סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", שיעור 5
١ سبتمبر ٢٠٢٠
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת 2020
שיעור בוקר 01.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת –
קטעים נבחרים מהמקורות
היום אני חושב שאנחנו צריכים יותר לדבר. אני כל יום מוסיף, טיפה טיפה, בכל זאת זאת כמות גדולה של אנשים וזה הדור האחרון, הרבה אנשים שומעים ומצטרפים, ואנחנו צריכים לעשות את הדרך הזאת כמה שיותר נוחה, קרובה ומתקבלת על כמה שיותר אנשים. ודאי שלא כולם ראויים לזה, להגיע לאמונה למעלה מהדעת בעצמם כמו שאנחנו משתדלים לעשות, אלא היתר ימשכו מתוך זה שהם יצטרפו בצורה יותר פאסיבית. אבל בכל זאת אנחנו מעוניינים שהכניסה לרוחניות תהיה כמה שיותר פתוחה ורחבה לכולם.
כשאנחנו לומדים "אמונה למעלה מהדעת" אנחנו לא כל כך מבינים את המילים האלה, הן מבולבלות בשבילנו, ככה מבלבלות אותנו, ריקות מתוכן, ואז אנחנו צריכים יותר ויותר לברר אותן. והבירור צריך להיות בצורה רגשית כי אין אחר, יש לנו רק כלי הרגשה, רצון, שבתוך הרצון מבררים. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה עוד יותר לברר את זה.
"אמונה למעלה מהדעת" זה אותו מצב כמו שאנחנו לומדים שפועל הכלי הרוחני, שהוא עושה על עצמו החלטה שלא מקבל בתוך הרצון לקבל, זה נקרא "בתוך הדעת", אלא בונה את היחס שלו לבורא, הרגשת הקשר, הרגשת העולם העליון, הרגשת מה זאת רוחניות, מה זה שנמצא מחוצה לי ממש, שאני בונה את זה למעלה מדעתי.
זאת אומרת, אחרי ההחלטה אני עושה בפועל צמצום, שלא מקבל לעצמי, זאת אומרת בצורה ישירה כמו שהרצון לקבל, והרצון לקבל כלול ממוח ולב, אני לא רוצה לקבל את זה. זאת אומרת, אני לא רוצה להבין ואני לא רוצה להרגיש בצורה ישירה, אלא אני רוצה הכול לעשות בדחייה, בזה שאני יוצא מעצמי, בזה שאני פועל למעלה מדעתי.
ודווקא כשאדם משתדל לעשות את זה, הוא מתחיל להבין שזה גורם לו לזה שדעתו תהיה יותר גדולה, יותר רחבה. מי שרוצה ללכת למעלה מהדעת מקבל תוספת דעת, תוספת רצון לקבל, שבא לו עוד יותר להבין, עוד יותר להרגיש בתוך הכלים דקבלה שלו.
ואז הוא צריך לעשות עוד יותר התגברות, וזה דרך הקבוצה, דרך זה שכולל את עצמו בעשירייה, ועוד יותר יציאה מעצמו, מעל עצמו, בלהתקשר לבורא. וכשהוא מתקשר לקבוצה ומתקשר לכוח עליון הוא בונה אותם, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". כי הוא לא מקבל ולא רוצה לקבל מה שיש, כאילו שיש משהו מחוצה לאדם. ומחוצה לאדם זה אור עליון מופשט, ומה שהוא בונה זה העולם שלו, העולם הרוחני. לכן הבורא אומר "אתם עשיתם אותי", "ניצחתם אותי", זאת אומרת שהכול אתם בונים למעלה מהרצון לקבל שלכם.
וכך אנחנו צריכים כל הזמן להיות בבירור, זה בתוך הדעת וזה למעלה מהדעת, זה בתוך רצון לקבל וזה למעלה מהרצון לקבל, זה בתוך ההרגשה שלי הרגילה וזה שאני בונה את ההרגשה שלי מתוך נתינה. וכך אנחנו צריכים לבנות את שתי הרמות האלו, "דעת" ו"אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת קבלה והשפעה למעלה מכוח הקבלה. ש"דעת" זה נקרא קבלה, ו"אמונה" זה נקרא למעלה מכוח הקבלה, השפעה. כך אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות במצבים האלו, לבנות אותם אחד אחד אחד אחד כל הזמן כמה שאפשר. עד שאנחנו מקבלים יותר ויותר הרגשות, יותר ויותר הבנות מה זה נקרא להיות בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, בתוך הדעת ולמעלה מהדעת. וכל הזמן להשתדל כך לבנות את עצמנו, ומתוך זה כך מתקדמים.
יהיו הרבה שאלות, הרבה בירורים, על חלק אנחנו נענה על חלק אנחנו לא נענה, שאתם תצטרכו בכל זאת לברר במשך היום, כך עד מחר כל הזמן להיות בזה. להשתדל לעבור שוב על שיעורי בוקר, נגיד אנחנו עכשיו לומדים "העבודה באמונה למעלה מהדעת" לקט ציטוטים מבעל הסולם, מרב"ש, אני מקווה שבמשך היום אתם עוברים עליהם. אז אנחנו נשתדל לעבור במשך היום על הציטוטים האלו. אם לא תספיקו, אם תעברו רק על שניים שלושה, גם כן טוב. אפילו על אחד, אם תתעסקו בו כמה פעמים ביום עד שתבינו, יש כאלו שקוראים איזה ציטוט ואפילו חלק ממנו, הוא כל כך מושך, הוא כל כך תופס, שכבר לא נותן לך לברוח לעוד כל מיני קטעים, וגם זה טוב, זה טוב, תישארו בזה.
זאת אומרת, העיקר שאתם תרגישו שזה מושך אתכם, זה שואב אתכם בפנים. כי הבנייה הזאת שאנחנו עושים באמונה למעלה מהדעת זה באמת אותו כלי רוחני, אותו פרצוף, אותו יחס בינינו ועם הבורא, שאנחנו בזה נראה את עצמנו שנמצאים במצב אמיתי, "בעולם האמת" מה שנקרא, בעולם הרוחני, וכך נצליח. לכן העיקר אל תחפשו שאלות מיד, איך לשאול, אלא תנסו לרשום אותן אולי אם כן. אבל תדעו שהכול צריך להתברר במשך העבודה הפנימית שלכם, איך שאתם מבררים מה שאנחנו נקרא ונדבר.
קריין: מתוך קטעים נבחרים ב"עבודה באמונה למעלה מהדעת". ציטוט מספר 10 בעל הסולם "שמעתי" מאמר י"ג "עניין רימון".
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות" שאין שם אגו, שאין שם רצון לקבל, להבין, להרגיש, לראות. אלא ברור שיש לו, וכל פעם יותר ויותר האגו נפתח, אבל הוא משתדל להתעלות למעלה מזה. ודווקא על ידי שהאגו שלו גדל והוא משתדל כל פעם לבנות עבודה רוחנית, יחס לחברים ולבורא בצורה למעלה מהאגו שלו, אז על ידי זה הוא מתקדם, בונה כלי יותר גדול עד שלכלי הזה יהיה מספיק גם נפח וגם הבחנות שיוכל להתחיל להרגיש שם את העולם החדש, העולם העליון.
זה כמו תינוק שגדל, הוא עדיין לא מרגיש ולא מבין ודאי, ולא קולט, אין לו אפילו חוש ראיה. ובאוזניים הוא לא שומע כשנולד, וטעם הוא לא כל כך מרגיש, עד שזה מתעורר ונבנה נבנה נבנה. כך אנחנו, על ידי זה שאנחנו חוזרים גם מכאנית לעשירייה, גם בכל מיני דיבורים, חושים, שקורים הדברים האלה, אנחנו משתדלים משתדלים להחזיר את עצמנו למצב כמו שהיה פעם בנשמה אחת.
"עניין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות" שהיא האגו שלנו.
"נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן?" שאני ארגיש שאני ריק קודם כל ואיך אני יכול את המקום הזה למלאות בראייה חדשה, בתפיסה חדשה, בהבנה חדשה, במוח ולב המתחדשים. "התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת." זאת אומרת, שכמה שיש לי בתוך הדעת, ואני חי, אני נמצא בתוך הדעת אבל אני רוצה למלא את עצמי למעלה מזה, בהרגשה חדשה ובהבנה חדשה, שהם לא באותו סגנון שאני חי אלא בסגנון של השפעה, דרך האמונה. אני רוצה לקבל כאן איזו נטייה חדשה, חוש חדש שקודם לא היה, שיפתח בי יכולת לקלוט את המציאות בצורה חדשה, מחוצה לי.
"זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות," יש לי איזה מקום ריק ואני רוצה למלאות אותו עם הרוממות, זאת אומרת עם גדלות ההשפעה. כי הבורא זה תכונת ההשפעה, מזה שאני יוצא, מתעלה מעצמי. "היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת." זאת אומרת שאני מלכתחילה מרגיש שכל התשוקות שלי, כל הרגשת הריקנות שלי ממשהו שנקרא רוחניות, אני עוד לא יודע מה זה רוחניות אבל אני רוצה במשהו לעורר את עצמי לזה. או שאני נמצא בין החברים ואני רואה שהם משתוקקים ורוצים, ואני אקבל מהם גם את החיסרון הזה לרוחניות, שלא יודע מה זה.
אז אני רוצה למלאות את התשוקה שלי לרוחניות לא בזה שאני עכשיו ארגיש את זה בצורה רגילה, אלא אני מבין שרוחניות אפשר לגלות רק בצורה רוחנית. זאת אומרת, רוחניות זאת השפעה? אז רק בהשפעה ממני, מחוצה לי, אני רוצה להרגיש את זה בזה שאני יוצא מעצמי, מהרצון לקבל שלי לרצון להשפיע לזולת, ואז בתוך הנטיה הזאת אני ארגיש את העולם החדש וזה יהיה "אמונה למעלה מהדעת".
"זהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת זה שאנחנו מרגישים ריקנות פנימית, מועקה פנימית, חיסרון פנימי למשהו שאנחנו לא יודעים מה, דווקא ההרגשה הזאת היא הרגשה טובה מאוד. היא הרגשת אותו מקום הריק שצריכים למלאות אותו עם השפעה, עם יציאה החוצה מעצמי, עם התעלות מעצמו. וכמה שאני אהיה עטוף בחברים שככה משתוקקים גם כן, אז אותה רוח תיקח אותנו לשמים, זאת אומרת להשפעה.
"ולזה צריכים את עזרת ה'." אחרי שאנחנו עושים כל מיני מאמצים ורוצים ורוצים ורוצים, לפעמים באה לי הבנה שאני חייב כאן עזרה מלמעלה לפנות אליו, וזו ההשגחה שכך היא פועלת עליי. לפעמים ההשגחה הזאת מגיעה בצורה שאני מרגיש שזה מהחברה, שהחברה נותנת לי פתאום רמז לזה, ותמיכה שאני צריך לפנות לבורא. לפעמים זה מגיע לנו מכל החברה יחד, שאנחנו נמצאים כולנו במצב כזה ומרגישים זה את זה, כולנו בריקנות מסוימת ושאנחנו צריכים לפנות לבורא, אין לנו ברירה.
אבל איכשהו בכל זאת יש כאן טיפול מלמעלה, או שהוא מעורר את האדם בצורה הפרטית שלו, או שמעורר דרך הקבוצה, אבל רצוי ודאי שאנחנו נתחבר זה אל זה ו"איש את רעהו יעזורו" בזה שנתמוך בלעלות את עצמנו לאמונה למעלה מהדעת, להשפעה הכללית, לבורא, למעלה מכל הריקנות הכללית שלנו. "היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך." כלומר האדם מרגיש שאם הוא יישאר כך בלי כוחות נוספים, בלי תפיסה חדשה למעלה מהאגו שלו, בלי הבנה איך לעשות איזה פעולה על מנת להשפיע, הוא לא ייצא מזה והוא יפול עוד מעט שוב ושוב ושוב לתוך האגו שלו ולא יוכל לצאת מהבור הזה. לכן הוא מבין שיש כאן עזרה מהסביבה ופניה לבורא.
"לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ג. "ענין רמון")
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יותר ויותר ויותר כל פעם ואדם מרגיש שלא יכול להתרומם למעלה מהרצון שלו. הרצון כאילו כל הזמן משיג אותו או מושך אותו בחזרה, יש בזה כמה אופנים, עוד נלמד. והעיקר התוצאה מזה שהוא מגיע למצב שהוא מבין שלבד הוא לא יכול לצאת. ולפנות לבורא זה נקרא שהוא פונה לקבוצה, לאו דווקא שהוא צריך לדבר איתם, אלא הוא מבין שבלי לשייך את עצמו לעשירייה הוא לא יכול להביא לבורא בקשה.
הבקשה צריכה להיות כזאת שהבורא לא מטפל בפחות מעשר, זה חייב להיות לפניו רצון ראוי להפוך להיות לפרצוף הרוחני, למבנה הרוחני. אם אדם לא מגלה את הנחיצות הזאת, אז לא הולך לו כלום. ואם מגלה, אז ברור שאם הוא לא פונה כך לבורא אז אינו יכול לו, לא מסוגל לעלות לאמונה למעלה מהדעת, לכוח בינה, להשפעה בתוך הקבוצה שלו, שזה יהיה למעלה מהאגו.
קריין: מתוך בעל הסולם, שמעתי, מאמר י"ג, "ענין רמון".
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. עד כמה שההשפעה יותר חשובה מהקבלה, עד כמה שהעשירייה יותר חשובה מהאני, זה נקרא "תולה ארץ על בלימה". זאת אומרת עכשיו אני רוצה לבנות את הרצון שלי לא על הקרקע, ממש על הרצון על מנת לקבל שלי אלא על מנת להשפיע, לעלות מלכות לבינה. זה נקרא "בלימה". זאת אומרת שאני עכשיו רוצה לעבוד מבינה ומעלה ולא ממלכות. "ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ג. "ענין רמון")
שאלה: במנגנון גשמי שאדם מרגיש ריקנות, הנטייה שלו להתכנס להשתבלל כמו שבלול. המקובלים מסבירים שאת הריקנות פותרים דווקא בהשפעה.
שומרים על הריקנות קודם כל, לא ממלאים אותה ברצון לקבל שמתגלה אלא בונים עליו פנייה לקבוצה ולבורא, זה נקרא "תולה ארץ על בלימה" על הריקנות הזאת אתה בונה רמה חדשה של היחס שלך למציאות.
תלמיד: מה בולמים, מה זה בלימה?
בלימה זה שאתה רוצה לבלום את הרצון שלך למלאות את הריקנות. וממלא את הריקנות עם רוממות שדווקא אתה מכבד מאוד את הריקנות שהבורא מגלה בך את הכלי הריק, ואתה בונה על פני הכלי הריק הזה צמצום, מסך, אור חוזר ואתה לא ממלא אותו כמו שהוא, אתה בונה את היחס החדש ואיתו אתה פונה לבורא, שיהיו יחסים ביניכם משתווים.
מתרגם: האם הרצון להיות צודקים מגיע רק מתוך האגו?
רצון להיות צודקים, ודאי שהאגו דורש.
שאלה: למה כשהדעת שלי גדלה כל יום זה מצב טוב?
כדי לתת לך אפשרות כל יום להיות יותר למעלה מהדעת החדשה שמתגלה, וכל יום כך אתה בונה את עצמך יותר ויותר במדרגה רוחנית חדשה.
שאלה: מה המשמעות שהבורא עושה כך בכדי ''שיראו מלפניו''?
שאתה לא תרצה לעבוד עם הרצון לקבל שלך אלא שתחייב את עצמך לעבוד עם הרצון להשפיע, זה נקרא שאתה תירא מלפניו. כי הוא אומר לך, תעבוד עם רצון להשפיע ואתה צריך לפחד לא ליפול לתוך רצון לקבל ולעבוד לפי מה שהוא אומר לך. לקחת בכל פעם רצון לקבל ולבנות לפניו פעולת השפעה. בשביל זה הרצון לקבל בכל פעם מתגלה, מתגבר.
שאלה: איך מתבוננים דרך עשירייה, איך אני עושה את זה?
אני לא יודע איך אתה עושה את זה, אני לא נותן לזה יותר ממה שרב"ש כותב, כי פשוט אין, הוא כתב הכול.
אבל אנחנו צריכים "איש את רעהו יעזורו", כמה שיותר ויותר לעזור אחד לשני. קודם כל להבין שאנחנו נמצאים כולנו ברצון לקבל, להבין שמה שמתגלה לנו, איזו תשוקה לרוחניות, זה הבורא מעורר לנו. התשוקה הזאת היא מאוד קטנה ובאה והולכת. אנחנו צריכים ''איש את רעהו יעזורו'', לאסוף את כל התשוקות האלה יחד ועל ידי קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני דברים שכתוב ש''הם מוציאים אדם מהעולם", זאת אומרת שהם מוציאים אותנו מהעולם שלנו לדרגה יותר רוחנית. כל מה שמדובר בחכמת הקבלה מדובר על העלאת המדרגה ולא שמוציאים אדם מהעולם כאילו ממיתים אותו, שילך וימות. תמיד דברי חכמים הם מדברים לשבח, לחיים רוחניים.
אנחנו צריכים לחבר את עצמנו ברצונות הקטנים, בתשוקות שיש לנו, להשתדל בלי לדבר אפילו, אלא זה יתכלל בנו, ולהיות עשרה כאחד כדי שכל אחד יתרשם מאחרים. רק אז יהיה לו כוח להתעלות למעלה מהרצון הפרטי שלו כי הוא כלול מרצונות אחרים, ואז הוא יוכל לעבוד עם עצמו. הוא בעצמו זה ה''מלכות'' ויש לו ''ט' ראשונות'', ובט' ראשונות ודאי שיש כוח לעבוד עם המלכות, ואם פחות מזה, אין לו כוח.
לכן אנחנו צריכים להשתוקק שתהיה לנו ממש חברה חזקה שאני אתפעל מהם, שהם יהיו גדולים בעיניי, ואז יהיה לי כוח להתגבר נגד האגו שלי, לעת עתה מה שעכשיו נגלה. וכך אני כל פעם יכול לרומם את עצמי ממני, ממלכות לט' ראשונות, ממלכות לט' ראשונות. וכך אם אני עובד כל פעם בט' ראשונות זה נקרא שאני עובד בכלים דהשפעה.
שאלה: אמרת שאני רוצה לעבוד מעל לבינה ולא במלכות. מה זה אומר לעבוד מעל בינה?
אין יותר למעלה מבינה, כי כל מה שאנחנו עובדים, אנחנו עובדים עם כוח המלכות או זעיר אנפין ומלכות, שיהיה לכם יותר קל לתאר את זה, שאנחנו מצרפים את זה לכוח הבינה. וכמה שאנחנו מצרפים את זה לכוח הבינה, אז אנחנו עובדים מבינה ומעלה עד הכתר.
תלמיד: מה זה נקרא ''לחבר לכוח הבינה''?
כמה שהרצון לקבל מתגלה יותר במלכות, בי, כמה שאני מרגיש יותר הפרעות, עם ההפרעות האלה אני דווקא יכול לשייך את עצמי לכוח השפעה. לכן "כל הגדול מחברו.." בהשפעה, למה? מפני ש"יצרו גדול ממנו.".
תלמיד: אמרת עוד נוסחה, שאני מצמצם את עצמי, אחרי זה נכלל בחברים ואז משתוקק להשפעה. ואני שמתי לב שסתם לצמצם את עצמי, זה קשה. קל יותר להשתוקק ישר אל החברים והקשר איתם.
תעשה גם כך. אחר כך תראה הבדל, כן או לא. יכול להיות שאתה רוצה להתכלל עם החברים בנטייה שלך לקבל, ואחר כך אתה תתחיל להבדיל שיש כאן נטייה להשפיע, להכין את עצמי לכניסה לחברים. תראה.
אנחנו עכשיו מגיעים לאותו כלי שבו אנחנו נחיה כל הזמן. העולם הרוחני הוא נמצא כאן, בסגנון העבודה הזה. ומה שיהיה אחר כך זה למעלה מגמר תיקון. מה יש שם? אנחנו לא יודעים. בינתיים אנחנו צריכים לרכוש את כל מה שלמעלה מהדעת, זאת אומרת, כל הדרגות של ההשפעה עד 125 מדרגות ולהתכלל בבורא בקומה שלימה.
קריין: קטע מספר 11, מתוך בעל הסולם. "שמעתי", מאמר י"ד, "מהו רוממות ה'".
"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
לכן:
א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.".
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ד. "מהו רוממות ה'")
אני רוצה להגיד משהו. חברים, יש לכם בטח טקסט, כן?
קריין: כן. יש לכולם את הטקסט באייקון של הספר בחומר לימוד בגלקסי.
יופי. חוץ מזה, יכול להיות שאתם יכולים להדפיס את זה, כי החומר הזה הוא חומר מאוד מאוד יסודי וחשוב. זה לא דעות כלליות שאנחנו למדנו, וגם עכשיו לומדים לפעמים בחכמת הקבלה, בתפיסת המציאות, בכל מיני דברים, איך נבנה הכלי הכללי, אלא זה ממש הוראות להתקדמות היום יומיומית שלנו. ולכן רצוי שזה ממש יהיה אפילו מודפס אצלכם על דף נייר, ואתם יכולים [לקרוא] בכל מקום, או שהיום זה בטלפון ואתם כך מסתכלים וזה נמצא לפניכם.
תנסו. תנסו כל הזמן לחזור על הפסוקים האלו עד שהם יהיו קרובים אליכם. כי בהתחלה אנחנו לא מבינים מה שכתוב. אחר כך זה נשמע חלק כן וחלק לא. וכמו שכתוב, "ונהפוך הוא.". אתם רוצים לשנות אותם ולסדר אותם.
אני זוכר את עצמי עד כמה שאני ניסיתי לכתוב אחרת ולהדגיש את זה ולא את זה. עד שהבנתי את הקטעים האלה בצורה השלימה. אז, בבקשה. תנסו לעבוד איתם שיהיו תמיד לפניכם.
קריין: שוב. קטע מספר 11, מתוך בעל הסולם "שמעתי", מאמר י"ד, מהו רוממות ה'.
"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו.". זאת אומרת, עם כוח ההשפעה, זה נקרא ש"ה' ימלא לו שאלותיו". לא ידיעה שהבורא עכשיו יאיר לי ואני אראה מסוף העולם ועד סופו ומקצה אל קצה, לא, אלא שה' ממלא משאלותיו, שה' זה כוח ההשפעה, שהוא ימלא את המקום הריקני שלי, שבו אני רוצה לקבל, להבין, להרגיש, ממש כמו שהרצון לקבל שלי דורש, אני רוצה שזה יתמלא עם כוח ההשפעה, עם כוח הבינה. "נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
לכן:
א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.".
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ד. "מהו רוממות ה'")
אולי אפשר להגיד כך, שאני פונה לאדם גדול ואני לא מבקש ממנו שייתן לי איזה ידיעה, אלא אני מבקש ממנו שייתן לי כאלה תכונות שאני אוכל להגיע לאותו מצב. זה נקרא שאני מבקש מהבורא "רוממות ה'", זאת אומרת, כוח הבינה, כוח השפעה, כוח יציאה מעל עצמי. את זה אני מבקש ודווקא עושה מסך, וצמצום כי אני לא רוצה לקבל ממנו דבר מוכן. לא. "תן לי אפשרות בעצמי להגיע, בעצמי להשיג, בעצמי, לגדול, להיות גדול כמוך, להגיע לדבקות, להגיע להשתוות הצורה", אני צריך את התכונות האלה ולא את הידיעה מה מקבלים מהתכונות.
אני רוצה ליהנות מזה שאני דומה לך ולא שאני כבר מקבל מזה שאני דומה, כל מיני ידיעות. זה מה אנחנו צריכים להשתדל לבקש, לרצות. אני רוצה להיות בתכונות כמו הבורא. זה נקרא לשוב לדרגת הבורא. "שובו עד ה' א-לוהיכם", ולא שאני מקבל ידיעה מה זה, זה בלתי אפשרי, קודם כל. וגם הנטייה לזה מגיעה לנו כדי שאנחנו נתעלה מעליה.
קריין: יש אפשרות לשאול שאלות עכשיו.
אני מבקש, לא להתבייש. תשאלו כל מיני שאלות. אנחנו נמצאים במצב כמו שמגיעים לבית ספר לכיתה א', ומתחילים להתרגל. לשבת. ולשמוע. ולשאול. ולכתוב. אתם יודעים איך שזה קורה. כי יש כאן סגנון חדש של הלימוד, של היחס, ולאט לאט אנחנו צריכים לרכוש אותו.
שאלה: מה זה ריקנות?
ריקנות, זה כשאני מרגיש שחסר לי ידיעת הבורא, ידיעת החיים, ידיעת העולם. שאני רוצה למלאות את הרצון לקבל שלי. הרגשה ישירה בתוך הרצון לקבל שלי נקראת "ריקנות", שאני לא יכול למלאות אותה בידיעות, לא, הבורא לא ברא את הכלי וצמצם אותו כדי שאנחנו נחזיר אליו מה שהיה בו, אלא אנחנו צריכים בריקנות הזאת להשתמש כדי להידמות לבורא. שאני רוצה קודם כל לרכוש את התכונה שלו, תכונת ההשפעה. אז אני משתמש בריקנות שלי כמנוף, ככוח עזר ולבקש, לא למלאות את הריקנות אלא להיות למעלה מהריקנות, לשמור עליה שלא תיעלם. אני מכבד את הריקנות שלי, שזה הבורא מביא לי כדי לבנות מעליה כוח האמונה למעלה מהדעת, כוח ההשפעה.
ולכן אני אף פעם לא ממלא את עצמי עם מה שאני רוצה, אלא אני מעלה את גדלות הבורא ורוצה להיות דומה לו, למעלה מהמקום הריק. אז זה נקרא שאני יושב אצל בעל הבית ורוצה להשפיע לבעל הבית. אמנם אני מאוד רוצה לקבל את הכיבוד שלו, אבל אני לא ממלא את הבטן שלי עם הכיבוד שלו, אלא אני רוצה למלא את עצמי רק עם הנטייה לבעל הבית, שההשפעה שלי לבעל הבית תהיה כמו המילוי שלי.
ואז יוצא שאני עושה הכאה נגד הרצון שלי למלא את עצמי ועושה זיווג, חיבור עם בעל הבית, כדי למלא אותו, ואז כשאני מרגיש שאני אמלא אותו רק בתנאי שאני אמלא את עצמי, אז במידות האלו אני מוכן למלא את עצמי ואני ארגיש את עצמי שאני ממלא את בעל הבית. דיברנו על זה הרבה פעמים.
שאלה: נניח שלאדם אין שום ספקות בכך שהבורא משגיח ושולט בכל העולם, כלומר שהוא הכוח הכללי של הטבע, הכוח המקיף של כל הטבע. האם צריך גם להבין שללכת באמונה למעלה מהדעת זה פשוט כלי להשגת הבורא?
ודאי שפעולת ההשפעה למעלה מהדעת, אמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מהרצון לקבל, זאת הפעולה שעל ידה אנחנו מדמים את עצמנו לבורא, מחזירים את עצמנו למושג "אדם", להיות דומים לו. וכך אנחנו בונים את הכלי שלנו, שכולנו מתחברים בסופו של דבר וכולנו דומים לבורא, ואז מרגישים בורא כאחד ואנחנו כאחד וזה גמר התיקון שלנו.
אחרי שנתקן את עצמנו נגיע לגמר התיקון, אז ייפתח לפנינו משהו שעכשיו אנחנו לא יכולים לדבר עליו, כי זה כלי שאנחנו לא בנויים להבין מה זה, אבל צריכים רק להבין שגמר התיקון זה רק גמר התיקון של השבירה, שאנחנו נרכוש את כל התכונות המיוחדות שעל ידן נמשיך. בגלל שאנחנו עכשיו נמצאים בנטייה ישירה לגמר התיקון, אז אני אוכל קצת להגיד שזה לא [הדבר] הסופי, שאחרי זה יש לנו משהו מיוחד. אבל צריכים קודם לתקן את עצמנו, אחרת איך אנחנו נרגיש, נבין, נתקשר לדרגה כזאת?
שאלה: בוא נניח שאני רואה פגם בעשירייה שלי, וזה יוצר בי חיסרון להשלים אותו, לתקן אותו בדרך כלשהי. איך אני עושה את זה? מה זה אומר לעשות את זה מדרגת בינה, מעלה, ולא מדרגת מלכות?
לא, אני לא הייתי אומר כך. אתה צריך מראש להשתדל לקבל עשירייה כדבר שלם. לא לתקן את עצמך ולא לתקן את העשירייה, תקבל את הדבר הזה כדבר שלם, כי יש לך עבודה מעליו. אל תתחיל לחטט מה כן לתקן, מה לא לתקן, איך לתקן את עצמך, תשתדל פשוט להתכלל בעשירייה. ובשביל זה אתה לא צריך לעשות ביקורת עליהם. פשוט, הם שלמים למרות שאני לא רואה את זה ככה, אבל אני מתבטל כלפיהם ונכלל בהם כי בצורה כזאת אני נכנס למגע עם הבורא, עם העשירייה, כמו שכותב רב"ש, ואז אני יכול לזכות לכוח התיקון. תקרא שוב מה שרב"ש אומר.
שאלה: האם הצמצום שאנחנו עושים קשור לאותו מקום ריק?
וודאי שאנחנו רוצים לעשות צמצום על כל אותו מקום הריק שמתגלה בנו, אבל לא שאנחנו לא נרגיש את המקום הריק אלא שאנחנו נתעלה ממנו, כי אנחנו לא רוצים לעבוד עם המקום הריק הזה בצורה שאנחנו ממלאים אותו עם מה שהוא רוצה. אני לא ממלא את המקום הריק במה שהייתי רוצה למלא אותו, אלא אני מתעלה מעל המקום הריק כדי מעליו לעבוד עם כוח השפעה לבורא.
שאלה: מה צריך להיות הבסיס לבירור הלימוד שלנו הרצון לקבל או הכוונה להשפיע?
הבסיס לבירור שלנו, לעבודה שלנו, להתקדמות שלנו, צריך להיות בנוי על המקום הריק שמתגלה, שאני רוצה באגו שלי, להבין, להרגיש, להתקדם, להיות גדול, אני מקנא בכל מיני מקובלים גדולים, בכל מיני שליטים גדולים, בכל דבר, האגו שלי מתעלה, זה קודם כל. זה דבר אחד.
דבר שני, מה אני עושה עם הכוח הזה שבורא מעורר בי? אני צריך להכין את הכוח הזה לעבודה הכי גדולה, הכי טובה, הכי מועילה שיכולה להיות בחיים שלנו, והיא להידמות לבורא. כי הבורא מעורר בי את הריקנות הזאת כדי שאני אדמה לו, ולהידמות לו זה נקרא להשפיע כמוהו. זה שאני רוצה לקבל, חבל לבזבז על זה את החיים, בכל זאת לא ייצא מזה כלום. להידמות לבורא במשך החיים שלנו, זה מה שכדאי. ואז אני מחפש על ידי איזו פעולה אני יכולה להידמות לו, רק על ידי פעולת השפעה. ואז אני משתדל להבין, איך אני מגיע ללהשפיע. אני לא רוצה, אז זה נקרא למעלה מדעתי.
מה זה נקרא להשפיע? יש לי חברים, אני יכול איתם להגיע למשהו, על ידי כך שאני מצמצם את עצמי כדי להתקשר איתם, שאני מקטין את עצמי כדי להיות בתוכם, וכן הלאה. בצורה כזאת פרקטית אם תעשו כל מיני פעולות כאלה כמו שרב"ש כותב, אתם תראו שהוא נתן לו ממש שיטה פרקטית איך לממש אמונה למעלה מהדעת. יותר מזה אין בחכמת הקבלה. בינתיים, עד שמתקנים את כל הריקנות, כל הכלי המצומצם בצמצום א'.
שאלה: אמרת שאדם צריך לפתח כל הזמן הבנה בתפיסות חדשות בלימוד. האם האדם צריך להתפתח כל הזמן בדרגות חדשות כדי להתאים למצבים האלה?
אם אדם כל הזמן משתדל להיות למעלה מכוח הקבלה שלו בנטייה לקבוצה ולבורא, זה נקרא שהוא בונה כל פעם את עצמו בדרגה חדשה.
שאלה: במאמר י"ד ב"שמעתי" בעל הסולם כותב על כך שגדלות הבורא היא שהבורא הופך לנצרך והכרחי לאדם. איך אפשר לבטא את ההכרחיות ולהגדיל אותה?
שאני מבין וגם מבין מהקבוצה שלי, שאם הבורא לא יעזור לי, ולא יעזור לי להתכלל בקבוצה ולא יעזור לכולנו יחד להגיע לתיקון אנחנו אבודים. אז אני נולדתי בהמה ואמות כבהמה בלי להשפיע לאחרים ולעצמי ולבורא.
תלמיד: אנחנו מדברים כל הזמן על כך שאנחנו חייבים להגדיל את רוממות ה' בינינו, ואילו בעל הסולם כותב כאן שגדלות ה' ניתנת על ידי ה' בעצמו.
להתפלל ולבקש. אבל כדי להתפלל ולבקש שהבורא ייתן את רוממות ה', אתה צריך לקבל התרשמות שנחוצה לך רוממות ה' מהחברה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אנחנו בחברה מעוררים זה את זה וזה את זה ויחד כולנו מתחברים וצועקים לבורא ואז הוא שומע.
שאלה: זה נשמע שאני צריך לדאוג כשאני חושב שאני בתוך הדעת או שיש לי דעת. האם יש אבחון של דעת, כלומר יש דעת שהוא כדאית ודעת שגורם נזק?
לא, כל הדעת שלי לא גורם לי נזק אלא גורם לי מצב שממנו והלאה אני צריך להתעלות.
שאלה: לצערנו אין לנו רצון להידמות לבורא. הוא מקדם אותנו על ידי מצבים שאנחנו פשוט מבינים שזו האמת וזה כך על ידי הקבוצה. איך לרכוש רצון כזה להידמות אליו, אם אפשר בכלל?
רצון להידמות לבורא זה יבוא אחר כך, בינתיים אתה בכל זאת צריך להבין שכל ההתקדמות באה ממנו ואתם צריכים דרך הקבוצה כל הזמן לפנות אליו. ותעשו חשבון, במשך היום כמה אתם פונים לבורא, כמה משתדלים, ולפי זה תדאגו שתהיו בקשר עימו כמה שיותר. בינתיים ככה.
שאלה: שאלה על הקטע הזה. כתוב כאן שאדם צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, ואז הוא רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'. אחרי זה הוא כותב שרק ה' יכול לתת לו הכוח הזה שיהיה בידו ללכת מעל הדעת. אני לא מבין, איך אפשר להיות באמונה למעלה מהדעת אם אתה לא ריקן, ואז אתה בעצם לא זקוק לבורא. ואילו הוא כותב פה שרק הבורא יכול לתת את הכוח הזה. אז אני צריך להיות קודם כל באמונה מעל הדעת כדי להיות ריקן או להיפך, שריקנות מביאה לבקשה הזאת לבורא כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת?
אתה לא מבין ואני לא הולך לענות לך. כולכם רוצים לקבל תשובות בתוך השכל, ובתוך השכל אתם לא תקבלו תשובות. בתוך השכל אתם רק צריכים להבין מה עליכם לעשות. זהו, זה מה שכתוב, "אשר ברא א-לוהים לעשות". ולהבין מה שאתה שואל זה לגמרי לא נכון, גישה לא נכונה ואני לא עונה לך. ובכלל, אני אומר לכל קבוצת בלטיה באותה הזדמנות, תפסיקו להיות רק שקועים בתוך השכל. תפעילו קצת יותר רגש, ואז תתחילו דרך הרגש להבין יותר.
שאלה: האם נכון לחפש תשובות לשאלות שלנו בזוהר?
לא. אנחנו לא מחפשים תשובות על השאלות שלנו בספרים, במיוחד בזוהר. אמרתי לא פעם אחת, הזוהר ניתן לנו רק כדי לקבל כוח, התרשמות, אבל לא הבנה. אנחנו עדיין רחוקים מזה כדי לפתוח את ספר הזוהר.
שאלה: איזה סוג רצון או כוונה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעביר אותנו למעלה מהדעת?
רצון להשפיע. לא יותר מזה. רצון להשפיע לחברים, לקבוצה ולבורא עצמו. הבורא בעצם זה הכולל של כל הקבוצה. אם אני מגיע להתחבר עם הקבוצה בצורה השלמה, אז אני מגלה ששם בפנים נמצא הבורא. הבורא זה המושג של הכול, "הכולל".
שאלה: "עבודה למעלה מהדעת", האם זה קשור לתפילה כלשהי?
ודאי שזה על ידי התפילה, תפילה זה נקרא פנייה לבורא. בכלל, כל פנייה לקבל כוח רוחני, כוח השפעה, זה נקרא תפילה.
שאלה: האם יש בושה בכל התהליך הזה?
לא, אין שום בושה בכלל בכל התהליך הרוחני. בושה כבר מתגלה בדרגות יותר נעלות, יותר רוחניות. תינוק מרגיש בושה? ילד קטן מרגיש בושה? עד כמה שאדם גדל ויש לו כבר דמות שלו הדומה לבורא והוא מרגיש עד כמה הוא דומה ולא דומה, עד כמה שמפספס הזדמנויות להגיע להשתוות עם הבורא, אז מתחילה להיות בושה. ולפני זה? לפני זה אין בושה, "לך אומן שעשאני". הוא עשה אותי כזה. אלא מהדרגות שאני עושה את עצמי, בפנייה לבורא ודאי, בקבלת הכוח ממנו, אבל בהשתתפות, שם כבר מתחילה להיות בושה. לכן כתוב שבושה היא מוכנה לנשמות גבוהות.
שאלה: באיזה שלב נכנסת הבקשה לבורא שימלא את הריקנות?
את הריקנות הזאת אנחנו לא ממלאים כמו שהיא כריקנות, אנחנו דווקא בזכותה בונים דרגה רוחנית. הריקנות אף פעם לא נעלמת, לא מתמלאת, אנחנו שומרים עליה כי דווקא על פניה אנחנו בונים את הנשמה שלנו.
שאלה: איך לפצח את הלב הרוחני שבנו?
תפילה, זהו.
שאלה: יש סוג מסוים של ריקנות, שאני כל פעם מנסה, משתדל, מתאמץ לעבוד עם זה מעל הדעת אבל בסופו של דבר אני ממלא את זה בצורה ישירה. למרות שאני כל פעם מתאמץ ומשתדל, באותו סוג מסוים של ריקנות אני לא כל כך מצליח. מה העצה שלך?
אני לא יודע, יש ריקנות גשמית שאנחנו צריכים למלא אותה, אוכל, מין, משפחה, ואפילו כסף, כבוד, מושכלות. למלא את זה בצורה הכרחית אני חייב, כי אם אני לא עושה את זה, אני ממש חייב קורבן וכן הלאה, נדבר על זה אחר כך. אבל את כל יתר הריקנות אני ממלא אך ורק על ידי השפעת החברים עלי והשפעת הבורא דרכם אלי.
תלמיד: איך אני מתייחס לחוסר הצלחה בעבודה הזאת?
אתה מודה על זה לבורא כמו שעל דבר טוב. חייב אדם להודות על הרע כמו על הטוב, כי אתה צריך להבין שמה אתה מרגיש, "עיניים להם ולא יראו אוזניים ולא ישמעו" וכן הלאה, מה שאתה מבין ומרגיש זה לא נכון. אם אתה יודע לבנות עכשיו הודיה על הרע כמו על הטוב זה כבר תיקון.
שאלה: אני מרגיש שאני בתהליך שבו אני לא מסוגל לשאול שאלה, כאילו כל השאלות מגיעות מהשכל, או מהאגו, או מה שזה לא יהיה, וזה חוסם בי את היכולת לשאול. איך אני יכול לשאול מעל השכל הזה, מעל הדעת הזאת, כדי שאהיה מסוגל לשאול שאלה טובה? כי הכול נובע מהאגו, אז איך אני בורח מזה, איזה שאלות אני צריך לשאול?
אל תברח מזה, זה מצב מאוד מאוד טוב, עד כמה שיכאב לך איפה שאתה נמצא זאת התפילה שיוצאת ממש מהלב וזה מה שעוזר לך להתקדם.
אני לא רוצה להרגיע אותך שאתה מתקדם יפה, אבל טוב שזה כואב, הכאב הזה הוא כבר תפילה. וזה שאתה לא יכול לשאול אלא מהשכל, גם זה שיכאב לך וגם זה מכוון אותך נכון לרוחניות.
אתם נמצאים בטיפול עליון, לא שלי, עליון, ולכן בכל זאת אתם צריכים להיות בזה בשמחה, בשמחה, זה מה שחסר. חיסרון לרוחניות, להתקדמות, לדבקות, לכוח השפעה, לא חשוב מה, ובשמחה בזה שאני נמצא בטיפול העליון.
שאלה: גדלות הבורא היא תוצאה של מצבור המאמצים של העשירייה כלפיו וזה כבר כלי חדש במשהו?
כן, נכון.
שאלה: כשאנחנו פונים לבורא בתפילה לעלות מעל הדעת האם אנחנו צריכים לעשות את זה בכל פעם, בכל מצב, כדי להיכנס לתפילה או שאנחנו עושים תפילה אחת כללית?
אנחנו צריכים כל הזמן להיות באמונה למעלה מהדעת בצורה בלתי פוסקת, אבל מה זאת אומרת בלתי פוסקת? מתחדשת, כל הזמן מתחדשת, מתחדשת, מתחדשת, כך צריכים להיות כל הזמן.
שאלה: איך להיות בדואליות הזאת, מצד אחד ריקנות מצד שני בקשה לבורא?
אני משתמש בריקנות כדי לפנות נכון לבורא. אני יושב מול בעל הבית ואני מאוד רוצה לקבל כל מה שיש לי על השולחן, שהוא רוצה שאני אקבל, אבל אני מבקש ממנו "תיתן לי אפשרות על פני האוכל הזה, על פני כל מה שאתה נותן לי עכשיו, להיות כמוך, לעשות פעולה אליך כמו שאתה עושה את הפעולה הזאת אלי. כי זה לא עניין של הכיבוד, זה עניין של הרגשה, אתה מביע בזה את ההרגשה שלך אלי, אהבה, השפעה, ואני גם רוצה להביע כלפיך השפעה ואהבה על ידי זה שאני אוכל את זה. אני מוכן לאכול ואני רוצה לאכול אבל אני רוצה קודם כל למעלה מזה להתייחס אליך. אם אני אדע שבזה שאני עכשיו אוכל, ואני מאוד רוצה את זה בכלים שלי, אבל אם אני אדע שאני על ידי זה נותן לך תענוג, שאני משפיע אליך, אני אעשה את זה, אבל אם אני לא בטוח שאני נותן לך תענוג אני לא אוכל את זה למרות שאני מאוד רוצה.
אל תשכחו את הדוגמה הזאת, תעשו ממנה הרבה צורות, תבינו יותר.
שאלה: האם אפשר לומר שרק פעולות נכונות מביאות לגילוי אותו מקום ריק?
נכון, אבל לא שאנחנו רק רוצים לגלות מקום ריק אלא אנחנו רוצים לבנות את הדרגה הרוחנית שלנו למעלה מהמקום הריק. מקום הריק זה נקרא מלכות מצומצמת, ולמעלה ממלכות מצומצמת אנחנו רוצים לבנות תשע ספירות עליונות ובהן אנחנו מרגישים את הדבקות שלנו בבורא.
עוד מעט נתחיל ללמוד "תלמוד עשר הספירות" בצורה שכל מה שלומדים עכשיו בתרגילים האלה, אמונה למעלה מהדעת, אנחנו נראה איך שהכול בנוי, כל מדרגה רוחנית, כל פעולה רוחנית, איך שכך אנחנו צריכים לבצע.
שאלה: כשיש הרגשה של ריקנות אני מנסה לעשות צמצום על הרצון לקבל. תגיד בבקשה איך נכון לבנות את אותה שרשרת, צמצום, עשירייה, בורא, דרך פנייה פנימית?
את זה כותב לנו רב"ש. אני לא מסביר את זה עכשיו, יש לך את מאמרי רב"ש ומשם תיקח את זה.
שאלה: אתה יכול טיפה להסביר על העניין הזה של השמחה, האם צריך להיות ריק ושמח באותו זמן או ששמחה היא התוצאה מהפעולה?
שמחה צריכה להיות מזה שאני ריק ואני יודע איך לעבוד עם הריקנות הזאת דווקא. דווקא איתה.
שאלה: האם הריקנות היא הזמנה להתקרבות לעליון?
נכון.
שאלה: צריך להחליף את הריקנות מידיעה לריקנות למה אני לא יכול להשפיע?
ריקנות נשארת כריקנות ואנחנו בונים מעליה השפעה, רק כך.
שאלה: אומרים שצריך להתפלל לבורא ולדבר איתו, ולי למשל יוצא לדבר רק איתך, כל היום אני מדבר איתך ושואל שאלות, איך שאני עובר לבורא הכול פתאום נרגע, מה עושים?
תנסה בכל זאת. עד שתראה שיש לך עימו שיחה גם נעימה, גם לא נעימה, בכל מיני אופנים.
שאלה: מלכות עולה לבינה, מלכות נכללת עם בינה, מה המחשבות שלה? תיאור שנתת על האורח ובעל הבית, אלה היו ההרגשות והמחשבות של מלכות?
כן.
שאלה: אני רוצה להימלט מהמצב של הריקנות, אני לא יכול לסבול אותו.
לא נכון, אתה יכול לברוח מהריקנות רק בתנאי שאתה בונה מעליה קשר עם הבורא והריקנות נשארת. נניח שאתה נמצא עכשיו בדיאטה, אין לך ברירה, אתה נמצא במצב מסוכן, אתה נכנס לצינוק שם לא נותנים לך לאכול ואתה צריך להשתמש בהזדמנות הזו כדי באמת להתקדם. אז אתה לא מקבל מילוי לריקנות אלא אתה בונה מעל המצב הזה יחס לבורא, לרוחניות. אתה אז לא מרגיש שאתה סובל מריקנות, אלא דווקא אתה מרגיש שאתה יכול לעבוד עם הריקנות בצורה מועילה, בצורה יצירתית.
תלמיד: האמונה למעלה מהדעת היא כביכול הדיאטה?
האמונה למעלה מהדעת זו הדיאטה. שאתה מקבל לעצמך קצת בתוך הדעת, נניח, מה שניתן לך בעולם הזה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, בצורה כזו שאתה חייב להתקיים, אבל למעלה מכל זה אתה בונה את היחס לרוחניות.
תלמיד: אם כך, יוצא שאני בעצם מרגיע את עצמי על ידי האמונה למעלה מהדעת אבל אני לא מתמודד עם הריקנות הזו, אני פוחד מהריקנות הזו פחד מוות.
אתה לא צריך להתמודד עם הריקנות אלא לבנות מעליה יחס לבורא. את הריקנות הזו להשאיר. כמו שאנחנו לומדים שהכלי מצמצם את עצמו, נשאר ריק, ובונה מעל המקום המצומצם את ט' הספירות הראשונות ביחס לבורא והבורא מתגלה בהן אליו.
תלמיד: מה זה שאין שם ישות, משהו לא קיים?
אל תשים לב לזה, פשוט עזוב. תבנה את כל הדברים למעלה מהריקנות, את מה שבדרך כלל אתה רוצה, לא גשמית אלא רוחנית.
תלמיד: אני מרגיש שאני בורח מזה כל הזמן.
אנחנו כאן לא יכולים לדבר עלייך אישית. תשמע מה שאני אומר לכולם, זה נכון גם בשבילך.
שאלה: איך אני יכול להתקרב להרגשת הבינה?
על ידי זה שתרצה להשפיע דרך העשירייה לבורא.
שאלה: איך אנחנו מגיעים לרצון קבוע להשפיע לבורא, ואיך מקבלים בטחון שהפעולות שלנו באמת משפיעות לו נחת רוח?
אם אתה רוצה שהדברים האלה שאתה עכשיו דורש יהיו בעל מנת להשפיע אז אתה תקבל אותם. אבל אם תרצה שהם יהיו כדי שאתה תירגע, לא טוב שהם יהיו לך.
שאלה: מה ההבדל בין צמצום לבין מלכות מצומצמת?
מלכות מצומצמת זה נקרא שהיא עושה על עצמה צמצום. זה שהבורא עושה צמצום זה לא נקרא שהיא מצומצמת. מלכות מצומצמת שהיא עושה על עצמה צמצום ומתקדמת.
שאלה: היום במאמר דיברנו הרבה על השתוות הצורה, השפעה, וגם מדובר על בן אדם שצריך לבקש. מי זה הבן אדם, זו הקבוצה, או אני אישית צריך, או אני עבור הקבוצה, או שאנחנו ביחד? זה מגיע מתוך החיסרון, איך אנחנו עובדים ביחד?
פנייה נכונה, ואמרתי על זה היום לפחות כמה פעמים, לכן אני לא מרוצה מהשאלה שלך. פנייה נכונה לבורא, כי אחרת אין לנו למי לפנות, פנייה נכונה לבורא יכולה להיות רק מהאדם לקבוצה, או מהקבוצה כבר בצורה קולקטיבית לבורא. נקודה. אין יותר. זה דבר אחד.
דבר שני, שתבינו, אני יודע מה אני שאלתי, מה אתם שאלתם ומה דיברתי, אם אתם חוזרים על אותן השאלות ששאלו האחרים, אני כבר את הקבוצה הזאת פעם ראשונה, שנייה, שלישית פוסל, לא נותן לה לשאול. תשמעו מה שהאחרים שואלים ותתכללו בהם. אחרת איזה טעם יש לי לענות לאיזו קבוצה אחת? אני שומע את השאלה כשאלה כללית ונותן תשובה כללית לכולם, ואתם צריכים לקבל כל שאלה של החברים כשאלה שלכם, ולא כך להוריד אותם, מישהו שואל ובינתיים המורה עונה להם. לא, הם שואלים את השאלה שלי והמורה עונה על השאלה בשבילי.
שאלה: האם לבקש מהבורא זה מימוש הבחירה החופשית שלי?
נניח שכן. השאלה לא שייכת לבחירה הזאת. לא.
שאלה: אמרנו היום, שבלי לשייך את עצמו לעשירייה האדם לא יכול לפנות לבורא וגם עכשיו חזרת על זה. מה זה בדיוק לשייך את עצמו לעשירייה, מה זה לפנות דרך העשירייה לבורא?
יחד איתם להיות ברצון אחד, בנטייה אחת "כאיש אחד בלב אחד". אם אנחנו לא מתחברים בצורה כזאת, לפי הדרגה שלנו, כמו שדורשים מילדים בגן הילדים, אם אנחנו לא מתחברים בצורה כזאת לפחות בינינו אז הפנייה שלנו לבורא היא לא פנייה, לא משפיעה. הבורא הוא בסך כל סולם המדרגות, אם אנחנו לא נכנסים לעשירייה, אנחנו לא נמצאים כשלב בסולם.
תלמיד: כשהוא פונה הוא מנסה להרגיש שהוא חלק ממשהו?
כל אחד צריך להרגיש שהוא חלק מהעשירייה שלו, כלול בתוך העשירייה ונמצא בתוך העשירייה, ומתוך העשירייה, מהרצון הכללי של העשירייה פונים לבורא. אם אין פנייה כזאת, זה מה שקורה לנו, אנחנו בינתיים חושבים שאנחנו פונים, אנחנו לא פונים. אתה מחייג לבורא ואין קו, אתה אפילו לא מרגיש שאין קו.
שאלה: איך אדם יכול לקיים את הצמצום הזה אם מדובר על רצונות בהמיים כמו כסף, משפחה?
מה שאדם צריך לחיים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כמה שהוא צריך כדי להתקיים זה לא נחשב שהוא מקבל. איך אתה יכול לשאול על דברים כאלה, איך יכול להיות שכל כך הרבה שנים אתה נמצא איתנו ושומע את הדברים האלה ועכשיו שואל?
תלמיד: אני מסתכל על כולם ולכולם יש הכול ואני לא יכול להשיג את זה. נגיד אם מדובר על משפחה, עבודה נורמלית, כל פעם יש לי רצון לעוד יותר.
אז אתה צריך להבין שנותנים לך רצון לקבל יותר ויותר גדול לגשמיות כדי שאתה תצמצם אותו למצב נורמלי שאתה יכול להתקיים ואת כל היתר להשקיע ברוחניות. גם זה כתוב במאמרי רב"ש.
שאלה: מה ההבדל בין "אמונה למעלה מהדעת" לבין "על כל פשעים תכסה אהבה"?
זה חלק מזה.
שאלה: האם הצעד הראשון בלמעלה מהדעת זה צמצום ומה מפריע לנו לצמצם את עצמנו היום?
כן, הצעד הראשון לרכוש אמונה למעלה מהדעת זה צמצום. ומה מפריע לכם? שאתם לא עושים את זה בעשירייה ולא מחזיקים זה את זה.
שאלה: האם אפשר לתאר ריקנות כגיר הילוכים במכונית שנמצא בניוטרל וזה מקום הבחירה?
לא. אל תביאו לי כאלה דוגמאות שאתם מוציאים בעצמכם.
שאלה: אם יש הפרעה שחוזרת על עצמה למרות שניסית לעבוד איתה בלמעלה מהדעת או הפרעה שמתמשכת לאורך זמן, האם זה אומר שלא עשית עבודה נכונה למעלה מהדעת או שזו פשוט אפשרות להתקדם עוד ועוד?
תמשיכו לעבוד לפי מה שרב"ש מייעץ.
קריין: קטע מספר 12. בעל הסולם "שמעתי" מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה".
"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת."
תקרא שוב עד כאן.
"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת." זה נקרא לצפות ליום ה'. "שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." כדי לתת להם הזדמנות להגיע לאמונה למעלה מהדעת ולראות את כל המציאות רק בכוח אמונה. "כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת."
שאלה: בעל הסולם כותב שאתה לא צריך לראות שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומיטיב, אבל כל אחד רואה שהוא לא מנהיג אותו בבחינת טוב ומיטיב, אז מה אני כן צריך לבקש?
אתה לא מבקש לראות את המציאות. אתה רוצה לקבל את המציאות כמו שהיא אבל בכוח האמונה שלך. שאתה לא מתייחס לכל המציאות מהאגו שלך ואז הכול מקולקל, אלא אתה מתייחס לכל הדברים בכוח האמונה, בכוח השפעה, ואז אתה תראה את המציאות כולה מתוקנת, שלמה. לא להסתכל דרך הרצון לקבל שלך על כל המציאות אלא רק דרך הרצון להשפיע, שהבורא מלכתחילה הוא טוב ומיטיב, המציאות מלכתחילה היא מציאות שלמה, ומה שמקולקל, מקולקלת רק הראייה שלך.
תלמיד: אפשר בכל זאת לחדד מה אני מבקש?
לא. אתה תסבול ותנסה לברר, ואז בזה תבנה את הראייה הנכונה שלך.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן "שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." איך להרגיש שאנחנו מכלילים את עצמנו באותו דבר?
שאתה רוצה לתקן את הראייה שלך עד שהעולם ייראה לך כטוב. ועד אז אתה לא אומר שהבורא הוא לא בסדר שברא עולם הרע, אלא שאתה מקולקל ולכן אתה רואה את העולם כרע. ולכן אתה מודה לבורא שאתה מזהה שהעולם הוא רע כי זה נותן לך אבחנה עד כמה אתה צריך לתקן את הראייה שלך עד שאתה רואה את העולם כטוב. ושום דבר בעולם לא משתנה חוץ מהתפיסה שלך.
תלמיד: בסופו של דבר צריכים לראות את העולם כטוב?
זה נקרא גמר תיקון של הכלי שלך, שאז אתה רואה את העולם כטוב.
שאלה: להגיד שהראייה שלי מקולקלת זה כמו להגיד שאני רואה את הכלים שלי מקולקלים?
ודאי. כי הכול "כל הפוסל במומו פוסל"1 בכלים המקולקלים שלו.
שאלה: לתת ולקבל זו פעולה אחת מהבורא?
אני לא יודע. אין דבר כזה שלתת ולקבל זו פעולה אחת. אני לא מבין את זה.
שאלה: אחד החברים הפסיק ללמוד בגלל מחלת הסרטן, האם הוא יכול להגיע לרוחניות?
איך הוא יגיע לרוחניות? ממחלה לא מגיעים לרוחניות. המחלה באה כדי לעורר את האדם, למרות שהוא נמצא במחלה בכל מיני תנאים מיוחדים, להמשיך בדרך לבורא.
שאלה: צריך לבקש אמונה כזאת שזה כאילו יהיה בדעת, זאת אומרת אמונה ודעת. זה לא כל כך מובן.
כשאתה תגלה בכלים דהשפעה זה נקרא אמונה. אתה תגלה בכלים דהשפעה כזאת התרשמות כמו שזה נמצא בכלים דקבלה הטבעיים שהבורא נתן לך. אתה דורש מהבורא לקבל כאלו כלים של השפעה שהם יהיו בעוצמה כמו כלים דקבלה שהוא ברא לך מלכתחילה. זה נקרא שאני נתתי להם את היצר הרע והם דורשים ממני שאני אחליף אותו ליצר הטוב. "ניצחוני בניי"2.
קריין: קטע מספר 12. בעל הסולם. "שמעתי", מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה".
"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה." שאז הם משתמשים בכלים דמלכות במקום כלים דבינה. "כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל." אני נמצא או במלכות או בבינה, באחד מהשתיים. "והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל," עושה צמצום על הרצון לקבל, ואז "זה נקרא אמונה למעלה מהדעת." אני רוצה להתקרב איתכם לתלמוד עשר הספירות, ל"פתיחה", בצורה כזאת שאנחנו נראה מה התוכן של הפעולות שעליהם שם מדובר, בעשר ספירות, בכלים, בפרצוף.
"כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל"." למה? כי בזה הם יבטלו את היכולת להיות באמונה למעלה מהדעת, להיות למעלה מהכלי דקבלה. "אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת." מה מרוויחים בזה? מרוויחים שמרגישים עולם רוחני בתוספת לעולם הגשמי, ולא שאנחנו מבטלים משהו מהבריאה. כשאנחנו מצמצמים את המלכות, אנחנו לוקחים את כל הכוחות של המלכות, את כל הרצונות של המלכות, ומעלים אותם לעל מנת להשפיע ואז אנחנו מגלים את כל המלכות, את כל הרצון לקבל, אבל מגלים אותם הרצונות איך שהבורא ברא אותם, איך הוא מתייחס אליהם, איך הוא יכול למלא אותם, זאת אומרת אז אנחנו ממש מבינים את הבריאה.
ונראה לנו שאנחנו כאילו מצמצמים את המלכות, מצמצמים את הרצון לקבל, זה לא צמצום, זה צמצום היחס שלנו לזה בצורה כמו שזה נראה, אבל דווקא על ידי הקשר עם העל מנת להשפיע אנחנו פותחים את המלכות למימדים של אינסוף, לט' ראשונות. ממלאים אותה באור הבורא.
"אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'"."
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
שאלה: אנחנו היום כל השיעור מדברים על זה שאנחנו מצמצמים את המלכות ועולים לבינה בקשר עם החברים ולא משתמשים במלכות. עכשיו אמרת שאנחנו בכל זאת כן משתמשים בה אחרי זה כי אנחנו מעלים אותה למען השפעה. תסביר.
מלכות מעלה את עצמה לעל מנת להשפיע, ואנחנו משתמשים בכל הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע. בסופו של דבר אנחנו ממלאים את הבטן שלנו, כל הכיבוד שבעל בית שם לפני האורח על השולחן האורח חייב לקבל אותו, רק שיהיה בעל מנת להשפיע. אז במידה שהוא יכול להרכיב את הכוונה בעל מנת להשפיע אז מותר לו לקבל את כל הכיבוד הזה ודווקא בזה הוא עושה בפועל טובה לבעל הבית. ככה זה.
שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו מגלים את המימדים העליונים רק על ידי זה שאנחנו מצמצמים את מלכות. הבנתי נכון?
מלכות מלכתחילה מצומצמת, אנחנו מצמצמים אותה מלכתחילה ואחר כך עוד בונים דרגת אמונה למעלה מהדעת, דרגת הבינה למעלה ממלכות.
שאלה: איך אנחנו מתחזקים באמונה?
רק על ידי התכללות בקבוצה.
תלמיד: אבל איך אתה מוציא מתוך ההתכללות אמונה?
פונים לבורא.
תלמיד: מה זאת אומרת?
פונים לבורא, מבקשים כוח השפעה, מבקשים כוח אמונה, מבקשים כוח חיבור בין החברים. זה אותו הדבר.
תלמיד: אבל האמונה מאפשרת לנו לא להיות שקועים בדעת?
האמונה עוזרת לנו להתייחס נכון לדעת. מתי לצמצם אותו, מתי להעלות את הדעת ולהתכלל באמונה, זה הכול כבר בכוח שאנחנו מקבלים מלמעלה.
שאלה: אפשר לעשות תרגיל כזה תוך כדי קריאת הקטע, שעולות לי שאלות ואז אני יכול לעשות עליהם צמצום?
אנחנו עושים את זה, עשינו את זה כבר. אנחנו נצטרך ללמוד את החלקים האלה מתע"ס שמדברים על צמצום, מסך, אור חוזר, אור ישר שמתפשט בפרצוף מפה עד הטבור, איך יש ביטוש בין האורות, כל הדברים האלה. זה הכול מדובר על העבודה שלנו עם התענוגים כלפי בעל הבית, אמונה למעלה מהדעת. שכל הרצונות שלנו, של העשירייה, הם רצונות מפה ולמטה עד הסיום. אז בחלק אנחנו יכולים לעבוד, זה נקרא "מפה עד הטבור", שם כולנו יחד מתחברים וזה עשר ספירות של תוך הפרצוף. וכאלה רצונות שלא מסוגלים להתחבר כדי להיות ממש מחוברים בכולם בהשפעה הדדית ומתוך זה השפעה לבעל הבית, זה נקרא "עשר ספירות של תוך הפרצוף". אנחנו נעבוד בכול בצורה פרקטית.
תלמיד: למה דווקא אלו שמתאווים ליום ה' מקבלים חושך?
כי הם רוצים לראות בכלים דקבלה, ולכן מקבלים חושך. "עיניים להם ולא יראו", על זה כתוב.
שאלה: האם אני מבין נכון שלהחזיק את המצב של אמונה והשפעה בעשירייה, בזה אני מרגיש כל הזמן את העשירייה בהשפעה ואת העולם כולו?
על העולם אני לא יכול להגיד, אבל על העשירייה כן. אל תרחיב את זה סתם כך לכל העולם, כי זה יהיה דמיון ופילוסופיה. ואם אנחנו מדברים על המצב האמיתי, זה חייב להיות בפועל [בעשירייה].
תלמיד: אמרת שאנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת דרך העשירייה. כשאני עובד כדי להתכלל בעשירייה אני איכשהו רוצה להרגיש את זה. האם זה נקרא "בתוך הדעת"?
אני לא רוצה לדבר על הדברים האלה בינתיים, אפילו שתתבלבלו בהם זה טוב. אבל תנסו לראות את זה לבד, תנסו לראות את זה בתוך העשירייה, שיהיו יותר הבחנות.
שאלה: כשאנחנו קוראים קטעים על אמונה למעלה מהדעת, במה זה תלוי אם אני הולך לכיוון האמונה?
אני אוחז באמונה כי זה הכוח העליון, זה כוח הבורא, זה כוח ההשפעה, זה כוח האהבה. אני אוחז בזה בכמה שאפשר. ואם אני יכול לצרף לזה איזה ידיעות, איזה פעולות שלי, אני אעשה. אם לא, אז לא. אבל אפילו שאני נשאר רק בדבקות בכוח אמונה, זה נקרא שאני נמצא כטיפת זרע בתוך אמא עילאה, עליונה, וזה כבר תחילת העובר הרוחני.
תלמיד: אני מתכוון, איך לעשות כך שהקטעים האלה לא יהיו בשבילי כדי למלא את הרצון בידע?
זה תמיד יהיה. קו ימין וקו שמאל זה תמיד יהיה. אבל אין מה לפחד, זה הכול יבוא לתיקון.
(סוף השיעור)