שיעור בוקר 10.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

למצוא טוב בחבר - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו צריכים לעבור את החומר הזה. יש לפנינו עוד הרבה קטעים ודברי מקובלים שיעזרו לנו להתקדם עוד קצת ועוד קצת עד שנגיע למצב שבאמת אנחנו מרגישים שאנחנו פועלים לא מתוך שטוב לנו, אלא מתוך שרוצים לעשות נחת רוח לבורא. לשינוי הזה אנחנו מצפים שיתרחש בנו על ידי ההתעסקות בחומר של המקובלים ועל ידי חיבור בינינו.

קריין: קטע מספר 7.

"מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם, משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו". לכן כשמשקר לחברו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחברו, הוא מצער את הקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ז. "סור מרע")

כאן יש לנו באמת על מה לחשוב. אם אנחנו מתארים את הצורה הנכונה של המציאות, אז אנחנו נמצאים תמיד מול הבורא ולכן בהתאם לזה צריכים לענות על כל דבר ולראות את עצמנו שנמצאים באמת בזה שפונים אליו, מקבלים ממנו, ורק עם הבורא יש לנו עסק בכל רגע ובכל מצב.

שאלה: מה זה אומר לרמות את חברו, לשקר לחברו?

כרגיל, אני לא אומר מה שאני חושב. "פיו וליבו לא שווים".

תלמיד: הוא אומר יוצא שאז אני מרמה את הבורא. אבל אני לא באמת יכול לרמות את הבורא, כי הוא יודע בדיוק מה אני?

לא, זה שאתה רוצה לרמות כל אחד לא חשוב מי, אפילו את חיית הבית שלך, אם אתה רוצה לרמות אותה, איזה כלב או משהו, אתה בכל זאת מתייחס בצורה לא ישירה לבריאה, וכל הבריאה זה הבורא. וגם כלפי עצמך אתה צריך גם להתייחס בצורה ישירה.

תלמיד: אז מה העצה של רב"ש, מה לעשות עם זה?

לתאר שהבורא ממלא את כל המציאות ואתה נמצא תמיד מולו.

תלמיד: זאת לא ההרגשה. אם יש איזה פגם בהרגשה הזאת שהוא ממלא.

אם היית בהרגשה אז לא היינו מדברים על זה, זו היתה המציאות האמיתית של כל אחד ואחד. אבל דווקא בגלל שזה לא בהרגשה, אנחנו צריכים לעבוד על זה כאילו שזה בהרגשה.

תלמיד: מה אני צריך לעשות מול חברים?

במקומם, לתאר שזה הבורא.

תלמיד: לבקש ממנו שיתגלה?

למה שיתגלה? אם צריך שהוא יתגלה הוא יתגלה. אתה צריך להתנהג כמו שהמקובלים אומרים לך, תתנהג לכל המציאות שאתה עומד מול הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין לשקר לחבר, לבין לשחק מול החבר? גם כשאני משחק פי וליבי אינם שווים.

אני לא יודע את כל הדברים האלה. אני יודע רק אם אתה ישר בלב שלך או לא. וכמה שתסובב את עצמך לכאן או לכאן אתה לא נמצא בבית משפט. כאן זה משפט אחר.

שאלה: להמשיך את נושא המשחק. יש המלצה לשחק גם אם נגיד יש לך מצב רוח רע, אתה צריך לתת לחברים את רוח החיים.

זה לא שקר ואתה לא משחק כאן במשהו. אלא אתה מחליט שעכשיו אתה צריך כך להתנהג עם החבר בגלל שזה לטובתו. זה נכנס לאותו משפט של יושר עם הבורא.

קריין: קטע מספר 8.

"מי שעובד על דרך הטוהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ב. "יורד ומסית עולה ומקטרג")

זו בעצם ההסתכלות הנכונה. אם אדם מסתכל נכון על כל המציאות, שחוץ ממנו אין כאן אף אחד מקולקל.

קריין: קטע מספר 9.

"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והעצה היעוצה לזה, להסתכל במי שכנגדו, היינו אם יראה באדם אחר, שעושה איזה דבר שלא כהוגן, יחשוב גם הוא בדעתו, מפני מה הזמין ה' לפניו לראות הדבר הזה, אם לא כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלו, ומחמת הסתת היצר, טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת."

(אוהב ישראל. ליקוטים חדשים, בראשית)

שאלה: האם בעבודה של להצדיק את החבר, לראות טוב בחבר, בעבודה של "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" יש את החובה שמטילים עלינו המקובלים לתקן את מה שגלוי לעיניים בחושים?

ודאי שכן, ודאי שיש. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אתה צריך לראות את האמת, ועכשיו מסבירים לך מה האמת. שבעצם אתה רואה באחרים את כל הפגמים שלך.

תלמיד: אז זה הפירוש ש"אין לדיין מה שעיניו רואות"?

כן.

תלמיד: חשבתי שצריך לתקן "ניתן לרופא רשות לרפא" וללכת ל"אין אני לי מי לי"?

בדיוק, אז תרפא, תרפא את עצמך. אתה עומד מול הבורא ורואה כך את המציאות, רואה את כל הפגמים שיש, ואז "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", כך אתה צריך עכשיו לזהות את המציאות המקולקלת, ולהביא אותה למציאות המושלמת. שאתה ממש עומד מול הבורא. זאת אומרת, אתה לא יכול לראות פגמים במה שנמצא מחוץ לך, אלא אתה צריך להסתכל בפנים, ולראות את כל הפגמים בך.

תלמיד: אז חוץ מתיקון פנימי, אין לי עבודה לעשות?

לא, אתה רואה כמה זה קל, תתקן רק את עצמך, וזהו.

תלמיד: אבל לפעמים אנחנו גם שומעים קו אחר, כלומר קו מקביל, בנוסף לזה.

היינו?

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שצריך לתקן את הדברים שצריך לתקן בצורה פיזית, בחושים.

לא הבנתי.

תלמיד: נניח עכשיו החברים קבענו מפגש, והגיעו למפגש שניים מתוך עשרה. אני לא אומר "טחו עיני מראות בגלל היצר הרע שלי". אלא החברים שלי לא הגיעו למפגש ואני צריך לתקן את זה.

מה זאת אומרת לתקן?

תלמיד: להעלות חשיבות, לדבר איתם. אבל אני לא נשאר בעבודה פנימית ואומר, "לא, בעצם אני לא רואה נכון, לא הגיעו שניים".

אתה צריך לעורר אותם, ולראות את הפגמים שאתה רואה בהם, שאלו הפגמים שלך "כל הפוסל במומו פוסל". ואז לא נותנים לך לראות פגמים בך בלבד, כשאתה מתקדם בדרך, אתה רואה ומגלה אותם בכל אחד ואחד מהאנושות, כי אתה נכלל מכולם.

תלמיד: אז מה זו החובה לעשות פעולות, לארגן, לסדר, "לקבוע" ברזלים, "עתים לתורה", לדברים שהם בזמן, תנועה ומקום?

כי זה נותן לך כוח של ראייה נכונה על המציאות, זיהוי עד כמה אתה לא נמצא בה, ומה הסטייה שהקלקולים שלך מייצבים.

שאלה: לגבי קטע 7, נשמע מאוד לא ריאלי העניין הזה לשקר את חברו. כלומר אם אני אשתף את החברים או כל אדם מה אני באמת מרגיש אפילו את הכלב, אז כל העולם יסטה ממני כי בלב שלי יש רק רע. אז איך לגשת לזה נכון, לממש?

אנחנו לא צריכים להגיד את כל הדברים האלה. איפה אתה רואה שכתוב שכך צריך לתפקד? אבל זה שאנחנו נראה את כולנו פגומים, רק אומר עד כמה אנחנו בעצמנו פגומים "כל הפוסל במומו פוסל". ואת זה אנחנו כבר יודעים.

תלמיד: יוצא שכל עוד אני רואה את הפגמים, עדיף לסתום ולא להגיד כלום.

כן, זה שאתה נניח רואה כל מיני ליקויים בחברים, אנחנו מדברים על החברים כן? גם על כל העולם, אבל שם זה קצת אחרת בכל זאת. אז ככול שאני רואה ליקויים בחברים שלי, אני צריך להגיד שהכול נמצא בי. שאני רואה אותם כאלו, מפני שאני נמצא בקלקולים, לפי הכלל "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: איך לעלות חשיבות להפצה בכלי הבלטי, איך כל פעם להוסיף?

אין כאן משהו מיוחד בכלי הבלטי לעומת הכלים האחרים, אלה אותן בעיות, אותם שלבי התפתחות ותיקונים. לכן אני לא חושב שיש כאן שאלה מיוחדת בשבילכם. אני מאוד שמח לראות אתכם כך, שיש לכם יום יפה וטוב, יום חופש, כולם יושבים על הדשא, זה באמת יפה.

מה צריכים? צריכים להיכנס קצת יותר פנימה לקשר ביניכם ולתיקונים. כי אנחנו באמת צריכים להבין שבמקום כל התכונות שלנו לקבל, אנחנו צריכים רק תכונה אחת, תכונת החיבור והאהבה מהחיבור בינינו, לבורא, בצורה ישירה כזאת. על זה לדבר, על זה לחשוב, לזה להשתוקק, ולצפות שזה יתגלה, וכמה שיותר. זה תלוי רק ברצון שלנו, בהשתוקקות, ובבקשה שלנו.

ברגע שאני אקבל נטייה לאהבת הבורא, שאני רוצה לאהוב אותו, שאני רוצה להשפיע לו, שאני רוצה להתקרב אליו, להידבק בו, במידה הזאת אני כבר אתחיל להרגיש את העולם הבא, את העולם העליון. וזה לא יכול להיות אלא בתנאי שאני מגלה כך את היחס שלי לבורא דרך העשירייה, אחרת זה שקר.

שאלה: כשאני רואה פגם מול עיני, אתה אומר שהפגם הזה נמצא באמת בתוכי ולא בחבר. איך אני יכול לתקן את הפגם הזה אם אני לא מרגיש שהוא נמצא בי, אני לא חושב שזה נמצא בי, בחיים לא הייתי חושב שהדבר הזה יתגלה בי. איך אני יכול לתקן את הפגם הזה?

מתוך זה שאתה מבקש לראות את האמת. אתה נמצא מול האור העליון המופשט, ואתה רואה את העולם מלא באנשים, וכל מיני דומם, צומח, חי, במקום האור העליון, ואתה רוצה לגלות את הכוח העליון הזה, את האור העליון בצורה אמיתית, ישרה. ולא חסר לך כלום חוץ מלהחליף את היחס שלך למה שאתה רואה. כי אתה רואה עולם מדומה, ואתה צריך להחליף את היחס אליהם מרצון לקבל לרצון להשפיע, משנאה לאהבה. אז תשתדל להתחיל לשנות את עצמך, זה הכול.

שאלה: למדנו שהחוק של העולמות העליונים הוא "ואהבת לרעך כמוך", אם הכוונה שלי היא לא לפי זה, יוצא שאני מזיק לעצמי, ואז אני לא שלם ביחס הזה?

ודאי שככה זה, נכון. לכן "כל הפוסל במומו פוסל", אנחנו ממש פוגעים בעצמנו. אתה רואה את העולם מהו, העולם טוב? זה מה שאנחנו עושים על ידי זה שכך אנחנו מתייחסים אחד לשני. במקום האור העליון שימלא אותנו, שהבורא יתגלה לנו, שאנחנו נראה את המציאות האמיתית, את המציאות הנצחית, השלמה, העמוקה, שלא יהיו לנו שום סודות מהטבע, "שנראה מסוף העולם ועד סופו" הכול.

במקום זה מה אנחנו רואים? אנחנו רואים ומגלים מיום ליום שאנחנו יותר ויותר טועים, זו ההתקדמות שלנו, זו ההתפתחות שלנו. עד שבסופו של דבר כל הכישלונות האלו יביאו אותנו למצב שאין ברירה, ואנחנו נרים ידיים ונגיד שמספיק, אנחנו מוכנים להכול.

שאלה: איך אני יכול לראות שהחיסרון שלי כלפי החברים הוא בפנים, בתוכי? איך אני יכול לפתוח את לב האבן שלי?

רק על ידי חיבור עם החברים, בעזרה הדדית, ובלימוד יחד עם כולם. אתה לא יכול לגשת ללב שלך לפתוח אותו, לראות מה קורה בתוך חדרי ליבך, אתה לא יכול, אין לך גישה לשם. רק האור העליון, במידה שהוא יפתח לך את הלב, אז תרגיש מה קורה שם, בלב שלך.

שאלה: אני צריך לראות את החבר כמו שאני רואה את הבורא, אבל כדי להגיע לזה אני צריך לחיות לא רק למען עצמי אלא לחיות למען החברים. אם אני רואה חבר מסוים שמפריע לי, אז כדי לראות אותו כמו הבורא האם אני יכול לספר על זה לשאר החברים בעשירייה, או מה אני יכול לעשות כדי לראות את החבר כל כך גדול כמו הבורא ולהגיע להשתוות הצורה איתו?

תתייעץ עם החברים שלך מה אתה צריך לעשות, למה לא? בסך הכול אתה רוצה לתקן את עצמך, יש לך כוונה טובה.

שאלה: קצת לא מובן איך ניתן לתקן, נניח אני אחד מאותם שני חברים שמגיעים לשיעור וכל שמונת החברים האחרים לא מגיעים לשיעור, איך אפשר לתקן את זה? אני מגיע לפגישה, מה בדיוק רע בי בזה שאני רואה אותם כלא מגיעים, איך לתקן את זה?

אתה צריך לדבר איתם ולהחליט מה לעשות. אם מכל הלימודים, מכל הפגישות שאתם קובעים במקום עשרה מגיעים שניים אז אני לא יודע מה לעשות. תפנו למנהלים שלנו שנמצאים כאן ותשאלו אותם מה קורה, מה עושים בדרך כלל במקרה כזה. יש להם ניסיון, הם שומעים את הדברים האלה מהרבה מקומות אולי בעולם, הם יספרו לכם מה לעשות. אני לא יודע מה להגיד, זו בעיה, בעיה מאוד גדולה.

תלמיד: אני יותר שואל איך עלי לראות את הפגם הזה כפגם שלי? כי אני חושב שגם אני לא צריך להגיע לפגישות האלו, גם לי זה לא חשוב, כדי שהם יבינו.

זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות, שאתה עושה את זה דווקא, הם כך עושים אז אני כך אעשה. הם עושים דבר לא טוב, אז אתה לוקח מהם דוגמה? זה נגד הקדושה, אסור לעשות את זה. אתה צריך אולי לעבור לאיזו קבוצה אחרת איפה שמגיעים אנשים לחיבור, אתה צריך משהו לעשות כדי בכל זאת להשתתף עם עוד אנשים. האמת שרוב הלימודים שלנו הם וירטואליים, אתם לא מתאספים בעשיריות, כביכול אתם כן בעשיריות אבל הכול מולי נניח, לכן אני לא חושב שזו בעיה להשתתף בלימודים, מלבד כאלו דברים שאנחנו בכל זאת מתאספים. זו בעיה שצריכים לפתור אבל איך אני לא יודע.

תלמיד: אז אין לנו שום יכולת להפגין אחד כלפי השני איך נכון או לא נכון להתנהג?

אני לא יכול להגיד לך. תתאספו כולם ותתחילו לדבר ולהתייעץ מה לעשות ותראו מה קורה. לכן אני אומר, תפנו להנהלה, ההנהלה תתחיל לעבוד ותתחיל להסביר לכם מה עושים במקרה כזה שמעשרה מגיעים שניים וזה בצורה קבועה, אז זה כבר לא עשרה זה כבר שניים, והשמונה הנותרים הם סתם נרשמים, יש להם איזה הקלה מזה "אנחנו נרשמנו, מתי שיקבלו שכר, פרס בגמר התיקון אנחנו רשומים שם כנמצאים באיזו עשירייה, איפה מה שמגיע לנו?", דברו ביניכם על זה יותר ויותר.

שאלה: עם כל הבירורים האלה, לראות את הפגמים של החבר כפגמים שלי וכל מה שאני עובר, אני רוצה יחד עם כל זה לחזק את הקשר עם החבר. איזו פעולה אני יכול לעשות כדי לחזק את הקשר עם החבר?

כל הזמן לעורר אותו, להראות לו שאתה אוהב אותו, שאתה חייב אותו כי בלעדיו אתה ממש מרגיש את עצמך זרוק. אתה חייב כך להראות לכל החברים שבלעדיהם אתה מת, אתה לא יכול להתקיים, אתה מעורר אותם כי הם חייבים לעזור לך לחיות.

קריין: קטע מספר 10.

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".

לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

תנסו יותר ויותר לתאר את כל העולם כך שאתם נמצאים מול הבורא, מול האור העליון, שמה שהם עושים אתם רואים את הפנימיות שלכם. כל מה שאני רואה בעולם מהדברים הטובים עד הדברים הגרועים ביותר, הכול מחשבות ורצונות שיש בי, שאני רואה אותם כך מבחוץ. זה נראה משהו מדהים, זה סרט, זו הקרנה כזו שאי אפשר לתאר.

תסתכלו על כל העולם, על כל המציאות, הבורא כאילו דרך מכונת רנטגן מעביר כאלה קרני רנטגן דרך כל אחד ואחד, ואז אנחנו רואים על המסך את הפנימיות שלנו, של כל אחד ואחד, זו האמת. רק אם נתרגל לתפיסת מציאות כזו, אז יהיה לנו יותר קל לשנות את עצמנו, לתקן את היחס שלנו למציאות, לבורא, לחברים, לכולם.

אבל זו התפיסה האמיתית, ומתוך זה יהיה לנו יותר קל גם להגיע למצב שחוץ מהתיקון של עצמנו, כל אחד את עצמו, אנחנו לא דורשים יותר כלום, אין לנו טענה כלפי אף אחד, כולל הבורא ודאי. יש לנו רק בקשה אחת, שהבורא יתקן אותנו. במה? שלא נוכל להגיד איזה דבר רע על הבריאה שהיא שלו.

שאלה: זה ש"כל העולם נברא בשבילי" יש לזה איזו משמעות בכלל? כי אנחנו כל הזמן מתמקדים רק בעשירייה ומשם מתקשרים לבורא, אז איך לקחת לתשומת ליבי את העולם כולו?

בדיוק בצורה כזו. רק אתה צריך להגיב אליו לאט לאט בהדרגה, אבל בפנים אתה צריך להיות עם המשפט הזה שמה שאתה רואה אתה רואה העתקה מכל התכונות שלך. יש לך על זה עוד כמה מאמרים.

תלמיד: ההקרנה של כל התכונות שלי זה מובן, אבל אני רואה גם כל מיני חורבנות, בלגן בעולם, צרות למיניהן, אז איך אני יכול לתקן את זה בתכונות אם כל העבודה היא בעשירייה?

העשירייה היא בעצם אותו הכלי שאתה כלפיהם יכול לתקן את עצמך ובזה אתה מתקן את העולם. העשירייה היא הכלי העיקרי שמהווה לך את עשר הספירות העיקריות של הנשמה. אם אתה מתקן את היחסים שלך עם החברים, אתה בזה, אפשר להגיד, מתקן את כל הנשמה במלואה. אתה מתחיל להרגיש שבתוך הכלי הזה, בתוך העשירייה מתרכזות כל התכונות, כל ההבחנות של העולם כולו.

תלמיד: אז יוצא שלראות את העולם כמתוקן ניתן רק דרך קשר מתוקן שלי עם העשירייה?

ודאי, למה הייתה שאלה כזו בכלל אני לא מבין?

תלמיד: כי הוא כותב ש"העולם נברא בשבילי", אז מה זה האני, אולי זו ההתחברות שלי לעשירייה, זו הכוונה לאני?

גם אתה כאחד מהעשירייה. בשבילך נברא העולם, העולם מתואר כלפיך בעשירייה. אם אתה מסדר את הקשר שלך עם העשירייה, אתה מתחיל דרך העשירייה לראות את כל הפגמים, את כל הקלקולים שאתה צריך לסדר כלפי העולם, אבל אתה מסדר אותם בעשירייה. אתה פתאום מתחיל לראות כל חבר וחבר עד כמה הוא רע, אגואיסט, שנוא עליך וכן הלאה, העולם מתחיל יותר ויותר להראות לך את הניגוד שלך עימו דרך העשירייה, ואז כל חבר וחבר נעשה מאוד מאוד מנופח בכל מיני הבחנות שליליות.

שאלה: אני לא מבין מה נוסחת העבודה שנובעת מהמאמר הזה. נגיד שתפסתי את עצמי שזה לא פגם בחבר אלא פגם בי, אבל אני לא מבין את נוסחת העבודה, הרי אני לא יכול לבקש תיקון על הפגם הזה, יש לי תפילה על חבר, אז כאן נוסחת העבודה מובנת. אבל מה עלי לעשות אם דרך החבר הראו את הפגם שלי?

אני לא יודע את כל הפילוסופיה שלך, אני יודע רק דבר אחד, אני צריך להגיע למצב שבו אני רואה את כל העולם לפניי שהוא כולו טוב, כי "כל הפוסל במומו פוסל", זה הכול. אני חייב לראות את כל העולם כטוב כי "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: אז מה התגובה שלי אם הראו לי את החיסרון?

את הפגם הזה שעכשיו אני רואה דרך עשירייה, מהעשירייה, אני רואה את הדבר הזה כליקוי שאני חייב לכסות אותו באהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: אבל זו איזו בקשה, אני לא יכול לכסות באהבה.

אתה מבקש שכל השנאה, כל הדחייה, כל מה שאתה רואה שזה לא טוב, שזה יהפוך להיות לטוב.

שאלה: אבל אסור לבקש על עצמי, אני מבקש על חבר, אז מה לעשות עם פגמים שלי?

אתה מבקש תיקון על זה שאתה רואה את העולם כרע, כדי לראות אותו כטוב, להתייחס אליו כטוב.

שאלה: האם כל הפגמים של האנושות הם גם בי, או שזה רק הפגמים של החברים שלי כאן בסביבה שלנו, ובעולם הגשמי כן יש פושעים וגנבים וכן הלאה?

כן, כל הפגמים שאתה מזהה, אתה מזהה אותם בגלל שאתה נמצא בפגמים האלו, זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: שאלה לגבי דברים טובים חיוביים שאנחנו רואים, איך להתייחס לדברים שהם טובים?

יש גם דברים טובים, למה לא? אחר כך אתה תגלה עד כמה הם טובים, או לא. אני מבטיח לך שגם כלפיהם אתה תראה שינויים.

שאלה: אני רואה את העשירייה שלי כמתוקנת. אנחנו עובדים יחד, יש לנו עבודה רגילה, כל מיני מקומות בעבודה, אבל העולם החיצוני דוחה אותי. השכנים דוחים אותי, האנשים בעבודה שלי דוחים אותי, לא נעים לי להיות איתם, איך להתייחס לזה?

להמשיך בעשירייה עד שאתם ממש מגיעים לחיבור מאוד מאוד גדול ולהשתדל בכל זאת לא להיות מנוגדים בזה לכל העולם, אחרת זו גם גאווה מיוחדת שפועלת בכם, ואחר כך זה יסתדר גם עם העולם כולו, אל תדאגו, אבל קודם זה בעשירייה.

שאלה: מצד שני, אם החבר מפנה אליי טענה ומצביע כביכול על החיסרון שלי, מה היחס הנכון כלפי זה ומה צריכה להיות התגובה הנכונה שלי?

בדרך כלל אנחנו לא מגלים איזה טענות יש לנו כלפי החברים אם זה לא שייך למשהו גשמי, כי אנחנו צריכים לתקן את זה בפנים. וכמו שהרב"ש כותב, כל הפסול שאני רואה בחבר, הפסול הוא בי, ולכן מה התועלת להגיד את זה לחבר? אני צריך לדבר לעצמי.

שאלה: אבל אם חבר בכל זאת מפנה אליך טענה במסגרת הלימוד, אולי כלפי ההתנהלות, לכל מה שקשור לדרך הלימוד שלנו, מישהו בא אליך בטענה ואומר "אתה לא בסדר בזה ובזה", אז מה התגובה הנכונה והיחס הנכון?

להגיד לו שבטוח שהוא צודק, אבל אתה רוצה לראות את זה מהמקורות. אם הוא יכול להראות לך את זה מהמקורות, זה יותר טוב. ואז תלמדו יחד, זה מצוין, זה יתקן את שניכם ויביא חיבור ביניכם, כי אתם לא הולכים להלשין זה על זה ולהוריד זה את זה, אתם רוצים להגיע לאמת, כי מטרת התיקון היא להגיע לדביקות בבורא ולכן העיקר זה לגלות את האמת. אני לא צודק, אני אשמח שאני לא צודק, העיקר שאני אגלה שאני לא צודק ואז יש לי מה לתקן ולהתקרב לאמת.

שאלה: ככל שמתקדמים בדרך, אז מגלים יותר את עומק הבריאה, נכון?

נכון.

שאלה: יש איזה רף תחתון שכבר אין שם יותר מה לגלות, שזה המקום הכי גרוע שכבר אין אחריו, או שזה הולך ביחד עם התיקון?

אין דבר כזה. אין סוף.

תלמיד: אז עומק הבריאה הוא אינסופי?

כן.

שאלה: האם האדם יכול להגיע למצב שהוא רואה שהפגמים של האחרים הם למעשה הפגמים שלו גם במצב של "לא לשמה"?

כן, עוד לפני "לא לשמה" אנחנו מתחילים להרגיש כך. כן, עוד בזה שאנחנו נמצאים ב"לא לשמה" אנחנו כבר מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים בפגמים שלנו וזה לא שייך לפגמים של האחרים. כן.

שאלה: מצד אחד כל העולם שלפניי כולו טוב ו"כל הפוסל במומו פוסל" מצד שני אנחנו אומרים "הקם להרגך השכם להרגו". איך להתייחס למקרים כאלה, איך לפעול בעולם הזה?

מדובר על צורה פיזית.

תלמיד: פיזית, כן. גם אמרת "יש לרופא רשות לרפא" צריך ללכת לרופא פיזית.

כן, אבל אין לעבריין לבוא אלי עם סכין ולדקור אותי. אם אני מגלה דבר כזה, אז מותר לי להקדים אותו.

תלמיד: ואיפה התיקון שלי שזה משהו שאני רואה את זה כפגם?

מה, שאני רואה בפעולות של אחרים פגם שלי?

תלמיד: כן. אנחנו אומרים שאם אני רואה משהו רע באחר, זה פגם אצלי, ואני צריך לתקן את זה, אבל כשמישהו בא להרוג אותי, האם זה גם פגם אצלי ואני צריך לתקן את זה, או שאני חייב להתגונן קודם?

לא, אני צריך קודם להתגונן, אני צריך להשאיר את עצמי בחיים כדי להמשיך את התיקון. אני לא חייב להרוג אותו, אבל לעצור אותו מזה, בטוח שאני חייב.

שאלה: ואיפה אחר כך הפגם שבי שאני צריך לתקן פה?

אז תבדוק למה הבורא מביא לך תרגיל כזה.

תלמיד: אמרת שאם חבר אומר שאתה לא בסדר, אז תשבו ביחד ותגיד לו "תראה לי במקורות, כי אני רוצה להתקרב לאמת". מה קורה כששני חברים מבינים אחרת את אותם מקורות, אפילו את מה שאתה אומר, כל אחד מבין אחרת את מה שרב אומר.

משאירים את זה לבירור אחר כך. יש כאלה בעיות שמשאירים אותן עד שיבוא אליהו, לא קורה כלום. חיים עם זה ומגלים אחר כך במצבים האחרים מי צודק יותר, מי פחות, עד כמה שהם מבינים, ואז הם מתחילים להבין שדווקא הם עזרו זה לזה להתקרב לאמת, ובאמת הם נפגשים.

תלמיד: אז אם יש משהו שאנחנו לא מצליחים למצוא את ההסכמה בינינו, פשוט להשאיר אותו?

להשאיר, אלא מה תעשה?

תלמיד: אני לא יודע, אני אתן לך דוגמה מאוד פשוטה. נגיד עכשיו אמרת לחברים מבלטיה איזה יופי שהם נפגשים פיזית, ונגיד העשירייה שלנו רוצה להיפגש ושני חברים אומרים "לא, אני הבנתי מרב שאסור להיפגש" ומישהו אחר כן רוצה להיפגש, אז העשירייה לא נפגשת כי אין הסכמה. האם להשאיר את זה ככה עד שנגיע להסכמה, או שיש איזו דרך לברר את זה הלאה?

אני לא רוצה להיכנס לכאלה בירורים.

תלמיד: לא בהכרח המקרה הזה, פשוט חוסר ההסכמה הזה.

למה הם לא רוצים? מה הטענות של כל אחד ואחד? אם לא יהיו שום מעצורים חיצוניים, האם הם גם לא ירצו להיפגש? למה? בשביל מה? מה קורה? צריכים לברר את הדברים האלה, אני לא נכנס לזה בדרך כלל. בפרט שנמצאים בפנדמיה ובכל מדינה זה בצורה אחרת ומשתנה מהיום למחר, איך אני אלך על זה?

תלמיד: זו רק דוגמה, יש אלף נושאים כאלה שכל אחד הבין את רב אחרת ואז מאוד קשה לברר, כי את אותו ציטוט של רב כל אחד הבין ממזרח למערב, הפוך לגמרי.

זה נכון, כך גם המקובלים, שכל אחד ואחד מבין אחרת, ומה?

תלמיד: איך לברר מה נכון לנו כעשירייה?

שוב אני אומר לך, מבררים כמה שאפשר. יש לנו עשירייה, אולי יש מקום יותר מהעשירייה שיכול לעזור לנו, איזו "עשיריית על" שאפשר לפנות אליה, אני לא יודע, אבל אם לא, אז משאירים את זה וממשיכים עד שנעשים על ידי עוד כמה שיעורים יותר חכמים ויכולים לפתור את הבעיה.

שאלה: האם העשירייה יכולה לבקש ביחד שהבורא יקרין לה את הסרט הנכון או שזה עניין פנימי של כל אחד בעשירייה?

העשירייה יחד יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אין שום בעיה.

תלמיד: מה הסרט שהם רוצים שהבורא יקרין להם?

אתה שואל אותי?

תלמיד: כן.

לא יודע מה שהם רוצים, איזה סרט בידור, מה הם רוצים, מה אתה שואל אותי?

תלמיד: לראות את איך שהבורא מנהיג את הכול בטוב, זה משהו שאנחנו צריכים לדרוש אותו ביחד כל הזמן?

כן.

שאלה: לגבי בירורים בתוך העשירייה. ראינו שאם ניגשים לאיזה בירור, אף פעם אי אפשר להגיע לשום דבר כי לכל אחד יש דעה הפוכה מהדעה של האחר. אם שמים משהו כמטרה, זה יוצא מאוד אמורפי, אם מתחברים לא כלפי כל דעה ודעה אלא כלפי איזו מטרה, קוראים מאמר, אז לא נעשה בירור, ואז אנחנו כאילו עוזבים את זה בשביל לא להיכנס לכאסח ולא לסתור. איך באמת לעשות כל פעם צעד נכון כדי להתקדם קצת?

ההתקדמות היא בזה שכל אחד מתעלה מעל האגו שלו ומשתדל להיות מנותק מעצמו ומשתדל להגיע למשפט אמת לבד. ובמשפט האמת הזה לבד, שם הם משתדלים להתחבר. זה הכול. תנסו לעשות את זה כמה פעמים ותראו שזה אפשרי.

שאלה: איך לדרוש מהבורא לפתוח את הלב שלנו כדי שנוכל לראות את גדלות החברים שלנו ולהתעלות בעבודה שלנו?

אם אתם תתפללו על זה, בטוח שהוא יעשה לכם את זה. בטוח. אני אתכם יחד. תבקשו מהבורא לפתוח את הלב שלכם, לראות את החברים שהם טובים, מתוקנים, מתקדמים, גדולים, חכמים. תשתדלו כך לפנות לבורא, תראו שתצליחו.

שאלה: האם העשירייה שהבורא שם אותי בה היא גם נמצאת בתוכי במצב המתוקן?

כן.

שאלה: איך בזה שאני משתדל להכניס את החברים לתוך הלב אני עוזר להם?

אנחנו כולנו נמצאים בגמר התיקון, ויחד עם זה נמצאים במצב שהוא שונה מגמר התיקון. במידה שמשתוקקים לכיוון התיקון, כך אנחנו דוחפים את עצמנו לזה, כמה שכל אחד עושה בזה הוא דוחף את העשירייה קדימה. אז בואו נשתדל לראות כך את המצב שלנו ובכל רגע ורגע כך נקרב את העשירייה לתיקון.

שאלה: שמענו שבעל הסולם עבר את כל התיקונים, ויחד עם זה הוא ביקש שיורידו אותו למטה לעזור לאנשים, האם הוא ראה את כולם מתוקנים, את הכול כמתוקן או שלא?

אני לא יודע, אני לא הייתי במקומו. על הדבר הזה שהוא כותב אני לא יכול לתת פירוש, זה מאוד מאוד רחוק ממה שאני מבין.

שאלה: באיזה אופן אירוע כמו שיש לנו מחר, סעודה, יכול לעזור לנו לייצב את תפיסת המציאות הטובה הנכונה הזאת שצריכה להיות החיים שלנו?

לפי הרצון שלכם. סך הכול לפי הרצון שלכם. אין בזה שום דבר אחר. אם אתם רוצים שיקרה משהו טוב, תחשבו על זה, תתכוננו לזה, תדברו זה עם זה, ואז נפעיל סך הכול חצי שעה, כמה שצריך להיות, מאמץ, ונצליח בעזרת ה'.

(סוף השיעור)