שיעור בוקר 22.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 428

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 428, מאמר "החרות", טור א' כותרת "שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה".

שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה

"מהמתבאר מובן לנו היטב הכתוב: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". כי אנו מוצאים כאן שתי יצירות שהם:

א. האדם לבד,

ב. ונפש חיה לבד.

והכתוב משמיענו, שמתחילה נברא האדם בבחינת עפר מהאדמה, דהיינו, קיבוץ מספר מסויים של פרודות, שבתוכם כלול עצמותו של האדם, דהיינו, ה"רצון לקבל" שלו. אשר כח הרצון לקבל הזה, שרוי בכל הפרודות שבמציאות, כמו שביארנו לעיל, שמהם נבראו ויצאו כל ד' הסוגים:

א. דומם

ב. צומח

ג. חי

ד. מדבר.

ובדבר הזה, אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה. וזה שמשמיענו הכתוב במילים: "עפר מן האדמה".

אולם, כבר נתבאר, שאין מציאות לכח הזה, שנקרא רצון לקבל, שיתקיים בלי התלבשות ופעולה בדברים הרצויים להתקבל. אשר פעולה זו נקראת "חיים", שלפי זה נמצא, שבטרם שהגיעו לו לאדם צורות קבלת ההנאה האנושית, השונות מצורות של שאר בריות - - - הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים, שהרי הרצון לקבל שלו, לא היה לו מקום שיתלבש, ויגלה שם פעולותיו שהם גילוי החיים כאמור.

וז"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים", שהוא כללות הצורות של קבלה, הראויות למין האדם. - ומילת נשמת - היא מלשון "שמין" לו את הקרקע, שהוראתה כמו "ערך" (ומקור השם של נשמה תבין מהכתוב איוב ל"ג, "רוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני, ועי' פי' המלבי"ם שם) ונשמה היא מבנין נפעל, כמו השם, נפקד, נאשם, נאשמה.

ושיעור הכתוב הוא: "ויפח באפיו" כלומר, שהביא לתוך פנימיותו ותוכיותו נשמה, והערכה של חיים, שמשמעותו כל סכום הצורות הראויים להתקבל אל "הרצון לקבל" שלו כנ"ל. ואז, אותו הכח של הרצון לקבל שהיה צרור בפרודות שלו, מצא המקום שיוכל להתלבש ולפעול שם. דהיינו, באותן הצורות של קבלה שהשיג מהשי"ת. אשר פעולה זו, נקראת "חיים", כמבואר לעיל.

וזהו שסיים הכתוב: "ויהי האדם לנפש חיה", כלומר, כיוון שהתחיל הרצון לקבל לפעול על פי המדות של אותן צורות של קבלה - תיכף נגלה בו החיים והיה לנפש חיה. מה שאין כן בטרם שהשיג הצורות של קבלה, אף על פי שכבר הוטבע בו אותו הכח של "רצון לקבל" - מכל מקום נחשב עוד כגוף מת בלי חיים, משום שאין לו המקום להתראות, ולבוא לידי גילוי הפעולה, כמבואר."

אני חושב שאנחנו לא כל כך מבינים את החלק הזה.

שאלה: כמה פעמים מצוין בקטע ש"נפח באפיו נשמת חיים", מה זה אומר?

כנראה שהוסיף לו אור. אחר כך נגלה ונבין את זה.

תלמיד: למה לא בלב, באוזניים, בעיניים?

אנחנו נבין את זה אחר כך, ברור שאין שום דבר מקרי.

תלמיד: אבל האם אפשר לקחת מהקטע הזה משהו לעבודה שלנו?

לא, אתה לא יכול לתפוס שום דבר וגם לא צריך, כי אתה עדיין לא מסוגל. לכן כך הכול כתוב. במידה שאתה מסוגל לתפוס את החומר שהוא יהיה לטובתך, במידה הזאת אתה מסוגל להשתמש בו, ככה זה עובד. הספר פתוח לכולם, אבל כל אחד מבין בו בהתאם לדרגת ההתפתחות שלו, וזה לא תלוי בשכל אלא תלוי בהתפתחות הנשמה.

שאלה: הוא פותח וכותב "והכתוב משמיענו, שמתחילה נברא האדם בבחינת עפר מהאדמה, דהיינו, קיבוץ מספר מסויים של פרודות". למה הכוונה "קיבוץ מסויים של פרודות"?

שכל מיני רצונות התחברו יחד בצורה מלאכותית, כלומר על ידי הכוח העליון ולא על ידי עצמם.

תלמיד: והוא מוסיף "שבתוכם כלול עצמותו של האדם,". האם בפרודות כלול עצמותו של האדם?

כן.

תלמיד: והוא כותב "ובדבר הזה, אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה." כלומר לפי מה שהוא כותב אנחנו משולים לבהמות, אין שום יתרון האדם על הבהמה.

כן.

תלמיד: מתי מתחיל להיות היתרון של האדם על בהמה?

כשאדם מתחיל להיות אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: מה זה אומר?

שיש בו קצת על מנת להשפיע, מתחיל להיות בו כוח השפעה. לפני זה כוח הקבלה שקיים בכל הנבראים קיים גם באדם ואין שום יתרון לאדם על פני כל יתר חלקי הבריאה.

תלמיד: למה הוא מתכוון ב"אולם, כבר נתבאר, שאין מציאות לכח הזה"?

אין שום צורך לכוח השפעה שיבוא עכשיו לעולם.

תלמיד: למה?

אף אחד לא צריך אותו. אלא הבורא ברא אותו בכוונה בצורה מלאכותית.

תלמיד: כדי שאנחנו נגלה אותו.

כן.

שאלה: לפי הקטע הזה נשמע שהרצון כשלעצמו הוא דבר מת, אין בו שום חיים, ורק צורות הקבלה נותנות לו חיים. האם זה נכון?

כן, אבל גם הן לא החיים, אצלנו זה נקרא "מת" מפני שהן לא מושכות משהו מהבורא שהוא נקרא "מקור החיים".

תלמידה: מה זה המצב הזה שהאדם נמצא רק בצורות של קבלה? האם זו צורת מעבר של האדם?

זה מצב שהוא רוצה רק לקבל ואין לו שום דבר מהרצון להשפיע, והוא אפילו לא מבין שיש דבר כזה להשפיע. כמונו.

תלמידה: האם זו צורת מעבר?

זו צורת חיים שכך היא עוברת בנו.

שאלה: למה בכלל יש צורך לעבור לצורות של השפעה?

כי שם אנחנו דומים לבורא ויכולים להתעלות למעלה מחיים ומוות ולהרגיש את כל העולם מקצה לקצה.

תלמידה: האם זה רצון הבורא, הוא רוצה שאנחנו נעבור לצורות השפעה?

אנחנו יכולים לעבור לצורות השפעה כשאנחנו רוצים להתחבר זה אל זה, מרגישים שלא מסוגלים, מבקשים מהבורא, והוא נותן לנו כוח השפעה. על ידי האור העליון אנחנו הופכים את כוח הקבלה שלנו לכוח השפעה.

תלמידה: האם כרגע אנחנו עוד לא נחשבים חיים?

כרגע אנחנו בכלל לא נחשבים חיים.

תלמידה: מה אנחנו? מה זה המצב הזה?

"רשעים בחייהם נקראים מתים"¹, כי הם לא מחוברים לבורא.

שאלה: האם ברגע שלאדם נגמר הרצון נוצר לו חיסרון עז לרוחניות, ואז האדם מפתח בו את היכולת לא להיות מת, לא להיות בהמה?

אפשר כך להגיד אבל אני לא חושב. ברגע שנגמר רצון לגשמיות מתחיל רצון לרוחניות יש מצב כזה במקרים מסוימים, אבל ממש רק מקרים.

תלמידה: במקרים שזה לא הופך לרוחניות, אז בעצם הוא כבר מאבד את הטעם לחיים, הוא מת, הוא לא רוצה לחיות, אין לו רצון.

נגיד שככה זה.

שאלה: מה הם חיים?

חיים הם צורת קיום של החומר החלבוני.

תלמיד זה בדיוק מה שהוא מסביר כאן, ואז הוא כותב "אף על פי שכבר הוטבע בו אותו הכח של "רצון לקבל" - מכל מקום נחשב עוד כגוף מת בלי חיים". איפה השילוב של הרצון לקבל יחד עם הגוף החלבוני?

גוף חלבוני, כך מדענים אומרים. אבל מה הם באמת חיים? חיים הם מה שקיים באור העליון שאנחנו מקבלים אותו מהבורא, ואז במידה שאנחנו יכולים להתקשר לבורא, במידה הזאת יש לנו צורת קיום שנקראת "חיים".

שאלה: אנחנו רואים מתחילת המאמר שבעל הסולם כותב פה על צורת התפתחות מסוימת. איך אנחנו יכולים להסביר את שלבי ההתפתחות האלה?

איזה שלבי התפתחות, דומם, צומח, חי, מדבר?

תלמיד: כן. אנחנו רואים שגם בהם טבוע כל חלק ממה שבעל הסולם לימד אותנו עד כה. איך אנחנו רואים את המעבר שקורה בין כל שלב התפתחותי, או איך אנחנו מבצעים אותו יותר נכון?

בכל השלבים האלה כבר קיימים כל השלבים, וכולם יוצאים מהאור העליון, מהבורא, ורק מתגלים לפנינו כאן בעולם הזה כדומם, כצומח, כחי וכמדבר.

תלמיד: האם בכל דרגה יש משהו שמקשר ביניהם?

כן. למדנו בחלק ג' ב"תלמוד עשר הספירות" שיש מצבים שמקשרים בין המדרגות, כמו "כלב שדה", "קוף" בין חי למדבר, וכן הלאה.

תלמיד: כל תהליך ההתפתחות של דומם, צומח, חי, מדבר, הוא ברור, ויש את המעבר למדבר שהוא סתום עדיין, איך לעבור אותו?

אך ורק על ידי החיבור בינינו. עלייה מדרגת החי לדרגת המדבר היא עלייה שהיא למעלה מאיתנו והיא לא יכולה להתממש על ידי הכוחות שנמצאים בנו, אלא אך ורק אם נעשה בינינו חיבור, פעולה רוחנית, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן מקובלים מסבירים לנו איך לעשות, לזה אנחנו כבר צריכים הדרכה שנקראת "חכמת הקבלה".

שאלה: האם בהכרח היה צריך להיות אדם לבד ונפש חיה לבד?

כן.

תלמיד: למה?

כי נפש חיה היא עדיין מעבר אל להיות אדם הדומה לבורא.

תלמיד: האם לא יכול היה להיות מצב שהבורא יברא כחלק מושלם גם את האדם וגם נפש חיה?

לא, זה לא שייך לזה. "ויהיה אדם לנפש חיה", יש נפש, נפש חיה ויש אדם, ואנחנו מדברים על האדם.

תלמיד: אבל את שניהם בורא הבורא.

הבורא ברא את הכול. אין מה להגיד.

שאלה: אמרת שהכול תלוי בחיבור, אבל למה אתה מתכוון כשאתה אומר חיבור? איזו צורת חיבור בדיוק? מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות?

כדי לעלות מדרגת החי לדרגת המדבר בכללות אנחנו חייבים רק על ידי החיבור, אין לנו שום אמצעי אחר. כי דרגת האדם, המדבר, היא שהוא אדם אחד לכולם, "כאיש אחד בלב אחד". לכן אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו בצורה כזאת שלא מרגישים שאנחנו נבדלים, בצורה כזאת אנחנו מגלים כוח עליון אחד יחיד ומיוחד על כולם ושהוא ממש שורה עלינו. אין לנו שום אפשרות לעלות מדרגת החי לדרגת המדבר אלא רק בצורה כזאת של חיבור, כי אנחנו חייבים לרכוש כאן כוח מיוחד ששייך לדרגת המדבר, וזה הכוח שלנו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה כדי למצוא את הכוח הזה, להגיע אליו?

רק לתת לדוגמה, לתמוך, לדחוף קדימה, להתחבק, לחזק את עצמנו, זה מה שיכולים לעשות.

שאלה: למדנו בארבע בחינות דאור ישר שחיוּת היא אור חכמה, האם זה נכון?

חיוּת היא אור חכמה.

תלמיד: האם נכון לומר, לפי מה שהקבלה מדברת עליו, שחי הוא מי שמקבל אור חכמה?

לא, זה לא שייך לזה.

תלמיד: אז מה זה אומר חיּות?

חיוּת היא כשמגיעה לנברא בדרגה מסוימת הארת חכמה והוא משתמש בה. זה יכול להיות כמו חי בעולם שלנו, שהוא חי, שיש בו אור עליון שנותן לו חיות וכוח תנועה, אבל זו לא דרגת חי רוחני.

תלמיד: מה ההבדל בין צומח לחי רוחני? מה הופך להיות פתאום מצומח לחי?

צומח לא יכול בצורה אקטיבית לשנות את מצבו, אלא הוא יכול להיות איכשהו מוגן על ידי הפעולות שלו, והוא לגמרי תלוי בעונות השנה ובכל מה שמגיע אליו. אין לו אפשרות להתגונן, אומנם מרגיש את הסכנות, דברים טובים ודברים רעים, אבל אין לו הרבה אפשרויות לעשות כנגד זה משהו. מה שאין כן חי כבר יכול לעשות הכול, יש לו כוחות לנוע, להתגונן, לעשות כל מיני דברים, לסגור את עצמו, לברוח וכן הלאה, לכן הוא שייך למין החי כמו שכתוב.

תלמיד: אני מרגיש שיחד עם הזוהר ובכלל בתקופה האחרונה אנחנו מצליחים מדי פעם להשפיע על המצב שלנו, אנחנו לא רק פסיביים, אנחנו מצליחים להתחבר, להעלות תפילה, אנחנו מוציאים החוצה טיפה מדי פעם.

נכון, אנחנו מאוד משפיעים על מצבנו, אנחנו כבר נמצאים בדרגה שהיא במעבר בין האדם הזה לאדם הרוחני.

תלמיד: במקום הזה, לפחות אצלי, מתחילות קצת להתבהר ההבחנות האלה בין המצבים.

כן, אתה צודק.

שאלה: מה הן צורות ההשפעה שצריכות להתקבל בתוך הרצון לקבל אם הרצון לקבל מזהה רק קבלה?

הצורות שאנחנו בעיקר צריכים לגלות הן שאנחנו לא יכולים להשתנות בלי קשר הדוק מבינינו לבורא. חייב להיות מגולה בצורה ברורה ככל האפשר שרק זה חסר לנו. אנחנו צריכים להתקשר עד כדי כך שנגלה את כוח הבורא בינינו, זו חובה.

תלמיד: איך הכוח הזה מתגלה אם הרצון לקבל שלנו מצייר לנו רק דברים שאנחנו רוצים לקבל לעצמנו?

הרצון לקבל שלנו הוא בכל זאת תלוי גם בנו. ככל שאנחנו רוצים להיות מחוברים כדי לקבל בחיבור שלנו כוח עליון, אז אנחנו דורשים שהוא יתגלה, והוא יתגלה.

תלמיד: אבל למה אנחנו רוצים לקבל את הכוח העליון?

אנחנו צריכים אותו כדי להרגיש את החיים הרוחניים.

תלמיד: למה?

זאת מטרת החיים שלנו, להתפתח לחיים רוחניים כדי לעשות משם נחת רוח לבורא.

הכול יסתדר לאט לאט. פה ושם אנחנו אומרים כמה מילים, לא מובן, כן מובן, כי המצב שלנו הוא מצב של מעבר ולכן לפעמים ברור פחות או ברור יותר איפה אנחנו נמצאים, אבל עוד קצת סבלנות ותראו שזה מסתדר.

שאלה: הקהל הרחב חווה חיסרון לכוחות החיים, משהו שייתן לו כוח להמשיך לחיות. איזו עצה מקובל יכול לתת לקהל הרחב כדי שהאדם בחיים ירגיש כוח חיות?

איך לפנות לאנשים שמחפשים כוח לחיות, את כוח החיים בעולם היום, כשהכוח הזה לא קיים? הדבר היחיד שאני יכול לייעץ זה להתחיל להתקרב, ואז אנחנו נינצל, נשרוד, נהיה כאיש אחד בלב אחד ועם בורא אחד בתוכנו.

תלמיד: האם בזה האדם ירגיש תוספת כוח?

כן, ברגע שנתחיל להסתכל זה על זה כאלמנט רצוי להתקרב אליו, אז יופיעו בנו כוחות.

תלמיד: מה זה הכוח הזה שהאדם יכול להרגיש?

זה הבורא.

תלמיד: האם הוא נותן חיים?

הוא נותן הכול, לחלוטין.

שאלה: האם אנחנו כתלמידי קבלה צריכים לתקן את כל הדרגות שיש בגשמיות כדי שנוכל לעשות את המעבר הגדול הזה לדרגה הרוחנית של האדם?

אנחנו לא צריכים לתקן שום דרגות בגשמיות, אנחנו צריכים לתקן רק את החיבור בינינו, רק זאת הבעיה, התקשרות בינינו, גברים לגברים, נשים לנשים, ואחר כך גם ביניהם.

שאלה: אני רוצה להשפיע, אבל הבורא כל הזמן מסדר את הדברים כך שאני אשכח זאת, איך לבקש ממנו שהוא לא יעשה את זה יותר? איך להיכנס למצב הזה של האור ולא לצאת ממנו?

את יודעת לשכנע, לכן את תצליחי לשכנע גם את הבורא, את תצליחי.

שאלה: בהקדמה דיברנו על מיזוג, האם זה קשור למושג לספוג?

מיזוג זה התחברות.

שאלה: אני לא יכולה להתעלם מזה שהחלק הזה שאנחנו לומדים עכשיו במאמר החרות הוא על מעשה בראשית כמו שלמדנו בזוהר, ובכל זאת, כאן בעל הסולם מחלק את המציאות בצורה גשמית. אמרת שאנחנו עכשיו נמצאים במעבר בין האדם הגשמי לאדם הרוחני, או בין הרצון הגשמי לרצון הרוחני, ואנחנו מרגישים את זה. מתוך ההדהוד הזה של מעשה בראשית שכל כך חשוב למקובלים לפתוח אותו, מה אנחנו יכולים לעשות היום שמעשה בראשית יחזק את החיבור בינינו היום, יהיה חדש?

כתוב "שיהיו בעיניך כחדשים", שכל יום אנחנו צריכים לראות אותו כמצב חדש. אז תנסו לעשות מחיקה עד כה, ומעכשיו והלאה תלחצו על כפתור חדש ותראו את העולם בצורה חדשה, את החברים בצורה חדשה, תתחילו לעדכן את הכול מחדש.

(סוף השיעור)

---

1. "והמתים אינם יודעים מאומה, אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים". (ברכות י"ח).↩