שיעור בוקר 18.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 165, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות י"ז-י"ח

ה' בחינות שבמסך

אות י"ז

"והנה נתבאר עד הנה ג' יסודות הראשונים שבחכמה: הא', ענין אור וכלי, שהאור הוא המשכה ישרה מעצמותו ית', והכלי הוא בחינת הרצון לקבל הכלול בהכרח באור ההוא, שבשיעור הרצון הזה יצא מכלל מאציל לנאצל. והרצון לקבל הזה היא בחינת המלכות הנבחנת באור העליון, וע"כ נק' מלכות, שמו, בסוד הוא ושמו אחד, כי שמו בגימטריא רצון.

ענין הב', הוא ביאור הע"ס וד' עולמות אבי"ע, שהם ד' מדרגות זו למטה מזו, שהרצון לקבל מחויב להשתלשל על ידיהן עד לקביעות כלי על תוכנו.

ענין הג', הוא ענין הצמצום ומסך שנעשה על כלי הקבלה הזה שהוא בחי"ד, ותמורתו נתהוו כלי קבלה חדשים בע"ס הנק' אור חוזר. והבן ושנן היטב אלו הג' יסודות הם ונימוקיהם כפי שנתבארו לפניך, כי זולתם אין הבנה אף במלה אחת בחכמה הזו."

אות י"ח

"ועתה נבאר ה' בחינות שיש בהמסך, שעל פיהם משתנה שיעורי הקומה בעת הזווג דהכאה שעושה עם אור העליון. ויש להבין תחלה היטב, כי אע"פ שלאחר הצמצום נפסלה הבחי"ד מלהיות כלי קבלה על הע"ס, והאו"ח העולה מהמסך ע"י זווג דהכאה נעשה לכלי קבלה בתמורתה, עכ"ז היא מוכרחת להתלוות עם כח הקבלה שבה אל האו"ח, וזולת זה לא היה האו"ח מוכשר כלל להיות כלי קבלה, ותבין זה ג"כ מהמשל הנ"ל באות ט"ו. כי הוכחנו שם אשר כח הדחיה והסירוב לקבל הסעודה נעשה לכלי קבלה במקום הרעב והתאבון, כי הרעב והתאבון שהם כלי קבלה הרגילים, נפסלו כאן מלהיות כלי קבלה מחמת הבושה והבזיון להיות מקבל מתנה מחברו, ורק כחות הדחיה והסירוב נעשו במקומם לכלי קבלה, כי מתוך הדחיה והסירוב נתהפכה הקבלה להיות השפעה, והשיג על ידם כלי קבלה מוכשרים לקבל סעודת חברו. ועכ"ז אי אפשר לומר שעתה כבר אינו צריך לכלי הקבלה הרגילים שהם הרעב והתאבון, כי זה ברור שבלי תאבון לאכילה לא יוכל למלאות רצון חברו ולעשות לו נחת רוח עם אכילתו אצלו. אלא הענין הוא, כי הרעב והתאבון שנפסלו בצורתם הרגילה, נתגלגלו עתה מחמת כח הדחיה והסירוב, וקבלו צורה חדשה, שהיא קבלה ע"מ להשפיע, ועי"ז נהפך הבזיון להיות כבוד. הרי, אשר הכלי קבלה הרגילים עדיין פועלים עתה כמו תמיד, אלא שקבלו צורה חדשה. וכן תקיש בענינינו כאן, כי אמת הוא שבחי"ד נפסלה מלהיות כלי קבלה על הע"ס, שהוא מחמת העביות שבה, שפירושו שינוי הצורה כלפי המשפיע, המפריד מהמשפיע, כנ"ל, אמנם ע"י תיקון המסך בהבחי"ד. המכה על אור העליון ומחזירו לאחוריו, הנה נתגלגלה צורתה הקודמת הפסולה וקבלה צורה חדשה הנק' או"ח, בדומה לגלגול צורת הקבלה בצורת השפעה הנ"ל במשל, אשר התוכן של צורה הראשונה לא נשתנה שם, כי גם עתה אינו אוכל בלי תאבון. כן גם כאן, כל העביות, שהיא כח הקבלה, שהיה בבחי"ד, נתגלגל ובא תוך האו"ח, וע"כ נעשה האו"ח מוכשר להיות כלי קבלה, ותשכיל זה היטב. ולפיכך יש להבחין תמיד בהמסך ב' כחות:

הא' קשיות, שהוא כח הדחיה שבו כלפי האור העליון,

הב', עביות, שהוא שיעור הרצון לקבל מבחי"ד הנכלל בהמסך, אשר ע"י זווג דהכאה מכח הקשיות שבו, נתהפכה העביות שבו להיות זכות, דהיינו התהפכות הקבלה להשפעה.

ואלו ב' הכחות שבמסך פועלים בה' בחינות, שהם ד' הבחינות חו"ב תו"מ הנ"ל, ושורשם הנק' כתר."

שאלה: איך לפתח רעב ותיאבון אם אין לפני כן רעב ותיאבון?

תן לי דוגמה.

תלמיד: נניח שאני מגיע לבעל הבית הביתה ואין לי רעב לסעודה שהוא הכין, אז מה שווה הביקור הזה?

שום דבר הוא לא שווה, זה לא נקרא שאתה נמצא אצלו בביקור.

תלמיד: האם אני יכול לפתח רעב תוך כדי?

לא. וזו כבר שאלה אחרת.

תלמיד: איך מגיעים לכלי הזה?

אם אנחנו מגיעים לכלי הזה, אז כבר יש לנו מלכתחילה צורך, נקודה שבלב שיש בכל אחד שאיתה הוא מגיע למגע עם חכמת הקבלה, מגיע לקבוצה. רק השאלה היא עד כמה זה מספיק ומועיל לו בדרך.

שאלה: מה מרכיב את קשיות המסך?

אם אנחנו מדברים על מסך, על כוח התנגדות לקבלה, אז זה כשאנחנו רוצים לקבל מה שיש לפנינו ואנחנו עוצרים את עצמנו מלקבל.

תלמיד: מה קיים בו שהוא מוכן להתנגד לקבלה?

בושה וכבוד בעל הבית.

שאלה: איך קשורה הקשיות לעביות בכל מצב של המסך?

הקשיות קשורה למסך ועביות קשורה לכלי. העביות היא כבר נתון שנמצא ברצון לקבל, והקשיות היא בהתאם לרצון לקבל שמזמין על עצמו את השפעת האור העליון, ואז העביות שלו הופכת לקשיות.

תלמיד: איך עובדות יחד הקשיות והעביות באותה מדרגה?

עביות וקשיות שנמצאות באותה מדרגה הן קשורות זו לזו כי אחת היא תוצאה מהאחרת. יש לנו עביות, ואם אנחנו עובדים עליה כדי לא לקבל, לא להשתמש בעביות, אלא להשפיע, אז היא הופכת להיות לקשיות על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ואז בזכות הקשיות אפשר להשתמש בעביות.

כן. זה כבר לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו מדברים על מלכות, על בחינה ד'. מה בזיווג דהכאה הופך את בחינה ד' למוכשרת לקבל? למה דווקא זיווג דהכאה?

כי היא מרגישה את ההכרחיות להתחבר לאור העליון, והיא מסוגלת לעשות הכאה באור העליון כדי לא לקבל בצורה ישירה.

תלמיד: האם מידת העביות שהוא מרגיש תלויה בקשר ישיר לקשיות, להתנגדות?

מידת הקשיות ודאי שהיא קשורה להתנגדות.

תלמיד: האם יש מצב כזה שבחינה ד' מרגישה עביות מסוימת, אבל היא משתמשת רק בחלק ממנה כדי להעלות אור חוזר, או שהיא תמיד משתמשת בכל העביות?

בחינה ד' היא רצון לקבל והיא דוחה כל מה שמגיע אליה כדי לא להיות המקבלת.

תלמיד: זה הצמצום.

זה הצמצום. אחר כך היא בודקת כמה היא יכולה לקבל על מנת להשפיע. ואז היא פותחת את עצמה למידת האור העליון כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע, ומקבלת. אבל הקבלה הזאת היא כבר אחרי מסך ואור חוזר, ולכן היא לא נקראת קבלה אלא על מנת להשפיע, כמו השפעה. אם בחינה ד' הייתה כלי השפעה, אז היא הייתה עושה את זה בלי צמצום, מסך ואור חוזר, אלא הייתה משפיעה מעצמה.

תלמיד: מעצמה, זה כמו במערכת אדם הראשון.

נגיד, כן.

תלמיד: באותה מידת התנגדות מצד התחתון, האם רק במידה הזו הוא יכול להעלות אור חוזר?

כן.

תלמיד: האם המידה הזו גדלה מפעם לפעם?

היא כל הזמן משתנה.

תלמיד: משתנה, אבל האם היא גדלה?

כן, גדלה.

שאלה: הוא כותב כאן, שבהתחלה היה לי כלי קבלה שהוא הרעב והתיאבון ואחר כך בגלל שהיו בושה וביזיון וכוחות הדחייה, התהפכו לי הכלים לכלי השפעה. מה יש בכוח הדחייה והסירוב שמהפכים את הקבלה להשפעה?

מעבירים אותו מתפקיד המקבל לתפקיד המשפיע.

תלמיד: איך אני מקבל אם אני עכשיו בכוחות הדחייה והסירוב?

אתה כבר לא מקבל.

תלמיד: איך אני יכול לקחת את הסעודה של החבר ולהשפיע לו?

אתה מבטל את הצמצום שלך ומתחיל לקבל כדי להשפיע לו. הכוונה שלך היא פותחת לך כלים דקבלה.

תלמיד: איך באותו רגע אני לא נופל עוד פעם לתענוג של הרעב והאכילה?

כי אתה לא רוצה להיות המקבל.

תלמיד: אבל הוא כותב שהכלים האלה לא נעלמים בסופו של דבר.

זה בסדר, אבל הכוונה שלך הופכת את כלי הקבלה לכלי השפעה.

תלמיד: האם אני תמיד מחזיק בכוונה בכל פעולה וזה מה שמייצב לי את ההבדלים?

ודאי.

שאלה: האם הדחייה והסירוב משנים משהו בכלי שלי או שהם מפתחים כלי בנותן עבורי?

לא, זה בכלים שלך כאשר אתה מקבל עליך תנאים כלפי הנותן. בעל הבית לא משתנה, הוא כל הזמן רוצה לדחוף לך את הכיבוד שלו, כמה שיותר.

תלמיד: האם מה שמתפתח אצלי הוא שאני מגלה פתאום אזור חדש שיש לי למי לתת?

כן. נגיד שבמילים כאלה.

שאלה: אמרת שאנחנו עוצרים את עצמנו מלקבל וזה קשור למסך. אני חשבתי שזה התפקיד של הצמצום, שהאדם רוצה, יש לו השתוקקות, והוא עוצר את עצמו.

כן, הוא עוצר את עצמו, זה צמצום.

תלמיד: אבל מה ההבדל בין תפקיד הקשיות במסך והצמצום אם תפקיד הצמצום לעצור את עצמו?

אחר כך הוא משתמש בקשיות. הוא לא עוצר סתם, או מגרש את האור שהיה בו, אלא הוא עכשיו מודד עד כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, זה כבר מסך.

תלמיד: ענית שיש חלק שבו הוא מבטל את הצמצום ורוצה לקבל על מנת להשפיע. יש שלב ראשון שהצמצום עובד, שאני עוצר את עצמי כדי לא לקבל, אחרי זה אני מבטל את הצמצום, האם אחר כך יש דחייה ואני רוצה לקבל דרך הקשיות?

כן, דרך הקשיות, דרך המסך.

שאלה: אם אני מבין נכון בושה מולידה את הצמצום. מה מוליד את התהליך הבא, האם הצער מזה שהוא לא יכול להתקשר עם העליון?

כן, שהוא מנותק בזה מהעליון.

תלמיד: האם צער מהניתוק מוליד את תהליך ההתקשרות?

כן. הכול לפי אותה דוגמה של אורח ובעל הבית.

שאלה: אחרי שעשינו את פעולת הצמצום ואנחנו עכשיו מנסים לקבל בעל מנת להשפיע, מה קורה לבושה ולביזיון שהתחילו את כל התהליך הזה?

אחרי שיש איסור לקבל על מנת לקבל, הנברא יכול לעשות מעצמו כבר את החלק המשפיע, ואז הוא מקבל רק על מנת להשפיע. ואז במקום בושה, אם היה מקבל, אבל הוא לא מקבל כי הוא עושה צמצום, הוא מקבל כבוד כי הוא מתחיל להשוות את עצמו עם בעל הבית. ואז הם נמצאים בשוויון, בהשתוות, ויושבים כמו שני חברים שווים.

שאלה: מה זה אומר שאור חוזר הופך לכלי קבלה?

אור חוזר הופך לכלי קבלה זה אומר שאותו יחס שלי לבעל הבית, שאני רוצה לקבל רק לטובתו, הופך להיות לכלי קבלה, זאת אומרת הוא מרשה לי לקבל את הכיבוד, את התענוג מבעל הבית.

תלמיד: האם אור חוזר זה אומר שאין כניסה של אור לתוך הכלי?

זה מה שאני מחזיר לבעל הבית. הוא רוצה לתת לי תענוג, אני עוצר את התענוג הזה ואומר, "אני מוכן לקבל אותו רק בתנאי שגם אני אתן לך תענוג". אני עושה חשבון כמה בעל הבית רוצה לתת לי תענוג, וגם עושה חשבון לפעולה שלי, כמה אני רוצה לדחות ולהעביר לו בחזרה את התענוג, ואז אנחנו נקשרים בתענוגים הדדיים זה עם זה.

תלמיד: האם זה מכשיר את בחינה ד' לקבל בעל מנת להשפיע?

כן.

שאלה: על ידי מה מחזקים את כוחות הדחייה והסירוב כדי להתחיל את התהליך?

על ידי גדלות בעל הבית.

תלמיד: איך יודעים שכל כוחות הדחייה והסירוב הגיעו לשלמות?

זה תלוי בכמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כוחות הדחייה שאני צריך לפתח עכשיו, איך אני יודע שאני צריך להתעסק בזה? מה הם אותם כוחות שאני צריך להבין שעליי לדחות אותם?

אני מרגיש תענוג שמגיע אליי, ואני שוקל מה אני צריך לעשות עמו. אז או שבעל הבית גדול בעיניי יותר מהאגו שלי, או שהאגו שלי גדול מבעל הבית. בהתאם לזה אני מחליט, או לקבל על מנת לקבל, או לא לקבל כדי לכבד אחר כך את בעל הבית.

תלמיד: האם זה יהיה נכון להתייחס לכל היום שלי כשאני נמצא בלפתח את עצמי, בלדחות את כל מה שאני מקבל כדי לפתח יכולת לקבל באמת?

תנסה.

שאלה: הצמצום הוא על התענוג שמגיע מהבורא, אבל התענוג בפועל יכול להתקבל רק אם אנחנו בהשפעה. אם אני כבר בהשפעה, אז למה צריך להיות צמצום?

אתה לא בהשפעה, אלא הבורא עושה לך כזאת הגנה שאתה לא יכול לקבל על מנת לקבל, ואז אתה מרגיש שיש לפניך אפשרויות שאתה יכול לקבל אותן בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר האדם נמצא בנטייה להשפעה והוא מרגיש את האור, אבל הוא עוד לא משפיע, הוא צריך עוד לברר את האור הזה, ולראות איך הוא באמת יכול להשפיע. כי אחרת איך הוא מרגיש בכלל אור שעליו יש צמצום.

מה שאנחנו מרגישים זה את היחסים שלנו בעשירייה. וכאן אני צריך לראות כמה אני מקבל מהחברים וכמה לא, וכמה בזה אני משפיע לבורא וכמה לא.

שאלה: בשני המקרים האלה, מלכות כלפי כתר וגם אורח ובעל הבית, מה שעוזר להם להתייצב ולשים מסך ולהתחיל לעבוד באינטראקציה, לתת גדלות, זה שהם יודעים שהם בקשר. יש להם את הגדלות, יש להם חומר דלק, והם יכולים לשים מסך ולדעת מה גודל ההשפעה.

גם אתה יכול לעשות כך עם החברים שלך. מה השאלה?

תלמיד: זאת השאלה, איזה חומר דלק יש לנו כדי לעשות משהו? אתה רואה כביכול את המטרה, אתה מנסה להגיע לאותו מעמד של בעל הבית בהתאם לכלים וליכולת שלך, אבל אנחנו נמצאים בהסתרה.

אנחנו נכנסים להסתרה, אנחנו נמצאים בהסתרה, אנחנו נמצאים בצמצום, ואז אנחנו מתחילים לבדוק מה אפשר לעשות כדי מצדינו להתייחס לבעל הבית כמו שבעל הבית מתייחס אלינו. זו העבודה, זאת הפעולה.

שאלה: כל הבירורים שלומדים עליהם כאן הם בירורים שנעשים בין האורח לבעל הבית. מיהו אותו האורח, האם זה הרצון המשותף שלנו?

אותו אורח הוא כל אחד שמרגיש שהוא נמצא מול הקבוצה ומול הבורא, והוא צריך לחשוב איך הוא מתייחס בחזרה גם לקבוצה וגם לבורא.

תלמיד: ומהו אותו השולחן שנמצא בינינו?

השולחן שעומד ביניהם זה הקשר שיש בין הבורא לאדם, ואלו כל היחסים שיש לאדם עם הקבוצה.

תלמיד: איך להרגיש את הפידבק הזה שדיברנו עליו היום דרך היחס בינינו, דרך השולחן?

אלו כבר היחסים שיש בין אדם לבורא שהוא רוצה לסדר אותם דרך הקבוצה.

תלמיד: היחס מאיתנו כלפי הבורא ברור, עושים פעולות, מבקשים, אבל מה היחס ממנו כלפינו?

גם היחס בינינו לבורא ומהבורא אלינו דרך הקבוצה הוא מתברר מהר מאוד, כי אני עושה חשבון איך אני משפיע לבורא, כל הזמן אני חושב איך אני משפיע לו, ובהתאם לזה אני עושה פעולות בקבוצה. אין לי יותר מה לעשות.

שאלה: נוצר רושם שכשאתה עוזב את שדה החיבור אפילו לרגע הקושיות נעלמת. האם זה כך?

קושיות המסך תלויה עד כמה האורח מרגיש את עצמו כמקבל, וזה תלוי בדרגה שלו מול בעל הבית, יותר קרוב, יותר רחוק.

תלמיד: האם קושיות המסך מתחזקת רק בעבודה קבוצתית?

כן. בלתי אפשרי לחזק את המסך ללא קבוצה, זה לא ניתן. על ידי מה? כלפי מי?

שאלה: מה שמפריע לנו אלו הבושה והגאווה. איך לנטרל את הבושה והגאווה כדי להגיע לנתינה למארח? כמו שאמרת שנשב כמו שני חברים.

איך להגיע למצב שנשב כשני חברים זה תלוי בנו, בעבודה שלנו בקבוצה, וגם את כל היתר מגלים רק בקבוצה.

שאלה: איך מנטרלים את הבושה והגאווה כשאתה נמצא מול המארח, כדי שתוכל להגיע למצב שאתם כמו שני חברים?

על ידי פעולות של נתינה מצידי - מה אני יכול לתת למארח, לבעל הבית, מצידי. מה שאני מרגיש שהוא נותן לי, אני צריך לעשות אותן פעולות רק מצידי. הוא נותן לי מאכלים ובתוך המאכלים תענוג, ואני על ידי הדחייה והחשבון שלי עימו נותן לו גם תענוג, עד שאנחנו ממש נהנים זה מזה, מהנים זה את זה. וכאן אנחנו מאבדים מי האורח ומי בעל הבית, של מי השולחן והכיבוד, אלא כל אחד רוצה לתת לאחר ליהנות ממה שיש ביניהם. זאת אומרת, הכלים האלה והמאכל הזה הופכים להיות ממש משותפים, כך שאנחנו לא מרגישים שזה שייך לאחד מאיתנו.

צריכים לתאר את הדברים האלה ואז לא יהיו שאלות. למצב כזה אנחנו יכולים להגיע בקבוצה ועם הבורא. ואז הכול יסתדר, לא צריכים שום דבר חוץ מזה, רק להעלות את היחס הזה בין האורח ובעל הבית לדרגות יותר גבוהות, וכך נפתור את כל הבעיות בבריאה. זו הדוגמה הכי פשוטה שמכסה את הכול.

(סוף השיעור)