תמליל שיעור בוקר 22.02.24

שימו לב!
התוכן המצורף הינו חומר גלם לעבודה בלבד.
אין לצטט ממנו או להפיצו כלשונו ללא עיבוד
ע"י האנשים המוסמכים לכך
ובאישור מפעל ההפצה של "קבלה לעם".

חלק א' – רב"ש א'. עמ' 460. מאמר "מהו מחצית השקל, בעבודה - א'" (טור ב', ד"ה: אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ. עד עמ' 465, טור ב', ד"ה: וזהו העזרה שהוא מקבל מהקב"ה.)

https://kabbalahmedia.info/sources/cMeFP01l

התחלה:

03:00

קריין: שלום, אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש כרך א' עמוד 460 מאמר מהו מחצית השקל, בעבודה - א' נמצאים בטור ב', דבר המתחיל, אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, חומר הלימוד מופיע באתרים סביבה טובה וערבות כמו כן ניתן לשלוח שאלות בשידור חי דרך האתרים,...

03:01
כתבי רב"ש מאמר מהו מחצית השקל, בעבודה - א'. אנחנו נמצאים בטור ב' 460, דבר המתחיל, אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ,

אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו הוא חשוב מאוד, ואין הוא ראוי ליותר, אלא צריך להיות מסתפק במיעוט, ולהיות שמח בחלקו, על אף השיעור הקטן שנתן לו, שתהיה לו אחיזה ברוחניות, היינו הן קטן באיכות והן קטן בכמות.

ומהכל האדם צריך להיות בשמחה, היינו על שיעור משהו שיש לו אחיזה ברוחניות, והוא מאמין שזה נתנו לו מהשמים, שגם זה, "לא כוחי ועוצם ידי", ממילא הוא יכול להיות דבוק בה' בשיעור הנקרא, "ברוך מתדבק בברוך".

וזה ענין שאמרו חז"ל (שבת ל'), "שאין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה", שנאמר, ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'. אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה. הכוונה היא, שענין דביקות צריך להיות השתוות הצורה. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו לארור, אין מקום לדביקות. ויש לפרש, מהו שאמר רב יהודה, "וכן לדבר הלכה". כידוע שהלכה נקראת, הכלה, שענינו הוא ענין קבלת מלכות שמים. כלומר שקבלת מלכות שמים, שהוא למעלה מהדעת, זה נקרא, "שמחה של מצוה".

ויש מדרגה יותר גדולה הנקראת, השראת השכינה. והכל בא ע"י שמחה. אחרת יוצא לנו, כנ"ל, שדוקא, "ברוך מתדבק בברוך". מה שאין כן אם הוא מרגיש עצמו לארור, אין הוא יכול להתדבק בברוך, וממילא במצב הזה הוא נשאר חסר חיים.

03:04

ובהאמור יוצא, כשאנו אומרים, "ברוך אתה ה' שומע תפלה". פירוש הדבר הוא, שאנו נותנים תודה לה' על זה שהוא שומע תפלה. אולם בעת שהאיש נמצא עכשיו בחסרון, כי אחרת אין לו מקום לתפלה, אם כן הוא עכשיו בבחינת, ארור, ואיך הוא יכול להיות שתהיה לו דביקות עם ה' בזמן התפלה. ועוד, אם הוא בחסרון, על מה הוא נותן לו תודה.

והתשובה לזה היא, כי בזה שאנחנו מאמינים שהוא שומע תפלה, כבר יש לנו שמחה מטעם שבטח הוא יושיענו.

נמצא, כי על התפלה, שבזמן שיש לו גם בטחון, צריכים לעבוד למעלה מהדעת שה' יעזור לו, כבר יש לו שמחה, ותיכף הוא יכול לזכות לדביקות, מטעם שהבטחון בעצמו הוא נותן לו שלימות, ונקרא כבר, ברוך, וברוך הוא מתדבק בברוך, כנ"ל.

אולם דוקא בזמן שהאדם מבקש מה' שיקרב אותו אליו, בא היצר הרע ונותן לו להבין, שאין הקב"ה שומע תפלתו, ולא נותן לו לבטוח בה' שיעזור לו. ומביא לו כמה הוכחות, ואומר, תסתכל אחורה ותראה כמה פעמים כבר עשית תפלות, וחשבת שה' עוזר לך, ואח"כ שוב נשארת בערום וחוסר כל. ודבר זה חוזר אצלך כל פעם, וכל פעם אתה אומר, עכשיו כבר בטח ה' שמע את קולי, ואני אהיה כבר בתמידיות דבוק ברוחניות. ותגיד בעצמך, ומה היה אחר כך, שוב ירדת למקום השפלות, ושוב נכנסת באהבה עצמית בשיעור יותר גדול משהיית לפני שהתפללת. ולפי זה במה אתה לוקח עכשיו בטיחות יותר גדולה, שעכשיו ה' ישמע קולך, ואתה כבר נותן תודה רבה לה', ואתה אומר, "ברוך אתה ה' שומע תפלה".

ומה יש לאדם להשיב להגוף, בזמן שהוא מביא לו ראיות מהעבר, שלא נתקבלה תפלתו, ועל סמך מה האדם רוצה לומר לו שזה לא נכון, אלא שאני מאמין למעלה מהדעת, שעכשיו אני בטוח שה' כן יענה לי על תפלתי.

התשובה היא, היות שכל היסוד נבנה על בחינת אמונה למעלה מהדעת, ועל האדם לקיים מצוה זו. אי לזאת, מה שאתה מביא לי ראיות מהעבר, שלא נתקבלה תפלתי, ומשום זה אין מקום לבטוח בה', שעכשיו כן יתקבל תפלתי, מזה שאתה מביא לי ראיות מהעבר בכדי להחליש לי את כח האמונה והבטחון, אני אומר לך, שדוקא עתה אני יכול לומר, שאני מאמין ובוטח למעלה מהדעת.

כי אתה מביא לי ראיות רק מתוך הדעת. ואני נותן לך תודה רבה על השאלות שאתה שואל אותי, ועל ההוכחות, שאתה מביא לי מקום לבנות עליו את הלמעלה מהדעת. אם כן אני עכשיו בשמחה רבה, בזה שיש לי הזדמנות לקיים את המצוה של האמונה והבטחון של למעלה מהדעת.

03:10

ובהאמור יוצא, שמאותו מקום שהגוף מביא כח להחליש אותו, מהשמחה שיש לו מהתפלה שהוא בבטחון, שה' יענה לו עכשיו על תפלתו, והאדם צריך להביא לו כח על האמונה למעלה מהדעת, כלומר שעל המקום של דעת יש עכשיו הזדמנות להעמיד עליו את הלמעלה מהדעת. ואם אין הדעת מביאה לו את ההיפך, איך הוא יכול לומר שהוא הולך למעלה ממנו.

ועל כן על האדם לומר תמיד, שנותנים לו מן השמים כל פעם ירידות, בכדי שיהיה לו מקום ללכת למעלה מהדעת, וממילא אין הגוף יכול להחליש אותו מהאמונה ובטחון שיש לו בעת התפלה. בעת שהגוף מתנגד לו מליתן תודה לה', ולומר, "ברוך אתה ה' שומע תפלה". והגוף טוען, מאין אתה יודע שה' יענה לך על התפלה, שאתה נותן לו תודה.

ואין לומר, שהוא נותן תודה לה' על מה שהוא עונה לאחרים. על זה הוא נותן לו תודה, ואומר לו, "ברוך אתה", שבדרך כלל האדם מדבר על מה שהאדם השיג בעצמו, ולא שהוא נותן תודה על אחרים. ובכלל, מה האדם יודע מה שיש בלבו של חבירו. אלא האדם על עצמו נותן תודה לה', ואומר להגוף גם כן, תודה רבה עבור מה שאתה בא אלי בטענות צודקות, היות שעתה יש לי מקום לעבוד בלמעלה מהדעת, כנ"ל. וזהו נקרא, קו ימין, שלימות. וזהו העיקר הדרך שהאדם צריך ללכת בה. שמכאן האדם שואב חיים, כנ"ל, שאז הוא נמצא במדרגת, ברוך. ונקרא זה, "ברוך מתדבק בברוך".

03:13

אולם על רגל אחד אין האדם יכול ללכת, שזה נקרא, רגל ימין, שהיא שלימות. והוא צריך גם לרגל שני, שהוא רגל שמאל, שענין שמאל נקרא, דבר הצריך תיקון, שיש שמה איזה חסרון וצריכים לתקנו. וכמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז), "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

ויש לפרש זה לפי דרכנו, ימין, בזמן שהוא עובד בדרך ימין מקרבת, כלומר שמקרבת אותו לקדושה, שהוא מסתכל ורואה איך שהוא מקורב לרוחניות, ובכל שיעור ושיעור שהוא רואה שהוא קרוב להקדושה אפילו אחיזה קטנה, כבר הוא שמח, ונותן תודה לה' עבור זה. ולא מסתכל על שלילה.

ושמאל דוחה, ובזמן שהוא הולך על רגל שמאל, אז הוא מסתכל רק על הדחיות, היינו עד כמה שהוא נדחה ומרוחק מקדושה, הן בכמות והן באיכות. זאת אומרת, ששני דרכים אלו הם הפכים ממש זה לזה, ממש מקצה אל הקצה. ומשום זה נקרא ימין, חסד, כידוע שקו ימין חסד, ונקרא, גם כן יום, כמו שכתוב, "יומם יצווה ה' חסדו".

והענין הוא, כי ההולך בדרך ימין, הוא מסתכל רק על החסד שה' עושה עם הכלל, ואיך הוא עצמו מקבל חסד ה'. ועל כל הקבלות של החסד, הוא נותן תודה לה', וממילא הוא חי ביום שכולו טוב. כיון שמרגיש בעצמו את החסדים שה' עושה עמו, ומשום זה הוא שש ושמח, ויש לו על מה לתת תודה לה'.

03:16

אולם בזמן שרוצה ללכת ברגל שמאל גם כן, ובשמאל למדנו, שמאל דוחה, כלומר שבזמן שהולך לבקר את מעשיו, אם צריכים משהו לתקן, אז הזמן לראות רק דחיות, כלומר איך שהוא נדחה מרוחניות, וכל מחשבה דיבור מעשה שלו, הם שקועים באהבה עצמית, ולא רואה לפניו שום מציאות, שיהיה בידו לצאת משליטת הגוף, השולט עליו בכל תוקפו.

ולא עוד, אלא אפילו כשרק מתחיל לחשוב, שלא כדאי להישאר במצב של קבלה, תיכף הגוף בא אליו בטענות יותר חזקות מכפי שהגוף היה רגיל לדבר, בזמן שלא היה רוצה לשמוע בקולו, אלא רצונו היה לעבוד להשפיע. כי עתה הגוף נעשה יותר חריף, ושואל שאלות יותר חזקות.

והוא שואל לעצמו, מדוע טרם שהתחלתי לעבוד ביתר שאת ומרץ בעבודת הקודש, הגוף לא היה כל כך פיקח. ועכשיו שהתחלתי לעבוד עבודת הקודש, הייתי מבין שצד הטוב של האדם היה צריך להיות יותר חכם ופיקח, ויותר בעל מרץ, משום שעסקתי בעבודת הקודש.

ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", הבינותי שהגוף נחלש, כלומר, טענותיו שהיו לו עד כאן, נסתמו, ואין לו כח עכשיו להתווכח, כי הקדושה קבלה התחזקות מהמעשים טובים, שעסקתי כל הזמן בעבודת הקודש. ועתה אני רואה את ההיפך, שהגוף נעשה יותר פיקח, וטוען טענות יותר חזקות ויותר שכליות.

ובעיקר שמביאו לידי יאוש, שאומר, שיותר טוב בשבילו שיפסיק את העבודה הזו הנקראת, לעבוד בעמ"נ להשפיע, וילך כמו הכלל כולו, ולא לחפש להיות יוצא מהכלל, זאת אומרת, לחזור להמצב המקובל. היינו שמספיק לנו שנקיים תורה ומצות בלי כוונות. וכל הכח צריכים לתת לקיים את תורה ומצות ביותר דקדוקים, היות שזה יותר קל מכוונה דלהשפיע. ובעיקר אני רואה, שכל הכלל, מאלה שרוצים להיות יוצא מהכלל, הם עוסקים ביותר דקדוקים בתו"מ מאנשים אחרים. ובזה הם מקבלים תוארים, אחד בשם, צדיק, ואחד בשם, חסיד, ואחד בשם, איש מורם מעם. ומאי לי להכנס בדרך של לשם שמים ולא לתועלת עצמו.

03:20

ובמצב הזה האדם לרחמים גדולים הוא צריך, בכדי שלא לברוח מהמערכה. ואין לאדם שום עצה לצאת ממצב זה, אלא על ידי אמונה למעלה מהדעת, ולומר, זה שהגוף נעשה עכשיו פיקח גדול, הוא מטעם שנותנים לו מן השמים הרגשה לדעת מה זה דעת, בכדי שיהיה לו מקום ללכת עכשיו למעלה מהדעת.

כי מה שאומרים, דעת, הכוונה על הדעת שבא משכל החיצון, שחיצוניות נקראת, רצון לקבל המקורי, שאין בו מבחינת השפעה. ודעת הפנימי נקרא, דעת המתלבש בכלים הפנימיים, שהוא בחינת בינה, שבחינתה היא ממקורה בחינת השפעה, ואין לה מבחינת קבלה כלום, שמשום זה, שכל החיצון אינו מבין שיש מציאות של רצון להשפיע. לכן בו בעת שהאדם מתעורר לעשות משהו בעמ"נ להשפיע, תיכף הוא מתעורר וקם כנגדו, כגבור מלומד מלחמה, ומתחיל להכניע את האדם בפקחות גדולה.

ואל יקשה, הלא הכתוב אומר, שיצר הרע נקרא, מלך זקן וכסיל. ואיך אנו אומרים שהוא פיקח. ועל זה יש להקשות שאלה אחרת, איך אפשר לומר על מלאך שהוא רוחני, שיהיה כסיל, כמו שכתוב בזה"ק, על הכתוב, "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". ומפרש, מלאכיו, היינו ב' מלאכים, יצר הטוב ויצר הרע. ואם היצר הרע נקרא, מלאך, ואיך אפשר שיהיה כסיל. אלא צריכים לפרש, כי מלאך נקרא, על שם הפעולה, כמו שכתוב (שופטים י"ג), "ויאמר לו מלאך ה', למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי".

שפירושו, ששם של המלאך נשתנה לפי השליחות, שנשלח לעשות איזו פעולה, נמצא, לפי הפעולה נקבע לו שם.

ולפי זה יש לומר, היצר הרע נקרא, כסיל, על שם שהוא משתדל שהאדם יעשה מעשה כסילות. ואת זה שהאדם יהיה כסיל, הוא עושה זאת בפקחות גדולה. ולכן כשהאדם מתחיל ללכת בהתגברות, ולא רוצה לשמוע בקולו, הוא מוכרח להראות לאדם יותר פקחות, שהצדק הוא עמו. וכשהאדם מתגבר על טענותיו של יצר הרע, מוכרח אז היצר הרע לבוא אליו עם טענות יותר מחוכמות, ואין האדם יכול לנצח אותו אלא עם האמונה למעלה מהדעת. ולומר, אין להדעת שום ערך, אלא הוא הולך למעלה מהדעת.

03:25

אבל אם האדם מתגבר על הדעת החיצוני, שטוען טענות צודקות, הוא מרויח, שהאמונה שלו מתגדלת בכל פעם מדרגה יותר גדולה, מכפי שהיה לו טרם ביאת היצר הרע עם השכל שלו, שלא כדאי לצאת מאהבה עצמית, מסיבת שכל פעם שהדעת של היצר הרע מתגדל, אין לו ברירה אחרת, אם הוא רוצה להישאר בקדושה, אלא להמשיך על עצמו בחינת אמונה יותר גדולה. כלומר שהוא נעשה כל פעם נצרך להבורא, שיעזור לו להינצל מהרע שלו. זאת אומרת, שאל יתפלל אדם שהמחשבות הזרות ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

וזהו דוקא ע"י זה שמקבל עזרה מלמעלה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא יצטרך להתגבר על המחשבות, אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש לו בה', שכפי אמונתו שיש לו בטרם ביאת היצר הרע עם הטענות הצודקות, ושאי אפשר לתרץ אותם בלי עזרת ה', שמקבל כח ללכת למעלה מהדעת.

מה שאין כן מי שלא הולך בדרך האמת, שכל עבודה שלו תהא בנויה על יסוד של מוחא וליבא, הוא מבקש מה' שיקח ממנו את המחשבות האלו, שלא יפריעו לו מעבודתו. נמצא, שהוא נשאר בדרגתו ואין לו מקום ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך ללכת קדימה, אלא הוא רוצה להישאר במצב הנוכחי בקביעות. ורק לזה הוא מצפה, ואין לו צורך לגדולות.

והגם שהוא רוצה מדרגות יותר גבוהות משאר אנשים, זאת אומרת, אם הוא תלמיד חכם, ויודע בעצמו שיש אנשים שלא מגיעים לקרסוליו, ובודאי שגם בעבודה הוא רוצה להיות מורם מעם, ומשום זה הוא רוצה לעלות למדרגה יותר גבוהה, מכפי שהוא מרגיש שהוא נמצא במצב הנוכחי.

03:29

אבל כל זה הוא רק מטעם מותרות ולא הכרחיות. ומי שמתפלל על מותרות, לא יכולה להיות תפלה זו מעומק הלב, כי הוא יודע בעצמו, שמצבו לא כל כך רע. וזהו מסיבת שהוא רואה אנשים יותר גרועים ממנו, אלא רק למותרות הוא צריך. ולפי הכלל, "אין אור בלי כלי", שפירושו של כלי הוא, צורך וחסרון, ולמלאות את החסרון הוא צריך. מה שאין כן מותרות עוד לא נקראות חסרון ברוחניות. ומסיבה זו האדם נשאר על מצבו, ואין לו שום אפשרות שיוכל לזוז ממנו.

אולם האדם שרוצה ללכת בדרך האמת, ורוצה לעבוד בבחינת מוחא וליבא, בזמן שמגיע אליו הגוף, ומתחיל לתקוף אותו, מדוע הוא רוצה לצאת מדרך העולם, שכולם עוסקים במשפיע בעמ"נ לקבל. ואחר כל פעם שהוא מתגבר עליו, הוא בא אליו בטענות יותר חזקות, ובמצב הזה אין הוא מבקש מה', שיסיר ממנו את טענותיו. אלא שהוא מבקש מה', שעל כל אלו הטענות שהרשע טוען, שיחזור עליהם בתשובה, כלומר שהקב"ה יתן לו כח ללכת למעלה מהדעת.

נמצא, זה שהוא מבקש מה' שיתן לו כח יותר גדול, אין זה מטעם מותרות, אלא פשוט שהוא רוצה להיות יהודי מאמין בה'. והוא מביא לו מחשבות, שטוען לשון הרע על דרך ה', ועל כל דבר ששייך לקדושה. היינו כל דבר שהוא רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע, תיכף בא אליו עם טענות של רשעים, המלעיגים על עובדי ה', כמו שכתוב, "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד, למה יאמרו הגוים".

אי לזאת, הסיבה שהוא רוצה כל פעם כוחות יותר גדולים מלמעלה, היא הכרחיות, היות שהוא מבקש עזרה להינצל ממיתה, להכנס לחיים, כי, "רשעים בחייהם נקראים מתים". והואיל שהוא רוצה עם טענותיו להכניסו במחנה של רשעים, נמצא, שהוא לא מבקש עזרה מה', שיתן לו מותרות, אלא פשוט להיות נפשו, כלומר שלא יהיה רשע.

03:33

ובהאמור יוצא, שהאדם מרויח תמיד מהשאלות של הרשע, ע"י זה שיש לו מקום חסרון, לבקש מה' שימלא משאלות לבו לטובה, היינו שיהיה טוב ולא יהיה רע. ותפלה כזאת, הנקראת, "תפלה מעומקא דליבא", מתקבלת תיכף למעלה, היות שזה נקרא, "תפלה דעני", כמו שכתוב בזה"ק על הכתוב, "תפלה לעני כי יעטוף", שאומר, שתפילת העני מאחרת כל התפלות, היות שתפלתו מתקבל לפני כל התפלות.

והטעם הוא צריך לומר כנ"ל, שאין זה מותרות אצלו, אלא פשוט הוא רוצה לחיות, ולא יהיה בחינת מת, כי רשעים בחייהם נקראים מתים. וזה הוא מה שכתוב, "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת".

יש לפרש, שה' קרוב להושיע להם, לאלו שמבקשים שרוצים ללכת בדרך האמת, הנקראת, לשם שמים.

כלומר שהם רואים שאין ביכולתם להתגבר על אהבה עצמית, ולעבוד בעמ"נ להשפיע, ומבקשים מה', שיתן להם עזרה, שיוכלו להתגבר על הגוף. זאת אומרת, מה שהם מבקשים מה', הוא רק דבר אחד, שתהיה להם היכולת לעשות משהו לשם שמים, שיוכלו לומר בפה מלא, "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו", ולא לתועלת הגוף.

03:35

ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל, "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה, אביו, ואמו. אביו נותן הלבן".

לובן נקרא, קו ימין, שהוא בחינת לבן, כלומר שאין שם שום כתם ופגם אלא רק שלימות. אבל כנ"ל, השלימות היא מצד החשיבות. פירוש, הגם שהוא רואה שיש לו חסרונות, ומאיפה הוא יודע זה, שיש לו חסרונות, זה באה מאמו, שנקרא, קו שמאל, כנ"ל, שהיא בחינת, שמאל דוחה, שהיא בחינת נוקבא בחינת חסרון.

כשהוא מסתכל אל מצבו הרוחני, הוא רואה שאין כל הכוונות רצויות, כלומר שיהיו כולם להשפיע. אלא שהוא רואה, שאיך שהוא שקוע באהבה עצמית. ויותר מזה, הוא רואה שאין מציאות בידי אדם לצאת משליטה הזו, אלא רק ה' יכול להוציא מהגלות, כמו שהיה בגאולת מצרים, שכתוב, "אני ה'". ודרשו חז"ל, "אני ולא שליח", היינו כנ"ל, שרק הקב"ה יכול להוציא מתחת שעבוד של אהבה עצמית הנקראת, ארץ מצרים, כי ארץ מלשון, רצון. כלומר שהרצון לקבל, כל חשקו הוא למיצר הקדושה, שזה נקרא, ארץ מצרים.

ומשום זה, זאת אומרת, לאחר שהתחיל בקו ימין, שהוא שלימות. ועל זה שה' נתן לו שלימות מצד החשיבות כנ"ל, בודאי הוא צריך להודות להלל להמלך, כמו שכתוב, "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, וליתן שבח והודאה לשמך, אשרינו, מה טוב חלקינו, אשרינו כשאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות", (לפני "קריאת שמע" דקורבנות).

03:38

ואח"כ עוברים לקו שמאל, שנקרא, בחינת חסרון. כלומר שנקראת אמא בחינת נקבה, שהיא מראה על חסרונות. כלומר שיעור האמיתי איך שהוא מלא דחיות מהרצון דלהשפיע, דהיינו שהוא רואה איך שכל פעם שהוא רוצה לתת כוונה דלהשפיע על המעשה, הגוף דוחה אותו, ואין בידו להתגבר עליו.

ובמצב כזה יש מקום לתת תפלה שה' יעזור לו, שתהיה לו יכולת להתגבר. ואח"כ שוב חוזר לקו ימין. ואומר, שיש לו שלימות וזכיה גדולה, לכל הפחות מצד המעשה, הגם שהשרות הזאת שהוא עושה להמלך, הוא מתוך כוונת אהבה עצמית, הנקרא, שלא לשמה, מכל מקום הוא חשוב לו מאוד השרות הזו, היות על כל פנים הוא משמש את המלך מצד המעשה.

ולפי שהמלך חשוב אצלו כנ"ל, הוא יכול לשמוח עם משהו אחיזה שיש לו בקדושה. נמצא, שע"י קו שמאל הוא מקבל עכשיו מקום להתגבר בבחינת הימין, ולומר שהוא שמח בזה שיכול להחשיב את האחיזה הקטנה שבקדושה שיש לו. כלומר שמטרם שבא לקו שמאל, היה חושב, שבאמת יש לו משהו שלימות, רק אין זה שלימות גמור, ממילא יש לי על מה להלל להמלך. אבל עכשיו, שהקו שמאל נתן לו להבין איך שהוא מרוחק משלימות, נמצא, שעכשיו הוא צריך להיות עצוב ולא להיות בשמחה, מכל מקום הוא מתגבר ואומר, היות שהמלך הוא חשוב מאוד, אי לזאת, אפילו שיש לי קצת אחיזה ברוחניות, גם כן חשוב אצלי.

ובהאמור יוצא, שהקו שמאל גורם לו תמיד להתבונן בגדלות וחשיבות ה', אחרת אין לו במה לשבח את המלך, כי אין לו שום דבר חשוב ברוחניות, שיהיה לו על מה לתת תודה. ולכן הקו ימין גורם לו שהקו שמאל נעשה אצלו כל פעם גדול יותר. והקו שמאל גורם לו, שהקו ימין מוכרח להתגדל, וע"י זה הקוים מתגדלים, וכשהמה באים לשיעור מסוים, עד שיהא ברור את ב' קוין האלו, שהם בהפוכים זה מזה, אז הקב"ה נותן את הנשמה, ואז הוא יוצא מהגלות, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעין אותו", כנ"ל בדברי הזה"ק, שנותנים לו נשמה, וזהו העזרה שהוא מקבל מהקב"ה.

הרב: טוב, תודה רבה לקריין. מאמר מאוד יפה. יש עוד חלק השלישי. כן. בסדר. אין שאלות אני חושב, כן.

0343 עידו שור

שאלה: מאמר מלא ברגשות שמחה בטחון יראה פעולות על הרגשות אם קורה ככה צריך לעשות ככה אני לא בטוח שאני קורא נכון עם הלב את הדברים איך אני מתחבר לכל רגש שהוא שם מתאר לא בטוח שהוא ואמר שמחה יש לי בפנים כזה תו נכון או לא

הרב: תחזור כמה פעמים בבית בכל מיני הזדמנויות, תקרא שוב ושוב ותראה. אמרנו המאמר בעצמו הוא לא מסובך, פשוט צריכים להתקשר אליו.

שאלה: זה בדיוק מה שעשינו קראנו את זה אתמול בעשיריה וקוראים גם אתמול בשיעור כל פעם שקוראים משהו אחר שומע את המאמר כל מילה מעוררת רגשות אחרים ממש כמו מנגן כזה בפנים

הרב: אממ. כן.

שאלה: איך לדעת שזה מנגן בי את המנגינה הנכונה?

הרב: שאתה קשור לרב"ש, שהוא ה-כתב את זה, ולבורא, ולקבוצה. ואתה רוצה על ידי כל אלו שמה שאתה קורא זה יתקשר למערכת הפנימית שלך, אתה מתפלל, זאת תפילה בעצם, כן. ומצפה שזה יקרה.

שאלה: איך אני מוצא את הקשר לקבוצה אם זה מאד פנימי בי רגשות כאלה עדיין, קשה לי, איפה הקבוצה שם?

הרב: הקבוצה שם בפנים ממש, במרכז המאמר. כי אתה לא יכול להתקשר בצורה נכונה לכוח עליון, אלא אם כן שאתה מתקשר מקודם לקבוצה.

שאלה: ואם זה ככה בא והולך מרגיש קצת אותם ומרגיש נכון עם המאמר פסקה אחר כך התרחקות וחוזר עוד פעם

הרב: כן. זה קורה לכולם.

שאלה: זה צורה נכונה של הקריאה

הרב: כן. כן, כן.

בקשה. כן גלעד.

0346 גלעד שדמון

שאלה: מלא התפעלות מהמאמר, בכלל, רב"ש כל פעם מוסיף נדבך שכבה משהו, אומר משהו מעניין אין לומר שנותן תודה לה' על מה שעונה לאחרים על זה נותן לו תודה ואומר שבדרך כלל אדם מדבר על מה שהשיג לעצמו ולא שנותן תודה לאחרים, זה ברור מה שאומר לא יודע מה החבר השיג או לא השיג לא יכול להודות על זה, בכל זאת מסתכלים ומברכים על אחרים עובדים בעשיריה רואים שחבר נמצא עכשיו בהתלהבות ורוממות נדבקים אליו שמחים איתו זה מעורר אותך גם כן כן יש מה להודות על אחרים למה הוא נותן דגש על זה

הרב: זאת אומרת, למה אדם יכול לתת תודה לבורא אם הוא מרגיש שהבורא עזור לאחרים?

שאלה: לא הוא אומר שזה לא נחשב תודה אם הבנתי נכון אולי שהקריין יקרא אם אפשר עמוד 461 טור ב', ואין לומר שהוא נותן תודה 461 טור ב' למטה

קריין: אנחנו בעמוד 461 טור ב' למטה, פסקה אחרונה,

ואין לומר, שהוא נותן תודה לה' על מה שהוא עונה לאחרים. על זה הוא נותן לו תודה, ואומר לו, "ברוך אתה", שבדרך כלל האדם מדבר על מה שהאדם השיג בעצמו, ולא שהוא נותן תודה על אחרים. ובכלל, מה האדם יודע מה שיש בלבו של חבירו. אלא האדם על עצמו נותן תודה לה', ואומר להגוף גם כן, תודה רבה עבור מה שאתה בא אלי בטענות צודקות, היות שעתה יש לי מקום לעבוד בלמעלה מהדעת, כנ"ל. וזהו נקרא, קו ימין, שלימות. וזהו העיקר הדרך שהאדם צריך ללכת בה. שמכאן האדם שואב חיים, כנ"ל, שאז הוא נמצא במדרגת, ברוך. ונקרא זה, "ברוך מתדבק בברוך".
הרב: כן.

שאלה: אז הדגש שהוא אומר ברור רק שאתה לבד מרגיש את הברכה ואפילו יכול לברך שקבלת שמאל ויכול ללכת למעלה מהדעת רק זה שלמות, למה שרואה על אחרים זה לא ברכה, למה זה לא נחשב

הרב: כי זה לא אתה, זה אתה לא מרגיש שאתה נמצא בזה.

שאלה: נכון אבל כל העבודה שלנו בעשיריה. אתן דוגמא רואה שחבר בהתלהבות אתה במקום על הפנים אתה רואה שהחבר נלהב מביא רוח עושה משהו מבשל משהו לקבוצה נדבק אליו אומר איזה יופי זה מעיף את כולם למעלה

הרב: כן.

שאלה: למה זה לא נחשב ימין רק שאתה בעצמך משיג

הרב: כן, זה נקרא ימין ושאתה משיג. למה לא?

שאלה: כי הוא אומר שאין לומר שנותן תודה לה' על מה שעונה לאחרים

הרב: אממ.

שאלה: לכן אני שואל זה הכל

הרב: נו מה חושבים? כן.

03:51 דוד למברג

שאלה: אני חושב שאם האדם מצליח להתעלות על ידי זה שרואה בחברים אז הוא מתעלה ואז יכול לברך את ה'

הרב: כן.

שאלה: ענין ברכה שמרגיש בלב את ההרגשה הגיע מעצמו או השפעת החברים איך שיודע להשתמש בחברים כדי להתעלות בעצמו תודה הוא צריך מתוך הלב על זה שמרגיש קרבה לבורא

הרב: מי חושב גם כן כך?
כן.

0352 דוד שוהם

שאלה: זה מצב שאנחנו בעשירייה יש חברים ששמחים גם אם אני בשפלות בלי מצב רוח ולא יכול לברך אבל הגדלות שחברים נותנים מתכלל בתוך זה ומתחיל להרגיש גדלות ושמחה ואז יכול לבוא בברכה ממני

הרב: יפה. עוד.
כן.

0352 אבי ונטורה

שאלה: כמה שאדם משתוקק להחזיק בימין אז הוא יכול להגיד על כל דבר שמתעורר בו מדעתו או מיראה שהוא רואה מחוצה לו הוא יכול להגיד שזה חברו שזה ישמש אותי להתחזק עוד יותר בימין על גבי זה

הרב: אהמ.

זהו. טוב, כן.

0353 שאול דר

שאלה: אומר שהאדם או שברוך או שהוא ארור ואין ארור מתדבק בברוך ואפשרות להיות ברוך דווקא למעלה מהדעת רק על זה בעצם האדם צריך לברך אז אם בתוך הדעת מרגיש מצב רע ואם הוא רואה שהחבר הוא במצב גבוה ועל זה מברך זה בתוך הדעת עדיין מה שאומר

הרב: אהמ.
שאלה: בפסקה הזאת אומר שהודיה אמיתית דווקא על אפשרות ללכת למעלה מהדעת שמרגיש רע זה האפשרות ללכת למעלה מהדעת

הרב: אבל זה רק אפשרות.

שאלה: כן אם הוא מצליח ..כמו שאמר קודם החבר מרגיש רע אז מרגיש רע אין ברכה

הרב: אהמ. כן.

0354 אינטרנט אפריקה

שאלה: מה הפירוש המאמר בלהיות אחזיה קטנה ברוחניות וכיצד נתגבר על האחיזה הקטנה הזאת,
השאלה אני מדייק מה פירוש במאמר בלהיות אחיזה קטנה ברוחניות וכיצד נתגבר על אחיזה קטנה זו ונהיה בדבקות מלאה עם הרוחניות

הרב: על ידי זה שאני ככה עולה על ידי שרואה את החבר. שחבר עושה מאמצים ועושה, מגיע לדביקות בבורא, ואני על ידי הדוגמא שלו גם כן נדבק לזה ועושה כמוהו.

בסדר? כן

0355 ערן קורץ

שאלה: מה שאומר שאני יכול לקבל ממנו דוגמא במאמר אני לא יכול להגיד תודה על מה שקיבל לפי המאמר, אני יכול לקבל מהחבר דוגמא לפי מה שנראה לי

הרב: כן. ולעשות אותו דבר ואז לתת תודה.

שאלה: אבל אני נותן תודה על עצמי לא על החבר

הרב: כן. אהה, לא, ודאי שגם על החבר כי על ידי החבר אתה יצאת מהמצב.

שאלה: אז חוזר לשאלה של גלעד, שבדרך כלל האדם מדבר על מה שאדם השיג בעצמו ולא שהוא נותן תודה על אחרים

הרב: אהמ. אז הוא לא נותן תודה על אחרים. הוא נותן תודה על זה שזה השפיע אליו והוא גם כן יוכל לצאת.
טוב. כן

0356 סטאס

שאלה: בדרך כלל שאדם בירידה ורואה חבר ברוממות זה דוחה אותו, כאן יש תפילה לבורא שיהיה כמו אותו חבר ואז משנה מצב לא יכול ישר להידבק כי זה דוחה אותו

הרב: עוד פעם.

שאלה: שאדם נמצא בירידה והוא רואה שחברים שלו בהתרוממות

הרב: כן.

שאלה: זה עוד יותר דוחה אותו

הרב: כן.

שאלה: ואז יש תפילה לבורא שיהיה כמוהם לא יכול להיות ישר דבוק לחברים

הרב: נו, שינסה.

כן.

0357 שלומי ז'ורייב

שאלה: אנחנו בעבודה שלנו כל הזמן להגיע לתפילה להתפלל עבור חבר להתפלל על זה אנחנו רואים מצב של חברים בכל מיני ירידות חוסר לתת התפעלות וןהתכללות וזה זה בסדר יכולים להיכנס למצב של תפילה. תפילה אם בן אדם מתפלל עבור עצמו איזה תפילה צריכה להיות נכונה, אם אני רואה להתפלל עבור עצמי מצב שלי איזה גישה צריכה להיות נכונה אם זה נכון בכלל תפילה עבור עצמי

הרב: קודם כל תודה על זה שהבורא מעורר אותך. שהבורא מעורר אותך. ואז מה אתה רוצה מהמצב הזה.

שאלה: זאתי גישה נכונה

הרב: כן.
אוו. כן.

0358 לורנס

שאלה: יש מצב הפוך מזה שאם אני רואה שחברים כל כך גבוה זה ברור שהם בדבקות עם הבורא ויש לי הודיה שאני ליד אותם ואז אני יכול לזוז לשמאל ולבקש בשבילהם שהם יהיו בדבקות אפילו שאני רואה שהם אני רואה לימין בדעת ואני יכול לזוז לשמאל למעלה מהדעת יש מצב כזה

הרב: אני לא חושב שאתה מסוגל לזה. לא.

שאלה: זה כאילו אני מבקש עצמי אבל דרך הם

הרב: כן

שאלה: THROUGH THEM

הרב: נו נו נו

לא. כן

0400 גדי אטיאס

שאלה: הוא כותב פה בהרבה פעמים בצאצר את המושג למעלה מהדעת, מה זה?

הרב: למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: הוא כותב פה בהרבה פעמים הרבה מקומות שזה חבל ההצלה שמעלה את המקובל מעל הרצון לקבל שלו,

הרב: כן

שאלה: אתה יכול להסביר לנו איך המקובל משתמש בכוח הזה .. איך עושים את זה?

הרב: לא. אני גם כן לא חושב שיש לזה הסברה. אלא האדם צריך למצוא את זה, איך הוא מעלה את עצמו בלמעלה מהדעת.

שאלה: איך במצבנו אנחנו יכולים להתקרב ללמעלה מהדעת מה הנתיב לכיוון הזה או שזה מתנת אלוקים וזהו

הרב: לא. יש לזה נטיה, יש לזה כל מיני מאמצים. אני רוצה לעלות למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה מהטבע שלי הנוכחי. ועל זה אני דורש, מבקש, אנחנו עושים פעולות שכן הם יכולים להעלות אותנו למעלה מהדעת.

שאלה: זה בתוך עשירייה מן הסתם עם החברים מה שאנחנו עושים

הרב: כן כן כן כן, שאנחנו-, כי מה שאני לא מרגיש בתוכי ומרגיש שזה יהיה-, שזה ישנו בעשירייה, אז זה כבר בשבילי להימשך לאותם ה-, לאותם המצבים, זה נקרא למעלה מהדעת. כן

שאלה: ואיך קורה שהאדם מקבל את הזכיה הזאת? מה

הרב: על ידי מאמצים, שכל הזמן רוצה להעלות להעלות את עצמו יותר ויותר, אז לאט לאט זה משפיע עליו והוא מקבל.

כן

0403 תמיר אספוב

שאלה: האם האדם בעצמו יכול לעורר בעצמו שאלות מי ומה

הרב: איך איך?

שאלה: האם אפשר לעורר אותם מצד ה. . כדי לגלות את גדלות הבורא?

הרב: האם אדם בעצמו יכול לעורר?

שאלה: האם אפשר לעורר אותם כדי לגלות את גדלות הבורא

הרב: כן

שאלה (חבר): והאם יכול לעורר מצד החיוב, האם האדם בעצמו יכול לעורר בעצמו שאלות מי ומה והאם …

הרב: ודאי שכן מסוגל פה ושם, אבל זה בכל זאת שאלות שלו. זה לא שאלות אמיתיות. כאילו שמה שהוא שואל זה כבר מתוך זה שיש לו תשובה, שבפנים כבר יש לו תשובה. תנסה, תראה. שאתה שואל כבר עם תשובה בכיס.

כן

0404 יוסי עוזיאל

שאלה: הוא כותב לגבי הטענות שהוא מבקש מה' שיסיר את הטענות של הרשע שיחזרו בתשובה

הרב: כן

שאלה: איך להחזיר את המחשבות בתשובה, מה זה אומר?

הרב: לסדר אותם קודם כל, המחשבות האלו. מאיפה הם באות, בשביל מה באות, מי שואל אותם ואיך הוא יכול לענות עליהם.

שאלה: מאיפה הן מגיעות הן צריכות לחזור בתשובה?

הרב: הם מגיעות ודאי שמלמעלה. כל השאלות שלנו הם מגיעות מדרגה יותר למעלה מאיתנו שעל ידם אנחנו יכולים לעלות.

שאלה: והוא ממשיך וכותב גם כן שהוא מבקש שמחשבות לא ימותו

הרב: כן

שאלה: ולא יחזרו בתשובה

הרב: כן

שאלה: למה הכוונה?

הרב: הוא לא רוצה שהם יעלמו, הוא רוצה שהם יקבלו תשובה נכונה ועל ידה הוא יעלה.

שאלה: אני במהלך היום עוברות בי מחשבות כאלה שאני לא רוצה שהן יהיו

הרב: כן

שאלה: ואז אני נזכר שא… לעבור דרכי

הרב: לא מפסיקות זה טוב, ,סימן שאתה כל הזמן עובד עליהם אפילו שאתה לא מובן-, לא, לא, לא מוכן לקבל אותם.

שאלה: אוקי וזה לא מפסיק וזה ממשיך שאתה

הרב: שימשיך, רק תתערב בהם יותר. אל ת-, אל תעבור עליהם בצורה חלקה אלא תתקע בהם. בסדר?

שאלה: לא אני שוב אני לא שמח מזה ממש זה כאילו זה ממשיך וממשיך וממשיך ואני רוצה שזה יסתיים כבר איפה שיהיו דברים אחרים כבר בתוך עשירייה יש בי דברים שחיים בי ..

הרב: אם אתה רוצה לשנות אותם על ידי עבודתך בעשירייה, זה ניתן. זה ניתן. תנסה.

חבר'ה, אני לא-, כן.

0407 אבי ונטורה

שאלה: בכל אדם יש דעת חיצון ודעת פנימי כמו שהוא כותב כאן

הרב: כן

שאלה: דעת חיצון זה כמו שאתה עכשיו אמרת מחשבות שבאות עכשיו מלמעלה

הרב: כן

שאלה: אבל מה שיכול להיות למעלה מהדעת זה דעת פנימי

הרב: נגיד.

כן וולוביק.

0408 לב וולוביק

שאלה: לגבי היחס הכלפי שאלות של הרשע שני מצבים אחד מהמצבים זה .. בשינה

הרב: נו

שאלה: מצב שני זה להודות ולעבוד איתם

הרב: כן

שאלה: מתי להכות בשיניו ומתי …

הרב: תנסה ותראה. אין חכם כבעל נסיון.

בסדר? כן

0409 רמי יניב

שאלה: יש לי שאלה קצת לגבי כללות המאמר אולי לגבי כללות המאמרים של רב"ש נראה שכל מאמר זה מערכת שלימה של הרבה מצבים הרבה מחשבות הרבה כוונות גם מה שעומד מול האדם יש תהליך

הרב: נו

שאלה: אני מנסה לחשוב רב"ש איך רצה שהקוראים של המאמר הזה ילמדו את המאמר שלו כי אפשר להיתפס לסוגיה מסויימת להתעמק בו או אפשר לנסות להשתתף בתהליך הזה יש הרבה שאלות שאולי רק אתה יכול לענות עליהם

הרב: תאספו כל השאלות האלה, אנחנו ניקח עוד חלק השלישי של המאמר, כן, נגיד מחר, ואז נדבר על זה.

הוו, כמה שאלות.

כן, נו

0410 גיא הירש

שאלה: תודה רב מורגש ברוחניות דווקא האחיזה קטנה יכולה ממש להיות להיות דבר ממש גדול לפי החיסרון של האדם

הרב: כן

שאלה: איך זה דווקא שברוחניות קשר קטן יכול לכסות על כל החסרונות?

הרב: ברוחניות חשיבות לא לפי המדידות שלנו. נתרגל לזה.

נו

0411 מאק 21 בלרוס אינט

שאלה: יש כאן שתי שאלות ממאק 21 ובלרוס מה היא תפילת העני ומיהו האדם העני ברוחניות ומדוע תפילתו באה מעומק הלב?

הרב: עני זה עני בדעת. שהוא מחפש את הדעת ומחפש עד שימצא.

שאלה: אז למה תפילתו מתקבלת?

הרב: כי הוא מחפש דעת. זהו.

0412

הרב: טוב, מה אתה-, הו יש לנו אנחנו כבר עברנו.

מה יש לנו עוד?

קריין: יש לנו תלמוד עשר הספירות ואחור וקדם צרתני שאנחנו לחלק השלישי

הרב: אז תע"ס.

קריין: בוא נעבור לחלק הבא של השיעור ולפני כן נשיר ביחד שיר

חלק ב: בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ג'. חלק י'. עמ' 865, דף תתס"ה.

https://kabbalahmedia.info/sources/1zYk2z7m?page=865

0416

קריין: אנחנו קוראים בספר תלמוד עשר הספירות אנחנו בכרך ג' חלק י' עמ' 865 דף תתס"ה, שוב אנחנו בתלמוד עשר הספירות …

חלק י', עיבור ראשון דז"א, אנחנו בדברי הארי אות א'

עיבור ראשון דז''א

א) בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור, שיכנסו האורות של הו' נקודות של ז"א בסוד העיבור תוך מעי אמו, ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם.

0417

קריין: נקרא שוב את דברי האר"י

א) בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור, שיכנסו האורות של הו' נקודות של ז"א בסוד העיבור תוך מעי אמו, ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם.

0418

קריין: נקרא אות א' אור פנימי

א) בבוא עת זו"ן להתתקן אחר שנתקן או"א: כבר ידעת מהחלקים הקודמים, שענין הזמן הרוחני, דהיינו "התחלה ואח"כ" האמור ביציאת האורות העליונים, פירושו, סבה ומסובב. כי כל סבה היא קודם אל המסובב שלה, להיותה הגורם אל המסובב שיסובב ממנה, וע"כ אין המסובב הזה יכול לצאת ולהגלות זולת אחר הסבה שלו וע"כ נבחן הסבה לקודם ולתחלה, והמסובב נבחן למאוחר ולאח"כ.

וזה אמרו "בבוא עת זו"ן להתקן אחר שנתקנו או"א" כי או"א הם הסבה אל הזו"ן, כי המה מתקנים ומאצילים אותם, על ידי הזווגים שלהם כמ"ש להלן, וכמ"ש בחלק העבר, אשר אח"פ דאו"א, שהם אחורים שלהם שנתבטלו מהם בעת שביה"כ, המה נפלו למקום זו"ן, שהפירוש הוא, שנתחברו ונעשו עם גו"ע דזו"ן למדרגה אחת, בלי הפרש והבדל ביניהם. ולפי שהמה דבוקים זה בזה, נמצא שאחר שנתקנו או"א בכל גדלותם, דהיינו אחר שהעלו את האחורים שלהם והחזירו אותם למדרגתם, הנה אז גם הגו"ע דזו"ן, עלו עם האח"פ הללו, אל מקום או"א, להיותם דבוקים עמהם כמבואר, וע"כ הזווגים דאו"א מועילים להגו"ע דזו"ן, ובאופן זה המה מתגדלים ומתתקנים ע"י או"א. הרי שמטרם שנתקנו או"א עצמם, לא היה העת לתיקון זו"ן.

מעי אמו ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים: מעי אמא, פירושו, בחינת מטבור ולמטה שלה, שהם ד' הספירות תנהי"מ דאמא, ועיקרם הוא קו האמצעי דאמא, שהוא ת"ת ויסוד, ומקום זה, דהיינו מטבור עד היסוד, מכונה מעי אמא או בטן שלה.

0422
וענין עלית זו"ן לשם, כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, כי בעת שהאחורים דאמא, שהם אח"פ הנפולים שלה, חזרו ונתחברו עמה למדרגתה, נמצאים גם גו"ע דזו"ן עולים עמהם יחד ומתחברים ג"כ אל אמא, ולהיותם בשעת נפילתם, במדרגה אחת דבוקים זה בזה, נמצאים גם עתה בעת שיבת האחורים האלו לאמא, דבוקים ג"כ זה בזה. וכבר ידעת שאח"פ אלו, הם בחינת ז"ת דבינה דאמא, וחוטם פה שלה, שמהם נעשו הנה"י החדשים שלה, שב"ש ת"ת תחתונים שמחזה ולמטה, הם בחינת ז"ת דבינה, כי הת"ת הוא בינה דחסדים, כנודע. ונה"י הם בחינת חו"פ, דהיינו זו"ן שלה. ובזה תבין, שמקום הדבקות של גו"ע דזו"ן באח"פ דאמא, הוא ממקום הטבור עד סיום הת"ת והיסוד, שהוא הקו האמצעי, ששם מקום הזווג, ושם מקום עצמותו של הפרצוף תנה"י הזה, כי הקצוות בכל מקום שהם אינם עיקרים בהפרצוף, כנודע, אמנם עיקר שורש הזו"ן דבוק רק ביסוד שלה, כי שם בחינת זו"ן דאמא עצמה כנ"ל, אכן בכח הזווגים דאו"א אשר שם, נמצא מקבל לתוכו מדרגת הבינה, עד שנעשה ירך אמו ממש, ואז, בהמשך ירחי עיבור, הולך ומתעלה מיסוד ומעלה עד נקודת החזה שלה, ולא יותר למעלה, כי שם כבר מסתיימים האח"פ הנפולים המוחזרים לה בגדלותה, כנ"ל, וע"כ עד שם יש להם להזו"ן חיבור ודבקות, ולא למעלה מחזה שלה, שהם כלים דפנים, שמעולם לא היה להם שום מגע ואיזה חיבור עם הזו"ן.
0426
הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם: כי הזווגים שנעשו על הרשימות דגו"ע דזו"ן הדבוקים ביסוד דאמא, כנ"ל, משיבים האורות השייכים להרשימות ההם, דהיינו בחינת האורות שהיה בהם מטרם שביה"כ, ואז אחר השלמתם של הרשימות. נמשכים גם הכלים ועולים מבי"ע, והרשימות המתוקנות חוזרים לכליהן ומתלבשים בהם כבתחילה, דהיינו כמו שהיו מלובשים בהם מטרם שביה"כ. וזה אמרו, "ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה". כי תיקונם של הרשימות, הנכללות בזווגים דאו"א, מגיעים רק להכלים וניצוצים שנפלו לבי"ע, המתיחסים אל הרשימות ההם. כי הרשימות מבחינת עצמן, אינן צריכות לשום תיקון, להיותן שירים מאורות שנסתלקו מהכלים בזמן שבירתם, ואין אורות נפגמים, אלא רק מסתלקים אל שורשם, ורק המקבלים, שהם הכלים של הפרצוף, בהם שייך תיקון וקלקול. שבשעת קלקולם אינם יכולים לקבל האורות, ובשעת תיקונם המה מקבלים אותם. והבן וזכור זה. וענין הרשימות, הם חלק הנשאר, אחר הסתלקות האור, כדי לחזור ולהמשיך, אותו מדת האור שהיה בהכלים בתחלה. אמנם בהכרח גם הרשימו היא בחינת אור, כמו האור שנסתלק ועלה, כי אם לא כן, לא היה נקרא בשם רשימו ושירים מהאור.

0428

הרב: בסדר

נעבור לחלק הבא.

קריין: נעבור לחלק הבא של השיעור

חלק 3: בעל הסולם. עמ' 63. מאמר "אחור וקדם צרתני"

https://kabbalahmedia.info/sources/ga6rlGG2

0428 רחמים

שאלה: שאנחנו שומעים את הדברים האלה אנחנו מרגישים מקובל אלוקי שהגיע לכל עולם ה.. שומעים את הדברים הנפלאים האלה אנחנו מרגישים מ.. בכל עולם ועולם בכל מדרגה ומדרגה ואנחנו מאושרים בזה

הרב: אתה צריך לשאול את עצמך. מה אתה שואל אותי.

שאלה: אוקי אני יעשה מה שאתה אומר, נעשה ונשמע

הרב: וכמה שפחות להפריע לחברים עם השאלות שלך.

שאלה: סליחה סליחה אם אני מפריע

הרב: אתה מפריע.

0429

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם מאמר אחור וקדם צרתני נזכיר שחומר הלימוד מופיע באתר..

מאמר אחור וקדם צרתני כתבי בעל הסולם עמ' 63
"אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים".

הרב: ברור, כן? כאן אפשר לשאול. נו, ברור. הלאה.

0431

קריין:אבל האדם שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו

הרב: רצית לשאול? נו אז תרימו יד כמו שצריך, נו.

0431 רן שליו

שאלה: מה זה שאין הרוכב טפל לסוס?

הרב: מי זה סוס?

שאלה: סוס לוקח את הרוכב, הרוכב הוא שם למעלה הסוס הוא משרת אותו

הרב: כן

שאלה: איך יכול להיות שיש ביניהם שיוויון

הרב: אין שוויון.

שאלה: אז עוד פעם מה זה הרוכב טפל לסוס שאין הרוכב טפל לסוס

הרב: כן, נו. שמה שנראה לנו ששו-, שסוס הוא המוביל, אבל הוא שומע כל פקודתו, כל פקודות של הרוכב עליו.

שאלה: כאילו מובן שהערך הרוכב לעומת ערך הסוס לאין שיעור

הרב: כן

שאלה: והוא מציין שאין הרוכב טפל לסוס

הרב: כן

שאלה: למה הוא מציין את זה, זה הרי

הרב: מה?

שאלה: כל ילד יודע שאין הרוכב טפל לסוס

הרב: אבל אנחנו מדברים על הבורא ונברא.

שאלה: זה השאלה בדיוק, מה יש בנקודה הזאתי שאין הרוכב טפל לסוס

הרב: שאם נראה לנו שאנחנו מנהלים את העולם, אז זה לא נכון. אלא הבורא מנהל את העולם ואנחנו צריכים לקיים את פקודותיו לפי ה-כמו שהוא אומר, לפי המתג ורסן.

כן, נו מה?

0433 רמי יניב

שאלה:הוא אומר שמי שזוכה לחבר שתי עולמות של הווה ויהיה הוא מגלה בעומו את מלבושו מה זה לחבר שתי עולמות כאילו עבר ועתיד, איזה שתי עולמות צריך לחבר?

הרב: שהם קשורים זה אל זה. עבר, הווה, עתיד, הם כולם קשורים זה אל זה וכולם מנוהלים על ידי הרוכב שזה הבורא. והסוס, שזה הנברא, שומע בכל פקודותיו של הרוכב.

שאלה: מה זה אומר לחבר הווה ועתיד, כאילו לראות בהווה את העתיד לצייר סיבה ומסובב להבין את ההווה

הרב: כן כן כן, כן כן כן. בסדר?

שאלה: יש פסקה אפשר להעמיק בה, מה היתרון בהסתר גילוי זה ברור זה מטרה מה היתרון שמשיגים עי זה שנותנים הסתר

הרב: זה, זה נראה משך המאמר. למה הוא עשה כך, זה נראה אחר כך.

שאלה: כאילו זה לטובה חיוני שיהיה הסתר, למה?

הרב: כנראה שזה לטובתנו, לא יודע. אני נמצא בשאלה כמוך. אבל ברור שיש בורא ונברא ובורא הוא מנהל את הנבראים. ונבראים צריכים להשיג שהבורא רוכב מלמעלה עליהם ושהם צריכים להסכים עם זה, להבין את זה, להשיג את זה ולרצות את זה.

בסדר? כן

0436 גיל קדם

שאלה: רב בסוף הפסקה הוא אומר וזה נקרא בחינת פנים ופנים

הרב: כן

שאלה: סוס הוא מרגיש את המתג טוב מאוד אם אתה מושך ואיז סוג מתג אבל אנחנו לא מרגישים את המתג של הבורא אנחנו לא מרגישים מי מושך לנו

הרב: צריכים להגיע לזה שכל הפקודות הבורא מהקטנה ועד הגדולה ביותר אנחנו כולנו נרגיש ונקבל את זה ונגיב על זה בצורה נכונה.

שאלה: אז הפנים ופנים זה עוד לא המצב של האנושות היום

הרב: לא. זה עוד לא, ודאי. אנחנו צריכים להשיג את זה דרך אחור, אחור באחור, אחור בפנים, פנים באחור, ואז פנים לפנים.

בסדר? מה

0437 רמי יניב

שאלה: אני רוצה לשאול על רוכב וסוס יש לכל מדרגה ההרגשה של העליון למשל תינוק מרגיש את אמא שלו משם בא כל השפע והחיות שלו. שלו אבל פה יש הרגשה שצריכה להיות שיש רוכב עליון מעל הכל בנוסף איך אדם מקבל איזשהו מושג מעבר למה שהוא בתפיסתו

הרב: כנראה שתפיסתו משתנה והוא מרגיש שיש משהו למעלה.

שאלה: על סמך מה הוא יכול לבסס את ההרגשה הזאת?

הרב: מתוך ההרגשה שלו. שהוא מרגיש, מתחיל להרגיש שיש כוח העליון והוא מנהל אותו, סובב אותו, מעביר למקום למקום, מצד לצד, מדרגה לדרגה, וזה נקרא הרוכב עליו, והוא צריך להיות - רוצה או לא רוצה, אבל הוא כסוס לעומתו. שסך הכול יש לו תפקיד כסוס כלפי רוכב.

שאלה: אדם צריך להרגיש בעל תפקיד כלפי הבורא, כאילו צריך לעשות עבודה לטובת הבורא שיש לו יעוד?

הרב: ודאי. ודאי.

שאלה: מה העבודה?

הרב: העבודה אני לא יודע אולי עכשיו עדיין אבל אני מסכים להיות. מתחיל מהסכמה.

שאלה: כאילו כמו שסוס יוצא לדרך עם הרוכב שלו אבל לא יודע לאן רוכבים.. מסכים לקבל פקודות של הרוכב ..

הרב: כן. לפני שאתה קופץ על הסוס אתה לא עושה איתו ישיבה לאן אתם עכשיו תלכו, תרוצו, מה יהיה לכם מזה, אתה לא, לא שואל אותו. אלא הוא יודע שהוא צריך לשמוע לפקודות שלך. ככה זה אתה כלפי הבורא צריך להגיע לזה, וזה נקרא פנים בפנים, הקשר.

בסדר? כן

0439 אודי

שאלה: רב יש פה גם כן מושגי יסוד כאלה הוא אומר לבוש גם אתה יוצא בלבוש מלכות מה זה אומר בלבוש מלכות

הרב: שגם אתה קשור לרוכב ואתה נמצא עימו יחד בפעולה.

שאלה: אז מלכות זה המלכות זה מציאות שאנחנו רואים בעין שלנו

הרב: לא. זה-, אל תסובב את זה ככה או ככה, תיקח את זה כמה שאתה יכול.

שאלה: כי אחרי זה יש גם כן זה נקרא בניין קומת שכינה

הרב: כן. זאת. אומרת קשר בין אדם לבורא, כן, עד כמה שהם קשורים זה אל זה, זה נקרא בניין קומת השכינה, שהשכינה ביניהם שמקשרת אותם יחד.

כן אורן

0440 אורן לוי

שאלה: מה זה אומר אחור וקדם צרתני
רב: שאחור וקדם הוא אומר פירושו גילוי והסתר פנים של ה' יתברך, כך הוא מתגלה אלי ואני מזה מכיר אותו. הוא נותן, הוא עושה בי ציור באחור וקדם וכך לאט לאט אני משיג אותו.

שאלה: מה זה אחור, מה זה קדם?

הרב: הוא כותב, בגילוי והסתר. שהסתר כנראה זה אחור ופנים - גילוי.

שאלה: גילוי והסתר של מה?

הרב: של הבורא. הוא כותב, של ה' יתברך כלפי האדם המשיג.

שאלה: ועל ידי הגילוי וההסתר שלו ממני הוא צר אותי?

הרב: הוא מפתח אותנו, מתגלה לנו, הכול עושה איתנו כך. אין לו-, הוא לא צריך שום דבר חוץ מזה. קצת גילוי וקצת הסתר ואנחנו לפי זה מסתובבים ומגיעים ממצב למצב וכך מגלים אותו.

שאלה: אז אז מה זה מגלים אותו מה נדרש מצידנו אם הוא עושה הכל בגילוי בפנים באחור בהסתר, מה הוא רוצה ממני מה אני צריך לעשות?

הרב: בוא נראה. לפני מה שבינתיים אפשר לראות שהוא עשה את ה-, את עצמו לפנינו כמתגלה ומסתיר , ואנחנו על ידי מצבים האלה שבאים בזה אחר זה מתחילים להכיר אותו. איך אנחנו מכירים זה את זה? שאני רואה לפניי רק איזה דמות, כלום חוץ מזה, אבל אחר כך הוא מתגלה לפניי בכל מיני צורות. ואז אני לפי זה מכיר אותו, מתקרב ומתרחק.

שאלה: אז מה מה עבודת האדם המערכה הזאת?

הרב: להידבק בבורא.

שאלה: מה זה להידבק?

הרב: להידבק זאת אומרת להיות מבין, מכיר מסכים, מתקרב אליו בכל המצבים שהבורא מראה לי. וזה יכול להיות מצבים ממש לא, לא נעימים ולא טובים ואני לא מקבל אותם ולא רוצה אותם ובורח מהם. אבל בסופו של דבר אני על ידי אחור וקדם שהוא מראה לי את זה, הוא מצייר לי את עצמו.

כן גלעד

0443 גלעד שדמון

שאלה: האם אני יכול לומר שעל ידי יחס לעשירייה שאדם קולט את היחס של העשירייה אליו כמתג ורסן

הרב: יכול להיות שהבורא משתמש בזה גם כן כך.

שאלה: או שכל העשירייה כולה זה בעצם הסוס והבורא רוכב עליה

הרב: גם זה יכול להיות.

שאלה: זאת אומרת זה מדרגות שונות של רוכב וסוס כל פעם

הרב: כן כן כן, נכון. נכון.

דוד

0444 דוד למברג

שאלה: העשירייה היא קודמת לבורא אם הבורא רוצה לעשות פעולות על האדם העשירייה יכולה כאילו להקדים את הפעולות האלה..

הרב: כן, אפשר להגיד במשהו שככה זה אפשר לעשות. שאם אדם מסכים מראש על כל פעולות הבורא, אז הוא נמצא אליו בפנים.

שאלה: והעשייריה היא הופכת להיות הפנים של הבורא ואם אדם מסכים שהעשירייה היא הפנים של הבורא או איך העשירייה היא בעצם יחס בין האדם לבין הבורא

הרב: זה אנחנו צריכים לסדר את העשירייה שהיא בידינו כביכול, כן, שאנחנו מייצבים את העשירייה שהיא נמצאת בפנים לבורא.

כן אביהו

0445 אביהו סופר

שאלה: אחור וקדם צרתני זה אחור וקדם עשית בי צורה

הרב: כן

שאלה: זאת אומרת אתה יוצר בי את הצורה שלך, או צרתני זה צרות. למה הוא מתכוון

הרב: לא, צרתני זה לצייר.

שאלה: לצייר צורה

הרב: כן

שאלה: וקדם זה גילוי ואחור זה הסתרה

הרב: כן

שאלה: אז עשירייה כמו שדיברו כאן החברים היא בעיקר לשלב ההסתרה

הרב: העשירייה היא בעיקר לשלב, גם גילוי והסתרה. עשירייה צריכה לעזור לאדם לקבוע את הקשר שלו בלתי פוסק עם הבורא.

שאלה: אבל כאילו כשיש קדם כשיש גילוי לכאוורה האדם הבורא כביכול מוליך אותו

הרב: כן

שאלה: אבל כשיש אחור

הרב: אז, אז האדם לא רוצה כביכול להיות עם הבורא פנים בפנים.

שאלה: הוא גם לא יכול לא רואה אז העשירייה היא משמשת כמתווך

הרב: כן, כן. שאנחנו רוצים מהחיים שלנו, זה אנחנו צריכים לבצע, לבטא בקבוצה.

בסדר? כן

0447 ליאור סגל

שאלה: להבין עוד קצת את העניין של

הרב: תשאלו תשאלו, אני דווקא לא ממהר בזה.

שאלה: אז להבין עוד קצת את העניין של לקיים את פקודות בורא, נגיד חבר מגלה בי משהו שקשה לי להצדיק…

הרב: קודם כל אתה צריך לראות בכל חבר וחבר פעולת הבורא. לא חשוב כמה שהוא מוצא חן בעיניך או לא. אבל קודם כל את זה. כי זה נכון, זה אמת. ואחר כך אתה צריך לחשוב איך אני מסדר את היחס שלי נכון, יפה, אמיתי, לכל החברים, לכל אחד ואחד שבזה אני מכייל את עצמי כלפי הבורא. זה כמו שבכלי נגינה אנחנו מסדרים את הצלילים. כן.

שאלה: אם נסתכל על הסוס הגשמי מאוד ברור לו מה הרוכב רוצה ממנו אין שאלה הוא מקבל מכה מהצד ויודע לאן צריך ללכת אם נסתכל על המכה בצד ויודע לאן ללכת

הרב: כן

שאלה: אנחנו מקבלים איזה מקרה ואיך צריך להיות מאוד אינטליגנט בשביל לסדר את אותו המקרה..

הרב: לכן אתה אדם ולא סוס.

שאלה: אבל זה לפעמים זה מעל אתה אומר זה מעל מה שאתה מרגיש אתה מקבל איזה הרגשה ברגש אגואיסטי ומעל זה אתה צריך לסדר יחס ממדרגה יותר גבוהה

הרב: זה נקרא שאתה צריך להעלות את עצמך למעלה מדעתך.

שאלה: ואם אני לא עושה את כל התהליך הזה אני לא מקיים את תהליך הבורא

הרב: אז אתה נשאר סוס.

שאלה: סוס שגם לא מקשיב לרוכב

הרב: כן

כן

0450 חנוך

שאלה: אפשר טיפה על עבדות הכיול שהזכרנו הרגע, הכיול הזה לבורא?

הרב: כן, זה הקבוצה

שאלה:כן אבל אם נקח את המשל הזה של הסוס, אז הסוס לפני שהרוכב עולה עליו אז הוא מאלף אותו והוא מכיר את הרוכב, אני מסתובב באיזשהו מקום אני אל מרגיש שיש עלי בכלל רוכב, מתי אני מרגיש כשאני נופל לאיזה בור או משהו קורה, ואז אני אומר וואלה יש איזה רוכב שאני לא מקשיב לו

הרב: כן

שאלה: איך מהמקום הזה לעשות עבודה שתגרום לי לייחל להשתוקק לחפש את אותו רוכב ולא לחפש תרופה למה שמציק לי כרגע?

הרב: קודם כל אתה נמצא בקבוצה, חברים סביבך, אתה צריך להשתדל להיות דבוק אליהם ודרכם להדבק לבורא, שהבורא מדבר איתך דרך עשירייה.

שאלה: כן, וכשהתחושה היא כזאתי שהם כבר איתו באיזה קשר שוטף שנים, ואתה מסתכל עליהם כזה, אבל אין לך גישה שמה, אין שמה-

הרב: אין חוש המשותף

שאלה: להם יש, אתה לא מצליח לפתח את החוש שלהם יש, כאילו שנים אחורה.

הרב: יכול להיות, נו אז מה?

שאלה: איך עובדים מזה בשביל הבורא כי להידבק אליהם בסדר,אז אני נדבק אליהם אבל אני לא מרגיש שבדביקות הזאת יש איזשהו השתוקקות לבורא, יש איזשהו רצון באמת להכיר את אותו הכוח העליון אלא סוג של להישמר מצרות.

הרב: גם זה טוב, גם זה טוב, בינתיים גם זה טוב. זה, הסוס מלכתחילה הוא שומע רק למכות, ליחס רע או ליחס טוב מהבעל הבית שלו, אבל לא, לא שיש לו לזה עוד איזה נטיה ממנו. אחר כך כשהוא מתחיל להכיר יותר בעל הבית, אז הוא מבין אותו, מרגיש אותו, הוא(או?) אפילו שהוא סוס קורא נכון את הבעל הבית, והולך לקראתו. ככה זה קורה, עם כל הדרגות החי.

שאלה: והנטייה הזו פשוט תגיע מתישהו, לרצות ללכת לקראת בעל הבית ולא לפחד מהשוט או מהדוברנות בצד?

הרב: הוא כבר לא מפחד, הוא כבר מכסה את זה עם היחס שלו לבעל הבית, וגם בעל הבית בהתאם לזה משתנה, כן.

04:54:00 חיים תורכיה

שאלה: רב, זה קצת לגבי מה ששמענו מחברים לפני זה, אם הקבוצה זה העליון שלנו

הרב: כן

שאלה: זה אין ספק. זה הדבר שעדיין אפשר לראות ולהרגיש את זה ומידי פעם כמו ששמענו מחברים שיש ביקורת כלפי חברים בעשירייה, איך להתייחס לדבר כזה אם כל אחד כזה בעשירייה שלך הבורא שם אותו שם זה ההשתקפות של הבורא

הרב: נו

שאלה: מה המקום של הביקורת כלפי חברים? כי יש זמן מסוים שאפשר לדבר גם על קו שמאל, מה זה אומר? איך אני עושה את זה בצורה נכונה?

הרב: בצורה נכונה אתה צריך להתבטל כלפי העשירייה כמו כלפי הבורא, וכך להמשיך.

שאלה: אין מקום לביקורת בעשירייה, כלפי חבר?

הרב: כלפי חבר מסויים יכול להיות, אבל לא כלפי עשירייה כולה.

שאלה: ואיך זה מתבטא כלפי חבר מסוים? שמענו לפני זה שמישהו אומר שהוא שונא מישהו בעשירייה שלו.

הרב: עדיין הם לא מיוצבים נכון, אני לא יכול להגיד איך שזה קורה. אבל במשך הזמן מסוים, אם הם מתקדמים, לא פועלים מתוך ההרגל, שזה אנחנו חברים, זה קבוצה, ויש לנו עשירייה, אלא אם אנחנו כל הזמן נמשכים לחיבור יותר ויותר משמעותי, גבוה, אז, אז אין כאן שום בעיה.

בסדר?

04:56:16 אלכס אוגניץ

שאלה: לפעמים אנחנו מתארים את הקשר בין בורא לנברא כסוג של שותפות, איפה כאן בדוגמה הזאת של סוס והרוכב מתגלה שותפות? או שזה רק שלב האחרון?

הרב: שותפות מתגלה באותם הזמנים שהם יכולים להכיר זה את זה, וכשהם צריכים לעלות לדרגת הקשר יותר גבוהה אז הם מפסיקים להיות בקשר, ומחפשים באיזה קשר אחר הם יכולים להיות, וככה זה מתקדמים. זה כמו שאצלנו שבין עליה לעליה יש לנו ירידות. כן.

04:57:21 ערן קורץ

שאלה: הציור הזה של עשירייה כרוכב הוא מבלבל זאת אומרת עשירייה כרוכב כי לא תמיד אתה מרגיש שעשירייה יודעת לאן היא מובילה אותך, מושכים לכל מיני כיוונים..

הרב: בסדר בסדר תעזוב את זה תעזוב

שאלה: לעזוב את זה?

הרב: כן, לא נורא, העיקר שיהיה לך קשר בינך לעשירייה ולבורא. ואיזה ציור שתעשה, תראה הציור הזה מה שהוא אומר לנו זה יש לנו מהתורה, אחור וקדם צרתני, אז צריכים להשתדל, בכל זאת להביא את עצמם לאותו צורת הקשר. בסדר?

04:58:18 אביהו סופר

שאלה: הבחירה בסוס ורוכב היא לא מקרית, בעל הסולם בוחר בדוגמא של סוס ורוכב למה?

הרב: כי ככה זה באמת אנחנו כך אנחנו מקושרים, וחוץ מזה הציור הזה הוא לא רק מבעל הסולם הוא מהתורה.

שאלה: אבל כאילו בין סוס לרוכב יש הרבה מערכות יחסים

הרב: כן

שאלה: הסוס הוא משרת לרוכב, הסוס הוא-

הרב: נכון

שאלה: מה מערכת היחסים הנכונה בין הסוס לרוכב שאליה אנחנו צריכים להגיע?

הרב: אנחנו מדברים על הדרגת חי, שהיא יכולה לאט לאט לעלות לדרגת המדבר, ולהרגיש את הרוכב כמו אדם שמרגיש את הרוכב. שסוס מעלה את עצמו לדרגת האדם.

שאלה: במה?

הרב: בזה שהוא רוצה לקיים כל הפקודות מהרוכב, ובזה הוא לאט לאט מעלה את עצמו לדרגת הרוכב, לדרגת האדם הרוכב עליו.

כן

שאלה: אז בזה שהסוס רוצה לקיים את פקודות הרוכב הוא מדבק ברוכב?

הרב: כן

שאלה: בינתיים כמשרת

הרב: אבל מתוך המשרת הוא כבר לא מרגיש את עצמו כמשרת כי יש לו, יש לו אותם התפקידים בוא נגיד אותם המטרות כמו שלרוכב.

05:00:33 עמית שלו

שאלה: באמת מלכותו בכל משלה והכל ישוב לשורשו כי אין מקום פנוי ממנו אלא ההבדל הוא בהווה ויהיה. מה זה אומר קודם כל אין מקום פנוי ממנו וההבדל הוא רק בהווה ויהיה?

הרב: שהבורא נמצא בכל מקום, ומקיים את כל הפקודות שלו בבריאה, והסך הכל האדם הוא צריך לראות עד כמה שהוא דבוק אליו.

שאלה: אז הוא אומר שמה שמונע את זה שחיש הבדל בין הווה ליהיה ואם הוא זוכה לחבר מגלה בין שני העולמות האלה את מלבושו…

הרב: כן

שאלה: איפה עבודת האדם צריכה להיות מרוכזת עם הפנים ליהיה או עכשיו ברגע הנוכחי?

הרב: עכשיו ברגע הנוכחי להשיג דביקות וכך בכל רגע ורגע שמתגלה.

שאלה: אז מה העבודה כלפי יהיה, כלפי העתיד?

הרב: אז עתיד לא יהיה אם כך, אתה כל הזמן רוצה לראות את העתיד בהווה, שמה שיש לך עכשיו זה מה שצריך לקרות.

שאלה: אז האדם מושך את העתיד הטוב שהוא מתאר לעצמו לתוך ההווה?

הרב: כן

שאלה: לא הפוך, לא את ההווה לעתיד.

הרב: לא, הוא עכשיו רוצה לקיים את העתיד

שאלה: המקובל חי רק בנקודת ההווה אין לו עתיד ועבר?

הרב: לא, אין

05:02:36 יגאל מלעי

שאלה: כתוב איפשהו שעייר פרא אדם ייוולד, שהוא אפילו לא סוס ששמים עליו מתג ורסן הוא סוס פרא

הרב: מממ

שאלה: ואז מביאים אותו לנקודת השבירה, ובעולם הגשמי הסוס עובר תהליך גשמי עד ששמים לו אוכף, ששמים לו רסן

הרב: כן

שאלה: מה התהליך שהאדם צריך לעבור שכופים אותו עד שאומר רוצה אני בא לעשירייה לאט לאט לקח לנו לקלוט... יש חברים ש10 15 שנה לא שמעו חיבור, התהליך הזה שכבר יש מתג ורסן יכול להיות שהוא מתקדם, מה העשירייה והעבודה שלנו בתוך העשירייה הוא צריך להביא את האדם למצב שהוא יהיה סוס שיש עליו כבר מתג ורסן

הרב: הוא צריך להרגיש שעבודה שלו בעשירייה יום יום מחברת אותו עם החברים, והחברים לוחצים עליו, ומביאים לו ידיעת המקום שלו בעשירייה, ידיעת המטרה שלו עם עשירייה, ושכך הוא רואה את החיים שלו.

שאלה: הוא צריך להסכים שישימו עליו את המתג ורסן, הוא צריך להיכנע?

הרב: לרצות. לרצות, כי בלי זה הוא לא מגיע למטרה, הוא לא יכול להרגיש את הרוכב. אתה מבין, זה הרבה יותר ממה שככה נראה לנו. זה גם כן קשור לגלגולי הנשמות. למה אנחנו נפגשים דווקא, ולמה יש לנו כזאת התקשרות, מה הבורא סידר לנו את זה, למה, זה, זה לא פשוט, נלמד את זה.

05:05:14 אמיר לופובי

שאלה: תודה רב. קמתי הבוקר באורווה שלי מתוך תחושה שאני סוס פראי שמסתובב בטבע הזה חופשי ומאושר יכול לעשות מה שאני רוצה, ורק העיניים שלי עצומות ובגלל זה אני כל הזמן נופל. עכשיו אני מבין שלמעשה אני נמצא במסלול מכשולים והרוכב הזה מוביל אותי במסלול מכשולים, אין לי שום בחירה, והבחירה היחידה שיש לי זה שכל פעם אנחנו מגיעים למכשול מסוים כזה או אחר להחליט האם אני, איך אני מתמודד עם אותו המכשול, האם אני אוזר את כוחותיי שהוא נתן בי לקפוץ מעל המכשול או שאני נכנס עם הראש בקיר ורק מקלל את הרוכב הזה שהוביל אותי דרך איזה מכשול… האם זאת הבחירה שלי, זאת העבודה, להבין את מסלול המכשולים הזה?

הרב: לא, המכשול בזה שאתה עדיין לא מסכים, לא נקבע בלבך שמה שהרוכב רוצה ממך זה נכון, שלזה אפילו שה-, לפני שפקודתו מגיע אליך אתה רוצה שזה יקרה. אתה מבין, זה בעצם אחור וקדם צרתני.

שאלה: ומאותו רגע שקיבלתי על עצמי שאני כבר עם האוכף עלי ואני כבר נמצא בתוך אותו מסלול, ומגיע למצב שבו אני אומר-, משחרר, מתבטל, ותוביל אותי אני אלך לאן שתקח אותי, ואם יהיה מכשולים אני אקפוץ ואם יהיה קשה אני אבכה מתוך תודה ושמחה שאתה נותן לי את ההזדמנות להיות במכשול הזה

הרב: כן

שאלה: ביטול מלא

הרב: כן

05:07:49 אורן ליבוביץ

שאלה: איך אפשר להרגיש את הרוכב כל היום, כל הזמן?

הרב: אם מטרתך להדבק בו אז זה לא בעיה. אתה כל הזמן מוכן להיות תחתיו.

שאלה: לפעמים הוא נעלם, כמה שעות, לא יודע כמה דקות

הרב: אז תדרוש

שאלה: איך לחייב אותו שלא ייעלם לפחות לא להרבה זמן?

הרב: לא, סימן שאתה לא רוצה

שאלה: זאת אומרת אם אני לא מרגיש אותו סימן שאני לא רוצה?

הרב: כן, בסדר?

שאלה: אז רק לעבוד על איך לרצות כל הזמן יותר?

הרב: איך לרצות כל הזמן לקיים פקודת הרוכב.

כן.

05:08:50 אקוקה

שאלה: אז לקבוע אין עוד מלבדו זה צריך להיות תגובה על הרגע הזה, כאילו אדם קובע אין עוד מלבדו תמיד על הרגע הזה הוא קובע?

הרב: כן, כך אני חושב, איך יכול להיות עוד?

שאלה: במה תלוי היכולת שלו לקבוע אין עוד מלבדו?

הרב: שמה שקורה בי עכשיו, במוחא וליבא, זה הכל מגיע לי מלמעלה מהבורא.

שאלה: זה אני מבין

הרב: נו

שאלה: היכולת לקבוע את ה-, לקבוע את הנקודה הזאתי.

הרב: כן

שאלה: במה היא תלוייה? איך אדם מצליח להיות בזה?

הרב: זה, היא תלויה בעבודה, עבודת האדם. עד כמה שהוא מסדר את עצמו שקשור דרך החברים, דרך פעולות משותפות, עד כמה שהוא רוצה להיות נמצא בשימוש חברים.

שאלה: בזה שהוא משמש את החברים הוא מצליח לקבוע שאין עוד מלבדו?

הרב: שזה ישפיע עליו כך, כן. שהבורא כך יתייחס אליו.

05:10:16 לורנס

שאלה: באנגלית, מצטער, אם זה בסדר.

הרב: MAYBE

שאלה: רוב החיים שלי אני רציתי שהבורא יוביל אותי לגלות איך הוא, לאן הוא רוצה שאני אלך, באיזה צורה אני אפעל עם האנשים שסביבי, הוא כל כך גדול שהוא הכניס אותי לתוך העשירייה, שם לי אוכף על הגב, הלביש עליי רסן ומתג ואני כל כך שמח על זה אבל יש לי טבע שכל הזמן רוצה לירוק את הרסן לירוק את המתג להשליך את האוכף מהגב. אני לא מסוגל להתבטל להאוכף והמצג והרסן שהרוכב שם עלי ואני מבקש כל יום תעזור לי להיות בכל פגישה…העשירייה מנסה לעזור לי לגלות את רצון הרוכב, אבל איך יכול להיות שהוא, הוא כל הזמן נותן לי לשאול שאלות ולבנות את הרצון אבל אני מרגיש שאני צריך להיות חלק מתוך התהליך הזה של לקבל את האוכף על הגב שלי, גם אם אני לא מרגיש את הרוכב עדיין אני רוצה להיות בתוך התהליך הזה ולא להילחם נגדו. לפעמים אני מתייאש ומבין שזה בלתי אפשרי מצד שני אני כל כך אסיר תודה, איך להמשיך? איך לא להיות כל הזמן סוס פרא כזה?

הרב: נו, מה לענות לו? כן

05:12:47 דוד למברג

שאלה: אני פשוט מקנא בו.

הרב: בסדר, כן, יש לו כאלה תכונות והבחנות שבאמת חסר להרבה אנשים.

05:13:13 עמית פלצינסקי

שאלה: הוא כותב שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו..

הרב: כן

שאלה: יש השתוות הצורה בבחינת פנים בפנים?

הרב: יש השתוות הצורה בזה שהסוס רוצה להדמות לגמרי לרצון של הרוכבו.

שאלה: אז בחינת פנים בפנים זה שיש מקבל ויש נותן?

הרב: כן, כן כן, ששניהם נמצאים כל אחד בתפקיד שלו המלא

05:14:00 אודי כהן

שאלה: אני הייתי עונה לו קודם כל שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, הדבר היחידי שחסר לו שהוא צריך לשחרר ולהנות מהתהליך. ברשותך אני רוצה לשאול, אנחנו מדברים על זה שהסוס מה שנקרא ייקח לו זמן עד שהוא ישווה צורה ויבין את הרוכב מה שנקרא ברמזים הוא ישווה אליו צורה, והקטע הוא הביניים הזה עד שמגיעים לשם כי הסוס הולך… השאלה שלי, איך, איזה עצה או סימנים יש כדי שאני אדע שאני באמת הולך בכיוון הנכון לפני שאני חוטף את המכה?

הרב: שוב

שאלה: לוקח זמן עד שהסוס לומד את רוכבו מה שנקרא

הרב: כן

שאלה: איך הסוס ידע שהוא בכיוון הנכון? איזה עצה או הכוונה יש שהוא מכוון נכון לכוונת הבורא כי-

הרב: יש להם התקשרות בדרגת החי

שאלה: אני מנסה לשאול ביום יום שלי כי אני מבין שהלבוד הוא בכל מה שקורה לי, והרבה פעמים אני מתבלבל וטועה ואז חוטף את המכה כדי לראות שטעיתי. האם יש עצה שלאורה אני אלך שהיא תבטיח לי או תעזור לי להתכוון אליו?

הרב: אתה רוצה איזשהו הבטחה לעתיד?

שאלה: עצה. אני למשל יש לי עצה אני מנסה לשמור על כוונה, כל רגע אני שואל את עצמי האם אני בכוונה נכונה, זה נראה לי עצה טובה כי אם אני לא עושה את זה בזמן אני חוטף את המכה שתחזיר אותי. השאלה אם יש עוד עצה בכיוון הזה כדי להשתוות צורה, ללכת נכון? עצה מעשית.

הרב: אני חושב שכאן אנחנו צריכים לחבר כל המאמרים שיש לנו על החברה, על העזרה הדדית מה שיכולה להיות בחברתינו ואז נצליח.

05:16:44 אינטרנט וומן האב 2

שאלה: במצבינו האדם מגלה את פעולות הבורא ואז בדיעבד צריך להסכים איתם. האם האדם יכול להגיע למצב שבו מבין או אפילו מתכנן עם הבורא כמה צעדים קדימה?

הרב: לא, אדם לא יכול לתכנן עם הבורא שום דבר, הוא יכול רק להכניע את עצמו כלפי פקודות הבורא.

היה כאן מישהו, לא, לא. כן

05:17:23 איתי רפאלי

שאלה: לגבי היחס עם העשירייה, בעבודה עם העשירייה. ישל נו בתוך העשירייה הרבה מאוד מערכות יחסים מהו אותו ערוץ אותו רסן ומתג שכלפיו צריך להתבטל בתוך העשירייה?

הרב: נו כלפי החיבור זה ברור, שום דבר חוץ מזה נראה לי.

שאלה: מה זאת אומרת כלפי חיבור?

הרב: זאת אומרת שלא חשוב איזה יש לנו צורות היחסים כעת, אנחנו בכל זאת נמשכים לחיבור.

שאלה: אנחנו כעשירייה נמשכים לחיבור ועושים פעולות למען להגיע לה זה פעולה שלנו, אבל איך אני האדם מופעל על ידי העשירייה, מהו אותו הערוץ שכלפיו אני צריך להתבטל ובאמת להיות מופעל מהעשירייה?

הרב: לא הבנתי.

שאלה: יש לי הרבה מאוד יחסים עם החברים בתוך העשירייה רובם מטרתיים

הרב: כן

שאלה: בעבודה שלנו. איזה ערוץ בהשפעת העשירייה עליי הוא הערוץ הנכון שדרכו אני צריך להיות מופעל? איפה הנקודה שבה אני צריך להתבטל כלפי העשירייה?

הרב: אתם מבינים מה שהוא שואל? כן, נו

05:19:22 לורנס

שאלה: דרך איזה מאמץ עתיד יהיה כאילו עכשיו

הרב: בהווה,

שאלה: איזה פעולה של ביטול הופכת את העתיד להווה? איזה פעולה בעשירייה אני צריך להתמקד בה כדי להתחבר ולהתבטל ושזה יהפוך למין גשר בין העתיד להווה, יקרב את העתיד להווה?

הרב: זה -, זה שאנחנו מבטלים את העתיד ומושכים אותו להווה. אני לא חושב שזה התשובה קלה, אבל ככה זה.

שם היה מישהו, נו משהו, מלעי כן?

05:20:48 יגאל מלעי

שאלה: הוא כותב פה אין מקום פנוי ממנו

הרב: כן כן

שאלה: זה כל המציאות כביכול, אנחנו לא יכולים כרגע כאילו להכריע בזה נתנו לנו עשירייה, ובעוד מאמר הוא כותב יש קומה א וקומה ב ששם אתה לומד את נימוסי המלך

הרב: כן

שאלה: אז זה העבודה שלנו כאילו לבנות בתוך העשירייה אין מקום פנוי ממנו ואז בזה נוכל לראות את זה בכל המציאות

הרב: כן, זה התהליך אבל איך עושים זה זה עדיין אנחנו

שאלה: אז איך עושים את זה לא רואים שלפני הבורא יש חבר.. זה כל העבודה שיש כן?

הרב: כן, כן,

נו האחרון

05:21:59 עמית שליו

שאלה: איפה היה? למה הוא לא מדבר על זה, הוא מרכז את כל העסק בהווה ויהיה, חבר את שני אלה

הרב: כי יש מה ש-, זה מה שנמצא לפניך עכשיו ועתיד, עבר זה עבר.

שאלה: אבל יש לנו הרבה עבודה עם העבר בדרך שלנו, שמענו גם הכנה מתוך העתיד של האדם תלוי בהודאה על העבר הוא כותב לזה מאמר בשמעתי, וכל האין עוד מלבדו קודם כל זה אחורה.

הרב: טוב, זה יתברר, זה יתברר.

כן גיל

05:22:52 גיל קדם

שאלה: האם הדרך לאותו קשר איתו זה בזה שאני מברר את הקשר שלי או בדרישה לקשר עם החברים איתו שהחברים תמיד יקרבו את העתיד להווה

הרב: החברים, החברים הם יותר, יותר מוכנים לזה, יותר פועלים בזה.

נו, כן.

05:23:33 ארז

שאלה: יש לנו היום חבר גדול שמצטרף לצבא, ברוך רץ היום מתגייס וכיף גדול, זה התרגשות מאוד מאוד גדולה לכל הכלי, אז נאחל לו בהצלחה לברוך.

הרב: היום כבר הולך ל-, טוב. נו, שיהיה בשעה טובה, שיבוא עם הרבה פלאפלים, ו-, טוב. נלך הביתה, לפנינו עוד יום שלם.

05:24:37

קריין: הודעות לסיום, חברים יקרים בראשון הקרוב תתקיים ישיבת חברים עולמית בין השעות 18:30 - 19:30 במערכת הערבות, יהיה התאספות פיזית בבניין העמותה בפתח תקווה, כולם מוזמנים.. ביום ראשון הקרוב. גם גברים גם נשים מגיל 18 ומעלה.

לוח שידורים

05:25:35

שיר