שיעור בוקר 05.01.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 165, דף קס"ה.

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמש עשרה פרקים",

דברי האר"י, אותיות ג' – ה'

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים",

פרק א', אותיות א'-ג', פרק ב' אותיות א'-ב'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ג׳, עמוד 165, קס"ה, אות ג' בדברי האר"י.

אנחנו צריכים להמשיך, אות ג' בדברי האר"י. "ג׳ כלים דנר"ן נבחנים לחיצון אמצעי פנימי."

קריין: אומר האר"י.

אות ג'

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

"וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף."

אין לי מה להוסיף, גם האר"י לא כל כך מוסיף. יש לנו ג׳ כלים לאורות נפש, רוח, נשמה, הם הכלים הפנימיים, כי חיה, יחידה אנחנו לא יכולים עד גמר התיקון ממש לתקן במלואם. והוא אומר כך "וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק" זאת אומרת נמצאים רק "ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה," האורות האלה נפש, רוח, נשמה, הם יכולים להתלבש בצורה קבועה, האורות עצמם, לא כאילו, כי הכלים יכולים להיות מתוקנים במה שמתגלים בצורה קבועה. "שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם," כי אי אפשר לתקן כלים דרצון לקבל לפני גמר התיקון, אפילו את הכלי הקטן של הרצון לקבל, אי אפשר לתקן אותו במלואו בעל מנת להשפיע. "ונשארין בסוד אור מקיף."

יש לנו כך את כל המבנה של אדם הראשון, כמו שהיה באור פנימי ובכלים פנימיים ונשבר, ואז מכל מה שהיה לו לפני השבירה האור הסתלק ואנחנו יכולים להביא אותו לתיקון רק בחלק מהכלים שיש שם כלים של עביות דשורש, א׳ ו-ב׳, ושם מתלבשים אורות נפש, רוח, נשמה, אבל אורות חיה ויחידה הם לא יכולים להיכנס לתוך הכלים הפנימיים במלואם בצורה אמיתית, אלא רק במקצת בהארה קטנה. זה עד גמר התיקון.

בגמר התיקון דווקא יתחברו כל הכלים הפנימיים ויהיה מה שנקרא פעולה שמגיעה מלמעלה שנקראת "רב פעלים מקבציאל" ואז כל הכלים יתחברו וכל האורות יתחברו וישפיעו אורות על הכלים ויתקנו אותם. זה יהיה גמר התיקון. פעולה מאוד גדולה, מאוד מיוחדת, אי אפשר לתאר אותה אבל כך המקובלים כותבים. הם רואים את זה, משיגים את זה, מרגישים את זה, אבל עד המדרגה הזאת אי אפשר לתקן יותר מאור נפש, רוח, נשמה, בכלים כתר, חכמה, בינה. ואורות חיה, יחידה, בכלים זעיר אנפין ומלכות אי אפשר לתקן. ערך הפוך אורות וכלים.

נמשיך הלאה אות ד' כוכבית.

אות ד'

האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת

לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן

"* גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר, ב כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע לתחתונים, לכן הויות שלהם, פשוטות ומלאים, כולם הם הויות באותיות נפרדות זו מזו."

נראה מה כתוב באות ב'. זה מעניין.

קריין: אות ב׳ באור פנימי, מתייחסת לדברי האר"י, "שאור ישר, כמעט שהוא נפרד ממקומו". אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ב) משום, שהאור ישר דרכו להתפשט תמיד גם בבחי"ד, לולא המסך אשר שם, המעכב עליו. וזה אמרו "כמעט שהוא נפרד". כי כל המקובל בבחי"ד נבחן שנפרד מהמאציל מפאת שינוי צורה שיש בבחינה ד'."

אות ה'

האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע,

שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן

"אמנם ג אור החוזר, הוא ריבוע כזה: א", אל", אלה", אלהי", אלהים". שתמיד האותיות הם מחוברים, להורות, שהם עולין, ומחוברים זו בזו עד שמתחברים עם שרשם ומאצילם, כי רצונם להסתלק מן התחתונים."

כן. הוא לא מוסיף לזה שום דבר.

קריין: יש לנו אות ג׳ באור פנימי, מתייחס ל"אמנם אור החוזר". אומר בעל הסולם.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ג) ריבוע, פירושו שאותיות השם, דהיינו ה' בחינות שבמסך שבכלי מלכות, באות ומתחברות ונעלמות זו בזו, שהאותיות רומזות על ה' בחינות הזדככות המסך, שמתחילה נגלה קומת כתר, שה"ס א' של אלקים. וכשנזדכך מבחינה ד' לבחינה ג', מתגלה רק קומת חכמה, שהיא סוד ל', ונעלם הכתר ומתלבש בתוך קומת החכמה. ונעשים א"ל. וכשנזדכך לבחינה ב', מתגלה רק קומת בינה, שה"ס ה', ונמצא שגם הל', שהיא חכמה מתלבשת בתוך הבינה ונעשים אל"ה. וכשנזדכך לבחי"א, שמתגלה רק קומת ז"א, שה"ס י', נמצאים הכתר וחכמה ובינה, מתלבשים בז"א, ונעשים אלה"י. וכשנזדכך לשורשו לגמרי, שה"ס ם' נמצאים הכתר וחכמה ובינה וז"א, נעלמים ומתחברים בם' הזאת ונעשים אלהי"ם."

זאת אומרת דווקא על ידי השפעת האור שהאותיות מתחברות לשם מלא א-להים, אנחנו בזה מגלים את תכונות הבורא. אמנם בזה יש לנו כאילו הזדככות המסך, אבל יחד עם זה האור בונה את הכלים, נכנס בהם ומבטא את עצמו דרך הכלים.

ויש כאן עניין מאוד מיוחד שמצד אחד היה אור אין סוף, אבל כשהוא נכנס בכלים ומפרמט את הכלים אז ודאי שיותר ויותר מתגלים הכלים, רצונות, שהם תואמים לאור ואז האור בונה את האותיות ומסדר את האותיות ודרך האותיות הוא מבטא את עצמו. ואז במקום אור שהיה פשוט, נעלם, אור ישר, שעוד לפני כניסת הכלים, אנחנו רואים את הכלים שהאור השפיע עליהם, על הרצון, וסידר את הרצון כך שדרך הרצון אנחנו יכולים לקרוא את הכלים, להבין אותם, להרגיש אותם.

זה כמו שעל ידי המכשירים שלנו אנחנו מגלים חשמל נגיד, זרם, מתח, כל מיני תכונות שלו וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו בזה מגלים על ידי הכלים תופעה שהייתה קודם נעלמת, אולי יותר שלמה, יותר גבוהה, אבל יש בכלים בכל זאת תוספת גדולה שאנחנו יכולים לגלות ולעבוד עם התכונות האלו.

לכן ודאי שעד גמר התיקון אנחנו לא יכולים לגלות את כל האור אין סוף ורק בגמר התיקון זה מתגלה כנרנח"י, אבל בכל זאת אנחנו מאוד משתוקקים לזה כי בזה יש לנו דבקות, אחיזה, חיבור עם האור, עם הכוח העליון.

לכן מצד אחד האור העליון המופשט הוא הכי גדול ומופשט וכן הלאה, אבל כשמתלבש בכלים הוא נעשה בזה מוגבל על ידי הכלים, אבל דרך הכלים, לפי השתוות הצורה ביניהם, אנחנו דרך הכלים יכולים לקרוא, להבין, להרגיש מה זה האור העליון. זה נקרא "התלבשות הבורא בנברא".

שאלה: מה שהוא כותב כאן לגבי השם הזה "א-לוהים", האם זה התלבשות הבורא שהנברא משיג מלמטה?

כן, שמות הבורא, "א-להים", "אדני", כל מיני וכולי, יש הרבה שמות לבורא, שמות הבורא זה נקרא התלבשות אור אין סוף, אור מקיף, בתוך הכלי. ואז הכלי שמקבל את האור הוא מקבל את האור לפי השתוות הצורה עם האור, עד כמה שהכלי דומה לאור.

ולכן לפי הכלי, אנחנו יכולים להגיד, התכונה הזאת ישנה באור, תכונה אחרת ישנה באור, ועוד תכונה. ואז על ידי הכלים אנחנו יכולים לתת שמות לאורות, לכל מה שיש באור אנחנו יכולים לתת שמות רק דרך הכלים.

וזו בעצם כל המהות של חכמת הקבלה, איך אנחנו מהנבראים יכולים להשיג את הבורא. אמנם להשיג אותו אי אפשר, אבל עד כמה שאנחנו מתאימים את עצמינו לבורא, לפי ההתאמה הזאת הוא מתלבש, מורגש בנו, וכך אנחנו קוראים לכל ההרגשה שלנו שזה בורא. ואז יש לבורא, אם כך, הרבה מאוד צורות כשהוא מתגלה בנו, בהתאם לתכונות שלנו, וכך זה מתגלה.

בכללות הבורא מתגלה בכתר חכמה בינה זעיר אנפין מלכות של הכלי, באורות נרנח"י ולכן כל השם הכללי של הבורא זה קוצו של י', י-ה-ו-ה, כתר חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות והאורות שנמצאים בהם. זאת התבנית הכללית של הנברא שמסדר את עצמו בלגלות את הבורא בו.

שאלה: מה זאת התוספת א-להים אם המבנה הוא י-ה-ו-ה?

י-ה-ו-ה זה שייך לצמצום א', "א-להים" שייך לצמצום ב'. כי אנחנו לומדים שלהשתוות לבורא, להתקרב לבורא, לגלות את הבורא, אנחנו לא יכולים בצורה כזאת שאנחנו משתמשים בכל החמישה כלים האלה שלנו.

אלא כלי שבור, אנחנו צריכים לשחזר אותו מקל לכבד, ולכן אנחנו עובדים קודם בכלים דהשפעה, שכלים דהשפעה זה עביות שורש א' וב' ובזה אנחנו מגלים תכונות כתר חכמה בינה, שורש א' וב' והם תואמים לאותיות א' ל' ה'.

ויש עוד כלים שזה זעיר אנפין ומלכות, שזה כלים של רצון לקבל שאנחנו צריכים לתקן אותו בעל מנת להשפיע ואז אנחנו מוסיפים לאותיות א' ל' ה' את האותיות י' ומ' ואז יוצא לנו שם הא-להים, "מי- אלה", אנחנו לומדים את זה, מסבירים את זה.

זאת אומרת זה הכול מידות התיקון של הכלי האחד, עשר ספירות, שמתוך חולשת המסכים שבנבראים אנחנו לא יכולים להגיע ישירות לשם ישר, שלם, אלא רק בתיקונים, קודם בקטנות ואחר כך בגדלות של כל הכלי.

תלמיד: מה זה שהוא כותב כאן שהשתלשלות האור זה הזדככות המסך?

כן, על ידי זה שהאור נכנס לתוך הכלי הוא גם גורם לביטול המסך, זאת אומרת להזדככות המסך, יותר נכון. את זה למדנו כבר בחלקים הקודמים.

שאלה: יש לי שאלה שאני לא יודע אם יש עליה תשובה אבל בכל זאת שאלה יש. מה פתאום אנחנו אומרים שהאור העליון הוא מופשט, שאין לו צורה ואנחנו משיגים אותו בצורת צורה, זאת אומרת הוא מקבל פתאום צורה ואנחנו אומרים שזה אותו אור עליון. איך יכול להיות כזה דבר שאנחנו אומרים על משהו שאין לו צורה, שיש לו צורה?

קודם כל אם ישנה שאלה, אז בטוח שיש אור עליון שמעורר את השאלה. כי אחרת זה לא יכול להיות שהתעוררה בנברא איזו שאלה, זה דבר אחד, אז יש מקום לשאלה. דבר שני, אני לא כל כך הבנתי את השאלה שלך אז תחזור עליה.

תלמיד: אנחנו אומרים שהאור העליון הוא מופשט לגמרי לפני שהוא מגיע לכלים, אין שם איזושהי צורה שאנחנו יכולים להגיד, הוא פשוט לגמרי. אבל עדיין כשאנחנו משיגים אותו בכלים שלנו כשהוא נכנס ופועל ומפרמט את הכלים, אנחנו כן מרגישים אותו בצורה מסוימת, אנחנו יכולים להגיד שהוא כך וכך.

נכון.

תלמיד: אנחנו מתייחסים בעצם לאותו כוח שהוא מופשט. אז מה שאנחנו משיגים זאת לא אמת או אולי כן, אבל אנחנו מתייחסים אליו כאילו יש לו איזושהי צורה, וזאת השאלה.

אנחנו לא משיגים את האור העליון, אתה לא יוכל להגיד שזה האור העליון, מה שאתה משיג אתה משיג את זה כאור הפנימי. ולהגיד עליו שזה האור העליון זה לא נכון.

תלמיד: אז בכל זאת אנחנו משיגים צורות. למה האור העליון שהוא מופשט לגמרי, בונה דווקא את הצורות האלה שהמקובלים משיגים?

מד' בחינות דאור ישר, כך אנחנו לומדים, כך הוא בנה.

שאלה: אני אשאל בצורה שונה. הרי האותיות הן אותן אותיות וכל המקובלים משיגים את אותן אותיות, אז מה זה אומר שכל חלק בנשמה משיג את אותה צורה של הבורא ואין הבדל בצורות, האם כולם משיגים בעצם את אותן צורות?

מתוך זה שמבנה של כל נשמה ונשמה הוא דומה לכל יתר הנשמות ולמבנה של הנשמה האחת הכללית שנקראת "אדם", אז ודאי שאנחנו משתמשים באותן אותיות ובאותם האורות ואותם המסכים ואותם הכלים, רק הכול תלוי בדרגה. הכול תלוי רק בכלים עצמם, בעביות שבמסך. אבל חוץ מזה אין הבדל בין אף אחד לאף אחד.

שאלה: מה זה אומר ש"הכתר וחכמה ובינה, מתלבשים בזעיר אנפין ונעשים אלה"י, וכשנזדכך לשורשו לגמרי"?

בהתפשטות ממעלה למטה והזדככות ממטה למעלה הן כולן נכללות זו בזו, כל ההבחנות הללו, ואז יש לך בכל ספירה 25 ספירות, וכך כל הבריאה. אמנם היא נמצאת מתבנית קטנה של ד' בחינות עם שורשם, אבל היא הופכת להיות לעיגול אין סופי, לכל מיני כיוונים, לאין סוף ממדים, מפני שההתכללות נעשית דווקא על ידי אור חוזר מכל בחינה ובחינה מהתכללות הספירות בצורה בלתי מוגבלת.

שאלה: מה זאת אומרת שהאור נכנס לצורה של האותיות, והאור מבטא את עצמו דרך האותיות ואז כאילו אפשר לקרוא אותן וללמוד מהן?

אנחנו לא מרגישים את האור, אנחנו מרגישים את האותיות, אנחנו תמיד מרגישים את הכלים. אני מרגיש את העולם? אני לא מרגיש את העולם, אני מרגיש משהו שנכנס בי ומצייר בי את צורת העולם. נגיד בעוד רגע אני אתעורר ואני אראה בחוש אחר שאין כאן לא עולם ולא אתם ולא כלום, אלא יש כאן משהו אחר, וכול מה שהיה, זה כמו שכתוב בגמר התיקון, "היינו כחולמים", שהיינו כמו בחלום. הרגשנו שנמצאים באיזה עולם ויש לנו קרובים, רחוקים, חברים והכול, ושום דבר אין, שום דבר, זו לא צורה אמיתית, לכן זה נקרא "עולם המדומה".

תלמיד: אז בעצם כשמגיעים להרגשה, אנחנו מגיעים למצב שמרגישים את האותיות?

אתה מרגיש את הכלים, שדרך הכלים אתה קורא את התכונות, לכן אתה קורא לזה אותיות. אות זה סימן, אות זה לא אות שאתה כותב, אות זה סימן, שדרך הסימנים האלה אתה משיג את יחס העליון אליך. וגם יש אותיות שממך אתה מארגן אותן כלפי העליון. זה מין קוד שכך אתם מתחברים זה אל זה.

תלמיד: זה כמו מוסיקה, שאתה בעצם מתחבר לתוך המוסיקה?

נכון.

שאלה: כתוב פה שיש חמישה אורות ואיך הם מצטמצמים. האם מדובר בחמישה הפרצופים של עולם אדם קדמון שהולכים ונוצרים תחת השם א-לוהים, כשזה עוד נצפה מראש בצמצום א'?

כן.

קריין: "הסתכלות פנימית". "הסתכלות פנימית של חלק ג'", "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים" "ובהם יתבאר י"ג מיני עשר ספירות" פרק א'. אות א' כותרת.

הסתכלות פנימית

אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים

ובהם מתבאר י"ג מיני עשר ספירות

פרק א'

אות א'

צריכים להבין ההפרש בין י"ג מיני עשר ספירות, שמביא הרב בחלק הזה

"הנה מצאנו כאן בדברי הרב, י"ג מינים של עשר הספירות, כח"ב תו"מ, וצריכים לדעת ההפרש שביניהן. א) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור ישר, המובאות כאן (בפרק א' אות ג'). ב) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור חוזר, המובאות כאן (בפרק ב' אות א' ב'). ג) עשר ספירות הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ד) עשר ספירות הנקראות שורש נשמה גוף לבוש היכל, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ה) עשר ספירות כח"ב תו"מ שקומתן שוה, המובאות כאן (בפרק ג' אות ד'). ו) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, המובאות כאן (בפרק ד' אות א'). ז) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למטה מזו, כמו ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, המובאות כאן (בפרק ה' אות א' ובפרק ו' אות ד'). ח) עשר ספירות כח"ב תו"מ דראש הפרצוף, המובאות כאן (בפרק ה' אות ב'). ט) עשר ספירות כח"ב תו"מ דתוך של הפרצוף עד הטבור, המכונות חג"ת, המובאות כאן (בפרק ה' אות ג'). י) עשר ספירות כח"ב תו"מ דסוף הפרצוף מטבור ולמטה, המובאות בפרק ז', המכונות נה"י. יא) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות ד' עולמות אצילית בריאה יצירה ועשיה, המובאות כאן (בפרק י"ד אות א' ב' ג'). יב) עשר ספירות כח"ב תו"מ, שהן ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, הנקראות אבי"ע דעולם אצילות, המובא כאן (בפרק ט"ו). יג) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות אבי"ע הפרטים, שיש בכל פרצוף ופרצוף מפרצופי אבי"ע, שהראש דכל פרצוף ה"ס כתר, ומפה עד החזה ה"ס אצילות ומחזה עד הטבור הוא בריאה, ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה."

קריין: אות ב'.

אות ב'

"והנה לפנינו י"ג מיני עשר ספירות, שכל אלו י"ג המינים מכונים באותם השמות, וגם עולים כולם בקנה אחד, ועם כל זה ההבדל ביניהם רב מאד. וצריכים הבנה מוקדמת להבין היטב ההבדל שבכל מין ומין בטעמו ונמוקו, ואז אפשר להתבונן בכל מקום באיזה מין של ע"ס הוא מדבר."

כדאי לנו לדעת לא רק את השמות של עשר הספירות האלו בכל מיני וריאציות שלהם, אלא גם איך ומתי אנחנו משתמשים בהם ועל מה מרמזים לנו השינויים האלו.

קריין: אות ג'.

אות ג'

אין לך מדרגה, שלא תהיינה בה ע"ס דאו"י

"והנה ע"ס של האור ישר, שהן ד' בחינות חו"ב תו"מ, והשורש שלהן המכונה כתר, כבר נתבאר היטב (בחלק א' דף ו' ד"ה וטעם עש"ה ובאו"פ ח"ג פ"א אות ט'). והנה עשר ספירות הללו הן כלולות באור א"ס ב"ה עצמו, ולפי שאין לך חידוש אור בכל העולמות זולת מא"ס ב"ה, נמצא מזה, אשר ד' בחינות דאור ישר הללו, ישנן בשוה בכל הארה והארה, מראש הקו עד סוף עשיה, בלי שום הבחן מצדן כלל, כנ"ל בדברי הרב (פ"ב אות ג' ובאו"פ, שם אות ט.)"

שאלה: מה הם אותם 13 הסוגים של עשר הספירות שהוא מתאר פה?

יש הרבה יותר, רק הוא בחר בזה בינתיים, כדי להסביר לנו איך האור מתלבש בכלי, משפיע על הכלי. זאת אומרת יש סך הכול בבריאה אור ורצון, כוח השפעה וכוח קבלה, שני הכוחות האלה. אז הוא מסביר לך איזה התחברויות יש ביניהם, איך האור מתלבש בתוך הכלי לפי השתוות הצורה ביניהם, איזה צורות השתוות הצורה יש בין הרצון לאור.

אמנם רצון זה רצון לקבל שהפוך מהאור, וזה רצון להשפיע, ואין ביניהם שום קרבה אלא רחוקים מקצה לקצה. אבל על ידי זה שהרצון עושה קודם כל על עצמו צמצום, אז אחרי צמצום הוא יכול לעשות כל מיני פעולות כדי להתקשר עם האור בכל מיני צורות קשר, וצורות הקשר שיהיו ביניהן, לפי צורות הקשר האור ממלא את הרצון. ואז לפי צורות הקשר, האור שממלא את הרצון מקבל שם מיוחד לפי הרצון שהשתנה בהתאם לאור שממלא אותו. האור שנמצא בתוך הרצון הוא אותו אור שמחוצה לו, אבל כשאנחנו מגלים אותו דרך הרצון, אנחנו נותנים לו שם לפי הרצון שקלט אותו. ואז יוצא שיש לך כל מיני שמות לאורות, אבל האור הוא אור אחד. רק הרצון שקולט אותו לפי ההתאמה שלו בכל מצב ומצב, הוא נותן שם לאור.

ולכן לאור עצמו אין שום שם, זה אור עליון מופשט. והרצון, לפי איך שהוא קולט את האור, נותן לו לאור הזה שם. נגיד אור השמש שעובר דרך זכוכית ונראה לך ירוק או צהוב או אדום, אתה אומר שזה אור אדום. זה לא אור אדום, זו הזכוכית הוסיפה לאור הלבן את התכונה שלו. לכן אנחנו קוראים לאור בתכונות של הכלים.

תלמיד: אבל יחד עם זאת, זה שהצבעים שונים כמו שאתה אומר, בכל זאת מדובר בעשר ספירות?

זה ודאי, זה לא יכול להיות אחרת. את זה אנחנו לומדים מעולם אין סוף, שהאור שפועל על הרצון הוא בונה את הרצון בחמש בחינות שורש, א', ב', ג', ד, וכאן לא יכול להיות שום שינוי. האור שמגיע בהתפתחות הרצון מהכתר, הוא בונה את המלכות ובזה הכול נגמר. ואז אנחנו מתחילים לדבר לא על ד' בחינות דאור ישר שהאור בונה את הרצון, אלא מתגובת הרצון על האור שברא אותו, בנה אותו. וכל היתר, חכמת הקבלה מדברת רק על תגובות הנברא, הרצון הזה כלפי הבורא, כלפי האור.

שאלה: האם יש הבחנות בתוך האור, או מה שהוא אומר פה, שיש בו עשר ספירות זה רק כתוצאה מהמפגש שלו עם הכלי?

אנחנו לא יודעים מה זה אור. לא יודעים. אנחנו נותנים לו שמות לפי ההשגה שלנו רק מתוך הרצון, מתוך הכלי. מה שאין כן אור לפני הרצון הוא בכלל לא מורגש בנו. אנחנו מדברים רק מתוך התוצאות, כי אנחנו נבראים.

תלמיד: אז איך זה שהוא אומר שיש עשר ספירות באור עליון, שיגיד שיש עשר ספירות בכלי.

כי כך הכלי מרגיש, שהאור בונה בו כאלו תופעות. אבל האור עצמו זה אור מופשט לגמרי שאני לא יכול להגיד, אין לי עליו אף מילה. לפני שנכנס לכלי אני לא יכול להגיד עליו שום דבר.

תלמיד: אבל בכל זאת הוא אומר, שיש עשר ספירות באור אין סוף.

אז הוא צריך לדבר על זה בצורה כזאת שיהיה לו במה להתקשר גם לאור העליון וגם אליך ולהסביר את הדברים. וכשהוא מדבר על אור אין סוף, זה גם כלפי הכלי, זה לא כלפי האור עצמו, באור עצמו אין אפילו שם "אין סוף". כי אין סוף זה נקרא שאתה מגלה תכונות שבאור, ואתה מגלה תמיד את התכונות שבתוך הכלי שלך שמגלה תופעה מסוימת הלא נודעת, שאתה קורא לה אור.

תלמיד: הכלי מחזיר אור חוזר, אור חוזר שעולה מהכלי, והוא מדפיס עשר ספירות שבאור עליון.

לפי מה שהאור העליון עושה את הכלי, מזמין בכלי תגובה, לפי זה הכלי מגיב ומחזיר את עצמו לאור העליון.

שאלה: האם גם בגמר התיקון הכללי, בסוף ממש, אנחנו חווים את האור רק דרך הכלים ולא נהיים חלק ממנו ישירות? איך זה עובד?

אני לא יודע, לא הייתי בגמר התיקון, אני לא יכול להגיד לך שהייתי וחזרתי ואני אומר לך כך. אנחנו לא מדברים על דברים כאלה. לשם תמונה כללית, כנראה שאנחנו מגיעים לשם, ומתוך זה שנכללים באור העליון אז משיגים שם עוד תכונות שהן למעלה מהכלי. אבל איך לא מתוך הכלי אנחנו משיגים, זה אני לא יודע, אני לא מבין את זה.

שאלה: בעניין של הכוונה בזמן הלימוד, בעל הסולם כותב בקנ"ה שמתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מושכים עליהם את האורות המקיפים. אתה אמרת לפני כמה זמן שגם כשלומדים תע"ס, צריכים ללמוד ביחד. איך אני אוכל לחבר בין מה שבעל הסולם אומר מתוך החשק והרצון החזק שלא ישתלט עלי ויהפוך לדבר המרכזי בלימוד, לבין מה שאמרת, שלומדים ביחד, איך מאזנים בין אלה? כי השכל רוצה לדעת, רוצה ללמוד, רוצה להבין.

לדעת, להבין, זו לא המטרה שלנו. אני מבין שזו נטייה נכונה מצד האדם כשלומד משהו בחכמה, אבל אנחנו צריכים ללמוד לא חכמה, אלא צריכים ללמוד תורה. היינו, אנחנו רוצים שהאור שנקרא תורה, האור שנמצא בתוך הטקסטים האלה, דרכם הוא ישפיע עלינו ויתקן אותנו. תוצאה מהלימוד היא שאני לא אמלא את עצמי עם מה שכתוב בכל דף ודף של תלמוד עשר הספירות, אלא שאני אצא להרגשה של הדברים האלה. כמו בעל הסולם, כמו האר"י, הם הרגישו את זה וכתבו. אז אני צריך להגיע מהכתיבה שלהם להרגשה, זאת העבודה שלי.

תלמיד: החשק והרצון החזק, זה משהו שאנחנו יכולים בתור עשירייה להגיע לזה ללימוד ביחד?

כן. כי אנחנו באים כדי להשיג את הפעולות האלה בכלים שלנו. השגה היא שיהיו לי כלים הדומים לאור כמה שיותר, ולפי זה גובה ההשגה שלי יהיה יותר ויותר.

שאלה: מה ההבדל בין נפש, רוח, נשמה, יחידה וחיה?

אנחנו נלמד את זה יחד, חכה. כאן זה לא מדובר, כאן מדובר רק על הסיסטם, על המערכת הכללית. נגיע לזה שאתה תתחיל ללמוד מה כל אור ואור, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, מהו מהווה, מאיפה הוא נובע, ואיך אנחנו מגלים אותו, באיזה כלים, באיזו עביות, על ידי איזה פעולות. נלמד את זה יחד.

קריין: אנחנו ממשיכים לפרק ב'.

פרק ב'

מבאר עשר ספירות דאור חוזר, ובו ג' עינינים :

אות א'

הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס דאו"ח

"וענין עשר ספירות דאור חוזר, הן המובאות כאן בדברי הרב (פ"א אות א' ב' ג'), שהן יוצאות ע"י התפשטות הא"ס בסוד זווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות דאו"י, שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה ומחזיר אותו למקומו שאור החוזר הזה, דהיינו, כל אותו שיעור האור שהיה ראוי להתקבל בכלי מלכות ולא קבלתו, ונדחה ממנה לאחוריו, אינו נבחן, שנעלם משם, אלא שנעשה לבחינת כלי קבלה, שהו עולה ומלביש על כל ד' הבחינות דאו"י. באופן, שיש כאן ב' בחינות של ע"ס המתלבשות זו בזו, כי הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס של או"ח."

אני לא יכול להוסיף יותר ממה שמדברים, כי מדברים בצורה פשוטה, קונקרטית, אלא אם אתם שואלים דווקא על זה.

שאלה: איך מתגלה אור חוזר בעבודה?

על ידי צמצום ומסך.

שאלה: אם האור הוא כבר מופשט ואין בו צורה, האם הכול תלוי בהכנה?

אור תלוי לפי הכלי. וכלי זה נקרא אחרי צמצום, מסך ואור חוזר, שכך הוא מדפיס בתוכו את האור העליון, אז הוא דורש הכנה גדולה מאוד כדי להרגיש את האור שנמצא לפניו. אנחנו נמצאים באוקיינוס של האור, אבל אנחנו לא מרגישים אותו מפני שאין לנו שום מידת התאמה לאור, שום השתוות הצורה עם האור. או במילה אחרת, הרצון להשפיע של האור הוא לא תואם לרצון לקבל שלנו. כשיהיה לנו רצון להשפיע, לפי הרצון להשפיע שלנו והרצון להשפיע של האור, האור יתלבש בתוכנו, בתוך אותו רצון להשפיע, כשתהיה תכונה דומה לאור ולכלי. כדי שאנחנו גם נגיע לצורת ההשפעה של האור, אנחנו צריכים לבקש מהבורא שישפיע עלינו, על הרצון לקבל שלנו, שהרצון לקבל שלנו יהיה דומה לרצון להשפיע. ואז נקבל תיקון מהאור העליון הזה הסובב אותנו, ונקבל רצון שיהיה רצון להשפיע, ובתוך הרצון להשפיע, לפי השתוות הצורה, האור העליון יתלבש בתוך הרצון להשפיע. בסך הכול זה מה שצריכים.

שאלה: איך לדעת שנמצאים בהרגשה הנכונה בעבודה?

אי אפשר לדעת, אלא רק לפי ההתקדמות המעשית.

שאלה: מה ההבדל בין שהלבושים של העליון מתלבשים בתחתון ושהתחתון מתלבש בעליון?

זה על ידי המסכים שנקראים לבושים.

תלמיד: וכשהם מתלבשים ביחד?

אז חייבת להיות התאמה בין זה לזה.

תלמיד: זה נקרא דבקות?

כן.

שאלה: העובדה שמלכות לא מסוגלת להעלות אור חוזר על עביות ג' וד', יש לזה השפעה על התלבשות של עשר ספירות דאור ישר?

כן, ודאי. בהתאם לזה עשר ספירות דאור ישר הן גם לא שלמות. זה נקרא שישנה התלבשות האור בדרגות שורש א' וב', ובג' וד' זה לא אור אמיתי, אלא אור של תולדה. על זה אנחנו עוד נלמד.

קריין: אות ב', פרק ב'.

אות ב'

האור שהיה ראוי להתקבל בבחי"ד לולא המסך המעכב אותו, נקרא או"ח.

לאחר הצמצום נעשה האו"ח כלי קבלה, במקום הבחי"ד שנצטמצמה.

"ואע"פ, שכל האו"ח העולה אינו רק אור המלכות בלבד, כמבואר, עכ"ז אנו מבחינים באו"ח הזה, עשר ספירות. והטעם הוא כי המלכות בלבדה, היתה לכלי קבלה על כל הע"ס בטרם הצמצום, כי הט"ס אין בהן מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא שנחשבות לאור ממש, כמ"ש הרב כאן (פי"ב אות א' ובאו"פ שם אות ב'), ולאחר הצמצום, שמאז ואילך, כבר אין המלכות יכולה לקבל שום אור ישר, הנה אותו או"ח הנדחה מהמלכות, נעשה לבחינת כלי קבלה במקומה (כמ"ש בהסת"פ ח"ב ד"ה ותדע ובד"ה עתה עש"ה). ולפיכך נבחן באור המלכות שמטרם הצמצום, ה' בחינות כלים, כנגד כל בחינה דאור ישר, שהמלכות הלבישה אותה שם, ועתה שאו"ח משמש במקום המלכות, אנו מבחינים באור הזה הנדחה ממלכות ג"כ עשר ספירות, אשר הע"ס דאו"י מתלבשות בהן. וכן אנו מבחינים בכלי המלכות, ה' בחינות ריקנות מהאור השייך לה, כלומר, ממה שהיה לה בטרם הצמצום."

כמו שאור ישר דרך תשע הספירות ברא את המלכות, ובמלכות יש לנו את כל ההכנות לכל עשרה הרצונות מהאור, כי האור ברא אותה בצורה כזאת, אז המלכות כשהיא עושה על עצמה צמצום, מסך ואור חוזר, יכולה להלביש את עשר הספירות האלה דאור העליון, ט' ראשונות מה שנקרא, באור שיוצא ממנה כלפי הבורא. וכך מתלבשות עשר ספירות דאור ישר, מלובשות בעשר ספירות דאור חוזר.

(סוף השיעור)