שיעור בוקר 14.02.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות, כרך ג', חלק ח', "עשר הספירות של עולם האצילות", דף תקצט, עמ' 599, אותיות א'-ב'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", חלק שמיני, "עשר הספירות של עולם האצילות". אנחנו נמצאים באות ב' באור פנימי אבל נתחיל שוב מהאות הראשונה.

.

חלק שמיני

עשר הספירות של עולם האצילות

אות א'

"* כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים, ולתקן את המלכים האלו הנשברים והנפולים בעולם הבריאה, גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא, ועל ידי כך היה זווג עליון דחו"ב דא"ק פנימים, והוציא שם מ"ה החדש, ונתקנו המלכים."

* ע"ח ח"א שער י' פרק א'.

חלק שמיני

עשר הספירות של עולם האצילות

אות א'

"* כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים, ולתקן את המלכים האלו הנשברים והנפולים בעולם הבריאה," אז "גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא, ועל ידי כך היה זווג עליון דחו"ב דא"ק פנימים, והוציא שם מ"ה החדש, ונתקנו המלכים."

* ע"ח ח"א שער י' פרק א'.

"שם מ"ה החדש" בא לנו מהזיווג המיוחד של חכמה ובינה דא"ק פנימי, זאת אומרת בין ע"ב וס"ג ועל ידי זה יצא לנו עולם חדש אחרי השבירה שיצא על עביות א'/שורש כנראה. ויצא מהמ"ה, שזה עולם הנקודים, על ידי מ"ן שזה החסרונות מהמסך שחסר להם לאותם רשימות שרוצים להשפיע ולא מסוגלים, ולכן מעלים את החיסרון הזה. לאן הם מעלים אותו? לעליון שלו מאיפה שיצאו לס"ג, לראש דס"ג, לטעמים דס"ג. וכך יוצא לנו עולם האצילות שנקרא "מ"ה החדש".

אז "* כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים," זאת אומרת, שבאמת מתחילה להיות הבריאה. בר ממדרגה מצאים חלקי הבריאה וצריכים להחיות אותם, להעלות אותם, זה מה שקורה כאן. "ולתקן את המלכים האלו" "מלכים" זה מ"מלכות" "הנשברים והנפולים בעולם הבריאה," בר מקדושה, בניתוק ממנה. מה עשה הבורא? "גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא," זאת אומרת, הוא עושה את זה, הוא מעורר את הרשימות הללו, את הכלים האלו שהם רוצים לעלות להגיע לעל מנת להשפיע. "ועל ידי כך היה זווג עליון דחו"ב דא"ק פנימים," זאת אומרת, חכמה ובינה לא יכולים להתחבר ביניהם ולהביא אור ע"ב ס"ג כדי לתקן את הכלי השבור, היינו במקום רצון לקבל על מנת לקבל שיהיה לו על מנת להשפיע. אבל זה נעשה על ידי הכוח העליון "כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים", "והוציא" מזה על ידי ההתעוררות הזאת "שם מ"ה החדש, ונתקנו המלכים."

אות א' למטה.

פירוש אור פנימי לאות א'

"להחיות את המתים: היינו ז' מלכין קדמאין דנפלו לבי"ע דפרודא, אשר נפילה זו נחשבת למיתה," זאת אומרת, היו כלים בעל מנת להשפיע ונפלו בערכם לעל מנת לקבל, ועכשיו צריכים להעלות אותם בחזרה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא "להחיות" אותם. "להיותם שם נפרדים מאור החיים, שפירושו אור החכמה," שהם יכולים לקבל על מנת להשפיע זה נקרא שיש להם אור חכמה, שיש להם חיים. מה שאין כן, אם אין להם כוונה על מנת להשפיע, הם לא יכולים לקבל אור החכמה ולכן הם נקראים "מתים". "בסו"ה, והחכמה תחיה את בעליה, כי כן נקרא אור החכמה בשם אור חיה, כנודע. וע"כ מכונים ג' העולמות בי"ע, בשם עלמין דפרודא [עולמות הפירוד]," מהחיים, מהאור, משום שבמקומות אלו אין אור החכמה יכול להתפשט שם," כי אין שם מסך, אין שם כוונה על מנת להשפיע. "וכל המציאות שבהם ימותו ולא בחכמה," אמנם שהם רוצים את החכמה, אבל אין להם אפשרות לקבל אותה כי אין הזדהות עם אור החכמה, "ואין להם תקנה זולת בעליה לאצילות," "בעליה לאצילות" זה נקרא שהם רוכשים מסך בעל מנת להשפיע, "דהיינו אל המקום שחכמה מצויה להתפשט בהם, ולכן כשעולים לעולם האצילות, נבחנים שקמו לתחיה, שזכו לאור החיה." "תחיית המתים" מה שנקרא. "וזה אמרו "כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים". דהיינו להעלותם מבי"ע לאצילות, שז"ס תחיית המתים. וז"ס תיקון ז' המלכים. כמבואר." שבי"ע דפרודא זה פירוד מעל מנת להשפיע, שם גם אנחנו צריכים לראות הכנת הנשמות לתיקון, אבל באמת התיקון שלהם זה רק בעלייתם לאצילות.

שאלה: אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו כ"מתים" הללו?

עוד לא. אתה לא חושב שאתה מת, אתה לא מרגיש שאתה מת. מת זה, "למתים חופשי", שאתה נמצא מרגיש את עצמך שאתה חופשי מעשיית המצוות, היינו מפעולות בעל מנת להשפיע. ולכן עוד לא, אנחנו עוד לא מתים. ואת זה האדם קובע, זה הכול כלפי האדם.

תלמיד: אז איך אנחנו ממקמים את עצמנו ביחס לזה?

שאנחנו לפני זה, שאנחנו רוצים להרגיש את עצמנו מתים, נפרדים מהכוח העליון, מהבורא, מהעולם העליון, מדרגת האצילות, ואנחנו צריכים לעשות את כל התנאים כדי קודם כל לבחון נכון את המצב שלנו, איפה אנחנו נמצאים. המצב שלנו הוא לפי דרגות החיבור שבינינו, עולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, או עולמות הקליפות לעומת הקדושה, זה הכול אך ורק המידות של החיבור בינינו.

שאלה: הוא אומר ש"ג' העולמות בי"ע, בשם עלמין דפרודא [עולמות הפירוד], משום שבמקומות אלו אין אור החכמה יכול להתפשט שם". אם כך מה מהות הפעולה של אור חכמה? מה זה אור חכמה בכלל?

יש לנו עולם אין סוף, למטה מזה עולם אדם קדמון. עולם אדם קדמון זה לא עולם רגיל, זה פשוט שהאור אין סוף מתחלק שם לפי הכלי. הכלי מתחלק לשורש, א', ב', ג', ד', דרגות עביות, שעליהם שורש, א', ב', ג', ד' כוחות המסך, ועליהם נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עוצמת האור. החלוקה הזאת היא לפי עביות, מסך ואור שיכול להיאחז במסך שרוכב על העביות, הדרגות האלו זה נקרא "עולם אדם קדמון".

זאת אומרת, עולם אדם קדמון מייצב לנו את הכוחות של האור ושל הרצון ואת המסך ביניהם בכל מיני צורות, אבל הוא בעצמו לא עושה שום דבר חוץ מהצגת ההבחנות הללו בין האור לבין הכלי. ומתי יש לנו כבר שבירות, תיקונים, קלקולים למיניהם? למטה מעולם אדם קדמון, בעולם הנקודים, לכן הוא נקרא עולם בפני עצמו ולא שייך לא"ק אלא ענף ממנו. ואחר כך תיקונים שזה בעולמות אבי"ע, שאם לא היתה שבירה לא היו לנו עולמות אבי"ע.

בעולמות אבי"ע יש לנו שני חלקים, יש תיקון של גלגלתא ועיניים ותיקון של אח"פ. קודם תיקון גלגלתא עיניים ואחר כך תיקון של אח"פ. בעולמות בי"ע יש לנו עולמות בריאה, יצירה, עשיה ואצילות. בעולם האצילות שם מתקנים כבר את הכלים בלקבל על מנת להשפיע. ועולמות בריאה, יצירה, עשיה, מתקנים כלים דלהשפיע על מנת להשפיע כביכול הקודמים שבעולם האצילות. צריכים ללמוד זה לא פשוט, המערכת מאוד קשורה זה לזה בהלוך והפוך.

תלמיד: הזכרת פה את התיקונים באור בי"ע, האם שם זה התיקון של אור חסדים?

ודאי שיש בבי"ע אור החסדים, ודווקא אור חסדים ולא אור חכמה.

אבל תראה, כתוב אצלי שהתחלתי ללמוד את החלק השמיני בשנת 1982. מה אני רוצה להגיד לך מהניסיון שלי, תחשוב על התיקון, על התיקון שלך, על המאור המחזיר למוטב, כי בלי שהוא יבוא ויפעל עליך אתה לא תבין את מה שכתוב כאן. אנחנו צריכים ללמוד לשם התיקון, כי אם אתה תלמד עם כל הפרטים שישנם כאן, אני יכול להביא אלף שאלות על דף קטן שלא תוכל לעונות עליהן. ולא תוכל לענות לא בגלל שאתה לא יודע את כל תע"ס, אלא בגלל שאתה לא נמצא בהשגה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד קודם כל למאור המחזיר למוטב.

תלמיד: יש פה אווירה מאוד טובה, אני חושב שיש פה אור המחזיר למוטב בשפע. יש חום בין החברים, ופה החברים אומרים שזו נקראת אהבה. אני רוצה לשאול אותך, האווירה כל כך יפה, באמת כל כך טובה וחזקה, כמו כנס, זה סוג של כנס, האם זה גילוי של סוג אהבה בינינו, או שזה בכלל לא זה?

כן, הבורא אוהב את זה, הוא מאיר לנו.

תלמיד: אני לא שואל אם הבורא אוהב את זה, אלא האם אנחנו מגלים מזה אהבה בינינו בנושא הזה, או שזה עדיין רחוק מזה?

עוד לא.

תלמיד: זו לא אותה אהבה שמדברים עליה?

לא.

תלמיד: אז מה זה?

אנחנו מנסים להיות יותר קרובים. אבל זה עוד לא. מידת אהבה זה אור חכמה שמתגלה בכלים דהשפעה, זה לא פשוט. יש ארבע דרגות של אהבה. נמשיך.

קריין: טור א' למטה.

"גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא: היינו ממקום זו"ן עד הכתר. וכבר נתבאר היטב דף תק"א ד"ה המדרגה ענין עלית מ"ן ומשם תדרשנו. אלא שצריכם להבין כאן ענין נוסף עיקרי, כי המ"ן הללו, הם ז' האורות שנשארו מז' המלכים," היינו הרשימות, "דהיינו הרשימות שהניחו האורות דז"ת אחר שנסתלקו. כמ"ש הרב להלן. כי אחר שנזדכך המסך דנקודים לגמרי מכל עביות דגוף שבו, הנה חזר ועלה לשורשו שבראש דנקודים, עם כל הרשימות הכלולות בו, כנודע. וכיון שכבר בא שם בבחי"א בזווג הדעת של הנקודים כנ"ל באו"פ (דף תקמ"ג ד"ה וכאשר) נמצא שבחינה אחרונה שלו היא בחי"א, ע"כ לא נתעבה המסך מכח התכללותו בראש, זולת בשיעור העביות של כתר, כי בחינה אחרונה נאבדה. ונמצא שלא יכולה לצאת עליו זולת קומת מלכות, כנודע. ונבחן ע"כ אשר הה"ת הכלולה בהמסך עלה מעינים אל כתר, ונעשה הזווג בספירת הכתר. ונמצא בזה, שעלית המ"ן האמורה, היא למקום הכתר."

מה קורה כאן? את כל זה למדנו הרבה פעמים.

אנחנו אומרים שיש לנו דרגות העביות, דרגות הרצון, שורש, א', ב', ג', ד'. חמש דרגות הרצון. עליהן יש לנו מסך שגם כך נמדד, קשיות המסך, שורש, א', ב', ג', ד'. מסך שעובד עם עביות שורש, עם קשיות שורש, יש לו אור הנפש, עם עביות א', קשיות א', יש לו אור הרוח, וכך הלאה, נרנח"י.

מה בעל הסולם אומר לנו כאן. היה מסך במלכות דאין סוף בבחינה הכי גדולה, היא התחילה לבנות גלגלתא. בגלגלתא היה ד' דעביות ד' דהתלבשות, בע"ב ג' דעביות ג' דהתלבשות, בס"ג ב' דעביות ב' דהתלבשות. הכול לפי הדרגה. אחר כך א' דעביות א' דהתלבשות, ושורש דעביות שורש דהתלבשות. כך הזדכך המסך שהיה לנו במלכות דאין סוף, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון. בזה הסתיים עולם אדם קדמון.

בעולם אדם קדמון יש פרצוף ס"ג שזה בינה. פרצוף הבינה הזה הוא יכול להיות בכל מקום מפני שזה אור החסדים. אור החסדים או תכונת הבינה זה נקרא "ארץ חופשיה", רצון חופשי, אני יכול להיות בכל מקום כי אין לי שום רצון אחר חוץ מלהשפיע. לכן אף אחד לא יכול להזיק לי, ואני לא צריך את אף אחד, ואין לי נגיעה לרצון לקבל. זאת תכונת הבינה, אמא עילאה, שחוץ מלתת, וזה גם בחצי השני של הבינה, בז"ת דבינה, היא לא רוצה כלום. אבל בחצי העליון שלה היא דומה לכתר, רק רצון להשפיע בעלמא בלי שום פעולה. בחצי השני של הבינה היא כבר מפתחת רצון להשפיע, לתת בפועל, ולכן החלק הזה נקרא רחם, אח"פ דבינה.

כשרצון להשפיע של הבינה מתערבב עם המלכות, משניהם יוצא לנו דבר מאוד מיוחד. מלכות זה רצון לקבל ובינה זה רצון להשפיע, ואם שניהם יכולים להיות מחוברים, רצון לקבל ורצון להשפיע, מזה יכול להיות תיקון לנברא. הוא יכול להיות מצד אחד מנותק מעצמו, מהרצון לקבל שלו ומחובר לבורא, ואחר כך לחזור מהבורא ולהיות שוב מחובר לעצמו, לרצון לקבל שלו, ואז בכאלו גיחות לעצמו ולבורא, לבורא ולעצמו, בצורות כאלה הוא יכול לתקן את הרצון לקבל שלו הגדול, לא בבת אחת אלא בחלקים קטנים.

חוץ מזה, אם שוברים את הנברא להרבה חלקים, מיליארדי חלקים, אז אנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת במקביל. זה מה שקורה לנו במציאות שלנו, שהרבה מאוד חלקים של הרצון לקבל יכולים להיות פעם ברצון לקבל, פעם ברצון להשפיע, קצת כאן, קצת שם. הבורא מסדר את הדברים האלה. איך הוא מסדר? כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה"¹. מה זאת אומרת? שאנחנו מחויבים להיות יחד בלך וקח, תקנה ותמכור, בכל מיני כאלה צורות, ובזה אנחנו מתקנים את עצמנו, האנושות כך מתקדמת. לכן כל ההתקדמות של האנושות היא על ידי מקח וממכר, על ידי תעשייה ומסחר. וזו התקדמות, אלו תיקונים גדולים שעכשיו אנחנו גם עושים, אנחנו רואים איך כל העולם רץ ועושה את זה, זה "לכו ותתפרנסו זה מזה". למרות שנראה לנו שזה כוח האגו עובד וכולם מנסים רק לסדר אחד את השני ולהרוויח ולהרוס את השני, זה נכון, אבל מי הורס את מי? אגו אחד הורס את האגו השני, והם עושים בזה פעולת תיקון בסופו של דבר. מתי הם מתחילים לראות שגמרנו? כשנכנסים למשבר. וכך אנחנו מהמשבר מגיעים להכרת הרע.

ישנו עולם האצילות. כל התיקונים שלנו, אם אנחנו רוצים לעשות אותם לא על מנת לקבל בעולם הזה, אלא להעלות אותם לעל מנת להשפיע לחיבור, הם כולם עולים לעולם האצילות. ואז תלוי מאיזו דרגת עביות אנחנו עולים, מדרגת שורש, או א', או ב', או ג', או ד'. בהתאם לזה אנחנו מעוררים בעולם האצילות את האורות הגדולים, וחלק מהאורות האלה הם גם מאירים לנו לעולמנו כאן ופועלים עלינו. זו בעצם ההכנה לעבודה הרוחנית.

אם אנחנו מסוגלים לא לעבוד כמו כל העולם, שגם שם הם עושים תיקונים, אבל תיקונים בדרגת דומם, ללא שום כוונה על מנת להשפיע, אם אנחנו עושים את זה בכוונה על מנת להשפיע, אפילו שהכוונות שלנו הן לא נכונות והרצונות שלנו הם קטנים, אנחנו כבר מתחילים להכין את עצמנו לתיקונים בעולם האצילות. לכן אנחנו כבר מתחילים לעורר את הכלים השבורים שכבר נשברו מראש, ולהעלות אותם לעולמות אבי"ע.

קריין: אות ב', בדברי האר"י

אות ב'

"כבר נתבאר לעיל, כי ז' אורות של המלכים דב"ן, נתעלו ונתכללו ונתלבשו בג' קוי חו"ב וכתר, שנתפשטו עד סוף המקום הנ"ל, שהם חג"ת. והנה עתה חזר התפשטות הנ"ל להאסף למעלה, וחזר להיות כבראשונה, שלא היו רק ג"ר במקומן למעלה, והעלה עמהן למעלה במקומן, את ז' אורות התחתונים, ונמצאו עתה כל הז' אורות התחתונים, למעלה במקום הבינה. כי היא אם הבנים ושם הוא מציאת מקום הריון ועיבור."

"כבר נתבאר לעיל, כי ז' אורות של המלכים" הרשימות האלה שנשארו אחרי המלכים שנשברו. "דב"ן," שנשברו "נתעלו ונתכללו ונתלבשו בג' קוי חו"ב וכתר," או כתר או דעת, זה לא חשוב. "שנתפשטו" ג' הקווים האלה "עד סוף המקום הנ"ל," זאת אומרת אחרי מ"ן שעלה על ידי מאור, הוא סידר אותם בג' קוים "שהם חג"ת." חסד זה ימין, גבורה זה שמאל, ותפארת זה אמצעי. חג"ת. "והנה עתה חזר התפשטות הנ"ל להאסף למעלה," כנראה בראש הס"ג "וחזר להיות כבראשונה, שלא היו רק ג"ר במקומן למעלה," כמו שהיה לפני השבירה מעל הפרסא. חג"ת. "והעלה עמהן למעלה במקומן, את ז' אורות התחתונים," ז' רשימות, העלה בינתיים אותם בעביות דשורש "ונמצאו עתה כל הז' אורות התחתונים, למעלה במקום הבינה. כי היא אם הבנים ושם הוא מציאת מקום הריון ועיבור."

אות ב' למטה. כשאנחנו קוראים את זה אנחנו חושבים רק על התיקון, לא על הבנה. הבנה היא תבוא כשאנחנו נשיג. אם לא משיגים את זה, אין הבנה. אם לא משיגים, בינתיים יש לנו רק תיקון על ידי ההשתוקקות להבין. כמו שבעל הסולם כותב באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אבל על ידי שמשתוקקים להבין מה שלומדים מעוררים עליהם אורות המקיפים שמזכים אותם ומביאים בסופו של דבר להכרה, לגילוי. ולפני גילוי אין מה לדמיין שאנחנו מבינים משהו. זה ההפך, זה עוצר אותנו, זה זורק אותנו לאיזו אוניברסיטה, לאיזו פילוסופיה. אנחנו לא מבינים כלום ואנחנו לא רוצים להבין, אנחנו רוצים להשיג. ולכן אנחנו קוראים את זה וכל הכוונות שלנו, כמו שכתוב "מתי יבואו מעשיי למעשה אבותיי", שאני ארגיש את הפעולות האלה שבי הן קורות, ומתוך זה אני מבין אותן.

אם העיקרון הזה בטוח ברור אז אפשר לקרוא.

קריין: אור פנימי, אות ב'.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"חזר ההתפשטות להאסף למעלה וכו' והעלה עמהן למעלה במקומן וכו' כל הז' אורות: כי כל התפשטות הנ"ל היתה מבחינת ה"ת בעינים, ועתה שנזדכך המסך לגמרי מכל העביות דגוף של בחינת ה"ת בעינים, ע"כ גם הם עלו ונסתלקו עם המסך ורשימות אל שורשם שבראש, בבחינת מ"ן."

(נכתב בצד מכ"י המחבר זצ"ל דהיינו לג"ר דנקודים. ומכאן יצא הזווג דקטנות דה"ת בעינים, אבל לזווג דגדלות אינו מספיק הזווג שבג"ר, כי גם הג"ר אינם מתוקנים לגדלות, אלא צריכים להעלות מ"ן לזווג ע"ב ס"ג דא"ק המוריד ה"ת מעינים. נמצא שמ"ש גזר והעלה מ"ן, ועי"כ היה הזווג דחו"ב, אינו אלא לצורך ירידת ה"ת מעינים בדומה לאור חדש שבנקודים דבקע לפרסא).

"וצריכים לזכור כאן מ"ש הרב לעיל (דף תקכ"ח אות מ"ט) אשר האחורים האלו שנפלו לחג"ת, הם בחינת המ"ן דאו"א שזו"ן מעלים להם תמיד עד לע"ל. גם ידעת, שהתפשטות ג' קוי כח"ב לחג"ת, הם האחורים דכתר ואו"א שנפלו לחג"ת. (כנ"ל דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) ומזה יוצא, אשר הרשימות שעלו, דהיינו הז' אורות, הם המ"ן לצורך זו"ן דאצילות של כל ה"פ. ואחורים דכתר ואו"א, שהם התפשטות דג' קוי כח"ב, הם המ"ן לצורך ג"ר של כל הפרצופים דאצילות. וזכור זה. גם תשכיל כאן, איך זו"ן שהם הז' אורות, העלו את המ"ן דאו"א שהם האחורים שלהם. כי הזדככות המסך של הז"ת העלה את התפשטות הנ"ל למעלה לשורשם אל הג"ר. כמבואר בדברי הרב דף תקכ"ח אות מ"ט."

עד כמה שאנחנו משתדלים עכשיו להיות יחד, ויחד לחשוב על ההרגשה, על ההשגה שהוא כותב ואנחנו לא מבינים כלום, כמו ילדים קטנים שמסתכלים ולא מבינים מה רוצים מהם, עד כמה שאנחנו בזה יחד, האור העליון פועל ופותח לנו רגשות והבנות, ואז אנחנו משיגים. אין השגה אחרת אלא רק על ידי זה שרוצים יחד להשיג מה שלומדים.

שיהיו לנו מסכים, שיהיו לנו רשימות, שהכול יהיה מסודר בצורה כזאת שממש זה מתקיים. ואם אנחנו נגלה, אנחנו נגלה את זה בתוך עשירייה, בתוך ההתכללות שלי עם החברים. אם אני לא נכלל בהם, אין לי מקום שאני יכול להשיג את הדברים, זה לא נקרא "שדה אשר ברכו ה'". רק אם לפני השיעור אני נקשר אליהם, בונה אותו מקום, רוצה ששם זה יתגלה, ואחר כך קורא, אז בזמן השיעור אני יודע שאני חייב שזה יתגלה, אני חייב שזה יתגלה בקשר בינינו, לאו דווקא מה שאני עכשיו לומד, זה יכול להיות הרבה פחות מזה, אבל שזה יהיה גילוי הבורא לנו, מתוך הקשר בינינו לעשירייה ככלי אחד שלם, במשהו שלם.

נעשה מאמץ ונקרא עוד קטע.

"במקום הבינה, כי היא אם הבנים, ושם היא מציאות מקום הריון ועיבור:" ואנחנו הבנים שלה. "כי אין דבר עלית מ"ן נוהג אלא לספירת בינה לבד. ואפילו עלית מ"ן למלכות, היא ג"כ אחר שנתקנה בתיקונים דאמא, כמ"ש במקומו. וטעם הדבר, כי כל הקשר של עלית מ"ן, הוא מכח היחס של בינה דאו"י לזו"ן דאו"י, כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה הד') ולפיכך אינו נוהג בשאר הספירות שאין להם היחס הזה."

רק הקשר של כוח הקבלה שזה מלכות, וכוח ההשפעה שזאת בינה.

תלמיד: אנחנו רוצים לעשות דיווח. הכנס למעשה מתחיל, הגיעו וממשיכים להגיע חברים ואחרי גל הראשון שכבר יש לנו הרבה נציגים, אנחנו צופים שבשבוע הבא הבניין פה כבר יהיה מלא, ואנחנו צריכים לדאוג למלא את הזמן. אנחנו רוצים להציג לו"ז רק עד כנס המדבר, את המשך הלו"ז אנחנו נציג אחר כך. הלו"ז כבר נמצא באתר הכנס, ב"סביבה טובה", אנחנו גם נדפיס ונתלה בכל הבניין כך שכל אחד ידע מה קורה, מה מתרחש ומה הפעילות הבאה בכל השפות.

ביום ראשון יתקיים השיעור בזמן הרגיל בשלוש, לאחר מכן יש ארוחת בוקר לכולם, ארוחת צהריים, שיעור וירטואלי בשפה הרוסית, ומיד אחרי זה שיעור בשפה העברית, לפי השעות הרגילות, הוובינר הראשון מתחיל בארבע, השני בחמש ואז ישיבת חברים. לו"ז מאוד מאוד רגיל כמו בימי ראשון. מיום שני ועד יום חמישי יהיה אותו לו"ז, אנחנו מציגים רק יום אחד אבל זה יהיה אותו דבר בכל הימים. שיעור בוקר כרגיל בשלוש, אחרי מנוחה בופה בתשע, ושני בלוקים של פעילות חברתית. הראשון מעשר עד שתיים עשרה, אחר כך ארוחה, ופעילות חברתית שנייה משתיים וחצי עד ארבע. אחרי זה, מחמש עד שבע שיעור לכלי העולמי שהרב מעביר, וארוחת ערב. זה הלו"ז מיום שני עד יום חמישי ואנחנו גם נדפיס מה יהיה בפעילות חברתית, כך שכל אחד יוכל לתכנן את הימים וידע באיזו פעילות הוא רוצה להשתתף. למשל באחד הימים תהיה הכשרת כתיבה, באחד הימים זה יהיה שיעור עברית, אחרי צהריים תהיה פעילות חברתית איך להכין ולהעביר סעודה וכן הלאה.

זה לאורחים שלנו.

תלמיד: כן.

לחברים מחו"ל.

תלמיד: לכל החברים מחו"ל.

בלבד.

תלמיד: נכון מאוד.

אני לא רוצה לראות בשיעור שלי בערב את החבר'ה המקומיים מפני שיש להם פעולות הפצה.

תלמיד: כן. רק רציתי להגיד שכל זה מתורגם לארבע שפות, משודר, כל אחד יכול לראות ולהשתתף בכל הפעילויות האלה. הלו"ז נמצא באתר הכנס, ב"סביבה טובה", הוא ישלח ויודפס ויהיה תלוי על קירות הבניין.

השיעור יתקיים כאן בערב?

תלמיד: כן.

עם תרגום, הכול כרגיל.

תלמיד: כן. רק ביום שלישי, בגלל שכבר באים הרבה חברים מהכלי עולמי אנחנו עוברים למטה. זה אומר שביום שלישי בבוקר השיעור יהיה עדיין כאן באולם הלימוד ובשיעור ערב אנחנו כבר יורדים לאולם סעודות ומשם כבר יתקיימו השיעורים בכל תקופת האירוח.

בסדר גמור.

תלמיד: חברים יקרים, יש לנו בשורה משמחת, יצא ספר חדש, נדיר, מעולם לא יצא כמוהו, ספר שנקרא "למה לא ביקשת?".

גם לי נתנו מתנה כזאת.

תלמיד: השם שלו כמובן מבוסס על אותו אירוע נפלא שהרב סיפר שהוא התלונן בפני הרב"ש על כל מיני דברים והוא אמר לו "למה לא ביקשת?". זה סיפור שאנחנו מכירים ומפנימים, כל אחד מרגיש אותו מבפנים. הצוות שעבד על הספר אסף משנים רבות אחורה את כל קטעי המקור שמדברים על תפילה, מהי תפילה, וההסברים של הרב. זה ספר שלא משנה איפה פותחים אותו בכל מקום הוא נוגע ללב ונוגע בדיוק למה שאנחנו צריכים לעשות כל היום. ממש להתפלל כל היום.

אבל אלה לא הדברים שלי או גם שלי?

תלמיד: יש פה קטעי מקור והסברים רבים שלך.

אבל יש הבדל בין זה לזה או לא?

תלמיד: קודם כל זו מתנה שקיבלנו מהרב, זה האולפן הקטן שלו, מרוכזים פה באמת המון המון קטעים שמבוססים על המקורות, שום דבר לא השתנה אבל בצורה הכי ישירה ששמעתי, הכי שופעת, מגוונת על המימוש. אנחנו נמצאים בתקופה של המימוש ותפילה זה הדבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות והכול מתוך חיבור בינינו.

אז מה יש עוד להגיד? זה ספר שופע, עיקרי, בזה אנחנו יכולים באמת לחדד את החיסרון שלנו שיהיה שלם. הוא מאוד קומפקטי, ממש כמו סמארטפון קטן כזה שדרכו אנחנו נוכל להגיע לבקשה המשותפת האחת במכשיר אחד. זה חובה.

לחיים. זו דוגמה לכולם, העבודה שלו, כמה שהוא עושה. באמת כל הכבוד.

(סוף השיעור)

---

1. "לכו והתפרנסו זה מזה" (תלמוד בבלי, זרעים, מסכת ברכות, דף ג', ב' גמרא).↩