ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 16.10.21 -הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
בעל הסולם, עמ' 536. "שמעתי", מאמר כ'. "ענין לשמה".
קריין: אנחנו לומדים ב"כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", את מאמר כ', בעמ' 536, "עניין לשמה".
אנחנו מודדים הכול כלפי האדם עצמו, כלפי האדם המשיג. לכן אי אפשר להגיד כלפי האדם שנמצא בעולם הזה, האדם הרגיל, איפה הוא נמצא, כי אין לו בדיוק אותו קנה המידה שהוא יגיד איפה הוא נמצא. אלא אם אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, אז אנחנו מתחילים לראות איכשהו, לפחות מתחילים למדוד אם אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, האם נמצאים בלא לשמה, שזו הבחנה מאוד חשובה, שאני בודק את עצמי ורואה שאני נמצא בעל מנת לקבל רק לעצמי וכן הלאה, או שאני משתוקק ללשמה, לעל מנת להשפיע דרך חברים לבורא, או כבר הגעתי לזה ונמצא בלשמה ממש. אז איפה שהאדם נמצא, הוא בעצמו צריך לגלות וכך לקבוע.
לכן כל ההבחנות האלה הן כלפי האדם. ואין יותר מטרה למי שנמצא בעולם הזה, לבני אדם, אלא כולם חייבים להגיע ללשמה, כמו שכתוב "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". לכן המטרה היא ברורה, להגיע לרמה, לדבקות בבורא וכך אנחנו משיגים את המצב, בינתיים הסופי. אנחנו לא יודעים מה יש עוד, ישנם רמזים בחכמת הקבלה על זה שבזה עוד לא נגמרת העלייה שלנו, ההתפתחות שלנו, אבל בינתיים להשיג את לשמה זו המטרה שעומדת לפנינו.
בואו נקרא על זה, שוב את מאמר כ' משמעתי, "עניין לשמה".
קריין: נקרא את המאמר, עמ' 536, טור ב', "ענין לשמה"
כ. ענין לשמה
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.
ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה.
אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".
ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה.
וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת."
"ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת השמש, אז הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים:
א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה,
ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג מן העבודה בעצמה.
לפי המשל המגיד מדובנא, שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל", שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח.
אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד למטרה אחרת. שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו חיות ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם".
ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא צריך לקבל על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים על עבדות זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.
הטעם, שזהו תיקון גדול. שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו זו, אף פעם לא היה לו באפשרותו להגיע לשמה. אלא תמיד היה עובד מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו. וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: "תתפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא מידו הגניבה.
אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו היתה על דרך הכפיה.
מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא."
שאלה: האם לשמה זה אותו דבר כמו צמצום ב'?
לא, גם לפני צמצום ב', גם מעל צמצום ב', בצמצום א', הכול זה לשמה. כל הרוחניות היא מתחילה כולה בלשמה. יש דרגות בלשמה, ולפי זה אנחנו רואים את סולם המדרגות, מהעולם הזה עד עולם אינסוף, אבל כל הדברים האלה הם כולם בלשמה, כולם בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז כשעוברים מחסום נכנסים ללשמה?
כן, מחסום זה בדיוק לשמה.
שאלה: בחלק הראשון של קטע המקור, הוא רושם שהתפילה היא זו שמביאה אותנו לשמה, או שהתפילה היא הלשמה?
לא. תפילה היא בקשה, שאנחנו רוצים להשיג משהו. ומה שאנחנו רוצים להשיג, אנחנו רוצים להשיג פעולות השפעה שנקראות לשמה, שעושים את זה לבורא. ואז בהתאם לזה, לפי השתוות הצורה, אנחנו מתחילים להרגיש אותו, להבין אותו, לקבל ממנו, עד שממלאים את הכלים שלנו בפעולות ההשפעה, וכך מגיעים לדבקות עם הבורא.
תלמיד: מה היא פעולת השפעה?
זה שאני מתחיל לדאוג לקבוצה ולבורא במקום לדאוג לעצמי, שלפי הטבע שלי כך אני מתחיל את העבודה, ולאט לאט אני מגיע למצב שאני מרגיש שהכרחי לדאוג לזולת, אז בזה שאני מתחיל לפתח בי את הנטייה הזאת, אני מתקרב לתכונה שנקראת "לשמה". וכל הרוחניות, כל סולם המדרגות הרוחני מהעולם הזה ועד עולם אינסוף, זה הכול מדרגות לשמה. רק השאלה על פני איזה רצון אגואיסטי אני קובע את זה.
תלמיד: אבל אם אני מכין עכשיו זום עבור עשירייה, זה לא אומר שאני כבר בלשמה.
זה בדרך. ודאי שלא, לשמה זו תכונה שהיא מתקבלת כבר בכלים דקבלה השבורים שלנו, ומתקנת אותם באיזו מידה בעל מנת להשפיע. הופכת אותם מלקבל ללהשפיע. אז כשאנחנו רוכשים תכונת השפעה, מחשבות השפעה, חשבונות השפעה, זה נקרא לשמה. ובעצם בזה ההבדל בין חכמת הקבלה האמיתית שמחנכת אותנו להגיע ללשמה, לכל מיני שיטות, ובכלל לכל מיני עבודות שאדם מתייגע בעולם הזה. הקבלה מתעסקת רק להביא את האדם ללשמה, לעל מנת להשפיע, כי אין יותר בעצם, או העולם הזה או העולם העליון. העולם העליון הוא כולו עובד בעל מנת להשפיע, בלשמה זאת אומרת, והעולם הזה כולו בעל מנת לקבל, בלא לשמה.
לא לשמה זה גם מצב מיוחד, כי אדם רוצה להגיע ללשמה ועוד לא מסוגל, ולכן הוא רואה שהוא נמצא בלא לשמה, הוא עוד לא הגיע. זה כבר מעבר, זה כבר לפני המחסום. הוא כבר בודק את עצמו ורוצה להתעלות למעלה מזה, אבל עדיין לא משיג את בחינת לשמה. אז יש לנו כאן בעצם כמה מצבים, מצב של העולם הזה שהוא לגמרי בהמיות, על מנת לקבל. מצב שאנחנו רוצים להגיע ללשמה אבל עוד לא הגענו, שזה נקרא עוד לא לשמה, אנחנו רואים, מודדים, אנחנו מודים בזה שאנחנו נמצאים כבר ברצון האגואיסטי, רואים אותו, מבינים, לא מסכימים עימו אבל בינתיים לא יכולים להתעלות ממנו, ומצב לשמה.
במצב לשמה יש לנו את כל סולם המדרגות, 125 מדרגות של השפעה שאנחנו עולים עליהן. חלק מהמדרגות האלו הן לקנות להשפיע על מנת להשפיע, תכונת השפעה בלבד, על עביות שורש, א' ו-ב', 0,1,2. והחלק השני של הדרך הוא מאוד מיוחד, זה כבר לקבל על מנת להשפיע, שמשתמשים ממש בעביות, ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, עובדים עם עביות ג' ו-ד', 3 ו-4. כך מגיעים למצב של גמר התיקון, שעל כל הרצונות שיתגלו בכל אחד ובנו יחד, מגיעים לפעולות על מנת להשפיע, מבנינו בתוך המערכת, ומכל המערכת הזאת סך הכול גם לכוח העליון שברא את המערכת, שנמצא בתוך המערכת ומחייה אותה, שזה הבורא.
שאלה: מה זה אומר שאין יגיעה למי שעובד את ה'? עדיין יש עליות וירידות ואת כל הדברים האלה, אבל אין יגיעה, מה זה אומר שאין יגיעה?
אם אדם מגיע לבחינת ההשפעה ועובד בבחינת ההשפעה, הוא מקבל מלמעלה כוח לעבוד עם בחינת ההשפעה למעלה מקבלה, אין לו יותר שום יגיעה. הוא עובד עם הכוח שמקבל מהבורא, תכונת ההשפעה, מתמלא בכוח הזה ואין לו מאמצים. כל המאמצים הם כדי להגיע לתכונת ההשפעה, אבל לשרות, לחיות, להיות בתכונת ההשפעה כבר לא עולה מאמץ.
תלמיד: אבל אין אחרי זה עבודה גם בהתגברות על האגו?
אתה צודק, ודאי שיש, אבל זו כבר לא עבודה, זה כבר שכר, זה כבר תענוג שאני מתגבר על זה. במידה שאני מתגבר, אני מרגיש שאני מתרומם. על זה כתוב, "טעמו וראו כי טוב ה'". נגיע לזה ונראה, זה הרבה יותר נעים.
העיקר זה כמו שהוא כותב, להיכנס למדרגה הראשונה ברוחניות, וככל שיותר ויותר עולים, אומנם נראה שהבעיות הן יותר גדולות, אבל מקבלים יותר כוחות, התעוררויות.
שאלה: לשמה, זה נשאר לתמידות או לא?
לא, יש כניסות ויציאות. כי כל פעם שהגעתי לאיזה מצב, שקיבלתי רצון לקבל, עבדתי עימו כדי לתקנו בכוונה על מנת להשפיע, וגמרתי את העבודה על מה שקיבלתי, מגיעה לי עוד מנה. ואני מרגיש שמתגלה בי רצון לקבל, וזה תמיד פתאום, ולא נעים ברגע הראשון, ואחר כך אני מכווץ את עצמי, מבין שזה לטובתי, ושאני דווקא צריך לעלות גם על זה, ומזה תהיה לי יותר הכרה וקרבה לבורא. ככה אנחנו מתקדמים.
שאלה: כתוב במאמר שלשמה זו לא התעוררות מלמעלה, אלא האדם צריך לעשות את ההתעוררות מלמטה על ידי תפילה. אז מה המשמעות של ההתעוררות הזאת מלמעלה, אם למעשה היא מגיעה למלטה, כי אנחנו צריכים להתפלל?
בקיצור, במילים אחרות כתוב שאין אדם מתעורר מלמטה, אם לא מעוררים אותו מלמעלה. כי אם אנחנו מדברים על התעוררות כלפי הבורא, כלפי השפעה, כלפי חיבור, אלה תכונות שאין בנו בכלל, אלא יש בנו תכונות הפוכות, תכונות לפירוד, להתרחק זה מזה. ואם להתקרב אז להתקרב כדי להשתמש בזולת, רק בצורה כזאת. ולכן זה מה שאנחנו מרגישים.
תלמיד: ומה זאת ההתעוררות מלמעלה לפני שהאדם מגיע, לפני שהוא משיג לשמה?
אני לא יודע. נגיד אתה יושב עכשיו בשיעור. למה הגעת לשיעור? מי נתן לך רצון, כוח, התעוררות? ברור שזה מלמעלה. זו לא הבהמה שרוצה לקום, אתה מבין. לכן זה אתערותא דלעילא, התעוררות מלמעלה, אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מעוררים את עצמנו, בעצמנו על ידי התעוררות מלמטה, מאיתנו כלפי דבקות בבורא.
זו בעצם העבודה שלנו בקבוצה. עד שלאט לאט במשך העלייה במדרגות אנחנו יותר ויותר קובעים בעצמנו שאנחנו רוצים להתקרב לבורא. כל מדרגה יותר עליונה, זה נקרא שאנחנו יותר משתוקקים אליו, יותר דורשים אותו, יותר מסוגלים לאחוז במדרגה, לתפוס אותה ועוד יותר לעלות את עצמנו. וכל פעם ה-לשמה, ממדרגה למדרגה יותר גדול, זאת אומרת יותר בעל מנת להשפיע, יותר רחוק מהאגו שלנו, וכך אנחנו מתקרבים.
שאלה: אם אנחנו אומרים שיש חוק שהרצון לקבל לא יכול להתקדם ללא תענוג, אז יש כאן מצב ביניים, מעבר בין זה שלוקחים ממך את הכוחות, עד שהבורא נותן לך את כוח ההשפעה. אז במצב הביניים הזה, מהו חומר הדלק, ולמה אותו חומר דלק לא נחשב לאגואיסטי?
אני לא חושב שבינתיים אנחנו יכולים למצוא לזה מילים, ודאי שאחר כך נדבר ונברר את הדברים האלה. הבורא תמיד נותן לאדם חלק מהרצון, מההתעוררות וחומר הדלק בצורה גלויה, וחלק מהרצון ומחומר הדלק בצורה נסתרת. וכך האדם מתקדם, זה דבר אחד.
דבר שני, יש את העניין של "הרגל נעשה טבע שני", גם מזה יש לנו חומר דלק. יש לנו חומרי דלק מזה שאנחנו נמצאים בסביבה, במשפחה, עם חברים וכן הלאה. יש כאן הרבה מאוד סיבות שפועלות עלינו, ולכן אנחנו לא בדיוק מבינים איך זה מתייצב בנו, ומביא אותנו למטרה.
תלמיד: הרגע הזה שבו הבורא מעורר אותנו ממצב של חוסר הכרה, והכוח שלו הוא זה מניע אותנו. אנו פשוט לא מסוגלים לקבל את זה, את מה שנקרא עבורנו לא לשמה? אבל כך או אחרת הבורא מניע אותנו.
ודאי שאנחנו מתקדמים כל הזמן וזה נקרא לא לשמה, כי זה לא לפי הרצון, לא לפי הבקשה, לא לפי התפילה שלנו. מה שאינו כן אם ההתקדמות שלנו מגיעה לנו על ידי תפילה, זה נקרא לשמה. לפי מידת ההשתתפות שלנו.
תלמיד: אז אף פעם לא משאירים אותנו ללא כוחות, תמיד הוא נותן לנו משהו?
הבורא בכל זאת מוביל אותנו למטרה, כן. לכן כתוב, "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן", העיקר ההתמדה. ותמיד במוקדם או במאוחר, יכול להיות בעוד עשר שנים, אבל האדם יתעורר ושוב ימשיך את הדרך, ויגיע למה שצריך להגיע. העיקר שהוא בכל זאת נמצא, שהוא מוכן. לכן כתוב, "חוץ מצא", אם אתה נמצא בקבוצה, בסביבה שמתקדמת בסך הכול, איכשהו, אז בטוח שהבורא יטפל בכם מתי שצריך.
שאלה: כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". איך הטעם הזה מורגש בעשירייה, בעולם הזה?
"טעמו וראו כי טוב ה'" אלה טעמים, כשמדובר כבר על האור שמתפשט מפה דראש הפרצוף ,למטה עד הטבור. האורות האלה נקראים טעמים. בזה אנחנו מרגישים באמת שמה שהבורא ברא, הוא ברא לטובתנו, כדי שאנחנו נתמלא באור העליון.
תלמיד: אז זה לא נופל בעולם הזה, זה לא מורגש בעולם הזה?
לא. האור העליון לא יכול להיות מורגש לאדם שנמצא רק בעולם הזה. האדם צריך לרכוש כלים דהשפעה. בכלים דהשפעה הוא מרגיש את האור העליון. אחרת אין שום קשר בין הכלי לאור.
שאלה: האם אדם יכול להימצא בלא לשמה אם הוא לא הגיע עדיין למדרגה ראשונה של לשמה?
אתה רוצה להגיד שזה כמו שתי רגליים, שאם אני מגיע ללשמה, אז אפשר להגיד שכנגד זה אני נמצא בלא לשמה? זה נכון, אבל זה כבר מעבר למחסום. למטה מהמחסום זה נקרא שאנחנו נמצאים בזמן ההכנה, זה לא לשמה, אבל לא לשמה בהכנה.
אחר כך כנגד כל דבר רוחני, מצד ימין, על מנת להשפיע, יש לנו מצד שמאל על מנת לקבל. כנגד קדושה, קליפה. וכך אנחנו כל פעם מגלים, לא לשמה, לשמה, לא לשמה, לשמה, ותמיד מתחילים מלא לשמה, מהחושך. אמרת נכון.
שאלה: איך אני יודע מתי זאת התעוררות מלמטה או מלמעלה?
מה זה נקרא התעוררות מלמטה? מהחברים? אני לא יודע איך אתה מגדיר את זה.
תלמיד: כשאני קם בבוקר, איך אני יודע אם אני מעורר את זה, או שזה מגיע מלמעלה?
כשאתה קם בבוקר, יכול להיות שזה "הרגל נעשה טבע שני". נגיד אני קם חמישים שנה, אז זה כבר הרגל. אני לא יכול לישון אחרי 12, 1 בלילה. אחר כך בשעה 10 בבוקר, אני שוב יכול ללכת לישון. אם אין לי צילומים, אם אין לי עבודה, אני יכול לישון עוד חצי שעה, שעה. זה הרגל.
שאלה: לשמה זה מקום ליגיעה?
לשמה זה מצב שהאדם גם רוצה, וגם מסוגל להשפיע איזו מידה מהרצון שלו לבורא. זה כיוון העבודה עם הרצון, למען הבורא. והמידה הזאת קובעת את הפרצוף שעכשיו האדם בונה כלפי הבורא, מה יהיה לו, ראש, תוך וסוף, הכול לפי מידת ההשפעה, או לשמה, מה שהוא רכש.
שאלה: רב"ש כותב בסוף שלמרות שלא מרגישים טעם בעבודה, הרגל הופך אותה לכאילו שכר. איך אפשר לעבוד נגד הרצון, לא להרגיש טעם, לא להרגיש שכר, אבל לעבוד לפי הרגל? אני רואה שכל דבר קטן אצלי זה מאמץ גדול, שאי אפשר להתרגל.
לא, אנחנו גם מתרגלים. אנחנו יודעים מהחיים שלנו, שהרגל נעשה טבע שני. אפילו כשעושים אותו דבר, אותו דבר, האדם מגיע למצב שמה שהוא עושה, בשבילו כבר נעשה קרוב, מובן. הכלים, הרצון לקבל מתרשמים מזה, ואפילו אוהבים את זה. אפילו דברים שקודם היו לא נעימים לרצון לקבל, מתחילים להיות בשבילו יותר רצויים, והוא מתייחס אליהם בסבלנות. זה הטבע של הרצון לקבל.
שאלה: במאמר כתוב שבזה שאדם משיג את הלשמה הוא ממית את היצר הרע, ואמרת שיש 125 מדרגות להשגת לשמה. איך מגדירים את היצר הרע בעבודה שלנו, והאם האדם צריך לעבוד איתו באופן אינדיבידואלי?
היצר הרע נקרא כל דבר שמפריע לי בחיבור עם הקבוצה ובחיבור הקבוצה עם הבורא, והיצר הרע הזה נמצא בשליטת הבורא. זה הכלי שהבורא עובד עימו בכוונה, מעורר בנו את הדחייה מהקבוצה ואת הדחייה מהבורא. הבורא עושה את זה בעצמו כדי לגרות אותנו, כדי לסובב אותנו קצת יותר וכך להעלות לנו את הרגישות לקשר בינינו ומהקשר ביננו עימו, עם הבורא. לכן בלי היצר הרע אנחנו לא יכולים לאתר איפה אנחנו נמצאים ביחס לבורא וביחס בינינו. אנחנו צריכים להכין את הקשר בינינו ומהקשר בינינו להגיע לבורא, ואז באמת יהיה לנו כלי לקבל את גילוי הבורא בתוכנו.
כל הכלי הזה בנוי, גם בקשר בינינו וגם בקשר מבינינו לבורא, בצורת ההשפעה, בכל מיני צורות, בכל מיני מידות. אבל כולן נקראות לשמה, כי אנחנו רוצים להשפיע, לחבר לזולת, להתחבר לזולת, לגרום לזולת טוב וכן הלאה. לכן זה נקרא לשמה, ההיפך מהטבע המקורי שלנו.
שאלה: בהתחלה הוא אומר שצריך להרגיש עול מלכות שמים כדבר כבד, למה?
לא בהתחלה. עד שאנחנו מקבלים כוח להיות למעלה מהאגו שלנו, אנחנו נמצאים תחתיו ועושים מה שהוא דורש מאיתנו בלי הכרה והבנה מי שולט בנו. כמו שעכשיו כל אחד מאיתנו, אנחנו נמצאים בשליטה המוחלטת של הרצון לקבל. וכשמתחילים על ידי המאור המחזיר למוטב שמאיר עלינו יותר ויותר דרך ההפצה, דרך החיבור בינינו, דרך הלימוד, כשאנחנו מקבלים איזושהי הארה, אז אנחנו מתחילים להכיר יותר ויותר שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, רק בכוח הקבלה ולא בכוח ההשפעה בכלל.
כשמכירים את זה יותר ויותר, מתחילים לשנוא את השליטה של כוח הקבלה, ואולי רוצים לצאת ממנו ורואים שלא יכולים. ככל שנשמה אצל אדם צריכה להיות יותר גדולה, גבוהה בתיקונים, כך במצב הלא מתוקן היא יותר גרועה, יותר כבדה, לפי הכלל "כל הגדול מחברו", שיהיה גדול, אז "יצרו גדול ממנו". ולכן אסור לנו כאן להתייאש, אנחנו מנשמות מאוד מאוד גרועות, שעברו שבירה מאוד חזקה, עמוקה, ולכן קשה לנו להתעורר ולהתחיל את העבודה בעל מנת להשפיע, בלשמה, לא יכולים, לא מבינים אפילו מה קורה, וכך אנחנו מתקדמים. אבל מלא לשמה יבוא לשמה, העיקר זו עזרה הדדית והתמדה.
שאלה: לפעמים, לרגעים קטנים אנחנו מרגישים שמחה בעבודה. האם זה נקרא לשמה, או שזה האגו שלנו שמשתמש ברוחניות כדי לקבל על מנת לקבל לעצמו?
אנחנו צריכים לברר את זה בדרך, ישנה כזאת שאלה.
שאלה: האם יכול להיות שהאדם באמת נמצא בלשמה אבל זה נסתר ממנו, וכשהוא מאבחן שהוא בלשמה אז דווקא מהעובדה הזאת הוא נופל ללא לשמה ?
לא. אדם דווקא כשהוא נמצא בלשמה הוא כבר מתקרב למדוד את הדרגות שלו בלשמה, ראש, תוך, סוף של הנשמה שלו, היינו של הפרצוף שלו. איך הוא מחובר עם האחרים, איך הוא מחזק את הקשרים שלו עם החברים. איך הוא בונה את החברה שלו, את הסביבה שלו, שיהיו כולם יותר כאיש אחד בלב אחד. איך הם מקבלים את הבורא, זאת אומרת מתאימים את עצמם יותר ויותר לאור העליון, שהאור העליון יתגלה בהם מנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה וכן הלאה בכל המדרגות, בעליות ובירידות, בכל מיני מצבים פנימיים שיש ביניהם, גם למריבות, גם לחיבור. אלה חיים, חיים תוססים בלשמה, הרבה יותר ממה שיש לנו כאן, כאן זה גן ילדים. נקווה שאנחנו נעבוד בזה, נגיע ואז יהיה לנו על מה לדבר.
שאלה: האם ניתן להגיע למצב של עבודה בהתרוממות רוח ותענוג עוד לפני שמגיעים ללשמה?
למה לא? אם אנחנו משפיעים זה אל זה את גדלות המטרה, את גדלות הקבוצה, על רקע מה שקורה בעולם, ואנחנו רואים עד כמה האנושות מותשת ולא מבינה מה לעשות. אם קודם לפעמים היו כאלה זמנים שאנשים היו חיים בצורה יותר רגועה יחסית, מטיילים, עושים משהו, היום כולם נמצאים בפחד, והם כבר מתרגלים לחיות תחת איום מצד הטבע. תראו מה שאומרים לנו, כל הצרות האלו שעומדות לרדת עלינו, הרי געש, מכות קור וחום, שיטפונות, רעידות אדמה, מגיפות ודאי, ואני כבר לא מדבר על מלחמה ועוד כל מיני דברים.
אני חי בעולם הזה 75 שנה, וחוץ אולי מ-15 השנה האחרונות, לא כל כך שמעתי שהאנושות מודאגת ממש על קיומה. דיברו על מלחמת העולם כל הזמן, אבל כל מיני צרות הטבע זה הרבה יותר גרוע ממלחמת עולם. אלה דברים שאנחנו לא מסוגלים לעצור בכלים הרגילים שלנו אלא רק ביחסים בינינו, והאנושות עדיין לא מבינה את זה.
כל הצרות שאנחנו שומעים היום שעומדות ממש להגיע אלינו, שוב, הוריקנים, מכות קור וחום, הצפות, רעידות אדמה ועוד, הכול בא מצד הטבע. כשהגענו היום למצב שהאנושות עגולה על פני כדור הארץ וצריכים להתחבר בינינו ואנחנו לא מתחברים, אז בחוסר החיבור שצריך להיות בינינו, אנחנו משפיעים על הטבע, על כדור הארץ העגול ואז הוא מגיב אלינו בהתאם. עד שסוף סוף נבין שרק על ידי החיבור בינינו המתגבר והיותר ויותר שלם, אנחנו יכולים להרגיע את הכדור שלנו ולקבוע את החיים שלנו ממש טובים לתפארת. ואם לא אז הטבע ילמד אותנו בצורה הפוכה, כמו שכבר התחיל ללמד.
שאלה: בדיוק במצב של העולם כמו שתיארת, מה התענוג שלנו באותו זמן?
התענוג שלנו הוא בזה שאנחנו רוצים לעזור לאנושות ולהפיץ את שיטת התיקון, מה היא התרופה האמיתית. כל הפנדמיות, כל מכות הטבע האחרות, הכול בא מהטבע, הבורא הוא בגימטרייה הטבע, הכול בא ממנו, אז להסביר את זה לבני אדם זו העבודה שלנו.
שאלה: כתוב בתחילת המאמר, "אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה". מה הכוונה לסגולות שאדם עושה?
כל דבר שיכול לעזור לי להתייחס יותר טוב לקבוצה, לראות עד כמה אני לא עושה את זה נכון, ואז לבקש מהבורא שיעזור לי להיות מחובר אליהם. להתייחס כמה שיותר לפעולות השפעה, לראות עד כמה אני לא נמצא בהן, ולבקש מהבורא שיעזור לי וכולי. אלה כל הפעולות שאני יכול לבצע כדי לעורר את עצמי לפנות לבורא ולבקש ממנו עזרה. בכל הפניות האלו אני רוצה להשיג עזרה כזאת מהבורא שאני באמת אצעק, אתן צעקה, תפילה כזאת, זאת אומרת חיסרון כזה שהבורא יפתח לי את הקשר עימו. וכך אני אראה את החברים ואת הבורא ואת עצמי ואת כל האנושות, איך כולם צריכים להתחבר יחד וכך אני אמשיך.
תלמיד: הוא כותב מעשים וסגולות שהוא עושה, מה הכוונה?
השפעה לקבוצה, הפצה לעולם הגדול, לימוד לבד ובתוך הקבוצה, השתתפות כמה שיותר רחבה בין כל התלמידים. עכשיו אנחנו נמצאים לפני הכנס הבא, אנחנו נמצאים לפני סעודה גדולה וירטואלית בינתיים שרוצים לעשות וכן הלאה. צריכים להרבות קשר, קשר בין כולנו, כי בזה, בקשר הפיזי אפילו, אנחנו גורמים להתקשרות בינינו בצורה רוחנית, וזו השפעה ישירה על הכלי שלנו בלהתקרב לבורא.
שאלה: כשאנחנו לומדים בשבת יש יחס מיוחד כלפי יצר הרע.
אני לא יודע, הכול תלוי בקשר בינינו וביחס שלנו וגם בכמות האנשים שנמצאת. יכול להיות שבשבת יש לנו יותר אנשים שמשתתפים. כן או לא?
תלמיד: ביום שלישי.
ביום שלישי יותר משבת. אז אני לא יודע מה להגיד לך. יש הבדל אבל הכול תלוי בנו. זה לא בגלל שהיום שבת וביום אחר זה יום אחר, הכול תלוי בנו. אין לתלות את זה באיזה יום או חודש או שנה. כתוב, "ישראל" זאת אומרת מי שרוצה להגיע ישר לבורא, ישר אל, ישראל, "ישראל נמצאים למעלה מכוכבים ומזלות". זאת אומרת, הם לא תלויים באף כוח שישנו בטבע חוץ מהבורא, הם לא תלויים בזמנים, בימים, בלילות, בחודשים, בכלום, הם תלויים רק ביחס שלהם ביניהם ובבורא.
שאלה: ההרגל הופך לטבע שני זה כשהבורא נגלה כטוב ומיטיב?
לא, זה מהתמדה, לאט לאט אנחנו כך מגיעים.
שאלה: מי אני שאוכל לתת תשובות ולהסביר משהו לאנשים כשאין לי שום השגה?
אל תסביר שום דבר. לך אסור בכלל לצאת לאנשים ולהסביר ולדבר איתם, אסור. אתה רק מבלבל אותם ומרחיק אותם מהדרך. קודם כל תסדר את עצמך בסבלנות וכמה זמן שצריך.
שאלה: על אילו כלים מתוקנים מדובר כמו שכתוב במאמר, הכלים המתוקנים שירצו לקבל לשמה?
כלים מתוקנים אלה הרצונות שלנו שמכוּונים לחיבור בינינו ומאיתנו לבורא, שנהיה ממש כולנו מחוברים כך שנגלה יכולת להתחבר עם הבורא.
שאלה: האם הכוונה על מנת להשפיע משנה את הרצון שלנו?
הכוונה על מנת להשפיע משנה את הכול, היא פשוט הופכת לך את העולם. אתה מתחיל לראות את העולם בקשרים אחרים בין כל פרט ופרט בעולם, ותלוי באיזו רמה אתה נמצא בעל מנת להשפיע, אבל כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי"1.
שאלה: אילו דרגות יש בלשמה?
בלשמה יש את כל 125 הדרגות עד גמר התיקון. עד גמר התיקון, זאת אומרת שכל הרצונות לקבל צריכים להתגלות בי ובזולת, ואנחנו ממדרגה למדרגה, ממצב למצב מחברים אותם יחד במערכת התקשרות נכונה, בין כל הרצונות האלה, רצונות ומחשבות, במוחא וליבא מה שנקרא, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים עד גמר התיקון. גמר התיקון זה כשאנחנו חוזרים למלכות דאין סוף.
שאלה: איך האדם עובר מלעבוד נגד הרצון שלו עצמו ועובד לעשות תענוג לבורא?
זה אך ורק על ידי האור העליון שהבורא מאיר עליו. ככול שאדם נותן יגיעה, כשהוא גומר את סאת היגיעה שלו, אז הבורא מאיר עליו והאדם מתחיל להרגיש שמתעורר בו רצון חדש שלא היה עד כה. כבר לפני זה הוא מתחיל להרגיש שמגיעה אליו לאט לאט התעוררות כזאת לרצון חדש, להתקשרות חדשה, אבל ברגע שהוא מקבל ממש רצון חדש, הוא רואה שעולם חדש נפתח לו.
שאלה: אם האגו נהנה רק מהשפעה והוא לא יכול אחרת?
האגו נהנה מהשפעה, איך? אני לא מכיר דבר כזה. אם אני משפיע ונהנה אני כבר נמצא בתיקון, שזה ליהנות. או יכול להיות שזה נקרא להשפיע על מנת לקבל, אולי לזה מתכוונים. נברר את זה.
שאלה: איך זה שאדם לא מבקש באמת, אבל הוא עדיין מקבל הארה שמתקנת אותו?
הבורא עושה את החשבונות ונותן לאדם התעוררויות כאלה שלא מגיעות לאדם לפי החשבון שלנו. אבל האדם מקבל, לָמה? זה נקרא שנותן לו מראש כביכול, ואחר כך ידרוש על זה החזר, יגיעה, יש כאלה חשבונות.
שאלה: כתוב בטקסט, "אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית אם לא יודע מקודם שבלי תפילה אי אפשר להשיג אותה", איך האדם מגיע למצב הזה?
על ידי זה שהוא משקיע כוח ורואה שהוא לא מגיע למה שצריך, אז הוא מתפרץ בתפילה, היא מגיעה בעצמה. אם אדם רוצה להגיע למשהו ומאוד מאוד משתוקק, אז הוא מגיע למצב שלא מקבל, וזה בכוונה שלא מקבל. זה כמו שיש לנו הרבה דוגמאות כאלה אצל כל אחד ואחד, שאני עושה ועושה דברים ואני לא מרגיש שיש לי מזה איזו תוצאה, או טובה או רעה, לא חשוב, אבל איזו, כלום. וזה הכול מגיע כדי שאנחנו נתפרץ בתפילה, כדי שנחפש את המקור מאיפה אני בכלל מצפה, מחכה שיהיה לי משהו. כך אנחנו מגיעים לקשר בינינו ועם הבורא, ועם תפילה אמיתית כשפונים אליו מגיעים לעניית התפילה.
שאלה: האם דרך התפילה אנחנו צריכים לדרוש התעוררות מלמטה כדי להגיע להשפעה?
כמו שלמדנו גם שלשום וגם אתמול, שהכול מושג רק בכוח התפילה. אבל התפילה צריכה להיות תפילה כשאנחנו מתחברים בינינו, מסכימים בינינו על מה אנחנו מבקשים ושתהיה תפילה קולקטיבית, זה נקרא "תפילה בציבור", תפילה מהקבוצה.
אז כל קבוצה וקבוצה צריכה לפתח מעצמה פנייה לבורא, ואפילו לכתוב טקסט על מה אנחנו מבקשים, לא הרבה, עד חמישה משפטים, ועם זה אנחנו פונים לבורא. יכול להיות שמחר נעשה תפילה אחרת, ומחרתיים תפילה אחרת, אבל אנחנו צריכים לעמוד בזה במשך היום נניח, שאנחנו היום דורשים מהבורא את זה ואת זה. ואם משנים את זה, לא נורא, אנחנו בדרך. אנחנו מבררים את הדברים, מבררים בנו כל מיני יוצרות, סיבות, ולכן אנחנו משנים את התפילה, מבקשים משהו אחר, זה נכון.
שאלה: אילו פעולות האדם צריך לעשות כשהוא מזהה שהוא נמצא במצב לא לשמה?
קודם כל התכללות בקבוצה, בקבוצה האישית שלו, זאת אומרת בעשירייה, וגם התכללות בכלי הכללי, העולמי, וזה יכול להיות על ידי כל מיני צורות. יש לנו הרבה עבודות שאנחנו צריכים לקיים כדי להחזיק את המערכת שלנו.
אם אני קם ומדליק מחשב ויושב מולו שעתיים, שלוש ביום, זה לא נקרא שאני משתתף, אלא מה אני נותן. שכל אחד ישאל את עצמו, "מה אני נותן?". אני לא פונה לאלה שעובדים תמורת תשלום, זה לא נקרא נתינה. מה אני נותן לארגון, להפצת חכמת תיקון העולם, להתקדמות לגמר התיקון, שדווקא בזה בלבד אני עושה נחת רוח לבורא, אני מקדם את האנושות כדי שתגלה את הכוח העליון. אז מה אנחנו צריכים לעשות, מה אני עושָה, מה אני עושֶה.
זאת בעיה, שלא שואלים כל כך. היו לנו נשים שהיו מגיעות בהתנדבות כדי לנקות את המרכז שלנו, ואני שומע בזמן האחרון שהן כבר לא כל כך באות בשמחה וברצון כדי לנקות את הבניין שלנו. אלה סימנים כאלה, ולא שזאת עייפות, או לא כדאי. אני מסתכל מהצד השני, זה הבורא נותן לאדם הזדמנות לתת יגיעה. לא שלאדם אין רצון, הרצון ביד הבורא, הבורא לוקח ממנו את הרצון ואז האדם לא רוצה. והוא לא מבין שלרצות או לא לרצות זה תלוי בבורא בלבד, ולהגיב על זה נכון זה תלוי באדם. אז יש לנו הרבה מצבים כאלה שאנחנו יכולים בפועל להעלות את עצמנו לדרגה גבוהה יותר, אבל אנחנו מזלזלים בזה.
שאלה: אם אדם בודק ורואה שהוא רחוק מאוד מלשמה, ואפילו נראה לו שלעולם לא יגיע ללשמה, מה לעשות? איך לא להתייאש?
אפילו שאדם לא יגיע ללשמה. על זה גם כתוב ב"מצווה אחת" של בעל הסולם, שגם אלה שהתייגעו ולא הגיעו, "ושכרכם גדול מאוד". כי אין לאדם אפשרות להעריך אפילו רגע אחד שהוא פועל לגילוי הבורא בעולם. זאת הבעיה, אנחנו לא מעריכים מספיק, ולכן אנחנו גם לא דואגים עוד יותר ויותר לקרב את האנשים, וודאי גם את הנשים לעבודה הזאת.
שאלה: איך אפשר לבדוק אם אנחנו מבקשים עבור כלים של השפעה או עבור כלים של קבלה? כי הבקשה היא עבור החברות, עבור העשירייה.
כן, אבל בסך הכול איפה אנחנו נמצאים? אנחנו נמצאים בין הרצון לקבל והרצון להשפיע. צריך להגדיל את הרצון להשפיע ולהקטין את הרצון לקבל. זו העבודה שלנו בקבוצה.
קודם כל, אני גם שמח שאנחנו מקבלים שאלות מארה"ב היה שם כנס טוב מאוד ובאמת הם עשו אותו לתפארת. אני ראיתי, קבלתי דיווח. כל הכבוד. אמריקה שכך מתעוררת זה מוסיף הרבה כוחות לכולנו.
שאלה: מצד אחד עלינו כל הזמן להשקיע יגיעה ולהתגבר על היצר הרע. ומצד שני כתוב במאמר "לא אותי קראת יעקוב כי יגעת בישראל". זה אומר שמי שעובד למען הבורא הוא לא משקיע יגיעה, אלא להפך, מרגיש התרוממות רוח ותענוג. אז איך אנחנו יודעים מתי התרוממות רוח מהעבודה היא לטובת הבורא ומתי זה מילוי אגואיסטי?
דרך הקבוצה. אין לנו שום אפשרות באמת בצורה רצינית, לבדוק את זה ברגש שלנו. הרגש שלנו הוא מבלבל אותנו ומטעה אותנו מאוד. רק דרך העשירייה. אם אני מעביר את זה דרך העשירייה, לא חשוב איזו עשירייה יש לי.
יכול להיות שכולנו כאלו כמו אבנים, אני פונה אליהם זה כמו לקיר. את זה הבורא מסדר. מה אני אעשה? אני גם לא יודע מה זה לטובה או לרעה? ולכן, אם אני רוצה לפנות נכון לבורא, אני צריך לעורר את החברים, לעורר את ליבם ואז על ידי זה בטוח שאני שולח ממש לו את המילים שלי, את הרגשות שלי.
קריין: מתוך מאמר "מצוה אחת" בכותרת "עשיית נחת רוח ליוצרו שלא מדעתו".
עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו
"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד," אפילו שנופלים בדרך ולא מגיעים ללשמה. "כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."
מה שאנחנו עושים, אפילו שפעולות קטנטנות ואולי לא נכונות, אבל בכל זאת, רוצים במשהו להיות שייכים למערכת הזאת העליונה ולקבוע בה משהו, להחזיר את עצמנו למקום הנכון, הנשמה הפרטית שלנו, של כל אחד לנשמת אדם הראשון הכללית, כמה שמסוגלים, אפילו סתם במילים, אפילו בלי כוח, בכל זאת זה עובד, ופועל, ונרשם. וזו העבודה שלנו, וזו הדרך שלנו ואין יותר מה שנשאר אחרי האדם בכל הכלי הזה שהולך ומתקן את עצמו עד גמר התיקון.
אנחנו צריכים להתגאות בזה.
שאלה: איך הגוף מרגיל את עצמו לפעול נגד הרצון לקבל? אתמול גם דברנו על זה שאנחנו לא מסוגלים לבקש השפעה באמת.
עוד יותר מזה, אני אגיד לך. אדם שנופל מעל מנת להשפיע הוא כאילו מקבל עונש. הוא רוצה להישאר בעל מנת להשפיע. זה נקרא ש"מקבל טבע שני". עכשיו אנחנו לא מבינים את זה כי אנחנו נהנים מהקבלה ואז אנחנו נהנה מהשפעה.
בוא נגיד, שאתה מסתכל על אישה אחת שהיא כול כולה משקיעה באיזה תינוק, ולידה יושבת אישה אחרת ולא רוצה בזה שום דבר. ואתה לא מבין, נגיד אתה לא מהעולם שלנו, לא יודע מאיפה, אתה מסתכל על אחת ועל השנייה, ואתה לא מבין מה ההבדל ביניהן. למה זאת כל כך מסורה לתינוק, וכל הזמן משחקת עימו, וכל הזמן דואגת לו וכל הזמן, והשנייה בכלל, מצידה שכאילו שהוא ייעלם עכשיו.
אנחנו לא מבינים את הדברים האלה. זה ההבדל בין לא לשמה ללשמה, שאם זה מגיע אנחנו נתנהג נכון. אבל שוב אני אומר. אם יש לכן הזדמנות להשפיע, גם בפועל, זה מה שאמרתי כלפי הנשים שהיו מצטרפות לנקות את המרכז שלנו, אז אני, אני חושב שמאוד כדאי. זו השפעה נטו שגם מורגשת כתוצאה, כהשפעה. במיוחד אני מודה לאחראית על הניקיון שלנו. הכול בהתנדבות.
שאלה: איזה פעולות צריך לעשות בעשירייה כאשר מתגלה שחברה עושה איזו בעיה והחברות האחרות בעשירייה לא רואות את הבעיה הזאת?
צריכים לאט לאט לברר את זה. יכול להיות שבאמת צריכים לברר. וגם להשתדל לתקן את עצמה ולראות, האם היא בזה רואה שהבעיה היא משתנה, נעלמת, או לפחות מתרחקת? את זה אנחנו צריכים לראות כך.
שאלה: איך האדם יודע אם הוא בלשמה אם במאמר כתוב "זאת הארה ממרום ואין בשכל האנושי להבין"?
אנחנו צריכים להתקדם ללשמה. מה זה לשמה? אנחנו לא מבינים. מה מרגישים במצב לשמה? אנחנו לא יודעים. אבל להתקרב למצב לשמה, מה שמקובלים אומרים, אנחנו צריכים. כמה שאפשר להשתדל להתחבר בינינו, ללמוד, לדבר על לשמה, והעיקר יחד להתפלל.
אני רואה עכשיו לפני נשים, אני אומר, לנשים זה הכי קשה, יותר קשה מגברים. גברים יכולים להתחבק, והגברים כמו ילדים. אצלם הכול יותר פשוט. אבל אישה שעושה את זה, היא עושה תיקון הרבה יותר גדול. כי בה הטבע האגואיסטי מאוד שורשי. כי אישה זה העולם, אישה זה הטבע, זה הבית. זה היסוד של הנשמה. לכן אני מאוד דואג האם הנשים שלנו הן באמת משתדלות להרגיש קרבה זו לזו?
(סוף השיעור)
-
עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ')↩