בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 22.10.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*בכוח הקנאה מגיעים ללשמה*
אנחנו ממשיכים באותו נושא, ברור שאנחנו צריכים עוד ועוד לחרוש בו ולהתקדם, כי אין שום מטרה לחכמת הקבלה, ללימוד שלנו, אלא להיכנס ללשמה ולהתקדם, עד שנגיע ללשמה האמיתי והשלם. לכן אנחנו ממשיכים. לנטייה שלנו ללשמה, לכניסה שלנו ללשמה, נצטרך עוד ועוד להוסיף כל מיני מאמרים וחומר נוסף שיש לנו בחכמת הקבלה, אבל בעצם זוהי המטרה. כל העולם שלנו נמצא במצב ע"מ לקבל, אנחנו צריכים להגיע ממצב לא לשמה, ומלא לשמה עוברים ללשמה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוברים ב- 3 המצבים האלה, או שהם עוברים עלינו, ואיך אנחנו מתקדמים.
לא
לשמה
או
כן
לשמה
זה
לא
שייך
לאור
גדול
או
אור
קטן,
אלא
לכוונת
האדם.
אם
הוא
רוצה
ע"מ
לקבל
לעצמו,
אז
זה
יהיה
לא
לשמה.
אם
ע"מ
להשפיע
לבורא,
זה
יהיה
לשמה.
זה
ההבדל.
העיקר
*אתה
צריך
לברר
לשם
מי
אתה
עושה
משהו,
לטובת
מי*?
ש:
כלומר
אני
לא
צריך
לשנות
את
הטבע
שלי?
ר:
ודאי
שלא,
*מי
מתבייש
מזה
שהוא
רוצה
לעצמו,
שהוא
אגואיסט?
אם
זה
לא
לרעה
של
מישהו,
אז
מה
יש
לי
להתבייש?
אנחנו
לא
מתביישים,
זה
הטבע
שהבורא
ברא*,
אנחנו
עובדים
נגד
הטבע
הזה
כדי
להגיע
לטבע
הפוך.
*ודאי
שאתה
צריך
להאמין
שבכל
התענוגים
הגשמיים,
אכילה
שתייה
שינה
ושאר
כל
הדברים,
שיש
בהם
איזשהו
ניצוץ
מאור,
ניצוץ
של
אור
עליון
שמושך
אותך,
ולכן
אתה
נמשך
לפעולות
האלו.
הניצוץ
הזה
נקרא
נר
דקיק,
נר
קטן.
אין
שם
יותר
מזה,
אבל
כדי
לקבל
קצת
מהאור
הזה
אנחנו
ממש
משקיעים
את
כל
החיים*.
אבל
יש
עוד
אור,
ואור
גדול,
שנמצא
במה
שנקרא
תורה
ומצוות,
זה
אור
הרבה
יותר
גדול
מכל
התענוגים,
מכל
האורות
שנמצאים
בתענוגים
הגשמיים.
*אנחנו
צריכים
לעבור
מליהנות
מתענוגים
גשמיים
לתענוגים
רוחניים,
שם
יש
אורות
גדולים
ואפשר
לקבל
אותם
וליהנות
מהם.
ההבדל
הוא
בכוונה*,
אתה
צריך
להחליף
את
הכוונה
מע"מ
לקבל
לע"מ
להשפיע.
השינוי
הזה
נקרא
שאתה
עובר
מלא
לשמה
לשמה.
אם
אני
לא
הייתי
מקנא
באחרים,
לא
יהיו
לי
בכלל
כוחות
להתקדם.
כך
אני
מסתכל
על
האחרים
ונראה
לי
שהם
יותר
גדולים,
יותר
מוצלחים,
ואז
אני
גם
רץ
אחריהם.
אנחנו
לא
שמים
לב,
אבל
3
המרכיבים
הללו,
*3
הנטיות
הללו,
קנאה
תאווה
וכבוד,
הם
שדוחפים
אותנו
קדימה.
אם
לא
הם,
היינו
כמו
חתולים
יושבים
על
השמש
וזהו*.
ש:
כדי
לא
לסבול
מהקנאה
אני
מוריד
את
החבר.
איך
להימנע
מכך?
ר:
בשביל
מה
נמנעים
אם
אתה
יכול
ע"י
זה
להתקדם?
למה
אתה
רוצה
להתפטר
מתכונה
שהבורא
ברא?
בכל
מצב
ומצב
אתה
צריך
לעשות
חשבון,
אבל
אנחנו
צריכים
כל
תכונה
שהבורא
ברא
בנו.
ש:
איך
תאווה
יכולה
להוציא
את
האדם
מהעולם?
ר:
*תאווה
מראה
לאדם
כמה
הוא
שקוע
בה,
וכמה
זה
נגד
המטרה
הרוחנית*.
ש:
איך
תאוות
גשמיות
עוזרות
לו
להתקדם
לרוחניות?
ר:
כשהוא
נמשך
לתאוות
הגשמיות,
אוכל
מין
משפחה,
כסף
כבוד
מושכלות,
זה
לא
שמה
שאנחנו
מרגישים
בעולם
הזה.
זה
הרבה
יותר,
כי
*ככל
שהאדם
מתקדם
ברוחניות,
כך
יש
לו
בתאוות
האלה
גם
הרבה
יותר
טעם
מאשר
יש
לאנשים
הרגילים,
והוא
חייב
להתמודד
עם
התאוות
האלה*.
כאן
עניין
המאבק,
איך
הוא
בונה
את
הקשר
שלו
לרוחניות
ולגשמיות,
כמה
מסדר
את
עצמו
כדי
יותר
ויותר
להתנתק
מהתאוות
הגשמיות
כדי
להיות
שייך
בכל
זאת
להתקדמות
הרוחנית.
זה
ע"י
קשר
בקבוצה.
ש:
אדם
מסוגל
להתמודד
בתאוות
הגשמיות
החזקות
האלו?
ר:
*האדם
לא
מסוגל.
הכל
מגיע
ע"י
התפילה,
ע"י
בקשה.
אדם
לא
מסוגל
לכלום,
אלא
כל
העניין
הוא
שהוא
בכך
יותר
ויותר
נעשה
דבוק
בבורא,
שיעזור
לו,
שיציל
אותו
אפילו
מהתאוות
הכי
נמוכות,
קטנות
ובזויות,
אפילו
שלא
חשב
פעם
שזה
ימשוך
אותו
ויקשור
אותו
לגשמיות*.
ש:
כשכובש
את
האדם
רצון
מאוד
חזק
נבזה
שפל,
מה
בכוחו
לעשות?
ר:
רק
להתפלל,
אין
יותר.
כתוב
מיום
שחרב
בית
המקדש,
כלומר
דווקא
כל
התאוות
הגשמיות
נשארו
אצל
עובדי
ה'.
*דווקא
מי
שמשתוקק
לרוחניות,
יש
לו
בדרך
כאלה
רצונות,
מחשבות
ופיתויים
שאין
לאנשים
הרגילים*.
ש:
מצב
רצוי
זה
שהבורא
יציל
אותו
מליפול
לתאוות
גשמיות?
ר:
זה
לא
מצב
רצוי,
אלא
מצב
הכרחי,
אחרת
הוא
לא
יתקדם.
איך
אפשר
להסכים
לקנא?
אתה
רוצה
או
לא
רוצה,
אבל
זה
מה
שמגיע
וכובש
אותך.
קנאה
תאווה
וכבוד,
דווקא
3
המרכיבים
האלו
מוציאים
את
האדם
מהעולם
הגשמי
לעולם
הרוחני.
הוא
הולך
ומתגבר
עליהם
בעזרת
הבורא
שעוזר
לו,
מוציא
אותו,
מלמד
אותו
להתגבר
על
קנאה
תאווה
וכבוד,
ואז
האדם
עולה
כבר
לדרגה
הרוחנית.
קנאה
תאווה
וכבוד
זה
האגו
בעצמו..
*האדם
מקנא
אפילו
לא
רק
בחברים
ובני
דורו,
אלא
בדורות
שהיו
ושיהיו.
לקנאה
אין
גבול*.
ש:
איך
אפשר
לקנא
בחברים?
ר:
זה
דווקא
טוב,
כי
*אם
האדם
מקנא,
זה
נותן
לו
הרבה
כוחות
להתקדמות,
לתפילה*.
מה
שאין
כן,
אם
לא
לקנא,
אז
ע"י
מה
הוא
יתקדם?
ש:
איך
להגיע
לקנאה
בחברים?
ר:
תתחיל
להתחבר
איתם
יותר
ותראה
כמה
יחד
עם
זה
מגיעה
לך
קנאה.
אם
אתה
מתרחק
מהם,
אז
אתה
לא
מרגיש
קנאה
ובכלל
לא
מרגיש
אותם,
לא
מחשיב
אותם.
יש
כאן
2
מצבים,
מצב
אחד
שאתה
לא
מחשיב
אותם
בגלל
שהם
חברים.
הם
קרובים
לי
ואנחנו
יחד,
חבר'ה,
חברים
קרובים,
כך
אחד
לשני.
או
שרחוקים
זה
מזה,
וגם
אז
לא
חשוב
לי
איך
אני
איתם.
צריך
להיות
כל
הזמן
בהרגשת
הקשר,
יותר,
פחות,
יותר,
פחות,
כך
אנחנו
יכולים
להגדיל
את
הקשר
בינינו.
ש:
הקנאה
בחברים
מחלישה
אותי.
איך
להתקדם?
ר:
זה
קורה,
אבל
עובר,
בכל
זאת
צריכים
להמשיך
ולהתקדם.
אתה
חי
את
החיים
שלך
ורוצה
לעשות
מהם
משהו
מיוחד.
ברוחניות
זה
עוד
יותר,
כי
ברוחניות
יש
מקום
לכולם,
לכולם
יש
שורש
נשמה,
לכל
אחד
יש
מקום
בסוף
הדרך.
אז
*מה
יש
לך
כאן
להתייאש?
..
אני
מבין
שיש
כאלו
מצבים,
שאתה
לא
יכול
לזוז
כי
אין
לי
תקווה,
כי
אין
לי
כוחות,
כי
אין
לי.
אבל
זה
עובר,
זה
עובר.
דווקא
תנסה
להתחבר
מצד
האחר
לחברים,
ותראה
שיש
לך
מספיק
כוחות
והזדמנויות*.
ש:
למה
אני
לא
מצליח
בהפצה?
ר:
כי
*קודם
אתה
חייב
להרגיש
את
המסר,
שיהיה
קיים
בך.
אתה
חייב
לחיות
אותו,
אתה
חייב
להרגיש
אותו
בפנים,
כמה
הוא
בפנים
חי
בך
בכל
מיני
אופנים
ופינות.
רק
אחרי
שאתה
מרגיש
אותו
טוב
ועברת
איתו
זמן
מה,
אז
אתה
יכול
להתחיל
להפיץ
אותו,
כי
אז
אנשים
יבינו
שזה
בא
ממך,
ולא
מחכמה,
אלא
מהלב
שלך.
כך
תצליח*.
ש:
ההרגשה
שיש
לי
מסר
בתוכי
זו
הרגשה
מזויפת...
ר:
כן,
אז
עוד
קצת,
תתחיל
להרגיש
אותו
יותר
בפנים,
איך
שהוא
עובד
בך,
מכוון
אותך
ומשנה
אותך,
אז
תוכל
להוציא
אותו
ולהסביר
אותו
לאחרים,
אם
בכלל
תרצה
לדבר
עליו.
ש:
חבר
גדול
מצא
עבודה
שלא
מאפשרת
לו
להיות
בשיעורי
בוקר.
מה
לעשות?
ר:
...
אולי
הוא
לא
יכול
למצוא
עבודה
אחרת,
וזה
עבודה
מאוד
טובה
שרצה
בה.
לאט
לאט
אתם
צריכים
להראות
לו
שאת
מטרת
החיים
הוא
לא
משיג
ע"י
עבודה,
שכל
העבודות
שלנו
בעולם
הזה
נגמרות
יחד
עם
העולם
הזה
לאדם.
לכן
אין
מה
לעשות,
צריכים
לחשוב
איך
אנחנו
עובדים
למען
מטרה
יותר
נעלה.
אנחנו
שומעים
כאן
הרבה
פעמים
מחברים
שלנו
שהם
מיואשים,
עייפים,
לא
מבינים
מה
פתאום
שאפשר
להגיע
למשהו,
איזה
שינוי
יכול
להיות,
ע"י
מה?
*אנחנו
שוכחים
על
המאור
שבתורה,
שבלימוד
שלנו,
בעבודה
שלנו.
ככל
שאנחנו
משקיעים
בזה,
כך
יש
בהם
כוח
מיוחד
שאנחנו
מעוררים,
והכוח
הזה
הוא
שעובד,
הוא
שמוציא
אותנו
מעולם
הזה
לעולם
העליון,
מלא
לשמה
לשמה*,
מע"מ
לקבל
לע"מ
להשפיע,
מעולם
הבריות
לעולם
של
הבורא.
*זה
מה
שאנחנו
שוכחים.
אז
מגיעים
לזה?
ע"י
כך
שאנחנו
מפתחים
אצלנו
קנאה
תאווה
וכבוד*...
אני
לא
רוצה,
אבל
אם
אני
עוסק
במה
שאומרים
מקובלים,
אז
בין
אני
רוצה
או
לא,
אני
מעורר
את
הכוח
הפנימי
שבפעולות
האלה.
הכוח
הפנימי
הזה
מושך
אותי
ללשמה,
לע"מ
להשפיע,
מכוח
המלכות
לכוח
הבינה.
ש:
למה
אתה
נותן
יחס
מיוחד
לחלק
מהחברים?
ר:
למי
אני
נותן
יחס
מיוחד
חוץ
מצביקה?
אני
נותן
יחס
מיוחד
לכמה
חברים,
נו,
אז
מה,
למה
זה
ככה?
כי
כנראה
שיש
בהם
משהו
שאו
מושך
אותי
או
דוחה
אותי.
האנשים
האלה
בדרך
כלל
עוזרים
לי
להעביר
את
השיעור
יותר
חי.
יש
כאלה
נודניקים
שתמיד
רוצים
לשאול,
תמיד
רוצים
לקפוץ.
זה
טוב,
זה
עוזר
לי
להעביר
את
השיעור
בצורה
יותר
חיה.
לכן
אני
אוהב
אותם.
גם
לכם
הם
עוזרים.
.
ש:
מה
זה
לשנות
את
נטיות
התאווה?
ר:
שבמקום
לקנא,
*אני
לא
מוחק
את
הקנאה
אלא
אני
רוצה
להיות
כמוהו
ועוד
יותר
ממנו.
כך
הבורא
ברא
את
התכונה
הזאת
ברצון
לקבל
בצורה
ובכוונה
מיוחדת,
כדי
שנוכל
להתקדם
ולגדול*.
לכלבים,
לחתולים,
לאף
חיה
אין
קנאה,
רק
באדם
יש
קנאה.
תראה
על
ילדים
קטנים,
כמה
כל
אחד
ואחד
מקנא
בשני,
וכמה
שגדול
מחברו,
אז
עוד
יותר
מקנא.
אתה
תראה
לפי
אנשים
מיוחדים
בתכונות,
ציירים,
מדענים,
שחקנים,
בכולם
יש
קנאה.
*כמו
שבעל
הסולם
כותב,
לקנאה
אין
גבול.
מקנאים,
אני
מקנא
בבורא,
אני
רוצה
להיות
במקומו.
זה
נקרא
שאין
גבול
למידת
הקנאה*.
ש:
איך
לקנא
בבורא?
ר:
*יבוא
הזמן
ותראה
שאתה
גם
תקנא
בבורא.
למה
לא?
שובו
בני
ישראל
עד
ה'
אלוקיך*,
זה
נקרא
שיש
בנו
רצון
להגיע
לדרגת
הבורא.
עכשיו
אנחנו
לא
יכולים
לתאר
את
הדברים
האלה
כי
אין
לנו
שום
ענין,
זה
כמו
שילד
קטן
שלא
יכול
לקנא
במה
שעושים
אנשים
גדולים,
כי
הוא
לא
מבין
מה
שהם
עושים.
אבל
ככל
שהאדם
גדל
כך
הוא
רוצה
יותר
ויותר
להיות
במקומם.
כך
*תגיע
למצב
שתרצה
להיות
במקום
הבורא,
זה
הגבול.
קנאה
זה
דבר
גדול
מאוד*.
*אני
מקנא
בחבר
ואני
רואה
בו
משהו
שאין
לי,
אם
נתחבר
יחד
אז
תהיה
לי
אותה
תכונה
שבגינה
אני
מקנא
בו*.
בעולם
שלנו,
אם
אני
רוצה
להיות
כמו
איש
גדול,
אני
צריך
אולי
שנים
עד
שאני
מגיע
למקום
שלו,
אני
צריך
לשבור
אותו,
להזיז
אותו
ולהיכנס
למקום
שלו.
אבל
בעולם
הרוחני
לא,
*בעולם
הרוחני
מספיק
לי
להתחבר
עימו,
ואז
אני
נמצא
באותה
תכונה
כמוהו.
אתה
מבין
עד
כמה
שזה
טוב?
לכן
אין
גבול,
אף
אחד
לא
יכול
להפריע
לשני*.
אם
אני
מתחבר
עם
כל
מי
שאני
רוצה
בעולם,
אני
מגיע
לכאלו
מצבים,
אני
מגיע
לכאלה
משרות,
מקומות.
*אין
לי
שום
בעיה,
רק
להתחבר*.
ש:
אבל
זה
לא
נמצא
בי.
האם
לבקש
מהבורא
שישנה
את
זה
בי?
ר:
ודאי,
אתה
רוצה
שהקנאה
שלך
תהיה
קנאה
שבונה
אותך.
אני
מבין
אותך
ומכיר
אותך
כבר
הרבה
זמן.
אתה
צריך
לבקש
מהבורא
שייתן
לך
אפשרות
להתחבר
עם
אנשים,
עם
החברים
שלך.
*תאמין
לי
בעיניים
עצומות,
תאמין
לי
שמה
שיש
בחברים
שלך,
רק
זה
חסר
לך
כדי
להגיע
לגמר
התיקון,
חוץ
מזה
כלום.
אם
תגיע
למצב
שאתה
מתחבר
איתם,
מובטח
שתהיה
כבר
בגמר
התיקון*.
אסור לנו למחוק את הקנאה. אני גדול מהחברים, וגם החברים גדולים ממני. *אני גדול בכך שאני מקטין את עצמי כלפי החברים וגם בזה שאני מגדיל את עצמי*. הקנאה זה דבר שאי אפשר לבטל, אפילו לא לחשוב על כך, דווקא ההיפך, אחרת האדם לא גדל, אין לו שום סיכוי להיות גדול. אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא. שובו בני ישראל עד ה' אלוקינו, כך כתוב.
ש:
לפעמים
אני
פתאום
מקבל
רצונות
שלא
שלי?
ר:
זה
כבר
מהשמים,
אם
לא
בחרת
בכך,
אז
זו
או
תוצאה
מבחירה
קודמת
שלך
כשנכנסת
לחברה,
ליחסים,
ורק
עכשיו
אתה
מבין
מה
יש
לך
מזה,
או
שזה
מגיע
מלמעלה
ללא
בחירתך.
ש:
איך
לעבוד
עם
זה
איך
לנקות
את
זה?
ר:
רק
ע"י
חיבור
עם
החברה.
אין
לך
שום
סיכוי
להתגבר
על
הרצונות
הזרים
אם
אתה
לא
מחובר
עם
החברה.
או
שאתה
יכול
לברוח,
אבל
לכיוון
לא
נכון.
*את
הכיוון
הנכון
אתה
תמצא
רק
בנטייה
למרכז
החברה,
למרכז
העשירייה.
אתה
צריך
להיות
בחיבור
עם
כל
החברים,
עם
כל
עשירייה,
לגרום
להם
חיבור
ולהיות
בחיבור
שלהם.
זו
ההצלה,
גלגל
ההצלה*.
אתה
לא
שם
לב
על
הדברים
האחרים,
אלא
זה
העיקר
בשבילך.
ש:
קנאה
אני
רוצה
לרכוש
את
התכונות
של
החבר?
ר:
אתה
רוצה
לרכוש
את
התכונות
שלו,
שיהיו
גם
לך,
כך
אתם
מתחברים.
אתה
רוצה
לגשת
אליו
בצורה
גשמית,
שאני
אקח
את
זה
ממנו?
לו
זה
לא
יהיה
ולי
יהיה
כמו
שילד
לוקח
צעצוע
מחבר.
כך
זה
לא
קורה.
אתה
צריך
לקבל
מהחבר
שלך
אותן
התכונות
שיש
לו,
להעתיק
את
זה
על
עצמך.
ש:
בשביל
מה
אני
צריך
תכונות
שלו?
ר:
*כדי
להיות
מחובר
עימו.
אתה
לא
מקבל
את
זה
ממנו,
אלא
אתה
מתחבר
אליו.
כך
אתם
מגיעים
לחיבור,
ואז
מה
שיש
לכל
אחד,
יש
לכולם*.
כשאני מתחבר עם החברים, אני מתחבר עם התכונות שלהם. *אני לא לוקח תכונות מהחבר, אני גם לא יכול לעשות זאת גם אם מאוד רוצה. אבל ע"י חיבור אני יכול להשתמש בכל התכונות שיש לכולנו*.
אף אחד לא יכול להגיד שהבורא לא נתן לו כלום, שהוא לא יכול לעשות שום דבר, כך נולדתי וכך הולך למות. לא נכון. אתה יכול להתחבר כל פעם לחברה יותר ויותר גדולה, וכך להתקדם.
ש: אצלינו יש קנאה מאוד גדולה בעשירייה פת 6. איך עשירייה יכולה לעזור לעשירייה אחרת להתקדם? ר: *תנסו להיות כמוהם וזהו. אתם לא צריכים לגשת אליהם ולהידבק אליהם פיזית או במשהו, אלא פשוט תראה במה שהם עוסקים ותנסו לעשות כמוהם. אולי במשהו אחר, לא בדיוק כמוהם, ואז תראו ותרגישו את היגיעה שלהם. באמת בפת 6 יש לכם אנשים חזקים*.
ש:
שואלים
חברים
מכל
מיני
מדינות
שהגיעו
לגיאורגיה...
ר:
אני
מאוד
שמח
שאתם
שם
מתחברים
בהזדמנות
הזאת,
באמת
יפה
מה
שקורה
לכם
שם.
ש:
זה
חברים
שעברו
ממוסקבה
ואוקראינה.
ר:
אני
יודע,
אבל
זה
לא
חשוב.
העיקר
שהם
נמצאים
שם
יחד
ויכולים
להתכלל
ולמשוך
את
המאור
המחזיר
למוטב.
האור
העליון
הזה
יחבר
אותם,
יתקן
אותם
וישמור
עליהם.
גם
אנחנו
כולנו
נחשוב
יחד
עליכם.
ככל
האפשר
נהיה
יחד
בכל
השיעורים
ובכל
השיחות.
ש:
במה
בדיוק
כדאי
לי
לקנא
בחברות..?
ר:
*במה
לקנא?
קודם
כל
אני
מקנא
בנשים
שלמרות
שיש
להם
הרבה
מאוד
עומס,
במשפחות,
ילדים,
גברים
ובכלל
משק
בית
שהן
צריכות
לעשות,
יש
להם
בכל
זאת
זמן
וכוח
לקבוצה,
לשיעורים,
לזה
שהן
ממש
כותבים
לי
ורוצות
כל
הזמן
שאענה
להן
על
השאלות
שלהן.
הן
לא
נמצאות
ברוגע,
הן
רוצות
להגיע
למטרת
החיים.
אצל
נשים
זה
באמת
דבר
מדהים
כי
הן
מאוד
מאוד
עסוקות
בחיים
שלהן,
ובכל
זאת
רוצות
להתקדם,
ומתקדמות.
כל
הכבוד*.
ש:
איך
זה
משפיע
על
בן
אדם
שאני
מקנא
בו?
ר:
הוא
לא
צריך
לדעת
שאני
מקנא
בו.
הכי
טוב
שהוא
לא
יודע,
כי
אני
בזה
יכולה
להביא
לו
מכשול,
להגדיל
את
האגו
שלו.
ש:
אני
מקנאת
במקובלים
הגדולים.
זאת
קנאה
נכונה?
ר:
כן,
אבל
*צריכה
להיות
קנאה
יותר
פרקטית,
יותר
קרובה
אליי.
אם
אני
מתעורר
מהשינה,
על
מה
המחשבה
הראשונה
שלי?
על
החיבור
בקבוצה?
כשקמתי,
התעוררתי
כדי
להתחבר
איתם?
בלי
שאני
חושב,
בלי
שאני
עושה
חשבונות
בראש,
האם
קמתי
עם
זה
או
לא?
על
זה
אנחנו
צריכים
לעבוד*.
אנחנו אנשים מיוחדים. מי שעכשיו מצטרף לבני ברוך, בכלל מי שנמצא בבני ברוך הם אנשים מאוד מיוחדים. מכל העולם, ממש בפינצטה, בוחרים את האנשים האלו ומביאים אותם לארגון שלנו. לכן אין לנו אותן הנטיות שיש בדרך כלל לבני אדם הרגילים, אנחנו לא מתעסקים בלבנות איזושהי מפלגה, או חברה גדולה, אלא כל אחד ואחד נשאר בכל זאת מאוד מאוד אינדיבידואלי ולא מחובר עם החברים אחרים כמו שבדרך כלל מתחברים אנשים. אנחנו לא מרגישים את זה. גם בחיים שלנו כל אחד ואחד היה יחסית בודד, זה הטבע של סוג האנשים שנמשכים לבורא, כמו שהבורא בודד. לכן זה שהגעתם לחיבור כזה במוסקבה, גם זה נדיר. גם אנחנו משתדלים להתחבר אצלנו כאן בפתח תקווה, וגם זה נדיר.
ש:
למה
בורא
לא
נותן
לנו
להתאסף
במקום
אחד?
ר:
*צריכים
לפנות
אליו
ולא
אליי.
אתה
שואל
אותי?
צריכים
לשאול
את
הבורא
למה
הוא
לא
נותן.
אני
חושב
שיש
לזה
סיבות
די
ברורות.
אנחנו
עדיין
נמצאים
בעולם
שלא
ראוי
לאסיפה,
ואנחנו
לא
ראויים
עדיין
לאסיפה.
עלינו
להמשיך
בינתיים
כמו
שאנחנו
לומדים
עכשיו
ולדאוג
לאיחוד
השורות,
לאיחוד
העשיריות
והקבוצות*.
כך
אולי
נעבור
את
החורף.
למה
דווקא
החיבור
באיזה
מקום
גיאוגרפי
ייתן
לנו
חיבור
רוחני?
אני
לא
יודע,
אבל
אפשר,
אם
תהיה
הזדמנות,
אפשר.
אבל
בינתיים
אני
לא
רואה
את
ההזדמנות
הזאת..
ש:
איך
אתה
מסכם
את
השיעור?
ר:
אם
אני
רוצה
להיות
בקנאה
כדי
להתבטל
לאחרים,
כדי
לבטל
את
עצמי
כלפי
הבורא,
אז
זה
דווקא
דבר
טוב.
*אני
חושב
שבלי
קנאה
אנחנו
לא
בני
אדם*,
כי
תאווה
נמצאת
אפילו
במין
החי,
יחסית,
גם
כבוד
במין
החי,
מפני
שזה
קשור
יותר
לרצון
לקבל.
אבל
*קנאה
זה
כבר
שייך
יותר
בכל
זאת
לתכונה
אנושית.
לכן
קנאה
תאווה
וכבוד,
אנחנו
צריכים
לכבד
אותם,
להגדיל
אותם,
ולכוון
אותם
שיפנו
אותנו
כל
פעם
לדרגה
יותר
עליונה*.
אני
מאחל
לכם
יום
טוב,
מנוחה,
עד
שיעור
הצהריים.