שיעור בוקר 05.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", פרק א', עמ' 17, אותיות ט'-י"ב

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 17, דף י"ז, "הסתכלות פנימית", פרק א', אות ט'.

אות ט'

ענין הצמצום, מבאר איך יצאה מהפועל השלם,

פעולה בלתי שלמה.

"והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים ראשונים שבספר הזה, בענין הצמצום הא', להיות הענין הזה החמור שבחמורות, כי הכרח הוא, אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות, המה נמשכים ובאים הימנו ית', וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך, והנה הקלקולים והחושך המה הפך אמיתי לו ית', ואיך אפשר שימשך זה מזה, ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה. ואין לומר, שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, שח"ו לומר ולהרהר כזאת, כנ"ל. וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה, המלא חלאה יסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה."

זאת אומרת, אם הבורא הוא המקור של הכול, התחלת הבריאה, מרכז הבריאה, סוף הבריאה, הכול הוא, אז כל מה שיש בנו ועל מה שאנחנו יכולים להצביע זה טוב, זה רע וכן הלאה, זה הכל מצביע עליו. אז השאלה היא איך אנחנו יכולים להגיד שגם באים ממנו כל החסרונות והצמצומים וחוסר השלמות שיש בעולמנו, שאנחנו מרגישים וצופים? זאת השאלה. זאת רק שאלה והוא לא נותן עליה תשובה.

שאלה: אנחנו מייחסים את הצמצום כביכול לנברא, שהנברא בא ואמר אני רוצה להצטמצם.

נגיד.

תלמיד: זה שבמחשבת הבריאה היה צמצום, למה אנחנו לא משייכים את זה לבורא שגם זה בא ממנו?

כי הבורא התחיל את הבריאה, ולפי ההחלטה שלו, החוקים שלו, התכונות שלו, הכול מתקיים, אז איך אתה יכול להגיד על הבריאה עצמה שהיא עושה משהו עצמאי?

תלמיד: אז זאת השאלה שאני שואל, אנחנו אומרים שבגלל הצמצום הוא גם כתב את זה בפרקים הקודמים, הצמצום בא מהנברא, הוא לא מהבורא, לכן אל תגידו שהבורא הוא טוב ורע, הבורא הוא רק טוב.

"ענין הצמצום", הוא כותב כאן בכותרת, "מבאר איך יצאה מהפועל השלם, פעולה בלתי שלמה." אומנם הבורא הוא השלם, אבל יוצאת ממנו פעולה בלתי שלמה, את זה אנחנו רואים, כאן השאלה, איך יכול להיות דבר כזה, שהפועל השלם פעולתו בלתי שלמה? הוא רק שואל על זה, ותיכף הוא הולך להתעמק בזה ולהסביר.

שאלה: יש צמצום ובגלל שהאור והחושך נוצרו יחד, החושך זה שלב התיקון של האדם?

ודאי. אתה צודק. אחר כך אנחנו נלמד שבלי חושך לא יכול להיות תיקון.

שאלה: האם צמצום א' מגן עליו מהזוהמא?

כן. נכון.

שאלה: כתוב כאן שהצמצום מבאר איך מתוך השלמות יצאה פעולה לא שלמה, אבל אחר כך הוא לא מבאר איך הפעולה הלא שלמה בכלל קשורה לצמצום, הוא כותב שזה מנוגד לבורא אבל הכול נובע מהבורא, אז איך זה קשור לצמצום?

לא יודע, נלמד את זה יחד. אני לא חייב לדעת את מה שאתם עוד לא למדתם.

פרק ב'

אות י'

ביאור מחשבת הבריאה.

"עתה נבא אל הביאור, בצורת מחשבת הבריאה. שזה ודאי, שסוף מעשה במחשבה תחילה, כי אפילו באדם גשמי בעל ריבוי מחשבות, גם בו יבוא סוף המעשה במחשבתו תחילה, עד"מ, כשעוסק בבנין ביתו, אנו מבינים, שמחשבה ראשונה שחשב בעסק זה, הוא שחשב צורת בית לשבת בו, וע"כ מוקדם לו ריבוי מחשבות וריבוי פעולות, עד שגומר צורה זו, שחשב מראש, וצורה זו, באה לו, בסוף כל פעולותיו. והנך רואה, שסוף מעשה במחשבה תחילה. והנה סוף המעשה, שהיא הקוטב והתכלית, שבשבילם נבראו כל אלה, היינו, כדי להנות לבריותיו, כמו"ש בזוהר. ונודע, שמחשבתו ית', נגמרת ופועלת תיכף, שלא אדם הוא, להיות מחוייב לכלי מעשה, אלא המחשבה לבדה, גומרת כל הפעולה תיכף ומיד. ולפי זה מובן, שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה, להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית', בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם, שכל זה, נכלל באותה המחשבה, שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה, והבן זה היטב, כי מקום שאמרו לקצר הוא. ודע שאת מחשבת הבריאה הזאת אנו מכנים אור א"ס ב"ה. כי בעצמותו ית' ממש, אין לנו שום הגה ומלה להגדירו באיזה שם שהוא. וזכור זאת."

שאלה: הוא כותב "שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה, והבן זה היטב, כי מקום שאמרו לקצר הוא.", מה הכוונה "כי מקום שאמרו לקצר הוא"?

כי אנחנו לא יכולים לחטט הרבה מדי במקום הזה, בדברים האלה כי אין לנו לזה שום הכנות.

שאלה: למה זה חשוב לנו לדעת שכל המעשים של הבורא מגיעים ממחשבת הבריאה?

כי לפני שנבראו הנבראים היה האור העליון ממלא את כל המציאות, וזה בעצם מחשבת הבריאה ומשם יוצאות כל הפעולות.

שאלה: האם המחשבה שלנו להשפיע זו אותה מחשבת הבריאה?

זה חלק ממנה, כן.

שאלה: איך הבורא רוצה לתת תענוג לנבראים ומה מקור האהבה שלו?

איך הבורא רוצה לתת תענוג לנבראים, אני לא יודע, כי הוא בעצמו זה אור אין סוף ויכול לתת, להזרים עלינו חלק ממנו או להתקרב אלינו באיזו צורה. זה מה שהוא יכול לעשות. ובסופו של דבר כשהוא נפתח לנו, זה נקרא שאנחנו מגלים אור אין סוף.

שאלה: מחשבת הבריאה, האם זו מטרה מסוימת שכלפיה מתקדמת כל הבריאה או שזו מחשבה שנמצאת בכל רגע ושלב?

גם וגם. מחשבת הבריאה זה ליצור את הנבראים כדי בסופו של דבר להיטיב להם, למלא אותם באור העליון, לעזור להם להשיג את דרגת הבורא, ובצורה כזו מושגת השלמות שלהם.

תלמיד: אבל בכל מצב של הבריאה יש חלקיק ממחשבת הבריאה, נגיד בכל מחשבה של האדם והרצון?

כן, בכל אחד, בכול, כי כל זה נובע מתוך ההחלטה של הבורא לברוא את כל הבריאה.

תלמיד: ואיך הנברא יכול איכשהו לזקק או להפריד את מחשבת הבריאה בכל מצב ומצב?

אתה לא יכול לעשות את זה, אין לך עדיין שום יסודות לזה.

שאלה: הוא אומר כאן, "ונודע, שמחשבתו ית', נגמרת ופועלת תיכף, שלא אדם הוא, להיות מחוייב לכלי מעשה". בהשוואת הצורה עם הבורא הנברא עדיין יישאר במצב שיצטרך לכלי מעשה או שיוכל להיות כבורא ולפעול במחשבה?

הוא חייב להגיע לדרגת הבורא, לאותו מצב שבו נמצא הבורא.

תלמיד: ואז לא יצטרך לכלי מעשה, הוא יוכל לפעול רק במחשבות?

כן, ודאי, זה יהיה המעשה.

שאלה: המלכות של עולם אין סוף, האם אפשר לקרוא לה הניגוד שיכול להכפיל את עצמו באין סוף פעמים כלפי המשפיע?

אפשר.

שאלה: האם אפשר לתקן את השחור לפני שהשחור בא עם מחשבות שלנו ואם כן איך יכולים לעשות את זה?

רק על ידי חיבור בינינו.

שאלה: זה נראה שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה שהמחשבות שלנו יהיו דומות למחשבות הבורא.

כן.

תלמידה: אז האם התפילה היא הכלי המרכזי שאנחנו צריכים להשתמש בו כדי להפוך את המחשבות שלנו שיהיו דומות למחשבות הבורא?

כן.

שאלה: כשאנחנו רוצים להחליט משהו בעשירייה אבל מוצאים שיש לנו דעות שונות, האם כשאנחנו מגיעים לדעת מסוימת, אפשר להגיד שזה מחשבת הבריאה?

לא, אנחנו נגיע לזה, אל תמהר.

שאלה: איך להבין שהוא אומר שכשנגמרת מחשבת הבריאה היא פועלת מיידית בגלל שהמחשבה בעצמה מתממשת? אם זה כך איפה בחירת האדם?

בחירת האדם בזה שהוא רוצה דרך החברים שלו להתקרב לבורא. זו בעצם הבחירה שלו, מכל הכיוונים הוא בוחר רק בכיוון הזה.

שאלה: אם "סוף מעשה במחשבה תחילה", האם אפשר להשפיע בצורה טובה לעולם עם המחשבות שלנו?

כן, אנחנו חייבים להשתדל להביא את העולם לתיקון הכללי, לגמר התיקון, אך ורק על ידי המחשבות הטובות שלנו.

אות י"א

מכח הרצון להשפיע שבמאציל, נולד בהכרח

הרצון לקבל בנאצל. והוא הכלי, שבתוכו

מקבל הנאצל את שפעו.

"וזהו, שאמר הרב ז"ל, שמתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את כל המציאות. פי', כיון שחשב השי"ת, להנות את הנבראים, והאור התפשט ממנו, ויצא מלפניו, כביכול, תיכף הוטבע באור הזה, הרצון לקבל את הנאתו. ותשפוט ג"כ, שזה הרצון, הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט, כלומר, שמדת אורו ושפעו, היא כפי השיעור שרוצה להנות, לא פחות ולא יותר. ודו"ק בזה, וע"כ. אנו מכנים מהותו של, הרצון לקבל, המוטבע באור הזה, מכח מחשבתו ית', בשם, מקום. עד"מ, באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת ליטרא לחם, והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטרא לחם, באיזה מקום אנו מדברים, לא מגודלם של בני המעיים, זולת מגודל של החשק והרצון לאכול. והנך רואה, שמדת מקום הקבלה, של הלחם, תלויה בשיעור הרצון והחשק של האכילה, ואצ"ל ברוחניות, אשר הרצון של קבלת השפע, הוא המקום של השפע, והשפע נמדד במדת הרצון."

מה הוא אומר לנו, הוא אומר לנו שהכול תלוי בחיסרון, ברצון. יש רצון, יש רעבון, יש חיסרון, אז נקרא שהאדם מוכן לקבל. אין רצון, אפילו שרעב אולי לא אכל הרבה זמן, אבל אם אין לו חיסרון, נגיד אין לו מצב רוח וכן הלאה, אז זה נקרא שאין לו כלי קבלה, הוא לא יכול לקבל. לכן הכול תלוי ברצון ולא בכמה שיש לו בטן ריקה או לא.

שאלה: כשאנחנו רוצים לעשות פעולה לטובת הבורא, אז מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא?

אתם צריכים להכין מקום, שאותו המקום הבורא ירצה למלאות. מה הבורא רוצה לתת? הוא רוצה לתת שלמות, דבקות. לכן אתם צריכים ביניכם לבנות מקום המשותף ביניכם שתרצו לקבל מהבורא שלמות באותו מקום, חיבור, איחוד, להרגיש אהבה. המקום הזה, החיסרון לזה אתם צריכים לפתח ולהציג אותו לפני הבורא.

שאלה: האם נקודת המפנה, נקודת ההכרעה במסך היא נקודת המגע עם הבורא, שם מתהפך הרצון לקבל לרצון להשפיע?

נכון.

שאלה: כשיש רצון והשתוקקות, אבל אנחנו צעירים בקבוצה, צעירים בדרך, איך אנחנו משלבים את שני הדברים האלה? דווקא יש יותר רצון, כמו ילדים קטנים יש בין רצון לבין פניה.

על ידי החיבור ביניכם אתם יכולים לאתר את הרצון המשותף ואותו להציג לבורא. לא לפחד. הבורא יקבל את זה באהבה כי אתם תעשו את זה מתוך החיבור ביניכם.

תלמיד: אפילו שכל אחד נמצא עדיין במקום אחר ונניח שיש ריכוז של חלק מהאנשים? זה מספיק לכל הקבוצה, זה לא פוגע בה?

בכמה שאפשר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין יותר טוב את הדינמיקה בין הרצון לקבל שכל חבר מהעשירייה מביא איתו, והמטרה הכללית של להשפיע ולהתחבר אל הבורא?

צריכים לדבר יותר זה עם זה, ומה שעומד לפנינו. לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע? באיזה מצב אנחנו בכללות נמצאים בינינו? מה חוסר האיזון בינינו כדי להגיע ללב אחד? ואז בצורה כזאת אנחנו יותר ויותר נבין איך אנחנו יכולים לחבר את כולנו במרכז אחד, בנקודה אחת ועם בורא אחד.

שאלה: האם מטרת העבודה שלנו להגדיל את הרצון שלנו ולהציג אותו לבורא?

כן. אנחנו צריכים להגיע עם הבורא בהשוואת הרצונות, הכוונות, המטרות, כך שיהיה הכול נכלל בדבקות בינינו.

אות י"ב

"הרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה, הוציא

אותו מעצמותו ית' לבחינת השם א"ס.

ובזה, ארוח לן להשכיל, במה שאור א"ס ב"ה יצא מכלל עצמותו ית', שאין לנו בו שום הגה ומלה, להיות מוגדר בשם אור א"ס כנ"ל, שהוא בסבת ההבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה, כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית', שהוא צורה חדשה, שאינה כלולה ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית', כי ממי יקבל ח"ו. וזו הצורה, היא ג"כ כל גדלו של האור הזה, כנ"ל, ודו"ק, כי אי אפשר להאריך כאן."

שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את החיבור בינינו לבורא, ומהו המעבר?

אם אנחנו מתחברים, אז כדי להתחבר אנחנו צריכים לעלות למעלה מעל כל ההבדלים שבינינו, כי כל אחד מאתנו הוא במשהו שונה מהשני, אחרת לא היינו אנשים נפרדים. אז אם אנחנו מתחברים, זאת אומרת שאנחנו מבטלים את ההבדלים שביננו, אז אנחנו בזה שמבטלים הבדלים בין עשרה אנשים, אנחנו בזה נעשים דומים במשהו לבורא. באיזו מדרגה ראשונה.

אחר כך יש עוד מדרגות, אבל לפחות במשהו שהבורא מציג לנו. וכך אנחנו נכנסים בחיבור בינינו וחיבור עימו, בדרגה ראשונה, ומגלים את מהות המדרגה. אחר כך יש לנו עוד יותר הכבדת הלב, הבדלים בינינו, האגו שבכל אחד ואחד גדל ואנחנו נכנסים לאי שיווי משקל בינינו.

ושוב אנחנו צריכים להתקשר בינינו, להידבק בינינו, עד שמגיעים לחיבור בינינו וחיבור לבורא במדרגה מספר 2. וכך עולים במדרגה. כל מדרגה ומדרגה היא יותר חיבור בינינו ויותר חיבור לבורא.

שאלה: בגשמיות, אם אנחנו צמים אנחנו רעבים. לפי העניין אפשר להגביל את הרצון?

לא. אנחנו נלמד מה לעשות עם הרצון שלנו ברוחניות.

שאלה: כתוב ש"צורה חדשה שיצאה". יש צורה ויש עצם שממלא את הצורה, שיש תוכן של צורה הזאת. למה זו צורה ולא תוכן?

כי אנחנו מדברים על הרצון לקבל ולא על המילוי.

שאלה: איך להפוך את הכלי של החבר לכלי הקבלה שלי?

בשביל זה צריך להתקרב לחבר, צריך לאהוב אותו. צריך להרגיש שאתה נמצא איתו באותו רצון.

תלמידה: לפני כן אמרת שצריך להכין מקום לבורא ולפתח אותו. מה זה אומר לפתח את המקום הזה עבור הבורא?

להרחיב אותו, להעמיק אותו, לרומם אות וגבוה יותר.

תלמידה: איך עושים את זה?

כפועל יוצא מההתקרבות בינינו. אנחנו נדבר על זה. לאט לאט, בהדרגתיות, אנחנו נכנסים עכשיו כבר למצב שבו אנחנו יכולים להתחיל לתקן את הרצונות שלנו.

שאלה: כאן לפי הטקסט הרצונות נקראים "אין סוף", מדובר כאן, כנראה, לא על גודל הרצון. אז מה זה האין סוף כאן?

אנחנו עדיין לא יכולים להבין את זה. עד אין סוף, הכוונה שזה לא מוגבל.

תלמידה: של הדבקות בתכונות?

אי הגבלה של התכונות.

שאלה: נראה שהרצון לקבל כלול אור. איך אנחנו עושים את השינוי הזה מהרצון לקבל לאור? דרך הצמצום?

אנחנו נלמד את זה אחר כך. זה עוד רחוק. אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: כאשר אנחנו מבטלים את כל הפערים שיש לנו בעשירייה, אנחנו מתחילים להרגיש את הרצונות אחד של השני?

כן.

שאלה: באות י"ב נאמר "אשר באור הזה, כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית', שהוא צורה חדשה, שאינה כלולה ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית'". באיזו צורה זה בא לידי ביטוי שהרצון לקבל יוצא מעצמו?

הוא לא יוצא מעצמו, הוא לא יוצא משום מקום, אלא לפי רצון הבורא הרצון לקבל התהווה באור אין סוף. ובמידה שיש באור אין סוף רצון לקבל, אז האור הזה יוצא מאין סוף ומתחיל להתפשט בכל הרצון לקבל הזה שנקרא כבר "בריאה" מהמילה "בר", מחוץ לאור אין סוף.

שאלה: בהתקדמות שלנו ממדרגה למדרגה אני מרגיש שאנחנו צריכים כל הזמן להעלות בינינו את חשיבות המטרה ובעצם במקביל גם החיסרון עולה. וזה בעצם כל הזמן נותן לנו את הדרישה לבורא להתקרב אליו ולבקש ממנו את העזרה הזאת, וזה השכר שלנו.

כן.

שאלה: אמרת שיש חיבור בינינו וחיבור בינינו לבין הבורא. מה ההבדל בין שני הסוגים האלה? האם יכול להיות שיש רק חיבור בינינו בלי הבורא?

בגדול גם זה קיים, כי בכל זאת הבורא קיים אבל לא בצורה ברורה, כי בכל חיבור צריך להתקיים הכוח של הבורא.

שאלה: מה זאת אומרת שהכלי הוא במידה של האור?

כן, כי כך צריך להיות, לא יכול להיות אחרת, כי לפי הכלי בא האור וממלא אותו. זה כמו שיש כוס, אתם לא יכולים למלא את הכוס יותר ממה שהכוס יכולה לקבל מילוי, זאת אומרת הכלי קובע כמה מילוי יהיה בו.

שאלה: איך גדלה עוצמת הרצון אחרי הצמצום?

הרצון אחרי הצמצום גדל מפני שהוא מרגיש עד כמה יש לו חוסר מילוי.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו מבטלים את כל ההבדלים בינינו, איך הפעולה הזאת מתממשת?

משתדלים להתחבר זה עם זה ולהשלים זה את זה, ואז יוצא מכולנו כלי אחד שלם.

שאלה: האם אפשר ליצור שאלה עבור אדם שלא מבקש שאלה, כלומר עבור עם שלא יודע לשאול, להשתמש בכלי הזה שנקרא שאלה ולהעביר שאלה עבור מי שלא שאל?

את אומרת יפה מאוד. אנחנו עושים את זה. אנחנו מסדרים לזה תפילה מיוחדת עבור כולם.

(סוף השיעור)