הנרטיב התורני מתחיל בפעולה על הנשמה, שכבר עברה את שלבי הפיצול, עירוב חלקיקים שבורים, נפילה לשנאה ודחייה. כלומר, התורה מדברת על נשמה מוכנה לתיקון. אדם בעולמנו, במצב של הסתרה, אינו מרגיש פגום, חסר חשיבות, מלא איבה ושנאה. רק השפעתו של האור הגבוה ביותר תדגיש ותעזור לנו להבין את הטבע האמיתי שלנו – את הכוח המלא של הנאות ותענוגות רגעיים. כדי להיפטר מהאגואיזם ולעבור למצב של הנאה אינסופית, הבריאה, מלכות, חייבת לשנות את כוונתה מ"קבלה לשמה" ל"קבלה על מנת להשפיע". לשם כך נוצרת תכונתה של בינה המראה כיצד הרצון לקבל יכול להפוך למשפיע. כאשר הבריאה "מצמצמת" את רצונותיה ומבטלת את עצמה, היא נכנסת לסמכותה של בינה, האם המלמדת את בתה מלכות לפעול למען ההשפעה. ברגע שמלכות נכללת בבינה, האם מתחילה להעביר לבתה את "הגלימות והקישוטים היקרים" שלה, כלומר, תכונות החסדים, אשר בהשפעתם הופכת הבריאה בהדרגה לדומה לבורא. כתוצאה מהתפתחות רוחנית נוספת, מלכות עולה מעל בינה ורוכשת את תכונת "בורא". פירוש הדבר הוא שהוא מתחיל להבין את שורשו ולהבין את מקומו, תפקידו ואחריותו במערכת הנשמה המשותפת.