שיעור בוקר 10.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 584, מאמרי "שמעתי",

מאמר רמ"ה. "קודם יצירת הולד"

קריין: בעל הסולם, "שמעתי", מאמר רמ"ה, 245, "קודם יצירת הולד".

רמה. קודם יצירת הולד

שמעתי ירושלים כ"א אייר

""קודם יצירת הולד מכריזים על הטיפה, תהיה טיפש תהיה חכם וכו', אבל צדיק ורשע לא קאמר".

ויש לשאול לפי זה: הלא אי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, מטעם ש"אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"? וכמ"ש: "זה ששוטה כל ימיו, איך אפשר להיות לו בחירה, אם נגזר עליו להיות טיפש"?

וכמו כן יש להבין מה שכתוב: "ראיתי בני עליה והן מועטין, עמד ושתלם בכל דור ודור". ויש לפרש, דמילת "מעוטין" משמע שהם מתמעטין והולכין. ועל ידי זה ששתלם, הם מתרבים. וצריך להבין, מהו המשל של "ושתלם"? וכמו כן מילת "מעוטין" הוא "הוה". אם כן, איך השתילין הם מתרבין?

ויש לפרש דענין טיפש וחכם, הכוונה הוא רק בהכנה, על דרך "יהיב חכמתא לחכימין". היינו, יש אנשים שנולדים עם רצון חזק ולב רחב ומוח חריף. ולזה אנו קוראים "חכם", מסיבה שהוא מוכשר לקבל חכמתו יתברך.

ולעומת זה, יש אנשים שנולדים טיפשים. היינו, שהם אנשים מצומצמים, היינו שכל מחשבתם ורצונם הוא רק בעניני עצמו. וענין הרגשת הזולת הם לא יודעים מהו, כי לא יבינו מהו השפעה לזולתו. ואיך הם יכולים לבוא לידי דרגת צדיק? שאי אפשר להיות צדיק, עד שבאים לאהבת ה'. ואם אין לו אהבת הזולת, אין באפשרותו לבוא לידי אהבת ה', כמבואר במאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"? ולפי זה, לאנשים כאלו אין להם בחירה. ומכל מקום "צדיק ורשע לא קאמר", משמע שיש להם בחירה?

ויש להבין זה על דרך שאמרו חז"ל "ראיתי בני עליה והם מועטים". שענין "בני עליה" כוונתו על דרך הנ"ל: אנשים, שיהיו מוכשרים ועומדים לדביקותו ית', הם מועטים. ולכן שתלן בכל דור ודור. לכן כבר יש בחירה להטיפשים, ללכת ולהתחבר ולהתדבק עם צדיקי הדור. ועל ידי זה יקבלו כח והכשרה, שיוכלו לקבל עליהם את עול מלכות שמים. ושיוכלו לעבוד עבודת הקודש, שהצדיקים ישפיעו עליהם את מחשבתם ורצונם. שעל ידי הסיוע, שיקבלו מצדיקי הדור, יוכלו גם הם לעלות למדרגת צדיק. אף על פי שמצד הטבע שנולדו, אין להם התכונות האלו, מכל מקום ע"י התדבקותם בבני עליה, יקבלו תכונות אחרות.

נמצא, שעל ידי זה ש"שתלם את בני עליה בכל דור ודור", יש מקום שהבני עליה שיעלה את בני דורם לרום המעלות. מה שאין כן אם היו הבני עליה בדור אחד, לא היה להטפשים שום עצה לעלות למסילת הקודש.

ובזה נבין תיקון של "ושתלם", שע"י השתילה נתרבו הבני עליה. כדוגמת, שנותנים שתיל בארץ, שעל ידי זה מתרבין אח"כ הרבה ענפים.

וכמו כן נבין ענין הבחירה. היינו, אם נולד טיפש, היינו שהוא רחוק מעניני השפעה לזולתו, ע"י התחברות עם הבני עליה, יקבלו תכונות חדשות מהבני עליה, שהם ישפיעו להטפשים, בזמן שיעשה בחירה, היינו שיכניע את עצמו ללכת לקבל הדרכה מהבני עליה. כי לולי זה, תורתם נעשית להם סם המות. ורק ע"י הדביקות עם הבני עליה יזכו לדביקות ה'.

כי ידוע, שב' אנשים עומדים זה כנגד זה, הימין של חבירו נגד שמאלו, והשמאל של חבירו הוא נגד ימינו. לכן, כשמדברים מב' דרכים, א' של ימין היינו דרך צדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע, ודרך השמאל הוא דרך רשעים, כי כל ענינם הוא לתועלת עצמו. ומשום זה הם נפרדים מחיי החיים ונחשבים למתים, כמאמר חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים".

נמצא לפי זה, אפילו שהאדם לומד על דרך ימין, מכל מקום הוא כנגד צד שמאלו של הקב"ה. נמצא שתורתו נעשה לו סם המות. כי ע"י התו"מ, אם הוא בבחינת השמאל, אז הוא כוונתו להגדיל את גופו. זאת אומרת, שמקודם לכן היה רוצה רק למלאות את גופו עם תענוגי עולם הזה. ועכשיו, על ידי זה שמקיים תו"מ, הוא רוצה שהקב"ה ימלא לו גם עם תענוגי עולם הבא. נמצא, שע"י התורה מתגדל הכלי קבלה שלו. היינו, מקודם היה רוצה רק "עותרא דעלמא הדין". ואח"כ, ע"י התעסקותו בתו"מ, הוא רוצה גם "עותרא דעלמא דאתי". נמצא, שהתורה גורם בחינת מיתה, שעל ידי זה הוא נשלם ברצון לקבל אמיתי.

ומכל שכן שעוסק בתו"מ בצד שמאלו, היינו שתחילת כוונתו הוא רק לקבל, הנבחן לשמאל, שבטח הוא לא בסדר. אלא, צריכים להשתדל לבוא לידי דביקות, שאז הוא נעשה אחד עם הקב"ה. ואז לא שייך ימין שמאל, הוא נעשה בהשתוות הצורה עם הקב"ה. אז ימינו הימין של הקב"ה. נמצא, שגופו נעשה לבוש להנשמה. ואז, בזמן שבא לעסוק בעסקי גופו, הוא שלא יעסוק בצרכי גופו יותר ממה שמתאים לנשמתו. בדומה, שאין האדם העוסק לעשות בגד להלביש גופו, הוא לא יעשה את הבגד יותר ארוך ויותר רחב מגופו, אלא שישתדל שהבגד יהיה בדיוק שיתאים את גופו, אחרת הוא לא ילביש את הבגד.

בדומה, שאיזה חיט הביא חליפה לאדם, וכשאדם מלביש את גופו, הוא שהבגד ארוך יותר מדי ורחב יותר מדי, אז האדם יחזיר את החליפה להחיט. כמו כן, הגוף של האדם צריך להלביש את הנשמה, והגוף לא צריך להיות יותר גדול מנשמתו. היינו שצרכי גופו לא יהיו יותר מדי, מכפי שהוא צריך לצרכי נשמתו.

אבל צריכים לדעת, בכדי לבוא לדביקותו ית' הוא לא דבר קל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ליטול". לכן לצדיקי הדור צריכים. שעל ידי זה שדבוקים ברב אמיתי, היינו שכל רצונו הוא אך להשפיע, ואז האדם צריך לעשות מעשים, שימצא חן בעיני רבו. היינו לשנוא, מה שרבו שונא. ולאהוב, מה שרבו אוהב. אז הוא יכול ללמוד תורה, שלא יהא תורתו סם המות.

וזה פירוש, עמד ושתלן בכל דור ודור, כדי שעל ידי זה יוכלו להתחבר בהבני עליה, יוכלו גם הם לבוא לדביקות אמיתי בו ית'.

ואל יקשה בעיניך, למה צריכים הטפשים בעולם. הלא היה יכול להיות כולם חכמים. אלא שלכל דבר צריך להיות איזה נושא. לכן צריכים טפשים, שהם יהיו הנושאים להרצון לקבל. ועל ידי זה יכולים, אלה שרוצים ללכת בדרכי ה', לקבל סיוע מהם, על דרך שכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר". כמו שאמרו חז"ל, שהם יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. שעל ידי זה יהיה היכר לצדיקים, שיוכלו ליתן שבח והודיה לה', במה שקירב אותם. וזה שנקרא "אפר תחת כפות רגלי וכו'". היינו, שיוכלו ללכת קדימה, על ידי זה שרואים את סופן של הרשעים."

מאמר נפלא.

שאלה: היה כתוב שעל ידי זה שהוא נדבק בבני עליה, הוא יכול לקבל תכונות חדשות. איך זה עובד?

אני לא יודע, אבל כתוב שכך זה קורה. על ידי זה שמתקרבים לאנשים שנמצאים בעליה, שרוצים להיות בני עליה, אז האדם מקבל מזה השפעה.

תלמיד: מה זה נדבקים?

נדבקים זה שרוצים להיות יחד איתם בלימוד, בפעולות למיניהן, שומעים מה שהם מדברים, מסתכלים איזה פעולות הם עושים. כשעושים כל מיני פעולות בצורה חיצונית, על ידי זה מקבלים התרשמות יותר פנימית.

שאלה: במאמר יש את הדוגמה של החליפה, שהיא לא מתאימה לגוף, ואז הוא כותב שזה כמו גוף ונשמה. מה זה להתאים נשמה לגוף, שזה יהיה ממש מותאם?

להשתמש בכל הכוחות של הנשמה.

תלמיד: למה צריך להתאים נשמה לגוף או גוף לנשמה?

כי מלכתחילה הנשמה נעשית מתאימה לגוף.

תלמיד: ואם זה לוחץ או רחב?

כן, כך אתה מרגיש.

שאלה: אני חושבת שהיה כתוב שהגוף צריך להתאים לנשמה בדיוק. מה זה אומר להתאים את הגוף לנשמה בדיוק?

בדיוק זה יכול להיות רק בגמר התיקון. כל הכוחות שיש בנשמה האדם מתקן, ואז הגוף והנשמה משתווים ביניהם.

תלמידה: מה זה הגוף שהוא צריך להתאים את עצמו לנשמה?

הרצון לקבל צריך להיות בדיוק מתוקן ברצון להשפיע, שיהיה על כולו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז זה יתאים בדיוק לתפקידו הנעלה של אדם.

שאלה: היה כתוב שכדי לקבל מהצדיקים, צריך להתחבר ולהידבק לצדיק, אלו כאילו שני שלבים. מה זה להתחבר ואחר כך להידבק?

להתחבר זה בצורה יותר חיצונה, שאז אנחנו מבקשים חיבור. ולהידבק זה שלכל הפעולות ופרטי פעולות אנחנו רוצים להיות דבוקים, ממש בהסכמה ובכל הלב להיות דבוקים בבורא.

תלמידה: האם הבורא הוא הצדיק?

איך הבורא מתגלה בצדיק. כן.

שאלה: הוא מסביר פה את חוסר הדבקות, למה חייבים בני עליה. הוא מדמה את זה לאדם שעומד מול חברו, הימין שלו מול שמאלו ושמאלו מול ימינו, ואז הוא כותב על האדם מול הבורא, "נמצא לפי זה, אפילו שהאדם לומד על דרך ימין, מכל מקום הוא כנגד צד שמאלו של הקב"ה. נמצא שתורתו נעשה לו סם המות". מה זה חוסר התאמה לבורא?

חוסר התאמה לבורא זה באדם שלא רוצה להיות דבוק בבורא ממש, אלא רוצה להידמות לו בצורה חיצונה.

תלמיד: מה זאת אומרת להידמות לבורא בצורה חיצונה?

מספיק לו שהוא דומה לבורא בצורה חיצונה, שמקיים בצורה חיצונה את מה שהבורא אומר, וחושב שבזה הוא גמר את התפקיד שלו.

תלמיד: עבודה כזאת כביכול ישירות מול הבורא היא שקר שבטוח מביא את האדם לאי הצלחה.

כן, אבל האדם אחר כך מתחיל לראות שהוא עושה לא נכון ובדרך כלל מתקן את עצמו.

תלמיד: האם מזה בא לו צורך לרב אמיתי, מזה בא לו צורך לבן עליה שיוביל אותו?

כן.

תלמיד: כי הוא מבין שלבד הוא אבוד, הוא לא יכול.

לבד הוא לא יכול. לבד הוא לא יכול מפני שגם הקהל החיצון מחזיק אותו, ואז הוא לא רואה שהוא צריך להשתנות. מובן על מה מדובר.

שאלה: הרב"ש בהרבה מאמרים מתאר שני מסלולים בהתפתחות. הראשון הוא שעמד ושתל צדיקים בכל דור, ואז אנחנו יכולים להבין את זה כאנשים בני עליה, ואפשר לראות בזה אותנו, ואפשר לראות את זה בפנימיות. למדנו הבוקר שדור ודור זה יכול להיות כמה פעמים ביום ושבתוכנו יש מצבים של עליה ומצבים של ירידה.

מה זה המנגנון החוזר הזה שכל הזמן הוא מתאר, שיש את זה גם במעגל החיצוני וגם במעגל הפנימי? איך מתקיים הקשר הזה?

על איזה קשר את מדברת?

תלמידה: אני מדברת על זה שאנחנו מרגישים בתוכנו שזה גם כאן בעולם שלנו, בגופים, במורה שלנו, בספרים, בבחירה שלנו בסביבה הזאת, וגם בפנימיות שלנו, שיש מהלכים פנימיים שאנחנו צריכים בתוכנו לבחור בין ימין ושמאל, יש דיאלוג פנימי. אני רואה שני מעגלים ברורים. איך בעבודה מתקיים הקשר ביניהם?

בכל זאת לא ברור לי.

תלמידה: נראה שאנחנו צריכים לעבוד במקביל, גם בפנימיות וגם בחיצוניות. האם זה דבר אחד או שני דברים?

זה דבר אחד. בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לתיקון השלם, שבא עלינו במהרה בימינו, אז אנחנו גם בצורה חיצונה וגם בצורה פנימית נפגשים ודבוקים זה בזה וכולנו בבורא, וזה גמר התיקון הכללי.

תלמידה: וזוהי בעצם תחושת השלמות בעבודה, ששני הדברים האלה הופכים לאחד.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם צריך להשתמש בכל כוחות הנפש או הנשמה שלו. מה זה אומר?

בכל הכוחות שלו. הוא צריך להפעיל נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ולהתאים לבורא.

תלמידה: איך הוא מברר את הכוחות שלו, איך הוא מכיר אותם?

בדרך הם מתגלים בו.

תלמידה: לפעמים יש לאדם הרגשה שהוא מכיר בעצמו כמה דברים, כמה כוחות, מכיר חלק בעצמו, אבל הוא לא מרחיב את ההיכרות הפנימית הזאת של הכוחות שלו. איך מתחילים להרחיב ולעבוד איתם?

להרחיב ולעבוד עם התכונות שלו זה בכך שהוא כל פעם דואג לזה, איפה אני, מה עוד אני צריך לעשות, איזה כוחות לחבר לזה, איך לדאוג לעליה. כל הפעולות שלנו הן רק כדי לעלות.

תלמידה: מי יענה לו "איפה אני" שהוא שואל?

המקומות שהוא פוסע עליהם צריכים להסביר לו איפה הוא נמצא.

תלמידה: אתה אומר המקומות שהוא נמצא עליהם, צריכים להראות לו איפה הוא נמצא. ככה שמעתי.

כן. נגיד

תלמידה: מה זה אומר, מאיפה אדם מבין איפה הוא באמת נמצא? כשהוא שואל "איפה אני נמצא", איך הוא מקבל על זה תשובה?

הבורא צריך לפתוח לו את הדברים האלה, את המקומות, הכוחות ואז הוא יידע.

תלמידה: הוא פשוט מדבר עם הבורא?

כן.

תלמידה: והוא יקבל את התשובה?

אני לא מבטיח, לא יודע.

שאלה: מאוד מעניין עניין צד ימין ושמאל שעומדים מול. ככל שנהיה יותר בקו ימין, נקבל מאהבת הבורא יותר רצון שהוא הפוך. אז העבודה שלנו היא להרגיש שאנחנו מקבלים את התוספת הזאת ולדחות אותה?

להתאים כל מה שאנחנו מקבלים מהבורא, לתהליך שאנחנו עוברים.

תלמידה: זה קשור למה שהיה היום בשיעור הבוקר? כך אני מרגישה, זה נכון?

אני לא יודע בדיוק מה תפסתם ומה אתם זוכרים. אני לא יכול לענות בצורה כזאת.

תלמידה: אז בעצם מרגישים שלמשל אתה הולך בקו ימין, אתה מרגיש פתאום פידבק של הצלחה מסוימת, אז זה סימן?

יכול להיות שלא.

תלמידה: אבל אם אתה מרגיש תגבור ברצון הגשמי? זה יותר מדויק.

גם זו לא הוכחה.

תלמידה: אבל זה סימן שאתה צריך להגביר את קו הימין?

נגיד.

תלמידה: מה היית מייעץ?

אני מייעץ לא לדמיין שאנחנו בכל פעולה נכונה מקבלים דחיפה נכונה מהבורא אלא יכול להיות להיפך.

תלמידה: הבנתי, שבדיוק קורה הפוך.

גם כן לא.

תלמידה: לא תמיד.

לא תמיד.

שאלה: אם זאת נקודה של בחירה נכונה, תמיד יש לנו את העבודה הכי חשובה, להיות דוגמה לכולם איך להיות מחוברים?

כן, העבודה שלנו היא גם בכך שנהיה דוגמה טובה לחברים.

שאלה: האם בדרך שלנו, בכל מדרגה ומדרגה, הבורא יוריד אותנו למדרגת טיפש?

את שואלת האם לעבור את מדרגת הטיפש זו חובה לכל אחד?

תלמידה: בכל מדרגה של חושך במדרגה החדשה, האם יש הכרה פתאום שאני טיפשה?

חושך זה לא אומר שאני טיפשה, לא.

תלמידה: ואם באמת יש את ההכרה הזאת שפתאום נפלת למדרגת טיפש, האם צריך להודות לבורא שנתן לך לראות שנפלת לכלים האלה?

נניח שכן.

תלמידה: ומאיפה אתה לוקח את הכוח להידבק בצדיק עוד פעם?

תפילה.

שאלה: במאמר כתוב "כי ידוע, שב' אנשים עומדים זה כנגד זה, הימין של חבירו נגד שמאלו, והשמאל של חבירו הוא נגד ימינו." האם העבודה הזאת הדדית בעשירייה מובילה לקו אמצעי?

בעצם כן.

שאלה: כתוב ש"קודם יצירת הולד מכריזים על הטיפה," מה השלב הזה? מתי קורית ההכרזה הזאת? לפני שאדם נכנס לרוחניות, או בכל מדרגה מחדש?

הוא רוצה לומר שכתוב על האדם הכול מראש, חוץ מאשר אם יהיה צדיק או רשע. שבכל המצבים בהם אדם יכול להיות, לאן שלא יזרקו אותו, הוא יכול לקבוע אם הוא יהיה צדיק או רשע. וכאן הנקודה, מה אני משתדל להבין. אני נמצא במצב כלשהו, בטוח שבמצב הזה בסופו של דבר, אני אשם או לא, זה לא חשוב, אלא האם אני צדיק או רשע בו.

תלמיד: ומה העבודה, מה צריך לעשות כדי להיות דבוק לצדיק?

לעשות מעצמו צדיק, שאני מצדיק את הבורא בכל הפעולות.

תלמיד: על ידי מה?

על ידי הבחירה שלך. וכאן הכול על בחירה בין "צדיק או רשע" לא כתוב, "לא כאמר".

שאלה: מה זה אומר שהבחירה של האדם היא להיות צדיק?

להצדיק את הבורא.

תלמידה: להצדיק את הבורא זה אומר להגיד שכל מה שהבורא עושה לי, הוא צודק וזה טוב?

לא רק לי, לכל העולם, כל מה שאדם רואה, בכך הוא יכול להצדיק את הבורא.

תלמידה: העבודה שלנו היא רק להצדיק את הבורא או שהיא להתאמץ לעשות פעולות השפעה, לצאת מעצמנו? כי להצדיק את הבורא זה להסתכל ונאמר להתאמץ להצדיק אותו שזה קשה. איפה המקום לפתוח את הלב, לרצות שמשהו ממני ייצא לטובת הזולת?

כול זה בדרך.

תלמידה: אני שומעת את השאלות של החברים, יש לי הרגשה שכל אחד שואל מהלב, מהחוויה שלו, מההתעמקות שלו בתוך עצמו. אני מרגישה שאנחנו צריכים לצאת מהמצב הזה, למקום של הביחד שלנו. זאת הרגשה נכונה?

זו כבר דרגה טובה, כן.

שאלה: כתוב, "לכל דבר צריך להיות איזה נושא. לכן צריכים טיפשים, שהם יהיו הנושאים להרצון לקבל. ועל ידי זה יכולים, אלה שרוצים ללכת בדרכי ה', לקבל סיוע מהם". האם מדובר כאן בטיפשים שהם בתוכי, שזה הרצון לקבל שהוא נושא?

בדרך כלל זה כך.

תלמידה: זה פחות מאיזו חלוקה בעשירייה של פעולה פנימית שאני יכולה לעשות כלפי החברות.

לא, בדרך כלל האדם מייחס את זה לעצמו.

שאלה: מהו הטיפש שהוא הנושא של הרצון לקבל? איך להשתמש בו נכון, ולא לשים אותו בצד ושתהיה הצטברות מצבים של טיפש, אלא שישמש כנושא טוב, כחומר דלק? בעל הסולם כתב בפסקה האחרונה, וגם לי הייתה השאלה הזאת.

מה הוא ממליץ בפסקה האחרונה?

קריין: "ואל יקשה בעיניך, למה צריכים הטפשים בעולם. הלא היה יכול להיות כולם חכמים. אלא שלכל דבר צריך להיות איזה נושא. לכן צריכים טפשים, שהם יהיו הנושאים להרצון לקבל. ועל ידי זה יכולים, אלה שרוצים ללכת בדרכי ה', לקבל סיוע מהם, על דרך שכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר". כמו שאמרו חז"ל, שהם יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. שעל ידי זה יהיה היכר לצדיקים, שיוכלו ליתן שבח והודיה לה', במה שקירב אותם. וזה שנקרא "אפר תחת כפות רגלי וכו'". היינו, שיוכלו ללכת קדימה, על ידי זה שרואים את סופן של הרשעים."

תלמיד: בעל הסולם כותב, שכדי שהמצבים האלה ישמשו אותנו נכון צריך כביכול לשרוף אותם, שיהיו כאפר תחת רגלי הצדיקים. איך אנחנו צריכים לברר בינינו את כל המצבים האלה?

מה לעשות עם המצבים האלה? אתה חייב לעבור אותם אחד, אחד. האדם צריך לעבור את כל המצבים.

תלמיד: אבל לפעמים מגיע מצב שאתה לא יודע אם הוא תוקן או לא תוקן. אותם מצבים שאנחנו עוברים יחד, אני גם לא יודע אם זה מצב שהייתי טיפש. המצב חלף, היה איזה בירור, ואני לא יודע אם הוא היה מועיל או לא מועיל.

זה שכל מצב ומצב מועיל, זה בטוח. האם אנחנו יודעים לעבוד איתם נכון, זאת שאלה. לכן אנחנו צריכים לראות את זה מהמאמרים. איך אדם רואה אם הוא נמצא כטיפש או כצדיק, כחכם, כרשע? את כול זה אדם צריך לעבור בעצמו ולהחליט.

שאלה: האם לעבודה שלנו בחיבור יש תועלות או תוצאות חוץ מלהגיע לתפילה אמיתית מתוך החסרונות של החברים, ומקום להשפיע כשמקבלים כוח השפעה?

מרגישים שהבורא מתלבש בנו.

תלמיד: מה זה אומר?

שאנחנו נעשים כלי לקבלת הבורא.

תלמיד: כלומר החיבור הזה הוא המקום שאני רוצה להשפיע את התכונה הזאת שמתגלה. לא בי אני מצפה, אני מצפה שזה יהיה כוח שאני יכול לגלות בהשפעה לחברים.

יחד עם החברים.

תלמיד: אם זה יחד עם החברים, אז איפה מתגלה הכוח של ההשפעה?

זה מתגלה בכלי שלנו.

תלמיד: והכלי הזה עובד בהשפעה לבורא?

כן.

תלמיד: והתפילה שמתגלה מתוך המאמצים לחיבור, היא שיש קשר אל הבורא ומהבורא אלינו?

כן.

תלמיד: האם יש עוד משהו חוץ מזה? תועלת מהחיבור, למה להתחבר, כל הדברים האלה.

בזה אתה מקיים את רצון ה'.

תלמיד: כשאני מתחבר עם החברים אני רוצה להבין מה אני מנסה להשיג באותה פעולה. או שאני רוצה להגיע לתפילה שהבורא יעזור לנו, ואני מביא את החסרונות האלה של החיבור, או מול הבורא, שהוא שואל "למה אתם צריכים את כוח ההשפעה"?

כדי להצדיק את הבורא.

תלמיד: אבל האם יש עוד משהו חוץ מזה?

לא.

תלמיד: אז זה נכון להישאר על שני הדברים האלה?

כן. להגיע לדרגת הצדיק.

שאלה: כשאתה מצדיק, זה סימן שאתה גם הרשעת לפני זה. איך אתה לא נופל להרשעה? אומנם הצדקתי, אבל אני מרגיש עדיין רע, עדיין מרגיש את המציאות.

סימן שאתה לא מצדיק.

תלמיד: איך אני לא נופל עוד פעם להרשעה בזמן שאני מנסה להצדיק? איך אני מצדיק?

באילו מילים?

תלמיד: באיזו פעולה, מחשבה, מילים, איך מצדיקים?

מצדיקים בזה, שאת כול מה שהבורא עשה עד כה אתה מצדיק.

תלמיד: אז אני מבקש להצדיק, כי אני לא יכול להצדיק כרגע.

כן. יכול להיות שאתה עדיין מבקש.

תלמיד: ברגע הזה של הבקשה, אני מרגיש שאני תמיד נופל בו, אני תמיד נופל ל-למה עשיתי את זה, למה לא נתתי את מה שעכשיו החברים ביקשו. ה"למה" הזה תמיד מציק.

אין טעם לפנות לבורא בשאלה, "למה".

תלמיד: אני כבר יודע את זה, אבל מה אני עושה עם זה? זה מצחיק אותי שיש לי את ה-"למה," כאילו אני מגיע לאיזה מצב שאני כבר בגיחוך מעצמי. אני מודה, פשוט מודה, "תודה ויענה לתפילות כל פה". אבל מה? יש כאן איזה עניין בהצדקה, שכל השיעור שמת דגש עם האצבע על זה שצריכים להצדיק, שצריכים להיות כמו הצדיקים, אז איך אני מצדיק?

בזה שהבורא נותן לך את כל המצבים שמהם על בטוח אתה צריך להגיע למצב שאתה מבקש כוחות להצדיק. מבקש כוחות להצדיק.

שאלה: לבקש כוחות להצדיק זאת ממש בחירה?

כן.

תלמיד: בין הרשע לצדיק?

כן.

תלמיד: בתחילת השיעור שמענו בהכנה קטע של הרב"ש, שאומר בשם חיים ויטל שמי שלא זוכה בשלוש שנים, גם לא יזכה. ואחר כך הרב"ש הסביר שזה העניין שלעבור מ-שלא שמה לשמה. האם קיימת בחירה גם בין שלא לשמה לשמה, זה תלוי באדם?

באיזה מצבים?

תלמיד: הוא קובע שמי שלא זכה תוך שלוש שנים, גם לא יזכה. הרב"ש אמר במפורש שמי שלא שואל את עצמו בזמן שהוא נמצא בלא לשמה, אם הוא משתוקק להגיע לשמה, אם הוא לא עושה את זה שלוש שנים אז הוא לא במצב הנכון.

לא כדאי לנו לפרש את זה בצורה כזאת עממית.

תלמיד: רק רציתי לדעת אם גם פה יש בחירה של האדם?

בחירה, כן.

שאלה: לגבי להצדיק או להרשיע, להיות צדיק או רשע. אם אני מרגישה לא טוב מאיזשהו מצב, נניח לגבי מה שקורה בארץ היום, האם זה בלתי נמנע שאני ארגיש את העצב, ואחר כך אצדיק אותו? שאו שאני יכולה להגיע למצב שאני רק מצדיקה אותו?

לא.

תלמידה: אני חייבת לעבור דרך זה, כי זה הרצון לקבל שלי.

כן.

שאלה: האם כדי להצדיק אני צריכה להבין את מה שהבורא עושה איתי בכל מצב?

לאו דווקא.

תלמידה: איך להבין מה הבורא רוצה ממני?

זו לא המטרה שלנו.

תלמידה: אז מה כן? אם אני עכשיו במצב שאני מרגיש שהוא עושה לי משהו, שהוא זורק אותי, מנתק אותי, ואני רוצה להיות צדיקה, אני רוצה ללכת לכיוון הנכון.

זה בדיוק המצב והזמן שאת יכולה להצדיק אותו.

תלמידה: איך אני עושה את זה בלי שאני באמת מבינה מה בדיוק הוא רוצה?

את לא שמה תנאי כזה, שאת צריכה להבין, או אפילו להרגיש, שזה עוד יותר. אלא את מקבלת את פעולות הבורא עליך, ועל כל החברים, והחברות, ואת רוצה רק דבר אחד, לא לזלזל בו.

תלמידה: ובמה זה בא לידי ביטוי, שאני לא מזלזלת?

בקפדנות כלפי היחס שלך אליו.

תלמידה: וזה מתבטא במאמץ שאני עושה בכל זאת להישאר דבוקה, ומחוברת?

כן.

שאלה: מה זה שאדם מפתח את הנשמה שלו, בתהליך שלנו?

אדם שמפתח את הנשמה שלו בתהליך שלנו, זה שכל רגע ורגע מתי שהוא יכול הוא רוצה להתקרב לבורא, להרגיש אותו, ולהתקרב אליו.

שאלה: אדם שמקבל מצבים, ואיכשהוא עובד עם המצבים, צריך לדעת האם הוא תיקן מצב או לא תיקן את המצב?

הוא רוצה לתקן את כל המצבים שיש לפניו, וזה מה שהוא עושה.

תלמיד: אבל הוא צריך לדעת אם הוא תיקן את זה, או שזו כבר לא העבודה של האדם, הוא צריך פשוט לעבוד וזהו.

לא, מה זה לעבוד וזהו? בלי מטרה?

תלמיד: אם עכשיו יש לאדם מצב, והוא עושה איזו התגברות, אבל לא מרגיש אם הוא תיקן או לא תיקן. אז איך הוא עובד עם זה?

המצב לא גמור.

תלמיד: אז הוא יקבל שוב פעם את המצב הזה בעתיד, וככה הוא ידע?

הוא צריך לעבוד עימו עד שהמצב הזה מגיע לתיקון.

תלמיד: אבל המצב בא והולך. נגיד עכשיו, אני לא יודע אם הגעתי עד הסוף עם המצב הזה.

תתפלל, תבקש, תחקור, הכול לפניך. מה הטענה?

תלמיד: אני פשוט לא יודע איך להחזיק במצב הזה ולהגיע עד הסוף שלו, עד המטרה.

אבל אתה מרגיש את המצב?

תלמיד: כן.

אז תמשיך, תמשיך להתעמק בו, ולחקור.

שאלה: הוא כותב כאן על כלל, שבעצם לכל תופעה, לכל דבר, צריך להיות נושא משלו, והנושא של הרצון לקבל זה טיפשים. וזה נשמע מאוד מוזר. יכול להיות שאני לא מבין את ההגדרות של טיפשים וחכמים, כי לפי הגיון, ככל שהרצון יותר גדול, ככה עלינו להיות יותר חכמים. ופה יוצא הפוך, כאילו לרצון לקבל יותר גדול הנושא שלהם, הם טיפשים. איך זה יכול להיות?

כי הם לא עובדים לפי מה שהתורה דורשת, לכן הם נקראים "טיפשים".

תלמיד: לָמה אני שואל, כי בעצם בעבודה שלנו בלהצדיק את הבורא, צריך להיות איזון בין חסדים לחכמה, בין מוחא לליבא, בין שכל לרגש. ופה יוצא כאילו שאם הבורא נותן רצון לקבל עבה, אטום, הוא נותן לו נושא של טיפשים, כאילו הוא מכשיל אותם מלכתחילה. איך הם יכולים להצדיק, להגיע להצדקה, כאשר עם כזה רצון לקבל, שטמון בהם? והם טיפשים ואין להם שכל, אין איזון בין שכל לרגש, איך זה?

שאלה: זה מה שרציתי לברר מולך, אבל לא היו לי מספיק מילים. בעצם זה מדובר על גמר תיקון, כשהוא אומר "שישמש כאפר תחת רגלי הצדיקים", זאת אומרת, תהיה לי, או לכל אחד שעובר את התיקון, יכולת להצדיק את כל מעשה הבריאה. זה מה שאני כאילו הרגשתי.

כן, ככה זה יהיה.

תלמיד: זאת אומרת, לאדם תהיה יכולת להצדיק כל מצב?

את כל התהליך, כן.

שאלה: אם אדם הוא טיפש, איך הוא יכול לזהות בני עלייה?

אם הוא טיפש, הוא לא יכול. הוא לא יכול להישאר טיפש, ולהיות בן עלייה.

תלמיד: איך הוא יכול לזהות בני עלייה כשהוא טיפש?

לפי התוצאות, כשהוא רואה שהוא לא משיג.

שאלה: בשביל מה שתלו בני עלייה, לְמה הוא שתל צדיקים?

"ראיתי בני עליה והן מועטין", כן?

תלמיד: ואיך אני מזהה אותם, איך במצב של טיפש אפשר לזהות בני עלייה?

שאתה בכוחך נכנע כלפי האנשים, ואז אתה רואה מהם מי הם הצדיקים.

תלמיד: בני עלייה אלה המקובלים, או החברים?

יכול להיות גם חברים.

תלמיד: איך אפשר לראות בני עלייה בחברים?

אם אתה מתייחס אליהם כמו לגדולי הדור, אז כך אתה רואה אותם. לפי המטרה שלהם, ולפי העבודה שלהם. אם אתה מחשיב אותם, ממש כאותם בני אדם שמוכנים להיות בעצמם תחת כפות רגליהם של הצדיקים.

תלמיד: אז בהסתכלות שלי אני עושה את החברים בני עלייה?

כן.

תלמיד: הוא כותב "בזמן שיעשה בחירה, היינו שיכניע את עצמו ללכת לקבל הדרכה מהבני עליה. כי לולי זה, תורתם נעשית להם סם המות. ורק ע"י הדביקות עם הבני עליה יזכו לדביקות ה'.", מה הכוונה "תורתם נעשית להם סם המות"?

שכל מה שהם יעשו, אם זה יהיה בלי הדרכה מבני עלייה, אז הם רק יורדים לתהום.

תלמיד: לגבי המקום של דאגה בהצדקה, או חוסר הצדקה. אם אדם מוטרד לגבי הבריאות של הקרובים לו, על הבריאות שלו, ועל המצב בארץ, זה נחשב לחוסר הצדקה אם הוא מודאג?

לא, צריכים להיות מודאגים על זה.

תלמיד: אז איפה ההצדקה כשאתה מודאג, איך אתה משלב דאגה והצדקה?

תפילה, רק תפילה.

שאלה: אם אני מסתכל על החיים שלי, יש בהם שתי שכבות. יש שכבה עליונה ששם אני שומע אותך, שומע את החברים, והנשמה שלי חיה. ויש שכבה תחתונה ששם אני שומע את האגו שלי, ובתוך השכבה התחתונה מיום ליום אני יותר ויותר אבוד, יותר חלש, כמו עלה נידף.

בסדר.

תלמיד: איך לעשות כך שמהשכבה הגבוהה, ששם נמצאים הרב והחברים, משהו יטפטף לשכבה התחתונה, ויתחיל לתקן שם משהו?

זה שייך להארת החסדים, ובטח שזה תלוי בחיבור ביניכם. שכל אחד רואה את עצמו מחויב להראות לחברים את הגדלות במצב שלהם, ולתת השפעה כללית זה אל זה.

תלמיד: ביום שלי יש זמנים שאני נמצא תחת ההשפעה העליונה של הרב והחברים, ויש זמנים שאני כאילו תחת השפעת האגו שלי. איך להביא את הרב והחברים לזמנים שבהם אני מושפע רק מהאגו שלי?

אתה לא יכול לבטל את הרמה התחתונה, אתה תצטרך להיות קשור גם אליה, עד שכל החברים שלך מתחברים, ועד שאתם מעלים את השכבה העליונה כמה שיותר יחד, ואז אתה דואג לרמה הכללית שבה כולם משתתפים. ואת הכוח להחזיק במדרגה התחתונה, אתם מתקנים אותו שלא יעלם, ככה זה.

תלמיד: איך אפשר שהדברים הגבוהים, צורכי הנשמה, המחשבות הגבוהות, יחדרו לתוך הבונקר הזה של האגו, של הרצון לקבל המזוהם, המגושם, ככה יחדרו לתת קרקעי הזה שם בפנים?

אתם צריכים להתייחס לכל הדרגות האלה מלמעלה מעלה, ועד למטה מטה, שהכול שייך לבורא, והוא מחזיק את כולן. ולא להתייחס בזלזול לאף קומה, לאף מקרה, ולאף מצב.

שאלה: בהמשך לבירור הזה, בעצם מה שמתגלה זה הקשר של כל נשמה פרטית עם הרצון הכללי. שכל מה שמתגלה זה בעצם שאנחנו לאט, לאט, מבררים את אותם המצבים, שנקראים "טיפשים" כדי שזה ישמש לאותה נשמה שמתגלה.

כן.

שאלה: הבורא ברא אותנו בני הרגשה, כן? כך אנחנו עם הרצון לקבל מרגישים, והוא לוחץ עלינו בכל מיני נקודות. איך בזה שעשרה חברים נפגשים, ועושים מאמץ לפתוח את הלב אחד לשני, לאהוב אחד את השני, לייצר איזו השפעה, אהבה ביניהם, איך מזה כל חבר מצליח להצדיק את הבורא?

כמו שהחבר אמר, יש את הרמה שברצון לקבל אנחנו מרגישים כאבים, והבורא לוחץ משם. אז איך משם אני עכשיו עושה פעולה לאהוב את החבר שלי, והוא עושה פעולה לאהוב אותי, ומשם אנחנו מגיעים להצדיק משהו שהוא ברצון לקבל?

לא כל כך הבנתי.

תלמיד: שוב, אנחנו נפגשים עשרה חברים וכל אחד יש כל מיני בעיות, וחוסר סיפוק ממה שהבורא עושה.

אתה מצדיק את החבר?

תלמיד: אני יכול להצדיק את החבר, אני יכול להסתכל עליו כגדול הדור, אני יכול לבטל את עצמי כלפיו, והוא עושה אותו דבר כלפי. איך מזה אנחנו מגיעים להצדיק את הבורא שהוא טוב ומיטיב, למרות שכל אחד מאיתנו רואה בעיות כאלה ואחרות?

זה לא יכול להיות שאתם רואים באחרים בעיות, לא.

תלמיד: שוב, הבעיות הן ברובד הגשמי, ברובד של העולם הזה. כל אחד מקבל איזה לחץ, איזו מכה מהבורא. אבל עכשיו אנחנו יכולים להגיע למצב שמרגישים מחוברים, מרגישים אהבה בינינו, אבל ברמה הגשמית עדיין לכל אחד יש בעיות. איך בזה שאנחנו מתחברים, אנחנו מגיעים גם להצדקה, ולראות טוב ומיטיב?

מאיפה אני אמצא לך מילים? אני אגיד רק דבר אחד, מי שנמצא בהצדקת הבורא, מצדיק אותו בכל מה שקורה לו בחיים, מאפס עד מאה אחוז, ובכל הפעולות שהוא מרגיש.

תלמיד: אני מנסה להבין מהי השיטה, האם בסוף מגיעים לסיפור איוב, שהבורא נותן כל מיני מבחנים וכל מיני מכות?

למי שמגיע, אז כן, למי שלא, אז לא.

תלמיד: ומה המקום של הקבוצה, של החיבור שאנחנו עושים בינינו, איך זה מתחבר?

על ידי הקבוצה.

תלמיד: אנחנו עושים כלי של השתוות הצורה, במאמץ שלנו להתחבר אנחנו רוצים להגיע לזה שהתכונות שלנו יהיו כמו התכונות שלו.

כן.

תלמיד: אנחנו עוד לא שם, אנחנו כל הזמן במאמץ. איך בזה שאנחנו מתאמצים זה עושה את הפעולה של להצדיק את הבורא במה שהוא עושה בעולמנו?

אין מילים. אם אתה רוצה את האמת, אז אין לזה מילים, יש רק תפילה והצדקה.

שאלה: האם הבחירה שלי היא לבחור בלראות את החברים גדולים, את המטרה גדולה, את הרב גדול, לשייך את עצמי לדבר הגדול הזה?

לא הבנתי, לשייך את עצמי לקבוצה גדולה, לרב גדול, לבורא גדול?

תלמידה: שמעתי מהמאמר שיש צדיקים ששתלו אותם בכל דור ודור, ואני צריכה להתחבר, להידבק אליהם, כדי לקבל מהם השפעה שהיא בעצם תעלה אותי להצדקת הבורא.

כן.

תלמידה: האם הבחירה שלי בחיים, כשאני רואה דברים לא מוצדקים, היא לראות את החברים שלי גדולים, לשייך את עצמי לגדול?

לשייך את עצמך לחברה, לעשירייה, ולגדולים שלנו שהם בעל הסולם ורב"ש.

תלמידה: מתוך זה שאני מרגישה שייכת לגדולים, האם מפה מגיעה ההודיה ואז ההצדקה, או ההודיה מגיעה לאחר ההצדקה?

לאחר ההצדקה.

תלמידה: אני שומעת בזמן האחרון שכשבן אדם נמצא בשמאל הוא צריך להיות בתשבחות, וכשהוא בימין הוא צריך להיות בתפילה, והתפילה היא גם הודיה. כל הזמן אני צריכה למצוא את המקום שבו אני מודה לבורא ומשבחת אותו.

כן.

תלמידה: איך זה יכול להיות אם זה מגיע אחרי ההצדקה?

כמו בסיפור איוב.

תלמידה: שזה אומר?

שאנחנו צריכים להצדיק למעלה מהדעת.

תלמידה: האם ההודיה מגיעה רק אחרי זה, או שאני צריכה לנסות להודות לפני זה?

אני לא יכול כאן להסביר. לא חשוב מאיזו צורה אני גומר את המחקר שלי, אלא אני מבין שהבורא הוא צודק למעלה מכל ההצדקה שלי.

תלמידה: והדרך אליו היא שבכל מצב שאני נמצאת אני רוצה כל הזמן להרגיש את עצמי בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה הגדולה שלי, בדרך עם המקובלים הגדולים.

כן.

שאלה: האם הצדקה שלמה היא שאני רואה בסוף בשביל מה הבורא נתן לי הכול? מה שקיבלתי, אני מבינה אחרי הצדקה שזה היה בשביל התיקון ואני רואה את זה.

רק בצורה הפוכה, הסדר הוא הפוך. לא מזה שאני רואה אני מצדיקה.

תלמידה: כן, הפוך, אחרי שהצלחתי להגיע להצדקה, כתוצאה אני רואה בשביל מה זה היה.

נגיד, כן.

שאלה: מה שהבנתי, שכל אחד עושה מחקר פנימי ומבקש אישית להיות כל הזמן עם הבורא, להצדיק אותו. אבל כשהוא רוצה לקבל את גילוי הבורא, הוא צריך לבוא לעשירייה ולבקש את גילוי הבורא בעשירייה.

כן.

שאלה: הרצון לקבל שצריך להיתקן ממדרגה למדרגה, למה בסיום המאמר הוא מתואר בצורה כזאת שהוא עפר תחת רגלי הצדיקים?

כי הרצון לקבל לא מיתקן.

תלמידה: האם רק הכוונה מיתקנת?

כן.

שאלה: האם התורה הופכת לסם המוות כאשר אנחנו רוצים שכל הפעולות שלנו, גם גשמיות וגם רוחניות, יהיו על מנת לקבל או לעצמנו?

נגיד שכך, כן.

שאלה: כשאנחנו מתייחסים לאדם בימין, ביחס טוב, אז נראה שדווקא שם נשאר מרחק. האם תמיד צריך להיות קונפליקט בינינו, בין החברות, כדי שנתקרב?

בין החברות לא צריך להיות קונפליקט, דווקא ההיפך, צריכה להיות יותר ויותר התקרבות.

שאלה: הבורא נותן לנו דרך אגואיסטית וגם דרך רוחנית. איך לבצע את הבחירה החופשית שלנו כדי להתקרב אליו?

רק בקשר בינינו, שאנחנו רוצים להתחבר כדי בדיוק להגיע אליו.

שאלה: האם העליות והירידות בעשירייה הן בגלל שחלק מהחברות נמצאות בימין וחלק בשמאל? מה מלמדת אותנו הניגודיות הזאת בינינו, ואיך להפוך אותה לחיבור שלם עם החברות?

יכול להיות שאתן מחולקות לגמרי לכל פינה ופינה, אבל בזמן שאתן קובעות לעצמכן את הסיבה לעלייה, אז אתן מתחברות. זה לא אומר כלום.

שאלה: בפסקה האחרונה במאמר נאמר שהם יכולים ללכת קדימה כי הם רואים מה הוא סופם של רשעים. מה המצב בעשירייה כאשר הצדיק בי רואה את סופם של הרשעים?

תכנסי למצב הזה ותראי.

שאלה: מה זה אומר בעשירייה שצד שמאל שלי אל מול צד ימין של החברה ולהיפך? איך לעבוד בזה ואיך מזה להגיע לקו האמצעי?

אם אנחנו מתחברים על אף שנמצאים זה כנגד זה, אז אנחנו בכל זאת מחברים את המאמצים שלנו כדי להתקרב זה לזה ואז יש הדדיות מלאה.

שאלה: ברור שאני צריכה לעשות את מירב המאמצים, אבל מה זה אומר לראות את המאמצים של החברות בעשירייה, של כל החברים בכלי העולמי וגם את המאמצים שלך? מה יעזור לי להידבק בכולם, לראות את הגדלות שלהם ולהגיע יחד לדביקות בבורא?

תסתכלי על החברות ותשתדלי להתפעל.

תלמידה: האם אני צריכה לחשוב על כך שגם הבורא עושה מאמצים?

לא, זה לא עניינך.

שאלה: איך לצאת מדרגת הטיפש? והאם דרגת הטיפש היא דרגת חוסר מודעות?

לא, זה לא חוסר מודעות, חוסר מודעות יכולה להיות סיבה, אבל זה לא נקרא כך. תנסו להתקשר לכל החברים והם יעזרו לכם לעלות למעלה, ואז הכוחות ישתנו.

שאלה: גוף האדם צריך להלביש את הנשמה, והגוף לא צריך להיות גדול יותר מהנשמה. האם אנחנו צריכים לצמצם את הרצון לקבל, ובאותה מידה הנשמה שלנו תגדל?

זה לגמרי לא כך. אנחנו לא צריכים לצמצם שום רצון אלא רק לעשות צמצום ומסך על כל הרצונות.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להרגיש שהרצונות של הגוף שלנו משתנים בדומה לנשמה?

לא.

שאלה: הרשעים תמיד מצדיקים את עצמם. איך מהמצב הזה להגיע להצדקה של הבורא?

להתחיל לדבר זה עם זה, ואז כולכם יחד תוכלו לברר שכל מה שאתם עושים זה רק לבקר את הבורא.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שניתנו לאדם בהולדה שלו תכונות של טיפש וחכם, ולא ניתנו תכונות של צדיק ורשע כי זו העבודה שלו בבחירה חופשית, האם זה נכון?

כן.

תלמיד: האם מה שניתן לו אלה תכונות של שורש הנשמה שלו?

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהנשמה היא החשובה ביותר, אבל בסופו של דבר המטרה היא שהגוף ייתקן?

לא, המטרה שלנו היא לתקן את הנשמה.

שאלה: איך נוכל לממש את מה שהרב שלנו רוצה מאיתנו?

תתקרבו יותר זה אל זה ותוכלו לממש.

שאלה: כתוב במאמר שעלינו להידבק ברב, להסכים עימו, וכמובן יחד עם הבורא. אני כבר מזמן מסכים עם הרב ודבוק בו ואין בינינו שום סתירות, אבל להידבק בבורא, בזה היו לי סתירות. בכנס הגעתי לבירור שכל מה שהבורא נותן לי, ירידות, דברים שאני לא מסכים אתו, בזה הוא בעצם מגדיל לי את החיסרון לתפילה, והוא עושה את זה בשבילי.

לגמרי נכון.

שאלה: כתוב שיש אנשים שנולדו עם רצונות גדולים, מוח חד ולב רחב, ויש אנשים שנולדו חלשים וטיפשים, ומהמאמר יוצא שלשניהם יש אותו סיכוי להיות צדיקים.

כן.

תלמידה: בשביל מה הבורא נותן לאדם תכונות מסוימות?

זה לא עניינינו.

תלמידה: האם זה משפיע על התיקון בצורה כלשהי?

לא.

שאלה: כתוב במאמר שהודות לכך שהם נמצאים בדבקות עם צדיק אמיתי שכל רצונו הוא רק להשפיע, הוא צריך לעשות מעשים כדי למצוא חן בעיני המורה. מה זה אומר למצוא חן בעיני המורה, במה זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

המורה דורש מכם רק דבר אחד, כל הזמן להתקרב לבורא דרך העשירייה. אם אתן רוצות למצוא חן, אז תעשו את הפעולה הזאת, חוץ מזה לא צריך שום דבר.

(סוף השיעור)