שיעור צהריים 05.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פועלים בערבות – קטעים נבחרים מן המקורות

שאלה: אני מרגישה שאני היחידה שזכיתי לקבל את הכבוד להגיע לכאן ולהשתתף בכנס. אני רוצה להעביר את זה לעשירייה שלי כי היא לא יכלה להגיע פיזית. איך אני יכולה לעזור לעשירייה שלי? איך אני יכולה לשרת אותם ולהעביר את האור העצום שקיבלנו כאן כולנו בכנס? אני מרגישה שהכנס היה פשוט מדהים והתקדמנו מאוד ואני רוצה לחלוק את זה עם החברות שלי.

אני חושב שצריך לעורר אתכם לעשות כנס. כבר מזמן לא היו לנו כנסים בארצות הברית, שנים. פעם זה היה מאוד נהוג. אם תרצו, אני אשמח לבוא לצפון ולדרום אמריקה, לקנדה, אין לי שום בעיה להיכנס למטוס ותוך 10 שעות להיות שם. אז בבקשה תדברו על זה. אתם יכולים לבחור את נושא הכנס, שיהיה מיוחד לְמה שאקטואלי, בוער, נחוץ למי שגר בארצות הברית. תבדקו, תתכתבו בין דרום וצפון אמריקה ונעשה אם יהיה רצון. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמידה: אנחנו מאוד נשמח אם זה יקרה.

אני מוכן, הכול תלוי בכם.

שאלה: אם אסור להתפלל על עצמך, ואתה נמצא במצב של אדישות כלפי הקבוצה כך שאפילו אין כוח לעשות דברים בצורה מכאנית, שקט מוחלט בפנים, אין תפילה, אין רצון, וההבנה שאתה מפר את הברית לוקחת את שארית הכוחות, אז מה האדם שנמצא בירידה צריך לעשות?

הוא צריך לקחת איזשהן התחייבויות ולעשות, לקיים זאת בקבוצה. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: לגבי הערבות. מורגש שמצד אחד זה משהו שהוא קבוע לכולם, ומצד אחר זה משהו שהוא בתנועה. האם כל העשירייה צריכה לבנות לעצמה ערבות משלה וכל הזמן לעלות?

כן, זה חייב להיות חוק בעשירייה שהם קשורים ביניהם בחוק הערבות. ואחר כך יותר ויותר רחב.

שאלה: שמעתי בשיעור שני דברים שכביכול יש ביניהם סתירה ביחס של העשירייה כלפי כל חבר פרטי. אם חברה אומרת "אני איתכם בלב, אני לא יכולה להתחבר", אז אמרת כן לברר מה קורה איתה ולדאוג לה ולראות במה אפשר לעשות לעזור לה. אבל גם אמרת לא להיכנס, לא להיות הפסיכולוג של האדם. מה היחס של העשירייה כלפי חברה שאנחנו מרגישים שהיא מתרחקת? איך לא להיכנס יותר מדי לתוך הפרטים ולעומת זאת לתמוך בה ולעזור?

כל אחד יכול להגיד "אני אתכם בלב ונפש, אבל תעזבו אותי אני לא בא לאף פעולה קבוצתית", אלו סתם מילים. אנחנו שוקלים כל חבר לפי מעשיו. אם הוא באמת נמצא איתנו בלב ונפש, אז גם אנחנו כך אליו. אבל אם הוא לא מגיע לפעילות שלנו, לשיעורים שלנו, אז מה שווה המילה שלו? אנחנו לא מקבלים אותו כחבר ולא ככלום.

תלמידה: הרי יש עליות וירידות, לפעמים אדם מתרחק. עד כמה צריך למשוך ולקרב או להגיד "לפי המעשים שלך נראה שאתה לא איתנו"?

אנחנו לא צריכים לעזוב את האדם ולא להתרחק אפילו מרחק קטן ביותר, אלא לעטוף אותו, לחמם אותו, לשתף אותו ככל האפשר. אבל אם כבר זמן מה הוא לא משתתף, אז זה נחשב שהוא עזב.

שאלה: שמענו היום בבוקר שצריך לבדוק שלא יהיה חסר כלום לחברים. על איזה חיסרון אנחנו מדברים? והאם בידינו למלאות את החיסרון הזה או שצריך לבקש את זה מהבורא?

אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיעזור לחברה שלנו עם הרצון להתפלל, שהוא ייתן לה יותר רצון, וגם אנחנו צריכים לעבוד על האדם עצמו, על החברה הזאת נגיד, שהיא תתכלל איתנו בכל מיני פעולות, לקחת אותה לפעילות שלנו, לתת לה תפקיד קטן שלא יפיל אותה, אבל יחייב אותה לעשות משהו.

תלמידה: בבוקר אמרת שאנחנו צריכים להראות איך בצורה פרקטית עוזרים לחברים בצורה רגשית, ומה שניסינו לעשות זה לשאול כל הזמן מה חסר להם. האם זה נכון?

כן, אפשר להתעניין, אפשר לדבר איתה, אפשר לדבר עם החברות, או עם הקרובים שלה, כדי לעורר אותה דרכם. אבל אנחנו חייבים לשמור על כל אחד שנמצא בעשירייה.

תלמידה: איך משתמשים במערכת כדי לשמור על החברים בלי שזה יהיה כל פעם בשיתוף של בעיות חומריות?

כדאי לנו לקחת חברים שנחלשים בהשתתפות בעבודה רוחנית ולעשות איתם פעולה משותפת. לדוגמה לוקחים ספר של בעל הסולם, מתחילים לתרגם אותו, עושים שיעורים מתוך ספרים שכתבו רב"ש, בעל הסולם. טוב וכדאי לקחת מאמר ולחלק אותו לשאלות ותשובות ולהכין אותו למי שרוצה ללמוד, יש קבוצות בעולם שבשבילם זו יכולה להיות עזרה מאוד גדולה. תכינו שיעור, לא שאתם עושים את השיעור בעצמכם, אלא תחלקו חומר ממאמר של בעל הסולם או של רב"ש לשאלות, לתשובות, להקדמות, וכך תתקדמו.

תלמידה: מהי הפעולה הנכונה ביותר כשחברה משתפת את הבעיות שלה, האם החברה ששמעה את הבעיה צריכה להביא אותה לעשירייה או שעדיף בכלל לא לדבר על זה בינינו?

יכול להיות שיש בכל קבוצה אדם אחד או שניים שאיתו בדרך כלל יכולים לדבר, הוא יותר חברמן. יכול להיות שהקבוצה פשוט מבינה שיש כאן בעיה עם מישהו, ואז היא אומרת לחבר מהקבוצה שיתקרב אליו וישאל אותו. צריכים למצוא דרכים לליבו של אדם וזה עובד. אם עובדים על זה, אז זה עובד.

תלמידה: האם משתמשים באותם אנשים?

אפשר להשתמש באותם אנשים, אפשר להשתמש לפעמים בבן אדם מסוים כלפי אדם מסוים.

שאלה: אנחנו מדברים על ערבות, אנחנו עושים ברית ערבות, ומהרגע הזה והלאה אני לא מקבל עבור עצמי. אנחנו עושים הסכם בינינו ועם הבורא שדואגים רק לצרכי החברים. איך לבקש מהבורא שיהיה לי כוח לפעול למען החברים או שלקבוצה יהיה כוח לפעול למען הבורא?

אנחנו לא יכולים בצורה כזאת לסדר את סדרי העדיפויות, שדבר מסוים יותר חשוב, דבר אחר לא, כי זה תלוי בקבוצה, בזמן, במצב שבו נמצאת הקבוצה. לכן אני לא יכול לענות בצורה מדויקת על השאלה שלך. הקבוצה צריכה להרגיש מה חשוב לה בכל רגע נתון.

שאלה: אנחנו לקראת סוף החגים, ותמיד יש את החשש הזה שנחזור לגשמיות ונשכח את כל מה שעשינו.

למה?

תלמידה: כי הגשמיות חזקה.

אני לא מבין מה קורה כאן, יש לכם אותו שיעור בוקר, אותו שיעור צהריים, יום יום, יכול להיות יותר נניח בשבתות, גם ביניכם יכולה להיות יותר פעילות. אז מה הבעיה? מה חסר לכם להיות בהרגשת הכנס כל החיים?

תלמידה: זה מה שחסר, להיות בהרגשת כנס כל החיים.

אתם נמצאים.

תלמידה: בתקופה הזאת הגשמיות קצת מתפוגגת, גם בישראל החיים הם לא שגרתיים, החגים מזיזים את הכול הצידה ומפנים את האדם במיוחד פה להתמסר לעבודה ולאיזו הרגשה, אבל ברגע שהשגרה חוזרת היא מציבה הרבה הפרעות.

תלוי באדם עד כמה הוא מסדר את סדר היום שלו.

תלמידה: למדנו במהלך הכנס להחזיק עשירייה פנימית וכלפי חוץ גם להרחיב את מעגלי החיבור. איך אנחנו ממשיכים לחזק את המעגל הפנימי של העשירייה, את הקשר הפנימי ומצליחים לחיות בשני עולמות, בשני רבדים, כדי שזה לא יתפוגג עד הכנס הבא?

לא שזה לא יתפוגג, אסור לנו לעזוב את הקשר שלנו בעשירייה מה שלא יהיה. חובה שכך זה יקרה, הכרחי לשמור על זה. אנחנו רואים את זה מכל מה שכתבו לנו בעל הסולם, רב"ש, ועוד מקובלים, יש המון ספרים של מקובלים, בפרט בעברית, שנכתבו במשך אלפיים השנה האחרונות, ועוסקים בחיבור, בערבות, בקבוצה.

תלמידה: איך הלכה למעשה אדם מתחיל לחיות בשני עולמות, בשני רבדים. איך הוא מחזיק כל הזמן את הפנימיות של העשירייה שלו וממשיך לחיות בחיים?

יש לו הכרחיות לעבוד בעולם הזה, להרוויח כסף, להחזיק את המשפחה, לחנך ילדים, ועם זאת ללמוד לחזק את הקבוצה. זאת חובתנו, אלו כל החיים שלנו בעולם הזה בינתיים.

תלמידה: חוץ משיעורים ומפגשי עשירייה האם יש דרך להזין את העשירייה הפנימית במשך עשרים וארבע שעות?

דרך זה שאנחנו מדברים העשירייה יכולה למלא את עצמה בכל הכוח הרוחני.

תלמידה: איך?

בזה שהיא כל הזמן חושבת מהי מטרת החיים, איך היא משתדלת להיות בקשר עם החברים, עם החברות ועם הבורא, וזה מביא אותם לפקיחת עיניים בתורה.

תלמידה: כפרט בעשירייה מה אני יכולה לעשות עבור העשירייה כדי שהם יהיו כל הזמן בשאלות האלה?

כל הזמן להשתדל לתת דוגמה לכל החברים וחברות.

שאלה: איך אנחנו יכולות להרגיש בתוכנו שהעשירייה היא חלק ממני ולא משהו מחוץ לי?

על ידי התמדה במחשבה ותפילה עבור העשירייה. מהבוקר עד הלילה אני יודע רק דבר אחד, העשירייה היא אותו הכלי שדרכו אני מגלה את הבורא. אני לא צריך יותר כי במידה שאני מחזיק אותם, מחזק אותם, תופס אותם, במידה הזאת אני מתקדם למטרת החיים, לעולם הבא, לכל דבר רוחני. אני אמות אבל זה יישאר איתי, כמה שהרווחתי בקשר שלי עם העשירייה, עם הקבוצה. כל היתר, אנחנו כבר מכירים את החיים האלו, זה בא והולך מת נרקב ונעלם.

תלמידה: האם כל החברות בעשירייה צריכות לחשוב שכל אחת ואחת בעשירייה הכי חשובה בחיים שלנו?

עשירייה היא בכל זאת עשירייה. אלה עשרה אנשים, שלכל אחד יש חיים משלו, תנאים משלו, אופי משלו, הם נמצאים מעלה ומטה במצבים שלהם והבורא משפיע על כל אחד בצורה אחרת. לכן אנחנו צריכים להבין שהעשירייה היא מקום העבודה שלנו, שאם אנחנו מסתדרים בה, באותם תנאים שהבורא מייצב, אנחנו נדבקים בבורא.

תלמידה: למה אנחנו רואים את החיים הרוחניים שלנו ואת החיים הגשמיים שלנו כשני דברים נפרדים? למה אנחנו לא מחברים אותם כך שיהיו לנו חיים שכוללים את שניהם ביחד?

זה עוד לא עכשיו. בעתיד כשאנחנו נתחיל להרגיש את הכוח העליון משפיע עלינו דרך כל מיני אמצעים אז אנחנו גם נגלה שהבורא מלובש בכל העולם, ובכל מקום יש לנו קשר עימו ודבקות בו.

שאלה: כאישה מבוגרת יותר אני רוצה לשאול האם יש לי מספיק זמן להגיע לגמר התיקון? אני כבר לא אישה צעירה.

אם את קיבלת רצון להשיג את הבורא, סימן שהוא רוצה את זה.

תלמידה: אז זה עדיין אפשרי בחיים האלה?

בטח.

שאלה: האם כדאי שלעשירייה תהיה עשירייה שהיא תטפל בה כדי שיזרמו חיים בין עשיריות?

אנחנו לא למדנו את זה אצל רב"ש ולא ראיתי שזה כתוב כך באף מקום. הייתה כזו שאלה מזמן, אבל אנחנו לא רואים שום כיוון לזה, לכן אנחנו לא עושים כך. בתוך העשירייה אנחנו יכולים לקחת את החברים שנחלשים, שמשהו מפריע להם בחיים, ולצרף אליהם חברים אחרים, יותר חזקים ומטרתיים, אבל לא לצרף לעשירייה עשירייה מקבילה.

יכול להיות שבעתיד אנחנו נגיע לתיקונים יותר גדולים ובאמת נבין את מהות הפעולות שאנחנו עושים, אז אנחנו נעשה את זה. אבל לא עכשיו, עכשיו אנחנו מדי מבולבלים, עדיין נפרדים, וזה לא בשבילנו. זה יכול רק לבלבל אותנו.

תלמידה: אני שואלת מפני שיצא שעבדתי עם עשירייה צעירה בקמפוס ופתאום אני מרגישה שינויים מאוד גדולים, ויותר זרימה של חיים בעשירייה שלי.

יכול להיות, אבל עוד לא עשינו זאת. יכול להיות שאתם תתקרבו ותתקדמו קצת, ואז אנחנו נעשה בזה כל מיני שינויים.

שאלה: איך לבקש עבור החברים בצורה יותר אפקטיבית? בזמן התפילה המשותפת כשאנחנו מתאספים, או במהלך היום כל הזמן לייצר את התפילה מתוכי?

זה לא תלוי בכמה אתם נמצאים בקבוצה וכמה את בתוך זה בכלל. זה תלוי פשוט בהרגשת הנחיצות שלך. הכי טוב אם תתייעצי על זה עם החברות. תתחילו לברר את כל הדברים האלה בלי להתבייש. בצורה כזאת תראו אחת את האחרת, תרגישו אחת את האחרת יותר טוב, ותהיה לכן דעה משותפת על מה שאתן צריכות לעשות.

תלמידה: לגבי מצבי היום והלילה הפנימיים, האם יש שוני בתפילה בין שני המצבים האלה?

את בעצמך צריכה להרגיש איך מתוך מצב החושך ומתוך מצב האור אפשר לבקש עבור החברים.

שאלה: האם אפשר לבקש כשאתה ריק מבפנים? יש באמת אפשרות כזאת לבקש?

בטח. בכל מצב אפשר לבקש על האחר. מה גם שאת בעצמך יכולה להיות במצב מאוד שפל, וכשאת מתחילה לבקש על האחרים, את מווסתת, מאזנת בזה את עצמך.

שאלה: בספר "תמיד איתי", יש חלק שבו מסופר שאתה יושב וממיין קפה לפסח, וכשאדם קורא דברים כאלה הוא באמת מרגיש את השפלות של עצמו. איך בזמננו, בדור שלנו, אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו באמת נרגיש בושה?

אני נתתי לכם דוגמה, עד כמה לא יכולתי לעשות את העבודה הזאת לרב"ש, על אף שהוא ביקש. בפעם לאחר מכן הוא הושיב אותי ואת החבר שלי ליד סיר גדול עם תפוחי עץ ואמר, תנסו לקלף את התפוחים. אני ישבתי עשרים דקות אולי ולא יכולתי יותר, פשוט לא יכולתי, מפני שזו הייתה פקודה רוחנית. נפל לי התפוח ונפל לי הסכין, קמתי והלכתי.

יש לי עוד הרבה דוגמאות כאלה שלא יכולתי לבצע את מה שהרב"ש אמר לי לעשות. יש גם חוק כזה, שגדול מי שעושה ויותר גדול מי שמצווה ועושה. אם אתה מקבל פקודה, הרבה יותר קשה לך לבצע. לכן אין לי מה להוסיף, אנחנו לומדים ממקרים כאלו. למדתי עד כמה אני חלש, עד כמה אני ממש אפס, שמורה הדרך אומר לי, אתה צריך לעשות כך וכך, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות אפילו תנועה קטנה. זה נקרא "מצווה ועושה", שלא יכולתי לעשות.

אלו דברים שיבואו אלינו, אני רק מדבר על זה כדי שתדעו שלא הכול כל כך פשוט. בתחילת הדרך היינו יכולים לעשות הכול כדי להתקדם, כדי שיראו אותנו, שאנחנו גדולים ואנחנו מסוגלים, אבל אחר כך זה נעשה יותר ויותר קשה, האגו גדל יותר ויותר. אנחנו לא מבינים מאיפה הוא בא ומה הוא עושה איתנו אבל הוא עוצר אותנו ולא נותן לנו אפילו לקיים פקודה ישירה מהכוח העליון. אפילו אם הבורא היה מתגלה והיה אומר "אני דורש ממך לעשות כך וכך", לא היית עושה.

מה יכול לעזור כאן? עזרת החברים. כשהבורא אומר ואתה לא יכול, כשהבורא בעצמו לא מסוגל כביכול לתת לך רצון, אבל אתה נמצא עם החברים, בקשר איתם, אז אתה תמצא כוחות. רק דבר אחד יכול להיות למעלה מהאגו כשהבורא דורש.

שאלה: אנחנו באמצע חג סוכות אבל עוד לא דיברנו על סוכות. אני שואל את עצמי מה המיוחד בסוכות שקשור לפתיחת הלב בכנס?

סוכות זה חג שבו אנשים בונים לעצמם סוכה. סוכה זה מבנה של סכך עם דפנות, אנשים נכנסים לסוכה ונמצאים שם בכל הזמן הפנוי שלהם במשך שבוע ימים. אנחנו לא עושים את זה מפני שאנחנו לא יכולים לבנות סוכה כזאת גדולה. חשבנו לעשות אותה על הגג, זה אפשרי, אבל בכל זאת היה חשש שזה יבלבל אותנו, כי כביכול מה הקשר בין ערבות לסוכות, לסכך, לסוכה ועוד כל מיני סימנים של סוכות.

אנחנו נלמד את זה פעם, ונבין מהם כל החגים האלו, מה יש בחגים שאנחנו צריכים לקיים. בינתיים נחכה. אני מבטיח לך שבפעם הבאה שתבוא לכאן בסוכות כבר תהיה סוכה ואתה תלמד על כל מה ששייך לזה, למה, מאיפה, מה קורה, מה אנחנו מתקנים על ידי הסוכה וכן הלאה. החג הבא הוא פסח, נקווה שתוכלו לבוא אלינו גם בפסח.

תלמיד: המסך הוא כדי לפתוח את הלב?

כן. כל החגים האלו הם חגים רוחניים, והסימנים הגשמיים שאנחנו עושים בעולם הזה הם רק כדי לתת סימן בעלמא, שמדובר על עלייה רוחנית. נלמד את זה.

שאלה: סיפרת שהיה לך קשה לעשות עבודות שעליהן קיבלת פקודה. האם חוסר היכולת להתקדם זו תקופה או שמרגע שזה מתחיל זה נמשך עד גמר התיקון?

אנחנו נלמד איך עושים את הדברים האלה, איך מתגברים יחד על אותן הפקודות ואיך הבורא מסובב אותנו כדי שנלמד עד כמה אנחנו אגואיסטים ולא מסוגלים לעשות בכוחותינו כלום. וככל שנוכל לבקש ממנו, כך הוא ילמד אותנו איך לבקש ממנו, ואז נוכל לבצע את הרצון שלו. לא פשוט, אבל זה קורה.

שאלה: שאלה לגבי מימוש הצעות פרקטיות של המורה. יש כמה דוגמאות, נגיד חבר אמר שהוא לא יכול לשלם מעשר, הוא יודע שצריך אבל לא מסוגל, ופתאום הוא כן יכול לשלם. או חבר שלא יכל להתחתן הרבה שנים, ופתאום מרגע מסוים הוא כן מסוגל. אותו דבר קרה עם תורנות מטבח. מה זה אומר?

זה אומר שמלמעלה נותנים לו רצון וכוח. זה לא תלוי בו, הוא קיבל התעוררות מלמעלה.

תלמיד: יש איזה כלי שאפשר להשתמש בו כשאני רואה שיש דברים שאני חייב לעשות ולא מסוגל?

צריך להתפלל, לבקש, לבקש חשיבות וכוחות.

תלמיד: לפני כמה ימים הזהרת אותנו לא לבקש עבור עצמנו.

כן, אבל אם אתה לא יכול להשתתף בקבוצה אז אתה צריך לבקש עבור עצמך שיהיו לך כוחות להשתתף.

תלמיד: אם אני לא מסוגל לעשות משהו שהמורה אומר אז יש לי זכות לבקש מהבורא שייתן לי כוח?

בטח שכן.

שאלה: איך חברה שרוצה לקרב את העשירייה יכולה לדעת אם הפעולות שהיא עושה באמת מקרבות את העשירייה או שהן גורמות איזה נזק לעשירייה?

במידה שאת מבינה את צריכה לעשות, ולא לפחד. הבורא מבין את כוונת ליבך.

שאלה: אנחנו שתי עשיריות צעירות, אחרי הכנס אנחנו נאחד אותן. היו לנו הרבה קשיים לפני הכנס, איזו הצעה אתה יכול לתת לנו כדי שנוכל לאחר הכנס להתחיל לעבוד טוב ביחד?

אני לא יכול להגיד, אני לא מכיר מספיק את הקבוצה הצרפתית. אבל אני חושב שיש לכם די והותר חברים שיכולים להמליץ מה לעשות בצורה פרקטית כדי לאחד את הקבוצה, לעשות ממנה קבוצה חזקה.

שאלה: אנחנו סיימנו את הקורס לפני חצי שנה, ולפני שלושה חודשים חיברו בין שתי קבוצות, ומאז שחיברו בינינו הקבוצה התעוררה לחיים ועכשיו יש לנו עלייה מאוד גדולה. האם תמיד זה יהיה כך, תמיד יהיו עליות, או שיהיו לנו גם ירידות מאוד עמוקות?

תהיינה ירידות עמוקות, עליות גבוהות, וכל זה הכרחי בשביל ההתקדמות, לכן צריך להשתמש בכל רגע כדי להתקרב יותר ויותר.

שאלה: אדם מרגיש שמייבשים אותו מלמעלה, שפתאום אין לו את הכוח שהיה לו בעבר וכל פעם מגיע מצב מלמעלה שמראה לו מי הוא באמת. אמרת דברים כלליים שיכולים לעזור כמו עזרת החברים או להתפלל. האם צריך להמתין עד שיתנו לך עוד פעם כוחות מהשמים, מלמעלה?

לא להמתין. אם תמתין אז לא תקבל אף פעם. לא להמתין ולא לחכות.

תלמיד: העצה היא להיעזר בחברים, אז אתה מדבר עם החברים, אבל בפועל כשאתה בא לעשות את הפעילות אתה פתאום לא נרדם או קם מאוחר, יש כל מיני נפילות כל הזמן.

אז אתה צריך שיהיו לידך עוד חבר או שניים, ושאתם תעוררו זה את זה. אין מה לעשות.

תלמיד: אתה משתדל לעשות את כל מה שאפשר, מדבר עם חברים, ועדיין אתה לא יכול להצדיק, אתה גם לא מצליח לברך על כלום ואתה מרגיש כמו קבר כזה בפנים. אני לא יודע, לא מתרגש, לא מתפעל. היה לי מאוד קשה, מאוד סבלתי בכנס הזה.

מסכן. מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני שואל אותך, אני לא יודע, אין לי המלצות.

ההמלצה שלי פשוטה, היא כתובה במאמרים. צריכים להתחבר עם חברים ואיש את רעהו יעזורו. אם אתה מתחבר איתם, אז אתה מקבל מהם כוחות. אבל אם אתה נשאר בבית ולא מגיע, אז איך הם יכולים להשפיע עליך?

תלמיד: אין לי תשובה חכמה.

תגיד שאין לך כוחות, שאתה חלש.

תלמיד: כן, את זה אתה מגלה.

תסתכלו עליו, אדם חלש, אדם מסכן שממש עוד מעט נופל.

תלמיד: כוח פיזי לא אומר כלום בדרך שלנו, אתה לומד זאת עם הזמן.

אני מבין זאת, נכון, אבל בכל זאת צריכים לעשות משהו. להיכנס לחברה, להיות יחד עם החברים, לעשות פעולות. אם תעזור להם, אז הם יעזרו לך, איש את רעהו יעזורו. תנסה להציע משהו לחברים, ואז תקבל גם מהם בתמורה עזרה.

אתה בחור טוב, בחור חכם, בחור חזק, רק מראים לך כמה זה לא מספיק. צריכה להיות חברה שלתוכה הבורא משפיע כוחות, החברה היא כמו משפך. החברים רוצים לעזור לך, הם דואגים מאוד שבחור כמוך לא יברח מהדרך. יהיה בסדר, אני שמח שאתה כאן.

שאלה: בעשירייה שלנו יש חברה שמאוד סובלת ואנחנו התפללנו עבורה אבל הסבל שלה כל הזמן חוזר, עד כדי כך שהיא מאבדת תקווה שהבורא הוא באמת טוב ומיטיב. מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לה?

אם אנחנו מבינים מהי מטרת הבריאה, אז אנחנו מבינים שהבורא תמיד פועל בטוב ומיטיב כדי למשוך אותנו אליה. אבל אם אנחנו רוצים עוד כל מיני דברים בחיים או לא רוצים כלום, אז ודאי שהבורא לא מראה שהוא טוב ומיטיב.

תלמידה: אני מתפללת, אני מבקשת מהכלי העולמי שיעזור לנו להתפלל עבור החברה.

תודה.

שאלה: אמרת לחבר "תעזור לחברים שלך לעזור לך". גם לי אמרת זאת פעם, ולצערי עוד לא הבנתי זאת עד הסוף. מתוך המצב שבו אני רואה את כל החברים כגדולים ואת עצמי כקטנה, איך לפנות אליהם לא במילים אלא לעזור להם לעזור לי?

לעשות את מה שצריך בקבוצה, בלי מילים.

תלמידה: האם לעשות בצורה טכנית את מה שצריך?

טכנית, לא חשוב מה.

תלמידה: כלומר לעשות את החלק שלי בעבודה ולקבל את העזרה של כל החברות.

כן.

תלמידה: וההרגשה תגיע.

בוודאי. אני לא יודע איך אתן מארגנות את הקבוצות שלכן, עד כמה אתן קרובות או רחוקות זו מזו. תאפו עוגה למפגש העשירייה. אין לכן מפגשים? אז אתן יותר מדי רחוקות זו מזו. תתחילו לעשות עבודה קבוצתית, לתרגם משהו, לסדר את הארכיון. צריך לבחון מה עוד אפשר לעשות, יש עוד הרבה עבודה.

שאלה: כשאנחנו מסיימות את העבודה הרוחנית שלנו בעשירייה, הרבה פעמים בסוף המפגש אנחנו מדברות גם על דברים גשמיים ואנחנו מרגישות שזה מחבר בינינו. האם זה נכון?

בסדר, נלמד מזה.

קריין: אנחנו קוראים במסמך "פועלים בערבות", קטע מס' 7.

"כתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דווקא חברו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחברו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כוח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחברו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בעניין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחברו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו." 

(הרב"ש. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)

שאלה: איזה כוחות יש לי בכלל כדי להרים את החבר למצב רוח של חיים?

להראות לו שיש לך רוח חיים, שאתה נמצא למעלה מכל ההפרעות, מכל הבעיות, ואתה מרגיש שהחיים מלאים ברוח.

תלמיד: האם לתת מצב רוח לחבר על ידי דוגמה?

אתה מראה לו דוגמה כמה יש לך מצב רוח.

תלמיד: למה זה יעזור לאדם שנמצא בבית האסורים?

אני רואה שכך עושים, אנשים מסתכלים זה על זה ומעבירים זה לזה את מצב הרוח שלהם, לרע או לטוב.

תלמיד: זו דוגמה חיצונית שאני אעשה שאמורה לעורר אותו.

כן.

תלמיד: ומבפנים?

בפנים עליך לעשות עוד יותר כי שם אתה לא מוגבל.

תלמיד: מה אני יכול וצריך לעשות מבפנים?

להשתדל להשפיע אליו, לרצות למסור את מצב הרוח שלך לחבר.

תלמיד: איך אני מעביר את הרצון ממני לחבר?

אתה מעביר את ההתרוממות שיש לך, את כוח הערבות, כוח הדבקות וכוח הבקשה. אתה יכול לעשות זאת.

תלמיד: איך המנגנון הזה בדיוק עובד, האם אני חושב על החבר וזה נותן לו כוח?

תתפלל עבורו. אפשר להבין זאת?

תלמיד: כן.

אז תתפלל עבור החבר. אתה יכול גם לדבר עם כל יתר הקבוצה, שיש לכם חבר כזה שזקוק לעזרה. וכך אתה תפעל.

תלמיד: ותוצאה מתפילה אני צריך לראות שהחבר במצב רוח מרומם יותר?

יכול להיות. ויכול להיות שלא, אבל אתה לפחות תעשה מה שמוטל עליך, מה שאתה חייב.

שאלה: כשמנסים לעורר, למשל בעליה, נותנים לי כוחות ואני מנסה לעורר את העשירייה. אני עושה פעולה, ולפעמים אני נתקלת בהרגשה שכאילו אני מזיקה לחברות שנמצאות כרגע בירידה. ומכאן יש פחד ואז אני מפסיקה לעשות.

זה לא נכון, כיוון שכל זה עובר דרך הבורא והוא מווסת את ההשפעה על כל אחד ואחד. לכן אין מה לפחד שאת תשפיעי עליהן לרעה. את צריכה להגיד את כל מה שאת חושבת בצורה רצינית ולהשפיע לטובה על כולן.

שאלה: כשהייתי בדרך לכאן, ראיתי וידיאו שבו דיברת על הרב"ש, וכשאני נמצאת כאן מרגישה אותך ואת החברים שהלבבות שלהם בוערים, האם זה אפשרי עבורנו איכשהו להבעיר את האש הזאת בתוך אותם אלה שאין בהם את האש הזאת? בעזרת מה אני יכולה להבעיר את התשוקה הזאת, את ההשתוקקות הזאת שהיא מדויקת כמו לייזר?

היות ואנו לומדים את רב"ש ובעל הסולם, במידה שאנחנו מתקרבים ומתחברים, נתחיל להרגיש אותם בנו.

תלמידה: אנחנו הרגשנו את זה כשהיינו בירושלים אתמול. נגענו קצת בזה. תודה לבורא ותודה לך.

טוב.

שאלה: אחרי הכנס, אחרי השבת והחיבור האינטנסיבי, הפיזי שהיה לנו כאן, אנחנו קצת אבודים. אנחנו מתחילים להתבייש ומאבדים את עצמנו. לא יודעים לגשת, איך להתנהג. איך למצוא את הדרך הייחודית לכל חברה ברגעים האלה?

פשוט, לפתוח את הלב.

תלמידה: איך לא להזיק?

את לא תזיקי. אם תפתחי את הלב ותרצי להתחבר עימן בלב אף פעם לא תזיקי.

שאלה: רק החברים יכולים לעזור לחברים להוציא אותם ממצב של שפלות. והמצבים האלה הם מצבים שמגיעים מתוך החיים הגשמיים שלנו, של פרנסה, מחלה, מצבים משפחתיים. בשלב הזה אנחנו עוד אוחזים חזק בגשמיות. ולא תמיד מצליחים להתעלות מעל למצב הזה. נדמה שבעשירייה שלי לא ברור לחברות כמה ואם בכלל ואיך אפשר לשתף על הבעיות? ומאחר ואי אפשר לעשות את זה, או לא ברור עד כמה זה לפי הכללים, אז גם העזרה לא יכולה להינתן בהתאם. ובהמשך, אם אנחנו תומכים ועוזרים, האם זה נכון להקשיב לכאב של החבר? האם, באיזה שלב אנחנו לא מביאים כבדות?

הכול נכון אבל הכול תלוי בכמה אני רוצה באמת להיטיב לחבר, לחברה ובכוונה הזאת אני משתדל לעשות כל הדברים הטובים שאני יכול לגרום לו, לה.

שאלה: בכנס הזה הרגשתי הרבה מאוד כאב של החברים שלנו, לא פגשתי בכלי העולמי שלנו אנשים מאושרים, והתפילה שלי לא מסוגלת לשנות את זה. מה אנחנו יכולים לעשות עבור החברים שלנו?

להעלות בהם את הביטחון, את התקווה, את החיבור, עד כדי כך שהם יחיו מתוך זה. הבורא יתגלה בנו במידה שבה נתחבר בינינו. אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו עד כדי כך שהבורא יוכל להתלבש בנו, ואז לא יהיה מקום לדמעות. אם אנחנו בוכים, אז זה רק מעיד על כך שלא למדנו לעבוד בינינו ועם הבורא.

תלמידה: האם אחרי שנשיג דרגה ראשונה יהיה פשוט יותר?

כן.

שאלה: לפי התנאי לראות את החבר כיותר גדול ממני, איך אני יכול לראות את החבר כשהוא בירידה?

אני יכול לראות אותו גם בירידה, מפני שלכל אחד מגיעים מצבים של עלייה ומצבים של ירידה. זה לא שתמיד אני רואה את כולם למעלה ממני, לפעמים אני רואה עד כמה לחברים אין מצב רוח, אין כוח, ואז אני צריך לרדת אליהם ולעזור להם לעלות.

תלמיד: מהו האיזון בעדינות פה?

זה מגיע מהלב, מלב ללב. לכן לא לדאוג. אנחנו מתקדמים והבורא מפעיל אותנו, כך שבמוקדם או במאוחר נגיע למטרתנו.

תלמידה: בכנס חשבתי על החלק הנשי בדרך הרוחנית ממש בצורה אנושית, ונמלאתי הודיה לאשתו של המורה שלנו, צדיקה שחלקה עם העולם את מה שהכי יקר וקרוב לה. הודיה לנשות כל החברים שלנו שבמשך עשורים מוסרות את עצמן במסירות ובנאמנות לדרך בתמיכה בבעלים שלהן, במורה שלנו, במטרה שאליה הוא מוביל אותנו. הרי בלי עזרתן ובלי ההבנה, האהבה והמסירות שלהן, לא הייתה לנו אפשרות להרגיש את כל הגודל והנפח של החיבור החזק הזה בלב של "בני ברוך". הודיה מקרב הלב הנשי לכל אחת ולכולן יחד כאחת על הדוגמה ועל האפשרות להיות יחד, תודה.

תודה לך אישית ממני.

שאלה: העשירייה שלי היא עשירייה וירטואלית די גדולה, יותר מעשרים נשים, חלק מהעשירייה נמצאת באלמטה, יש חברות שנמצאות בתאילנד, ברוסיה, וכולי. עד כמה חשוב ודרוש לדבר על החשיבות של המפגשים הפיזיים שמקדמים אותנו?

מפגשים פיזיים הם חשובים, לפחות פעם, פעמיים בשנה זה הכרחי. אם אין לכן אפשרות לטוס לאיזה כנס מרוחק, אז צריך לארגן כנסים מקומיים ולהיות נוכחים בהם, אבל החיבור הוא הכרחי. למשל בצפון אמריקה ובדרום אמריקה הם יכולים להתאסף במקום אחד.

תלמידה: אנחנו נעשה מאמצים לפחות פעם בשנה להתאסף פיזית.

בפעם הבאה אנחנו נפגשים בטורקיה, צריך להשתדל, אם תוכלו להגיע, אז תגיעו. אם לא, אז לפחות בזמן הכנס תקדישו לזה זמן כך שתוכלו להיות שם וירטואלית.

שאלה: אני פעם ראשונה בכנס ופעם ראשונה בישראל. בכנס הזה הבורא זיכה אותי להרגיש טעמים, טעם של דאגה, טעם של דוגמה, טעם של חיבור, והלב שלי אסף את כל הטעמים. בשביל מה ניתנו לנו הטעמים האלה? מה הם מגלים בנו?

הם מגלים, פותחים את הלבבות, את הנשמות שלנו, ובהדרגה כל אחד מאיתנו יכול להרגיש את כל האחרים. כלומר, לאט לאט על ידי כאלה תרגילים אנחנו חוזרים להיות הנשמה האחת של אדם. נקווה שבזמן הקרוב נצליח.

שאלה: אתה מדבר על מפגשים פיזיים לפחות פעם בחצי שנה. מה המדיניות, האם עלינו לארגן אצלנו במוסקבה מרכז פיזי? האם יש צורך בו?

זו ההחלטה שלכם. אני לא מכיר את התנאים הנוכחיים שלכם. הייתי לא פעם במוסקבה, אפילו חייתי שם מספר חודשים, אבל היום אני לא יודע, כבר מזמן לא הייתי שם.

תלמידה: מה משפיע על ההחלטה, על זה שהקבוצה תקבל החלטה?

זה תלוי בקבוצה שמחליטה בעצמה. אין לי זכות ללחוץ עליהם, להכריח אותם להתכנס באיזושהי קבוצה אחת גדולה שתשכור מרכז, אלו הבעיות שלהם, ההחלטות שלהם, אני לא מכיר את התנאים היום במוסקבה.

שאלה: העשירייה שלנו מתקדמת מהר מאוד קדימה ואני מרגישה שאני לא מספיקה אחריהן, הן מאוד פעילות. אנחנו כאן בכנס שבע חברות מהעשירייה ואני תמיד מודה ומתפלאת למה הבורא אוהב אותי כל כך שנתן לי עשירייה כזאת. תמיד אני צוחקת ואומרת להן שאם אני אתכן, אז כנראה שזכיתי, כנראה שאני ראויה. האם זה לא אגואיסטי?

הכול בינתיים נותנים לך בהשאלה.

תלמידה: זה לא כל כך טוב. מה עלי לעשות כדי לא לחיות בחוב?

בסוף הדרך תצטרכי לשלם.

תלמידה: וכדי לא לשלם בסוף הדרך?

תשלמי על הדרך, תעזרי לחברים.

שאלה: מה זה אומר לגרום נזק לעשירייה?

לגרום נזק לעשירייה זה אומר שאם הייתי צריך להחזיק אותם, לחזק אותם, לאחד אותם, לחבר אותם, אז לא עשיתי את זה בזמן או בכלל לא עשיתי. זה נזק גדול מאוד ואני אצטרך על זה לשלם הרבה. לכן כל הזמן צריכים לראות עד כמה אנחנו יכולים לחזק את העשירייה, לקשור אותה יחד.

(סוף השיעור)