שיעור בוקר 24.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 22, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

נר מצוה ותורה אור

"וז"ש "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות, ואין לו אור להדליקם, נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך, כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור."

אנחנו לא מרגישים אבל בכל רגע ורגע עובדים עלינו בזה שהאור מאיר ופותח יותר ויותר את הרצון לקבל שלנו ואנחנו לא שמים לב אבל נמצאים בהכבדת לב מתגברת, ואם אנחנו לא מדביקים את עצמנו לתהליך הזה אז אחרי כמה זמן אנחנו מרגישים שאין לנו כוח, אין לנו רצון, אין לנו שום דבר מה לעשות, נמאס, ומה אפשר לעשות בחיים, יש אולי עוד משהו, איפה יש מקום שאני יכול ליהנות?

וכך האדם מתחיל לצאת מכל העסק הרוחני שלו, אם הוא לא מודע שכל זה קורה לו בכוונה מלמעלה, ודווקא על ידי זה שהאור מאיר הוא פותח בו כל פעם שכבות חדשות ברצון לקבל שלו. אלו שכבות מקולקלות ומנוגדות לאור, לכן כשהאור פותח את השכבות האלה הן מסתירות יותר ויותר את האור והאדם כך מתרחק ומתרחק אם הוא לא עובד יחד עם זה. לזה הוא צריך סביבה, תשומת לב, סדר יום, קביעות בזה. אם אין, אז וודאי לא יהיה לו לא נר מצווה ולא תורה אור.

שאלה: איזה מן מצב זה שיש בו מצוות ואין בו תורה? אני כל היום עוסק במצוות ואין לי תורה?

אתה? בטח, כל היום אתה עושה מצוות, עוד תגיד שלמען הציבור אתה עובד, יש לך עבודה כזאת.

תלמיד: מה זה נקרא מצוות אם כך?

אבל אתה מקבל על זה כסף, איזה מצוות אלה?

תלמיד: מה זה נקרא מצוות אם אין בזה תורה?

"מצוות" נקרא מעשים על מנת להשפיע נחת רוח דרך הנבראים לבורא, ואפשר לעשות את זה רק בכוח האור העליון, כוח ההשפעה והאהבה שנקרא "בורא". כשהאור הזה משפיע אז האדם, אם הוא מתחבר נכון לאור הזה, הוא יכול לתקן את עצמו כך שהרצון לקבל שלו יעשה פעולות השפעה. כמו נר שיש בו שעווה, פתילה ואור, אש, השעווה עצמה או השמן לא דולקים, אלא ישנה התנגדות, זו הפתילה, אבל על ידי השמן והפתילה אפשר להדליק את האור, וכך האדם צריך לעשות עם עצמו. למדנו את הדוגמה הזאת.

לכן כנר מצווה ותורה אור, מהאור הגדול הכללי שישנו, ממנו אפשר להדליק את הנרות. זאת אומרת, אם האדם עובד נכון עם הרצון לקבל שלו אז מהמאור הכללי שנקרא "תורה", שמשתמש בו נכון בקבוצה, בהפצה, בעשירייה, עם עצמו, הוא מדליק את עצמו וכל הזמן הולך ומתקדם.

תלמיד: מה זה נקרא להשתמש נכון עם התורה?

המאור המחזיר למוטב. נניח אני עכשיו יושב כבר שעתיים וחצי וכל הזמן כל הזמן אני רוצה שהמאור שבה יחזירו למוטב.

תלמיד: כל השנים שהתפללתי שחרית וערבית, הייתי בטוח שאני עושה מצוות, כך אמרו לי, זה לא נקרא מצווה?

מצוין. טוב מאוד.

תלמיד: מה זה נקרא?

כן, זה נקרא גם מצווה. זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה".

תלמיד: הווי אומר?

שכך לימדו אותך ואתה כך קיבלת ועשית.

תלמיד: וזה לא נקרא גם למשוך את האור המחזיר למוטב כשאני עושה תפילה כזאת?

אתה לא חשבת על זה.

תלמיד: נכון, לא חשבתי על זה.

אז מה אתה מדבר?

תלמיד: האור לא בא לבד בלי שאחשוב עליו?

לא.

תלמיד: באמת?

לא, אני אומר לך, גם עכשיו אם אתה לא חושב עליו הוא לא בא. אתה יכול לשבת כאן וללמוד "תלמוד עשר הספירות" "זוהר" ומה שאתה רוצה, וכלום לא יהיה לך.

תלמיד: סליחה, נתנו לי תורה.

היית פעם בשיעור זוהר שלנו?

תלמיד: לא מפספס כלום.

למה אני לא מרגיש אותך?

תלמיד כי אני לא יושב פה פיזית, אתה לא מרגיש אותי מרחוק?

"אני דתי יותר ממך" כך אומרים. שמעת מה אני אומר לפני כל שיעור זוהר?

תלמיד: כן, להיות במחשבה על האור המחזיר למוטב.

שאנחנו צריכים להיות בעשירייה יחד, על מנת לקבל בתוך מאמץ לחיבור בינינו את המאור המחזיר למוטב. זה הכול. זה נקרא שאנחנו רוצים תורה, "כי המאור שבה מחזירו למוטב". אנחנו משיגים את העשירייה ואומרים אנחנו רוצים להיות מחוברים, אנחנו רוצים תורה, וקריאת הזוהר זה האמצעי.

תלמיד: נותנים לך ספר תפילה, הרי המקובלים כתבו את זה.

וודאי.

תלמיד: אז הטעו אותנו בכוונה, מה זה תפילת בוקר, תפילת ערב?

לא, לפחות כך.

תלמיד: מה זה לפחות כך?

לפחות כך עמך עושה. חס ושלום, אני בעד שכל עם ישראל יקיים את כל המצוות הגשמיות. כן, למה לא?

תלמיד: מה ההבדל בין מצווה מעשית לבין מצווה רוחנית?

כוונה.

תלמיד: רק כוונה?

כוונה. לא צריכים יותר שום דבר.

תלמיד: תפילה מעשית לא מושכת לי אור?

לא.

תלמיד: כלום?

כלום.

תלמיד: הרבה אנשים לא יודעים את זה, זו בעיה.

עד כאן. אני לא הולך להחזיר בתשובה. היום יהיה כאן שיעור בערב, שיעור זוהר, נלמד בכוונה שאנחנו רוצים להיות בעשירייה ושהעשירייה הזאת תתחבר בצורה עד כדי כך שיאיר בה האור. רוצים שהאור הזה יחבר ועל ידי החיבור נוכל לעשות כוונות לטובת הבורא, ואז הוא אלינו ואנחנו אליו ונהיה בדבקות.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר, רק אלה שלומדים חכמת הקבלה, יכולים למשוך כוונה לאור המחזיר למוטב. נקודה.

כן.

אין כל הפרשיות שבתורה שוים בשיעור המאור

"הנה על פי הסגולה האמורה בתורה, דהיינו, בהתחשב בשיעור המאור שבה, לפי זה ודאי שיש לחלק את התורה לדרגות, דהיינו, על פי שיעור המאור שהאדם מסוגל לקבל מהלימוד בה. וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלעניין המעשה הם יותר חשובים. אבל לעניין המאור, ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר. וזה יודו כל ישרי לב, אשר ניסו לבקש ולקבל מאור מהתורה."

זאת אומרת וודאי שישנם כל מיני חלקים בתורה, גם בכלל, חוץ מבחומש, גם בתנ"ך ובכלל בכל הספרים הקדושים, שבכל אחד ואחד וודאי שישנו מאור. אבל יש ויש. יותר ופחות. והאמת שזה לא כל כך חשוב לנו, אחרת היינו מצטמצמים סביב איזה קטע? לא. אלא אנחנו משתמשים בכל מה שרק אפשר בהתאם לזמנים, וכפי שאתם רואים איך שהתורה מחולקת גם לחלקים, לפרשיות, ובהתאם למועדים. את הכול צריך. בסך הכול מדובר על המאור הכללי.

תלמיד: בדרך כלל זה הרי תלוי בכלי, נכון? זאת אומרת מידת המאור תלויה בכלי, כי האור כאילו נמצא במנוחה מוחלטת..

שאלה יפה.

תלמיד: ופה הוא אומר, שיש מידות מאור לפי הפרשיות בתורה. זה לא ברור.

אבל למה זה לא ברור? התורה מאיפה מגיעה לנו, מאיפה מגיע לנו מאור? זה לא אור אין סוף. התורה זה אור אין סוף שמחולק לחמישה חלקים, ועוד לפרשיות, ועוד למילים עד לאותיות ועד לכל הסימנים, זה הכול משפיע אלינו, בהתאם לרצון לקבל שלנו. מה כתוב? "בראתי יצר הרע" זה דבר אחד, ודבר שני "בראתי תורה תבלין". זאת אומרת, תורה נבראה לפי הרצון לקבל, כדי לרפאות אותו ולמלאות אותו. לכן יש בה התאמה בדיוק לרצון לקבל איך לתקן אותו, איך להעביר אותו דרך כל התיקונים עד מצב שהוא מקבל על ידי המאור המחזיר למוטב לא את המאור, אלא את המילוי עד הדבקות השלמה. לכן אנחנו צריכים להבין שיש התאמה ממש בין התורה לבין רצון לקבל.

זאת אומרת, יש תורה שהיא מתקנת את הרצון לקבל, ושהיא ממלאה את הרצון לקבל, גורמת לזיווג עד גמר התיקון. ואחר כך כשהם הופכים להיות לאחד, אני לא יודע איך אנחנו יכולים לחלק. אי אפשר לחלק בין תורה לבין רצון לקבל, ל"ישראל" מה שנקרא, ל"כוונה על מנת להשפיע". כוונה על מנת להשפיע, היא נקראת "ישראל".

תלמיד: כי באות קנ"ה בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, כי מתוך החשק והרצון להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

אתה בזה. כן נכון. נו?

תלמיד: ופה הוא אומר משהו אחר.

לא, זה לא משהו אחר. כי אפילו ברצון שאתה עכשיו מושך את המאור, אתה ברצון שלך המיוחד לפי עוצמתו, לפי כל הנתונים מושך מאור מסוים. אז יש לך זה כנגד זה. התורה זה לא משהו אחד, זה האמצעי הכללי לתיקון של כל הרצון, אבל בהתאם לכל האופנים, לכל המצבים שהוא עובר.

שאלה: מאור מחזיר למוטב, זה אור חוזר?

לא יודע. עכשיו לא מדברים על זה. שתדע, זה לא אור חוזר.

קריין: עמ' 23, כותרת "חיוב ודרך התפשטות החכמה".

חיוב ודרך התפשטות החכמה

"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב [עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן]" עש"ה."

זאת אומרת, חכמת הקבלה מתגלה כחלק העיקרי של התורה, כי כל יתר החלקים הם כביכול לא מיתקנים. תראו מה שהוא אומר "מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה," זאת אומרת, להביא את הנבראים לדבקות בבורא, שזה כל תכלית הבריאה. אז כאילו למה לא מתעסקים בזה? בגלל שצריכים להיות דברים מוכנים. לכן ישנן תקופות באנושות שחכמת הקבלה נסתרת, וישנן תקופות שהיא מתגלה.

היא התגלתה קצת לאדם הראשון, היא התגלתה אחר כך בבבל, התגלתה אחר כך קצת במצרים, אחר כך בבית המקדש הראשון ובבית המקדש השני, זאת אומרת יש תקופות. אחר כך הגלות הגדולה הזאת עכשיו מתגלה, מימי האר"י והלאה. זאת אומרת, כאמצעי לתיקון. ודאי שחוץ ממנה בכל היתר אין שום תועלת, אין כן ההכנה והשימוש בזמנים שחכמת הקבלה בהסתרה. אבל כשהיא מתגלה, משתמשים בה מפני שדווקא על ידה יכולים להגיע לתכלית,

תלמיד: אם הבנתי נכון יש שני דברים שהם חשובים, זה כלי ואיך למשוך לכלי הזה אור, ואיזה אור.

כן.

שאלה: אפשר להגדיר בשבילנו, נגיד למצב שלנו?

ודאי שאנחנו צריכים לגלות את החיסרון. כלי זה חיסרון. איזה חיסרון בדיוק אנחנו צריכים? חיסרון לתיקון. מהו התיקון? התיקון הוא דבקות בבורא. איך מגיעים לדבקות בבורא? אם לפחות עשירייה מתחברת ביניהם מעל האגו שלהם, ומושכת מאור המחזיר למוטב שהוא מבטל את האגו שלהם. זאת אומרת מה זה מבטלת? נותנת להם מסך שהם יכולים להיות למעלה מהאגו שלהם, ולהשפיע כאחד, מתוך עשירייה כלפי הבורא.

ואז נקרא, שהם נמצאים באותה תכונת ההשפעה כמו הבורא, ולפי זה הם נכנסים לדבקות בו. זה הכול נעשה על ידי כוח האור, אם הם, עשרה החברים האלה, עשרה הרצונות יותר נכון להגיד משתמשים נכון בכל התהליך הזה, בכל האמצעי הזה, שנקרא "תורה".

תלמיד: תורה, יש מקורות מסוימים שהם מתאימים לזה או שזה..?

"תורה" זה נקרא, "האור המחזיר למוטב", זה לא מקורות, זה לא מה שמודפס בספר, זה איך שאתה סך הכול מושך את כוח ההשפעה מלמעלה, שיהפוך אותך גם למשפיע,

שאלה: הרבה פעמים נראה שהשפעת המאור היא תלויה בסביבה הפיזית שהאדם נמצא בה.

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני יושב בשיעור או בישיבת חברים, אז אפשר להרגיש בפועל השפעת המאור ממש.

כן.

תלמיד: לעומת זאת, במשך שנים נראה שברגע שיוצאים לחיי היום ומתכללים עם כל הסביבה שהיא לא הסביבה הפיזית שלנו, זה מאוד קשה. וגם נראה שאפילו אין תוצאה למאמץ.

זה לא נכון, את זה נתנו לך בכוונה לא כעונש, אלא כהזדמנות להמשיך את הקשר. יש לך שיעור בוקר שהוא חייב לתת לך כוח לכל עשרים וארבע השעות עד השיעור הבא, הוא חייב לתת לך כוח להיות מחובר לאותה המטרה ולהשתמש בכל היתר שעות, נגיד עשרים ואחת שעות, חוץ מחמש, שש שבהן אתה ישן. כן? אז נגיד שבכל יתר שעות היום אתה תהיה בדבקות.

אם אתה יוצא משיעור ולא יכול להמשיך את הדבקות, זה סימן שאתה לא השתמשת נכון בשיעור. ממש. חבל על הזמן. שים לב. אלא שכל פעם במשך היום, כל רגע ורגע יתחדשו לך כמו שאנחנו דיברנו בשיעור הראשון שלנו היום, רצונות חדשים, וכל פעם אתה צריך למלאות אותם בהשתוקקות לבורא דרך עשירייה, דרך חברים, דרך הערבות, דרך ברית, גם ברית מלח וכן הלאה, וכל הזמן לאותו הנושא.

יש לכם נוסחה ברורה, היא כבר בנויה היטב, דיברנו על זה הרבה פעמים, רק כל הזמן צריכים לממש. ואם אתה במשך היום אומר ש"אני חלש, זה מבלבל אותי", סימן שלא ספגת נכון ככוח משיעור בוקר.

תלמיד: הנוסחה ברורה וגם מודים על כך, אני בטוח, כל מה שאתה אומר מאוד ברור ומורגש. אבל אני מדבר על הכוח לעשות מאמץ, מה שאמרת עכשיו.

סימן שאין לך תמיכה מהחברים, וכשאתם מתפזרים פיזית אתם מתפזרים גם פנימית. אם תתחברו פיזית, תרגישו שגם אני נמצא שם ויחד איתכם וכמו שאתה עכשיו נמצא כביכול תחת ההשפעה שלי, כשאתה תתחבר עם החברים, אתה תרגיש את ההשפעה שלי.

תלמיד: בוא נאמר שהיה אידיאלי אם הבן אדם הגיע לשיעור בוקר, עשה עבודה טובה, הרגיש איך הקשר שלו עם החברים נבנה, יש לו תחושת הודיה ושמחה ויוצא ליום. אני פשוט רואה את התופעה הזאת חוזרת שוב ושוב, מה העצה בשביל באמת לקחת את הכוח הזה ולממש אותו ביחד בינינו במהלך היום? אני לא מוצא עצה וזה חוזר על עצמו.

אני משתדל להחזיק את עצמי בזה, עושה כל מיני פתקים, רושם לי על היד, רושם בפלאפון, שם לך היום איזה צלצול, מתקשרים חברים, יש גבאי, יש ש"ץ וכן הלאה. אני משתדל כל הזמן לא לצאת מזה, עד שהרגל נעשה טבע שני.

תלמיד: יכול להיות שהתוצאות, נאמר בשיעור או במפגש שאנחנו תחתיך או ביחד, אז באמת אפשר להרגיש את השינוי בקשר בינינו ומה שדיברנו מקודם. יכול להיות שבמהלך היום סוג המאור שמשפיע הוא שונה? נאמר שהבן אדם עשה פתקים, ועשה גבאי ויש לו את הכול, הוא עושה אפילו מאמץ אבל לא מרגיש תוצאה בקשר בין החברים?

הוא עשה מאמץ? אחרי שהוא יעשה מאמץ כמה ימים הוא ירגיש את התוצאה. הוא ירגיש, אין לך ברירה. תקרא שוב את קטע 19, תקרא מה שרב"ש כותב.

תלמיד: הנה דוגמה קלסית, העשירייה שלנו הייתה עכשיו בעבודות, אני מרגיש כאילו עכשיו הגעתי לשיעור. אני מרגיש פער מאוד גדול בתחושה הפנימית שלי ביחס למטרה עכשיו, מאשר כשהייתי בעבודות. אז כאילו מה? בעבודות שאנחנו עובדים ביחד אין את אותו הכוח?

יש שם יותר כוח ממה שהיה בשיעור.

תלמיד: אז למה זה לא מורגש?

לא היית דבוק בחברים שלך שבכאן. אבל זה נמצא, ואתה לא פספסת אותו, אתה רק צריך לגלות אותו אם עבדת. נניח אין ברירה, ואתה עכשיו הולך לעבוד לכמה חודשים למטבח. כמה חודשים, אתה לא לומד כאן כלום, לא מספיק, וגם אחר כך במשך היום לא מספיק, אבל אתה עובד שם שלוש, ארבע שעות למען החברה, ממש למען החברה, אז זה נמצא בך. רק תצטרך לגלות, אבל אתה לא מפספס שום דבר, ואפילו יותר מכולם. זה חשוב, דווקא העבודות האלה הן חשובות, זו ממש עבודת ה' נטו.

שאלה: במשך היום יש לנו עבודה בתוך עשיריות בתמיכה הדדית, בעבודה המשותפת הזאת.

יש שלוש פגישות, יש פגישה ב-11:30, זו פגישה של כלי עולמי וב-17:00 בערב יש פגישות בתוך עשיריות. אז פשוט לא לפספס את הזמן?

וזה לא מספיק כל הזמן להיות ככה בין הפגישות במחשבות?

תלמיד: מה המטרה של הפגישה הזאת בתוך עשירייה?

שאתה גם בין הפגישות לא תעזוב את המטרה.

תלמיד: ומה אנחנו עושים בפגישה?

הן כדי להזכיר לך שיש מטרה לחיים ומשיגים אותה על ידי חיבור בקבוצה, והמאור המחזיר למוטב מהבורא.

תלמיד: לעשות כמו ישיבת חברים ולדבר רק על החשיבות המטרה?

מה ששמעת ממני, זה מספיק.

שאלה: למה הגילוי מותנה ביכולת לקבל על מנת להשפיע?

כי זה הכלי כדי לגלות את הבורא לפי חוק השתוות הצורה.

תלמיד: איך אדם קובע מי המורה שלו ובאיזה ספר לקרוא שמתאים לנשמה שלו בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו בכל יוצרותיו?

הוא צריך להידבק למישהו שהוא חושב שהוא גדול ולציית למה ששומע.

תלמיד: איך נרגיש שהבורא הוא הורה, מורה שאוהב אותנו אהבה אינסופית בכדי שנלמד לאהוב אחד את השני ומתוך זה לאהוב אותו?

את זה אני בעצמי לא יודע.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על כך שבעבודה הרוחנית מקבלים רק כוח ולא מתעייפים, ואם מתעייפים זה סימן שלוקחים את המזוודה הלא נכונה וחסר חשיבות של הבורא.

עייפות תמיד באה מהקליפות.

תלמיד: האם קבוצה יכולה לבקש מקבוצה אחרת או מכל הכלי העולמי להעביר להם את החשיבות הזאת של הבורא, אם הם מרגישים שחסר להם משהו?

ודאי, ודאי, בטח. נניח שכל העשירייה מרגישה את עצמה ממש "על הקרשים". וודאי שאחרים יכולים, חייבים ושמחים שאפשר לעזור, בטח. בשום פנים ואופן לא להסתיר את זה, לא לנסות לצאת לבד, בשביל מה? תנו הזדמנות לאחרים לעזור לכם, ההיפך, "איש את רעהו יעזרו", ואותו הדבר בין הקבוצות.

אז אם יש לכם כאלו עשיריות תגידו, וכל הכלי העולמי יתנפל עליכם ויפתור את הבעיה. אם יש איזה בעיות בקבוצות, בעשיריות, אנחנו צריכים לעזור. רק לא סתם למלא עכשיו את האוויר בכל מיני פניות, אלא ממש זה כל מה שמפריע לנו לעבודה הרוחנית ממש, אז תבקשו, תגידו לאחרים, ונשמח לעשות. דווקא בכך אנחנו נתחזק ונעשה עוד צעדים קדימה.

תלמיד: מאחר וזה כך, אם תראה עכשיו את קבוצת מוסקבה, אתה תראה שאנחנו מעטים היום, ממש מעט חברים הגיעו והיינו רוצים שזה קצת ישתנה, באיזשהו אופן. ואולי אם כל הכלי העולמי ייתן לנו את החשיבות הזאת של הבורא למפגשים במהלך היום שיש לנו, כולם יחשבו עלינו, אז התמונה הזאת תשתנה, ומחר כבר נוכל להחזיר לכולם את החשיבות הזאת. זה מה שהיינו רוצים לבקש מכולם.

כן, באמת, זה קורה בכל קבוצה וקבוצה כאלו עליות וירידות. בואו נחשוב עליהם, בואו נחשוב. כזאת קבוצה גדולה, חזקה שהייתה, ועכשיו היא עוברת זמנים כאלה. אבל זה זמן שדווקא מתוכו מגיעים שוב לעלייה והתרחבות. תעשו את העבודה, כל העולם לחשוב עליהם ולחבר אותם, העיקר זה במחשבה, כמה שפחות לכתוב, זה הכול רק בלבולים, יותר תעשו עבודה בלחשוב עליהם, להתפלל, לבקש מהבורא שיעזור להם. אלה חברים שלנו, הם חלק מאוד חשוב מכל הכלי העולמי שבו כולנו תלויים. הבורא ייהנה מזה, הוא עושה את זה בכוונה כדי שאנחנו נטפל בזה, בבקשה, יש לנו עבודה.

ולא לשכוח על העבודות של העשיריות, שזה גבאים ושצ"ים. בבקשה.

(סוף השיעור)