שיעור הקבלה היומיJul 27, 2021(בוקר)
שיעור בוקר 27.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכניסה למדרגה הרוחנית – קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו צריכים לעשות עבודה, עבודות בית, עבודת קבוצה, עשירייה, שיהיה ברור לפנינו נניח, לאיזו רשימה של תנאים אנחנו צריכים להגיע, לקיים אותם, ואז תיפתח הדלת וניכנס לאזור הרוחני של הבריאה, ממצבנו שנקרא כאילו הוא לא קיים, כי אנחנו לא יודעים איפה ואיך אנחנו נמצאים ומה קורה לנו, שום דבר, לכן הוא נקרא העולם המדומה, כי נותנים לנו הרגשה, דמיון שאנחנו קיימים ואז טרודים בכל מיני עבודות, בעיות, רוצים לסדר את עצמנו, לפטור את עצמנו מהכול. אבל באמת צריך בצורה רצינית חדה וברורה לראות את רשימת התנאים, שאם נקיים אותם נעבור את המפתן, את הפתח לעולם הרוחני, למציאות האמיתית, כי אנחנו עכשיו נמצאים כאילו בתוך הרחם ולא יכולים להיוולד. לכן כאן עלינו לעבוד, כי הכניסה למדרגה הרוחנית החדשה צריכה להיות בכל זאת בבירור מה הם התנאים שאותם צריך להשיג, לקבל על עצמנו, שנזכה להיכנס לעולם האמת.
נחשוב, נדבר על זה בין כולנו, נכתוב, נברר את התנאים האלה, מה אנחנו צריכים להשיג, על ידי מה נשיג את התנאים האלה, כל תנאי ותנאי, איך נקיים, גם על זה נדבר, וכך נראה איפה אנחנו נמצאים היום כלפי אותם התנאים, הפעולות, ההבחנות, התכונות שאנחנו צריכים להשיג כדי להיות ראויים, להיות בהשתוות הצורה עם אותו המקום, עם המדרגה הראשונה של העולם הרוחני. זה מה שרציתי להגיד, כל היתר בפסוקים. הפסוקים כל כך טובים, ממש חבל שאנחנו מתקרבים לסופם.
קריין: קטע מס' 15. אומר הרב"ש:
"כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת ייסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי ייאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי"."
(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
היינו, חיסרון אמיתי.
שאלה: למה הכאב והסבל הם כלי חדש ביחס לרשימות שניתנו?
כי אנחנו נמצאים ברצון לקבל, זה כל החומר שלנו, זה כל מה שאנחנו, והרצון לקבל מרגיש או מילוי או חיסרון. במילוי הוא מרגיש תענוג, בחיסרון הוא מרגיש צער ובין שני אלה אנחנו קיימים. אנחנו לא יודעים שום דבר יותר מזה. וגם מה שאנחנו לומדים הוא, איפה יותר נעים לנו או איפה אנחנו יותר סובלים, מכאן כל המדע שלנו. זאת אומרת, הכול בתוך הרצון לקבל בלבד.
תלמיד: אבל למה אני צריך להרגיש ייסורים מזה שאני לא מצליח ולא יכול להתחבר לבורא?
כשאתה לא יכול להתחבר לבורא, איך תרגיש שאתה לא יכול? אתה לא סתם מכשיר. הטבע שלך זה רצון ליהנות, אז את הכול אתה מודד לפי תענוג או ייסורים שיש לך בתוך הרצון לקבל. הרצון לקבל לא תופס, לא מרגיש, לא מגלה שום דבר חוץ ממילוי או חוסר מילוי, ולכן כך אנחנו מדברים. לכן חכמת הקבלה זאת שיטה המיועדת להסביר לאדם מה המצב הכי טוב לפי הטבע שלו, איך להגיע למילוי נצחי ושלם. לכן היא נקראת חכמת הקבלה, איך לקבל, איך למלא את עצמו.
שאלה: מה זה "כלי אמיתי"?
כלי אמיתי זה חיסרון להשפיע נחת רוח לבורא.
שאלה: הכאב והייסורים מהעדר קשר עם הבורא מריח קצת אגואיזם. האם לא עדיף להרגיש שאני מונע מהעשירייה או מהחברים את הקשר עם הבורא, אולי העולם לא משיג בגללי קשר עם הבורא. איך לברוח כאן מהאגואיזם?
אתה צודק, המילים [שלך] לא מדויקות, אבל נטייה לבורא זה נשמע אגואיסטי, אני רוצה להגיע לבורא, רוצה להשפיע לו נחת רוח וכן הלאה, אבל אם נפתח את כל הדברים האלה, [נראה] שכולם מתרחשים, מתממשים רק בכלים דהשפעה, רק בעל מנת להשפיע, רק למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו, רק באמונה למעלה מהדעת וכן הלאה. לכן יכול להיות שזה נשמע מאוד אגואיסטי, שאני רוצה להיות דבוק בבורא ו"אני, אני, אני", אבל מהות הפעולה נמצאת למעלה, מחוצה לאדם.
שאלה: איך בסופו של דבר כתוצאה מכל המאמצים והמעשים השונים הללו, אנחנו מגיעים לדרישה להסב נחת רוח לבורא? כי תמיד איכשהו אתה עובד, נאבק בתוך עצמך ואילו כאן אתה פתאום מגיע לנחת רוח.
נכון, לעשות נחת רוח לבורא זה לגמרי לגמרי לא נמצא ברצונות, במחשבות ובמטרות שלי. אבל על ידי כך שאנחנו עוסקים בכל מיני צורות חיבור ומשתדלים להתקרב לרוחניות, אפילו בצורה לא נכונה, אנחנו בכל זאת מקבלים הארה מהרוחניות וההארה הזאת משפיעה עלינו, היא מכשירה אותנו, ואנחנו פתאום מתחילים להרגיש שכן, על מנת להשפיע זה לא כל כך זר, לא יקרה לי שום דבר אם אקבל את התכונה הזאת שהיא על מנת להשפיע. אולי טוב אם אני איהנה מפעולת ההשקעה ואשכח קצת מעצמי, אתעלה מעל עצמי. וכן הלאה. כל הדברים האלה קורים בצורה הדרגתית, בקבלה זה נקרא שאנחנו נמצאים תחת השפעת האור העליון והוא מסדר, מתקן אותנו, משנה בנו ערכים. וכך מתקדמים.
תלמיד: אתמול נניח בעבודה בעשירייה דאגתי לבעיות שלי. מה זה נקרא לקבל את תכונת ההשפעה הזאת על עצמי, בכלל לא לדאוג לעצמי?
אני צריך לעשות בעולם הזה מה שנופל עליי, אין מה לעשות. אבל כלפי הרוחנית אני צריך בכל זאת לראות את המטרה, שאני מתעלה מעל הרצונות שלי האגואיסטיים, אומנם שאני נמצא בהם, אני מתעלה מעליהם ורוצה להיות בנתינה, בנטייה, בפעולה רק להשפיע לבורא. כדי להשפיע לבורא אני חייב להשפיע לזולת, עליהם אני לומד איך להגיע לבורא כי בורא זה נקרא "הכול", סך הכול. ולכן אם אני מקרב את עצמי להשפיע לחברים אז אני מתחיל להרגיש מה זה נקרא בכלל להשפיע. כמה זה לא נמצא בטבע שלי, כמה אני כבר מוכן לסבול את המילים האלה או אפילו להיות בפעולות האלה ואיך אני מתחיל לעשות פעולות השפעה, ולא להצטער שאני חייב לעשות אותן, או אפילו להעריך שאני נמצא בפעולות השפעה, כי הבורא נותן לי הזדמנות, מכניס אותי ומראה לי מה זה נקרא פעולות השפעה וכמה אני לא רוצה אותן, וכולי. זאת אומרת, יש כאן הרבה מדרגות, מצבים שמתחלפים וכך אנחנו מתקרבים להשפעה אמיתית.
שאלה: מהו החיסרון האמיתי שמביא אותנו לכלי האמיתי?
חיסרון אמיתי זה נקרא הנקודה שבלב, זו אותה נקודה שבה היינו מחוברים במערכת אדם הראשון, כל אחד ואחד היה מחובר לכלי הכללי והתנתקנו כי התענוג שהתגלה בתוך הכלי היה יותר מהרצון להיות יחד, ולכן התנתקנו, התרחבנו, זה נקרא "חטא עץ הדעת", שהתענוג היה מעל זה שמעליו היה אפשר לעבוד בעל מנת להשפיע. ואנחנו עכשיו רוצים לעורר את עצמנו, שיהיה בנו כוח שיעזור לנו בכל זאת להגיע להשפעה. זאת אומרת, שחשיבות החיבור תהיה יותר גדולה מחשיבות התענוג שאנחנו מקבלים אם אנחנו לא מתחברים ונהנים בכמה שאפשר מהחיים. לכן כל העבודה שלנו היא כמה שאפשר יותר בואו נתקרב זה אל זה, נמשוך את המאור המחזיר למוטב, נרגיש מה זה נקרא באמת חיבור, באיזו מידה קטנה, הראשונה, ונשתדל יחד לעזור אחד לשני להעדיף את החיבור מכל יתר המצבים הגשמיים.
זו כבר בחירה חופשית במצב הרוחני, שאני מעדיף להיות מחובר עם החברים, ולהגיע לחיבור עם הבורא שעוד לא מרגישים אותו אבל איכשהו רוצים לקראת זה ללכת, כך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים בינינו ובתוך החיבור בינינו לגלות את כוח החיבור שנקרא בורא וכך קדימה ללכת.
שאלה: דיברת על כך שברגעים מסוימים אפשר ליהנות מפעולות השפעה. איך נכון לעשות את זה? כי אני רואה בזה מלכודת גדולה כל כך.
אנחנו יכולים ליהנות מזה שהבורא נותן לנו אפשרות להשפיע זה אל זה. אני יכול ליהנות מזה שאני נמצא בפעולת השפעה. אני יכול ליהנות מזה שאני משפיע, אבל לא כתוצאה מהפעולה שלי, אלא מעצם הפעולה עצמה.
חכמת הקבלה היא מביאה אותנו לתענוגים, וכאן אנחנו צריכים להבין, אני צריך ליהנות, מטרת הבריאה היא תענוג. ממה אני נהנה? כמו באותו סיפור של הרב"ש, אני סוחב מזוודה של הבורא, ואמנם המזוודה היא מאוד כבדה, יותר מכל הכבודה של העולם הזה, אבל אני נהנה וזה לא נראה לי כבד בכלל, בגלל שהבורא נראה לי יותר מכל העולם. זה מה שאנחנו צריכים. לכן, מזה אפשר ליהנות, שאני סוחב מזוודה גדולה ולא מרגיש שהיא גדולה, כי התרוממות הרוח מזה שאני משפיע בזה נחת רוח לבורא היא מכסה על הכול. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז אנחנו מגיעים לכוחות של הבורא, ממש לבריאה עצמה.
שאלה: כתוב "עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות.". היגיעה בירידות זה ברור, שדווקא מתוך הירידה אפשר להשפיע בלי הנגיעה לעצמו. אבל איזו יגיעה צריך לעשות בעליות?
גם בעליות וגם בירידות יש לנו יגיעה למיין בדיוק את מה שאנחנו מרגישים, ממי אנחנו מקבלים את זה, ודאי שמהבורא, בצורה ישירה או בצורה עקיפה, ואיך אנחנו צריכים לקבל את מה שמתגלה. האם אני נהנה מהמילוי או מהכוונה, ממי אני מקבל את המילוי, וכן הלאה. כאן אני צריך למיין את עצמי, בדיוק לבדוק, איפה אני נמצא עם המחשבות והרצונות שלי ולמי אני פונה, "לאן פנינו".
שאלה: מה התנאים שאני צריך כדי להיכנס למדרגה רוחנית?
זה מה שאנחנו לומדים עכשיו. התנאים הם פשוטים, בשתי מילים, השתוות הצורה. מדרגה רוחנית היא מידת ההשפעה שמראים לך, שאם אתה מוכן אליה, אתה נכנס, ואם אתה לא מוכן אליה, אתה לא נכנס. פשוט מאוד. אין כאן תור או משהו שאתה צריך לחכות, אלא כל אחד ואחד שנמצא מתאים לאותה מדרגה רוחנית, לאותם תנאים רוחניים שאנחנו לומדים, הוא נכנס, אין שום בעיה. התאמה, מה שנקרא אצלנו בחכמת הקבלה "השתוות הצורה".
תלמיד: האם החיסרון האמתי מתחיל להתרקם כשאני מתחיל לדאוג לחסרונות של החברים יותר מהחסרונות של עצמי?
כן, בכללות זה נכון, רק השאלה היא, האם נמצאים בזה, האם לא שוכחים ומטפלים בזה.
שאלה: איך לעשות את העבודה של בירור רשימת התנאים שאנחנו צריכים לקיים, כדי שתיפתח לנו הדלת למציאות האמיתית?
את רשימת התנאים אתם צריכים לדעת. אנחנו כבר לומדים את זה במשך שנה וחצי.
תלמיד: המלצת לברר את זה, לדבר על זה, לכתוב על זה, שרשימת התנאים תהיה ברורה לנו, ואחר כך גם לבדוק איך אנחנו מקיימים כל תנאי ותנאי.
לפני שנה וחצי בפברואר היה לנו כנס, נכון?
תלמיד: כן.
כבר בזמן הכנס הקורונה הזאת הייתה מתפשטת. אחרי הכנס החלטנו שאנחנו נכנסים לסגנון חדש של לימוד, ותוך חודש, עד שהתארגנו, נכנסנו לזה. ויחד עם זה נכנסנו גם לסדרת שיעורים, שכל השיעורים האלה היו צריכים להביא אותנו למטרה, לגילוי הבורא. בזה אנחנו הולכים, ועד עכשיו אנחנו נמצאים בזה.
לכן תלוי כמה כל אחד ואחד סופג מהשיעור, מכל שיעור ושיעור, יש הבדל. בכל זאת, ישנם אנשים שרואים שיעורים פעמיים בשבוע או פעם אחת, יש כאלה שכל יום. יש גם כישרון בקליטה, עד כמה היא נכונה, מושלמת או לא, וכן הלאה. אבל מה שלא יהיה, אנחנו נמצאים במצב שבסך הכול ההתקדמות שלנו היא בזה, שכל אחד צריך לראות עד כמה הוא משפר את התכונות שלו, מתקדם להבנת גילוי הבורא ולהרגשת גילוי הבורא, דרך החברים ועם כל התנאים שאנחנו צריכים לזה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: אני מתייחס לעצה שנתת, שאנחנו צריכים לעשות עבודה שרשימת התנאים תהיה ברורה לנו. מה צריך לעשות? נגיד, העשירייה, או כל הכלי העולמי שרוצים לממש את העצה הזאת, מה הם צריכים לעשות, ללכת שנה וחצי אחורה ולעבור על כל השיעורים?
לא אמרתי כך. אני רק רוצה שוב ושוב להראות לכם שאנחנו הולכים לפי הסדר. עכשיו אנחנו הגענו למצב, כמו שאנחנו לומדים, מהם התנאים הראשונים שהאדם צריך להגיע אליהם כדי להיכנס לעולם הרוחני, להרגשת הרוחניות, הכוחות הרוחניים, מהם התנאים שהאדם צריך לקבל, שהוא צריך להרגיש בתוכו, שהוא צריך לייצב בתוכו, אילו תכונות, כדי להרגיש שהוא עכשיו נמצא בעולם הרוחני.
הרי שום דבר לא משתנה, אנחנו גם עכשיו נמצאים ברוחניות ובגמר תיקון. אבל מי מרגיש את זה? אני מרגיש את עצמי כחיה, שחוץ מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות היא לא רוצה כלום. ויש עוד נקודה שבלב שהיא רוצה משהו, אבל זו תוספת קטנה כל הרוחניות הזאת.
אנחנו צריכים לברר, מה עלינו לפתח בנו כדי שיהיה לנו כלי להרגשת הרוחניות. העולם הרוחני נמצא כאן, הוא לא נמצא באף מקום, הוא נמצא כאן איתנו יחד, רק אנחנו לא מרגישים אותו, לא מרגישים את המקור שלו, את הבורא. מה חסר לנו כדי להרגיש אותו, דווקא לנו במצבנו? אז אומרים שעל ידי חיבור בין החברים, על ידי תפילה. אבל מה חסר בדיוק? כמה שנעסוק בזה, אנחנו נברר את החיסרון, מה חסר לנו. הבירורים האלה בעצמם הם כמו תפילה, נעלה אותם יחד, את הבירורים האלה לבורא, שיעזור לנו לייצב אותם נכון, לפתור אותם, לפתוח אותם, להתכלל מהם ולהיכנס להרגשת המציאות העליונה הרוחנית.
תלמיד: ברור. ואיך הבירורים האלו צריכים להיעשות? איך בפועל הם קורים?
את זה אני לא יודע. יש כל מיני צורות, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה במידה שכל עשירייה ועשירייה בוחרת ואחר כך נדבר בינינו ונראה מה יותר מתאים. גם יכול להיות שלכל עשירייה מתאים משהו אחר, אבל העיקר שאנחנו נעסוק בזה כי זה בעצמו כבר מושך את המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: אני מנסה להבין מה חדש פה. כי לכאורה אם נשאל כל עשירייה ועשירייה, הם יגידו, במה אנחנו עוסקים? בזה בדיוק אנחנו עוסקים, בבירור הקטעים, בבירור החיסרון, בבירור התפילה. אני מנסה להבין מה היה חשוב לך להדגיש.
האם נמצאים לפניך תנאים? האם נמצאים לפניך תנאים שאתה מרגיש אותם, שאתה חייב להשיג אותם כדי להיכנס לעולם העליון, לפעולות השפעה לבורא? כדאי לנו לברר, ואחר כך נדבר. זה לא לוקח הרבה זמן ואתם מבינים שבכל זאת יכול להיות שזה מביא תועלת. אז תאמינו לי.
שאלה: האם העובדה שאני לא מרגיש כל חיבור אלא להיפך, ניתוק, ואני ממשיך להגיע לשיעור בוקר ואני נמשך לרוחניות, אז כך אני רוכש את הכלי הרוחני?
תברר את זה.
שאלה: בקטע כתוב על שני סוגי מילוי, שכף היגיעה מתמלאת סאה ואז מגיע המילוי מהבורא. מה הם שני המילויים השונים האלה?
זה לא נכון. אנחנו צריכים להכין את הכלי, כמה שהכלי מפעם לפעם יתרחב, אז ודאי שאנחנו נקבל גילוי הבורא בו בצורה יותר ויותר מתקדמת ושלמה. ככה זה עובד.
שאלה: לרכוש השתוות צורה, מספיק שזה יקרה בעשירייה?
כן. אפילו כתוב "מיעוט הרבים, שניים" אם אין לך יותר מחבר אחד, אבל אין, לא שאתה לא רוצה אלא אין, הבורא לא מסדר לך, יש רק עוד אחד, אז רק עם עוד אחד אתה כבר יכול להגיע למצב שזה הכלי שלך ולהשיג את הכול. אבל חייב להיות עוד מישהו חוץ ממך, אחרת אתה לא תגיע אף פעם להידמות לבורא. כי גם הבורא הוא מחוצה לך, זר, ואז אתה צריך כאן, קרוב אליך, מישהו זר שעליו אתה מתחיל לעבוד ולשפר את עצמך. במידה שאתה מתקרב אליו, מגיע אליו בחיבור, באהבה, כך אתה מתקרב לבורא. אתה לומד את זה.
לכן לבורא לא הייתה ברירה כביכול, כי אם ישנה מטרת הבריאה, דביקות, אז חייב להיות אמצעי כדי שאנחנו נגיע לדרגות הדביקות. ולכן יש ירידת העולמות ואנחנו צריכים בעולם הזה להתייגע ולטפס בכל הסולם עד שמגיעים לדביקות השלמה.
קריין: קטע מספר 16 אומר הרב"ש.
"מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך."
(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
קריין: שוב קטע 16.
"מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה," זאת אומרת זה שהוא מרגיש שדווקא הלך אחרונה, זה הבורא מסדר לו כזאת הרגשה. "כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך."
(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
שאלה: אני בטוח שהרבה חברים מזדהים עם הקטע שעכשיו קראנו, גם אני מאוד מזדהה איתו. השאלה שלי היא, למה שאדם ירצה דבקות ה'? זה לא מובן. מלכתחילה, למה שאדם ירצה דבקות ה'?
אף אחד לא רוצה את זה מלכתחילה. אף אחד. כי דבקות בבורא זה דבר שנוא, הפוך מהטבע שלנו, ממש לגמרי. אבל על ידי זה שאנחנו עוסקים בכל מיני פעולות השפעה ומאין ברירה אנחנו עושים את זה וכל העולם כך יעסוק וכבר עוסק במשהו בפעולות השפעה, אמנם נראה לו שהוא הולך להרוויח כסף כבוד וכוחות וכן הלאה אבל עוסקים בפעולות השפעה, בחיבור בין כולם לכולם, ואמנם החיבורים האלה הם כולם אגואיסטים וזה מה שרואים בעולם, תחרויות, כל מיני דברים, אבל ביני לביני אנחנו בכל זאת מתקשרים, אנחנו בכל זאת משפיעים זה אל זה.
ואז מתחילים יותר ויותר להרגיש, מה זה התקרבות ומה זה התרחקות. כי בכל זאת נמצאים ביחסים כאלו, למרות שכולם רוצים רק להצליח, להרוויח ולנצח. אבל ביני לביני מתחילים להבין קצת יותר ביחסים בין בני אדם, אחרת לא היינו בכלל מתקשרים זה לזה. זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה". מה זה "לכו"? תתקרבו ותתפרנסו. תתחילו ללמוד זה את זה, איך אתם יכולים לשקר זה לזה, להרוויח זה על ידי זה בכל מיני צורות אגואיסטיות.
מתוך זה לאט לאט אתם תתפתחו להבנה שלא כדאי סתם להרוג זה את זה כמו חיות, אלא אפשר להרוויח. ואז אתם תראו שמחיבורים שונים אתם יכולים להצליח. אתם יכולים להצליח. וכך תתחילו תיקונים. זו בעצם הדרך שלנו, של כל האנושות.
שאלה: תיארת תהליך שעובר במשך אלפי שנים. איך מגיעים מ"לכו תתפרנסו זה מזה" להכרת הרע ואחרי זה לרצון לדבקות?
מאין ברירה. ישנם כאלה שמתקדמים, שיש להם נקודה שבלב. אז הנקודה שבלב מתחילה להתעורר ומושכת את האדם קדימה. זה כבר משהו אחר. זה רצון חדש, אחר שלא היה שייך בכלל להתפתחות האנושית.
ויש התפתחות האנושית שעכשיו מתפתחת. אתה רואה מה הם עושים? שם שריפות, ושם הצפות, ושם רעידות אדמה ועוד פנדמיה מלמעלה מכסה את הכול. ואנשים משתגעים, לא יודעים לאן לברוח. הם נמצאים על פני כדור הארץ כמו חיה קטנה בכלוב שמרביצים לה ולא נותנים לה אפשרות לברוח מהכלוב. זה האנושות של היום.
ולכן סוגרים את שדות התעופה, וכל מיני קשרים כי זה רק מזיק. והכול נעשה למה? הבורא רוצה שאנשים יבדקו מה הקשר ביניהם ואיזה קשר צריך להיות, אחרת יהיה להם גרוע.
הם נהנו קודם מהקשרים ביניהם, הייתה להם תקופה יפה, טובה. עכשיו זה כבר לא יילך. "אתם רוצים להתקדם? אז בצורה רק לפי התוכנית שלי", אומר הבורא. זאת אומרת, רק לכיוון של החוק הכללי של הטבע, השפעה, חיבור, אהבה.
רוצים את זה? בבקשה. לא רוצים? "אני מעמיד עליכם מלך כהמן ואז תרצו, כי המכות יהיו יותר גדולות מהעבודה הרוחנית. ואז תרצו עבודה רוחנית". הבורא מסדר את הדברים האלה ואנחנו נרצה את זה לעשות.
לכן העבודה שלנו היא לבדוק את הדברים, לממש אותם, ומהר כמה שאפשר יותר ללמד את כולם. ללמוד הם לא צריכים הרבה, לממש. לשנות מאין ברירה את חוקי ההתנהגות שלנו. וזה יקרה.
לבורא יש הכול בידיים שלו. זמן, כוחות, ייסורים. הוא ישלח את הווירוס הזה, ישלח ווירוס אחר, שריפות, הצפות, רעידות אדמה, עוד כל מיני דברים. תראו מה יהיה. כבר עכשיו כותבים בעיתונות שבעוד עשרים שנה כדור הארץ נגמר, אין, אם ככה זה יימשך. ואנחנו קוראים את זה וכאילו זה לא מדאיג אותנו. אז נצטרך לקבל ייסורים יותר גדולים, ממשיים.
אבל יחד עם זה, אנחנו צריכים לעסוק בהפצה. פשוט, זה הזמן. זמן שאנחנו חייבים להשתמש בהם. ככל שתשתמשו בהפצה, ככל שתבצעו את ההפצה זה כרטיס הכניסה לעולם הרוחני, כי אחריכם אתם מביאים עוד אלפים. ולכן, אפילו שלא הייתם זוכים לבד, על ידם תזכו.
שאלה: זה שהתגלגלתי לאחור זה מורגש חזק מאוד על פי הרצון להידבק בבורא. וזה שאני מרגיש מזה כאב, דווקא ההפך, איכשהו אדישות כזו מתפתחת. מה אני עושה לא נכון?
הכול בסדר גמור. אתה רק תשים לב שאתה מגיע לשיעורים ונמצא בכל שיעור ושיעור, ממלא את המקום שלך. כמה שאפשר אתה פותח עיניים ואוזניים וקולט את החומר. כמה שאתה מסוגל. יותר מזה לא דורשים ממך. ואחרי זה אתה תראה שהשינויים יבואו. בהצלחה.
שאלה: במשפט האחרון כתוב שכל מה שאדם רוצה זה להסב נחת רוח לבורא. איך להפסיק לתפוס את זה כקביעה חיצונית, אלא למצוא בזה את המשמעות שהשקיע המחבר?
גם המחבר בעצמו עד שהוא הגיע לזה לקח לו הרבה זמן. לכן אל תדאג. אתה תמשיך בדרך וגם אתה תגיע לזה. אנחנו בכל זאת נמצאים בידיים של הבורא, והוא מוביל אותנו והוא מסדר אותנו.
רק להשתדל להתפלל אליו. זה הכול. לבקש, לשאול, לדאוג. לא חשוב באיזו צורה בפנים אתה מרגיש שאתה כל הזמן קשור אליו, שיש לך חוט קשר, איזה קו פנימי שאתה קשור עם הבורא.
תלמיד: ואנחנו ממשיכים ונשארים באותו תהליך. האם זה יביא לשינוי צורה? כלומר זה יתחיל להפוך למשהו משמעותי ולא קביעה חיצונית.
ודאי שזה כל הזמן משתנה, ואנחנו משתנים וזה יביא אותנו לגילוי קשר עם הבורא בצורה גלויה ובעוצמה גדולה.
שאלה: כתוב בסוף, לשמח את הבורא, שהאדם עוזב את שמחת הבורא ומגיע לעשות נחת רוח לבורא. איך בעשירייה אפשר לא לשמח אלא לעשות נחת רוח לבורא?
זה שאתם מתקשרים ביניכם, ובקשר ביניכם אתם מרגישים כמה שכל אחד נהנה מההתקשרות שמתגלה בעשירייה, אז בזה אתם רוצים שהבורא ייהנה אתכם. פשוט תקבלו אותו בתוך העשירייה. הבורא נקרא "הכולל". מה שאתם ביניכם מגלים, מרגישים, שם הוא נמצא.
שאלה: האם כוח הכוונה של "בני ברוך" יכול ליצור תגובת שרשרת ושינויים בעולם הרוחני בדומה לתגובה גרעינית?
כן, יכול.
שאלה: לגבי המצב של העולם העדין, השביר שנמצא עכשיו. תיארת שהאנושות כרגע נמצאת במצב של "לכו תתפרנסו זה מזה.".
לא. "תתפרנסו" זה לא בצורה עסקית. זה בצורה שבחיבור בינינו אנחנו יכולים למשוך מאור מחזיר למוטב.
תלמיד: אמרת שאפילו זה שהאנושות מתעסקים בלנסות להתפרנס זה מזה, זה גם מקדם אותם. מנסים להרוויח אחד מהשני, אבל לומדים להתחבר יותר נכון.
זה כבר עבר. התקופה הזאת כבר עברה. אנחנו כבר הגענו למצב שכל העולם קשור, וכלי תקשורת, עסקים, כולם סביב כדור הארץ כבר מוכנים לזה שאנחנו חייבים להתחיל למיין אותם רק על מנת להשפיע. אחרת אנחנו נגלה שהכול פשוט נעלם.
תלמיד: הטבע עכשיו מתחיל לחנוק אותנו ממש.
נכון.
שאלה: אומרים שיכול להגיע לעוד שמונה עשר מעלות יותר בעשרים שנים הקרובות וכל התפרצויות החום האלה. מתארים דברים נוראיים.
מה ההתקדמות הכי קטנה שצריכה להיות במאסה לקראת החוק של ההדדיות, מה צריך להתגלות?
בינתיים אנחנו מקבלים הכבדת הדרך לחיות פשוט, לחיות על פני כדור הארץ על ידי כל מיני מכות שכולנו מכירים אותן מכלי התקשורת, אם לא על עצמנו. מה יכול להיות הלאה? שכל העסקים האלה לאט לאט נופלים. והיום זה בנוי בצורה כזאת שאם נופל איזה עסק גדול, אז לידו נופלים עוד אלף עסקים קטנים. ואנחנו נראה את זה.
ממש כמו בניינים. יפלו, יפלו, יפלו. מפני שהם גם לא צריכים להתקיים. רוב העסקים בנויים על משחק של רואי החשבון, עורכי דין, כל מיני דברים מלאכותיים שאנחנו לא צריכים אותם. בסופו של דבר, אנחנו נראה עד כמה כל מה שבנינו אין לו שום עתיד.
תלמיד: מה צריך להיות המשחק החדש, איך הוא צריך להיראות, מה הצעד הראשון אליו?
המשחק החדש יהיה רק בזה שמה שקשור להשפעה ובכמה שיש שם כוח השפעה הוא יישאר, וכל היתר לא. ואנחנו נראה שהטבע ממש מכסה אותם, רק לא בצורה ישירה שאיפה שיותר אגו אז הוא נופל, אלא לאט לאט אנחנו נצטרך לגלות את זה, לדבר על זה, זה יבוא.
קריין: קטע מספר 17, אומר בעל הסולם:
"חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."
(בעל הסולם. אגרת נ"ז)
שאלה: האם יש איזו פרופורציה של מאמצים בין כל הספירות?
לא, אנחנו צריכים גם זה וגם זה וגם זה, אבל ודאי שהעיקר כאן זה שאנחנו נכין את עצמנו לחיבור בינינו ומתוך זה לחיבור עם הבורא, זה העיקר. בכל זאת יש קודם ויש אחר כך. אז קודם אנחנו צריכים להגיע לחיבור כדי להשפיע לבורא, להגיע לקשר עימו, ויחד עם זה במקביל אבל ודאי שבעוצמה פחותה ממה שבינינו, אנחנו צריכים להשפיע לאנושות.
בינתיים זה כך עד שיהיה לנו חיבור ואיזה גילוי מדרגות. אז מתוך "ממעשיך הכרנוך"1, מתוך מה שקורה לכל עשירייה ועשירייה זה יתגלה בסגנון שלה, וכך אנחנו אז נתקדם, בינתיים זה כך.
שאלה: במה שונה ההגעה לשפלות מלאה בעבודה אישית לבין להגיע לזה בעשירייה?
אם אתם מגיעים לשפלות אמיתית בעשירייה כולה זה באמת כלי מאוד חזק, אמיתי, שעימו אתם יכולים כבר להתפרץ לבורא והוא יענה לכם.
שאלה: מה המשמעות של, לעשות את כל מה שבידך ובכוחך לעשות?
שמה שאתה מסוגל להשפיע לחברים ודרכם לבורא אתה עושה, וכל פעם נראה לך שאתה עושה מקסימום ואין לך יותר מה להוסיף. אומנם אחר כך מתגלים עוד תנאים שאתה יכול לצרף, להוסיף ולבצע, אבל בעת הפעולה אתה מרגיש שאתה עושה עד הסוף.
שאלה: מתוך הקטע עולה הרושם שתפילה אמיתית נולדת רק כשהאדם כבר השקיע את כל המאמצים. אבל לפני לידתה של תפילה אמיתית עדיין בכל זאת יש לנו תפילות ברמה יום יומית, מהן אם כן אותן תפילות, אלה תפילות מצטברות? וכשאתה נמצא בתהליך הזה ואתה רואה שאתה מזייף, איך לא לאבד את הכבוד לתהליך הזה ובכל זאת להיאחז בזה?
אתה לא חייב לעבור על כל המילים שבסידור, או באיזה מקום איפה שכתוב משהו, אבל התפילה שהתורה מחייבת את האדם שהוא יתפלל, זה כדי שיראה עד כמה יש לו על מה להתפלל או לא. כי אם לא היה חיוב כזה אז בן אדם לא היה חושב שיש לו בכלל הכרחיות להגיע לפניה לבורא, לבקשה לבורא.
תלמיד: אז אפשר לומר שהתהליך הזה הוא מעלה את האדם מלמטה?
כן.
קריין: קטע 18, אומר הרב"ש:
"אחרי שמשיג מדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")
שאלה: מהן שתי המדרגות האלה, מה זה אומר שקודם כל הוא מגיע ללא לשמה? בוא נתחיל מזה.
בוא נתחיל מזה.
תלמיד: מה זה בעבודה שלנו שאנחנו מגיעים למדרגת לא לשמה?
שאנחנו מגיעים שכל הפעולות שלנו אמנם הן פעולות נכונות, אבל הכוונות לא נכונות עדיין. נגיד אני מוכן לעשות כל מיני פעולות לחברים בקבוצה, רוצה שהם יתחברו ושיהיה להם טוב בקבוצה, אבל הכוונה שלי, בשביל מה אני עושה את זה, זה כדי שיתחברו והבורא יתגלה בתוך העשירייה ואני אקבל את התוצאה מזה, זה נקרא שלא לשמה, לעצמי. הפעולה בעצם היא פעולה נכונה, אבל בשביל מה אני עושה את זה? התוצאה היא לגמרי לא נכונה.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מגיעים בסוף למצב הבא? הוא כותב כאן שבכלל אני לא דואג לעצמי.
אחרי שאני עשיתי הרבה כאלה פעולות בלא לשמה, אז מגיע בכל זאת המאור המחזיר למוטב ואז אני עובר לפעולות לשמה. על זה עוד נדבר עוד מוקדם לנו.
שאלה: אם הבורא הוא טוב ומיטיב, למה צריכים להתפלל אליו, למה צריכים תפילה?
הבורא הוא טוב ומיטיב אבל יש לו כזה שסתום, שנפתח ומפזר בינינו כל מיני תכונות טובות, הצלחות ודברים טובים או לא. אז במידה שאנחנו רוצים לעשות פעולות על מנת להשפיע לזולת ודרכם לבורא, אנחנו בזה בכוונה הזאת פותחים את הדרך לכל טוב שמתגלה אלינו. ואם אנחנו לא עושים את הכוונה הזאת האמיתית הנכונה לטובת הבריות ולטובת הבורא, אז אנחנו לא יכולים להזמין עלינו גם כן כל טוב, כי אז יוצא שאני מקבל את זה וזה לגמרי לגמרי נגד מטרת הבריאה.
לכן עד שאדם לא מקבל את תכונת ההשפעה האמיתית באיזו דרגה, אז מלמעלה לא נותנים לו בהתאם לזה מילוי כזה, אור כזה. אלא רק בתנאי שהוא צריך להעביר את זה, רוצה להעביר את זה, מבקש, דורש להעביר את האור הזה לאחרים אז הוא מקבל. ואז כשהוא מעביר את האור הזה לאחרים הוא זוכה לכל האורות. כי הוא צריך לחבר לעצמו את כל החסרונות מכולם, לעלות אותם לבורא, לקבל ממנו מילוי ולהעביר את המילוי אליהם, ככה זה.
תלמיד: אז הבקשה צריכה להיות רק להרגיש חסרונות של אחרים ולבקש עליהם?
ודאי אלא מה עוד? איך אתה מתאר עוד משהו שיש במציאות חוץ מהחיסרון הכללי שנמצא בכולם והמילוי שזה נמצא אצל הבורא. אז אני רוצה לגלות בי חיסרון של כל האנושות, ולהזמין את כל גילוי הבורא אלי, שבי זה יתקיים.
תלמיד: אבל אני רוצה גם נגיד לבקש מהבורא שישנה אותי?
זה כבר בדרך, ודאי שאם אתה מבקש להרגיש את החיסרון של כל העולם זה לא שינוי? מי רוצה להרגיש חיסרון? אלא אני רוצה שיעלו אלי כל החסרונות והרצונות של כולם, אני מוכן לתת להם מקום בליבי, ואז אני מעצמי מעלה את כל החסרונות האלה יחד לבורא. זה נקרא שאני נעשה מעבר בין האנושות לבורא, שזה התפקיד שלנו.
שאלה: מה משמח את המלך, מה נותן למלך שמחה?
למלך יש שמחה מזה שאתה מתקרב אליו, אבל התקרבות זה לפי השתוות הצורה, השתוות התכונות. אם אתה רוצה להשפיע כמו המלך שרוצה להשפיע אתם נעשים שותפים, אתה נעשה קרוב אליו ואפילו דבוק אליו, ואז אתם עובדים יחד. ואז ככה כל הבריאה חוזרת להיות דבוקה בבורא.
שאלה: מה קורה עם החוק שהוא הטוב ומיטיב כאשר אנו כעשירייה לוקחים את התפקיד עליו הוא מדבר?
אני לא מבין את השאלה שלך. תנסה לשאול בסגנון אחר, בצורה אחרת, תחשוב.
שאלה: במצב של לשמה זו זכות או שזו מתנה מהבורא?
גם וגם, מפני שבעצם זו מתנה, למה מתנה? כי אנחנו בעצמנו לא יכולים להגיע לתכונת לשמה ולכן אנחנו מקבלים את זה מלמעלה ואם הבורא לא נותן אנחנו לא מסוגלים להשיג את זה לבד, לכן זו ממש מתנה מצד אחד. מצד שני, זה גם מגיע לנו מפני שישנם איזה תנאים במציאות, ואם אנחנו אחד אחד מבצעים את התנאים האלה, אז מגיע לנו לקבל מתנה שאליה אנחנו מלכתחילה משתוקקים.
והמתנה הזאת, שנוכל להשפיע זה לזה ללא שום חשבון לעצמנו, זאת אומרת, לעשות פעולות השפעה נטו, נקיות. אם אני אהיה מסוגל לעשות את זה אני ארגיש את זה כמתנה הגדולה ביותר שיש לי מהבורא.
שאלה: אני באמת אף פעם לא מרגיש מבוטל לפני העשירייה. אז אם כך לא יהיה לי השתוות הצורה עם הבורא. איזו תפילה עלי להתפלל?
שיעזור לי להבין מה עלי לעשות. לא יותר מזה. זה כמו תינוק, הוא נמצא שוכב ואימא מעליו מסתכלת עליו והוא זורק ידיים ורגליים. מה הוא רוצה? הוא רוצה להבין איך להתקרב, איך להרגיש, איך לקלוט מאימא מה שהיא רוצה. והוא פותח את הפה שלו וזורק ידיים ורגליים והכול ככה קטנצ'יק. הוא רוצה כל כולו להתקשר לאימא.
כך אנחנו צריכים. אומנם שאתה ואני כבר מבוגרים, אבל כך אנחנו צריכים לעשות את עצמנו.
שאלה: אמרת קודם שבירורים הם כמו תפילה. איך להפוך בירור בעשירייה במשך היום על נושא מהשיעור, מבירור שכלתני לתפילה אמיתית?
אתם חייבים כמה פעמים ביום לבדוק, האם אתם מסוגלים מהמאמצים שלכם לחבר תפילה ברורה, מקסימום שלושה משפטים וגם לא גדולים. לא ארוכים.
תלמיד: זאת אומרת שלפני שמגיעים לתפילה צריך להיות בירור.
איך אתה מתפלל אם אתה לא ביררת מה אתה צריך? תפילה זה העלאת מ"ן, זה העלאת חיסרון לבורא מהנברא. לא ברור לך מה שאתה מעלה? אם לא ברור לך, אז מה אתה רוצה שיקרה?
תלמיד: אתה מרגיש שבירור לתפילה יכול להיות דרך התכתבות בין החברים?
שתהיה התכתבות, ודאי. שתהיה התכתבות, העיקר שזו לא תהיה סתם התכתבות, שאתם באמת קובעים שעכשיו יש לנו חצי שעה נגיד, ואנחנו תוך חצי שעה חייבים לברר איך אנחנו מתפללים לבורא, מה אנחנו עכשיו צריכים לבקש ממנו. וככה פעמיים ביום. זה יכול להיות תמריץ גדול מאוד להתקדמות של עשירייה.
קריין: קטע 19. אומר בעל הסולם:
"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."
(בעל הסולם. "מצווה אחת")
תלמיד: אנחנו רואים שאין עוד מלבדו, והעסק הזה לבוא מלא לשמה ללשמה נראה לאדם כמזל גדול פשוט מצד הבורא.
אז מה?
שאלה: זאת אומרת, איפה פה התפקיד שלי? לא כל כך ברור, כי אני מופעל על ידי הבורא. זאת אומרת, אם אני פשוט נשאר בדרך זה יבוא מעצמו, או מה יקרה?
עדיין אתה בכל זאת למרות כל החכמות שלך צריך להשקיע כוחות כדי להגיע להשפעה ולהיכנס ליחס של השפעה בינך לבורא, בינך לחברים, שזה נקרא שאתה עולה לעולם העליון, לכוחות השפעה ואז אתה תבין את העניין. לפני זה אתה לא תבין כלום, איפה אתה נמצא, מה איתך, אתה עוד לא נולדת. זה כמו שאתה פונה לעובר שנמצא בתוך האימא שלו, בתוך הרחם.
שאלה: כל התהליכים האלה אפשר לקיים אותם. אני זוכר שאמרת שאם בסוף לא יהיה איזה סעיף קטן שנקרא מזל, שום דבר לא יצליח.
זה לא תלוי בנו. אנחנו צריכים לעשות "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה", ומה שמתגלגל עליך מלמעלה זה לא עניינך. דווקא להיפך, זה שאתה לא רואה זה מציל אותך, כי אתה יכול לעשות כל מיני פעולות בעל מנת להשפיע אבל כאילו שהם לא בעל מנת להשפיע, כאילו שאתה הולך להרוויח וזה נותן לך חומר דלק. הבורא משקר לך, כדי שאתה תעבוד ותקבל שכר.
ובאמת אתה עובד אבל השכר שלך כבר כשאתה גומר את העבודה נראה לך אחר, ואתה מסכים לשינוי השכר. אתה מסכים.
תלמיד: השאלה לגבי הקטע שהוא אומר שהרבה יפלו בדרך.
יפלו ויקומו, ושוב יפלו ויקומו, וכך בכל זאת נגיע לכולם. יגיעו כולם. לא חשוב איזה נשמות, לא חשוב איזו יגיעה, הכול בכל זאת יחזור לשורשו.
שאלה: בקטעים האחרונים שקראנו בתפילה של מעבר מלא לשמה ללשמה זה נראה כמו תפילה פרטית של כל אחד ואחד, איפה התפילה הכללית של העשירייה המשותפת? האם אפשר לפרט על זה קצת? איפה התפילה הפרטית של כל אחד ואיפה התפילה של העשירייה שבאה ממרכז העשירייה? איך לסדר את היחס ביניהם נכון?
כשמתחילים להתעסק בתפילה אז מתחילים, אחר כך לא מיד, לגלות שהתפילה היא בעצם.. בינינו זה בסדר, אבל כלפי הבורא אנחנו פשוט חייבים להתחבר בינינו אחרת, לא יהיה לנו כוח להגיע אליו.
שאלה: השאלה היא מה זה שליטה על הלב? איפה הלב הזה?
"לב" זה כל הרצונות שלנו. אם אני יכול לסגור אותם ככה ולשלוט עליהם, זה נקרא "שליטה על הלב".
שאלה: בקטע לפני שליטה על הלב הוא כותב הדרך להגיע לדרגה הזאת אינה מוגבלת בזמן. זמן אנחנו לומדים שזה המצב, ואחרי זה הוא כותב עוד דבר, אלא במכשירים אותו. מי אלה המכשירים אותו?
המשתמשים, מי שנמצאים בקבוצה. זה הכול.
תלמיד: אלה החברים כאילו? העשירייה?
בטח, אלה החברים. אתה תלוי בהם ב100%, אם היה אפשר לקנות אותם בכסף הייתי נותן להם כסף.
שאלה: אומר בעל הסולם "ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק שלא לשמה, וימותו בלי חכמה". האם מה שקורה כיום מתאים למה שהוא מתאר, שנופלים ב"לא לשמה"?
איך אתה יכול לשאול על תנאים חיצוניים אם זה מתאים לנו או לא, שזה הבורא מסדר? איך אתה יכול לשאול על זה? אני לא מבין.
תלמיד: אני שואל אותך האם גם היום ניתן ליפול בעשיריות בלא לשמה?
בטח. אתה רואה אנשים כמה יש גם כאלה שיוצאים.
תלמיד: מה הסיבה לזה שנופלים?
סיבה? את זה אני לא יכול להגיד לך. בדרך כלל הם מביאים לך אלף סיבות שבכולן הם צודקים. "אין לי זמן", "יש לי דברים יותר חשובים", "אני אבוא אחר כך", כל מיני דברים. ויש כאלה שממש מקללים אותנו ואומרים "זה הכול שקר, אני חשבתי שאני אגיע ואני לא רואה שאני אגיע". יש ויש.
תלמיד: זאת אומרת שזה תלוי בעצם בעשירייה עצמה אם הם מספיק מחזיקים את החברים בתוך הקבוצה?
אני לא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה כי אלה דברים שאני חותך מעצמי. כבר הבנתי איך זה בנוי, ואפילו להסביר את זה אני לא רוצה. אחר כך תבינו איפה הים של הסטרא אחרא וממה הוא חי.
שאלה: למה המצב שמתואר במשפט האחרון של קטע 18 נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" ולא "לקבל על מנת להשפיע"?
זו עדיין דרגה כזאת, שצורת ההשפעה שלו, כוח ההשפעה שלו לא יכול להיות יותר ממה שהוא כך משפיע, להשפיע על מנת להשפיע. לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת להשפיע בזמן שהוא מקבל תענוגים, להשפיע באותו הזמן, להיות בשתי פעולות הפוכות הוא לא מסוגל. הוא מסוגל להשפיע כשאין לו תענוג. כשיש לו תענוג מהשפעה הוא משפיע. אבל כשיש לו תענוג, שמגיע לו תענוג וממלא אותו, ומזה יהפוך אותו למשפיע, את זה הוא לא מסוגל, זה בדרך. תלמד איך לעשות את זה גם כן, הכול תלוי בהכרת גדלות הבורא.
שאלה: האם זה קלקול שמתגלה במצב שהאדם רוצה להשפיע לבורא אבל הוא לא רוצה להשפיע לחבר?
כן, ככה זה קורה שנדמה לו שהוא רוצה להשפיע לבורא, ולחבר הוא לא רוצה להשפיע. אבל זה שלא רוצה להשפיע לחבר זה סימן שגם לבורא הוא לא רוצה להשפיע, כי דרך החברים דווקא אנחנו יכולים להשפיע לבורא, בלבד, מאהבת הבריות לאהבת ה'. אלא בינתיים הוא משקר לעצמו שכאילו הוא רוצה להשפיע לבורא, כי הבורא זה בורא, הוא חשוב, הוא קובע לי את כל החיים.
שאלה: האם אפשר להיות בהשפעה ולא להיות מודע לזה?
כן ולא, אבל זו כבר לא העבודה שלנו. זה כמו תינוק, שבזה שהוא קיים הוא כבר עושה נחת רוח לאימא, הוא לא עושה שום דבר, אבל עצם מציאותו מביאה לה תענוג.
שאלה: האם ההרגל לדאוג לחברים בעשירייה הוא דרגת "לא לשמה"?
הרגל זה הרגל, אבל זה לא אומר על ההתקדמות שלנו כי זה הרגל. הרגל זה ביניים, זו כאילו עצירה באמצע הדרך. אנחנו עוד נלמד על הצורות האלה. בואו נתקדם בצורה פרקטית למצבים כאלו ואז נלמד איך זה צריך להיות.
שאלה: אמרת עכשיו שהכול תלוי בגדלות הבורא. אפשר לדבר על זה קצת?
לא, אין לי זמן. תחשוב על גדלות הבורא, זה טוב, טוב לחשוב על זה כל הזמן.
שאלה: האם אתה יכול להגיד לנו משהו אפילו הכי קטן על הערך הזה של עשיית נחת רוח לבורא, מה זה הערך הזה?
הערך הזה שאני כל הזמן חושב עליו, משתדל להיות דבוק בו כל הזמן. לא חשוב איזה פעולות, איזה מעשים, איזה מחשבות, שום דבר, העיקר כל הזמן שהבורא יהיה בשדה הראייה שלי.
אנחנו סיימנו בזה את המסמך שהוא מאוד חשוב "הכניסה למדרגה רוחנית". אני ממליץ לכולם, בואו נעבור על זה יותר ויותר, תנסו לחזור על זה וללמוד את זה לבד, ותיראו עד כמה יש בפנים עוד כל מיני משפטים, חצאי משפטים שאתם לא ראיתם ואתם צריכים לממש. מה שכתוב כאן זה ממש קדוש, זה חוק שאם נקיים את זה, ניכנס להרגשה רוחנית ולעולם הרוחני, ואם לא, ההיפך חס ושלום.
(סוף השיעור)
-
"ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת)↩