכות.

תלמיד: האם הן מעבירות תענוגים חזרה אליה?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין השימוש שהמלכות עושה באור לבין השימוש שהנשמות עושות באור?

הנשמות הן חלק מהמלכות, לכן אין כאן הבדל.

תלמיד: מהי מערכת היחסים בין הנשמות למלכות?

מערכת היחסים היא שמלכות מקבלת מהעליונים ומשפיעה על הנשמות.

שאלה: האם אדם הוא ההבחנה הכי פנימית בכל הבריאה?

יוצא שכן.

תלמיד: אני סידרתי שרשרת ממה שהוא כתב, שיש מלכות, יש נשמה, אחרי זה נפש אלוקית, נפש בהמית, ואז האדם.

שיהיה כך.

תלמיד: האם כדי שאדם יתפלל בלשון ברור, הוא צריך לסדר את השרשרת הזאת בתוכו, הוא צריך שיהיה לו מבנה כזה?

זה לאט לאט מתייצב בו.

שאלה: מה זה ש"הקדושה מכריעה את הקליפות"?

כל עוד הקליפות עדיין קיימות, אז הקדושה חייבת לדאוג להן, להחיות אותן, מפני שאחרת לא יהיה להן מאיפה לחיות וכל מערכת העולם תישבר. צריכים לתת גם לקליפות לחיות.

אנחנו דואגים לזה. יש חלק מהמצוות שבהן אנחנו מחיים את הקליפות, לדוגמה, "מים אחרונים", ביכורים שאנחנו עושים, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות, יש כל מיני דברים שאיתם אנחנו בכוונה מורידים מהקדושה משהו לקליפה. כי על ידי הקליפות אנחנו יכולים בינתיים להתקיים ולהתקרב לתיקונים, ואז הקליפות ייעלמו.

שאלה: מה זה "ביקשתי את שאהבה נפשי"?

האדם רוצה קשר מאוד פנימי עם הנשמה שלו, שהיא תתלבש בו בכל הנפש שלו, ומקווה שעל ידי זה הוא כולו יוכל להתקרב לבורא.

שאלה: כתוב "שמלכות באופן כללי נקראת "שכינה", "ובניה" נקראים כל בחינת ישראל שבכל אחד ואחד. "הנמצאים בגלות", כלומר אלו שמרגישים שלא יכולים לצאת משליטת אומות העולם". אנחנו יודעים שישראל הוא תכונת השפעה. האם יש משהו לאומות העולם שהם יכולים לשלוט בתכונה הזאת? זו תכונה הפוכה.

כן, הם בתכונה הפוכה, אבל יש להם כוח למשוך עליהם את הכוח העליון, את האור, ואז להמשיך את האורות לכל הכלים, לכלים דהשפעה, שיראו עד כמה יש בקדושה אורות ועד כמה יש בקליפה אורות, ואז בני אדם נמשכים לקליפות. זו בעיה, זה גורם לחורבן העולם.

תלמיד: ואיך משתחררים? מהי הפעולה?

מתאחדים ומגלים בכל אחד ואחד קשר קטן, מגע קטן עם הכוח העליון הטהור, ואז על ידי החיבור מתפללים ונמשכים אליו.

תלמיד: זה נשמע שהחיבור מנתק מהשליטה הזו של אומות העולם.

מנתק, כן.

תלמיד: אז הנשק הרוחני שצריך להיות לישראל הוא החיבור, הניתוק מהשפעת אומות העולם.

נכון.

שאלה: הוא מתאר פה מאוד בהרחבה שבבחינת בהמה כשאדם רוצה להיות אדם, יש לו קנאה, תאווה וכבוד, ושם יש המון תענוגים, וכל תענוג הוא בפני עצמו ויש הרבה הבחנות. ואחר כך כשיש כבר אמונה, אז גם בתוך זה מגלים הרבה מאוד תענוגים בתורה ומצוות. מה בין זה לזה? איזה תענוגים יש למי שעוד אין לו אמונה אבל רוצה שתהיה לו?

מה זה שהוא רוצה שתהיה לו? הוא לא יודע מה זו אמונה, אין לו כוח, הוא לא טעם את זה, כמו שלא טעמת איזה מאכל, ואז כל הנטייה שלך אליו זו נטייה חיצונה, בגלל שאמרו לך או אולי לפני שנים טעמת משהו כזה. זה לא רציני, אין בזה כוח.

תלמיד: מה מוציא מהתענוגים של קנאה, תאווה וכבוד הרגילים, לתענוגים של אמונה עם מסך, עם אור חוזר? איזה תענוגים יש בדרך?

אלו לא תענוגים, כי אם אתה יוצא מאיזו קליפה על ידי תענוגים, אז אתה נכנס לתענוגים יותר גדולים. זה לא יכול להיות. אלא היציאה מהתענוגים יכולה להיות רק על ידי הסביבה. בכל אחד יש ניצוץ דהשפעה, וכשמחברים את הניצוצים האלה, אז יש כוח להוציא אדם מסוים מהקליפה.

תלמיד: הכול הוא כלי ואור, איך יכול להיות משהו שהוא לא תענוג? האם העבודה עם הסביבה היא לא תענוג?

היא תענוג, אבל תענוג שכבר קשור להשפעה במשהו, שבסופו הוא קשור להשפעה.

תלמיד: זו השאלה, כי זה קשור להשפעה אבל זו עוד לא השפעה.

אחרת הוא לא היה מתקשר.

תלמיד: וזה צריך להיות יותר חזק מהתענוגים הרגילים.

לאט לאט על ידי המעשים שעושים בזה אחר זה, אנחנו מוציאים את האדם מהביצה של רצון לקבל על מנת לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך מחליפים את התענוגים האלה, קנאה, תאווה וכובד לתענוג שבחיבור, שממנו בא אחר כך המסך?

דווקא על ידי קנאה, תאווה וכבוד, על ידי כך שמעוררים באדם קנאה, תאווה וכבוד. קנאת סופרים, קנאת חברים, תאווה זו תאוות ה', כבוד זה כבוד החברים, כבוד הקבוצה, כבוד שמיים.

תלמיד: אחד החברים תיאר זאת מאוד יפה על ידי החזירון ששמים דבש לפניו עד שהוא מגיע לאכול את העיתון. מהו הדבש שאנחנו שמים בדרך?

צריכים למשוך את הרצון האגואיסטי בצורה כזאת שהוא ירצה להתקרב לקדושה, מפני שבדרך יש לו תענוגים משלו.

תלמיד: הקדושה זה החיבור, זה בעצם הפתרון.

כן. תראה איך כל העולם משתמש בעיקרון הזה כדי למשוך קונים, כדי למשוך צופים. כך משתמשים.

שאלה: המאמר מדבר על כך שעלינו לבנות טבע שני על ידי מלבושים, והסביבה, העשירייה והכלי הם בעצם המקום שבו אנחנו יכולים לשים את המלבושים. בתקופה הזאת, איזה לבושים הכי חשוב ללבוש? כי אנחנו לא יכולים להישאר באותם לבושים, באותן מחשבות, באותם רצונות, אנחנו צריכים לבנות טבע שני.

גדלות הבורא. גדלות הקבוצה, גדלות החברה, זה כל מה שאני צריך.

שאלה: שמעתי שאמרת שיציאה מתענוגים יכולה להיות רק על ידי הסביבה, שבכל אחד יש ניצוץ וכשמחברים אותם יש לאדם כוח לצאת מהקליפה, זאת אומרת לצאת מהתענוגים, זה מצב מאוד רצוי.

כן.

תלמיד: האם לחבר את הניצוצים של כל החברים זה נקרא כוח המסך?

כוח המסך מתקבל על ידי כך שאתה מחבר את כל הכוחות שאתה יכול ללקט דרך החברים.

תלמיד: והפעולה אחרי זה היא להעלות אור חוזר?

זה כבר חיבור עם החברים יחד ועם האור העליון, עם הבורא, וכך אנחנו מגיעים להרגשת הכלי השלם.

תלמיד: מה ההבדל בין לחבר את הניצוצות, את כל ההרגשות של החברים אלי להרגשה שלי, לבין להעלות אור חוזר? מה התוספת שיש כאן?

אלו דברים רחוקים. כשאתה רוצה להתחבר אז אתה עובד עם החברים, עם כוח שאתה מקבל מלמעלה, מהבורא, וכשאתה רוצה להתחבר עם הבורא, אז אתה משתמש בכוח של החברים.

שאלה: רב"ש כותב שהתפילה צריכה להיות בלשון ברור, שיידע מה הוא מבקש. אתמול למדנו על הבכי שנשמע כתפילה לא מבוררת, כאיזו התפרצות, ורציתי לשאול לגבי שני סוגי התפילות האלה, בקשה ברורה ובכי והתפרצות. האם אפשר להגיד שהעבודה שלנו היא רק בבירור הבקשה, ובכי הוא תוצאה, או שלפעמים צריך גם לצעוק, בלי להבין למה?

העבודה שלנו היא להיות בבקשה, להיות בתפילה.

שאלה: כתוב בסוף המאמר, שיש השתוות הצורה בין המלכות לנשמות. איזה סוג של השתוות הצורה זה?

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד את זה. יהיו הרבה הגדרות בדרך כך שנאבד את התוכן.

תלמיד: מה זה בכלל "נשמות"?

בזה אני לא רוצה לנגוע עכשיו.

שאלה: ניצוצי קדושה זה ישראל תחת שליטת אומות העולם?

ניצוצי קדושה זה ניצוצי הקדושה, אבל אם הם נמצאים תחת שליטת אומות העולם, אז הקליפה שולטת עליהם.

תלמיד: כדי לשחרר את ניצוצות הקדושה צריך לעשות עבודה בחיבור בעשירייה?

כן.

שאלה: מהו המפתח להשגת הנפש האלוקית ומהם התנאים שאנחנו עוד לא רואים כדי להשיג את אותה נפש אלוקית שעליה מדובר במאמר?

חיבור בינינו, שנבנה מערכת שבה כל אחד רוצה לעזור לאחר, וכך אנחנו בונים את הכוח להתקרב לבורא, שבינתיים ייקרא נפש.

שאלה: איך האדם יכול להשיג געגועים לבורא?

על ידי קנאה בחברים, שהוא מגלה שהם נמצאים בזה. זה הדבר הכי טוב, תסתכל על החברים, תתחיל לזהות איך הם נמצאים בחיבור עם הבורא וכך יהיו לך גם געגועים לזה.

שאלה: כתוב, "כמו כן אנו צריכים להאמין, שגם "נפש אלקית", שהוא מתלבש בהלבושים שלו, הנקראים "תורה ומצות", והגם שאנו אומרים, שבהאור אין השתנות, מכל מקום ע"י הלבושים לבושים מולידים טעמים אחרים, שאין להרגיש את טעם האור המלובש בתורה ומצות, שיהיו דומים זו לזו." האם הנברא מרגיש את הטעם שבתורה ומצוות?

אני לא יודע מה אתה מרגיש, אתה צריך להבחין בכך. אבל אנחנו צריכים להגיע לזה.

הכלים יהיו כל כך ברורים, כך שאת כל האורות שעוברים אותם, מתלבשים בהם, אנחנו נרגיש כתענוגים.

שאלה: האם השינויים בהרגשת הכלי הם רק בעקבות עבודה עם המסך?

ודאי. איזה לבוש, איזה תענוג, ואיזו התלבשות האור אתה יכול להשיג בלי זה? צריך להיות רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, ואז מגע עם האור העליון.

תלמיד: אתה תמיד שואל, מה דעתנו על המאמר. המאמר מצוין, אבל אני צריך לספוג את התחושות של החברים כדי להתייחס לעומק המאמר. אין לי את היכולת לספוג את כל כמות המידע הזו בלי להתרשם מההתייחסות של החברים.

תדברו על זה באמצע היום אם לכם יש אפשרות.

תלמיד: במאמר הזה מופיע פעמיים המשפט "בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה אלוהים". את הציטוט הזה לקח הרב"ש מקוהלת, פרק ז'. שם יש הסבר שהופך את כל התפיסה של המאמר. ועוד משהו, "ביקשתי את שאהבה נפשי" זה מתוך שיר השירים, פרק ג'. זה שיר בפני עצמו גם שווה. רק ביחד.

תודה רבה.

תלמיד: רב"ש כותב, ש"עיקר ההבחנות שמבחינים ברוחניות הם המסכים." מה זה נקרא ש"העיקר זה המסכים"?

כי על ידי מסכים, שכל אחד מהם בעביות אחרת, בתכונה אחרת, אנחנו מרגישים את השפעת הבורא בצורות שונות. ואז יכולים להבין אותו, להרגיש אותו, להיכנס איתו בקשר.

תלמיד: אבל העיקר, כדי שיהיה מילוי, שיהיה אור במציאות, לא צריך שיהיו כלים?

כן. אבל אחרי שיש איזו יכולת לקבל את האור אתה צריך להרגיש אותו. אתה צריך להבין אותו, להתקשר אליו, להתמלא.

תלמיד: מה ההבדל, בין התפקיד של הכלי לעומת התפקיד של המסך? מה כל אחד עושה ביחס לאור?

המסך זה בעצם הכלי.

תלמיד: אז כל ההשגה של האדם היא דרך המסכים שהוא משיג?

המסך קובע הכול. כן.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאנחנו אומרים ש"חסר לנו כלים"?

חסר לנו מסכים, חסר לנו כוח הדחייה כדי להיות נפרדים מהשפעת אור ישר ולעבור להתקשרות דרך אור חוזר.

תלמיד: איך משיגים מסכים?

צמצום, מסך ואור חוזר, אלה הכלים שלנו.

תלמיד: ברור. טכנית אני מבין את הפעולה.

אם אני מעריך את המקור שנותן לי יותר ממה שאני מעריך את עצמי בכול, אז אני יכול כבר להתחיל לקבל ממנו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: פשוט יוצא שבלי מסך אדם לא מקבל אור.

ודאי.

תלמיד: אז איך מתרחשת ההשגה הראשונה של המסך? איך פעם ראשונה אדם משיג מסך?

צמצום. לא רוצה לקבל שום דבר לעצמו.

תלמיד: ולצמצום, איך אתה מגיע?

כי אני לא רוצה להיות המקבל. אני לא רוצה להיות שונה מהבורא.

תלמיד: וזה נקרא שיש עליך "מסך"?

שאני רוצה שיהיה לי מסך.

תלמיד: שאני רוצה.

כן.

תלמיד: אבל ברגע שיש מסך אתה כבר מתחיל לקבל?

כן.

תלמיד: אז למה צמצום זה תנאי למסך, כי הצמצום אומר "אני לא רוצה לקבל"?

זה התנאי הקודם. שאני לא רוצה לקבל לעצמי, ומסך זה כבר אחרי זה, ואת זה אני בונה בקשר עם החברים. בצמצום אני כביכול דוחה את הכול, אני לא רוצה להיות המקבל, ובמסך אני הייתי רוצה להתקשר למקור באותה הפנייה כמו שהמקור מתקשר אלי.

תלמיד: זה נכון להסתכל על זה שכל הרוחניות היא פשוט להשיג כל הזמן מסך שהוא יודע יותר לקלוט?

זאת כל העבודה שלנו, וכל המטרה שלנו ואנחנו צריכים רק את זה.

תלמיד: הלבושים שמגיעים, הם תוצאה של המסך שיש לך?

צורות המסכים.

שאלה: ההבחנה של "אין עוד מלבדו", האם היא קורית לפני שהאדם עושה צמצום או אחרי?

"אין עוד מלבדו" קורה לפני שאדם עושה צמצום. כי הוא רואה שמכל הצדדים הוא מוקף ומכוון על ידי הבורא ורק עימו הוא נמצא בקשר, ורק עימו הוא צריך להתקשר ולעבוד.

אין כאן מילים כל כך, צריכים לתרגם זאת לשפת ההרגשה.

שאלה: האם האדם צריך להיות גם בנפש בהמית וגם בנפש אלוהית?

כן. יכול להיות. ודאי.

תלמיד: ואיך הוא נמצא רק בנפש אלוהית? האם הוא צריך לכוון להיות רק בנפש אלוהית?

נפש בהמית הוא צריך כדי לשמור על עצמו, מה שנקרא "בגופו", הוא צריך גם לדאוג לזה. העיקר הוא הנפש האלוהית שאותה הוא מפתח. את הנפש הבהמית הוא לא צריך לפתח, הוא צריך להאכיל אותה, לרחוץ אותה, לטפל בה, ללכת איתה לרופא אם צריך.

תלמיד: מהי הנפש האלוהית?

הוא צריך לבוא לשיעור, הוא צריך לבוא לחברים, הוא צריך לפנות לבורא, זה הטיפול בנפש אלוהית.

תלמיד: וכשהדאגה לנפש הבהמית מתרחבת והוא עסוק בנפש הבהמית, היא עכשיו כובשת אותו.

למה? איך הוא נותן לזה עד כדי כך להתפתח שהיא כובשת אותו?

תלמיד: זאת השאלה. איך להחזיק בנפש האלוהית מעל לנפש הבהמית?

על ידי בירור רגשי, שכלי, על ידי חיזוק מהחברה.

אני יוצא, תשאלו שאלות ושהחברים יענו עליהן.

שאלה: לגבי נפש אלוהית, הוא כותב "מה שאין כן "נפש אלקית" הוא דוקא בשיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הנפש אלקית מתפשט בו, כלומר ההרגשה שיש לו נפש אלקית המחיה אותו, זה מתפשט בו לפי שיעור האמונה שיש בו. ושיעור אמונה יכול להיות באדם לפי שיעור שהוא עובד בעמ"נ להשפיע, כמבואר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח), שאומר שם "אין האדם יכול להשיג אמונה מטרם שיש לו כלים דהשפעה"."

לעבוד בעל מנת להשפיע זה כביכול מעגל סגור, כי אם אין לי כלים דהשפעה, אז אני לא יכול להגיע לאמונה, ואם אין לי אמונה, אז אני לא יכול להגיע לנפש אלוהית. ממה מתחילה עבודה בעל מנת להשפיע?

עבודה בעל מנת להשפיע מתחילה מזה שאני רוצה להיות מחובר עם החברה ולעבוד רק למענם.

תלמיד: האם אז אני יכול להגיע לשיעור של אמונה?

כן.

תלמיד: זה כבר אומר שיש לי במשהו כלים דהשפעה.

כן.

שאלה: כתוב שצריך לדייק בתפילה, שבזמן שאדם מתפלל שידע על מה להתפלל. אני אקרא שתי שורות מהתפילה של אתמול אצלנו בעשירייה "עשה שהשכינה תשרה בינינו. תן לחברים להרגיש את גדלותך". אם אתה מסתכל בתוך הרצון לקבל, אז זה מחוץ לגודל ולכיוון שלך, זה כאילו לא מדויק. איך להכיל את התפילה בכל צורה?

קריין: אתה יכול לדייק, למה אתה מתכוון, איך להכיל את התפילה בכל צורה?

תלמיד: יוצא שהתפילה היא בעצם לעצמנו, לברר בדיוק מה אנחנו רוצים. כי אנחנו לא יכולים לבקש את גדלות הבורא בכלים שלנו, זה חייב להיות מחוץ לרצון לקבל, אחרת ההסתרה מתבטלת, וגם כל המקום של חופש הבחירה והעבודה. אז מה שנשאר זו הפנייה זה אל זה לקבל את החשיבות.

גם תחושה הגלות שרב"ש כותב שאנחנו צריכים להגיע אליה, אז ככל שיש לו סבל מהריחוק מהבורא, מזה הוא בעצם מפתח רצון והשתוקקות. לבקש סבל מהבורא, שמענו שאנחנו לא יכולים לבקש דברים כאלה, אז גם זה חוזר אלינו, כל הצער מזה שאנחנו רחוקים מהבורא וכל הבנייה של גדלות הבורא זו פנייה שלנו זה אל זה.

שאלה: קראנו שהאור מתלבש בתורה ומצוות. האם תורה ומצוות הם גם כלי?

סדנה

מהם תורה ומצוות? האם תורה ומצוות הם כלי?

*

נברר מהן הנקודות ששמענו במאמר ומהן השאלות העיקריות שעולות לנו מהמאמר?

*

שאלה: האם לבקש את גדלות הבורא זאת בקשה מדויקת?

זו לא בקשה מדויקת כי אתה לא אומר בשביל מה ולמה, אתה משאיר את זה כאילו באוויר. "אני רוצה גדלות הבורא" זה יכול להיות גם לטוב וגם לרע, לכן הבקשה צריכה להיות שלמה.

תלמיד: בהנחה שהיא שלמה, מי אני בכלל שאבקש להיות גדול כמו הבורא?

אתה חייב לפנות לבורא ואתה חייב לבקש מהבורא קודם כל מפני שהוא ברא אותך ונתן לך גם את הרצון הזה, את המחשבה הזאת, ואתה הגעת למצב שבלי העזרה שלו אתה לא יכול לבצע פעולה, לכן אתה חייב לפנות אליו, והפנייה צריכה להיות מפורטת ככל האפשר. זה לא שהבורא מבין הכול, ומספיק לי לפנות כמו שהתינוק בוכה ולפי הבכי אימא מבינה אותו, מה הוא רוצה, שם זה קשר אחר. וכשאני פונה, אמנם הבורא מבין וודאי, כי הוא גרם לי לחיסרון הזה שאיתו אני פונה אליו, אבל אני חייב להסביר אותו ולהעביר אותו דרך הכלים שלי.

שאלה: בהמשך לזה, ביררנו את התפילה בגלל מה שרב"ש אומר פה, שצריך לדעת לבקש ברור, ודווקא גילינו שחוץ מלבקש על הקשר בינינו אין לנו שום דבר לבקש מהבורא, גם לא את הגדלות שלו. כי אם אנחנו מקבלים עכשיו את גדלות הבורא לא בתוך הקשר בינינו זה מבטל את ההסתרה, זה מבטל את העבודה שלנו מלמטה. אותו דבר גם בקשר לצער מהרגשת גלות הבורא, אנחנו לא יכולים סתם לבקש מהבורא תיתן לנו צער מזה שאנחנו רחוקים ממך.

איך שלא מסובבים את זה, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לבקש ממנו זה רק לחזק את הקשר בינינו, זו הבקשה הנכונה היחידה שיכולה להיות כרגע בשלב שבו אנחנו נמצאים.

אני לא יודע כמה מדרגות יש לפניי עד שאני אגיע לאיזו יכולת לשאול נכון ולפנות נכון ולבצע נכון, אבל אני צועק כמו ילד קטן שרוצה. אתה יכול להסביר לו אלף פעם שזה לא בשבילו, זה מסוכן, עדיין אסור לו, אבל הוא רוצה. לכן יש עניין שנבקש מהבורא אפילו דברים שלא נראה לנו שהם עומדים על הפרק ואפשרי שנבקש. אפשר, זה מסדר לך את הדברים. כמו שלתינוק מסבירים שהוא צריך לגדול או שהוא צריך לבקש קודם את זה ואת זה, כך ואחרת, כדי להבין את השאלה שלו, כדי להבין את התשובה מלמעלה, כך גם אנחנו.

שאלה: אם מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו למה שלא נבקש שנוכל ליהנות מהטוב שהוא נותן לנו כדי לעשות לו נחת רוח?

אם יש לנו אפשרות ליהנות כדי לעשות לו נחת רוח, תבקש. זה ודאי נכון, רק הבעיה שאנחנו עוד רחוקים מזה. כדי לבקש ממנו ליהנות אתה צריך להיות בכוח לא ליהנות, להיות בצמצום, ואז להשתדל לבקש ליהנות כדי שכל ההנאה הזאת זה תהיה למען ה'. זאת אומרת, כשאתה מתקשר אליו דרך צמצום, מסך, אור חוזר, לאו דווקא כדי ליהנות אלא כדי להנות, לתת תענוג לבורא, יש כאן פעולה מאוד מורכבת ביָשָׁר והפוך, ולכן אנחנו צריכים לעבור הרבה מדרגות כדי לרכוש את התנאים ושהם כבר יהיו מוכנים בנו בכדי לבצע את הפעולה הזאת לקבל על מנת להשפיע. צריך להיות כוח השפעה, צריך להיות כוח צמצום, צריך להיות מסך ואור חוזר, ואז צריך להתקשר לבורא בכוונה להנות אותו, ולהנות אותו על ידי זה שאתה מקבל ממנו. יש כאן פעולה מורכבת מאוד, אבל נגיע לזה.

תשאלו, דווקא לכיוון זה אנחנו רוצים להתפתח. לא סתם כך בלימוד "תלמוד עשר הספירות", אלא כשתהיה לנו כבר שליטה בכוחות שפועלים בצמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, קבלה על מנת להשפיע ועוד פעולות, אז אנחנו נלמד תע"ס כמו שצריך ולא לפי מה שכתוב בלבד.

שאלה: לפי מה שתיארת עכשיו, בתהליך מסך, צמצום ואור חוזר, מורגש המגע עם הכוח העליון ויש זרימה של טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: ומדובר בפעולת התגברות שאנחנו עושים בכל פעם מחדש שוב ושוב, ובכל פעם יש טפטוף של הטוב והמיטיב, נכון?

נכון.

שאלה: אז צמצום, מסך ואור חוזר הם כוחות התגברות, אז הבקשה הכי מדויקת, הכי פשוטה, בלי כל החוכמות היא לבקש כוחות, תן לנו כוחות

איזה כוחות?

תלמיד: כמו תינוק המקבל כוחות, זה מה מבדיל בין ילד קטן לילד יותר גדול. אותו דבר אנחנו, תגדל אותנו, תן לנו כוחות.

לא. כי כך אתה מבקש כוחות טבעיים הקיימים בך.

תלמיד: אבל אנחנו מבינים שלא מדובר בכוח הבהמי אלא ברוחני, כדי להתקדם ברוחניות, כדי לדחות תענוגים, צריך כוחות, צריך לשלוט ברצון שלך, כוחות להבין מה זה אורות, לעשות הבחנות בין אורות לכלים.

זה לא עובד כך, כי כל הכוחות האלה עוברים דרך הבורא. זה לא שאני מתגבר, אלא הבורא מתגבר. זה לא שאני עושה צמצום אלא הבורא עושה צמצום. אני צריך לעבוד איתו יחד בשותפות.

תלמיד: בכל פעם שעברתי משהו ראיתי שלא עשיתי התגברות ולא היו לי כוונות, ואז שאלתי, למה לא עשיתי ולמה לא ביקשתי, ותמיד אני מגיע למסקנה שלא הייתה לי הבנה, לא הייתה יכולת הבחנה. לכן אני צריך שהבורא ייתן לי את הכוחות את היכולות לעשות זאת, רק הוא יכול לתת לי ולא אף אחד אחר. את זה עליי לבקש.

טוב, אנחנו נתקדם ונבין יותר. מה לעשות.

שאלה: בשביל מה לבקש אם הבורא גם כך נותן לאדם את המצב הכי טוב להתקדמות שלו?

אנחנו צריכים לבקש כי אך ורק לפי הבקשה שלנו המבוררת והשלמה אנחנו יכולים לזכות לתשובה מהבורא. כי דרך הבקשה שלנו אנחנו מגלים איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו מרגישים, מה קיבלנו ומה אנחנו רוצים לקבל. הבקשה שלנו בונה את הכלי.

שאלה: על הגלות הוא אומר שאני תחת שר בלבוש של שר, על הגאולה הוא אומר אני ולא מלאך, שזה הבורא בלבוש של שר, מה זה שר בלבוש של שר?

בינתיים אני לא יודע. תנסה, תשתדל לשאול בשפה שאנחנו לומדים.

שאלה: בקשר לצמצום. את מה אנחנו רוצים שהבורא יעזור לנו לצמצם?

את הרצון לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: אבל אנחנו לא רוצים את זה, מתוך הטבע שלנו תמיד נרצה לקבל?

רצון לקבל הוא לא בדיוק רצון לקבל על מנת לקבל, הרצון לקבל לא מצומצם, מצומצמת רק הכוונה על מנת לקבל.

תלמיד: אני נמצא בכוונה על מנת לקבל כי כך הבורא ברא אותי, זה הטבע שלי, אין לי שום אופציה אחרת להרגיש חיות, להרגיש חיים כמו שהוא ברא אותי. איך אני מגיע למצב שאני בעצם מוסר לו את החיים שלי, וזה כאילו למסור לו את הכול, מאיפה הכוח הזה?

אני לא רוצה כל כך לדייק בזה מידי, הכוח הזה מגיע מלמעלה.

תלמיד: אבל אני צריך לרצות את זה.

מה אתה רוצה לרצות?

תלמיד: אני רוצה לא לרצות על מנת לקבל. אני כאילו צריך להגיע למצב שאני באיזו צורה מפקיד את הדבר, אפילו אין לי מילים.

בסדר, תבקש כך, הבורא כבר יבין מה אתה מרגיש.

תלמיד: אבל אני לא רוצה, זה העניין. אני לא רוצה. אני כל פעם מגלה מחדש שאני חייב כמו שקראנו במאמר כאילו להאכיל את עצמי בכל מיני תענוגים וכך עובר הזמן ואני מגיע ולומד ושומע ואולי אפילו יש לי קצת רצון והנפש הבהמית הזו, מה שלא יהיה, היא כאילו ברגע אחד משתלטת על הסיפור.

על ידי חיבור בקבוצה אתה יכול לצאת משליטת הנפש הבהמית.

תלמיד: כן, רק לרגע קט.

שוב ושוב. בכניסות כאלה וביציאות אתה בונה את עצמך.

תלמיד: אם אני רוצה לזרז את התהליך הזה אז אני צריך כמה שיותר להיות כל הזמן באיזו אינטראקציה עם החברים שלי, עם העשירייה?

זה בלי זה אז אין בכלל כלום. אם לא הייתה חברה היינו יושבים בבית ולא יודע מה עושים.

תלמיד: כדי שאני אכנס לאינטראקציה עם החברים, אני צריך לשבת איתם בשולחן, להתחכך איתם, לשמוע אותם, לדבר איתם.

על מטרה.

תלמיד: על המטרה.

כן.

תלמיד: גם אם זה לא רק על המטרה.

לא. על המטרה, על דרכים להגיע למטרה.

תלמיד: בסדר אבל אני עדיין תלוי בקשר הזה. זאת אומרת, כדי לייצר איתם קשר פנימי.

אני תלוי בזה לגמרי. אין לי קשר יותר נצחי מקשר עם החברים. גם בעולם הזה, גם בעולם הבא זה נמשך ונמשך. אנחנו נמצאים באותה המערכת לעולם.

תלמיד: יש איזה משהו שאנחנו אולי יכולים לעשות כדי להתנתק מהתלות הזו של להיות ביחד בצורה פיזית סביב השולחן, סביב המסך, להיות בהתקשרות יותר פנימית? כי אחרת הרגעים שאני בעצם עוד נמצא בעבודה אלה אך ורק הרגעים שאני רואה אותם, את הבהמות שלהם. ואם לא זה מאוד קשה לי להיות באיזו אינטראקציה איתם, לבדוק את היחס שלי כלפיהם, לבקש משהו על הקשר בינינו.

אני מקווה שזה יעבור ואתה תתחיל לראות במקום החברים בהמיים, כמו שאתה אומר, אתה תתחיל לראות, לא נשמות אבל רצונות לפחות. תשתדלו לחדור כך כל אחד לחברו ולהרגיש את זה.

שאלה: האם יש מצב שאדם משפיע לבורא בלי שהוא מקבל ממנו?

שהוא משתדל להיות עם החברים, משתדל להתקרב להיות בלהשפיע על מנת להשפיע בלי שמקבל.

תלמיד: כי כשבא איזה תענוג אז ברור שזה קשה, אבל כשאתה מנסה לקבל אותו לא למען עצמך. אבל המצב להשפיע על מנת להשפיע פתאום נעלם לי, לא ברור מה זה המצב הזה. איך להשפיע לבורא אם אני לא לקבל ממנו? נגיד לא בא תענוג, מצב כזה.

אתה שואל כמה שאלות. להשפיע לבורא בלי לקבל ממנו זה תנסה להשתדל לאהוב את החברים, על ידי זה אתה משפיע לבורא, הוא נהנה מזה.

תלמיד: אפשר להרגיש את זה?

אפשר להרגיש. כן. אתה תרגיש איך אתה מתמלא עם אור חסדים. לא היום אבל תרגיש.

תלמיד: קודם אמרת שנמצאים עם החברים כל הזמן, צריכים להיות איתם כל הזמן.

כן.

תלמיד: ורב"ש כותב שאין מציאות אחרת חוץ מהחברים. הוא כותב על כך הרבה. איך מגיעים להרגשה הזאת שאין כלום חוץ מהחברים?

רק על ידי התמודדות, כל הזמן על ידי חזרה לכך יותר ויותר. ואתה יכול להיות חכם בכל התורה, וזה לא יעזור לך.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה מאמצים בחיבור הזה, בהתכללות, לעשות, אבל לא תמיד זה מגיע לרגש. לפעמים זה קצת נוגע ברגש, לפעמים זה יותר.

כי אתם לא דורכים על הנקודה הזאת.

תלמיד: איך דורכים עליה?

שכל הזמן אתם חושבים איך לפתוח את הרגש, איך לפתוח את הלב, איך להתקרב בלבבות, איך פחות לשים לב על חיצוניות ויותר על פנימיות.

תלמיד: כשאתה אומר רגש, לפחות איך שאני רואה את זה, יש מצבים מסוימים נגיד בכנס, לפעמים בסעודה, במפגש עשירייה יכולים להיות רגעים כאלה שהרגש נפתח. לזה אתה מתכוון?

כן, זה יכול להיות. אבל זה צריך להיות כל הזמן.

תלמיד: אז כמה שיותר להתרכז איך אני מגיע לרגש. אם עכשיו אני נמצא בזום, אני צריך לנסות לא עם השכל, לא עם דברים אלא לנסות כמה שיותר.

בחיים שלנו הבהמיים אני יכול רק לתת דוגמה שבחור אוהב בחורה, אז קורה תקופה כזאת שהוא חושב עליה כל הזמן. פשוט ההרגשה הזאת תופסת לו את כל הלב וכל המוח והוא לא יכול לחשוב על שום דבר אחר, הוא נעשה קצת משוגע. אתם מבינים את זה או לא? יש כאלה שמהנהנים עם הראש, אחרים כנראה אפילו עוד לא. אז ההרגשה מגיעה לאדם ושולטת. מתי זה קורה? בגילאים חמש עשרה, שבע עשרה, אולי היום זה מוקדם יותר.

תלמיד: נניח עכשיו אני יושב עם העשירייה ואין רגש, איך אני מתייחס למצב הזה? אני צריך להיות לא רגוע, אני צריך לנסות לחשוב איך כן להגיע לרגש כל הזמן?

תנסה להתקשר לחברים ולהיות איתם יותר קרוב בכל המעשים שלהם. אין לי יותר מה להציע. אבל פשוט להיכנס בכוח.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש אומר "ובהאמור נבין ההפרש בין "נפש הבהמי" ל"נפש אלקי". כלומר, שעל פי האמת שניהם באים מהבורא, כי אין חיים אחרים בעולם אלא מה שהבורא נותן. אלא ההבדל הוא, ש"נפש הבהמי" הבורא נותן לאדם, ואין האדם צריך לדעת שהנפש המחיה בא מהבורא, אלא שהאדם חושב, שהוא בא ע"י שלוחי הטבע, שזה נקרא, ש"על אומות העולם נתן השליטה לשרים"".

בהמשך הוא אומר, "שבחינת ישראל נקרא שהאדם מאמין שזה בא מהבורא, ואין שום כח אחר בעולם, אלא הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים." השאלה על הצמצום, לפני שאדם עושה מסך. האם הוא צריך להכיר לפני הצמצום שהשפע מגיע מהבורא, או שהוא עדיין נמצא תחת שליטה של השרים, שזה מגיע מכוחות הטבע?

לא. הוא צריך לראות שזה מגיע מהבורא.

תלמיד: ואז החשבון שלו.

עם הבורא.

תלמיד: עם מה שהוא מקבל מהבורא ועל זה הוא כבר עושה צמצום.

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שהאדם צריך להיות כמו בחור שכל הזמן חושב על בחורה. האם הבחורה כאן בדוגמה זה הבורא?

כן.

תלמיד: מי בדוגמה הזאת זה העשירייה?

העשירייה זאת החברה שמכוונת את הבחור לקשר עם הבחורה.

שאלה: כשיש תפיסה, או סוג של זיכרון, שכל הכוחות בעולם הם למעשה כוחות של השפעה, שזה סוג של מלאכים, האם זה מחובר ל"נשמתה קדישא"?

כן.

תלמיד: איך זה קשור לאדם או לעשירייה כשהזכירה הזאת קורית, איפה בדיוק בבניית הבקשה של הפרצוף התפיסה הזאת מתחברת?

זה בפנים, בתוך המלכות, אני לא יכול להסביר עכשיו יותר.

שאלה: האם לבנייה נכונה של המסך צריך לקיים את המצוות ולהכיר אותם, או שזאת רק עבודה עם הכוונה?

בינתיים זאת רק עבודה עם הכוונה.

תלמיד: האם לא יוצא שאנחנו מרמים? אנחנו חושבים שעובדים בהשפעה, אבל זה יכול לסתור את המצוות.

לא. אתה יכול להיות רגוע.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה לבין כלים דהשפעה?

"אמונה" זה בדיוק תכונת ההשפעה.

תלמיד: למה כתוב כאן שהאדם לא יכול להשיג את האמונה לפני שיש לו כלים דהשפעה?

כיוון שהוא צריך כלים, שמהם כבר יעלה את האמונה שלו לבורא.

תלמיד: כלומר, לא באמצעות האמונה הוא משיג את הכלים?

לא.

שאלה: מדוע הגענו לגלוּת אם יש לנו רצון לעבוד בעל מנת להשפיע?

אין לנו עדיין רצון לעבוד בעל מנת להשפיע, אנחנו נמצאים ברצונות שעדיין שולטים בנו ואלה רצונות לקבל, לכן המצב שלנו נקרא גלות.

שאלה: הוא אומר שהתפילה צריכה להיות שלמה ושהיא לא תישאר באוויר. מצד שני, שמעתי שהבורא יתקן את התפילה שלנו אם היא לא נכונה. איזו תפילה אנחנו משאירים באוויר ואיזו תפילה הבורא יתקן?

את זה מחליט הבורא.

שאלה: כתוב במאמר שהתענוג חייב להיות מלובש בכלי כלשהו וכל סוגי הלבושים באים מקנאה, תאוה וכבוד, בהם מתלבש התענוג. בנוגע לכלי, האם מדובר על מצב שהוא כמו סכום הרצונות או רצון ספציפי?

מדובר על כסכום הרצונות.

תלמיד: אמרת קודם שצמצום, מסך ואור חוזר, הם הכלים שלנו. האם יש קשר בין קנאה, תאווה וכבוד שהם מצבים המובנים לנו, לבין צמצום, מסך ואור חוזר, שהם פחות מובנים? אפשר להגיד שקנאה, תאווה וכבוד הם מצבים אגואיסטים שלנו, וצמצום, מסך, ואור חוזר הם מצבים רוחניים שלנו?

אין כזה דבר צמצום או מסך, צמצום או רצון. העיקר בשבילנו זה לעשות צמצום על עצמנו, לצמצם את הרצון שלנו לקבל ולהתקרב יותר ליכולת להשפיע.

תלמיד: יש כלים שונים, מצבים שונים, כלומר הבורא כל הזמן עושה חידוש למצבים וגבולות למצב מסוים, האם בגבולות של כל כלי יש את אותם רצונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות?

כן.

שאלה: כיצד מלכות מתקשרת עם הנשמות כדי להשפיע להן?

מלכות כוללת את כל הנשמות, ולכן היא משפיעה להן כי הן נמצאות בה.

תלמידה: אמרת קודם שהבקשה שלנו בונה את הכלי. אתמול ביצענו תרגיל בו חברה ביקשה מהבורא עבור חברה אחרת ואנחנו הצטרפנו בלב, כך עברנו מחברה לחברה והיה מאוד עוצמתי. האם זה תרגיל עליו אתה ממליץ או שעדיף לעשות זאת באופן יותר פנימי? האם לבצע זאת באופן קבוע יכול להפיג טעם?

את זה אתן תבדקו, אני לא יכול ולא רוצה לפי זה להחליט.

שאלה: האם להשפיע על מנת להשפיע זה אומר שאני מתחברת עם החברות ואוהבת אותן ומרגישה אותן ולקבל על מנת להשפיע זה אומר שאני מאפשרת לחברות לאהוב אותי ואני לא נהנית מאהבה הזאת אלא נותנת להן להיות המשפיעות?

למה שלא תיהני מהאהבה שלהן?

תלמידה: כי אני רוצה להשפיע להן, אני רוצה שהן ייהנו, אם אני אקבל את האהבה שלהן זה יהיה לעצמי.

אז מה? בזה שאת מקבלת אהבה מהן את לא מהנה להן?

תלמידה: כלומר, עם איזו כוונה אני מקבלת את האהבה שלהן, זה העיקר.

ודאי.

תלמידה: שהן ייהנו מזה שהן משפיעות לי.

גם באהבה גשמית זה כך, תנסי לתרגם את זה לחיים שלנו ותראי שרק כך זה עובד.

שאלה: דיברת על כך שבינתיים כדי להתקיים, להתקרב לתיקונים מורידים מהקדושה משהו לקליפה ואז הקליפות ייעלמו, מה זה אומר בעבודה בעשירייה?

אנחנו עובדים בכוחות שלנו ומשתדלים לעלות לפעולות וכוחות השפעה ובהשפעה הדדית להשפיע זה על זה. כך אנחנו משתדלים להתקשר בינינו, ומה שקורה כתוצאה מזה על זה אנחנו מדברים.

(סוף השיעור)